עוקבים

יום שני, 29 בינואר 2018

א. אחוזת רגינה

א. עבד מאוהב
היא התקשרה כמו תמיד, בעיתוי הכי פחות נוח שיכול להיות, וכשקיטרתי היא צחקה את הצחוק הזה, הקל והמזלזל שלה ואמרה לי להפסיק לזיין לה את המוח ולהתייצב מיד.
"אני צריכה שתי מנות יפות עד הערב." אמרה.
"אבל... אבל..." גמגמתי.
"זין, אני לא צריכה את הנאומים העלובים שלך עכשיו. אני צריכה זרע!" קולה התחדד בחשדנות, "לא עשית ביד מהפעם האחרונה שלנו, מה?"
"אני מצטער," גמגמתי, "באמת סליחה מלכתי אני... אני... זה לא היה בכוונה אני..."
"אתה זין עלוב וחסר מוח." אמרה בקול קר ומעליב, "תחזור אחרי בבקשה, מה אתה?"
"אני זין עלוב וחסר מוח." חזרתי בקול חרישי, בכל זאת, הייתי בעבודה ולא נעים.
"עכשיו בוא לכאן מיד ותקבל את העונש שלך, עבד חצוף שכמוך." 
"כן גבירתי." לחשתי
היה עלי לשקר ולבלף את דרכי אליה, אבל עשיתי זאת במצח נחושה, מוכן לעבור הכל, לדרוך על כל היקר לי, רק כדי לזכות לשרת אותה.
כל הדרך חזרתי על המשפט האחרון שלה - אתה זין עלוב וחסר מוח. אתה עבד חצוף - והרגשתי איך אני רועד כולי מרוב ציפייה.
לא העזתי לחשוב אפילו על הסיכוי להבריש את השיער הנהדר שלה אחרי שהפרתי את הבטחתי וגמרתי אתמול בערב במקלחת. לא רציתי לעשות את זה, הבטחתי למלא את פקודתה ולשמור למענה את הזרע שלי, ידעתי שלא מגיע לי לגעת ברעמה האדמונית הרכה והזורחת שלה, לא מגיע לי לחוש את המגע הקריר מלטף על גבי העלוב, ובכל זאת... כן, גם לעבדים עלובים וחצופים יש תשוקות שאי אפשר להשביע, והתשוקה שלי לשיערה של מלכתי הייתה מסוג אותן תשוקות. תשוקה עקשנית וחסרת מנוח שהטריפה אותי יומם וליל.
היא כבר המתינה לי בחלוק החביב עלי, זה הכחול עם הפרחים הצהובים והמחשוף הגדול. היא הייתה ערומה מתחת לחלוק ושערה היה פזור על כתפיה. בידה אחזה את המברשת הכסופה עם הידית העבה.
"אתה זוכר שהבטחת לי לא לגמור עד שתקבל פקודה ממני?" שאלה בקול מבשר רעות
"כן." השפלתי את ראשי
"ומה אני הבטחתי לך זין?"
"הבטחת שאם אני... שאם אני לא אגמור עד שתורי לי לעשות זאת אני אוכל להבריש את השיער שלך מלכתי."
"ואתה מילאת את ההבטחה זין?"
"לא גבירתי."
"ומה יהיה לדעתך העונש שלך זין?"
בהיתי מהופנט במברשת שבידה. "בבקשה, בבקשה מלכתי הנעלה, אנא סלחי לי, אני אעשה הכל... אני..."
היא רמזה לי בעיניה לעבר הדרגש המרופד בבד גס ומגרד – דרגש ההלקאות. השתרעתי עליו וחשפתי את ישבני, מתפלל שהיא תשתמש הפעם בחלק החלק של המברשת ולא בצד הקוצני שלה.
היא הפתיעה אותי וחבטה בי את עשרים המלקות שהגיעו לי על חטאי במקל חזרן דק וגמיש שהותיר על עורי עשרים פסים דקים וצורבים, עשר בכל צד. למרות ההפתעה הלא נעימה זכרתי לספור את המכות ולהודות לה על כל אחת ואחת מהן.
כשקמתי מהדרגש היה הזין שלי זקוף ונוטף, מוכן לשירותה של מלכתי.
"אתה רוצה להבריש לי את השיער זין, ואני רוצה שתי מנות זרע, פשוט מאוד. אז קדימה תן לי את זה, ואז אולי תקבל קצת זמן שיער." אמרה וצחקה את צחוק הפעמונים העדין שלה שהרעיד אותי מכף רגל ועד ראש.
תוך דקה הייתי ישוב בלי מכנסים על המיטה שלה, צנצנת ביד אחת והיד השנייה משפשפת אותו, את הזין העלוב שלי שסירב כמובן לשתף פעולה ולהתיז את הזרע לצנצנת.
היא כעסה ואמרה שוב שאני חצוף והחליטה שעיסוי פנימי קל יעזור להעמיד אותו.
מה שהיה עוזר באמת היה אם היא הייתה נותנת לי לטמון את פני האדומים ממבוכה בשטף המשי של שערה, אבל במקום זה קבלתי מגבת קשה ומגרדת מתחת לבטני וזין סיליקון ארוך ומכאיב בחור התחת שלי.
זה לא היה נעים, אבל זה עזר, ואחרי כמה דקות של זיון נמרץ מהוויברטור שפכתי את המנה הראשונה לצנצנת.
"עכשיו תבריש זין." אמרה מרוצה, וסוף סוף הניחה לי לאחוז במברשת ולגעת בשערותיה הנפלאות.
הברשתי כמה דקות ארוכות ומשכרות, ואז עשיתי תנועה נלהבת מידי והכאבתי לה, ושוב הייתי על ארבע, הפעם על הרצפה. עכוזי חטף מנה יפה של חבטות מברשת בעוד אני מתנצל שוב ושוב תוך ליקוק רגליה היחפות על טיפשותי.
"ועכשיו זין בוא נחלוב עוד מנה."
הפעם היא טרחה לשפשף אותו במו ידיה, מכנה אותו מקל טמטום קטן שלי, וקיסם הפלא שלי, מועכת מידי פעם את הביצים שלי, וכל אותו זמן הייתה ידית המברשת הכסופה והעבה תקועה בתחת שלי. עמדתי מול הראי והבטתי בעצמי, נחלב בידיה בעוד המברשת תקועה באחורי וחשבתי שאני נראה ככה כמו כלב עם זנב.  
כשגמרתי סוף סוף היו לי דמעות בעיניים מהכאב ומההשפלה.
