ב. קצה חלום ודי

4. ילד גדול

הקליינט שלנו השמיע גניחה עמומה ורץ החוצה, החלוק שלו מתנופף סביב רגליו השעירות.

"עכשיו הוא יתקלח מהר ויזמין לנו מונית. תבכה אחר כך, יש לנו רק כמה דקות להתלבש לפני שהוא מעיף אותנו החוצה." זירז אותי מקסים, מוחה את דמעותיי בשולי הסדין.

בקושי הספקנו ללבוש שוב את בגדינו שנערמו על כיסא בפינת החדר וכבר נשמעה דפיקה קצרת רוח על הדלת. מקסים פתח אותה, התלחש ברוסית עם הקליינט שדחף צרור שטרות לידו ומיד אחר כך אחז בידי וגרר אותי למטה אל החנייה.

בעל הבית שהיה לבוש כעת באימונית שחורה פתח את הדלת של החנייה רק למחצה כך שהיינו צריכים להתכופף ולהשפיל את ראשנו כדי לצאת משם. מיד אחר כך הדלת נסגרה אחרינו ועד שהתאוששתי מהגירוש החפוז כבר עצרה לידנו מונית ושוב הייתי ישוב לצידו של מקסים, ידו הפרושה על המושב נוגעת בכתפי וחום גופו כמו חורך את צד גופי הצמוד אליו.

הוא שתק ולכן גם אני שתקתי, מהרהר במה שקרה במקלחת, חש עייף וכאוב בצורה נעימה ביותר ומשתוקק יותר מכל להיות שוב ערום מתחת לסדין, חבוק בזרועותיו של מקסים.

חיש קל הגענו למגרש החנייה ומקסים הדף אותי קלות החוצה וירד אחרי. "זו המכונית שלך?" החווה בסנטרו לעבר מכוניתי הנאמנה שהמתינה בסבלנות לשובי.

"כן." גיששתי בכיסי אחרי המפתחות.

"הכסף שלך." דחף מקסים את ידו לכיסו ושלף את השטרות, "מאתיים חמישים ₪ הנה, קח." הגיש לי את הכסף.

נרתעתי, "אני לא רוצה כסף, לא בגלל זה עשיתי את זה."

"לא אכפת לי." תפס מקסים את כפי ושם בתוכה את הכסף. "עשינו הסכם ודי." התעקש וסגר את אצבעותיי על השטרות, לוחץ עליהן בכפו הגדולה, "זה שלך."

"מקסים, בבקשה, בוא נשב כמה דקות ונדבר. יש לך זמן?"

הוא הביט בי בחשדנות. "כן, אבל על מה יש לנו לדבר?"

"עליך, אני רוצה להכיר אותך."

הבעת מיאוס וקוצר רוח עלתה על פניו, "גם אתה רוצה לשאול אותי כמה זמן אני עושה את זה? ולמה? ואיך התחלתי? ואיך אני מעמיד את הזין גם כשלא בא לי? שמעתי כבר את כל השאלות האלו מאה פעם. די, תעזוב אותי."

אימצתי את מוחי להעלות רעיון חדש שלא יעצבן אותו. "לא, אני רק... אני רוצה להציע לך משהו. בוא נשב במכונית."

התיישבנו במושב האחורי והבטנו זה בזה. הוא היה כל כך יפה... יכולתי להביט בו לנצח.

"נו, מה רצית?" קצרה רוחו של מקסים.

"רציתי שתדע שהגעתי לשם, לאיפה שנפגשנו כי רציתי... חיפשתי מישהו... מישהו..."

"רצית סקס ואני טעיתי וחשבתי שגם אתה זונה כי לא הגעת במכונית." סיכם מקסים בקצרה את הנושא.

"כן, נכון. זו פעם ראשונה שהייתי שם ו... וזו גם פעם ראשונה שבכלל עשיתי דבר כזה."

"איזה דבר? להזדיין בתחת?"

"כן, אבל לא רק זה, זו פעם ראשונה שבכלל... קודם רק רציתי, אבל לא עשיתי כלום."

הוא כיווץ את גבותיו וקמט קל הופיע ביניהם, מפתה אותי להחליק אותו באצבעי. "פעם ראשונה?" העביר עלי מבט בוחן, "בן כמה אתה בכלל?"

"בעוד יומיים אני אהיה בן שלושים."

"מזל טוב. באמת הגיע הזמן."

"וביום ההולדת שלי אני רוצה לעשות את זה שוב."

"אי אפשר, ההוא מזמין אותי רק פעם בחודש כשאימא שלו נוסעת לביקור אצל אחותו."

"לא, אתה לא מבין. אני רוצה שנהיה רק אני ואתה, בלעדיו, זו מתנה ממני לעצמי לכבוד יום ההולדת שלי, אתה מבין?"

הוא הנהן בראשו, "כן, בטח. לכמה זמן?"

"לכל הלילה." דחפתי לעברו את הכסף שנתן לי, "זה יספיק?"

"לא. צריך לפחות פי שתיים, ואם הולכים למלון צריך עוד יותר."

"בסדר, יש לי כסף, אבל אני לא יודע לאיזה מלון ללכת."

"אפשר לסגולה, מקום לא יקר, אבל די עלוב שם."

"יש מקום פחות עלוב? לא אכפת לי מהכסף."

"בסדר." אמר מקסים, "אין בעיות, אני מכיר מקום בהדר, מלון קטן, נקי ושקט. אפשר גם לאכול שם ארוחת בוקר."

