3. כלכלה ורודה

7. עם הפנים לעתיד

ביום השנה הראשון למותו של בועז נפגשו כולנו מול קברו. להפתעתי אפילו גיא ועודד עשו מאמץ והגיעו. נטע הביאה איתה את הבחור שהיא עמדה להינשא לו בקרוב, ונדבי בא עם מתן.

דפנה עמדה, גאה ומרוצה, בין שני ילדיה ובני הזוג שלהם, נשענת קלות על החבר שלה שדווקא נראה בן אדם הגון. נדבי ומתן גרו אתם כמה חודשים בזמן שחיפשו לעצמם דירה ואמרו שהוא בן אדם ממש בסדר, והוא פשוט משוגע על דפנה, ולא פלא - מאז שהם הפכו לזוג היא נראתה צעירה ויפה כמו בנעוריה.

אחרי שהרב מלמל את התפילה והסתלק עמדנו וקשקשנו קצת בכניסה לבית הקברות, ודפנה הציגה בפני את דני, החבר שלה, וסיפרה לי, מחייכת, איך בפסח האחרון כשהם עשו סדר משפחתי עם הוריו של מתן התברר שאבא של מתן מכיר את דני עוד מהטירונות.

"פחדתי שתהיה אווירה קצת מתוחה בגלל ש... אתה יודע... בגלל הילדים, אבל אימא של מתן התעקשה שנעשה יחד את הסדר והיא צדקה, בסוף כולם נרגעו והיה סדר ממש נהדר, חבל שלא באתם."

"כן, חבל, אבל גם באיטליה היה ממש נחמד, היינו אצל הקרובים של מאיר ונהנינו מאוד, אולי בשנה הבאה." הבטחתי לה, והחמאתי לה שוב כמה יפה היא נראית לאחרונה.

אחרי שדפנה הסתלקה עם הילדים ובני זוגם הסכמנו שמאז שהיא עם דני היא נראית פשוט נהדר, וגם המצבה על קברו של בועז מעוצבת בטוב טעם (שוב עבודה של ניצן כמובן) והבטחנו חגיגית לגיא ולעודד שבחג שבועות הבא עלינו לטובה אנחנו מתנתקים מהבועה התל אביבית ובאים לבקר אותם כדי לראות את התאומים במו עינינו, לא רק בתמונות.

כמה שבועות אחר כך ארזנו עוגת גבינה מהממת, צירפנו אליה כמה פשטידות וקישים, אספנו את עצמנו ואת מועלם וסמי, ונסענו לצפון הרחוק, לבקר את גיא ואת עודד שגרו בבית מרווח, וטיפחו סביבו גינה פורחת. התאומים שלהם היו מקסימים ומתוקים, ועוגות הגבינה טעימות ומשמינות, וכולנו זללנו עד להתפקע, ושטפנו את כל האוכל הטוב עם שפע יין.

כטוב ליבי במעדנים ובשתייה הלכתי לשירותים, ובדרך עברתי על פני מחשב דלוק. שומר המסך שלו היו תמונות של עודד וגיא, שהתחלפו באקראיות על מסכו.

כשנכנסתי לבית השימוש ראיתי בחטף תמונה של גיא ועודד ביום חתונתם, יושבים יד ביד על ספה, שניהם לבושים חולצות לבנות, מגולחים למשעי ומסופרים יפה, ופניהם קורנות בשמחה. כשיצאתי מהשירותים ראיתי, משועשע, תמונה של שניהם סרוחים באפיסת כוחות על אותה ספה, שערם פרוע, פניהם עטורות זיפי זקן בן יומיים, מותשים אך מחייכים, והתאומים הקטנים מנמנמים בחיקם.

עמדתי מחייך מול המחשב, מביט בתמונות שהתחלפו בחוסר סדר, נהנה מתמונה מוצלחת שלי ושל הפיצוצייה, שהשתרבבה בין התמונות המשפחתיות של גיא ועודד, ואז צצה מולי פתאום תמונה של בועז, ושל עלם צעיר וצנום שהיה, ככה קלטתי פתאום בזעזוע, מתן הצעיר מאוד. לפי הסוודר שהופיע בתמונה ידעתי שהתמונה צולמה לפני כמעט ארבע שנים, קניתי אותו במתנה ליום הולדתו של בועז ובערך חודש אחר כך הוא הצליח באורח פלא לאבד אותו. עכשיו גם ידעתי איך, כי מי שלבש את הסוודר הכחול הנאה עם העיטור הלבן, שהתרוצצתי יום שלם בקניון כדי למצוא אותו למען בועז, היה מתן, שנראה בתמונה עומד לצידו של בועז ומביט בו בהערצה תמימה. הפרופיל שלו היה מופנה לעבר הצלם ושיערו הארוך הסתיר למחצה את פניו, רק מי שהיטיב להכיר אותו היה יכול לזהות אותו על פי התמונה הזו. בועז הישיר מבט גאה למצלמה וחיבק את כתפיו, צוחק בכל פה, פניו קורנים מאושר.

