2. ג'ינג'י

4. נקודת תורפה

"אני חושב שאני מתחיל להבין למה אתה כזה." השעין גיא על כתפי את סנטרו החינני, שהחריץ העדין במרכזו רק הוסיף לו לווית חן, ועג באצבעותיו החטובות עיגולים סביב פטמותיי.

"איך כזה?" שאלתי וניסיתי לקום, אבל הוא הטיל רגל ארוכה מכוסה שער בלונדיני עדין על ירכי, ולפת את פרק ידי בידו - הוא חזק יותר מכפי שהוא נראה, ובדרכו העדינה והמנומסת הוא בחור נחוש וממוקד מטרה - אני יודע זאת בוודאות כי נכון לעכשיו אני הייתי המטרה שלו.

"תן לי לסיים לדבר." המה רכות באוזני, שפתיו מתגרות בשובבות בתנוך הימני שלי. הוא כבר למד שזו אחת מנקודות התורפה שלי ולא היסס לנצל אותה לטובתו.

"אני מקשיב." נכנעתי, "אבל שתדע שבגללך אני מפסיד זמן לימודים."

"איזה לימודים?" התיישב גיא בפתאומיות ונעץ בי מבט חודר, מוזר איך העיניים הכחולות היפות הללו יכלו לקבל לפעמים גוון מתכתי כמעט מפחיד, "אתה מתחיל ללמוד? מה בדיוק?"

"אין לי מושג גיא, קודם אני צריך לעבור את המכשול של הפסיכומטרי, אחר כך נראה."

"נרשמת לבית ספר לפסיכומטרי או שאתה מתכוון ללמוד לבד? במה הכי קשה לך? רוצה עזרה? אני ממש טוב במתמטיקה."

"וואלה? באמת?" גיחכתי, "בחיים לא הייתי מאמין, חשבתי שרק מכוערים משקיעים בלימודים."

הוא חבט בי, כאילו בצחוק, אבל זה די כאב. "היי, אני לא רק פרצוף יפה." מחה, "יש לי גם שכל." הודיע לי, משרבט את שפתיו בהבעה נעלבת, מתוקה להפליא.

"כן, אני מתחיל להבין את זה, מה רצית להגיד לי קודם?"

"רציתי להגיד שאני חושב שאתה מתנהג בצורה מטופשת כזו איתי כי אתה פוחד להיפגע, אבל אתה טועה ואם היית מרשה לעצמך להכיר אותי היית מבין..."

"אני לא פוחד." נעלבתי, "ואני כן מכיר אותך, מכיר וגם יודע."

חיוך קל רפרף לרגע על פיו היפה, "יודע כן, ואולי גם מכיר, אבל לא מבין."

"מה יש להבין? יש לך גוף הורס ופרצוף מהמם, אתה חמוד אמיתי וזו הסיבה שרק אידיוט גמור יעז להסתבך אתך."

"למה?" דרש גיא לדעת. פניו קדרו, עיניו שבו והאפירו והחיוך הקליל שלו נעלם, "למה אתה מדבר ככה ג'ינג'י? זה לא הוגן."

"נכון." הסכמתי, "זה לא הוגן, החיים לא הוגנים, אין בהם שום צדק וכשתגדל תבין את זה לבד."

"אני כבר גדול, ואני לא חושב שאני אגדל יותר." הזעיף גיא את פניו הנחמדים ודרש הסבר.

"בסדר, אבל אתה לא תאהב את זה גיא."

"אל תדאג לי, פשוט תגיד מה שיש לך להגיד."

"טוב, אבל אל תגיד שלא הזהרתי אותך. אני חושב שאתה דלוק עלי גיא רק כי אני קשוח אתך ומתנהג כאילו שלא אכפת לי ממך. אני אתגר בשבילך וזה מה שגורם לך להתעניין בי, ברגע שאני אכנע, שאני ארשה לעצמי להיכבש ולהתמסר אתה תעבור לאתגר הבא, ואני אשאר עם לב שבור. זה קרה לי יותר מידי פעמים בעבר, ואני לא אעמוד בעוד פעם אחת כזו, ולכן, דווקא בגלל שאתה כזה מתוק ויפה ושווה אני נזהר ממך כמו מאש, הבנת?"

"כן, אבל..."

ניערתי אותו מעלי וקמתי, "אני חייב לשבת ללמוד גיא, ואתה צריך להתלבש וללכת להחליף את מועלם וסמי."

הוא נאנח וקם גם כן. "תגיד עודד, אתה חושב שמשהו מתחיל להתפתח בין סמי ומועלם?"

"משהו? למה אתה מתכוון משהו?"

"נו, אתה יודע." חייך גיא וצבט בחיבה את ישבני.

"כן, אני יודע." החזרתי לו צביטה, איזה ישבן מתוק היה לבחור הזה, יפה כמעט כמו הפנים שלו. "גיא, אתה בטוח שאתה כבר בן עשרים ושלוש? אני שואל כי לפעמים אתה מדבר כמו ילד בן שלוש."

"למה אתה מתכוון?" נעלב גיא.

"אני מתכוון לזה שאתה תמים כל כך שזה מתחיל להיות לא חוקי, אתה מזכיר לי את הטיפשונת הזו שמתעקשת לראות פורנו כי אולי הם יתחתנו בסוף."

"אני לא מבין." הביט בי גיא בפליאה, "ומה עניין פורנו לפה?"

"גיא... גיא..." נאנחתי, אני לא בנוי ללמד אנשים את עובדות החיים אבל הפעם לא הייתה לי ברירה. "תגיד, למה לדעתך מועלם שוכר לעבודה רק הומואים?"

"כי... כי..." גיא קימט את מצחו מהורהר, "אולי כי נוח לו יותר אתם? או ש... לא יודע, וחוץ מזה אני לא בטוח שרפי הומו, בהתחלה באמת חשבתי ככה, אבל עובדה שהוא מתחתן."

"גיא," טפחתי קלילות על לחיו, "התמימות שלך מתחילה להיות עניין פלילי." בישרתי לו, "ותאמין לי, רפי הומו לגמרי."

"איך אתה יודע?"

"תנחש, ואגב, הוא גם מאוהב בך, וזה אומר שהוא לא רק הומו אלא גם אידיוט, נכון, אידיוט עם טעם טוב, אבל עדיין אידיוט."

"מאוהב בי?" נפער פיו של גיא בפליאה, "מאין לך?"

"הוא אמר לי. טוב, לא חשוב, נעזוב אותו, מה שרציתי להגיד זה שמועלם שוכר רק הומואים כדי שלא יצטרך להשקיע יותר מידי מאמץ בשביל להשיג זיון, והוא שכר את סמי לא בגלל הכישרון שלו כאיש מכירות אלא בגלל שהוא מוצץ בעוצמות של שואב אבק תעשייתי, אתה מוזמן לנסות."