"כן, זה נראה לי." הנהנתי ושוב ניסיתי להחזיר לו את הכסף.

"קח, הרווחת אותו." סירב מקסים לקבל את השטרות.

"אבל אני לא רוצה את הכסף הזה, קח אותו."

"מה? סתם ככה, בשביל כלום? אתה לא רוצה משהו בשביל הכסף?"

"אני רוצה שתחבק אותי ותלמד אותי להתנשק, ושתהיה איתי קצת."

"עוד לא נמאס לך ממני?" הצטחק מקסים, דחף את הכסף לכיסו ומשך אותי אליו.

תמורת הכסף שהחזרתי לו הוא נשאר איתי במכונית עוד שעה אחת קסומה, מלמד אותי להתנשק, מניח לי למצוץ את פטמותיו, לנשק את פלג גופו העליון, להעביר אצבעות חומדות על עורו החלק, ואפילו גילה לי בחיוך שהוא מגלח את מעט השיער הצומח על חזהו כי רוב לקוחותיו מעדיפים גוף חלק.

שוב עמד לי והוא שלף את אברי מתחתוני, שם לי קונדום ובעזרת פיו וידיו גרם לי לגמור שוב. הייתי מעדיף לשבת עליו ולהרגיש שוב את אברו ממלא אותי, אבל הוא סירב.

"אני עייף, לא עומד לי." אמר בפשטות, "אל תעשה פרצוף, יותר טוב ככה. אם זו הפעם הראשונה שלך אז כדאי שתיתן לתחת שלך לנוח קצת."

בין הנשיקות הצלחתי לסחוט ממנו קצת מידע - הוא בן עשרים ושש, הגיע לארץ בגיל עשר עם אימא וסבתא. אימו חזרה אחרי כמה שנים לרוסיה עם ידיד שפגשה בארץ. הוא נותר עם סבתו בארץ, היא יהודיה ולכן גם הוא יהודי, אבל לא התחשק לו לעשות ברית מילה. בצבא היה רק שנתיים ואז הסתבך במשהו שסירב לפרט ונזרק לאזרחות. עבד פה ושם עד שסבתא נפטרה, ואז הגיע לעבודה הזו. הוא גר בעיר התחתית עם שותף, בחור ערבי נחמד שחוסך כסף כדי לעשות ניתוח לשינוי מין.

"הוא חבר שלך? אתם ישנים יחד?" שאלתי, מופתע מעוצמת הקנאה שחשתי.

מקסים חייך. "אל תדבר שטויות, אני הומו ואוהב גברים. ראמי קורא לעצמו ראמונה, הולך עם עקבים ולובש שמלות וחזייה."

"אבל הוא גבר."

"רק למטה, למעלה לא."

"אני לא מבין."

"לא משנה, עזוב. אני צריך ללכת אודי. זה באמת השם שלך?"

"כן, זאת אומרת, שמי אהוד, אבל כולם קוראים לי אודי."

"טוב." הוא רשם לי את מספר הנייד שלו על פתק ואמר לי להשתמש בו רק אם יחול שינוי בתכניות שלי, הוסיף את כתובת המלון ואת התאריך בו עמדנו להיפגש, ואחרי הרהור נוסף גם את השעה שמונה בערב. כתב ידו היה רהוט ומסודר מאוד. זה מצא חן בעיני.

"הלילה הזה יעלה לך איזה אלף ₪ אודי." הזהיר אותי.

"לא אכפת לי."

מקסים החזיר לי את העט, אצבעותיו ליטפו קלות את שלי, ופתאום רכן ונשק על פי. "להתראות." אמר ונעלם במהירות כה רבה לתוך החשיכה עד שלא הספקתי לראות לאיזה כיוון הוא פנה.

חזרתי הביתה בשלוש לפנות בוקר - שעה שערורייתית לכל הדעות -מאז מלחמת המפרץ לא הייתי ער בשעה הזו. סבתא בטח הייתה מקימה צעקות ועושה לי חקירה, אבל אימא המסכנה לא הייתה נחושה כמוה ונרדמה בחלוק שלה על הספה. סבא נמנם לידה על הכורסא.

כשנכנסתי חרש הוא התעורר, היטב את השמיכה על גופה הרפוי של אימא וחייך אלי. "בילית יפה אודי?"

"כן, מאוד."

"טוב. אז לילה טוב."

הוא פנה לחדרו ואני לחדרי ואז, רגע לפני שסגר את הדלת מישהו בתוכי, איזה זר שמעולם לא חשדתי בקיומו, קפץ פתאום ואמר, "לא הייתי עם בחורה סבא."

"אני יודע." אמר סבא וסגר את הדלת.

למחרת אימא הייתה רטנונית ורגזנית יותר מהרגיל, אבל התאפקה ולא שאלה אותי כלום על מעשי בלילה הקודם. כשחזרתי מהעבודה היא הודיעה לי שלכבוד יום הולדתי הזמינה לנו שולחן במסעדה צרפתית יוקרתית במרכז הכרמל.

"בסדר," אמרתי, "תודה, אבל בשמונה בערב יש לי פגישה בהדר."

"אבל קבעתי להגיע בשש בערב, בקושי נספיק לאכול משהו."

"אז נאכל את המנה האחרונה בלעדיו." התערב סבא לראשונה בחייו בויכוח משפחתי. אימא כל כך נדהמה עד ששתקה והניחה לנושא. בשבע וחצי בערב עזבתי אותם מול הקפה והעוגה ונסעתי למלון.

