ד. מה רבים הכיסופים

 7. אני הומו?

"אבל זה לא אומר שאני הומו, נכון?" שאל דור מיד אחרי שגמר בפיו החם של הלל, שבתשובה הדף אותו לאחור, נשכב עליו וגמר על בטנו.

"אייי! תיזהר, זה כואב." גנח דור.

"סליחה." הפטיר הלל באדישות מעליבה, וירד מעליו, "וכן, מה שעשינו כרגע בהחלט אומר שאתה הומו."

"לא נכון, אני לא."

"בסדר, אז לא, אבל אתה בהחלט דביל."

"למה אני דביל?"

"תחשוב לבד, אני הולך להתקלח." הכריז הלל והשליך עליו מגבת, "לכלכתי אותך. הנה, תתנגב."

"תודה הלל." ניגב דור את בטנו הדביקה, "תשמע ללי אני מצטער באמת, אבל..."

"אולי תשתוק? פשוט סתום!" התפרץ הלל, והסתלק למקלחת.

כן דור, אולי פשוט תסתום? אמר דור לעצמו באנחה, וניסה להתיישב, מה שהתברר כמשימה מכאיבה ביותר. הוא קם לאט מאוד, והזדחל לשירותים, השתין ואחר כך פנה למקלחת, פתח את הדלת ונכנס, מנסה לא להביט בהלל הערום שעמד והתנגב  מתעלם ממנו בהפגנתיות.

דור התעלם ממנו בחזרה, צחצח שיניים, נכנס לתא המקלחת ופתח את המים.

"אתה מסתדר לבד?" שאל הלל.

"כן, בטח, אין בעיות."

"אתה בטוח? אתה לא נראה כל כך יציב על הרגליים. כואב לך?"

"אני בסדר, סליחה אם העלבתי אותך."

"לא נעלבתי, אבל כדאי שתשב עם עצמך ותחשוב מה נסגר אתך."

"אני לא מסוגל לחשוב עם כל הכדורים האלה נגד כאבים שבלעתי." גנח דור, "וגם לשבת אני לא כל כך יכול." הוסיף, וניסה לחייך, אבל יצאה לו מן עווית אומללה.

"דור המסכן, עבר עליך המון בזמן האחרון." חייך אליו הלל בפייסנות, "בוא, אני אעזור לך להתקלח." הוא סיבן את גבו של דור, ואחר כך את ישבנו, "כבר אמרתי לך שיש לך תחת מדהים." צחק, ונישק את עורפו.

"תודה." השיב דור, "גם אתה מדהים הלל, אבל..."

"כן, אני יודע, אתה לא הומו."

"נכון, אני לא, עובדה שאף פעם לא נגעתי באף גבר ככה, כמו שנגעתי בך, רק אתה... וגם זה רק בגלל שאתה נורא דומה לאחותך."

"טוב, מה שתגיד." סירב הלל להיכנס לוויכוח, שטף מעליו את הסבון, עזר לו לצאת מהמקלחון, והחל לנגב אותו. 

"הלל, אפשר לבקש ממך טובה?" הביט בו דור מעל ספל הקפה.

"כן, בטח, מה?"

"אני יודע שאתה בקשר עם תהילה, ושאתם מאוד קרובים, אבל יש מצב שלא תספר לה על... עלינו?"

הלל הניח את ספל הקפה שלו על השולחן, ונעץ בדור מבט מופתע, "אתה באמת חושב שאני מדבר עם אחותי על חיי המין שלי? וגם אם הייתי עושה דבר כזה, נראה לך שהייתי מספר לה מה אני עושה עם האקס שלה?"

