ג. אם אלה החיים

נסיבות מסוימות

"חייבים להתקשר למשטרה." עט גולן בבהילות על הטלפון, "מישהו בטח חטף אותה."

"את מי? את אפרת?" עטה פרצופו של תמיר חיוך מזלזל, "אתה רציני?" פלט גיחוך מעליב.

גולן כבש את כעסו, "רציני לגמרי." ענה באיפוק, והיישר מבט אל עיניו הכחולות הצוחקות של בן שיחו. בנסיבות אחרות הוא בהחלט היה נמשך אליו, הבחור היה בהיר ודק גזרה, פניו עדינים אך גבריים - לסת רבועה, מחוטבת, הצטרפה לחיוך נעים, צחור שיניים - בחור נאה בהחלט, לא פלא שאפרת נמשכה אליו בזמנו.

"תשמע תמיר, אני לא ממש מכיר אותך, אבל הבנתי שאתה חבר של אפרת..." סקר גולן את הבחור מכף רגל עד ראש, מניח לו די זמן למחות על דבריו בעודו תוהה בן כמה הוא, סוף שנות העשרים כנראה, החליט.

"כן, אני ואפרת נפגשנו בצבא, ומאז אנחנו בקשר." הנהן תמיר, "ואני מבטיח לך שאף אחד לא חטף אותה."

"באמת? אז למה היא השאירה את הנייד שלה בבית, ולמה לדעתך היא קבעה אתך פגישה והסתלקה? אני אמנם מכיר אותה רק כמה חודשים, אבל אני בטוח שהיא לא הייתה עושה דבר כזה, היא בחורה רצינית ואחראית, לא אחת ששוכחת טלפונים או מבריזה מפגישות."

"נכון, בעיקרון אתה צודק, אבל אפילו בחורה אחראית כמו אפרת יכולה לרדת מהפסים בנסיבות מסוימות." המשיך תמיר לחייך את אותו חיוך קטן ומרגיז שהצהיר - אני בסוד העניינים, אני יודע מה הולך, ואתה מדבר שטויות.

"איזה נסיבות, למה אתה מתכוון?" הזעים גולן את גבותיו.

"אני תכף מסביר, אבל קודם תירגע, שב ותפסיק להתעצבן, ואני אסביר לך מיד הכל." הזמין אותו תמיר לשבת בתנועת יד חיננית, נשית מעט, ועם זאת סקסית להפליא.

"אין דבר מעצבן יותר מאשר להגיד לבן אדם לא להתעצבן." רטן גולן, "ולמרות זאת אני רגוע לגמרי." הכריז והתיישב, "עכשיו תסביר למה אפרת השאירה אחריה את הטלפון."

"כי הוא של המשרד, לא שלה, היא בקשה ממני להחזיר אותו למישהו בשם יורם, מכיר אותו?"

"כן, זה הבוס שלה. לא ידעתי שהוא נתן לה טלפון."

"בטח, זו הוצאה מוכרת." הסביר תמיר, "אבל יש לה גם טלפון לשיחות פרטיות, רק שהוא מנותק עכשיו כי אסור לדבר בנייד בזמן טיסה."

"טיסה? לאן היא טסה? מאין לך שהיא על מטוס?"

"אני יודע כי היא סיפרה לי, היא טסה לווינה, ומשם היא תיסע לזלזבורג כדי להיפגש עם איתי. אתה יודע שהוא התקבל להיידלברג? הוא עושה שם פוסט דוק."

"פוסט דוק...." תלה גולן מבט מבולבל בתמיר, "אבל הרי היא ואיתי כבר לא, הם הרי נפרדו, אז איך... ומה עם ההיריון שלנו?"

"שלנו? אתה מתכוון שהיא בהיריון ממך?" גולן שהמילים נעתקו מפיו הסתפק בהנהון.

"אז זהו, שזה לא לגמרי בטוח ובגלל זה אני פה." רכן תמיר כלפי גולן המזועזע, "אפרת לא העזה לספר לך את האמת פנים אל פנים ולכן היא ביקשה ממני לדבר אתך, ולהתנצל בפניך בשמה."

"להתנצל... על מה? מה זה הקשקוש הזה? על מה בדיוק אתה מדבר?"

"על ההיריון שלה... אני לא יודע איך להסביר לך את זה, אבל... אה... העניין הוא שלא בטוח לגמרי שהוא שלך."

"לא בטוח? אבל... אז של מי הוא אם לא שלי?" נרעש גולן.

"לא אמרתי שהוא לא שלך, אמרתי שזה לא בטוח." הניח תמיר את כף ידו על ברכו של גולן כמנסה לרסן התפרצות צפויה, והציץ בדאגה בפניו, "אתה בסדר?"

"לא, אני לא." העיף גולן את כף היד הזרה מעל ברכו, "אני ממש לא, השרמוטה הקטנה הזו, ואני חשבתי שהיא ואני יחד... שיש לה רגשות אלי, ממש רציתי להתחתן אתה!" צעק.

"לא חמוד, אתה רצית להיות אבא, ובשביל זה היית מוכן אפילו להתחתן עם אישה, וזה דבר אחר לגמרי." תיקן אותו תמיר ברוך.

גולן הזדקף ושילב את ידיו על חזהו, "תעשה לי טובה ותחסוך ממני את הניתוחים הפסיכולוגיים בגרוש שלך." אמר בקרירות, "תספר לי מה היא ביקשה ממך להגיד ואחר כך תעוף לי מהעיניים."

"או. קי." תמיר התיישר, ושילב אף הוא את ידיו על חזהו, "אפרת ביקשה ממני להגיד לך שהיא נורא מצטערת, אבל בלי שום קשר להיריון היא לא יכולה להתחתן אתך כי אתה והיא, זה פשוט לא מתאים. חוץ מזה היא רוצה להתנצל שלא גילתה לך הכל, ולספר לך שהיא נפגשה עם איתי יומיים אחרי שהיא הייתה אתך, הם נפגשו כדי לסדר עוד כמה עניינים בירוקראטיים לפני שהוא טס לאירופה, ומפה לשם היה גם סקס, וחודש אחר כך היא גילתה שהיא בהיריון."

"למה היא לא סיפרה לי מיד שיש מצב שאני לא האבא?"

"לא יודע." פכר תמיר את ידיו בחוסר ישע, "היא לא הייתה מסוגלת להסביר אבל אני משער שהיא הייתה נסערת ומבולבלת מאוד בגלל ההיריון הלא צפוי, ופתאום אתה הצעת לה נישואים... יכול להיות שהיא אפילו הייתה מסכימה, אבל איתי הפתיע אותה, התקשר פתאום וסיפר שהוא מצטער על הפרידה, ומבקש סליחה על ההתנהגות שלו, הוא מבין פתאום שהוא מאוד אוהב אותה, ושהוא טעה כשביטל את החתונה, והוא מבקש ממנה, מתחנן לפניה, שתבוא לאוסטריה ותתחתן איתו שם כי הוא זקוק לה."

"הוא יודע שהיא בהיריון?"

"עכשיו הוא יודע, אבל כשהוא החליט שהוא בעצם כן אוהב אותה הוא עוד לא ידע."

"והוא יודע שיש מצב שההיריון לא ממנו?"

"אין לי מושג גולן, לא ירדתי לפרטים כל כך קטנים."

"זה לא פרטים קטנים, זה עניין של חיים ומוות, על הזין שלי אם הוא אוהב אותה או לא, ולמה הוא שינה את דעתו, מצידי שיתפגר, מה שחשוב לי זה רק התינוק שלי."

"אני מבין, אבל תזכור גולן שהתינוק הזה הוא רק עובר קטן, והוא נמצא בתוך אפרת, והיא אישה חופשייה וזכותה ללכת לאן שהיא רוצה ולגור עם מי שיתחשק לה. היא רשאית אפילו להחליט שלא מתאים לה להיות אימא ולהפיל אותו."

"אתה חושב שהיא תעשה הפלה?" נבהל גולן ופניו השחומות מטבען לבשו גוון אפור מרוב חלחלה.

"לא, אני די בטוח שהיא תשמור על ההיריון הזה, אבל עם כל החיבה שלה כלפיך היא אוהבת את איתי, והיא הייתה מעדיפה לגדל את הילד איתו."

"גם אם הוא שלי?!" נזעק גולן.

"אני חושב שכן, ואל תשכח שיש סיכוי שהוא בכלל לא שלך, ככה שאין לך הרבה מה לעשות בנדון, רק לחכות ולראות."

"לחכות? לחכות עד מתי? עד שהתינוק יתחיל לדבר, או אולי עד שהוא יגמור תיכון? ואולי כדאי להמתין עד שיהיו לו ילדים משלו? מה זאת אומרת לחכות?" התמרד גולן ומרוב תסכול התמלאו עיניו דמעות שהוא עצר בקושי מלזלוג על לחייו.

"אל תהיה כזה דראמה קווין, חכה עד שהוא, או היא, ייוולדו, ואז אפשר יהיה לעשות בדיקה ולברר מי האב."

"ואם היא לא תסכים? אם היא תעדיף לחיות באושר עם האיתי הזה שלה ולספר לו שהילד שלו?"

"אם זה יקרה אז לדעתי הדבר הכי הגון שתוכל לעשות זה להשלים עם ההחלטה שלה ולסתום את הפה לנצח."

"בשום פנים ואופן לא, אם זה הילד שלי אז..."

"תפסיק לצעוק גולן, לא משנה של מי הילד גנטית, מה שחשוב זה איפה יהיה לו הכי טוב, ותסכים איתי שיהיה לו טוב יותר עם אבא ואימא שאוהבים אותו, וזה את זו, במקום להתמודד עם הבלגן שלך."

"הבלגן שלי? למה הבלגן הוא שלי? ומה עם הבלגן שעשתה החברה הרמאית שלך?"

"היא לא רמאית, ממש לא, אפרת היא פשוט בחורה ש... לא יודע, אבל אני נשבע לך שאף אחד לא התכוון לרמות אותך, ובאמת שאין טעם בכל העצבים שלך, מה שחשוב זה שיהיו לו חיים טובים ומשפחה יציבה, ואת זה אתה לא תוכל לספק לו."

"ואם הסיפור עם איתי לא יחזיק מעמד, ואם הם שוב ייפרדו, מה אז?"

"לא יודע גולן, יש בסיפור הזה יותר מידי משתנים, ואני ממש לא יודע מה להגיד לך, יש בערך עוד חצי שנה עד הלידה, ולדעתי, עד אז, כדאי לך לשבת בשקט ולחכות."

