קוראים

יום שני, 29 בינואר 2018

ב. סוגד סודי

סול חזרה מגינת הגג עם עיניים נוצצות מהתרגשות והמתווך נגרר אחריה לוטש מבטים חומדים בישבנה. התיישבנו סביב שולחן האוכל והתחלנו לנהל משא ומתן, כלומר, מי שניהל אותו הייתה סול שלא הניחה לנו להוציא הגה מפינו ובאסרטיביות מדהימה הודיעה למתווך שאמנם הדירה נראית לה מאוד, אבל אם הוא לא מוריד $300 אין על מה לדבר.
"אבל... אבל..." גמגם המסכן וניסה להסביר שבעלי הרכוש הם שקובעים את המחיר ואי אפשר להוריד אותו סתם ככה, ויש ריהוט, וזה פנטהאוז, ויש גינת גג ו..."
"כל אלו סיבות להוריד מחיר." פסקה סול, "הריהוט הזה, אם אפשר לקרוא ככה לגרוטאות הישנות שבעלי הבית התעצלו לזרוק, לא שווה הרבה. הגינה נחמדה מאוד, אבל הטיפול בה יעלה הרבה כסף וזמן, וזה שהדירה פנטהאוז? אז מה! זה אומר שאם המעלית תתקלקל יהיו לנו יותר מדרגות לטפס, ואל תגיד שהמעלית בסדר, אין מעלית שלא נתקעת לפחות פעם בשבוע. אני שוקלת להפסיק את המנוי לחדר כושר בגלל כל המדרגות האלו, שלא לדבר שלא יהיה לי מספיק כסף לשלם את המנוי בגלל המחיר המופרז הזה. מה? הם לא יודעים שיש מיתון, הקליינטים שלך?" סיימה את נאומה בשאלה פרובוקטיבית וחייכה אל המתווך המזיע.
מסתבר שהם ידעו היטב שיש מיתון, כי הם ניסו להשכיר את הרכוש שלהם במשך כמה חודשים בלי הצלחה, והם באמת אישרו למתווך להוריד קצת מהמחיר. הוא אמנם ניסה עוד להתווכח, אבל ראה מיד שיש לו עסק עם גברת נחושה מאוד וויתר.
בלי שום עיכובים נוספים חתמנו איתו על חוזה השכירות והוחלט שרק מחר אחרי הצהרים נעבור לגור שם, כי הדירה לא הייתה מחוברת למים ולחשמל בגלל שהייתה ריקה זמן כה רב. המתווך נשבע שהוא יטפל בכל וגם ידאג לחבר את הטלפון שנותק.
חתמנו והוא נפרד ממני ומנועם כלאחר יד ואחר פנה לסול, לוחץ בחזקה את ידה בין כפותיו השמנמנות והמזיעות, וחייך אליה חיוך ענק, ובטח היה מנסה להזמין אותה לצאת איתו או משהו כזה, אבל הפלאפון שלה צלצל בעיתוי מדהים והיא החלה לדבר, מפנה אליו את גבה והוא הבין את הרמז והסתלק.
בהתחלה היא דברה בשקט ולא שמענו כלום, אבל אחר כך היא החלה להגביר את קולה, מדברת בזעם כבוש. קולה נשמע היטב, שקט אך תקיף כשאמרה. "אני כבר לא ילדה ריטה, אני אדם מבוגר. אני עובדת ומרוויחה כסף, וגם אם אבא ואימא היו כעת בארץ הם לא היו יכולים לעצור אותי. לא אכפת לי מה פרוספר יחשוב, הוא בעלך, וזה שאת מנסה לזרוק אותו עלי ממש לא מקובל עלי! את זו שנשואה לו, תפתרי לבד את הבעיה שיש לך איתו, אני לא מעוניינת בו."
היו כמה שניות של שקט כשריטה ניסתה לשכנע אותה לעשות דבר מה, ואז היא התפרצה שוב והפעם ממש צעקה. "לא אכפת לי! אל תאיימי עלי! אני מעדיפה לישון בחוץ ולא אצלך. בעוד חצי שעה אני באה לקחת את הדברים שלי, מצידי תשאירי אותם ליד הדלת!" רקעה ברגלה על הקרקע וסגרה את המכשיר הקטן והכסוף בטריקה.
