עוקבים

יום שני, 19 באוקטובר 2020

ה. ילדים רעים

אחרי שסיימתי בשעה טובה את הצבא החלטתי שהגיע הזמן לעזוב את בית ההורים ולהתחיל לחיות. הם הצטערו להיפרד ממני, אבל הבינו את רצוני לפרוח מהקן ועזרו לי כמיטב יכולתם. ראשית חוכמה צלחתי את הפסיכומטרי המאיים, ואחר כך נרשמתי ללימודים במכללה, מצאתי עבודה חלקית כמלצר, והמרגש מכל, שכרתי לי סוף סוף דירה ועברתי לחיות לבד, כלומר לא לגמרי לבד, אלא עם חברתי הטובה מעיין, הראשונה שידעה את סודי הכמוס.

השתחררנו יחד מהצבא, מצאנו בכוחות משותפים את הדירה הגדולה והמוזנחת שידעה כבר דורות רבים של סטודנטים נרגשים, ואחרי שהיא הצליחה לשכנע עוד זוג ידידים טובים שלה לגור אתנו הפכנו לשותפים לדירה

הורי נפרדו ברצון מכמה רהיטים ישנים שישרתו אותי בדירתי החדשה והוסיפו כמתנת פרידה ודרך צלחה – מחשב נייד יקר ומשוכלל.

אם הם רק היו יודעים לשם מה הוא שימש אותי חוץ מאשר ללימודים היו נחרדים עד עמקי נשמתם השמרנית והמהוגנת. הם לא ידעו ואני, למרות שתכננתי לספר להם מיד כשאשתחרר, נרתעתי ברגע האחרון וויתרתי.

"בסוף לא ספרת להם, איזה שפן." קנטרה אותי מעיין.

"אל תלחצי עליו מעייני, צריך לתת לכל אחד להתקדם בקצב שלו." שלח אלי גולן חיוך מתנצל, ורק אז קלטתי שגם גולן יודע, ואם הוא יודע אז בטח גם קרן, החברה שלו יודעת, וזה אומר שמעיין הפרה את ההבטחה המפורשת שנתנה לי וגילתה.

"הבטחת שלא תספרי לאף אחד." נזפתי בה.

"הייתי חייבת." התנצלה מעיין, "גולן רצה לשדך לך חברה שלו, וקרן כעסה עליו ואמרה לו שהוא טיפש, כי ברור שאני מעוניינת בך, והוא אמר לה שאם לא נהיינו זוג עד היום אז זה בטח כבר לא יקרה ולכן..." המשיכה ופטפטה עוד ועוד.

גלגלתי את עיני בחוסר סבלנות והזכרתי לה שאנחנו כבר לא בתיכון, ומספיק כבר עם השטויות האלה.

"זה בדיוק מה שניסיתי לעשות, להפסיק עם השטויות, וכדי שהם לא יריבו ואף אחד לא ייעלב סיפרתי להם עליך, חשבתי שבטח גם אתה תספר עוד מעט להוריך ולא נורא אבל לא סיפרת, ועכשיו אתה בטח כועס עלי." אמרה מעיין בקול מתיילד, שרבטה בפינוק שפתיים אדומות ותפוחות כשל תינוקת, הזכירה לי שהיא לא יכולה כשכועסים עליה, והשפילה ריסים ארוכים ביישנים שהצלו על עיניים כחולות זכות.

"אני לא כועס." רטנתי, מתאפק לא לחייך. מעיין ידעה לנצל בצורה מושלמת את יתרונותיה, ואת טיפשותם של הגברים שהמו סביבה כמו זבובים סביב צלחת ריבה.

היא הייתה חמודה כל כך, לא יפה כמו קרן אבל חיננית ומתוקה מאוד, ומודעת מגיל צעיר לחמידותה.

נפגשנו בקורס חובשים ואחרי שניסתה את קסמיה עלי והעלתה חרס בידה נבהלה ונעלבה. כדי להרגיע אותה גיליתי לה שאני מעדיף גברים, והיא התמלאה שמחה גדולה, הודתה שתמיד רצתה חבר הומו, אפילו אם הוא עמוק בארון, ומאז הפכנו לחברים טובים.

מעיין הכירה את קרן שהייתה יפה ממנה, ולדעתי גם נבונה יותר, אבל חסרת חוש הומור ורצינית מידי בטירונות, ונפשן של שתי הבנות נקשרה זו בזו. הן היוו ניגוד מלבב - מעיין בהירת שיער, מנומשת ושזופה, בעלת גזרה דקיקה, חיוך ילדותי כובש ומענה לשון זריז. לעומתה זרחה קרן ביופי קלאסי נוגה ומהורהר, עורה לבן וצח, עיניה שחורות ועמוקות, ושערה הארוך והכהה כרוך ואסוף בפקעת מיושנת על עורפה, תסרוקת ששיוותה לה מראה של רקדנית פלמנקו ארוכת צוואר.

"קרן רוקדת בלט כבר מגיל חמש." גילה לי גולן, מביט בהערצה בקרן שעמדה על רגל חטובה אחת, לבושה בבגד גוף שחור פשוט, ונתמכה במסעד הספה בעודה מבצעת תרגלי התעמלות מונוטוניים ומשעממים שהיא כינתה תרגילי חימום. קרן החרוצה והממושמעת למדה בשקידה תולדות האומנות ודראמה, רקדה במסירות בלהקת בלט ובין לבין התפרנסה ממתן שיעורים בסטודיו לבלט שניהלה גברת סובייטית קשוחה וקפדנית.

בן זוגה, גולן השחום והמגושם היה חרוץ בדיוק כמוה. הוא למד ביגיעה קפוצת שפתיים תעשייה וניהול, שקד במסירות על לימודיו, הזיע על כל עבודה ומבחן כאילו עמדו לקבוע את גורלו בחיים, וקינא בקלילות בה צלחתי את לימודי ההיסטוריה ומדע המדינה.

"איך הולך לך כל כך טוב עם הלימודים?" חקר בחשדנות, "אתה בכלל לא משקיע."

"מעיין משקיעה עוד פחות." התגוננתי.

"טוב, מעיין..." הפטיר גולן בסלחנות, "בי. אי. כללי זו סתם בדיחה, סיבה להסתובב בקמפוס עד שהיא תמצא חתן מתאים." מתוסכל הוא הטיח על השולחן עבודה שהשקיע בה מאמצים ויזע, ובתמורה זכה לציון בינוני ומטה

"אני מצליח כי אני לומד משהו מעניין שאני אוהב." הסברתי לו.

"כן, אבל מה אפשר לעשות עם תואר בהיסטוריה ומדעי המדינה? אחרי שאני אסיים את התואר המעיק הזה אני אוכל להתחיל להרוויח כמו בן אדם, ואז אני וקרן נוכל להתחתן." ניחם גולן את עצמו, ופניו התבהרו ונעשו כמעט נאים כשחשב על נישואיו עם קרן.

הוא היה היחיד מבינינו שראה בלימודיו השקעה לעתיד, וציפה לראות מהם רווחים כספיים. לעומתו אני למדתי כי צריך וחייבים, וכי הורי ציפו ממני שאהיה אקדמאי. הלימודים היו לי קלים, ובדרך כלל גם מעניינים, ומה שטוב יותר, הם היו הזדמנות להמשיך את תקופת ההתבגרות גם אחרי הצבא, ודחו את הרגע בו אצטרך להתייצב בפני החיים האמיתיים, חיים שכל מה שידעתי עליהם היה שהם לא יהיו החיים שציפו ממני לחיות. 

כל החלומות המתוקים שחלמתי בצבא על חיי סטודנטים פרועים ומציאת בן זוג חמוד בין כתלי המכללה נגוזו עוד לפני שתם הסמסטר הראשון. הייתי בטוח שהיו עוד הומואים מלבדי במכללה, אבל לא הצלחתי לזהות אותם, כולם היו רציניים וממוקדים מאוד בלימודים ואף אחד מהגברים שמשכו את תשומת ליבי לא הפעיל את הגיידאר שלי.

עיון מדוקדק באטרף גרם לי להבין שאם אני רוצה להגשים את חלומי ולהכיר עוד הומואים עלי לעשות מעשה, לצאת מתחומי השכונה המנומנמת שהקיפה את המכללה ולשים את פעמי לעיר הגדולה. שם שוכנים מועדונים שמארחים ליינים מיוחדים לאנשים כמוני, ושם לא אצטרך לדאוג מי הומו ומי סטרייט, ואוכל להתחיל לפרוח.

ברגע שצלחתי את הסלקטור ונכנסתי למועדון בו התנהל הליין ההומואי בעל השם המפתה 'ילדים רעים' נתקפתי פחד. כולם היו יפים כל כך, מפתים כל כך, ובטוחים כל כך בעצמם. המוזיקה רעמה בקול חזק מידי, ומה קרה לחוק שאוסר עישון במקום ציבורי?

המום ומסונוור מהאורות, ומסוחרר מהרעש חמקתי לשירותים, וגיליתי שם לשמחתי חדר מרווח ונעים, מרוהט בספות רכות.

צנחתי על אחת הספות, בהיתי בגברים צעירים יותר או פחות שיצאו ונכנסו, התעכבו מול הראי, שטפו ידיים, הסתרקו, הביטו זה בזה, או לא. חלקם חייכו והתבדחו אחד עם השני, וחלקם התעלמו בהפגנתיות מאלה שהביטו בהם, אבל כולם יחד התעלמו ממני, גורמים לי לחוש שקוף. זה היה מתסכל, לא הצלחתי להבין למה כולם מצליחים לבלות, ליהנות ולהיות בטוחים ורגועים יותר ממני.

לבסוף ניצלתי רגע שקט יחסית ופניתי לגבר אחד שלבש ג'ינס שחורים גזורים להפליא, ונראה מעט יותר מבוגר ואדיב מהשאר. "אה... אז אתה בא לכאן הרבה?" פלטתי בטיפשות, מנסה להישמע אגבי וקליל, ונכשל באורח מחפיר.