"עוזי, מה קורה אתך? טבעת שם?" צעק לי מאיר מבחוץ, ובדיוק אז התמונה התחלפה בתמונה של התאומים, יושבים זה מול זה על סירי לילה.

"אני בא." אמרתי, מקפיד שקולי יישמע רגיל ורגוע, ויצאתי החוצה, ראשי הומה ממחשבות והשערות, אבל פני חתומות.

"מה קורה לך? למה אתה שקט כל כך?" שאל מאיר בדרך הביתה.

"אני פשוט עייף מאוד, זה הכול." השענתי את ראשי על כתפו, "וגם הראש קצת כואב לי, אולי לא שתיתי מספיק."

"הנה, קח." הושיט לי סמי בקבוק מים מינראליים, והחליש מעט את הרדיו, "תנסה לישון קצת, ואם תרצה יש לי גם אקמול."

"תודה, סמי, אין כמוך." הודיתי לו, עצמתי את עיני והקפדתי להשאיר אותן עצומות עד שהגענו הביתה.

חיכיתי בסבלנות יומיים, ממתין עד שיגיע תורו של מתן לעבוד במשמרת הערב של יום רביעי, שהיה משום מה היום הכי רגוע בשבוע, ולכן עבד בפיצוצייה רק אדם אחד. למזלי מאיר היה במכון הכושר, ויכולתי לרדת לפיצוצייה בלי להסתבך בהסברים מיותרים.

"היי, איזה אורח." קידם מתן את פני בחיוך נחמד, שנעלם מעל פניו ברגע ששאלתי אותו מה הוא עשה עם הסוודר הכחול שלקח מבועז. "היו לו קישוטים לבנים עדינים סביב הצווארון והשרוולים." הזכרתי לו, בוחן את פניו שהלבינו מחמת הזעזוע, "חרשתי את כל החנויות בעזריאלי עד שמצאתי אותו, עלה לי הון אבל רציתי לקנות לבועז מתנה יפה ליום ההולדת ובערך חודש אחר כך הוא נעלם, בועז אמר שהוא שכח אותו באיזה מקום והוא לא זוכר איפה, הוא עדיין אצלך?"

מתן השפיל את מבטו, "לא, זרקתי אותו כמה ימים אחרי שראיתי את מודעת האבל על בועז."

"אז שיקרת לי, הגעת אלי דרך בועז, לא דרך בנק הזרע?"

"לא נכון." אמר מתן, ופיו התהדק לפס צר ונרגז, "לא שיקרתי, באמת חיפשתי אותך, אבל לא כשהייתי בצבא אלא קודם, עוד לפני הגיוס, השתמשתי במחשבים של האוניברסיטה, עשיתי שם קורס העשרה למחוננים."

"איך ידעת עלי?"

"מאבא, אחרי שיצאתי מהארון בגיל שש עשרה אבא פלט את הסיפור על תרומת הזרע, וידעתי מיד שאני חייב לפגוש את האבא הביולוגי שלי. לקח לי כמה חודשים לפצח את הקוד ולגלות את השם שלך, ועבר יותר משבוע עד שתפסתי די אומץ לנסוע לתל אביב, לחפש אותך, וכשסוף סוף העזתי לדפוק על הדלת דווקא בועז פתח אותה."

"הוא בטח הופתע מאוד לראות אותך."

"כן, מאוד. חשבתי שהוא יתעלף, ממש נבהלתי, וכשהוא אמר שהוא לא עוזי אלא השותף שלו לדירה, ושאתה בכלל בעבודה, רציתי להסתלק, אבל הוא התחנן שאני אשאר, ואסביר לו מה אני רוצה ממך... בהתחלה פחדתי להיכנס לדירה של בן אדם זר, וישבנו בחוץ, על המדרגות. אחרי שהוא נרגע הוא סיפר לי עליו, ועל נדב, ואפילו נתן לי את תעודת הזהות שלו כדי שאני אוכל לבדוק שהוא לא משקר, והוא באמת גרוש עם ילדים... הוא הסתכל עלי כאילו שהוא לא מאמין שאני באמת קיים, ובפעם הראשונה שהוא נגע בי הוא ממש רעד, וכל הזמן אמר שאני צעיר מידי, ואולי הוא צדק, הייתי בקושי בן שבע עשרה, אבל עד אז כבר הייתי מאוהב בו כל כך ו..." עיניו התמלאו דמעות, "עד שהבנתי שאתה לא רק השותף שלו לדירה אלא גם... שאתם גם... בועז אמר שזה לא חשוב, אתם רק יזיזים שמנחמים זה את זה ושאני לא אחשוב עליך בכלל, אבל הייתי כל כך מאוהב בו... פרצה מריבה גדולה, והוא התנצל ואני כעסתי ואמרתי לו שהוא צריך להתבייש, ואיך הוא יכול להתנהג ככה, להיות גם איתי וגם עם... עם אבא שלי, ו..." הוא החל להתייפח, "אל תספר לנדבי, בבקשה עוזי, אני אמות אם הוא ידע על הסיפור הזה עם בועז."

