עוקבים

יום חמישי, 11 בינואר 2018

1. ג'ינג'י

1. החלטה ספונטנית
"יש לו זין כזה גדול." פרש אמיר את זרועותיו, מרחיק אותן זו מזו לגודל לא סביר בעליל.
"נו, באמת, לא הגזמת? וחוץ מזה הוא רזה מידי לטעמי."
"אתה פסיכי ג'ינג'י." פסק אמיר, "פעם הוא היה באמת שמן, אבל מאז שהוא יצא מהארון והתגרש הוא עבד על עצמו, ועכשיו הוא נראה פשוט נהדר, ואם הוא יוריד סוף סוף את השערות המגעילות האלה..."
"הוא יראה כמו עוף מרוט."
"אבל עוף עם קוביות." צחק אמיר שכרגיל כבר היה מסטול בשלב הזה של הערב.
"לא אוהב עוף, וקוביות אני רוצה רק בשוקולד, לא בגבר."
"כן, והוא גם בצבע שוקולד בדיוק כמו שאתה אוהב." צחקק אמיר בטיפשות.
"וגם עם חבר, בדיוק כמו שאני לא אוהב."
"זה לא הפריע לך אצל אריק." הזכיר לי אמיר שתמיד חייב להגיד את המילה האחרונה.
"זה כן הפריע לי, אבל הייתי נורא חרמן אז, ואריק הוא בדיוק הטעם שלי... נסחפתי וחבל." הודיתי, לקחתי מאמיר את פיית הנרגילה ומילאתי את ראותי באוויר מתוק, "אבל לא עוד." הבטחתי, והלכתי לישון כדי לקום רענן ובכושר לעבודה שאמיר סידר לי, לצבוע את הדירה של מועלם עם הקוביות והזין הכזה גדול, שחי עם בחור חמוד, ושאיתו אני לא מתכוון לפשל כמו שעשיתי עם אריק.
דפקתי בדלת שוב ושוב ואיש לא ענה, בסוף נכנסתי פנימה ומצאתי את מועלם שוכב ערום באמבטיה, נוחר. הזין שלו לא היה כל כך גדול כמו שסיפר אמיר, אבל הוא בהחלט היה מכובד מאוד, הוא היה יכול בשקט לככב בסרט פורנו.
למהנדס הרוסי החמוד שגר איתו, עיניים כחולות, שער שחור ומשקפיים חנוניים בצורה סקסית - ציטוט מדויק של אמיר - לא היה זכר.
ירדתי לפיצוציה ומצאתי שם את העובד של מועלם, דרוזי אחד שקרא לעצמו רפי, והיה ממורמר מאוד כי מועלם היה צריך להחליף אותו כבר לפני שעה, והוא לא הצליח להעיר אותו והוא כבר עמד לאחר ללימודים...
הוא היה נורא עצבני וקילל בשטף מרשים, מעשיר את אוצר הקללות שלי בערבית, אבל ברגע שהצעתי לו להחליף אותו הוא נרגע ונעשה מיד מעשי וממוקד, נתן לי כמה דפים מודפסים בצפיפות שהכילו את ההוראות לעובד המתחיל בפיצוציה, הוסיף עוד כמה הנחיות בעל פה, ואפילו נתן לי את מספר הנייד שלו, "אבל רק למקרה חירום." הזהיר אותי, והסתלק לדרכו בחיפזון.
עד הצהרים הייתי כל כך עסוק עד שאפילו להשתין לא היה לי זמן. ההברקה הספונטנית שלי שבזכותה הפכתי במחי החלטה פזיזה אחת מצבעי לא יותר מידי עסוק למוכר קולה, סיגריות, וופלות ובמבה ותביא גם בייגלה על הדרך, איבדה לאט לאט את האטרקטיביות הראשונית שלה.
גיליתי שלעבוד בפיצוצייה זה ממש  קשה, תוזזתי קשות מפה לשם, מתרוצץ בכל רחבי הפיצוצייה הקטנה והדחוסה, מנסה להשביע את רצון כולם ונכשל רוב הזמן. דווקא ההיפראקטיביות שלי, שגרמה ייאוש להורי ולמורי, הייתה לי הפעם לעזר. הצלחתי לעשות כמה דברים בבת אחת, לשרת את כל הלקוחות שצבאו על הפיצוצייה, וגם ללמוד תוך כדי כך איפה, פחות או יותר, מונח כל דבר, וגם כמה הוא עולה, ורגע לפני שקרסתי, מותש מרעב ומעייפות - מצב נדיר אצלי - צץ מועלם, מפהק ורגוע, והציל אותי.
הוא קיבל את נוכחותי ואת ההסברים שלי לזה שאני מאחורי הדלפק, מחפש נואשות מסטיק בזוקה, ולא על סולם, מסייד תקרות, בלי שום השתוממות, ועבדנו יחד עד שהגיע גיא זהוב התלתלים ונעץ בי מבט תוהה, "מי זה הג'ינג'י הזה?" שאל בחשדנות והביט כה וכה, "איפה גרי?"
"גרי עזב." אמר מועלם בכבדות, "וזה אה... זה הצבעי."
"עודד." הושטתי יד ידידותית לגיא שלחץ אותה אחרי היסוס קל, הביט בי במורת רוח ושמט אותה בחיפזון מעליב, טוב, אי אפשר להאשים אותו, היא הייתה דביקה מתערובת של קולה ושוקולד, אל תשאלו, סיפור ארוך.
"מה זאת אומרת עזב? עזב לאן?" תקף שוב את מועלם.
"לאיטליה." אמר מועלם בפשטות, "ואני אשם, בסדר? עכשיו שתוק כבר, תן לי לסגור את הקופה ותעזור לעודד להעביר את הקולה מהמשטח בחוץ למדפים."
"מה עובר עליו?" לחש לי גיא והתחיל לסחוב ארגזי קולה מהמשטח, שם פרק אותם הספק, לעבר המדפים.
"אין לי מושג, אני בכלל לא מכיר אותו, בעצם באתי לצבוע את הדירה שלו, אבל רפי היה חייב ללכת ללמוד, ומועלם ישן אז לקחתי החלטה ספונטנית ונעשיתי מוכר בפיצוציה."
"וואלה?" צחק גיא, "איזה מספר אתה, מה קל יותר, למכור בפיצוציה או לצבוע קירות?"
