41. כבלים

אחרי שהכל נגמר ונפטרתי מהחיבור לאינטרנט בלי לשלם את הקנס בגלל הפרת החוזה שחתמתי בקלות דעת כזו פשוט התפרקתי. תכננתי לנצל את היום החופשי שלי בצורה מועילה - להחליף בגדי קיץ וחורף, ולעשות קצת סדר בבית, אבל לגוף שלי היו רעיונות משלו. כל מה שהצלחתי לעשות, היה לשכב פרקדן מתחת לשמיכה, לנמנם קצת ולהרגיש כמו סמרטוט. ידעתי שזו השפעת הזו, שתפסה את כל החבר'ה בעבודה. שפעת קצרה ונבזית של יממה שלא מלווה בחום, אבל גורמת להרגשה רעה מאוד ולתשישות איומה, ובכל זאת הייתה לי הרגשה שאני מרגיש כל כך רע בגלל מה שקרה בימים האחרונים - ימים של בלגאנים ומריבות וכיסוחים עם כל העולם ואשתו והכי חשוב, עם אבי.

אחרי הצהרים הוא חזר הביתה מהעבודה, התיישב על קצה המיטה, והביט בי בדאגה. "עמי, אל תדאג, בסוף הכל יסתדר." אמר לי ברוך לא צפוי, כאילו לא רבנו שוב רק הבוקר. "אתה לוקח הכל קשה מידי, אלו רק בעיות טכניות וזה ייפתר בסופו של דבר."
"אני יודע שאלו רק בעיות טכניות, אבל הכל הסתבך בצורה כזו רק בגללך." אמרתי לו, מנסה לזעום עליו.
להפתעתי לא הצלחתי להרגיש את הכעס שהניע אותי בימים האחרונים. הייתי מותש מידי, וכבר דשנו בכך פעמים כה רבות, עד שפשוט נמאס לי לדבר שוב על הכל.
"לא נכון. אני לא אשם שהכל הסתבך." הוא ענה לי, הפעם בסבלנות, ולא בעצבים כרגיל. "אני בסך הכל רציתי להתנתק מחברת הכבלים. אתה סיבכת הכל."
"בסך הכל רציתי לחסוך כסף. לא ידעתי שהם יסבכו אותנו ככה, וחוץ מזה, אתה אמרת שאני אהיה אחראי והייתי אחראי. ביטלתי את האינטרנט ולא נשלם קנס." סיפרתי לו והשתעלתי קצת.
"כל הכבוד לך." אמר אבי בשמחה. "היה לך קשה לשכנע אותם?"
"לא ממש. היה יותר קשה להצליח להשיג בטלפון מישהו שיבין מה הבעיה שלי." שבתי והשתעלתי חזק יותר.
"אני אלך להביא לך תה." אמר אבי ברוך ונגע במצחי, "נדמה לי שיש לך קצת חום." הוסיף מודאג.
"אני רוצה תה עם דבש ולימון." ביקשתי, "וגם עוגה."
הוא הלך להכין תה ואני עצמתי עיניים ושבתי לשחזר במוחי את כל הבלגאן של השבוע האחרון.
הכל התחיל בגלל אבי, הוא קיבל עוד פעם חשבון מנופח מחברת הכבלים והחליט שנשבר לו מהם. גם אני לא אהבתי במיוחד את חברת הכבלים שלנו שאת שמה לא אזכיר, אבל מאז שהיא צבעה את עצמה באדום לוהט הידרדרו שידוריה פלאים, איכות השידור ירדה, ערוץ שלוש החביב עליי הפסיק לשדר תכניות מעניינות, והגרוע מכל, בגלל איזה ויכוח עלום נפסקו שידורי הסדרה 'הכי גאים שיש'.
את אבי כל הדברים הללו לא הטרידו. הוא צופה רק בחדשות, בספורט ובערוץ ההיסטוריה. לא איכות השידורים הציקה לו, אלא הטעויות בחשבונות שהיינו מקבלים כל חודש, טעויות שתמיד היו לרעתנו.
במשך כמה חודשים הוא קיטר והתלונן בכל פעם שבדק את החשבון, ויום אחד החליט על דעת עצמו להתנתק מהכבלים ולהסתפק באנטנה ביתית.
לא אהבתי את ההחלטה שלו, אבל אולי הייתי משלים אתה בשתיקה לולא הילד שהקים זעקות שבר וסירב להתנחם בכך שדרך אנטנה רגילה אפשר לראות את ערוץ אחד ושניים, ואולי אפילו את עשר.
"זה לא שווה כלום!" זעק במר ליבו, "אני רוצה את ערוץ הילדים שלי ואת הסדרות שלי בביפ!"
"כשאני הייתי בגילך בכלל לא הייתה טלוויזיה." הקשה אבי את ליבו, מתעלם מהתמרמרותו של הילד שברח לחברים, כדי לא להפסיד את השידורים החביבים עליו.
"אז בוא נתחבר לחברה המתחרה." הצעתי.
