ד. אחוזת רגינה

טובים השניים

"את רוצה לקבל חדר גדול יותר בשבילך ובשביל העבדים שלך המלכה ענת?" שאל אותי רקס ביראת כבוד מפתיעה.

שמתי לב שמאז נפוצה הידיעה שהפכתי למלכה בעלת שני עבדים פנו אלי עובדי האחוזה ביראת כבוד גדולה מהרגיל, אפילו רקס קם ממקומו לכבודי ומיהר להסיט כיסא והושיב אותי מולו בנימוס, וכמעט קד לפני.

חשבתי קצת על הצעתו והחלטתי לסרב. עוד בימים הראשונים שלנו יחד הבנתי שדווקא בגלל שאני אוהבת את זוהר עלי להימנע מלהתקרב אליו יותר מידי. אינטימיות גוררת חוסר כבוד, והוא היה זקוק לריחוק הזה ממני כדי לכבד אותי ולאהוב אותי. ישנו יחד לעיתים רחוקות מאוד. שינה במיטתי הייתה פרס שהוא השתוקק אליו בלהיטות ועשה מאמצים גדולים להשביע את רצוני כדי לזכות בכבוד הזה. אם היינו ישנים יחד כל הזמן זה לא היה חשוב לו יותר. עם הזמן גם התרגלתי לפרטיות שלי, ללבד שלי, ועלי להודות שנהניתי לשכב באלכסון על המיטה.

"אני אוהבת את החדר שלי ואת המיטה שיש לי עכשיו רקס, ואני זקוקה לפרטיות שלי. עדיף שהבנים יישארו בחדר שלהם. אני אקרא להם כשאצטרך אותם."

רקס חייך והנהן בשביעות רצון לשמע דברי. "החלטה מצוינת גבירתי." אמר, "האם את מעוניינת לצאת אתם לסשנים כרגיל או שעקב שינוי המצב את מעדיפה לעבוד עם סאבים אחרים?"

"אני לא רוצה ששום דבר ישתנה רקס. אני מרוצה מהסידור שלנו כמו שהוא, ועכשיו אם תסלח לי, אני חייבת ללכת לנעול את מגפי הרכיבה שלי." חייכתי אליו.

רקס חייך חזרה. "כן, אני מבין בהחלט."

הסשן הבא התרחש באורווה כפי שקבענו מראש. הקליינט, ששמו יישאר חסוי, נכנס באיחור, כפי שתוכנן, לבוש רק מכנס קצר וגופיה. ננזף כראוי על חוסר הכבוד שלו והושכב על ערמת חציר. הפשלתי את מכנסיו הקצרים ואת תחתוניו והצלפתי על ישבנו בשוט שבידי עד שהוא צעק שלוש פעמים סליחה, ואז הנחתי לו ללקק את מגפי הרכיבה שלי.

הוא הציץ מידי פעם כלפי מעלה לחטוף מבט בעכוזי שהיה לחוץ בתוך מכנסי רכיבה הדוקים. כל פעם שתפסתי אותו בכך חבטתי על כתפיו בידית השוט וגערתי בו, ולבסוף, בתור פרס על הניקוי המעולה של מגפי, הנחתי את סולית מגפי על הזין שלו והוריתי לו לגמור.

הוא התפתל ונאנח ואז גמר בצעקה ונשאר שוכב על הקרקע, מתנשף.

השתוקקתי ללטף את ראשו המקריח ולנחם אותו קצת, אבל זה היה אסור. הוא לא רצה ליטופים, הוא רצה שאמשיך לבוז לו ולזלזל בו.

גברים הם באמת יצורים מוזרים.

העבדים שלי המתינו לי על המדרגות. יושבים זה לצד זה לפני דלתי. ראשו של שוקי היה מונח על ברכיו של זוהר שליטף את שערו הבהיר והחלק. לזוהר יש קטע עם שערות והוא נורא אוהב לגעת בשער של אנשים. לסרק אותם וללטף אותם. ברגע שהרגישו בנוכחותי התיישבו זקופים והביטו בי ביראת כבוד.

"שלום בחורים." חייכתי אליהם, מודעת היטב לרושם שעשתה עליהם תלבושת הרכיבה ההדוקה והסקסית שלי. מגפי הבהיקו, המכנסים הצמודים הבליטו את חיטובי ישבני וירכי והחולצה חשפה את העמק בין שדי.

"בואו תעזרו לי לצאת מהבגדים הללו." הזמנתי אותם פנימה.

התיישבתי על המיטה והושטתי את רגלי לעברם. כל אחד אחז במגף והם חלצו אותם בבת אחת, פועלים בתיאום מושלם.

בעבודה שלנו תזמון זה דבר חשוב מאוד. אנחנו שחקנים שצריכים לתת לקליינט הצגה משכנעת בעד כספו והשניים היו טובים בעבודה שלהם.

זוהר ושוקי צברו הרבה שעות עבודה יחד. אפשר היה להרגיש את החיבה והאימון שהם רכשו זה לזה. מעין אחוות גברים כזו שמאוד נגעה לליבי וגם, למה להכחיש? חרמנה אותי כהוגן. אני אוהבת גברים, אוהבת להביט בהם עושים דברים יחד, רצוי דברים שנועדו לענג אותי.

"אני הרוסה." התפנקתי לי והשתרעתי על המיטה, "כל הגוף כואב לי, אני רוצה עיסוי ופינוקים."

הם החליפו מבטים וחייכו. זוהר החווה בסנטרו לעבר כפות רגלי, שוקי כרע מיד על ברכיו והחל לעסות את רגלי שנמעכו במגפיים בכפות ידיים חמות ורגישות.

זה היה נהדר! זוהר החל לטפל בכתפי וחום נעים החל להתפשט בגופי, מתחיל מפטמותיי ויורד לאט לאט עד לברכי. בעזרתם האדיבה נחלצתי מבגדי והנחתי להם לפנק אותי בעיסוי עדין ורגיש שהפך די מהר להתעלסות מרגשת.

מריצה צדקה, שני גברים על אישה אחת זה הדבר הנכון. ממליצה לכל אוהבת גברים, נסי ולא תצטערי!

התיישבתי על פניו של שוקי שהפעיל את לשונו החרוצה על הכוס שלי, בעוד זוהר עומד על ברכיו מאחורי, מעסה את עורפי ואחר כך מלטף את שדי, לוחץ את הזין הזקוף שלו אל עכוזי. "בבקשה מלכתי." הוא גנח, "תרשי לי בבקשה?"

"להרשות מה?" שאלתי ברכות. כאילו שלא ידעתי.

הוא גנח ורעד והתחנן שאתן לו להכניס את אברו לכוס שלי, אבל לי היה זמן. לא מיהרתי לשום מקום. רק אחרי שגמרתי פעם אחת בעזרת לשונו של שוקי, שגם הזין שלו עמד בצורה נהדרת, הוריתי לזוהר לשכב על גבו.

התיישבתי עליו ונאנחתי בהנאה. זה היה כל כך טוב, הזין הזקוף והקשה הזה בתוכי. "שלא תעיז לזוז." פקדתי עליו, "ואתה שוקי, בוא לכאן, יש לי עוד פתח שזקוק לטיפול."

שוקי ליקק את פי הטבעת שלי במסירות, מלטף תוך כדי כך את אשכיו של זוהר שהתאמץ מאוד לא לזוז, אבל התקשה לעמוד במשימה.

הזהרתי את שניהם לא לגמור בלי שארשה להם וצחקתי מאנחתם המשותפת. בסוף גמרתי שוב ואז התכרבלתי לי בפינת המיטה ובקשתי משוקי לשבת על הזין של זוהר.

"שמעתי על התנוחה הזו אבל אף פעם לא ראיתי. אני רוצה לראות איך זה נראה." 

"אני לא אחזיק מעמד. אני אגמור מלכתי." נאנח זוהר.

"אני חושש שגם אני לא אצליח להתאפק." אמר שוקי בשקט, מביט בחרדה בפני.

"זה בסדר בחורים, תעשו חיים. עכשיו תורכם." אמרתי בנדיבות.

שוקי שיפד את עצמו על הזין של זוהר ותוך כמה דקות הכל נגמר. הם גמרו יחד ואז התנשקו, וכשראו שאני מביטה בהם בחיוך הסמיקו כמו ילדים נבוכים.

שלחתי את שוקי להתקלח ראשון כדי שאוכל לשוחח עם זוהר. הבטנו זה בזה ולא ידענו מה להגיד.

"זה לא מעצבן אותך לראות אותי איתו ענתי?" שאל לבסוף זוהר, מנצל את העדרו של שוקי ופונה אלי כאל בת זוגו וארוסתו ולא כאל מלכה.

לא כעסתי עליו. נכון שזה היה מחרמן ונעים להיות מלכתו, אבל לפעמים התגעגעתי להיות סתם ענתי שלו, ורציתי לוותר על כל גינוני הטקס והוא הרגיש בזה תמיד וכיבד את רצוני.

"אם צריך לבחור ענתי אני בוחר בך. את יודעת שאת... שאני ואת..." הוא הסמיק וגמגם בצורה מתוקה, וכשהודיתי שמראה שניהם, מתענגים זה על זה, מדליק אותי בטירוף, כרע על ברכיו ודחף את לשונו בין ירכי.

שוקי חזר בדיוק כשגמרתי בפעם השלישית, ואז זוהר הלך להתקלח ושוקי המשיך בדיוק איפה שזוהר הפסיק. בקיצור, חגגנו כל הלילה.

מזל שהסשן של הבוקר כלל רק קניית מגפים חדשים וכמה בעיטות וצביטות בישבנו של הקליינט שבא על סיפוקו מבזבוז כספו על קניית בגדים למלכות צעירות וגנדרניות.

מאז הכל הלך למישרין, לא שעשינו חגיגות כאלו כל יום. הסתפקנו בפעם בשבוע בערך. רוב הזמן עבדנו ונפגשנו רק כדי לבלות יחד.

כשבילינו יחד ראינו טלוויזיה, שיחקנו קלפים, או שטיילנו ודברנו וצחקנו יחד. לפעמים שוקי היה נשאר בחדר שלו, ולפעמים זוהר היה מביא אותו. הוא החליט על כך לפי רצונו ואני לא התערבתי. למרות שנחשבתי למלכה של שניהם שלושתנו ידענו ששוקי הוא העבד של זוהר ואני הנחתי למצב כפי שהוא.

די מהר התרגלתי לחיים בשלושה. זה היה נוח להפתיע והייתי מרוצה לדעת שבימים שאני עייפה או סתם רוצה להיות לבד זוהר לא משוטט בודד. 

שמתי לב שזוהר לא מניח לשוקי להישאר איתי לבד, ואולי שוקי היה זה שלא היה מעוניין להיות איתי בלי זוהר? לא ידעתי והעדפתי לא לשאול. 

במשך כמה חודשים הכל התנהל כהלכה. החשבון שלנו תפח ופרח, הקליינטים עמדו בתור כדי לקבל סשנים עם מלכה בעלת שני סאבים יפי תואר וצייתניים, וכולם, כולל רקס, היו שבעי רצון ואז...

מה שקרה אז ומה עשינו יספר שוקי. הגיע הזמן שנשמע גם אותו לא? 

רק האהבה תנצח

הסיפור על הזמן שבילינו יחד באחוזת רגינה כמעט נגמר ולי ניתן הכבוד לספר את סופו - האדון הראשון שלי שלימד אותי הכל עזב אותי בשביל אישה, והמלכה שניסיתי לרצות ועשיתי הכל כדי להשביע את רצונה עזבה אותי למען גבר. כל זמן שהייתי איתם עשיתי הכל כדי להיות עבד נאמן והגון, אבל שום דבר לא עזר, שוב נעזבתי לנפשי.

להיות דו מיני אומר ליהנות כפליים, אבל גם להתבאס פעמיים.  

אומרים שבדס"מ עושים באהבה או לא עושים בכלל. פעם חשבתי שזו סתם סיסמא שטותית, ואז פגשתי את זוהר והתאהבתי.

עכשיו הבנתי מה הייתה הטעות שלי, בלי אהבה הכל מתפורר ומתפרק. כנראה שהשיר ההוא צודק ורק האהבה תנצח.

איזה מזל שפגשתי את זוהר המתוק היפה והעדין שהניח לי לאהוב אותו ואת מלכתו ענת.

בזוהר התאהבתי כמעט בלי להרגיש כאילו כבדרך אגב. כשנפגשנו והתחלנו לגור יחד נעשינו חברים ויום אחד, כמה ימים אחרי שנפגשנו, ישבנו סתם ככה וצפינו במשחק כדור רגל, פתאום היה גול מדהים ושנינו שמחנו והתחבקנו כמו חברים ושנייה אחר כך קלטתי שאני אוהב אותו, ממש אוהב אותו.

הלב שלי התכווץ במתיקות כזו כשהוא חייך אלי, והזין שלי... טוב אתם בטח מבינים לבד.

התחילה תקופה שבשבילי הייתה בעת ובעונה אחת גם הטובה וגם הגרועה שבתקופות ואני כבר ידעתי תקופות נפלאות בחיי וגם זמנים איומים. לשמחתי זוהר אהב מאוד לעשות סשנים איתי ועם ענת מלכתו כך שיכולתי להיות איתו זמן רב ככל האפשר, לתמוך בו ולעזור לו ברגעים קשים ומביכים, ואין אף סשן שאין בו רגעים כאלו שבהם היית מעדיף להיות במקום אחר. כמה שלא תתכונן ותשתדל תמיד יש קטעים לא צפויים, בעיקר עם קליינטים חדשים.

עם הזמן למדתי להכיר את ענת מלכתו של זוהר, ואם קודם רק התפעלתי מיופייה ומגופה הסקסי הרי שכעת כשהכרתי אותה יותר לעומק, ואני מדבר על נפשה בלבד, סוטים שכמותכם, גילית שאני מעריך אותה מאוד, וככל שאני מסוגל לאהוב נשים אני אוהב גם אותה, ולא רק בגלל שזוהר אוהב אותה אלא בגלל שהיא באמת אישה יפה, עדינה ומדהימה, וכמוני, גם היא אוהבת מאוד את זוהר.

אדם אחר אולי היה מקנא, אבל אני שיודע כמה מעט אהבה אמיתית יש בעולם וכמה קשה למצוא מישהו שבאמת יאהב אותך אסיר תודה על כל הזדמנות לאהוב ולהיות נאהב, ולא מבזבז את זמני וכוחות הנפש שלי על קנאה טיפשית ומיותרת.

רקס יכול לדבר כמה שהוא רוצה על שירות לציבור וכל זה, אבל העובדה היא שהשוהים באחוזת רגינה עובדים בתעשיית המין. כלומר, אנחנו זונות, וזונות לא יכולות להרשות לעצמן להרגיש קנאה. יש מעט מאתנו שצריכים לשרת הרבה קליינטים וכולם רוצים להשתמש בגוף שלנו. אם לא נתמוך זה בזה ונהיה שם אחד בשביל השני לא נצליח להחזיק מעמד בעבודה הקשה הזו.

המלכה מריצה שתיעבה אותי יותר ויותר מיום ליום והתאכזרה אלי במין נקמה טיפשית בכל הגברים שבעולם לא הבינה את העובדה הפשוטה הזו. אחרי שעברתי את שלב הכעס עליה ועל אכזריותה וטיפשותה שבלטו עוד יותר נוכח התנהגותה הענוגה של ענת התחלתי לרחם עליה.

כשהיא זרקה את הפצצה שלה והחליטה לעזוב ניסיתי לשכנע אותה שלא תעשה את השטות הזו. "בעוד כמה זמן את תתגעגעי לרקס." ניבאתי לה, "כמה זמן תוכלי לסבול את השמן המגעיל הזה? הוא יכול להיות אבא שלך והוא אולי קורא לך מלכה, אבל מתייחס אליך כאל רכוש. את לא תאהבי להיות סגורה בדירה המפוארת הזו מריצה, אל תעשי את זה."

כמובן שהיא לא הקשיבה. גם רקס ניסה לשכנע אותה, אבל היא אטמה את אוזניה והוא ויתר.

אחרי שהיא עזבה את משרדו הוא אמר לי מיד שאני יכול לעזוב איתה או בלעדיה, אין לו שום טענות אלי, אבל הוא מצטער, אני לא יכול להישאר לבד בלי אדון או גברת.

"אני יכול להיות דום בעצמי." הצעתי.

רקס חייך וליטף את לחיי. "אני חושש שאין לך את זה יקירי." אמר בחביבות, "למה שלא תעזוב, חסכת לך סכום יפה ו..."

התחלתי לבכות והוא נאנח והתיישב. "זה בגלל זוהר או ענת?" שאל ברוך.

"בעיקר זוהר." התייפחתי, "אבל גם אליה אני נורא אתגעגע."

"אז תציע להם להיות העבד שלהם." אמר בפשטות.

רעדתי מפחד כשעשיתי את זה, יודע היטב שבנושא הזה לענת תהיה המילה האחרונה, ולמה שהיא תרצה עוד מתחרה על גופו וליבו של זוהר? הרגע שבו היא הסכימה לצרף אותי אליהם היה הרגע המאושר בחיי.

לנצח אהיה אסיר תודה לה על נדיבותה וטוב ליבה, ובכל זאת, ברגע שנוצרו חילוקי דעות בינה לבין זוהר עמדתי לצידו. ההצדקה היחידה שיש לי להתנהגותי היא שהיו מעורבים בדבר עוד נפשות, ושלמרות דבריה המפורשים שהיא לא רוצה, ידעתי שהיא כן רוצה, ושבסך הכל אני פועל לטובתה גם אם בעל כורחה.

זה קרה כשנה אחרי שהמלכה מריצה עזבה. זוהר התפרץ לחדרנו המשותף והטיל את עצמו על המיטה, זועם וכעוס כמו שלא ראיתי אותו מעולם.

"היא כל כך עקשנית!" צרח, "אוף!"

"מה קרה?" נבהלתי. בדרך כלל הוא היה חוזר מהפגישות עם ענת מותש, אבל מחייך ומאושר.

"ענת בהריון." הודיע לי, "והיא לא מסכימה בשום פנים ואופן!"

המחשבה הראשונה שעלתה במוחי המטופש הייתה שהוא רוצה לאלץ אותה לעשות הפלה ומיד יצאתי לעזרתה של המלכה. "היא צודקת! שלא תעיז להכריח אותה!" צעקתי, והייתי קרוב יותר מכפי שנעים לי לחשוב לחבוט בו. איך הוא מעז לדרוש מהמלכה שלו להפיל?

הוא נעמד מולי, סמוק מכעס. "אידיוט! זה יכול להיות גם הילד שלך!" צעק עלי, ובצדק, אם כי רוב הסיכויים הם שההיריון היה ממנו, למרות שהיה הלילה ההוא לפני שלושה חודשים כשחזרנו מההצגה ההיא שתויים מעט ועליזים מאוד ו... הרבה לא זכור לי מאותו לילה, אבל יכול להיות...

"הלוואי וההיריון הזה היה ממני." אמרתי בחוצפה שהדהימה גם אותי, "כי אתה לא ראוי להיות אבא. באיזו זכות אתה דורש ממלכתך לעשות הפלה? רוצח שכמוך!"

פיו של זוהר נפער לעיגול מושלם שהביע תדהמה ואפילו עיניו התעגלו מרוב פליאה.

"שוקי! דביל שכמוך!" צעק וכרך את זרועותיו סביבי, "אם לא היית כזה סתום הייתי כועס  עליך, זו היא שרוצה לעשות את ההפלה! אני מוכן להוריד לה את הירח רק כדי שתסכים ללדת."

"אני באמת דביל, סליחה זוהר." בצעתי פליק פלאק מנטאלי לאחור ונחתי שוב על קרקע המציאות. (רק לתינוק יש את היכולת לשלוט באופן כזה במבוגרים עוד לפני שהוא נולד). "באיזה חודש היא?" עברתי לפסים מעשיים.

"עוד מעט בשלישי." ענה זוהר בזעף, "עוד מעט יתחילו לראות את ההיריון, ולדעתי זה קרה אז, כשחזרנו מההצגה ו..." החלפנו מבט ושנינו הסמקנו.

באותו לילה פרוע ענת עישנה מעט חשיש ופרקה כל עול. היא רכבה על שנינו לסירוגין, מניחה לנו לגמור בתוכה בלי אמצעי הגנה בטענה שנמאס לה להתנשק דרך צעיף, ואנחנו שהיינו מסטולים לא פחות לא הצלחנו להתנגד לה.

"טוב." אמרתי בפסקנות, "אין מצב שהיא מפילה, לא חשוב מי האבא של התינוק. אתה חייב להציע לה נישואים ולקחת אותה מפה מיד. אחוזת רגינה זה לא מקום לגדל בו תינוקות."

"ומה יהיה אתך אם נתחתן?" כרך זוהר יד על צווארי והניח את ראשו היפה על כתפי.

"אני לא חשוב פה!" אמרתי בתוקף למרות שהרגשתי שליבי נשבר בקרבי למחשבה שהם יעזבו אותי, " זה לא הזמן להיות אנוכי, תציע לה נישואים מיד, התינוק חשוב יותר מאתנו."

"אבל היא לא רוצה להתחתן איתי וללדת את התינוק." ילל זוהר.

"בטח שהיא רוצה, אחרת היא לא הייתה נכנסת להריון. דברים כאלו לא קורים במקרה. היא אולי לא מודעת לזה, אבל היא רוצה להיות אימא, ואנחנו נספק לה את רצונה גם אם היא לא יודעת מה היא רוצה!" אמרתי בעקשנות, ומרגע זה ואלך לא הפסקתי לחתור למטרתי מגלה נחישות שלא ידעתי שמצויה בי. זה לא היה קל, אני מודה. היא התעקשה, וצעקה, והתרתחה, ואפילו סטרה לזוהר בפעם הראשונה כשהציע לה נישואים.

"ומה יהיה עם שוקי?" רתחה מכעס, "איך אנחנו יכולים לעזוב אותו פה לבד?"

התערבתי בויכוח ואמרתי בתוקף שאני לא חשוב, וגם אם אהיה עצוב וזה יהיה נורא בשבילי להישאר בלעדיהם הרי שקודם כל צריך לחשוב על טובת הילד ו...

"אתה תשתוק!" צעקו עלי שניהם. מוכיחים לי שאסור להתערב בויכוח בין בני זוג.

"אין מצב שאתה לא בא אתנו! אני לא מוכנה להשאיר אותך כאן!" הצהירה ענת ובכתה, שוברת את לב שנינו.