הוא הביט בי משתומם, והרים את גבותיו בפליאה כשהסמקתי במבוכה.

"לא, זו הפעם הראשונה שלי כאן, ואם המוזיקה תמשיך להיות גרועה כל כך כנראה שגם האחרונה." השיב בנחת, סוקר אותי בעיון, ורק אז קלטתי שהוא חושב שאני מנסה להתחיל איתו.

"אה... זו גם הפעם הראשונה שלי פה." גמגמתי, והוא חייך ואמר באהדה שאני בטח מבולבל מכל המהומה סביבי.

"אל תשים לב לפוזה של הבנות." העיר והתיישב לצידי, "סתם מנסות לעשות רושם."

"אה..." לרגע תהיתי על איזה בנות הוא מדבר ואז הבנתי, "כן, ברור."

"לגמרי." הנהן והושיט לי את כף ידו ללחיצה, "אני אסי."

"אילן." הצגתי את עצמי, ולחצתי בהכרת תודה את כף ידו החזקה והחמימה.

"קדימה." קם אסי ונעמד, מושך אותי אחריו, "חבל לבזבז את כל הלילה בשירותים, בוא, אני אכיר לך את כולם." הציע והוביל אותי החוצה.

באותו ערב ראשון הכרתי עשרות גברים ששמותיהם התבלבלו במוחי, רקדתי ושתיתי ונהניתי כמו שלא נהניתי מימי.

אסי השגיח עלי מרחוק, מחייך אלי חיוך דק כל פעם שמבטי נפגש במבטו, אבל אחרי שהציג אותי בפני מייק ותומר שפרסו עלי את חסותם הוא נסוג לאחור, והניח לי להסתדר לבד.

רק כמה שעות אחר כך, כשהשמיים החלו להחוויר ומארגני המסיבה החלו לאסוף את הציוד שלהם הוא צץ שוב לצידי, והציע לי טרמפ לתחנה המרכזית. נסעתי איתו ועם מייק במכוניתו של תומר שהיה הנהג.

מייק נמנם, ואסי התקשר למישהו שהוא כינה אודיגו, שאל מה שלומו, התנצל שהוא מעיר אותו, והזכיר לו שהוא הולך הבוקר לבדיקה ולכן עליו להיות בצום.

אודיגו, השם הזה הזכיר לי משהו, "יש קשר לאודיגו שכתב בלוג נהדר באטרף? חבל שהוא לא כותב יותר."

אסי חייך בשמץ עצב, ואמר שאני צודק, יש קשר ובאמת חבל שהוא לא כותב יותר.

"אז זה אותו אודיגו?" התרגשתי.

"לא בדיוק, הוא כתב את הבלוג לפני כמה שנים טובות ומאז...." אסי נאנח, "מאז קרו כל מיני דברים, הנה, הגענו." שינה נושא, וטפח על כתפו של תומר כדי שיעצור בשבילי את הרכב.

לפני שירדתי הוא גילה לי שהניק שלו באטרף הוא קובייה צהובה, ודחף לידי כרטיס ביקור עם המספר שלו. "תתקשר אם יתחשק לך ללכת שוב למסיבה." חייך אלי את חיוכו הביישני, העצוב מעט, איחל לי סוף שבוע נעים, ונסע.

לקח לי זמן לחרוש את הבלוג של אסי ולהבין מי הוא מי. האמריקאי של אודיגו היה כמובן מייק, והשעיר לעזאזל היה קובי - אחד הבחורים הראשונים שהוא הציג בפני, מי היה מאמין שפעם, מזמן, הוא עשה איתו ועם אודיגו שלישיה? קובי היה צמוד כל כך לחבר שלו ונראה כאילו הוא לא רואה אף אחד חוץ ממנו, ומי היה החיובי? לפי כל הסימנים זה היה תומר אבל לא, לא יכול להיות שהבחור היפה והחזק הזה חיובי, או שכן?

הבלוג פרש בפני את חייו של אסי בפירוט רב עד לפני כשנתיים, ומאז הוא כתב הרבה פחות, וגם כשכתב זה היה בנושאים כלליים למדי ובלי שום תיאורי מסיבות, בחורים וסטוצים. טוב, אפשר להבין שהוא התעייף מכל העסק הזה, ואולי סתם נמאס לו? אבל לא הצלחתי להבין לאן נעלם אודיגו, שהוא התייחס אליו כאל האקס המיתולוגי שלו. תיאור הזוגיות שלהם היה החלק המרגש ביותר בבלוג, לא הבנתי למה הם נפרדו שוב, ומה קורה עכשיו בחייו הפרטיים של אסי.

זכרתי בפירוש שהוא התקשר לאודיגו והזכיר לו שהוא צריך לעשות בדיקת דם ולהיות בצום, האם יכול להיות שהם עדיין בקשר? ומה עושה מייק בכל הסיפור? ותומר? איך הוא קשור לכל החבורה? הסיפור שפרש אסי בבלוג 'הבנים על הבנים', סיפור פשוט וברור על גבר נשוי שהבין פתאום שהוא מעדיף גברים, נפרד מאשתו ועשה כמיטב יכולתו לפצות את עצמו על כל השנים שבזבז בהקמת משפחה, נעשה ברבות השנים מסובך ומסועף כמו אופרת סבון רבת משתתפים. אחרי שסיימתי לקרוא הכל שלחתי לאסי הודעה ושאלתי אם נוכל להיפגש ולדבר שוב כי יש לי המון שאלות לשאול אותו.

הוא שלח לי את מספר הנייד שלו וכתובת, ועוד באותו ערב כבר הייתי אצלו. בדירתו היפה והמטופחת וקיבלתי תשובות לכמה מהשאלות שלי, אבל בעקבותיהן צצו עוד המון שאלות חדשות שעל כולן האפילה תעלומה מפתיעה אחת – איך בן אדם בגיל של אבא שלי הצליח לעשות לי את זה?

"אתה בסדר?" שאל אחרי שגמרתי שוב בצעקת תענוג שהפתיעה גם אותי. הנהנתי בלי מילים. לא היה לי די אוויר לדבר.

"אתה נראה מותש ילד." חייך אסי וליטף בעדינות את כתפי, "רוצה להישאר לישון פה?"

"כן, בבקשה." לחשתי, אבל סובבתי את הראש כשהוא ניסה לנשק אותי על הפה. אני דווקא אוהב מאוד להתנשק, אבל נשיקה צרפתית כזו שמשקיעים בה את הנשמה, נשיקה ממושכת שמערבת לשון וידיים היא בשבילי שיא האינטימיות והרגש, משהו שעושים רק עם מישהו שנורא אוהבים ומרגישים קרובים אליו, ולא הרגשתי שאני מכיר מספיק את אסי כדי לנשק אותו ככה. גם עניין הגיל הפריע, הוא היה מבוגר ממני ביותר מעשרים שנה, וברור היה לי שהוא עשיר ממני, ומסודר היטב, בעוד שאני רק בתחילת הדרך. היינו במקומות שונים לגמרי בחיים וזה הפריע לי, גם העובדה שהיו לו בנים בערך בגילי הציקה לי מאוד.

היה לי לילה מעייף והרבה דברים לחשוב עליהם, ולכן החלטתי לעשות לעצמי הנחה ולא ללכת ללמוד, ולמחרת בבוקר חזרתי הביתה. להפתעתי נתקלתי בקרן שישבה במטבח ואכלה קערת קורנפלקס בריאות עם חלב מועשר בסידן. היא התפלאה לראות אותי בדיוק כמו שאני התפלאתי לראות אותה. קרן אמרה שהיא מרגישה קצת לא טוב וזקוקה למנוחה, והסמיקה מעט, משפילה מבט לתוך צלחתה. היה ברור שהיא משקרת.

"ואני מרגיש יותר מידי טוב, ובהחלט זקוק לעוד כמה שעות שינה." חייכתי אליה והסומק בלחייה העמיק.

"היה לך דייט נחמד?" שאלה ובחשה את הקורנפלקס שלה כדי שלא תצטרך להביט בפני.

"אני הומו קרן, להומואים אין דייטים." גיחכתי.

"לא נכון, בטח שיש." מחתה קרן.

"אולי יש, אבל לי זה עוד לא קרה. מה שקורה לי בדרך כלל זה שאני פוגש מישהו וזורם."

"איפה אתה פוגש אנשים?" תהתה קרן.

"באינטרנט, בדרך כלל באטרף. את לא יודעת מה זה אטרף? זה מין אתר כזה... פעם הומואים היו נפגשים בגנים ציבוריים, והיום יש תחליף וירטואלי שקוראים לו אטרף."

קרן עיוותה את פיה בתיעוב, "נשמע מגעיל."

"נכון, זה באמת לא משהו, רוב הטיפוסים שם די דפוקים ולכן הלכתי למועדון ביום שישי ושם פגשתי את הלא דייט האחרון שלי. הוא היה נחמד מאוד, ראה שאני מבולבל ולא יודע מה לעשות ודאג לי, הציג אותי בפני החברים שלו ואפילו נתן לי טרמפ הביתה, והכי נחמד, לפני שנפרדנו הוא נתן לי את הניק שלו באטרף, מי ידע שיש שם גם אנשים נורמאליים?"

"מה הניק שלו?"

"קובייה צהובה."

"ניק משונה, מילא קובייה, אבל למה צהובה?"

"כי באטרף מי שאין לו תמונה בפרופיל מקבל קובייה צהובה. כשהוא רק התחיל להיות הומו הוא פחד שזה ייוודע איכשהו לאשתו, לא שם תמונה וקרא לעצמו קובייה צהובה."

"הוא נשוי?" נחרדה קרן.

"עכשיו כבר לא. יצא מהארון, התגרש ושינה את כל החיים שלו. הדבר היחיד שנשאר לו מאז זה הניק, והילדים."

"יש גם ילדים? בני כמה הם?"

"הם כבר גדולים, בגילי בערך."

"בן כמה הוא, הקובייה שלך?"

"שמו אסי, והוא מתקרב לחמישים, והאקס שלו מבוגר עוד יותר."

