עוקבים

יום שני, 29 בינואר 2018

ב. המלכה רוזי

2. הפתעה
הגעתי הביתה בשעה שמונה בערב והופתעתי למצוא את אשר בעלי ממתין לי שלא כהרגלו בבית. הבית נראה מסודר להפליא. לא נעליים מפוזרות ליד הדלת, לא ערמות חשבונות לתשלום על השולחן בכניסה, לא גרביים מלוכלכות מפוזרות על רצפת המקלחת, ואפילו לא כלים מטונפים בכיור. לרגע אפשר היה לחשוב שהעוזרת שאשר פיטר אחרי שרונית שלנו התגייסה חזרה וקרצפה את הבית לכבודי.
אפילו זר פרחים יפה עמד באגרטל על שולחן האוכל. הרחתי את הפרחים בהנאה - ורדים אדומים ולבנים - בדיוק מה שאני אוהבת.
"זה לכבודך רוזי." אמר אשר וניסה לחבק את מתני. הוא ידע שאני אוהבת את השם רוזי. שמי האמיתי, רוזאנה, תורגם לשושנה כשעלינו לישראל. הייתי אז בת שש ונאלצתי לציית למבוגרים שהחליטו להחליף את שמי היפה לשם עברי, אבל תמיד חשבתי על עצמי כעל רוזי, וגם הורי קראו לי ככה.
גם אור הכיר אותי כרוזי, והניק שלי באינטרנט היה רוזאנה. השם שושנה, או שושי כמו שקראו לי במשרד, לא היה אהוב עלי מעולם, ועם השנים הפך להיות יותר ויותר מאוס בעיני.
שושי הייתה עקרת הבית הקטנה והכנועה שהלכה למשרד כל יום, ואחר כך חזרה מהר הביתה כדי לשפשף פנלים, לטגן שניצלים ולהסיע את הילדים לחוגים. שושי למדה לעצום עיניים כשבעלה זלזל בה והשפיל אותה, בגד בה והתייחס אליה כאל פוסטמה קטנה וחסרת שכל.
שושי הייתה מתמלאת שימחה עם בעלה היה טורח להביא לה פרחים ומחבק אותה, אבל רוזי הייתה מלכה גאה ולא סלחנית, רוזי דחפה מעליה את אשר גס הרוח שהפך במשך השנים לגבר שעיר וחסר חן ופקדה עליו להוריד ממנה מיד את הידיים.
"מה קרה לך היום?" התרגז אשר שציפה להכרת תודה על מאמציו. "תראי איך סידרתי יפה את הבית והבאתי פרחים? לפחות תגידי תודה."
"כמו שאתה היית אומר לי תודה כל יום על העבודה שהשקעתי בבית ובילדים ובך?" שאלתי בבוז, "באמת תודה רבה לך אשר שאחרי עשרים וחמש שנים של עבודה כמשרתת שלך הואלת בטובך להרים פעם אחת את הגרביים המטונפות שלך מהרצפה, ושמת את הכלים המלוכלכים שלך במדיח."
"תראי שושי," ניסה אשר להחזיר את השליטה במצב לידיו. "אני יודע שאולי לא הייתי בעל מושלם וגם פה ושם... מידי פעם היו... לא חשוב, אנחנו עוד מספיק צעירים להתחיל מחדש ואת אישה נאה מאוד ו... "
ידיו השעירות התגנבו שוב אל מתני. למה לכל הרוחות התחתנתי עם גבר בעל כפות ידיים שעירות וגסות כאלו? חשבתי, נזכרת בערגה בידי הפסנתרן הענוגות של אור שניגנו על גופי מנגינות של תשוקה מרטיטה.
"אשר, תעזוב אותי!" הדפתי אותו בכוח שלא ידעתי שמצוי בי.
הוא נהדף לאחור, צונח בכבדות על הספה, מביט בי מלמטה למעלה, פיו פעור בתדהמה.
"קודם כל אל תקרא לי יותר שושי, אני שונאת את השם הזה! שמי רוזאנה, ואם ארשה לך תוכל, אולי, לקרוא לי רוזי, אבל בינתיים עוד לא הרווחת את הזכות לזה." הצהרתי, ומאחר והוא שתק, נדהם מכדי לענות, המשכתי בנאומי. "אני לא אוהבת להיות נשואה לך אשר! אתה בעל גרוע. בגדת בי, שיקרת לי, רימית אותי, והכי גרוע, זלזלת בי ולקחת אותי כמובנת מאליה! עכשיו נזכרת לפתוח דף חדש?" שטפתי אותו במבט מלא בוז שגרם לו להתכווץ במבוכה. "לא אשר, זה מעט מידי ומאוחר מידי! אני לא רוצה אותך יותר!"
"את רוצה גט?" שאל אשר בחלחלה ופניו החווירו.
"אני רוצה לחיות בנפרד ממך." עניתי אחרי ששקלתי בכובד ראש את שאלתו. "אני רוצה חופש ממך. רוצה לישון לבד, רוצה לראות אותך כמה שפחות ולשמוע ממך כמה שפחות. אם נתגרש נפסיד הרבה כסף ורכוש, ונצער את הילדים. לדעתי זה מיותר, היחידים שירוויחו יהיו עורכי הדין. אני רוצה שנחיה בנפרד."
"את רוצה שאני אעזוב את הבית?" עיניו הכהות שפעם חשבתי אותן ליפות כל כך נמלאו דמעות, וסנטרו רטט כשל ילד עצוב המתאפק מלבכות.
"לא. אלא אם כן אתה רוצה בזה." עניתי בנדיבות, "הבית שלך בדיוק כמו שהוא שלי, והוא גדול מספיק לשנינו. תעבור בבקשה לישון בחדר האורחים, יש שם ארון גדול ושירותים פרטיים עם מקלחת. אני אמשיך לבשל לשנינו, בין כה וכה אתה כמעט תמיד אוכל בחוץ, אבל בימי שישי, כשהילדים באים לביקור... בוא נמשיך ככה עד שהם יסתדרו ויעזבו את הבית סופית, ואז נחליט מה נעשה."
"את בטח חושבת שעד אז המאהב שלך יציע לך נישואים." אמר אשר בקול קנטרני.
איזה רעיון מצחיק, לא יכולתי שלא לחייך. "לא אשר, אני מקווה בכל ליבי שהוא לא יהיה טיפש עד כדי כך. אחרי כל השנים שהייתי נשואה לך הדבר האחרון שאני רוצה בו הוא להתחתן שוב, ובטח שלא איתו, הוא צעיר מידי ונחמד מידי."
אשר פער את פיו, המום מתשובתי הניצחת, ואני הרגשתי שזה הרגע המתאים לעזוב את החדר ולפרוש למיטתי.
אימא שלי תמיד אמרה לי שעלי להפסיק את הויכוח ברגע שבו ידי על העליונה וכך עשיתי. כמה חבל שלא הקשבתי לה יותר, לאימא שלי, שהחזיקה את אבא מתחת לסוליית נעלה ושלטה בו בידי רמה.
תמיד חשבתי שאני לא אהיה כזו, אני אתן לבעלי כבוד, אני לא ארמוס אותו, והנה תראו אותי ותראו את אימא שלי. היא ואבא נשואים כבר ארבעים וחמש שנים מאושרות ועוד ידם נטויה. כל השנים היא תמיד משלה בו, פקדה עליו והחליטה בשבילו על כל דבר שעשה. הכל היא קבעה - מסוג התחתונים שלבש ועד מה לעשות במשכורת שהביא - אימא הייתה הבוס בבית ואבא השלים עם רודנותה בלי היסוס.
אבא שלי החביב שמעולם לא העז להתמרד ונכנע לגמרי למרותה של אשתו הוא כיום פנסיונר חביב ועליז, בריא לגמרי ובכושר מעולה בגלל שהיא תמיד הקפידה על הדיאטה שלו, והכריחה אותו להתעמל וללכת ברגל.
איפה הוא ואיפה אשר המכריס שמתנשף אפילו בעליה קטנה במדרגות. אבא שלי, דק הגזרה והזריז, עושה קניות במכולת, שוטף כלים - אימא לא מאמינה במדיחי כלים ולא חולמת להרוס לעצמה את הידיים עם סבון כלים - הוא סוחב בקלות סלים מהשוק, עוזר לעוזרת שלהם בכל עבודות הניקיון הקשות - דופק שטיחים ושוטף רצפות - וכל יום שישי הוא עומד ומצחצח את נעליה של אימא בקפדנות לפני שהוא מעז לפרוש למנוחת הצהרים.
ואחרי כל העבודה הקשה הזו הוא עדיין מעריץ את אשתו בכל ליבו, נהנה לשרת אותה בנאמנות ולהחמיא לה בכל הזדמנות על יופייה, ולא מעז להגיע הביתה בסוף השבוע בלי פרחים.
אימא תמיד חשבה שאני רכה מידי עם אשר. חבל שלקח לי כל כך הרבה זמן להבין שהיא צדקה.
למחרת בבוקר אשר הפתיע אותי עם מגש ארוחת בוקר שהביא לי למיטה, ובדיוק ברגע שהניח את המגש על ברכי צלצל הפלאפון שלי ואור היה על הקו. נפנפתי לאשר שיצא, מגרשת אותו מעל פני כאילו היה זבוב טרדן, והוא ציית לי בתדהמה ויצא החוצה, אבל יכולתי לראות שהוא עומד במסדרון ומצותת לשיחתי.
אור פתח את השיחה בהתנצלות על שנרדם אתמול ולא ליווה אותי למכוניתי. אחרי שהרגעתי אותו שאני לא כועסת ושנהניתי לראות אותו ישן, הוא שב והתנצל וביקש ממני להקדיש לו כמה דקות מזמני.
"בבקשה חמוד, אני מקשיבה." אמרתי במתיקות, נהנית לראות את אשר מתכווץ כולו למשמע הטון הרך של דברי שהופנה לגבר אחר.
אור סיפר לי שקיבל הצעת עבודה באזור התעשייה הסמוך למקום מגורי והחליט לקבל אותה למרות שהשכר והתנאים פחות טובים מאלו של עבודתו הנוכחית.
"ככה אוכל לגור קרוב יותר אליך." הסביר לי, "אני לא יכול לסבול את המחשבה שמרחק כה גדול יפריד ביני לבינך מלכת לבבי."
"ואיפה תגור?" נמלאתי דאגה. עד היום גר אור אצל הוריו.
"אני אשכור דירה." אמר בפשטות, "מכירה מישהו שמשכיר דירה?"
"כן אור, אני מכירה. הבית הצמוד לשלי מוצע להשכרה. זה בית קטן, רק שני חדרי שינה, אבל הוא נוח מאוד, מרוהט ומסודר יפה, והכי חשוב, תהיה קרוב אלי."
"ובעלך?" שאל אור בקול זהיר. הוא לא אהב לחשוב על נישואי, ולמרות שהכרנו ימים ספורים בלבד כבר החל לגלות סימני קנאה שהחמיאו לי מאוד.
"אני ובעלי החלטנו להיפרד." אמרתי בנחת, "אנחנו רק גרים באותו בית בשביל שלילדים יהיה נוח, אבל אנחנו ישנים בנפרד וכל אחד חי את החיים שלו בנפרד.
"אני מבין." אמר אור בקול מעודד, "אז מתי לבוא?"
"תבוא מיד." אמרתי, יש לי את המפתחות של הבית, ואם תרצה תוכל כבר מחר לחתום על חוזה. בעלת הבית היא ידידה טובה שלי והיא סומכת עלי שאכניס דייר מוצלח."
סיכמנו להיפגש בעוד שעה ואני דילגתי עליזה למקלחת כדי להתרחץ ולהתלבש. כשיצאתי אשר כבר לא היה בבית. לא הצטערתי על כך כלל. 
