ב. מלכתו של רני היפה

פרק ג – ובו יסופר על חייהם הכפולים של נירה ועבדה הנרצע.

לאט לאט התמסדו חייהם של נירה ורני כזוג. לעיני כל העולם הם הופיעו כעוד זוג צעיר רגיל וממוצע, אבל כששהו בפרטיות חדרם חזרה נירה למלוך על רני, והוא היה מסלק בחדווה את מסכת עורך הדין הצעיר והמצליח, וכורע לפני מלכתו, משרת אותה בנאמנות כלבית, מנסה לנחש את חפצה עוד בטרם הביעה אותו, וזוכה בתמורה להתענג על יפעת שערותיה. זכות שיקרה בעיניו מאוד דווקא בגלל שהרוויח אותה בעונשים ובהשפלות שקיבל על עצמו מרצון.

בעבודתו במשרד עורכי הדין נחשב עו"ד לוין הצעיר לאדם סמכותי מאוד. הוא חילק בטבעיות פקודות לכל עוזריו והיה בעל אופי מנהיגותי ובבית המשפט ידע לנהוג בתקיפות רבה ואפילו בתוקפנות. הניגוד בין התפקיד החיצוני שמילא לבין התנהגותו בבית מילא אותו סיפוק עצום ואיזן את חייו בצורה מושלמת. כמובן שאם מלכתו הייתה דורשת ממנו הוא היה עוזב ללא היסוס את המשרד שגזל שעות רבות מזמנו, אבל נירה הייתה נבונה דיה להבין שרני זקוק לשעות הללו רחוק ממנה גם כדי להרוויח כסף ובעיקר כדי לבטא דרך עבודתו את הצד התקיף והאסרטיבי שלו.

גם היא מצידה רצתה להמשיך לעבוד כאחות עם חולים חסרי ישע. היא השקיעה מאמץ רב בעבודתה, מטפלת ומעניקה לחוליה יחס חם וסבלני, משפיעה עליהם חיבה וחום. איש ממכריה בבית החולים לא היה מאמין אם היה רואה כיצד האחות הסבלנית והרחומה שהתנהגה כמלאך בלבן עם החולים, מתעמרת ברני, משפילה אותו ומשפיטה אותו על ימין ושמאל.

גם עובדי משרדו שרעדו מפחד כשהוא היה נוזף בהם על כל טעות קטנה, היו משפשפים את עיניהם בתימהון אם היו רואים איך הוא משכים קום כל בוקר כדי לנקות ולבשם את האסלה לפני שנירה תשתין בה. הם לא היו מאמינים למראה עיניהם אם היו רואים איך הוא כורע על ברכיו לפני מיטתה כל בוקר ומגיש לה קפה ועוגה על מגש הדור מסודר בקפידה עם מפיות בד מעומלנות ואגרטל בדולח זעיר עם פרח.

הוא אהב לגוון את סוגי הפרחים שפתחו את יומה של גבירתו - לפעמים שושן ורוד, זעיר ומושלם, כאות הוקרה למלכתו שהואילה להניח לו לחדור בלשונו אל פי הטבעת שלה, שאותו דימה לשושנה. ולעיתים ניצן ורד סגור בצבע אדום, רמז לתענוגות שהניחה לו להשביע את הדגדגן שלה. 

למרות תחנוניו החוזרים והנשנים נירה לא הסכימה לעבור לגור עם רני בדירתו, אם כי שמרה שם חלק מבגדיה, ולעיתים הואילה ללון במיטתו. היא התעקשה לשמור על עצמאותה והמשיכה להחזיק בחדרה, ומידי פעם ניסתה גם לישון שם לבדה, אבל בכל פעם שרצתה להניח לו לישון לבד היה רני היה נשכב על סף חדרה, מייבב ומגרד את הדלת עד שהייתה נשברת ומניחה לו לישון למרגלותיה.

כדי לשעשע אותה ולנסות להנעים את שהותה בדירתו הוא החליף את מיטת העץ הפשוטה שלו במיטה ענקית עשויה פיתוחי מתכת מסולסלת צבועים זהב וכסף, והוסיף סכום נאה מאוד כדי שרתך אמן יוסיף למיטה המלכותית גם מסגרת אפיריון שעליה פרש בד תחרה בלגית משובחת, שעלתה משכורת של חצי חודש.

כאות תודה על השקעתו ומאמציו הוא נכבל למיטה, גפיו נפרשו ונקשרו לארבעת מוטות האפיריון המפואר, כרית נוקשה ומחוספסת נדחפה מתחת לעכוזו החבול ממכות מחבט הקש הזכור לטוב, ונירה הואילה סוף סוף להניח לזין שלו לחדור לתוך מערת התענוגות שלה.