"אני עוד לא סגור על זה, נראה, כמה הוא משלם לך לשעה?"
"מועלם לא משלם כי הוא לא בעל הבית, הוא רק האחראי, והתשלום תלוי בשעת משמרת." הסביר לי גיא את עובדות החיים, "אבל יפה שהגדלת ראש והצלת את התחת של המרוקאי העצלן הזה."
"מרוקאי עצלן תקרא לחבר שלך." צץ מועלם מאחורינו, הכניס לגיא כאפה שבקושי דגדגה אותו וקרא לו בלונדה סתומה. הם החליפו עוד כמה עלבונות שהוכיחו לי שהם חברים טובים ומכירים זה את זה ממש טוב, ואפילו לעומק, ואחר כך מועלם אמר שאם הוא לא ישתה קפה עכשיו, ברגע זה ממש, הוא יתפגר בו במקום, אמר שלום לגיא, עלה לדירתו, ואני אחריו.
הוא הכין לשנינו קפה, הודה לי שהחלפתי אותו, ושאל מתי נוח לי לצבוע.
"מחר, אני חושב." אמרתי ובדקתי את היומן שלי למרות שידעתי שאני פנוי ושאין לי שום עבודה חדשה באופק, אבל לא רציתי שהוא יחשוב שאני קל להשגה.
"מה דעתך להמשיך לעבוד בפיצוציה?" הפתיע אותי מועלם, פתח חבילה של וופלות לימון, הדף אותה לאמצע השולחן, אמר לי להתכבד, ואכל שניים על כל אחד שלי, נוזף בעצמו שהוא הורס את הדיאטה, ובכל זאת ממשיך לזלול.
"מתאים לי לעבוד בפיצוציה, אבל הבעיה היא שאני ישן בינתיים במיטה של השותף של אמיר שנסע לחודש לחו"ל, ואני צריך לעזוב בעוד יומיים כי הוא עוד מעט חוזר, ואני לא חושב שאני אצליח למצוא דירה בתל אביב אז אני באמת לא יודע...
"למה שלא תגור פה, איתי." שאל מועלם והחווה בידו תנועה רחבה שכללה את כל מרחב הדירה הקטנה והדחוסה שהייתה בעצם מעין מחסן שהוסב בדוחק לדירה.
"איפה?" שאלתי והבטתי סביבי.
הוא קם בכבדות, התנודד לרגע על מקומו ועצם את עיניו. "שתיתי יותר מידי." אמר, נאחז בשולחן הרעוע וניסה לחייך.
"אתה בסדר?" שאלתי, מודאג, ומה אם הוא יתעלף לי פתאום?
"לא." אמר מועלם, "אבל לא נורא. כבר המון שנים שאני לא בסדר, אני כבר רגיל לזה." ופתח דלת אחת שנחבאה למחצה מאחורי וילון בצבע כתום מחריד, חושף חדרון קטן שמזרן חשוף היה מוטל על רצפתו. לצד המזרן עמד כסא פלסטיק לבן, ליותר מזה לא היה מקום בחדר הקטן שנראה כמו חדר של אסיר.
"גרי רצה שנעשה מזה חדר ארונות." אמר מועלם בקול עמום, ונשען על  המשקוף, "היו לו תוכניות... הוא רצה שנעצב את המקום הזה... יש שרטוטים ורשימות באיזה מקום." הביט כה וכה, כאילו ציפה שהתוכניות יתגשמו מהאוויר ויופיעו לפנינו.
"הדירה לא גדולה, אבל יש לה פוטנציאל." ניסיתי להיות חיובי, "קצת צבע ורהיטים יותר נורמאליים... כמה אתה משלם עליה?"
"כלום. זה חינם. חלק מהשכר שלי." הסביר מועלם, "ככה סיכמתי עם הבעל בית בתנאי שאני מטפל בהכל ולא מבלבל לו את המוח עם העובדים והספקים, הוא מתעסק עכשיו בבניית של מרכז קניות או משהו והוא רק רוצה שיתנו לו לעבוד בשקט."
הסתובבתי בדירה, מחפש את התוכניות של גרי שנעלמו כנראה יחד איתו, וחשבתי. הדירה הייתה קטנה למדי, בקושי שבעים מ"ר, והתקרה שלה הייתה נמוכה מידי לטעמי. גם החלונות ממש זעירים, אבל היא הייתה בתל אביב ובמקום טוב, ונכון שבטח היה בה חם להחריד בקיץ, אבל מצד שני דירה חינם בתל אביב, ועוד מעל מקום העבודה...
"בטח חם פה נורא בקיץ." שיערתי.
"נכון." הסכים מועלם, "אבל תמיד אפשר לקנות מזגן."
"אני שונא לישון עם מזגן. יש פה יציאה לגג?"
"כן," הורה מועלם על ריבוע פח צבוע לבן באמצע תקרת החדר המרכזי שהיה גם מטבח, גם חדר אוכל, וגם סוג של סלון. שלוש דלתות נפתחו ממנו, אחת לחדר שינה קטן, אחת לחדרון שהכיל מקלחת שירותים ואמבטיה, ואחת לעוד חדר שינה עוד יותר קטן, שם אני הייתי אמור כנראה לישון. הקירות המתקלפים היו אפורים מפיח, והמטבח היה עתיק, דביק ומגעיל, ובמקום מרצפות הרצפה הייתה סתם בטון אדמדם מוחלק כמו במחסן, אבל זה היה בתל אביב, וזה היה חינם, והמבט על פניו של מועלם נראה נואש ועצוב כל כך כשבחן אותי, מסתובב ובוחן את הדירה, עד שלא יכולתי להגיד לו מה אני באמת חושב, שזו לא דירה אלא מחסן, ולא מתאים לי לגור בחור כזה, ובמקום אמרתי, "נו, בסדר, אפשר לנסות, אני מקווה שאתה לא מעשן?"
"אני מנסה להפסיק." אמר מועלם, "הבטחתי לגרי..." הוא נאנח, "אני כזה זבל." הצהיר, ולקח עוד וופל.
אני מניח שהייתי צריך לשאול אותו למה הוא כזה זבל, ואולי לנסות לנחם אותו או משהו, אבל לא בא לי. רציתי להתקלח, לאסוף את חפצי מאמיר ולסדר אותם במקום החדש, ואולי גם לישון קצת?