נועם נראה מבודח מעט מכעסה, אבל אני... מה לעשות? כמה שאני ניראה גדול ומאיים, מבפנים אני ממש לא כזה. אני מעריץ נשים חזקות שעומדות על דעתן, וזו הסיבה שהסתבכתי עם מירי. היא נראתה כל כך אסרטיבית ומלכותית עם הבגדים ההם והמגפיים שלה והכל, אבל כשהכרתי אותה טוב יותר ראיתי שהכל הצגות.
כשפגשתי את סול כבר הייתי חכם יותר, הסתכלתי על דברים יותר חשובים מבגדים ומיד זיהיתי אצלה, למרות הופעתה השמרנית והמאופקת, את הכוח הזה שאני מחפש אצל אישה. כוח פנימי שלא מתבטא בהופעה חיצונית אלא באופי חזק שלא זקוק לסממנים חיצוניים.
החלק הזה שבי שכל כך רצה להעריץ ולסגוד לכוח נשי זיהה מיד את הנחישות של סול, וסגד לה עוד לפני שהבנתי למה היא כל כך מרשימה אותי.
וחוץ מזה היא באמת הייתה מאוד סקסית במין צורה בטוחה שלא זקוקה לבגדים ולהופעה מרשימה, אלא מתגלה בפרטים הקטנים. המבט החודר והנבון בעיניה, המבטא הקל והמגרה שלה. היציבה הזקופה ומלאת החן, הראש הזקוף מעל לעורף הענוג, התנועות המגרות של המתנים, העיכוס הקל והמגרה של הישבן העגול, והרגלים... עדיף שלא אתחיל לדבר על הרגליים שלה כי לא יהיה לזה סוף.
די אם אומר שמעולם לא עברתי חתימת חוזה שכירות מחרמנת ומדליקה כל כך, וזה הסימן הבדוק לדעתי לאישה סקסית. כל דבר שהיא עושה, אפילו דבר יום יומי ורגיל כמו ישיבה מול המחשב או אכילת כריך, נעשה בצורה כל כך מדליקה ונהדרת. אשרי הגבר שזוכה לשבת לצידה ולהביט בה.
"אז אחותך זורקת אותך החוצה?" שאל נועם, שלא מצא שום דבר מחרמן בכל המעמד של המריבה הטלפונית.
נו טוב, ממתי הומואים מבינים בדברים כאלה?
"איפה ההורים שלכם?" שאל נועם.
"בגרמניה." ענתה סול בעצב, ונראתה פתאום צעירה ופגיעה ועדיין סקסית אם כי בצורה אחרת לגמרי מאשר האמזונה הלוחמת שהעמידה את אחותה במקום בתוקף כה רב.
"אני צריכה ללכת לישון במלון הלילה. מכירים מקום לא יקר?"
"אל תדברי שטויות! הלילה תשני אצל סהר." פסק נועם, "וגם אני אצטרך להתארח אצלך סהר. משפחתי היקרה נסעה לחתונה בטבריה ואני, בטיפשותי, שכחתי את המפתחות שלי בבית. אין לי איפה לישון." חייך אלי בתמימות, כאילו שאני כל כך טיפש להאמין בשטות כזו. הוא פשוט לא רצה להשאיר אותי ואת סול לבד.
מה הוא חשב? שאני אתנפל עליה? איזה דביל! זה רק מראה לכם עד כמה הומואים לא מבינים ביחסים בין גברים ונשים.
נסענו לבית של ריטה, אחותה של סול, שגרה אי שם בקריות ומול דלת הכניסה של הווילה המכוערת ביותר שראיתי מימי, עמדו שני מזוודות גדולות ותיק אחד ענק מלא וגדוש.
סול אפילו לא ניסתה להיכנס ולהגיד שלום. היא משכה את רצועת התיק הגדול והכבד בניסיון להרים אותו, אבל לא מחתה כשמיהרתי לקחת ממנה את התיק כי הרי לא יעלה על הדעת שהיא תסחב מטען כבד, בשביל זה יש גברים בעולם. נועם לקח מזוודה אחת ואני את התיק והמזוודה השנייה, וחיש קל העמסנו אותם על האוטו שלי.