"לא, אני מניח שלא." מלמל דור, מרגיש לא רק טיפש אלא גם חסר טקט, "תראה הלל, אני ממש מצטער, לא התכוונתי שיקרה מה ש... נו, אתה יודע, מה שקרה, אבל הכדורים שלקחתי מסטלו אותי לגמרי, והחלום הזה בלבל אותי נורא... איכשהו הכל הסתבך בצורה זוועתית ו... אה... טוב, תראה הלל, אני לגמרי מבין למה קיבלת רושם שאני הומו אבל..."

"כן, הבנתי, אתה לא הומו, בסדר, אני לא מטומטם, מספיק להגיד לי פעם אחת, יאללה, קח כדור ולך לנוח, אני חייב לטוס ללימודים, ומשם אני הולך לעבודה במסעדה. ניפגש בערב."

במשך כיומיים שלושה הם כמעט לא נפגשו, דור בילה את רוב זמנו במיטה, או מול המחשב, יושב על כרית אורתופדית עם חור במרכזה שהביאה לו אחותו כדי להקל עליו. הוא לא השתעמם כי מהמשרד שלחו לו מיילים עם תכניות מהפרויקט בו עסק, רומזים לו שחופש המחלה שקיבל הוא לא סיבה מספקת לעיכובים בעבודה. הוריו הגיעו לביקור חולים, הביאו לו אוכל, ואפילו הציעו שיגור אצלם עד שיבריא, אבל הוא סירב והבטיח להם שזה בסדר, הדייר שלו מטפל בו יפה.

הלל באמת טיפל בו יפה, ניקה וסידר, עשה קניות וכביסה, הכין לו קפה כל בוקר ואפילו עזר לו להחליף כלי מיטה, אבל נמנע מלהביט בו, ודיבר איתו בקיצור נמרץ, ורק על ענייני הבית.

"נעשית נורא עסוק בזמן האחרון." התלונן דור כשהגיע סוף השבוע, והלל הכריז שיש לו תוכניות והוא כנראה לא יישן בבית הלילה, "אתה כמעט לא מדבר איתי יותר, תגיד לי שאני טועה ואתה לא שונא אותי." ניסה להישמע קליל ואגבי, ולא בהצלחה יתרה, הלל שלא קלט שדור מתלוצץ השיב לתלונותיו ברצינות גמורה.

"אני לא שונא אותך דור. סתם לא בא לי להיתקע בבית, יש לי תוכניות לסוף השבוע."

"איזה תוכניות?"

"אני הולך למסיבה במועדון, בא לי לרקוד ולפגוש בחורים, למה, אתה מקנא?"

"כן, קצת, אני תקוע שבוע שלם בבית ונמאס לי. אפשר לבוא גם?"

"אתה מסוגל, לא כואב לך?"

"הרבה פחות. למעשה, ביום ראשון אני חוזר לעבודה."

"למרות שיש לך עוד חופש מחלה? באמת כל הכבוד, רק אל תשכח את כרית הטחורים שלך." גיחך הלל ברשעות.

"זו לא כרית טחורים." מחה דור, "זו כרית אורטופדית, וגם אם הייתי משתמש בה בגלל טחורים זו לא סיבה לצחוק ממני."

"אתה צודק, סליחה שהייתי מגעיל. יאללה, תתלבש, מה? זה מה שאתה לובש?" הוא הביט בקימוט מצח בטריקו של דור, אמר שזה לא מתאים, והציע לו חולצת פסים עם כפתורים שהייתה, לדעתו של דור, הדוקה מידי עליו, אבל הלל התעקש שהיא נראית נהדר והוא חייב ללבוש אותה.

הם נסעו במכוניתו של דור עד לאזור התעשייה ושם, בין מוסכים לבתי מלאכה חשוכים, גילה דור להפתעתו מועדון מואר ורועש שמגרש החנייה שלו היה עמוס מכוניות.

"רוב השבוע זה מועדון רגיל, אבל כל יום חמישי האחרון בחודש יש פה ליין של גייז." הסביר הלל, נתן לדור הנבוך יד ומשך אותו אחריו, היישר ללב המהומה העליזה והרעשנית.