הצלחתי לבצע כמעט את כל התוכניות שלי, העברתי את חפצי במונית מהדירה של אמיר לדירה מעל הפיצוצייה, התקלחתי ופרשתי סדין על המזרן, ואפילו שכבתי עליו כמה דקות בעיניים עצומות ואז רפי צלצל ואמר שהוא מצטער מאוד, אבל הערב הוא לא יכול להגיע, ושנסתדר בלעדיו.
"בן זונה." אמר מועלם שישב וזלל וופלים בזמן שאני התרוצצתי הלוך ושוב.
"אז מי יעשה את משמרת הערב?" תהיתי.
"אני." אמר מועלם וקם, מנער מעליו פירורי וופל, "תישן עכשיו ותבוא להחליף אותי בעשר בלילה." החליט, וירד למטה. ניסיתי לישון קצת, אבל לא הצלחתי. בסוף קמתי ושטפתי את הרצפה, סידרתי קצת את המטבח, ועשיתי רשימות של מה צריך לעשות כדי לשפר את המקום העלוב הזה, אפילו בישלתי מרק, ובעשר בלילה ירדתי למטה לעזור למועלם.
"שמתי חלק מהבגדים שלי בארון בחדר שלך כי אין לי ארון, ואצלך היה המון מקום." אמרתי לו.
הוא הניד בראשו בפיזור נפש, והמשיך לבהות בטלוויזיה.
"אתה בסדר?" שאלתי, "רוצה ללכת לנוח קצת? נראה לי שמאוד שקט עכשיו, אני חושב שאני אסתדר לבד בלי בעיות."
"לא, עדיף שלא, בעוד שעה יהיו יותר אנשים, כל אלא שיוצאים מהצגה שנייה עוברים פה." אמר והמשיך לבהות.
"איך אתה מרגיש?" שאלתי ונגעתי בכתפו, "הראש בסדר? כואב לך?"
"כן, כן, אני בסדר, תודה." ענה מועלם בקוצר רוח, והתרחק ממני כאילו לא יכול היה לשאת את מגעי.
זה היה טיפה מעליב, אבל החלטתי לא לקחת ללב, אחרי הכול החבר שלו הסתלק במפתיע רק אתמול והוא בטח מבואס וזה...
קיוויתי שהוא יהיה יותר חברותי בעוד כמה ימים, אבל זה לא קרה, הוא המשיך להיות קודר ומסוגר בעצמו, אדיש לגמרי למה שקורה סביבו.

2.  בלונדיני טבעי
מכירים את זה? או שאתה סובל מיובש גמור וטרמינלי ואין לך שום הצעות ולאיש לא אכפת אם אתה מת או חי, או שבבת אחת כולם רוצים אותך ומחזרים אחריך ואין לך רגע לנשום, לא יודע למה זה ככה, אבל עובדה, החיים הם עסק חסר איזון.
או שאולי אלו רק החיים שלי?
כמה ימים אחרי שהתחלתי לעבוד קבוע בפיצוצייה והגעתי להסדר נוח ומספק עם רפי, ואפילו התחלתי להתרגל לשתקנות הקודרת של מועלם החליט פתאום גיא שהוא מעוניין בי, ולא סתם לסקס כמו שמקובל אלא שהוא מאוהב בי, ועד שהתאוששתי מהרעיון שיש הומו שרוט עד כדי כך שהוא מעוניין בקשר שיש בו יותר מסקס (ועוד איתי!) התקשר פתאום אמיר ואמר שהוא חייב אותי, ודחוף!
"אל תגיד לי שגם אתה מאוהב בי?" התנפלתי עליו על לא עוול בכפו ומיד התחרטתי, זה לא היה הוגן, בדרך כלל אני אדם די רגוע, אבל עצבי התרופפו מאז שגיא התחיל ללטוש בי מבטים מוזרים ולשחרר לכיווני הצהרות משונות. כל מה שרציתי ממנו זו מציצה שגרתית לשחרור לחצים ופתאום הוא התחיל לחשוף בפני את הסטיות הפרועות שטיפח בסתר ליבו על זוגיות מונוגאמית, ומערכות יחסים... אני מופתע כל פעם מחדש לגלות עד כמה מוזרים בני אדם יכולים להיות.
"מה?" התלהב אמיר, "מאוהב בך? יש מישהו שמאוהב בך? מי זה? אני מכיר אותו?"
"אמיר, תפסיק. אימא שלך לא אמרה לך שלא יפה לרכל?"
"לא, היא הייתה עסוקה מידי בלהתרגז עלי שאני משתמש באיפור שלה, ואל תשאל מה היא אמרה כשניסיתי לנעול את נעלי העקב שלה."
"אני לא שואל, ובבקשה אל תספר לי, לא רוצה לדעת." נחרדתי, "בשביל מה אתה צריך אותי?" החזרתי את השיחה לפסים מעשיים.
"עבודה." התרונן אמיר, "יש לי עבודה ואני צריך עוזר."
"אבל אני כבר עובד בפיצוצייה."
"בחייך, ממתי לשבת על התחת ולמכור במבה נחשב עבודה? אני יודע שיש לך המון זמן פנוי, תקצץ קצת בזמן האיכות עם הזין שלך ובוא להרוויח כסף, ואם המאוהב שלך הוא בחור חזק תביא גם אותו, אני צריך כמה שיותר ידיים עובדות."
"אל תדבר שטויות, אין פה אף מאוהב, ובכלל, ממתי הומואים מאמינים באהבה?"
"בכסף הם מאמינים?" קצרה רוחו של אמיר.
"בכסף כן."
"אז קדימה, תזיזו את התחת כי בעלי הבית שלי רוצים לחגוג את חנוכת הבית המשופץ שלהם בסילווסטר 2000 וזה רק עוד חודש וקצת, ויש המון עבודה, אתה בא או לא?"
"בא, בא, רק תגיד לאן?"
"לדירה של השמן והרזה, זוכר אותם?"
"בטח, הרי צבעתי שם לא מזמן, אבל עד כמה שידוע לי הדירה הזו בכלל לא שלהם."