חמש דקות אחרי שאור נכנס לדירה הוא כבר החליט לשכור אותה, ומיד אחר כך חנכנו את מיטתו החדשה בהתעלסות פרועה.
הפעם לבשתי לבנים שמרנים בצבע לבן, וצירפתי אליהם גרביונים לבנים, תמימים למראה שהטריפו את אבירי הצעיר. נענה לפקודתי הוא כרע על ברכיו לפני והסיר אותם מעלי בעזרת שיניו ולשונו בלבד.
אל תשאלו כמה פעמים גמרתי הפעם. הפסקתי לספור. חגגתי על פניו השוקקים ועל פיו החם של העבד המסור שלי, צעקתי ונאנקתי בלי לעשות חשבון לאף אחד, ובסוף, כשלא יכולתי יותר והייתי חייבת לנוח קצת פקדתי עליו לעמוד לפני ולאונן, נהנית ממראה אברו היפה והזקוף שהתכווץ כל כך יפה כשזרם הזרע החם והלוהט פרץ ממנו והתיז על בטני וחזי. אור ליקק את כל הזרע שלו מעלי ועד שסיים כבר היה מוכן לסיבוב נוסף.
אין, אין כמו מאהב צעיר להרמת המוראל הנשי, ואז נשמע פתאום רעש חשוד מחוץ לחדר השינה. אור הזריז זינק למסדרון ותפס שם את אשר עם זין זקוף ופנים אדומות מכעס ומחרמנות מציץ עלינו בעודו מאונן בלי בושה.
"אשר!" צרחתי בזעם, בושה בבעלי בגלל התנהגותו הזוועתית.
כשהוא בגד בי מעולם לא ניסיתי לרגל אחריו או לברר מי האישה ומה הוא עושה אתה. התנהגתי כגברת והתעלמתי בגבורה מכל העניין. לרגל אחריו נראה לי כמעשה של פחיתות כבוד לעצמי וגם לו, ולמה לכל הרוחות היד שלו עדיין מחזיקה את הזין הזקוף שלו כאילו הוא נער מתבגר?
אור רתח מכעס. מעולם לא האמנתי שנער כה נעים הליכות ועדין מסוגל לכעוס ככה.
הוא סטר לאשר על פרצופו, הודף אותו לאחור, ואשר שהסתבך בחוסר חן בכסא נפל יחד עם הכסא על הרצפה מגן במסכנות על פניו בידיו, ובכל זאת שמתי לב למרות ההשפלה הזין שלו עדיין היה זקוף.
אור ביקש ממני רשות להעניש את החוצפן שהפר את פרטיותי, וכשנעניתי לו, סקרנית לדעת מה יעשה, הוא שלף מתיקו כמה חבלי כותנה צבעוניים, התנפל על אשר, הפשיט אותו בזריזות מפליאה וקשר אותו אל הכסא כך שאשר היה מוטל לרוחב הכסא, ישבנו פונה אל על, ידיו קשורות לרגלי הכסא מצד אחד, ורגליו מצד שני. מדהים מה יכול אדם מוכשר לעשות עם כמה מטר של חבלי כותנה פשוטים.
"אשמח מאוד אם תלמד אותי לקשור ככה אור." אמרתי, מתכופפת לבדוק את הקשרים שעשה על ידיו ורגליו של אשר ששכב בשקט וללא התנגדות, ובעצם נראה די מרוצה לשכב ככה, עקוד ככבש.
"מה אתה הולך לעשות לי?" שאל את אור בקול רועד.
"לקרוע לך את התחת!" ענה אור בהנאה, "אבל קודם כל גברתי תלקה אותך על התנהגותך החצופה." והוא הושיט לי את חגורת העור שלו.
"שושי, בחייך, מספיק." גנח אשר, "די כבר, אני בעלך, אל תשכחי ש... אי!" צרח כשהחגורה נחתה על עכוזו הדשן והשעיר.
התעלמתי מדבריו ומצעקותיו ושוב הכיתי אותו, פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל, וכל פעם הוא צרח "אי!" בקול חלוש יותר.
במכה העשירית נשמע קולו יותר כגניחה מאשר כצעקת כאב, וכשאור דחף את ידו מתחת לגופו העקוד התברר שאשר פשוט גמר על הכסא המרופד בבד קטיפה אדום.
"אוף!" צעקתי מבוהלת, "זה הכסא של בעלת הבית, רותי. היא חברה שלי! מה היא תגיד כשהיא תראה מה עשית? היא תאשים את אור!"
"אל תדאגי מלכתי, הוא ינקה את זה טוב טוב." אמר אור והתיר את אשר מהכסא באותה הזריזות שבה כבל אותו. ומיד שב וקשר אותו בצורה אחרת שהותירה אותי אחוזת פליאה ומשתוממת על זריזות ידיו. 
אחרי שכבל את ידיו מאחורי גבו הוא קשר וליפף את הזין והביצים של אשר בצורה מחוכמת מאוד כך שהביצים שלי היו קשורים כל אחד לחוד והזין כבול ומלופף סביב סביב.
אור הותיר לחלק מהחבל להשתלשל בין רגליו של אשר, והראה לי איך כל משיכה בחבל לוחצת על אבריו הרגישים ומקפיצה אותו ממקומו.
למרבה הפלא משיכת החבל גרמה לזין של אשר להזדקף ומראה הזקפה שלו כרוכה וקשורה בחבל הזכיר נקניקיה שמנמנה ומעוררת תאבון.
קולה של אימא שלי עלה בזיכרוני כשהיא אומרת לי ברומנית עסיסית, שלצערי רק הבנתי ולא דברתי, "מהרגע שיש לך בעל את צריכה להחזיק אותו טוב טוב מהביצים רוזינקה, רק את זה הם מבינים. ואל תדאגי, הם אוהבים שמועכים להם את הביצים. זה יעשה טוב גם לך וגם לו. תאמיני לי, הוא אולי יתלונן ויקטר, אבל ככה הוא אף פעם לא יעשה שטויות."
חבל שאימא לא יכלה לראות את אשר כעת - אשכיו של אלוף נעורי היו לחוצות ומעוכות היטב, קשורות והדוקות בחבל אדום שעבר בין ירכיו, נבלע בתוך חריץ ישבנו ומשם עלה למעלה וליפף את מותניו.
אני חייבת ללמוד איך עושים את זה!
"ועכשיו תלקק את הזרע שלך מהריפוד, ושלא יישאר סימן!" פקד עליו אור, ואשר כרע על ברכיו וליקק בצייתנות את הבד, מלחך אותו בלשונו עד שכל שריד לזרע שלו נעלם.
פניו היו אדומות מאוד, עיניו נצצו וכל גופו רטט מהתרגשות משונה.
"מתי אתה מתכוון לקרוע לי את התחת?" שאל בקול מתוח. 
"עכשיו." ענה אור בקול מתוח לא פחות. מבט ארוך ורציני חלף בין השניים, מבט של גברים עסוקים בענייני גברים.
הקטע הזה שהחל להתרקם בין השניים חרמן אותי להפליא, לא נעלבתי מההתעלמות ממני כי היה לי ברור שהם שקועים בעצמם עד כדי כך ששכחו לעת עתה מקיומי. כל מה שרציתי היה לשבת בשקט בצד ולראות מה יקרה כעת.
פתאום נזכר אור שגם אני צופה בהם והביט אלי, נבוך קצת. "אם זה בסדר מבחינתך מלכתי, אני לא אעשה כלום בלי אישורך כמובן."
"בבקשה," החוויתי בידי בתנועה מלכותית, "תעשה כרצונך אור, אני סומכת על שיקול דעתך. אשר רדה בי במשך שנים רבות, סיפרתי לך על זה. תחזיר לו כגמולו, רשותי נתונה לך."
אור החווה אלי קידה ומיד פנה ועשה כמיטב יכולתו להחזיר לאשר כגמולו. הוא קשר אותו לראש המיטה, ישבנו פונה אל על וראשו למטה, וזיין אותו בתחת בכוח רב, וכדי שלא יצרח חסם את פיו במחסום פה שהביא איתו. חוסם הפה היה עשוי בתבונה רבה בצורת זין קצר ורחב שמילא את פיו של אשר ונקשר ברצועות על עורפו.
אור אולי חשב שאשר המסכן סובל ונענש, אבל אני חייתי עם הגבר הזה עשרים וחמש שנים וידעתי היטב שהוא נהנה מאוד.
פתאום נזכרתי איך הוא ויואב חלקו בדירת הזיונים שלהם באותן הנשים, והם ולא הסתפקו רק בכך, אשתו של יואב סיפרה לי דומעת איך הם ארגנו פעם אורגיה עם בחורה פרועה אחת שהסכימה שהם יזיינו אותה ביחד.
אור גמר בגניחה בתוך התחת של אשר שגמר מיד אחר כך כשהוא רועד בכל גופו.
"האם יכול להיות שאשר הוא בעל נטיות הומוסקסואליות?" שאלתי את אור אחרי שאשר הותר מאסוריו ונשלח להתרחץ ואנחנו נותרנו לבד.
"לא יותר ממני יקירתי." ענה אור.
"אבל אתה... אתה הרי..." הסמקתי נבוכה, ואור הסביר לי את התאוריה שלו שכל גבר וכל אישה יכולים, בנסיבות מסוימות לקיים יחסי מין עם בן זוג מאותו המין, ואפילו ליהנות מהם.
"נהנית לזיין אותו, את בעלי." הזדעזעתי.
"עשיתי את זה כדי להעניש אותו ובגלל ששכחתי להביא את הדילדו הייתי צריך להשתמש בזין שלי." הסביר אור, "ראית כמה יפה הוא התנהג אחר כך? חבל שלא היית קשה איתו יותר בתחילת הנישואים שלכם."
"עכשיו אתה נשמע כמו אימא שלי." צחקתי, "מה היית מעדיף, לשלוט באשר או להיות העבד שלי?"
אור כרע כל ברכיו לפני וטמן את פניו בין ירכי עטויות הגרבונים ונאנח שואף מלא ריאותיו את ריח הכוס הרטוב שלי.
"אני תמיד אעדיף להעריץ נשים מאשר לשלוט בגברים, ואותך אני מעדיף על פני כל הנשים שבעולם." אמר בפשטות.
"אבל בכל זאת זיינת אותו בהתלהבות, ראיתי שלא ממש סבלת מזה." 
"כי את הסתכלת עלינו, ראיתי אך נהנית מזה שקרעתי לו את התחת." הסביר אור בתמימות. "ההנאה שלך מהעונש שלו גירתה אותי מלכתי הנערצת."
"אתה אביר חלומותיי אור." הצהרתי ומשכתי אותו אלי, מתיישבת על פניו. החלטתי לא לספר לו שאשר לא סבל מהעונש שלו כפי שנדמה היה לו. יש דברים שעדיף שהוא לא ידע חשבתי ביני לבין עצמי.
אשר חזר מהמקלחת נקי ורחוץ והביט בפה פעור איך אני מתענגת מליקוק הכוס שלי וכמה עונג מצליח אור להסב לי בעזרת לשונו בלבד.
"מה לעשות עכשיו אדוני?" שאל את אור ביראת כבוד אחרי שגמרתי.
החלפתי מבטים עם אור, "אשר, אל תשאל אותי." אמר אור, "מי שמחליט וקובע כאן היא המלכה רוזי, לא אני."
"אני הולכת לנוח קצת בחדר שלי." אמרתי וקמתי, "ואתם בחורים תסתדרו לכם לבד. תעזור לאור לסדר את הדברים שלו אשר וכשאני לא נמצאת תציית לו בכל הוא האביר שלי ואתה תהיה העבד שלו ושלי ברור?"
