עוקבים

יום חמישי, 25 בינואר 2018

ג. מסך הערפל

8. 
ליאור הלך לישון זועם ופגוע, ראשו מלא תכניות לעתיד. הוא אפילו הספיק להכין רשימה של החפצים שיהיה עליו לארוז, וסידורים שיהיה צורך לסדר כדי להיפרד מרמי מהר ובצורה חלקה ככל האפשר, אבל הזכיר לעצמו דקה לפני שנרדם, הכי חשוב זה למצוא דירה.
בבוקר הוא קם כבר פחות כועס, אבל עדיין נחוש להסתלק מהר ככל האפשר מהחיים הנוחים והמפנקים עם רמי הבוגד.
רמי מצידו עשה מאמצים גדולים להתחנף אליו, לפייס אותו ולהתנצל בפניו. הוא הכין לו ארוחת בוקר מושקעת, ואפילו הביא לו קפה למיטה, דיבר אליו ברכות עדינה (שליאור מצא מעצבנת ומזויפת) ולא הפסיק להזכיר לו שהוא אוהב אותו ושהוא מצטער ומתחרט בכל ליבו. בהתחלה ליאור דחה בבוז את ההתנצלויות, וסירב להקשיב להסברים המפותלים ולתירוצים המתנצלים של רמי, אבל רמי היה עקשן ואפילו מעורר חמלה בניסיונותיו להחזיר אליו את ליאור, ושוק הדירות התברר כיקר ומייאש מאוד. ליאור גילה שאחרי החגים יש מבחר קטן מאוד של דירות להשכרה, ושהמחירים עלו בצורה מסחררת מאז הפעם האחרונה בה חיפש דירה. המשכורת שלו לעומת זאת נשארה נמוכה כמו פעם, מה שקשה להגיד על רמת החיים שהורגל לה אצל רמי. אחרי יומיים מדכאים של שוטטות בין חורים עלובים ומתפוררים שבעלי בתים חסרי בושה ניסו להשכיר תמורת הון כסף הוא מצא את עצמו פונה לרמי כדי לשאול אם אולי יש למר גולדנברג איזה דירה פנויה להשכרה?
רמי השתתף בצערו והסכים איתו שבאמת, שוק הדירות נעשה זוועתי בשנים האחרונות, וחוץ מזה בתקופה הזאת של השנה קשה מאוד למצוא דירה נורמאלית, אבל אם ליאור מוכן להתפשר ולגור בדירת שותפים יש לו הצעה טובה מאוד.
"באמת?" התלהב ליאור שבשלב הזה כבר היה מוכן לגור גם עם שותף, "איפה?"
"כאן." אמר רמי וחייך חיוך מתנצל, "וזה אפילו לא יעלה לך כסף, מספיק שתסכים לבשל ולעזור בניקיון."
ליאור התעצבן, "בקיצור, אתה רוצה שנמשיך לגור יחד, סירייסלי, נראה לך שאני אסכים?"
"אבל למה לא?" התווכח רמי, "אתה לא רוצה שנהיה יותר זוג, בסדר, אני מבין, זה כואב לי ואוכל לי את הלב, אבל בסדר, אני יודע שזה מגיע לי ואני מכבד את ההחלטה שלך, אבל מה מפריע לך להמשיך לגור איתי בדירה כשותף, כל אחד בחדר שלו? מה, יותר טוב לגור עם מישהו זר? אותי לפחות אתה מכיר."
"או יותר נכון חשבתי שאני מכיר אותך." סינן ליאור במרירות.
"די, בבקשה, מספיק כבר לילוש." לחש רמי, ופניו התעוותו כאילו הוא מנסה לא לבכות. הניסיון כשל והוא הסתובב, מסתיר את פניו מליאור שהביט בו חסר אונים, מגלה להפתעתו שהוא כבר לא כועס יותר על רמי, ושהוא עייף מאוד מכל המהומה שהתחוללה לאחרונה בחייו.
חבל שגיליתי חשב לעצמו, "חבל שבגדת בי." אמר בקול לרמי, "היה לי כל כך טוב אתך, חבל שהרסת הכל."
"אני יודע." נאנח רמי, "גם לי היה טוב אתך."
"אז למה עשית את זה? מה חשבת לעצמך?" ניסה ליאור להבין, "איך אתה היית מרגיש אם אני הייתי מזדיין עם אחרים מאחורי הגב שלך?"
"נורא ואיום, הייתי כועס נורא וזורק אותך מהבית." השיב רמי בכנות.
"יכול להיות שהרשית לעצמך ללכת אחרי הזין שלך בלי לעשות חשבון כי זו הדירה שלך ואתה פה בעל הבית?" העלה ליאור רעיון שצץ בו פתאום.
"לא, מה פתאום? מה זה קשור?" התנגד רמי, "זיינתי כי... כי..."
"כי יכולת." הטיח ליאור, "וידעת שגם אם אני אגלה אני לא אוכל לעשות כלום חוץ מאשר לעזוב כי אתה בעל הבית, ואני רק דייר שלך, ועוד דייר שלא משלם כלום, אני מסכים להישאר אתך כשותף בתנאי שאני אשלם לך שכר דירה."
"אבל איך אני יכול לקחת ממך שכר דירה אם גם אני לא משלם שום דבר?" התנגד רמי,
"לא נכון, אתה לא משלם בכסף, אבל אתה משלם על הדירה בזמן ובעבודה שאתה משקיע, וזמן שווה כסף."
"בסדר, אז תשלם לי גם אתה בעבודה. אתה תהיה אחראי על הבישול והניקיון."
"בוקר טוב אליהו, ומי בישל וניקה עד עכשיו?"
הם הביטו זה בזה ופתאום פרצו בצחוק גדול, פורקים ככה את המתח בו היו שרויים בימים האחרונים.
מאותו יום הפסיק ליאור לחפש דירה, והם חזרו לשגרה הרגילה. ההבדל היחיד היה שליאור גר בחדרו וישן לבד על הספה הנפתחת שהייתה נוחה למדי.
"איך זה שעכשיו, כשאתה רווק, אתה כבר לא נפגש יותר עם אף אחד?" תהה ליאור כשהם ישבו ואכלו ארוחת ערב מושקעת במיוחד שהוא הכין לכבוד יום שישי.
"מאין לך שאני לא נפגש? ואם כבר מדברים על זה, מה אתך ליאור? אתה מחפש בן זוג חדש?"
"ממש לא." השיב ליאור בתקיפות, "היה לי מספיק ודי מגברים, אני בפסק זמן מהקטע הזה."
"מה, אפילו לא איזה סטוץ קטן?" התפלא רמי שבכל זאת נפגש לעיתים רחוקות לסקס חטוף עם יזיז אחד שלו, ארוניסט נשוי בנוי לתלפיות שאהב מאוד למצוץ והיה היחיד שהצליח לגרום לו לגמור לו בפה.
"אני לא עושה סטוצים יותר, וגם בתקופה שעשיתי זה תמיד התחרבש והסתבך, בפעם האחרונה כשזה קרה הלכתי והתאהבתי בו כמו איזה דביל, ושנינו יודעים איך זה נגמר."
הם החליפו מבטים, ליאור נרגז ופגוע, ורמי מדוכדך ומבויש, "כן, אני יודע." אמר רמי לבסוף והשפיל מבט אל הפשטידה שבצלחתו, "יצאה לך פשטידה מעולה לילוש, ואגב, אתה צודק, הפסקתי לחפש סטוצים, ואני לא נפגש יותר עם אף אחד, גם לא עם אלה שממש רוצים, ותתפלא, אבל יש גם כאלה."
"אני לא מתפלא," השיב ליאור, "אתה אולי בוגד, אבל אתה גבר ממש שווה." ופתאום עטף אותו מין ענן שחור ומחניק של עצב ובדידות איומה, והוא הדף מעליו את צלחתו, "סליחה." מלמל, "אני פשוט חייב..." ולפני שהדמעות יתחילו לזלוג הוא ברח לחדרו צנח על המיטה וכבש את פניו בכר.
רמי נשאר לשבת לבד, מתלבט מה לעשות, ולבסוף הלך לחדרו של ליאור והתיישב לצידו על המיטה, "די, די כבר לילוש, אל תבכה, הכל יהיה בסדר חמוד, מספיק." ליטף את גבו וכתפיו של ליאור המתייפח. להפתעתו הפעם ליאור הניח לו ללטף אותו ולא הדף אותו מעליו כמו בפעמים הקודמות בהן ניסה לגעת בו, והוא הרשה לעצמו לשכב לצידו של ליאור ולחבק אותו, "ואי לילוש, נורא רזית." אמר מופתע אחרי שכרך את זרועותיו סביב ליאור, "אני ממש יכול להרגיש את הצלעות שלך."
"כן, לפחות דבר אחד טוב יצא מכל הקטסטרופה הזו." השיב ליאור בקול חנוק והסתובב, מצמיד את קדמת גופו לזה של רמי. שניהם היו לבושים באימוניות דקות למדי, ושניהם חשו אחד בזקפתו של השני. רמי שכב בשקט, מאמץ את ליאור אל גופו, אבל נזהר לא לזוז, ליבו פעם בחזקה וידיו הזיעו מרוב מתח. הוא היה חרמן מאוד, אבל חשש לעשות תנועה מיותרת שתגרום לליאור להתעצבן ושוב לזרוק אותו מהמיטה.
"תגיד," שבר לבסוף ליאור את המתח, "זה אקדח בכיס שלך או שאתה פשוט שמח לראות אותי?"
"זה בהחלט לא אקדח." השיב רמי והעז לדחוף את כף ידו מתחת לחולצתו של ליאור, "ואני מאוד שמח... ממש ממש שמח, נורא התגעגעתי אליך לילוש."
"גם אני." הודה ליאור ודחף יד אל מכנסיו של רמי אסיר התודה, "התגעגעתי אליך ועוד יותר אליו." לפת את אברו של רמי. בהתחלה הם היו זהירים ומעט ביישנים, חשים כאילו זו כמעט הפעם הראשונה, ורק ליטפו אחד את השני בעדינות, אבל אחרי כמה דקות החרמנות התגברה והם הסירו את הבגדים, חזרו למיטה הזוגית שלהם והתפרעו עליה בחדווה. ההבדל היחיד היה כשליאור שאהב לשבת משופד על רמי התעקש על קונדום.
רמי שידע שאין לו שום סיבה להשתמש בקונדום חשש להתווכח עם ליאור, ולמרות שהעדיף לוותר על אמצעי ההגנה המסורבל הזה ויתר הפעם. "אני לא רוצה להתווכח אתך לילוש," אמר אחרי ששניהם גמרו ושכבו לנוח, "אבל אין לנו צורך בקונדום. נזהרתי מאוד כשלא הייתי אתך וגם נבדקתי כל שלושה חודשים ותמיד קיבלתי תשובה שלילית."
"גם אני נבדקתי בשבוע שעבר וקיבלתי תשובה שלילית." ענה ליאור.
"אז בפעם הבאה נוכל לוותר על גומי?"
"מי אמר שתהיה הפעם הבאה?" התגרה בו ליאור.
"אף אחד, זה תלוי רק בך." השיב רמי בשפלות רוח, אבל פניו נראו כל כך עגומים ואומללים עד שליאור שתמיד היה שמח ואופטימי אחרי סקס נחפז לחייך ולחבק אותו.
"סתתתאאאם.... צוחקים אתך." מיהר להרגיע.
"אז... אז אנחנו חוזרים?" העז רמי לשאול.
"אם אתה רוצה." השיב ליאור בנדיבות.
"אני רוצה, מאוד רוצה, נורא חסרה לי השינה אתך." השתפך רמי בשמחה.
"גם לי." הודה ליאור, וככה הם חזרו להיות שוב זוג, והכל חזר להיות רגיל ורגוע. רמי הפסיק לחפש זיונים באינטרנט, וחוץ מאיזה יזיז ותיק אחד או שניים, ארוניסטים נשואים ועקשנים במיוחד שהוא היה מבקר אצלם פעם, פעמיים בחודש, רק בשביל סקס חטוף ולא נחשב, אבל מוגן כמובן, הכל היה ממש בסדר, ואז הוא שם לב שפתאום ליאור שלו, הנאמן, המסור והמתוק לא נמצא תמיד איפה שהוא אמור להיות, יוצא וחוזר בשעות מוזרות, מוחק באובססיביות הודעות מהנייד שלו שהוא החל לנעול פתאום עם סיסמא, ומנהל שיחות ממושכות וסודיות שהוא מפסיק מיד כשרמי מתקרב אליו, ועושה סימנים חשודים מאוד של מישהו שבוגד בבן זוגו.