מקסים חיכה לי בלובי הקטן, מפתח החדר בידו. הבחנתי שהוא קורץ לצעיר שאייש את הקבלה בזמן שהוביל אותי למעלית ושוב נצבט ליבי מקנאה. מי יודע עם עוד כמה גברים הוא היה בחדר הזה הרהרתי לעצמי בעצב.

החדר עצמו היה נחמד מאוד, ביתי כזה, בכלל לא מחריד ומטונף כמו שחששתי. מקסים התיישב על המיטה, קיפץ קלות על המזרון וחייך אלי חיוך מזמין. "רוצה להתרחץ קודם יחד?"

"קודם נשיקה." דרשתי והתיישבתי עליו, מצמיד את פי לפיו ואת אברי לבטנו השטוחה. הוא נישק אותי ואמר שיש לו מתנה בשבילי.

"מתנה?" התרגשתי, "זכרת שיש לי יום הולדת?"

מקסים צחק. "איך יכולתי לשכוח?" שלף קופסת פח קטנה ושטוחה שבתוכה היו שש סיגריות צנומות ומוזרות.

"מה זה? סיגריות? אבל אני לא... זה... זה סמים?" נבהלתי.

הוא גיחך, מרוצה מהבהלה שלי, "זה רק קצת חשיש. תרגיע."

"אבל אני לא יודע לעשן."

"אני אלמד אותך, זה קל."

הוא הצית את אחת הסיגריות הדקות, עישן קצת ואחר כך העביר אותה אלי. בהתחלה השתעלתי נורא ורק בסיגריה השנייה הבנתי איך לשאוף ולפלוט את העשן המתקתק.

"אבל זה בכלל לא משפיע עלי." השתוממתי, והתחלתי לצחקק כמו ילדונת.

"כן, אני רואה." דגדג אותי מקסים, משועשע מתמימותי.

אני מניח שלולא הסם לא הייתי משתפך ככה אחרי הסקס ולא אומר לו שאני אוהב אותו ורוצה שהוא יהיה רק איתי, שישן רק איתי תמיד ולנצח נצחים, אבל מצד שני אולי הייתי פולט את זה גם בלי שהחשיש ימוטט את חומת ההגנה שלי?

הסקס איתו היה כל כך מרגש, מסעיר ונהדר עד שהייתי חייב לקבוע איתו עוד פגישה כבר למחרת בבוקר כשסעדנו יחד ארוחת בוקר בחדר האוכל הקטן והחמוד של המלון.

להפתעתי מקסים לא היה נלהב במיוחד. "אתה בטוח שיש לך כסף לעוד לילה כזה אודי?"

"אפשר ללכת למקום זול יותר." גמגמתי, כי האמת, לא הרווחתי מספיק בשביל לשכור כל יום חדר במלון הנחמד הזה.

"או שאתה יכול לשכור לעצמך דירה, לטווח ארוך זה יהיה משתלם יותר." הציע מקסים והושיט לי בחיוך מלבב לחמנייה שמרח למעני בריבה

"אבל אני גר בבית." אמרתי, "תמיד גרתי שם, מה פתאום שאני..."

"למה לא? אתה כבר ילד גדול. כמה זמן תגור עם אימא? היא חולה או משהו?"

"לא, יש לה קצת אסטמה, אבל האמת שכבר מזמן לא הייתה לה התקפה, וחוץ מזה היא לא לבד, היא עם סבא, רק ש... זאת אומרת, אף פעם לא גרתי לבד, תמיד גרתי אתם, גם כשהייתי בצבא ישנתי בבית."

"אז אולי באמת הגיע הזמן, ואז תוכל להזמין אותי אליך כל פעם שיהיה לך חשק."

"יש לי חשק כל הזמן." הודיתי וליטפתי את ברכו מתחת למפה.

מקסים חייך. "ככה זה בהתחלה. אחרי שתתרגל תרצה גם אחרים."

"לא, זה לא יקרה."

הוא לא האמין לי, ראיתי את זה על פניו, אבל הכרתי את עצמי טוב וידעתי שברגע שאני מתאהב באמת אני לא מסוגל לרצות איש חוץ מהגבר ששבה את ליבי. אני עדיין מסתכל על בחורים יפים ונהנה מהם הנאה אסתטית, אבל ליבי יכול להיות שייך רק לאחד. ככה זה היה עם אורון וככה אני מרגיש כלפי הבחור הזה שמתפרנס מהשכרת גופו לאחרים. אני אוהב אותו ולא יכול בלעדיו ואני אצטרך להתמודד עם הבעיה הזו אם ארצה בכך או לא.

החלטתי שהגיע הזמן להפסיק להתבייש וללכת להתייעץ עם מישהו חכם ומנוסה יותר ממני וסרתי לביקור אצל ליזי. ישבתי במטבח החמים והנעים שלה וסיפרתי לה שאני כבר לא בתול.

עיניה נפערו לרווחה בשמחה. "מזל טוב אודי, מי הגבר המאושר?"

"בחור יפה, נחמד ומדהים בשם מקסים, אבל..."

"תמיד יש אבל." נאנחה ליזי, "אל תגיד לי, הוא נשוי?"

"הלוואי. לצערי זה גרוע יותר."

"מה, יש לו איידס?" נבהלה ליזי.

"לא יודע. אני מקווה שלא. הוא מאוד מקפיד על קונדום והוא נבדק כל שלושה חודשים, אבל במקצוע שלו..."

החיוך ירד מעל פניה של ליזי, "המקצוע שלו? במה הוא עובד?"

"הוא עובד ב... נו, ב... במקצוע העתיק ביותר בעולם."