"כן גברתי." ענה אשר בצייתנות והשפיל את עיניו ביראת כבוד. "ברור לגמרי גברתי המלכה." ולתימהוני שוב החל הזין שלו להזדקף מתחת לכרסו השעירה.
"טוב מאוד עבד." אמרתי במלכותיות. "ואה .. עוד משהו אור," חבטתי בכרסו התפוחה של אשר, "תתחיל להכניס את אשר למשטר אימונים ודיאטה, שיתעמל קצת אתך, הכרס שלו ממש מגעילה. ניפגש בארוחת ערב בדיוק בשעה שש, להתראות בחורים."  
כמה שבועות אחר כך כבר התרגלנו כולנו לסידור הזה שנראה כלפי חוץ כל כך תמים ונורמלי. אני ואשר המשכנו לגור יחד, אם כי בחדרים נפרדים, והשכן שלנו, אור, גר בדירה ליד. בסופי שבוע וחגים הוא היה נוסע להוריו שלא שיערו בנפשם שבנם היקר חגור מתחת למכנסיו הג'ינס האפנתיים שלו בחגורת צניעות שהמלכה רוזי חגרה עליו במו ידיה.
הוא היה חוזר אלי משתוקק ולהוט עד כאב, ותמיד היה מאושר כשסופי השבוע היו נגמרים ושוב הייתי מרשה לו להתענג על חסדי.
המשכנו להשתכלל ולגוון את תענוגות המיטה שלנו, אור לימד אותי לקשור בחבלים, ובעזרת האינטרנט למדנו המון סוגים של תנוחות קשירה, קשירות וסוגי קשרים, ומי אתם חושבים היה שפן הניסיונות הסבלני והכנוע שלנו? אשר בעלי כמובן.
לתימהוני הוא נכנע מיד ובלי שום מחאות לשלטון החדש שלי ושל אור. החלטתי שהוא יהיה זה שיעסוק בכל עבודות הבית המאוסות שעד כה הוטלו עלי.
אשר למד לנקות, לשטוף, לכבס, לגהץ, ואפילו לשפשף סירים ומחבתות.
העבדתי אותו בפרך ולא ויתרתי לו על שטיפת חלונות פעם בשבועיים, וקרצוף ארונות המטבח והמקרר פעם בחודש וכמובן צחצוח כל נעלי כל סוף שבוע.
הוא שרף כמה חולצות עד שלמד לגהץ כהלכה, ואפילו למד לבשל ארוחות פשוטות. שום דבר לא גרם לי עונג רב יותר מאשר לראות אותו לבוש מכנסיים קצרים בלבד, מזיע על שפשוף הפנלים ונאנח כשאני ואור היינו דורכים לו שוב ושוב על הרטוב ומכתימים מחדש את הרצפה שרק כרגע שטף וניגב.
אור ביקש שאלמד אותו לבשל, ומאחר והיה נבון ומוכשר ומאוד שאפתן, הוא היה עד מהרה לטבח טוב ממני ולקח על עצמו את רוב עבודות הבישול.
ומה עשיתי אני כששני גברים עמדו עלי לשרתני? לא עשיתי כלום, התבטלתי במרץ. לא הרטבתי אצבע במים קרים ואת כל מאמצי השקעתי בטיפוח גופי ופני ובהנאות הסקס עם מאהבי הצעיר והמעריץ.
אשר הורשה לצפות בנו מידי פעם ולאונן, בתנאי שהיה עבד צייתן. לפעמים, אם היה לי מצב רוח טוב, הייתי מאשרת לאור לזיין אותו. מזה הוא נהנה לדעתי יותר מכל, אבל רוב הזמן הלך בעלי עם חגורת צניעות ועל כל עברה נענש בהצלפות על עכוזו, הצלפות שבסופן היה תמיד מגיע לאורגזמה חזקה. כעונש על שגמר בלי רשות נאלץ לכרוע על ברכיו ולנקות את הלכלוך שעשה בעזרת לשונו.
עם הזמן שמתי לב שהוא מפשל בכוונה כדי שאור יאלץ להשכיבו על ברכיו ולהצליף בו בחגורה, ולכן ניסיתי לשנות את העונשים שלו ולגוון אותם, ומידי פעם הייתי מזיינת אותו עם דילדו, או מניחה אותו קשור בתנוחה לא נוחה עם ויברטור בישבנו ומסתלקת.
תמיד כשחזרתי מצאתי את הזין שלו זקוף ומטפטף. בסוף הגעתי למסקנה שהוא פשוט אוהב עונשים, ובעצם העונש הכי קשה בשבילו היה שלא מענישים אותו. אולי בגלל זה הוא התנהג כלפי בצורה כל כך איומה כל השנים? כדי לגרום לי להעניש אותו?
אור הקפיד מאוד לא להזניח את עצמו ונהג לאכול רק אוכל בריא, לרוץ כל יום וללכת לחדר כושר כמה פעמים בשבוע וכעת צירף אליו את אשר שאחרי כמה חודשי אימונים חזר לגזרת נעוריו.
למרות משטר העבדות שגזרנו עליו הוא נראה טוב ומצב רוחו היה עליז. נראה היה שהוא נהנה מאוד להיות עבד שלי ושל אור, מידי פעם נזכרתי למה בעצם התחתנתי איתו ומצאתי את עצמי נוהגת בו בחביבות. גיליתי שאי אפשר לגור עם בן אדם באותו בית לאכול איתו כל יום ולהמשיך להתייחס אליו כאל עבד בזוי.
מה שהקשה עלי עוד יותר להמשיך לשנוא אותו היו סופי השבוע עם הילדים. החלטנו שלמענם נעמיד פנים שהכל בסדר ואנחנו נשואים באושר, ובימי שישי ושבת, כשאור היה אצל הוריו, ישנו יחד באותה מיטה. 
למרות חששותיי להיות לבד עם אשר הוא התנהג בצורה נפלאה. בסופי השבוע הראשונים הוא ישן בקצה המיטה, מכווץ כולו כדי שחלילה לא יגע בי בלי רשות, וכשנכנס בטעות למקלחת כשאני התפשטתי בה הוא עצם מיד את עיניו כרע על ברכיו והתחנן לסליחתי. התברר שהוא הבטיח לאור להתנהג יפה ולכבד אותי ולציית לכל משאלותיי והוא עמד בהבטחתו בכבוד.
גם הילדים שמו לב שאבא השתנה לטובה כולם החמיאו לו על שרזה כל כך יפה ונהנו לראות כמה טובים היחסים ביני לבינו.
אפילו אימא שלי שאהבה לעקוץ אותו ולרדת עליו כנקמה על יחסו המגעיל כלפי התרככה מעט כשראתה כיצד הוא עוזר לי לפנות את השולחן ומדבר אלי בנימוס רב.
"סוף סוף קבלת שכל והעמדת אותו במקום." ציינה בסיפוק לפני שנפרדה ממני.
איך היא ידעה שאשר השתפר בגלל שהעמדתי אותו במקום ולא בגלל שהוא סתם החליט על דעת עצמו לשפר את התנהגותו כלפי? התפלאתי.
כששאלתי אותה אימא צחקה צחוק גדול. "כי הוא גבר. גברים לא מפסיקים להיות חזירים מעצמם, צריך לחנך אותם ולאלף אותם להפסיק להתנהג בחזירות. כל הכבוד לך שהצלחת ואל תפסיקי ללחוץ עליו, את יודעת איפה." קרצה לי בעליצות ופקדה על אבא להפסיק להתבטל, להביא לה את המעיל והתיק ולבוא מיד לפתוח לה את האוטו כי היא רוצה הביתה.
דווקא בגלל שהוא היה כל כך כנוע וצייתן, ואפילו לא העז להביט בי מתפשטת, לא כל שכן לחלום לגעת בי, הרשיתי לו כל פעם קצת יותר, ובסופו של דבר נהגנו לבלות בסופי השבוע כבעל ואישה לכל דבר.
אחרי כמה שבועות של הכנעה מצידו, התחלתי לבטוח בו והרשתי לו קודם ללטף אותי קצת, אחר כך לעשות לי עיסוי רגלים, ולבסוף, אחרי שהוא גרם לי לגמור בפיו ואפילו הודה לי שאני מניחה לו להכניס את לשונו למקדשי הנערץ, הסכמתי להניח לו לקיים אתי יחסי מין.
מפעם לפעם אפילו קיימנו יחסי מין ואניליים לגמרי. שינוי מרענן אחרי כל הקשירות וההצלפות של ימי החול.
לאור לא גילינו כלום והוא היה די נבון לא לשאול מה בדיוק אנחנו עושים כשהוא לא נמצא איתנו, אבל אני חושבת שהעובדה שהפסקתי לחגור אותו בחגורת הצניעות כשנסע מהבית כבר סיפקה לו רמז עבה דיו.
אחרי שנה של עבודה החברה שאור עבד בה מכרה איזה סטראט אפ לחברה בארה"ב. אור קיבל בונוס גדול וקודם לתפקיד בכיר מאוד. החברה שלו התפתחה והצליחה מאוד ואבירי היקר בתוקף תפקידו הבכיר נאלץ לנסוע מידי כמה שבועות לחו"ל.
אני נשארתי עם אשר שקיבל מאור הוראות מדויקות איך להתנהג וציית להן בקפידה. למרות שאור חסר לי גיליתי שכעת אני די אוהבת להיות במחיצתו של אשר, ושנוכחותו מקלה עלי מאוד את הגעגועים לאור.
גם הוא התגעגע לאור ובמיוחד, סיפר לי, חסר לו מישהו ללכת איתו לחדר הכושר ולרוץ איתו כל בוקר.
ולכן, כשלא התעצלתי וכשמזג האוויר היה יפה, נהגתי לקום מוקדם ולרוץ עם אשר, ואפילו ללכת איתו לעשות כושר, אבל דבר אחד לא יכולתי לעשות במקום אור – לא, לא מה שאתם חושבים - לא יכולתי לשבת עם אשר ולצפות בספורט בטלוויזיה.
עד כאן! נהניתי לקרוע אותו עם דילדו, יכולתי, כשעלה הרצון מלפני, לקשור אותו ולהצליף בו בחזקה, אבל לשתות בירה עם פיצוחים ולצפות יחד איתו במשחק כדור רגל היה למעלה מכוחותיי.
כשאור היה איתנו אשר שירת בנאמנות את שנינו, אם כי היה ברור שצרכי קודמים לאלה של אור, ושאשר משרת אותו רק ברשותי המפורשת, אבל עם הזמן אור בילה איתנו פחות ופחות בגלל עבודתו התובענית, ובימי היעדרותו אשר עשה מאמצים רבים למלא את מקומו של אבירי המתוק.
הוא חיקה את התנהגותו כמיטב יכולתו, ליקק את דגדגני במסירות ושכב בהכנעה תחת ישבני מזיין אותו בחריצות בלשונו, גומר רק לפי פקודתי המפורשת.
מאחר והתנהג כלפי ברוך ובהכנעה הפסקתי להתייחס אליו בקשיחות ומידי פעם, כשאור לא היה איתנו, נהגנו להפסיק להתנהג כמלכה ועבד ולשוחח כמו בני זוג עם ותיקים עם ילדים משותפים.
עם הזמן השיחות שלנו נעשו כנות ואינטימיות ואשר הודה שאולי יש משהו בתיאוריה שהוא רצה להיענש ולכן התנהג כלפי ברשעות. "הייתי כמו ילד שמנדנד כי הוא רוצה תשומת לב." אמר בביישנות ונישק את כף ידי.
"רוזי מלכתי, את חושבת שאולי אוכל לכפר אי פעם על כל מה שעשיתי לך?" שאל בענווה אחרי ששוב הזדמנה לנו שעת רצון וישבנו לשוחח קצת.
משכתי בכתפי וליטפתי את שערו המתולתל. תודה לאל שהוא לא הקריח כמו יואב חברו.