"בבקשה, אני יכול להבריש עוד קצת." התחננתי.
היא צחקה, שלפה מהר את המברשת שלה מכאיבה לי מאוד ובעטה בישבני.
"לך מפה זין אחד! אני עסוקה עכשיו, ואל תגמור. ביום שישי בבוקר אתה מתייצב אצלי בשמונה וחצי בדיוק לחליבה נוספת, ואוי לך אם תאחר, ברור?"
ברור מלכתי לחשתי ויצאתי משם, רגלי כושלות וישבני חבול, אבל נפשי מלאת אושר. 

מרוב פחד שלא אתעורר בזמן קמתי בארבע לפנות בוקר. התקלחתי, והתגלחתי וישבתי לחכות עד שיבוא הזמן ללכת. אחר כך נזכרתי שבעצם עלולים להיות פקקים בדרך ואולי תהיה תאונה ואולי...
בסופו של דבר מצאתי את עצמי יושב שעה לפני הזמן על הספסל מול ביתה, וממתין לשעה שמונה וחצי בבוקר. הייתי עצבני ולחוץ, לא גמרתי מאז הפעם ההיא אצלה, ומרוב פחד ששוב אפשל ואגמור תוך כדי חלום רטוב חגרתי על עצמי חגורת צניעות.
הורדתי אותה כמובן לפני שיצאתי ועכשיו עמד לי נורא. הזעתי מרוב מתח, רעדתי מעצבנות וכל הזמן הצצתי בשעון.
ברבע לשמונה היא הופיע פתאום בפתח הבית עם סל קניות, וכשראתה אותי יושב על הספסל רמזה לי לגשת אליה. רוטט מפחד מפני כעסה התייצבתי לפניה, מנסה לנהוג בטבעיות. ידעתי שהיא תיעבה פומביות והקפידה מאוד על פרטיותה.
כלפי חוץ נראתה באמת כמו עקרת בית רגילה לגמרי. לובשת שמלה רפויה ונושאת סל קניות, שערה אסוף ברשלנות על קודקודה ולרגליה כפכפים פשוטים. רק אני ידעתי איזה מלכה עריצה מתחבאת מתחת לתחפושת התמימה הזו.
"פחדתי לאחר ולכן... סליחה שהקדמתי, אני..." התחלתי לגמגם כמו שאני עושה תמיד כשאני מתוח
היא חייכה בסלחנות. "לא נורא, בוא תלווה אותי לסופר."
ביליתי חצי שעה של אושר צרוף עם מלכתי כשאני נושא את סלה ואחר כך דוחף את עגלת הקניות שלה, עוזר לה ללקט מצרכים מהמדפים, ומתנהג כאילו אנחנו מנהלים משק בית משותף. ראשי היה סחרחר משמחה למרות שכל מה שעשינו היה קניות.
לחיות איתה ולהיות עבד שלה עשרים וארבעה שעות ביממה היה חלום חיי אם כי היא אמרה לי כבר מהיום הראשון שנפגשנו שזה לא יקרה כי היא מעדיפה לחיות לבד.
כשחזרנו לביתה, אני נושא בגאווה את סלה הכבד, מביט בהערצה בישבנה העגלגל המתנודד בסקסיות בסתר שמלתה בעוד היא מעכסת לה בחן על עקביה, ציפתה לי הפתעה לא נעימה.
"אל תתפשט, אנחנו יוצאים." הודיעה לי מלכתי. "אני הולכת להתכונן, תכין לי קפה וטוסטים, ואם אתה רעב תכין גם לעצמך."
היא חזרה, לבושה בחליפה ירוקה נפלאה שהלמה את שערה האדמדם, והזמינה אותי לשבת לאכול איתה ארוחת בוקר – לשבת מולה ולראות אותה אוכלת, צוחקת, מדברת איתי בעליזות על סרט שראתה אתמול בטלוויזיה, מתנהגת כאילו היינו סתם חברים, זה היה עונג לא רגיל בשבילי.
חשתי מאושר ורגוע שלא כרגיל כשיצאנו שוב לדרכנו. אם הייתי יודע איזה חוויה צפויה לי בקרוב...
"אנחנו נוסעים לידיד שלי שזקוק לשתי מנות זרע טריות וחמות שלך." אמרה לי בעליזות, "אני מקווה שלא אכפת לך. הוא רוצה ללמד את העבד החצוף שלו לקח ואני נידבתי אותך לעזרה."
הרגשתי שכל גופי מתחלחל מבהלה. "אבל... אבל... אני לא הומו. בבקשה מלכתי, אני מתחנן לפניך אני לא..."
"אני יודעת שאתה לא הומו ושאין לך משיבה לגברים." ענתה מלכתי רכות, והניחה יד על זרועי בכמעט לטיפה, "אבל אני חייבת לו טובה. בוא, אל תדאג, זה יהיה בסדר."
מהר מאוד התברר לי שהיא שקרה. זה לא היה בסדר, כלל וכלל לא בסדר.
היא אפילו לא נכנסה איתי פנימה. לפני הדלת היא חיבקה אותי פתאום, עוטפת אותי בשערה, מניחה לי לטבוע בניחוחו, והחזיקה אותי כך כמה דקות בעוד אני נובר באפי בצווארה הרך, מלקק ומנשק אותה, סופג את ריחה וטעמה לתוכי, ואז - מהר מידי - הרחיקה אותי מעליה, נקשה בדלת שנפתחה מיד, דחפה אותי פנימה וברחה.
מה שאירע באותה דירה יישאר לנצח טמון במעמקי זיכרוני, ויעלה משם רק בסיוטי הלילה הגרועים ביותר שלי.
אני יכול רק להגיד דבר אחד - מזל שהיא לא נשארה לראות - זה היה נורא.
האדון ההוא היה קשוח וחזק, והעבד שלו, שעשה דבר מה רע מאוד, עמד בפני ברירה - לאבד את הקולר שלו או להיענש בסשן ארוך וקשה.
הוא בחר בעונש ואכן נענש קשות. הסשן ההוא כלל מכות בשוט ובמקל, כוויות מסיגריה ומשעווה רותחת וגם הרבה השפלות. אני הייתי על תקן אחת ההשפלות שנועדו להענשתו של העבד ביש מזל.