"האקס שלו? מה הוא שייך לכל העסק?"

"לא יודע, אבל שייך. הם גרים באותו בניין, והם בקשר טוב למרות שסקס הוא עושה עם אחרים."

"משונה."

"אולי, אבל ככה זה עם הומואים."

"ולא מפריע לך ש... בכל זאת, בן אדם בגיל של אבא שלך... זה לא מוזר לך?"

"כן, קצת, אבל... הוא בן אדם מדהים, נורא חכם ותרבותי, תענוג לדבר איתו, ואת צריכה לראות את הדירה שלו, מלאה ספרים. הוא מבין בכל דבר, במוזיקה, באמנות, בספרות. הוא הזמין אותי לבוא איתו לאופרה 'אאיאדה' בים המלח."

"וואלה? זה לא נורא יקר?"

"כן, אבל הוא אמר שזה בסדר, הוא יכול להרשות לעצמו, ואם אני לא אבוא הוא יצטרך ללכת לבד ויהיה לו עצוב, הוא נורא ביקש שאני אעשה לו טובה ואבוא... אני יודע איך זה נשמע, אבל כל כך בא לי לראות את האופרה הזו... את חושבת שזה לא בסדר מצידי ללכת?"

"לא יודעת, אתה מחבב אותו?"

"כן, מאוד. גם אם הסקס לא היה מדהים ברמות ש.... לא חשוב. אני לא רוצה להביך אותך, אבל גם בלי קשר לסקס המטריף שלי איתו אסי הוא בן אדם מקסים, נעים לי מאוד לדבר איתו ולהיות איתו."

"רק שלא תתאהב בו."

"לא חושב שזה יקרה, אבל למה אי אפשר סתם ליהנות עם ידיד גם בלי להיות מאוהב?"

"ליהנות סתם כן, אבל אם יש סקס אילן, אז זה כבר לא סתם."

"את רואה, רק בגלל שאת חושבת ככה לא תהיי אף פעם הומו." צחקתי, ולתימהוני קרן פרצה בבכי.

"מה קרה חמודה? למה את בוכה? זה משהו שאני אמרתי? סתם התבדחתי, בבקשה, אל תבכי, אני יכול לעשות משהו? רק תגידי לי איך לעזור."

קרן התאמצה להשתלט על עצמה ולהרגיע אותי שזה כלום, זה לא חשוב, לפעמים היא כזו טיפשה ובוכה סתם, והיא מבקשת שלא אשים לב.

"את לא טיפשה, אני לא מרשה לך לדבר ככה על עצמך. מה קרה קרן, למה את בוכה? זה בגלל גולן, הוא העליב אותך? את רוצה שאני ארביץ לו?"

בכייה התחלף בצחוק שהפך שוב לבכי, "גולן המסכן." התייפחה, "אני לא יודעת מה אני אעשה איתו, איך אני אספר לו את זה"

"למה את מתכוונת את זה? מה את רוצה לספר לו?"

קרן מחתה את דמעותיה במפית, ונשמה נשימה עמוקה שהרעידה זוג שדיים אגסיים, לא גדולים, אבל יפים להלל. "אני לא רוצה לספר לו, אבל אני חייבת."

"חייבת מה? על מה את מדברת קרן?"

ואז היא סוף סוף סיפרה לי - היא התאהבה בפסנתרן החדש שמנגן בסטודיו שהיא מלמדת בו, בחור רוסי יפה תואר ומקסים בשם אדיק שאוהב אותה בחזרה, ולוחץ עליה להיפרד מגולן כדי שהם יוכלו להיות יחד.

"גולן המסכן, הוא כל כך אוהב אותך, את בטוחה שאת רוצה לעזוב אותו?"

"כן, לא... אני לא יודעת, אני לא רוצה לפגוע בו, אבל אני חייבת, אדיק לא מסכים ש... ש... הוא אומר שעד שאני לא אפרד מגולן הוא לא מוכן, ואני כל כך אוהבת אותו."

"לא מוכן מה?" התבלבלתי לרגע ואז, על פי הסומק שעלה בלחייה הבנתי, והתמלאתי מבוכה ופליאה.

"מה? הוא איזה קדוש מחורבן? מה הבעיה שלו?" שפכתי את זעמי על הטיפוס המוזר הזה שהעז להיות יפה ובלתי מושג עד שגרם לקרן לבכות.

"הוא לא קדוש, אבל יש לו עקרונות." הגנה קרן על הפסנתרן שלה, "הוא אוהב אותי ולכן הוא לא רוצה שיהיו לי נקיפות מצפון, ושאני ארגיש בוגדת, והוא צודק."

"כמה זמן את מכירה אותו?"

"כמעט חצי שנה, והאמת, בהתחלה חשבתי שהוא הומו כי הוא כל כך יפה ועדין, וגם אחרי שהבנתי שלא לא חשבתי בכלל בכיוון בגלל גולן, אבל לאט לאט... דיברנו וצחקנו יחד ועם הזמן התיידדנו, ואחר כך... בקיצור, התאהבנו, אבל הוא לא מסכים שנעשה משהו לפני שאני וגולן ניפרד."

"אז תיפרדו, מה הבעיה?"

"הבעיה שאני לא יודעת איך להגיד לו את זה, אנחנו יחד כבר ארבע שנים, ואני באמת אוהבת אותו, למרות שמאז שאני ואדיק..." היא שוב בכתה.

"סיפרת למעיין?" שאלתי מרגיש פתאום נורא עייף מכל התסבוכת, ואני חשבתי שלהיות הומו זה קשה, מסתבר שיש דברים יותר מסובכים, נשים למשל.

קרן הנהנה, "היא הראשונה שסיפרתי לה, היא חושבת שאני טיפשה, שאני צריכה ליהנות עם שניהם, אבל להתחתן עם גולן כי הוא בחור מסודר, ואדיק... כל מה שמעניין אותו זו מוזיקה קלאסית, והוא תמיד יהיה תפרן..." היא נאנחה, "יש בזה משהו, אבל הוא כל כך יפה...." 

קרן המשיכה לייבש את גולן המסכן שלא הבין מה קרה לה, ולבסוף החליט לעשות לה הפתעה ובא לבקר אותה בעבודה עם זר פרחים ושוקולדים, שעפו לפח אחרי שהוא מצא אותה מסתודדת עם אדיק יפה התואר. רק אז הוא קלט סוף סוף מה קרה, ולמה סר חינו. הוא השתולל מכעס, וחולל שערורייה מביכה שהפחידה את כל התלמידות של קרן, והרגיזה מאוד את הבוסית שלה – המנהלת הסובייטית הקשוחה.

ההסברים של קרן שהיא ואדיק לא עשו שום דבר מלבד מבטים ונשיקות תמימות לא שכנעו כלל את גולן המסכן. הוא רמס את הפרחים, מעך את השוקולד בכפות ידיים גדולות, צעק על קרן שהיא זונה, ועל אדיק שהוא הומו בן זונה, והסתלק בחמת זעם לדירה כדי לארוז את חפציו ולהסתלק.

לשמחתי הפסדתי את כל המהומה כי בדיוק באותו הזמן ביליתי סוף שבוע ארוך בים המלח עם אסי. נסענו בעיקר בגלל האופרה, אבל אסי השקיע ושכר סוויטה מפוארת במלון משובח, ועשה כמיטב יכולתו כדי לפנק אותי ולשמח את ליבי. האופרה הייתה נפלאה, ישבנו במקומות משובחים ויקרים בטירוף, ואחר כך נסענו למלון ונשארנו בו עוד יומיים מענגים ביותר, רווי סקס מטריף, אוכל נהדר, שירות חדרים זריז ויעיל, ושיחות מרחיבות לב עם אסי שהבין את היסוסי בגלל הבדלי הגיל והמעמד שלנו, נשבע לי שהוא לא שוגר דדי, והוא נהנה מחברתי בלי שום קשר לגילי כי אני נבון ומשכיל, ובחור מקסים ולא חלילה צעיר מפונק שרוצה לנצל אותו, ובבקשה בוא נהנה ממה שיש לנו כל זמן שזה נמשך בלי לחפור יותר מידי – בקשה שנעניתי לה בעונג רב.

חזרתי הביתה ביום ראשון בערב, שזוף, שמח וטוב לב. רק נכנסתי ומיד הרגשתי כאילו צנחתי מבילוי בגן עדן ישר לתוך בלגן מהגיהינום. גולן הזועם ארז את חפציו בחמת זעם והסתלק, משאיר אחריו דירה שנראתה כאילו עברה פוגרום. קרן ישבה חסרת אונים וחיוורת על כורסה בסלון והתייפחה, בעוד מעיין יושבת לצידה על מסעד הכורסה, מחבקת אותה ומנסה להרגיע אותה. סביבן התרוצץ בחור צעיר, כחול עיניים, עדין ויפה להפליא, שניסה לעודד את קרן הבוכייה, ותוך כדי כך להתנצל בפני מעיין, ולהשליט סדר במהומה. למראי אורו פניו בהקלה, "אתה בטח אילן." הושיט לי כף יד ענוגה, ארוכת אצבעות ומחוטבת להפליא, וניסה לחייך, "מצטער על הבלגן, אולי אתה יודע איפה התה?"

אמרתי לו שלא ידאג, הכל בסדר, עזרתי לו להכין תה, ולהזיז למקום את השולחן שגולן הזועם הדף עד הקיר. אחר כך סידרנו בכוחות משותפים את כל הספרים שגולן פיזר לכל עבר, והחזרנו למקומו את המזרן שהוא השליך מהמיטה הזוגית שלו ושל קרן. עד אז קרן שתתה את התה והתאוששה מספיק כדי לסדר בחזרה את כל הבגדים שגולן זרק לאמבטיה (מזל שלא פתח את המים), ואפילו זכרה להודות לי על העזרה.

"תודה אילן, אני ואדיק נסדר כבר לבד את כל השאר." חייכה אלי חיוך נוגה ואמיץ, וסגרה את דלת חדר השינה שלה בפרצופי, משאירה אותי בחוץ.