ברגע שסגרתי את תא המטען נפתחה דלת הווילה וגבר רחב וכועס התפרץ החוצה. זה היה פרוספר המפורסם. הוא דהר לעברנו במהירות ונעצר מול סול ובהבעה צדקנית ממורמרת על פרצופו האדום מזעם התנפל עליה בצעקות בצרפתית.
סול הביטה בו בשלווה ולא טרחה לכבד את דבריו בתגובה. במקום להבין את הרמז ולהתקפל משם בחרפה, כיאה לו, הוא ניסה לאחוז בזרועה של סול שנרתעה ממנו בסלידה מובנת.
כמובן שהיה עלי להתערב, ומוטב שלא אפרט, אבל אם סול ונועם לא היו עוצרים בעדי הוא היה גומר את הערב כשהוא מאושפז במחלקה אורטופדית. בסוף הוא הבין שלא יעזור לו כלום והסתלק, לא לפני שהוסיף בעברית מצורפתת שזה לא בסדר מה שהיא עושה למשפחה שלה, ושזו בושה שאישה צעירה תגור לבד עם שני גברים.
סול רקעה בזעם ברגלה על הקרקע, תנועה שאני מצאתי מקסימה וסקסית ביותר, ואמרה לו שהוא מדבר שטויות ושאנחנו חברים שלה.
"וחוץ מזה," הוסיפה לחרדתי הרבה, "אתה לא רואה שהם ביחד?" ועשתה מין תנועה רבת משמעות בידה, מחברת אותי ואת נועם לחבילה אחת.
נועם חייך, אבל אני החוורתי מזעם אין אונים, וברגע שהתנעתי את המכונית אמרתי בתוקף שזה לא נכון, ושאני ונועם לא זוג!
"לסהר שלנו יש בעיה עם הומואים." הצטחק נועם בזחיחות מהמושב האחורי, ושם את ידו על עורפי.
"עזוב," התנערתי ממנו, "אין לי שום בעיה עם הומואים נועם, ואתה יודע את זה. מצידי שיעשו כל שבוע מצעד גאווה במקום אחר, אבל אני אוהב נשים, לא גברים."
"ובמיוחד הוא אוהב נשים כמוך סול." גיחך נועם, ושוב ליטף אותי מאחור.
"אני יודעת סהר, וגם אני אוהבת בחורים נחמדים כמוך." אמרה סול שישבה לצידי והניחה יד על ירכי. "היית נהדר עם פרוספר, אני מאוד מודה לך חמוד שלי." נשקה על לחיי.
הייתי מעדיף שהפעם הראשונה שהיא מנשקת לי תהיה בנסיבות יותר רומנטיות, ובלי נועם המגחך מאחור, אבל גם זה היה נהדר, רק בנס לא עשיתי תאונה. 
למרות חששותיה של סול שלושתנו הסתדרנו נהדר בפנטהאוז. סול הייתה מאושרת בחדרה הגדול והיפה, ואני הרגשתי נוח מאוד בחדרי. גם נועם לא התלונן, אבל הוא הרי לא מתלונן אף פעם על שום דבר חוץ מאשר על מירי - המפלצת הסקסית שלנו.
המשכתי להעריץ את סול בסתר. רק נועם ידע מה אני מרגיש, הוא ניסה להאיץ בי מידי פעם לגלות לה את רגשותיי, אבל אני השתמטתי כל פעם בתירוץ אחר.
היה לי נוח להישאר בעמדת הידיד הנאמן שלה, לקבל ממנה נשיקות על הלחי, ופשוט ליהנות מנוכחותה. אם הייתי מגלה לה שכל פעם שהיא נוגעת בי עומד לי כמו טיל ושאני לא מפסיק לחלום עליה ולחשוק בה, היא הייתה עלולה לדחות אותי, ואז... העדפתי לא להסתכן ופשוט לשתוק.
כמה ימים אחרי שעברנו לגור יחד חליתי בשפעת. נועם טיפל בי במסירות עצומה וכרכר סביבי כאילו היה אימי. בלילה שבו קדחתי מחום הוא אפילו נכנס איתי למיטה וחימם את רגלי הקפואות על בטנו עד שהפשירו.