רני הודה לה על נדיבותה בענווה רבה והיה אסיר תודה עד לדמעות, אם כי היא הקפידה להלביש לו לפני הזיון קונדום רב שימושי שהיווה מעין תותב מאריך ומעבה לבעלי זין קצר. הזין המפואר של רני לא היה זקוק לתוספות, אבל נירה נהנתה לערער את בטחונו בזין הגדול והיפה שלו, ורני לא מחה אלא השלים בשקט עם ההשפלה של התותב המלאכותי, והודה לה בנימוס כשהורתה לו לנקות אותו בלשונו בטרם ירחץ אותו היטב במים ובסבון.

נירה הוצגה ברוב טקס לפני הוריו של רני שלפליאתו הרבה התאהבו בה ממבט ראשון, ולא הסתירו את רצונם שהיחסים בין השנים יסתיימו בנישואים.

"סוף סוף אתה יוצא עם בחורה רצינית והגונה." אמרה אימו בשביעות רצון. "נמאס לי כבר מכל הצאצקס הצבועות הללו שהיית מסתובב איתן תמיד." הוסיפה בצדקנות.

גם אביו שבע נחת מנירה והבטיח לו כמתנת חתונה בית חדש ויפה. "אולי אפילו הווילה הזו שאתם גרים בה כעת, אם אני אצליח לשכנע את בעל הבית למכור, אבל בתנאי כמובן שתתחתן עם מישהי רצינית, בעלת מקצוע, בחורה טובה שתהיה אימא ואישה. לא דוגמנית מחומצנת עם חזה גדול וג'וקים בראש." קרץ לבנו וטפח על שכמו.

אם הם היו יודעים שדירתו של בנם נראית נקייה ומטופחת כל כך רק בזכות עבודתו המסורה של הבן יקיר להם, ושהארוחה הביתית הטעימה שהוגשה להם בושלה כולה על ידי בנם המפונק הם היו מתעלפים מתדהמה.

רני לא הניח למלכתו לעסוק בעבודות הבית והתנדב, בלי שטרחה לדרוש זאת ממנו, לקחת על עצמו את האחריות על הניקיון, הקניות והבישולים.

בהתחלה הוא לא היה מוצלח כל כך כעקרת בית, אבל היא הדריכה אותו בסבלנות ובן העשירים המפונק הפך למשרת בית נלהב ומסור, וטבח לא רע כלל. הוא למד במהירות איך מנקים, מבשלים ועורכים קניות. לפי בקשתו המפורשת ערכה לו מלכתו מסדרי ניקיון קפדניים, רושמת במחברת קטנה את כל הפשלות שלו. כל פשלה ועונשה בצידה. היא גם העניקה לו ציונים על המאכלים שבישל ועל היעילות שלו בעשיית קניות ובניהול משק הבית.

לקראת סוף השבוע היא הייתה מסכמת את עוונותיו, משקללת אותם בכובד ראש כנגד מאמציו, נותנת לו נקודות זכות על הצלחות מעל ומעבר למצופה, ואחר כך מענישה אותו כנדרש, לא לפני שהסבירה לו היטב על מה נענש.

במקביל גם שיבחה אותו כל פעם שהצטיין במלאכתו. שום דבר לא חמק מעינה הבוחנת, היא שמה לב לכל מאמציו - מניקוי כתם עיקש ועד לצחצוח המושלם של החלונות, או הכנת תבשיל משובח במיוחד.

לפעמים היה נדמה לה שהוא מפשל פה ושם בכוונה כדי לא להפסיד את מה שכינה עונג שבת - מנת חבטות שבועית שניתנה לו כל יום שישי בערב, אחרי שגמר להגיש את ארוחת ליל שישי ולהדיח את הכלים.

נירה מצאה את עצמה מודאגת לעיתים מהתעקשותו לספוג לפחות מנה שבועית אחת של חבטות ממחבט הקש, ועשתה כמיטב יכולתה להמציא לו עונשים פחות מכאיבים כמו ללכת לעבודה עם תחתוני חוטיני הפוכים שגירדו ולחצו לו בכל המקומות הלא נכונים. או להסתובב בבית על ארבע עם משקולות ביצים תלויות על אשכיו, או לצאת איתה לטיול רגלי ארוך כשבטפלג רוטט בעכוזו.

גם שכעסה עליו ברצינות ורצתה שיסבול העדיפה להחליף את עונש המכות בעכוזו בהצלפות קלות של סרגל עץ על כפות ידיו ורגליו. פעם שלחה אותו לבית המשפט עם ציפורנים צבועות אדום, וכדי להוסיף על השפלתו הורתה לו לגרוב גרב אחת אדומה ושנייה ירוקה. הוא יצא מזה בזול כשסיפר לעמיתיו הנדהמים שזה מעשי ידיה של אחייניתו הקטנה והשובבה.

למרות צייתנותו ומסירותו נכשל רני תדיר בכמה תחומים - הוא תיעב את טעם הזרע שלו והסכים ללקק אותו ברצון רק מעל גופה של מלכתו, ובעיקר אהב את טעמו מעורבב עם מיצי האהבה שלה, בעוד שהיא התעקשה שישתה את השפיך שלו מתוך הקונדום שהלבישה לו מידי פעם, דבר שהיה עושה בחוסר רצון מופגן, ונענש על כך כל פעם מחדש.