פניו של גיא הלבינו ושני כתמים אדומים נדלקו על עצמות לחייו, "אל תהיה מגעיל." נזף בי.

"גיא, תפסיק להיות טמבל, להיות הומו הולך יחד עם להיות מגעיל כמו שמקס הולך עם מוריץ, וכמו ששקע ישן עם תקע, הומואים הם עם מגעיל הגיע הזמן שתבין את המשוואה הזו ותפסיק להיות תמים, ואגב, אתה צודק לגמרי, אני גם פחדן ואתה, יפיוף שלי, מפחיד אותי עד מוות."

"אבל זה מה שאני מנסה להסביר לך, אין לך שום סיבה לפחד כי אני בכלל לא כזה, תתעלם מאיך שאני נראה ותסתכל עלי." דרש גיא, הניח את ידיו על כתפי וקירב את פניו לפני, לוטש מבט בעיני, "אני בן אדם טוב." הכריז בחגיגיות, "אני גבר נאמן לגמרי ואני אוהב אותך, ואני יודע שאתה אוהב אותי, אז למה..."

דפיקה על הדלת הפסיקה את הנאום שלו בדיוק בזמן, וככה לא הייתי צריך להסביר לו למה דווקא בגלל שהוא יפה ונחמד, נאמן ומונוגאמי וכלול בכל המעלות שרק אפשר לחפש בגבר הוא לא מתאים לי ואני לא מתאים לו.

"אתה מאחר גיא." צעק מועלם, ופתח את הדלת, מציץ פנימה, "תן לילד ללכת לעבוד ג'ינג'י." נזף בי.

"אני הולך, אני הולך." הסתלק גיא, משאיר אחריו שובל ריח נעים של בושם גברי שריחף ביני לבין מועלם הזועף.

אחרי שהוא הלך לטשנו זה בזה מבטים, נשמנו את הריח הטוב שהוא הותיר אחריו ושתקנו. אני ומועלם לא היינו צריכים אף פעם יותר מידי מילים כדי להבין אחד את השני, הוא קלט אותי מיד, וידע מהרגע הראשון עם מי יש לו עסק, וגם אני לא שגיתי באשליות לגביו. בניגוד לגיא החמוד אצלנו מה שרואים זה מה שיש, לא למועלם ולא לי אין שום מעמקים מיוסרים וחבויים אי שם בחשכת נשמותינו, ספק אם בכלל יש לנו נשמה, וגם אם יש היא בטלה בשישים לעומת הזין, אצלנו כל הקשקושים וההבטחות שאנחנו מפזרים כשאנחנו חרמנים שווים לתחת, רק ילד תמים ורומנטי או בחורה עם שעון ביולוגי לחוץ לא מבינים את זה.

"אני יודע בדיוק למה רפי הסתלק." אמר מועלם, נועץ בי מבט אפל, "אני לא אומר שזו רק אשמתך, בסופו של דבר הוא היה עוזב גם בלעדיך, אבל בגללך הוא עזב קודם ותקע אותי בלי עובד, ועכשיו אתה ממשיך עם הילד, שים לב מה אתה עושה ג'ינג'י, אני לא אוהב לאבד עובדים ואני שונא לעשות חפיפה בלחץ של זמן."

"אם ככה כדאי שתתחיל כבר עכשיו לחפש מחליף כי אחד משנינו בטח יעזוב בקרוב."

מועלם נאנח. "לא בזין שלי להכניס עוד מישהו חדש לעבודה." התלונן, "אולי אתה יכול פשוט להתאפק ולא להיות חרא לשם שינוי?"

"אני אשתדל בתנאי שגם אתה."

"מה אני? אתה מתכוון לסמי? אל תדבר שטויות, למה אתה חושב שהוא הסכים להתחיל לעבוד במקום המעפן הזה? בגלל המשכורת ואפשרויות הקידום?"

"מה, לא?" צחקתי כי ידעתי יפה מאוד מה משך את סמי דווקא לפיצוצייה שלנו, ומועלם ידע שאני יודע.

"זה לא מצחיק." הודיע לי מועלם וצנח בחוסר חן על הפוטון שלי, "אני יודע שזה מצחיק אותך, ואם הייתי במקומך אולי גם אני הייתי צוחק, אבל אני כבר לא ילד, ובגילי ובמצב המשפחתי שלי זה די מעליב שאני צריך לנפנף  בזין שלי כדי שבן אדם יסכים לבוא לעבוד אצלי."

"מעליב?" גיחכתי, "למה מעליב, תשמח שיש לך זין גדול מספיק כדי לנפנף בו, וחוץ מזה הרי שניכם נהנים מהעניין אז די עם הפוזה הנעלבת הזו, היא לא משכנעת."

"זו לא פוזה." עמד מועלם על דעתו, "לא שאני סובל, וגם סמי נהנה, אחרת הוא לא היה עושה את זה, אבל תסכים איתי שיש משהו קצת מגעיל בזה שבן אדם שהוא כבר אבא לילדים צריך להקריב את הזין שלו כדי לפרנס אותם, ועוד בעבודה המשעממת תחת הזו, לא בשביל זה יצאתי מהארון, התגרשתי מאשתי ושברתי להורים שלי את הלב."

"לא? לא בשביל לקבל מציצות חופשי? אז למה אם ככה יצאת מהארון?"

"מציצות היו לי גם כשהייתי נשוי, אבל חשבתי שאם אני אספר לכולם שאני הומו אני אצליח לשכנע את אריק לחזור אלי, או לפחות למצוא אהבה אחרת, ובמקום זה אני צריך לשלם מזונות ענקיים כדי לפרנס ילדים שכועסים עלי, לקרוע את התחת בעבודה קשה ולתת לסמי המניאק למצוץ לי את הזין כדי שהפיצוצייה הזו תעבוד כמו שצריך, אז תסלח לי שאני לא חושב שזה מצחיק."

"משתתף בצערך." אמרתי, עדיין צוחק, והסתלקתי לי ללמוד לפסיכומטרי הארור הזה כדי שכשאני אגיע לגיל של מועלם אני לא אצטרך לסמוך על הזין שלי כדי להתפרנס.

5. הדירה של אמיר

סמי היה אחד מהבחורים האלה שלא היה צריך לטרוח לצאת מהארון, אף אחד לא ניסה לשדך אותו לאישה, ואפילו הדודה הכי תמימה לא אמרה לו בקרוב אצלך בחתונות משפחתיות. אי אפשר היה לטעון שסמי יפה תואר, וכנראה שגם בנעוריו היה רחוק מכך, אבל בכל זאת כולם אהבו אותו. היה משהו כל כך נעים ומלבב בדמותו העגלגלת והמדושנת עונג ובחיוכו המלבב עד שאי אפשר היה לא לחייך למראה פניו החביבות המעוטרות בגומות חן ילדותיות שנשתמרו בלחייו המלאות למרות שכבר מזמן לא היה ילד.