מסכן, עמד לו נורא, אבל הוא התעלם בגבורה מהצרכים שלו, הניח את כפותי הקרות בחיקו ונשאר איתי במיטה עד הבוקר. הוא באמת חמוד מאוד וחבר נהדר, אם הייתי הומו הייתי מתאהב בו מיד.
אחרי שהבראתי הם חלו כמובן, ונשארו בבית כשאני הלכתי לעבודה. העדפתי להישאר איתם ולטפל בהם, אבל שכטר היה מקבל שבץ אם שלושתנו היינו נעדרים בבת אחת.
נועם הבטיח לי שהוא יטפל בסול בנאמנות ונשבע שמצבו לא רע כל כך, וסול הזכירה לי שהיום מגיע משלוח גדול של חלפים למאזדה ולכן עלי להיות במחסן.
וכך, בחוסר רצון נפרדתי מהם והלכתי לעבודה.
באמת הייתה המון עבודה. רצתי כל היום בלי הפסקה לפה ולשם, כשאני ממלא כמיטב יכולתי גם את תפקידו של נועם.
בגלל הלחץ של המשלוח שהתעכב להגיע נשארנו אני ומירי אחרי שכולם כבר עזבו. גם היא כבר התכוננה ללכת הביתה כשפרוספר, הגיס האנטיפת של סול, התפרץ לקבלה - מקום מלכותה של מירי.
באותו יום היא לבשה חצאית מיני שחורה דמוית עור וחולצת וולנים אדומה מבריקה עם מחשוף ענקי. לרגליה נעלה את מגפיה האדומים בעלי העקבים הגבוהים, והשלימה את הופעתה בגרביונים שחורים דמוי רשת, ובקליפס פלסטיק ענקי שאחז את שערה במרומי קודקודה, גם לשער וגם לקליפס היה צבע ג'ינג'י לוהט.
אני הייתי חבוי בחדרון הצילום הקטן שהיה סגור למחצה, ורוב גופי היה מוסתר מאחורי מכונת הזירוקס המיושנת שלנו, כך שגם פרוספר וגם מירי לא שמו לב לנוכחותי.
פרוספר התנפל עליה בצעקות ודרש לראות מיד את סול.
בדרך כלל הייתי חש לעזרתה של אישה שטיפוס כמוהו מתנפל עליה, אבל זו הייתה מירי - מלכת התחתונים המגעילה שתמיד ניסתה להשפיט אותי וללעוג לי - במקרה שלה לא היה לי דחוף כל כך לחוש לעזרה.
נשארתי חבוי מאחורי מכונת הזירוקס, ממתין לדעת איך היא תתמודד עם הפגע רע הזה.
היא עשתה זאת בצורה מזהירה. אחרי שאמרה לו פעמיים שסול לא נמצאת היום בעבודה כי היא חולה, וחזרה ואמרה לו שלוש פעמים שהיא לא רשאית לתת לו את כתובתה, פקעה סבלנותה, וכשהוא שב להציק לה בגסות היא התרוממה מלוא קומתה שהגיעה עם העקבים למטר שמונים, וסטרה על לחיו בכוח אדיר.
מדהים היה לראות את הגבר הגדול והמאיים הזה מתקפל ונכנע לפני מירי ששקלה עשרים ק"ג פחות ממנו.
היא אחזה באזנו וגררה אותו לחדר האחורי של משרד הקבלה, שהיה מעין מחסן לכל מיני חפצים מיותרים שאיש לא מצא בהם שימוש.
מירי הייתה בטוחה שהם לבד ולכן השאירה את הדלת פתוחה וכך יכולתי להציץ מבעד לדלת חדרון הצילום ולראות איך פרוספר כורע על ברכיו לפני מירי ומנסה לדחוף את פניו מתחת לחצאית הקצרצרה שלה.
היא השעינה את ישבנה על השולחן הרעוע שעמד בפינה, פיסקה את רגליה והניחה לו להריח קצת את הכוס שלה. התחתונים שלה היו שחורים וקטנטנים ואפשר היה לראות שהיא מגלחת את השערות מהכוס.