10.
רמי תמיד החשיב את עצמו כחלק החזק והגברי יותר בזוגיות שלו עם ליאור. הוא היה זה שהרג ג'וקים, תקע מסמרים בקיר, הבריג ברגים איפה שצריך, ולקח את הרכב לעשות טסט. ליאור היה ממונה על הניקיון והבישול, והיה חסר חוש טכני, וכמו שטען תמיד בחיוך, הוא נולד עם ידיים שמאליות. רמי תכנן לטפל בבעיה בצורה גברית מאופקת, היה לו ברור שגברים אמתיים לא עושים סצנות ושומרים על קור רוח ואיפוק בכל מצב. אם ליאור התאפק ולא אמר כלום במשך מי יודע כמה זמן למרות שחש שרמי פוזל הצידה (רמי שנא את הביטוי בוגד ולא השתמש בו אפילו בינו לבין עצמו) אז ברור שגם הוא צריך להתנהג ככה, ולהיות אפילו יותר מאופק.
הוא תכנן הכל מראש והכין לעצמו כמה משפטי פתיחה רגועים אך תקיפים שיבהירו לליאור שכל העניין לא מקובל עליו, שהוא לא מוכן לחלוק את בן זוגו עם אף אחד, והוא לא מוכן להשלים עם שקרים וסודות בינו לבין בן זוגו. נכון שגם הוא שיקר ושמר סודות משלו מליאור, אבל זה לא אותו דבר אמר לעצמו, כי הוא סתם מזיין ושוכח, מה שליאור הרגשן והעדין לא מסוגל לעשות בשום פנים ואופן, אין מצב שלילוש שלו יניח לגבר אחר לגעת בו ואחר כך....
ליאור נכנס הביתה באיחור של שעתיים לפחות, ונראה שבע רצון ושמח בצורה חשודה ביותר, "היי לילוש, איחרת קצת לחזור לא?" אמר רמי, מתאמץ להישמע אגבי ורגוע.
"כן, היו לי כמה סידורים." השיב ליאור בחיוך, "מה שלומך? איך עבר עליך היום? אתה רעב?"
שלוות הנפש שבה ענה לו ליאור הטריפה את רמי וכל ההחלטות הקודמות שלו התפוגגו כמו ערפילי בוקר בשמש. "תגיד, אתה חושב שאני אידיוט או מה? פתאום אכפת לך איך עבר עלי היום? אני אגיד לך איך עבר עלי היום, עבר חרא! עבר במחשבות על החבר השרמוטה שלי שמזדיין עם כל מיני זבלים וחוזר אלי הביתה כמו כלום, ככה עבר עלי היום!" התפוצץ רמי, לפת את כתפו של ליאור הנמוך ממנו וטלטל אותו בגסות.
"תפסיק עם זה מיד רמי!" אמר ליאור בקול תקיף, לפת את פרק ידו של רמי בכוח מפתיע והוריד אותה מעל כתפו, "ושלא תעז לקרוא לי שרמוטה."
"לא? אז איך אני אמור לקרוא לבחור שבוגד בי בלי בושה?"
"נו, די כבר טמבל, אני לא בוגד בך, לא הייתי עם אף אחד אחר מאז שאנחנו יחד, מה שאי אפשר להגיד עליך." ענה ליאור בשלווה מרתיחה, ואפילו חייך קצת.
"אז איך אתה מסביר את זה שאתה כל הזמן מסתודד בנייד שלך, ומאחר לחזור, ולמה יש לך פתאום סיסמא בטלפון? אל תגיד שאתה לא שומר ממני סודות."
"זה דווקא נכון, יש דברים שאני לא מספר לך, אבל זה לא אומר שאני בוגד."
"לא? אז מה אתה כן? עם מי אתה נפגש מאחורי הגב שלי?"
"עם כל מיני נשים."
"נשים?" נדהם רמי, "מה פתאום נשים? מה יש לך לחפש אצל נשים? אל תגיד לי שהחלטת להיות סטרייט פתאום, כי אם כן אז זה פתטי ליאור, מפני שאף בחורה שפויה לא תחשוב שאתה סטרייט."
"אני יודע." השיב ליאור בנחת, "אני..." ליאור התיישב ונשם נשימה עמוקה, "אני לא רוצה להיות סטרייט, מה שאני רוצה זה להיות אבא, ולכן אני מחפש מישהי שתרצה להיכנס איתי להורות משותפת."
רמי בהה בו לרגע חסר מילים ואז התיישב מולו והתחיל להציף אותו בשאלות - למה, ומה פתאום, ולמה הוא שמר את זה בסוד?
"תמיד רציתי להיות אבא, ואחרי שמלאו לי שלושים הרצון הזה התחזק," הסביר ליאור, "ולא סיפרתי לך כי פחדתי שלא תבין, רציתי לברר קודם עם עצמי אם זה אפשרי, ואיך אפשר לעשות את זה. אתה יודע שיש חברות שמארגנות לך אימא פונדקאית, אתה בוחר מישהי שתורמת ביצית, ואחר כך מישהי, בדרך כלל מהודו או משהו בסגנון, שמשתילים אצלה את הביצית המופרת בזרע שלך, ואחרי תשעה חודשים וכמה עשרות אלפי דולרים יש תינוק."
"מאיפה תביא כל כך הרבה כסף?" בחן אותו רמי בחשדנות, "זכית בפיס? או שאתה מתכנן למכור כליה?"
"למכור כליה זה דווקא רעיון לא רע." הצטחק ליאור, "אבל אני בכל זאת מעדיף להביא ילד עם אימא שתגדל אותו יחד איתי, זה יוצא זול יותר וחוץ מה ממש לא בא לי לנצל איזה הודית ענייה ומסכנה בתור רחם להשכיר."
"אצילי מאוד מצידך, אז איך זה הולך, החיפוש אחרי השותפה להורות?"
"לא משהו, הבעיה שכל מי שנראית לי מתאימה מתעקשת שאני אשתף את הבן זוג שלי בעניין. הנה, היום פגשתי שתי בנות מקסימות, זוג לסביות שמוכנות בכיף להביא ילדים עם זוג הומואים, אבל בתנאי שמדובר בזוג יציב ורציני שמוכן לתת יותר מזרע וכסף אלא גם זמן ורגש."
הם החליפו מבטים בשתיקה, "נו, אז מה אתה אומר רמי?" הפסיק ליאור את השתיקה המתוחה.
"אני אומר בסדר, תתקשר אליהן ונקבע פגישה, ואם הן יראו לי ואני להן... טוב, נחיה ונראה."
"באמת?" זינק עליו ליאור בשמחה, "אתה רציני? אתה באמת מתכוון לזה רמי?"
"כן, לגמרי, למה לא בעצם?" כמה שרמי חשב על הרעיון ככה הוא יותר מצא חן בעיניו, "וסליחה שקראתי לך שרמוטה ליאור, פשוט נורא קינאתי."
"אני יודע, זה בסדר, אני מבין."
המפגשים הראשונים עם לילי ורינת היו רצופים שתיקות מביכות וגישושים מסורבלים והיו כמה שבועות מייאשים שבהן היה נדמה שזה לא ילך כי לילי ורמי התעקשו על חתימת חוזה מפורט בצורה מייאשת, וכל פעם הוסיפו לו עוד ועוד סעיפים ותתי סעיפים שירדו לפרטי פרטים, בעוד שליאור ורינת רצו להיות ספונטניים ופשוט לזרום.
נחצה את הגשר כשנגיע אליו הייתה הסיסמא האופטימית שלהם. לילי ורמי ענו להם בתשובה שאלוהים מצוי בפרטים הקטנים, ועדיף להיות זהיר יותר מידי מאשר להצטער אחר כך. הייתה פגישה אחת נוראית שבה נזרקו האשמות על גרירת רגליים מכוונת, ועל או. סי. די ואחר כך נתק מכאיב של שבוע שנגמר בפגישת פיוס, התנצלויות הדדיות ואפילו דמעות הקלה מצידם של ליאור ושל רינת.
אחר כך היו עוד כמה חודשים של ניסיונות להרות שבהתחלה נכשלו, ואחר כך הצליחו מעל ומעבר, והסתיימו בשלישיית תינוקות בריאים וחמודים. התאומים המתוקים של ליאור ורינת ושלומית, הבת המקסימה והיפה של לילי ורמי.

פרולוג
"תשמעי, אני ממש מתנצל שאני כל הזמן מבטל את הפגישות אתך," אמר רמי לפסיכולוגית שלו כשהצליח סוף סוף להגיע לפגישה אתה, "אבל אני פשוט נורא עסוק לאחרונה, וגם," הוא פיהק מלוא פיו, "וגם נורא עייף."
"אני רואה שאתה לוקח את עניין ההורות המשותפת מאוד ברצינות." חייכה אליו גילה.
"כן, לגמרי, ואני ממש מופתע לגלות כמה שזה כיף, רק אחרי ששלומית שלי נולדה התחלתי להבין באמת מה זאת אהבה, אף פעם לא ידעתי שאפשר לאהוב מישהו בצורה כל כך... כל כך... וזה לא שאני לא אוהב מכל הלב את ליאור, אבל תיתי היא לגמרי משהו אחר." הוא חייך אליה חיוך מנומנם ומאושר מאוד, "וכמובן שגם התאומים... הם מבוגרים ממנה בקושי בשבוע והם חמודים שאין דברים כאלה, אבל היא... היא פשוט הנסיכה המושלמת שלי, מצטער שאני נשמע כזה קלישאה דביקה, אבל ככה אני מרגיש."
"אני שמחה לשמוע, נהדר לראות אותך מתמסר ככה למישהו, מה שלום היזיזים הסודיים שלך?"
"אין לי מושג, מאז שנעשיתי אבא אין לי זמן ואין לי חשק לכל השטויות האלה, וחוץ מזה, מאוד חשוב לי לתת לה דוגמא לזוגיות טובה ובריאה, אני יודע שהיא עוד קטנה, אבל אף פעם לא מוקדם מידי להתחיל לחנך, ואם כבר מדברים על זה, אני חושב שהגיע הזמן שניפרד גילה, גם כי אני עסוק ועייף מידי, וגם כי פשוט אין לי יותר כסף להוציא על מותרות כמו טיפול נפשי, זאת אומרת, ברור שטיפול נפשי הוא לא מותרות, בעיקר אם מישהו באמת סובל וצריך עזרה, אבל אני ממש בסדר עכשיו, את לא חושבת ככה?"
"אני מסכימה." חייכה גילה בהבנה וקמה, "אז שלום רמי ובהצלחה בהמשך הדרך, ומי יודע, אולי אחרי שהבת שלך תתחיל לצאת עם גברים עוד יצא לנו להיפגש שוב?"

