ג. אחוזת רגינה

זו לא את, זה אני

הבנות המתינו לנו בסוכה, רציניות וצנועות למראה בתלבושות של תלמידות בית ספר - חצאיות כחולות כהות וחולצות לבנות. הן היו מאופרות באיפור עדין ושערן היה אסוף בקוקיות ילדותיות, לרגליהן נעלו נעלי סירה שטוחות עם גרבי ברך לבנים ואפילו היו להן תרמילים של בית ספר. למרות כל מאמצי להראות רציני וקודר הבטתי בהן בפה פעור. התלבושות הילדותיות בתוליות הללו על נשים בשלות כמותן היו סקסיות במין דרך מושחתת שהדליקה אותי לגמרי. "מוצא חן בעיניך?" הצטחקה ענת שקראה נכון את הבעת פני המתלהבת מתחרמנת. לשוקי לעומתי לא הייתה שום בעיה להראות קודר, הוא בקושי הביט בהן ונראה אומלל ומר נפש עוד יותר מהרגיל.

"טוב." אמרה מריצה נמרצות, לוקחת עלינו פיקוד. "אני מציעה שכל אחד מאתנו יגיד מה שיש לו על הלב ושננקה את השולחן כבר עכשיו. מי רוצה להתחיל?"

"אני." קם שוקי והביט היישר בעיניה, דבר שלא ראיתי אותו עושה אף פעם קודם. "המלכה מריצה אני מתכבד בזה להגיש לך את התפטרותי מתפקיד העבד שלך. אני לא ראוי לו. אני מבקש את סליחתך על הזמן שבזבזת עלי. אני פורש."

"אפשר לדעת למה?" שאלה מריצה. פניה קפואות ועיניה יורות ברקי זעם.

שוקי נשאר עומד בדום מתוח, הביט ישירות לתוך הזפת הרותחת של עיניה ושתק.

"אתה לא רוצה לענות לי?" כעסה מריצה ורקעה ברגלה, אבל ראיתי ששתיקתו ערערה את בטחונה. "בסדר, אני לא אחזיק עבד שלא מעוניין בי." רתחה בזעם אין אונים. "אתה משוחרר שוקי. תן לי את הקולר שלך!"

הוא התיר בידיים רועדות את הקולר שלו - רצועת עור שחור מקושט ניטים, והגיש לה אותו. "מריצה זו לא את, זה אני." אמר אחרי שהיא לקחה ממנו את הקולר והתיישבה, ממוללת אותו בין אצבעותיה. "אני יודע שהתאמצת והשתדלת, אבל אני..." הוא נשם עמוק, "עשיתי טעות גבירתי, לא הייתי צריך להציע את שרותי לאישה אני... אני יכול להיות רק עם גברים. חשבתי שזה לא משנה כשאתה עבד, אבל..." הוא התיישב מולה וכבש את ראשו בין ידיו.

"אבל מה?" שאלה מריצה וקולה איבד את חריפותו. "מה קרה לך שוקי? למה אתה כל כך אומלל בזמן האחרון? תשכח מכל העסק הזה של מלכה ועבד, אני מדברת אליך בתור חברה ותיקה שלך שמכירה אותך הרבה זמן. מה קורה אתך?"

שוקי הרים את ראשו והביט בה במבט אומלל, ואחר העביר את מבטו סביב על כולנו ולבסוף התמקד בי. "הוא זה מה שקורה איתי בזמן האחרון." אמר ושב וכבש את פניו בידיו.

ישבנו בשתיקה נבוכה משתדלים לא להביט זה בזה. למרות שראינו אחד את השני במצבים מאוד אינטימיים הוידוי של שוקי היה חשיפה גדולה מידי בשבילנו.

"גם אתה מאוהב בו זוהר?" הפרה שאלתה של ענת את הדממה הלא נוחה.

הבטתי בה חסר ישע. כשבאתי לפגישה הבוקר הרגשתי בטוח בצדקתי, תכננתי לעשות עמה בירור נוקב על טיב היחסים בינה לבין מריצה, אבל השאלה שלה שנשאלה בקול עצוב, וזוויות פיה היפה שהשתפלו בצורה סקסית כזו, כאילו היא עומדת לפרוץ בבכי, הוציאו אותי משיווי המשקל.

