ז. מה רבים הכיסופים

 13. חוזרים לשגרה

מאז נישואיו פנטז דור להשתחרר מעול משפחתו ולהיות שוב רווק חופשי, אבל ברגע שהצליח להגשים את הפנטזיה גילה לאכזבתו שליבו נשאר בבית ממנו הושלך. כמובן שהוא התגעגע לילדיו, אבל הופתע לגלות שהוא מתגעגע גם להילה, לנוכחות הנשית היציבה והרגועה שלה, לבישולים שלה, לחמימות גופה לצד גופו במיטה, לשותפות המובנת מאליה שלהם כשטיפלו יחד בילדים ובטרדות היום יום.

הוא התלונן תכופות בפני גידי על השגרה המשעממת של חייו, אבל גילה שאותה שגרה עצמה הייתה עוגן שייצב אותו, והניתוק ממנה הפחיד אותו וגרם לו לחוש כמו עלה נידף ברוח. הוא ניסה לשפוך את ליבו בפני גידי, אבל לשווא, בניגוד לאשתו לגידי לא הייתה סבלנות להקשיב לו, ולא היה לו ראש לשיחות נפש. הוא רצה לזיין ולחזור לאשתו שסבלה בתחילת הריונה מבחילות ומסחרחורות. מבחינתו העובדה שהניח לדור לגור בדירת סבתו יחד עם כלבו היה מספיק ודי, ודור חש עזוב ומיותר, ואכול דאגה לילדיו הקטנים.

"אנחנו חייבים לדבר." הודיעה לו הילה בטלפון אחרי כמה ימים של נתק מוחלט.

"בהחלט." הסכים דור, "אבל בבקשה ממך הילה, בואי נדבר באמת, בלי מריבות והאשמות."

"אה... אז אתה לא חושב שאתה אשם?" התפרצה הילה בזעם.

"בדיוק ההפך, אני יודע שאני אשם, ושלא הייתי בסדר. אין צורך לחזור ולדבר על זה יותר."

"לך אולי אין צורך, אבל לי יש."

"בסדר." נכנע דור, "נדבר על כל מה שאת רוצה, אבל קודם תספרי לי מה שלום הילדים, הם מתגעגעים אלי? כי אני חולה מרוב געגועים."

"גם הם." הסגירה הילה, ושמץ של רוך התגנב לקולה.

"אני מתגעגע גם אליך." העז דור להוסיף.

"גם אני." אמרה הילה בפשטות, "אני כועסת עליך נורא ופגועה מאוד, אבל גם מתגעגעת. אולי פשוט תבוא הביתה ונדבר?"

"ברצון, אני יכול להביא את ללי? גם הוא מתגעגע."

"בטח, הילדים לא מפסיקים לשאול עליו."

"אני בא, להתראות."

הם ישבו במטבח שלהם ודיברו בעוד הילדים משתעשעים עם ללי ששמח לחזור הביתה, לפינתו הפרטית המוכרת.

דור סיפר לאשתו על הלל, ונשבע שלא חשב שהוא ירצה שוב סקס עם גברים אחרי שהיחסים ביניהם הסתיימו.

"אני לא איזה הומו בארון שמתחתן עם אישה כי הוא מתבייש. התחתנתי אתך מאהבה, אני אוהב אותך גם היום, אבל... אני באמת מצטער הילה."

"אז למה ביקשת מכול המשפחה שלך שירמו אותי ולא יגלו לי על הקטע שלך עם גברים?"

"כי פחדתי לאבד אותך, ואגב, לא היו שום גברים חוץ ממנו."

"ומהגידי הזה שאתה איתו עכשיו." ציינה הילה במרירות, "ובטח היו גם אחרים."

"רק לסטוצים כשהייתי נורא חרמן. בסוף ההיריון הראשון שלך לא רצית סקס, ואיכשהו חשבתי שעם גברים זה נחשב פחות בגידה. אני יודע שלא הייתי בסדר אבל... אני מצטער מאוד, וגם על סוקי אני ממש ממש מצטער."

"סוקי המסכנה." פרצה הילה בבכי, "מי יודע איפה היא עכשיו." התייפחה. דור חיבק וניחם אותה, ובמשך כמה דקות הם חשו שוב קרובים מאוד, אבל כשהיא שאלה היה עליו להודות שלמרות שהוא אוהב אותה כמו תמיד הוא לא יכול להבטיח לה שהוא יתנזר מעכשיו מגברים.

"אז אתה אוהב את הגידי הזה?" ניסתה הילה להבין.