ב. מסך הערפל

5. הטיול
"אתה בא לטיול?" התקשר ליאור לרמי יום לפני הטיול.
"כן, בטח, הבטחתי לתאומות, ואני ממש רוצה לפגוש את הכלב שלהן."
"הוא חמוד, אבל הוא זללן נוראי, נראה תמים, בלונדיני כזה, אבל אם אתה שולף איזה סנדוויץ' או אפילו תפוח הוא ישר מנסה לחטוף לך אותו."
"אני אזהר ממנו." הבטיח רמי, "אני רק מקווה שאני אצליח להתעורר בזמן."
"אתה רוצה שאני אתקשר אליך בבוקר? אני תמיד קם בשש בבוקר."
"יפה מצידך, אבל אולי ליתר ביטחון תבוא לישון אצלי ותדאג שאני אקום בזמן?"
"אתה בטוח?" היסס ליאור, "אתה לא מעדיף לישון עם עוז?"
"לא לילוש, אני מעדיף לישון אתך."
ליאור התרצה בקלות ואחרי חצי שעה כבר היה אצל רמי, נושא איתו תרמיל קטן. הם הכינו יחד כריכים לטיול, וארזו תרמיל גם בשביל רמי, הכניסו בקבוקי מים למקרר וחיכו מול יומן החדשות עד שהחזאי הופיע ובישר שמחר יהיה חם מהרגיל בעונה, ובמקומות מסוימים אולי אפילו יהיה חמסין, אבל לא בטוח, מה לעשות, ככה זה באביב, מזג אויר לא יציב.
"כדאי שלא נשכח כובעים ואולי גם חולצה להחלפה." אמר רמי והביט בליאור שנראה פזור נפש ומוטרד משהו, "הכל בסדר לילוש? אתה מרגיש טוב?"
"כן, הכל בסדר גמור." השיב ליאור ביובש.
"אז למה אתה... מה קורה לך?"
"לי לא קורה כלום, ולך?"
"לי? למה אתה מתכוון?"
"אני מתכוון לזה שאני יודע שעוז היה אצלך אתמול."
"באמת? איך אתה יודע?" השתומם רמי.
"במקרה עברתי ברחוב וראיתי אותו נכנס אליך, נו, אז איך היה הזיון איתו?"
"איזה זיון? על מה אתה מדבר? לא היה שום זיון."
"אה, לא? אז למה הוא נכנס אליך? סתם לדבר?"
"האמת שכן, הוא פשוט רצה להתנצל על ההתנהגות שלו בפסח, והסביר שזה קרה כי הוא ראה תמונה של האקס מבלה עם החבר בברצלונה וקצת התחרפן, ואגב, הוא גם אמר לי שאתה מאוהב בי."
"זה מה שהוא אמר?" קפץ ליאור מכיסאו, "מה פתאום הוא הלך ואמר לך דבר כזה?"
"סתם, נפלט לו, ושתדע שהוא דווקא רצה סקס, אבל סירבתי, פתאום הבנתי שאני מתגעגע אליך ורוצה אותך, לא אותו."
ליאור הרצין ועיניו סקרו את פניו של רמי בקפדנות חמורה, ולפתע התרככו פניו וחיוך הפציע עליהן, "באמת רמי? אתה לא עובד עלי?"
"לא." משך אותו רמי לחיבוק, ומיהר לחסום את פיו בנשיקה, "די, דיברנו מספיק, בוא למיטה."
כרגיל עם ליאור הסקס היה נפלא. היה לו כישרון לנחש את תשוקותיו של רמי עוד לפני שהוא הספיק להגדיר אותן אפילו לעצמו, ורמי הוקסם מהעונג הגלוי שליאור הפיק מההנאה שגרם לו. "אתה כזה לילוש חמוד." כיסה אותו רמי בנשיקות, מצץ את פטמותיו הוורודות הרכות וליטף בעונג את עורו הרך והחלק, "אני ממש אוהב לגעת בך ולישון אתך."
"לא מפריע לך שאני שמן כזה?"
"אתה לא שמן, אתה בקושי שמנמן, ואני ממש מת עליך בדיוק כמו שאתה."
"אחלה, גם אני," השיב ליאור שכמו תמיד אחרי סקס נעשה מנומנם מעט, "מת עליך זאת אומרת, לילה טוב."
"לילה טוב לילוש." השיב רמי, אבל למרות עייפותו התקשה להירדם, הוא שכב לצידו של ליאור הישן, הקשיב לנשימותיו השלוות וחשב על העתיד, מנסה לתכנן תכניות ולהבין לאן פניו מועדות. כמה זמן ליאור יסתפק רק בהצהרות חיבה ובסקס? בשלב מסוים הוא יתעייף משינה על הספה של עוז ובטח ירצה שהם יעברו לגור יחד, המחשבה על מגורים עם ליאור מלאה אותו מצד אחד שמחה, ומצד שני בפחד, איך הוא יוכל להמשיך להיות סתם עוד רווק רגיל אם הוא גר עם שותף? אם ליאור יגור איתו כולם יבינו שהוא... הוא נתקף אימה ופתאום התחשק לו לדבר עם גילה, הפסיכולוגית שלו, אבל ברור שזה בלתי אפשרי. מותר להתקשר לבן אדם ביום שישי בלילה רק אם מדובר במקרה חירום, נכון שהלב שלו דופק נורא מהר, הידיים מזיעות והפה יבש והוא מרגיש כאילו הוא על סף התקף לב, אבל גם אם זה נכון, ורוב הסיכויים שלא, כי מה פתאום שבן אדם בריא וצעיר יחסית כמוהו יחטוף התקף לב? אבל נניח שכן, אז ברור שעליו להתקשר למגן דוד אדום, לא לפסיכולוגית. הוא נאנח וניסה להיטיב את תנוחתו, מעיר מבלי משים את ליאור.
"מה קרה רמי, אתה מרגיש טוב? למה אתה נאנח ככה?" הדליק ליאור את האור לצד המיטה.
"לא יודע מה קורה לי, אני מרגיש שאני הולך לחטוף התקף לב." גנח רמי.
ליאור התיישב, מבוהל, "איפה כואב לך?" שאל ונחפז לגשש אחרי הדופק במפרק ידו של רמי, "הדופק שלך נורא מהיר, ואתה מזיע," קבע מיד, "כואב לך בחזה או אולי בכתף?"
"לא, אני רק... די, תירגע, זה בטוח לא התקף לב, רק לפני חודש עשיתי בדיקות דם והרופא אמר שהבדיקות שלי הן כמו של ספורטאי צעיר, אין סוכר, אין כולסטרול ואין לחץ דם, אני בסדר, לדעתי זה סתם התקף בהלה קטן."
"סתם התקף בהלה?" נבהל ליאור, "אין דבר כזה סתם, לא כשמדובר בהתקף בהלה, למה אתה חושב ככה, היה לך פעם התקף בהלה?"
"לא, טוב, אולי כן, אבל אף פעם לא כל כך חזק ומפחיד, די, תירגע ליאור, זה לא משהו רציני, זה תיכף יעבור, קדימה, תכבה את האור ותחזור לשכב, הכל בסדר, באמת, לך לישון."
ליאור ציית, כיבה את האור ונשכב לצידו של רמי, אבל במקום לישון המשיך לחקור אותו, "מתי זה קרה לך קודם?"
"מזמן, לא זוכר מתי בדיוק, סתם ישבתי וגלשתי באטרף, התכתבתי עם כל מיני בחורים ואז מישהו, חמוד דווקא, אמר שהוא גר קרוב אלי ושאל אם הוא יכול לקפוץ אלי, אבל הזהיר אותי שאם אני לא אראה לו הוא מיד ילך כי אין לו כוח לבזבז זמן על כאלה שמפרסמים תמונות ישנות, וחושבים שאף אחד לא ישים לב שבינתיים עברו עשר שנים והם הוסיפו עוד עשרים קילוגרם, הוא היה ממש מדהים, כוסון על כזה, והתמונה ששמתי הייתה מלפני כמה ימים ככה שלא הייתי צריך לדאוג, אבל פתאום נעשה לי ממש רע, התחלתי להזיע, הייתה לי פתאום בחילה נוראית, והרגשתי ממש חולה, פחדתי שעוד רגע אני אקיא או משהו, ופשוט ניתקתי והלכתי לישון. לקח לי כמעט שנה עד ששוב חזרתי לאטרף, ואז פגשתי שם בחור מדהים אחד שהתחיל איתי והיה נורא נחמד ומפרגן, החמיא לי בטירוף וממש התחנן שניפגש, וכשנפגשנו גיליתי שהוא נראה אפילו יותר טוב מהתמונות שלו, אבל הוא ממש צעיר, הייתי אז בן שלושים והוא היה בקושי בן שמונה עשרה, ולמרות שהסקס היה טוב ומאוד נהניתי הבנתי די מהר שהוא מחפש מישהו שיממן אותו, והאמת גם עם זה לא הייתה לי ממש בעיה, הוא רק רצה קצת דמי כיס, לא משהו מוגזם, אבל הוא היה נורא ילדותי ואחרי הזיון לא היה לי על מה לדבר איתו, נתתי לו מאתיים ₪ וביקשתי שילך, ואחר כך לא נפגשתי יותר עם אף אחד ולא עשיתי יותר סקס עד שפתאום אתה באת ו... אתה כבר יודע מה היה."
"כן." הצטחק ליאור, "אני בהחלט יודע, ודרך אגב, גם אני נורא פחדתי לפני שהלכתי אליך, עישנתי קודם כמות די גדולה רק כדי לתפוס קצת ביטחון, לא הרגשת שאני קצת מסטול?"
"לא." הודה רמי וצחק, הדיבורים עם ליאור שיפרו את הרגשתו, הוא הרגיש רגוע יותר ושוב לא סבל מבחילה. "תגיד ליאור, לא מפריע לך שאני עדיין בארון, אני מתכוון, ברור שאתה ועוז וגילה, הפסיכולוגית שלי, יודעים עלי, ואולי גם חלק מהאנשים שפגשתי בסדר חושדים, אבל אף אחד מהמשפחה שלי לא יודע עלי, וגם בעבודה אף אחד לא יודע, וככה אני רוצה שזה יישאר."
"מה עם מר גולדנברג, בעל הבית שלנו, הוא יודע?"
"לא, חס וחלילה, רק זה חסר לי, לא ראית שיש לו כיפה? אם הוא ידע הוא בטח יפטר אותי מיד."
"או שלא, אחרי הכל לא כל הדתיים הומופובים."
"אולי, אבל אני לא מוכן לקחת את הסיכון, אני אוהב את הדירה שלי ואני יכול להרשות אותה לעצמי רק בזכות העבודה אצלו."
"אני מבין." אמר ליאור, מהורהר, ורמי נתקף דאגה.
"אתה חושב שאני אפס ופחדן כי אני נשאר בארון?" חקר.
"לא, אתה בטח לא אפס, אבל אני חושב שאתה משלם מחיר מאוד יקר כדי להישאר בארון, יכול להיות שאתה אפילו לא קולט כמה זה עולה לך." אמר ליאור בעדינות ונישק אותו, "בוא נישן כבר רמי, אחרת נהיה הרוגים מחר."

"נו, אז איך היה הטיול?" האירה לו גילה פנים, "אתה יודע שהשתזפת קצת? דווקא מתאים לך."
"תודה." חייך רמי, "מזל שליאור לקח קרם הגנה והכריח אותי למרוח אותו, גם הוא נמרח, אבל בכל זאת נשרף כהוגן."
"היה ממש חם אתמול, חשבתי שאולי תבטלו את הטיול בגלל החום."
"כן, שמעתי שהחופים היו מלאים אתמול, אבל בטיול דווקא היה בסדר, היינו בשוויצריה הקטנה ובנחל כלח, ורוב הזמן הלכנו בצל והייתה רוח נעימה, וכמובן ששתינו המון מים ובגלל שזה היה טיול משפחות הלכנו ממש לאט, נהנינו מאוד."
"התאומות הביאו את הכלב שלהן?"
"כן, בטח, לברדור יפה וזללן. הוא נהנה הכי הרבה, ועל כל צעד שלנו הוא עשה עשר, וכל הזמן רץ הלוך ושוב, היה ממש כיף, וכבר קבענו לעשות מנגל טבעוני ביום העצמאות."
"מנגל טבעוני? זה לא אוקסימורון?"
"כן, האמת שכן, אני ממש סקרן לדעת מה נאכל, אבל עזבי עכשיו אוכל, רציתי לספר לך משהו אחר בכלל, את מכירה את השיר, בוא נפזר את מסך הערפל?"
"כן, זה לא השיר שהיה בסרט ההוא על ההומואים בצבא?"
"כן, יוסי וג'אגר, יצא בשנת 2002 ובאותה שנה עברי לידר ששר את השיר בסרט גם יצא מהארון, אבל עזבי את זה עכשיו, בשיר מסך הערפל זה דימוי, ואף פעם לא שמתי לב אליו עד שאתמול בבוקר נפגשתי באמת במסך ערפל, ופתאום הבנתי."
"את מה הבנת? את השיר?"
"גם, וגם את החיים שלי, ואיך אני מבזבז אותם. אפשר להגיד שבזכות הערפל היה לי פתאום רגע של הארה."
"איזה ערפל? זה שבשיר?" התבלבלה גילה.
"לא, אני מדבר על ערפל אמיתי, את מבינה, מרוב שפחדנו שנרדם ולא נקום בזמן..."
"רגע, רגע..." סימנה לו גילה בידיה את הסימן המוסכם לפסק זמן, "מי זה אנחנו?"
"אני וליאור, מה, לא אמרתי לך שהוא בא לישון איתי לפני הטיול כי פחדתי שאני לא אתעורר בזמן? טוב, האמת שזה היה סתם תירוץ, פשוט רציתי לישון איתו, אה... וגם היה לי התקף חרדה קטן, או התקף לב אני עוד לא בטוח למרות שבטח לא הייתי צולח את הטיול בקלות כזו אחרי התקף לב, נכון?"
"אה... אני מניחה שלא." ענתה גילה, מבולבלת משטף הדיבור המתלהב של רמי.
"טוב, אז בקיצור, יצאנו מהבית ממש מוקדם ובדרך לנקודת המפגש בשמורת הכרמל נכנסנו לתוך ענן ערפל, וזה היה די מפחיד כי מדובר בכביש די צר ומתפתל עם שוליים ממש צרים ככה שלא היה איפה לעצור ולחכות שיתבהר, ונסענו כמה קילומטר די מבהילים בתוך הערפל עד שפתאום יצאנו ממנו, ותודה לאל הגענו למצפור שאיפשר לנו לחנות ולראות את הנוף שהיה פשוט מהמם, ממש יפה עכשיו בשמורת הכרמל."
"באמת? חשבתי שהיא קצת שרופה?"
"נכון, אבל גם בקטעים שנשרפו יש כבר צמחים חדשים וזה נראה ממש מדהים, ומה שהיה הכי יפה זה שראינו את הערפל שנסענו בתוכו קודם מלמעלה, וליאור התחיל לשיר לי את בוא נפזר את מסך הערפל, וברגע זה הבנתי סוף סוף שאני חי בתוך מסך ערפל, ושכדי לצאת ממנו ולראות את הנוף כמו שצריך אני חייב לצאת מהארון."

