א. המלכה רוזי

1. פגישה עיוורת

מאז שנכנסתי לעולם הבדס"מ התכתבתי עם המון גברים. כתבתי סיפורים, עניתי לתגובות, הייתי פעילה, שובבה, נמרצת, דעתנית. הייתי נהדרת כי הכל היה וירטואלי, ואני פרחתי בעולם הזה, הווירטואלי, שבו כשרון התבטאות, יכולת ניסוח, וגם איות נכון ותשובות שנונות, חשובות יותר מגוף נאה, עור צעיר ומתוח וחזה ענק.

כתבתי סיפור ציני ומתגרה שגרר כמה תגובות בוטות, ואז קבלתי מייל ממנו – מאור.

התחלנו להתכתב ונתפסנו זה על זו. מההתחלה הוא היה ישר לגמרי, הפנה אותי לכל הפרסומים שלו - הוא עוסק הרבה בתרגום ומתעמק ברצינות בעולם הבדס"מ - גילה בקיאות של תלמיד חכם בחומר, גילה כושר ניסוח שלא נפל משלי, והכי חשוב - היה ג'נטלמן אמיתי. ממש מפתיע אצל אדם שנולד כשאני כבר הייתי אישה נשואה.

הוא לא הסתיר שהוא מחפש לו מלכה, ואני, שבהתחלה התייחסתי אליו כאל נער צעיר וחביב, מצאתי את עצמי, עם הזמן, פונה אליו שוב ושוב, שואלת לעצתו, מספרת לו על ההרפתקאות שלי בג'ונגל הוירטואלי, שופכת לפניו את ליבי, ומקשיבה לו קשב רב.

מובן שאחרי כמה חודשים התחלנו לחשוב על פגישה. הבדל השנים הטריד אותי יותר מאשר אותו. הוא העדיף נשים מבוגרות יותר, ולמרות שהייתי גדולה ממנו בשנים הוא היה מנוסה ממני בהרבה.

עם הזמן הגענו לפתיחות מדהימה ולאינטימיות שעם בעלי לא הצלחתי להגיע מעולם. התחלתי לפנטז שאני פוגשת אותו, וגם הוא, מצידו, למרות שלא רצה ללחוץ, השתוקק לראות אותי.

החלטנו שלא יקרה כלום אם נפגש לכוס קפה בלבד. רק כדי שנוכל להביט זה בזו ואולי לתת נשיקה בלחי.

זה לא נחשב, זה פשוט להביט בעיניים של האדם שראה חלק כה גדול מהנשמה שלי, זה הכל, חשבתי לעצמי כשהתכוננתי חסרת נשימה להיפגש איתו סוף סוף.

מאחר והיה ג'נטלמן וניסה תמיד להקל עלי ולתת לי הרגשה נוחה הוא הציע שנפגש בצפון, קרוב למקום מגורי. החלטנו על בית קפה קטן ואינטימי במרכז הכרמל.

"אני אשהה שם כמה ימים לצרכי עבודה." הודיע לי, ופשוט חבל שאהיה כה קרוב אליך ולא נוכל להיפגש.

הסכמתי מיד, וכך מצאתי את עצמי, לבושה במיטב בגדי, פוסעת בשדרות המוריה לכיוון בית רוטשילד, ליבי פועם, ראשי מזמזם ורגלי רוטטות מפחד.

החלטנו שנלך לסינמטק ונראה שם את הסרט 'ז'יל וג'ים' שהיה בעל משמעות רבה בשבילי, מאחר והפנטזיה העיקרית שלי הייתה להיות נאהבת על ידי שני גברים באותו הזמן. הוא היה היחיד שהתוודיתי לפניו על הרצון הזה שתמיד נתפס אצלי כדבר מביש. הוא עודד אותי שהרעיונות שלי הם לגמרי נורמאליים, ושזה טבעי ואפילו מקובל.

למה מותר לכל גבר לחלום על שתי נשים במיטה שלו, ולך אסור לרצות להיות עם שני גברים?" שאל בהגיון חד כתער.

נכון, באמת, למה לא? כי אני כבר בת ארבעים פלוס וחונכתי שאישה הגונה לא צריכה לרצות לשלוט בגבר, ובטח שלא בשני גברים, אבל לכי תסבירי את זה לבחור צעיר בן עשרים פלוס שהתחיל לזיין בערך באותה שנה שאת התחלת לעשות התעמלות נגד צלוליטיס ולצבוע את השיער.

הפחד הכי גדול שלי היה שהוא ייתן בי מבט אחד ויברח, או גרוע מזה, הוא יכריח את עצמו להישאר, וכל הזמן ישאל את עצמו מתי כבר נפטרים מהדודה השמנה הזו ובורחים.

נכון, אני אישה די נאה לגילי, שמורה לא רע, אם כי מעט שמנמנה, אבל תמיד הייתי קצת מלאה. מי שמכיר אותי כבר התרגל לזה, אבל הוא?

וכל כמה שהבטיח ואמר שהוא אוהב נשים בוגרות ומלאות לא השתכנעתי. למה שאיש צעיר במלא פריחתו, שיכול לחזר אחרי צעירות בעלות עור מתוח ושדיים זקופים יביט בי בכלל?

נכון, חזרתי והזכרתי לו את גילי, הזהרתי אותו שאני מלאה ומבוגרת ולא יפיפייה מהממת, אבל הוא בשלו, "רוצה לדעת איך את נראית. מת לפגוש אותך."

וגם אני רציתי אותו הדבר. רק כמה חבל שלא יכולתי לשלוח לפגישה איתו את הגוף הצעיר שהיה לי לפני ההריונות והלידות.

הגעתי בזמן ומיד זיהיתי אותו. הוא הקדים כמובן, כמו ג'נטלמן אמיתי, ועמד בפתח סוקר את הנשים שישבו שם. הוא נראה בדיוק כפי שדמיינתי – גבוה, אבל לא יותר מידי. נאה, אבל לא בצורה מוגזמת. לא רזה מידי, לא שמן מידי, והכי חשוב - עיניים נוצצות בתבונה שהאירו את כל פניו הנחמדים.

מבטו התמקד בגברת אחת, כבדת גוף כבת גילי, שחיסלה ברעבתנות פרוסה ענקית של עוגת שוקולד שמטעמי דיאטה לעולם לא הייתי מעזה להרשות לעצמי. ראיתי איך הוא מביט בה בחלחלה. התוודיתי לפניו על תאוותי לשוקולד, אבל בין שאר הדברים ששמרתי לעצמי גם לא סיפרתי לו שאני לא מרשה לעצמי יותר מקובייה אחת קטנה בשבוע.