"כן."

"אבל כרגע אמרת שאתה אוהב אותי." הדפה אותו הילה מעליה, "אז מה, אתה אוהב את שנינו?"

"נכון, את אשתי ואימא של הילדים שלי, והאישה היחידה בחיי, אבל מידי פעם אני צריך גם גבר. כשהתחתנתי איתך חשבתי שאני אוכל לחיות בלי, אבל טעיתי, כיום אני מבין שאני לא יכול לוותר על סקס עם גברים."

"אני מבינה." קדרו פניה של הילה, "אז מה אתה מציע בעצם, שנמשיך לחיות יחד ושמידי פעם תבגוד בי עם הגידי הזה, או עם גבר אחר?"

"כן, אם כי אני מעדיף את גידי כמובן. סטוצים זה נחמד, אבל אני מעדיף בן זוג קבוע שיש לי אליו רגשות."

"אז למה שלא תלך לחיות איתו?" התפרצה הילה.

"כי הוא נשוי גם כן, ואבא לילדים, וגם הוא אוהב את אשתו."

"ואותך."

"אהה... כן, גם אותי כנראה." אמר דור בהיסוס קל, ואחר כך תיקן את עצמו, "אני לא בטוח שמה שהוא מרגיש כלפי זה מה שאת היית מגדירה כאהבה, אבל יש לו רגש כלפי."

"ואשתו יודעת?"

"אני די בטוח שלא אבל אני לא יודע, אנחנו לא מדברים עליה."

"ועלי אתם מדברים?"

"לא, בטח שלא. תראי... את יודעת איך זה גברים... אנחנו מעדיפים לעשות, לא לדבר."

"לעשות מה? מה בדיוק אתם עושים? אתה הגבר או האישה ביחסים שלכם?" העזה הילה לחטט.

דור הרגיש איך גופו סומר ממבוכה. "שנינו גברים כמובן ולכן... תראי, אני מעדיף לא לפרט." לחש, השתעל והשפיל את מבטו, "רוצה תה?" ניסה לשנות את הנושא.

"לא. מה שאני רוצה זה לדעת איך אתה היית מרגיש אם הייתי באה אליך בהצעה כזו, שנחיה יחד כמו זוג נשוי, ונגדל יחד ילדים, ונישן יחד, ואפילו נעשה מידי פעם סקס, אבל שמהצד יהיה לי מישהו אחר? היית מקבל את זה? סידור כזה נראה לך הגיוני? כי לי לא, ממש ממש לא. הסידור הזה נשמע לי מעוות ואפילו חולני."

"אני מבין." השפיל דור את מבטו, "את צודקת כמובן." הוסיף, "אבל למעשה יש אנשים שחיים ככה, חלקם בגלוי כשכולם יודעים הכל, וחלקם בסתר. ראיתי בערוץ דוקו תוכנית על זוג הומואים שהכניסו מישהי לקשר שלהם ו..."

"וזה כל כך יוצא דופן עד שעשו עליהם תוכנית טלוויזיה." קטעה הילה את דבריו, "אז תודה רבה לך, אבל אני, אם זה בסדר מבחינתך, מעדיפה חיים רגילים ומשעממים שלא יעניינו אף אחד, ואתה יודע מה? גם אם היית מבטיח לי להפסיק להיפגש עם הגידי הזה, ולהיות רק איתי מעכשיו ועד המוות, לא הייתי מסכימה, ולא בגלל שאתה בוגד, אלא בגלל שאני מרגישה שאתה לא אוהב אותי יותר."

"זה לא נכון." מחה דור קלושות, אם כי בעצם כבר לא היה באמת בטוח בכך.

"שקרן, אתה לא אוהב אותי והרגשתי את זה כבר די הרבה זמן. מיד אחרי שהקטן נולד הרגשתי שאין לך יותר רגש כלפי, בימים טובים אולי חיבבת אותי קצת, אבל זה הכל, רוב הזמן היית אדיש כלפי, וכל זמן שעשיתי את העבודה שלי כמו שצריך לא ממש עניינתי אותך. עמוק בלב ידעתי את זה, וכל הזמן ניסיתי להגיד לעצמי שאני טועה, וזה סתם הורמונים, או רגישות מטופשת..." היא קמה נסערת, והביטה בו בזעם, "לא הקשבתי לעצמי, הייתי טיפשה וביטלתי את עצמי, בזבזתי עליך חמש שנים ועכשיו אתה מציע לי להמשיך לחיות ככה, לחיות חיים קרים וריקים, בלי אהבה, בלי תשוקה ובלי חום? אני מעדיפה למות ולא להמשיך להיות נשואה לך."