להפתעתו של דור המון אנשים הכירו את הלל, בירכו אותו, נישקו אותו, חיבקו והזמינו אותו לרקוד. מבטים סקרניים הופנו גם לעברו, אבל הוא נדבק בגבו לקיר, נחבא למחצה מאחורי עמוד, נאחז בכוח בכוס בירה, וניסה להיראות מרוחק ומהורהר, אבל התקשה בכך מאוד. הוא כבר היה לא פעם במועדונים, וכשהיה צעיר יותר הוא חגג כהלכה במסיבות, אבל מעולם לא נכח במסיבה שרוב החוגגים בה הם גברים. אולי בגלל זה הם התנהגו בצורה כל כך חסרת מעצורים? דור לא היה רגיל להתנהגות משוחררת עד כדי כך, הגברים סביבו התנשקו ופשטו את חולצותיהם תוך כדי ריקוד, וכשהעניינים החלו להתלהט הם התחבקו והתגפפו לעיני כל בלי שמץ בושה. כשרצה דור להשתין הוא גילה שכל תאי השירותים תפוסים, וכשתא אחד התפנה לבסוף יצאו ממנו שני בחורים מצחקקים.

"בוא נעלה למעלה, יש להם חדר חושך מדהים." משך אותו הלל אחריו במעלה מדרגות צרות ומתפתלות. הם הגיעו למעין גלריה אפלולית שהשקיפה על המועדון המואר. אחרי שהתרגל לתאורה הקלושה גילה דור שסביב הקירות היו ספות רחבות ידיים, שקבוצות גברים שתויים וחרמנים התמזמזו עליהן בזוגות ובשלישיות, ואולי אפילו יותר.

"בחדר חושך מותר להיות יותר משוחררים." הסביר הלל, וניסה לחבק אותו. דור הדף אותו מעליו בסלידה, "תפסיק." רטן וברח למטה, לפינתו החבויה למחצה מאחורי עמוד. נשען על הקיר מתרכז בכוס הבירה שלו, והתעלם מכל המהומה הסובבת אותו.

הלל הנעלב ירד אחריו, עצר בבאר ושתה כמה כוסיות וודקה, ואחרי שהיה שיכור מספיק נכנס לתוך מרכז חבורת הרוקדים, והחל להתפרע - רקד וצחק, נופף ידיים ופלרטט עם כל מי שהביט בו. בחור שחרחר אחד שלא קלט עד כמה הלל שיכור התלהב ממנו, חיבק אותו ומשך אותו לעבר השירותים. הלל הלך איתו בשמחה, ודור, שעד לאותו רגע רק הביט בהלל המתפרע בלי להתערב, התעורר סוף סוף מקיפאונו, ניתק מהפינה בה התחבא, נפטר מכוס הבירה הריקה למחצה שלו, נחפז אל הלל ואחז בכתפו, מושך אותו אליו. "ללי, לאן אתה חושב שאתה הולך?"

"זה לא עסקך, עזוב אותי." צעק הלל.

"כן, תעזוב אותו, מה אתה נדחף?" ניסה השחרחר שרצה לקחת את הלל לשירותים להיפטר מדור שהתעקש לא לוותר, וחסם את דרכם של השניים. "הלל, תקשיב לי, אל תלך איתו, אתה שיכור, בוא איתי, בוא ניסע הביתה."

"למה לי, כדי שתספר לי שאתה לא רוצה אותי ושאתה בכלל לא הומו?"

"אהה, הוא אחד מאלה." גיחך השחרחר, "תעשה לעצמך טובה ואל תסתבך איתו ילד, רק כאב לב יצא לך ממנו."

"אתה תשתוק." התנפל עליו דור בזעם, "מי שאל אותך בכלל? הלל ילך עם מי שהוא רוצה."

"אני מסכים, ועד שהתערבת הוא רצה ללכת איתי." העיר הבחור.