7. אחרי היציאה מהארון
"רמי, איזה הפתעה!" שמחה גילה, "נהדר לשמוע ממך אחרי כל כך הרבה זמן, מה שלומך, איך המרגש? כמה זמן כבר לא דיברנו, שנה ומשהו, לא?"
"יותר קרוב לשנתיים." ענה רמי בקול קודר שהדליק אצלה מיד נורת אזהרה.
"מה קרה? אתה בסדר? מה שלום ליאור?"
"לא יודע בדיוק, בזמן האחרון אנחנו לא כל כך מדברים, בסדר אני חושב."
"איך לא מדברים? מה, לא עברתם לגור יחד?"
"כן, עברנו, יש לנו דירה מקסימה."
"אז איך זה שאתם לא מדברים?"
"לא יודע, עובדה שלא, תגידי גילה, אני יודע שאת נורא עמוסה, אבל בכל זאת, יש מצב לאיזה פגישת חירום אחת או שתיים?"
"בשבילך תמיד." אמרה גילה מיד, אפילו בלי לבדוק ביומן. רמי היה אמנם רק עוד מטופל, אבל יש מטופלים שנכנסים לך עמוק ללב, והוא היה אחד מהם. "מה דעתך להגיע הערב? יש לי זמן בין תשע לעשר."
"זה כבר יותר לילה מאשר ערב, יהיה לך כוח אלי בשעה כל כך מאוחרת?"
"כן, אל תדאג, יהיה בסדר." הבטיחה גילה.
רמי נראה טוב, שזוף ובכושר, שערו קצוץ בתספורת הולמת, לבוש בבגדים אופנתיים שהלמו אותו, ובכל זאת פניו היו קודרות וחיוכו מאולץ. גילה בחנה אותו בדאגה, "בפגישה האחרונה שלנו, לפני כמעט שנתיים היית כמעט באופוריה, יצאת מהארון בפני המשפחה שקיבלה אותך נפלא ונתנה לך חיבוק גדול, הגעת למסיבה בעבודה עם ליאור וכולם אמרו לך מזל טוב וסיפרו לך שכבר מזמן חשדו שאתה הומו, ואף אחד לא הופתע או החמיץ פנים, אפילו מר גולדברג לא התרגש מזה שהכנסת לדירה גבר והצגת אותו כבן הזוג שלך, אגב, לאן עברת דירה?"
"לגבעתיים. מר גולדברג רכש שם בלוק דירות שלם במצב מזעזע ורצה שאני אפקח על השיפוץ שלו, בתמורה קיבלתי את דירת הפנטהאוז, דירה ממש נהדרת שאני וליאור מאוד אוהבים, יש לנו מרפסת חמודה, מקום חניה פרטי וחדר כושר קרוב, מהבחינה הזאת באמת שהכל טוב, אין לי סיבה להתלונן."
"יופי, אני ממש שמחה לשמוע, אז מה היה לנו? יש לך זוגיות עם בחור חמוד, יצאת מהארון, עברת דירה, יש לך עבודה טובה ואם יורשה לי להוסיף אתה גם נראה ממש טוב." חייכה אליו, אז מה הבעיה?"
"הבעיה היא ש... אני יודע שאני נשמע מפגר, אבל אני לא מבין למה הכל נשאר אותו דבר, איך זה שבעצם שום דבר לא השתנה." התלונן רמי, "חשבתי שאחרי שאני אצא מהארון הכל יהיה אחרת, ושיהיו לי חיים נהדרים מלאי סיפוק והנאות וכיף, וזה ממש לא ככה, לא שרע לי אבל הכל רגיל כזה, שגרתי, משעמם אפילו."
"אני מבינה," הנהנה גילה, "ומה קורה עם הזוגיות? ציינת שאתה לא כל כך מדבר עם ליאור."
"טוב, זה לא מדויק, ברור שאנחנו מדברים, אנחנו הרי גרים יחד, אבל אין לנו שיחות נפש כמו שהיו בהתחלה, נעשינו רגילים כאלה, פחות או יותר כמו ההורים שלי, ואולי זה טיפשי אבל זה מתסכל אותי, בשביל זה יצאתי מהארון?"
"ואיך הסקס? בזמנו מאוד התלהבת מליאור ואפילו התפלאת שלמרות שהוא לא נראה כמו האידאל הגופני שלך אתה מאוד נהנה להיות איתו."
"נכון, ואני עדיין נהנה אבל... אה... בואי נגיד שהוא לא הגבר היחידי בעולם ו... אה... זה לא שאני לא אוהב אותו, ברור שכן, אבל אל תשכחי שהוא הגבר השני שנכנסתי איתו למיטה, במונחים של הומואים אני כמעט בתול, ומה הטעם להיות הומו מוצהר אם אין לי כמעט ניסיון עם גברים? בשביל זה יצאתי מהארון, בשביל להיות מונוגאמי כמו סטרייט?"
"כן, האמת שכן." אמרה גילה בטון קפדני, כמעט כועס, "בדיוק בשביל זה יצאת מהארון, כדי שתוכל לחיות חיים רגילים כמו כולם, להיות בזוגיות בריאה ופשוט לחיות, למה, מה חשבת שיקרה אחרי שתצא מהארון? שהחיים שלך יהפכו לקרנבל ותחגוג כל הזמן?"
"אה... אני...." גמגם רמי, נבוך מעט, הוא לא ציפה להתנפלות כזו מצד הפסיכולוגית הנחמדה והמכילה שלו, "כן, סוג של." הודה, מבויש מעט.
"אתה פשוט מפונק." פסקה גילה, "ואם תמשיך בצורת המחשבה שלך יום אחד תמצא את עצמך מתגעגע לשגרה המשעממת, אבל אז זה כבר יהיה מאוחר מידי." היא העיפה מבט בשעון וקמה, "תחשוב על מה שאמרתי ותחזור אלי רק אם תרצה בכנות לטפל בהתנהגות ההרסנית שלך."
***
רמי הבטיח שיחשוב על זה וחזר למכוניתו, ישב בה ובדק את הנייד שלו, היו לו כמה הודעות מעניינות והודעה אחת מליאור שרצה לדעת מה שלומו, איך הוא מרגיש ומתי הוא חוזר הביתה?
הוא כתב לליאור שהוא בסדר, אבל יש לו איזה עניין לטפל בו והוא לא יודע מתי יחזור הביתה, ואחר כך התקשר לאחד מהבחורים שהשאירו לו הודעה, קבע איתו פגישה במלון דירות קטן ודיסקרטי וחצי שעה אחר כך כבר התגולל איתו על המיטה הרכה מידי שאלפי זוגות כבר מעכו קודם בלהט תשוקתם.
הבחור היה צעיר ויפה תואר, אבל לא רצה להתנשק, דיבר מעט וגם אז לא אמר משהו חכם. דקה אחרי שגמר נתקף רמי סלידה מעצמו ומהשותף שלו לסקס, ותקוף געגועים לחיבוק ולחמימות של ליאור חש הביתה. ליאור כבר ישן ורמי נחפז להתפשט, להתקלח ולהתכרבל לצד גופו החמים והמוכר. הוא נישק את עורפו של ליאור שהגיב בנהמה ישנונית, אמר לעצמו שהוא אידיוט ושהוא צריך להפסיק עם השטויות ההרסניות הללו ונרדם.

שבוע אחר כך חזר רמי לגילה להמשך הטיפול אצלה והופתע מאוד כשהיא התנצלה בפניו על שנזפה בו ולא הכילה אותו כמו שהייתה אמורה לעשות.
"כן, אבל תכל'ס צדקת, אני מתנהג בנבזות ועושה שטויות, ולא רק שאני הורס לעצמי אני גם פוגע בליאור שמגיע לו משהו טוב יותר, אני פשוט לא מבין למה אני כזה... לא מבין מה עובר עלי."
הם שוחחו שיחה ממושכת ומעמיקה על רגשותיו של רמי ועל הפחדים שהוא מתמודד אתם בגלל היציאה מהארון. לדעת גילה הוא התמהמה זמן רב כל כך לפני שחשף בפני העולם את נטייתו לגברים בגלל הומופוביה עצמית שלא הצליח להתגבר עליה גם עכשיו, אחרי שלכאורה השלים עם זהותו.
"את רוצה להגיד לי שיכול להיות שאני חורש על גריינדר ואטרף כי אני לא רוצה להיות הומו?" התבדחה דעתו של רמי, "כי זה לא נשמע לי כל כך הגיוני."
"אז למה לדעתך אתה עושה את זה?" נשארה גילה רצינית.
"אה... כי אני גבר ואני חרמן, וכי עכשיו, אחרי שסיפרתי לכולם וכל העולם יודע שאני הומו אין לי שום סיבה לא לזיין כמה שיותר, כאילו, מה יש לי להפסיד?"
"את הזוגיות עם ליאור." השיבה גילה בחומרה.
"כן, אבל כל זמן שהוא לא יודע הכל בסדר." השיב רמי בשאננות.
"ומה אתה חושב יקרה אם הוא ידע?"
"אל תדאגי, אני מאוד זהיר, הוא לא ידע, וגם אם כן אני אסביר לו שזו הייתה מעידה חד פעמית ואני אוהב רק אותו. נכון, הוא בטח ייפגע קצת, אבל אני אתנצל ואשבע שזה לא יקרה יותר ויהיה בסדר. מה, את לא מאמינה לי?"
"אני מאמינה שאתה בטוח שיהיה בסדר, ושליאור לא יודע ולא חושד, אבל מהניסיון שלי בעניין הזה הוא כן יודע, או לפחות חושד, ואין לי ספק שבתת מודע שלו הוא מרגיש שמשהו לא בסדר. אי אפשר לחיות עם מישהו ולאהוב אותו בלי להרגיש דבר כזה."
"יכול להיות שזה נכון אצל נשים, האינטואיציה הנשית המפורסמת וזה, אבל אני לא מאמין שלילוש חושד בי." התווכח רמי, "את יודעת מה, אני אנסה לגשש אצלו קצת ונראה מה יקרה."
***
רמי חזר הביתה עם קופסת פרלינים משובחים משוקולד מריר שהיו חביבים מאוד על ליאור והחליט בינו לבין עצמו שאת השבוע הזה הוא מקדיש רק לבן זוגו - חוזר מוקדם הביתה, מבלה איתו בבית ובחוץ, ובעיקר, מפסיק לבדוק הודעות בכל מיני אפליקציות הכרות מפתות.
ליאור שמח מאוד על הפרלינים, הסכים ברצון לצאת עם רמי לסרט, ואחר כך נענה לו בהתלהבות במיטה. גם למחרת רמי חזר מוקדם עם זר פרחים וכרטיסים להצגה ששניהם נהנו ממנה מאוד, אבל כשביום השלישי רמי הציע לצאת לשבת בבית קפה הוא טען שהוא עייף קצת ואין לו חשק, וחוץ מזה יש בטלוויזיה סרט ישן ומשובח שהוא ממש רוצה לראות שוב.
הם צפו יחד בסרט "ז'ול וג'ים" שבאמת היה טוב למרות שהיה שחור לבן ובצרפתית, ואחריו החל רמי לעסות את כפות רגליו של ליאור ואחר כך החל להפשיט אותו במטרה המובנת מאליה להמשיך את העיסוי בסקס.
להפתעתו ליאור לא שיתף פעולה הפעם. "סליחה שקצת קשה לי לשתף פעולה רמי, אבל נעשית כל כך נחמד ומתחשב בזמן האחרון," אמר במתיקות שהדאיגה את רמי, "עד שאני לא יכול לא לחשוד בך קצת וזה מסיח את דעתי."
"לחשוד בי במה?" היתמם רמי, ולהפתעתו ליאור דחף אותו בחזקה מהספה כך שהוא נחת מופתע על הרצפה.
"אוף! די כבר עם הפארסה הזו." נטש ליאור את הספה והתיישב בכורסה הדקורטיבית והנוקשה שהם רכשו בגלל צורתה הפיסולית הנאה, אבל השתמשו בה בעיקר כמתלה לבגדים.
"אני לא מבין." קם רמי מהרצפה וצנח המום ומודאג על הספה, "למה אתה מתכוון?"
"נו, באמת!" קצף ליאור ופניו העגלגלות וטובות המזג לבשו ארשת נזעמת, "אתה באמת חושב שאני דביל מושלם? אני יודע עליך כבר כמה חודשים, שקוף שאתה מזיין מכל הבא ליד, אפילו לא הייתי צריך לבדוק את ההיסטוריה בסלולרי שלך כדי לדעת את זה, אתה לא יודע שהומואים זה עם של רכלנים וקשקשנים, ואתה, כמו דביל, הלכת למלון דירות עם יותם, האקס של השותף לדירה הקודם של עוז שכולם יודעים שהוא קשקשן נוראי, ואחר כך עוד המשכת להזדיין עם עוד כמה שרמוטות שאני מכיר, או מכיר את האקסים, או הידידים שלהם, כל כך התפדחתי בגללך עד שהייתי צריך לספר לעוז שאנחנו ביחסים פתוחים כדי שהוא לא ירחם עלי, והדביל הזה ישר הציע לי לעשות שלישייה עם החבר הסתום שלו."
"עשית שלישייה עם עוז ורותם?" נדהם רמי, ועל כורחו חש רטט של חרמנות, החבר הנוכחי של עוז היה יפה עוד יותר ממנו ו... הוא דמיין את השלושה במיטה אחת והזדעזע, "אני מקווה שאמרת לו לא." נתקף פתאום כעס, ולהפתעתו אפילו קנאה.
ליאור צחק צחוק מריר וכועס, "אמרתי לו שילך לעזאזל ושיפסיק להציע לי הצעות מכוערות, אבל יכול להיות שטעיתי."
"לא טעית, אני שמח שסירבת, אבל לילוש, למה שתקת כל כך הרבה זמן? למה לא אמרת לי שום דבר?"
"מה יכולתי להגיד? לא בכבוד שלי לעשות סצנות קנאה ולריב." השיב ליאור בהדרת כבוד שקטה, "נכון, זה לא היה קל, אבל התאפקתי כי אני יודע שלמרות הכל אתה אוהב אותי. חשבתי שעדיף להיות סבלני ולחכות עד שתירגע, אבל אני רואה שזה לא הולך לקרות בקרוב והסבלנות שלי הולכת ונגמרת."
"אני באמת מצטער," אמר רמי וניסה לחבק את ליאור ששוב הדף אותו מעליו, "האחרים לא חשובים, אני אוהב רק אותך לילוש, ואני באמת באמת מצטער, אתה חושב שאתה יכול לסלוח לי?"
ליאור משך בכתפיו, ממשיך לשמור על פנים שלוות למרות שליבו רתח מצער ומעלבון, "כן, בטח, אין בעיות." הפטיר ביובש וקם, "אני חושב רמי שאולי כדאי שתחזור שוב לפסיכולוגית ההיא שלך שעזרה לך לצאת מהארון."
"כבר חזרתי אליה, היא חושבת שאני מתנהג ככה בגלל שאני אוטו הומופוב ויש לי יצר הרס עצמי." סח רמי.
"בהחלט יכול להיות שהיא צודקת." הנהן ליאור, "אני מקווה שהיא תצליח לעזור לך רמי." פנה לעבר חדר השינה הקטן שהם ייעדו לאורחים, "טוב, עכשיו אני אלך לישון ומחר אני אתחיל לחפש דירה חדשה."
"ליאור," נחפז רמי לאחוז בו, מנסה לשווא לחבק אותו, "לא, אל תעשה את זה, אל תוותר עלי כל כך מהר, אני מבטיח לך..." קולו נשבר והוא החל להתייפח, "בבקשה ליאור, אני כל כך אוהב אותך, אתה לא אוהב אותי יותר?"