אני לא אומר שהוא היה נשי, בכלל לא. טוב, אולי כשהוא היה צעיר ורזה יותר ועם יותר שער על הראש ופחות על החזה אז כן, אבל כיום, קרוב יותר לחמישים מאשר לארבעים, מתהדר בפדחת מגולחת, חזה שעיר וכרס עגלגלת הוא נראה גברי לגמרי, ובכל זאת, גם בלי העגילים התלויים מתנוכי אוזניו ושפע הטבעות המנצנצות על אצבעותיו הקצרות והשמנמנות היה ברור לכל מי שעיניו בראשו שסמי בחיים לא יעמוד מתחת לחופה, לא עם אישה בכל אופן.

כל פרט ופרט בדמותו של סמי שידרה - אני הומו שאוהב זין ואין לי בעיה עם זה, ובכל זאת אף אחד, אפילו לא הומופובים מושבעים, לא העז להעיר לו משהו או להיות גס רוח כלפיו. סמי היה הוכחה לטענה שאם תקבל את עצמך כמו שאתה, בלי היסוסים וספקות, גם העולם יקבל אותך וישלים עם מה שאתה בלי טענות ומענות.

אהבתי להקשיב לדיבורו המהיר והשנון ולצחוק יחד איתו כשמתח ביקורת משעשעת, ולפעמים מעט מרושעת, על כול העולם, ולזכותו אומר שגם מעצמו לא חסך את שבט לשונו החדה.

"אכפת לך שגם אני אבוא לגור אתכם פה?" שאל אותי כמה ימים אחרי שהתחיל לעבוד בפיצוצייה.

"אה... לא, אבל אתה צריך לשאול את מועלם, הוא בעל הבית."

"שאלתי, זה בסדר." קרן לעברי סמי, "תגיד ג'ינג'י, אתה ומועלם... מה קורה אתכם?"

"מאז שגיא בסביבה שום דבר." אמרתי בנחת וכמעט שהאמנתי בזה בעצמי, אז מה אם מידי פעם אני ומועלם... לא צריך להיות פנאטי בנוגע לשום דבר, בטח לא כשזה נוגע לאמירת אמת על עצמך, ועל סקס על אחת כמה וכמה.

"כן, גיא." התרחב חיוכו של סמי עוד יותר, "איזה בחור מתוק, אתם כל כך חמודים יחד, לא יודע איך זה קרה, אולי שמו משהו במים או באוכל, אבל איזה דור של בחורים יפים גדל לנו פה בשנים האחרונות? לא מבין למה, כשאני הייתי בגילכם, אף אחד לא היה כזה יפה."

"אני בטוח שהצלחת להסתדר גם ככה." חייכתי ועשיתי סיבוב עם כף היד על פדחתו המגולחת, היא הייתה כל כך חלקה ומבריקה שפשוט לא יכולתי להתאפק.

סמי צחק, "ממש לא, אני, כמו איזה אידיוט, הייתי מתאהב תמיד בסטרייטים. לתת לי למצוץ להם הם דווקא כן הסכימו, אבל רק בסוד, ומיד אחר כך היו רצים להתחתן עם בחורות. הפסקתי כבר לספור כמה פעמים נשבר לי הלב מגברים."

"אבל עכשיו כבר קיבלת שכל, נכון?"

סמי נאנח. "לא ממש, אם באמת היה לי שכל..."

"מה? מה היית עושה אם באמת היה לך שכל?"

"לא הייתי מתאהב יותר, אבל אני... אני לא יכול בלי להיות מאוהב, לפחות הפסקתי להידלק על סטרייטים, עברתי לגברים שלא מתביישים לאהוב גברים אבל חבל שתמיד אני בוחר מישהו שלא רואה אותי ממטר."

רק אז נפל לי האסימון, "מה, מועלם?" נדהמתי.

"כן, למה לא?" האדימו פניו של סמי מהתרגשות, "מה רע במועלם?"

"כי... כי... כאילו... לא יודע, אין בו שום דבר רע אבל זה מועלם סמי, אתה לא רואה שהוא לא בעניין של אהבה?"

פניו העגלגלות של סמי קדרו לשמע דברי ושמחת החיים שקרנה ממנו תמיד התעמעמה מעט, "למה אתה חושב ככה? ומה זה אומר בכלל, לא בעניין של אהבה? יש מישהו שהוא לא בעניין של אהבה? אין כזה דבר, כולם רוצים שיאהבו אותם, וכולם רוצים לאהוב, לא ככה?"

"לא כולם, הנה, אני למשל לא."

"איך לא?" התפלא סמי, סוקר אותי מכף רגל ועד ראש, כל גופו העגלגל מביע את פליאתו העצומה, "אז מה אתה עושה עם גיא? חשבתי שאתם יחד?"

"כן, אבל... זאת אומרת, אנחנו יחד, אבל רק בערך כזה... רק כי הוא עקשן ולא נעים לי ממנו, תראה שבסוף הוא יבין שכל העניין הזה של אהבה זו שטות ויעבור להתעסק בעניינים אחרים."

"איזה עניינים אחרים?" גיחך סמי, ולשמע ההבלים שפלטתי מפי כאילו רווח לו פתאום והוא שוב נעשה אופטימי ושמח, "מתי יהיה לו זמן לעניינים אחרים אם אתם יחד כל הזמן?" קינטר אותי, "איזה שטויות אתה מדבר ג'ינג'י." פרע את שערי ופרח לו לדרכו, משועשע מקצה פדחתו הבוהקת ועד כפות רגליו המטופחות.

בעוד אני לומד במרץ לפסיכומטרי, ותוך כדי כך מחכה לגיא שיתעשת, יחזור להיות אדם שקול והגיוני ויבין שאין לו מה לחפש אצל אחד כמוני, גיא היה עסוק בתוכניות אחרות לגמרי, תכניות שנגעו לסידורי המגורים שלנו. באופן רשמי גיא גר אצל אמיר - שהתחלופה בדירתו הייתה גבוהה יותר מאשר בתחנת רכבת - אבל את רוב זמנו הוא בילה בחדרי הקטן והצפוף, חשבתי שהסידור הזה נוח לו, אבל כרגיל טעיתי.

"אצל אמיר שוב התפנה החדר הגדול, מה דעתך שנעבור לגור שם יחד?" הנחית עלי שאלה לא צפויה.

"מי, אני?" נדהמתי, "אתה רוצה לגור איתי?"