ידעתי בדיוק איזה ריח יש לה שם למטה, ולא האשמתי את פרוספר שרצה לדחוף את הלשון שלו מעבר לבד תחתוניה. גם אני הייתי שם פעם, אבל כשהיא התחילה להכאיב ברחתי כי לדעתי מלכה אמיתית צריכה לשלוט בכוח אישיותה המלכותית ולא במכות, ובטח שלא לחטוף התקף זעם לא מכובד כשאני חולק על דעתה, אבל כנראה שפרוספר לא הסכים איתי, עובדה שהוא נכנע מיד למרותה הדורסנית של מירי. 
מירי פקדה עליו לא לגעת בה וכשהוא המשיך לנסות להדחק אל הכוס שלה היא שלפה סרגל מתכת והפליקה לו מכה חזקה על הגב. הוא יבב ונסוג והתחיל להתנצל על חוצפתו, אבל היא לא סלחה לו ודרשה שיוריד את המכנסיים ויכרע לפניה על הברכיים עם התחת למעלה.
הוא התחנן שהיא לא תבקש ממנו להוריד גם את התחתונים והיא הסכימה, בתנאי שהוא ילקק לה את המגפיים.
לתימהוני הרב הוא שלח לשון והחל מלקק בתאווה את מגפי העור שלה, בעוד היא מצליפה על עכוזו הנתון בתחתוני כותנה ירוקים.
אחר כך היא דרשה ממנו לשכב על הרצפה והתיישבה על פניו, מסיטה הצידה את תחתוניה. היא הייתה בגבה אלי וככה ראיתי היטב איך הוא מלקק את חור התחת שלה, מכניס את לשונו עמוק עמוק פנימה.
לפי תנועות כתפיה והקולות שהיא השמיעה ידעתי שהיא מלטפת את הדגדגן שלה ונהנית מזה מאוד. מידי פעם היא הצליפה על כפות ידיו שניסו שוב ושוב לגעת בזין שלו שבטח עמד כהוגן.
אני מודה שלמרות שנחרדתי מהאלימות והגסות שלה גם לי עמד.
בסוף נמאס לה והיא פקדה עליו להסתובב ולעמוד על ארבע, ואז היא משכה מעליו את תחתוניו ודחפה לו לתחת ידית של איזה שפכטל ישן שהיה זרוק בפינה. הידית הייתה מעץ ודי עבה, למזלו היה לה קצה מעוגל, אבל למרות זאת היא כנראה הכאיבה לו מאוד כי הוא ילל ובכה ורעד, ונישק לה שוב ושוב את המגפיים.
מירי צרחה עליו שישתוק ושמעכשיו הוא הכלב שלה, ושמה לו על הצוואר שרשרת ישנה שמישהו שכח שם. אם עלי היו תולים שרשרת כבדה וקצת חלודה כזאת לא הייתי מתלהב כל כך, אבל פרוספר אהב את זה מאוד. היא הדקה לו את השרשרת לצוואר וסגרה אותה במנעול קטן, והוא אמר לה תודה והתחיל לנשק לה את הידיים, ושוב חטף הצלפות על התחת, הפעם בלי תחתונים, וכשהוא התלונן היא לקחה מספרים וגזרה מעליו את תחתוניו והוא נשאר רק עם מכנסים מופשלות וזין עומד.
מירי הפליקה לזין שלו ואמרה לו שהוא קטן ומכוער, מה שלא היה נכון, ואז היא הדקה גומייה משרדית על הביצים השעירות שלו, מפרידה כל אחת לחוד. כאב לי רק מלהסתכל על זה, אבל הוא לא התלונן והיא  הורידה את הקליפס משערותיה הארוכות והחלקות מפזרת אותן על כתפיה בטלטול ראש מתגרה - פרוספר ניסה לגעת בהן וחטף שוב סטירה - ואחר כך והלבישה אותו על הזין הזקוף של של פרוספר.