"סוף סוף קצת שקט." נאנחה מעיין אנחת רווחה, ומשכה אותי למטבח, "נו, ספר איך היה? נהנית?"

"אה... כן, בטח, היה... היה ממש בסדר, תגידי, האדיק הזה, הוא יישאר לגור פה מעכשיו?"

"לא יודעת, כנראה שכן, למה, הוא מפריע לך?"

"לא, ממש לא, הוא... אני לא מכיר אותו בכלל, למה שהוא יפריע לי?" מחיתי, "וחוץ מזה זה החדר של קרן, שתגור עם מי שהיא רוצה, מה אכפת לי?"

"לא יודעת, בגלל זה שאלתי." נעצה בי מעיין מבט חשדני, "אכפת לך?"

"לא." הצהרתי בתוקף, מתעלם מהצביטה מבשרת הרעות שחשתי בקיבתי.

"אתה בסדר אילן?" תהתה מעיין בדאגה.

"בסדר גמור, רק קצת עייף. אכפת לך אם נמשיך לדבר מחר? אני חייב ללכת לישון או שאני נרדם פה על הרצפה." נמלטתי לחדר השינה שלי, נכנסתי למיטה, וניסיתי להבין מה עובר עלי, ולמה אני מרגיש מסוחרר כל כך. אולי חטפתי איזה וירוס בים המלח, או שאולי אני באמת סתם עייף?

רק למחרת בבוקר, אחרי שהתעוררתי נסער ומבולבל בגלל חלום שכלל אותי ואת אדיק מנגנים יחד בעירום על פסנתר בצבע זהב, הבנתי שהתאהבתי עד למעלה מראשי בפסנתרן היפה שבילה את כל הלילה במיטתה של קרן.

***

מה אהבה? השתגעת? הבחור בכלל סטרייט. נכון, יפה בצורה לא חוקית, ומדהים שאין דברים כאלה, אבל עדיין סטרייט, אז תרגיע כי מה שאתה מרגיש זה רק קראש אדיוטי, נזפתי בעצמי, והלכתי לאסי במטרה להסיח את דעתי מאדיק יפה התואר. אסי קיבל את פני בחביבות ולקח אותי מיד למיטה, אבל זה לא הלך. למרות שהוא עשה הכל כרגיל, והפעיל עלי את קסמיו במרץ הפעם זה פשוט לא עבד.

"מה קרה לך חמוד?" הציץ אסי בעיני בדאגה, "אתה מרגיש טוב?"

"כן, לא... אני פשוט... תגיד אסי, איך יודעים אם מה שמרגישים זה רק קראש או שזו באמת אהבה?"

"אם מה שאתה מרגיש מפריע לך ליהנות מסקס זו אהבה." חייך אסי בעצב, וליטף את עורפי בעדינות, "איך הוא? חמוד? גם הוא אוהב אותך?"

"הוא חמוד מאוד, והוא יפה כל כך שזה פשוט... אין דברים כאלה, אבל הבעיה היא שהוא אוהב את קרן."

"קרן?" קימט אסי את מצחו בפליאה, "זו לא השותפה שלך לדירה, הרקדנית?"

הנהנתי, מדוכדך מכדי להסביר.

"מוזר, לא חשבתי שאתה הטיפוס שיתאהב בסטרייט, אתה בטוח שהוא לא בעניין של בנים? אולי הוא דו?"

"מאין לי לדעת, נולדתי בלי גיידאר, כל מה שאני יודע זה שהוא יפה נורא, ושאני לא יכול להפסיק לחשוב עליו." התלוננתי, "והחלומות שיש לי עליו... אתה לא רוצה לדעת."

"אני מתאר לעצמי." גיחך אסי בסלחנות, "מה שאתה צריך זו חוות דעת אובייקטיבית של בן אדם שיש לו גיידאר מפותח, ואגב, אף אחד לא נולד עם גיידאר, לוקח זמן וסבלנות לפתח אחד כזה, פעם לא הייתה לך ברירה והיית חייב לגדל גיידאר או לשכוח מחיי מין, אבל מאז שהמציאו את האינטרנט אנשים נעשו עצלנים, יותר לא מסתובבים ברחוב או בגנים ומחפשים, היום כולם באטרף, וגם כשהם פוגשים מישהו הם מתעצלים לבדוק ולברר אלא הולכים ומחפשים עליו פרטים בפייסבוק."

"פייסבוק, זה רעיון." קפצתי ממקומי וניגשתי למחשב של אסי לחפש את אדיק בפייסבוק. מצאתי אותו די מהר, אבל חוץ מזה שגיליתי ששמו המלא הוא אדוארד, ושהוא מזל דגים, ומתעניין בעיקר במוזיקה קלאסית ובמתמטיקה, ואוהב לצפות בסרטי טבע בנשיונל גיאוגרפיק לא גיליתי עליו עוד פרטים. אדוארד איוונוב דגל בפרטיות, ולא חשף אפילו את גילו המדויק, או אם הוא במערכת יחסים, הוא הקפיד להסתיר אפילו את המייל שלו.

"תסתכל על החברים שלו." ייעץ לי אסי, "זה מלמד המון על אנשים."

לצערי לאדיק היה דף לא פעיל במיוחד, והיו לו די מעט חברים, רובם רקדניות בלט ומוזיקאים, שמתי לב שהוא אישר חברות גם לאימא שלו ולאחותו, מה שהסביר אולי את מיעוט הפרטים שהוא חשף על עצמו.

"הוא ילד טוב, זה ברור." הסיק אסי אחרי ששיתפתי אותו בממצאי, "והוא גם ממש יפה." בחן בעניין את תמונותיו של אדיק, "אבל הוא מספר על עצמו מעט מאוד, אי אפשר לדעת עליו כלום בלי לראות אותו." הכריז.

"עזוב, מה הטעם." התייאשתי וכיביתי את המחשב, "מה שבאמת משנה זה שהוא חי עם קרן, היא בחורה והוא בחור. היא זרקה את החבר הוותיק שלה בשבילו, ומאז הוא ישן איתה, אין טעם לחשוב עליו יותר, בוא נלך למיטה."

"ברצון, אבל..." אסי העיף מבט בשעון והתנצל שהבטיח לשכן שלו, אמיר, לקפוץ אליו ולצפות איתו בכוכב נולד.

עשיתי פרצוף והערתי שזו תכנית משעממת שיש בה בעיקר המון פרסומות, ויותר מידי זייפנים.

אסי הסכים איתי, אבל העיר שאם צופים בה בחברה המתאימה היא מבדרת ביותר. "בוא איתי, הגיע הזמן שתכיר את אודיגו המפורסם."

"אז אמיר זה אודיגו?"

"כן, מה, לא אמרתי לך? בוא, הוא ישמח לראות אותך, נקווה שהיום יש לו מצב רוח קצת יותר טוב."

"למה שלא יהיה לו? מה הבעיה שלו?"

אסי משך בכתפיו, ובמקום לפרט אמר רק שלכל אחד יש לפעמים תקופות קשות ובעיות שגורמות למצבי רוח רעים, ובשביל זה יש חברים שבאים ומעודדים אותך וסובלים אותך גם כשאתה מעצבן. לא הבנתי למה הוא צריך גם אותי אצל אמיר, אבל הייתי סקרן להכיר את אודיגו המפורסם והסכמתי לבוא.

אמיר התברר כגבר צנום בגיל העמידה שקיבל אותי בסבר פנים יפות, חייך, ולחץ את ידי בחמימות, הושיב אותי על הספה מול הטלוויזיה, והציע כיבוד ושתייה, ואפילו ג'וינט אם זה מה שעושה לי את זה.

"לא, תודה. אני לא מעשן." נבהלתי קצת, מתאפק לא להוסיף שגם אם הייתי מעשן הרי חשיש זה סם לא חוקי, אז מה פתאום? אבל שתקתי כי לא רציתי לצאת חנון פרובינציאלי, ורק הבטתי נבוך באסי שחייך בחיבה אל אמיר ולקח ממנו את המגש עם העוגיות. ופתאום, כאילו נדלקה נורה בראשי הבנתי שאסי ואמיר... זה לא שהם עשו משהו יוצא דופן, הם אמנם התחבקו קלות כשנפגשו, אבל זה הכל – לא היו נשיקות ולא מבטים רבי משמעות או משהו מסוג זה, ובכל זאת היה משהו בהתנהגות המאוד נינוחה שלהם, במבטים שהחליפו, משהו בדרך בה עמדו קרוב מאוד זה לזה שרמז על הכרות מעמיקה ואינטימיות רבת שנים.

הם הזכירו לי קלטתי, מזועזע קצת, את ההתנהלות של הורי, אנשים מאופקים מאוד שחיים יחד כבר למעלה מעשרים שנה, ואוהבים זה את זה בכל ליבם.

מי שבאמת חשוב לאסי הוא אמיר הבנתי, אני נמצא בחייו רק כמעין הסחת דעת שנועדה להעביר את הזמן ולפרוק חרמנות, ואולי גם לעורר קצת קנאה באמיר?

לקראת תום התוכנית שהייתה משעממת מאוד, דלה בכישרונות ועשירה בפרסומות, אמיר התחיל לפהק ולהתלונן שהוא הרוג מעייפות וראשו כואב. הבנתי את הרמז ואמרתי שגם אני עייף מאוד, וקמתי ללכת.

"חכה, אני אלווה אותך למכונית." קפץ אסי ממקומו, הזכיר לאמיר לקחת את התרופות שלו, וביקש שיניח לכלים וילך למיטה, עוד מעט הוא יחזור ויסדר הכל.

"אז אתה חוזר לישון איתו?" שאלתי ברגע שדלתות המעלית נסגרו אחרינו.

"כן, אבל אנחנו רק ישנים יחד, אני לא רוצה לעזוב אותו לבד, אני מקווה שלא אכפת לך?"