"התאהבת בנער ליווי?" נדהמה ליזי, "איך זה קרה?"

"לא יודע, זה פשוט קרה." אמרתי באנחה ושפכתי את כל הסיפור, מדלג ברוב צניעות על קטעים פורנוגראפיים מידי לדעתי.

ליזי הייתה המומה. "אני ממש לא מאמינה עליך אודי, איך יכולת? איך היה לך אומץ? הוא כנראה באמת בחור מדהים."

"כן, הוא... הוא מזכיר לי טיפה את אורון."

"אהה... אורון." נאנחה ליזי, "עכשיו הכול ברור."

"ליזי, מה אני אעשה?"

"מה? בקשר אליו? תשכח אותו כמה שיותר מהר כמובן, מה עוד אתה יכול לעשות."

"אני יכול להמשיך להיפגש איתו ולשכנע אותו להפסיק להיות עם אחרים, להחזיר אותו למוטב."

"ולחיות איתו באושר ובעושר עד סוף ימי חייך." הצטחקה ליזי.

"כן, משהו כזה." ניסיתי לחייך חזרה.

"אודי, אתה אידיוט. הוא זונה, אולי חולה איידס, בטח מכור לסמים."

"זו הייתה רק סיגרית חשיש קטנה אחת." מחיתי.

"זה מה שהוא הביא לך, אבל לך תדע מה הוא מעשן או מזריק, ידוע שכל הזונות מסוממות וחולות במחלות מין."

"הוא לא מסומם ולא חולה בכלום." התרגזתי, "את פשוט לא מבינה."

הדמעות החלו לזלוג על לחיי וליזי נחפזה לחבק אותי ולהתנצל, ועוד הגדילה לעשות והציעה לי את דירתה כמקום מפגש חינם.

זה היה רעיון מצוין, וזול כמובן. ליזי שהייתה מדריכת טיולים לרומניה, ארץ מולדתה ולאחרונה גם לסרביה ולקרואטיה, נעדרה מהבית ימים ארוכים. לא פעם קפצתי אליה להשקות את העציצים ולהאכיל את החתול. איך לא חשבתי על זה קודם?

"תודה ליזי, את נהדרת." נישקתי את לחייה, "את החברה הכי טובה שלי."

"אני החברה היחידה שלך." הזכירה לי ליזי, קצת בעצב, והוסיפה שלמרות שאני מוזמן להביא אליה את מקסים כל פעם שארצה, והחדר הפנוי בדירתה תמיד עומד לרשותנו, יש משהו ברעיון שאני אשכור לי דירה משלי, כי באמת, כמה אפשר לגור עם אימא?

זה היה ויכוח ישן שניהלנו מידי פעם ולמרות שידעתי שהיא צודקת לא הצלחתי אף פעם לאזור די אומץ ולהגיד לאימא שאני רוצה לעזוב את הבית.

נפגשתי עם מקסים בדירה של ליזי מספר פעמים והסקס הלך והשתפר ככל שהכרנו זה את טוב יותר. כל דקה איתו הייתה תענוג צרוף חוץ מהרגע המביך של הפרידה. לפני שפנינו איש לדרכו הייתי צריך לתת לו כסף - תמיד נתתי לו יותר ממה שביקש - ובכל זאת חשתי תמיד נבוך ומושפל בזמן שהמעטפה הקטנה והלבנה עברה מידי לידו, מזכירה לי תמיד שהוא לא רק שלי, שהוא משכיר את זמנו וגופו למרבה במחיר.

ניסיתי לדבר איתו על זה לא פעם, והוא תמיד היה מתחמק בעדינות, סותם את פי בנשיקות ומסרב לדון איתי בחיים שהוא מנהל בזמן שהוא לא איתי. כל פעם הייתי מחליט מחדש שזהו, שלא אתקשר אליו יותר, ויום אחר כך ממהר לחייג את המספר שלו שזכרתי כבר בעל פה. לפעמים הוא לא היה עונה מיד ועד שהיה חוזר אלי הייתי מתייסר בגיהינום של קינאה, מדמיין אותו עם אחרים, כועס ושונא אותו, ושוכח הכול ברגע שהייתי שומע שוב את קולו.

יום אחד, כשהתקלחנו יחד לפני הפרידה, אזרתי די אומץ לספר לו כמה אני מתייסר כשהוא לא עונה לי מיד. להפתעתי הווידוי המבויש שלי מילא אותו כעס. הוא טלטל את כתפי בכוח ולרגע חשבתי שיכה אותי (הרעיון הפחיד אותי והסעיר אותי כאחד), "אתה הבן אדם היחיד בעולם שאני חוזר אליו מיד. את כולם אני מסנן חוץ ממך ומראמי." מעך את זרועי בחזקה.

"ראמי השותף שלך לדירה? זה שקורא לעצמו ראמונה?"

"כן, ותפסיק לעשות פרצופים. הוא כמו אח שלי, אין לו אף אחד חוץ ממני, רק אני דואג לו. אתה לא צריך לקנא בה."

"אם יש לו זין הוא לא היא."

"אם היית רואה אותה היית מבין."

"אז תזמין אותי אליך ותכיר לי אותה."

"אל תדבר שטויות אודי, לך יש את החיים שלך ולי את שלי. תפסיק לנדנד."