"אולי, זה תלוי בהתנהגות שלך אשר. ייקח לך הרבה זמן לכפר על עשרים וחמש שנות נבזות וחזירות."
"אני יודע מלכתי. אני כל כך מתחרט, ואני מבטיח שאני אשתדל מאוד לא להיות יותר חזיר אנוכי. אני מקווה שתענישי אותי כל פעם שיגיע לי ו... את יודעת מה? אולי נקבע שבכל מקרה תענישי אותי פעם אחת בשבוע, נגיד כל יום חמישי בערב. זה יכפר על כל השגיאות שעשיתי כל השבוע ו... " הוא הסמיק כשפרצתי בצחוק.
"ואם לא תעשה שום דבר רע כל השבוע?"
"אין דבר כזה מלכתי הנערצת. אני יצור כל כך בזוי ושפל, תמיד אני מפשל במשהו."
"טוב, אני לא מתווכחת על זה." הסכמתי, "אבל איך להעניש אותך? יש לך רעיונות?"
"אני צריך לחשוב על זה." אמר מהורהר, "האם אוכל בינתיים לענג את כפות רגליך מלכתי?" שאל, מציץ בי בביישנות.
הסכמתי בשמחה ואשר החליק מהמיטה, כרע על ברכיו לפני והחל מלקק את כפות רגלי. הוא גילה תאווה בלתי נשלטת למציצת בהונותי, וכשהיה מתחיל להחדיר את לשונו אל בין אצבעות רגלי תוך עיסוי עדין של קשת כף רגלי, הייתי מתחרמנת עד כדי אובדן שליטה בעצמי.
מידי פעם, רק כשאור לא היה בבית, אפילו הנחתי לו להחדיר את אברו לכוס שלי גם בימות החול. לא לפני שקשרתי אותו היטב למיטה ותקעתי דילדו בחור ישבנו, רק כדי להזכיר לו מי פה הבוס.
אני חושדת שהוא נהנה עוד יותר ממני מכל העסק, אבל למה להיות קטנוניים? גם אני רוויתי הנאות למכביר.
"נוכל לבחור כל פעם שיטה אחרת." אמר בקול חולמני אחרי שסיים לחשוב, ואברו החל להזדקף שוב.
כעת, כשבטנו שבה להיות שטוחה הזין שלו נראה גדול ומרשים הרבה יותר מאשר בעבר.
"פעם תוכלי לקשור אותי למיטה ולהשתמש בחגורה, ופעם תקשרי אותי לכורסת הטלוויזיה ותקרעי אותי עם הדילדו השחור החדש ופעם... "
"ומה יעשה אור?" הפסקתי את הפנטזיות שלו.
אשר הניח לרגלי והתיישב על השטיח למרגלותיי, מביט בי במבט נוגה. "יקירתי היפה והנערצת," אמר ברוך, מביט בי במבט שחור ולח שהחזיר אותי עשרים וחמש שנה אחורה, אל תקופת נעורינו. "אני בן חמישים ושתיים, ואת תהיי בת ארבעים ושמונה בחורף הבא, אור רק בן עשרים וחמש. אני חושב שהגיע הזמן שניתן לו ללכת."
דמעות עלו בעיני, ואשר, שפעם היה גורם לי לבכות פעמיים בשבוע לפחות, ולא שם לב לכך כלל, הניח בידי את חגורת העור שלו והתחנן שאעניש אותו על שגרם לי להיות עצובה.
למודת ניסיון השכבתי אותו על מגבת ומלאתי את בקשתו, מצליפה בעדינות כדי שלא להשאיר סימנים חזקים מידי על עורו.
כמו תמיד הוא גמר בדיוק במכה העשירית והודה לי בהכנעה על מאמצי.
עזבנו את הנושא לכמה ימים, אבל אשר שב והעלה את בעיית אור שוב ושוב, ואני ידעתי שהוא צודק. אור היה צעיר נפלא ושנינו למדנו לחבב אותו מאוד, ודווקא בגלל זה היה עלינו לשחרר אותו
אשר הודה שהוא יתגעגע אליו בדיוק כמוני, אבל חזר ואמר שאיש צעיר בגילו צריך למצוא אישה שתוכל ללדת את ילדיו ולבנות איתו בית, ואני נאלצתי להודות בלב כואב שהוא צודק.
אני ואשר היינו אחרי הכל מבוגרים דיינו להיות הוריו. עלינו לחשוב גם במקומו ולעמוד על כך שהוא ישתחרר וילך לדרכו.
אור בכה בפעם הראשונה כשאמרנו לו שעליו למצוא אישה ולהתחתן, וגם בפעמים הבאות כשעלה הנושא נעצב על ליבו וטען שאנחנו לא אוהבים אותו יותר, אבל אחרי שיחות רבות והסברים ממושכים נאלץ גם הוא להודות שיש משהו בדברינו.
כשפגש במקרה מתוכנן היטב את עדן - ביתה של רותי בעלת הבית שלו, הפסיק להתווכח איתנו והתחיל לבלות איתה.
עדן הייתה בחורה יפה ואסרטיבית עוד יותר מאימא שלה, והיא כבשה את ליבו ואת גופו של אור בקלות אחרי שהעברתי לה, דרך אימא שלה, כמה טיפים תמימים לכאורה לגבי מה בדיוק אוהב אור לעשות עם נשים.
אחרי שהיא הבינה והפנימה שכל זמן שהיא תשלוט בו הוא יהיה שלה, הדרך לחתונה הייתה סלולה למישרין.  
החתונה של אור עדן היפה והענוגה נערכה ברוב פאר והדר. ואנחנו, אני ואשר, זכינו לתואר אורחי הכבוד בזכות היותנו השדכנים שהכירו לחתן הצעיר והנאה את כלתו.
איש לא ידע שכשהכלה חגגה עם חברותיה במסיבת רווקות פרועה במיוחד, החתן, שויתר לפי דרשתה התקיפה של כלתו לעתיד על מסיבת רווקים, חגג עם אורחי הכבוד במיטתם ובפעם הראשונה והאחרונה בחייו היה הוא השליט והם שירתו אותו כאילו היה מלכם.
בהתחלה הוא היה נבוך מעט, אבל בעידודי ובעזרת אשר הפך הערב להצלחה עצומה.
התחלנו את הערב עם אמבטיית קצף מפנקת ואחר כך עיסינו  אותו בשמן, ואז השכבנו אותו בין שנינו והתחלנו לענג אותו.
אני מצצתי לו את הזין כמו שהוא אוהב ואשר טיפל בלשונו בישבנו ואחר כך, לפי פקודותיו התיישבתי עליו, רוכבת על הזין שלו, בעוד אשר חודר אלי מאחור, כך שאור יכול היה לחוש את אברו מבעד לגופי. וכך זכיתי גם אני להגשים משאלה ישנה שלי לעשות אהבה עם שני גברים בעת ובעונה אחת – חיכיתי לזה שנים רבות ואני שמחה לבשר לכם שהחוויה הייתה שווה כל דקה של ציפייה.
אחר כך אשר חיבק ונישק את אור בחזקה. נפרד ממנו בדמעות בעיניו, ואחרי שהם הזכירו זה לזה שהם הולכים יחד לראות משחק כדור רגל בשבת, אשר יצא והשאיר אותי ואת אור להיפרד זה מזה בזיון אחרון בהחלט.
"זו הפעם האחרונה שלנו יחד אור." אמרתי, מתאפקת לא להזיל דמעות.
"כן רוזי, יקירתי, מלכתי האהובה." ליטף אור את פני, "ובשביל הפעם הזו, בשביל הפינאלה שלנו, יש לי בקשה סוטה במקצת, אם רק תסכימי."
הסכמתי כמובן ואז עשינו דבר מוזר ומשונה שמעולם לא עלה בדעתנו לעשות קודם. בחרנו, בשביל הזיון האחרון שלנו, בפוזה מוזרה, כמעט לא חוקית, אני שכבתי על גבי ואור נשכב מעלי ונישק את פי כשאני מחבקת את מותניו ברגלי, וככה, בתנוחה מיסיונרית רגילה ומשעממת גמרתי בפעם האחרונה בזרועותיו של אבירי המתוק, ונפרדתי ממנו לתמיד כשאני מבטיחה לו לא לשכוח אותו לנצח.  

א. המלכה רוזי

1. פגישה עיוורת
מאז שנכנסתי לעולם הבדס"מ התכתבתי עם המון גברים. כתבתי סיפורים, עניתי לתגובות, הייתי פעילה, שובבה, נמרצת, דעתנית. הייתי נהדרת כי הכל היה וירטואלי, ואני פרחתי בעולם הזה, הווירטואלי, שבו כשרון התבטאות, יכולת ניסוח, וגם איות נכון ותשובות שנונות, חשובות יותר מגוף נאה, עור צעיר ומתוח וחזה ענק.
כתבתי סיפור ציני ומתגרה שגרר כמה תגובות בוטות, ואז קבלתי מייל ממנו – מאור.
התחלנו להתכתב ונתפסנו זה על זו. מההתחלה הוא היה ישר לגמרי, הפנה אותי לכל הפרסומים שלו - הוא עוסק הרבה בתרגום ומתעמק ברצינות בעולם הבדס"מ - גילה בקיאות של תלמיד חכם בחומר, גילה כושר ניסוח שלא נפל משלי, והכי חשוב - היה ג'נטלמן אמיתי. ממש מפתיע אצל אדם שנולד כשאני כבר הייתי אישה נשואה.
הוא לא הסתיר שהוא מחפש לו מלכה, ואני, שבהתחלה התייחסתי אליו כאל נער צעיר וחביב, מצאתי את עצמי, עם הזמן, פונה אליו שוב ושוב, שואלת לעצתו, מספרת לו על ההרפתקאות שלי בג'ונגל הוירטואלי, שופכת לפניו את ליבי, ומקשיבה לו קשב רב.
מובן שאחרי כמה חודשים התחלנו לחשוב על פגישה. הבדל השנים הטריד אותי יותר מאשר אותו. הוא העדיף נשים מבוגרות יותר, ולמרות שהייתי גדולה ממנו בשנים הוא היה מנוסה ממני בהרבה.
עם הזמן הגענו לפתיחות מדהימה ולאינטימיות שעם בעלי לא הצלחתי להגיע מעולם. התחלתי לפנטז שאני פוגשת אותו, וגם הוא, מצידו, למרות שלא רצה ללחוץ, השתוקק לראות אותי.
החלטנו שלא יקרה כלום אם נפגש לכוס קפה בלבד. רק כדי שנוכל להביט זה בזו ואולי לתת נשיקה בלחי.
זה לא נחשב, זה פשוט להביט בעיניים של האדם שראה חלק כה גדול מהנשמה שלי, זה הכל, חשבתי לעצמי כשהתכוננתי חסרת נשימה להיפגש איתו סוף סוף.
מאחר והיה ג'נטלמן וניסה תמיד להקל עלי ולתת לי הרגשה נוחה הוא הציע שנפגש בצפון, קרוב למקום מגורי. החלטנו על בית קפה קטן ואינטימי במרכז הכרמל.
"אני אשהה שם כמה ימים לצרכי עבודה." הודיע לי, ופשוט חבל שאהיה כה קרוב אליך ולא נוכל להיפגש.
הסכמתי מיד, וכך מצאתי את עצמי, לבושה במיטב בגדי, פוסעת בשדרות המוריה לכיוון בית רוטשילד, ליבי פועם, ראשי מזמזם ורגלי רוטטות מפחד.
החלטנו שנלך לסינמטק ונראה שם את הסרט 'ז'יל וג'ים' שהיה בעל משמעות רבה בשבילי, מאחר והפנטזיה העיקרית שלי הייתה להיות נאהבת על ידי שני גברים באותו הזמן. הוא היה היחיד שהתוודיתי לפניו על הרצון הזה שתמיד נתפס אצלי כדבר מביש. הוא עודד אותי שהרעיונות שלי הם לגמרי נורמאליים, ושזה טבעי ואפילו מקובל.
למה מותר לכל גבר לחלום על שתי נשים במיטה שלו, ולך אסור לרצות להיות עם שני גברים?" שאל בהגיון חד כתער.
נכון, באמת, למה לא? כי אני כבר בת ארבעים פלוס וחונכתי שאישה הגונה לא צריכה לרצות לשלוט בגבר, ובטח שלא בשני גברים, אבל לכי תסבירי את זה לבחור צעיר בן עשרים פלוס שהתחיל לזיין בערך באותה שנה שאת התחלת לעשות התעמלות נגד צלוליטיס ולצבוע את השיער.
הפחד הכי גדול שלי היה שהוא ייתן בי מבט אחד ויברח, או גרוע מזה, הוא יכריח את עצמו להישאר, וכל הזמן ישאל את עצמו מתי כבר נפטרים מהדודה השמנה הזו ובורחים.
נכון, אני אישה די נאה לגילי, שמורה לא רע, אם כי מעט שמנמנה, אבל תמיד הייתי קצת מלאה. מי שמכיר אותי כבר התרגל לזה, אבל הוא?
וכל כמה שהבטיח ואמר שהוא אוהב נשים בוגרות ומלאות לא השתכנעתי. למה שאיש צעיר במלא פריחתו, שיכול לחזר אחרי צעירות בעלות עור מתוח ושדיים זקופים יביט בי בכלל?
נכון, חזרתי והזכרתי לו את גילי, הזהרתי אותו שאני מלאה ומבוגרת ולא יפיפייה מהממת, אבל הוא בשלו, "רוצה לדעת איך את נראית. מת לפגוש אותך."
וגם אני רציתי אותו הדבר. רק כמה חבל שלא יכולתי לשלוח לפגישה איתו את הגוף הצעיר שהיה לי לפני ההריונות והלידות.
הגעתי בזמן ומיד זיהיתי אותו. הוא הקדים כמובן, כמו ג'נטלמן אמיתי, ועמד בפתח סוקר את הנשים שישבו שם. הוא נראה בדיוק כפי שדמיינתי – גבוה, אבל לא יותר מידי. נאה, אבל לא בצורה מוגזמת. לא רזה מידי, לא שמן מידי, והכי חשוב - עיניים נוצצות בתבונה שהאירו את כל פניו הנחמדים.
מבטו התמקד בגברת אחת, כבדת גוף כבת גילי, שחיסלה ברעבתנות פרוסה ענקית של עוגת שוקולד שמטעמי דיאטה לעולם לא הייתי מעזה להרשות לעצמי. ראיתי איך הוא מביט בה בחלחלה. התוודיתי לפניו על תאוותי לשוקולד, אבל בין שאר הדברים ששמרתי לעצמי גם לא סיפרתי לו שאני לא מרשה לעצמי יותר מקובייה אחת קטנה בשבוע.
זה לא שרציתי לשקר לו, אבל הוא היה כל כך צעיר ונחמד, וכל כך העריץ נשים בעלות תאבון בריא שלא משתעבדות לדיאטות. לכי תסבירי לגבר צעיר בן עשרים וארבע על חילוף חומרים אחרי גיל ארבעים, ואיך רק המחשבה על שוקולד גורמת לך לעלות במשקל.
הוא בטח חושב שזאת אני, התחיל צחוק לחלחל בקרבי למראה הייאוש המבוהל שבעיניו, ולמרות זאת, כמו גבר אמיתי, הוא אזר חלציו והחל מתקרב אליה לאיטו.
פסעתי בעקבותיו, ורגע לפני שהוא פנה אליה נגעתי בכתפו. "זו לא היא, זו אני." אמרתי חרש באזנו.
הוא קפץ, מבוהל, הסתובב וסקר אותי בעיניים בורקות, מעביר את מבטו עלי מקצה תסרוקתי שעוצבה בקפידה בקו שובב שהלם את תלתלי, ועד לכפות רגלי הנעולות נעלים שחורות קלאסיות עם עקב בינוני ועיטור צנוע של פרפר כסוף.
למראה הבעת הרווחה שנשפכה על פניו חשתי מיד צעירה יותר בעשר שנים ויפה להפליא.
"למה לא אמרת לי?" מיהר להושיב אותי ליד שולחן צדדי נאה שהשקיף על נוף מפרץ חיפה.
"מה לא אמרתי?" השתוממתי, מחליקה בגנדרנות על חצאיתי האלגנטית ששסע קטן ומגרה הותקן בצידה השמאלי, חושף את דוגמת התחרה שעל הגרביונים השחורים והעדינים שלי.
"למה לא אמרת לי שאת יפה כל כך?" לחש ואחז בידי במחווה רומנטית שנראתה טבעית לגמרי, למרות הפרשי הגילים בינינו.
"אה, כנראה שהפרט הזה נשמט מזיכרוני." חייכתי אליו בחן, מודה לאל שהשקעתי באיפור מתוחכם שהבליט את יופיין של עיני הירוקות, הפרט המוצלח ביותר בפני.
מעל כוס קפה ועוגת גבינה בהינו זה בזה מוקסמים אחד מהשני, ושכחנו לגמרי את הסרט הישן ההוא שעמד להיות מוקרן בסינמטק. למי יש ראש לסרט שחור לבן עתיק ושמרני כשבראש שלנו רצים סרטים כחולים רטובים ומהבילים.
עוד בטרם התקרר הקפה היינו בדרך למלון, מלון קטן וצנוע שפקיד הקבלה שלו לא התרגש ממראה עוד זוג העושה דרכו במעלה המדרגות לחדר השינה.
"אור," אמרתי מסמיקה, "אני נורא מתביישת שתראה אותי ערומה. לא סיפרתי לך שיש לי צלקת על הבטן בגלל ניתוח גינקולוגי שעברתי פעם ו..."
"אני מת על צלקות." אמר באבירות וכרע על ברכיו לפני, דוחף ידיים מתחת לחצאית שלי, ממשש בעדינות את ירכי, מנסה לגעת בישבני.
אור חולה על ישבנים של נשים. בעיקר הוא אוהב את אלו השמנמנים והעסיסיים שאפשר לטבוע בתוכם, ולי ברוך השם, לא היה מה להתבייש בתחת שלי. בורכתי בישבן גדול עגול ובולט. לא סתם תחת אלא בסיס התיישבותי רחב בעל אישיות בולטת.     
"שבי כאן." הושיב אותי בכורסא, כורע למרגלותיי. "אני אוריד לך את הנעלים." וחלץ בעדינות זהירה את נעלי, אוחז את כפות רגלי בידיו הגדולות כאילו היו תכשיטים יקרים ועדינים.
"קדימה, תוריד אותם. אני יודעת שאתה מת לעשות את זה." צחקקתי, פושטת לעברו את רגלי. הוא חייך אלי בתודה והחל להסיר מעלי את גרביוני.
אני חולה על גרביונים. יש לי אוסף מדהים מכל הסוגים הצבעים והדוגמאות, ואלו שלבשתי היום לכבוד פגישתנו היו גרביונים קלאסיים שחורים, דקים מאוד עם דוגמא עדינה של פרחים קטנים לכל האורך, נמתחים מהקרסול ועד לבירית התחרה שחבקה את ירכי העגלגלות והלבנות. למזלי יש לי רגליים ארוכות יחסית לגופי, ואם כי אינן כה מחוטבות כמו שהיו בנעורי, עדיין הן לא רעות בכלל בשביל גברת בגילי.
אור גלגל מעליהן את הגרביונים בעדינות רבה ונזהר כל כך עד שאף רכבת לא צצה עליהן. מבצע רב רושם אם נזכור שמדובר בגבר צעיר וחרמן שבליטה רבת משמעות מסתמנת בקדמת מכנסיו.
בקשתי ממנו לסגור את הוילונות ואפלולית נעימה השתררה בחדר הקטן שאת רוב שטחו תפסה מיטה זוגית נוחה למראה.
הורדתי את חצאיתי ואת חולצתי וניצבתי בפניו לבושה בתחתונים וחזייה לבנים ופשוטים לכאורה, ואני מדגישה - לכאורה, כי הלבנים הללו היו פרי מחקר מעמיק של טובי המדענים שעמלו שנים כדי ללמוד איך לסכל את השפעת כוח המשיכה על הגוף הנשי.
כל זמן שהתחתונים ארזו בתוכם את בטני ועכוזי, והחזייה סמכה את צמד עופרי הרגשתי נוח, אבל אחרי שאוריד אותם והאמת  הערומה תצא לאור או אז….
בחוש דק מין הדק, הנדיר כל כך אצל גברים בכלל, ואצל צעירים בפרט, הוא חש במבוכתי והציע שהוא יתפשט במקלחת ואני בינתיים אפשוט את לבני ואכנס למיטה. הצעה שקבלתי בנשיקת תודה ששתלתי על לחיו המגולחת למשעי, מתחככת תוך כדי כך באברו שאיים לקרוע את רוכסן מכנסיו.
"אור, אתה הבחור הכי נחמד ומתוק בעולם." הצהרתי, והנשיקה האימהית הענוגה שלי הפכה לפתע - עד היום אני לא מבינה איך - לנשיקה צרפתית לוהטת ומהבילה.
ותשמעו, איך שהבחור הזה ידע לנשק …
ובכל זאת הוא עמד במילתו ונעלם בדיסקרטיות במקלחת, מותיר אותי להתפשט בפרטיות. הורדתי את כלי נשקי האחרונים, שלחתי עוד מבט אחד לראי ועודדתי את עצמי שבשביל אישה בגילי יש לי חזה לא רע בכלל, וזה אגב נכון, אמנם לא רענן כמו בימי נעורי, אבל עדיין זקור ושובב, ומיהרתי להתכנס מתחת לשמיכה.
הוא לא איחר להצטרף אלי. הספקתי עוד לראות כתפיים רחבות וחזה שעיר במידה, וכמובן זין זקוף שהזדקר לו לפניו. הצצתי לשנייה ומיד מיהרתי לעצום את עיני בביישנות ולצלול מתחת לשמיכה.
התחבקנו התנשקנו ונתנו לגופותינו להתרגל זה לזה, אבל בכל פעם שאור ניסה להסיט את השמיכה קפאתי בבהלה ונאחזתי בשוליה כטובע בגלגל הצלה. הוא היה כל כך צעיר וחלק ורענן, הרגשתי לצידו כמו סמרטוט בלה.
"את יודעת מה?" אמר לי אור שנואש מתקוותו לחזות במערומי, "אולי תכסי לי את העיניים ואז לא תתביישי כל כך? בואי נעמיד פנים שאני בעצם עיוור. לא היית מתביישת מגבר שלא רואה אותך, נכון?"
לזה דווקא הסכמתי, אם הוא לא יראה אותי הכל יהיה קל יותר. צעיף משי דק שמצאתי בתיקי הפך מיד לכיסוי עיניים בשביל אור, וסוף סוף העפתי מעלי את השמיכה והנחתי לו למשש את גופי כאוות נפשו, תוך אזהרה חמורה שעליו להימנע בכל מחיר מלהציץ מעבר לשולי הצעיף הקשור על עיניו.
אור היקר היה בחור יסודי. הוא החליט להתחיל את המישוש מכפות רגלי ושם לטפס למעלה. הושיב אותי על קצה המיטה, כרע ברך לפני, ולפליאתי הרבה הכניס את כף רגלי לפיו, מלקק וטועם את אצבעותיי. קודם טיפל ברגל אחת ואחר כך בשנייה, זה היה נעים, מעט מדגדג, אבל בצורה חביבה.