"לא יודע." סירב ליאור להביט בו, ונשאר לעמוד בין זרועותיו, נוקשה ולא מתמסר. "הייתי צריך להגיד לך ישר שאני יודע ולא לשתוק כל כך הרבה זמן, חשבתי שאני מסוגל לחכות עד שתחזור אלי, אבל כנראה שטעיתי." הוא השתחרר מחיבוקו הנואש של רמי, איחל לו לילה טוב והסתגר בשתיקה בחדר האורחים.

א. מסך הערפל

בוא נפזר את מסך הערפל 
בוא נעמוד באור ולא בצל 
עד מתי נמשיך לברוח 
אל משחקים של כוח 
מותר לך לבכות לפעמים 
כשמשהו נשבר בך בפנים 

ספר לי קצת על רגעי הפחד 
קל הרבה יותר לפחד ביחד 

וכשרוחות קרות יסערו בחוץ 
אשלח בך אש חמה 
יום אחד אולי תפסיק לרוץ 
בין הצללים בנשמה 

דפיקה קצרה וחדה נשמעה ומיד אחר כך נפתחה הדלת לכדי סדק ופניו של רמי הציצו בעדו, "ש ל ו ם..." סלסל בקולו, מחייך חיוך מעושה שמרט את עצביו של עוז, "מה חדש עוזי?"
"שום דבר לא התחדש מאז שהיית פה לפני שעתיים, עדיין קוראים לי עוז, לא עוזי." ענה בקוצר רוח, טרק את דלת הארון שסיים זה עתה להרכיב ופשט בזריזות את גופייתו הלחה מזיעה, "אני הולך להתקלח." הכריז ונעלם במקלחת, טורק אחריו את הדלת ברעש.
"קצת עצבני היום, החבר שלך." התיישב רמי על הכורסה, שילב רגל על רגל והפנה את חיוכו המרגיז אל יוני שהציץ אליו מהמטבח, "מריח נהדר, מה אתה מבשל?" חקר.
"אורז עם ירקות." השיב יוני ולא חייך אליו חזרה.
"הכל בסדר?" חזר רמי על שאלתו, "איך אתם מסתדרים?"
"מסתדרים מעולה." השיב יוני בקצרה, והיינו מסתדרים עוד יותר טוב אם לא היית בא להציק לנו כל כמה שעות עם השאלות המפגרות שלך הוסיף בשקט, בלב. "תסלח לי, אבל אני חייב לחזור למטבח לפני שהסיר יגלוש." הסתלק למטבח, משאיר את רמי לבדו.
"טוב, אז אם ככה... אז..." רמי קם והביט סביבו בהיסוס, תר אחרי משהו מעניין, אבל חוץ מדגל גאווה קטן מנייר שהיה תקוע בתוך בקבוק קולה מזכוכית לא היה שום דבר מיוחד בסלון הקטן הזה, המרוהט ברהיטי איקאה פשוטים וזולים.
רמי היה נציגו של בעל הבית והממונה על האחזקה, היו לו מפתחות לכל חמש עשרה הדירות של מר גולדנברג - בעל הבית. חלקן היו רשומות על שם אשתו, וחלקן על שם ילדיו, אבל זה היה רק לצורכי מס, מר גולדנברג היה הבעלים של כל הדירות והתפרנס יפה מאוד מהשכרתן לזוגות צעירים ולסטודנטים. רמי היה בא כוחו ואיש התחזוקה שלו ובמקום משכורת הוא הורשה לגור בלי לשלם שכר דירה בדירת חדר קטנה עם נוף יפה לים, וככה היה יכול היה להרשות לעצמו לגור באזור יוקרתי למרות שעבד בחברת ביטוח בחצי משרה בלבד, ומשכורתו החוקית הספיקה רק לאוכל, בגדים ואחזקת מכונית. הוא חי ככה מעל עשר שנים ועד שנפגש בעוז וברמי היה מרוצה מאוד מחייו וחשב שהם מושלמים. רוב הדיירים בדירות שהיו נתונות להשגחתו היו זוגות צעירים, או שניים שלושה שותפים לדירה, בדרך כלל סטודנטים. עד שנתקל בעיניו הכחולות כהות של עוז שנצצו בתוך פניו השחומים היפים אף אחד מהדיירים לא ממש עניין אותו, ולא היה אכפת לו מה מצב היחסים ביניהם, הוא דאג רק לשכר הדירה שיגיע בזמן ושהם לא יסתמו את הביוב ולא יהרסו שום דבר.
מניסיונו אנשים יכלו להיות מאוד לא זהירים לפעמים - השאירו תנורים דולקים, זרקו חיתולים לאסלות. סתמו את הכיור עם טינופת. טרקו דלתות בכוח. שוברים את הידיות ואת המשקוף. או מסתלקים מהדירה לכמה ימים בלי לדאוג לסגור היטב את הברזים וגורמים להצפה, ומה שהילדים או חיות המחמד שלהם היו עושים לקירות... עדיף לא לחשוב על זה בכלל.
מי שהגיע לראות את הדירה וחתם על החוזה היה יוני, בחור רגיל למראה שלא עורר את תשומת ליבו של רמי שהתייחס אליו בנימוס אדיש כמו שהתייחס לשאר הדיירים. הוא שינה את יחסו רק כשעוז הופיע פתאום לצידו של יוני שהציג אותו כשותף שלו לדירה. דגל הגאווה הקטן שעוז תקע בתוך בקבוק והציב בסלון הסביר בלי מילים איזה מין שותפים הם, ופתאום רמי לא הצליח להתרחק מהדירה המסוימת הזו. ככפוי שד הוא התייצב שם כל יום, ולפעמים גם פעמיים ביום, מנסה להתנהג בידידותיות ולהיות חביב ומועיל ומצליח רק לעצבן את השניים.
הוא ידע שזה מגוחך ושהוא מתנהג בצורה מוזרה, אבל לא הצליח לשלוט בעצמו. לא פעם מצא את עצמו זומם לבצע כל מיני תקלות בדירה של עוז ויוני כדי שיהיה לו תירוץ לשהות שם זמן רב יותר, ואולי גם לזכות לקבלת פנים נעימה יותר. "זה רק מין טירוף זמני משונה כזה, זה כבר קרה לי פעם ועבר, אני בטוח שזה יעבור בקרוב." שפך את ליבו בפני גילה - הפסיכולוגית הנחמדה והמבינה שלו, היא עלתה לו הון ובגללה הוא ויתר על החלפת הרכב שלו והמשיך לנהוג במכונית בת חמש וחצי שנים, אבל זו הייתה הקלה כל כך גדולה לשפוך את הלב בפני מישהי שלא שפטה אותו ולא נזפה בו כל הזמן. גילה הייתה שמנמונת רכת דיבור ועדינה ואם הוא רק לא היה נמשך לגברים...
לקח לו זמן רב לאזור עוז ולפנות לפסיכולוגית, הוא פחד שהיא תלעג לו, שתזלזל בחששותיו, ובעיקר פחד שתספר עליו למישהו, שיספר למישהו אחר, ובסופו של דבר סודו הנורא יתגלה למישהו שמכיר אותו, מישהו מהעבודה למשל, או אחד הדיירים של מר גולדנברג, ובסופו של דבר הסוד יתגלה לאימו ואז...
"אתה לא יודע שפסיכולוגים, רופאים ועורכי דין חייבים לשמור על סודיות ולא לגלות לאף אחד מה שהקליינטים שלהם מספרים להם?" השתוממה גילה כשהוא העז, אחרי חצי שנת דיבורים על ילדותו ומותו המוקדם של אביו, לגלות לה את חששותיו.
"כן, אבל... "
"וגם אם נניח שאנשים שמכירים אותך היו מגלים שאתה הומו, וזה היה מגיע איכשהו לאימא שלך, מה אתה חושב שהיא הייתה עושה?"
"אני לא יודע." התקפד רמי בתוך עצמו, "אני לא רוצה לחשוב על זה." פלט בזעף ולכסן מבט לשעון שהראה שיש עוד עשרים דקות עד סוף הפגישה, למרות שהן עלו לו כסף רב הוא היה שמח לוותר עליהן ולנוס משם, אבל אז, מה גילה תחשוב עליו?
"רמי," רכנה גילה לעברו ונגעה בעדינות בברכו, הבעת השתתפות רכה ומנחמת על פניה, "אתה כבר בן שלושים וארבע, ואף פעם לא הייתה לך חברה רצינית, לא עולה בדעתך שיש מצב שאנשים משערים שאתה..."
"כן, אבל הם לא יכולים להוכיח כלום כי אני כמעט אף פעם... מה אכפת לי מה אנשים חושבים אם אף אחד לא ראה אותי עם גבר?" התריס רמי בעקשנות.
"אמרת כמעט," שלבה גילה את ידיה בחיקה העגלגל והרך ובחנה אותו בסקרנות, "למה?"
"כי פעם אני... כי... זה קרה רק פעם אחת, והוא היה רק ילד בן שבע עשרה, ילד יפה מאוד וממש ממש סקסי אבל..."
"איפה נפגשתם?"
"באטרף, והוא ישר אמר שהוא בארון, והוא בכלל לא בטוח שהוא כזה, אבל בגלל שהוא הולך להתגייס בעוד שבוע הוא רוצה לנסות לפחות פעם אחת ו..." זיכרון השעות המעטות שבילה עם אור יפה התואר הרעיד אותו, זה קרה לפני כמעט שנתיים, ואור לא יצר איתו קשר מאז, וגם הכרטיס שלו באטרף נעלם אחרי חודש, ובין כה וכה הם לא עשו כמעט כלום, בעיקר נגעו זה בזה והתנשקו קצת, ולבסוף גמרו אחד על השני. מאז הוא לא פגש יותר אף אחד שעורר בו חשק להגיח מתוך הקונכיה  שלו, אף אחד חוץ מעוז המדהים שלא יצא לו מהראש מהרגע שראה אותו.
הפגישה הסתיימה סוף סוף, ורמי חזר לאיטו הביתה, מתכנן להתארגן לביקור בחדר הכושר, אבל משום מה, כמעט מבלי משים, גילה את עצמו עומד שוב לפני הבניין בו שכנה דירתם של עוז ויוני.
הוא הצליח להתאפק ולא ביקר שם כבר יומיים, בעצם יום וחצי אבל... רמי התלבט בינו לבינו וכמעט שהצליח לשכנע את עצמו לוותר ולהמשיך הביתה, אבל אז נפתחה פתאום דלת הבניין ויוני יצא החוצה, נושא תרמיל כבד על שכמו וגורר אחריו טרולי ענקי. שניה אחר כך צצה מונית לפני פתח הבניין ויוני דחף לתוכה את כל הכבודה שנשא עליו, רץ חזרה לבניין וחזר עם עוד טרולי, גדול אפילו עוד יותר מהראשון, בתוספת תיק גדול שנראה כבד מאוד.
יוני העמיס את מטענו על המונית, נכנס לתוכה והסתלק בלי להמתין לעוז. רמי לא היה יכול להתאפק יותר, הוא היה חייב לבדוק מה קורה פה. הוא עלה לדירה והופתע לגלות שהדלת פתוחה מעט, וכשהציץ פנימה גילה את עוז יושב בסלון ובוהה במבט קודר בטלוויזיה הכבויה.
"עוז?" הדף רמי את הדלת ונעמד על הסף, "מה קורה? הכל בסדר?"
עוז קם וניגש אליו, "הכל לא בסדר." אמר, דמעות גולשות על לחייו, "יוני עזב אותי." הוסיף והחל להתייפח בקול.
"כן, ראיתי אותו, אני... אני ממש מצטער חמוד." הושיט אליו רמי את זרועותיו בניסיון מגושם לנחם אותו, ונדהם כשעוז נכנס בין זרועותיו, נצמד אליו, השעין את ראשו על כתפו והרטיב את חולצתו בדמעות צער רותחות.