"עכשיו כבר כן, הם קנו אותה, והם רוצים לשפץ אותה לטעמם. זה כסף טוב ג'ינג'י, והם יתנו בונוס אם נסיים עד שהם יחזרו בעוד שבועיים מהטיול שלהם בחו"ל. בחייך, בוא, אני אוהב לעבוד אתך, ואם אתה מכיר בן אדם אמין שלא פוחד ללכלך את הידיים תביא אותו גם."
הצעתי לרפי לבוא איתי לעבוד בשיפוצים, אבל הוא נעלב מעצם הרעיון שהוא, בחור שעוד מעט יוכל להצמיד לשמו את התואר עורך דין, ילכלך את הידיים.
"אני בטוח שאם לא הייתי דרוזי לא היית אפילו חולם לבקש ממני לעבוד בעבודה משפילה כזאת." התמרמר, וחזר וכפתר את המכנסיים שרגע קודם כמעט ופשט מעליו.
"מה, אתה פסיכי או מה?" התעצבנתי, "מה משפילה? הרי גם אני אעבוד אתך, וחוץ מזה תקבל עליה כסף טוב, מה שייך בכלל אם אתה דרוזי, או ערבי או..."
"לא מוכן ודי, וגם להזדיין אתך לא מוכן יותר. אני הולך להתחתן עוד מעט וכל העניין הזה של סקס עם גבר מגעיל אותי." הפתיע אותי רפי שרק לפני כמה ימים, כטוב ליבו בסקס ובחשיש הכריז שהוא לא ייכנע ללחץ המשפחתי להתחתן, הוא יצא מהארון מיד אחרי שיקבל תואר, יעזוב את הכפר ויפסיק להיות תלוי בבני משפחתו השתלטניים והשמרנים.
"אבל רק בשבוע שעבר אמרת..." פערתי פה בתדהמה, אך לשווא, הוא כבר הסתלק, משאיר אותי עם הזין ביד.
כמה דקות אחר כך דפק גיא על דלת חדרי, דחף פנימה את פניו היפים והבהירים, ועוד לפני שהספקתי להגיד שאני עסוק ואין לי זמן בשבילו התנחל על הפוטון שקניתי אחרי שהעפתי את המזרון המגעיל, וחייך אלי חיוך מדושן עונג. "רפי אמר שאתה צריך מישהו לעבוד אתך בשיפוצים וזה ממש מתאים לי." זרח אלי.
הייתי לי ברירה? אמרתי שבסדר והוא כל כך שמח עד שהציע לי מסג', נשבע שלא יציק לי יותר בהצהרות אהבה סוטות, וכטוב ליבי בעיסוי שהעניק לכפות רגלי הכואבות הצליח, בחלקת לשונו הערמומית, לפתות אותי לבדוק אם הקונדומים הדקים במיוחד שקנה אתמול, ושאמורים היו לא להיות מורגשים בזמן הסקס, מקיימים את ההבטחה.
"תשמע גיא." אמרתי לו אחרי שניסינו את הקונדומים ההם, "יש משהו ששכחתי להגיד לך."
הוא הרים אלי מבט זוהר וחייך אלי חיוך ענקי, "זה בסדר חמוד, לא אכפת לי אם אתה נשא."
"אידיוט, אני לא נשא, מאיפה הבאת את זה בכלל?"
גיא התעצב ועיניו הכחולות והיפות קיבלו גוון אפרורי מלא יגון, "בבקשה אל תכעס עלי ג'ינג'י." התחנן, גורם לי להרגיש כמו איזה גס רוח מרושע. נכון שאני מתנהג ככה לפעמים, אבל אני לא באמת כזה, נשבע שלא.
"אני לא כועס, אבל שכחתי להגיד לך שאף פעם לא זיינתי בלי גומי ולכן אני לא יכול להגיד לך אם הקונדומים שהבאת באמת מוצלחים כל כך."
"אההה..." התבהרו פניו של גיא, "איזה חמוד אתה עודד." קרן לעברי, "ואתה באמת לא נשא?" שאל, והביט בעיני במבט מלא רוך, ממסגר את פני בכפות ידיו בפוזה מתקתקה שרק אלוהים יודע מאין הוא העתיק.
אם הייתי מרשה לו הוא בטח גם היה נותן לי נשיקה על הפה, מחדיר לשון לפי, נעשה שוב משתפך ורומנטי... ואם לא הייתי נזהר מי יודע מה היה קורה אחר כך.
"כרגע אמרתי לך שאף פעם לא זיינתי בלי קונדום." אמרתי בעצבנות והתרחקתי ממנו, "ובבדיקה האחרונה שעשיתי רק ליתר ביטחון לפני חודש קיבלתי תשובה שלילית."
"נהדר." חזרו עיניו של גיא לזרוח בכחול לח ורענן, "אם ככה אז גם אני אלך להיבדק, רק ליתר ביטחון, כי אני בטוח שאני גם אקבל תשובה שלילית, ואז נוכל להיפטר מהקונדומים."
"אבל גיא, רק רגע, ומה אם... כאילו... למה אתה מסתכל עלי ככה?" חקרתי בלי להשלים את השאלה שצצה במוחי מפני שנוכח התמימות הכחולה כשמיים בעיניו לא אזרתי עוז לשאול אם הוא באמת חושב שיש סיכוי שרק בגלל שהוא הצהיר שהוא אוהב אותי (או כל גבר אחר בעצם) אני אסתפק רק בו ואפסיק להזדיין עם אחרים?
"כי אני אוהב אותך." ענה לי הטמבל הזה, מוכיח שלהיות בלונדיני זה לא רק צבע שער, זה גם אופי, ולא רק נשים סובלות מהפגם הזה.
"גיא!" צעקתי עליו וניסיתי לקום, אבל הוא הסתער עלי, ריתק אותי תחתיו, הוא חזק מאוד, וכיסה אותי בנשיקות, הצהיר כמה הוא אוהב אותי, חולה עלי, מת עלי, ובסוף עוד הייתה לו די חוצפה לשאול אם גם אני אוהב אותו.
"גיא." הצלחתי בקושי לנער אותו מעלי ולאלץ אותו לשבת מולי, "אני יודע שאתה בלונדיני טבעי, זה בסדר, זה גנטי, אתה לא אשם שאתה כזה, אבל אולי אתה זוכר מה אמרתי לך רק לפני יומיים על כל השטות הזו של אהבה?"