חמור מזה היה יחס הבעלות שפיתח כלפיה. הוא לא יכול היה להפסיק לקנא למלכתו הנערצת, ותמיד חשש שהרופאים בבית החולים ינסו לפתות אותה או למשש את גופה. לא הועילו מחאותיה שאין שחר לדאגותיו, ושהוא מעליב אותה כשהוא מתעקש להגיע לפני תום המשמרת כדי להסיע אותה הביתה מבית החולים,.

יום אחד הוא מצא אותה צוחקת עם שני סטג'רים צעירים ויפי תואר שלא היו אדישים לקסמיה הנשיים, והסתלק סר וזעף למטבח הסגל. היא מצאה אותו מדיח את הכלים של הצוות הרפואי כאילו היה אחרונת המנקות ודמעות זעם בעיניו.

למרות שקנאתו החמיאה לאישה שבה היא ידעה שכמלכתו עליה לרסן את היחס הזה שלו כלפיה, אחרת לא יוכל לרכוש לה יותר כבוד כמלכה שולטת.

כשחזרו הביתה היא כבלה אותו לשולחן המטבח, פניו למטה וישבנו מופנה אל על, ובטרם חבטה שלוש מנות של חבטות נאמנות בעכוזו דחפה מתחת לזין שלו מגבת נוקשה ומגרדת שלא תניח לו ליהנות מזקפתו, וגם הגדילה לעשות ולא התירה את שערה כשהכתה אותו, אלא עטפה אותו במטפחת, כך שלא יוכל להתענג אפילו על מראהו.

אחרי שנענש כראוי דחפה ויברטור רוטט וגדול לעכוזו, הפעילה אותו בשיא העוצמה ואז נאמה בפניו נאום ארוך ותקיף, מסבירה לו שהוא שייך לה, ולא ההפך, ושאין מקום להבעות קנאה ביחסים בין מלכה לעבדה. זכותה לעשות מה שתרצה עם כל גבר או אישה שתרצה בהם, ולו לא נותר אלא לענות אמן אחרי החלטתה.

בסתר ליבה ידעה שאין לה שום חשק או רצון קל שבקלים בסקס עם אף אחד, אבל העבד הקנאי שלה היה חייב לדעת מה מקומו ולשלוט ברגשותיו.

אחר כך התירה אותו, עיסתה בעדינות את גופו הנוקשה והכאוב, ואחרי שהבטיח לה לא לחשוף יותר את קנאתו - היא שמה לב שלא הבטיח שלא יקנא יותר, ובסתר לבבה שמחה על כך -  הניחה לו לישון לצידה, עטוף בשערה, ידה מונחת על לוח ליבו.

מחוץ למקרים יוצאי דופן אלו עשתה נירה כל מאמץ להיזהר ולא להגזים במכות. רני היה זה שמעולם לא עשה לעצמו הנחות, ודרש שתצליף בו כראוי בכל הזדמנות. מאז שנעשה עבדה של נירה היה גופו מקושט כל הזמן בסימנים כחולים וסגולים שבמשך הזמן היו מוריקים ואחר מצהיבים עד שנמוגו לאיטם, מפנים מקום לחבלות חדשות. 

סימנים אלו היו יקרים לליבו כאותות ניצחון, והוא פינטז בסתר ליבו על כתובת קעקע קבועה או צלקת, או סימן כוויה שיישארו לנצח על בשרו, מסמנים את השתייכותו לגבירתו. בהכירו את הסתייגותה של נירה ממה שנראה לה כהטלת מום בגוף בריא לא העז לבקש ממנה שתסמן אותו בחותמה, אבל לא חדל לקוות לנס.

ואכן רק נס היה עוזר להתוות בגופו את סימן הבעלות של מלכתו. כאחות אחראית ורצינית סלדה נירה מאפנת הפירסיניג והקעקוע שפשתה בקרב צעירים, ושאת תוצאותיה ראתה יום יום בחדר המיון לשם באו אותם בישי מזל שלקו בזיהומים קשים עקב מחטים מזוהמות וטיפול לא מקצועי.

היא סירבה לחורר חורים בתנוכי אוזניה הקטנות והוורודות. העגילים היחידים שלה היו מזכרת מאימא המנוחה - עגילי קליפס תימניים כבדים ומיושנים מכסף. מידי פעם, כשנחה עליה רוח שובבות, היא הייתה מצמידה אותם לפטמותיו של רני ודורשת ממנו ללכת איתם לפגישות חשובות. הוא היה עוטה עליו חליפת עסקים רצינית עם חולצה יקרה ועניבת משי הדורה, ומתחת היו העגילים צובטים בנעימות את בשרו, מזכירים לו כל הזמן שהעו"ד המכובד מר לוין אינו אלא רני, עבדה הנרצע של נירה המלכה.