"אני לא אספר, לא אמרתי שום דבר לאף אחד, אפילו לא למאיר."

הוא נשא אלי מבט לח מדמעות, "נורא התביישתי, אבל פשוט לא יכולתי להתאפק, ולא שלא ניסיתי להיות גם עם אחרים אתה יודע איך זה בחיל המודיעין, המון הומואים, לא היו חסרים בחורים ש... התאמצתי להתנתק ממנו, אבל לא הצלחתי, כל פעם שהוא היה מתקשר הייתי מרגיש שאני פשוט חייב... הוא אמר כל הזמן שהוא אוהב אותי נורא, וכל הזמן הבטיח שהוא מסדר לנו מקום משלנו, מקום נהדר שנוכל להיות בו רק שנינו ו... ופתאום הוא מת ו... לא רציתי לשקר לך, אבל אחרי שיצאתי לחופשת שחרור אבא התחיל להציק לי שאני אלך כבר לפסיכולוג או משהו, ורב איתי ועם אימא שבקשה שהוא יניח לי כבר. היה כזה מתח בבית, חשבתי שאני משתגע, ובסוף לא יכולתי יותר, ביררתי את הכתובת החדשה שלך וברחתי מהבית, אבל ברגע שראיתי אותך כל כך התביישתי... הבנתי שאני לא מסוגל לספר לך את האמת, ורציתי כבר להסתלק, אבל אז נדבי נכנס פתאום ואחר כך הכול נעשה מסובך כזה ו..."

הוא השתתק ברגע שזוג נערות עובדות התנדנדו פנימה על עקבים גבוהים, ודרשו סיגריות וקולה.

מתן מחה את פניו הלחות מדמעות, קינח את אפו, הסביר לבנות האדישות שהוא לא בוכה, זו סתם אלרגיה, הגיש להן את מבוקשן ופנה אלי שוב, ושאל איך ידעתי.

כשספר לו על התמונה שראיתי על המחשב של גיא ועודד, הוא נזכר שבועז לקח אותו פעם לטיול בצפון והם עצרו לכמה דקות אצל זוג נחמד מאוד, אחד ג'ינג'י ואחד בלונדיני. הוא ראה אותם גם באזכרה ופחד שהם יכירו אותו, אבל עברו כבר כמה שנים, הוא היה רק ילד, מאז הוא התחיל להתאמן והוסיף כמה ק"ג של שרירים, וסיפר את השערות הארוכות שהיו לו. לשמחתו הם לא זיהו אותו, כי הוא היה מעדיף שאף אחד לא ידע ש...

ואז שוב נכנס מישהו, איזה תימהוני שהסתובב ברחובות חבוש כובע צמר גם בקיץ, ורצה גלידה, ואחר כך נכנסה אחת המלצריות מהקפה לשאול אם מתן צריך עזרה כי גם אצלן חלש היום, והיה ברור שהיא מצפה שאלך כדי שתוכל לנהל עם מתן שיחת רכילות עסיסית, ומאחר וידעתי שעוד מעט מאיר ישוב נפרדתי לשלום ממתן ועליתי לחמם למאיר משהו לאכול, כי הוא תמיד חזר רעב מאוד ממכון הכושר.

מאיר חזר רעב בחברת ניצן שהיה נרגש מאוד כי שמע שהקומה מעל הקפה עומדת למכירה, וסיפר שכבר מזמן היו לו תוכניות להפוך אותה לגלריה שנוכל להגיש בה גם ארוחות קלות. מאיר התלהב ואמר שזה רעיון מצוין, והוא מכיר בחור אחד, מומחה למאכלים חלביים וככה החיים, כדרכם של חיים, סחפו אותי קדימה, ומאז איכשהו לא יצא לי לשוחח יותר עם מתן על בועז, שזכרו הלך והתעמעם בלב כולנו. באזכרה שעשינו במלאת שנתיים למותו כבר היו פחות אנשים, ובשנה השלישית כבר לא הגעתי לבית הקברות כי בדיוק אז מאיר שבר את הרגל, ולא רציתי לעזוב אותו לבד, ואחר כך מתן ונדב החליטו לנסוע יחד ללונדון בגלל שנדבי קיבל שם מלגה להמשך הלימודים, והם חזרו רק אחרי שנתיים יחד עם הבן המתוק והמקסים שנולד להם שם לאם פונדקאית, הופכים אותי פתאום לסבא.

הסבא הכי סקסי בגוש דן מבטיח לי מאיר שמכרכר סביב הילד בהתלהבות עוד יותר גדולה משלי, ונו, טוב, אתם יודעים איך זה, למי יש זמן לחשוב על העבר כשההווה שלך כל כך מעניין, ויש לך כל כך הרבה תוכניות לעתיד?