הזין שנכלא בין שיני הקליפס האדמדם נראה כמו חיה בכלוב ופרוספר גנח וילל, אבל היא לא התרגשה אלא הודיעה לו שמעכשיו הוא הולך בלי תחתונים, ובפעם הבאה שהוא מתייצב אצלה שיבוא מגולח, כי ככה היא אוהבת את הכלבים שלה.
ייקח לי הרבה זמן עד שאתאושש מהמראה שלו - עומד שם עם מכנסים משולשלות סביב קרסוליו, הזין הזקוף שלו אחוז בקליפס, גומיות מהודקות על הביצים שלו, שפכטל תקוע לו בתחת ושרשרת מתכת משקשקת על צווארו, כולו רועד תחת מבטה של מלכת התחתונים שנופפה מעליו את הסרגל כאילו היה באמת כלב לא מחונך.
זה היה מחריד, מפחיד, מזעזע ועם זאת מחרמן נורא.
הוא התחנן שוב ושוב ושהיא תרשה לו להוציא את השפכטל מהתחת כי הוא לא יכול לנהוג ככה והיא הסכימה בתנאי שהוא ינקה את הידית עם הלשון שלו, ומיד אחר כך ילך ויקנה לו באט פלאג וישים אותו במקום השפכטל.
הוא הבטיח שיעשה את זה, ומירי פקדה עליו לכרוע ברך לפניה, שלפה את השפכטל ודחפה לו אותו לפה. הוא ניקה אותו טוב טוב עם הלשון, והיא אמרה לו שהוא כלב טוב ליטפה לו את הראש, והרשתה לו ברוב טובה לשפשף את הזין שלו על המגף שלה, מצווה עליו לגמור תוך עשר שניות.
פרוספר כמעט התעלף מרוב הכרת תודה, נשבע שהוא יגמור עוד יותר מהר, וכשהוא מייבב כמו כלב דפק במרץ את המגף שלה עד שגמר, ותאמינו לי שעשר שניות היו יותר מידי זמן בשבילו, הספיקו לו חמש.
אחר כך הוא ליקק את השפיך שלו מהמגף שלה, השתפך בתודות ושאל אם מותר לו לקנות עוד כמה דברים בשבילה. היא הסכימה והוא שוב הודה לה ורץ החוצה, לא לפני שהם קבעו פגישה אצלו בבית בעשר בלילה.
אחרי שהוא הסתלק היא התמתחה וחייכה חיוך ענקי ומפחיד, מרוצה מאוד מעצמה והתיישבה לה בנחת לתקן את האיפור, לא מרגישה שאני מציץ בה מעבר לדלת.
למזלי היא הלכה לבית השימוש לפני שיצאה ואני ניצלתי את ההזדמנות וברחתי משם למטה, למחסן שלי. סגרתי הכל והסתלקתי הביתה, חש מותש ומזועזע כאילו עברתי על בשרי את כל מה שעבר על פרוספר.

בבית מצאתי את נועם וסול שוכבים על המיטה של סול, צופים בטלוויזיה. הם הרגישו מיד שאני נראה מוזר וחקרו אותי מה קרה. הביך אותי לספר לסול על ההתנהגות של הגיס שלה, אבל לא יכולתי לא לענות ונתתי להם גרסא מאוד מרוככת של מה שקרה. אמרתי שפרוספר בא למפעל בסוף היום ורב עם מירי שלא רצתה להגיד לו איפה סול גרה.
"הדביל הזה, איזה נטפל!" רטנה סול, "אפילו אחותי ברחה ממנו. הוא נמאס עליה לגמרי. היא החליטה לחזור לאקס שלה."
"אולי צריך להזהיר את אחותך?" אמר נועם, מודאג.
"אני לא חושב שפרוספר יהווה בעיה." אמרתי, "לדעתי הוא נדלק לגמרי על מירי הם... היה להם איזה קטע... הם לא ראו שהצצתי והם..." האדמתי כולי ושוב נעמד לי הזין
"נדלק עליה? אבל אמרת שהם רבו?" התפלאה סול.
"מסתבר שאפשר לריב עם משהו ויחד עם זאת להידלק עליו." ניסיתי להתחמק באלגנטיות משאלתה.
"למה הצצת להם?" שאל נועם בחומרה. "זה לא יפה."