אחד העונשים החביבים עליו ביותר היה ללבוש לבני נשים מתחרה מתחת לבגדי עורך הדין השמרניים שלו, ולהופיע כך בבית משפט לפני השופטים המכובדים עוטי הגלימה השחורה. מבחוץ נראה כעו"ד לוין הרציני וכבד הראש, ומבפנים היה הזונה הקטנה והחצופה של נירה מלכתו שהחוטיני הנועז שלה תקוע בישבנה, והביריות שלה לוחצות על ירכיה. 

מאז החל לחיות עם מלכתו ציינו כל מכריו עד כמה השתפר מראה פניו ועד כמה הוא נראה נמרץ עליז ומאושר. הוא באמת חש מאושר ומלא מרץ אם כי מעולם לא עבד קשה כל כך. לא היה לו רגע פנאי לבטלה - הוא קם כל בוקר בחמש, התעמל עם משקלות, ושלוש פעמים בשבוע גם רץ כמה ק"מ סביב השכונה, ואחר היה ממהר לשוב הביתה, מנקה היטב את השירותים, מצחצח בעוז את האסלה עליה תושיב מלכתו את עכוזה המפואר, ומדמיין לעצמו מה רב יהיה אושרו אם היא תרשה לו להיות לה לאסלה.

הוא אף העז להציע זאת לנירה המזועזעת שפסלה מיד את הרעיון ונתנה לו הרצאה שלמה על היגיינה וממחלות מדבקות, אבל הוא לא הפסיק לחלום בערגה איך מלכתו כורעת מעליו ומשתינה עליו.

רק פעם אחת זכה לטעום את השתן שלה וזה קרה בגלל שהכעיס אותה שלא בטובתו. הם יצאו לראות סרט עם זוג חברים של רני, מתנהגים כמו כל זוג רגיל - הוא משלם בשבילה, מחבק באדנות את כתפיה, נכנס לדבריה, נוהג כאילו היא רכושו, והיא מחייכת בחן, משלימה עם ההתנהגות המקובלת הזו, ורותחת מכעס בליבה - אחרי שהתרגלה להיות מלכתו הנערצת היה לה קשה להיות פתאום סתם החברה של רני. איך הוא מעז ללטף את גבה בלי רשותה, למשש את רעמת שערה בידיו המשומנות מהפופקורן, ומה פתאום הוא דוחף ידיים לשקית שלה ואוכל בלי אישור?

באמצע הסרט היא קמה לפתע ובקשה שילווה אותה לשירותים. שם אילצה אותו להיכנס יחד איתה לתא של שירותי הנכים, ואחרי שהשתינה הודיעה לו שכעונש על התנהגותו החצופה לשונו תהיה ניר הטואלט שלה ועליו ללקק את הכוס שלה ולנקותו משיירי השתן. רועד מאושר הוא עשה כפקודתה, ומרוב התרגשות גמר בלי רשותה בתוך תחתוניו, מכתים את מכנסיו בזרע.

ברגע שחזרו הביתה הוא ספג מנת חבטות כפולה בעכוזו, אברו הסרבן הושם בסד שקוף ונשאר שם שלושה ימים רצופי סבל, אבל הליקוק ספוג השתן הזה היה שווה הכל, ובכל פעם שהיא הלכה להשתין הוא היה מתמלא תקווה שאולי הפעם...

אחרי שאכלה ארוחת בוקר במיטה היה רני עוזר לה להתלבש לקראת היום החדש. החלק החביב עליו ביותר היה סירוק שערה הארוך וכריכתו בפקעת על עורפה. השיטה הקלה ביותר להעניש אותו הייתה לשלול ממנו את הטיפול בשערה.

הוא סגד לשיער שלה, קנה לה מיני שמפו יקרים, מסכות מזינות, סיכות וסרטים, מברשות ומסרקות, ואם הייתה מניחה לו היה מבלה שעות על גבי שעות בהתעסקות בשערה.

בתחילה הרגיזה אותה הסגידה שלו לשערותיה והיא הרבתה להעניש אותו בטענה שהוא מכאיב לה בזמן ההברשה, אבל רני היה כל כך מתוק כלפיה, כל כך אסיר תודה על כל מבט ומגע, טורח בכל מאודו על נוחיותה, עושה כל מאמץ לחסוך ממנה עבודה קשה, עד שהיא לא יכלה להמשיך ולנטור לו עוד על ההערצה המשונה שחש כלפי שיערה.

יש גברים שמעריצים שדיים או רגליים או תחת, הוא מתפעל מהשיער שלי, חשבה בליבה, מה הרע בכך? הוא חוסך לי המון טרדות ועצבים – מסרק, מבריש, קולע אותו בצמות, ואפילו גוזר בזהירות את הקצוות השרופים. שערה לא נראה מעולם כל כך יפה, מבהיק ורענן.

אחרי שהיא ורני היו שבים הביתה מהעבודה היה רני ממהר להכין לה אמבטיה, ובעוד היא מתרחצת בנחת בין בועות הקצף היה רני מתקין ארוחת ערב ומגיש אותה על שולחן ערוך לתפארת במפת בד צחורה וצלחות חרסינה הדורות. הוא אהב לשרת אותה ואם לא הייתה מתעקשת בכל תוקף שיישב לאכול איתה היה נשאר לעמוד מאחוריה כאחרון המלצרים.