"אני זוכר כל מה שאמרת ועשית מהרגע שנפגשנו." התמוגג גיא, ולקח את ידי בידו, מלטף אותה ברוך שהעלה את חמתי להשחית.
"יופי, אז למה אתה ממשיך להתנהג כמו דביל ולעצבן אותי עם ההצהרות הטיפשיות האלה?" הזעפתי לעברו פנים.
"כי אני אוהב אותך נורא." השתפך גיא, "אתה כזה סקסי כשאתה כועס." התמוגג, ושוב זינק עלי.
מזל שאמיר הפגין כישרון עיתוי מזהיר ובחר בדיוק ברגע הזה לעלות בדהרה במעלה המדרגות, לדפוק בכוח בדלת חדרי ולצרוח עלי לבוא כבר כי הוא ממהר ואין לו את כל הזמן שבעולם ומה אני מתמזמז שם?
"אני לא מבין למה אתה מגעיל כזה כלפי גיא." נזף בי אמיר כשסיימנו את יום העבודה המתיש הראשון, "הוא נורא יפה, והוא חרוץ מאוד, וחזק... יש לו אחלה גוף." השתפך ברוב רגש, "ראית איזה עיניים כחולות מדהימות יש לו? מה לא הייתי נותן שיהיו לי עיניים יפות כאלה." פינטז, "יש לו עור כל כך חלק ומושלם, הלוואי והייתי יכול ללקק לו את הריבועים." גנח בערגה.
"מאין לך שיש לו ריבועים?" התפלאתי מפני שהיה חורף ועבדנו עם חולצות.
"הצצתי לו כשהוא החליף בגדים." גילה לי אמיר בלי שמץ בושה, ואפילו לא הסמיק. "אני יודע שאתה מעדיף בחורים כהים, אבל גיא ממש מדהים." הצהיר ונאנח, "שקוף שהוא חולה עליך, למה אתה לא נותן לו צ'אנס?"
"מספיק שנתתי לו זין, למה אני צריך לתת לו גם צ'אנס?" התחכמתי והתחלתי לשטוף את המברשות.
"יש אנשים שלא יודעים להעריך את המזל הטוב שלהם." הביט בי אמיר בתוכחה, "אולי אתה יכול להסביר לי מה יש לך נגד הבחור המדהים הזה?" תבע לדעת.
"הוא מעצבן אותי, הולך אחרי לכל מקום, תוקע בי את העיניים הכחולות היפות שלו וכמו איזה סוטה מגעיל מדבר כל הזמן על אהבה, זה מעלה לי את הסעיף." הסברתי.
"אהבה מעצבנת אותך?" סירב אמיר להאמין למשמע אוזניו, "למה? ולמה אתה חושב שלהיות מאוהב זו סטייה?"
"כי אהבה בין שני גברים זו סטייה, וגם שקר עלוב ודבילי שתמיד נגמר רע. אפשר עוד לסלוח על השטות הזו כשנשים מעורבות בעניין, הן לא אשמות, אלה ההורמונים שלהם שמשגעים אותן, אבל אהבה בין גברים? כאילו, מה הקטע? מה זו השטות הזו ובשביל מה זה טוב?"
"אתה לא נורמאלי." צחק אמיר, בטוח שאני מתבדח, "אולי הוא סוטה, אבל הוא עובד טוב והוא חרוץ ורציני אז תשמור על הפה שלך ותשתוק לפחות עד שנגמור לעבוד כי בלעדיו לא נסיים בזמן, אחר כך תעשה מה בראש שלך."
משכתי בכתפי והבטחתי להתאפק ולא להבריח את גיא עד שנסיים לעבוד והוספתי שבטח בעוד כמה ימים, השיגעון המוזר הזה של ההתאהבות יעבור לגיא כמו ששפעת עוברת, והוא יחזור להיות בחור נורמאלי.
טעיתי. עבדנו במשך שבועיים על השיפוצים אצל אריק ובני ובמשך כל אותו זמן גיא הסתובב סביבי, תולה בי עיני עגל כחולות וזורחות, ולא הפסיק להמטיר עלי אותות אהבה מרגיזים שמרטו את עצבי.
ביום שסיימנו השארנו את אמיר לחכות לבעלי הבית שעמדו לחזור בערב לדירתם המשופצת, שבאמת נראתה נהדר, וחזרנו, רק גיא ואני, לפיצוצייה.
גיא המשולהב שקיבל בינתיים תשובה שלילית שמח מאוד שאנחנו לבד ורצה לחגוג עם זיון נטול קונדום ומיד אחר כך התחיל לתכנן את העתיד המשותף שלנו. עצרתי בעדו, אמרתי לו שיש לי משהו להגיד לו, ולפני שהספיק להתאושש נאמתי בפניו את הנאום השחוק של - זה לא אתה, זה אני, וביקשתי ממנו בנימוס לעוף לי מהחיים.
לאכזבתי הוא לא קיבל את זה יפה, בכה ונעלב, ורצה לדעת למה, ומה הוא עשה רע?
"לא עשית שום דבר רע חוץ מזה שאמרת לי כל הזמן כמה אתה אוהב אותי." הסברתי לו, "אני בחור די סבלני, אבל יש גבול לכל דבר ואתה חצית אותו, ובגדול."
"ואם אני לא אגיד את זה יותר?"
"לא יעזור, כי גם כשאתה מתאפק לא להגיד שאתה אוהב אותי מרגישים את זה לפי ההתנהגות שלך, ברגע שאני לידך אתה נעשה נדבק כזה ונחמד, וחוץ מזה אתה גם בהיר מידי, וחלק מידי, ויפה מידי לטעמי, אני מעדיף גברים שנראים ומתנהגים בדיוק הפוך ממך."
"איך הפוך?" חקר גיא בעלבון, "שמנים ושעירים כמו אריק? כהים ואנטיפטיים כמו מועלם?"
"כן, בדיוק כמו אריק ומועלם." הסכמתי.
"אני לא מאמין." הכריז גיא, מפריך בזה את טענתי שבלונדיניים הם פתיים שמאמינים לכל דבר. 
"אז אל תאמין." משכתי בכתפי, "אבל זו עובדה, אתה בחור יפה גיא ואתה גם נחמד, אבל אתה פשוט לא הטעם שלי." הצהרתי, וכדי לחזק את טענתי ניגשתי אל מועלם שבדיוק נכנס לדירה ונישקתי אותו ישר על הפה.