משם עלה לשוקים, מחליק עליהם באצבעות זהירות, ואחר עובר עליהן בלשונו - איזה מזל שהורדתי שערות רק אתמול. הכרת ברכי והמסע האיטי לאורך ירכי הותיר אותי חסרת נשימה מהנאה, צמרמרות עונג חרשו את בשרי ויכולתי לחוש את דופק הדם ההולם בנקודה הסודית ההיא, החבויה בין ירכי, בדיוק באמצע המרחק שבין פי הטבעת לפתח הכוס שלי שהלך ונרטב.
אור התקרב קרבה מסוכנת למקום ההוא שאף גבר מעולם לא נגע בו בלשונו. זה היה הסוד הכי כמוס שלי, סוד ששמרתי עליו בדבקות.
איך יכולתי לספר לצעיר הזה שחלם על מלכה שתשב על פניו ותאונן, ואחר כך תגיע לאורגזמה סוערת בתוך פיו, שמעולם לא זכיתי לפגוש גבר שירצה לבצע בי מין אורלי. הוא היה בן דור אחר ולא יכול היה להבין את הבושה והרתיעה של בני דורי מדבר כזה. ידעתי בברור שאפילו המחשבה על תקיעת פרצופו בין רגלי הייתה גורמת לבעלי להיסטריה.
מה שאור כינה - מקדש התענוגות שלך - היה בשביל בעלי חור מסריח שדימם פעם בחודש ונועד לדחוף לתוכו אצבע רק כדי לבדוק את רטיבותו (אצבע שהוא סיבן ורחץ אחר כך בקפידה), ואחר כך לפמפם במהירות את הזין שלו בפנים, לשפוך את זרמתו בתוכי, ומיד למהר להתקלח ולפרוש לשינה.
כן, באינטרנט הייתי גיבורה גדולה ופנטזיונרית מעולה, במציאות אני סתם עקרת בית שמרנית שמסמיקה מהמחשבה על לשון שתלקק את פי הטבעת שלי.
ובעוד המחשבות המדכאות הללו חולפות במוחי היה פיו החם של אור מתקרב והולך אל שפתי הכוס שלי שנגזמו בקפידה יום קודם לכן.
רועדת מבושה ומפחד וכן, גם מתאווה, נשענתי לאחור על מרפקי והנחתי לאיש הזה, שפגשתי רק לפני שעה, לדחוף את פניו אל המקום הכי סודי וכמוס בגופי.
לא הייתי מופתעת כלל אם הוא היה נרתע, יורק, צועק שאני מסריחה ושזה מגעיל אותו, ובורח ממני. זה מה שקרה בפעם הראשונה והאחרונה שגבר ניסה לרדת לי.
זה קרה מזמן, כשעוד הייתי חיילת, ועדיין, כל פעם שחשבתי על זה, זכר העלבון והבושה היו צורבים אותי בכל רעננותם כאילו לא חלפו מאז עשרים וחמש שנים.
אבל אור הדהים אותי כששלח לשון חמה ועדינה והחל מעביר אותה סביב הדגדגן שלי, שעד כה היה חייב להסתפק באצבעי בלבד. בעלי מעולם לא הכיר בקיומו ואף פעם לא טרח לגעת בו. והוא, דגדגן זנוח שכמותו, התרגל כבר להסתפק בי בלבד. ופתאום הלשון הזו, חקרנית, תקיפה וענוגה כאחת, מתגרה בו, מגששת סביבו, מצליפה בו קלילות ו... אלוהים אדירים! מצאתי את עצמי, אישה מכובדת במיטב שנותיה, אם ורעיה בישראל, סוגרת את ירכי על פניו של צעיר שהיה יכול להיות בני (אם הייתי מתחתנת בגיל צעיר מאוד כמובן) וגומרת בגניחות שמעולם לא ידעתי שאני מסוגלת להפיק מגרוני.
אחר כך, למרבה הבושה, פרצתי בבכי, ואור המבוהל עטף אותי בזרועותיו והתחנן שאגיד לו במה שגה.
רועדת הסרתי מעל פניו היקרים את הצעיף המגוחך ההוא וסיפרתי לו את האמת. לא זו הוירטואלית, הטיפשית והשחצנית שבדיתי לעצמי, אלא האמת האמיתית - האפורה והמשעממת.
"חמודה שלי." לחש אור, "טיפשונת יקרה שלי." הוא נישק את פי שוב ושוב, ולפליאתי נעם לי מאוד טעם הכוס שלי שהתערבב בטעם עורו ופיו.
"מתי נוכל לעשות את זה שוב?" שאלתי בביישנות אחרי שנרגעתי מעט.
"אחרי שאני אפסיק להתרגש מהשדיים הנהדרים שלך." צחק אור שלא יכול היה להפסיק ללקק, למצוץ ולכרסם את שדי, שהיו לדבריו, מושלמים בגודלם וביופיים, ותאמו בדיוק את כפות ידיו.
אחר כך הוא ביקש שאשב על פניו כדי שיוכל לענג את ישבני.
ידעתי שהוא עורג לאישה שתשב על פניו, אבל התביישתי נורא. התנוחה הזו, בשביל אישה שחונכה לשרת ולרצות גברים, הייתה חידוש מרעיש.
נכון, קראתי על זה, ראיתי תמונות, פנטזתי על עצמי כעל מלכה המשתמשת בעבד לסיפוקה, אפילו דמיינתי את עצמי עושה זאת בזמן שאוננתי, אבל לעשות את זה בפועל? להניח את עכוזי על פניו של אדם אחר? זה היה דבר אחר לגמרי.
ניסיתי להסביר לאור כמה הרעיון מביך אותי ובתגובה לוידויי הוא כרע על ברכיו לפני והתחנן שאעשה עימו את החסד הזה ואניח לו להיות הגבר בר המזל שייהנה מבתוליו של עכוזי.
"אני רוצה להיות הראשון שיזכה לענג את שושנת ישבנך המלכותי." הצהיר ברגש.
אחרי נאום כזה מה כבר יכולתי לעשות אם לא למלא את בקשתו ולהניח את כל כובד משקלי על פניו אסירי התודה.
אם הייתי יודעת שלשונו החרוצה תעביר זרמים כאלו של תענוג בכל גופי לא הייתי מבזבזת כל כך הרבה מזמננו היקר על דיבורים. אחרי כמה דקות של טיפול מלשונו של אור מצאתי את עצמי דוהרת בלי התחשבות על פניו. יד אחת אוחזת בזין שלו, והשנייה משפשפת את הדגדגן שלי.
ובעוד לשונו מחוללת פלאים בחריץ עכוזי גמרתי בגניחות תאווה קולניות שהעלו סומק על לחיי. אחרי שגמרתי בפעם השנייה הנחתי לו להתיישב, והתיישבתי על הזין שלו, דוחפת את פטמותיי לפיו, צובטת ושורטת את גבו, דוהרת עליו למחוזות של תענוג שמעולם לא שיערתי את קיומם בעולם.
גמרתי שוב. נרעשת מעצם הידיעה שבאמת אפשר לגמור שלוש פעמים תוך פחות משעה. עד עכשיו חשבתי שזו רק המצאה שהמציאו מחברי ספרי פורנוגרפיה שנהנו ללעוג לנשים ביישניות כמוני.
אור התפוצץ מצחוק לשמע דברי. "את? ביישנית?" גיחך מלוא פיו, "הרי את משתוללת כמו נמרה. תראי את הגב שלי." הראה לי את השריטות לאורך גבו שהיה חלק ויפה ומפתה, בדיוק ההפך מגבו השעיר והמחוצ'קן של בעלי.
מלאת חרטה על מעללי השכבתי אותו על בטנו, ליקקתי את השריטות ששרטתי בבשרו, ובקשתי סליחה.
הוא נישק את ידי ואמר שמלכה אף פעם לא מתנצלת לפני עבד.
"אתה העבד שלי?" שאלתי ורטט של התרגשות עבר בבשרי לשמע דבריו.
הוא היה כל כך נאה וצעיר וכנוע. בדיוק ההפך מבעלי השמן, השעיר והנרגן, שראה בי עוד רהיט מרהיטי הבית, ונזכר בקיומי רק כשהיה זקוק לאוכל חם או לבגד מגוהץ, או, פעם בשבועיים בערך, לגוף שאפשר לפרוק לתוכו זרע ומיד לשכוח ממנו.  
"אם רק תואילי לקבל אותי כעבדך." לחש, וכרע ברך לפני כאביר מימי הביניים.
הנחתי יד מתחת לסנטרו והגבהתי אותו, מביטה בעיניו הרכות. "זה יהיה לי לכבוד ולעונג לקבל אותך כעבד." אמרתי בהדרת כבוד מלכותית (האצילות מחייבת, לא?) "אבל אני צריכה ללכת בעוד חצי שעה ואני רוצה שגם אתה תגמור עכשיו.
שמתי לב שהוא לא גמר אפילו פעם אחת, ולשאלתי למה הוא מתאפק, ענה שעבד מעולם לא גומר בלי רשות של מלכתו.
השכבתי אותו על בטנו והתחלתי לחקור את אחוריו. הוא קיפל את ברכיו, מגביה את עכוזו, מניח לי להביט כאוות נפשי בפתח הכהה והמכווץ של פי הטבעת שלו, ובאשכיו העגולים והנחמדים למראה שתלו בין ירכיו השריריות.
ליטפתי אותו ברוך, מתענגת על הרעד שחלף בו כל פעם שנגעתי בו. הגוף הזה היה שלי, שייך לי בלבד, נתון למרותי. אהבתי את הרעיון. אהבתי את ההרגשה הזו שהוא שלי והשתוקקתי לתת לו חוויה שלא ישכח מעולם.
לקחתי מתיקי מעט קרם ידיים, מרחתי על אצבעותיי ועל פי הטבעת שלו והתחלתי להחדיר את אצבעי לתוכו תוך שפשוף עדין של הזין הנוקשה שלו בידי השנייה.
הוא יבב ורעד וגנח והתחנן מתנשף שאניח לו לגמור, אבל אני סירבתי.
"עוד מעט אור, תתאפק רק עוד קצת." אמרתי ברוך, הנחתי לאברו ועברתי מתוך התחשבות ללטף את אשכיו.
ברגע שנשימתו המהירה החלה להירגע החדרתי לתוכו עוד אצבע, מרחיבה בעדינות את הפתח החמוד שלו. הזין שלו החל לטפטף וגניחות פרצו מפיו, הוא ניסה להחניק אותן אבל לא יכול היה להתאפק.
החלטתי לשים קץ לייסוריו, דחפתי אצבע שלישית לעכוזו ואחזתי בעוז באיברו הרוטט. "ועכשיו תגמור!" פקדתי ומיד התכווץ הזין שלו בעוז וזרם לוהט ולבנבן של זרע ניתז מהפתח הזעיר של כיפת הזין שלו על הסדין ועל אצבעותיי.
אור צנח על המיטה רועד כשהוא חוזר ומודה לי, ואחר ביקש את רשותי לנקות את אצבעותיי, וכשנתתי לו רשות פשוט לקח אותן בפיו וליקק בלשונו את הזרע שלו. הצטערתי מאוד שאני חייבת ללכת. ברצון הייתי נשארת שם עוד שעה שעתיים. קבענו שנפגש למחרת ואור הבטיח להביא לי הפתעה קטנה שתשמח אותי, ונדהם כשנישקתי את פיו לפרידה.
"מאוד לא מקובל שמלכה תעשה דבר כזה." אמר בביישנות, "זאת מחווה מאוד יוצאת דופן מלכתי."
"ואתה אור עבד מאוד יוצא דופן." הצהרתי.
הוצאתי מתיקי שרשרת כסף שנשכחה שם מזמן וענדתי לצווארו. בזמנו היא נראתה לי עבה מידי בשביל אישה ולא הלמה את תלבושתי, אבל על אור היא נראתה נהדר.