משכתי בכתפי ושיקרתי שלא. ידעתי היטב שזה לא לעניין, אבל בכל זאת הייתי פגוע מעט. הקשר עם אסי החניף לי מאוד, הסקס היה נהדר והוא היה נחמד ונדיב כל כך, היה לי נעים להפליא להשלות את עצמי שהגבר המרשים והמנוסה הזה נפל בקסמי. לא נעים לגלות שאתה רק תחליף לדבר האמיתי, אבל לא התכוונתי להודות בזה בפני אסי. עמדנו ובהינו בשתיקה בקיר המעלית עד שהיא נעצרה בטלטול בקומת הקרקע, ואז לחץ פתאום אסי על הכפתור שמנע את פתיחתה של הדלת ושאל אם הוא יכול לדבר איתי.

"מה, פה?" הופתעתי, "אתה רוצה לדבר במעלית?"

"לא משנה איפה, אפשר גם ברכב שלך." הוא נגע לרגע בלחיי, "אתה בחור כל כך מתוק אילן, וכל כך צעיר." הוסיף בעצב.

"אני כבר כמעט בן עשרים וחמש." נעלבתי, "בעוד שבוע יש לי יום הולדת."

"באמת?" האירו פניו של אסי בחיוך, "איזה מקריות, גם לאמיר תהיה יום הולדת בעוד כמה ימים. אולי נעשה לכם מסיבת יום הולדת משותפת?"

"אתה לא צריך לשאול אותו קודם? בן כמה הוא דרך אגב?"

"בן חמישים ותשע, אני רוצה לעשות לו מסיבת הפתעה, הוא ישנא את זה, אבל אני ממש ממש רוצה, ומאחר וגם לך יש..." פטפט אסי, נרגש כמו ילד קטן והחל לתכנן איך יפגיש את כולנו בדירה שלו, ויפתיע כאילו אותי, אבל בעצם גם את אמיר.

"מה שאתה רוצה זה לחגוג לו יום הולדת בלי לעצבן אותו." צחקתי לשמע תוכניותיו הנפתלות.

"אני רוצה שהוא ישמח, שיבין שכולם אוהבים אותו ויצא מהדיכאון, שיבלה קצת." הסביר אסי.

"לא עלה בדעתך שיכול להיות שבגילו הוא מרגיש שאין שום סיבה לחגוג יום הולדת? הנה, גם אני לא מרגיש כל כך שמח שאני כבר מתקרב לגיל שלושים המאיים.

"אין שום דבר מאיים בגיל שלושים, חכה עד שתגיע לארבעים ואז תדבר."

"אני מעדיף למות קודם." פלטתי בקלות דעת.

"איזה שטויות." התעצבן אסי, ופתח את דלת המעלית, פוסע החוצה במרץ בעוד אני נגרר אחריו, "למה הצעירים חייבים להיות טיפשים כאלה?"

"לא יודע." משכתי בכתפי, "אבל אם אנחנו בעניין של טיפשות, למה אתה מזדיין איתי אם אתה מאוהב באמיר?" הקנטתי אותו.

אסי סקר אותי בחיוך, "אולי אתה לא כל כך טיפש כמו שחשבתי." העיר, וחצה את הכביש לעבר הגרוטאה שלי שחנתה בפינה.

נכנסנו לתוכה, התיישבנו במושב האחורי בחושך, והתחלנו לשוחח. זו הייתה הפעם הראשונה שדיברתי עם מישהו בכנות ובכובד ראש כזה על המשמעות של להיות הומו.

"בגילך חשבתי שלהיות הומו זה רק להזדיין עם גברים, אבל עם הזמן הבנתי שזה הרבה יותר מזה." הסביר אסי, ומעודד מהקשבתי הדרוכה סיפר לי קצת על הדרך הנפתלת שעבר בחייו.

"זה לא שלא אהבתי מאוד את אשתי, למעשה אני אוהב אותה עד היום, ואני מאושר שהיא התגברה על הגירושים שלנו וסלחה לי על הטעויות שעשיתי."

"איזה טעויות?"

הוא נאנח, "בגדתי ושיקרתי, ורימיתי, גם אותה וגם את עצמי." התוודה אסי והוסיף שלפחות נולדו לו ילדים, וזו נחמה גדולה, והוא מקווה שהם התגברו על הטראומה שהוא עשה להם.

"בחייך, היום כמעט כולם מתגרשים, זה ממש לא סיפור רציני, אבל מה שאני לא מבין זה למה אתה ואמיר לא חיים בסוף יחד?"

"קצת באשמתי, הייתי אידיוט וחרמן, וגם בגללו, הוא גירש אותי אחרי הניתוח שהוא עשה... הייתי כזה טיפש, ידעתי שהוא לא מתכוון לזה ברצינות אבל... לפחות היה לי די שכל לשכור דירה ממש לידו כדי שאני אוכל להמשיך להשגיח עליו."

"איזה ניתוח?" התעניינתי, והוספתי שאמיר דווקא נראה בריא ובכושר, "בשביל בן אדם בגילו הוא נראה ממש טוב."

"נכון שהוא נראה נהדר?" זהרו פניו של אסי, "וגם הצלקת התרפאה ממש טוב, בקושי רואים משהו."

"איזה צלקת?"

"מהניתוח, הוא הבריא לגמרי אחרי כריתת הערמונית, אבל בגלל הניתוח... בקיצור, הוא צריך לעשות זריקה כדי להגיע לזקפה, ובגלל זה הוא חושב שאני לא רוצה אותו יותר, מה שהוא לא מבין..." הוא ניסה להסביר, ונכנס לפרטי פרטים מסובכים שלא הייתה לי סבלנות לשמוע. כל מה שהבנתי היה שהקשר בינו לבין אמיר הוא סיפור נפתל וארוך שהתחיל מזמן, כשאני עוד הייתי ילדון שלא התגלח, ואני מהווה רק דמות צדדית וחסרת חשיבות בדראמה הממושכת שלהם.

"העיקר שאתה אוהב אותו, השאר כבר יסתדר מעצמו." ניסיתי להיות אופטימי.

"לא." הניד אסי בראשו בחוסר סבלנות, "אני יודע שזו הדעה המקובלת. אם יש אהבה שאר הבעיות כבר יפתרו לבד, אבל זה ממש לא נכון. לא מספיק רק לאהוב, צריך להיות גם סבלני ולדעת להתפשר, ולא להיות חרמן ודביל כמוני." הוא ליטף את זרועי, "סליחה חמוד, אתה בחור מקסים, אבל..." הוא נאנח שוב, ויצא מהמכונית, איחל לי לילה טוב והסתלק חזרה אל אודיגו שלו.

חזרתי הביתה, מרגיש טיפש ומבולבל, וגיליתי את אדיק ישן על הספה מול הטלוויזיה שדלקה בלי קול. מחדרה של מעיין בקעו קולותיהן של הבנות שהתלחשו במרץ. קרן הייתה עצובה ובכתה, ומעיין ניסתה להיות אופטימית ומעודדת.

פרשתי שמיכה על גופו הדק של אדיק שנראה כמו מלאך שנפל מגן עדן, כיביתי את הטלוויזיה, ופרשתי למיטתי.

 ***

לא התלהבתי יותר מידי מעניין המסיבה לכבוד יום הולדתי. בן אדם בן שלושים לא אמור לדעתי לחגוג מסיבה בסגנון עדות הילדים, וזה מה שאמרתי לאסי שביטל מיד את דברי. המסיבה לא תהיה ילדותית, וצריך לחגוג כל זמן שאפשר כי מה שלא תחגוג היום כבר לא תחגוג מחר הטיף לי, וכשגם זה לא עזר הודיע לי שהוא יחגוג לי על אפי ועל חמתי כי יום ההולדת שלי הוא רק תירוץ ובעצם הוא רוצה לשמח את אמיר המדוכא ולא יפה מצידי להיות כזה פלצן וחפרן.

"חוץ מזה תמיד אפשר להגיד שזו מסיבת אביב, מין אפטר פרטי ליום העצמאות, או פרומו לל"ג בעומר, או משהו כזה." הפעיל עלי את כוח השכנוע הלא מבוטל שלו.

"נו, אם ככה אז אין לי ברירה." ויתרתי, אבל דרשתי בתמורה שהוא יבוא אלינו לדירה, יפגוש את אדיק, ויחווה את דעתו המלומדת על הבחור.

אסי הסכים ברצון, הופיע אצלנו בערב המחרת עם קלסר עבה, כינס את כולנו סביב שולחן חדר האוכל, מינה את עצמו ליושב ראש פרויקט מסיבת יום ההולדת שלי ושל אמיר.

"התזמון והמיקום הם הכי חשובים." פסק, "יש לנו רק שבוע לארגן מסיבה, ואמיר גר קרוב מידי אלי, אין מצב שהוא לא ידע שמשהו קורה, יש לכם רעיון טוב למיקום המסיבה?"

"אולי נעשה את המסיבה פה?" הציע אדיק והביט במבט שואל אל קרן שחייכה והנהנה.

"יאללה, מסיבה!" קפצה מעיין מכיסאה ומחאה כפיים בהתלהבות.

"רק רגע, תרגיעו, שכחתם איפה אנחנו גרים? יש פה שכנים שמעירים לך אם אתה נושם בקול רם מידי בין שתיים לארבע. אם ננסה לעשות אצלנו מסיבה הם ישר יזמינו משטרה."

"אז אולי נעשה את המסיבה בחוץ, מסיבת פיקניק?" הציע אדיק.

"איפה אפשר, ואיך אני אשכנע את אמיר להזיז את עצמו מהבית?" דרש אסי תשובות.

"אפשר בפארק הקישון, זה קצת רחוק, אבל מאוד יפה שם, יש דשא ויש ספסלים, ויש נחל זורם בשביל האווירה הרומנטית. צריך רק לדאוג להביא כיבוד וכלים חד פעמיים, וכמובן מוזיקה ו..." מעיין התחילה לעשות רשימות, וכמעט מבלי משים מסיבת יום ההולדת שלי החלה לרקום עור וגידים.