"לא נכון, הוא לא, עוף כבר מפה."

"לא בא לי, למה, מה תעשה לי?"

"תיכף תראה מה אני אעשה לך, יא זבל!" התנפל עליו דור, אבל סדרן גברתן אחד התערב שנייה לפני שפרצה קטטה, אחז בדור וגרר אותו החוצה בעוד הלל הולך בעקבותיהם, מתעלם מהשחרחר המאוכזב שהלך לבסוף לשירותים לבד.

"עופו מפה, ושאני לא אראה אתכם כאן יותר." פקד עליהם הסדרן במבטא רוסי כבד, וחזר למועדון, נוטש אותם בקצה מגרש החנייה החשוך.

"אתה בסדר?" אחז דור במרפקו של הלל, וניסה להציץ בפניו.

"כן." השיב הלל חרש, "תודה." הוסיף.

"על לא דבר."

"על כן דבר, אם לא היית מתערב בטח הייתי נשען עכשיו על הקיר בשירותים ומקבל בתחת מהבחור ההוא."

"זה מה שאתה אוהב לעשות, לקבל בתחת?" שאל דור, מתאמץ לדבר בשוויון נפש,  אבל קולו רעד קצת, "אני מקווה שיש לך קונדום."

"קונדומים זה לחלשים." השיב הלל בעליזות שתויה.

"טיפש אחד." התרגז דור, וחבט קלות בעורפו.

"אל תקרא לי טיפש." ניסה הלל לתקוע אגרוף בבטנו, אבל דור לכד את כף ידו ומשך אותו אליו לחיבוק, "אז אל תתנהג כמו טיפש."

"אבל זה מה שאני, טיפש, אחרת לא הייתי מסתבך אתך."

למזלו של דור לא היה עליו לענות להלל כי ברק פתאומי האיר פתאום את שמי הלילה, ואחריו נשמע רעם עמום, מבשר רעות.

"הנה נגמר הקיץ." אמר דור, "בוא נרוץ לאוטו לפני שיתחיל גשם."

הם חזרו הביתה, מתפעלים מהברקים שריקדו מעל הים, מאירים את המפרץ, זורחים על האוניות שעגנו בו, וכאילו נדברו מראש הלכו שניהם לישון במיטתו של דור, והתעוררו למחרת לקולו של הגשם הראשון שדפק בעוז על תריסי המרפסת שדור סגר, למרבה המזל, לפני שהלכו לישון.

 

8. רע לתפארת

דור התעורר לאט, חייך לעצמו לשמע קולו של הגשם, והתמתח בעונג, מגשש אחרי גופו החם של הלל, אך לשווא, הצד של הלל היה ריק וקר. דור התיישב, מופתע, הביט כה וכה, ונדהם מדקירת האכזבה שחש קפץ בזריזות מהמיטה והחל לתור אחריו.

הוא מצא אותו במטבח, שותה קפה ומעיין בלפטופ שלו, דור הספיק להבחין בלוגו של יד2 לפני שהלל כיבה את המסך בזריזות חשודה, ובירך אותו בבוקר טוב.

"מה אתה עושה? למה קמת כל כך מוקדם?" הניח יד על כתפו של הלל שקם בחיפזון והציע לו קפה.

"זה בסדר, אני אכין לבד." ניגש דור לשיש והחל להכין לעצמו נס קפה, "איפה החלב?"

"במקרר, ויש גם עוגה אם בא לך."

"עוד לא, קודם קפה." דור נשען על השיש, לגם מהקפה וסקר את הלל שתקע מבט בקיר והתחמק ממבטו. "אתה בסדר הלל? למה יש לי הרגשה שאתה כועס עלי?"

"אני לא כועס עליך."

"אני שמח לשמוע, מה בדיוק אתה מחפש ביד2?"

"דירה חדשה." השיב הלל, והדליק שוב את מסך הלפטופ שלו, "ככה עדיף."