זה לא שרציתי לשקר לו, אבל הוא היה כל כך צעיר ונחמד, וכל כך העריץ נשים בעלות תאבון בריא שלא משתעבדות לדיאטות. לכי תסבירי לגבר צעיר בן עשרים וארבע על חילוף חומרים אחרי גיל ארבעים, ואיך רק המחשבה על שוקולד גורמת לך לעלות במשקל.

הוא בטח חושב שזאת אני, התחיל צחוק לחלחל בקרבי למראה הייאוש המבוהל שבעיניו, ולמרות זאת, כמו גבר אמיתי, הוא אזר חלציו והחל מתקרב אליה לאיטו.

פסעתי בעקבותיו, ורגע לפני שהוא פנה אליה נגעתי בכתפו. "זו לא היא, זו אני." אמרתי חרש באזנו.

הוא קפץ, מבוהל, הסתובב וסקר אותי בעיניים בורקות, מעביר את מבטו עלי מקצה תסרוקתי שעוצבה בקפידה בקו שובב שהלם את תלתלי, ועד לכפות רגלי הנעולות נעלים שחורות קלאסיות עם עקב בינוני ועיטור צנוע של פרפר כסוף.

למראה הבעת הרווחה שנשפכה על פניו חשתי מיד צעירה יותר בעשר שנים ויפה להפליא.

"למה לא אמרת לי?" מיהר להושיב אותי ליד שולחן צדדי נאה שהשקיף על נוף מפרץ חיפה.

"מה לא אמרתי?" השתוממתי, מחליקה בגנדרנות על חצאיתי האלגנטית ששסע קטן ומגרה הותקן בצידה השמאלי, חושף את דוגמת התחרה שעל הגרביונים השחורים והעדינים שלי.

"למה לא אמרת לי שאת יפה כל כך?" לחש ואחז בידי במחווה רומנטית שנראתה טבעית לגמרי, למרות הפרשי הגילים בינינו.

"אה, כנראה שהפרט הזה נשמט מזיכרוני." חייכתי אליו בחן, מודה לאל שהשקעתי באיפור מתוחכם שהבליט את יופיין של עיני הירוקות, הפרט המוצלח ביותר בפני.

מעל כוס קפה ועוגת גבינה בהינו זה בזה מוקסמים אחד מהשני, ושכחנו לגמרי את הסרט הישן ההוא שעמד להיות מוקרן בסינמטק. למי יש ראש לסרט שחור לבן עתיק ושמרני כשבראש שלנו רצים סרטים כחולים רטובים ומהבילים.

עוד בטרם התקרר הקפה היינו בדרך למלון, מלון קטן וצנוע שפקיד הקבלה שלו לא התרגש ממראה עוד זוג העושה דרכו במעלה המדרגות לחדר השינה.

"אור," אמרתי מסמיקה, "אני נורא מתביישת שתראה אותי ערומה. לא סיפרתי לך שיש לי צלקת על הבטן בגלל ניתוח גינקולוגי שעברתי פעם ו..."

"אני מת על צלקות." אמר באבירות וכרע על ברכיו לפני, דוחף ידיים מתחת לחצאית שלי, ממשש בעדינות את ירכי, מנסה לגעת בישבני.

אור חולה על ישבנים של נשים. בעיקר הוא אוהב את אלו השמנמנים והעסיסיים שאפשר לטבוע בתוכם, ולי ברוך השם, לא היה מה להתבייש בתחת שלי. בורכתי בישבן גדול עגול ובולט. לא סתם תחת אלא בסיס התיישבותי רחב בעל אישיות בולטת.     

"שבי כאן." הושיב אותי בכורסא, כורע למרגלותיי. "אני אוריד לך את הנעלים." וחלץ בעדינות זהירה את נעלי, אוחז את כפות רגלי בידיו הגדולות כאילו היו תכשיטים יקרים ועדינים.

"קדימה, תוריד אותם. אני יודעת שאתה מת לעשות את זה." צחקקתי, פושטת לעברו את רגלי. הוא חייך אלי בתודה והחל להסיר מעלי את גרביוני.

אני חולה על גרביונים. יש לי אוסף מדהים מכל הסוגים הצבעים והדוגמאות, ואלו שלבשתי היום לכבוד פגישתנו היו גרביונים קלאסיים שחורים, דקים מאוד עם דוגמא עדינה של פרחים קטנים לכל האורך, נמתחים מהקרסול ועד לבירית התחרה שחבקה את ירכי העגלגלות והלבנות. למזלי יש לי רגליים ארוכות יחסית לגופי, ואם כי אינן כה מחוטבות כמו שהיו בנעורי, עדיין הן לא רעות בכלל בשביל גברת בגילי.

אור גלגל מעליהן את הגרביונים בעדינות רבה ונזהר כל כך עד שאף רכבת לא צצה עליהן. מבצע רב רושם אם נזכור שמדובר בגבר צעיר וחרמן שבליטה רבת משמעות מסתמנת בקדמת מכנסיו.

בקשתי ממנו לסגור את הוילונות ואפלולית נעימה השתררה בחדר הקטן שאת רוב שטחו תפסה מיטה זוגית נוחה למראה.

הורדתי את חצאיתי ואת חולצתי וניצבתי בפניו לבושה בתחתונים וחזייה לבנים ופשוטים לכאורה, ואני מדגישה - לכאורה, כי הלבנים הללו היו פרי מחקר מעמיק של טובי המדענים שעמלו שנים כדי ללמוד איך לסכל את השפעת כוח המשיכה על הגוף הנשי.

כל זמן שהתחתונים ארזו בתוכם את בטני ועכוזי, והחזייה סמכה את צמד עופרי הרגשתי נוח, אבל אחרי שאוריד אותם והאמת  הערומה תצא לאור או אז….

בחוש דק מין הדק, הנדיר כל כך אצל גברים בכלל, ואצל צעירים בפרט, הוא חש במבוכתי והציע שהוא יתפשט במקלחת ואני בינתיים אפשוט את לבני ואכנס למיטה. הצעה שקבלתי בנשיקת תודה ששתלתי על לחיו המגולחת למשעי, מתחככת תוך כדי כך באברו שאיים לקרוע את רוכסן מכנסיו.