אחרי האוכל הם היו מתחילים להשתעשע, ובכל יום היו ממציאים דבר חדש. מעולם לא עייפו מהתענוג הזה של מציאת דרכים חדשות לסגידת העבד למלכתו האלוהית, תענוג שלפעמים הסתיים במין סוער ולפעמים לא, אבל תמיד היה מספק ומלא שעשוע.

אחרי כחודש של חליבה שיטתית של זרעו של רני, ושליטה מוחלטת בגמירות שלו, החליטה נירה להודיע לרני שהניסוי של ד"ר גוטמן תם, ויותר לא יהיה צורך באיסוף זרעו. היא חשבה שרני ישמח, אבל להפתעתה הוא התעצב והודה שהוא נהנה מהשליטה שלה באורגזמות שלו, וחש צורך שהיא תמשיך להורות לו מתי לאונן, מתי לגמור, ומתי להתאפק.

היא קנתה יומן קטן והדור עם עפרון מוזהב צמוד אליו והחלה לנהל למענו יומן גמירות. כל כמה ימים הייתה מכינה לו תכנית, מתי והיכן עליו לגמור, ולפעמים אף הגדילה לעשות והורתה לו על מה לפנטז כשהוא מאונן, ובאיזה תנוחה לעמוד.

התנוחה החביבה עליו הייתה כמובן מתחת לרגליה - כף רגל אחת על פניו, לשונו מלקקת אותה במסירות, והשנייה על אברו, משפשפת את הזין הזקוף שלו בעדינות. אחרי שהיה גומר הייתה נירה מניחה לו ללקק את הזרע מכף רגלה והוא היה נרדם למרגלותיה, מאושר ככלבלב לרגלי בעליו.

החורף התחלף לאיטו באביב, והקיץ החל ממשמש ובא והם חיו להם יחד בהרמוניה. כמו כל האוהבים הצעירים הם לא נטו להתעמק ולנתח את הסיבות לאושרם הגדול, אבל צופה לא משוחד שהיה מביט בהם היה מבחין איך הם טיפלו זה בזה, דאגו אחד לשנייה, הגנו זה על זו, וניחמו איש את רעותו על החסרים שסבלו מהם כל ימי חייהם.

נירה שהתייתמה מאימה בגיל רך, ונזנחה על ידי אביה, טולטלה בילדותה בין משפחות אומנות ומוסדות, חשה תמיד דחויה ולא שייכת. תחת טיפולו המסור והערצתו העצומה של רני היא פרחה ויפתה ובטחונה העצמי התחזק, והוא, שגדל בבית עשיר ומפנק עם כפית זהב בפה, וכל מבוקשו ניתן לו עוד בטרם הספיק לחשוב עליו, מצא את חייו כעבד ומשרת של גבירתו מספקים ומאתגרים הרבה יותר מאשר החיים הריקניים שחי עד עתה, חיי רווק הולל ונהנתן. יחד הם היו כמו מנעול ומפתח, כמו יין ויינג, הבליטות והשקעים שלו התאימו והשלימו את אלו שלה.

נירה המעשית וההגיונית ריסנה את פזיזותו חסרת הזהירות של רני שלא חס על עצמו ועל כוחותיו ורצה תמיד ללכת עוד צעד אחד קדימה, בלי להתחשב במגבלות גופו ובריאותו. ואילו הוא העניק לה בטחון ביופייה ובתבונתה. שיבח והתפעל מאופייה החזק, סמך על כושר הארגון שלה, והעריץ את גופה הנשי והמלא.

נירה שבאה מרקע דל וסבלה מילדותה בדידות ומחסור פרחה ליד רני האמיד והנדיב שהעניק לה בטחון רגשי וכלכלי. ואילו רני, בתמורה להתמסרותו לה בגוף ובנפש זכה למלכה חמה ומגוננת שידעה לפצוע ביד אחת, ולחבוש בשנייה. לרסן אותו בכוח מצד אחד, ומצד שני להתיר לו להתפרע ולפרוק כל עול בביטחון גמור שהיא משגיחה עליו ודואגת לו כאם המגנה על בנה השובב.

הם צחקקו בינם לבין עצמם כשאנשים מבחוץ התייחסו אליהם כאל זוג מאוהב רגיל ושגרתי, אבל שקועים בעצמם ובתפקידיהם לא הבינו שהדבק המחבר אותם הוא פשוט אהבה. וכך, בסופו של דבר, מי שצחק אחרון היו דווקא אלו שלא ידעו דבר על הקשר המיוחד בין נירה המלכה ורני עבדה.