דחפתי את מעטפת הכסף לידיו והסתלקתי בלי מילת פרידה, כועס ומריר, נשבע לעצמי שדי, יותר לא אתקשר אליו בחיים. עמדתי בזה יומיים בלבד ואז התחלתי להתגעגע נורא. החזקתי את הנייד בידי, מנסה לדחות את רגע הכניעה לגעגועים רק עוד קצת ופתאום נשמע צלצול ועל הצג הופיע מספרו של מקסים.

עניתי מיד, ליבי הולם בשמחת ניצחון, הוא נשבר לפני והתקשר קודם חשבתי, אבל טעיתי. קולו רעד כששאל אותי בעצבנות אם יש לי זמן ואם אני יכול לבוא לאסוף אותו מהר מהמיון של רמב"ם.

"מה קרה?" צעקתי, "אתה חולה? מה קרה לך?"

"חטפתי קצת מכות, אבל לא נורא. הבעיה שאני לא יכול לחזור לדירה שלי כי הם יודעים איפה אני גר. אני פוחד שהם בדרך לכאן לגמור איתי את החשבון, אז בבקשה אודי, תמהר."

"רבע שעה גג ואני אצלך." הבטחתי, חטפתי את מפתחות המכונית ובלי להגיד כלום לאימא הנדהמת דהרתי החוצה.

5. היפה והחיה

כרגיל נתקעתי ברמזורים של צ'ק פוסט ולראשונה בחיי שקלתי לעבור באור אדום. למרבה המזל בדיוק אז מקסים התקשר אלי שוב וביקש ממני לא לנסות לחפש מקום חנייה במגרש החנייה המלא תמיד של בית החולים אלא להגיע לשער האחורי של רמב"ם שנמצא מול הכניסה לחוף השקט.

"אל תכבה את המנוע." הורה לי, "תיסע לאט עם דלתות לא נעולות ותעצור רק כשתראה אותי. אני רוצה שנסתלק משם מהר."

קולו נשמע מתוח מאוד, כמעט מבוהל. הרגשתי שהוא פוחד ומאחר ואני גיבור קטן מאוד נבהלתי גם כן. פתאום הייתי בתוך סרט מתח וזה היה מאוד לא נעים. הבטן התחילה לכאוב לי, בתי שחיי נרטבו מזיעה, ואני בטוח שלחץ הדם שלי עלה בצורה מסוכנת, ובכל זאת היה בי גם פרפור של התרגשות פרועה ופרצי עליצות מטורפת הפריעו לקולו של ההיגיון הצרוף שקרא לי לשכוח מכל העסק ולברוח הביתה.

בכיכר שמול הבסיס של חיל הים פניתי ימינה לעבר הכניסה לחוף השקט, מחפש אחריו בעיני. הוא לא נראה בשום מקום ורק כשהאטתי והתחלתי להסתובב כדי להגיע לשער האחורי של בית החולים הוא זינק פתאום מאחורי מכונית חונה, ופתח את דלת מכוניתי למרות שלא עצרתי. עד שהבנתי מה קורה הוא כבר היה בפנים, שוכב על המושב האחורי, מאיץ בי חרש להמשיך ולנסוע משם והלאה.

הכול קרה כל כך מהר עד שלא הצלחתי לראות את פניו. הוא נשאר מצונף על המושב עד שהגעתי לחנייה מתחת לדירתה של ליזי ועצרתי סוף סוף.

ליזי גרה בדירה גבוהת תקרה בקומה השלישית של בניין דירות ישן מצופה אבן שעמד ברחוב טבריה התלול, לא רחוק מכיפת הזהב. מחלונות דירתה נשקף נוף נפלא של המפרץ ושל הגן הפרסי, ולא פעם פנטזתי שאני עוזב את בית סבתא והולך לגור בדירה כזו בדיוק, דירה ששוכנת בין העיר התחתית ההומה לכרמל היוקרתי, קרובה לכל מקום ועם זאת מבודדת. אהבתי את הכניסה רחבת הידיים והמדרגות המרווחות בעלות מעקה הברזל המחושל, את החדרים הגדולים והמאווררים שרוצפו במרצפות מצוירות ערבסקות צבעוניות, את החלונות המקומרים עם משקופי המתכת הכחולים, ארונות הקיר המיושנים מעץ צבוע בצבע שמן לבן נוצץ, אדניות התבלינים הפורחים בחלונות והשכנים העליזים שדיברו בשבע שפות לפחות, מגרוזינית ועד ערבית, מרוסית ועד טורקית.

סבתא הייתה נחרדת מהשכנים הרעשניים, ומהשלטים בערבית וברוסית, ואימא בטח הייתה נרתעת מהשיפוע התלול של הרחוב, אבל אני אהבתי את דירתה של ליזי דווקא בגלל הסיבות האלו. 

רק כשיצאנו מהמכונית ראיתי את פניו וההרגשה שאני בסרט מסעיר ולא לגמרי מציאותי התפוגגה בבת אחת. החבלות והשריטות על פניו של מקסים היו אמיתיות לגמרי והגניחה שנפלטה מפיו כשנשען עלי בעודו נגרר במעלה המדרגות גרמה לי צמרמורת.

"רופא בדק אותך? אולי היית צריך להישאר בבית חולים."

הוא נעצר, הוריד את ידו משכמי ונעץ בי מבט תקיף. "אני לא יכול להישאר בבית חולים, זה מסוכן מידי. אם אתה לא מוכן לעזור לי תגיד עכשיו."

"אני מוכן לעשות הכול כדי לעזור לך." אמרתי, "אתה יודע את זה מקסים, אבל אם אתה צריך טיפול רפואי..."