אני יודע, אני טמבל גמור. אני חסר חוט שדרה כשזה נוגע לנשים בכלל ולענת בפרט. אין לי טיפת אופי, וחוץ מזה איזו זכות הייתה לי לכעוס אחרי מה שעשיתי הלילה עם שוקי?

"אנחנו חברים טובים ענת." אמרתי בשקט, "וכן, אני אוהב אותו. הוא חבר שלי, אני לא אוהב אותו בצורה שאני אוהב אותך, אבל כן. אני אוהב אותו."

"סיפרתי לה מה עשיתם אתמול לפני הסשן עם מר קלין." התוודתה מריצה.

"אבל הבטחת שלא תספרי!" זעמתי.

"אז הבטחתי, אז מה?" משכה בכתפיה. "לענת יש זכות לדעת שאתה בוגד בה."

"בגלל זה את והיא... ניסית לנקום בי." הפניתי את מבטי לענת.

"לא זוהר. זה בכלל לא היה ככה. אנחנו רק חברות טובות, ועכשיו, כשהיא עוזבת..."

"מי עוזבת? מריצה עוזבת? לאן?" הופתעתי.

ואז יצא המרצע מהשק. מסתבר שמר קלין ביקש ממריצה שתסלק אותי ואת זוהר החוצה בסוף הסשן כדי שיוכל להציע לה לעזוב את אחוזת רגינה ולהפוך למלכתו הפרטית.

הוא התחייב שישכן אותה בדירה יפה ישלם לה משכורת נאה בתנאי שהיא תעמוד לשירותו בלבד.

"רקס בחיים לא יסכים לשחרר אותך מהחוזה!" התפרצתי.

"לא נכון!" שמחה מריצה להעמיד אותי על טעותי. "מר קלין נפגש איתו עוד לפני שהציע לי את ההצעה שלו ורקס הסכים למכור לו את החוזה שלי."

"ומה עם שוקי? באתם יחד, איך את יכולה לזרוק אותו ככה?"

"שוקי יכול לבוא איתי כעבד האישי שלי, או להישאר כאן, כרצונו."

"אבל... אבל מריצה איך את יכולה?" הרעיון של מלכה פרטית ששייכת למישהו הדהים אותי. "את אישה כל כך צעירה ומר קלין הוא... הוא..."

"מבוגר ממני בעשרים שנה לפחות, ובכלל לא מעוניין ביחסי מין איתי, תודה לאל, כי אני מעדיפה נשים. למה אתה חושב שלקחתי את שוקי?"

"ידעת שאני... איך ידעת שאני הומו?" בהה בה שוקי בפליאה. "מי אמר לך? אני עצמי לא הייתי סגור על זה עד הזמן האחרון. איך ידעת?"

"מאמי שלי." צבטה מריצה את לחיו בציפורניה האדומות והמטופחות. "אתה לא יודע שלכל אישה יש שני גיידאר שאף פעם לא טועים."

והיא טלטלה מולו את החזה הקטן והמוצק שלה בתנועה של חשפנית מנוסה. תנועה שהיוותה ניגוד כל כך גדול לתלבושתה הצנועה עד שכולנו פרצנו בצחוק. 

טומי השמן, מזכירו הנאמן של רקס, דחף את פניו העגלגלים לתוך הסוכה וביקש שכבוד המלכה מריצה ועבדה יואילו להגיע למשרדו של רקס. הם הלכו איתו ואני נשארתי עם ענת.

"אני מקווה שהם יגמרו הכל מהר. יש לנו סשן בעוד שעה בדיוק עם היפני, ואתה יודע איזה דייקן הוא." אמרה ענת והטיבה את חצאית הקפלים הכחולה שלה על ברכיה החשופות.

"אני בטוח שרקס לא יגרום לכן, תלמידות חמודות שכמותכן, לאחר לפגישה עם היפני." עניתי בהיסח הדעת, בוהה בשדיה הכלואים בתוך החולצה הלבנה הסגורה בקפידה. למה הם נראו מגרים יותר דווקא בתוך החולצה המכופתרת בחומרה עד לצווארה?

"שני הגי דאר שלי הודיעו לי שאתה לא הומו." הצטחקה ענת והושיטה לי את ידה.

נפלתי לרגליה ונישקתי את הברכיים העגולות והמנומשות שהציצו, תמימות ומתוקות, מבין קפלי חצאיתה.