"בטח שאתך, אלא עם מי אם לא אתך? הרי בין כה וכה אנחנו פחות או יותר גרים יחד."

"ומה רע לך פה? גם חינם וגם קרוב לעבודה."

גיא העביר מבט ביקורתי על החדר הקטן שלי שנעשה דחוס מאוד לאחרונה, וגם חם מידי. "זה נכון, ובחורף באמת לא היה לי רע פה, אבל מאז שהתחיל הקיץ חם פה נורא וחוץ מזה נמאס לי לרוץ כל הזמן בין החדר שלך לדירה של אמיר ולהיסחב הלוך ושוב עם שקיות בגדים, שלא לדבר על זה שמאז שסמי חי עם מועלם נעשה כאן נורא צפוף, השירותים כמעט תמיד תפוסים ובקושי יש מקום לזוז במטבח."

"אל תגזים, סמי לא ממש חי עם מועלם, הם פשוט... טוב, גם אם הם סוג של חיים יחד אני בטוח שזה רק עניין זמני."

גיא התהפך ונשכב עלי, מביט בעיני במבט כחול משועשע. "היכולת שלך להתעלם מהמציאות לא מפסיקה להדהים אותי עודדי." בישר לי בעליצות, "שקוף שסמי דלוק על מועלם ושהם מסתדרים יחד מצוין, אנחנו תקועים להם פה כמו קוץ בתחת. אני יודע שאתה לא משלם שכר דירה, אבל צפוף כאן ומחניק ולא נוח, ותמיד אהבתי את החדר הגדול אצל אמיר, יש בו שירותים פרטיים ויציאה למרפסת חמודה ופרטית לגמרי, זה החדר הכי שווה בדירה שלו ואם נשלם עליו יחד זה יצא ממש זול, בבקשה ג'ינג'י, אני ממש רוצה שנגור שם יחד."

"בסדר, אבל אתה יודע גיא, יש סיבה לזה שבדירה של אמיר יש תחלופה כל כך גדולה של דיירים, אתה באמת רוצה לחלק מטבח וסלון עם החבורה המסטולית הזו?"

"מה אכפת לי מהסטלנים ההם? אנחנו לא נהיה כמוהם, אנחנו שונים, וחוץ מזה אמיר הבטיח לי חגיגית שהוא מפסיק עם העישון, מחפש בן זוג קבוע ונעשה בן אדם רציני."

"אם היית יודע כמה פעמים שמעתי ממנו את ההבטחה הזו." רטנתי, אבל גיא סתם לי את הפה בנשיקה, וכמה ימים אחר כך ארזנו הכול ועברנו לגור בחדר הגדול והמרווח בדירה היפה של אמיר, דירה שהשתרעה על קומה שלמה של בניין לבן ונאה בסגנון באוהאוס והיו בה כמה מרפסות מעוגלות בסגנון מיושן ומלא חן, מרצפות מעוטרות בסגנון מזרחי ססגוני, שלושה חדרי שינה מרווחים, סלון ענק, מטבח משוכלל וגרם מדרגות מתכת עקלתוני שהוביל לגינת גג שופעת צמחיה טרופית ומחופה פרגולה שנשקף ממנה נוף מרהיב של כל תל אביב וגם שמץ מיפו.

כולנו קראנו לדירה הגדולה והמרווחת ההיא הדירה של אמיר למרות שבעצם היא הייתה שייכת לאיזה קרובה רחוקה שלו שקנתה אותה כהשקעה לפני שהפליגה לה לחיות בניו יורק. בתור טובה להוריו הניחה הדודה מאמריקה לאמיר לגור בדירה שלה בשכר סמלי, בתנאי שישגיח עליה וידאג לאחזקתה. לא היה לה מושג כמובן שהוא משכיר חדרים בדירתה ושיש לילות בהם המקום נראה כמו שלוחה של סדום ועמורה.

מאז שקיבל תשובה חיובית אמיר הבטיח פעמים רבות לחבריו, וגם לעצמו, שהוא יפסיק לעשן ולהתמסטל מאקסטות ויקדיש זמן ללימודיו, אבל תמיד היה קורה משהו והוא שוב היה נכשל.

הוא סיפר לי פעם שעד שהתגייס היה ילד טוב, חנון מצוי וביישן, אבל ברגע שהתגייס ויצא מרשות הוריו הקפדנים והתחיל לקיים יחסי מין הפך להולל חסר מעצורים. "נעשיתי מכור לסקס." גילה לי ברגע של גילוי לב מסטולי, ועוד הוסיף וסיפר שמאז שהחל לשרת בקריה הסתבר לו שהוא יכול לשלב את המועיל עם הנעים, לא רק להזדיין עם גברים אלא גם לגבות מהם כסף על התענוג.

אני די בטוח שאם הוא לא היה חוטף זעזוע רציני אחרי שנודע לו שהוא נשא הוא היה פותח בדירת הדודה בית זונות ואולי אפילו הופך למדאם ההומואית העברית הראשונה בארץ. ההתמכרות שלו לכסף קל ולסקס חזק הפכו אותו למועמד מתאים, וגם גופנית ונפשית היו לו את כל הנתונים לכך. אי אפשר היה להכחיש שאמיר הוא בחור נאה ושופע קסם אישי וגם זיון מעולה שבאמת אהב לקבל זין, אבל הוא היה בעל מוסר מיני של חתול אשפתות וניחן ביצר הרס עצמי חסר מעצורים.

הוא נעלב כשאמרתי לו יום אחד בהתקף כנות אכזרית שהוא לא צריך לחסוך כסף לניתוחים פלסטיים. עם אורח החיים שהוא מנהל אין לו סיכוי להזדקן, הוא ימות צעיר וישאיר אחריו גופה יפה.

הוא כעס ונפגע ולא נרגע עד שהסברתי לו שאמרתי את הדברים האלו כדי לזעזע אותו ולגרום לו להתחיל לחשוב על העתיד שלו. ההסבר שלי הניח את דעתו, אבל אני בספק אם הצלחתי לגרום לו להפנים שיום אחד, אם לא ימות קודם, הוא יצטרך לעשות שינוי בחייו, להתבגר ולהתמתן.

בזמן שגרתי אצלו, צופה בהתנהגותו הבנתי שאצל אמיר אין שום קשר בין רגשות לסקס. המין היה בעיניו פעולה מהנה מאוד, אבל לא שונה מספורט, או מקניית בגדים, עוד פעילות שהוא היה מכור אליה.

ניהלנו כמה ויכוחים, מאוד מתסכלים מבחינתי, כי בשום פנים ואופן לא הצלחתי להסביר לו למה אני מרגיש שלעשות סקס עם זרים שאני לא מחבב זה משהו מגעיל ואין שום סכום של כסף ששווה את העניין. לרוע מזלו של אמיר הוא הלך לקבל את התשובה לבדיקת הדם עם חבר פטפטן ורכלן מאין כמוהו ותוך כמה שבועות ידעו כולם שהוא נשא ואף אחד, גם אם היה מבוגר, שמן ונואש, לא היה מוכן לשלם לו יותר עבור סקס.

אני לא בטוח שהוא באמת היה מזועזע ורצה לשנות את חייו או שזו הייתה סתם פוזה אבל מאז שאמיר קיבל תשובה חיובית הוא התחיל לעבוד כשיפוצניק וצבעי – היו לו ידי זהב - נרשם ללימודים במכללה וסיפר לכל מי שהיה מוכן לשמוע שנמאס לו מכל הזיונים הסתמיים והוא מחפש אהבה. לרוע מזלו שמו כבר יצא לשמצה בכל העיר ואיש לא קנה את הסיפור שלו והעובדה שהוא היה מתנהג כמו שרמוטה כל פעם שהיה מסטול מספיק, וזה קרה לפחות פעם בשבוע, בטח לא הועילה.

"אמיר לא מבין מה זה נאמנות או אהבה, הוא נולד להיות זונה." אמר לי במרירות מסכן אחד שהיה טיפש מספיק להתאהב בו, התאהבות שחלפה ברגע שהבין עם מי יש לו עסק.

6. אינדיאני חרמן

"כדי להפעיל בהצלחה פיצוציה מנצחת צריך להקפיד על שלושה דברים, מיקום טוב, מלאי מגוון ושירות איכותי." הכריז מועלם כשהתכנסנו שוב לישיבת צוות.

"מה זאת אומרת שירות איכותי?" שאל גיא ופיהק. הילד המסכן היה עייף נורא כי בחודש האחרון הוא לקח על עצמו חלק מהמשמרות שלי כדי שאוכל להתפנות ללימודים.

"זה אומר שהפיצוציה תהיה פתוחה לאורך כל היממה, ושהמוכר יהיה יעיל ופעיל ולא יגרור רגלים ויפהק לקליינט בפרצוף, אלא יחייך ויזוז מהר כשמבקשים ממנו להביא דברים." אמר מועלם בחומרה והביט במבט זועף בגיא.

"זה לא הוגן מועלם." מחיתי וקמתי, מניח יד על כתפו של גיא כדי להבהיר שלכל מי שינסה להציק לו יהיה עסק גם איתי. "אנחנו נקרעים כדי שהפיצוציה תהיה פתוחה רצוף וכול הקליינטים יקבלו שירות איכותי, אבל יש לנו עוד דברים לעשות בחיים חוץ מאשר למכור סיגריות ובירות, כולנו עושים משמרות ממש ארוכות ואמיר שהבטיח לעזור בשעות הלחוצות לא מפסיק להבריז לנו בזמן האחרון."

"אני לא בא בטענות לאף אחד ג'ינג'י." נחפז מועלם לסגת ולהרגיע, "אני יודע שאתם עושים מעל ומעבר, אבל אי אפשר להפעיל מקום סביב השעון רק עם ארבע איש."

"בעיקר אם אתה מתעקש שבלילות נעבוד בזוגות." אמר סמי בקול עצוב.

"אני לא מתעקש על כלום, אני הראשון שמסכים שלא צריך שני מוכרים תמיד, אבל יש לילות ושעות שבן אדם אחד לא מספיק, ואם אנשים לא יקבלו שירות זריז הם ילכו למקום אחר, ולא חסרים מתחרים, אתם יודעים שיותר מחצי מהפיצוציות בארץ נמצאות באזור תל אביב? אם אנחנו רוצים שהלקוחות יחזרו שוב אנחנו צריכים להיות יעילים ומוצלחים יותר מהמתחרים, אחרת נתחיל להפסיד כסף."

"להפסיד? אל תגזים." מחיתי, "יש לנו מיקום מצוין, אין בכלל רגעים מתים ועם המחירים שהבעל בית גובה אין מצב שהמקום הזה יפסיד."

"שלא לדבר על המשכורות המצ'וקמקות שהגוזלן הזה משלם לנו." קיבלתי תמיכה לא צפויה מצד סמי שמטבעו שנא ויכוחים וניסה תמיד להרגיע את הרוחות.

הוא צדק, המשכורות שלנו היו עלובות. "לפחות אתה לא צריך לשלם שכר דירה ולממן לימודים." הטחתי בכעס. זה לא היה לעניין כי סמי בטח לא היה אשם במשכורות שלנו, ולא היה טעם להתעצבן, בטח שלא עליו, אבל הייתי לחוץ כי התאריך של המבחן נראה כבר באופק וכמה שלמדתי יותר הרגשתי שאני יודע פחות.

"אל תהיה גועלי ג'ינג'י, סמי לא משלם שכר דירה ולימודים אבל יש לך מושג כמה עולה ויאגרה?" התערב קול לא מוכר בשיחה, ובחור צעיר, שחום וגמיש, פסע פנימה וחייך אל כולנו חיוך חצוף. "שלום דוד משה, שלום סמי." אמר ונישק את לחיו של מועלם שלא נראה מופתע במיוחד מהופעתו.

"אל תהיה סוציומאט נאור." אמר והחזיר לנער נשיקה, "סמי לא צריך ויאגרה, וגם אני לא."

"נכון, אבל אם נצטרך ניקח, זו לא בושה." הצטחק סמי ונישק את לחיו השנייה, והוסיף גם ליטוף על תלתלי הכבשה השחורים והצפופים שלו.

"תכירו בבקשה את נאור." הצהיר מועלם, "נאור בא מטבריה כדי להתחיל לעבוד איתנו, אנחנו סוג של קרובי משפחה."  

"יש לך משפחה בטבריה?" שאלתי, סוקר בעניין רב את הרכש החדש שלא דמה במאומה למועלם. לא מצאתי שום דמיון משפחתי בין תווי פניו החינניים וגזרתו הדקה לפניו הכבדים וגופו הרחב של מועלם.

עורו היה כהה יותר מזה של הבוס שלנו, ועיניו הגדולות, השחורות, ממוסגרות בריסים כהים וצפופים בחנו את כולנו בסקרנות, מתעכבות בקפידה מעצבנת על פניו היפים של גיא. הייתי צריך כבר להתרגל לזה שכולם, נשים וגברים כאחד, הביטו בתשומת לב בגיא הבהיר והיפה שלי, אבל לא הצלחתי.

המבטים הממושכים שנשלחו לעברו הרגיזו אותי כל פעם מחדש למרות שגיא אף פעם לא עודד תשומת לב מהסוג הזה, ותמיד הצהיר בפני כל מי שרצה לדעת שיש לו חבר שהוא אוהב מאוד והוא מתנגד ליחסים פתוחים. את רוב הנשים, וגם חלק מהבנים, זה הרתיע, אבל תמיד היו כאלו שראו בנאמנות שלו אתגר, וניסו לשכנע אותו שמה שאני לא אדע לא יזיק לי.

לא יודע למה לקחתי ללב את כל הטיפוסים האלה, ולמה עצבן אותי לראות את האינדיאני הטברייני הצעיר הזה מעביר עיניים בוחנות ואומדות על החבר הפרטי שלי? הרי ידעתי שזה מה שיקרה אם אני ארשה לזין שלי להוביל אותי ואתפתה לעיניים הכחולות של הילדון הזה שהצליח לביית אותי בקלות כה רבה.

בזמן שגיא עזר לנאור לסחוב את שתי המזוודות הענקיות שלו לחדר הקטן שהיה פעם שלי, טרח מועלם להסביר לנו איך זה שיש לו במשפחה מין כושי כזה, ועוד מטבריה.

"כשסבא שלי עלה לארץ ממרוקו לפני חמישים שנה." סיפר לנו מועלם, מתרווח בהנאה על כורסתו, מפקיר את כתפיו לאצבעותיו הזריזות של סמי שעיסה אותן במסירות, "הוא היה רק בן שמונה עשרה, וכמו כל הבחורים בגיל הזה הוא היה תמים ומתלהב, ומאחר והוא הגיע לארץ בלי הורים שישגיחו עליו הוא הכניס להריון בחורה תימנייה אחת, יפה וחצופה, שדרשה ממנו להעמיד מיד חופה. סבא המסכן היה מאוהב וחרמן והסכים, ועד שההורים שלו הגיעו ממרוקו הם מצאו אותו כבר נשוי ואב לבת. הם כעסו שהילד התחתן בלעדיהם, חשבו שהכול באשמת התימנייה ולא הסתירו את זה. מהרגע הראשון היו סכסוכים ומריבות, ובוקר אחד הם קמו וגילו שהתימנייה והילדה נעלמו. סבא וההורים שלו בדקו, חקרו ושאלו, וגילו שהתימנייה ברחה בלילה לטבריה והיא גרה שם אצל טברייני אחד שהסכים לקחת אותה עם הילדה. היה סקנדל גדול ובושה נוראית, אבל פעם אנשים לא התגרשו כל כך מהר כמו היום, וסבא היה מוכן למחול על כבודו ולקחת אותה חזרה, אבל היא סירבה, רצתה רק את הטברייני שלה ודרשה מסבא גט. סבא חזר מטבריה מבויש ועצוב ועבר לגור עם הוריו. לקח להם חמש שנים עד שהצליחו לשכנע אותו לשכוח אותה ולהתחתן עם בחורה אחרת, צנועה וביישנית, מרוקאית כמותם. כל האנשים מהדור של הורי הכירו את הסיפור על אשתו הראשונה של סבא, אבל פעם אנשים ידעו לשתוק ולא ריכלו כל כך הרבה כמו היום, בטח לא ליד הילדים, וככה נודע לנו על אשתו התימנייה של סבא רק אחרי שהוא נפטר. הבת שלו, שהוא לא פגש מאז שהייתה תינוקת, באה ללוויה וסיפרה לנו בשבעה את כל הסיפור. סבתא שלי, אשתו השנייה של סבא, שהייתה אישה עדינה, עם לב חם ובשלנית מצוינת אירחה את הבת של בעלה במשך כל השבעה, סיפרה לה כל מה שהיא רצתה לדעת על אבא שלה, והן התיידדו. אחר כך היא חזרה לטבריה, לבעלה ולילדים, ומאז היא והמשפחה שלה בקשר עם המשפחה שלי. היא התחתנה דווקא עם רומני אחד, וכל הילדים שלהם יצאו בסדר, מלומדים וחרוצים כמו אבא שלהם, ורק נאור, בן הזקונים שנולד כשהיא כבר הייתה סבתא בעצמה, יצא דומה לסבתא שלו, אינדיאני חוצפן שאוהב גברים בלי בושה."

שמעתי את גיא ונאור צוחקים מהסיפא של סיפורו של מועלם, ואז הרדיו התחיל לשדר את החדשות של שעה שמונה בבוקר, אות לכך שהישיבה נגמרה וצריך לחזור לעבודה. גיא ירד עם נאור לפיצוציה, ואני הלכתי לישון קצת לפני שאתחיל לחרוש שוב על הספרים. 

"נו, איך הוא?" שאלתי את גיא כשהוא חזר אחרי הצהרים מהעבודה, שואל את עצמי איך זה שהוא שמח כל כך. בדרך כלל הוא היה נורא עייף בימי שישי שמשום מה היו תמיד לחוצים אצלנו.

"נאור הוא אחלה בן אדם." התלהב גיא, "חרוץ וזריז, תמיד צוחק, מספר בדיחות, אחלה בן אדם, אמיר כל כך נדלק עליו עד שהסכים לעשות משמרת לילה למרות שהיום יום שישי."

"וואלה?" התרשמתי, "באמת? אז נאור יעבוד גם הלילה?"

"כן, הוא הסכים בכיף. נראה לי שהוא ממש נהנה להיות בפיצוציה, והוא ממש טוב בקטע הזה של מכירה, איכשהו הוא מצליח לשכנע אנשים לקנות יותר ממה שהם התכוונו, איך היה השיעור היום? כמה קיבלת בבוחן באנגלית?"

"מה זה משנה כמה? העיקר שעברתי." החמצתי פנים, לא כי נכשלתי אלא כי למדתי המון, ובסוף הוצאתי רק שבע, שזה לא ממש ציון מזהיר, אם כי יחסית לציונים שהיו לי בתיכון זה ממש בסדר.

"עברת? איזה יופי." חייך אלי בעידוד גיא החמוד ולא התעקש לדעת כמה בדיוק קיבלתי. הוא כמובן עשה חמש יחידות באנגלית ובכל זאת הוציא בקלי קלות מאיות באנגלית.

"גזה בא בזמן למלא את האוטומט של הקולות?" חקרתי.

"כן, הוא הגיע בדיוק בזמן, והפעם לשם שינוי הוא לא התרגז, ואפילו חייך."

"מי? גזה גזהשווילי, הגרוזיני העצבן חייך? לא יכול להיות."

"עובדה, שלחתי את נאור לעזור לו והוא יצא משם עם חיוך על הפנים, ואפילו עשה לי שלום עם היד לפני שהסתלק."

"לא יאמן כי יסופר, ממש ימות המשיח."

"לגמרי." צחק גיא שתוך כדי שיחה איתי הלך והתערטל מבגדיו, ועכשיו ניצב לפני ערום לגמרי, וביקש שאכנס להתקלח איתו.

התפשטתי ונכנסתי איתו ברצון למקלחת, ובעוד אני מסבן את גבו, הוא נשען עלי, שלח ידיים לאחור וסיבן את בטני, וגם למטה מזה, ותוך כדי סיבון סיפר לי על הרעיון של נאור להוסיף כמה שולחנות לפיצוציה כדי שאנשים יוכלו לשתות ולאכול במקום, ושאל מה דעתי.

"זה בחיים לא ילך, אין מצב." חיוויתי את דעתי, "מועלם לא יסכים, וגם אם הוא יסכים הקיוסק ממול ילשין עלינו לעירייה, וחוץ מזה מה נעשה כשיהיה ממש חם בקיץ, ושירד גשם בחורף?"

"זהו, שלא צריך לשים אותם על המדרכה בחוץ, אפשר לספח לפיצוציה את הפיצרייה שנסגרה, ואולי אפילו להכין עוגות ועוגיות בתנור שהם השאירו, ואפשר לשים סוכך בשביל מי שרוצה לשבת בחוץ ולסדר אחלה בית קפה, לנאור יש אפילו שם בשבילו."

"שם, איזה שם?"

"ורוד."

"מה ורוד?"

"הבית קפה, זאת אומרת, השם שלו."

"ורוד? איזה מין שם זה לבית קפה? ורוד זה צבע, זה לא יכול להיות שם של מקום."

"למה לא? יש חוק כזה? הנה, בבית חולים רמב"ם בחיפה יש קניון שנקרא סגול, אז למה שבפיצוצית הכיכר בתל אביב לא יהיה בית קפה בשם ורוד?"

7. שוב לבד

אחד הפגמים באופיי, אחד מיני רבים, הוא הרכושנות שלי. אני קנאי בצורה מבישה. רק המחשבה על בן זוגי נוגע בגבר אחר מטריפה את דעתי וגורמת לי להתנהג כמו משוגע. זה מטופש מאוד, הרי אני יודע טוב מאוד שאין טעם לחפש נאמנות אצל גברים, ועוד פחות מזה אצל הומואים.

מן המפורסמות היא שכל הגברים בוגדים במוקדם או במאוחר, גם אני, ולכן לא פלא שאני בורח מזוגיות ומעדיף לא להסתבך עם העניין המעיק הזה שנקרא אהבה. ברגע שגיא התחיל לפרט בפני את מעלותיו של נאור ולהתפעל מרעיונותיו המזהירים ידעתי שזה יגמר בפיצוץ, ומפני שבניגוד לשיקול דעתי אהבתי אותו בכל ליבי ורציתי בטובתו ניסיתי להזהיר אותו, אבל גיא, כדרכו, לא הבין על מה אני מדבר, צחק ונישק אותי, ואמר שאני מבלבל את המוח, והיה כל כך יפה וחרמן עד שלא יכולתי להמשיך לדבר ועזבתי את זה.

הסוף כמובן היה רע, אבל הוא קרה בסוף, קודם היה דווקא די נחמד ומשמח כי אחרי היסוס ראשוני מועלם הסכים שלהצמיד בית קפה לפיצוציה זה רעיון טוב ושכנע די בקלות את בעל הבית לשכור את הפיצרייה הצמודה לפיצוציה, לשפץ אותה ולהפוך אותה לבית קפה. אפילו השם האידיוטי ורוד התקבל על דעתו בלי ויכוחים.  

כדי לחסוך בהוצאות הוא שלח לנו פרח מעצבים צעיר ונשי שריחף כה וכה בפיצריה הסגורה, נופף בידיו בהתלהבות, ובו במקום התיישב ושרבט כמה שרטוטים, הוסיף הסברים בעל פה, וגייס את כולנו למלאכה המפרכת של הפיכת הפיצריה שכונתה בפיו ה'חלל' לבית קפה.

לחצתי על אמיר שיבוא גם הוא לעזור והוא הגיע בחוסר רצון, אבל ברגע שעיניו נחו על פרח המעצבים שעיכס הלוך ושוב ובדק את החלונות אורו עיניו והוא התחיל לחייך. המעצב הנמרץ שלנו שהציג את עצמו כניצן (אם כי מקורות מהימנים מסרו לי שהוא נולד כאיציק) הגיש חיש קל תוכניות עבודה מפורטות למועלם, והוא נדלק והתלהב מהן ומיד שכר אותו לעבודה בתנאי שיישאר איתנו ויפקח אישית על מלאכת העיצוב עד שבית הקפה יפתח.

ניצן הסכים בשמחה, ומיד דרש וגם קיבל את אמיר, גיא ונאור כעוזרים, וכל ארבעת הבחורים הצעירים האלה שקעו במרץ בישום תוכניותיו של ניצן, מזעיקים אותי לעזרה כל פעם שהיו זקוקים לעוד כוח אדם.

מהרגע הראשון ניצן הכריז שהוא מודאג מאוד ממצבו המדורדר של כדור הארץ האומלל והמנוצל שלנו ולכן הוא דוגל בשיטת עיצוב ירוקה שגורסת שצריך לנצל את מה שיש בשטח, להשתמש בחומרים קיימים, לא לבזבז ולזרוק מעט ככל האפשר כדי להיטיב עם כדור הארץ. כולנו הקשבנו להרצאה שלו, הנהנו בכובד ראש ואמרנו כל הכבוד, ורק מועלם רטן בשקט באוזני שגם סבא שלו, שעלה בלי גרוש ממרוקו ולא הקדיש מעולם דקה מזמנו כדי לחשוב על גורלו של כדור הארץ דגל בדיוק באותה השיטה, וכשפתח, שלושים שנה לפני שניצן נולד, מסעדה ובית קפה במחסן ישן גם הוא השתמש במה שמצא בשטח, לא בזבז כלום וקנה מעט ככל האפשר כדי לחסוך כסף.

העבודה הלכה מהר, כולם הקדישו זמן ומאמצים, הכול התנהל לפי התכנון וחודש אחרי שניצן נעמד באמצע הפיצריה הנטושה, נופף בהתלהבות בידיו והכריז שזה חלל נהדר ואפשר לעשות בו דברים נפלאים הכול היה גמור ונשאר רק לתלות את השלט.

ניצן עיצב שלט מופלא, עשוי מצינור ניאון ורוד שהתעקל ברוב חן כך שיצר את אותיות המילה ורוד, וכשנתלה בערב שלפני הפתיחה מעל פתח בית הקפה נשטפה כל הכיכר באור ורוד רך. זה היה מראה מרהיב ומשמח לב, כולנו מחאנו כפיים, לגמנו כוס שמפנייה ורודה מאחד הבקבוקים שמועלם קנה במיוחד לכבוד הפתיחה וניצן הכריז שזה היום המאושר בחייו והוא מודה לכולם ובעיקר לאמיר ונישק אותו על פיו לעיני כולנו.