כדי להעמיד את הזין שלי היה עלי לעצום את עיני בכוח ולחשוב רק על שערה ועל שדיה ועל פניה המתוקים ולגרש ממוחי את מראה גופו המתעוות מייסורים של הבחור המסכן ההוא. לאן דחפתי את הזין שלי ושאר אברים בגופי אני מעדיף לא להגיד. תרשו לי להשאיר את החוויה הזו מאחורי.
אחרי שהעבד ההוא הורד מהסד אליו נקשר וחזר וזכה בקולר שלו הוא הודה לי ולאדונו בנימוס מושלם, והם הלכו שבעי רצון, מותירים אותי רצוץ ועייף, להמתין למלכתי שתבוא לאסוף אותי.   
היא הגיעה כמה דקות אחרי לכתם, חיוורת ומתוחה, אבל מנסה להעמיד פנים שהיא עליזה ושמחה. על אחרים היא אולי הצליחה לעבוד, לא עלי, אני אוהב אותה יותר מידי ומכיר אותה יותר מידי טוב.
"נו אז איך היה?" שאלה בעליזות מעושה וניסתה לחייך כאילו כלום לא קרה.
"בסדר." עניתי קצרות. "מה עכשיו גבירתי?"
לתימהוני היא צנחה על הספה לצידי ופרצה בבכי.
כאן המקום לציין שבפעם הראשונה שנפגשנו החלטנו ששמה הפרטי הוא מילת הביטחון שלי. כשאני קורא בשמה היא מפסיקה מיד להיות מלכה ואנחנו עוזבים הכל וחוזרים למציאות. דבר כזה עדיין לא קרה לנו.
מה שעוד לא קרה זה שהיא תכנה אותי בשמי האמיתי - מילת הביטחון שלה – הרי גם מלכות צריכות מילת בטחון.
"ענת." כרעתי על ברכי לפניה והשענתי את מצחי על שוקיה העטויות ניילון שחור שקוף. "זה בסדר, זה לא נורא, אני אתגבר על זה, באמת. את לא צריכה לבכות בגלל שטות כזו. הכל יהיה בסדר."
עוד לא נולדה האישה שתפסיק לבכות בגלל שגבר הבטיח לה שהכל יהיה בסדר, וענת לא הייתה שונה מאחרות.
היא המשיכה לילל ואני המשכתי להתחנן לפניה שתפסיק לבכות. לבסוף היא נרגעה קצת ולמרבה חרדתי ופליאתי החלה להתנצל לפני תוך שהיא קוראת לי, זוהר - שמי האמיתי - ומסבירה לי שהיא חייבת המון כסף בשוק האפור בגלל ערבות שחתמה למישהו ולכן היא נהגה למכור את הזרע שלי, אבל עכשיו... ושוב היא פרצה בבכי והסבירה לי שהדום שהשתמש בי קנה את שטרות ההתחייבות שלה והיא חייבת לו כעת המון כסף.
"ואני," נדהמתי, "מה איתי?"
"הזמן שהיית איתו שילם את הריבית על החוב שלי." אמרה, מנגבת את פניה הלחות מדמעות בטישו שהגשתי לה, "אבל עדיין אני חייבת לו המון כסף. אני אצטרך לשלם את זה בעבודה."
"איזה עבודה? כבר יש לך עבודה." היא עובדת כמעצבת גרפית בעיתון יומי קטן.
"לא. פיטרו אותי בשבוע שעבר." הסבירה ענת באומללות.
"למה לא סיפרת לי?" התרגזתי עליה והיא שוב בכתה ואני שוב התנצלתי, ואז היא סיפרה לי שהדרך היחידה לצאת מהצרות הכספיות שלה היא ללכת לעבוד במקום שנקרא 'אחוזת רגינה'.
"חתמתי על חוזה לשנתיים." הסבירה, מלטפת ברוך את שערותיי, "אני אעבוד ואגור שם. תצטרך למצוא לך מלכה חדשה. אני באמת מצטערת."
עכשיו גם לי היו דמעות בעיניים. השענתי את ראשי על ברכיה וניסיתי לחשוב על פתרון, אבל כלום לא עלה במוחי." לא היו לי חסכונות ולא רכוש. הדבר היחיד שהיה לי לתת לה היה הגוף שלי והאהבה שלי אליה, זה הכל.
"אל תעזבי אותי בבקשה מלכתי." התייפחתי, עומד לפניה על ברכי.
היא גנחה ופיסקה את ירכיה, מניחה לי לדחוף את פני לתוך הרוך המבושם של ערוותה. היא לא לבשה תחתונים ובגרביונים שלה היה חור במקום מפסעה.
"גם אני עצובה להיפרד ממך." לחשה, אוחזת באוזניי כמו בידיות מכוונת את פני למקום הרצוי לה, ולמה לשקר? גם לי.
"בוא תנחם אותי כלבלבון טפשון שכמוך." לחשה במתיקות שורטת את עורפי בציפורניה.
הכוס המתוק, הריחני, הרך והיפה שלה, כאילו נמס בפי. ליקקתי, מצצתי ונברתי בתוכו, רועד כולי מעונג.
גם היא נהנתה, הרגשתי את זה. היא צעקה, טלטלה את ראשה ושערה התפזר סביב כתפיה, יפה ופראי כמוה.
היא הגיעה לשיא בתוך הפה שלי ואחר כך התעקשה שגם אני אגמור. לאושרי ולתימהוני היא התיישבה עלי, פורמת את חולצתה, מניחה לי לטמון את פני הלחות בין שדיה המפוארים, והחלה לרכב על הזין אסיר התודה שלי, מועכת וסוחטת אותו בתוך הרכות האלוהית שלה.
גם אם אחיה עד גיל מאה לא אבין למה יש גברים שמתעקשים לדחוף את הזין שלהם לתוך תחת שרירי והדוק של גבר כשיש בעולם דבר כה נפלא מתוק רך וריחני כמו כוס של אישה.
גמרנו יחד, מחובקים ובוכים מרוב עצב וייאוש בגלל הפרידה המתקרבת.
"למה אני לא יכול לבוא אתך לשם?" התחננתי לפניה כמו ילד עצוב. "בבקשה מלכתי קחי אותי. תגידי שאני הכלב שלך, העבד שלך, המשרת שלך. אני אעשה הכל, אני אבשל ואנקה ואשרת את כולם. רק אל תיפרדי ממני, בבקשה ממך."
היא נאנחה והבטיחה לברר אם תוכל לקחת אותי איתה, "אבל תזכור שאחוזת רגינה נמצאת בצפון הארץ, במקום סודי, ומי שנכנס לשם כעובד לא רשאי לצאת עד תום החוזה שלו." אמרה בקול קודר. "מה יהיה עם העבודה שלך? עם המשפחה שלך? המקום הזה הוא כמו בית סוהר. לא מגיע לך לעבור סבל כזה." אמרה בקול רך בעודה צובטת בכוח את פטמותיי ונושכת את שפתי.
לא להאמין, אבל הזין שלי התחיל שוב להתעורר לחיים, פעם שלישית באותה יום, והשעה הייתה רק שעת צהרים.
"אני שונא את העבודה שלי והמשפחה שלי שונאת אותי." אמרתי לה את האמת, "עדיף לי להיות בכלא אתך מאשר להיות חופשי בלעדיך. אני לא אוכל להיות מאושר כל זמן שתהיי רחוקה ממני מלכתי. בבקשה קחי אותי אתך."
זה הצריך עוד כמה בירורים וטלפונים דחופים, אבל בסופו של דבר התברר שיש צורך בעובדי מטבח ושירותים באחוזת רגינה, ושאם אבוא עם מלכתי, ענת תוכל לקצר את שהותה שם בחצי שנה, ואנחנו נוכל להיות יחד מידי פעם, אם כי יהיה עלי לישון בנפרד באגף הגברים, וגם להתחייב לעזור מידי פעם באירוח של לקוחות גברים.
חתמתי בלי היסוס על החוזה ולא שאלתי כלל מה פירוש - אירוח לקוחות גברים. ידוע היה לכל שהגברים המתארחים ברגינה הם רובם ככולם מעריצי נשים שבאו לשרת את המלכות החיות באחוזה ואין להם שום עניין בגברים.
הם בטח ירצו קצת עזרה בקשירות או בסחיבת אביזרים כבדים מפה לשם. אמרתי לעצמי בקלות דעת בלי להבין למה אני נכנס.
גם היום, כשאני כבר מבין על מה חתמתי, אני יודע שהייתי חותם שוב על אותו חוזה רק כדי לזכות להישאר עם מלכתי הנערצת ולתמוך בה בזמן שהותה באחוזה. שהות שהתבררה כמופלאה ביותר אם כי קשה ותובענית הרבה יותר מכפי שציפינו לה שנינו.

ב. אחוזת רגינה
אחוזת רגינה נמצאת אי שם בצפון הארץ. חבויה על צלע הר מיוער המשקיף מצד אחד על הכרמל המכחיל, ומצד שני על הים התיכון. זר הנקלע למקום במקרה יחשוב לתומו שהגיע אל בית הבראה של קופת חולים. בנין האחוזה הוא מבנה בין קומתיים, צבוע לבן, שצורתו כצורת האות ח', מוקף בגן פורח. אין שום שלט המצביע על המקום ולמרות זאת מידי יום ביומו פונות עשרות מכוניות אל הכביש הצר המתפצל בצניעות מהכביש הראשי וחונות במגרש החניה עטור הברושים של האחוזה ואחר כך מסתלקות משם בצנעה.
המקום מנוהל ביעילות שקטה. האווירה נעימה וחרישית, הריהוט באגף המנהלה צנוע אך נוח וקבלת הפנים לבבית וביתית.
"רגינה זה מלכה בלטינית, והאחוזה הזו הוקמה למען גברים חסרי גבירות שרוצים להעריץ נשים, אבל לא יכולים או רוצים ללכת סתם לזונות." הסביר לנו בכובד ראש מנהל האחוזה שקרא לעצמו רקס.
"אם אני לא טועה אז בצ'כיה יש מקום דומה." נכנסתי לדבריו.
הוא חייך והניד בראשו. "כן, אבל ישראל זה לא צ'כיה, והמקום הזה מותאם לצרכים של האוכלוסייה המקומית."
"אני מבין למה אתם רוצים את גבירתי, אבל בשביל מה אתם צריכים אותי?" הפרעתי לו שוב, מתעלם מהבעיטה המכוונת היטב ששלחה אלי ענת מתחת לשולחן. היא פגעה לי בשוק, זה כאב נורא.
הוא לא החמיץ את העווית הפנים הקטנה שלי שבאה בעקבות הבעיטה וכבש גיחוך. "בצ'כיה האחוזה פועלת כבית מלון. האורחים עושים חלק גדול מעבודות התחזוקה, אבל כאן רוב הלקוחות באים לכמה שעות ומיד הולכים. המלכות עסוקות כמובן באירוח, ולא יעלה על הדעת שהן תעבודנה גם במשק בית. אנחנו מעסיקים עובדי משק בית בשכר, ומעדיפים כמובן להעסיק אנשים שבאו מהתחום שלנו." הסביר רקס, מעביר את מבטו ממני אליה.
הוא היה גבר מרשים כבן חמישים. לא גבוה, אבל רחב כתפיים ושרירי. ראשו מגולח ועיניו שחורות ונוקבות.
"אז בעצם זה בית זונות בדסמי." אמרתי בחוצפה, ומיד ספגתי סטירת לחי ממלכתי.
"אתה קורא לי זונה!" צעקה ופרצה בבכי.
מילא הסטירות, זה לא נורא, אבל בכי... הבטתי ברקס שנראה נבוך עוד יותר ממני והתחלתי להתנצל לפניה. היא התעלמה מדברי והמשיכה לבכות ועד שלא כרעתי על ברכי ובקשתי סליחה היא לא הפסיקה.
"אם תרשו לי," התערב רקס  "אוכל לענות לך וגם להרגיע את גבירתך. נכון שהלקוחות שלנו משלמים עבור השירות כמו בכל מקום אחר, ואחוזת רגינה היא עסק כלכלי כמו כל חנות או מפעל, אבל..." הוא הנמיך את קולו כממתיק סוד ונשען קדימה על מרפקיו. ממפתח חולצתו הציץ קולר נאה שעורר בי קנאה - קולר זהב עשוי חוליות גדולות והשם רגינה תלוי עליו בטבעות קטנות ועדינות.
"אנחנו מספקים שירות נחוץ וחשוב בדיוק כמו שזונות רגילות עושות, ובניגוד לכל מכוני הליווי המפוקפקים שצצים תחת כל עץ רענן אצלנו העובדות מקבלות יחס מעולה, שכר הגון, טיפול רפואי משובח וקפדני, והדרכה צמודה." אמר רקס בכובד ראש.
"הגבירות העובדות אצלנו הן הבסיס לעסק, הן ההון האנושי של אחוזת רגינה, ולא יעלה על הדעת שמי מהן תיפגע או תינזק בזמן שהותה אצלנו. השירות שהן מספקות הוא חשוב ומועיל, ולעיתים רחוקות מאוד כולל יחסי מין ממשיים. בדרך כלל הן רק מושא להערצה ללקוחות הזקוקים לגבירה. אתם יודעים כמה קשה לגברים למצוא מלכה אמיתית וכמה הם מתוסכלים ומתענים בגלל המחסור במלכות. גברתי איתרה את פלח השוק הזה שהיה מוזנח עד כה וסיפקה לו את מבוקשו." הצהיר רקס בגאווה.
"רוב הנשים שעובדות אצלנו בנו להן חוג מצומצם אך נבחר של לקוחות, והן לא עובדות קשה מידי. כל מחסורן עלינו וכל אחת רשאית כמובן להביא איתה את העבד שלה."
"האמת היא," אמרה ענת בקול מתנצל והניחה את ידה על זרועי, "שזוהר הוא לא בדיוק העבד שלי. הוא יותר סאב או..." החלפנו מבטים. "בעצם הוא בן זוגי." אמרה לבסוף וחייכה כשהנדתי לאות הן בראשי. "אנחנו מתכוננים להתחתן מיד כשאסלק את חובותיי ואעמוד שוב על הרגלים מבחינה כלכלית, אם תסכים כמובן." הוסיפה ושוב פנתה אלי.
אולי זו לא הייתה הצעת הנישואים הכי רומנטית בעולם, אבל לא היה לי אכפת, ידעתי שזה הגמול שלי על שבאתי איתה לאחוזה והסכמתי לתרום את שכרי כדי לסלק את החובות שלה והייתי מאושר.
"לכבוד הוא לי." אמרתי, אוחז בידה, מביט בעיניה. היא נשקה לי ושנינו זרחנו משמחה זה אל זו.
"אני שמח מאוד בשמחתכם." אמר רקס, "אבל לצערי תאלצו להיפרד כעת כי גברים ונשים ישנים אצלנו בנפרד. תוכלו להיפגש בגן האחוזה המפריד בין שני האגפים. לך יוצמד חונך ואילו גברתך תודרך על ידי אחת המלכות הותיקות שלנו עד שתבין את תפקידה." הוא קם ממקומו, "בואו נלך קודם לחדרה של הגבירה ענת."
רקס הוביל אותנו לאגף הנשים שהיה מעוצב יפה בצבעים בהירים, מרוהט ברהיטי עץ וקש עליזים, ונראה כבית מלון נחמד.
וילונות תחרה אווריריים  כיסו חלונות מקושתים. שטיחים רכים כיסו את המרצפות המצוחצחות, והמדרגות שהובילו לחדרה של ענת היו מעוקלות בחן ומעוטרות במעקה מתכת מסולסל.
נכנסנו לחדר כניסה נחמד שהיה מרוהט בטוב טעם כאילו היה סלון עם טלוויזיה, כורסאות נוחות ואפילו פינת מטבח קטנה.
חדר השינה היה מפואר מאוד. הקירות צופו טפט כחול ולבן, מיטת אפריון ענקית מעץ מגולף עמדה במרכז, וחדר הארונות היה מרווח להפליא. חדר האמבטיה המרוצף קרמיקה ירקרקה היו ענק וכלל פינת מקלחת וג'קוזי משוכלל. המקום נראה הדור ונוח כמו סוויטה במלון חמישה כוכבים.
"אתה תישן באגף השני עם שותף." אמר רקס, "החדר שלך לא מפואר כל כך, אבל אם תסכים תוכל לשלב בעבודתך הרגילה גם עבודה יותר מכניסה מעבודות משק בית."
החלפתי מבט עם ענת. "אני לא מוכנה שהוא ישרת גבירות אחרות!" היא אמרה בתוקף.
"כמובן שלא גברתי." ענה רקס בנימוס. "זה מובן מאליו, אבל החלטתי לפתח יותר את הענף הצדדי של לקוחות גברים שמעדיפים... אה... זאת אומרת..."
"אתה מנסה להגיד שגם הומואים באים לכאן?" שאלתי בקול לא סימפטי.
רקס נאנח. "אני לא אוהב את התוויות האלו שאנשים שמים זה על זה. הומואים, סטרייטים, לסביות, זה כל כך ונילי, אני מעדיף... איך להגיד?"
"סוויצ'יות?" ניסיתי לעזור.
"אפשר לקרוא לזה ככה." התפתל רקס, "אני מעדיף לחשוב על זה כעל גמישות מינית שכל אחד מאתנו יכול לפתח, אבל נדבר על זה אחר כך. בינתיים אני אלך לטפל בכמה דברים ואתם קחו אז הזמן שלכם ותיפרדו זה מזה." הוא חייך חיוך רב משמעות והסתלק סוף סוף.
תייקתי לעצמי להתעמק בדבריו אחר כך ונפלתי לרגלי ענת שהתיישבה על המיטה והביטה סביבה בפליאה. למרות שהיא בחורה גבוהה ומלאה, היא נראתה קטנה ואבודה על המיטה הענקית.
"מלכתי, אני רוצה להתנצל על מה שאמרתי קודם, אני..."
היא בעטה בי קלות ופקדה עלי לחלוץ את סנדליה. דבר שעשיתי במהירות רבה נחפז להגיע לכפות רגליה, אבל במקום לזכות לטעום את בהונותיה היא השכיבה אותי על המיטה, וגילתה בשמחה שלכל אחד ממוטות אפריון הקטיפה האדומה מחובר חבל קטיפה תואם עם לולאה בקצהו.
נעקדתי במרכז המיטה, רגלי וידי פרושות וקשורות לכל אחד מארבעת המוטות המוצקים. למרות שאני בחור גדול ורחב היה עלי להתמתח היטב כדי שהיא תוכל לקשור אותי כהלכה. זאת הייתה מיטה גדולה באמת.
היא פשטה את מכנסי הצליפה בי כהוגן בחגורתי, ואחר כך הדהימה אותי כשכבשה את פניה בין פלחי עכוזי הבוערים וליקקה אותי היטב כשהיא אוסרת עלי לזוז או לגמור.
לשונה הזריזה הצליפה קלילות סביב פי הטבעת שלי והיה עלי לקמוץ את אגרופי ולחרוק שיניים כדי למלא את פקודתה.
זה היה נהדר. היא מעולם לא עשתה דבר כזה, רעדתי כולי מהנאה.