"אור, אתה הבחור הכי נחמד ומתוק בעולם." הצהרתי, והנשיקה האימהית הענוגה שלי הפכה לפתע - עד היום אני לא מבינה איך - לנשיקה צרפתית לוהטת ומהבילה.

ותשמעו, איך שהבחור הזה ידע לנשק …

ובכל זאת הוא עמד במילתו ונעלם בדיסקרטיות במקלחת, מותיר אותי להתפשט בפרטיות. הורדתי את כלי נשקי האחרונים, שלחתי עוד מבט אחד לראי ועודדתי את עצמי שבשביל אישה בגילי יש לי חזה לא רע בכלל, וזה אגב נכון, אמנם לא רענן כמו בימי נעורי, אבל עדיין זקור ושובב, ומיהרתי להתכנס מתחת לשמיכה.

הוא לא איחר להצטרף אלי. הספקתי עוד לראות כתפיים רחבות וחזה שעיר במידה, וכמובן זין זקוף שהזדקר לו לפניו. הצצתי לשנייה ומיד מיהרתי לעצום את עיני בביישנות ולצלול מתחת לשמיכה.

התחבקנו התנשקנו ונתנו לגופותינו להתרגל זה לזה, אבל בכל פעם שאור ניסה להסיט את השמיכה קפאתי בבהלה ונאחזתי בשוליה כטובע בגלגל הצלה. הוא היה כל כך צעיר וחלק ורענן, הרגשתי לצידו כמו סמרטוט בלה.

"את יודעת מה?" אמר לי אור שנואש מתקוותו לחזות במערומי, "אולי תכסי לי את העיניים ואז לא תתביישי כל כך? בואי נעמיד פנים שאני בעצם עיוור. לא היית מתביישת מגבר שלא רואה אותך, נכון?"

לזה דווקא הסכמתי, אם הוא לא יראה אותי הכל יהיה קל יותר. צעיף משי דק שמצאתי בתיקי הפך מיד לכיסוי עיניים בשביל אור, וסוף סוף העפתי מעלי את השמיכה והנחתי לו למשש את גופי כאוות נפשו, תוך אזהרה חמורה שעליו להימנע בכל מחיר מלהציץ מעבר לשולי הצעיף הקשור על עיניו.

אור היקר היה בחור יסודי. הוא החליט להתחיל את המישוש מכפות רגלי ושם לטפס למעלה. הושיב אותי על קצה המיטה, כרע ברך לפני, ולפליאתי הרבה הכניס את כף רגלי לפיו, מלקק וטועם את אצבעותיי. קודם טיפל ברגל אחת ואחר כך בשנייה, זה היה נעים, מעט מדגדג, אבל בצורה חביבה.

משם עלה לשוקים, מחליק עליהם באצבעות זהירות, ואחר עובר עליהן בלשונו - איזה מזל שהורדתי שערות רק אתמול. הכרת ברכי והמסע האיטי לאורך ירכי הותיר אותי חסרת נשימה מהנאה, צמרמרות עונג חרשו את בשרי ויכולתי לחוש את דופק הדם ההולם בנקודה הסודית ההיא, החבויה בין ירכי, בדיוק באמצע המרחק שבין פי הטבעת לפתח הכוס שלי שהלך ונרטב.

אור התקרב קרבה מסוכנת למקום ההוא שאף גבר מעולם לא נגע בו בלשונו. זה היה הסוד הכי כמוס שלי, סוד ששמרתי עליו בדבקות.

איך יכולתי לספר לצעיר הזה שחלם על מלכה שתשב על פניו ותאונן, ואחר כך תגיע לאורגזמה סוערת בתוך פיו, שמעולם לא זכיתי לפגוש גבר שירצה לבצע בי מין אורלי. הוא היה בן דור אחר ולא יכול היה להבין את הבושה והרתיעה של בני דורי מדבר כזה. ידעתי בברור שאפילו המחשבה על תקיעת פרצופו בין רגלי הייתה גורמת לבעלי להיסטריה.

מה שאור כינה - מקדש התענוגות שלך - היה בשביל בעלי חור מסריח שדימם פעם בחודש ונועד לדחוף לתוכו אצבע רק כדי לבדוק את רטיבותו (אצבע שהוא סיבן ורחץ אחר כך בקפידה), ואחר כך לפמפם במהירות את הזין שלו בפנים, לשפוך את זרמתו בתוכי, ומיד למהר להתקלח ולפרוש לשינה.

כן, באינטרנט הייתי גיבורה גדולה ופנטזיונרית מעולה, במציאות אני סתם עקרת בית שמרנית שמסמיקה מהמחשבה על לשון שתלקק את פי הטבעת שלי.

ובעוד המחשבות המדכאות הללו חולפות במוחי היה פיו החם של אור מתקרב והולך אל שפתי הכוס שלי שנגזמו בקפידה יום קודם לכן.

רועדת מבושה ומפחד וכן, גם מתאווה, נשענתי לאחור על מרפקי והנחתי לאיש הזה, שפגשתי רק לפני שעה, לדחוף את פניו אל המקום הכי סודי וכמוס בגופי.

לא הייתי מופתעת כלל אם הוא היה נרתע, יורק, צועק שאני מסריחה ושזה מגעיל אותו, ובורח ממני. זה מה שקרה בפעם הראשונה והאחרונה שגבר ניסה לרדת לי.

זה קרה מזמן, כשעוד הייתי חיילת, ועדיין, כל פעם שחשבתי על זה, זכר העלבון והבושה היו צורבים אותי בכל רעננותם כאילו לא חלפו מאז עשרים וחמש שנים.

אבל אור הדהים אותי כששלח לשון חמה ועדינה והחל מעביר אותה סביב הדגדגן שלי, שעד כה היה חייב להסתפק באצבעי בלבד. בעלי מעולם לא הכיר בקיומו ואף פעם לא טרח לגעת בו. והוא, דגדגן זנוח שכמותו, התרגל כבר להסתפק בי בלבד. ופתאום הלשון הזו, חקרנית, תקיפה וענוגה כאחת, מתגרה בו, מגששת סביבו, מצליפה בו קלילות ו... אלוהים אדירים! מצאתי את עצמי, אישה מכובדת במיטב שנותיה, אם ורעיה בישראל, סוגרת את ירכי על פניו של צעיר שהיה יכול להיות בני (אם הייתי מתחתנת בגיל צעיר מאוד כמובן) וגומרת בגניחות שמעולם לא ידעתי שאני מסוגלת להפיק מגרוני.