2. ריבאונד
"היית מאמינה? יוני עזב את עוז בגלל שהאקס שלו חזר לארץ וביקש שהם שוב ינסו להיות יחד, שלוש שנים יוני לא שמע ממנו מילה אבל ברגע שההוא רק רמז לו יוני מיד ארז את הדברים שלו וחזר אליו בריצה."
"כמה זמן יוני ועוז היו יחד?" התעניינה הפסיכולוגית.
"שנה ומשהו, אבל רק לפני חודש הם עברו לגור יחד, עוז היה בטוח שהם מסתדרים נפלא ומאוד הופתע לגלות שכל הזמן יוני בעצם התגעגע לאקס שלו, ושהוא בעצם רק ריבאונד."
"זו באמת הפתעה מאוד לא נעימה." הסכימה גילה, "אז מה הוא הולך לעשות עכשיו?"
"מה עוד הוא יכול לעשות?" משך רמי בכתפיו, "לסבלט את החדר של יוני כמובן, ולקוות שהפעם יהיה לו יותר מזל."
"הוא יודע מה אתה מרגיש כלפיו?" תהתה גילה.
"חלילה," נבהל רמי, "מה פתאום? הוא אפילו לא יודע שאני הומו, בעיניו אני סתם אחד שמתקשרים אליו לפתוח סתימה בביוב ולהחליף מנורות שרופות."
"ואתה מתכוון לגלות לו יום אחד?"
רמי התפתל בכיסאו, מתלבט ומתענה, מצד אחד עוז המדהים ויפה התואר פנוי עכשיו, ויש לו הזדמנות, מצד שני רק הרגע הוא נפרד מבן זוג שאהב בכל ליבו, ובטח אין לו ראש וחשק לכלום, אבל מצד שלישי אולי דווקא יש לו, ואולי זה בדיוק הזמן להציע לו ריבאונד? אבל האם זה באמת מה שהוא רוצה להיות, רק הפוגה קלה הסחת דעת חסרת חשיבות? עוז כל כך יפה ומדהים, למה לא מגיע לו להיות עם בחור נהדר כזה, במה יוני הבוגד טוב ממנו?
"אני לא יודע." הודה לבסוף.
"אתה רוצה להיות יום אחד בזוגיות רמי?" הישירה אליו גילה מבט.
"כן, בטח, ואם רק הייתי יכול להשיג מישהו מדהים כמו עוז... אבל איפה, מה פתאום שבחור יפה ומושלם כזה ישים עלי בכלל?"
"למה לא? אתה נראה בכלל לא רע, אתה משכיל ומסודר כלכלית, יש לך טעם טוב בבגדים, אתה רהוט ויש לך חיוך נחמד, למה שלא תהיה לך זוגיות?"
"כי אני יכול להיות רק עם גבר, וכדי להיות עם גבר אני חייב לצאת מהארון, ואת זה אני כמובן לא יכול לעשות ולכן..."
"למה לא? למה אתה מרגיש שלצאת מהארון זו לא אופציה סבירה בשבילך?" קימטה גילה את מצחה במורת רוח.
"כי לא." השיב רמי בקוצר רוח, "אני לא מוכן שאנשים ידעו עלי, אני פשוט לא יכול... לא! אולי אם אני אמצא מישהו שחייב גם כן להיות בארון, אולי מישהו נשוי, או דתי או משהו כזה... אני באמת צריך להתחיל לחפש יותר במרץ."
"ומי הפריע לך לחפש עד היום?"
רמי משך בכתפיו ותקע מבט קודר ברצפה, "אף אחד, האמת שאני כן מחפש כל הזמן, אבל חוץ מהבחור ההוא שסיפרתי לך עליו עוד לא נדלקתי על אף אחד."
"חוץ מעוז." ציינה גילה.
"חוץ מעוז שלא בארון כמובן, ובטח יצחק אם ישמע שאני רוצה אותו, אולי, אם אני אשחק נכון בקלפים שלי ואעזור לו למצוא מהר מישהו שיחליף את יוני, עדיף מישהי כמובן, אז... לא, שטויות, אני סתם מקשקש, בעיניו אני סתם הנודניק הזה שמציק לכולם." נאנח רמי, "תגידי, את באמת חושבת שיש לי חיוך נחמד?"
"כן, בהחלט." אישרה גילה בתוקף, הודיעה לו שהזמן נגמר וביקשה ממנו שלקראת הפגישה הבאה יכין לה רשימת סיבות לכך שהוא מסרב לצאת מהארון.
רמי נהג לאיטו חזרה הביתה, מנסה לחשוב על הסיבות לכך שהוא חייב להישאר בארון, הוא לא יכול היה לתת סיבה אחת הגיונית, חוץ מההרגשה חסרת הביסוס שאם מישהו ידע עליו יקרה אסון, שום דבר לא יהיה יותר אותו דבר, וכל חייו יתמוטטו. הוא ידע שזו הרגשה טיפשית, אבל לא היה מסוגל לשלוט בה.
ברגע שהוא החנה את מכוניתו מתחת לדירתו הודיע לו הנייד שלו שהוא קיבל הודעת ווטסאפ, ולשמחתו ההודעה הייתה מעוז, "מצאתי מישהו שמעוניין לסבלט את החדר של יוני, מתי תוכל להגיע לפגוש אותו?"
"אני כבר בא." הקליד רמי בתשובה, וכמה דקות אחר כך התייצב בדירתו של עוז בתקווה שהסבלט המיועד יהיה מבוגר, שמן ומכוער, ורצוי גם לא הומו. תקוותו נכזבה, המחליף של יוני היה צעיר, בלונדיני, חמוד וללא ספק הומו, תיק הצד שהטלטל מכתפו היה מכוסה בסיכות צבעוניות עם סמלי הגאווה, היתרון היחיד שרמי מצא בו היה גזרתו השמנמנה.
"אני ליאור." חייך אל רמי חיוך נחמד מעוטר בגומות חן, "ואני ממש ממש צריך חדר והמקום הזה פשוט מושלם."
"לילוש ואני חברים ותיקים." הסביר עוז, "ולמזלי בדיוק השבוע הוא קיבל עבודה לא רחוק מפה, והוא ישמח מאוד להיפטר מהשותפה המעיקה שלו ולעבור לכאן כדי להחליף את יוני."
"או. קיי." ענה רמי לאט, מתאמץ לחשוב על סיבה הגיונית לדחות את הבלונדיני החמוד הזה שעשה רושם כמי שמשתוקק להחליף את יוני, "ומה עם ערבים?"
"אני אהיה הערב שלו," התערב עוז, "אני מקווה שזה בסדר."
"אהה... אני לא יודע, אני צריך לשאול את מר גולדנברג." התחמק רמי מתשובה. הוא חש ממולכד, מצד אחד היה ברור שעוז וליאור חברים טובים ושעוז משתוקק לגור עם ליאור, ואם הוא יסרב עוז יכעס עליו, אבל מצד שני, אם הוא יסכים אז... רק תראה איך הם צוחקים אחד אל השני, שקוף שהם רק מחכים שהוא יעוף משם כדי להתנפל זה על זה ולעשות מרתון סקס סוער.
"איפה בדיוק אתה מתכנן לישון ליאור? כי הדירה הזו מתוכננת בעצם לזוג, וחדר השינה השני הוא די קטן ואין בו מיטה."
"זה בסדר, יש לי פוטון מתקפל שיתאים בדיוק."
"או שתוכל לישון עם עוז." שם רמי את נפשו בכפו והעיר הערה פזיזה, מוסיף לה חיוך מזויף שכיסה, כך הוא קיווה, על הייאוש שאחז בו.
השנים החליפו מבט מופתע משהו, ואחרי רגע של שתיקה פרצו בצחוק, "אין מצב, זה לא יקרה." הצהיר ליאור בביטחון. "עוז מדהים אבל הוא ממש לא הטיפוס שלי."
"גם את לא הטיפוס שלי לילוש חמודה." הצטחק עוז בחביבות ושתל נשיקה על לחיו הוורדרדה של ליאור, "וחוץ מזה אני נמצא עכשיו בגמילה מגברים, לא שזה משנה כל כך כי כמו שאני מכיר אותו ליאור היה מעדיף דווקא אותך רמי."
"אני מעדיף גברים בוגרים יותר, כוסונים כמו עוז ממש לא עושים לי את זה." הסכים ליאור בעליזות, "אבל די כבר עוז, אתה לא רואה שאתה מביך את בעל הבית הסטרייט מאוד שלנו?"
"אני לא בעל הבית שלכם." מחה רמי, חש איך פניו מאדימים וליבו דופק במהירות, מפחד או מהתרגשות, הוא לא ידע, "אני רק הנציג שלו."
"לא נורא, העיקר שאתה סטרייט מאוד." גיחך ליאור והניח יד רכה ועדינה על כתפו, "אז איפה אמרת שחותמים רמי?"
***
"אז מה, עכשיו נדלקת על השותף לדירה של עוז? על הליאור הזה?" הרימה גילה גבה משועשעת.
"לא, מה פתאום? אני בכלל... הוא סתם אוחצ'ה דבילית, את יודעת מה זה אוחצ'ה?"
"כן, אני יודעת." הנהנה גילה, "יפה מצידך שנתת לו לסבלט את הדירה למרות שהערב היחיד שלו היה עוז."
"זה לא אני, זה מר גולדנברג, הוא אמר שאין שום בעיה עם זה שדייר אחד ערב לדייר השני."
"אז מאיפה אמרת שעוז וליאור מכירים?" סירבה גילה להניח לנושא.
"מהתיכון, הם נפגשו בתחילת התיכון וגם בצבא הם היו יחד, ולפי מה שראיתי הם חברים ממש טובים, הם לא מפסיקים לספר בדיחות של הומואים ולצחוק." סיפר רמי בעגמומיות.
"איך אתה יודע?" השתוממה גילה, "עברת לגור אצלם?"
"לא, בטח שלא, אבל ליאור התעקש להזמין אותי לארוחת ערב אצלם, הוא מבשל נהדר וממש אוהב להאכיל אנשים, ואחר כך הם גררו אותי להופעת דראג באיזה מועדון, והערב אני שוב אצלם כי לליאור יש כרטיסים לאיזה הופעה במרכז הגאה... ניסיתי להתחמק, אבל הוא התעקש ופיתה אותי בסושי, הוא מכין סושי פשוט מדהים ואני מת על סושי."
"אז פתאום יש לך חברים הומואים," התבדחה דעתה של גילה, "תיזהר רמי, אנשים עוד יחשדו שגם אתה כזה."
"מצחיק מאוד." נהם רמי, מעמיד פנים שהוא זועף, אבל היה לו ברור שגילה יודעת שהוא לא באמת כועס.