פרק ד' – ובו יסופר על קנאה ושברון לב, תספורת פזיזה וסוף טוב בטעם קרם וניל

ואז הם רבו. רבו נורא. רבו מריבה שזוכרים כל החיים. מריבה שבסופה יש רק שתי אפשרויות או פרידה או... כן, חתונה. אמנם חתונה בנוסח שלהם, אבל בכל זאת חתונה.

הכל החל בגלל קנאה ורכושנות. רני החליט שהוא רוצה להינשא והיה מוכן לעשות הכל כדי שמלכתו תהפוך, לפחות בעיני העולם, לרעייתו.

היא מצידה חששה מנישואים, הוריה נתנו לה דוגמא רעה מאוד לחיי נישואים, והיא לא רצתה לשנות שום דבר באורח חייהם שנראה לה מושלם.

רני החליט שהוא יקנה לה טבעת אירוסין יקרה ובכך יהרוג שתי ציפורים באבן אחת, גם יניח את דעת הוריו שלחצו עליו להתחתן כבר, וגם ימסד, לפחות למחצה, את הקשר שלהם ובכך ירחיק ממנה את כל הרופאים ההוללים והחרמנים שחגו סביבה.

הוא החליט שבליל הסדר שיערך אצל הוריו נירה תופיע עם טבעת אירוסין נאה משובצת יהלומים, וכעת נותר לו רק לקנות את הטבעת.

הוא סחב מקופסת התכשיטים שלה טבעת כסף דקה שהיא ענדה לפעמים כדי לדעת לפיה את מידת אצבעה של מלכתו, ויצא לקנות טבעת.

כמו כל גבר מצוי הוא לא הבין כלום בתכשיטי נשים, והשפע העצום המם אותו. אובד עצות פנה אל סיגל - הבלונדינית חסרת המזל בחיי האהבה שניחנה בטעם טוב ובהבנה בתכשיטים. סיגל שמחה לייעץ לרני מה לקנות ויחד הם סקרו במשך כמה ימים את חנויות התכשיטים בהדר ובכרמל. בדקו ושקלו והסתודדו יחד, בלי לשים לב שנירה הבחינה בקשר הפתאומי שנוצר בין השניים והחלה לדאוג.

היא לא אמרה כלום, חשה שאין זה נאה למלכה לקנא בקשר ידידות בין עבדה לאישה אחרת, אבל סיגל הייתה יפת תואר ובעלת רעמת שיער בהיר וארוך, והקשר שלה עם הרופא הנשוי החל לדעוך לאיטו... נירה נאבקה ונלחמה במפלצת ירוקת העין, אבל לא הצליחה לגבור עליה.

באותו יום מר ונמהר היא הקדימה לשוב מעבודתה, וכשנכנסה לסלון מצאה את ניר וסיגל יושבים צמודים זה לזו על הספה, ראשיהם קרובים ונוגעים, שערה מלטף את כתפו, והם בוחנים בקפדנות דבר מה שהיה אחוז בידיהם. אם הייתה מסתכלת היטב הייתה מבחינה שזו קופסת קטיפה זעירה המכילה טבעת - טבעת האירוסין שלה - אבל היא כל כך הזדעזעה, נפגעה ונחרדה ממראה השיער הבהיר שנגע קלות באהובה, ובבת אחת הושלכה ממרום כסאה הרם וחזרה להיות אחות קטנה ושמנמנה עם שיער ארוך מידי הכרוך בפקעת מיושנת על עורפה. סתם אישה צעירה ולא יפה במיוחד העומדת חסרת אונים, מביטה באהובה יושב צמוד לאחרת, יפה ממנה, ולבבה נשבר.

היא גנחה בקול, השליכה את תיקה על הרצפה ורצה אל חדרה, דמעות זולגות מעיניה, מתעלמת מרני הנדהם ומסיגל המופתעת הסתגרה בחדר השינה שלה, אחזה במספרים וגזרה באחת את רעמת השער שלה שטיפחה בנאמנות מאז מלאו לה עשר שנים.

השער הזה היה הקשר האחרון שלה עם אימה המתה שגם על ערש דווי הייתה מסרקת ומברישה אותו ומפצירה בביתה לא להסתפר כי בחורים אוהבים שער ארוך – "ואת צריכה למצוא בחור יפה ועשיר שיטפל בך אחרי שאימא שלך תלך." הייתה אומרת לביתה הדומעת.

על האב, ידעו שתיהן, אין להן מה לסמוך. הוא חיכה בקוצר רוח שאשתו תלך כבר לעולמה והוא יוכל להינשא לאחרת ולהפטר מביתו הקטנה שרק העיקה עליו בנוכחותה.

כשרני התפרץ לחדרה הוא מצא אותה עומדת באמצע החדר, חיוורת ורועדת, אוחזת ביד אחת את המספרים ובשנייה את צמתה העבותה.

"נירה!" גנח, מזועזע מהמראה הנורא, "מה עשית?"

"זה השיער שלי ואני רשאית לעשות איתו כל מה שאני רוצה! אם אתה לא אוהב אותי יותר אז מה אכפת לי?" התפרצה בזעם והצליפה על פניו בצמתה.