התקשרנו לחברה המתחרה ואז גיליתי, שאבי החליט שהוא מוכן להתחבר לכבלים, רק אם ירשו לו לשלם ישירות ולא דרך חברת האשראי.
אף חברה לא הסכימה לכך. המדיניות היא לגבות כסף רק דרך הבנק הודיעו לנו בקרירות. אבי התעקש והם התעקשו ובסוף נותרנו בלי טלוויזיה.
הילד מחה והתרגז, וגם אני התגעגעתי לראות איזה סרט מידי פעם. שבתי להפציר באבי, שעמד על שלו, והתעלם מרצונותינו בקשי עורף, עד שבסוף החלטתי שנמאס לי, אני לא ילד קטן. החלטתי להרים את נס המרד ולעמוד על שלי.
למורת רוחו של אבי התקשרתי והזמנתי טכנאים שיבואו להתקין לנו צלחת שידור.
אבי רטן ומחה, אבל אני עמדתי על שלי. רבנו וכעסנו והתרגזנו ובסוף אני ניצחתי ובאמת באו טכנאים והרכיבו לנו צלחת לווין וחיברו אותנו לכבלים, ותוך כדי כך ניתקו אותנו מהאינטרנט.
"אל תעשה מזה סיפור זה רק עניין טכני שייפתר בקרוב. אם לא הייתי מסכים להתנתק מהרשת של החברה הקודמת הם היו מעבירים לנו חוטים דרך כל הקירות בבית וזה היה נראה זוועה." ביארתי לאבי את הבעיה. "בעוד כמה ימים הם יחברו אותנו שוב, וזה יהיה זול יותר ומהיר יותר." הסברתי לו, גאה על תבונתי הצרכנית.
אבי לא התרשם מההסברים שלי. "עבדו עליך." אמר מיד, "בסוף תשלם יותר כסף ותישאר בלי אינטרנט." הוסיף בקול קודר.
"לא נכון!" התעצבנתי, "אתה לא מבין כלום. אינטרנט שעובר דרך קו טלפון הוא הרבה יותר מהיר וזול." הוספתי בתקיפות.
בשבת בבוקר, אחרי מריבה רצופת האשמות, נסע אבי לטיול, וחזר רק בערב, משאיר אותי להתמודד בעצמי עם הילד ועם השלט החדש.
בשום פנים ואופן לא הצלחתי להבין איך להפעיל את השלט החדש. למרות כל מאמציו של הילד ללמד אותי איך להדליק את הטלוויזיה דרך השלט הנאה והמהודר שקיבלנו, עדיין, כל פעם שאני רוצה לצפות בטלוויזיה, אני חייב לקרוא לו לעזרה.
אבי חזר עייף ושזוף, לא רצה לאכול כלום כי הוא כבר אכל במסעדה, התרחץ ומיד נרדם. נשכבתי לצידו אומלל, שואל את עצמי מתי יעשה איתי בזק חסד, ויחבר אותי מחדש לאינטרנט?
לשמחתי כבר למחרת הודיעו לי שיש לנו קו. מיד בקשתי מאבי ללכת להביא מודם מהחנות של בזק, כי הקו שלנו על שמו, ורק הוא יכול להביא את המודם.
הייתי בטוח שהוא שוב יעשה בעיות ויריב ויתווכח כדרכו, אבל להפתעתי הוא חש לחנות בזק הסמוכה והביא לי מיד את המודם.
התקשרתי לתמיכה הטכנית, ואחרי המתנה של שעה בערך, ענתה לי בחורה חביבה וסבלנית וחיש קל חיברתי בעזרתה את המחשב של הילד למודם ואז התבררו לי שצריך להרכיב פילטרים על כל הטלפונים בבית, ושכדי לחבר את המחשב שלי לרשת הביתית שלנו צריך לזרוק את המפלג הישן שקניתי רק לפני שנה ולקנות מפלג חדש שמתאים לאינטרנט ADSL (חיבור דרך טלפון).
"אז כמה יעלה לנו האינטרנט הזול יותר?" נאנח אבי, שתיעובו את חברות הכבלים, הלך וגבר ככל שהאודיסיאה שלי הלכה והתמשכה.
"לשנות את החיבורים לשישה מכשירי הטלפון שיש לנו בבית ככה שהם יתאימו לפילטרים של בזק זה כלום. אני אעשה את זה לבד, אבל המפלג והטכנאי שיחבר אותו, יעלו איזה ארבע מאות ₪." אמרתי בבושת פנים.
"אז תתנתק מהם ותחזור לחיבור הישן." יעץ לי אבי בעייפות.
"ואז אני אצטרך לשלם להם קנס של ארבע מאות ₪ כי החיבור הזול היה מבצע." השבתי בבושת פנים.
"קנס של ארבע מאות ₪ אחרי ארבעים ושמונה שעות של חיבור לאינטרנט," נאנח אבי, "מתי תלמד לא לחתום על חוזים בלי לקרוא אותם? למה לא הראית לי את החוזה הדבילי הזה? מתי תלמד ש..."