"מלכתי היפה, אני כל כך מצטער, אני כל כך מתחרט ש..."

"שתוק כבר זוהר ובוא לכאן." אמרה מלכתי בקול חולמני, ופישקה את רגליה הארוכות, מושכת אותי אל חיקה.

אין לי שמץ של מושג איך לכל הרוחות הגעתי למצב הזה אחרי שתפסתי אותה על חם, אבל הנה אני שוב על הברכיים, פני נתונות בין הירכיים הרכות והגמישות של אהובתי, הריח הנהדר שלה משבש את שיקול דעתי, מלקק בתאווה את המפשעה הלחה של התחתונים הלבנים והשמרניים שלה.

היא הורתה לי להחזיק את ידי שלובות מאחורי גבי ומשכה בחזקה בשערי כשגמרה בגניחה כנגד לשוני. נשארתי עם זין זקוף בתוך התחתונים, מתנשף ומתוסכל.

היא קמה מהספסל, מחייכת בעונג, ופתחה לאט לאט את כפתורי חולצתה, מגלה לעיני חזייה לבנה מתחרה עם מחשוף נמוך מאוד ופתחים לפטמות. זה היה כל כך יפה ומגרה, הרגשתי שאני עומד להתעלף מרוב חרמנות.

ענת פתחה את מכנסי ומשכה את תחתוני כלפי מטה והשכיבה אותי על הספסל, ישבני החשוף פונה אל על. מתרמיל התלמידה שלה היא שלפה מחבט טניס קטן והורתה לי לגמור בדיוק אחרי עשר חבטות בעכוזי שכבר היה אדום וחבול מהטיפול של מריצה.

אני גאה להגיד שמלאתי את פקודתה בדייקנות, וכגמול על צייתנותי זכיתי להתרפק מעט על שדיה הנתונים בחזייה המופלאה ההיא, ולחקור בלשוני את העמק המבושם שבין שני תאומי הצבייה שלה.

"אז את מי אתה מעדיף יותר, אותי או אותו?" שאלה ענת בהתגרות ודחפה אותי קלות, מונעת מפי המשתוקק לינוק את הפטמות האדמדמות והנהדרות שלה.

"רק אותך מלכתי האהובה. ואת את מי את מעדיפה?" העזתי להחציף פנים, "אותי או את מריצה?"

ענת חייכה חיוך מסתורי והחלה לסגור את החולצה שלה. נאנחתי חרש וקיללתי את עצמי  ואת הפה הגדול שלי. "זוהר, אנחנו צריכים לדבר." אמרה בטון הרציני הזה שכל אישה נוקטת כשמגיעה העת לדון בנושא המעיק של - עתיד יחסנו לאן.

"אני אוהבת אותך מאוד." אחזה בפני הלוהטים בכפותיה והביטה ממושכות בעיני, "ומה שראית אתמול בערב, זה היה... מריצה בדיוק סיפרה לי איך היא מצאה אתכם במיטה יחד וגם על זה שהיא עוזבת ו..." היא הסמיקה בחן ונראתה יפה מתמיד. "אתה לא אוהב אותה, אני יודעת, אבל היא חברה טובה שלי ו... זה פשוט קרה. אתה מבין?"

הנהנתי. מי אם לא אני, שישן הלילה עם שוקי, יכול להבין דבר כזה. "אני מבין. בטח שאני מבין."

"אתה זוכר שרקס אמר לנו כשרק באנו לפה לא לשים תוויות על בני אדם, ושכל אחד יכול בנסיבות מסוימות להיות עם גבר או עם אישה ושכולנו סוויצ'ים?" שאלה ענת.

"כן, חשבתי שהוא סתם מקשקש אבל טעיתי." הודיתי מביט בתוך עיניה במבט ארוך. היו לה עיניים כל כך יפות, הרגשתי שאני יכול לראות את נשמתה מבעד לעיניה הצלולות. אהבתי אותה בלי קשר לבגדים שלבשה, או ליופייה. פשוט אהבתי אותה והייתי מאושר שבן אדם נהדר כמוה קיים בעולם. 

מי יודע מה עוד היה קורה ביני לבינה לולא חזר שוקי לסוכת היסמין והפריע לנו.