"אתה רציני? אתה רוצה לעבור דירה, למה, לא טוב לך איתי?"

הלל הניח למבטו לפגוש בזה של דור, "טוב מאוד מצד אחד, אבל מצד שני רע, ואפילו רע לתפארת."

"רע לתפארת, למה?"

"כי אתה בארון, ואם אנחנו נמשיך... אם אני ארשה לעצמי להיסחף..."

"אני לא בארון." מחה דור, "מאיפה הבאת את השטות הזו?"

"בחייך..." הפטיר הלל בזלזול, "תשקר לעצמך אם בא לך, אבל תחסוך את זה ממני."

"הלל, תקשיב, אתה הבחור הראשון שאני אי פעם... זה מעולם לא עלה בדעתי, אף פעם לא חשבתי ש..."

"כן, כן, שמעתי עליך." השיב הלל בחיוך קנטרני שעצבן את דור כל כך עד שכמעט שפך על עצמו את הקפה. הוא הניח בסלידה את הכוס המלאה למחצה בכיור, וניגש להלל, "תכניס לעצמך לראש, אני לא הומו, ולכן אין שום סיבה שתחפש דירה אחרת." הכריז, נועץ בו מבט תקיף שנועד להדגיש את דבריו. 

"בסדר." השיב הלל והשפיל את מבטו בעצב, "אתה לא הומו, עשיתי טעות, אתה סטרייט ואני סתם הומו טיפש שנדלק על סטרייט, וזו בדיוק הסיבה שאני כן צריך לעוף לך מהחיים ומהדירה."

"אבל למה הלל? אנחנו מסתדרים כל כך טוב יחד, אולי תחשוב על זה שוב?" ליטף דור את לחיו הלא מגולחת של הלל נהנה לחוש על אצבעותיו את הדגדוג העדין של הזיפים, מתפעל מיופיין של עיניו הכחולות ומהצל העדין שהטילו ריסיו העבותים על פניו.

הלל טלטל את ראשו בסרבנות, ופסע צעד אחד לאחור, "חשבתי על זה מספיק, אני חייב להסתלק או שזה ייגמר בבכי."

"ומי יבשל לי כל כך טוב כמוך, ויעשה קניות וימרח לי את הגב במשחת השדים ויפנק אותי כמו שרק אתה יודע?" פסע דור צעד אחד קדימה, והניח את כפותיו על כתפיו של הלל, לוכד אותו בין גופו לקיר והביט בפניו היפות, נאבק בתשוקה לנשק את שפתיו.

"תמצא לך בחורה, שהיא תטפל בך ותבשל לך ותפנק אותך." השיב הלל, וניסה לחמוק מאחיזתו.

"אבל אני רוצה אותך." השיב דור.

"מצטער, אני מעדיף הומואים." ניסה הלל להדוף אותו מעליו.

"ואני מעדיף אותך." התעקש דור, עצם את עיניו ונישק אותו. הלל חשק את שפתיו, נאבק עוד קצת, ואחר כך נכנע והניח לדור לנשק אותו.

"בוא למיטה." משך אותו דור לחדר השינה.

"לא רוצה."

"בטח שאתה רוצה." צחק דור ודחף את ידו למכנסיו של הלל, "יש לי הוכחה." אחז בזקפתו של הלל, "נו, בוא."

"בסדר, אבל אל תגיד שלא הזהרתי אותך, זה ייגמר בבכי." אמר הלל בקול חרישי והלך אחרי דור למיטה.

אחר כך התגלגלו העניינים במהירות שסחררה את ראשו של דור שעד לאותו יום הגדיר את עצמו כטיפוס זהיר, מחושב ובעל שיקול דעת. לראשונה בחייו הוא שכח את עצמו והתמכר לסקס עם הלל, נסחף ברגשותיו כמו שלא הצליח להיסחף מעולם עם אף אישה. עוד באותו סוף שבוע הוא אמר להלל שהוא אוהב אותו, ואחרי עוד שבוע כבר הודה שכן, הוא כנראה בעצם הומו, והבטיח שבקרוב, ממש בעוד יומיים שלושה, הוא יצא מהארון.

