עוקבים

יום חמישי, 28 בדצמבר 2017

10. צריך שנים לטנגו

לפעמים זה לא הולך. לפעמים נדמה שהכול תקוע ללא תקנה. אני יודע, יש במערכות יחסים עליות וירידות. כולם אומרים שצריך סבלנות, אבל אני לא אדם סבלני, אני מודה.

אחרי שחזרנו מהטיול ההפתעה הזה בחו"ל עברנו תקופה קשה, אפילו קשה מאוד. אני האשמתי את עצמי והוא את עצמו. לפעמים גם אני האשמתי אותו, אם כי ידעתי בשקט בלב שזו הייתה בעיקר אשמתי.

יחסים זוגיים זה כמו ריקוד טנגו. אמנם אחד מוביל והשני מובל, אבל בלי שיתוף פעולה של שניהם זה לא ילך.

התפקיד שלי היה לעצור אותו כשהוא גרר אותי לשטויות הללו. אסור היה לי להיכנע לסחטנות שלו, הרי ידעתי שזה יגמר רע, אבל הייתי פחדן וחלש ונכנעתי, ועכשיו אני נענש.

כשחזרנו נפרדתי ממנו ליומיים וחצי בערך. הוא נבהל וחיזר אחרי והתאמץ בצורה נוגעת ללב לרצות אותי ובסוף החזיר אותי הביתה. אני לא יכול בלעדיו כמו שהוא לא יכול בלעדי.

חזרתי הביתה וחשבתי שזהו, סוף טוב הכול טוב, אבל זה לא היה כל כך פשוט.

פתאום הכול היה שונה. היה לי קשה להירדם, לא רציתי סקס, לא רציתי לאכול. הייתי מדוכא ועייף. עשיתי שטויות, וגם הוא. לעזוב באמצע משחק יורוליג חשוב ולרוץ הביתה כי פתאום הייתה לו הרגשה רעה בקשר אלי?

אחרי שהוא חזר הביתה במחצית בגלל התקף דאגה פתאומית לשלומי ומצא אותי עם ערמת כדורי שינה וכוס מים הוא נעשה פסיכי על כל הראש.

קודם כל הוא הכריח אותי להקיא את שלושת הנומבונים המסכנים שבלעתי כאילו שהם רעל מסוכן. את שאר הכדורים שתכננתי למיין כדי לזרוק את אלו שפג תוקפם הוא השליך בהיסטריה לאסלה והחליט שניסיתי להתאבד ושהכול קרה באשמתו.

כל הסברי שסתם רציתי לעשות סדר בארון התרופות, ושאת הנומבונים לקחתי כי לא הצלחתי להירדם, נדחו בחוסר סבלנות.

הוא הרי יודע יותר טוב ממני למה התכוונתי.

במשך כמה ימים אחר כך הוא היה בלתי נסבל. האדון האהוב שלי הפך לסמרטוט דביק. כל הזמן מתקשר, כל הזמן מפנק, מלטף, מכין קפה, מדבר יפה, מעתיר מילות חיבה וליטופים. אפילו עוזר בניקיון. כמעט שיצאתי מדעתי. רק חסר היה שיביא הביתה פרחים.

והכי גרוע היה הסקס, פתאום נגמרו הזיונים. פתאום אנחנו עושים אהבה. לא סקס חזק ופרוע אלא התעלסות ענוגה. כעונש על העלק התאבדות שלי הוא התחיל ללטף אותי כאילו שאני שביר, לשאול אם אני נהנה, לעצבן אותי עם משחק מקדים, לחקור תוך כדי הזיון אם הכול בסדר, אם לא כואב לי, ומה שהכי מעצבן - סירב בתוקף לזיין אותי בתחת.

אחרי כמה פעמים הזין התייבש לי מרוב שעמום.

אני אוהב סקס חזק. לא כל הזמן ולא משהו מוגזם. אני לא צריך שוטים ואזיקים ולא רץ למסיבות עור, אבל מידי פעם, בערך כל שבועיים, אולי קצת יותר, אני רוצה לדעת מי הבוס. אולי זה נשמע קצת חולני, אבל אנחנו מאוד זהירים. אני שומר עליו שלא יסחף והוא שומר עלי שלא אתלהב יותר מידי.

אחרי כל השנים הללו יחד אנחנו בוטחים זה בזה, מכירים אחד את השני מצוין ויודעים ברמז מתי עברנו את הגבול.

אני אוהב את הלילות הללו ששוברים את שגרת היום יום ואהב גם את הימים שבאים למחרת. כל תנועה שאני עושה ביום שאחרי שולחת לי תזכורות כאב מתוק שמחזיר אותי למה שקרה בלילה הקודם.