אחר כך, למרבה הבושה, פרצתי בבכי, ואור המבוהל עטף אותי בזרועותיו והתחנן שאגיד לו במה שגה.

רועדת הסרתי מעל פניו היקרים את הצעיף המגוחך ההוא וסיפרתי לו את האמת. לא זו הוירטואלית, הטיפשית והשחצנית שבדיתי לעצמי, אלא האמת האמיתית - האפורה והמשעממת.

"חמודה שלי." לחש אור, "טיפשונת יקרה שלי." הוא נישק את פי שוב ושוב, ולפליאתי נעם לי מאוד טעם הכוס שלי שהתערבב בטעם עורו ופיו.

"מתי נוכל לעשות את זה שוב?" שאלתי בביישנות אחרי שנרגעתי מעט.

"אחרי שאני אפסיק להתרגש מהשדיים הנהדרים שלך." צחק אור שלא יכול היה להפסיק ללקק, למצוץ ולכרסם את שדי, שהיו לדבריו, מושלמים בגודלם וביופיים, ותאמו בדיוק את כפות ידיו.

אחר כך הוא ביקש שאשב על פניו כדי שיוכל לענג את ישבני.

ידעתי שהוא עורג לאישה שתשב על פניו, אבל התביישתי נורא. התנוחה הזו, בשביל אישה שחונכה לשרת ולרצות גברים, הייתה חידוש מרעיש.

נכון, קראתי על זה, ראיתי תמונות, פנטזתי על עצמי כעל מלכה המשתמשת בעבד לסיפוקה, אפילו דמיינתי את עצמי עושה זאת בזמן שאוננתי, אבל לעשות את זה בפועל? להניח את עכוזי על פניו של אדם אחר? זה היה דבר אחר לגמרי.

ניסיתי להסביר לאור כמה הרעיון מביך אותי ובתגובה לוידויי הוא כרע על ברכיו לפני והתחנן שאעשה עימו את החסד הזה ואניח לו להיות הגבר בר המזל שייהנה מבתוליו של עכוזי.

"אני רוצה להיות הראשון שיזכה לענג את שושנת ישבנך המלכותי." הצהיר ברגש.

אחרי נאום כזה מה כבר יכולתי לעשות אם לא למלא את בקשתו ולהניח את כל כובד משקלי על פניו אסירי התודה.

אם הייתי יודעת שלשונו החרוצה תעביר זרמים כאלו של תענוג בכל גופי לא הייתי מבזבזת כל כך הרבה מזמננו היקר על דיבורים. אחרי כמה דקות של טיפול מלשונו של אור מצאתי את עצמי דוהרת בלי התחשבות על פניו. יד אחת אוחזת בזין שלו, והשנייה משפשפת את הדגדגן שלי.

ובעוד לשונו מחוללת פלאים בחריץ עכוזי גמרתי בגניחות תאווה קולניות שהעלו סומק על לחיי. אחרי שגמרתי בפעם השנייה הנחתי לו להתיישב, והתיישבתי על הזין שלו, דוחפת את פטמותיי לפיו, צובטת ושורטת את גבו, דוהרת עליו למחוזות של תענוג שמעולם לא שיערתי את קיומם בעולם.

גמרתי שוב. נרעשת מעצם הידיעה שבאמת אפשר לגמור שלוש פעמים תוך פחות משעה. עד עכשיו חשבתי שזו רק המצאה שהמציאו מחברי ספרי פורנוגרפיה שנהנו ללעוג לנשים ביישניות כמוני.

אור התפוצץ מצחוק לשמע דברי. "את? ביישנית?" גיחך מלוא פיו, "הרי את משתוללת כמו נמרה. תראי את הגב שלי." הראה לי את השריטות לאורך גבו שהיה חלק ויפה ומפתה, בדיוק ההפך מגבו השעיר והמחוצ'קן של בעלי.

מלאת חרטה על מעללי השכבתי אותו על בטנו, ליקקתי את השריטות ששרטתי בבשרו, ובקשתי סליחה.

הוא נישק את ידי ואמר שמלכה אף פעם לא מתנצלת לפני עבד.

"אתה העבד שלי?" שאלתי ורטט של התרגשות עבר בבשרי לשמע דבריו.

הוא היה כל כך נאה וצעיר וכנוע. בדיוק ההפך מבעלי השמן, השעיר והנרגן, שראה בי עוד רהיט מרהיטי הבית, ונזכר בקיומי רק כשהיה זקוק לאוכל חם או לבגד מגוהץ, או, פעם בשבועיים בערך, לגוף שאפשר לפרוק לתוכו זרע ומיד לשכוח ממנו.  

"אם רק תואילי לקבל אותי כעבדך." לחש, וכרע ברך לפני כאביר מימי הביניים.

הנחתי יד מתחת לסנטרו והגבהתי אותו, מביטה בעיניו הרכות. "זה יהיה לי לכבוד ולעונג לקבל אותך כעבד." אמרתי בהדרת כבוד מלכותית (האצילות מחייבת, לא?) "אבל אני צריכה ללכת בעוד חצי שעה ואני רוצה שגם אתה תגמור עכשיו.

שמתי לב שהוא לא גמר אפילו פעם אחת, ולשאלתי למה הוא מתאפק, ענה שעבד מעולם לא גומר בלי רשות של מלכתו.

השכבתי אותו על בטנו והתחלתי לחקור את אחוריו. הוא קיפל את ברכיו, מגביה את עכוזו, מניח לי להביט כאוות נפשי בפתח הכהה והמכווץ של פי הטבעת שלו, ובאשכיו העגולים והנחמדים למראה שתלו בין ירכיו השריריות.

ליטפתי אותו ברוך, מתענגת על הרעד שחלף בו כל פעם שנגעתי בו. הגוף הזה היה שלי, שייך לי בלבד, נתון למרותי. אהבתי את הרעיון. אהבתי את ההרגשה הזו שהוא שלי והשתוקקתי לתת לו חוויה שלא ישכח מעולם.

לקחתי מתיקי מעט קרם ידיים, מרחתי על אצבעותיי ועל פי הטבעת שלו והתחלתי להחדיר את אצבעי לתוכו תוך שפשוף עדין של הזין הנוקשה שלו בידי השנייה.

הוא יבב ורעד וגנח והתחנן מתנשף שאניח לו לגמור, אבל אני סירבתי.