"הרופא אמר שאולי יש לי זעזוע מוח ושאני צריך לשכב בשקט יום יומיים ולא להתאמץ עד שהצלעות הסדוקות שלי יתאחו."

"הצלעות שלך סדוקות?" נחרדתי, "איך זה קרה?"

"חטפתי בעיטות." אמר מקסים בקדרות והמשיך לטפס לאיטו למעלה.

תמכתי בו עד שהגענו לדירה של ליזי ובעוד הוא משתרע פרקדן על המיטה בחדר האורחים - מיטת שלושה רבעים נוחה שבילינו בה שעות רבות של אושר ועונג - נעלתי בקפידה את הדלת וגם את מנעול הביטחון והלכתי לעזור לו להתפשט.

"אוי ואבוי!" גנחתי בבהלה למראה גופו החבול, "מה הם עשו לך?"

"פוצצו אותי במכות." אמר מקסים קצרות, "ואם השכנים לא היו קוראים למשטרה בטח היו מחסלים אותי. יש לך איזה אקמול או משהו?"

הבאתי לו כדור ומים והמשכתי לנסות להבין מה קרה. "אבל למה הרביצו לך? מה עשית? איפה זה קרה? מי זה הם?"

הוא נאנח. "הם זה אנשים לא נחמדים שראמי הסתבכה איתם. הם באו לדירה שלנו לחפש אותה ולא האמינו לי שאני לא יודע לאן היא הלכה. הדירה, דרך אגב, הרוסה לגמרי, אין לי יותר בגדים, הם שברו, קרעו והרסו הכול."

"למה? מה ראמי עשה להם?"

"גנבה מהם משהו שהם חיפשו אצלנו."

"הם מצאו?"

"בטח שלא, היא בטח כבר מכרה את זה."

"את מה? על מה מדובר."

"אני לא יודע בדיוק, הרואין, או קוק או משהו כזה. הם כל הזמן שאלו איפה החומר ולא האמינו לי שאני לא יודע על מה הם מדברים."

"למה ראמי עשה שטות כזו, מילא לגנוב, אבל למה מפושעים מסוכנים?"

מקסים נאנח. "כסף כמובן, מה עוד? זה בטח בשביל הניתוח הזה, הוא החליט לעשות אותו בהולנד כי שם יש איזה מומחה... אני לא מבין בשביל מה הוא צריך את הסיפור הזה, הקליינטים נגנבים מבחורה עם זין, אבל היא מתעקשת שהיא חייבת לסלק אותו."

"הוא, זאת אומרת היא, גנבה סמים כדי שיהיה לה די כסף לחתוך לעצמה את הזין בהולנד?" ניסיתי לעשות סדר בבלגן, ומבלי משים שלחתי יד להגן על הזין הפרטי שלי שלמרות כל הטענות שלי אליו לא הייתי מוכן בשום פנים ואופן לחתוך אותו.

"כן, זה סיפור מאוד יקר. אולי הוא בכלל כבר בדרך להולנד, לך תדע. מאז שהכרתי אותך... טוב, זו לא אשמתך, אבל פעם הייתי מבלה עם ראמי הרבה יותר זמן ולאחרונה קצת הזנחתי אותה."

"אז מה, הכול בגללי?" נחרדתי.

"בטח שלא, טמבל, זה פשוט משהו שקרה ודי, זה הכול."

"תגיד, מה בדיוק... איך... איך הוא ישתין אם יחתכו לה את הזין?"

"הם לא סתם חותכים אותו." הסביר מקסים, "רק מוציאים את המה שמו שיש בפנים והופכים את העור פנימה לתוך הגוף, וככה יוצרים... אתה מבין?"

עשיתי פרצוף נגעל. "אני חושב שכן." נרעדתי.

"אם הרופא מומחה ממש טוב הוא יכול לנתח אותך ככה שתיראה כאילו נולדת אישה, אבל זה יקר מאוד."

ישבנו כמה דקות בשתיקה, מהרהרים בנושא עד שמקסים, מותש מכל ההרפתקאות שעברו עליו, נרדם. כיסיתי אותו והתקשרתי לאימא. היא רטנה במורת רוח כשבישרתי לה שאני אישן הלילה מחוץ לבית כי אני צריך לעזור לחבר חולה.

"ומה יהיה מחר? אתה מתכוון ללכת לעבודה מחר?"

"לא, אני אקח חופש לכמה ימים. הם יסתדרו שם בלעדי."

"אבל אין לך בגדים נקיים ואין לך מברשת שיניים ו..."

"אני אסתדר אימא, יהיה בסדר."

"ומה תאכל? מי יכין לך אוכל?"

"אימא, אני בן שלושים, אני לא אמות מרעב אם לא תכיני לי ארוחת ערב." התרעמתי.

"אל סבתא לא היית מתחצף ככה." אמרה אימא בעצב שמעך את ליבי מרוב אשמה.

"תעזבי כבר את הילד." שמעתי את סבא נוזף בה, "תני לי לדבר איתו." לקח ממנה את הטלפון.

"הכול בסדר אודינק'ה? מה קרה?"

"החבר שלי חולה ואני רוצה להישאר איתו ולטפל בו."

"מה קרה לו? שפעת?"

"משהו כזה, אל תדאג סבא."

"אתה אצלו בבית?"

"לא, אני אצל ליזי, היא בחו"ל."

"אתה בטוח שאתה בסדר?" שאל סבא וקולו היה חרישי ושופע אהדה.

"אני קצת מודאג, אבל יהיה בסדר. אם תצטרכו אותי דחוף תתקשרו, לילה טוב סבא."

