עוקבים

יום רביעי, 20 בדצמבר 2017

הפסקת מים

בועז המ"פ לא אהב להישאר מלוכלך. הוא רתח מכעס אין אונים כשגילה ששוב יש הפסקת מים והמקלחת שעליה חלם במשך כל התרגיל הארוך והמעייף נשללה ממנו. 
"רוני!" צרח ובעט בג'ריקן ריק שעמד לתומו בפינת המקלחת הצבאית הקטנה.
"כן המפקד." אמר רב"ט רוני והציץ בזהירות דרך הדלת, "יש עדיין הפסקת מים?"
"כן, קיבינימט!"
"באסה. אתה בטח מת להתרחץ אחרי התרגיל. מה דעתך המפקד שאני אביא לך מים בג'ריקן שתוכל לשטוף מעליך קצת את האבק?"
"מאיפה תביא מים?"
"יש מים בברזיה בחוץ."
"איך זה יכול להיות?" זקף בו המ"פ עיניים כחולות ויפות.
"לא יודע." משך רוני בכתפיו, "ככה זה. רק במקלחות אין מים."
"טוב, מה יכול להיות? אני חייב להתקלח. תביא מים בג'ריקן, אבל תצטרך לעזור לי ולשפוך עלי את המים. אני מקווה שאתה לא מתבייש לראות אותי ערום."
"לא, מה פתאום מתבייש?" חייך רוני, "הרי שנינו בנים. חכה, אני כבר מביא לך מים." הבטיח רוני ואץ לברזיה, נושא בידיו שני ג'ריקנים ריקים.
הוא חזר ומצא את המ"פ שלו עומד ערום וממתין לו.
שבריר של מבט חלף בין שני הגברים הצעירים שמיד מיהרו להשפיל את עיניהם ולהיות עסוקים באלתור המקלחת של המ"פ המאובק וחובב הניקיון.
"דבר ראשון אני חייב לחפוף את הראש." פסק בועז והתיישב על כיסא פלסטיק, מרכין את ראשו המתולתל לפני רוני שפשט את חולצתו, אבל סרב בתוקף להיפרד ממכנסי הדגמ"ח הרחבים שעטפו את פלג גופו התחתון.
הוא התנצל על שהמים קרים ושפך שליש מתכולת הג'ריקן על תלתליו המאובקים של המ"פ שלו שנאנח וחשק את שיניו מחמת קור המים.
רוני יצק מעט שמפו ירקרק על כפותיו והחל חופף את שערו של בועז. קודם עיסה בקפידה את קרקפתו ואחר שפך מים על הראש המקציף, ושב וחזר על התהליך עם מרכך שיער.
"זהו, אני כבר נקי." ניסה בועז לקום.
"אבל עוד לא סיבנתי אותך." מחה רוני והניח יד על כתפו הרחבה של המ"פ שנכנע מיד והניח לו לסבן את גבו ועורפו.
רוני החל להחליק את כפותיו המסובנות על החזה השרירי, נוגע כאילו מבלי משים בפטמותיו של בועז ששוב ניסה למחות שהוא יכול לבד ולא צריך ו... זרם מים קרים על גבו השתיק אותו.
רוני עבר לעמוד מול המ"פ הרטוב וכעת כבר אי אפשר היה להסתיר את האמת הערומה שהזדקרה ועמדה בין ירכיו של בועז, ושוב חלף המבט הקצר ההוא בין השניים.
בועז קם ונעמד מולו ורוני והחל לסבן לאט לאט את המ"פ האילם ממבוכה, מעביר את הסבון הורוד שבידו בתנועות סיבוביות חושניות על בטנו וחזהו של מפקדו, מביט הישר בעיניים הכחולות הללו שטרדו את מנוחתו מהיום הראשון שפגשו בעיניו.
"רוני, בחייך..." גנח בועז כשידיו של רוני ירדו מבטנו אל ערוותו והחלו לסבן באיטיות מטריפה את אברו הזקוף.
"מה בחיי? לא טוב לך?" שאל רוני והתקרב אליו עוד יותר.
בועז נאנח מעומק ליבו. "נרטבת כולך, תראה את המכנסיים שלך רוני."
הם הביטו אל מכנסיו הלחים של רוני שנצמדו לגופו חושפים לעין כל את הבליטה המסגירה בקדמת גופו.
"אני אוריד אותם." החליט רוני ונפטר חיש קל ממכנסיו ותחתוניו. הם עמדו ערומים זה מול זה ועדיין התביישו להביט אחד בעיני השני.
"אתה רוצה שגם אני אקלח אותך רוני?" שאל בועז.
"לא בועז, אני נקי. אני רוצה... לא חשוב, בוא, אני אנגב אותך. אתה בטח קפוא." הוא יבש במגבת צבאית אפורה את עורו השחום והחלק של המ"פ, מתפעל שוב מגופו השרירי ומפניו הגבריים היפים, שפשף ונאנח.
"מה? מה הבעיה רוני? מה אתה רוצה?" שאל בועז שעמד, עצום עיניים, מתמסר לניגוב הנמרץ של רוני.
"לנשק אותך." העז רוני להגיד, ומיד הצמיד את שפתיו אל פיו של מפקדו.
המגבת נפלה על הרצפה הלחה כששני החיילים הצעירים התנשקו, נצמדים זה אל זה בכוח.
"בוא למיטה." משך רוני את בועז, "אתה קפוא לגמרי, בוא איתי, אני אחמם אותך."
הם התנפלו זה על זה במרץ, התחממו, התחרמנו ולא הספיקו עד ששניהם באו על סיפוקם, מזיעים ומתנשמים. אחר-כך נצמדו אחד לשני במיטה הצבאית הצרה חבוקים, ממאנים להיפרד.
"הלילה אני עוד יכול לישון אתך רוני, אבל מחר הפלוגה חוזרת ונצטרך..."
"כן, אני יודע." נאנח רוני ונישק את עורפו של בועז. "אל תדאג, ברגע שכולם יחזרו אני אתנהג שוב כמו שצריך, אבל אני רוצה שתדע שלהיות אתך ככה, לבד... חלמתי על זה מהרגע שראיתי אותך, יהיה לי קשה לא לגעת בך מחר."
"גם לי, אני יכול לסדר שנצא יחד לרגילה בחודש הבא." הציע בועז, מהורהר. "ההורים שלי נוסעים לחו"ל ונוכל להיות לבדנו בבית. נראה לך?"
"בטח!" התלהב רוני, "איזו שאלה? זה יהיה נהדר!"
"טוב, אז קבענו," חייך בועז, "ורוני, בבקשה, מעכשיו כשאתה רוצה לגעת בי פשוט תבקש, לא צריך לסגור לי יותר את השיבר של המקלחת. בסדר?" 

אין תגובות:

פרסום תגובה