"עוד מעט אור, תתאפק רק עוד קצת." אמרתי ברוך, הנחתי לאברו ועברתי מתוך התחשבות ללטף את אשכיו.

ברגע שנשימתו המהירה החלה להירגע החדרתי לתוכו עוד אצבע, מרחיבה בעדינות את הפתח החמוד שלו. הזין שלו החל לטפטף וגניחות פרצו מפיו, הוא ניסה להחניק אותן אבל לא יכול היה להתאפק.

החלטתי לשים קץ לייסוריו, דחפתי אצבע שלישית לעכוזו ואחזתי בעוז באיברו הרוטט. "ועכשיו תגמור!" פקדתי ומיד התכווץ הזין שלו בעוז וזרם לוהט ולבנבן של זרע ניתז מהפתח הזעיר של כיפת הזין שלו על הסדין ועל אצבעותיי.

אור צנח על המיטה רועד כשהוא חוזר ומודה לי, ואחר ביקש את רשותי לנקות את אצבעותיי, וכשנתתי לו רשות פשוט לקח אותן בפיו וליקק בלשונו את הזרע שלו. הצטערתי מאוד שאני חייבת ללכת. ברצון הייתי נשארת שם עוד שעה שעתיים. קבענו שנפגש למחרת ואור הבטיח להביא לי הפתעה קטנה שתשמח אותי, ונדהם כשנישקתי את פיו לפרידה.

"מאוד לא מקובל שמלכה תעשה דבר כזה." אמר בביישנות, "זאת מחווה מאוד יוצאת דופן מלכתי."

"ואתה אור עבד מאוד יוצא דופן." הצהרתי.

הוצאתי מתיקי שרשרת כסף שנשכחה שם מזמן וענדתי לצווארו. בזמנו היא נראתה לי עבה מידי בשביל אישה ולא הלמה את תלבושתי, אבל על אור היא נראתה נהדר.

"זו מזכרת ממני כדי שלא תשכח את הפגישה שלנו מחר." התלוצצתי.

הוא שב והאדים ועיניו ברקו מדמעות. "אני אף פעם לא אוכל לשכוח אותך מלכתי." אמר ברגש, נראה כעת צעיר אף יותר מעשרים וחמש שנותיו.

הוא ליווה אותי לרכבי, "אני סופר את הדקות עד שנהיה שוב יחד." לחש באוזני לפני שנפרדנו.

נסעתי לביתי, מחייכת לעצמי מביטה מדי פעם בראי, נדהמת להבחין כמה צעירה ומלאת חיים אני נראית עכשיו. גם אני ספרתי את הדקות עד לפגישתנו מחר.

לא ידעתי איזו הפתעה מכין לי אור, אבל ליתר בטחון הכנתי לו גם אני הפתעה – העזתי ללכת לחנות סקס וקניתי לעצמי תחתונים וחזייה שחורים מתחרה.

מעולם לא לבשתי חזייה כל כך מחמיאה וסקסית. גביעי התחרה הרימו את שדי באמצעות קשתות תמיכה מתוחכמות ממתכת שנחבאו בתוכם, ופתאום גם לי היה חריץ מפתה בין שדי שנראו גדולים וזקופים להפליא.

התחתונים התואמים לחזיית הפלא היו עוד יותר שערורייתיים - מלפנים הם עוצבו בצורת לב תחרה שחור שהבליט את עורי הלבן וכשלבשתי אותם גיליתי שיש בהם סדק נחמד בדיוק במקום הנכון. מאחור הם הצטמצמו לשרוך דק שנבלע למחצה בין פלחי ישבני, מדגדג ומגרה את פי הטבעת שלי.

הבטתי בהנאה במראה המלבב והפעם ראיתי את עצמי בעיניו של אור, אישה מלאה, סקסית, עגולת חמוקיים וצחת עור.

מוזר איך רק לפני יום הייתי משוכנעת שאותה אישה ממש היא שמנה זקנה ולא שזופה.  אין ספק שצודק המשפט הטוען שהיופי נמצא בעיני המתבונן.

אשר בעלי נכנס, בלי לדפוק כמובן, למקלחת וראה איך אני בוחנת את עצמי מול המראה. "מה זה שושי?" שאל בעודו שולף את הזין שלו ומשתין בלי להרים את הקרש.

"לבנים סקסיים. מתנה מחברה בעבודה." שיקרתי ללא היסוס.

בעקרון אני פוסלת שקרים ורואה בהם דבר לא ראוי, אבל הוא הרגיז אותי בהתנהגותו הבהמית, וחוץ מזה הרי לא יכולתי להגיד לו שאני מתלבשת בחזייה ובתחתונים הסקסיים הללו כדי להטריף את המאהב הצעיר והמתוק שלי.

"רואים את כל התחת השמן והלבן שלך עם התחתון הזה." נהם אשר והוריד את המים תוך גרבוץ נמרץ של ביציו השעירות.

"זה חוטיני אשר." אמרתי באורך רוח, "זה אמור לחשוף את הישבן."

"איזה מין מתנה זו? את נראית בזה כמו זונה." פלט אשר בגסות, "את בטוחה שהחברה זו היא לא לסבית?" ניסה לחפון בידו השעירה את פלח ישבני הקרוב אליו.

בלי לחשוב מה אני עושה חבטתי בכוח על פרק ידו ואמרתי לו בקול תקיף להפסיק להיות דביל גס רוח ולהרים את הקרש כשהוא משתין.

תגובתי הבוטה הדהימה את שנינו. מעולם לא פניתי אליו ככה, וכמובן שבמשך כל עשרים שנות נישואינו לא הכיתי אותו.

הוא קפא על מקומו כהלום רעם לוטש בי מבט המום. "מה הבעיה שלך שושי?" סינן לבסוף, מנסה להפגין גבריות שלא הרשימה אותי כלל.

מה עשיתי כל השנים עם הדביל השעיר והשמן הזה? אני מרוויחה בדיוק כמוהו, אני חכמה ממנו פי עשר, ובטח שיותר יפה ממנו - טוב זו לא חוכמה - מה לי ולו בכלל? ומאיפה הוא לוקח את החוצפה להתייחס אלי ככה?

"את זקנה ושמנה מידי בשביל חוטיני." אמר אשר ברשעות, ואישה בגילך לא צריכה להסתובב עם חזייה זנותית כזו. תראי, כמעט רואים לך את הפטמות."