הוחלט שנזיז את המסיבה יום אחד לפני תאריך יום הולדתי שנפל השנה על יום שישי ונתכנס ביום חמישי בערב. מעיין הבטיחה להביא מנגל, אסי הבטיח לספק את הבשר ואת השתייה, קרן אמרה שאפשר להביא מהסטודיו מערכת שתתחבר למצבר של הרכב בשביל מוזיקה.

אדיק הציע שנאיר את השטח עם לפידים נגד יתושים גם בשביל האווירה וגם כדי שלא נצא עקוצים. מעיין הבטיחה לארגן בחור עם דרבוקה שיודע לעשות שמח, ולספק עוגות וגלידות.

אחרי שדאגנו לאוכל, לתאורה ולמוזיקה עשינו רשימה של מוזמנים. נדהמתי לגלות שבלי בעיה אני יכול לכנס לפחות חמישים איש שישמחו לחגוג איתי יום הולדת, בצירוף רשימת המוזמנים שסיפק אסי יצא שיהיו לנו לפחות מאה איש, ופה אחד הוחלט שנביא גם מחצלות למקרה שהדשא לא יספיק לכולם לשבת. אסי הצליח לסחוף את כולנו בהתלהבותו מרעיון המסיבה, נזרקו רעיונות מקוריים, בדיחות והקנטות, והשמחה הייתה רבה. 

"נו, מה אתה אומר עליו?" חקרתי את אמיר כשליוויתי אותו חזרה לדירתו.

"בחור יפה מאוד, אין מה להגיד."

"ו..." תבעתי עוד פרטים.

"לא הטעם שלי, אני מעדיף אותם שחומים ושריריים יותר, והוא בהחלט צעיר מידי בשבילי, אבל נראה שלך זה לא מפריע."

"אסי, די לחפור, הוא הומו או לא?"

"לא יודע."

"איך לא יודע? אתה לא אמור להיות הגבר המנוסה והמצויד בגיידאר משוכלל?"

"כן, אני מנוסה ומצויד בדיוק כמו שאמרת." גיחך אסי, "אבל גם הגיידאר הכי מדויק לא יכול לקלוט אם הבן אדם לא משדר."

"איך לא משדר?" התאכזבתי, הוא כאילו... כאילו א-מיני כזה?"

"לא יודע." משך אסי בכתפיו, "אולי אני טועה, אבל הרושם שקיבלתי ממנו הוא..." הוא היסס, ואחר כך הזכיר לי שהוא פגש את הבחור רק היום, והם בקושי דיברו, והוא בטח טועה, אבל הוא קיבל רושם שמדובר בבחור שהוא לא ממש בעניין של סקס.

"מה לא בעניין של סקס?" התפלצתי, "הוא צעיר, והוא גבר, איך לא בעניין של סקס?"

"תתפלא, אבל יש גם כאלה, לא כולם חרמנים כמוך."

"אני לא כזה חרמן." נעלבתי, "בטח לא כיום, כשאני כבר לא ילד, ותדע לך אסי שאם רק סקס היה מעניין אותי אז הייתי מתנחל לך במיטה ולא זז ממנה, אבל עובדה שאני לא."

"כן חמוד, אני יודע שלא רק סקס מעניין אותך, אבל לדעתי הוא חשוב לך יותר מאשר לפסנתרן היפה שלך." הסביר אסי ברוך והביט בי כמצטער בצערי, "אבל זה רק הרושם הראשוני שקיבלתי, אולי אני טועה, ולכן..." סגר אסי את דלת דירתו מאחורי גבנו, והחל לפתוח את מכנסי, מוכיח לי עד כמה סקס באמת חשוב לי.

"זו הפעם האחרונה שלנו." הודעתי לו אחר כך, ובמקום להתפרקד במיטתו כמו תמיד קמתי והתחלתי להתלבש, "נמאס לי להפריד בין סקס לרגש, ונמאס לי להיות סתם חזיר חרמן. אני רוצה אהבה, ואני רוצה אותה איתו, זו המתנה שאני נותן לעצמי ליום ההולדת שלי." הצהרתי.

"אני מאחל לך בהצלחה." אמר אסי בקול רציני, למרות שהייתה לי הרגשה שהוא מבליע חיוך מלגלג, והחל גם הוא להתלבש.

"תודה." אמרתי, "ובהצלחה גם לך עם אמיר."

"כן, בהצלחה לי." הנהן אסי בכובד ראש, "ושאלוהים יעזור לשנינו." הוסיף בציניות.

"אוף אתך!" השלכתי עליו כרית, שהוא תפס בזריזות לפני שפגעה בו, והסתלקתי, נחוש בדעתי לא לחזור למיטה שלו יותר גם אם כל תא בגופי ישווע למגעו המיטיב והמדויק. 

ההכנות למסיבה העניקו לי שפע של הזדמנויות להיות ביחידות עם אדיק. הבנות דאגו לאוכל ולבידור, אסי סיפק את המימון ואת הפתרונות המעשיים, ואילו אני ואדיק היינו הממונים על הלוגיסטיקה, מה שאמר בפועל לסחוב חפצים כבדים, ולהתרוצץ הרבה מפה לשם. קיבלתי את הדין באהבה כי ככה יכולתי לבלות איתו זמן רב, ולתהות על קנקנו. הוא היה לא רק יפה אלא גם בחור נבון, מנומס, משכיל ותרבותי. גם אם לא הייתי דלוק על התחת המחוטב שלו הייתי נהנה לבלות איתו. היה לו חוש הומור עדין ויבש, והוא התנהל במין עדינות אירופית אוורירית כזו... לא קילל ולא התעצבן, אף פעם לא איבד את סבלנותו והצליח להישאר קריר ונינוח גם בעיצומו של חמסין אביבי מעיק. יכולתי להבין בקלות למה קרן התאהבה בו אחרי שחייתה כמה שנים עם גולן הלא מתוחכם שהיה עפר לרגליה.

למרות כל מאמצי לא הצלחתי לקלוט ממנו רמזים ולפענח מה מתרחש מאחורי מצחו הלבן והחלק, ואיזה תשוקות לוהטות מסעירות את הגוף הדק והמעודן הזה.

"אני בטוח שהוא לא מאוהב בקרן כמו שהיא בו. הוא מחבב אותה, זה בטוח. וברור שנוח לו מאוד לחיות אתה כי היא מעריצה אותו ומוכנה לעשות הכל בשבילו, והוא גם מעריך אותה מאוד כרקדנית, אבל כאישה... נראה לי שלא." גיליתי את ליבי בפני מעיין.

היא הציצה בי במבט פיקחי, "תודה, נדלקת עליו." קבעה.

לא היה טעם לנסות להתחמק, היא הכירה אותי טוב מידי. "כן, קצת." הודיתי, "הוא נורא יפה, נכון?"

"יפה מידי." הפתיעה אותי מעיין, "גבר לא אמור להיות יפה ועדין כל כך, אני מעדיפה את גולן, ואני חושבת שאחרי שקרן תירגע ממנו גם היא תבין שגולן מתאים לה יותר."

"תגידי מעיין, את חושבת... מה דעתך עליו באמת? את חושבת שהוא יותר בקטע של בנים או של בנות?"

"אני חושבת שהוא יותר בקטע של פסנתרים, הדבר היחיד שבאמת מחרמן אותו זו מוסיקה. אם הוא היה צריך לבחור בין סקס לנגינה הוא היה בוחר בנגינה בלי לחשוב פעמיים."

"שטויות, את סתם ממציאה, ובכלל, למה הוא צריך לבחור? אפשר גם לנגן וגם לזיין, מה, לא ככה?"

"ככה, בטח שככה." הצטחקה מעיין, "אבל נראה לי שלא הפסנתר שלו מטריד אותך."

"נכון, שינגן על מה שהוא רוצה, מה שאני רוצה לדעת זה מה הוא מעדיף חוץ מפסנתרים, מה את חושבת?"

"אני חושבת שלא אכפת לו, כל זמן שלא יפריעו לו להתאמן ולשפר את הטכניקה הקדושה שלו, מצידו זו יכולה להיות גם בובה מתנפחת."

"תשתקי, יא מגעילה!" פרעתי את שערותיה.

"תשתוק אתה בעצמך, יא הומו." זרקה עלי מעיין כפכף, ושנינו פרצנו בצחוק והתנפלנו זה על זה, משתוללים ומתפרעים כמו ילדים. 

יום לפני המסיבה שאלה אותי קרן בביישנות אם יפריע לי שגם גולן יהיה במסיבה.

"את רצינית, גולן? חשבתי שהוא ברוגז איתנו."

"כן, הוא קצת כעס אחרי שנפרדנו, אבל בינתיים הוא נרגע ועבר לו. הוא התקשר אלי אתמול, ביקש סליחה על ההתנהגות שלו, ושאל אם הוא יכול לבוא ולהחזיר לי כמה חפצים שלי ולקחת כמה דברים שלו שהוא שכח, ומפה לשם סיפרתי לו על המסיבה ו... אה..." קרן הסמיקה, נבוכה, "הוא נשמע כל כך בודד ועצוב, והתנצל כל כך יפה, אז חשבתי שלא יקרה כלום אם הוא יבוא גם, לא יזיק לו לפגוש קצת אנשים, ולשמוח, ואולי הוא יפגוש מישהי נחמדה... הזמנתי את כל הבנות מהלהקה, וחלק מהן ישמחו מאוד לפגוש בחורים שהם לא רקדנים."

"מה רע ברקדנים?"

"אל תיעלב." השפילה קרן מבט, "אבל רוב הרקדנים הם הומואים, הם נחמדים מאוד כמובן, וגם נראים מצוין, אבל מבחינה רומנטית זה לא מספיק."

"אם לך לא מפריע שגם האקס וגם החבר יהיו באותה מסיבה לי זה בטח לא מפריע." עניתי בקרירות מנומסת.

"יופי." שמחה קרן, וכמעט הלכה, אבל אחר כך חזרה ושאלה בביישנות נוגעת ללב אם אני כועס עליה.

"מה פתאום? למה שאני אכעס?" התחסדתי.

"לא יודעת, סתם, יש לי הרגשה ש... לא חשוב, טוב, אני חייבת לרוץ, ביי אילן."