כמה ימים אחר כך אני רגוע יותר והוא מחייך יותר ואז המתח מצטבר בי שוב ואני שוב צריך את זה. הוא מותח אותי עוד קצת עד שהוא בטוח שכל הסימנים מהפעם הקודמת נעלמו, ואז הוא נותן לי שוב לילה נהדר, וחוזר חלילה.

אני זקוק לזה, ואני מאמין שגם הוא מרגיש כמוני, ופתאום, בגלל הפשלה ההיא בחו"ל, הכול נפסק. מה הפלא שבזמן האחרון אני עצבני כמו חתול מיוחם?

"כמה ווניל אפשר לאכול?" אני רוטן. "די, רוצה קצת גיוון, רוצה קצת חריפות, רוצה קצת מרירות, צריך עוד משהו חוץ מווניל, רוצה טעם אחר!"

אבל פתאום הוא נעשה אטום. לא מבין רמזים, מתעלם מחוסר השקט שלי וממשיך עם המסג'ים המפנקים הללו, ועם הליטופים הענוגים שלו שמעצבנים אותי בטירוף.

בהתחלה ניסיתי את השיטה הבדוקה שתמיד הוכיחה את עצמה ופלרטטתי עם אחרים. הפעם זה לא עזר. מול עיניו נמרחתי על השליח החמוד ההוא מהסופר והוא, כלום.

במקום לכעוס לקח אותי למסעדה. עשיתי עיניים למלצר החמוד שנתן לי פתק עם הטלפון שלו – באמת, לאן הפתק ההוא נעלם? חשבתי ששמתי אותי בארנק שלי – והוא, אדיש לגמרי.

נשאר לי רק דבר אחד לעשות – השיטה הפולנית. אני לא אוהב אותה, אבל המצב הקשה מחייב אמצעים דראסטיים. אם גם זה לא יעזור אולי אצטרך להתחיל ללכת לסשנים עם זרים, במחשבה שנייה, לא תודה! עדיף כבר לחזור בתשובה ולאכול רק ווניל עד סוף ימי חיי.

השיטה הפולנית קשוחה אבל פשוטה, צריך לתת לו להאמין שעוד רגע נזדיין, סליחה, נעשה אהבה, ואז, ברגע האחרון, כשהוא כבר מתחמם, לדחות אותו. חשוב למצוא כל פעם תירוץ אחר, ורצוי שהוא יהיה טיפשי ככל האפשר.

עשיתי את זה בערך שלוש פעמים וזה לא היה קל כי גם אני הרי בן אדם, וגם אני הייתי מתלהט ורוצה אותו, אבל המורשת הפולנית שלי ניצחה, ולמרות כאב הביצים שחטפתי התמדתי בעקשנות.

אחרי הפעם השלישית זה הצליח. כשכבר שכבנו ערומים זה לצד זה, מתנשקים כשהזין הזקוף שלו מתחכך בנעימות בבטני, והזין שלי לחוץ בין ירכיו, הדפתי אותו מעלי (זה היה ממש קשה, לא פשוט להיות פולניה), והודעתי לו  שבדיוק עכשיו יש שידור חוזר של הטלנובלה ההיא 'אהבה מעבר לפינה' ואני ממש חייב...

ואז, תודה לאל, זה קרה. הוא זנח בבת אחת את כל גינוני הגבר החדש והמעצבן שלו והחטיף לי סטירה. דקה אחר כך הייתי שרוע על ברכיו עם התחת למעלה, חוטף הצלפות מחגורת העור שלו שכבר מזמן נשכחה בפינה נידחת. אחר כך הוא הרים את רגלי על כתפיו וזיין אותי חזק כמו שאני אוהב. לא, לא גמרתי יחד איתו. הוא הניח לי לגמור רק אחרי ששוב העניש אותי, וקשר אותי, וגמר עוד פעם אחת בלעדי ורק בפעם השלישית נעתר לתחנוני והרשה גם לי לגמור. היה אחלה, אם הוא לא היה סותם לי את הפה הייתי מעיר את השכנים עם הצעקות שלי.

רק בארבע לפנות בוקר כשהכול נגמר ושנינו שכבנו מכורבלים יחד בפיקה, אני מחופר היטב מתחתיו, חש את גופו מעיק עלי בנעימות, הוא נישק אותי בעדינות ואמר לי תודה.

"תודה על מה?" פיהקתי.

"שהחזרת אותנו לעצמנו."

"על לא דבר, אני עשיתי רק חצי מהעבודה, אתה עשית את השאר. צריך שניים לטנגו."

שמור     בטל

אין תגובות:

פרסום תגובה