זה היה רק הויכוח הראשון שאחריו באו עוד הרבה ויכוחים, דמעות וצעקות. הרבה דלתות נטרקו וגם כוס אחת או שתיים התעופפו באוויר, ובכל זאת לא הצלחנו להחליט מה לעשות. אנחנו התעקשנו והיא התעקשה ולבסוף החלטנו ללכת להתייעץ עם רקס.

לתימהוני הוא קרן מנחת כששמע שענת בהריון ומיהר לאחל לה מזל טוב, נחרד לשמע ההצעה שהיא תפיל, ואפילו נזף בנו שעדיין לא פנינו לרופא לבדוק שהכל בסדר.

הוא הסכים מיד לשחרר אותנו מהחוזה ואמר בנדיבות של מלך אמיתי שאחרי הלידה, אם נרצה ואם יתאים לנו, נוכל לבוא לסשנים באחוזה, אבל כעת מובן שעל שלשתינו לעזוב מיד, ובמקרה יש לו בשבילנו בית קטן ומבודד מעט שיתאים לסידור המיוחד שיש לנו.

במשך כמה ימים הכל נראה ורוד, ואז התברר שענת בהריון עם תאומים והיא שוב נתקפה בהיסוסים.

"אני אהיה שמנה ומכוערת ואף אחד לא ירצה אותי יותר." יבבה, "אני אהיה ענקית ואחרי הלידה אני אהיה רק אימא מוזנחת ואתם לא תאהבו אותי יותר."

כרעתי על ברכי לפניה ועיסיתי את כפות רגליה העדינות בעוד זוהר מבריש את שערותיה, ושנינו נשבענו לה שכעת כשהיא הרה היא יפה מתמיד - מה שהיה נכון - שהיא זוהרת פי כמה בגלל ההיריון, ונשבענו לה שאחרי הלידה נעשה הכל למענה - ננקה ונבשל ונטפל בתינוקות ושלנצח היא תהיה מלכתנו הנערצת. 

החתונה התקיימה באחוזת רגינה. רקס סגר את האחוזה ללילה אחד ונישואיהם של זוהר וענת נחגגו בפאר ובשמחה גדולים כשכל העובדים של האחוזה, כולל העבדים, מוזמנים.

חשבתי שאת ליל הכלולות הם יבלו לבד, אבל שניהם התעקשו שגם אני אצטרף למיטה הענקית של מלכתנו ו... צר לי לבשר לכם, אבל אחרי שהגענו סוף סוף למיטה ופתחנו את כל המתנות וגמרנו את כל השמפניה פשוט נרדמנו, הרוסים מעייפות, אבל פיצינו את עצמנו על כך בבוקר שלמחרת.

אני שמח לבשר לכם שענת ההרה הייתה לא רק יפה וזוהרת מהרגיל אלא גם מלאת תשוקה ויצירתית יותר מתמיד והיא הצליחה להתיש את שנינו.

וזה בעצם סוף הסיפור – אחרי החתונה עברנו לבית שמצא לנו רקס. אני הוצגתי בפני השכנים כדייר שגר בדירת הקרקע של הזוג הצעיר והיפה שעבר לגור בבית הקטן והנחמד שבימים אלו אנחנו גומרים לשלם את מחירו.

ענת ילדה בקלות את התאומים היקרים שלנו - בן ובת מקסימים, אדמוניים כמותה - ומזל שמריצה נכנסה לחדר הלידה יחד אתה כי שנינו ברחנו משם כל עוד נפשנו בנו ברגע שהלידה התחילה.

אנחנו גרים שם כבר כמה שנים, וכולם כבר התרגלו לנוכחותי. אף אחד לא משתומם עוד לראות שגם אני מטפל בילדים של בעלי הבית שלי. הרי אני מכיר אותם מאז שנולדו. מידי פעם אנחנו נוסעים לעבוד באחוזת רגינה, ותנחשו את מי אנחנו משאירים בתור שמר טף לילדים? כן, את המלכה מריצה שמניחה בצד את השוט שלה והופכת רק לערב אחד לדודה מריצה הנחמדה.