"שלא תעיזי לעשות את זה לאף אחד אחר." אמרתי וזכיתי כעונש בנשיכה בריאה על ישבני.
"אין לך רשות לקנא עבד." אמרה לי ואחזה בחזקה בביצים שלי.
"אז אני אקנא בלי לקבל רשות." התחצפתי ויללתי מתוך כאב כשהיא מעכה את אשכי בכף ידה החזקה ודחפה את שלושת אצבעותיה בבת אחת לתחת שלי.
היא זיינה אותי באצבעותיה, נושכת את כתפי ורתחה מכעס כשגמרתי בבת אחת בלי יכולת לעצור בעצמי.
אחרי שניקיתי בלשוני את הזרע שניתז על הכיסוי הרקום של המיטה וננזפתי קשות על חוסר צייתנותי, היא קשרה לי את הזין והביצים בחבל כותנה רך שמצאה במגרה של שידת הלילה והתיישבה על פני, וכעונש לא הסירה את תחתוניה.
למזלי הם היו קטנים מאוד ודקים מאוד ולא חסמו כמעט את טעמו וריחו של הכוס המתוק שלה. היא גמרה על הפנים שלי כמו שאני אוהב ומובן שהזין שלי נעמד שוב.
"בוא." אמרה והתירה את הזין שלי, "בוא נעשה את זה בפעם האחרונה בטעם וניל." היא משכה אותי מעליה וכשחדרתי לתוכה, רגליה סביב מותני, פני כבושים בשערותיה הריחניות והרכות, היא פרצה בבכי, וגם אני, מה לעשות, זיינתי ובכיתי.
עמדנו להיפרד לזמן ארוך והמפגשים ביני לבינה יהיו מעתה חטופים ורשמיים. זה היה הזיון האחרון שלנו לעוד הרבה זמן ושנינו היינו עצובים מאוד.
אחר כך שכבנו חבוקים, מתנשקים ומתלטפים כמו שני ונילים מאוהבים. מה לעשות לחיים יש לפעמים טעם וניל.
לפרידה היא העניקה לי שרשרת כסף דקה עם תליון בצורת לב ששמה היה חקוק עליו, ובתוכו קווצה קטנה של שערה האדמוני. "מה שלא יקרה, תזכור תמיד, אני אוהבת אותך ואני גבירתך היחידה." אמרה, מניחה את ידיה על כתפי.
"כן גבירתי." לחשתי, מנשק בפעם האחרונה את שערותיה, צווארה, כתפיה ושדיה, מחבק אותה שוב ושוב עד שרקס נקש בדלת בחוסר סבלנות ולקח אותי ממנה לאגף הגברים.


ג. סוכת היסמין
רק אחרי שבוע שלם של מה שהגדרתי ביני לבין עצמי כעבודות רס"ר זכיתי לפגוש שוב את מלכתי. נפגשנו בגן האחוזה, פגישה רומנטית מאוד שעד היום אני מחייך לזכרה.
אני הייתי לבוש בגדי עבודה מרופטים ודהויים מכביסה, ובדיוק פשטתי את חולצתי בגלל החום כשהיא הופיעה פתאום, לבושה שמלה הדורה מאוד עם קרינולינה ומחשוף שגילה חצי משדיה המפוארים.
בבגד הזה היא נראתה כמו גבירה מחצרו של לואי המה שמו. שערה האדמוני הנהדר היה מסורק בתסרוקות מיושנת, מורם כלפי מעלה, חושף את צוארה הלבן ומקושט בנוצות ופרחים. הרושם היה פורימי קצת, אבל מאוד סקסי. מצד שני אני כל כך מעריץ אותה שגם אם הייתה לבושה בשק הייתי חושב שהיא סקסית.
"מלכתי." אמרתי נדהם ומאושר והעפתי את החולצה שאחזתי הצידה, כורע לפניה ברך כשפלג גופי העליון השזוף והשרירי חשוף.
ידעתי שהיא תתלהב ממראי, הרי רק למענה התאמצתי להרים משקולות והזעתי בחדר כושר, והשיזוף הטרי שרכשתי בזמן העבודה רק הוסיף לרושם שעשיתי עליה.
היא חייכה בשביעות רצון, העיפה מעל לראשי את הכובע וליטפה את שערי.
"מה דעתך על השמלה החדשה שלי?" שאלה והסתובבה סביב עצמה בגנדרנות. השמלה שלה הסתחררה סביב רגליה, חושפת נעלי עקב עדינות ויפות מאוד, וגרביונים שחורים בדוגמת רשת.
הזין שלי נעמד מיד בדום מתוח, מאיים לפוצץ את תפרי הג'ינס המרוט שלבשתי.
"אין לי די מילים מלכתי לתאר את הופעתך המהממת." עניתי בכנות, לוטש מבט מתפעל בשדיים שלה שהוגבהו כלפי מעלה והזדקרו מהמחשוף של שמלתה, לבנים ועגלגלים ומפתים, חצויים בעמק מפואר.
"אתה לא חושב שהמחשוף שלי גדול מידי?" התחנחנה מלכתי שהאוהל המתוח בקדמת מכנסי לא נעלם מעיניה.
"מלכתי הנערצת למראה המחשוף האלוהי שלך אני לא מסוגל לחשוב." נאנחתי ובאתי על שכרי בנשיקה מרפרפת על פדחתי.
אהה, תחושת שפתיה על גופי, ריח הבושם שלה, קווצה משערה שרפרפה על פני, הייתי כל כך חרמן עד שדי היה בכל אלו לגרום לזין שלי להתחיל לטפטף.
ענת גיחכה בטוב לב ומשכה אותי לסוכת גן זעירה מכוסה סבך של יסמין ריחני. עד היום די בריחו המעודן של היסמין כדי לגרום לי זקפה.
היא התיישבה על הספסל שהיה בסוכה ורמזה לי לשבת לצידה. התיישבתי ביראת כבוד בקצה הספסל, לוטש מבטים לא מנומסים על חלקת שדיה שמלמעלה נראו אפילו עוד יותר חשופים ומגרים. לכל הרוחות, המחשוף הזה הגיע לה כמעט עד הפטמות!
"אז איך אתה מרגיש? אתה מתגעגע אלי?" שאלה ברוך וליטפה את ידי.
"אהה..." נאנחתי, "אני חולה מרוב געגועים."
"ואיך העבודה? קשה? והשותף שלך לחדר, איך הוא?" שאלה ענת והחלה ללטף ברוך את החזה שלי שהיה כאמור חשוף, שזוף ומזיע.