"מה?" הוא נדהם כל כך עד שדחף אותי מעליו בגסות, "מה אתה עושה?" צעק, ולטש בי מבט זועם, "תעזוב אותי, פסיכי אחד."
"אני חולה עליך מועלם!" קראתי וחיבקתי אותו בהתלהבות, ושוב נישקתי אותו.
גיא קילל וברח החוצה, ואני נשארתי עם מועלם שנגע בזהירות במצחי, ושאל מה לקחתי ואם אני בטוח שאני בסדר?
"אני בסדר גמור." אמרתי, שמתי יד על לחיו הלא מגולחת והבטתי בעיניו השחורות, "ממש בסדר." הוספתי ונישקתי אותו שוב.
"זה בסדר, משוגע אחד, אתה יכול להפסיק את ההצגה, גיא הלך." רטן מועלם שתפס סוף סוף למה התנהגתי בצורה מוזרה כזו, וניסה להדוף אותי שוב, אבל לשווא, התעקשתי להישאר צמוד אליו ולא עזרו טענותיו שהוא נורא השמין לאחרונה ושהוא עייף ושאני לא נורמאלי. 
למרות שהסיבה להצגות שעשיתי כבר לא הייתה בחדר המשכתי להתרפק עליו ולגעת בו ולא חדלתי עד שהוא לקח אותי לחדר השינה שלו וסוף סוף גיליתי למה אמיר התרשם כל כך לטובה מהזין של הבוס.

3. סוף מילניום
כשרק התחלתי לעבוד בפיצוציה הודיע לי מועלם שהמקום פתוח כל שעות היממה חוץ משעה אחת בחודש, בבוקר יום שישי האחרון בכל חודש שתהיה מוקדשת לישיבת צוות.
למראה פרצופי המופתע הסביר שזה אומר שכולנו, כל העובדים בפיצוצייה, שמספרם נע בין ארבע לחמישה איש, תלוי במצב ובמזל, נפגשים במטבח שלו, שותים יחד כוס קפה, צוחקים, מתבדחים, מסכמים את החודש שעבר, מספרים חוויות על קליינטים מטורפים במיוחד, מאווררים כעסים וטינות שצברו במשך החודש, ובסופו של דבר מקבלים את תלוש המשכורת ומתכננים את המשמרות לחודש הבא, תוכניות שתמיד היוו בסיס לשינוי ולוויכוחים סוערים.
בדרך כלל ישיבות הצוות היו אירוע רעשני ושמח, אבל לא הפעם, ישיבת הצוות האחרונה של המאה העשרים שבממש במקרה חלה ביום האחרון של דצמבר, כמה שעות לפני פרוץ המילניום החדש, הייתה אירוע מתוח ושתקני שלא כרגיל. אף אחד לא הסתכל לשני בעיניים, והייתה לי הרגשה לא נעימה שכולם חשים מבוכה, ומעדיפים להיות במקום אחר, ושאני הגורם לכך.
מועלם חילק את תלושי המשכורת שהתקבלו הפעם בלי שום מחאות, או לחלופין קריאות שמחה, ובישר לשלושת עובדיו שהביטו בו בפנים קודרות שהלילה כולם מוזמנים למסיבת חנוכת הבית בדירה של אריק ובני שחזרו לפני כמה ימים מטיול סקי בחו"ל, ומשתוקקים לחגוג את פרוץ המילניום החדש בדירתם המשופצת, בחברת כל ידידיהם ומכריהם.
"מה פתאום השמן והרזה מזמינים אותנו אליהם?" שאל רפי בחשדנות, "אני בקושי מכיר אותם." הוסיף, והציץ בשעונו בקוצר רוח. לאחרונה הוא סירב להישאר בתל אביב בסופי שבוע ונסע כל יום שישי בבוקר להוריו בכפר ששכן אי שם על הר הכרמל, ותמיד היה לחוץ לסיים את הישיבה ולנסוע הביתה לפני שהכבישים יהיו פקוקים.
"הם קליינטים ותיקים שלנו." הזכיר לו מועלם, "וג'ינג'י וגיא עבדו אצלם בשיפוצים, הם היו מאוד מרוצים מהעבודה שלהם ורוצים לגמול להם, לדעתי זה מאוד יפה מצידם." ציין, ומיד אחר כך הסביר שבכל זאת אחד מאיתנו יהיה חייב להישאר בפיצוצייה כי אי אפשר לסגור לכל הלילה, בטח שלא בסילבסטר.
"תראו, אני הייתי נשאר פה ברצון ושולח אתכם לחגוג, אבל מאחר ואני חבר של אריק עוד מהצבא, ואנחנו מספקים למסיבה את השתייה וחלק מהכיבוד..." הוא משך בכתפיו בהבעה מתנצלת, מניח לנו להבין שאין ברירה, אחד מאיתנו יהיה חייב להישאר וזה לא יהיה הוא.
"אני לא מוכן להישאר." הכריז רפי בתוקפנות, "לא שאני מת על מסיבות, ועל הזין שלי הסילבסטר והמילניום גם יחד, אבל אני חייב להיות הערב בכפר כי ההורים של ארוסתי הזמינו אותי, והבטחתי להגיע."
"ארוסתך?" הרים גיא גבות בהירות בפתיעה, "אתה מתחתן?" שאל, בוהה בתימהון בפניו של רפי, "עם בחורה?" הוסיף באי אמון, ונעץ מבט משתומם ברפי שהתלקח מיד בעלבון, התפרץ בזעם מופרז, צעק בתוקפנות כמעט היסטרית שאין לו יותר סבלנות לכל השטויות האלה של הפיצוצייה, ואם לא נאה למועלם שיפטר אותו, ועל הזין שלו כל התל אביב וההומואים שלה, הוא חייב לצאת עכשיו, צרח, הרים את המזוודה שחיכתה לו בצד ופשוט הסתלק, משאיר אחריו את זעמו הלא מובן תולה מעל ראשינו כמין ענן של סירחון לא נעים.
אחרי שתיקה מעיקה שנמשכה כמה דקות לא נעימות מועלם התאושש וחזר לבעיה שטרם נפתרה – מי משנינו יישאר לעבוד הלילה?
