עוקבים

יום שני, 29 בינואר 2018

א. מלכתו של רני היפה

פרק א' – ובו יסופר איך רני היפה איבד את זהותו ומצא את ייעודו
בימים ובשעות שבאו אחרי פגישתם הראשונה - ימים מטורפים רצופי סערות מענגות שהתחלפו בהנאות מכאיבות, שעות שחלפו לאיטם במהירות רבה מידי - היה רני היפה נזכר באי אמון בתחושתו כשראה את פניה בפעם הראשונה ונדהם כל פעם מחדש מאטימותו ומטמטומו.
הם נפגשו בשלהי הקיץ, מיד אחרי החגים. בערבים החל האוויר להיות צונן והשמש שקעה כל יום קצת יותר מוקדם – החורף עמד בפתח כשרני היפה מצא לו מקום מגורים חדש. החדר שהוא שכר נמצא בשכונה יוקרתית של חיפה, בקומת עמודים של ווילה לבנה שהשקיפה על הים התיכון. זו הייתה בעצם יחידת דיור נפרדת בעלת שירותים ואמבטיה גדולה, סלון קטן, חדר שינה עם נוף, חדר ארונות מרווח ואפילו מטבחון קטן.
במקור יועד החדר למגורי הפיליפינית אך בצוק העיתים הושכרה הווילה לכמה נשים שגרו כל אחת בחדר שינה אחר, בעוד שרני היפה, שידו הייתה משגת, זכה ביחידת המגורים הנפרדת.
הבנות שאתן חלק את הווילה היו ארבע צעירות - שתיים גרו יחד בחדר השינה הגדול והיו נאהבות, אחת שוטרת מג"ב ואחת עדיין חיילת בסדיר. הן שירתו בנפרד וכל רגע פנוי שלהן מהעבודה בילו במיטה. רני לא ראה אותן כמעט והן לא חסרו לו כלל. השתים הנותרות היו אחיות בבית חולים כרמל שעמד לא רחוק מהווילה. היפה יותר הייתה בלונדינית כחולת עיניים שהייתה שקועה בפרשית אהבים סוערת עם רופא לא צעיר, עשיר ונשוי, והתהלכה כל הימים כשדוק דאגה פרוש על פניה היפות, פלאפון דלוק בידה, מוכנה לזנק בכל עת לפקודת מאהבה העסוק, הקנאי והתובעני, מקווה בניגוד לכל הסיכויים שדווקא בשבילה הוא יזנח את אשתו אם ילדיו יישא אותה לאישה, ואילו הרביעית...
אוף, עוד קיטבק! חשב בזלזול כשראה אותה לראשונה, ארוזה בחליפת מדי דקרון לבנים, שערה החום השופע צנוף בפקעת הדוקה על פדחתה, ארוז מתחת למצנפת אחיות חסרת חן. פניה העגולים היו זרועי נמשים ועיניה היו גדולות וחומות.
אילו היה רני היפה אדם דק אבחנה היה רואה איך נשכה בזעם שפה תחתונה מלאה ואדומה למראה הבעת הביטול שעלתה על פניו כשהוצגה לפניו. אם היה טורח להביט היטב בעיניים הגדולות והשלוות היה מבחין בזיק העלבון שהצית פתיתי זהב ירקרק בשלוות אישוניה, היה מבחין בחיטוב דשן של ישבן עגול ונשי, בשדיים גדולים, מלאים ורעננים שהתנשמו רכות מתחת לבד הסטרילי של חליפתה הלבנה, היה רואה את נשיותה המתפרצת מתחת לחליפה הגברית למראה, אבל רני לוין היפה, עו"ד צעיר ומצליח, לא טרח להתבונן בנשים צעירות ושמנמנות ארוזות במדי דקרון.
הוא היה מלא מידי בעצמו, גאה בקומתו הגבוהה, בשריריו המטופחים בקפידה, בחליפותיו היקרות עם העניבות התואמות, בפניו הנאים, ובעיקר היה גאה באברו העבה והארוך -מתנת האל לנשים, כפי שהיה אומר בבדיחות הדעת לחבריו למקלחות באולם הכושר, וצוחק, למרות שבסתר לבבו חשב שזה באמת נכון. לדעתו הוא היה מציאה מוצלחת מאין כמוה – יפה, עשיר, צעיר ממשפחה טובה ובעל הכנסה נאה - לדעה זו היו שותפות עוד נשים רבות שהחניפו לו, חיזרו אחריו, פיתו אותו, אבל אף אחת מהן לא זכתה לכבוש אותו לעצמה.
לאחות הקטנה, עגולת הפנים ורבועת הגזרה על שערה האסוף בנוסח סבתא ופניה חסרי האיפור והמנומשים לא היה אפילו שמץ של סיכוי, וכשהם היו נפגשים פה ושם, כדרך שכנים, הוא אפילו לא טרח להביט בפניה, רק בירך אותה חטופות כלאחר יד והמשיך בדרכו, מלא בעצמו ובעיסוקיו.
ואז התחיל החורף, הגשם הראשון ירד והגיעה הפסקת החשמל הראשונה.
האור כבה בפתאומיות בדיוק כשרני חצה את הסלון בדרכו למטה, אל דירתו הקטנה. הוא קילל מתוסכל, המדרגות שירדו מהסלון לדירה שלו היו תלולות, וירידה בחושך לא באה בחשבון. הבית היה חשוך וריק והוא תהה איפה ימצא פנס או נר כדי שלא ישבור את מפרקתו בדרך למיטה, ואז הבחין באור קלוש בוקע מאחורי דלת אחד מחדרי השינה בקומה שמעל הסלון.
הוא עלה במדרגות, נאחז היטב במעקה, ונקש חרש על הדלת בתקווה הקלושה שזו דלתה של הבלונדינית היפה שאולי זקוקה לניחומים בגלל מאהבה הנשוי וקשה הלב.
הדלת נענתה ללחץ הקל של אצבעותיו ונפתחה חרש חרש. רני הציץ בזהירות אל החדר המואר קלושות באור נרות חמים שמשך אותו פנימה. בנשימה עצורה פסע אל האפלולית הקטיפתית, הריחנית, המוכתמת באור זהבהב, מבלי לחשוד שרני היפה - הצעיר היהיר ומלא הביטחון - עומד למות עוד מעט מיתת נשיקה.
נירה ישבה על מיטתה לבושה במעין גלימת קטיפה כחולה כהה, רקומה זהב וכסף ששמשה אותה כחלוק. התאורה היחידה בחדרה היה אור נרות רך שנבע מעשרות נרות מכל הסוגים והגדלים שהיו פזורים בחדר, והפיצו בו ריחות משכרים. האור הטיל צללים על כתפיה החשופות למחצה, מבליט את יופיין, ומדגיש את העמק שבין שדיה הלבנים והזקופים. רגליה היחפות היו פשוטות לכיוון תנור קטן שהלהיט באור ורדרד את עורה החלק, חושף את יופיין של כפות רגליה הענוגות. באור המהבהב זרחו הנמשים הזרויים על עורה כאבקת זהב, ניצוצות ירקרקים בהקו בעיניה הגדולות ופניה נראו לפתע מסתוריים ומלכותיים.