"אל תמהר, שום דבר לא בוער, חכה עד שתהיה בטוח לגמרי." הפתיע אותו הלל בתשובה בוגרת ושקולה, שרק גרמה לדור לאהוב אותו עוד יותר.

השנה החורף היה גשום וקר במיוחד והם בילו כל רגע פנוי במיטה, עד חנוכה דור  התנסה לראשונה בחייו בחדירה, ומאז לא יכול היה לדמיין לעצמו יותר סקס בלי לחוש אבר מין גברי ונוקשה מפלח את גופו, ונוגע – כמו שהתוודה בפני הלל - בשורש נשמתו.

לאט לאט הוא החל לספר לאנשים עליו ועל הלל. קודם לאנשים בעבודה שדעתם עליו הייתה פחות חשובה לו. "מצידם אני יכול להיות נזיר טיבטי, כל זמן שאני עושה את העבודה שלי כמו שצריך זה ממש לא משנה להם." סיפר להלל, "הבעיה תהיה המשפחה שלי, ובעיקר ההורים."

"אולי תתחיל עם אחותך?" הציע הלל.

קצת אחרי פורים - שהם חגגו במסיבת תחפושות נהדרת במועדון בתל אביב -התקשרה דנה לתאם עם אחיה הצעיר תוכניות לסדר פסח, ודור נשם נשימה עמוקה מאוד, ואחריה עוד אחת, עמוקה לא פחות, והכריז שהוא יבוא ברצון לסדר פסח משפחתי אצל ההורים, אבל רק בתנאי שיוכל לבוא עם בן זוגו.

"סליחה?" נדהמה דנה, "אמרת בן?"

"כן."

"זה היפיוף הזה, האח של התדלשי"ת הזו שניסיתי לשדך לך? ההיא שירדה מהארץ?" שאלה דנה שתמיד הייתה גרועה בשמות.

"כן, זה הלל, אחיה של תהילה, והיא לא ירדה מהארץ, היא רק עשתה רילוקישן."

דנה שתקה שתיקה ממושכת ומעיקה, "אתה בטוח?" שאלה לבסוף.

"לגמרי."

"למה לא סיפרת לי קודם, לפני שעשיתי מעצמי צחוק וניסיתי לשדך לך כל מיני מכרות שלי?"

"כי לא ידעתי קודם, הלל הוא הראשון ש... עד שפגשתי אותו חשבתי שאני סטרייט."

"ומה עם כל הבחורות שיצאת אתן תמיד, מה עשית אתן? שחקת דוקים?"

"אל תהיי טיפשה דנה, עשיתי מה שכולם עושים, אבל עובדה שלא הצלחתי להתאהב באף אחת, לא כמו שאני אוהב את הלל."

"אתה אוהב אותו, באמת? אתה בטוח?"

"לגמרי."

"זה נשמע כל כך מוזר, אבל מצד שני, מה אני מתפלאת כל כך? כנראה שלהיות הומו זה באופנה כיום, אפילו בנצי, הדוד של תמיר, יצא מהארון בגיל ארבעים פלוס, ועזב את אשתו בשביל בחור."

"בנצי, הדוד השמן של תמיר בעלך?"

"אתה מכיר עוד תמיר, או עוד בנצי?"

"לא, אבל הוא הרי אבא לילדים ונשוי בערך מאתים שנה? מה עבר עליו שהוא נזכר פתאום שהוא הומו?"

"מה שעבר עליך כנראה." היא נאנחה, "טוב, אלה החיים שלך דור, סיפרת כבר להורים?"

"לא, חשבתי שאולי בעזרתך..."