איזה טיפשה מעצבנת, התרגזתי אחרי שהיא הלכה, אבל בסתר ליבי ידעתי שהיא צודקת. היא לא עשתה לי שום דבר רע, אבל אני לא מצליח לא לכעוס עליה על לא עוול בכפה רק מפני שהיא יכולה לישון עם הגבר שאני חושק בו, לגעת בו, ולאהוב אותו, בעוד אני יכול רק להביט בעיניים כלות ולקנא.

 ***

ביומיים שלפני המסיבה היה חמסין, והחזאים גילו חוסר החלטיות מרגיז ולא הצליחו להחליט מתי בדיוק הוא יישבר ואיך. חלק ניבאו גשם סוחף, ואחרים הרגיעו שיהיה רק טפטוף קל. חזאית הרה אחת הגדילה לעשות וקבעה בביטחון גמור שהגשם שירד בלילה שבין חמישי לשישי הוא בעצם המלקוש אבל סירבה לגלות מתי הוא יסתיים.

אסי שהקשיב לתחזיות הסותרות נעשה מודאג ולחוץ, חשש שגשם יחרב לנו את כל המסיבה והתחיל לערוך תכניות חילופיות, אבל בסופו של דבר הגשם הפתיע לטובה והקדים לרדת, שבר ביעילות את החמסין ושטף את האבק והאובך, וביום המסיבה היה מזג אוויר נהדר - לא חם מידי ולא גשום, יום אביב מושלם.

אחרי הצהרים הגענו עם כל הכבודה לפארק, חוששים מרוח פרצים ומבוץ, אבל את פנינו קיבלו מדשאות ירוקות ושטופות מאבק, היה נעים ורק רוח קלילה נשבה בנעימות. סידרנו הכל בדיוק כמתוכנן, וכשהשמש שקעה, בדיוק בזמן, הכל היה מסודר - היו שולחנות וכסאות מעוטרים בבלונים, מערכת המוזיקה עמדה הכן, הפחמים החלו להתחמם בתוך המנגל הדולק, והעוגות והגלידה המתינו לתורם בצייתנות בתוך צידניות.

"אל תשכחו לפזר שקיות לזבל, אני לא רוצה לראות אפילו מפית אחת זרוקה סתם." פקד עלינו אסי, הודיע שהוא הולך להביא את אמיר, והוא לא בטוח מתי הוא חוזר.

לפני שיצא לקח אותי הצידה וביקש ממני לא לספר לאיש שגם לאמיר יש יום הולדת והמסיבה היא גם לכבודו.

"למה לא?" התפלאתי, "מה הבעיה איתו?"

"יש כל מיני, זה לא המקום לפרט. הוא במצב רוח משונה קצת, אני מקווה שהוא לא יבריז לי ברגע האחרון, תעשה לי טובה, תעמיד פנים שאין לך מושג שגם לו יש היום יום הולדת."

"מה, לא נתנפל עליו כולנו, נצעק הפתעה ונשים לו זר על הראש?" התלוצצתי.

"חס וחלילה." נבהל אסי, ופניו נשארו רציניות ומודאגות.

"מה קרה אסי, למה אתה כבד כזה? זו מסיבה, תחייך קצת." התערבה מעיין בשיחה.

"הילדים בימינו, רק מסיבות יש להם בראש." ניסה אסי להיות קצת יותר קליל, ואפילו צבט את לחייה וקרא לה מיידלע, "כשתגיעי לגילי תביני." הוסיף בחיוך לא משכנע, והסתלק.

"בן כמה החבר הזה שלו בכלל?" חקר אדיק.

כשאמרתי לו שאמיר הוא בן חמישים ותשע הוא שרק בהתפעלות, "טוב, גם אני אהיה עצוב אם אגיע לגיל הזה."

"מה אתה מדבר שטויות?" התנפלה עליו קרן, "חמישים ותשע זה בכלל לא זקן, אתה חושב שתמיד תהיה בן עשרים וחמש? איך אתה תרגיש בעוד עשרים וחמש שנים אם יצחקו עליך בגלל הגיל שלך?"

"לא צחקתי עליו." ניסה אדיק הנבוך להתגונן, "אני רק..." אבל קרן כבר הסתובבה והלכה למגרש החנייה לקבל את פניו של גולן שהופיע זה עתה.

"אוף, נשים." רטן אדיק והלך לכיוון ההפוך, לעבר נחל הקישון שמלמל חרישית בתוך סבך שיחי פטל דוקרים, זורם לעבר הים.

"מה קרה לקרן?" שאלתי את מעיין שצפתה במריבה המביכה שלהם בשתיקה – התנהגות מאוד לא אופיינית לה.

"לדעתי היא עצבנית על אדיק." אמרה מעיין בניסיון מכובד לשמור על דיסקרטיות, אבל מיד אחר כך נשברה וגילתה לי שקרן מאוד מאוכזבת מבן הזוג החדש שלה. כמחזר אדיק היה מושלם, רומנטי ומתחשב, אבל ברגע שהפך ממחזר לוהט לבן זוג קרן גילתה שהחיים לא פשוטים. אדיק התגלה כבחור מפוזר, ולא עשה אפילו רבע מהדברים שגולן נהג לעשות, לא ניקה אחריו, לא בישל, לא סידר, השקיע את רוב תשומת ליבו וזמנו בפסנתר ועוד ציפה שהיא תבין, תהיה אסירת תודה, ותשרת אותו בלי להפריע לו עם בישולים, ניקיונות וכביסה. גם קרן הייתה אמנית והיא השקיעה זמן רב בריקוד, ההנחה של אדיק שרק היא זו שצריכה לטפל במשק הבית הכעיסה אותה מאוד.

"ואם לפחות הסקס היה טוב." הגיעה מעיין ללב הבעיה, "היא לא נהנתה מהסקס כמו שחשבה, והכי גרוע," המתיקה מעיין סוד, "הוא סיפר לה שהוא עשה גם בנים, וזה ממש חירפן אותה, הוריד לה ממנו לגמרי."

"באמת?" כבשתי חיוך, "זה מה שהוא סיפר? איזה הפתעה, אדיק עשה בנים? אני דווקא די בטוח שבנים עשו אותו."

"נבזה אחד, חשדת בזה כבר מזמן." חבטה מעיין בכתפי, והוסיפה צביטה.

"כן, האמת שכן." הודיתי בשלווה, מנסה להסתיר את חיוך השמחה שלי.

"אז למה לא אמרת כלום?" התרגזה מעיין.

"מה רצית שאני אגיד? תשמעי קרן, הבחור הזה שבגללו זרקת את גולן נראה לי קצת הומו?"

"כן, למה לא?"

"כי היא לא שאלה אותי, היא פשוט הביאה אותו לדירה והעמידה לנו עובדה. איך יכולתי לדעת שהם חיכו לברר את ההתאמה המינית שלהם רק אחרי שהוא סידר את הבגדים שלו בארון שלה?"

"איזה סידר? זרק הכל פנימה וציפה שקרן תארגן לו את החולצות והמכנסיים ועוד התלונן שהיא לא מקפידה לסדר אותם לפי הצבע. קרן התלוננה שמהרגע שהם התחילו לגור יחד הוא מתייחס אליה כמו לאימא שלו, עם אימא שלו דרך אגב הוא רב עוד לפני חצי שנה והם ביחסים איומים, ועכשיו קרן חושדת שהוא בכלל חיפש דירה, לא בת זוג."

בעוד מעיין מרכלת בלי בושה על חיי האהבה הכושלים של שותפתה לדירה קיבלה קרן את פניו של גולן בהתלהבות גדולה, חייכה אליו חיוך רחב, והוסיפה חיבוקים ונשיקות על לחיו, וקפאה בתדהמה ברגע שמהמכונית שלו הגיחה בחורה חטובת גוף ובהירת שער.

"זו החברה החדשה שלי." הכריז גולן, והניח זרוע שזופה ושרירית על כתפיה הענוגות של החברה החדשה.

קרן הצליחה להמשיך לחייך ולשמור על התנהגות רגועה, והתמידה בכך לאורך כל המסיבה למרות שבטח הרגישה נורא ואיום. בינתיים הגיעו עוד מוזמנים, כולם עליזים וששים אלי מסיבה, והחלו לחגוג מלאי מרץ והתלהבות נעורים.

לפי התכנון אסי היה אמור לדאוג למנגל ולפקח שהכל יתנהל כראוי, אבל הוא הגיע רק אחרי שעתיים כשמסיבה כבר הייתה בעיצומה, ומי שהתרוצץ וטרח היה תומר החביב שלקח פיקוד, ובעזרת מייק שמינה את עצמו לאחראי על המוזיקה הכל התנהל כראוי.

"מצטער על האיחור." התנשף אסי כשהופיע סוף סוף עם אמיר, "היינו עסוקים קצת." גיחך לעברי וקרץ.

"מי? אתה ואמיר?" העברתי מבט מאחד לשני, הם נראו מרוצים בצורה חשודה.

"הכל באשמתי." מיהר אמיר להתנצל באדיבות.

"כן, הוא התעקש שאני אתן לו את מתנת יום ההולדת שלו לפני שיצאנו וזה... זה לקח זמן." הצטחק אסי.

"הרבה זמן." השלים אמיר את דבריו, מצטחק אליו חזרה.

"אחלה." אמרתי והשתדלתי לא לקנא יותר מידי, "מזל טוב אמיר." בירכתי אותו, מתעלם בכוונה מהוראותיו של אסי.

"מזל טוב גם לך אילן." השיב אמיר בעליזות, ואפילו נישק את לחיי.

"הוא נראה ממש טוב בשביל בן אדם בגילו." העיר אדיק אחרי שאמיר ואסי הלכו לרקוד, לא לפני שאכלו בתיאבון רב פיתות עמוסות כל טוב, וקינחו בעוגות.

"תגיד אילן, אני יכול להתארח אצלך הלילה?"

"אצלי? אתה מתכוון בחדר שלי? למה?"