היא לא ראתה את רני, מבטה היה נעוץ באור התנור, וכולה הייתה שקועה בהברשת שערה הארוך והשופע שהותר מהפקעת המחמירה בה היה נתון במשך כל יום העבודה וזרם חופשי על כתפיה וחזה.
לרגע סקר רני את רגליה יפות החיטוב ושאל את עצמו איך לא הבחין בהן קודם, ואז ננעצו עיניו בזרם שיערה החום, המבריק, המתולתל קלות, שהאור התיז מתוכו ניצוצות ערמוניים, ורני היפה מת ונעלם מהעולם. רני חדש נולד ברגע שמבטו ננעץ בשפע השער המכשף הזה. שערה הקסים אותו, כבש אותו, שעבד אותו. השטף הרך, הנוצץ, החמים קריר, המזמין הזה כמו קרא לו לכבוש את פניו בתוכו, לטמון את ישותו בתוך הזרם המשיי המבהיק הזה, לצנן בו את גופו הלוהט ולטבוע שם לנצח.
מבלי משים הוא פלט מעין אנחה או גניחה שעוררה את תשומת ליבה. היא הביטה בו, מבוהלת לרגע מהופעתו הפתאומית, ואז ראתה את הבעת פניו המוקסמת, ראתה לאן מופנה מבטו הלוהט, וייאוש מילא את ליבה. שערה הוא זה שריתק אותו, לא היא, לא פניה, לא גופה, לא אישיותה או תבונתה.
הוא לא ראה את האהבה שמילאה את ליבה, את כל מה שיכלה להעניק לו, רק השיער הזה שטיפחה מאז ילדותה כהבטחה לאימה - שיער ארוך ויפה שהיה לה לנטל והכביד עליה כל יום וכל שעה - הוא שהקסים את הגבר שכבש את ליבה מהיום הראשון שנפגשו, למרות ואף על פי שידעה היטב מה מעטים סיכוייה לגרום לו להביט בה.
והנה הוא כאן, לוטש מבט נלהב דווקא בשיער הארור הזה!
זעם קר שטף אותה. "מה אתה עושה כאן מר לוין?" שאלה בקול זועם.
"אה... אה... אני... אה, אני... " גמגם רני הנבוך, מנסה נואשות להיזכר מה הוא עושה למען השם בחדרה של אישה צעירה וזרה, ולמה לכל הרוחות צמחה לה לפתע זקפה ענקית במחבוא מכנסיו.
"הייתה הפסקת חשמל ו... ו... חשבתי ש... " חוט מחשבתו נקטע שוב וידו הושטה, כאילו היה לה רצון משלה, לעבר גל השיער הבוהק שלפניו.
היא חבטה במברשת חבטה מכאיבה על כפו והזין שלו הזדקף עוד יותר.
"איי! זה כואב." יבב כילד, ובהה מופתע בכף ידו המאדימה.
"שלא תעיז לגעת בי בלי רשות!" אמרה נירה בקול חד.
"סליחה." לחש רני מבויש, "לא התכוונתי... אני... סליחה גברתי."
"שב." הורתה לו נירה על שרפרף קטן מעץ שעמד לצד מיטתה. הוא קרס באי נוחות על הקרש הקשה. זקפתו הענקית הקשתה עליו והכאיבה לו. כתם רטוב החל מתפשט מתחתוניו לכיוון בד מכנסיו ההדורים העשויים צמר אנגלי יקר.
"תגיד?" דקר אותו קולה המשועשע של נירה, "זה אקדח בכיס שלך או שאתה שמח לראות אותי?" הוא הסמיק והיא צחקה ופקדה עליו לפתוח את מכנסיו. פקודה שהוא מילא בחפץ לב, חושף לעיניה בגאווה את הזין הגדול והזקוף שלו.
"לא רע." אמרה, מצמצמת לעומתו עיניים בורקות בזדוניות משועשעת. "ראיתי כבר יותר גדולים, אבל גם זה לא רע כלל."
חש מושפל ומגורה עוד יותר הוא משך את מכנסיו למטה והחל לחלוץ נעלים, ומיד חטף חבטה בעורפו מהמברשת. הפעם היא השתמשה בחלק הדוקרני שלה, סוחטת ממנו יללת כאב חדה.
"אמרתי לך לפתוח, לא להוריד!"
"אבל... אבל... " גמגם רני הנבוך.
"קום!" פקדה, "לך למטבח ותביא לי משם צנצנת זכוכית קטנה עם מכסה. יש צנצנות במגרה התחתונה. לך ככה, עם המכנסים למטה."
"אבל... אבל מישהו יראה אותי ויש חושך... ו... "
היא התעלמה בבוז ממחאותיו המגומגמות ונתנה לו נר. "לך כבר!"
רני מצא את עצמו מדשדש למטבח עם ישבן חשוף וזקפה מכאיבה. מכנסיו הכרוכים סביב קרסוליו הגבילו את תנועתו והוא התנודד במסדרון החשוך והקר כמו אסיר בשלשלאות, אבל כל גופו התרונן מאושר. הוא הבין שברגע זה הפך להיות שייך לה. הוא נעשה עבדה הנרצע, אסור בחבלי כישוף לשיערה המלכותי, וחוסר הנחת שכרסם בו כל חייו נרגע לפתע. הוא ידע בביטחון גמור שברגע זה מצא את ייעודו בחיים ושלווה רכה עטפה ונשאה אותו ברחמים גדולים אל חיקה.
הצנצנת הראשונה שהביא לא הייתה לרוחה, והוא חטף גערה בצירוף שתי חבטות על ישבנו החשוף, ונשלח לדשדש חזרה למטבח ולהביא צנצנת אחרת.
ליתר ביטחון הביא הפעם שלוש סוגים של צנצנות. מתוך חפזונו למהר ולציית לה לא נזהר ואצבעותיו נכוו מהשעווה הרותחת של הנר שזלגה על ידו. זה כאב, אבל הוא נשא את הכאב בקלות, מקדיש אותו בסתר לבבו לה, לנירה מלכתו.
הפעם היא אישרה את בחירתו, וכשכרע על ברכיו לפניה והראה לה את ידו הכוויה רכנה קדימה לעברו, מניחה לשיערה לדגדג קלות את פניו. כל כאב הכוויה נשכח באחת כשטמן את אפו בתוך השפע הקריר והריחני וגנח בעונג, לוחץ את אברו אל דופן העץ של מיטתה. זה כאב, אבל הוא לא היה יכול להפסיק להתחכך בעץ הקשה, וכשהיא לקחה את אצבעו הפגועה לפיה וליקקה בלשונה הורודה את מקום הכוויה הוא השמיע גניחה רמה, לפת בידו הפנויה את שערותיה, תוחב בחיפזון את אצבעותיו השוקקות לתוך הזרם הקסום והחלקלק וגמר וגמר וגמר.
היא נשכה בתמורה את אצבעו הדוויה, נזפה בו חמורות, קראה לו טיפש, אוויל משריש וחזיר, ופקדה עליו להתפשט לגמרי, לכרוע על ברכיו וללקק בלשונו את הכתמים שעשה זרם הזרע הלוהט שלו על המיטה והשטיח.
הוא ציית מיד ובעוד הוא מלקק את זרמתו המלוחה מהשטיח הסבירה לו נירה שהצנצנות נועדו לאיסוף זרעו בשביל מחקר על פוריות שנעשה בבית החולים.
"ד"ר גוטמן מוכן לשלם 50 ₪ על כל צנצנת עם זרע טרי. לי אין לי הורים עשירים שיעזרו לי ואני צריכה את הכסף." פסקה.
"אני אתן לך כסף. אני אתן לך כמה שתרצי." הבטיח רני בעודו מלקק במסירות את שולי גלימתה שהוכתמו גם הן בשפיך הלבנבן שלו.
במקום להתרצות ולהודות לו, ואולי סוף סוף להניח לו להשביע את תאבונו לשערותיה הנהדרות, נירה התרגזה עוד יותר וסטרה בכל כוחה על לחיו.
"אתה חושב שאני זונה?" צעקה בזעם. "אני לא רוצה את הכסף שלך, רק תשלם לי על הזרע שהלך לאיבוד בגלל החזירות המגעילה שלך, ותשלם לי על החלוק שהרסת, ותקנה לי נעלי בית חדשות במקום אלו שלכלכת עם השפיך שלך! ולא יעזור שתלקק אותן! אחרי שטינפת אותם אני לא רוצה ללבוש אותן יותר, אבל חוץ מזה אתה הולך לגמור עד מחר בבוקר עוד שלוש פעמים." נופפה לעומתו באיום באצבעה. "אני צריכה עד הצהרים 200 ₪ ואני מתכוונת להרוויח אותם ביושר ולא בזנות! ברור?"
רני ההמום והמושפל הניד לאות הן וביקש סליחה ומחילה שהיא הסכימה להעניק לו תמורת עיסוי מסור של כפות רגליה, וצביעת ציפורניה בלק אדום.
"אבל קודם תלבש משהו, מגעיל אותי לראות את הבולבול שלך מתנדנד לפני הפנים שלי." אמרה בתיעוב, "אני רואה מספיק גברים ערומים בעבודה."
היא נתנה לו תחתוני חוטיני אדומים, מעוטרים בציורים של סמיילי בכל צבעי הקשת שהיו שייכים לחבר שלה לשעבר. התחתונים היו קטנים מידי ולחצו על גופו, החוט נכנס לו לחריץ הישבן. הוא משח בזהירות את ציפורניה בלכה והתלונן תוך כדי כך על אי הנוחות, מוחה שהוא מרגיש טיפש עם הבגד המגוחך ההוא.
"אתה באמת נראה טיפשי מאוד." הסכימה נירה בבדיחות הדעת, "עוד יותר טיפשי מיורם. בגלל תחתוני הסמיילי הטיפשיים הללו העפתי אותו."
"החוט מציק לי בחריץ של התחת." התלונן רני, מנסה להסתיר את זיק הקנאה שנעור בו לשמע אזכור גבר אחר בחייה של נירה.
אם הוא היה יודע מה הולך לקרות בקרוב לחריץ התחת שלו הוא היה שותק, אבל בשלב הזה הוא עדיין לא ידע כלום ולכן פתח את הפה והתלונן.
נירה שבחה אותו על העיסוי הנהדר שהעניק לה ועל העבודה היפה שעשה על ציפורניה, וחייכה לעצמה כשרני סיפר לה שהיה נוהג בילדותו לצבוע את ציפורני רגליה של אימו.
אחר כך פקדה עליו לשכב על מיטתה, נותנת לו ברוב אדיבותה את הכרית שלה, שיניח מתחת לבטנו, ואז קשרה בעזרת חגורת הגלימה שלה את ידיו לראש המיטה. זה לא היה קשר חזק והוא היה יכול לשחרר את הידיים בקלות, אבל שניהם ידעו בלי מילים שהוא לעולם לא יעשה זאת. הוא היה שלה, שייך לה בגוף ובנפש, ואם היא רצתה שידיו יהיו כבולות למיטה כך יהיה. סרט הבד הדק היה מחווה סמלית ותו לא.
היא הוציאה מהארון חובט שטיחים מיושן עשוי קש והראתה לו אותו. "זה שלך מעכשיו, החובט הפרטי שלך המיועד רק לך." אמרה בעוד גלימתה נטולת החגורה נפתחת וחושפת לעניו השוקקות גוף נשי דשן עם קימורים רכים וגמישים.
רני היפה העדיף נשים דמויות בובות ברבי, דקות ורזות, אבל הרני ההוא הרי מת מזמן. רני העבד ששכב קשור על מיטתה של נירה וערג אל שערה המתנופף סביב כתפיה וגבה אהב רק גוף נשי אחד, את גופה של נירה גבירתו - את שדיה הבוהקים בלבן פניני, את בטנה העגלגלת והצחורה, את ירכיה המלאות, ואת הגבעה הקטנה שבין אותן ירכיים אלוהיות. גבעה שלמרבה האכזבה הייתה מוסתרת מתחת לתחתוני כותנה לבנים ושמרניים.
"אל תסתכל!" פקדה נירה שהבחינה לאן פונה מבטו השוקק. "עוד לא הרווחת את הזכות לראות את ארמון התענוגות שלי." פסקה, אוספת לאכזבתו את החלוק סביב גזרתה.
"אבל את עם תחתונים." מחה רני, ובכל זאת ציית, מסב את מבטו לכיוון השני, ומיד בא על שכרו במגע משיי מלטף של שערותיה על גבו הערום כשרכנה מעליו ודחפה לפיו את תחתוניה הלחים והריחניים.
"ועכשיו אני כבר לא." אמרה בחיוך, והסבירה לו ברוך, בעוד שערה מרפרף על עורפו וגבו, שמהיום הוא העבד שלה, וכעת היא עומדת להדגים לו איך תעניש אותו על אי ציות.
"עשר מכות במחבט הקש נחשבות למנה אחת שתקבל על כל מקרה של אי ציות קל עד בינוני. במקרה ותרגיז אותי מאוד יחמיר עונשך ותקבל שתי מנות או יותר, תלוי בנסיבות." אמרה ברכות, "ועכשיו תספור את המכות בלב, כשתתרגל ולא תצטרך יותר מחסום פה תוכל לספור בקול. אחרי העונש אתה מודה לי, ואם זה אפשרי מנשק את ידי. מובן?"
ובטרם הספיק רני להתאושש מנאומה הוא ספג את חבטת מחבט הקש הראשונה בחייו, אך בהחלט לא האחרונה.
היא הכתה אותו במתינות ובשיקול דעת, פעם על עכוז ימין ופעם על שמאל, משבחת אותו על האיפוק שלו, על גופו הנאה והשרירי, ועל צייתנותו. כשגמרה את עשר החבטות רכנה לשחרר אותו, מעניקה לו שוב את מגע השיער שלה על גופו החבול - תמורה יותר מהולמת לדעתו על הסבל שלו. אחרי שהתירה אותו וקבלה בשתיקה מלכותית את תודותיו הנלהבות פקדה עליו לפשוט את תחתוניו המגוחכים ובחנה בשביעות רצון את הזקפה שלו. "עכשיו תגמור בתוך הצנצנת פקדה, ונשכבה לצידו, מניחה לו להצמיד את פניו לשערותיה, אבל מקפידה לא לגעת בו. הוא היה כל כך מגורה ולוהט מהעונש שספג וממגע השערות על פניו עד שגמר מיד באנקת עונג, גופו רוטט עוד דקות ארוכות אחר כך מעצמת התענוג.
אחרי שהצנצנת הוטמנה במקרר היא הניחה לו לנוח מעט על השטיח ליד מיטתה בעוד היא קוראת בספר שלה, משתעשעת כבדרך אגב בשערותיה, ממוללת אותן בידיה הקטנות והחזקות. הוא הביט בה בהערצה, שומר, כפי שהורתה לו, על שקט מוחלט, ממתין בדריכות להוראותיה.
אחרי שעה היא החליטה שקראה די והגיע הזמן לעוד חליבה, כפי שכינתה זאת בחיוך שובב.
הפעם זה הלך קשה יותר, אבל נירה לא ויתרה. היא פשטה את חלוקה וכרעה מעל פניו.
מגע ירכיה המשייות משני צידו ראשו, דגדוג תלתלי שער הערווה החום אדמוני שלה על עורו, והריח שלה, ריח של אישה מיוחמת, הסעיר אותו עד טירוף. היא אסרה עליו ללקק את הכוס שלה פוקדת עליו להתמקד רק בפי הטבעת שלה, שהזכיר לו בצורתו ובמגעו הענוג שושן ורוד.
רני היפה לא ליקק מעולם פי טבעת של אישה, גם לרדת לבחורות הוא לא אהב במיוחד, אבל רני החדש, העבד של נירה, היה מוכן למכור את נשמתו רק כדי לטעום את הניצן הקטן והתפוח שהסתתר בין שפתי הכוס של מלכתו. לצערו היא לא נתנה לו לגעת בדגדגן שלה, בקושי זכה להציץ בו לרגע כשהיא רכנה קדימה, משפשפת נמרצות את הזין שלו, מניחה את פי הטבעת דמוי השושן הורוד שלה על פיו המשתוקק.
אחרי שהוא גמר שוב היא העיפה אותו מהמיטה, והוא שכב אין אונים על השטיח, מביט איך היא מספקת את עצמה בעזרת ויברטור סיליקון כחול, וערג להתחלף עם אותו ויברטור בר מזל.
אחרי שגמרה היא הרשתה לו לשמחתו ללקק את הוויברטור הרטוב מעסיסה הריחני בלשונו, מבטיחה לו שאם יהיה עבד טוב אולי יזכה יום אחד להחליף את המכשיר ההוא. אחרי שטמנה את הוויברטור הנקי למשעי במגרה הניחה לו לשכב בקצה מיטתה, מקופל למרגלותיה, כפות רגליה העדינות מונחות על בטנו.
כשהעז, אחרי כמה דקות מייסרות של התלבטות, למצוץ את בהונה, היא צחקה ומשכה קלות בשערו, ופקדה עליו לישון ולאסוף כוח לפעם האחרונה שתבוא בבוקר.
הוא מעולם לא ישן כל כך טוב כמו באותה פעם, מכווץ לרגלי גבירתו, חבול ופצוע, אבל מאושר כפי שלא היה מימיו.

בבוקר רני התעורר כמו תמיד עם זקפה, אבל למרות כל מאמציו לא הצליח להפיק מגופו זרע.
"אין ברירה, צריך לעסות לך את בלוטת הערמונית." החליטה נירה ושלפה את הוויברטור שלה.
רני החוויר. כמו כל הגברים הסטרייטים חדירה לפי הטבעת שלו הייתה בשבילו איום מפחיד ביותר. הוא כרע על ברכיו לפני גבירתו, בכה והתחנן, נישק את רגליה, ואפילו העז להציע לה עוד פעם כסף, ומובן שנענש שוב על חוצפתו. מחבט הקש הונחת על ישבנו בדייקנות שטנית בעוד הוא סופר בלחש את החבטות, דמעות חרטה זולגות על פניו.
אחרי שהודה לה ושב והתנצל הורתה לו גבירתו חסרת הרחמים לשכב על גבו, דחפה שתי כריות מתחת לישבנו החבול, ופקדה עליו להרים רגלים מפושקות למעלה ולהניחן על ראש המיטה שלה. מייבב מפחד הוא עשה כדבריה, סמוך ובטוח שכעת היא תדחוף את הוויברטור הגדול לעכוזו הבתול, אבל היא הפתיעה אותו כשדחפה בעדינות אצבע משומנת במשחה קרירה לחור ישבנו המכווץ, וליטפה בעדינות את אשכיו בעוד שערותיה הרכות צונחות על פניו וחזהו, מלטפות אותו בעדנה.
אחרי האצבע הראשונה באו שתיים ושלוש, וגם רביעית, שכבר ממש הכאיבה, אבל לו לא היה אכפת. כל עוד ליטף השיער שלה את פניו ודגדג את חזהו ובטנו היה העולם יכול מצידו להיחרב.
היא לא הרשתה לו לגעת בה, ידיו נותרו קשורות ומתוחות מעל לראשו, אבל פניו היו טמונות בשיערה וזה ניחם אותו והקל עליו כשהגיע תורו של הוויברטור לפלח את עכוזו ההדוק ולבתק את בתוליו.
העיסוי של בלוטת הערמונית שלו באמת עזר והמנה הרביעית המיוחלת מצאה את מקומה בצנצנת.
סוף סוף הותר לו ללכת לחדרו, ובעוד הוא כושל לעבר הדלת הזכירה לו נירה שיש להם פגישה למסע קניות אחרי הצהרים, ושמהיום עד לסוף השבוע החל בעוד שלושה ימים נאסר עליו באיסור חמור לגמור, דבר שאז נראה לו כאיסור קל, אבל התברר בהמשך כניסיון קשה ומתיש. 

פרק ב' – ובו יסופר על קנאה, מסע קניות ונשיקה ראשונה.
רני דילג במהירות במדרגות המובילות לחדרו, מתנשף בבהילות. על כל צעד שעשה שלח לו גופו תזכורת של כאב מענג, מזכיר לו את מאורעות הלילה הקודם. עור עכוזו בער מהצלפות המחבט, פי הטבעת שלו היה חבול ודווי, והכוויה על אצבעו פעמה מכאב, אבל הוא התעלם בגבורה מהתזכורות הנעימות הללו, ולא הרשה לעצמו לשקוע בזיכרונות מחרמנים. הוא היה באיחור היסטרי, איחור שבודאי יגרור אחריו עונש חמור.
ובעוד הוא מתקלח בחיפזון הרשה לעצמו לפנטז על העונש שיקבל. ידו המסובנת חלפה על אברו הזקוף ונרתעה משם במהירות, נירה אסרה עליו לאונן בלי רשותה והוא לקח את האיסור ברצינות גמורה, יודע שאם יכשל חלילה לא יוכל להסתיר את הדבר מעיניה הבוחנות.
הזרע שלו היה שייך לה מעכשיו, רכושה הפרטי שנועד להימכר תמורת כסף, כך היא פסקה וכך יהיה. מעכשיו הוא לא ישפוך אף טיפת זרע לשווא, ויקפיד על כך יותר מנער הישיבה האדוק ביותר.
הוא התנגב בזריזות, העיף מבט מודאג בשעון ונבהל, כבר כמעט חמש, והם קבעו בארבע וחצי. אין ספק שהמחבט יונחת על ישבנו עוד הערב, חשב ברעד בעודו מחליף במהירות את בגדי העבודה שלו - חליפה אפורה ומשממת של עורך דין – בג'ינס חתיכי עם חולצת טריקו מגניבה. הלוואי שהיא תאהב את הבגדים שלי, חשב כשמיהר לחדרה, אולי הייתי צריך ללבוש את הסוודר הכחול? אני צריך לקבל ממנה הנחיות מדויקות לגבי הלבוש שלי ולבקש ממנה רשות להציג אותה כחברה שלי כשאנחנו לא לבד.
האם היא תסכים? אולי אם יכרע ברך לפניה ויתחנן שתסכים זה ירכך את ליבה? ואולי, אולי, אם הוא יתאמץ מאוד ויוכיח את עצמו, אולי היא תסכים... הוא רעד כשחשב על זה, אולי היא תסכים להינשא לו ולהיות מלכתו לנצח נצחים?
הוא עמד מהסס לפני דלתה והתלבט איך לנהוג. הוא איחר בעשרים דקות, איחור שפעם היה נראה לו סביר לגמרי והיום היה בחזקת אסון.
לבסוף אזר די אומץ, נשם עמוק והקיש רכות על דלתה. הדלת נפתחה מיד ונירה, מחייכת בנימוס מנוכר, לבושה בגלימתה הכחולה, שערה אסוף בצמה רפויה, מושלך על גבה, הביטה בו במבט אטום כאילו היה זר מזדמן. מעבר לכתפה הבחין בגבר צעיר ושרירי יושב על מיטתה, מחזיק בידיו את תחתוני החוטיני המעוטרים בסמיילים שכמו חייכו אליו חיוכים לעגניים.
ליבו כמו נמעך בקרבו מחמת הכאב. דמות הזר שתפס את מקומו הכאיבה לו יותר ממאה חבטות בעכוזו, יותר מאלף כוויות על עורו. 'קשה כשאול קנאה' עלה בזיכרונו פסוק שכוח למחצה מתקופת לימודיו, פסוק שרק כעת עמד על מלוא משמעותו. העובדה המדהימה שכבר אז, לפני אלפיים שנה, הבינו אנשים את הכאב שהוא חווה לא עזרה לו כלל. הוא היה מעדיף להתקלח בחומצה ולא לראות את ההוא שתפס את מקומו.
"כן מר לוין, מה רצית?" שאלה נירה בקרירות.
"אני... אני... קבענו להיום. ואני חשבתי... אני..." גמגם רני.
"אה, כן, נכון. הקניות." הציצה נירה כלאחר יד בשעונה, שעון פלסטיק זול, חיקוי עלוב לשעון סווטש יוקרתי, ולמרות מצב רוחו האומלל והנסער החליט רני שהוא יקנה לה בהזדמנות הראשונה שעון סווטש מקורי.
אלוהים אדירים! הוא אפילו לא יודע מתי יש לה יום הולדת! בתור עבד אתה כשלון מוחלט חשב לעצמו בעצב, בוהה בצמתה היפיפייה, שואל את נפשו למות מרוב יגון.
"אני איחרתי, אני יודע. אני ממש ממש מצטער. היו פקקים בדרך ו... תסלחי לי בבקשה." התחנן על נפשו וידיו נשלחו, כאילו היו בעלות רצון משלהן, לגעת בצמה הבוהקת.
נירה נרתעה ממגעו וסטרה קלות על כפו. "לא נורא. אני עסוקה עכשיו. תחזור אחר כך." אמרה קצרות ופנתה לחזור לחדרה.
"לא רוצה!" התפרץ רני שייאושו העניק לו אומץ מטורף. "לא רוצה לחזור אחר כך! מי הגבר הזה אצלך בחדר? למה הוא שם ולמה הוא מתעסק עם התחתונים שלי?"
"טיפש אחד!" התרגזה נירה, "זה יורם, האקס שלי והתחתונים הללו הם שלו. הוא רוצה שנחזור." שיקרה לרני, נהנית ממראה פניו שנפלו, "ואתה, עלוב שכמוך, מאיפה יש לך את החוצפה לסרב לי?"
היא סגרה את דלת חדרה מאחורי גבה, אחזה במרפקו וגררה אותו לארון הקיר שעמד בקצה המסדרון. מאושר ממגע ידיה על גופו נגרר רני אחרי נירה הכועסת ומצא את עצמו עומד בין מטאטאים מרוטים, סמרטוטי ריצפה מצחינים, מגבים וחומרי ניקוי, מצחו צמוד לקיר מחוספס, והיא מאחוריו, פותחת ביד מיומנת של אחות מנוסה את מכנסיו, שולפת את זקפתו הזקורה מתחתוניו ומצמידה אותה לקיר הדוקרני שהקבלן לא טרח לטייח.
"תעמוד בדום מתוח!" רשפה באוזנו, "ידיים מאחורי הגב! זין צמוד לקיר! ותישאר ככה עד שאני אחזור לקחת אותך, ורני," התרכך מעט קולה.
"כן מלכתי." לחש רני בנשימה עצורה.
"אני מתה על הג'ינס שלך. מבליט יופי את התחת הסקסי שלך." היא צבטה את ישבנו, נושכת בעת ובעונה אחת את תנוך אזנו. "אם אני מוצאת טיפת רטיבות אחת בן הזין שלך לקיר אתה תשלם על זה ביוקר מאמי." לאטה רכות, "וגם על האיחור עוד תשלם, ברור?"
"כן מלכתי, אני..."
"מצטער. אני יודעת." היא נשכה שוב את אוזנו ונעלמה.
רני עמד ללא ניע בארון החשוך במשך זמן ארוך כנצח, שבכל זאת נגמר מהר מידי. לבסוף נירה חזרה ומשכה אותו החוצה, פוקדת עליו לרכוס את מכנסיו בעודה בודקת את הקיר שהיה, איך לא, לח מדמעותיו של הזין הסרבני שלו. עובדה שהיא נחפזה לציין בפניו בזעף.
הוא התנצל בהכנעה, מביט בערגה בגופה שהיה נתון בחליפת קורדרוי חומה, הדוקה כשריון על חמוקיה הדשנים, וניסה להתנצל שוב, התנצלות שהיא בטלה בקוצר רוח.
"המגפיים שלך נהדרים." החמיא לה, מביט במגפיה השחורים והקטנים המרופדים פרווה.
"תודה." אמרה קצרות, "לא לבשתי אותם כבר שנים. הם נורא מאובקים. תכננתי לצחצח אותם, אבל יורם הנודניק הזה... יש גברים שפשוט לא יודעים מתי לא זה לא. איזה נטפל!"
"את רוצה שאני אפטר ממנו מלכתי?" שאל רני בעודו כורע על ברכיו לפניה, בוחן את מגפיה שהיו באמת מאובקים קצת. "מעכשיו, אם תרשי לי, אני אטפל בנעלים שלך." הצהיר והחל מלקק את האבק מעל עור המגפיים שלה.
"אני מרשה לך לטפל בנעלים שלי." אמרה נירה אחרי שיקול דעת קצר, "אבל את האקסים שלי תשאיר בבקשה לי. אני לא צריכה עזרה בתחום הזה."
רק זה היה חסר לה שהוא ידבר עם יורם ויגלה שיורם הוא זה שעזב אותה, ושהיא הזמינה אותו לחדרה, כאילו כדי להחזיר לו את חפציו, אבל בעצם במטרה לנסות להתפייס איתו.
יורם סירב בתוקף, וכעס כשהיא רצתה להחזיר לו את החוטיני עם הסמיילים, מתנה מגוחכת שנתנה לו פעם ושהוא שנא בכל ליבו.
משום מה סירובו לא פגע בה כלל הפעם. רני הממתין לה, רועד מתשוקה בארון המטאטאים, ניחם אותה יותר ממה שחשבה שיהיה אפשרי. רני הרבה יותר יפה, עשיר, גבוה ונחמד מהיורם הזה, חשבה לעצמה, והזין שלו הרבה יותר ארוך ועבה, חייכה לנפשה, ושאלה את עצמה מה היה רני אומר אם היה יודע שכל הסיפור על איסוף ומכירת הזרע הוא סתם מעשיה שהמציאה, וששכרה כאחות מוסמכת גבוה דיו לסיפוק כל צרכיה הצנועים.
הוא הלך אחריה בצייתנות לחדרה ופתח את הדלת לפניה בקידה, ממתין בסבלנות בדום מתוח בעוד היא מפשפשת בארון הבגדים שלה, מחפשת משהו שהתברר כתיק עור ישן וקרוע בעל רצועה ארוכה.
היא גזרה את ממנו את הרצועה הדקה והתקינה לולאה בקצה. "תפתח את החנות של המכנסים ותוציא את הזין שלך." פקדה עליו, "ותעבור לנוח." הוסיפה בחביבות, "ואז הכניסה את הביצים שלו ללולאה ומשכה קלות. גופו נרעד ואברו שנרגע מעט שב והזדקף.
היא גיחכה בשביעות רצון. "מי היה מאמין ששיעורי השדאות בצופים יהיו מועילים כל כך." הצטחקה, "תסגור את המכנסיים עבד ותשאיר את הרצועה משתלשלת החוצה."
היא דחפה את הרצועה הדקה שהשתלשלה ממכנסיו לכיסו האחורי ונצמדה לגבו, מניחה לו לחוש את שדיה על גופו, מדגדגת את לחיו בקצה צמתה. "שים לב מה הולך להתבצע עכשיו, אנחנו הולכים לקניות כמו סתם זוג רגיל, אבל כל פעם שאני אמצא לנכון אני אמשוך ברצועה הזו שמחוברת לביצים שלך, ואתה תציית לי. ברור?"
"כן מלכתי, ברור." התנשף רני.
"ובבקשה ממך רני, לפחות הפעם תתאפק ואל תשאיר כתמים על הג'ינס היפים שלך."
"אני מצטער גבירתי. אני לא מצליח. אני... זה לא בשליטתי מלכתי." ביקש רני המבויש על נפשו.
"אם ככה יש לי פתרון בשבילך." הוציאה נירה מתיקה תחבושת נשית שנועדה לספיגת דם הוסת, ופרשה אותה בחיוך זדוני. רני שב ופתח את מכנסיו והיא הדביקה את התחבושת לתחתוניו ואחר משכה ברצועה בשובבות. "קדימה כלבון שלי, הולכים לטיול."
בדרך למכונית שלו - מאזדה יוקרתית שאביו העניק לו מתנה לסיום לימודיו - ביקש ממנה רני בהכנעה רשות להציגה כחברתו החדשה, ואחרי שחשבה על כך מעט החליטה נירה שזה רעיון טוב.
"ואולי נוכל בהמשך, אם תואילי," גמגם רני אסיר התודה, "לעבוד לגור איתי בדירה שלי ו..." הוא השתתק באחת למראה המבט הקר שנתנה בו.
"עד כאן עבד." חתכה. "עוד רחוקה הדרך עד שנתחיל לגור יחד. אתה עוד צריך להוכיח את עצמך, ולעשות את זה בגדול, וחוץ מזה אני בחורה שמרנית. אני לא מאמינה במגורים עם גבר לפני הנישואים."
"כן גבירתי, סליחה גבירתי, אני מתנצל לפניך. אנא סלחי לעבדך." הרכין רני את ראשו בענווה בעוד הוא פותח לפניה את דלת המכונית, אך ליבו התרונן בקרבו. היא דברה על נישואים פיזז באושר לצד השני של המכונית, ממהר להתניע אותה ולהפעיל את החימום כדי שחלילה לא תסבול מלכתו הנערצת מקור.
למרות האיחור היה מסע הקניות הצלחה מסחררת. נירה הייתה קונה החלטית ומעשית שידעה בדיוק מה היא רוצה, וחילקה הוראות פסקניות ודייקניות למוכרים שרצו בחיפזון למלא את פקודותיה.
היא קנתה לה חלוק קטיפה ירקרק עם צווארון סיני מעוטר תחרה שהלם את פניה והבליט את הכתמים הירקרקים בעיניה היפות, והתאימה לו זוג נעלי בית מרופדים פרווה שעטפו יפה את כפותיה הקטנות. אחר כך נעתרה להפצרותיו של רני והניחה לו לקנות לה מגפי עור ארוכים ורכים בצבע חום דבש שהזכיר לו את צבע שערותיה.
כשמדדה אותם כרע רני על ברכיו לפניה ועזר לה לנעול אותם, לא מניח לאף מוכר לגשת אליה, ואם לא הייתה משגיחה עליו ומושכת בכוח ברצועה שלו היה מתחיל ללקק אותם בלשונו, כל כך מרוגש ומיוחם היה מכל המעמד.
לאכזבתו הרבה סירבה בתוקף לקנות עוד משהו, ורני, שבזבוז כספים על מלכתו הנערצת גרם לו אושר עצום, נעצב אל ליבו עד כדי כך עד שהיא הסכימה ברוב טובה להניח לו להזמין אותה לקפה ועוגה בבית קפה יוקרתי שעד כה לא העזה לחלום אפילו לעבור את סיפו.
מעבר לרחוב היה פסג' שבו נחבאה לה, מצטנעת בקצה, חנות לאביזרי מין. רני הציע לה לבוא איתו ולברור להם כמה אביזרים, אבל היא סירבה בתוקף. מסמיקה בחן הודתה שהיא לא מרגישה נוח בחנויות כאלו, ושאין סיכוי שכף רגלה תדרוך במקום כזה.
"אמרתי לך שאני בחורה שמרנית." אמרה, וכמו לתת יתר תוקף לדבריה אספה וגלגלה את צמתה על עורפה, אוספת אותה לפקעת רכה, ומהדקת אותה בסיכות ששלפה מארנקה. רני בהה בה בפה פעור. אלו רק היה יכול לכרוע על ברכיו לפניה, להניח את ראשו על ברכיה ולחכך את אברו השוקק על רגליה היפות כאותו כלבלב מיוחם, היה המאושר באדם.
"אבל אתה יכול ללכת אם אתה רוצה. תקנה לך כמה צעצועים משעשעים, תפתיע אותי." אמרה בחיוך. רני קפץ נלהב על רגליו, הודה לה ברגש ופנה ללכת.
היא עצרה אותו בתנועת יד קלה, וכשהיא מעמידה פנים שהיא מברישה את מכנסיו מפירורים משכה קלות ברצועה שלו. "רק כדי להזכיר לך להיות ילד טוב כשאני לא בסביבה." לחשה בזדוניות משועשעת, שהוא מצא סקסית להפליא.
בדרך חזרה לרכב הם פגשו זוג מכרים ותיקים של הוריו ורני נהנה להציג בפניהם את נירה כחברתו החדשה, מתענג על תדהמתם למראה הנערה בעלת ההופעה הצנועה שלא תאמה את טעמו הקודם בנשים. הוא חייך אליהם ועשה הצגה שלמה כשחיבק את כתפיה באדנות גברית, מלטף את שערה הרך בעודו מבטיח למסור ד"ש חם להורים.
נירה מלאה את חלקה בנאמנות בהצגה. חייכה בנימוס לזוג המבוגר יותר והציגה עצמה לפניהם כחברתו של רני, מתרפקת עליו בצייתנות. לתימהונה חשה שברכיה רועדות וליבה הולם בחזקה. הוא התנהג כאילו הוא באמת מאוהב בה, והיא מצאה שהמצב מרגש אותה מאוד וגם מפחיד אותה מעט.
"עכשיו כולם ידעו שאנחנו יחד." אמר רני אחרי שהזוג הלך לדרכו. "הם רכלנים איומים. מחר כבר יהיה טלפון מהורי."
"בעיה שלך." הפטירה באדישות מעושה ונשענה לאחור על המושב הנוח של המאזדה.
"לא בעיה מלכתי הנערצת אלא תענוג אמיתי." אמר רני רכות, וחגר אותה בזהירות בחגורה, מנצל את ההזדמנות לשאוף מלוא ריאותיו את הריח המשכר שעלה ממפתח חולצתה.
הם אפילו לא קיימו עדין יחסי מין מלאים, אבל הוא כבר היה מכור לריחה ולמגעה, וכמובן לשערה הנהדר שהמתין רק לו, אסוף וכרוך על עורפה הצח של מלכתו הנערצת.
אחרי שהחנה את הרכב מול מקום מגוריהם שב והתיר את חגורתה, ובדיוק אז הופיעו מולם שתי הלסביות המאוהבות - רננה ושירה, אוחזות יד ביד, יפות וסקסיות, מאוהבות וקורנות מאושר.
בהחלטה פתאומית אחזה נירה בכתפו ופקדה עליו לנשק לה על שפתיה. פקודה מדהימה שהוא מילא בחפץ לב. הוא התכוון רק לגעת ביראת כבוד בפיה בשפתיו, אבל הפיתוי היה רב מידי והוא לא התאפק והכניס את לשונו בין שפתיה, ופתאום הם מצאו את עצמם מתנשקים נשיקה צרפתית עמוקה ומלאת תשוקה, כאילו היו זוג נאהבים רגילים לגמרי.
רננה ושירה חשבו כך ללא ספק כשהחליפו מבטים מבודחים וסימנו להם בבוהן זקורה למעלה שהן בעד ושימשיכו להתנשק. הנשיקה התמשכה עוד ועוד גם אחרי שהבנות נעלמו, אבל כמו כל דבר טוב גם היא נגמרה, והם צנחו איש על מושבו ושתקו קצת, מנסים להרגיע את הדופק המשתולל שלהם.
"מלכתי הנערצת." אמר לבסוף רני, "אני מבקש ממך, אם תואילי הערב להקדיש לי מזמנך, להעניש אותי בכל תוקף ובחומרה יתרה על כל פשעי."
"לאיזה פשעים אתה מתכוון בדיוק עבד." שאלה נירה בחומרה.
"לזה שאיחרתי היום, ושקנאתי, ושהרטבתי את הקיר, ו... ולזה שהייתי חמור מטומטם כזה כשרק היה לי הכבוד לפגוש את הוד מלכותך, וגם לזה ש... ש... " הוא גמגם במבוכה  והיא משכה בקוצר רוח את הרצועה שלו, מכאיבה לביציו הקשורות. "לזה שאני עדיין חזיר ואידיוט ואוויל משריש מלכתי. אנא הענישי אותי, בבקשה ממך."
"אל תדאג. אני מתכוונת לעשות בדיוק את זה עבד." אמרה נירה בקרירות, אבל לפני זה יש לי כמה הוראות לתת לך. תקשיב טוב. אתה מתייצב אצלי בשעה תשע וחצי בדיוק, נקי ומצוחצח מבפנים ומבחוץ, וכשאני מתכוונת מבפנים אני מתכוונת שתשתמש בצינור הטוש ותעשה לעצמך חוקן. ברור?"
"כן מלכתי." נרעד רני. "ברור."
"רני," משכה נירה משיכה אחרונה ברצועה שלו, "אתה תעשה לעצמך חוקן שוב ושוב ושוב עד שתחרבן מים נקיים לגמרי. ברור? אני לא אוהבת סרחונות על המיטה שלי."
"ברור כשמש מלכתי." ענה רני. "מה ללבוש?"
"חלוק מגבת בלבד ואת הרצועה שלך כמובן. ותביא את מה שקנית בחנות הסקס. תתגלח טוב ואל תשים אפטר שייב. אני רוצה להריח את הריח הטבעי שלך."         
"כן מלכתי. תודה לך מלכתי." נחפז רני לענות ורץ לפתוח לפניה את דלת המכונית.
הוא התייצב בשעה היעודה, מוכן כראוי אחרי שהזרים גלונים של מים במעיו, משתומם על העונג שמצא בכך. כל דבר שעשה כדי להכין את עצמו למענה גרם לו עונג עצום, אבל תחושת המים הזורמים דרך פי הטבעת שלו ריגשו אותו במיוחד.
בידו נשא שקית מלאה בכל טוב - דילדו כפול משובח בצבע שחור מבריק עם רצועות עור לקשירה על אגן הירכיים, חגורת צניעות ורודה לגבר הצייתן, ויברטור סיליקון אדום רוטט עם מתקן מיוחד שנועד לענג את הדגדגן, ודילדו אנאלי גדול בצבע טבעי שבקצהו היה מעין זנב כלבלבי נחמד. חוץ מזה רכש מבחר של אזיקים מכל מיני דגמים וקולר עשוי עור רך משובץ ניטים שמצא חן מאוד בעיני נירה המשועשעת מהמבחר שפרש לפניה.
היא שבחה אותו על בחירותיו ואז, מצחקקת בעליצות, אסרה את חלציו בחגורת הצניעות הורודה, מסבירה לו ברכות מרושעת שהיא פוקדת עליו ללכת עם המתקן הנפלא הזה עד מוצאי שבת בערב, ועד אז שישכח מאורגזמות.
"הבטחתי לד"ר גוטמן ארבע מנות זרע טרי של גבר שהתאפק שלוש יממות תמימות." הסבירה, כובשת את חיוכה למראה הרצינות בה קיבל את השטויות שאמרה.
רני המסכן, כעורך דין לא היה לו מושג בסוגיות רפואיות, ומאחר והייתה אחות הוא קיבל את כל דבריה כתורה מסיני.
היא נתנה לו את הברירה לספוג מנת חבטות על עכוזו בגלל האיחור שלו, או במקום זה, להניח לה לזיין אותו בתחת עם הדילדו השחור החדש. הוא בחר בזיון, מצפה כמו בפעם הקודמת, לשכב בנחת על גבו עם הרגלים למעלה וליהנות ממגע שערותיה על פניו, ונדהם כשהיא השכיבה אותו על קצה המיטה, כשעכוזו מזדקר כלפי מעלה ופלג גופו העליון משתלשל למטה כך שראשו היה מונח על השטיח. הוא החל למחות, ומיד ספג כמה הצלפות ממגבת לחה על ישבנו.
נירה חסה על עור עכוזו החבול והחליטה שהפעם לא תשתמש בחובט הקש, אבל לא סיפרה לו על כך כדי שיישאר במתח. אחרי ששימנה היטב את פי הטבעת שלו במשחה חדרה בעדינות לתוכו, ומפני שהיה אמיץ כל כך ולא יבב אפילו פעם אחת (למעשה הוא נהנה מהחדירה, אבל התבייש לספר לה) התירה את שערותיה והניחה לו להתענג על מגען על גבו וכתפיו עד שהגיעה לסיפוקה.
"אני יכול לשים את הקולר עכשיו?" התחנן רני אחרי שליקק וניקה בלשונו את שני קצות הדילדו, והודה שהוא אוהב יותר את טעמו של החלק שהיה בגופה של מלכתו, אם כי גם הצד השני לא היה נורא כפי שחשש.
"עוד לא כלבלב מתוק שלי." ליטפה את לחיו בשערותיה. "קודם אתה צריך שיהיה לך זנב של כלב." היא הגישה לו את הוויברטור, הורתה לו לשכב על השטיח ולהחדיר אותו לגופו וצפתה משועשעת בהתפתלויותיו, מתפקעת מצחוק בגלל תנועותיו המגושמות. רק אחרי שריחמה עליו ונתנה לו כמה דחיפות אחרונות הצליח רני למקם כהלכה את הוויברטור הארוך בישבנו, וזכה שמלכתו תענוד לצווארו את הקולר היפה.
מרוב שביעות רצון, וגם כדי לשעשע אותה - הוא התגרה מאוד מקול צחוקה הסקסי - נשכב רני על גבו, מפרפר בידיו וברגליו, מכשכש בזנבו, מבצע חיקוי של כלב מרוצה.
נירה צחקה מקרב לב וגמלה לו כגמולו כשהתפשטה לחלוטין, מותירה על רגליה רק זוג גרביונים שחורים מבהיקים אחוזים בביריות תחרה הדוקות על ירכיה העגולות, והתיישבה על פניו, מניחה לו ללקק את דגדגנה הלוהט והמתוק ו... ליבו כמעט שהתפקע משמחה כשהיא הרשתה לו סוף סוף להחדיר את אצבעותיו לכוס הלח שלה.
הוא אמנם לא גמר אותו לילה, אבל לא היה לו אכפת, מלכתו הנערצת באה על סיפוקה שלוש פעמים, בפעם האחרונה ממש בתוך פיו, וגם הרשתה לו לישון מכורבל בקצה מיטתה, כפות רגליה  מונחות ברוב נוחיות בין ירכיו.

הוא היה המאושר והמסופק בעבדים כשנרדם כך, הקולר על צווארו, חגורת הצניעות על חלציו, וידיו המתוחות מעל לראשו נוגעות בקצות שערה של מלכתו האהובה.

אין תגובות:

פרסום תגובה