הוא התנצל וביקש את רשותה של ענת לשוחח אתה.  

"בבקשה." אמרה ענת בנדיבות, "אתה רוצה שזוהר ישאיר אותנו לבד?"

"לא. אני רוצה שזוהר ישמע הכל." הניח שוקי יד על כתפי כדי לכלול גם אותי בשיחה. "העניין הוא כזה, מריצה עוזבת הערב. רקס מכר את החוזה שלה למר קלין ואני צריך למצוא לי מלכה חדשה, או אדון, כרצוני, או לעזוב את אחוזת רגינה. רקס לא מוכן שסאב חסר אדון ישהה באחוזה. זה מנוגד למדיניות שלו. יש לי עוד כמה חודשים להשלים את החוזה, ואני לא רוצה ללכת עם מריצה, אולי תוכלו, באופן זמני כמובן, רק עד תום החוזה שלי, לתת לי להיות העבד של המלכה ענת או שלך זוהר? זה לא משנה מי יהיה האדון שלי, העיקר שאוכל להישאר." הוא העביר את מבטו המשתוקק ממני אליה, מצפה לתשובתנו.

הרגשתי איך אני מתחיל להזיע מרוב מבוכה. הוא היה חבר שלי ושותף נהדר. מאוד לא רציתי שיעזוב, אבל אני לא מסוגל להיות אדון לאף אחד. אפילו הפודל שניסיתי לאלף פעם היה משתין על מיטתי.

להיות אדון זה פשוט לא אני. אין ברירה, שוקי יצטרך למצוא לו פתרון אחר.

"אני לא יכול להיות אדון שלך שוקי, אבל אם ענת מוכנה לקבל אותך כעבד שלה אני מסכים." שיקרתי, בטוח שהיא תסרב. פחדן שכמוני, לא היה לי אומץ לדחות אותו ישירות והעדפתי שהיא תעשה את זה.

היא עצמה את עיניה ושתקה ואז פקחה אותן וחיוך ממזרי האיר את פניה היפים. "אין בעיה. תמיד חלמתי להיות עם שני עבדים בבת אחת. אם זוהר מסכים אז גם אני מוכנה." חייכה ונישקה את שוקי המאושר הישר על פיו, ובטרם הספקתי למחות הוא החזיר לה נשיקה ואחר כך נישק גם אותי, דוחף בלי בושה את לשונו הזריזה לתוך פי.

"זה היום המאושר ביותר בחיי!" הצהיר בשמחה. "אני כל כך מאושר שזכיתי להיות שייך למלכה רבת חסד כמוך מלכתי הנערצת!" התחנף אליה, מנשק את ידה באבירות.

ענת התמוגגה למראה חיוכו היפה וכובש הלבבות של שוקי, והתעלמה מכך שכל אותו הזמן הייתה ידו השנייה כרוכה סביב מותני.

"אני בטוחה שיהיה לנו שיתוף פעולה פורה להפליא." אמרה והחזירה לו נשיקה.

"רק רגע אחד!" התפרצתי למסיבה הפרטית שלהם. "אני לא מבין. מה אתם חושבים שהולך לקרות פה עכשיו?"

ענת חייכה לעברי חיוך נוטה חסד. "סבלנות יקירי." הצהירה בחביבות מלכותית. "אל תדאג כל כך, זה רק סידור זמני ואני בטוחה שהכל יהיה נפלא." הבטיחה לי והסתלקה לה לסשן שלה. 

"זוהר יקירי, שמעת מה המלכה שלנו ציוותה. אל תדאג כל כך, הכל יהיה בסדר." הניח שוקי את ידיו החמות על כתפי והדף אותי לישיבה על הספסל. הוא כרע מולי בגמישות והניח את ראשו על ברכי בתנועה מתמסרת שתמיד המסה את לבבי.

כמעט מבלי משים מצאתי את עצמי מלטף בעדינות את שערו הבהיר והרך בעוד הוא מבטיח לי נאמנה שאני אשאר תמיד מספר אחד בשלישיה שלנו, ושהוא מעריץ אותי ויסור תמיד לפקודותיי.

"אבל שוקי," מחיתי אין אונים. "אני לא... איך אני יכול בכלל... אני לא אדון. אתה יודע שאני לא יכול לחלק פקודות לאף אחד. אין לי את זה."