"תחליטו לבד." אמר, מסרב להחליט, "לי זה לא משנה."
"טוב, אז אני אשאר." אמרנו, אני וגיא, בבת אחת, הגנבנו מבטים חטופים זה אל זה ומיהרנו להשפיל מבט.
"אולי תטילו מטבע." הציע מועלם פשרה.
"לא צריך." קמתי והתחלתי לאסוף מהר את הכוסות מהשולחן, "אני נשאר, וזה סופי."
"אפשר לשאול למה?" שאל גיא והעביר את אצבעותיו בשערו הבהיר,
"אני לא רוצה לפגוש שוב את אריק ואת בני." הכרזתי והישרתי אליו מבט, היו לו תלתלים ממש חמודים, וידיים כל כך יפות... אין ספק שבחור יפה כמוהו ימצא מהר מאוד אהבה אחרת במקומי, עם קצת מזל זה יקרה עוד הלילה, הוא והחבר החדש והמוצלח יותר שלו יוכלו לספר לנכדים איך הם נפגשו במסיבת המילניום, וכמה זה היה רומנטי להתנשק בפעם הראשונה לאור הזיקוקים...
"למה לא?" חקר גיא, ופניו היפים התקדרו, אבל בכל זאת נשארו יפים עד שברון לב. בהיתי בהם מזכיר לעצמי שרק אידיוט יסתבך עם בחור כל כך מדהים, אידיוט ומזוכיסט שנהנה לסבול כאב לב וקנאה. עדיף מועלם השתקן עם הזין הגדול שרוצה רק לזיין ולישון אחר כך בשקט, בלי שיבלבלו לו את המוח בחפירות על אהבה וזוגיות מאשר היפיוף הרגשני הזה.
"כי בפעם הקודמת שעבדתי אצלם בצביעה היה לי סטוץ עם אריק ובדיוק כשסיימנו בני נכנס." התוודיתי, מביט לגיא ישר בעיניים. הן שוב קיבלו את הצבע האפור עגום הזה... לא נורא, מיד אחרי שהוא יפגוש את אהבת חייו הוא ישכח אותי וחיי יחזרו לתקנם.
"אתה רציני ג'ינג'י?" התערב מועלם, "אתה ואריק, באמת?" שאל, ומין זיק של מורת רוח חלף על פניו הכהים שבדרך כלל היו אטומים מרגש.
"אתה לא יודע שג'ינג'י חולה על דובים שמנים ושעירים?" ניסה גיא להתבדח, ואפילו חייך, אבל עיניו נשארו עצובות.
להפתעתי מועלם חש במצב רוחו הרע של גיא וניסה לשפר אותו, "עזוב את הג'ינג'י החרמן הזה." הניח יד מנחמת על שכמו, "בוא נלך יחד למסיבה, שלפחות בסילבסטר האחרון של המאה העשרים יהיה לי בחור יפה להתנשק איתו." חייך אליו, וכרך קווצה בלונדינית משערו סביב אצבעו.
"אחלה." חייך אליו גיא בחזרה, ואמר שהוא ישמח מאוד לבוא איתו. החיוכים של שניהם היו מזויפים, ודי עלובים, אבל גם החיוך שלי היה כזה ככה שלא הייתה לי זכות להתלונן.
אחר כך הם הסתלקו, גיא הלך לענייניו, מועלם ירד לפתוח את הפיצוצייה ואני נשארתי לבדי, חופשי לעסוק בענייני עד הערב. 
הדלקתי את המחשב והחלטתי שמספיק כבר למרוח את הזמן, בזבזתי שנתיים תמימות מאז השחרור, אני חייב להתחיל לטפל בעניין הזה של המבחן הפסיכומטרי ויפה שעה אחת קודם. כל זמן שהמחשב התאפס על עצמו הייתי נחוש והחלטי, מלא מוטיבציה ושאפתנות, אבל המצב רוח הפרודוקטיבי הזה לא החזיק יותר מידי זמן, חצי שעה אחר כך כבר שיחקתי בצוללות במקום לברר איפה אפשר ללמוד למבחן הפסיכומטרי הארור וכמה יעלה לי התענוג.
בעודי שקוע בבזבוז זמן פושע נפתחה הדלת חרש ופנימה התגנב לו רפי שהיה אמור להיות בשעה זו על האוטובוס בדרך לצפון.
"מה אתה עושה פה רפי? החלטת לוותר על כל השטות הזו של חתונה?"
"חתונה זו לא שטות, ואל תקרא לי רפי, שמי רפיק." ענה רפי והתיישב לצידי, מניח יד על ירכי.
"רפי, רפיק, מה זה משנה? העיקר שאתה פה." כיביתי את המחשב וניסיתי לנשק אותו, אבל הפעם הוא לא נעתר לי כרגיל.
"עודד, מספיק, תקשיב רגע, אני נוסע בעוד כמה דקות הביתה, ואני כנראה כבר לא אחזור יותר לתל אביב, רציתי להגיד לך שלום לפני שאני מסתלק."
"אבל... אבל... מועלם יודע?"
"לא, אני סומך עליך שתספר לו."
"הוא לא יאהב את זה, נשארנו רק שלושה ואנחנו נקרע במשמרות עד שנמצא מישהו שיחליף אותך, מה בוער לך כל כך לעזוב? אתה לא יכול לחכות עוד שבועיים שלושה?"
"לא." אמר רפי בפנים חמורות.
"למה לא?" התווכחתי.
"בגלל גיא."
"גיא, מה יש לך ממנו? הוא סתם ילדונת רומנטית, אל תיקח אותו ללב."
"לא יכול. אני אוהב אותו כל כך... אני לא יכול יותר לראות אותך ואותו..." הוא שחרר גניחה אומללה, וחבט בכתפי חבטה די מכאיבה, "למה אתה כל כך רע אליו?"
"מה רע? מה פתאום רע? אני רע?"
"פסיכי! אתה לא רואה שהילד היפה הזה חולה על התחת הג'ינג'י שלך, אם הוא היה אוהב אותי ככה..."
"אז מה? מה היית עושה? גם אם גיא היה מתאהב בך היית עושה בדיוק מה שההורים שלך אומרים לך לעשות ומתחתן."