זה היה יותר מידי בשבילי. נפלתי לרגליה והתחלתי מנשק את נעליה הנחמדות ואת קרסוליה הדקים הנתונים בגרביונים נפלאים.
"יש לי הרגשה שעד שלא תשחרר קצת לחץ אני לא אצליח להוציא ממך מילה אחת הגיונית." הצטחקה ענת.
בקשתי סליחה ומחילה ותוך כדי כך התאמצתי להציץ עוד יותר רחוק מעבר לקרסוליים שלה. היא שתפה פעולה והרימה את שולי השמלה.
הגרביונים שלה היו אחוזים בביריות תחרה ומעבר להן הבחנתי בתחתוני חוטיני זערערים.
"אם תבקש יפה אני ארשה לך לראות את התספורת החדשה שעשו לי בכוס." לחשה לי ענת שגם היא כמדומה לא יכלה להוריד ממני את הידיים.
אתם מתארים לעצמכם כמה יפה בקשתי, ואני שמח להגיד שהיא לא הניחה לי להתחנן יותר מידי. לתימהוני ולשמחתי היא התירה את החצאית של הבגד שלבשה ונותרה במין בגד גוף הדוק, חושפת את רגליה המפוארות לכל אורכן.
"תשכב על הספסל." פקדה עלי, וכשבצעתי את פקודתה היא התיישבה על פני, פתחה לחצנית פה וכפתור שם, ופתאום היה הכוס המתוק שלה על פרצופי.
ליקקתי ומצצתי ונישקתי אותו בהתלהבות בעוד היא פורמת את כפתורי מכנסי, שולפת את הזין המעונה שלי ממחבואו ומלטפת אותו, בהתחלה בעדינות ואחר כך בכוח שהלך והתגבר עד שהיא גמרה לי בפה. כל כך התרגשתי עד שגמרתי מיד אחריה בלי לבקש את רשותה, מתיז זרע על כפות ידיה וחזה.
התחלתי להתנצל, מלא חרטה, אבל היא צחקה שוב ופקדה עלי ללקק את הזרע שלי מכפות ידיה ומהחזה שלה. עד שגמרתי למלא את פקודתה עמד לי שוב, אבל הפעם היא לא ויתרה לי ופקדה עלי לענות על שאלותיה.
סיפרתי לה על העבודה בגינה שהייתה משעממת למדי ועל השותף שלי לחדר, בחור חביב בשם שוקי הכלב.
"הכלב?" השתוממה ענת.
"כן. הוא משלם את השהות שלו פה בעבודה במטבח, ופעם בשבוע הוא זכאי להיפגש עם  גבירתו שמתייחסת אליו כאל כלב שעשועים. שמה המלכה מריצה."
"אה,  אני מכירה אותה. היא נורא חמודה." אמרה ענת. "כולם פה מאוד נחמדים והעבודה בכלל לא קשה, אבל אני נורא מתגעגעת אליך זוהר מה דעתך ש..."
"אני מסכים." נכנסתי לדבריה, "אני מוכן לעשות הכל רק לא להמשיך בעבודות הגננות המעצבנות האלו."
ענת צחקה וקבעה איתי פגישה מיד אחרי ארוחת הערב בחדר מס' 13.

כשהגעתי לחדרי מצאתי בו לתימהוני את שוקי שעמד ערום לגמרי וניסה ללבוש על עצמו מין רתמה עשויה רצועות עור שחור ואבזמי מתכת. עזרתי לו ללבוש את הרתמה והוא הסביר לי שמלכתו פקדה עליו לבוא ולעזור לה והבטיחה לו בתמורה עוד שעתיים נוספות של בילוי במחיצתה. בניגוד לי שוקי לא חשב כלל על כסף. כל מה שעניין אותו היה להיות הכלבלב של המלכה מריצה, וכל אמצעי היה כשר בעיניו למלא את שאיפתו זו. הוא עזר לי ללבוש רתמה זהה לזו שלו ואחר כך עטינו על עצמנו מכנסיים מעור בעלי גזרה צבאית למראה עם המון רוכסנים ואבזמים כסופים. שנינו בחורים גבוהים ושריריים, אני כהה ושזוף ושוקי בלונדיני כחול עיניים ולדעתי נראינו מרשימים למדי עם התלבושות הללו.
המלכות שלנו, מריצה וענת דהרו פנימה מצחקקות ופקדו עלינו לעמוד משני עברי הדלת ולהראות רציניים ומפחידים, ולתוספת רושם חבשו על ראשינו כובעים של שוטרים, רק שבמקום סמל המשטרה היה על כל כובע סמל של לב אסור בשרשראות ומפולח בחץ ותחתיו הכתובת אחוזת רגינה.
הבנות נראו נהדר במחוכים תואמים באדום ובשחור, נעולות במגפיים שחורות ארוכות ומבריקות ולרגליהן גרביונים אדומים. כל אחת אחזה בידה שוט עור שחור.
"הנה הוא בא." לחשה המלכה מריצה שהייתה שחרחורת קטנת גוף וחטובה עם שיער ארוך ומבהיק ככנף עורב.
שוקי העריץ את שערה. על צווארו היה תליון שהכיל קווצה משערותיה וזה היה רכושו היקר ביותר עלי אדמות, כך אמר לי פעם.
הגבר שנכנס לחדר נראה כפקיד בנק שמנמן ולא מרשים במיוחד. הוא לבש חליפה שמרנית והביט כה וכה מבוהל מעט, והתרגש מאוד למראה הבנות במחוכיהם הסקסיים. מריצה לקחה את הפיקוד על הסשן, הצליפה באוויר בשוט, פוקדת עליו לכרוע ברך וללקק את מגפיה דבר שהוא עשה בתענוג רב.
היא ביקשה מענת לחגור לה סטרפ און ענקי ושחור שהזדקר מגופה בזוית של תשעים מעלות ולהערכתי היה באורך של עשרים ס"מ לפחות.
אני, במקום הקליינט שלנו, הייתי צורח את מילת הביטחון ונמלט משם בצעקות אימה, אבל הוא נחפז להתפשט ולהושיט את ישבנו הרוטט והורוד לעבר המלכה מריצה.
היא הצליפה בו כמה הצלפות ואז שאלה אותו עם הוא נקי מספיק כדי לקבל את הוויברטור המלכותי שלה לעכוזו העלוב.