"אני אשרת אותה בנאמנות ואשאר חבר שלך. שום דבר לא ישתנה." הבטיח לי שוקי ברגש ותלה בי עיניים לחות ומלאות כנות. "אני נשבע לך שלא אגע בה בלי לקבל ממך רשות. אני נורא מחבב אותה, אני מעריץ אותה, היא כל כך חמה ועדינה ומתוקה וסקסית ו..."

"חשבתי שאתה הומו." הפסקתי אותו ביובש.

"כן. זה מה שאמרתי למריצה כדי לא לפגוע ברגשותיה, אבל..." שוקי נאנח, "זה כל כך קשה להסביר. אני נמשך בעיקר לגברים, אבל אני לא יכול להיות אדיש לנשים, בתנאי שהן הנשים הנכונות."

"וענת היא האישה הנכונה?"

"בהחלט." נאנח שוקי בערגה, "בהחלט כן." הוא משך את ראשי אליו ונישק אותי שוב. "אני יכול להריח את הריח של הכוס הג'ינג'י שלה על הפנים שלך." גנח, "זה כל כך מחרמן. אני נטרף מזה זוהר, אני יכול..." הוא נאנק וליקק את פני, מסניף אותי בתאווה, מועך אותי אליו בכוח, בעוד ידיו הזריזות מגששות בפתח מכנסי.

את הסוף לא קשה לדמיין. כן, שוב גמרתי, הפעם בפה שלו. ובבקשה, אל תשאלו אותי מה היה יותר טוב, כי אין לי מושג.

גם היום, כמה שנים אחר כך, כשהסידור שלנו כבר מזמן הפך מזמני לקבוע ואנחנו חיים כשלישיה ותיקה מחוץ לאחוזת רגינה זו שאלה שעוד לא מצאתי עליה את התשובה.

המלכה ענת

כשאני מאוהבת אני מוכנה לעשות הכל למען הגבר שלי, אפילו להיות מלכתו.

זוהר היפה, התאהבתי בו ממבט ראשון ודי מהר קלטתי מה הוא רוצה, מה הוא צריך, למה הוא משתוקק, מה עלי לעשות כדי לגרום לו להישאר שלי לתמיד.

הוא רצה שאשלוט בו, שאהיה מלכתו. כאב והשפלה, זה מה שהדליק אותו. הסבל שגרמתי לו שכנע אותו שאני היפה והטובה שבנשים.

לא הגיוני, אני יודעת, אבל גברים, כמו שאמרה מריצה - שהבנים כינו השצמנית - הם חייזרים. גברים הם מקסימים, נהדרים, יפים, אבל בלתי מובנים לחלוטין – חוצנים שנחתו בעולמנו - תפקידם לגרום לנו עונג ולשרת אותנו, אמרה מריצה בשכנוע פנימי עמוק.

"אנחנו צריכות לחנך אותם", חייכה אלי, "ואת האהבה שלנו, האהבה המתוקה והאמיתית לתת רק אחת לשנייה כי הם לא מבינים אותה ולא זקוקים לה".

אחרי שבאנו לאחוזת רגינה הכל השתנה. הקשר ביני לזוהר, הקשר שעשה אותנו לזוג נאהבים, התחיל להשתנות. לא להתרופף, אבל לקבל צורה אחרת. זה הפחיד את שנינו, נאחזנו זה בזה בכוח, אבל לשווא, הכל השתנה, זרם, קיבל צורה אחרת.

הכל היה בגלל אחוזת רגינה - היינו במקום המבודד הזה, גרים כמעט באותו בית, אבל רחוקים אחד מהשנייה כאילו גרנו ביבשות נפרדות.

הוא היה עם שוקי שלו ואני ביליתי את רוב זמני עם מריצה, לומדת ממנה דברים שהוא לא יכול היה ללמד אותי והוא... מי יודע מה זוהר למד משוקי?

בהתחלה שנאתי אותו, את שוקי הבהיר, היפה והעדין שנראה כמו נגטיב של זוהר. מיד ראיתי שהוא בוהה בזוהר בעיני עגל.

"אוכל אותו בעיניים." אמרה מריצה בגיחוך. היא ידעה תמיד ששוקי הומו וזה בכלל לא הטריד אותה.