רפי נפגע, חבט שוב בכתפי וקם, "אתה חרא של בן אדם עודד, פשוט חרא. לא פלא שאתה מסתדר כל כך יפה עם מועלם, שניכם אותו זבל."
"אולי, אבל לפחות אנחנו לא הולכים ומתחתנים עם בחורה תמימה ומסכנה שאין לה מושג לאיזה צרה היא נופלת."
"שום צרה, אני אתייחס לאשתי יפה מאוד, יהיו לה כמה ילדים שהיא תרצה ואני לא אציק לה במיטה כשהיא תהיה עייפה, וגם לא אקנא."
"לא, בטח שלא, תהיה עסוק מידי בלרדוף אחרי בחורים." לעגתי לו.
פניו של רפי האפילו בזעם, "אי אפשר לדבר אתך, אני הולך." פנה לדלת ופתח אותה, ואחר כך הסתובב ושב והביט בי, "אם גיא היה אוהב אותי... אם הוא היה רוצה אותי כמו שהוא רוצה אותך הייתי מוותר למענו על הכול, על ההורים והמשפחה, ועל האישה והילדים שיהיו לי, הייתי עוזב הכול."
"טיפש. אם היית עושה את זה היית מצטער כל החיים, כמה זמן אתה חושב שהוא היה אוהב אותך? שנתיים, שלוש, גג חמש, ואולי אפילו שבע, אבל בסוף זה היה נגמר, ומה היה נשאר לך? כלום. לא בית, ולא משפחה, שום דבר, היית מוצא את עצמך מבוגר יותר, ובודד יותר, ועם לב שבור. הדרך שלך עדיפה, תאמין לי שככה יותר טוב."
"לא נכון, לא טוב יותר, אבל אתה... אתה כזה טיפש." הוא ניגש אלי בשני צעדים מהירים, תפס בכתפי, נישק אותי חזק על הפה, אמר לי בערבית שאני אהבל ופחדן, דחף אותי מעליו בכוח, וברח, הפעם לתמיד.
אחרי לכתו הדלקתי את המחשב, נרשמתי סוף סוף למכינה, ושלחתי את הפרטים שלי לכמה בתי ספר לפסיכומטרי, ואחר כך הלכתי לישון עד שיגיע הזמן שלי ללכת לעבודה.

מועלם חזר לפיצוצייה לפנות בוקר, שתוי ורעשני, וסיפר לי צוחק שגיא פלרטט לאורך כל המסיבה עם אריק, והדביל הזה הוקסם ממנו כל כך, בעיקר אחרי שהוריד חולצה, עד שכרכר סביבו כמו חרמן מצוי, גורם התקף קנאה נוראי לבני. 
"את המסיבה הזו הם יזכרו עוד הרבה זמן." סיכם ופיהק, וביקש שאתן לו לישון קצת לפני שיבוא ויחליף אותי.
"אתה? אבל התור של גיא עכשיו, איפה הוא בכלל?"
"שמתי אותו במיטה שלך, שיתאושש קצת, אין מצב שהוא יצליח לעבוד אחרי כל כמויות האלכוהול שהוא שתה, עדיף שיישן."
"למה במיטה שלי? למה לא בשלך?"
"ככה הוא רצה, ואני בעיקרון לא מתווכח עם שיכורים." קרץ לי מועלם, והסתלק.
כמה דקות אחר כך נכנס סמי, אחד הקליינטים הוותיקים שלנו שאפשר היה לסמוך עליו שלא ינסה לפלח סחורה, או לשלוח ידיים לקופה, והסכים להחליף אותי לכמה דקות.
אמרתי לו שאני חייב לשירותים, ובאמת, קודם השתנתי ושטפתי את פני, ואפילו צחצחתי שיניים, ורק אחר כך נכנסתי לחדר השינה שלי כדי לבדוק מה שלום גיא שישן שינה עמוקה, נושם בשלווה, ונראה צעיר ותמים כמו ילד. נישקתי את מצחו, ואחר כך דהרתי חזרה למטה, נתתי לסמי קרמבו לאות תודה, והמשכתי במשמרת עד עשר בבוקר למרות שמועלם היה אמור להחליף אותי בשש.
"למה לא הערת אותי בזמן?" התרגז מועלם.
"מה אתה צועק? תגיד תודה שנתתי לך לישון, וחוץ מזה כדאי שכולנו נתחיל להתרגל למשמרות יותר ארוכות כי רפי הסתלק ולא יחזור יותר."
"איך אתה יודע?"
"יודע. יאללה, אני הולך לישון." עליתי לדירה ונתקעתי באמצע הסלון, מתלבט לאיזה חדר שינה לפנות. חדר השינה של מועלם היה הפוך ודי מסריח, והסדינים שלו היו מקומטים והדיפו ריח מגעיל, אבל בחדר השינה שלי שכב גיא היפה... באמת בחירה קשה, בסוף החלטתי ללכת לחדר של מועלם, סדינים לא נקיים זה לא מה שישבור אותי, אבל אז גיא יצא פתאום מחדר השינה, ערום לגמרי, עיניו עצומות למחצה, והתנודד לשירותים. עמדתי המום ומבולבל מחמת הופעתו הלא צפויה, והבטחתי לעצמי שאחרי שאראה אותו חוזר בשלום למיטה אני מסתלק למיטה של מועלם ובחיים לא מעיף לעברו יותר אפילו רבע מבט, בטח לא כשהוא ערום.
גיא השתין, הוריד את המים ושטף ידיים ואחר כך יצא מהשירותים כשעיניו פקוחות והוא ער לגמרי. "הנה אתה ג'ינג'י." אמר בשמחה, ומיד ניגש אלי, וכרך את ידיו סביבי, מניח את ראשו על כתפי.

"המסיבה הייתה איומה." התלונן, "הייתי ילד ממש רע, והתנהגתי נורא אל בני ואל מועלם, וגם שתיתי יותר מידי, והכול בגללך, כל כך התגעגעתי אליך עודדי, קח אותי למיטה." ביקש ונישק את לחיי, ואחר כך את פי, וכשהוא מנצל את עייפותי וחוסר האונים שלי משך אותי אחריו. וככה, למרות כל החלטותיי הנבונות רגליי פיתחו איכשהו רצון עצמאי משלהן, ושוב מצאתי את עצמי במיטה עם גיא. 

אין תגובות:

פרסום תגובה