השארתי למקסים צרור אחד של מפתחות, נעלתי אותו מבחוץ והלכתי לעשות קניות בסופר של הטורקי שהיה פתוח תמיד. קניתי לחמניות, מברשות שיניים, חלב והחלטתי שמחר אקפוץ לקנות לנו מעט בגדים. העיסוקים הביתיים האלו הרגיעו אותי קצת והכניסו מימד של נורמאליות למצב המוזר בו נמצאתי.

עליתי חזרה לדירה, מהרהר לעצמי שאולי יצא מהברוך הזה משהו טוב, אולי בגלל המכות שחטף ישתכנע מקסים להפסיק לשוטט ברחובות ולחפש קליינטים ואז... אולי נוכל לשכור יחד דירה הוא ימצא עבודה רגילה... נחיה כמו זוג רגיל, נתחלק בהוצאות, נישן יחד כל לילה... נכנסתי לדירה מחייך ומצאתי אותו ישן, זרועותיו מושלכות מעל לראשו, השמיכה מופשלת ופניו רטובים מזיעה.

מיששתי את מצחו, היה לו קצת חום, אבל הוא נשם בצורה יציבה וסדירה והדופק שלו היה נורמאלי. איזה מזל שעשיתי קורס עזרה ראשונה בצבא. ליטפתי אותו והוא הדף את ידי מעל בטנו, "לא עכשיו, אני לא יכול היום, בבקשה לא, כואב לי." אמר בקול ישנוני ומתחנן.

"מקסים." נבהלתי, "על מה אתה מדבר?" הוא התעורר בבהלה, ניסה להתיישב, גנח ושוב נשכב. "חלמתי שאני... היה לי חלום לא טוב."

"על מה חלמת?"

"על... על משהו שקרה מזמן." הוא נאנח, "אני חושב שיש לי קצת חום. אתה לא נוסע הביתה, לאימא?"

"לא, אני נשאר אתך."

"אתה לא חייב."

"אני רוצה."

"אני לא מסוגל לזיין היום."

"אז מה? אתה חושב שאני רוצה אותך רק בשביל סקס?" נעלבתי והלכתי להכין תה.

מקסים מלמל משהו לא ברור ברוסית, שתה את התה שהכנתי לו, לקח עוד כדור והתהפך על צידו, מפנה אלי את גבו כשנכנסתי למיטה. חיבקתי אותו ונישקתי את עורפו. בפעם הקודמת שישנתי איתו הוא היה זה שחיבק אותי, הפעם אני כרכתי את ידי סביבו, וכך נרדמנו.

למחרת השארתי אותו נעול בדירה והלכתי לקנות לנו קצת בגדים. קניתי חולצות וג'ינסים, גרביים ותחתונים. אחר כך קניתי פרות וירקות בשוק וכשחזרתי ניסיתי להכין ארוחת צהרים לשנינו.

מעולם לא למדתי לבשל, זה היה התחום של אימא ולא ידעתי מה בדיוק לעשות. למזלי מקסים הרגיש טוב יותר וישב איתי במטבח, נותן לי הוראות. ככה למדתי שצריך לכסות את האורז כשמבשלים אותו, ולהרתיח נקניקיות במים אחרת הן לא יהיו מבושלות. הרגשתי כאילו אנחנו משחקים בלהיות מבוגרים ונהניתי מכך מאוד. אחר כך צפינו בטלוויזיה והוא שוב נרדם, ראשו על ברכי.

גם בלילה הזה לא היה סקס, אבל שוב ישנו חבוקים ובשבילי זה היה מספיק.

לצערי הייתי חייב לחזור למחרת לעבודה ומשם קפצתי הביתה ולקחתי כמה דברים – בגדים, דיסקים, ספר שהתחלתי לקרוא, כלי הגילוח שלי, האפטר שייב שלי - מה עוד אני רוצה? סקרתי את חדרי, חדר שלא השתנה מאז הייתי נער. זה היה החדר שלי מאז ילדותי, תמיד הרגשתי בו בטוח ומוגן, ופתאום הוא נראה לי סתמי ומיושן. הגיע הזמן שאצא משם, איך לא הבנתי את זה קודם?

אימא עמדה בפתח חדרי, ידיה שלובות על חזה והביטה בי בשתיקה מאשימה. "אתה עוזב." קבעה, "עוזב אותנו כדי לחיות לבד כמו כלב." הוסיפה בתוכחה.

"אני לא אחיה לבד אימא, אני הולך לגור עם חבר."

"למה חבר? מה פתאום חבר? מילא בחורה אבל למה חבר?"

"אימא די."

"מה די? פתאום לא נאה לך לדבר עם אימא שלך? שלושים שנה שירתי אותך, עשיתי הכול למענך ופתאום אימא די?"

"אימא אני כבר בן שלושים. עוד לא קלטת שבחורות אף פעם לא עניינו אותי?"

"לא נכון, יש את השמנה הזו, הליזי הזו ש..."

"היא רק ידידה."

"טוב, היא לא מוצאת חן בעיני. יש לה צחוק משונה."

"אני מקווה שמקסים כן ימצא חן בעיניך."

"מי זה מקסים?"

"החבר שלי."

אימא ניסתה להגיד משהו, אבל התחילה להשתעל ולהתנשף. במקום לעזור לה צעקתי לסבא שיבוא מהר וברחתי משם אל מקסים. נכנסתי לדירה של ליזי ולבהלתי מקסים לא היה.

"מקסים!" צרחתי, מבוהל.