"עדיף ככה." אמרה בחיוך החתולי אכזרי הזה ששיגע את הגברים שכרעו לרגליה והיו מוכנים להסתכן בעונשים חמורים רק כדי להציץ בחיוך הזה, רק כדי לתת מבט חטוף בשדיה הקטנים והקשים, בישבנה העגלגל, בירכיה המוארכות שהתנשאו כעת מעלי, מלטפות את רקותיי ואזני בעוד החריץ המבושם והמגולח שלה מטפטף על פי.

מעכתי את שדיה, צבטתי את פטמותיה ושרטתי בציפורני את עגבותיה. "כן, כן, כן!" היא צרחה בהתלהבות וגמרה עוד פעם אחת בגניחה רמה.

אחר כך בכיתי, התייסרתי בגלל הבגידה בזוהר והיא צחקה וליטפה את שדי, ינקה ומצצה את פטמותיי עד שצרבו וקראה לי בורגנית קטנה וטיפשונית.

בסדר, אז אני בורגנית קטנה, אבל הרגשתי רע דווקא בגלל שזה היה כל כך טוב, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.

כשזוהר התפרץ לחדר שלי וגילה את הסוד הנורא שלנו הרגשתי הקלה, וכשהוא סיפר לי במו פיו שהוא ושוקי... איכשהו זה גרם לי להרגיש טוב יותר, וגם למרבה הפלא קרובה אליו יותר.

כמו שמריצה אמרה - גברים הם יצורים מוזרים ולא מובנים. היא הייתה בטוחה ששוקי שפוט שלה לנצח ונדהמה שהוא החליט להישאר עם זוהר. זו לא הייתה סתם חרמנות, הבנתי מיד, הוא היה מאוהב בו בדיוק כמוני.

יכולתי לכעוס, לקנא ולהתרגז, יכולתי לאמלל אותו ואת זוהר להכריח אותם להפרד או לזרום עם המצב החדש שנוצר כעת, כשמריצה החליטה לעזוב והשאירה אותי עם שני הגברים המקסימים הללו.

"הוא עבד ענת." אמרה לי מריצה הנבונה, "עבד בנשמה. הוא לא יכול לחיות בלי אדון שישלוט בו, לא משנה לו אם זה גבר או אישה. ההבדלים בין נשים לגברים הם לא כל כך גדולים ושוקי צריך מישהו שהוא יוכל לשרת, להעריץ, להביט אליו מלמטה למעלה, מישהו שישים לב אליו יעניש אותו כשצריך, וילטף אותו מידי פעם, לא יותר מידי, זה רק יזיק לו, רק לטיפה קלה של עידוד פה ושם."

"אבל גם זוהר צריך..."

"זוהר צריך אותך." קטעה אותי, "הוא אוהב אותך והוא מעדיף שאת תהיי מעליו, אבל אם אדם אחר, אני או שוקי או אפילו רקס, ינסה לחלק לו פקודות... הוא גבר והוא יתמרד מיד. רק ממך הוא מוכן לקבל פקודות ועונשים, וגם זה בעירבון מוגבל. אין לו נשמה של עבד כמו לשוקי."

"ולי אין נשמה של מלכה אכזרית. זה סתם משחק שאני משחקת למענו." התוודיתי.

"אז מה?" משכה מריצה בכתפיה הענוגות. "למה לנתח כל דבר. זה עובד, אתם אוהבים את זה, לכו על זה."

נשארתי מוטרדת והיא חייכה ונישקה אותי על פי. "את לא לסבית ובכל זאת את נהנית איתי במיטה. את לא מלכה ואת שולטת בזוהר בצורה נפלאה. את חכמה ויפה ונהדרת ענתי, את אישה! הם רק שני גברים. תפסיקי לחשוש, עשית את הדבר הנכון, את תסובבי אותם על אצבע אחת."

"אני לא יודעת." נאנחתי, "את באמת חושבת שאני יפה?" שאלתי בחשש.

עד שזוהר כרע ברך לפני והתמוגג מכל אחד מחלקי גופי לא חשבתי שאני יפה. תמיד הצטערתי שאני מין ג'ינג'ית גדולה ומלאה כזו והתעניתי בדיאטות, מנסה להראות קטנה ועדינה כמו מריצה, אבל הוא אוהב אותי בדיוק כפי שאני – אדמונית גדולה עם ישבן מעוגל ושדיים גדולים.