3. תם השרב הגדול
"אז זו הדירה שלך?" סקר ליאור במבט מהיר ורואה כל את דירתו של רמי, "קצת קטנה, אבל מיקום מעולה, מושלמת בשביל רווק."
"גם בשביל זוג." הסתייג רמי, פתח את המקרר והציע בירה, או אולי מיץ? יש גם לימונדה.
"תלוי איזה זוג," התווכח ליאור, "אל תשכח שזוגות סטרייטים מתחילים מיד להתרבות, וההריונית לוחצת לעבור למקום מרווח יותר עם אוויר צח, גני ילדים טובים ובתי ספר לא צפופים, וכמובן שכל ילד צריך חדר משלו... והכי זוועה שבזמן האחרון גם הומואים נדבקו בשיגעון הזה וגם הם מתרבים, ועל לסביות בכלל אין מה לדבר." הוא התחלחל בדרמטיות, ביקש לימונדה, מחה את מצחו וסיפר בבת צחוק שהחזאי שנשאל הבוקר איזה מזג אוויר צפוי לנו אמר שצפוי מזג אוויר איחס, מתחיל שרבי ואביך, מתקרר לקראת הערב ונגמר בגשם בוץ, "וכל המשוגעות שעמדו ושפשפו את התריסים לכבוד פסח אכלו אותה." סיכם בחיוך זדוני.
"כמו תמיד." משך רמי בכתפיו באדישות. הוא תיעב את פסח, סלד מטירוף הניקיון שאחז בכולם ושנא את התורים הארוכים בחנויות, ואת עגלות הסופר העמוסות לכבוד החג, "אז איפה אתה בסדר?" שאל את ליאור, מחקה בלגלוג מבטא פולני דשן.
לתימהונו בן שיחו לא הבין את הבדיחה ולא רק שלא חייך אלא נראה פגוע, ואפילו נבוך,
"עוד לא החלטתי." ענה בעצבנות, "ואיפה אתה תהיה?"
"כמו תמיד, בבית, אוכל פיתות ומחכה שהסיוט ייגמר. שונא את החג הזה, אחרי שסבתא נפטרה אפילו אימא הבינה שאין טעם לעשות יותר סדר משפחתי, היא ואבא נוסעים לאיטליה או לשוויץ, ושאר האחים שלי הולכים למשפחות של הנשים שלהן."
"כמה אחים יש לך?"
"שלושה, שני בנים ובת, כולם מוצלחים, נשואים לבני זוג מוצלחים גם כן, וכולם הורים לילדים, רק אני הכבשה השחורה, ומה אתך ליאור?"
"אני דתל"ש, ההורים שלי חרדים וכבר עשר שנים אין לי קשר עם אף אחד מהמשפחה." סיפר ליאור, מנסה להעמיד פנים אדישות, אבל רמי הבחין שזו רק העמדת פנים, וזיק של חיבה ורחמים ניעור בו כלפי אורחו. "אתה מוזמן לבוא אלי לחגוג איתי פסח לא כשר." חייך בחמימות אל ליאור שהודה לו וסיפר שגם השנה הוא החליט ללכת לחגוג במרכז הגאה וכבר הבטיח להם להביא את עוגת הפסח המפורסמת שלו, "גם אתה יכול לבוא רמי."
"אפילו שאני לא הומו?" תהה רמי.
"אף אחד לא שואל מה אתה עושה ועם מי, מספיק שתביא בקבוק יין טוב ותיאבון בריא." אישר ליאור, "כדאי לך, הם ממש נחמדים, קוראים בהגדה אלטרנטיבית, שרים וצוחקים המון, יש הרבה חבר'ה צעירים ושמחים והשנה גם עוז הבטיח שיבוא." הוסיף.
רמי נדרך, "הוא לא הולך להורים שלו השנה?"
"לא, לפני שנה הוא היה עם יוני, ונורא נהנה להגיע למשפחה עם בן זוג, השנה מבאס אותו לבוא לבד, ולכן הוא החליט לא להגיע."
"טוב, בסדר." הסכים רמי, "אם אתה חושב שזה בסדר גם אני אבוא, תגיד, הכל שם כשר לפסח?"
"כן, כי יש די הרבה אנשים דתיים שזה חשוב להם, אבל האוכל עדיין טעים. תגיד רמי,"  התיישב ליאור בנוחיות על כורסת הטלוויזיה המשוכללת של רמי ונשא את מבטו לעבר מארחו שעמד מולו, "מה בדיוק קורה בינך לבין עוז?"
רמי האדים ואחר כך החוויר, ושוב האדים. ליבו הלם במהירות ובירכיו נחלשו כל כך עד שהוא נאלץ לצנוח על הספה, "למה אתה מתכוון? מה צריך לקרות בינו לבינו? למה? הוא אמר לך משהו?" אישוניו התרחבו בבהלה, "מה הוא אמר?" חקר את ליאור.
"תירגע," טפח ליאור קלות על פרק ידו, "עוז לא אמר לי כלום, ואני די בטוח שהוא בכלל לא שם לב שיש לך קראש עליו, למזלך בחורים שנראים כמוהו לא ממש שמים לב לרגשות של אנשים אחרים."
"אין לי מושג על מה אתה מדבר." גמגם רמי, מנסה לגייס מתוכו זעם תוקפני שישתיק את החוצפן הזה שמעז להתנחל לו בשלווה באמצע הבית, להתרווח על הכורסה שלו, ולהעיר הערות חצופות ומדויקות עד כאב.
"טוב, אז לא." הצטחק ליאור, ולגם בנחת מהלימונענע שלו.
"מה לא?" התעצבן רמי ומחה אגלי זיעה ממצחו. חמסינים תמיד גרמו לו לחוש רע - ראשו כאב, גרונו היה יבש והשמים האפורים דיכאו אותו.
"לא כל מה שאמרתי, אתה לא הומו, אתה לא דלוק על התחת היפה והשרירי של עוז, ולא חולה על העיניים הכחולות שלו ועל הריבועים המדהימים שלו, ובטח שאתה לא רואה אותי ממטר כי אני שמן ונשי וקשקשן שלא יודע לסתום את הפה, וכמו דביל אומר לך בפנים מה אני מרגיש."
"מה.... מה אתה מרגיש לילוש?" לחש רמי. גרונו היה יבש, והוא ייחל שהשרב המעיק יישבר סוף סוף בגשם קיצי מרענן.
"חרמן עליך בטירוף ומת לרדת על הברכיים ולמצוץ לך." ענה ליאור בפשטות ונתן לו את כוס המשקה המלאה למחצה שאחז בידו, "קח, תשתה, אתה נראה מיובש."
רמי אחז בכוס הקרה, הלחה מעט, ובעוד הוא לוגם בצמא את המשקה הקר, משיב הנפש שטעמו החמוץ מתוק ערב לחיך ומרענן ירד ליאור על ברכיו, פתח בזריזות את חגורתו, הוריד במשיכה זריזה ותקיפה את מכנסיו ותחתוניו של רמי עד לברכיו, אחז באשכיו ביד קטנה, חמימה ורכה ולקח את אברו המכווץ מהלם לפיו. אברו של רמי התאושש במהרה מההפתעה, הזדקף, התקשה וגדל בתוך פיו החם והשוקק של ליאור שינק אותו לתוכו במסירות, מלקק ושואב, עולה ויורד, מלטף ומתלהב עד שרמי, מופתע מהמהירות ומהמיומנות של ליאור, גמר בתוך פיו.
נבוך ניסה רמי להתנצל, אבל ליאור אמר לו שזה בסדר גמור ושיפסיק לדבר שטויות, ולהפתעתו של רמי הוא התיישב עליו בפישוק, פלג גופו העליון חשוף, והצמיד את שפתיו אל פיו של רמי, נישק אותו ותוך כדי כך פרם את כפתורי חולצתו, ואחר כך הצמיד את חזהו הלבן והחלק אל חזהו השעיר והרחב של רמי. "אני עדיין חרמן." הצהיר והחל לחכך את אברו, שבדיוק כמוהו היה שמנמן, ורוד וחמוד, כנגד בטנו של רמי. "אתה כזה חתיך ושרירי וגברי רמי," גנח ליאור בין נשיקה לנשיקה - הוא היה נשקן מעולה, "תחבק אותי חזק." הורה לרמי שציית בעונג, מופתע כמה נעים היה המגע בעורו החלק של ליאור. ליאור גמר על בטנו של רמי ומיד ניתר מעליו ומשך אותו למקלחת, "בוא נתרחץ יחד."
רמי ציית ובעזרתו של ליאור הזריז פשט את שאר בגדיו, תוהה מתי הספיק אורחו הצעיר להיפטר מבגדיו. הם נכנסו ערומים למקלחת וסיבנו זה את זה בהנאה. לרמי שוב עמד וגם אברו הנחמד של ליאור היה מוכן שוב לפעולה. ליאור הוביל והפעם הם הגיעו לחדר השינה של רמי, "אתה הבחור הראשון שנכנס לפה." גילה רמי לליאור, והדף אותו לעבר המיטה. ליאור השתרע עליה בלי היסוס, נשכב על בטנו, הבליט את עכוזו הוורוד והחלק, והציץ מעבר לכתפו לעבר רמי, "ומה עם בחורות?" תהה, "כמה כבר היו פה?"
"אף אחת." הודה רמי ונשכב לצידו של ליאור, "אתה הבן אדם הראשון שנכנס למיטה הזו." הצהיר, רגע אחר כך פילח ברק את השמים האפורים ומיד אחריו הגיע רעם מתגלגל וגשם החל נוקש על התריסים המאובקים.
תם השרב הגדול לחש רמי לנפשו, ביתק בזריזות את בתוליו של קונדום שהמתין זמן רב מידי במגירת הלילה שלו, העלה אותו על אברו ושיקע את לשונו בין פלחי עכוזו של ליאור שגנח בעונג, דרש זין ומיד, וחיש קל קיבל את מבוקשו.
"מה יש לך?" התרעם ליאור אחרי שהסקס נגמר והם שכבו זה לצד זה ונחו, "אתה מרגיש לא טוב? למה אתה שקט כזה?"
"אני בסדר," רטן רמי ופילל שליאור יתנדף איכשהו מדירתו ויעלם כלא היה.
"אתה רוצה שאני אלך?" הפגין ליאור כשרון מפתיע לקריאת מחשבות.
"לא, כן, אולי, אני מצטער ליאור, אני פשוט... אני... אין לי מושג למה אבל זה קורה לי לפעמים."
"מה בדיוק קורה לך? לפעמים אתה בדיכאון, נעשה עצוב בלי סיבה?"
"כן, אתה צודק, אבל למה בלי סיבה, אני בדיכאון ובהחלט יש לי סיבה." החווה רמי בידו על המיטה הפרועה וההפוכה שלו.
"יש גברים שנעשים מדוכאים קצת אחרי סקס, אבל אל תדאג, זה עובר." הרגיע ליאור והתחיל להתלבש.
"זה לא קרה לי אף פעם עם בנות, רק סקס עם גברים מדכא אותי."
"מתי היה לך סקס עם בנות?" השתומם ליאור, "אף פעם לא ראיתי אותך עם בחורה."
"כשהייתי צעיר יותר יצאתי עם נשים והיה גם סקס, אבל אז פגשתי בחור יפה אחד ו..." הוא נאנח, "עזוב ליאור, לא מתחשק לי לדבר עכשיו."
ליאור הנהן, "אני רואה, טוב, אני זז, להתראות בסדר."
"אבל ליאור אני עוד לא..."
"שטויות, אין מצב שתשב לבד בבית בערב פסח, אני אבוא לקחת אותך, תלבש חולצה יפה ותתגלח, להתראות נשמה." נישק את לחיו ופרח לדרכו, שמח וטוב לב. 