"זו מזכרת ממני כדי שלא תשכח את הפגישה שלנו מחר." התלוצצתי.
הוא שב והאדים ועיניו ברקו מדמעות. "אני אף פעם לא אוכל לשכוח אותך מלכתי." אמר ברגש, נראה כעת צעיר אף יותר מעשרים וחמש שנותיו.
הוא ליווה אותי לרכבי, "אני סופר את הדקות עד שנהיה שוב יחד." לחש באוזני לפני שנפרדנו.
נסעתי לביתי, מחייכת לעצמי מביטה מדי פעם בראי, נדהמת להבחין כמה צעירה ומלאת חיים אני נראית עכשיו. גם אני ספרתי את הדקות עד לפגישתנו מחר.
לא ידעתי איזו הפתעה מכין לי אור, אבל ליתר בטחון הכנתי לו גם אני הפתעה – העזתי ללכת לחנות סקס וקניתי לעצמי תחתונים וחזייה שחורים מתחרה.
מעולם לא לבשתי חזייה כל כך מחמיאה וסקסית. גביעי התחרה הרימו את שדי באמצעות קשתות תמיכה מתוחכמות ממתכת שנחבאו בתוכם, ופתאום גם לי היה חריץ מפתה בין שדי שנראו גדולים וזקופים להפליא.
התחתונים התואמים לחזיית הפלא היו עוד יותר שערורייתיים - מלפנים הם עוצבו בצורת לב תחרה שחור שהבליט את עורי הלבן וכשלבשתי אותם גיליתי שיש בהם סדק נחמד בדיוק במקום הנכון. מאחור הם הצטמצמו לשרוך דק שנבלע למחצה בין פלחי ישבני, מדגדג ומגרה את פי הטבעת שלי.
הבטתי בהנאה במראה המלבב והפעם ראיתי את עצמי בעיניו של אור, אישה מלאה, סקסית, עגולת חמוקיים וצחת עור.
מוזר איך רק לפני יום הייתי משוכנעת שאותה אישה ממש היא שמנה זקנה ולא שזופה.  אין ספק שצודק המשפט הטוען שהיופי נמצא בעיני המתבונן.
אשר בעלי נכנס, בלי לדפוק כמובן, למקלחת וראה איך אני בוחנת את עצמי מול המראה. "מה זה שושי?" שאל בעודו שולף את הזין שלו ומשתין בלי להרים את הקרש.
"לבנים סקסיים. מתנה מחברה בעבודה." שיקרתי ללא היסוס.
בעקרון אני פוסלת שקרים ורואה בהם דבר לא ראוי, אבל הוא הרגיז אותי בהתנהגותו הבהמית, וחוץ מזה הרי לא יכולתי להגיד לו שאני מתלבשת בחזייה ובתחתונים הסקסיים הללו כדי להטריף את המאהב הצעיר והמתוק שלי.
"רואים את כל התחת השמן והלבן שלך עם התחתון הזה." נהם אשר והוריד את המים תוך גרבוץ נמרץ של ביציו השעירות.
"זה חוטיני אשר." אמרתי באורך רוח, "זה אמור לחשוף את הישבן."
"איזה מין מתנה זו? את נראית בזה כמו זונה." פלט אשר בגסות, "את בטוחה שהחברה זו היא לא לסבית?" ניסה לחפון בידו השעירה את פלח ישבני הקרוב אליו.
בלי לחשוב מה אני עושה חבטתי בכוח על פרק ידו ואמרתי לו בקול תקיף להפסיק להיות דביל גס רוח ולהרים את הקרש כשהוא משתין.
תגובתי הבוטה הדהימה את שנינו. מעולם לא פניתי אליו ככה, וכמובן שבמשך כל עשרים שנות נישואינו לא הכיתי אותו.
הוא קפא על מקומו כהלום רעם לוטש בי מבט המום. "מה הבעיה שלך שושי?" סינן לבסוף, מנסה להפגין גבריות שלא הרשימה אותי כלל.
מה עשיתי כל השנים עם הדביל השעיר והשמן הזה? אני מרוויחה בדיוק כמוהו, אני חכמה ממנו פי עשר, ובטח שיותר יפה ממנו - טוב זו לא חוכמה - מה לי ולו בכלל? ומאיפה הוא לוקח את החוצפה להתייחס אלי ככה?
"את זקנה ושמנה מידי בשביל חוטיני." אמר אשר ברשעות, ואישה בגילך לא צריכה להסתובב עם חזייה זנותית כזו. תראי, כמעט רואים לך את הפטמות."
"אני אלבש חולצה על החזייה הזו אשר." חזרתי לדיבור הסבלני הרגיל שלי, יודעת היטב עד כמה מכעיס אותו הטון החינוכי שלי.
כשראה שהנבזות שלו לא מרשימה אותי הוא שינה טקטיקה וניסה לעורר בי רגשות אשמה ולטעון שאני כמעט לא בבית בזמן האחרון, ולמה אני נעלמת כל הזמן בלי להגיד לו לאן. 
"אני נעלמת?" צחקתי בפרצופו בזלזול, "פתאום אני זו שנעלמת? כל זמן שהייתה לך מאהבת לא התלוננת, עכשיו נזכרת?"
"על מה את מדברת בכלל?" ניסה אשר להיתמם, אבל פניו התכרכמו.
המאהבת שלו, אחרונה בשורת מזכירות טיפשוניות שהוא היה מזיין במשך שנים, (לא אמרתי כלום, אבל ידעתי שהוא התחיל עם זה עוד בהריון הראשון שלי), תפסה סוף סוף שהוא בחיים לא יעזוב את הבית בשבילה ועזבה אותו, אבל קודם לכן גזרה את הבגדים ששמר בדירת הזיונים שלו ושרטה את רכבו, ולקינוח גם שברה לו את האנטנה.
האנטנה השבורה והשריטות על הרכב, זה מה שכאב לו יותר מכל לדעתי, אפילו יותר מהתמונה שהיא השאירה בדירה - תמונה שלה מוצצת לחבר הכי טוב שלו.
ידעתי את כל הפרטים המגעילים האלה מרותי, אשתו של אותו חבר, שהחליטה לקחת את בעלה לטיפול זוגי כדי לשפר את חיי הנישואים שלהם שהתערערו בגלל הבגידות של בעלה.
לא אמרתי לה שלדעתי במקום לקחת את בעלה ליועצת שתניח לו לברבר שעות היה עליה להוציא את הכסף על טיפול יופי לעצמה. למה לבזבז זמן יקר על הבנת מניעיו של האוויל הזה כשכל מה שהיא צריכה לעשות זה לבעוט לו בתחת, כראוי לו.
שני הדון ז'ואנים המזדקנים הללו, אשר ויואב, הצמד חמד ששכרו יחד דירה בה היו מזיינים לפי התור את המאהבות הסתומות שלהם, נראו לי לפתע, בהשוואה לאור אבירי המתוק והצעיר, פתטיים וראויים לרחמים. ולחשוב שרק לפני כמה ימים בכיתי וריחמתי על עצמי בגלל האידיוט הזה חשבתי, סוקרת אותו בבוז.
להפתעתי הוא התקפל כאטרייה מבושלת נוכח מבטי הקר, וניסה אפילו - שומו שמיים -להתנצל במין צורה מגושמת וחסרת חן.
לא הקשבתי, לא היה לי פנאי להבליו. הקדשתי לו עשרים שנה מזמני היקר, ילדתי את ילדיו, סבלתי את אימו החולנית, אביו האווילי, אחיו ואחיותיו הנודניקים. די!
עכשיו, כשהילדים בגרו ולא זקוקים לי עוד, הגיע תורי להתחיל לחיות, ואני אעשה את זה בגדול! אני אחיה מעכשיו בסטייל ובחן! אני אהיה מלכה! לא. תיקון. אני כבר מלכה! עכשיו אני מתחילה למלוך ושכולם יתפוצצו!
אור המתין לי במלון כשהוא לבוש רק בשרשרת שנתתי לו ובמין גופיה עשויה רצועות עור שחור עם המון חיבורי מתכת בכל מיני מקומות אסטרטגיים. שתי רצועות ירדו מגבו לישבנו והתחברו שם במין צורה מתוחכמת לחגורה שחגר סביב מותניו.
כל הרתמה הסקסית הזו הייתה עשויה עור שחור רך משובץ ניטים, ומיד כשראיתי אותו לבוש בה התחשק לי לחקור איך בדיוק עוברות הרצועות הללו בין רגליו, ומה הן מעוללות לאשכיו ולזין החמוד שלו, שכבר עכשיו התחלתי לחשוב עליו כעל רכושי הפרטי.
"תסתובב!" פקדתי עליו אחרי שנישקתי את לחיו.
הוא התגלח לפני כמה דקות ועורו היה רך ומבושם באפטר שייב איכותי, תענוג אמיתי. הרצועות הצטלבו על גבו ואחר התאחדו לרצועה אחת שחדרה בצורה מלבבת לתוך חריץ הישבן שלו. עיצוב גאוני ממש.
שוב החלה הפעימה המטורפת של הדופק להלום בנקודה ההיא בין רגלי. "תתכופף בבקשה." לחשתי, חשה אך פי יבש לפתע מהתרגשות. 
אוי, זה היה כל כך יפה. אשכיו היו נתונים במין כיס עור והזין שלו, שכבר עמד, היה אסור בתוך מתקן גאוני ששילב בתבונה רבה טבעות מתכת עם רצועות עור.
"מוצא חן בעיניך מלכתי?" הוא שאל בחשש.
נאנחתי באושר. "כן מאוד מאוד, הפתעה נפלאה אביר מתוק שלי."
"זו לא ההפתעה." הוא הודה בביישנות, "יש לי עוד משהו במיוחד בשבילך."
"רק רגע. קודם אני. תישאר עם הגב אלי." ציוויתי ונחלצתי במהירות מהשמלה הצנועה שכיסתה את גופי. לבשתי אותה כי הניגוד בין הבגד הכהה והמכוער והצנוע מאוד, לבין מה שמתחתיו שעשע אותי.
"עכשיו תסתובב." אמרתי ונעמדתי בפוזה מתגרה, יד אחת על מותן מובלטת, והרגל מושטת קדימה. לתוספת רושם גרבתי גרביוני רשת אדומים ונעלי בית גבוהי עקב שבשום פנים ואופן לא הייתי יכולה לצעוד בהם ולו צעד אחד בלי ליפול.
אבל כמובן שלא היה עלי לצעוד לשום מקום. די היה בכך שעמדתי שם ושתקתי שתיקה מלכותית. אור הסתובב, פער את פיו בתדהמה ונפל על ברכיו לפני, המום מהמראה המרשים שלי.
זה היה שווה את כל חוסר הנוחיות של החזייה הלוחצת והתחתון המגרד. דרשתי שיפשיט אותו ויעסה את רגלי הדואבות מהעקבים הדקיקים ששיוו לרגלי אורך מלכותי, אבל הרסו לי את הגב.
התברר שבין שאר כישרונותיו היה אור מעסה מוכשר, ושנינו התענגנו על עיסוי מענג של כפות רגלי שעבר מהר מאוד לירכי, ומשם אל הכוס הלח והמשתוקק שלי.
אור קצר הרוח לא טרח להוריד מעלי את התחתונים אלא הסתפק בהסטתם הצידה, ואני הופתעתי לגלות כמה מהר הלחץ של בד התחתונים על בשרי בצירוף לשונו המוכשרת של אור מביאים אותי לשיא.
אחר כך הייתי חייבת לנוח קצת וניצלתי את הזמן כדי לבדוק את הבגד המופלא שעטה אבירי היקר. מגלה לתדהמתי שהוא מתפרק למעין רצועות שימושיות להפליא.