"אתה רוצה שאני אוציא אותך מהארון? לא הגזמת?"

"אל תהיי כזו, אני אדבר עם אימא בקרוב, אבל אם תוכלי לרמוז לה בעדינות, להכין את השטח קודם..."

"טוב, אני אראה מה אפשר לעשות, בכל מקרה זה יהיה חתיכת סדר פסח שלא נשכח אף פעם."

"שטויות, יהיה בסדר גמור, הלל בחור מדהים, וברגע שכולם יתרגלו הכל יהיה בסדר, תודה דנה."

יומיים אחר כך התקשרה אימא של דור וגילתה לו שאחותו יצאה מדעתה, "היא מסתובבת ומספרת לכולם שאתה הומו."

"היא לא השתגעה, זה מה שאני."

"איך זה יכול להיות?" הזדעזעה אימו, "אתה בטוח? אולי כדאי שתלך לראות מישהו? יש לי כתובת של פסיכולוג מעולה, הדוד של תמיר הלך אליו ואשתו אומרת שהוא עזר להם מאוד."

"איך עזר אם בנצי התגרש ממנה?"

"כן, אבל הם נשארו ביחסים מצוינים, הם מטפלים יחד בילדים, והיא אפילו נרשמה לפנויים פנויות."

"אני שמח מאוד לשמוע את זה, אבל אני לא נשוי, ואני לא צריך פסיכולוג."

אימו נאנחה ונתנה את הטלפון לאביו ששאל שוב אם הוא בטוח, ומה פתאום, ואולי רק נדמה לו, ומי זה הבחור הזה שהוא חושב שהוא מאוהב בו?

"אני אביא אותו לסדר פסח ואז תכירו אותו ותראו שהוא בסדר גמור."

"אני עדיין חושב שכדאי שתלך לראות מישהו שמבין בעניינים האלה." הציע אביו באי נוחות.

דור צחק ואמר שהוא מעדיף לבזבז את הכסף והזמן שלו על דברים מעניינים יותר וסגר, מרגיש קליל ושמח כאילו יצא מהכלא. 

דור והלל פגשו את כל המשפחה בסדר פסח, ואחרי כמה דקות של מבוכה ראשונית הכל הסתדר. הלל נכנס למטבח עם עוגת פסח מפוארת שאפה בבית, והציע עזרה בהכנת הסדר, ואחרי היסוס קל אימא של דור נעתרה להצעתו, ולא הצטערה על כך.

דור הצליח, בתבונת כפיו ובנועם הליכותיו לשדרג את מאכלי החג ואת האווירה. הוא הוסיף תיבול למרק העוף, סידר כהלכה את קערת הפסח, עזר לאבא של דור בקריאת ההגדה, זימר שירי פסח חסידיים שמשפחתו החילונית של דור לא הכירה, ושעשע בכישרון רב את ילדיה המשועממים של דנה שלראשונה בחייהם נהנו מחיפוש האפיקומן ומשירת חד גדיא בנוסח החסידי, כמו שלימד אותם הלל.

היחיד שכמעט הרס את החג היה בנצי שתמיר נאלץ להביא לחמותו כי אף אחד אחר לא רצה לארח אותו. בנצי התגעגע לילדיו שנסעו עם אימם ובן זוגה החדש לחגוג את פסח באילת, שתה יותר מידי, השתכר וסיפר לכולם בפרטי פרטים מיותרים כמה הוא מצטער שנפרד מאשתו, וכמה רע וקשה להיות הומו מבוגר. לקינוח בכה כמו ילד, הקיא ונרדם בבגדיו על הספה. 

תהילה הייתה האחרונה במשפחה שנודע לה שאחיה חי עם האקס שלה שנהפך להומו. הלל שמר איתה על קשר רצוף, אבל קיים את הבטחתו ולא גילה לה שהוא ודור יחד. יום אחד היא התקשרה, כולה אושר ושמחה, ורצתה לדבר עם הלל. דור הסביר שהוא לא בבית והתנדב למסור לו הודעה בשמה.