"זה מה שאפרת ביקשה ממך להגיד לי?"

"כן."

"בסדר, אז אמרת, עכשיו עוף לי מהעיניים."

"ברצון, אבל מאחר וזו הדירה שלי אין לי בדיוק לאן לעוף."

"הדירה שלך? על מה אתה מדבר? זו הדירה שלי."

"נכון, זו הדירה שלך שהשכרת לאפרת, והיא העבירה אותה אלי בשכירות משנה."

"שכירות משנה? אתה בטוח שיש דבר כזה בחוזה?"

"כן, בטח. זו אחת האופציות שמופיעה בחוזה שחתמתם, אתה לא זוכר?"

"אני בקושי זוכר איך קוראים לי ואיזה יום היום." נאנח גולן, "אתה בטוח שאתה רוצה לגור בקצרין? מה יש לך לחפש בחור הזה?"

תמיר חייך, "אני עוד לא יודע, אבל מאחר ואימא של הילדים שלי החליטה לגור עם החברה שלה באניעם, ומאחר ואני חייב לראות אותם כל יום אז..." הוא פרש את כפותיו בהתנצלות, "אתה מבין?"

"מאחר פה ומאחר שם... מה אתה, עורך דין?" רטן גולן במורת רוח, מתעלם בגסות רוח מגילוי הלב המלבב של תמיר.

"כן, אני עורך דין, ובמקרה אני מחפש עבודה בסביבה, מכיר איזה משרד עורך דין בקצרין שצריך מתמחה?" שאל תמיר בחביבות.

"כן, במקרה אני מכיר אחד כזה. תגיד, אמרת הילדים, כמה ילדים יש לך?"

"שניים, תאומים, הם בני ארבע, אני חולה עליהם, הם נהדרים, רוצה לראות?" שלף תמיר את הנייד שלו והראה לגולן תמונות של שני פעוטות מקסימים שדמו לו מאוד. "נכון חמודים?"

"כן, מאוד, יש לך מזל."

"נכון, למרות שהם שובבים גדולים, ובשבוע הבא אימא שלהם והחברה שלה יוצאות לסוף שבוע רומנטי, ואני אמור לטפל בהם לבדי, אני די חושש מזה." הוא הציץ בגולן בחיוך מתחטא, "הם יגיעו לפה בעוד שלושה ימים, לא הייתה מזיקה לי קצת עזרה אתם, אתה בעניין?"

"אני מקווה שלא מפריע לך ששכרתי את תמיר." התנצל יורם שקפץ לביקור קצר בקפה דנה, "אבל אפרת עזבה בפתאומיות כזו, ובאמת שאני צריך מתמחה במשרד והוא פשוט נפל לי כאילו מהשמים."

"נפל מהשמים? בחייך, אל תהיה תמים." הניח גולן כוס גדולה של קפה הפוך לפני עורך הדין שלו, "אתה לא מבין שהיא תכננה הכל מראש? ברגע שאיתי התחרט ורצה אותה חזרה היא הביאה את החבר ההומו שלה כתחליף, וברחה לאוסטריה."

"אתה נשמע כועס מאוד." ציין יורם ובחש סוכרזית בקפה שלו.

"כן, אני כועס, ולא רק כועס אלא גם מאוכזב ומבולבל ומודאג, ובעיקר אני שוב לבד." התמרמר גולן והגיש לו פרוסה של עוגת תפוחי עץ.

"לא נכון, אתה לא לבד, אתה עם זוהר ועם הכלבים, ובזכות התושייה של אפרת אתה אפילו לא צריך לחפש מישהו להשכיר לו את הדירה."

"כן, נכון." החמיץ גולן את פניו, "באמת יפה מצידה, תזכיר לי לשלוח לה זר פרחים כאות תודה על התושייה שלה."

יורם נאנח, "אני מבין למה אתה מרגיש ממורמר גולן, אבל לא הגיע הזמן שתתגבר ותמשיך הלאה? אגב, תמיר סיפר לי שעזרת לו מאוד עם התאומים שלו, איך הם הסתדרו עם הכלבים?"

"די טוב, בהתחלה פחדו קצת, אבל עבר להם, ועכשיו הם מציקים לאימהות שלהם שגם הם רוצים כלבים."

"חמודים." האירו פניו של יורם שחש הזדהות עם כל הורה שהתמודד עם תאומים, "הם תאומים זהים."

"לא, הם דומים מאוד, אבל לא זהים, והאמת שמי שבאמת עזר לתמיר היה זוהר, אני רק סיפקתי תמיכה מוסרית, ממתקים ושירותי ניקיון. קשה להאמין כמה לכלוך מייצרים שני ילדים ושני כלבים."

"ואיך אתה מסתדר עם תמיר? במשרד הוא ממש בסדר, פיקח ומסודר ומנומס מאוד, וגם נראה טוב, כל המזכירות הרוסות עליו."

"כן, הוא בהחלט מנומס ומסודר, אין לי שום בעיות איתו." רטן גולן באנטיפתיות.

"אבל אתה לא הרוס עליו." התבדח יורם.

"לא, ממש לא, ומעצבן אותי שכולם כאילו מחכים שאני והוא... אין לי כלום נגדו, אבל זה ששנינו הומואים לא אומר שאני צריך להתלהב ממנו, וחוץ מזה בשנים האחרונות התאכזבתי יותר מידי פעמים מגברים, מיציתי את כל העניין הזה ומעכשיו אני מעדיף להיות לבד."

"ומה אם יתברר שהתינוק של אפרת הוא בכל זאת שלך?"

גולן משך בכתפיו, "חשבתי על זה הרבה יורם, והחלטתי לעזוב את העסק הזה. הרי גם אם יצא תינוק מהזיון החד פעמי שלי עם אפרת זה לא מספיק כדי להפוך אותי לאבא אמיתי. אני בטוח שאפרת תהיה אימא נהדרת ומסורה, ואני לא רוצה לאלץ אותה לעשות בדיקות לתינוק ולסבך לכולם את החיים, אם היא חיה טוב עם איתי והוא רוצה אותה עדיף לילד שתהיה לו משפחה נורמאלית."

"נכון." חייך אליו יורם באישור, "ואולי יום אחד גם אתה תמצא מישהי ש... אולי איזה סידור כמו של תמיר?"

"כן, אולי." הפטיר גולן בעייפות, "טוב, אני צריך לחזור לעבודה. תודה יורם וד"ש למיכל ולקטנים." 

גולן ידע שזה לא בריא ולא הגיוני, ואפילו קטנוני, אבל הוא לא הצליח להתגבר על המרירות והעייפות. היו לו יותר מידי אכזבות במשך זמן קצר מידי, ופשוט נמאס לו. הוא לא רצה להיות יותר ידידותי, אטרקטיבי וסימפטי. הוא היה בחור טוב ונחמד במשך שנים כה רבות ושום דבר טוב לא יצא מזה. כל הגברים שאהב ורצה עזבו או מתו, וכל הנשים שהבטיחו הבטחות הפרו אותן בקלילות, מאכזבות אותו בלי בושה. רק הכלבים נשארו אוהבים ונאמנים תמיד, ומעכשיו הוא החליט הוא יתמסר רק להם ולזוהר, שבטח יעזוב גם הוא אחרי שיגדל. הוא יהפוך לרווק התימהוני הזה שחי עם הכלבים שלו ולא מדבר עם אף אחד, וככה לא יפגע יותר לעולם, החליט גולן, והדף בגסות את כל ניסיונותיו החביבים של תמיר להתיידד איתו.

"לא, תודה." השיב בקרירות כשתמיר הזמין אותו לארוחת חג שבועות באניעם - שם גרו האימהות של ילדיו – "אני עסוק."

"עסוק במה? הרי הקפה סגור בחג." התפלא תמיר, "נו, בחייך גולן. אני יודע שאתה עדיין כועס עלי קצת בגלל הסיפור עם אפרת, אבל תחשוב על זוהר, הוא כל כך נהנה להיות עם התאומים, תביא גם את הכלבים אם אתה רוצה."

"תודה, אבל לא." עמד גולן במריו, "ואגב, אני ממש לא כועס עליך, אני לא כועס על אף אחד, אפילו לא על אפרת, אני פשוט רוצה שקט ושלווה, זה הכל."

"אני מבין, כמובן שאתה רוצה שקט, כל היום אתה עובד עם קהל ובחופש אתה מעדיף שיעזבו אותך לנפשך, זה ברור לגמרי." חייך אליו תמיר בחביבות, ונגע בעדינות בזרועו, "אבל..."

גולן משך את זרועו לאחור והתרחק ממנו, "שום אבל, מספיק כבר תמיר, אתה בחור טוב ועשית מעל ומעבר כדי להיות תחליף, אבל אני לא בעניין, תנוח."

תמיר נאנח והחיוך הנעים נמחק מעל פניו. "איך שאתה רוצה." השיב ביובש, והסתלק, משאיר את גולן לבד עם הכלבים. 

זוהר קיבל בשמחה את ההזמנה לאכול ארוחת חג באניעם עם תמיר ומשפחתו, ולא נראה מאוכזב מידי כשגולן סירב לבוא איתו. מיד אחרי שהשנים נסעו לדרכם שרק גולן לכלבים ויצא אתם לטיול ארוך ומעייף.

תוך כדי הטיול התדרדר מזג האוויר הנאה של אמצע מאי לחמסין מעיק, וכשהם התקרבו לבית החלו הכלבים הצמאים לרוץ לעבר החצר, שם חיכו להם קערות מים קרירות, דשא מוריק וצל משיב נפש, וככה קרה שפנדה, הזהירה בדרך כלל, לא השגיחה בטרקטורון רעשני שהגיח מעבר לעיקול במהירות מפתיעה, והעיף אותה לשולי הדרך. הנער שנהג בטרקטורון נבהל מצעקתו ההמומה של גולן ומיבבות הכאב של פנדה וברח, משאיר את הכלבה מוטלת זבת דם בעפר החם.

גולן המבוהל כרע על ברכיו לידה בעוד פיסטוק מתנשם בדאגה לצידו, מחכך את אפו באפה של פנדה המסכנה. הוא הבחין מיד שרגלה שבורה, ומחשש שהיא סובלת גם מפגיעות פנימיות לא העז להזיז אותה ממקומה. אחרי שהתאושש קצת מההלם התעשת והתקשר לזוהר, וביקש לדבר עם תמיר. "פנדה נפצעה בתאונת דרכים." הודיע לו בקיצור נמרץ, "והווטרינר שלנו נסע לחו"ל. תשאל את החברה של אימא של התאומים אם הווטרינר שהיא עובדת אצלו עובד גם בחגים?"