4. אחרי החגים
"נו, אז איך היה בסדר?" התעניינה גילה כשהם נפגשו אחרי החגים.
"אה..." התלבט רמי, "חלק היה טוב ואפילו נעים, אבל היה גם חלק רע, אפשר להגיד שזה התחיל טוב והלך והשתפר עד שנעשה זוועה. את בטוחה שאת רוצה לשמוע מה היה כי זה לא סיפור נחמד כל כך."
"זה בסדר, תספר הכל." רכנה גילה לעברו בסקרנות.
"אז קודם את צריכה לדעת שאני ולילוש, זאת אומרת ליאור, השותף של עוז..."
"ליאור האוחצ'ה השמנמן?"
"כן. אז אני והוא... זאת אומרת," רמי מגמגם, קצת נבוך, "אז מה שקרה זה שיומיים לפני הסדר הוא קפץ אלי לדירה ופתאום נהיה לנו מין קטע..."
"קטע? איזה קטע?"
"קטע של סקס, הוא פשוט תפס אותי לא מוכן, ואם את זוכרת היה אז חמסין מגעיל כזה ו... טוב, זה לא ממש שייך, אבל בקיצור, היה סקס ולהפתעתי הוא היה ממש טוב, ואחר כך ליאור אמר שעוז הוא מהטיפוסים האלה שלא ממש שמים לב למה שקורה אצל אחרים, ושהוא לא שם לב שיש לי קראש עליו, ואחר כך הוא הזמין אותי לסדר פסח במרכז הגאה, מסתבר שהם עורכים סדר פסח לכאלה שלא רוצים או יכולים לחגוג עם המשפחה, ותשמעי איזה קטע מוזר, מסתבר שליאור בא מבית דתי ושבגלל שהוא יצא מהארון, שזה בכלל משונה, כי איך אחד שנראה ומתנהג כמוהו מסוגל להיות בארון בכלל? אבל בכל אופן, אחרי שהוא הודיע למשפחה שלו שהוא הומו הם העיפו אותו מהבית, ולדעתי זה די כואב לו, לא שהוא יודה בזה. האמת שבכלל לא רציתי ללכת לסדר פסח עם המון הומואים, אבל גם למשפחה שלי לא רציתי ללכת, גם כי הם מבאסים וגם כי אף אחד לא הזמין אותי, אבל זה לא קשור בכלל, מה שבעצם רציתי לספר זה שליאור בא לקחת אותי לסדר פסח, ואפילו בחר בשבילי בגדים, והאמת, פחות או יותר גרר אותי לשם."
"אם הוא גרר אותך זה אומר שלא רצית ללכת?" התעקשה גילה להעמיד דברים על דיוקם.
"רציתי ולא רציתי," הודה רמי אחרי דקת היסוס, "אבל ליאור אמר שעוז יהיה, ולכן בסוף השתכנעתי והלכתי, ולא הצטערתי כי עוז באמת היה, ואפילו ישב מולי ומול ליאור, וגם האוכל היה מעולה, והקראת ההגדה בכלל לא הייתה מעיקה ומייבשת למרות שמי שניהל את הסדר היה בחור חמוד אחד שבא ממשפחה חרדית. שרנו המון שירים והייתה אווירה ממש נחמדה, ופגשתי המון חבר'ה מקסימים, וליאור הציג אותי בפני כולם והסביר לי הכל, באמת שהיה כיף ובכלל לא הצטערתי שגם אחרי האוכל המשכנו לקרוא בהגדה כי אדם, זה החמוד שניהל את הסדר, קרא ממש יפה, והייתה מקהלה ששרה וסחפה את כל השאר לשיר אתם. אה, ושכחתי לספר שהיו גם נשים וילדים קטנים ככה שזה לא נראה סדר הומואי פתטי כזה."
"למה סדר הומואי נראה לך פתטי?" זקפה גילה גבות משתוממות.
"כי פסח זה חג משפחתי ולעשות סדר רק עם גברים זה... זה פתטי, אגב, את יודעת שהיו גם כמה משפחות של גברים עם ילדים? היו שם שתי תאומות ממש מתוקות עם אבא ואבא, בחורים פשוט מקסימים, בשבוע הבא אני נפגש אתם שוב בטיול האביב של הקהילה, אנחנו נטייל בשמורת הכרמל וגם נעשה פיקניק, התאומות הבטיחו שיביאו את הכלב שלהם לטיול, הן רצו לקחת אותו גם לסדר פסח, אבל האבאים לא הרשו כי הם חשבו שהכלב ישתעמם ויפריע."
"נשמע שנהנית מאוד, אז מתי הגיע החלק הפחות מוצלח?"
"זה קרה לקראת הסוף, עוז קיבל טלפון ממישהו, ליאור חושב שמהאקס שלו, ונעשה מאוד מצוברח ועצוב, והתחיל לשתות יותר מידי... אומרים שהאופי האמיתי של בן אדם מתגלה שהוא שתוי כי אז אין לו יותר עכבות, את חושבת שזו נכון?"
"יש בזה משהו," ענתה גילה בזהירות, "אבל מצד שני גם העכבות של בן אדם הן חלק מהאופי שלו, ככה שזה נכון רק בחלקו, למה? איך עוז התנהג כשהוא שתה?"
"חרא." ענה רמי בקצרה, "הוא התחיל לדבר שטויות ולקלל בלי שום התחשבות שיש שם ילדים קטנים וממש נעשה מטרד, בסוף לא הייתה ברירה והסעתי אותו הביתה כי הוא לא היה מסוגל לנהוג, ואת המפתחות של האוטו שלי השארתי לליאור שהיה צריך להישאר לעזור לסדר הכל, רציתי לעזור לעוז לשכב לישון וממש התבאסתי ממנו, נכון שהוא עדיין נראה מדהים, אבל מה זה עוזר אם הוא מתנהג כמו איזה אפס כפוי טובה? ואם זה לא מספיק בסוף הוא גם הקיא עלי והייתי צריך לנקות את כל הגועל נפש, מזל שליאור הגיע לעזור לי."
"אתה מדבר המון על ליאור." חייכה גילה, "וכמה שאתה מספר עליו יותר ככה הוא יותר מוצא חן בעיני."
"גם בעיני הוא מוצא חן מאוד." הודה רמי, "בהתחלה חשבתי שהוא סתם שמנצ'יק אחד, אבל טעיתי, מסתבר שאסור לסמוך על רושם ראשון, נעשינו ממש חברים, ואם לא הייתי בארון והוא לא היה צעיר כל כך..."
"בן כמה הוא?" תהתה גילה.
"בן עשרים ושמונה, צעיר ממני בשמונה שנים שזה אולי לא המון, אבל גם לא מעט."
"גם ביני לבין בן הזוג שלי יש הבדל גדול, וזה ממש לא מפריע לנו." העירה גילה, "לגיל אין שום משמעות כל זמן שיש התאמה ומשיכה, אתה וליאור, אתם..."
"כן." הנהן רמי, וניסה לשווא לכבוש חיוך של שביעות רצון, "נכון שהוא לא שחום ואין לו ריבועים, אבל חוץ מזה הוא ממש... הוא בסדר גמור."
"גם כשהוא שותה?"
"אז זהו, שהוא לא שותה, וגם לא מעשן חוץ מקצת קנאביס בסופי שבוע, ואז הוא נעשה עוד יותר חמוד וחרמן ו... טוב, אני לא אכנס לפרטים כי זה מביך." הסמיק רמי, מתקשה להסתיר את שביעות רצונו.
"אני מבינה," הנהנה גילה והעיפה מבט חטוף בשעון, עוד חמש דקות, "תגיד רמי, למה אמרת שזה שאתה בארון זו בעיה? ואם כבר מדברים על ארון, איך זה שהומו בארון הולך לסדר פסח גאה ולפיקניק של הקהילה?"
רמי ניסה לנסח תשובה רצינית לשאלה של הפסיכולוגית שלו, ניסה להבין איפה בדיוק הוא עומד ואולי גם לעשות קצת תכניות לעתיד? למרות שמעולם לא ניהלו שיחת יחסינו לאן ליאור הצליח איכשהו להבהיר לו שהוא מעוניין לפתח ולהעמיק את הקשר שלהם, ולשדרג אותו מיזיזות נעימה לזוגיות, הוא אמנם לא ממש אמר את זה, אבל רמי הבין שאם הוא יתעקש להמשיך להיות בארון ולשמור את הקשר שלו עם ליאור בסוד הם יתרחקו זה מזה ובסוף ייפרדו, והמחשבה על כך העציבה אותו מאוד. נכון שליאור לא נראה כמו שהוא דמיין את הגבר האידאלי, אבל הוא היה כל כך חמוד, והיה כל כך נעים ללטף אותו, לישון איתו, לאכול ממטעמיו, ופשוט להיות איתו - במיטה, וגם מחוץ לה. כמה חבל שהוא לא יכול למזג את עוז ואת ליאור לבן אדם אחד שיהיה חמוד כמו ליאור ומדהים כמו עוז פנטז בינו לבין עצמו, והחנה את מכוניתו. כשעלה לדירתו גילה להפתעתו את עוז ממתין לו בכניסה, יושב על המדרגות ומעיין בנייד שלו.
"עוז, מה אתה עושה פה? הכל בסדר אתך?"
עוז קם וחייך אליו את חיוכו המקסים, "אני בסדר, ואתה?"
"מאה אחוז, ואחרי שאני אצלח את הימים הנוראים הכל יהיה עוד יותר טוב."
"איזה ימים נוראים?" התבלבל עוז.
"ככה אני קורא לימים שבין יום השואה ליום הזיכרון." הסביר רמי.
"אתה יכול פשוט להתעלם מהם, לא להסתכל בטלוויזיה ישראלית ולא לשמוע את השידורים ברדיו, רק תקנה סטרימר ואתה מסודר."
"יש לי כבר סטרימר." השיב רמי בקיצור, ואחרי שבחן שוב את פניו היפים של עוז החליט לא להיכנס להסברים מסובכים ולא לספר למה הוא חש חובה להסתכל על כל השידורים המדכאים של השואה, ולשמוע, שבוע אחר כך, את הזיכרונות הנוגים ושוברי הלב מהנופלים במלחמות ישראל. אני אספר על זה לליאור, הוא יבין חשב לעצמו, והזמין את עוז לשבת איתו במטבח.
"רוצה בירה? יש לי הייניקן." פתח רמי את המקרר.
"לא, תודה, עדיף שלא, עשיתי כאלה פאדיחות בסדר, יותר טוב שאני אשתה מיץ." 
"רעיון טוב." הוציא רמי קנקן מיץ מהמקרר. הם שתו יחד ועוז הסכים לאכול פרוסת עוגה. "אני חייב לך התנצלות," אמר אחרי שסיים את העוגה, "ליאור סיפר לי שהייתי גועלי בסדר, וגם שהקאתי עליך."
"כן, לא נורא, זה קורה, שכחתי מזה כבר." שיקר רמי.
"ליאור גם סיפר לי ש..." עוז היסס קצת, "שגם אתה בקטע של בנים."
רמי הנהן, ורק אז שם לב שהוא בעצם שוב יוצא מהארון, ושהפעם זה עבר ממש בקלות, אולי בגלל שגם עוז הומו?
"הוא גם אמר ש... תסלח לי אם זו טעות, אתה כבר מכיר את ליאור ואת השטויות שלו, אבל הוא אמר שיש לך קצת קראש עלי." הציץ בו עוז במבט שובב, קצת מפלרטט וקצת מתגרה.
"כן, סוג של..." הסמיק רמי במבוכה, והתפלא למה, במקום להתרגש ולהתלהב הוא בעיקר מרגיש אי נוחות, ומשתוקק שיקרה משהו שיפסיק את השיחה המוזרה הזו, שהטלפון יצלצל או שמישהו יכנס, לא חשוב מה, רק שהוא לא יאלץ להישיר מבט אל עיניו היפות של עוז שנראה משועשע בצורה מעצבנת.
"אז אם ככה..." הושיט עוז את ידו הגברית המחוטבת והשרירית ונגע בזרועו של רמי בליטוף שלא התפרש לשתי פנים. רמי הרגיש שעורו מצטמרר, ולא בצורה טובה, משהו במגע הזה הרגיש לו לא נכון. "תגיד עוז," קם ממקומו והתחיל לאסוף את הצלחות והכוסות, "למה התחלת פתאום לשתות? מה קרה לך באמצע הסדר?"
"האקס שלי פרסם בפייסבוק שלו תמונה שלו ושל החבר מבלים ונהנים בברצלונה."
"חבל שהסתכלת." אמר רמי.
"נכון." הסכים עוז.
"אתה עדיין מאוהב בו?"
"כן, כנראה שכן."
"ובגלל זה באת אלי? כדי להתנחם בריבאונד קטן עם מישהו שדלוק עליך?"
עוז נע בכיסאו באי נוחות, "כן, סוג של... חשבתי שתשמח."
"גם אני חשבתי ככה, אבל... אתה בחור ממש מדהים עוז, ובכל זאת, משום מה זה לא זה. מצטער."
"לא נורא, אולי זה לטובה." חייך עוז, משלים עם סירובו ברוח טובה, "תגיד, אתה וליאור, מה קורה בינכם?"
"לא יודע," האדים רמי, "אנחנו... לא יודע."
"אני מקווה שתגלה מהר כי לילוש מאוהב בך."
ליבו של רמי ניתר בחזהו בשמחת פתאום, "איך אתה יודע? זה מה שהוא אמר לך?"
"לא, אני חושב שאפילו לעצמו הוא עוד לא אמר את זה, אבל אני מכיר אותו הרבה זמן... הוא מהטיפוסים האלה שלא מסוגלים לזיין ולשכוח," הצטחק עוז, "הוא מאוהב." פסק, "תקשיב רמי, אני יודע שהוא לא נראה משהו, אבל הוא לא שרמוטה כמוני, הוא בחור נהדר, נשמה, אם לא הייתי הומו דפוק כזה אז... טוב, אני סתם מקשקש." הוא קם, נפרד מרמי בחיפזון והסתלק.