"אני אלבש חולצה על החזייה הזו אשר." חזרתי לדיבור הסבלני הרגיל שלי, יודעת היטב עד כמה מכעיס אותו הטון החינוכי שלי.

כשראה שהנבזות שלו לא מרשימה אותי הוא שינה טקטיקה וניסה לעורר בי רגשות אשמה ולטעון שאני כמעט לא בבית בזמן האחרון, ולמה אני נעלמת כל הזמן בלי להגיד לו לאן. 

"אני נעלמת?" צחקתי בפרצופו בזלזול, "פתאום אני זו שנעלמת? כל זמן שהייתה לך מאהבת לא התלוננת, עכשיו נזכרת?"

"על מה את מדברת בכלל?" ניסה אשר להיתמם, אבל פניו התכרכמו.

המאהבת שלו, אחרונה בשורת מזכירות טיפשוניות שהוא היה מזיין במשך שנים, (לא אמרתי כלום, אבל ידעתי שהוא התחיל עם זה עוד בהריון הראשון שלי), תפסה סוף סוף שהוא בחיים לא יעזוב את הבית בשבילה ועזבה אותו, אבל קודם לכן גזרה את הבגדים ששמר בדירת הזיונים שלו ושרטה את רכבו, ולקינוח גם שברה לו את האנטנה.

האנטנה השבורה והשריטות על הרכב, זה מה שכאב לו יותר מכל לדעתי, אפילו יותר מהתמונה שהיא השאירה בדירה - תמונה שלה מוצצת לחבר הכי טוב שלו.

ידעתי את כל הפרטים המגעילים האלה מרותי, אשתו של אותו חבר, שהחליטה לקחת את בעלה לטיפול זוגי כדי לשפר את חיי הנישואים שלהם שהתערערו בגלל הבגידות של בעלה.

לא אמרתי לה שלדעתי במקום לקחת את בעלה ליועצת שתניח לו לברבר שעות היה עליה להוציא את הכסף על טיפול יופי לעצמה. למה לבזבז זמן יקר על הבנת מניעיו של האוויל הזה כשכל מה שהיא צריכה לעשות זה לבעוט לו בתחת, כראוי לו.

שני הדון ז'ואנים המזדקנים הללו, אשר ויואב, הצמד חמד ששכרו יחד דירה בה היו מזיינים לפי התור את המאהבות הסתומות שלהם, נראו לי לפתע, בהשוואה לאור אבירי המתוק והצעיר, פתטיים וראויים לרחמים. ולחשוב שרק לפני כמה ימים בכיתי וריחמתי על עצמי בגלל האידיוט הזה חשבתי, סוקרת אותו בבוז.

להפתעתי הוא התקפל כאטרייה מבושלת נוכח מבטי הקר, וניסה אפילו - שומו שמיים -להתנצל במין צורה מגושמת וחסרת חן.

לא הקשבתי, לא היה לי פנאי להבליו. הקדשתי לו עשרים שנה מזמני היקר, ילדתי את ילדיו, סבלתי את אימו החולנית, אביו האווילי, אחיו ואחיותיו הנודניקים. די!

עכשיו, כשהילדים בגרו ולא זקוקים לי עוד, הגיע תורי להתחיל לחיות, ואני אעשה את זה בגדול! אני אחיה מעכשיו בסטייל ובחן! אני אהיה מלכה! לא. תיקון. אני כבר מלכה! עכשיו אני מתחילה למלוך ושכולם יתפוצצו!

אור המתין לי במלון כשהוא לבוש רק בשרשרת שנתתי לו ובמין גופיה עשויה רצועות עור שחור עם המון חיבורי מתכת בכל מיני מקומות אסטרטגיים. שתי רצועות ירדו מגבו לישבנו והתחברו שם במין צורה מתוחכמת לחגורה שחגר סביב מותניו.

כל הרתמה הסקסית הזו הייתה עשויה עור שחור רך משובץ ניטים, ומיד כשראיתי אותו לבוש בה התחשק לי לחקור איך בדיוק עוברות הרצועות הללו בין רגליו, ומה הן מעוללות לאשכיו ולזין החמוד שלו, שכבר עכשיו התחלתי לחשוב עליו כעל רכושי הפרטי.

"תסתובב!" פקדתי עליו אחרי שנישקתי את לחיו.

הוא התגלח לפני כמה דקות ועורו היה רך ומבושם באפטר שייב איכותי, תענוג אמיתי. הרצועות הצטלבו על גבו ואחר התאחדו לרצועה אחת שחדרה בצורה מלבבת לתוך חריץ הישבן שלו. עיצוב גאוני ממש.

שוב החלה הפעימה המטורפת של הדופק להלום בנקודה ההיא בין רגלי. "תתכופף בבקשה." לחשתי, חשה אך פי יבש לפתע מהתרגשות. 

אוי, זה היה כל כך יפה. אשכיו היו נתונים במין כיס עור והזין שלו, שכבר עמד, היה אסור בתוך מתקן גאוני ששילב בתבונה רבה טבעות מתכת עם רצועות עור.

"מוצא חן בעיניך מלכתי?" הוא שאל בחשש.

נאנחתי באושר. "כן מאוד מאוד, הפתעה נפלאה אביר מתוק שלי."

"זו לא ההפתעה." הוא הודה בביישנות, "יש לי עוד משהו במיוחד בשבילך."

"רק רגע. קודם אני. תישאר עם הגב אלי." ציוויתי ונחלצתי במהירות מהשמלה הצנועה שכיסתה את גופי. לבשתי אותה כי הניגוד בין הבגד הכהה והמכוער והצנוע מאוד, לבין מה שמתחתיו שעשע אותי.

"עכשיו תסתובב." אמרתי ונעמדתי בפוזה מתגרה, יד אחת על מותן מובלטת, והרגל מושטת קדימה. לתוספת רושם גרבתי גרביוני רשת אדומים ונעלי בית גבוהי עקב שבשום פנים ואופן לא הייתי יכולה לצעוד בהם ולו צעד אחד בלי ליפול.

אבל כמובן שלא היה עלי לצעוד לשום מקום. די היה בכך שעמדתי שם ושתקתי שתיקה מלכותית. אור הסתובב, פער את פיו בתדהמה ונפל על ברכיו לפני, המום מהמראה המרשים שלי.