הוא שמע את תמיר מדבר עם יעל, אם ילדיו, ואחר כך עם סימה, בת זוגתה שעבדה כעוזרת לווטרינר. השתיים נשארו רגועות, אבל ברקע נשמעו שאלותיו המודאגות של זוהר שהיה על סף בכי לשמע הבשורה, ואז התבקש להישאר ליד הכלבה הפצועה ולהמתין.

הוא המתין חמש דקות שנמשכו נצח עד שג'יפ אדום מאובק פילס אליו את דרכו. בג'יפ ישבו תמיר, וגבר לא צעיר, מקריח ורך דיבור שנשא ארגז כלים ענקי מפלסטיק. דוקטור גבע בדק את הכלבה המייבבת חרש, הזריק לה תרופה נגד כאבים, ובעזרת תמיר וגולן העלה אותה בזהירות רבה לאלונקה שהונחה בעדינות באחורי הג'יפ שלו. הם נסעו משם למרפאה, תמיר נהג, מקפיד להאט לפני סיבובים בעוד דוקטור גבע מניח יד מנחמת על פנדה, לוחש לה מילות הרגעה וחיבוב ולא שוכח להרגיע גם את פיסטוק שהצטרף אליהם.

גולן ישב לצידו של תמיר, קפוא מצער ומחרדה, וקילל את עצמו על חוסר זהירותו ופזיזותו, ובד בבד התפלל לשלומה של כלבתו האהובה.

הם עצרו מול המרפאה ונשאו בזהירות את האלונקה היישר לחדר הטיפולים, שם כבר המתינה להם סימה. "אני עומד לצלם אותה עכשיו." הסביר דוקטור גבע, "חכו כאן בבקשה." הורה להם וסגר את הדלת.

תמיר וגולן התיישבו בחדר ההמתנה ובהו חסרי אונים בדלת הסגורה. "הכל יהיה בסדר גולן, אל תדאג ותפסיק להאשים את עצמך, דברים כאלה קורים."

"קורים לאנשים דפוקים ולא אחראיים כמוני, אם היא תמות זו תהיה אשמתי, הייתי צריך לקשור אותה ולא לתת לה לרוץ חופשייה."

"אבל טיילתם בשמורה, איך היית יכול לדעת שאיזה דביל ידהר בטרקטורון דווקא בשמורה? הרי אתה לא נותן לכלבה לרוץ סתם בכביש, אתה משחרר אותה רק במקום מוגן."

"מוגן? אין דבר כזה מקום מוגן, ומה אני אגיד לקובי? איך אני אסביר לו שהרגתי לו את הכלבה?"

"מי זה קובי? ולמה אתה פסימי כזה? פנדה עדיין בחיים."

"כן, עדיין..." הוא התחיל לבכות כמו ילד, דמעותיו נוזלות בלי בושה על לחייו. "פנדה המסכנה, היא חטפה מכה איומה ועפה באוויר..." גופו נרעד כשנזכר בתאונה, "אני בחיים לא אשכח את הצעקה שלה, כל מה שהיא רצתה זה רק לרוץ קצת ולשמוח, היא בכלל לא הבינה מה קרה לה, כלבה עדינה ומתוקה כזו, התאהבתי בה מהרגע הראשון שראיתי אותה והיא סמכה עלי שאני אשמור עליה ואני... קובי בחיים לא יסלח לי."

"שוב קובי, מי זה הקובי הזה?"

"האקס שלי, הוא היה מורה בבית ספר של זוהר, ככה נפגשנו, הוא עזב אחרי שנה שהיינו יחד, הלך למילואים ופגש שם מישהו שהוא היה דלוק עליו עוד מהסדיר, וזהו, עזב אותי בלי לחשוב פעמיים..." גולן גנח, "וזה פחות או יותר סיפור חיי, לפחות הוא השאיר לי את פנדה, ועכשיו הרגתי אותה."

"די כבר להגיד את זה גולן, היא לא מתה, וגם אם זה יקרה חס וחלילה זו לא אשמתך."

"זו כן." התייפח גולן ונס לשירותים, ישב על האסלה ובכה בכי תמרורים.

"גולן!" דפק תמיר על הדלת אחרי כמה דקות, "אתה בסדר?"

"לא." השיב גולן בקול חנוק, "אני לא, תעזוב אותי בשקט."

"אל תדבר שטויות, אתה מתנהג כמו תינוק, נו, צא כבר, פנדה מתחילה להתעורר והיא לא מבינה לאן נעלמת."

גולן חש החוצה וגילה את פנדה הרדומה למחצה שוכבת על שמיכה, מבטה מעורפל ורגלה הימנית הקדמית חבושה לכל אורכה.

"יש לה סדק באגן, אבל אם היא תשכב בשקט כמה שבועות הוא יתאחה מעצמו, ויש לה שבר כפול ברגל." הסביר הרופא, וליטף בעדינות את ראשה של הכלבה, "קיבעתי את הרגל שלה בגבס, היא חייבת לשכב בשקט, לזוז כמה שפחות ולקחת תרופות. הנה, זה כדורים נגד כאבים, וזה נגד דלקת, ואלו כדורי אנטיביוטיקה."

"איך נותנים כדור לכלב?" השתומם תמיר.

"בתוך גבינה, או חמאה. אפשר גם בתוך אוכל רטוב של כלבים או בתוך קציצה, תלוי מה הכלב אוהב." הסביר הרופא.

"פנדה אוהבת הכל." אמר גולן, התיישב לצידה ונשא אל הרופא מבט מתחנן, "יש סיכוי שהיא תבריא דוקטור גבע?"

"בטח, אין לי ספק שהיא תצא מזה." חייך אליו הרופא חיוך מעודד, "היא חזקה ובריאה ובכושר. יהיו לה כמה ימים קשים, אבל אני בטוח שבעוד חודשיים היא כבר תרוץ על ארבע."

"תודה רבה דוקטור וסליחה שהרסתי לך את החג." שלף גולן את ארנקו, "אני יכול לשלם באשראי?"

"כן אבל באמת שאין צורך למהר, אני אשגיח על פנדה עד שהיא תתאושש מההרדמה. תגיע לאסוף אותה בערב ואז תשלם." הווטרינר אחז בפרק ידו של גולן, מציץ בפניו בדאגה, "אתה קצת בהלם גולן." פסק, "כדאי שתשתה משהו קר ומתוק, ותלך לנוח."

"רעיון מצוין." כרך תמיר זרוע תומכת וחמימה סביב כתפיו של גולן, "בואו נלך הביתה, הבנות אפו עוגת גבינה נהדרת, וזוהר והתאומים מחכים לנו שנבוא לעזור להם לחסל אותה. כן פיסטוק, גם לך."

כולי שלך (פרק אחרון)

הפציעה של פנדה זעזעה את עולמו של גולן, הטראומה והעזרה הרבה שקיבל גרמו לו להשתחרר ממעטה המרירות שסגר עליו מאז עזיבתה של אפרת. ככל שהכלבה הלכה והבריאה כך הוא הפסיק להסתגר בעצמו ונפתח חזרה לעולם סביבו.

פתאום הבחין שתמיר בחור מקסים וטוב לב, וחבר אמיתי, שזוהר כבר לא ילד קטן והוא הולך ומתבגר, שהתאומים של יורם ומיכל מקסימים ומצחיקים, ושהחיים יכולים להיות טובים למרות האכזבות שנחל.

הוא התיידד עם סימה ויעל שגידלו יחד עם תמיר את ילדיו המתוקים והשובבים, והיה מלא התפעלות מדוקטור גבע, הווטרינר המסור שבא אליו בכל הזדמנות כדי לבקר את פנדה ולפקח מקרוב על החלמתה.

"איזה בן אדם נחמד, כבר לא רואים יותר רופאים מסורים כאלה, אפילו רופאים של בני אדם כמעט ולא עושים יותר ביקורי בית." סח גולן לתומו לזוהר אחרי שדוקטור גבע, שכולם כינו גידי, קפץ שוב לביקור בית אצל פנדה.

זוהר לטש בו מבט מופתע, "תגיד." שאל בציניות של מתבגר, "אתה באמת כזה טמבל או שאתה רק מנסה להגן על נפשי הרכה? אתה לא רואה שגידי נמצא פה כל שני וחמישי בגלל תמיר?"

"מה? אתה רציני? אבל גידי היה נשוי המון שנים ויש לו ילדים... לא יכול להיות שהוא... אתה צוחק עלי או מה? למה אתה חושב שגידי מעוניין בגברים?" נדהם גולן.

זוהר העווה את פניו בבוז, "אתה צריך להפסיק לחלום גולן, בגילך זה מתחיל להיות כבר פתטי, כולם יודעים שגידי ואשתו התגרשו כי הוא בגד בה עם גברים, וצריך להיות ממש גולם כדי לא לראות איך הוא מסתכל על תמיר."

"ותמיר מסתכל עליו בחזרה?" הסתקרן גולן.

"יש לו ברירה? אתה הרי לא סופר אותו ממטר, וחוץ מזה נדמה לי שיש לו איזה משיכה משונה לגברים מבוגרים."

"גידי לא מבוגר." התקומם גולן, "מה? הוא בקושי בן ארבעים, בימינו זה לא נקרא מבוגר, ומאז שהוא גילח לגמרי את הפדחת והתחיל להתעמל הוא נראה ממש טוב."

זוהר הרים את גבותיו בלעג, "טוב? נו, בסדר, נניח, הכל יחסי כנראה, מה, גם אתה בעניין שלו?"

"לא שזה עסקך זוהר, אבל לא, אני לא בעניין של אף אחד."

"אה, כן, שכחתי, אתה הרי מר אל תגעו בי ואל תציקו לי, אני עסוק רק בעצמי ובצרות שלי."

"זה לא נכון." נעלב גולן, "אני עסוק בעוד המון דברים אחרים, בעיקר בעבודה שלי ובך."

"ובקיצור, אין לך חיים." סיכם זוהר בעוקצנות, "אני מציע לך פפה להוציא את הראש מהתחת ולהתחיל לחיות כי נעשית בן אדם ממש משעמם."

"פפה? משעמם? מאיפה אתה מביא את כל הדברים האלה? ולמה דווקא פפה?"

"למה לא? אתה מעדיף אבא?"

"הייתי שמח להיות אבא, אבל לצערי אני לא באמת אבא שלך זוהר."

"אני יודע, אבל מבחינתי אתה הדבר הכי קרוב לאבא שיש לי, ולכן החלטתי על פפה, או שאולי תעדיף פפינו?" פרץ בצחוק.