רני צנח על ברכיו לפניה והושיט לה את הטבעת. "סיגל עזרה לי לבחור טבעת אירוסין, זה הכל. היום קנינו את הטבעת שלך. רציתי לעשות לך הפתעה למה את... את גזרת..." וכאן גברו עליו רגשותיו והוא שכח שהוא כבר לא ילד קטן ופרץ בבכי מר של אכזבה.

נירה שרגליה כשלו התיישבה לצידו על השטיח, טמנה את פניה בכפות ידיה ורעדה מיגון עמוק שאפילו הדמעות לא יכלו להקל עליו. רק כעת הבינה עד כמה רצתה בעצם להינשא לרני, ודווקא בחתונה מסורתית עם שמלה לבנה עטויה מלמלות, עם זר והינומה ותזמורת ועוגה עם שלוש קומות, וכמובן טבעת יהלום מבריקה על אצבעה.

היא הייתה כל כך קרובה למטרה והנה... בהכירה את הערצתו של רני לשערה הייתה בטוחה שכעת אבדה את אהבתו לנצח. אם רק הייתה בוטחת בו יותר... היא התנודדה מצד לצד כמקוננת ואנקות כאב בקעו מגרונה, אבל עיניה נותרו יבשות, מונעת מעצמה אפילו את ההקלה של התייפחות הגונה.

אחר כך קמה והחזירה לו את קופסת הקטיפה הכחולה עם הטבעת הנהדרת, ועמדה, זקופה ויבשת עיניים, מביטה בו יוצא מחדרה ונעלם.

ורני? מה חש הוא כשהסתגר בדירתו שנראתה ריקה ושוממה בלי מלכתו הנערצת לצידו? הוא היה אומלל כמובן. מלכתו אבדה את נזרה, את עיקר יופייה, את השיער הנפלא שלה. הוא הסתגר בחדרו והתאבל על האובדן, לא מסוגל לעבוד או לישון או לאכול, שכב על השטיח בסלון - על המיטה שלהם לא היה מסוגל אפילו להביט, לא כל שכן לשכב - ובהה משותק בטלוויזיה שעבדה ללא קול.

סיגל, העדה למריבה בין בני הזוג, חשה אחראית למשבר, שנגרם עקב נוכחותה, והחליטה לפייס בין בני הזוג ויהי מה.

ראשית דבר לקחה למחרת בבוקר את נירה לספר שלה שיתקן את תסרוקתה. הספר נדהם למראה הצמה הארוכה שנגזרה באכזריות כזו ומיהר לעצב לה תספורת בגובה הכתפיים שהלמה היטב את פניה העגלגלים.

נירה, ששנים לא דרכה כף רגלה במספרה, התאהבה מיד באווירה הנעימה והנשית ששררה שם  - ריחות הבשמים, הספר האדיב ונעים ההליכות – הומו, אלא מה? - החופפת החביבה, המראות הרבות, המסרקים, הסיכות, גלגלי התלתול, בקבוקי הלק לציפורניים, המגבות הצבעונית ושפע התמרוקים הריחניים - כל מה שראתה סביבה היה רך, נשי, מעודן ונועד רק בשבילה - לשמח אותה, ליפות אותה ולרפא את ליבה השבור.

היא בחנה בשביעות רצון את תסרוקתה החדשה ורוחה התעודדה מעט. סיגל החמיאה לה על התסרוקת החדשה וחזרה ואמרה לה שרני מאוהב בה מעל לראשו, ושאין טעם להיפרד בגלל דבר כה טיפשי כמו שיער, שממלא יחזור ויגדל.

"לא! אני לא מגדלת אותו יותר." אמרה בפסקנות, "גם ככה הוא די ארוך. נמאס לי כבר מהרעמה המכבידה הזו, ברוך שפטרנו ממנה."

"האורך הזה, עד לגובה הכתף, הוא האורך שהכי הולם אותך מאמי." הסכים הספר, שבע רצון מהתסרוקת המוצלחת, והציע לה למכור את שערה הגזוז למכר שלו שהתמחה בעשיית פאות משיער טבעי.

רעיון נפלא צץ במוחה של נירה, רעיון שיעזור לה להחזיר אליה את לב רני. היא לקחה את הטלפון של אמן הפאות, שילמה לספר, נתנה טיפ יפה לחופפת, ואחר יצאה עם סיגל לטיול ברחוב הרצל ופינקה את עצמה בזוג סנדלים חדשים לקראת הקיץ ובלבנים חדשים וסקסיים. לצופה התמים הן נראו כעוד שתי נשים צעירות במסע בזבוזים חסר רסן.

טעות חמורה! הן היו שתי חיילות במסע התחמשות, והקרב שהן עמדו להלחם בו היה הקרב על האהבה.

כשחזרו היא שלחה את סיגל לראות מה שלום רני בעוד היא מתקשרת בחשאי לאמן הפאות וחוקרת אותו על כישוריו.