ושוב רבנו וכעסנו, ושוב הוא הסתלק מהבית לחברים, ושוב ישנו גב אל גב.
הסיפור עם האינטרנט הלך והתמשך והסתבך ואם לא די בכך, היה מזג האוויר אביך מעיק ויבש, גם בחוץ וגם במיטה שלנו.
אני לא נוהג לריב ולצעוק, זה לא האופי שלי בדרך כלל, אבל חיוך הלעג של אבי, והכעס על סוכן המכירות, ששיקר לי בפרצוף והבטיח לי שהמפלג שלי יעבוד גם עם האינטרנט החדש, עשו את שלהם.
חצי יום ישבתי ליד הטלפון בניסיון לפתור את הבעיה. צלחתי שבעה מדורי גיהינום טלפוניים, רצופים מוסיקת מעליות מעצבנת והמתנות ארוכות ומעייפות.
תחושת העוול שנעשה לי בגלל החוזה הדרקוני שהחתימו אותי עליו, גרמו לי להתעקש ולזעום כמו שכבר מזמן לא התעקשתי וזעמתי. צרחתי וצעקתי, ופה ושם גם איימתי, ובסוף השגתי את מבוקשי - ניתוק מהשודדים הללו בלי תשלום קנס.
אפילו קיבלתי הבטחה מאחד המנהלים שם שהם יפצו אותי על הרמאות של סוכן המכירות שלהם ויתנו לי חבילת שידורים חינם, ואני בטוח שדקה אחרי שאראה את חמורו של המשיח יגיע בעקבותיו הפיצוי הנ"ל.
אבי חזר עם התה שלי וגם עם עוגה, ולשם שינוי התה היה טעים וחם. "שכחתי לשאול אותך איך היה ביוגה אתמול." אמר ונשכב לצידי.
"היה חרא. לא הצלחתי לעשות כלום. חצי מהזמן סתם שכבתי על המזרון ובהרפיה, ובסוף השיעור, נרדמתי. אני רק מקווה שלא נחרתי."
הוא ליטף את שערותיי בחיבה. "כנראה שהתחלת להיות חולה כבר אתמול." ניחם אותי, "לא נורא. בשבוע הבא תרגיש יותר טוב."
"סיבכתי הכל כהוגן ועכשיו צריך להזמין שוב טכנאים שיחברו אותנו, וזה שוב יעלה כסף, וגם צריך לפרמט לי את המחשב, והמון חומר ילך לי לאיבוד ו..." הרגשתי שאני נקבר תחת הר של בעיות בלתי פתירות והוצאות לא מתוכננות.
"אני לא יודע מה לעשות." נאנחתי, חש מדוכא ומותש.
"עמי, די. מספיק חמוד." הוא נצמד אליי ונישק את עורפי. "עזוב שטויות. זה רק כסף. לא נורא. תזמין את מי שצריך, תתחבר שוב ותתקן את המחשב שלך."
"חשבתי שתגיד שמגיע לי שלא יהיה לי אינטרנט, ושאתה לא מסכים שאני אבזבז כסף כדי להתחבר לאינטרנט הזה שאתה שונא."
הוא הצטחק. "חשבת לא טוב. לך, תחבר את עצמך שוב לרשת ואל תדאג בקשר לכסף, ועכשיו בוא אליי, אני רוצה לנצל את הזמן שנשאר לי איתך, בלי השותף הזה שגונב אותך ממני כל הזמן."
"מעכשיו אני מבטיח שכשאתה בבית אני לא גולש." נשבעתי.
"כן, בטח. שמענו עליך." חייך אבי, משך מעליי את חולצתי, ונצמד אל גופי העירום.
אתמול, ממש לפני שהתחיל לרדת גשם, הספיקו הטכנאים לחבר אותי שוב לאינטרנט, ובערב כבר ישבתי וגלשתי לי להנאתי במחשב שלי, בעוד אבי שוכב במיטה, מביט לחליפין בטלוויזיה ובגבי המופנה אליו.
"תשמע איזה גשם." העיר, כשהטיפות החלו לנקוש על גג הבית שלנו, "לא קר לך ליד המחשב?"
"קר לי מאוד." הסכמתי וכיביתי מהר את המחשב.
בחוץ היו קולות של חורף - רוח נשבה והגשם ירד. לא יכולתי לחשוב על דבר נעים יותר לעשות, מאשר לשכב צמוד אליו במיטה הרכה והנעימה שלנו.
"אתה כבר לא כועס עליי יותר?" שאל אבי, מפתל את רגליו ברגליי, פניו כבושות בחזי.
"כעסתי יותר על עצמי מאשר עליך, אבי, אבל אם עוד פעם אחת אתה מנתק אותי מהכבלים בלי להודיע לי קודם אני..."
"אתה מה?" גיחך אבי בהתגרות, "מה תעשה לי? נו, בוא תראה לי."
הראיתי לו ואחר כך נרדמנו וישנו חבוקים עד הבוקר, וזו הסיבה שאני מפרסם את הפוסט הזה רק היום, למרות שכבר אתמול הייתי מחובר.