"פפינו? חתיכת פרחח שכמוך!" העמיד גולן המשועשע פני מתרעם, "מה שבאמת עדיף זה שתסדר סוף סוף את החדר המבולגן שלך, ותעיף את הבגדים המלוכלכים לכביסה כי הם לא ילכו לשם לבד."

"כן אימא, לפקודתך." גיחך זוהר והסתלק לחדרו.

גולן נשמע לעצתו של זוהר, הפסיק לחשוב על רוע מזל, והתחיל להתבונן טוב יותר בסובבים אותו. הוא גילה שזוהר צודק והוא באמת שקע יותר מידי בעצמו לאחרונה בעוד העולם סביבו ממשיך בענייניו כרגיל. פתאום נוכח לדעת ששני המלצרים שלו מתחרים על ליבה של האחמשי"ת היפה שלו שמצידה מאוהבת באחד הלקוחות הקבועים שלו - גבר נשוי עם ילדים - שמיכל שוב בהיריון, שסימה משתוקקת נואשות להרות לתמיר, אבל לא מצליחה למרות כל המאמצים של תמיר ושלה, ושהבוס של סימה, דוקטור גידי גבע שהתגרש מאשתו עקב משיכתו לגברים, מאוהב בתמיר הצעיר ממנו בעשר שנים, ולכן הוא מקפיד לאחרונה לגלח את פדחתו המקריחה, לעבוד על עצמו בחדר כושר ולהידחס לתוך חולצות טריקו מגניבות וג'ינס אופנתי.

"אז מה קורה אתך ועם גידי תמיר?" שאל כשהוא ותמיר טיילו בוקר חם ולח אחד עם הכלבים.

תמיר משך בכתפיו, "קורה מה שאמור לקרות בין שני הומואים."

"באמת? אולי תזכיר לי מה אמור לקרות בין שני הומואים?"

"בעיקר סקס, ומהבחינה הזאת אין לי טענות, גידי מבוגר יותר ממני אבל לגמרי בכושר, הבעיה מתחילה כשאנחנו יוצאים מהמיטה ואז... טוב, אנחנו במקומות שונים לגמרי בחיים, הוא עדיין חלקית בארון, ויש לו ילדים בגיל ההתבגרות, ואני... טוב, ככה זה."

"איך ככה? תסביר מה הבעיה."

"הבעיה היא שהוא היה נשוי עשרים שנה, ויש לו רגשות אשמה חזקים מאוד על הגירושים ועל הבלגן שהוא עשה לילדים שלו ולהוריו, ואני, טוב, אני כזה דביל, במקום ליהנות ממה שיש ולהפסיק לחפור, אני רוצה לגור איתו, ולספר לכולם שאנחנו יחד, לא מספיק לי שיש לנו סקס מדהים, אני רוצה שנהיה זוג אמיתי, שנגור יחד ושלא נצטרך להתחמק ולהתבייש."

"זה נשמע כאילו שאתה אוהב אותו תמיר."

"כן," נאנח תמיר, "אפרת רצתה שאני ואתה... אתה יודע, אבל מה לעשות שאני נדלק תמיד על גברים מבוגרים יותר? גידי הוא ממש הטעם שלי ואנחנו ממש טובים יחד, אבל לצערי הוא התחתן עם החברה הראשונה שלו דקה אחרי שהוא התחיל להתגלח, והמון שנים הוא התאמץ מאוד לא לדעת שהוא מעדיף גברים, ועד שהוא גילה את האמת על עצמו הוא כבר היה אבא לילדים, אשתו יודעת וגם רוב החברים שלו, אבל יש גם את ההורים שלו וההורים שלה, והדודות... כולם אנשים מבוגרים מאוד שלא יבינו, ויש גם את הילדים שצריך להסביר להם בעדינות... טלנובלה שלמה, הוא כל הזמן אומר לי שזה רק עניין של זמן, ושאני צריך להיות סבלני, אבל אני פוחד שיום אחד אני אגלה שהזדקנתי מרוב שחיכיתי בסבלנות, ושיצאתי קרח מכאן ומכאן.

"או שתגלה שבגלל חוסר סבלנות איבדת את אהבת חייך." הניח גולן יד מנחמת על כתפו של תמיר, "אתה רק בן שלושים, תן לו זמן להתארגן על עצמו, אל תוותר כל כך מהר, אני ויתרתי נורא מהר על הגבר היחיד שאהבתי באמת, ועד היום אני לא מצליח להתגבר עליו."

"על מי, על קובי?"

"לא, לקח לי הרבה שנים להבין שקובי היה רק ריבאונד לדקל, רק אותו אהבתי באמת ומכל הלב, כל כך נפגעתי כשהוא החליט שלא מתאים לו להיות הומו והתחתן עם אישה עד שבמקום להילחם עליו ברחתי עד לקצרין."

"טוב, מה עוד יכולת לעשות? להפוך לפילגש שלו? מה היה עוזר לך אם היית ממשיך להסתובב סביבו?"

"אם לא הייתי מוותר כל כך מהר אולי הייתי מצליח לשכנע אותו לא לעשות את השטות הזו? שתקתי ונתתי לו ללכת כי נפגעתי ונעלבתי בגללו, העדפתי אגו על אהבה והיום אני מצטער."

"אבל הוא נשוי, מה יש לך להצטער?"

"זהו, שלא. אני בקשר פייסבוק עם אחותו, וככה נודע לי שהוא התגרש לפני שנה."

"אז למה לא יצרת איתו קשר?"

"אני יודע?" משך גולן בכתפיו, "אגו כנראה, וחוץ מזה אז גם הייתי בבלגנים בגלל המחלה של דנה, ואחר כך נכנס לי השיגעון הזה של להביא ילד עם אפרת, אגב, היא ילדה לפני כמה שבועות והילד לא שלי. יש לו דם סוג O כמו לאיתי, לי ולאפרת יש A ככה שאין סיכוי שהוא שלי."

"מצטער, אבל אולי זה לטובה."

"כן, באסה לי, אבל סך הכל זה בהחלט לטובה. מה קורה אתך ועם סימה? הרופאים כבר יודעים למה היא לא נכנסת להיריון?"

"הם לא בטוחים, אבל יש מצב שרירית הרחם שלה פיתחה נוגדנים לזרע שלי, הם הציעו לנו לנסות זרע אחר, אתה מתנדב?" חייך אליו תמיר.

"בהחלט." אמר גולן ולא חייך אליו חזרה, "אם זה בסדר מבחינת סימה כמובן."

"אני לא יודע, הבנות נורא רצו שהילדים יהיו אחים לפחות מצד האבא, והן עדיין לא ויתרו על החלום הזה, אבל אם הן יוותרו ויחפשו עוד אבא אתה תהיה הראשון שנפנה אליו."

"אחלה." הפציע חיוך על פניו של גולן, "טוב, כבר מאוחר, נתחיל לחזור?"

"בסדר. תגיד גולן, הדקל הזה, ידוע לך מה איתו עכשיו?"

"אין לי מושג, אני יותר מידי פחדן בשביל לשאול, אבל כמו שאני מכיר אותו הוא בטח מסודר טוב, בחור יפה כמוהו... הוא בטח חוגג ומזיין מסביב לשעון." חייך גולן בניסיון לא מוצלח להסתיר את מפח נפשו.

כמה ימים אחר כך ביקשה ממנו סימה רשמית לתרום לה זרע, וקפצה אליו לקפה אחרי שעת הסגירה כדי להביא לו את חוזה האבהות שהעתיקה מתמיר ויעל. "כדאי שתראה אותו לעורך דין שלך לפני שאתה חותם." ייעצה לו.

"אין צורך," שלף גולן עט, "אני סומך עליך לגמרי." חתם בזריזות, "מתי מתחילים?"

סימה הצטחקה, "אני עוד לא יודעת בדיוק, אבל זה יקרה בעוד שבועיים בערך, תתחיל להתכונן."

"מה שתגידי." שמח גולן, והושיט לה יד ללחיצה, "שיהיה לנו בהצלחה." רכן ונשק על לחייה.

"אני מאוד מקווה, אני כבר כל כך רוצה להיות אימא, תודה גולן." החזירה לו סימה נשיקה, ולהפתעתו הנעימה הוסיפה גם חיבוק.

"אני מקווה שאני לא מפריע לכם." הפתיע אותם קול גברי שהרעיד את גולן מכף רגל עד ראש, "אני יכול ללכת אם אתם רוצים להיות לבד."

"זה בסדר גמור, כרגע סיימנו, אני כבר הולכת." פנתה סימה לדלת, "כולו שלך." הפטירה בחיוך לעבר דקל והסתלקה לדרכה, משאירה את שני החברים הוותיקים לבד.

"היא אמרה את האמת, כולך שלי?" חייך דקל אל גולן והושיט לו את ידו.

"כן, לגמרי, ומה אתך, אתה שלי?" אחז גולן בכף היד החמימה והמוכרת, שילב את אצבעותיו באצבעותיו הארוכות והחטובות של דקל ומשך אותו אליו.

"כן, תמיד הייתי." התרפק עליו דקל, "מצטער ש..."

"עזוב, לא נדבר על זה עכשיו. בוא הנה." הוביל אותו גולן למשרדו, "אתה יודע שבכלל לא השתנית, אתה נראה פשוט נהדר."

"ואתה, נראה אפילו טוב יותר, תגיד, הבחורה הזו... לא שיש לי זכות להגיד לך משהו, אבל אם אתה חושב שעם נשים יהיה לך טוב יותר אתה טועה, ואני מדבר מידע אישי."

"אני יודע, והבחורה הזו, שהיא אגב חברה טובה ולסבית, תהיה, אולי, אם הכל יסתדר טוב, אימא של הילד שלי, ככה שאין לך מה לדאוג, ועכשיו בוא הנה, תביא חיבוק ותספר לי איך מצאת אותי?"

"בצורה מסתורית מאוד, קיבלתי מייל ממישהו לא מוכר שסיפר לי שאתה עדיין אוהב אותי ומתגעגע, ושאם אני רוצה לראות אותך שוב אתה תהיה היום בקפה דנה, וכדאי שאני אבוא בתשע בערב כי אז תהיה שם לבד. אז מה, אתה עובד פה?"

"כן, אני בעל המקום, ובדרך כלל אני יוצא מפה כבר בשמונה בערב, אבל היום..." ופתאום הוא הבין הכל, "אני ארצח את תמיר הזה! איך הוא השיג את המייל שלך?"

"אני לא בטוח, אבל נדמה לי שדרך יסמין, פתאום היא התחילה לשאול אותי אם אני עוד זוכר אותך, ואם יש מצב שנחזור? כמובן שאמרתי שאין סיכוי כי אתה בטח שונא אותי ולא תרצה לדבר איתי, אבל היא התעקשה שכדאי שאני אחפש אותך כי נמאס לה לראות אותי בודד ואומלל, והיא רוצה לראות אותי שוב מאושר כמו שהייתי אז, לפני שנפרדתי ממך והתחתנתי."

"ומה אמרת לה?"

"שהיא מבלבלת את המוח, והיא סתם רומנטיקנית, ובחור מדהים כמוך בטח חי כבר מזמן בזוגיות עם מישהו ממש שווה, ואם אתה עוד זוכר אותי זה בטח רק לרעה, אבל אז קיבלתי את המייל המסתורי הזה וחשבתי לעצמי שמה כבר יש לי להפסיד? נכון שהרסתי הכל, ואין לי זכות לספר לך שאני מצטער ומתגעגע, ורוצה לתקן, אבל אם גם אתה לבד אז אולי יש לנו סיכוי ל..." הוא מסגר את פניו של גולן בכפות ידיו, "אז מה אתה אומר? יש לנו סיכוי?"

ב. אם אלה החיים

ובמופלא ממך אל תחקור

בצהרים קיבל גולן מסרון מתוק מראמי שהתנצל שהסתלק מוקדם, כתב לו שהוא נהנה מאוד הלילה, ושהוא משתוקק לפגוש אותו שוב, הבטיח לבקר מחר בערב, וחתם בציור קטן של לב. גולן חייך, ענה לו שגם הוא נהנה, והוא מחכה בשמחה לעוד פגישה, שמר את המסרון בזיכרון של הנייד שלו, והמשיך בעבודתו כרגיל. בערב, אחרי שחזר מהטיול עם הכלבים, האכיל את זוהר, עזר לו עם השיעורים, ושלח אותו להתקלח ולישון צלצל פתאום הטלפון הקווי בביתו. על הקו הייתה אישה מתוחה שדיברה עברית רהוטה במבטא ערבי והזדהתה כאמל - אשתו של ראמי.

"מה שלומך?" האיר לה גולן פנים, "במה אפשר לעזור לך?"

"אני רוצה... סליחה שאני שואלת, אני יודעת שמאוחר, אבל אני צריכה..."

"כן." עודד אותה גולן בחביבות, "מה את צריכה?"

"אני צריכה לדעת אם ראמי אצלך."

"לא, מצטער, לא ראיתי אותו כל היום, ניסית להתקשר אליו לנייד?"

היא נאנחה, "כן, אבל..." דלת נטרקה במרחק, והיא צעקה משהו בערבית וסגרה.

מופתע, אבל עדיין לא מודאג ניסה גולן להתקשר לראמי ולא הצליח, הטלפון היה מנותק. הוא משך בכתפיו, אמר לעצמו שזה סתם תקלה, או אי הבנה, ונכנס להתקלח. הנייד שלו צרצר בדיוק כשעמד במקלחת, נוטף מים וניגב את שערו. גולן השליך את המגבת והסתער לעברו, "ראמי!" צעק, אבל זה לא היה הוא אלא אישה אחרת, גם היא בעלת מבטא ערבי, שהציגה את עצמה כסוהא, ובישרה לו בקול מרוסק מצער שראמי נפגע בתאונת דרכים ונהרג.

"נהרג? ראמי? אבל... אבל... תאונת דרכים? מה פתאום? אני לא מבין!" צעק גולן, מבולבל ונסער, "איך זה יכול להיות? ראמי הנהג הכי זהיר בעולם, מה פתאום תאונת דרכים? איך זה קרה?"

"אף אחד לא יודע, המכונית הידרדרה מהכביש בדרך לגמלא ונמעכה לגמרי, מצאו אותו ואת החבר שלו זרוקים לידה, הם עפו מהמכונית כי הם לא חגרו חגורות."

"זה לא יכול להיות!" צעק גולן, "ראמי תמיד חגר חגורה, תמיד! אין מצב שהוא נהג בלי לחגור את עצמו."

"עובדה שהוא לא היה חגור." ענתה סוהא בשלווה מקפיאת דם, "ואגב החוקר ממשטרת התנועה אמר שהוא לא היה הנהג."

"לא? אז מי היה הנהג?"

"אחד בשם רפיק, חבר וותיק שלו, זו באמת טרגדיה, הוא גר שנים בתל אביב ודווקא אחרי שהוא חזר סוף סוף, הוא נהרג בתאונת דרכים ולקח איתו גם את ראמי."

"אתה יודע שגם אצל הדרוזים יושבים מין שבעה?" אמרה אפרת, "מה דעתך ללכת לניחום אבלים אצל ההורים של ראמי?"

"דעתי שלא." השיב גולן, "אין לי כוח להסביר להם מה הקשר שלי אליו, והאמת שאין לי מושג איפה בדיוק בכפר הם גרים."

"או. קי. שיהיה, אני בטוחה שלא תהיה לך בעיה למצוא את הבית שלהם, או שלו, אבל איך שאתה רוצה." ויתרה אפרת ובכל זאת לא יכלה להניח לנושא, "תגיד, למה לא הלכת לפחות ללוויה?"

גולן משך בכתפיו, "לא אוהב לוויות, בטח לא של דרוזים, לפחות בלוויה יהודית אני יודע מה לעשות, אבל מה עושים בלוויה דרוזית? איך מתנהגים? אין לי מושג, ובכלל, מה הטעם? הוא מת ושום דבר לא יחזיר אותו לחיים."

"נכון, אבל..." היא נאנחה, "אני מצטערת שאני מציקה לך, אבל אתה נראה כל כך אומלל, אני בסך הכל מנסה לחשוב איך להקל עליך."

"אם ככה מה דעתך לתת לי עוד קצת בירה?"

"אתה לא חושב ששתית מספיק?"

"את צודקת, מספיק עם הבירה המשעממת הזאת, בואי נוסיף לה קצת וודקה." גיחך גולן, הביא מהמקפיא בקבוק וודקה ומזג מעט ממנה לכוס הבירה שלו. "הנה," לגם לגימה הגונה, "ככה הרבה יותר טוב, אם רק היה לי משהו לעשן הייתי מסדר לעצמי לגמרי את הראש."

אפרת עיוותה את פניה בתיעוב, "אולי די עם זה, תקום מחר עם הנגאובר קטלני, ואל תשכח שיש לך ילד בבית, ושמחר אתה צריך לקום לעבודה."

"אני יודע, אל תהיה קרצייה." רטן גולן בטון גועלי.

"בסדר, אני לא אהיה." קמה אפרת הנעלבת מהכורסה, "אני הולכת לישון, לילה טוב." פנתה לצאת.

"נו, די אפרת, מספיק, אל תהיי כזו פולניה, לא התכוונתי להעליב אותך." אחז גולן בזרועה, משך אותה אליו והושיב אותה, כמעט בעל כורחה, על הספה לצידו.

"אהה... אז קרציה זה אצלך כינוי חיבה?" רטנה אפרת במורת רוח, אבל נשארה לשבת, כתפה נסמכת לכתפו.

"אני מתנצל, סליחה, את ממש לא קרצייה, את בחורה נהדרת וחברה טובה, וכמה שאני מכיר אותך יותר ככה אני מצטער יותר שאני הומו דפוק." התוודה גולן בכובד ראש שתוי, וכרך את זרועו סביב מותניה הרכים, "יש לך ריח כל כך טוב..." גנח, והניח את ראשו על כתפה, "ואת כל כך מתוקה ונעימה..." השתפך, מתרפק עליה, ואם לא היה שתוי כל כך היה חש ברעד החולף בגופה.

"גם אני מצטערת, אין לך מושג עד כמה." מלמלה אפרת חרש, ונשענה לאחור עד שהייתה שרועה מלא קומתה הקטנה על הספה, ראשה על מסעד אחד של הספה, רגליה על השני, וגולן שכוב לצידה, ראשו על חזה וגופו צמוד לגופה.

"את מצטערת שאני דפוק או שאני הומו?" מלמל לתוך צווארה, מחכך את לחיו כנגד עורה החלק והמבושם.

"יחסית לרוב הגברים שאני מכירה אתה בכלל לא דפוק, אבל נורא חבל שאתה הומו." הברישה אפרת את שערו המתולתל באצבעותיה, ונישקה על מצחו, "נורא נורא חבל, ועכשיו אני חייבת..." ניסתה להתרומם לישיבה.

"לא, אל תלכי בבקשה, אני לא רוצה לישון לבד, תישארי איתי אפרתי, בבקשה." ביקש גולן, התיישב גם הוא, הצמיד אותה אליו ופיזר נשיקות קטנות ועדינות על כתפה החשופה.

"אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב גולן." רחשה אפרת ברוך, וליטפה בחמדה את לחיו הזיפית, "אתה נורא מתוק, אבל לדעתי עדיף שאני..."

"לא, לא עדיף." קם גולן בפתאומיות, הרים אותה בזרועותיו ונשא אותה לחדר השינה שלו.

"גולן מספיק, די, אל תהיה טמבל." מחתה אפרת קלושות, כיוצאת ידי חובה בעודה מתענגת על כל רגע, שמחה בסתר ליבה שלבשה את תחתוני התחרה החדשים, ושהתעקשה והצליחה להיפטר מחמשת הק"ג המיותרים שדבקו בה בחורף.

"אל תכעסי, אני רק רוצה לישון אתך, אני שונא לישון לבד, ואת כל כך חמודה ונעימה... בבקשה אפרתוש..." הניח אותה גולן בעדינות על מיטתו, "את מסכימה?" הביט בעיניה במבט מתחנן שהמיס את ליבה.

"כן." לחשה אפרת, ואז העזה וליטפה בקצות אצבעותיה את עורפו, מתענגת על הצמרמורת שהצליח מגעה להעביר בגבו.

"עוד, אל תפסיקי." דרש גולן ונשכב עליה, חזהו הרחב מועך את שדיה, ראשו שעון על כתפה, ואגן ירכיו לחוץ אל ירכיה. היא המשיכה ללטף, חשה, מופתעת, שמגעה מעורר ומעודד בליטה קשה ומשמחת לב בשיפולי בטנו, בליטה שהוא הידק בתנועה קלילה, כמעט לא רצונית, אל צידי גופה.

"יכול להיות שאתה קצת פחות הומו ממה שנדמה לך, או שזה רק הוודקה שמשמחת אותך?" העזה לשאול, מעמידה פנים שהיא משועשעת מהמצב אם כי מצב רוחה לא היה מבודח כלל. ליבה הלם בעוז, מחיש את מרוץ הדם בגופה הדרוך והמייחל למגעו.

"ששש... ובמופלא ממך לא כדאי לחקור." לחש גולן לאוזנה, והצמיד את פיו לפיה.

כמה שבועות אחרי אותו לילה מופלא, כשבהתה מוקסמת ונחרדת בשני הפסים שהסתמנו, ברורים ועזים על המקל של בדיקת ההיריון, ניסתה אפרת לשחזר מה בדיוק קרה אחרי הנשיקה ההיא, הנשיקה הראשונה שלהם, וכל מה שזכרה היה שמיד אחרי שהתנשקו בגדיהם כאילו התעופפו מעליהם בדרך פלא, ושניהם נשארו צמודים, פה אל פה, ובטן אל בטן, ערומים ולהוטים, מניחים לגופם להוביל אותם בלי מחשבה על קונדומים, או על העתיד, ואחרי שרוו עונג, הנאה ונחמה אחד מהשנייה התכרבלו בתנוחת כפיות ונרדמו.

זוהר העיר אותם למחרת בבוקר בדפיקה על הדלת, ולפני שהספיקו להתעשת נכנס, ראה את שניהם ערומים במיטה, הסמיק, אמר סליחה וברח החוצה. "לך תדבר איתו." האיצה אפרת בגולן, וחמקה לשירותים, מלקטת את בגדיה בדרך.

גולן נאנח, שפשף את רקותיו הכואבות, לבש את תחתוניו שהתגוללו על הרצפה ויצא למטבח, שם עמד זוהר והכין לעצמו כריך מקוטג' ומריבה. "עכשיו תוסיף מלפפון חמוץ וזה יהיה מושלם." התבדח גולן.

"לא מצחיק." הזעיף זוהר את פניו הבהירים, המנומשים, "חשבתי שאתה... שאתה בקטע של בנים, אז מה פתאום?"

"קטע של בנים?" השתומם גולן, "איפה שמעת את זה? בטח לא בבית הספר."

"נו, די גולן! אני כבר לא ילד, ואני לא טיפש, ואל תנסה לספר לי שרק ישנתם יחד, ראיתי שהיית ערומים לגמרי." איבד הנער את סבלנותו.

"נו, כן, היה די חם הלילה ו..." החל גולן להתפתל ולתרץ תירוצים.

"גולן!" זעם זוהר, "די כבר עם הקשקוש הזה." דרש, ולרגע לבשו פניו הילדותיים עדיין את המבע שיהיה עליהם כשיהפוך לגבר.

"בסדר." נכנע גולן, "רק תמזוג לי קפה קודם, ועזוב סוכרזית, אני צריך אנרגיות כדי להתעורר."

זוהר הגיש לו נס קפה עם חלב, ובחש לתוכו שתי כפיות סוכר, "יש לך ריח משונה." העיר וקימט את אפו בסלידה.

"כן, תלמד לקח, זה מה שקורה למי שהולך לישון עם בירה, וודקה ואישה, הוא קם עם ריח משונה וכאב ראש."

"אתה אוהב את אפרת?" שאל זוהר בפשטות ילדותית והתיישב מולו.

"בטח, איך אפשר לא לאהוב בחורה נהדרת וחמודה כמוה, אני רק מקווה שגם היא אוהבת אותי."

"בטח שכן, כל אחד יכול לראות שהיא אוהבת אותך." פסק זוהר והמשיך להקשות, "אתה אוהב אותה כמו שאהבת את ראמי?"

"מי אמר לך ש... לא חשוב, ראמי מת."

"אני יודע, סלים שלומד איתי? זה שאחיו הגדול עובד במסעדה בשטיפת כלים, אמר שאחיו סיפר לו שרפיק בא לבקר את ראמי במסעדה, שהם רבו וצעקו עד שחמודי, הבעל בית, ביקש מהם ללכת לדבר בחוץ, והם נכנסו למכונית של רפיק ונסעו, ולא חזרו יותר."

"זה מה שסלים מספר? הוא יודע גם במקרה על מה הם רבו?"

זוהר הניד בראשו לשלילה, "לא יודע, לא שאלתי אותו, זה חשוב?"

"אם זה חשוב..." תהה גולן בינו לבין עצמו, "לא חמוד, עכשיו זה כבר לא חשוב." החליט ונאנח, "לקחת חולצת התעמלות? יש לך מים לשתייה? יופי, תוסיף לך תפוח לסנדוויץ', אתה לא אוכל מספיק פירות, ועכשיו לך כבר או שתאחר."

זוהר מילא לעצמו מים בקבוק פלסטיק קטן, הוסיף תפוח לשקית האוכל שלו, פלט להתראות חטוף לעבר אפרת שנכנסה חרש למטבח, ורץ לבית הספר.

"הכל בסדר?" שאל גולן את אפרת, "רוצה קפה?"

"כן, בבקשה, איך הראש שלך?"

"אני אשאר בחיים, מתי את צריכה להיות במשרד?"

"בעוד חצי שעה." לגמה אפרת מהקפה שלה וקמה, "אני חייבת לקפוץ הביתה ולהתארגן קודם, נתראה בערב?" לכסנה אליו מבט מהוסס.

"כן, בטח." אמר גולן וקם, נבוך מעט, הם הביטו זה בזו בשתיקה, ואז רכן גולן לעברה של אפרת ושתל נשיקה עדינה על פיה, "אני אתקשר אליך בצהרים." הבטיח.

"בסדר, בכיף, ביי גולן."

"ביי חמודה."

"תראה." הגישה אפרת לגולן את מקל הפלסטיק שניגבה קודם בזהירות בנגבון לח, "מה אתה רואה?"

הוא הביט בחפץ הקטן בפליאה, "מה זה? מין מדחום משוכלל? איפה המספרים?" תהה בתמימות.

"אין מספרים, טמבל, יש פסים."

"פסים?"

"כן, שניים. זה אומר שאני בהריון."

"מי בהיריון?" פלש זוהר למטבח, "איפה הכריך שלי? לא, אני לא רוצה את הריבה הכתומה הזאת, היא חמוצה, אני רוצה את הריבה האדומה."

"אני כבר מכינה לך חמוד, אל תתעצבן, רוצה בננה או תפוח?"

"גם וגם, אז מי בהריון?" הביט זוהר סביבו.

"זוהר, תפעיל את הראש שלך." אמר גולן, מעט בגסות, "מי נראה לך שיכול להיות פה בהיריון? אני? פיסטוק? פנדה?" גער.

"פנדה גם בת, למה היא לא יכולה להיות בהיריון?" התגונן זוהר, פגוע מעט.

"כי היא עברה עיקור, שכחת? היחידה שיכולה להיות פה בהיריון זו אפרת."

"או. קיי. אז למה אתה מתעצבן? הרי היא לא נכנסה להיריון מרוח הקודש, מזל טוב אבל'ה." גיחך זוהר, ונישק את לחיה של אפרת, "וגם לך אימל'ה, ביי לכם אנשים." הצהיר בעליצות, ודהר החוצה, תרמילו מקפץ על גבו.

"אפרת..." התחיל גולן להגיד, אבל היא נחפזה להניח את ידה על פיו, "שתוק רגע, אני לא רוצה ממך כלום, לא כסף ולא שום דבר אחר, אפילו לא שתודה שאתה האבא, אני אעזוב את קצרין אם תרצה, רק אל תבקש ממני לעשות הפלה."

גולן נד בראשו בפליאה, "הפלה? חשבתי שהורמונים של היריון זו סתם אגדה אורבנית, אבל לא, את רק חמש דקות בהיריון וכבר ירדת מהפסים."

עיניה של אפרת התמלאו דמעות, "ואני חשבתי שהומואים הם גברים עדינים ורגישים, אבל לא, מסתבר שהם מגעילים בדיוק כמו כל שאר הגברים."

"לא נכון, אני רגיש ועדין, ואפילו ספונטני, אבל מה אני יכול לעשות אם את מדברת שטויות?"

"מי? אני?" התחילה אפרת לבכות, "למה שטויות? אני בסך הכל רוצה..."

"את מוכנה לשתוק רגע ולתת לי להציע לך נישואים בשקט, תספרי לי מה את רוצה אחרי שנקבע תאריך, בסדר?"

"נישואים? אתה רוצה להתחתן איתי?" החלה אפרת להתייפח, "למה?"

"מה למה? כי... כי אנחנו בין כה וכה יחד כל הזמן, וכי את בהיריון ממני, זה למה."

"אבל אתה הומו."

"נו, אז? ואת עורכת דין, אז מה?"

אפרת מחתה את דמעותיה, עוברת באחת מבכי לצחוק, "אל תהיה אידיוט, אתה יודע למה אני מתכוונת."

"כן, אני יודע חמודה, אני הומו ואת בהיריון, זה אומר שלא יהיו לנו חיי מין מסעירים במיוחד, בטח לא בעשר השנים הבאות, אבל תסתכלי סביבך, לאף אחד מהזוגות שמגדלים ילדים קטנים אין חיי מין ששווה להישאר ער בגללם, ובכל זאת הם נשארים יחד, והם אפילו מאושרים פה ושם, במיוחד אחרי שהילדים נרדמים."

"ומה יהיה אחר כך? אחרי שהילדים יגדלו? ומה יהיה אם נורא יתחשק לך סקס עם גבר?"

"אל תדאגי, אני כבר אמצא לי איזה סידור, ואני מבטיח לא לעשות לך בושות, ולא להדביק אותך בשום דבר, וגם את, אם תרצי, מוזמנת לעשות אותו דבר."

"אני לא חושבת שזה יקרה, כמו שבטח שמת לב סקס לא ממש עושה לי את זה, זאת אומרת, אני ממש אוהבת לישון אתך, וגם... לפעמים... אתה יודע, אבל... זאת אומרת... אני קודם אימא, ואולי גם עורכת דין מאשר חובבת סקס."

"כן, שמתי לב, אבל אם זה ישתנה יום אחד אל תתביישי לספר לי."

"בסדר, עשינו עסק. אז על איזה חתונה חשבת בדיוק?"

"האמת שעוד לא חשבתי, אבל בכל מקרה כדאי שלא נדחה אותה ליותר מידי זמן, לא נעים להביך את הרב."

"בסדר מבחינתי, אם כי אין לי שום בעיה להביך רבנים." צחקקה אפרת, ואז העיפה מבט בשעון ונבהלה, "אוי, נורא מאוחר, אני חייבת לטוס לעבודה, להתראות בערב חמוד."

"להתראות חמודה."

מהפך

"אני לא מאמין, אתה מתכוון לעשות את זה שוב?" לטש בו יורם מבט שחציו פליאה וחציו שעשוע.

"לעשות מה? להתחתן? כן, אני יודע שזה קצת מוזר, אבל ככה יצא, אפרת בהיריון ושנינו החלטנו שעדיף שנתחתן."

"בהיריון? אז לזה היא התכוונה שיש לה סיבה טובה להתחתן אתך?" נד יורם בראשו, "אבל גולן, למרות ההיריון המפתיע הזה, ושים לב שאני מתאפק ולא שואל איך בדיוק זה קרה, אבל מאחר ועד היום תמיד הצגת את עצמך כהומו..." הוא השתתק לרגע, מגשש אחרי חוט מחשבתו שנשמט, "היא בהיריון ממך?" חקר.

"כן, ממני." אישר גולן באיפוק, מזכיר לעצמו שיורם נמצא בצד שלו, הוא חוקר אותו כי הוא עורך הדין שלו וידידו, ולא סתם נודניק שמחטט ומציק, ולכן עליו לשמור על איפוק ולענות לשאלותיו בסבלנות.

"בסדר, מזל טוב לשניכם, ובכל זאת, אתה בטח יודע שכיום לא חייבים להתחתן בגלל סיבה כזאת, לא מספיק שתכיר באבהות שלך ותשלם לה מזונות על הילד?"

"לא, ממש לא מספיק, אני רוצה להיות אבא שלו באמת, לגדל אותו או אותה כמו אבא אמיתי."

"יפה מאוד מצדך, אבל אתה יכול לעשות את כל זה גם בלי חתונה, הרי אתם לא באמת זוג, או שאולי אני טועה?" צמצם יורם מבט חשדני לעבר גולן שהתחיל להצטער על גילוי ליבו.

"אהה... אני לא יודע יורם, אני רק יודע שקרה לנו, לאפרת ולי, נס נהדר, לא תכננו את זה, אבל איכשהו, בלי שהתכוונו עומד להיוולד לנו ילד, וזו לדעתי סיבה טובה מספיק להתחתן."

"או. קיי. נכון לעכשיו זו סיבה די טובה, אבל מה יהיה בעוד כמה שנים, אחרי שתירגעו מהנס שייוולד לכם? להיות הורה זה עניין מאוד משמעותי, אבל יש עוד דברים בחיים, זוגיות, אהבה, סקס? אפרת בטח תרצה לחוות את כל הדברים האלה, וזה לא יקרה כל זמן שהיא נשואה לך, או שאולי אני טועה וחלק מהנס שקרה לך זה שפתאום נעשית סטרייט?" תהה יורם ושמץ קל של לגלוג הסתנן לקולו.

"לא יודע, אולי, עובדה שהכנסתי אותה להיריון." התריס גולן בעצבנות.

"אתה מוכן לספר לי איך זה קרה?" התרכך קולו של יורם והוא רכן לעבר גולן כמזמין אותו לשיחת נפש.

"מה זאת אומרת איך זה קרה?" גיחך גולן, מסרב להזמנה לשפוך את ליבו בפני עורך דינו, "אתה רוצה שאני אסביר לך איך תינוקות באים לעולם?"

"אתה יודע למה אני מתכוון." נעלב יורם, "אני בהחלט יודע איך עושים תינוקות, עשיתי שניים בעצמי, אבל קודם נפגשתי עם האימא שלהם, התאהבתי בה והיא בי, התינוקות באו רק אחרי שעמדנו מתחת לחופה ו..." הוא החווה בידיו תנועה של קוצר רוח, "די כבר עם הקשקוש החינוכי הזה גולן." חתך, "עד היום הלכת למיטה רק עם גברים, אז מה פתאום... ומילא התפלק לך פעם אחת סקס עם אישה, זה קורה כנראה אפילו להומואים, אבל זו לא סיבה להתחתן, לא אצל סטרייטים, ובטח לא אצל הומו שעד היום העדיף גברים, או שאולי עשית פתאום מהפך ואתה כבר לא הומו?" זקף לעומת גולן מבט חודר מבעד למשקפיו.

"אני עדיין הומו, אבל כן, מסתבר שעשיתי מהפך." השיב גולן לאיטו, מגבש את רעיונותיו תוך כדי דיבור, וכדי להרוויח זמן הציע קפה, או אולי מיץ? יש עוגיות מצוינות.

יורם הסכים למיץ ועוגיות, ואחרי שלגם ונגס ושיבח שב ושאל בדבר המהפך שעבר על גולן שבינתיים הכין תשובה סדורה שתסביר את השינוי שעבר עליו. "תמיד רציתי להיות אבא, אתה יודע את זה, וזו אגב אחת הסיבות העיקריות לעניין החתונה שלי עם דנה, אבל עם כל האהבה שלי לזוהר הוא לא באמת הבן שלי, רציתי ילד משלי. נכון, רציתי גם אהבה וזוגיות, אבל הקטע הזה השתבש לי כל פעם מחדש, כל אחד מהאקסים שלי עזב בסוף, ואפילו ראמי שבסוף חזר... ואם כבר מדברים עליו, אני לא אתפלא אם התאונה הזאת הייתה בעצם רצח והתאבדות. רפיק, האקס שלו, קינא ואיים עליו, וכנראה שאחרי שחזרנו הוא גם ביצע. סיפרו לי שהם רבו לפני שנסעו יחד בפעם האחרונה..." הוא נאנח, "אחרי שראמי מת הבנתי סוף סוף שאני צריך לשנות כיוון, תגיד, מי אמר שזה שיגעון לעשות אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות?"

"נדמה לי שאיינשטיין, אבל אל תתפוס אותי במילה."

"טוב, לא משנה מי אמר את זה, אבל הוא צדק. הגיע הזמן שאני אבין שאני מעולם לא אצליח להקים משפחה עם גבר, הקשרים שלי עם גברים מוצלחים רק מבחינת הסקס, אבל לא מעבר לזה. כדי לגדל ילד יחד צריך יותר מסקס מעולה, צריך משפחה וזוגיות יציבה, ואת זה אפשר לעשות רק עם אישה."

"אבל יש הומואים שמגדלים יחד ילד." העיר יורם בספקנות.

"אולי, אבל לי זה לא הצליח עד כה, ופשוט נמאס לי לנסות, אני כבר בן שלושים פלוס, עד איזה גיל אני אחכה לגבר הנכון? אין לי סבלנות יותר, אני רוצה להיות אבא צעיר, מה הטעם להפוך לאבא בגיל מבוגר שלא יכול לרוץ אחרי הילד?"

"אני מבין גולן, וכאבא טרי אני הראשון שיגיד לך שצריך הרבה כוחות בשביל לגדל ילדים, ובשנים הראשונות הם באמת שואבים ממך את כל האנרגיות, אבל מה יקרה אתכם אחר כך?"

"אחרי מה?"

"אחרי שהילדים יגדלו קצת, הם לא נשארים תמיד תינוקות, עם הזמן הם כבר לא צריכים אותך כל הזמן ופתאום אתה מוצא את עצמך לבד עם אישה שבאיזה שלב תיזכר שהיא לא רק אימא אלא גם אישה, ואולי אפילו תרצה גם סקס, ומה אז?"

גולן משך בכתפיו, "לא יודע. נכון לעכשיו זה עוד לא קרה, ואם זה יקרה אז... לא יודע, אולי ויאגרה?"

"אל תדבר שטויות, מה ויאגרה? היא בשביל מבוגרים שלא עומד להם, לא בשביל  בחורים צעירים כמוך. ויאגרה לא תשנה אותך, אתה הומו, ואם תתחתן עם אישה תצטרך בשלב זה או אחר לבגוד בה, אפרת מודעת לזה?"

"כן, בטח. שוחחנו על זה וזה בסדר מבחינתה, וגם אם לה יתחשק פתאום סקס אז היא יודעת שמבחינתי זה בסדר גמור אם היא תמצא לה מישהו ו..."

"אתה יודע שאתה אידיוט?" התקצף יורם, "רק הומו שלא מבין נשים יכול להגיד דבר טיפשי כזה, נראה לך שאישה יכולה לקפוץ למאהב לשעה שעתיים ואחר כך, כאילו כלום, לחזור הביתה, לטפל בילדים וללכת לישון עם הבעל?"

"היא לא חייבת לישון איתי, אין לי שום בעיה שתישן לבד." התגונן גולן שדווקא נהנה לישון עם אפרת. היה לה ריח טוב ועור חלק ורך והוא נהנה להתכרבל איתה מתחת לשמיכה ולהירדם צמוד אליה. היה לו רושם שגם היא אוהבת להתחבק איתו ושאין לה צורך ביותר מליטופים תמימים ועיסויים נעימים של עורפה וכפות רגליה, עיסויים שהוא נהנה להעניק לה.

"גולן, תקשיב לי, אתה הולך לעשות טעות איומה!" הרים יורם את קולו, "הבסיס לנישואים הוא לא חברות, ולא ילדים, ואפילו לא טעם משותף ב... לא יודע במה, הבסיס הוא אהבה ותשוקה של בני הזוג זה לזה, ואת זה אין לכם, ולכן הנישואים שלכם לא יצליחו, ולא משנה כמה שתנסו ותתאמצו, אל תתחתנו כי זה יגמר בגירושים."

"גם נישואים של בני זוג שמתחתנים מתוך אהבה נגמרים בגירושים." שמר גולן על שלוותו, "לנו לפחות אין שום פנטזיות לא מציאותיות, כל אחד יודע בדיוק מה הוא מקבל."

יורם נכנע, "בסדר, אבל אם אתה מתעקש להמשיך עם השטות הזו של חתונה אז לפחות תעשה הסכם לפני נישואים כדי שהרכוש של דנה יישאר של הילד שלה."

"בסדר." הסכים גולן, "אתה מוכן לערוך לנו את ההסכם?"

"כמובן, ועדיין אני חושב שעדיף ש.... עזוב, אני רואה שאין טעם, איפה תעשו את החתונה?"

"לא יודע, עוד לא דיברתי עם אפרת, בכל מקרה זה יהיה טקס קטן וצנוע. לא יותר מעשרים, שלושים איש גג."

אפרת התאכזבה מאוד כשגולן התעקש לא לערוך את החתונה באולם, ונרתע מהצעתה להתחתן בקפה דנה. הוא רצה חתונה צנועה בגינת ביתם, ולא ויתר גם אחרי שאפרת פרצה בבכי והאשימה אותו בקמצנות.