"אני מתחתנת." צעקה תהילה, "הוא סוף סוף עזב את אשתו, קנה לי טבעת יהלום נהדרת, והציע לי להתחתן."

"מי?" הופתע דור, "על מי את מדברת?"

"על הבוס שלי, הלל לא סיפר לך שיש לי רומן איתו?"

"לא."

"מוזר, חשבתי שאתם ביחסי ידידות קרובים."

"אנחנו ביחסים מצוינים, יותר מזה בעצם, אבל הוא לא סיפר לי כלום עליך."

"למה אתה מתכוון יותר מזה?" התחדד טון קולה של תהילה בחשדנות.

"אני מתכוון... זאת אומרת... עזבי, זה לא חשוב עכשיו, ספרי לי על עצמך."

"אחר כך, קודם תסביר לי למה התכוונת, מה קורה בינך ובין אחי הקטן?"

"באמת תהילה, הלל צעיר ממך רק בכמה דקות, הוא כבר גבר בן עשרים וחמש, כמעט שש, תפסיקי לדבר עליו כאילו שהוא תינוק."

תהילה השתנקה לשנייה, ואחר כך שאלה בקול קר כקרח אם יש לדור משהו לספר לה.

"כן, אחרי שנסעת התקרבתי מאוד להלל, ואה... הגיע הזמן שתדעי שאנחנו מאוהבים וחיים יחד."

"אתה רציני?" נדהמה תהילה, "אבל... אתה לא הומו."

"עובדה שאני כן."

"אבל... אבל... זה... איך זה שאתה עם אחי אחרי שהיית איתי?" השתוממה תהילה ואז התחילה לכעוס, "אתם פשוט מגעילים, תתביישו לכם."

"אנחנו? למה אנחנו צריכים להתבייש? אף אחד מאיתנו לא שכב עם גבר נשוי ולא פירק משפחה."

"שתוק, אתה לא מבין כלום, אני שונאת אותך!" צרחה תהילה וטרקה את השפופרת.

הלל חזר הביתה בערב, וברגע שראה את פניו ידע דור שהוא כבר דיבר עם אחותו ושהוא כועס עליו, "אני לא יודע מה בדיוק אמרת לאחותי, אבל היא רותחת מכעס עליך." שח לדור, והתיישב בכבדות ליד שולחן המטבח.

"אני באמת מצטער, אבל היא התחילה. למה לא סיפרת לי שהיא מנהלת רומן עם הבוס הנשוי שלה?"

"היא בקשה שאני אשמור את זה בסוד, ואם כבר מדברים על סודות, חשבתי שהחלטנו לא לספר לה, למה סיפרת לה שאנחנו יחד?"

"לא ממש סיפרתי לה, היא איכשהו ניחשה את זה והתפוצצה מכעס, אני לא מבין למה."

"אתה לא מבין, באמת?" זקף הלל לעברו את גבותיו, "חשבתי שאתה קצת יותר חכם דור."

"אז טעית, כנראה שאני טיפש, אם הייתי חכם לא הייתי מסתבך אתכם." 

"למה אתה מתכוון מסתבך?" התחדד קולו של הלל, מזכיר לדור בצורה מאוד לא נעימה את קולה של אחותו.

"אני מתכוון בדיוק למה שאמרתי." הטיח בזעם, חש שהוא מותקף ומואשם על לא עוול בכפו, והסתלק לחדר השינה.

באותו לילה הם ישנו בנפרד, ושניהם חשו אומללים וכועסים. בבוקר הם שתו יחד קפה, רבו עוד קצת, ולבסוף, מותשים מכל העסק, התפייסו, אם כי כל אחד מהם חש שהצדק איתו, והיה בטוח שהשני הגזים בתגובתו.