עוקבים

יום שבת, 30 בדצמבר 2017

46. פתאום הוא נחמד

אני שואל את עצמי אם הוא באמת חושב שאני כזה טיפש? איך הוא לא מבין כמה הוא שקוף? הוא לא יודע שאני רואה דרכו כאילו שהוא עשוי זכוכית.

זוכרים איך היו אומרים פעם כשמישהו הסתיר לך בקולנוע - אבא של לא זגג ואתה לא מזכוכית – פעם זה הצחיק אותי. פעם היינו הולכים לסרטים ויושבים יד ביד בחושך. היום אנחנו כבר לא מחזיקים ידיים. כל אחד צופה בתכנית שלו בטלוויזיה שלו, או מרותק למסך המחשב.

אז איפה היינו? פתאום הוא נחמד אלי. פתאום הקול שלו רך ועדין גם בערב כשהוא חוזר ואני יושב עם הגב אליו וגולש באינטרנט.

פתאום הוא קם בבקרים לפני ומכין לי סנדוויצ'ים יצירתיים עם שלוש שכבות. נכון, הוא משאיר לי בלגן איום על השיש, ותמיד שוכח להחזיר משהו למקרר, אבל בכל זאת מה פתאום הוא עושה לי קפה אחרי הצהרים ומגיש לי אותו עם עוגה? איך זה שכשאני חוזר עייף מהעבודה הוא שואל איך היה ומה עשיתי, ואפילו מנסה להקשיב?

זה כל כך שקוף, תשומת הלב החביבה הזו, איך הוא לא מבין כמה הנחמדות המתוקה הזו שלו במיטה מסגירה אותו? הוא מתעקש לחבק אותי לפני השינה, בודק אם לא קר לי ואם כפות רגלי חמות, אבל מקפיד לא לגעת לי בזין וכשאני מנסה בכל זאת לשים את ידו המנומסת מידי איפה שאני צריך אותה הוא דוחה אותי בעדינות מעוררת חמה, ואומר בהתנצלות שבגילו... ושהוא כבר לא ילד... ושהוא עייף ולא כל כך בא לו הלילה, אבל אולי בבוקר? ובבוקר הוא באמת ינסה, אבל זה יהיה כל כך מכני וחסר רגש וכדי לצאת ידי חובה עד שאני יהיה זה שאדחה אותו בעלבון, וחוזר חלילה.

מה הוא שוב מקטר, הפולני הזה? שואלים קוראי המעטים ומחניקים אנחה, או אולי פיהוק? גם כשהוא נחמד רע לו? איזה טיפוס משעמם.

האמת, גם אותי הרוטינה החוזרת הזו מתחילה לשעמם. הוא כל כך שקוף שזה פשוט מעליב. הוא לא מבין שאני קולט מיד למה הוא פתאום נחמד ונעים וסבלני וכמה מרגיז אותי לראות אותו כובש את המזג החם שלו גם כשאני עושה דברים שמרגיזים אותו, וכמה אני שונא איך הכל אצלנו כל כך נהדר ולדוגמא, וכמה אני סובל כשפתאום אין לנו סקס?

כן, אז לפעמים יש את החפוזונים הללו של הבוקר. משהו זריז ועצבני שבא מיד אחרי צחצוח השיניים והפיפי ולפני הגילוח, וגם זה קורה רק פעם בשבוע ורק אם אני מקפיד לשכב בשקט ולא להביע שמץ של התנגדות. מספיק שאני אעיר שנדמה לי שהילד כבר ער ומיד הוא קופץ ומסתלק למטבח. שם קל לו להיות איש משפחה למופת.

עוד מעט יתחילו סירנות לצפור בלי קול בחלל הבית השליו לכאורה שלנו – סירנות צורמניות שרק אני אשמע. יהיו היעדרויות ממושכות שלו, מלוות בנימוקים מאוד מפורטים והגיוניים ועם זאת מעורפלים, יהיו טלפונים מסתוריים שיתנתקו ברגע שאני אענה, ולפעמים יהיו לינות פתאומיות של לילה או שניים בתל אביב ופתאום יבואו כל מיני טיולים לא צפויים באמצע שבוע העבודה, טיולים שאני כמובן לא אוכל להשתתף בהם.

אני כבר מכיר את הסימנים הללו כל כך טוב. אני יודע שאם זה ימשך יותר מכמה שבועות יתחילו להגיע שיחות מודאגות מחברים טובים שינסו לברר מה שלומי בזמן האחרון? ולמה לא רואים אותי? והאם אני יודע שהוא היה בלעדי ב... ואני אקטע אותם מהר ואעבור נושא.

ואחר כך יצלצל חבר טוב באמת, כזה שמכיר אותי ואותו כבר המון זמן ואוהב את שנינו, ויציע לי לבוא בלעדיו לביקור אצלו בתל אביב, או לסיור עם מדריך נהדר בירושלים, או אולי הפעם זה יהיה טיול ג'יפים בסיני? והוא לא ישכח לציין כמה זה יהיה נחמד אם אבי לא יבוא איתי לשם שינוי וכמה חופשי אני ארגיש בלעדיו, ואני אתאמץ לא לנחש אם ההצעה הזו היא היוזמה של החבר הטוב או ששוב הוא מנסה לארגן לי קצת בילוים ופינוקים כדי לנקות את המצפון שלו.

היובש הזה במיטה שמלווה בנחמדות המעצבנת שלו ימשך כמה שבועות, ואולי חודשים, ואז זה יסתיים, לפעמים מעצמו, לפעמים אחרי שיחה קצרה ונוקבת שננהל בלי להביט זה לזה בעיניים. אני אגיד שדי כבר, ושהפיל הזה בסלון תופס לי את כל האוויר, ואתאמץ לא להניח לדמעות לחלחל לקול שלי, והוא ישתוק ויעמיד פנים שזו סתם שיחה רגילה. ואם גם זה לא יעזור - אני מאוד מקווה שזה לא יקרה שוב - אני אצא לבד לחופש בברלין, או אולי באמסטרדם, ואולי פראג? שמעתי שהיא נהדרת בעונה הזו, וכשאחזור אחרי כמה ימים שבהם לא אשמור על קשר עם הבית ואטרח לא להיות דיסקרטי במחיצת תיירים מישראל, הוא יסתער עלי בבהילות ולא יניח לי לישון כל הלילה ויספר לי באריכות כמה התגעגע אלי וכמה קשה לו בלעדי וגם יוכיח את זה כמו שצריך, ולמחרת הוא שוב יחזור לעצמו - יניח לי להכין לבד קפה וסנדוויצ'ים, יקטר שהוא לא מוצא את הבגדים שלו, וסוף סוף יפסיק להיות נחמד בצורה שקופה כל כך לכל הרוחות.    



אין תגובות:

פרסום תגובה