"זה לא היה בכוונה." התגוננתי, "הייתי בחדרון הצילום כשהם התחילו. הם היו במחסן של הקבלה ולא ראו אותי, ואני... אני..."
"אתה כולך אדום." ציינה סול והניחה כף יד קרירה על לחיי.
התרפקתי על כף ידה, והיא שמה על פני גם את היד השנייה, ולא הופתעה כלל כשהטמנתי נשיקה במרכז כף ידה ואמרתי לה בפעם הראשונה שאני נורא נורא אוהב אותה.
למה דווקא היום? למה בחרתי ברגע זה דווקא לסלק את ההגנות שלי ולגלות לה את הסוד שהסתרתי כל הזמן?
אולי בגלל שהייתי מזועזע מכל מה שראיתי קודם, ואולי... לא יודע. זה פשוט קרה. פתאום לא יכולתי להכיל יותר את הסוד שלי בתוכי והייתי חייב להתוודות עליו.
שכבתי שם בין סול ונועם - שני האנשים הקרובים לי ביותר בעולם - החדר היה חשוך למחצה, מואר רק באורה העמום של הטלוויזיה שפעלה ללא קול. המיטה הרכה והגדולה של סול הייתה מבולגנת בבלגן נעים של כריות ושמיכות. פני היו מופנות אל סול ובגבי הרגשתי את נוכחותו השקטה והחמימה של נועם, נוסכת בי בטחון, והמילים פשוט זרמו ממני.
אמרתי לה שאני מעריץ אותה, שהיא אהבת חיי, שהקשר הקצר עם מירי היה טעות וידעתי את זה עוד לפני שראיתי אותה מתעללת ככה בפרוספר, ושאני מוכן לעשות הכל למענה.
היא חייכה רכות ונישקה את שפתי, נשיקה קלילה וחמימה. "סהר חמוד, אין לך מושג כמה זמן חיכיתי שתספר לי מה אתה מרגיש." אמרה בקול רך, "עוד מהיום הראשון שנפגשנו נועם רמז לי שאתה..." היא שבה ונשקה לי והפעם הנשיקה הייתה חזקה יותר, וקצה לשונה המתוקה חדרה בין שפתי.
"אולי כדאי שאני אלך?" ניסה נועם לצאת מהחדר, אבל סול תפסה בזריזות את שרוולו.
"לא. אל תלך, אני רוצה את שניכם איתי."
"אבל... סול... אבל..." גמגמנו ביחד.
היא מסגרה את פני בכפות ידיים ענוגות, מביטה ישר בעיני. ברגע זה אהבתי אותה כל כך עד שהייתי מוכן לקפוץ מהגג למענה, אבל היא לא רצתה שאקפוץ מגגות, היא רצתה דבר אחר לגמרי. "אתה אוהב אותי סהר?" לחשה.
"כן, אני... אני מעריץ אותך, את המלכה שלי סול."
"ואת נועם אתה אוהב?"
"בטח. הוא החבר הכי טוב שלי, אבל אני לא..."
"גם הוא אוהב אותך נורא, אתה יודע את זה, נכון? ואני אוהבת את שניכם." היא רכנה מעלי ונישקה את נועם שהחזיר לה נשיקה. "תמיד חלמתי להיות עם שני גברים." אמרה בפשטות, "שני גברים שיאהבו זה את זה ואותי. אתה חושב שזה מגעיל סהר? אני דוחה אותך עם הפנטזיה הזו?"
עצמתי את עיני וחשבתי. השניים שכבו לצידי, ממתינים לתשובתי. "כמובן שלא סול. אני כל כך מעריץ אותך, את בחיים לא תצליחי לדחות אותי, אבל..." נאנחתי ולא ידעתי איך להמשיך.
מצד אחד באמת הגיע לה ששני גברים יעריצו אותה וישרתו אותה אבל מצד שני... אוי! למה באהבה הכל תמיד מסובך כל כך?
"למה את חושבת שפרוספר הסכים שמירי תשפיל אותו ככה?" שיניתי נושא. לא ידעתי מה להגיד וקל היה לי יותר לדבר על פרוספר ומירי.