בעיקר התלהבתי מהטבעות שאסרו את אברו בכלוב מתכתי, יוצרות מעין חגורת צניעות גברית, סקסית, שהלהיטה את דמיוני.
תיארתי לעצמי את אשר בעלי הבוגדני אסור במתקן כזה, ופתאום הייתי מוכנה לעוד סיבוב, אבל לאור היו רעיונות אחרים. הוא שלף קופסא עטופה בניר ורוד מעוטר לבבות והגיש לי אותה בקידה. בפנים גיליתי דילדו שחור גדול מחובר למין חגורת עור, שחורה כמובן. מסתבר ששחור הוא הצבע השולט בעולם אביזרי המין של מלכות ועבדים.
הוא הסביר לי איך לחגור את הדילדו המופלא הזה שלא קיפח גם אותי - בצד הפנימי של החגורה היה מעין מתקן קטן, אך מחוכם, שדאג לענג גם את הגברת הטורחת להעמיד פני  גבר.
"גברתי הנעלה." נותר אור על ברכיו, מביט בי במבט עורג וביישני, "אם רק תואילי... האם תרשי לי לבקש לחנוך את מתנתי הצנועה עלי? אולי תסכימי בבקשה... " הוא גמגם והסמיק, נראה חמוד, ביישן וחרמן בעת ובעונה אחת.
מובן שלא יכולתי לסרב, אבל גם לי הייתה בקשה. בקשתי שיניח לי לקשור אותו עם הרצועות היפות הללו שעטה על גופו למיטה, רק כדי להיות בטוחה שהוא לא יזוז ממקומו כשאני חונכת את הצעצוע החדש שלי.
מסתבר שלכבול אדם למיטה זו משימה מסובכת ולמזלי קבלתי את השיעור הראשון שלי בכבילה ממורה מוכשר ומשתוקק שאחת מהפנטזיות העיקריות שלו הייתה להיות עקוד חסר אונים, נתון לחסדיה של גבירה ענוגה אך תקיפה שתחדור לעכוזו ותעשה בו כבשלה.
אחרי שהתגברנו על המכשול הראשוני ואור היה מוטל פרקדן, ישבנו מוגבה בעזרת כרית, רגליו וידיו המפושקות אסורות לקצוות המיטה, נגשתי למלאכה. ראשית שימנתי והרחבתי בעדינות את החור שלו שכבר זכה אתמול לטיפול זהה, ואז נעמדתי על ברכי בין ירכיו וניסיתי להחדיר את הקצה השחור והמשומן אל הפתח הקטן שבין עגבותיו. ברגע שראש הדילדו נגע בו הוא גנח והתכווץ כולו, מהדק את שריריו ומונע ממני כניסה.
זה הרגיז אותי ואני סטרתי על צידו השמאלי של עכוזו, מופתעת מההנאה שגרמה לי טביעת כף היד האדומה שהותירה ידי על עורו הבהיר. הוא השמיע יללת כאב ואחר לתדהמתי, הודה לי והתנצל. סלחתי לו ברוב חסדי ושוב ניסיתי, ושוב הוא מנע ממני גישה, וכמובן ששוב חטף סטירה מצלצלת.
אחרי כמה פעמים כאלו החלו כפות ידי לכאוב וסבלנותי לפקוע. ירדתי מעליו, לקחתי את אחת הרצועות שנותרה מהרתמה שלו והענקתי לו מנה נאה של הצלפות שזכו לתודות חוזרות ונשנות.
אחרי עשרים הצלפות, עשר בכל צד, החלטתי לנסות שוב, ולשמחתי הרבה הוא נשאר הפעם רפוי והניח לי להחדיר את האיבר השחור והיפה לתוך ישבנו העגלגל, שצבעו האדמדם הסב לי הנאה רבה.
הייתי מרוגשת מאוד מכל הפעילות והלחץ של המכשיר המופלא הזה (שנקרא סטרפ און), על דגדגני, גרם לי לגמור שוב.
התרתי את אור, עבדי הכנוע, שנותר חגור בחגורת הצניעות שלו, וברוב חסדי הנחתי לו לכרוע על ברכיו לפני ולהשתפשף כנגד שוקי עד שיגיע גם הוא לסיפוק.
אני נבוכה להודות בכך, אבל מראה הגבר הצעיר הזה כורע לפני על ברכיו, מניח את ראשו על ירכי כמו ילד המתרפק על אימו, ריגש אותי עד מאוד, וכשהוא החל לשפשף את אברו על רגלי, נאנק וגונח, מודה לי שוב ושוב על החסד שאני מעניקה לו... ההרגשה שלגביו אני מלכה רבת חסד שכל מגע שלה בו הוא מתנה יקרת ערך חרמנה אותי בטירוף. הוא גמר מהר, ולאחר שקיבל את רשותי לכך, ליקק את רגלי עד שהייתה נקייה מזרע. 
מרוצים מאוד ומסופקים מאוד פנינו להתקלח, ואז קרה דבר שהדהים אותי - זרם המים גרם לי, כמו שזה קורה לפעמים, לרצות להשתין. פניתי להתיישב על האסלה ואז אור ביקש ממני שלא אטריח את עצמי לצאת מהאמבטיה ובמקום זה אשתין עליו. ומיד הוא נשכב על גבו באמבטיה וביקש שאכרע מעליו וארטיב אותו בשתן שלי.
הייתי נבוכה מאוד מהרעיון המוזר. "להשתין עליך? כמו שכלב משתין כדי לסמן את השטח שלו?" שאלתי בצחוק.
אני תמיד מתבדחת כשאני מרגישה מבוכה, מין רפלקס כזה, אבל אור נשאר רציני. "כן, בדיוק ככה!" התלהב אבירי הצעיר, "תסמני אותי, אני שלך!" נשא אלי פנים סמוקים מהתרגשות, וקימר לעומתי את גופו, הבעת התמסרות נלהבת נסוכה על פניו.
אני אולי מלכה בהתהוות, אבל אני קודם כל אישה, וכשגבר צעיר ונלהב מבקש ממני כל כך יפה בקשה, מוזרה ומשונה ככל שתהיה, אני מתקשה לסרב.
ולא שהיה לי קל להיענות לבקשתו. הרי חינכו אותי לעשות את צרכי רק בפרטיות, ובטח שלא על בן אדם אחר, זה היה מעשה שלא יעשה.
הרגשתי רגשות סותרים ומבלבלים כששקלתי את בקשתו שאשתין עליו, אבל מה שהטה לבסוף את הכף וגרם לי להיענות לו הייתה ארשת פניו הילדותית, מתחננת, שהזכירה לי (אני באמת מתביישת להגיד דבר כזה, אבל זו האמת), את פני ילדי כשהיו קטנים והתחננו לקבל עוד ממתק.
תמיד נעתרתי לתחנוני ילדי וגם הפעם לא יכולתי לסרב. כרעתי מעליו והנחתי לזרם השתן להשתחרר על חזהו. ולתדהמתי הוא פקח את עיניו והביט בערוותי המפושקת מעל גופו כשהבעת שמחה ואושר עילאיים נסוכה על פניו. ברגע האחרון הוא הספיק להחליק מעט קדימה כך שהטיפות האחרונות נתזו על סנטרו.
"אולי כדאי שנתרחץ עכשיו אור?" אמרתי כשגמרתי והושטתי יד לעבר הטוש.
"רק רגע בבקשה." התחנן העבד המדהים שלי, "אני חייב לנשק אותך." ולתדהמתי הוא הרים את ראשו והחל מלקק ומנשק במסירות את ערוותי הלחה.
בחיים לא גמרתי כל כך מהר. הריגוש מהמעשה הלא יעשה שעשיתי בצירוף ההתלהבות שלו, וכמובן לשונו המיומנת שכבר ידעה היטב איך לטלטל, להצליף, לדגדג ולענג את הכוס שלי, גרמו לי להגיע לאורגזמה מהירה ורבת עוצמה כל כך עד שברכי החלו לרעוד מעוצמת הריגוש.
"מה יהיה אור?" שאלתי, צונחת תחתי בחוסר אונים. "כל פעם אני גומרת יותר חזק. בסוף אני עוד אתעלף בגללך. אין לי כוח אפילו להתרחץ."
"אני ארחץ אותך!" התלהב אור ומיד שטף את עצמו במהירות מהשתן שלי, זינק על רגליו ויצא מהאמבטיה.
הוא מילא אותה במים חמימים ויצק לתוכה סבון נוזלי מבושם שהביא איתו במיוחד להזדמנות זו. ואני נשכבתי לי במים והנחתי לו לרחוץ אותי, חשה כאילו חזרתי להיות תינוקת חסרת ישע ומתפנקת.
הוא חפף את שערי, קרצף ועיסה כל אבר בגופי, ואחר כך שטף אותי בעדינות במים, ניגב אותי ואז נשא אותי על כפיים למיטה ומרח בקפידה את גופי בקרם גוף מבושם.
וכשהודיתי לו מקרב לב ושאלתי מה אוכל לעשות למענו בתמורה, הוא ביקש רק בקשה צנועה אחת, שאשב על פניו ואניח לו ללקק בלשונו את פרח ישבני המתוק.
מובן שמילאתי את בקשתו, ושוב הצליח אבירי היקר, בעזרת לשונו הנפלאה, להלהיט אותי. מגורה ונלהבת השתוקקתי לחוש את אברו בתוכי, הבעיה הייתה שלא יכולתי להחליט אם אני רוצה אותו בפתח הקדמי או האחורי.
כששיתפתי אותו בהתלבטותי הוא צחק ואמר "טובים השניים." ושלף עוד הפתעה - ויברטור ורוד חמוד, רוטט ומתפתל, שנועד במיוחד לעינוג נשים.
נשכבתי נלהבת על בטני, הוויברטור שזכה מיד לכינוי 'פינקי' רוטט בתוך הכוס שלי, וישבני מופנה אל על, ממתין לטיפול של אור.
"אני רוצה שתזיין אותי בתחת." אמרתי בפשטות, "ואל תספר לי שזה לא מקובל, ושאני צריכה להיות מעליך, וכל השטויות האלה. אני רוצה להרגיש אותך עלי, להרגיש את הגוף שלך מועך אותי ואת הזין שלך ממלא אותי."
"לפקודתך מלכתי." אמר הנער, מסמיק, ממבוכה או מהתרגשות, לא ידעתי, אבל הוא מתח בזריזות קונדום על אברו הזקוף, ואחרי ששימן בקפידה באצבעו את פי הטבעת שלי החל, לאט לאט ובזהירות מופלגת, לחדור לתוכי.
זה היה מטריף. גמרתי שוב ושוב כשאני צורחת מרוב התלהבות. לא יכולתי להתאפק, אני רק מקווה שאיש מאורחי המלון לא נבהל מצעקות העונג שלי, וכשגמרתי בפעם האחרונה והסופית בהחלט לאותו יום, פשוט התעלפתי מרוב עונג.
כשפקחתי את עיני שוב מצאתי את אור כורע על ברכיו לצידי, מתייפח מרוב בהלה. נראה אומלל כמו ילד קטן שהלך לאבוד.
הרגעתי אותו בנשיקות ובלטיפות מבטיחה לו שאני בסדר גמור, וכדי שיירגע הנחתי לו לשכב לצידי ולמצוץ את פטמותיי תוך שאני שרה לו שיר ערש שנהגתי לשיר לבני כשהיו צעירים.
מסתבר שבתוכם פנימה כל הגברים, לא חשוב מה גילם, הם עדיין בבחינת תינוקות. הוא נרגע ונרדם ואני כיסיתי אותו ברוך בשמיכה, השארתי לו פתק פרידה ונסעתי לביתי שמחה וטובת לב, ושם המתינה לי ההפתעה האמיתית לאותו יום.