"גם אנחנו מודים לך ניצן!" צעק נאור שכבר הספיק לטעום מהשמפניה עוד קודם, חיבק פתאום את גיא שעמד לידו ונישק אותו.

גיא החזיר לו חיבוק ונשיקה, ואחר כך פנה אלי וניסה לנשק גם אותי, אבל אני הפניתי אליו את גבי והלכתי משם חזרה לדירה של אמיר, רותח מכעס שהתחלף, עד שהגעתי לחדר שלנו, בעצב נוראי ומיד התיישבתי לכתוב לו מכתב, ואחרי ששפכתי על הנייר מה שהעיק על ליבי התחלתי לארוז.

שלום גיא

לא יודע למה חטפתי מרמרת כשראיתי אתכם יחד, הרי ידעתי שזה יקרה במוקדם או במאוחר, ואם זה לא היה האינדיאני זה היה מישהו אחר. זו לא אשמתם אלא אשמתי, כל העניין הזה של אינטימיות עם אדם אחר קשה לי מאוד, וברגע שמתערבב סקס בקשר העניין מסתבך ובמוקדם או במאוחר הכול נגמר בפיצוץ.

מהרגע שתפסת עלי בעלות והתנחלת לי בחיים ניסיתי להסביר לך שזה ייגמר בבכי, אבל אתה הוכחת שאתה באמת בלונדיני טיפשון וצחקת, והבטחת לי שיהיה בסדר, ובמשך כמה חודשים באמת היה בסדר. אני מודה שהצלחת לדלג מעל כל המלכודות, ולנטרל את כל המוקשים, נשארת תמיד סבלני ורגוע גם כשאני הזעפתי פנים וניסיתי לפצוח במריבות.

היית כל כך טוב ונחמד עד שהרשיתי לעצמי לשכוח שאני לא טוב בקטע הזה של זוגיות, בעצם אני ממש גרוע בזה. לא יודע למה, אבל ככה זה אצלי, ברגע שמתחיל להיות לי אכפת ממישהו, ממש אכפת, אני יודע שזה ייגמר רע ושאני הולך לסבול ולכן אני מעדיף ללכת כבר עכשיו לפני שהכול ייהרס לגמרי.

תודה לך על הכול, תהיה בריא גיא ותיזהר מהאינדיאני הזה, אחרי שהוא יעשה אותך הוא יעבור לבא בתור והלב שלך ישבר, תשמור עליו טוב חמוד.

עודד

גיא תפס אותי באמצע האריזה, ודבר ראשון משך מידי את מכנסי הג'ינס שניסיתי לקפל והשליך אותם הצידה, ואחר כך הפך את המזוודה על הרצפה, וכשנשארתי אדיש לתעלוליו פרץ בבכי והטיל את עצמו עלי.

"נו, די, תפסיק. מי שצריך לבכות זה אני, לא אתה."

"אף אחד לא צריך לבכות." מחה גיא, "בבקשה, אל תלך." התחנן, "אל תעזוב אותי."

דחפתי לידו את המכתב, ועד שהוא קרא אותו כבר הספקתי לאסוף בחזרה הכול למזוודה ולסגור אותה.

"אתה ממש טועה ג'ינג'י, אין שום דבר ביני לנאור, אנחנו רק חברים."

"כן, בטח."

"מה, אתה לא מאמין לי?"

"אני מאמין לך חמוד, אבל אני לא עיוור, אני רואה איך הוא מסתכל עליך ואיך אתה עליו... עדיף שניפרד לפני שמשהו יקרה."

גיא נשך את שפתיו, מאמץ את מוחו בחיפוש תשובה, אבל הוא שקרן גרוע והוא התקשה להמשיך להכחיש את המשיכה הברורה כל כך בינו לבין נאור, "אני מודה שהוא ניסה... שלפעמים הוא... אבל שום דבר לא קרה, אני אוהב רק אותך."

"אני יודע גיא, אבל אני רואה איך הוא מחזר אחריך, ותודה שגם אתה נמשך אליו, שקוף שאתה מת להזדיין איתו, ולמה לא בעצם? הוא יפה וסקסי והוא רוצה אותך... האמת שאני במקומך לא הייתי מתאפק, אם רק הייתה לי הזדמנות הייתי מזיין בכיף מהצד."

"שקרן!" צעק גיא ודחף אותי אל המיטה. נפלתי עליה והוא זינק עלי, נשכב עלי, נישק אותי שוב ושוב, בכה וביקש שלא אלך כי הוא אוהב אותי והוא ימות בלעדי.

"שטויות, לא תמות ולא נעלים, אל תהיה דרמטי כזה גיא." ניסיתי לשמור על קור רוח, אבל גם לי היו דמעות בעיניים, "בבקשה, קום מעלי ותן לי ללכת."

"לא רוצה."

"גיא, באמת, תפסיק, אתה לא רואה שאני מנסה לסגור הכול יפה ובצורה מכובדת?"

"אבל למה?" צרח גיא, "למה?"

תפסתי את פניו היפות בידי והבטתי ישר בעיניים הכחולות, המדהימות, "כי אני מעדיף לפרוש בשיא." הסברתי לו שוב בקול שקט וסבלני, והוספתי נשיקה על מצחו.

השקט שלי הרגיע גם אותו, הוא הניח לי לקום והתיישב גם כן, "לאן תלך?" שאל וניגב את הדמעות מעל לחייו.

"לא יודע, אולי אני אתחלף עם נאור? הוא יישן אתך ואני אחזור לחדר שלו?"

"אבל יש לך מבחן בעוד שבוע, איך תלמד במקום הדחוס והעלוב הזה? תישאר פה, בבקשה, אני אלך."

"לאן?"

"לא יודע, מה זה משנה? אני אהפוך להומלס, בסדר?"

"שטויות, עדיף כבר שתלך לישון עם נאור."

"בסדר, אם זה מה שאתה רוצה, אבל תזכור שזה היה רעיון שלך, לא שלי." אמר גיא בהתרגשות, ולחייו האדימו בסומק ילדותי שעורר בי רצון לחבק אותו, ולהגיד לו שישכח הכול, שאני סתם דביל קנאי ואני אוהב אותו נורא ורק רוצה שניכנס למיטה, נתחבק ונאהב ונהיה יחד לתמיד, אבל לא הספקתי כי הוא כבר יצא, ושוב נשארתי לבד, ושוב הכול היה באשמתי.