"זו לא קמצנות." מחה, והוסיף בטון מחנך שהעלה את חמתה של אפרת להשחית שעדיף לחסוך כסף בשביל התינוק, "את לא יודעת כמה יקר לגדל ילד? לא חבל להיכנס להוצאות מיותרות על חתונה מפוארת?" הסביר בהיגיון, בטוח שהיא תשתכנע מיד כשתבין את נקודת ההשקפה הבוגרת שלו. הוא טעה ובמקום התנהלות בוגרת ושקולה של שני אנשים נבונים ורגועים הוא קיבל מריבה מכוערת עם אישה עצבנית ונרגזת.

"אהה! אז אתה לא קמצן, אתה פשוט חסכן." הטיחה אפרת בזעף בבעלה המיועד שהמשיך לשמור על שלוותו, מה שהרגיז אותה עוד יותר.

"אין שום דבר רע בחסכנות ובזהירות." השיב לה בקול שקט, "חוץ מזה, אל תשכחי שאצלי זו הפעם השנייה, התחתנתי כבר פעם אחת בחתונה גדולה מידי, זה הספיק לי לכל החיים, אני לא רואה שום טעם להיכנס שוב לכל הבלגנים וההוצאות האלו."

אפרת התפוצצה מזעם, "אבל בשבילי זו פעם ראשונה!" צעקה ורקעה ברגלה על הרצפה - מנהג מגונה שגולן לא סבל אצלה. "לא מספיק שאני מתחתנת עם גבר שלא אוהב אותי ורואה בי רק רחם על שתיים אני גם צריכה לוותר על חתונה יפה?" שאלה בהתמרמרות ועיניה נמלאו דמעות.

"רחם על רגלים? זה מה שאת חושבת שאני רואה בך?" נפגע גולן ודווקא בגלל שהיה משהו מהאמת בטענתה הוא חש פגוע עוד יותר, "ולמה את חושבת שאני לא אוהב אותך? נראה לך שהייתי מתחתן עם אישה שאני שונא?"

"אתה לא שונא אותי, ברור שלא, אבל אתה בטח לא אוהב אותי כמו שבעל אמור לאהוב את אשתו." אמרה אפרת בקול מובס, ונשמטה בעייפות על הספה.

"אפרת..." התיישב גולן לצידה וניסה לחבק אותה, "מה קרה לך פתאום? רק אתמול הכל היה בסדר איתנו איך זה שאנחנו רבים פתאום?"

הוא קיווה שהיא תכחיש ותגיד שמה פתאום? זו בכלל לא מריבה, רק ויכוח קטן ולא חשוב והיא בכלל לא התכוונה, זו סתם עצבנות של לפני החתונה, או אולי הורמונים של אישה בהיריון, וזה כלום ויעבור עד מחר, אבל אפרת רק הדפה את חיבוקו והזדקפה במתיחות, "שוחחתי עם כמה אנשים, חברים שלי, סיפרתי להם על התוכניות שלי וכולם חושבים שאני פסיכית וזה לא ילך."

"למה לא? בגלל שאני הומו?"

אפרת הנהנה, משתמטת ממבטו הפגוע.

"אבל אפרת..." נתקף גולן בהלת פתאום, "עם מי דיברת? עם אחותך?" חקר בעצבנות.

"גם, אבל לא רק... דיברתי עם חבר טוב שלי והוא חושב ש..."

"חבר טוב? את מתכוונת לאקס שלך, לאיתי?"

"לא." האדימו פניה של אפרת, וכל גופה אמר אשמה ומבוכה, "זה מישהו אחר, בחור שהכרתי עוד בצבא, שמו תמיר ופעם חשבתי שאנחנו... שהוא..."

"מה, עוד אקס אחד שלך?" נזעק גולן ופרץ קנאה מטופש ולא הולם הציף אותו, מבלבל את הגיונו ופורע את שיקול דעתו.

"ממש לא, אני דווקא הייתי מעוניינת אבל התברר שהוא בכלל הומו, זה לא משנה, בכל מקרה הוא חבר טוב שלי והוא דואג לי, ולדעתו..." הנייד שלה צלצל והיא עטה עליו בהקלה, "כן? באמת? טוב, רק רגע, חכה שנייה, אני לא לבד עכשיו." נחפזה לצאת החוצה, והמשיכה לנהל את השיחה המסתורית שלה בגינה.

גולן נשאר על הספה, נרגז ומבולבל, מביט דרך החלון על אפרת שדיברה בהתלהבות בנייד, מנידה בראשה ומחייכת בשמחה, ותחושה מעיקה שחלומו להפוך לאבא הולך ונגוז התגנבה חרש לליבו.

אפרת חזרה ושבה לשבת לצידו, "זה היה תמיר, הוא שואל אם אתה מסכים להיפגש איתו מחר."

"מי, אני? למה אני צריך להיפגש איתו בכלל? מה לי ולו?" הסתמר גולן במורת רוח.

"הסברתי לך." קצרה רוחה של אפרת, "הוא חבר טוב שלי, וגם של איתי, והוא חושב ש..."

"הוא חבר של איתי? באמת? ומה דעתו על ההתנהגות של איתי? מה הוא חושב על בחור שעוזב את ארוסתו רגע לפני החתונה?"

אפרת העבירה בחוסר נוחות את משקלה מרגל לרגל, "הוא כמובן מצטער מאוד על ביטול החתונה, מצטער בשבילי וגם בשביל איתי."

"בשביל איתי? למה הוא מצטער בשבילו? הרי הוא קיבל מה שרצה, נהנה, חגג וברח  רגע לפני ששמו לו את השייבה." נהם גולן באנטיפתיות.

פניה של אפרת קמלו נגד עיניו, "ובכל זאת, למרות שאיתי ברח תמיר עדיין חבר שלו ומשתתף בצערו, אולי כי בניגוד אליך הוא בחור מאוד לא שיפוטי עם נשמה ענקית ויכולת הכלה." החזירה לו מנה אחת אפיים.

"יכולת הכלה?" לגלג גולן ברשעות, "הוא נשמע לי מה זה הומו, התמיר הזה שלך."

"נכון, הוא באמת הומו, אבל הוא קודם כל בן אדם ונשמה ואם הוא רק היה מסכים הייתי מתחתנת איתו ברצון, ועושה לו כמה ילדים שהוא רוצה, כי הוא באמת חבר שלי, הוא אוהב אותי." פרשה אפרת כף יד קטנה ושמנמנה על חזה, "אותי, את אפרת." הלמה בדרמאטיות בכף ידה על חזה העגלגל, "ולא את הרחם שלי, ולכן הוא חושב שאני עושה טעות ושאם נתחתן יהיו לנו נישואים אומללים ואני אצטרך לבגוד ולחפש סקס מהצד."

"חשבתי שסקס לא חשוב לך בכלל." מחה גולן.

"הוא לא חשוב לי כסתם סקס, בשבילי סקס זה משהו שמבטא אינטימיות ואהבה ולכן..." היא החוותה בידה תנועת ייאוש, "עזוב, אין לי כוח להסביר לך, אתה בין כה וכה לא תבין."

"בטח שאני אבין, תנסי אותי." ריכך גולן את קולו, וניסה להושיב אותה לצידו, אבל היא סירבה. "לא היום, אני הרוגה מעייפות, וגם אתה נראה לי מחוק לגמרי, שנינו עצבניים ומדברים לא לעניין, בוא נלך לישון ומחר בבוקר נמשיך, בסדר?" רפרפה נשיקה צוננת על לחיו, "אני הולכת לישון בדירה שלי הלילה, ומחר... לילה טוב גולן." והסתלקה.

אחרי שהיא הלכה נשאר גולן ער עוד זמן ממושך, שוכב לבד בחושך, עובר במוחו על פרטי המריבה עם אפרת, נוזף בעצמו על חוסר הטקט שלו, נשבע שיהיה רגיש ופחות אטום בעתיד, ולבסוף נרדם. הוא התעורר למחרת לקול נביחתם הרמה של הכלבים,

מבט מהיר בשעון גילה לו שהוא האריך בשנתו הרבה יותר מידי, והוא נגרר למטבח, מבחין שזוהר כבר לא בבית. על דלפק ארוחת הבוקר מצא כוס קקאו ריקה ודביקה ופתק מזוהר - הלכתי כבר עם הכלבים לטיול, לקחתי אוכל, היום יש לי חוג מבוכים ודרקונים בספריה, אני חוזר אחרי הצהרים עם אימא של עידו, אל תשכח לקנות חלב.

הכלבים המשיכו לנבוח בהיסטריה, וגולן הציץ החוצה וגילה גבר זר עומד ליד השער, מלטף את הכלבים ביד אחת, ומנסה לפתוח אותו ביד השנייה.

"בוקר טוב." קרא אליו הזר, "אתה גולן במקרה?"

"כן, במקרה זה אני." הודה גולן, ונזף בכלבים הרעשניים, "שקט פיסטוק! סתמי כבר פנדה!" גער בכלבים הנרגשים, "מי אתה ואת מי אתה מחפש?" סקר את הזר שהיה גבוה, דק, כחול עיניים ובהיר שער.

"אני תמיר ואני מחפש את אפרת, יש לך מושג איפה היא?"

"ניסית בדירה שלה?" החווה גולן בסנטרו לעבר דירתה של אפרת הצמודה לזו שלו.

"כן, אין תשובה, וגם בנייד שלה אין תשובה למרות שאני שומע אותו דרך הדלת. הנה, תקשיב." הוא שלף סמרטפון דקיק ויקר למראה, לחץ על כפתור ושניהם הקשיבו מודאגים לנעימה של אלינור רגבי שבקעה מהנייד של אפרת המוטל אי שם בדירתה.

"אולי היא ישנה עדיין?" חשב גולן בקול, וליבו התכווץ בדאגת פתאום, "רק רגע, אני מביא את המפתחות לדירה שלה." הוא חש פנימה, תלש את המפתחות של דירתה של אפרת מעל הוו בכניסה ויצא בחיפזון החוצה, פוקד על הכלבים להישאר בחצר.

גולן פתח את הדלת וחש פנימה, תמיר בעקבותיו. "אפרת!" צעק, "איפה את? קומי!" אבל רק ריקנות מהדהדת ענתה לו.

השניים הסתובבו בדירה, סוקרים את כל חדריה, פותחים וסוגרים ארונות, מאששים את מה שחשו ברגע שנכנסו פנימה - אפרת על כל חפציה ובגדיה נעלמה.