הקליינט שלנו הסמיק, גמגם וכמעט בכה כשהתנצל לפני המלכה והסביר שלא הספיק לעשות חוקן והוא חושש שהוא יטנף את הסטרפ און שלה.
כעונש על חוצפתו הוא ספג מנה הגונה של הצלפות והזין שלו, שעד עתה נח רפוי בין ירכיו הלבנבנות, החל להראות סימני חיים.
מריצה מחאה כפיים וענת נחפזה להסיט וילון לבן שכיסה על חדר שנראה כחדר של אחות. היו שם מיטת טיפולים מצופה ויניל לבן, סטנד על גלגלים שעליו הייתה תלויה שקית מלאה מים וצינור גומי גמיש משתלשל ממנה.
"תעלה על המיטה עבד!" פקדה עליו מריצה, "אנחנו כבר ננקה אותך."
העבד החל לבכות ולהתחנן על נפשו, אבל המלכה מריצה פקדה עלי ועל שוקי להעלות אותו בכוח על המיטה.
אחזנו בו משני צדדיו והשכבנו אותו על המיטה כשישבנו מורם כלפי מעלה. ידיו ורגליו נכבלו בחגורות לקצות המיטה ופיו נחסם בגאג.
ענת דחפה בזריזות מגבת עבה מתחת לבטנו, מנצלת את ההזדמנות לקרוץ אלי בחשאי, והמלכה מריצה שלפה פיית פלסטיק ענקית, חיברה אותה לצינור ונתנה אותה לשוקי שהצטווה לדחוף אותה לעכוזו של העבד.
לפי פקודתה פישקתי את לחיי עכוזו וענת מרחה וזלין על החור שלו, ואז, בלי שום גינוני טקס דחף שוקי את הפיה לתוך פי הטבעת המשומן שלו, מתעלם מגניחתו החנוקה. המלכה מריצה פתחה את המחסום והזרימה את המים למעיו של העבד שגנח ורעד ורטט ועד שהתרוקנה כל השקית ממים גמר על המגבת.
המלכה מריצה כעסה מאוד שהוא גמר בלי רשותה. היא פקדה עליו להתאפק ושוב הצליפה בו בכוח, מאדימה את עכוזו וגבו, ורק אז הרשתה לו ללכת להתרוקן.
התרנו אותו ולקחנו אותו לשירותים. הבנות נשארו בחדר הטיפולים ואני ושוקי היינו צרכים לפקח עליו שירוקן כהוגן את מעיו ויתרחץ כהלכה באמבטיה. משימה לא ממש נעימה, אבל שוקי היה כל כך מאושר מנוכחות מלכתו עד שהתגבר על הסלידה ואפילו דחף את אצבעו לתחת של העבד כדי לבדוק שהוא באמת נקי.
בתמורה העבד שלנו הודה לו במילים נרגשות כרע לרגליו וליקק את כפותיו היחפות של שוקי שלתימהוני הניח לו ללקק את אצבעות רגליו עד שמריצה נקשה בדלת ושאלה מה קורה שם.
נחפזנו לצאת החוצה והעבד נכבל לסד שאילץ אותו לעמוד כפוף כשראשו וידיו כבולות וישבנו בולט החוצה.
מריצה זיינה אותו בתחת בעוד הוא מלקק את מגפיה של ענת שישבה על כסא בר גבוה במיוחד והגישה לו את רגלה בהבעה משועממת.
אני עמדתי על יד הדלת מנסה להראות מאיים ושוקי... לא האמנתי למראה עיני כששוקי קיבל פקודה מהמלכה מריצה לכרוע על ברכיו ולמצוץ את הזין של העבד.
במקום לסרב הוא ענה לה בהכנעה, "כן מלכתי!" ועשה כפקודתה, ואפילו נראה שהוא נהנה.
"איך יכולת?" הזדעזעתי כשהסשן נגמר והעבד גמר לו בפה והסתלק לדרכו.
"מלאתי את פקודתה של מלכתי." ענה שוקי בנחת, "וחוץ מזה היה לו קונדום."
"כן אבל... הרי אתה לא הומו, אתה מעריץ נשים."
"אני מעריץ אישה מסוימת אחת ואני מוכן לעשות כל מה שהיא תגיד לי." הסביר שוקי שלא איבד את קור רוחו, "אבל לפני שפגשתי בה היה לי אדון שמאוד אהבתי והערצתי. הוא זה שהעניק אותי למלכה מריצה."
"אז אתה כן הומו?" ניסיתי להבין.
שוקי גנח בגלל קוצר הבנתי. "אני יכול להיות גם וגם זוהר. זה לא פשוט כל כך, לא חייבים להיות רק דבר אחד. האדון שלי החליט שהוא עייף מלהיות אדון ונעשה סאב של אישה שכבשה אותו ודרשה ממנו לוותר עלי, ואני בחרתי להפוך לכלב של המלכה מריצה כי אני מעריץ אותה, אבל אם הייתי רוצה הייתי יכול להפוך לאדון, או לעבד של גבר, או... אני יודע? אולי אפילו להיות סתם ונילי. אתה מבין?"
"לא." הודיתי, "אני מבולבל."
"אתה עוד תבין." גיחך שוקי, "הייתי ממש טוב הערב זוהר. כל הכבוד!" ולפני שהספקתי למחות נישק את לחיי.  
מאז סשן החוקן הפסקתי להיות עובד רס"ר. רקס היה מרוצה מאוד מהדיווח שקיבל עלי ובכל פעם שהיה צורך בנוכחות של גבר באחד הסשנים הייתי מוזמן, לפעמים לבד ולפעמים עם גבר אחר, בדרך כלל שוקי שהפך לידידי ומדריכי.
עם הזמן הכרתי את כל המלכות וחלק מהקליינטים הקבועים שרצו בנוכחות גברית בזמן השתעבדותם למלכה. העדפתי כמובן להיות עם ענת, אבל רק בתנאי שהיא לא תתפשט בנוכחות הקליינט.
הייתי קנאי לה וגם היא לא רצתה לראות אותי מזיין מישהו אחר, גבר או אישה.
בהסכמתו האילמת של רקס היינו נפגשים בסוכת היסמין ומידי פעם, כשהיה לה זמן גונבים כמה שעות לעצמנו בחדרה.
שהינו שם כשנה ובזמן הזה צברנו חוויות לרוב, חוויות שעל חלקן - החלק המעניין - אשמח לספר לכם בפרקים הבאים.

אין תגובות:

פרסום תגובה