רני שהודיע במשרד שהוא חולה, ואמנם חש חולה מכדי לעבוד, ישב אבל וחפוי ראש על הספה, מדוכא ואומלל לבלי נשוא.

סיגל נכנסה, ראתה אותו במצבו האומלל, ושאלה מלאת תימהון "וכל זה בגלל שהיא הסתפרה קצת? אתה לא חושב שאתה מגזים?"

"נורא אהבתי את השער שלה." מחה רני קלושות, "וחוץ מזה, היא חושבת שאני ואת... היא כועסת שאנחנו..." הוא היה אומלל מכדי להשלים את המשפט.

"שטויות!" קטעה סיגל את דבריו בקול עליז. "הסברתי לה הכל והיא לא כועסת בכלל, אבל היא נורא אומללה." אמרה בקול נמוך והתיישבה לצידו משקרת בלי שמץ של נקיפות מצפון.

"היא חושבת שאתה אוהב רק את השערות שלה, לא אותה." לאטה חרש באזנו.

הם החליפו מבטים, ואילו היה זה סרט מצויר הייתה נורה נדלקת לפתע מעל לראשו של רני. בלי להגיד מילה הוא קם מרבצו, התגלח בזריזות ורץ אל נירה שישבה בחלוק על מיטתה ובחנה את מראה כפות רגליה בסנדלים החדשים.

הצבע שעל ציפורניה התקלף מעט, והיא השתוקקה לעיסוי הגון שיקל על כפות רגליה הדואבות מהשוטטות הממושכת. היא חשה עצובה ומשועממת, היא רצתה מישהו שיפנק אותה, שיחמיא לה על הסנדלים והתסרוקת החדשה, בקיצור, היא רצתה את רני לצידה והיא החליטה שהיא לא תוותר בשום פנים ואופן!

היא תלך ותחזיר אותו לעצמה ולא אכפת לה שום דבר חשבה במרדנות. ומיד סמכה מעשה למחשבה, קמה בתנועה נמרצת ופנתה לדלת. ברגע שהושיטה ידה אל הידית הדלת נפתחה, ורני עמד בפתח.

הם עמדו וסקרו אחד את השנייה ברעבתנות כאילו נפרדו לפני שנה ולא לפני יום אחד בלבד. "התספורת החדשה הולמת אותך מאוד מלכתי." אמר רני, סוגר את הדלת מאחורי גבו, "אבל העבד הרשלן שהזניח ככה את הטיפול בכפות רגליך ובציפורניך ראוי לעונש חמור."

"אני מסכימה אתך בהחלט." אמרה נירה, "והדבר יטופל בהקדם." והיא התיישבה על הכורסא ומתחה את רגליה מתבוננת בהן במבט ביקורתי.

רני שהכיר ואהב את המבט הזה נרמז מיד וכרע על ברכיו לפניה, חלץ בזהירות את סנדליה החדשים והחל לטפל ברגליה הדוויות של מלכתו הנערצת שהביטה בו בחיוך נוטה חסד, והואילה להעביר בעדינות את אצבעותיה בשער ראשו.   

הם נישאו בטקס רב רושם ביום האחרון של חול המועד פסח. אימא של רני השתלטה על כל סידורי החתונה ורוותה מהם רוב נחת.

הכל היה מושלם – האולם, התזמורת, הארוחה, האורחים ההדורים, חליפתו החדשה של החתן, וגולת הכותרת - שמלתה הנהדרת של הכלה היפה שנפטרה, תודה לאל, מהשיער הארוך מידי שלה והתהדרה בתספורת מודרנית הולמת.

הם עמדו כמו כולם מתחת לחופה, ממתינים בסבלנות עד שהרב יגמור למלמל בארמית ויורה לחתן לענוד לכלה טבעת, להרים את ההינומה, לנשק לה ולשבור את הכוס.

רני, כרבים לפניו, ביצע הכל כראוי ובלי שום תקלה. האורחים צעקו - "מזל טוב! מזל טוב! עד מאה ועשרים!" התזמורת הרעימה בשיר חתונה מסורתי, כולם אכלו ושתו ובסוף קינחו בעוגת החתונה הנהדרת שצופתה בקרם וניל לבן עם קישוטי שוקולד בטעמים שונים ומשונים. 

אכן, זו הייתה חתונה מוצלחת ושמחה. איש לא ידע שמתחת לשמלה הלבנה לובשת הכלה הצנועה והחסודה תחתונים וחזייה קטנים וזנותיים מתחרה שלא השאירה הרבה מקום לדמיון, ואילו החתן מסתיר מתחת לתחתוניו השמרניים חבל דק וחזק, עשוי משער אישה חום דבשי המלפף הדוקות את הביצים והזין שלו. קצה החבל היה נתון בכיס האחורי של מכנסיו ההדורים של החתן, ובכל פעם שהתחשק לה משכה בו הכלה קלות, רק כדי להזכיר לשניהם שרק כלפי חוץ היא כלתו עטוית הצחורים של עו"ד לוין, למעשה היא מלכתו של החתן המאושר - העבד רני.