זה היה שווה את כל חוסר הנוחיות של החזייה הלוחצת והתחתון המגרד. דרשתי שיפשיט אותו ויעסה את רגלי הדואבות מהעקבים הדקיקים ששיוו לרגלי אורך מלכותי, אבל הרסו לי את הגב.

התברר שבין שאר כישרונותיו היה אור מעסה מוכשר, ושנינו התענגנו על עיסוי מענג של כפות רגלי שעבר מהר מאוד לירכי, ומשם אל הכוס הלח והמשתוקק שלי.

אור קצר הרוח לא טרח להוריד מעלי את התחתונים אלא הסתפק בהסטתם הצידה, ואני הופתעתי לגלות כמה מהר הלחץ של בד התחתונים על בשרי בצירוף לשונו המוכשרת של אור מביאים אותי לשיא.

אחר כך הייתי חייבת לנוח קצת וניצלתי את הזמן כדי לבדוק את הבגד המופלא שעטה אבירי היקר. מגלה לתדהמתי שהוא מתפרק למעין רצועות שימושיות להפליא.

בעיקר התלהבתי מהטבעות שאסרו את אברו בכלוב מתכתי, יוצרות מעין חגורת צניעות גברית, סקסית, שהלהיטה את דמיוני.

תיארתי לעצמי את אשר בעלי הבוגדני אסור במתקן כזה, ופתאום הייתי מוכנה לעוד סיבוב, אבל לאור היו רעיונות אחרים. הוא שלף קופסא עטופה בניר ורוד מעוטר לבבות והגיש לי אותה בקידה. בפנים גיליתי דילדו שחור גדול מחובר למין חגורת עור, שחורה כמובן. מסתבר ששחור הוא הצבע השולט בעולם אביזרי המין של מלכות ועבדים.

הוא הסביר לי איך לחגור את הדילדו המופלא הזה שלא קיפח גם אותי - בצד הפנימי של החגורה היה מעין מתקן קטן, אך מחוכם, שדאג לענג גם את הגברת הטורחת להעמיד פני  גבר.

"גברתי הנעלה." נותר אור על ברכיו, מביט בי במבט עורג וביישני, "אם רק תואילי... האם תרשי לי לבקש לחנוך את מתנתי הצנועה עלי? אולי תסכימי בבקשה... " הוא גמגם והסמיק, נראה חמוד, ביישן וחרמן בעת ובעונה אחת.

מובן שלא יכולתי לסרב, אבל גם לי הייתה בקשה. בקשתי שיניח לי לקשור אותו עם הרצועות היפות הללו שעטה על גופו למיטה, רק כדי להיות בטוחה שהוא לא יזוז ממקומו כשאני חונכת את הצעצוע החדש שלי.

מסתבר שלכבול אדם למיטה זו משימה מסובכת ולמזלי קבלתי את השיעור הראשון שלי בכבילה ממורה מוכשר ומשתוקק שאחת מהפנטזיות העיקריות שלו הייתה להיות עקוד חסר אונים, נתון לחסדיה של גבירה ענוגה אך תקיפה שתחדור לעכוזו ותעשה בו כבשלה.

אחרי שהתגברנו על המכשול הראשוני ואור היה מוטל פרקדן, ישבנו מוגבה בעזרת כרית, רגליו וידיו המפושקות אסורות לקצוות המיטה, נגשתי למלאכה. ראשית שימנתי והרחבתי בעדינות את החור שלו שכבר זכה אתמול לטיפול זהה, ואז נעמדתי על ברכי בין ירכיו וניסיתי להחדיר את הקצה השחור והמשומן אל הפתח הקטן שבין עגבותיו. ברגע שראש הדילדו נגע בו הוא גנח והתכווץ כולו, מהדק את שריריו ומונע ממני כניסה.

זה הרגיז אותי ואני סטרתי על צידו השמאלי של עכוזו, מופתעת מההנאה שגרמה לי טביעת כף היד האדומה שהותירה ידי על עורו הבהיר. הוא השמיע יללת כאב ואחר לתדהמתי, הודה לי והתנצל. סלחתי לו ברוב חסדי ושוב ניסיתי, ושוב הוא מנע ממני גישה, וכמובן ששוב חטף סטירה מצלצלת.

אחרי כמה פעמים כאלו החלו כפות ידי לכאוב וסבלנותי לפקוע. ירדתי מעליו, לקחתי את אחת הרצועות שנותרה מהרתמה שלו והענקתי לו מנה נאה של הצלפות שזכו לתודות חוזרות ונשנות.

אחרי עשרים הצלפות, עשר בכל צד, החלטתי לנסות שוב, ולשמחתי הרבה הוא נשאר הפעם רפוי והניח לי להחדיר את האיבר השחור והיפה לתוך ישבנו העגלגל, שצבעו האדמדם הסב לי הנאה רבה.

הייתי מרוגשת מאוד מכל הפעילות והלחץ של המכשיר המופלא הזה (שנקרא סטרפ און), על דגדגני, גרם לי לגמור שוב.

התרתי את אור, עבדי הכנוע, שנותר חגור בחגורת הצניעות שלו, וברוב חסדי הנחתי לו לכרוע על ברכיו לפני ולהשתפשף כנגד שוקי עד שיגיע גם הוא לסיפוק.

אני נבוכה להודות בכך, אבל מראה הגבר הצעיר הזה כורע לפני על ברכיו, מניח את ראשו על ירכי כמו ילד המתרפק על אימו, ריגש אותי עד מאוד, וכשהוא החל לשפשף את אברו על רגלי, נאנק וגונח, מודה לי שוב ושוב על החסד שאני מעניקה לו... ההרגשה שלגביו אני מלכה רבת חסד שכל מגע שלה בו הוא מתנה יקרת ערך חרמנה אותי בטירוף. הוא גמר מהר, ולאחר שקיבל את רשותי לכך, ליקק את רגלי עד שהייתה נקייה מזרע. 

מרוצים מאוד ומסופקים מאוד פנינו להתקלח, ואז קרה דבר שהדהים אותי - זרם המים גרם לי, כמו שזה קורה לפעמים, לרצות להשתין. פניתי להתיישב על האסלה ואז אור ביקש ממני שלא אטריח את עצמי לצאת מהאמבטיה ובמקום זה אשתין עליו. ומיד הוא נשכב על גבו באמבטיה וביקש שאכרע מעליו וארטיב אותו בשתן שלי.

הייתי נבוכה מאוד מהרעיון המוזר. "להשתין עליך? כמו שכלב משתין כדי לסמן את השטח שלו?" שאלתי בצחוק.