הוא נכנס מיד ולקח ממני את המזוודה שנשאתי. תנועותיו כבר היו פחות מגושמות והפנס בעינו החל להחוויר. "למה אתה צועק? שאל.

התחלתי לבכות. "סיפרתי לאימא עליך והיא קיבלה התקפה. במקום לעזור לה ברחתי ו... איפה היית?"

"שמעתי רעש בחוץ והלכתי לבדוק מה קרה. אתה יודע שצובעים את הדירה בקומה מעלינו?"

"נו, אז מה?"

"אז כלום. הדייר הקודם עזב ובעל הבית מחפש דייר חדש. זו דירה נחמדה בדיוק כמו הדירה הזו חוץ מזה שיש שם גם עלייה מדליקה לגג. בוא תראה." גרר אותי אחריו לדירה שמעל לדירתה של ליזי. בפינת הסלון עמד גרם מדרגות לולייני עשוי מתכת שהוביל לחדרון קטן שעמד על הגג השטוח של הבניין. הנוף שנשקף ממנו היה מרהיב.

"שאלתי, הדירה להשכרה במחיר מאוד סביר." אמר מקסים, "אז מה דעתך?"

"דעתי על מה?"

"שנשכור יחד את הדירה הזו."

"מי? אני ואתה?" נדהמתי.

פניו נפלו. "חשבתי שאתה באמת... טוב, תשכח מזה." פנה לרדת.

זינקתי אחריו ואחזתי בזרועו, "אל תלך, טיפש אחד. דעתי שזה רעיון נהדר, אבל אני לא מוכן שתעבוד יותר בעבודה ש... בעבודה שעבדת קודם."

"אני יודע. אל תדאג, מצאתי כבר עבודה חדשה."

"איזה עבודה?" שאלתי בחשדנות.

"הסופר הזה של הטורקי שפתוח כל הלילה? אשתו ילדה לא מזמן והוא צריך עוד עובד כי היא לא מוכנה שהוא יעבוד יותר בלילות. זו משכורת די עלובה, אבל אם אני אעשה גם משלוחים אני אקבל טיפים ו... אי! בזהירות אודי, עוד כואב לי קצת בצד. בטח שאני רוצה חיבוק, אבל אל תמעך אותי."

אחר כך הכול קרה מהר מאוד. למחרת, מיד אחרי העבודה לקחתי את מקסים להכיר את אימא וסבא. זה היה ביקור מביך. מאוד מביך, רק סבא נהנה ממנו, שאל את מקסים שאלות על ילדותו, על השירות הצבאי שלו, התעניין בדירה ששכרנו אתמול, נתן עצות בנוגע לצנרת ישנה ובעיות חשמל, והבטיח לבוא לבקר אחרי שנסתדר. אימא ישבה בידיים שלובות ובפנים קפואות ולא הציעה שום כיבוד. גם כשמשכתי אותה למטבח וניסיתי לפייס אותה היא נשארה מסויגת וכועסת.

"היא תתרגל." אמר סבא שליווה אותנו החוצה.

"אני באמת מצטער שהסתלקתי והשארתי אותה משתעלת." חזרתי והתנצלתי בפעם המאה. התחלתי בזה עוד למחרת, מיד אחרי שירדנו מהגג והמשכתי בזה בבוקר. לא שנגרם נזק כלשהו, מסתבר שסבא גילה תושייה ונתן לאימא משאף ונטולין, טפח על גבה ונזף בה לא להיות שמרנית ולא לעשות עניין, מה שהרגיז אותה כל כך עד שהשליכה את המשאף שלה על הרצפה. "אבל חוץ מזה הכול בסדר, היא תתרגל עם הזמן." ניסה סבא להרגיע אותי.

"פעם ראשונה שאימא לא מנסה לפטם אותי ברגע שאני נכנס הביתה." אמרתי בעצב, "לא שאני צריך פיטום." הבטתי בתיעוב על בטני, "אני די שמן גם ככה."

"אתה לא שמן, תרגיע, אתה בקושי שמנמן." אמר מקסים וליטף את ברכי בחיבה.

"אבל אני מכוער נורא, ואתה... אנחנו זוג מוזר, היפה והחיה." המשכתי להציק לו.

"אתה עושה סיפור גדול מידי מיופי חיצוני." אמר מקסים, "זה לא כל כך חשוב."

"בחייך, בטח שכן."

"אולי בחמש דקות הראשונות, אבל מה שווה בחור יפה אם יש לו לב רע? אני מעדיף אחד כמוך, אתה אולי לא יפיוף, אבל יש לך לב טוב אודי ואתה חמוד. יש לי מזל שמצאתי אותך. בוא הביתה ונלך למיטה."

אותו לילה היה סקס, סקס עדין וזהיר כדי לא להכאיב לצלעותיו הכואבות של מקסים ואחר כך שכבנו חבוקים וצמודים כמו שאהבתי. התחלתי כבר לנמנם כשפתאום הוא אמר, "אתה חושב שאני יפה אודי, אבל זה לא נכון."

"אבל אתה נורא יפה, בעיני אתה מדהים."

"כי אתה רואה אותי רק מבחוץ, אבל מבפנים אני רקוב." אמר מקסים בעצב, "אני מקווה שתדביק אותי בטוב שלך אודי."

הבטתי בו, מודאג וחרד. "אני לא מבין, למה אתה מדבר ככה? זה בגלל שעבדת פעם בעבודה הזו... אבל עזבת, זה נגמר, נכון?"

"אני מקווה מאוד. לילה טוב אודי חמודי."