דור תקע את מבטו ברצפה ושתק. היא צדקה והוא ידע זאת וחש שפל ועלוב כמו תולעת.

"מחר אני הולכת לעורך דין להתחיל את תהליכי הגירושים." הכריזה הילה, "אתה רוצה שנלך לאותו עורך דין כדי לחסוך זמן וכסף? או שאתה מתכוון לבזבז כספים שאין לנו רק כדי להתווכח איתי על הרכוש והילדים?"

"אין על מה להתווכח, הילדים הם של שנינו, ואני לא מתכוון להתגרש מהם או למנוע מהם משהו. אני רק מקווה שתתני לי לבקר אצלם בלי לעשות לי בעיות."

"אל תהיה טיפש, אתה בעל גרוע אבל אבא טוב ואני לא אלחם בך על חשבונם. צריך רק להחליט מה עושים עם הדירה."

"הדירה שלנו?" התפלא דור.

"הדירה שלך." הזכירה לו הילה, "קנית אותה עוד לפני שהתחתנו."

"את רוצה לעזוב את הדירה?" נדהם דור, "חשבתי שאת אוהבת אותה, שהיא אידיאלית לילדים."

"אחד מאיתנו צריך לעזוב אותה." ציינה הילה בקרירות, "ומאחר וזו הדירה שלך..."

"לדעתי עדיף שאת והילדים תמשיכו לגור פה, חשוב לא לזעזע את החיים שלהם יותר מידי, אני אשכור דירה לא רחוק ואקפוץ כל כמה ימים לבקר אחרי הצהרים כדי שנמשיך לגדל אותם יחד."

"בסדר." הסכימה הילה, "ומה אם אני אמצא בן זוג חדש?"

"נעבור את הגשר כשנגיע אליו." הציע דור וקם, "כבר נורא מאוחר ויש לי כאב ראש נוראי, וגם הגרון שלי... עדיף שאני אלך."

"חכה, אני אכין לך תה ומשהו לאכול, ובינתיים תשכיב את הילדים." הציעה הילה.

בסופו של דבר, אחרי שהילדים נרדמו והתה נלגם, כבר היה נורא מאוחר, ללי נרדם בפינתו המרופדת, וגשם זלעפות החל לרדת בעוז.

"איזה גשם, אולי תישאר לישון פה?" הציעה הילה. דור הביט בחלון, ראה ברק רחוק, שמע רעם עמום והסכים. שלח מסרון לגידי שהוא נשאר הלילה עם הילדים, ועוד לפני שקיבל תשובה נרדם בחדר האורחים. 

דור והילה שכרו עורכת דין משותפת שהייתה גם מגשרת, ובעזרתה התגרשו בקלות ובזריזות. מיד אחר כך השלימה סבתא של גידי עם רוע הגזירה והסכימה לעבור סופית לבית אבות. היא הניחה לגידי לפנות את רהיטיה העתיקים מדירתה, ולהשכיר אותה לדור שהוצג בפניה כידיד שלו. במשך כשנתיים הסידור הזה עבד לא רע בכלל. דור המשיך לפגוש את ילדיו כמעט כל יום, נפגש עם גידי פעמים שלוש בשבוע, ומידי פעם הם אפילו ישנו יחד.

כולם הרגישו נוח והיו מרוצים, אפילו הוריו של דור השלימו עם גירושיו והמשיכו להיות בקשר טוב עם הילה. רק הידידות החמה בין דנה אחותו, להילה לא שבה לקדמותה. הן לא רבו, ואפילו לא החליפו מילים קשות, אבל הילה החלה לדבר עם דנה בקרירות והפסיקה לגלות בפניה את ליבה. אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים להתקרב לגיסתה לשעבר קלטה דנה את הרמז והניחה לה.

שבוע אחרי יום הולדתו הראשון של בנו הצעיר של גידי נפטרה פתאום הסבתא, בעלת הדירה בה גר דור. עוד בזמן השבעה החלו גידי ובת דודתו לריב על הירושה. בת הדודה רצתה למכור את הדירה, ואילו גידי רצה להמשיך להשכיר אותה. בלהט הויכוח נפלט לבת הדודה שגידי לא רוצה למכור את הדירה של סבתא כדי שיוכל להמשיך להשכיר אותה במחיר נוח למאהב שלו, ולרוע המזל אשתו, ששהתה במטבח והכינה קפה לאורחים, שמעה את ההערה.