אני תמיד מתבדחת כשאני מרגישה מבוכה, מין רפלקס כזה, אבל אור נשאר רציני. "כן, בדיוק ככה!" התלהב אבירי הצעיר, "תסמני אותי, אני שלך!" נשא אלי פנים סמוקים מהתרגשות, וקימר לעומתי את גופו, הבעת התמסרות נלהבת נסוכה על פניו.

אני אולי מלכה בהתהוות, אבל אני קודם כל אישה, וכשגבר צעיר ונלהב מבקש ממני כל כך יפה בקשה, מוזרה ומשונה ככל שתהיה, אני מתקשה לסרב.

ולא שהיה לי קל להיענות לבקשתו. הרי חינכו אותי לעשות את צרכי רק בפרטיות, ובטח שלא על בן אדם אחר, זה היה מעשה שלא יעשה.

הרגשתי רגשות סותרים ומבלבלים כששקלתי את בקשתו שאשתין עליו, אבל מה שהטה לבסוף את הכף וגרם לי להיענות לו הייתה ארשת פניו הילדותית, מתחננת, שהזכירה לי (אני באמת מתביישת להגיד דבר כזה, אבל זו האמת), את פני ילדי כשהיו קטנים והתחננו לקבל עוד ממתק.

תמיד נעתרתי לתחנוני ילדי וגם הפעם לא יכולתי לסרב. כרעתי מעליו והנחתי לזרם השתן להשתחרר על חזהו. ולתדהמתי הוא פקח את עיניו והביט בערוותי המפושקת מעל גופו כשהבעת שמחה ואושר עילאיים נסוכה על פניו. ברגע האחרון הוא הספיק להחליק מעט קדימה כך שהטיפות האחרונות נתזו על סנטרו.

"אולי כדאי שנתרחץ עכשיו אור?" אמרתי כשגמרתי והושטתי יד לעבר הטוש.

"רק רגע בבקשה." התחנן העבד המדהים שלי, "אני חייב לנשק אותך." ולתדהמתי הוא הרים את ראשו והחל מלקק ומנשק במסירות את ערוותי הלחה.

בחיים לא גמרתי כל כך מהר. הריגוש מהמעשה הלא יעשה שעשיתי בצירוף ההתלהבות שלו, וכמובן לשונו המיומנת שכבר ידעה היטב איך לטלטל, להצליף, לדגדג ולענג את הכוס שלי, גרמו לי להגיע לאורגזמה מהירה ורבת עוצמה כל כך עד שברכי החלו לרעוד מעוצמת הריגוש.

"מה יהיה אור?" שאלתי, צונחת תחתי בחוסר אונים. "כל פעם אני גומרת יותר חזק. בסוף אני עוד אתעלף בגללך. אין לי כוח אפילו להתרחץ."

"אני ארחץ אותך!" התלהב אור ומיד שטף את עצמו במהירות מהשתן שלי, זינק על רגליו ויצא מהאמבטיה.

הוא מילא אותה במים חמימים ויצק לתוכה סבון נוזלי מבושם שהביא איתו במיוחד להזדמנות זו. ואני נשכבתי לי במים והנחתי לו לרחוץ אותי, חשה כאילו חזרתי להיות תינוקת חסרת ישע ומתפנקת.

הוא חפף את שערי, קרצף ועיסה כל אבר בגופי, ואחר כך שטף אותי בעדינות במים, ניגב אותי ואז נשא אותי על כפיים למיטה ומרח בקפידה את גופי בקרם גוף מבושם.

וכשהודיתי לו מקרב לב ושאלתי מה אוכל לעשות למענו בתמורה, הוא ביקש רק בקשה צנועה אחת, שאשב על פניו ואניח לו ללקק בלשונו את פרח ישבני המתוק.

מובן שמילאתי את בקשתו, ושוב הצליח אבירי היקר, בעזרת לשונו הנפלאה, להלהיט אותי. מגורה ונלהבת השתוקקתי לחוש את אברו בתוכי, הבעיה הייתה שלא יכולתי להחליט אם אני רוצה אותו בפתח הקדמי או האחורי.

כששיתפתי אותו בהתלבטותי הוא צחק ואמר "טובים השניים." ושלף עוד הפתעה - ויברטור ורוד חמוד, רוטט ומתפתל, שנועד במיוחד לעינוג נשים.

נשכבתי נלהבת על בטני, הוויברטור שזכה מיד לכינוי 'פינקי' רוטט בתוך הכוס שלי, וישבני מופנה אל על, ממתין לטיפול של אור.

"אני רוצה שתזיין אותי בתחת." אמרתי בפשטות, "ואל תספר לי שזה לא מקובל, ושאני צריכה להיות מעליך, וכל השטויות האלה. אני רוצה להרגיש אותך עלי, להרגיש את הגוף שלך מועך אותי ואת הזין שלך ממלא אותי."

"לפקודתך מלכתי." אמר הנער, מסמיק, ממבוכה או מהתרגשות, לא ידעתי, אבל הוא מתח בזריזות קונדום על אברו הזקוף, ואחרי ששימן בקפידה באצבעו את פי הטבעת שלי החל, לאט לאט ובזהירות מופלגת, לחדור לתוכי.

זה היה מטריף. גמרתי שוב ושוב כשאני צורחת מרוב התלהבות. לא יכולתי להתאפק, אני רק מקווה שאיש מאורחי המלון לא נבהל מצעקות העונג שלי, וכשגמרתי בפעם האחרונה והסופית בהחלט לאותו יום, פשוט התעלפתי מרוב עונג.

כשפקחתי את עיני שוב מצאתי את אור כורע על ברכיו לצידי, מתייפח מרוב בהלה. נראה אומלל כמו ילד קטן שהלך לאבוד.

הרגעתי אותו בנשיקות ובלטיפות מבטיחה לו שאני בסדר גמור, וכדי שיירגע הנחתי לו לשכב לצידי ולמצוץ את פטמותיי תוך שאני שרה לו שיר ערש שנהגתי לשיר לבני כשהיו צעירים.

מסתבר שבתוכם פנימה כל הגברים, לא חשוב מה גילם, הם עדיין בבחינת תינוקות. הוא נרגע ונרדם ואני כיסיתי אותו ברוך בשמיכה, השארתי לו פתק פרידה ונסעתי לביתי שמחה וטובת לב, ושם המתינה לי ההפתעה האמיתית לאותו יום.