"קרן העיפה אותי." עיווה אדיק את פרצופו החמוד בקונדסות, ולא יכולתי לא להבחין שהוא לא נראה שבור יותר מידי.

"היא בטח תתפייס אחרי המסיבה, איפה היא בכלל?"

"הנה, שם, עם גולן." הצביע אדיק על קרן וגולן שעמדו בצד, מאחורי המנגל, ושוחחו בכובד ראש, ראשיהם סמוכים זה לזה, מרוכזים מאוד אחד בשני.

"ואיפה הבחורה החדשה שגולן הביא?" השתוממתי.

"הנה, שם, רוקדת עם הזאתי עם השדיים." החווה אדיק בסנטרו על החדשה שרקדה עם מישהי שניחנה בצמד עופרים ענקיים, ולא עשתה שום מאמץ להסתיר אותם, להפך, נופפה בהם בגאווה לשמחת לב רוב הגברים בסביבה.

"כל כך פתטי, לבוא עם חברה לסבית כדי להוציא לאקסית שלך את העיניים." העיר אדיק בבוז, ולרוע מזלו מעיין שמעה את ההערה שלו והתעצבנה.

"אתה מדבר? ולספר לבחורה שאתה מתעניין בה רק כי אתה צריך מקום לישון זה לא פתטי? בעיקר כשברור שאתה בכלל בעניין של גברים!" התנפלה עליו.

"אני לא." נעלב אדיק, "לא רק בכל אופן."

"נו, באמת, על מי אתה מנסה לעבוד? שמענו עליך!" התרתחה מעיין.

"די, די מעיין, תרגיעי, אל תעשי בלגנים ביום הולדת שלי." ביקשתי ממנה, "לא עסקך מה שקורה בינו לקרן."

"זה כן עסקי, קרן חברה טובה שלי ואכפת לי ממנה, וגם אתה... אל תחשוב שאני לא רואה איך אתה מסתכל עליו."

הסמקתי, נבוך מאוד, ונאלמתי דום, משתוקק שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותי. מעיין הרגישה שהגזימה והתחילה להתנצל שהיא לא התכוונה וזה... ובינתיים אדיק פרח ונעלם לו לאי שם... וגם קרן וגולן התחבאו ואיש לא ידע איפה הם, זו הייתה מסיבה שלא אשכח במהרה. החוגגים התחילו להתעייף רק כשהכוכבים החלו להחוויר. "עוד מעט כבר בוקר." אמר מישהו ורק אז ראינו שהשמש שולחת אצבעות ורודות ענוגות לעבר המזרח, ופתאום כולם נעשו עייפים ומיהרו הביתה.

"הייתה מסיבה נהדרת, תודה." אמרו לי שוב ושוב, ותוך חצי שעה התרוקן מגרש החנייה ממכוניות. נשארנו רק מתי מעט - תומר ומייק הנאמנים, אני ומעיין וגולן שהתנדב בלי שאיש ביקש ממנו לעזור לנו לפרק את הבלגן ולסדר הכל.

"ממש יפה מצידך." פיהקתי, "איפה החברה החדשה שלך?"

"הלכה כבר מזמן עם אחת..." הוא קיער את כפות ידיו והניע אותן כשוקל משקל כבד. "היא חברה טובה, אבל לגמרי בקטע של בנות." חייך, מרוצה מאוד מעצמו, "וקרן ישנה במושב האחורי של המכונית שלי, אנחנו שוב יחד."

"אז אתה חוזר לגור איתנו גולן?"

"לא, בינתיים שכרתי כבר דירה ואני מרוצה ממנה מאוד, אני רוצה שקרן תעבור לגור שם איתי, רחוק מהאדיק הזה."

"איפה הוא בכלל?"

"אסי אמר שיקפיץ אותו לדירה שלכם, אני חושב שהוא ואמיר... הם נראו מאוד קרובים נכון?"

חייכתי והנהנתי בפיזור נפש, הייתי כל כך עייף... לא היה לי כוח להסביר לגולן את הקטע המסובך ביני לבין אסי.

בכוחות משותפים אספנו הכל, ניקינו היטב את כל שאריות המסיבה ונסענו הביתה. מעיין המסכנה הייתה כל כך עייפה עד שכמעט נרדמה בהליכה. העליתי אותה לדירה והשכבתי אותה על מיטתה בעזרת תומר שסירב לכוס קפה, אמר שמייק מחכה לו והסתלק בזריזות.

אחרי שיקול דעת קצר נכנעתי לעייפות, ויתרתי על מקלחת ונכנסתי לחדר השינה שלי תוך כדי התפשטות. רק אחרי שהייתי ערום לגמרי הבחנתי בראש בלונדיני פרוע מונח על הכרית.

"אדיק! זה אתה? מה אתה עושה פה?"

"מחכה לך." הושיט לעברי אדיק יד ארוכה, זהובת עור, "אתה בא?"

"רק רגע, אני... אני צריך להתקלח ו..." במקום לשמוח, חשתי מהוסס ולא בטוח, למה דווקא עכשיו, כשכל חלומותיי התגשמו בפתאומיות הייתי כל כך עייף ומטונף?

"קרן לא פה, היא ישנה אצל גולן, המיטה שלכם פנויה, אתה בטוח שאתה רוצה לישון איתי?"

"כן, אני בטוח. בוא, תחבק אותי, קר לי."

"אבל עוד לא התקלחתי."

"לא חשוב, תתקלח בבוקר."

"עכשיו כבר בוקר." הזכרתי לו, נכנסתי למיטה וחיבקתי את גופו הארוך והחלק, "אתה בטוח?" שבתי ושאלתי, ראשי מסתחרר מעוצמת הפליאה והעייפות.

"לגמרי." הוא הסתובב והצמיד את בטנו לבטני, "שתוק ותישן." פקד עלי.

"אבל אני רוצה..." לא יכול להיות שהוא לא הרגיש בזקפה שלי דוקרת את אשכיו.

"בסדר, אחרי שנישן." הוא רפרף נשיקה על פי, וסובב אלי את גבו, "כפיות?" ביקש.

נכרכתי סביב גופו, מתענג על חלקלקות עורו טמנתי את אפי בשערו הבהיר והרך ונרדמתי. 

*** 

כמה חודשים אחר כך שוטטתי לי בעצלתיים באטרף, ופתאום קיבלתי הודעה מקובייה צהובה. "מה שלומך אילן? למה אתה ער כל כך מאוחר?"

"לא מצליח לישון, חרמן מידי, ואתה?"

"אותו דבר, בא לך לקפוץ אלי?"

"חכה, אני כבר בא, עוד רבע שעה אני אצלך."

"ואדיק?"

"ישן כמו מת."

"ואם הוא יתעורר ויראה שהלכת, הוא לא יכעס?"

"לא."

"לא הוא לא יתעורר, או לא הוא לא יכעס?"

"גם וגם."

"אני לא מבין."

"אני אסביר לך אחר כך, ביי."

הוא חיכה לי רק בתחתונים שלא הסתירו את הזקפה המפוארת שלו. התנפלתי עליה כמוצא שלל רב, וזה היה נהדר כמו הפעם הראשונה, ואולי אפילו יותר. "אני נורא אוהב להזדיין אתך אסי." גנחתי, "לא יודע איך אתה עושה לי את זה, אבל אתה עושה לי את זה, ובגדול."

הוא הצטחק, נישק אותי ושאל מה קורה, ולמה אני אצלו ולא עם החבר החמוד שלי. "חשבתי שאתה אוהב אותו?"

"אני חולה עליו, אבל זה מסובך, ומה אתך, למה אתה לא עם אמיר?"

"אני איתו לגמרי, אבל החלטנו שעדיף שכל אחד מאיתנו יגור בדירה משלו."

"יחד, אבל לחוד."

"סוג של... תגיד, למי השכרתם את החדר של קרן?"

"לאף אחד, אחרי שקרן לקחה את כל הדברים שלה ציפינו את הקירות בלוחות שעם מבודדי קול, והכנסנו פסנתר. מעכשיו זה חדר העבודה של אדיק, הוא מנגן שם שעות וזה הדבר העיקרי שבאמת מעניין אותו."

"אבל בלילה, אחרי שהוא מסיים לעבוד ולנגן..."

"הוא עייף, וכשיש לו הופעות אז בכלל... אני אוהב אותו, ואני חושב שגם הוא אוהב אותי, אבל אני בעדיפות שנייה, וזה במקרה הטוב, בדרך כלל אני בעדיפות עוד יותר נמוכה."

"אז מה הטעם?"

"לא יודע, אני אוהב אותו, אני חושב, וחוץ מזה החיים זה יותר מאהבה ורומנטיקה, הוא סומך עלי מאוד, הוא צריך אותי כמו שאני צריך אותו, אחרי שהוא עזב את הלהקה של קרן ועבר לנגן בצורה מקצועית בכמה מקומות אחרים נעשיתי הסוכן שלו, אני כמעט מסיים את התואר השני, ודי נמאס לי לעבוד בכל מיני עבודות סטודנטים, במקום התחלתי לנהל לו את העסקים, לארגן לו הופעות וכאלה... הוא ממש גרוע בקטע הזה, ואני דואג לו, משגיח שהחוזים יהיו בסדר, שישלמו לו כמו שצריך וכאלה..."

"וואלה? מה אתה מבין בזה?"

"בהתחלה באמת לא הבנתי כלום, אבל למדתי תוך כדי הליכה, וגיליתי שכל מה שצריך זה היגיון בריא וביטחון עצמי, עם הזמן נעשיתי מין אמרגן כזה וכיום אני מייצג לא רק אותו אלא גם אחרים, זו פרנסה לא רעה, וחוץ מזה אף פעם לא משעמם לי, כל פעם יש משהו חדש, ואני באמת אוהב אותו, והוא אותי, אבל כשהוא מתאמן אין לו ראש לסקס ו... טוב, ככה זה..."

"בסדר, די, אתה לא צריך להתנצל. אני מבין."

"ידעתי שתבין אסי, תגיד, בא לך עוד סיבוב?"

"למה לא? בכיף."

שמור     בטל