היא קפאה לרגע, נדהמת ומיד אחר כך התעשתה, הגישה למתאבלים קפה ועוגיות כשהיא שומרת על סבר פנים יפות, שתקה ולא גילתה אף ברמז ששמעה את הנאמר בסלון הוריו של גידי, שם ישבו כולם שבעה על סבתא, אבל מיד אחרי שחזרה הביתה נחפזה לפנות לבלש פרטי, ואחרי כמה ימים כבר ישבה במשרדו והביטה מזועזעת בתמונות שצילם הבלש דרך חלון הדירה הסמוכה לדירת הסבתא המנוחה. בתמונות נראה בעלה חבוק בזרועות גבר אחר - הדייר ששכר את דירתה של סבתא.

אשתו של גידי שמרה על קור רוחה גם נוכח התמונות המרשיעות. היא שילמה לבלש הפרטי, לקחה את התמונות וזימנה את בעלה לשיחה. גידי קיבל ממנה הצעה שאי אפשר לסרב לה - או שייוותר על המאהב שלו ויחזור להיות בעל נאמן, או שייוותר על הדירה שהייתה רשומה על שם אשתו - רעיון מבריק של הוריה שקנו אותה לזוג הצעיר כמתנת חתונה - ישלם דמי מזונות גבוהים לשלושת ילדיהם וייגרר מהארון קבל הוריו ושאר בני משפחתו. אשתו הבטיחה לו נאמנה שאם לא ייעתר לדרישתה כל מכריו, כולל לקוחותיו והקולגות שלו בעבודה, ידעו בדיוק מה הסיבה לגירושיו.

"אבל את הרי לא אוהבת אותי, אז מה אכפת לך מה אני עושה במיטה עם אחר?"

"אכפת לי כי אתה בעלי ואבא של הילדים שלי, ואני לא מוכנה שקרובי המשפחה הדפוקים שלך יצחקו עלי. איך בכלל נודע לה שאתה והוא..." היא חרקה בשיניה מרוב תיעוב, "איך יכולת להשפיל אותי ככה? אתה לא מתבייש? מילא לבגוד אבל עם גבר? אני רוצה שתעיף אותו מהדירה ותמכור אותה כמה שיותר מהר, ושתפסיק לבגוד בי עם גברים."

"אז עם נשים מותר לי? או שאולי החלטת להשתנות ולהפסיק להיות פריג'ידית?" הוכיח גידי שגם הוא ניחן בקור רוח ויודע להגיב ברשעות ארסית לא פחותה משל גרושתו לעתיד.

אשתו זעמה וסטרה לו, וגידי שידע מה עונשם של בעלים שמכים את נשותיהם התאפק, קמץ את אגרופיו, שלח אותה להזדיין, ארז מזוודה והסתלק מהבית.

הגירושים שלו היו הרבה פחות ידידותיים משל דור והילה, אבל בסופו של דבר, אחרי שמכר את דירתה של סבתא כדי לממן את שכר עורכי הדין, הוא נפרד מאשתו ועבר לגור עם דור בדירה קטנה ונחמדה בחיפה. הדירה הייתה בהדר, באזור עירוני צפוף ורווי חנויות ובתי קפה, מקום מתאים לגברים בודדים אבל לא הולם מגורים עם ילדים או כלבים. ללי התקשה להסתגל אליה, ומזל שהילה הסכימה שהוא יחזור לגור איתה ועם הילדים.

דור נסע לבקר את ילדיו בקריות פעמיים, ולפעמים אפילו שלוש פעמים בשבוע, ולא פעם שהה אצלם בסופי שבוע כדי לשחרר את הילה לביקור אצל בן זוגה החדש - אלמן נחמד שחי עם ילדיו בתל אביב.

הוא לא הופתע במיוחד כשגילה שגידי פתח פרופיל באטרף, והוא מנצל את העדרו מהבית כדי להזמין לדירתם גברים צעירים לזיונים חטופים. אחרי שחשב על זה מעט הבין שבמקום לעורר סצנות, ולהתחיל לחפש שוב דירה ובן זוג עדיף להעלים עין, להשלים שזה מה שיש, לפתוח גם כן פרופיל באטרף, ומידי פעם - כשגידי מבקר אצל ילדיו או עסוק בענייניו – להשתמש בו. מה עוד אפשר לעשות אחרי כמה שנים של חיים יחד? הרי צריך לרענן מידי פעם את השגרה ומה שגידי לא ידע לא יזיק לו.

המשך הסיפור של דור נמצא כאן