"כי זו הפנטזיה שלו, למצוא מלכה שתתייחס אליו ברשעות ותכאיב לו." הסבירה סול. "למה אתה חושב שאחותי ברחה ממנו? הוא ניסה לשכנע אותה לשלוט בו, וכשהיא סירבה הוא ניסה לשכנע אותי, הוא טען שנולדתי להיות מלכה ואני מסכימה איתו, אבל הדברים שהוא רצה שאני אעשה... גם אם הוא לא היה גיסי אני בחיים לא אוכל לעשות דברים כאלה לאף גבר. אני אוהבת לשלוט בגברים, אבל בעדינות, לא להכאיב. כאב והשפלה דוחים אותי."
"ומה יהיה אם אני לא אסכים להתחלק בך עם נועם?"
"אתה לא מתחלק בי חמוד שלי, אתה מקבל אותי בשלמות, וגם את נועם. אנחנו אוהבים אותך, נועם מעריץ אותך כמו שאתה מעריץ אותי."
"ואתה נועם? מה אתה רוצה?" פניתי אל נועם ששכב על צידו, ראשו נתמך בכף ידו, והביט בשנינו בשתיקה.
"אני אוהב את שניכם." אמר בפשטות. "תמיד אהבתי אותך, אתה יודע את זה, ובגלל שאתה אוהב את סול גם אני התחלתי לחבב אותה, ועכשיו כשאני מכיר אותה... אם לא הייתי הומו... אני אוהב אתכם. אני אעשה מה שתגידו. אני לרשותכם."
הוא נישק אותי על השפתיים, נשיקה עדינה מאוד, ואחר כך נישק את ידה של סול שליטפה את ראשו בעדינות, וככה, לאט ובהדרגה, עברנו מנשיקות ידידות תמימות למגעים יותר ויותר נועזים ולוהטים, ומהר מאוד היינו ערומים.
סוף סוף זכיתי לנשק ולטעום את הכוס הנפלא והמתוק של מלכתי שהדקה את ירכיה סביב ראשי, מניחה את כף ידי על שדה המושלם שתאם בדיוק את כפי, בעוד נועם מלקק ומענג את חור התחת שלי. אף פעם לא חשבתי שזה יהיה כל כך נעים.
לבקשתה של סול הנחתי לנועם לזיין אותי לעיניה. היא אמרה שזה נורא מגרה אותה ואני הסכמתי. נשכבתי על גבי עם רגלי על כתפיו והנחתי לו להחדיר את הזין שלו לתחת שלי. הוא עשה זאת בעדינות רבה, מנשק אותי ואומר לי כל הזמן כמה אני נהדר.
בהתחלה נורא פחדתי שזה יכאב, אבל נועם המתוק התחשב בכך שזו הפעם הראשונה שלי ונזהר מאוד ולפליאתי הרבה נהניתי מהזיון.
העובדה שסול אחזה כל אותו הזמן בזין שלי ונישקה את בטני גם היא עזרה מאוד להגברת הנאתי. אחר כך כמובן שהייתי חייב לנסות לדעת איך זה לזיין אותו ואחר כך... תתפלאו לדעת כמה תנוחות אפשר להמציא כשיש שלושה שותפים במיטה.
בכך מסתיים סיפורו של הסוגד הסודי. אני גר עכשיו עם שני אהובי ליבי, מעריץ ואוהב את סול שאוהבת אותי ואותו וגם נהנה מהערצתו ומאהבתו של נועם, ואוהב את שניהם יחד ולחוד. עדיין לא מיצינו את כל התנוחות של אהבה בשלושה, ואנחנו ממשיכים לנסות כל פעם תנוחה אחרת ולא מפסיקים ליהנות ולשמוח זה בזה.
פרוספר ומירי עברו גם הם לגור יחד, ופרוספר אפילו התנצל לפני סול והתפייס איתי ועם נועם. ואפילו ריטה, אחותה של סול, מצאה את אושרה עם האקס שלה והתפייסה עם סול.

רק שכטר ממשיך להיות נודניק מעצבן, אבל אני כל כך מאושר שלא אכפת לי יותר. האמת, אחרי שראיתי איך אשתו הפולנייה מציקה לו ורודה בו, אני אפילו מרחם עליו קצת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה