עוקבים

יום חמישי, 11 בינואר 2018

א. השמן והרזה

1. משנה מקום משנה מזל
בני הרזה ואריק השמן השתחררו מהצבא בשלהי שנות השמונים, וכמה שבועות אחר כך עזבו את בית אבא אימא (בני את המושב בצפון ואריק את הקיבוץ בדרום) ושכרו דירה בתל אביב. בלי שהכירו זה את זה קודם הם שכרו דירות ברחובות סמוכים, והבינו די מהר, כל אחד לחוד, שכדי שיצליחו בחיי האהבה והחברה שלהם עליהם לשפר את הופעתם. כתוצאה מכך הם נפגשו לראשונה בחייהם בערב בהיר אחד במכון כושר שנפתח לא מכבר, ומיד התאהבו.
לא, לא זה בזה, אלא באסף החתיך, מדריך הכושר המשותף שלהם שגם הוא כמותם הגיע לתל אביב אחרי הצבא, אלא שבניגוד להם הוא היה שרירי, יפה תואר ומלא ביטחון עצמי.
אריק ובני שטרחו ושפכו זיעה וכסף במכון הכושר, שהיה אז חדש ויוקרתי, לטשו בו עיניים מעריצות, נאנחו למראה שריריו התפוחים ושאפו בכל ליבם להיראות כמוהו, או לפחות לזכות ללטף את עורו השחום והחלק שעטף את גופו החטוב לתפארה. בשנים הראשונות שלהם בתל אביב שניהם עשו מאמצים גדולים לנצח את הגנטיקה הלקויה שלהם כדי למצוא חן בעיניו, או בעיני בחורים שווים כמותו.
אחרי כמה חודשים של דיאטה קפדנית, והשקעה כבירה של אנרגיה וזמן בשיפור הופעתם אריק הצליח לשטח מעט את בטנו העגלגלה ולצבור מעט שרירים על כתפיו וחזהו, ורגליו הדקות של בני התעבו ונעשו שריריות למדי. הוא הצליח אפילו (אחרי ששתה שייק חלבונים יקר להחריד ובעל טעם נתעב) להעלות מעט בשר על גופו הצנום.
אסף, מדריך הכושר החביב שלהם, שטרח ומדד את גופם ושקל אותם בנאמנות כל שבוע, רשם את הישגיהם בכרטיס המיועד לכך ושפע מחמאות לשניהם, אבל דחה בחביבות מתורגלת היטב את חיזוריהם, ועוד הגדיל לעשות והלך והתחתן עם אישה דווקא. עוד בטרם התגברו בני ואריק – כל אחד לחוד - על האכזבה וכאב הלב שהסב להם הוא כבר עזב את המכון והפליג למחוזות מייגעים פחות, מפקיר אותם לקסמיו של מחליפו, יוני החמוד בעל העיניים הכחולות שנהג ללבוש מכנסי התעמלות מבריקים, הדוקים על ישבנו הנהדר.
רק שנים רבות אחר כך, כששניהם כבר היו מבוגרים וחכמים הרבה יותר, הם הבינו למה כל מדריכי הכושר שלהם היו בחורים כל כך צעירים וסקסיים. מסתבר שבעל מכון הכושר רצה למשוך לעסק שלו חובבי גברים שמוכנים להשקיע הרבה בהופעתם ולכן בחר את מדריכי הכושר לא לפי כישוריהם והמסירות שלהם לעבודה אלא על פי הופעתם הנאה.
עד עריקתו של אסף הם כבר צברו די ביטחון והרוויחו די כסף כדי להרשות לעצמם להתחיל לצאת למסיבות ולפאבים, עדיין כל אחד לחוד, אם כי הם שבו ונפגשו כל פעם באותם המקומות, מאחר שבתקופה ההיא, תחילת שנות התשעים, תל אביב הייתה עדיין דלה במקומות בילוי לגייז.
כך קרה שהקראש הבא המשותף לשניהם - עד אז הם כבר התחילו להבדיל בין קראש להתאהבות - היה נמרוד הברמן שהתהדר בזיפים הורסים ובחיוך צחור שיניים, ונהג ללכת בקיץ עטוי ווסט עור סקסי על גופו החשוף. שרירי זרועותיו המדהימים, המקושטים בקעקועי ערבסקות אקזוטיים, הרטיטו את ליבם של בני ואריק ושל עוד כמה עשרות גברים צעירים וחרמנים שבאו לפאב ההוא רק כדי להביט בנמרוד היפה, והיו כל כך מוקסמים ממנו עד שאפילו לא הרגישו שהוא מוהל להם מים בוודקה.
אחרי נמרוד, (שנפטר מאיידס שנה לפני שהמציאו את הקוקטייל המושיע), באו עוד ועוד עלמי חן חטובי עכוז ותפוחי קיבורת, כולם צעירים, טובי מראה ויפי תואר.
"חלקם היו אפילו הומואים." צחק בני כשהם התרווחו להם בדירתם המשותפת, חוגגים את סוף השיפוץ המתיש שהתרחש, בעיתוי מופלא, בדיוק בתחילת המילניום החדש, והעלו זיכרונות מפגישתם הראשונה. למרות כל מאמציהם הם לא הצליחו להיזכר מתי בדיוק הפסיקו לברך זה לאת זה לשלום במנוד ראש מנומס והפכו מסתם מכרים לידידים ולשותפים לדירה.
בני טען בחום שזה היה במסיבת ואלנטיין של שנת תשעים וארבעה, ואילו אריק היה משוכנע שזה קרה אמנם באותה שנה, אבל במסיבת סילווסטר.
כך או כך שניהם הסכימו שהם התחילו לדבר זה עם זה במסיבה חורפית רועשת ורוויות אלכוהול שבה שניהם שתו יותר מידי, כל אחד מסיבותיו הוא - אריק שתה כדי שיצליח לאזור די אומץ לרקוד ליד בחור אחד, יפה בלורית וגופיה, שהוא חשק בו עד שיגעון באותו חורף (והספיק לשכוח את שמו עד הקיץ), ובני, שגופו הצנום לא היטב להתמודד עם כל כך הרבה וודקה, שתה עד ד'לאידע כי נפרד יום קודם משלומי השחום ושחור התלתלים שזכה להיות האקס המיתולוגי שלו. הקשר בין בני לשלומי התחיל כעוד קראש שגרתי בחדר הכושר הזכור לטוב, המשיך בסטוץ לא צפוי ומרגש מאוד בחדר ההלבשה, ונמשך לאורך כמה חודשים קסומים, רוויי סקס ואושר בהם הצליח שלומי לגרום לבני להרגיש, לראשונה בחייו, נוח בתוך גופו השדוף ולהפסיק לסבול מתחושת נחיתות בגלל קומתו שלא הצליחה להיתמר מעל למטר שבעים ושתיים.
למרבה פליאתו של בני אסיר התודה התברר ששלומי נמשך דווקא לבחורים צנומים וקטני קומה כמוהו, והוא לא חושב שהזין שלו קטן מידי, או שהוא שעיר מידי. שלומי טוב הלב ונעים ההליכות החמיא לבני על עיניו היפות, התפעל מחיוכו המתוק, ליטף ופינק, ושפע כלפיו תשומת לב וחיבה - אם כי מעולם לא אמר לו שהוא אוהב אותו - ואז, יום נורא אחד, בלי שום אזהרה מראש הודיע שלומי לבני ההמום שהוא היה רק ריבאונד שנועד לאושש את שלומי משברון הלב שגרם לו יובל, האקס ההורס שלו שנפרד ממנו לפני שנסע לשוטט במזרח הרחוק. יובל שהיה יפה תואר ומדהים כמו שלומי, ואולי אפילו עוד יותר, חזר מהטיול אחרי חצי שנה ומיד התמלא קנאה כשראה ששלומי ממשיך את חייו בלעדיו ועכשיו הוא רוצה, למרבה המזל, שהם יחזרו.
"אבל... אבל..." מלמל בני, "אבל אני אוהב אותך נורא שלומי."
"כן, אני יודע, מצטער, לא נורא מאמי, יעבור לך." נישק אותו שלומי על מצחו, ליקט את החפצים שפיזר פה ושם בדירתו של בני, הפטיר עוד מצטער קלוש לעברו, הבטיח שהם תמיד יישארו ידידים ופרח לדרכו.
בני המסכן בכה לילה שלם, מרטיב את הכרית בדמעותיו, ולמחרת, הלום צער ומתודלק בבירה, הלך בגפו למסיבת הסילבסטר או הוואלנטיין - מי זוכר? - והמשיך לשתות אלכוהול מכל הבא ליד. הוא לגם בלי אבחנה וודקה ובירה, וגם בוויסקי לא בחל, עד שלבסוף איבד את הכרתו בשירותים המצחינים של המועדון ושם נתקל בו אריק, שהלך לתומו להשתין, ובמקום ללכת לחזר אחרי העלם הצעיר, שגופו מילא כה יפה את גופייתו הלבנה, עמס את בני השתוי על שכמו, ולקח אותו אליו הביתה, שם שמט אותו על הספה, כיסה אותו בשמיכה, והלך לנחור במיטתו.
בני קם בבוקר מבולבל ונבוך, הקיא את נשמתו לאסלה של אריק ואחר כך הלך לבדוק מי נוחר שם בחדר השני, וגילה להפתעתו את אריק השמן, שפניו היו מוכרות לו ממכון הכושר ומעוד עשרות מסיבות בהן השתתפו יחד, למרות שמעולם לא החליפו מילה.
"הדבר הראשון שאתה צריך לעשות כדי לשכוח את הבן זונה זה להחליף דירה." אמר אריק לבני אחרי ששמע, על הקפה של הבוקר, את הסיבות להתנהגותו יוצאת הדופן של בני.
"להחליף דירה?" התפלא בני, "אתה חושב שזה מה שיעזור לי להתגבר עליו?"
"כן." פסק אריק, "אם תישאר לגור באותה דירה תיזכר בו כל הזמן, וחוץ מזה משנה מקום משנה מזל, מתי נגמר לך החוזה על הדירה?"
"בעוד חודשיים, אבל אני בטח אחדש אותו שוב, אלא אם כן הבעל בית יעלה לי גם השנה את השכר דירה. כל שנה הוא עושה לי את זה, המניאק הזה, אבל השנה החלטתי לא לשתוק לו, אם הוא שוב מנסה לדפוק אותי במחיר אני אסתלק מהדירה המעפנית שלו וזין עליו, וגם על שלומי!" הצהיר בני בגסות מאוד לא אופיינית לו, "זין על כל הגברים!" פסק, והצליח אפילו להתעלם מראשו הכואב ולחייך.
"לגמרי." עודד אותו אריק, ומיד אחר כך גילה לבני שהחל להתאושש מהחמרמרת שתקפה אותו שמצא דירה מדהימה ממש באמצע העיר, קרובה לכל מקום, ויש בה שלושה חדרי שינה, סלון ענק שנפתח למרפסת מדהימה עם נוף לים, מטבח מאובזר ורחב ידיים, ואם לא די בכך יש לה גם יציאה לגינה מקסימה.
"אבל הדירה גדולה מידי בשביל בן אדם אחד, ונורא יקרה לי, אני ממש רוצה לשכור אותה, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לשלם לבד את המחיר שדורשים עליה, הפתרון היחיד הוא שנשכור אותה יחד, מה דעתך?"
"אני לא יודע." היסס בני, "אני לא ממש מת על שותפים, אבל דירה עם גינה ומרפסת... טוב, נלך לראות, מה כבר יכול להיות? הרי זה לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות עם עצמי."
עוד באותו יום הלכו בני ואריק לראות את הדירה המדוברת. בני התלהב ממנה פחות מאריק, אבל נפל שדוד בקסמיה של הגינה שעוררה בו לפתע חשק בלתי נשלט לגדל צמחי תבלין, ואולי גם עץ לימון מוקף פטוניות? או אולי יסמין ריחני שיטפס על הגדר?
"אבל קודם אני רוצה שנכתוב הסכם שמפרט בדיוק מה הזכויות ומה החובות של כל אחד." הודיע לאריק, "כי בפעם האחרונה שגרתי עם שתי שותפות זה נגמר במריבה נוראית בגלל איזה יוגורט שאכלתי בטעות."
"אל תדאג, אני לא אריב אתך בגלל יוגורט, מה אני, בחורה? ובכלל, אני לא קונה כמעט אוכל כי אני אוכל בדרך כלל בעבודה. אני פותח את המקרר רק כדי להוציא ממנו בירות קרות."
"ומה אתה עושה בשבתות ובחגים?" תהה בני.
"דיאטה." צחק אריק וליטף את כרסו שלמרות כל מאמציו בחדר הכושר נותרה עגלגלה, ולמראה גבותיו המורמות בפליאה של בני הודה שהוא פשוט אוכל בחוץ, ולכל הרוחות עם הדיאטות המבאסות האלו, מי צריך אותן כשיש בעולם כל כך הרבה גברים חובבי דובים?
"גם אני צריך דיאטה, אבל דיאטה להשמנה, ואני חייב שיהיה לי תמיד אוכל במקרר כי אני עובד בעיקר מהבית, מזל שאני אוהב לבשל." העיר בני, שומר לעצמו בדיפלומטיות את דעתו על גברים שמנים שלא משכו אותו כלל.
"אם ככה אז מה דעתך שאני אתן לך כל חודש כסף ואתה תדאג לקניות ולבישולים בשביל שנינו ותוריד לי מהראש את הניג'וס הזה של בישולים ואוכל?" הציע אריק.
בני, שלמרות גופו הדק דווקא אהב לבשל, הסתכל על הגינה המוזנחת, דמיין את עצמו שותל ומעשב, משקה ועודר, ומגדל בעצמו תבלינים למאכלים שיבשל במטבח הנאה, הביט בפניו העגלגלים וטובי המזג של אריק, והסכים.
וכך קרה שהם שכרו יחד דירה - חותמים כלאחר יד על גם אופציה לקנייתה - המתווך שטיפל בהשכרתה סיפר להם שהדירה שייכת לזוג מבוגר שגר אצל הילדים וספק אם ישוב לגור בה.
המתווך הפטפטן היה בטוח שהם זוג והשניים לא עשו אמרו דבר כדי להפריך את הנחתו, ואפילו צחקו קצת על העניין אחרי שהוא הסתלק, אבל בינם לבין עצמם היה להם ברור שאין מצב והם ישנו בחדרי שינה נפרדים.

2. נורמות סטרייטיות
עם הזמן הם התיידדו זה עם זה, ולמדו להעריך ולסמוך אחד על השני, אבל בלי שטרחו לדון בנושא ברור היה לשנים שהם לא נמשכים אפילו כזית זה לזה והם רק שותפים לדירה.
הם קיבלו את הדירה מרוהטת חלקית, המטבח היה מסודר להפליא וגם הסלון היה בסדר, הייתה ספת עור גדולה שתי כורסאות טלוויזיה תואמות ושולחן סלוני שרוט, אבל חדרי השינה היו ריקים וכל אחד מהם ריהט את חדרו על פי טעמו - אריק הביא מיטת עץ גדולה וכבדה וכוננית עץ תואמת עם אוסף של סרטים וחוברות פורנו, ובארגז המצעים שמר צעצועי מין נועזים שהאמת, רוב הזמן העלו אבק.
כדי למנוע מהשמש להטריד אותו בבקרים הוא תלה על חלון חדר השינה צילון רפפות מאובק בצבע אפור מטאלי ולכיסוי הנורה הסתפק באהיל ניר יפני זול. ארון הקיר שלו היה בדרך כלל הפוך ומבולגן, ומזל שהעוזרת, שהם שכרו יחד, החליפה את המצעים במיטתו שהייתה תמיד הפוכה ומבולגנת, ואספה את הגרביים המלוכלכים שנשכחו מתחת למיטה.
החדר של בני היה שונה לגמרי. "חדר של כוסית." העיר אריק אחרי שהורשה להציץ בו, וזכה בתמורה לחבטה מכרית קטיפה, אחת מרבות שהיו פזורות על המיטה המסודרת תמיד של בני, שרכש לכבוד הדירה החדשה מיטת נחושת עשויה פיתוחים מסולסלים עם אפיריון (פנטזיה ותיקה שלו) ותלה מעליה מנורה תואמת, כולה פיתוחים וסלסולי נחושת מבהיקים.
ארונו של בני היה מסודר בקפידה על פי צבעי החולצות והמכנסים, ואוסף הסוודרים שלו הרהיב כל עין. בניגוד לאריק הוא עמס על המדפים שהתקין בחדרו ספרי שירה וחפצי נוי שאיבק בקפידה, ושמר מכל משמר על אוסף הדיסקים שצבר במשך השנים, מסדר אותם סידור ראשי על פי נושאים וסידור משני לפי האלף בית. הצבעים השולטים בחדרו היו צבעי פסטל עדינים והוא הקפיד שהוילון יהיה תואם לכיסוי המיטה ולשטיח השעיר בצבע אפרסק שפרש על הרצפה.
"לי הוא דווקא נראה ורוד." קימט אריק את מצחו בפליאה למראה החדר המצועצע, ושאל את בני איפה הוא שומר את הפורנו.
"אני מתעב פורנו." השיב בני בחריפות, ונעלב כשאריק פרץ בצחוק.
"סליחה בנימין, לא התכוונתי להעליב אותך." התנצל אריק והודה בכנות שהוא בהמה, ולראשונה בתולדות השותפות שלהם (אבל בהחלט לא בפעם האחרונה) כינה את בני בשמו המלא, בנימין, אות לכך שהוא רציני ומצטער מעומק ליבו על העלבון שעלב בו.
אחרי שהות קלה השיב לו בני שהוא סולח לו, מכנה אותו אריה, אות לכך שגם הוא מתכוון לדבריו, ומיד אחר כך הם ישבו לאכול ארוחת ערב משותפת ראשונה על המרפסת שלהם.
מתענגים על הבריזה הקלילה הם חיסלו יחד בקבוק יין לבן שנועד לשטוף את הקיש המדהים שבני אפה במו ידיו, והלכו לישון, כל אחד בחדרו, שמחים ומרוצים מדירתם ומהשותפות שלהם.
במשך כשנתיים הסידור של בני ואריק התנהל בצורה מושלמת. עקב הבדלים בלוחות הזמנים ובאורח החיים שלהם הם נפגשו רק דקות ספורות ביום, ותקשרו זה עם זה בעיקר בפתקים שהשאירו אחד לשני על המקרר.
כל אחד מהם טיפח את תחביביו ואת חוג חבריו בלי להפריע לרעהו, בני השקיע את עצמו בטיפול בגינה ובבית וחיכה לאביר על הסוס הלבן ואריק הסתובב בפאבים, חיפש זיונים בגנים ובין לבין גם עבד קשה מאוד במשרד המהנדסים שהתקבל אליו לא מכבר.
זמן מה שניהם היו מרוצים מאוד מחייהם, ואז, חודש בערך אחרי שאריק נפרד מאלכס החרמן (ונא לא לבלבל אותו בבקשה עם אלכס המסטול שהיה גם כן חרמן, אבל רק אחרי שלקח אקסטות) שהיה גם יפה תואר בצורה לא חוקית ממש, ולמרבה המזל חיבב עד מאוד גברים מלאים ושעירים כמו אריק. כמה חבל שהוא קיבל הצעת עבודה בחו"ל והסתלק לו לדרכו, משאיר את אריק מבואס מעט, כמעט ממורמר, אבל בהחלט לא שבור לב.
מיד עם סיום יחסיו של אריק עם המיתולוגי שלו, מה שקרה עוד לפני תום שירותו הצבאי, גמר אריק אומר שהוא לא ייתן לאף גבר להיכנס לו ללב, הוא החליט שאהבה זו סתם קונספירציה של נשים סטרייטיות שזקוקות לגבר שיפרנס אותן ואת הצאצאים שלהן ואין שום סיבה שהומו שפוי ובריא בגופו ובנפשו יכניס את עצמו למלכוד הבלתי אפשרי הזה. לזכותו יאמר שהוא לא רק החליט אלא גם ביצע, ומאז חי לו מיום ליום, ומגבר לגבר, וכל בוקר כשהתגלח מול המראה הוא הודיע לעצמו שהוא מאושר ומרוצה מחייו, ורוב הזמן גם האמין בכך.
למותר לציין שבני היה בטוח שאריק טועה לגמרי והם אפילו ניהלו דיון מלומד על הסוגיה באחד מסופי השבוע - הזמן היחיד בו היה להם זמן לדבר זה עם זה.
כשבני תהה בנימוס מה שלומו ואיך הוא מתמודד עם הפרידה מאלכס, הכריז אריק שבגילו המתקדם - הוא היה אז בן רבע לשלושים – מגוחך להמשיך להאמין באהבה בין גברים והביט בלי למצמץ בפניו של בני כשאמר, "אין מצב שאני אתן לאף גבר, גם אם הוא בלונדיני טבעי עם זין לא חתוך ומת על דובים, לקלקל לי את סדר היום."
בני שהכיר את השקפת עולמו של אריק פנים ואחור, ולא הסכים עם אף מילה ממנה, משך בכתפיו באדישות לשמע הצהרתו הצינית של אריק ושתק למרות שהוא האמין בכל לבו שאריק טועה, ושבהחלטתו לא לערב רגשות עם סקס הוא גוזר על עצמו שממון רגשי שיתנקם בו יום אחד. מניסיון קודם, מר כלענה, בני ידע שאין טעם להתווכח עם שותפו לדירה על אהבה וזוגיות בין גברים, ובכל זאת לא הצליח להתאפק, "אם ירון יעזוב אותי אני... אני לא אקח את זה כל כך בקלות." הפטיר בספונטנית מתוכננת בקפידה, חושף לראשונה שהוא מאוהב כרגע עד למעלה מראשו בירון החמוד - בחור צעיר, שחום עור, שרירי וסקסי, ומוזיקאי מחונן, לפחות לדעתו של בני המאוהב.
זו הייתה הפעם הראשונה שהוא העז לגלות לאריק שהצליח להתגבר סוף סוף (אחרי חודשים על גבי חודשים מייגעים של דיכאון) על שברון הלב שגרם לו שלומי.
אריק לא הופתע כלל מהחדשות, הוא כבר עמד מזמן על טבעו של בני והגדיר אותו בינו לבין עצמו בשמץ זלזול מלא חיבה - מתאהב סדרתי.
"חשבתי שאחרי שלומי החלטת לא לסבך לך שוב את החיים?" לא התאפק להשמיע עקיצה קטנה על חשבון שותפו לדירה, "ותאמין לי, אם התגברת על שלומי תתגבר גם עליו." הוסיף בחוסר רגישות, ואף המשיך באותו נוסח ותהה בחוסר טאקט מה מוצא בני בתימני השחור הזה.
זה היה עוד הבדל בין השנים, בניגוד לבני שנמשך לגברים כהים ושריריים אריק העדיף אותם בהירים וכחולי עין, ולא הבין למה בני מתלהב כל כך מהבחורים השחרחרים והמוצקים הללו שניתן למצוא עשרות כמותם מסתובבים בכל רחבי הארץ.
"אני אוהב גברים כהים, ככה אני." חייך אליו בני בנימוס סובלני, והתאפק לא להעיר שאין לו מושג מה אריק מוצא בגברים הלבנבנים והאנמיים הללו ולמה הוא מתלהב מהם. "רק תחשוב איזה מזל זה שאנחנו לא נדלקים על אותם טיפוסים."
"נכון, הסכים אריק והוסיף בנדיבות שירון חמוד מאוד, "אבל נראה נורא צעיר, בן כמה הוא?"
"הוא צעיר ממני בכמעט עשר שנים." הודה בני, מעט במבוכה, מודע מאוד לכך שכמו בשנות העשרה שלו הוא ממשיך לחשוק בבחורים בני עשרים, ושטעמו לא השתנה גם כיום כשהוא קרוב מאוד לגיל שלושים, "אבל הוא בוגר מאוד לגילו." הוסיף, ומיד התבייש בקלישאה שנפלטה מפיו למרות שהיה משוכנע שירון הצעיר באמת נבון, מוכשר, בוגר לגילו וגם מנגן מדהים, והוא כל כך חמוד...
כדי להדחיק את העניין המביך הזה שינה בני נושא ועבר לדבר על הארנונה הענקית שהם קיבלו השנה, התלונן על מיסי העירייה המופרזים, והתמרמר על ראש העיר הזה שמאז שנבחר פעם שנייה תפס תחת והתחיל להתעלל אזרחים, מה הוא חושב לעצמו? שתושבי העיר הם פרה חולבת?
אריק הסכים והודיע לבני שהוא צודק לגמרי, אי אפשר יותר עם מה שקורה פה לאחרונה, רק פקקים וזיהום אוויר, ולמה אין אף פעם חנייה בעיר הזאת? מה לכל הרוחות עושה העירייה עם כל הכסף שהם משלמים לה? והשניים שקעו בשיחה על בעיות מוניציפאליות ועל פוליטיקה מסיטים הצידה את הנושא הטעון של אהבה, זוגיות ומשיכה מינית.
כמה חודשים אחר כך ירון אמר לבני שהוא מצטער מאוד, והתקופה איתו הייתה נפלאה ומעשירה, הוא למד ממנו המון, אבל הבדל השנים מתחיל להעיק עליו, הוא בכלל לא בטוח שהוא בנוי לזוגיות, הוא זקוק לקצת יותר ספייס ובקיצור, הוא רוצה להיפרד.
בני היה כל כך פגוע ואומלל עד שלא הצליח אפילו למחות, ורק הנהן בשתיקה, עצם את עיניו ולא הוציא מילה מפיו כשירון אסף את חפציו, משאיר אחריו למזכרת רק גרב יתומה אחת, ונעלם.
רק באותו סוף השבוע, כמה ימים אחרי שירון הסתלק, שם אריק לב שמשהו השתבש. הוא חזר הביתה אחרי שבוע מטורף בעבודה והבחין פתאום שהדירה לא מסודרת ומוקפדת כתמול שלשום, הגינה מיובשת, מוזנחת ופרועה, המקרר ריק, ובני יושב שפוף על הספה ובוהה בטלוויזיה הכבויה בלי לברך אותו כרגיל לשלום.
"בני, מה קרה? אתה חולה? איפה ירון?" שאל בדאגה את שותפו לדירה,
ונרתע כשבני החל להתייפח וברח מבויש לחדרו.
אריק גנח בחוסר אונים, וגרר את עצמו לחדרו של שותפו לדירה, לא מופתע במיוחד לגלות שהגיטרה של ירון שוב לא עומדת כמו תמיד בפינה.
"ירון עזב?" שאל את בני ששכב חסר אונים על המיטה, פניו כבושות בכרית, הנהן וניסה לבכות בשקט.
"טוב, מה לעשות? דברים כאלו קורים מידי פעם. נו, די בני, אל תבכה, בוא נלך לאכול משהו."
"לא יכול, אין לי תאבון."
"אבל בנימין... תראה איך רזית, אתה חייב לאכול משהו." פסק אריק, שאוכל היווה בשבילו לא רק מקור אנרגיה אלא גם נחמה ותרופה, והתיישב על המיטה לצידו של בני, "כולך עור ועצמות." ליטף בהיסוס את כתפו, "נו, קדימה, קום."
"לא רוצה. עזוב אותי, אני רוצה למות."
"בגלל ילד בן עשרים? אל תהיה טמבל, קדימה, קום."
"אריה אתה זוכר שאמרת לי פעם, כשרק הכרנו, שאתה בהמה?" שאל בני, ומחט את חוטמו, "חשבתי שאתה מגזים, אבל צדקת, אתה באמת כזה." הוכיח את אריק שמשך בכתפיו באדישות.
"אולי, אבל אני לפחות לא הורס את הבריאות שלי בגלל איזה ילדון חרמן, נו, בוא כבר, אני אכין לך חביתה וטוסט."
אריק גרר את בני הממאן למטבח, טיגן למענו חביתה עם גבינה צהובה ובצל, מרח בשבילו טוסטים בחמאה, ואילץ אותו לאכול הכול, ולשטוף את המזון בתה ממותק בדבש, ואחר כך נשאר איתו באותו ערב בבית למרות שזה היה יום שישי.
למרות גינוניו הציניים אריק לא היה חסר לב, הוא חיבב את שותפו לדירה ולא חסך מאמצים להצחיק אותו ולהסיח את דעתו, ותוך כדי כך להכניס מעט בינה בראשו הרומנטי של בני.
"הבעיה שלך שאתה ממשיך להאמין בנורמות הסטרייטיות הדביליות האלו שפשוט לא תופסות כשמדובר בגברים, ואם מדברים על רומנטיות הגיע הזמן שמישהו יספר לך שגם סטרייטים בוגדים כל הזמן, מאז שהמציאו את הגלולה אפילו נשים בוגדות אז מה הטעם לצפות מהומואים שהם אחרי הכול גברים שמזדיינים עם גברים אחרים ש... נו, די, אל תעשה פרצוף כזה, הרי היו לך כמה חודשים טובים עם ירון, לא כל אחד זוכה לזה, ותשמח שהיה לו מספיק שכל להסתלק לפני שנמאסתם לגמרי זה על זה, הרי בין כה וכה אחרי ההתלהבות של השנה הראשונה רוב הזוגות מתחילים לשעמם אחד את השני למוות."
"ירון לא שעמם אותי, הוא אף פעם לא נמאס עלי, וגם שלומי לא, אהבתי אותם מאוד, היה לנו נהדר יחד, אני לא מבין למה הם עזבו."
"כי ככה זה גברים." נאנח אריק, קצת בחוסר סבלנות, "מה הטעם להתרגש בגלל גבר? אתה לא יודע שהם כמו אוטובוסים, אחד הולך, ואחר מגיע, לא חסרים גברים."
"אני לא מחפש סתם גברים, אני רוצה זוגיות, אהבה, קשר."
אריק הניד את ידו בביטול, "אתה לא מציאותי ילד." אמר, והשתרע על הספה הנוחה, מפהק. "הנה, סוף סוף יש סרט טוב בטלוויזיה, בוא נראה אותו יחד, אבל קודם תכסה אותי." דרש מבני שפרש עליו שמיכת צמר קלילה והתיישב לצידו, מכסה את ברכיו הצנומות בשולי השמיכה.
הסרט היה ארוך ומעניין, אבל משב רוח סתווי קריר שנשב מהמרפסת צינן את גופו של בני, ולקראת אמצע הסרט הוא נכנע לעייפות והשתרע לצידו של אריק המנומנם, שואב נחמה וחמימות מגופו הגדול, ונרדם עוד לפני שהסרט תם.
הוא התעורר לפנות בוקר ולקח לו כמה שניות להבין שהוא לא במיטה שלו, ושהגוף החמים שנלחץ אליו בנעימות כזו לא שייך לירון. ירון עזב נזכר בני בעצב, והזין הקשה הזה שמתחפר בשיפולי גבו הוא של אריק, הבין מזועזע, אריק שלופת אותו בידיים חזקות מונע ממנו לזוז.
"אריק מספיק, אריה תעזוב אותי!" צעק בני והתפתל תחת הגוף הכבד והשעיר, מנסה להשתחרר מכפות הידיים החמות והנוקשות שלחצו בכוח על כתפיו.
לשמע צעקתו אריק התעורר מהחלום הארוטי הנעים שחלם, והרפה ממנו בבת אחת, ובני נפל מהספה, נחבט ברצפה הקשה, קם על רגליו בזריזות וברח לחדרו, נועל אחריו את הדלת.
לקח לאריק עוד כמה שניות עד שהתעורר לגמרי והבין מה קרה. ברגע שהבין פלט צרור קללות מטונף ששילב בוירטואוזיות ערבית ורוסית, ואחר כך נגרר לשירותים, השתין, שטף את פניו, צחצח את שיניו ופנה להקיש על דלת חדרו של בני.
"לך מפה." צעק בני, "תעזוב אותי."
"נו, בחייך בני, די, תפסיק להיות אידיוט כזה בנימין! אפשר לחשוב שניסיתי לאנוס אותך? נו, בחייך, תפתח כבר." בעט אריק המתוסכל בדלת, שוכח שהוא יחף ופלט יללת כאב. הבעיטה לא הואילה במאום, הדלת נותרה סגורה, ורק בהונו נחבלה.
בני פתח את הדלת ונעץ בו מבט עוין, "מה אתה רוצה?"
"רציתי לראות אם אתה בסדר."
"אני בסדר, ואתה?"
"לא משהו, אני מרגיש דביל וגם דפקתי את הבוהן."
"מגיע לך." אמר בני בסיפוק מרושע, ואם לא הייתה שלפוחיתו המלאה דוחקת בו לרוקנה היה טורק בהנאה את דלת חדר השינה בפרצופו של אריק, אבל הצורך להשתין קדם לכל ולכן הוא ויתר על התענוג ופנה לשירותים.
הוא חזר רק אחרי שהשתין, צחצח את שיניו, שטף את פניו, ואפילו הסתרק, ובינתיים התמקם לו אריק בנוחיות בכסא המחשב שלו והמתין לו.
"אני מצטער בני." אמר וקם בחיפזון מהכסא כשבני חזר, "אני ממש מצטער, לא התכוונתי, היה לי מין חלום טיפשי כזה ו..."
"בסדר, בסדר, לא חשוב, הבנתי, יאללה, עוף לי מהעיניים." הפטיר בני בקוצר רוח, הטיל את עצמו על מיטתו ודחף את ראשו מתחת לכרית.
"אתה בסדר בנימין?" שאל אריק בהיסוס, מביט משתאה על הגוף הדק המוטל על המיטה, תוהה איך גופו של בני נותר בוהק בלובנו גם אחרי קיץ ארוך וחם.
"לא ממש." השיב בני בקול חנוק, "אולי תלך כבר?"
"אני הולך, רק רגע, תשמע, ממש רזית בני, מתי נבדקת בפעם האחרונה?"
"נבדקתי למה?"
"לא יודע, סתם בדיקות כאלה, לחץ דם, ברזל, סוכר, hiv , בדיקות, אתה יודע?"
"אריה." התרגז בני והתיישב, נועץ באריק מבט פראי, "אני לא חולה בשום דבר, אני רזה כי אני כזה, תמיד הייתי רזה, וכשיש לי מצב רוח רע אני מיד מוריד במשקל, זה אני, לא נאה לך, אל תסתכל."
"אבל אתה גם נורא לבן." העביר אריק אצבע שחומה ועבה לאורך חוט השדרה של בני, "למה אתה לא משתזף קצת?"
בני הצטמרר ממגעו, אבל התעלם מכך והמשיך לדבר בכעס, "כי אני לא יכול להשתזף, אני רק נעשה אדום ואחר כך מתקלף, וחוץ מזה, זה בכלל לא בריא להשתזף, מה, לא שמעת על החור באוזן?"
אריק משך בכתפיו, אדיש לנושא, "תראה מה זה," גיחך, "אתה לבן ואוהב שחורים, ואני בדיוק הפוך."
"כן, ממש מצחיק." אמר בני ונאנח כשנזכר שגם ירון שם לב לפרדוקס המוזר הזה, ותמיד התפעל מהעובדה שדווקא בחורים כהים מעדיפים בהירים וההיפך. המחשבה על ירון גרמה לו שוב לדמוע ואריק טוב הלב התיישב לצידו, וחיבק אותו בעדינות, מנסה להרגיע, ואחר כך הביא לו קקאו ועוגיות, שזלל את רובן בעצמו, ותוך כדי כך הם צפו בסדרה שבני הקליט לעצמו בווידאו שבחדרו, וכמעט מבלי משים שוב נרדמו יחד והתעוררו, מפויסים, רק לקראת הצהרים.


אין תגובות:

פרסום תגובה