מהיום הראשון הוא העריץ את שערותיי האדמדמות, את חמוקי המעוגלים ואת עורי המנומש. הוא גרם לי להרגיש יפה וסקסית. אהבתי אותו כל כך, וכעת עלי לחלוק אותו עם גבר אחר.

"שוקי בסדר גמור." ניחמה אותי מריצה שקראה את ההיסוס מהצעד הפזיז שעשיתי בפני המודאגות. "עשית בחכמה שהסכמת לקחת גם אותו. שני גברים עם אישה אחת זה המצב האידיאלי לסטרייטיות. את תיהני מאוד ושוקי אולי עבד, אבל הוא גם אדם מנוסה ונבון, ומאוד מאוד עדין עם נשים."

"שוקי?" השתוממתי, "אבל הוא הומו?" 

"נסי לשבת לו על הפנים פעם ותביני למה אני מתכוונת." הצטחקה מריצה.

הסמקתי, דמיוני תיאר לי בצורה מאוד מפורטת את הכוס שלי מונח על פניו הבהירים והיפים של שוקי את פיו האדמדם על הדגדגן שלי... מיד מיהרתי לשנות נושא.

"אני לא מבינה איך זוהר... אני לא קולטת איך הוא ושוקי..." היא תיארה לי בפירוט את המצב המאוד ברור שהם היו בו כשהיא התפרצה לחדרם, אבל עדיין היה לי קשה לקלוט את זה.

זוהר היה חובב מושבע של נשים, מה פתאום הוא מניח לשוקי למצוץ לו את הזין?

"תראי ענת, יש משהו שאת לא יודעת על גברים, היצורים הטיפשונים והיקרים הללו." מריצה התיישבה על מזוודתה והחלה לרכוס את הרוכסן שלה. המזוודה התפקעה מרוב בגדים והרוכסן כמעט נקרע. חשתי לעזרתה בעוד היא מפרטת באזני את התיאוריה על ששת השלבים של המיניות הגברית.

היא סיפרה לי על הטבלה שבנה המדען ההוא, טבלה שנעה  מצבע ורוד - הומו מושבע, עד לכחול - סטרייט במאה אחוז.

"רוב הגברים נמצאים באמצע, גם זוהר המתוק שלך." חייכה אלי בערמומיות.

"לא נכון. הוא מאה אחוז גבר." התרגזתי.

"את לא קולטת מה אני אומרת? יש גברים ויש גברים." גיחכה מריצה. "במקום אחר הוא אולי היה נרתע מקשר מיני עם גבר, אבל כאן, באחוזת רגינה... פה הכל הולך, וזוהר, כמו רובם, נמצא בערך בשלושת רבעי הדרך לכיוון הכחול המוחלט. כלומר, הוא מעדיף נשים, אבל לא יתנגד לאיזו הרפתקה קטנה מידי פעם עם גבר, ושוקי הוא בהחלט הגבר המתאים לזה."

"אז באיזה מקום על הטבלה הזו את שמה את שוקי?"

"אה," היא סקרה את החדר כדי להיות בטוחה שארזה הכל. "שוקי? הייתי אומרת שהוא בערך באמצע הטבלה עם נטייה קטנה לכיוון הורוד, אבל אישה תקיפה וגברית מספיק הייתה מצליחה לסחוף אותו בקלות לצד שלה. הוא צריך מישהו שישלוט בו, לא חשוב מאיזה מין. הוא מאוד נהנה מזין בתחת שלו, אבל בשביל זה המציאו את הסטרפ-און."

"אם אני אתנהג בצורה תקיפה וגברית מידי אני אאבד את זוהר." התייאשתי.

"תזרמי, את צריכה להתנהג בדיוק כמו שבא לך בלי לעשות חשבון לאף אחד והכל יהיה בסדר גמור." חייכה אלי מריצה.

נשיקה אחרונה, ליטוף חטוף אחרון על ישבני והיא פסעה בעקבות נהג המונית שגרר את חפציה לרכבו ונעלמה.

נשארתי לבד, מלכה על שני גברים שהיו פורצים בצחוק אדיר אם היו יודעים כמה אני מבוהלת מעצם הרעיון שהם נתונים לפקודתי, ובלית ברירה זרמתי עם זה.