קוראים

יום שישי, 12 בינואר 2018

7. פיתוי נקמה

מר תמיר הגיע למשרד של המכון בבוקר צח אחד לפני שהספקתי להתאושש מעוד לילה מאוס שעבר עלי לבד על הספה במשרד של אלכס.
בנסיבות רגילות הייתי אומר לו ללכת לחפש את החברים שלו, אבל כמה דקות קודם הגיע השליח של פוטו מוסקבה עם התמונות שצולמו במסיבה שעשו לי לכבוד יום הולדתי וזה היה המזל שלו כי אחרת הייתי זורק אותו מכל המדרגות.
התמונות האיומות האלו, על מה לכל הרוחות חשבתי כשהזמנתי צלם? באמת הייתי צריך תזכורת לעובדה המרה שאני כבר בן 35 וחצי מחיי עברו חלפו ומעכשיו תהיה רק הידרדרות איטית ומייסרת מטה מטה עד המוות?
אני מניח שכדאי שאסביר קודם למה ישנתי במשרד של אלכס הקווקזי - בעל מכון הליווי המפחיד שלי - ולאן הוא עצמו נעלם. ישנתי במשרד כי עזבתי את הבית כמה ימים אחרי שאלכס נסע לחופשת מולדת ממושכת והשאיר אותי להשגיח על המכון.
לא התלהבתי מהרעיון, אבל אלכס הוא לא בן אדם שאתה מסרב להצעות שלו. הוא הודיע לי בחגיגיות שנבחרתי לתפקיד כי אני האדם הכי בוגר ורציני בצוות שלו, וחוץ מזה שאפסיק להתלונן, כל מה שעלי לעשות זה לספור את הכסף, לשים אותו בכספת ולזכור לנעול בבקרים את הדלת, לני כבר יעשה את השאר.
"אני לא מצליח להתרגל לזה שלנה נעשתה פתאום לני." התלוננתי.
"אני מציע לך להתרגל ומהר. מאז הניתוח לני נעשה עוד יותר רגיש לנושא ולאחרונה הוא מסתובב עם סכין קפיצית חדה מאוד." אמר אלכס ברצינות גמורה.
"סכין? בחייך, בשביל מה הוא צריך סכין?"
"מאותה סיבה שגברים עם זין קטן נוהגים באוטו גדול." אמר אלכס וחייך.
"אפרופו זין, תגיד אלכס, הניתוח הזה שלנה עשתה... אתה חושב שהם סידרו לה גם את ה..."
אלכס הניח אצבע על פיו, מסמן לי לשתוק. "עד כאן סאני." אמר בקול חמור, "יש דברים שעדיף לשתוק לגביהם, ברור."
"ברור בוס." עניתי בצייתנות, ומרגע זה ואילך שתקתי בנושא וכמעט שלא התבלבלתי יותר כשפניתי למזכירה השרירית והקשוחה של אלכס שנעשתה בהינף סכין למנהל לשכה.
כמו שאלכס ניבא לא היה עלי לעשות הרבה במשרד - לני טיפל בצוות, בלוחות הזמנים, ובשעת הצורך גם בלקוחות סרבניים. רק בחיים האישיים שלי שהלכו והתפרקו מול עיני הוא לא היה יכול לטפל.
זה התחיל בכך שדסי נכנסה לנו פתאום להריון והחליטה שהיא רוצה את הילד למרות שאין לאף אחד מאיתנו מושג מי האבא.
"מה זה חשוב?" היא התריסה, "זה הילד שלי ואני אדאג לו." אבל ככל שהריונה הלך והתקדם אסי נעשה לחוץ יותר ויותר, והיו גם ההורים שלה שלחצו, וההורים שלו שנכנסו להיסטריה של נכדים, ומפה לשם הם החליטו להתחתן.
בהתחלה דיברו על סתם טקס צנוע ברבנות ואז ההורים התערבו ולאט לאט החתונה הצנועה ברבנות הלכה והתפתחה והתגלגלה עד שגמרנו עם תוכניות לחתונה גרנדיוזית ב'קסם בכפר' עם ברכה מלאה בלונים, פרפרים לנוי שיעופפו סביב הכולה, יונים שיעטרו את החופה, טבעת מזהב לבן שתוזמן אצל צורף בצפת ושמלה מהממת שעולה כמו חצי דירה בתל אביב. ואם לא די בכך היה גם די ג'י שיגיע במיוחד מאנגליה, ארוחה בת ארבע מנות - או מזנון, זה עדיין לא היה סגור - צלם וידאו, וכמובן ירח דבש בכרתים, או אולי בקורפו? 
החתונה של אסי ודסי שלי הפכה להפקה יקרה, מסובכת ומורטת עצבים שגרמה לי להרגיש מיותר, זקן וחסר תועלת.
אחרי שהבנתי שמרוב תכנונים לחתונה הם שכחו את יום הולדתי הקמתי מהומה ענקית ומכוערת, ארזתי מהר מזוודה ועזבתי את הבית. התמקמתי במשרד, צלצלתי לכל מי שאני מכיר וארגנתי תוך שעה מסיבה ענקית בלה רוז'.
המסיבה הייתה מהממת, בסופו של לילה שתוי ורועש מאוד מצאתי את עצמי במיטה עם פוסי הלוהטת שהתבררה בבוקר כבחור חמוד שסבל מחמרמרת רצינית ומהתקף רגשות אשמה רציני בגלל שבגד בחבר שלו. הטענה שלי שהיינו שתויים מכדי לבגוד לא שכנעה אותו לצערי. מאז מסיבת יום הולדתי עלי להדיר את רגלי מההופעות הלוהטות של פוסי.  
בחנתי את התמונות שנשלחו אלי באדיבותו של בעל פוטו מוסקבה - קליינט ותיק שלנו - והחלטתי שאני נראה בהן כמו הולל מזדקן, שתוי ועצוב, והלכתי למטבח להביא לי פחית בירה כדי לסלק את הטעם הרע מפי, ובדיוק אז נכנס לני למשרד שלי בלי לטרוח לדפוק (לאלכס הוא לא היה מעז לעשות את זה), והציג בפני בחור רזה עוטה חולצה הדוקה שצבעיה העליזים התנגשו בהבעת פניו המרירה.
"בוקר טוב אלכס." אמר לני בטון גברי תקיף שהוא בטח התאמן עליו בבית, "תכיר בבקשה את מר תמיר."
"בוקר טוב." מלמלתי, נפרד בצער מפחית הבירה שנשארה במקרר וחזרתי לשבת, "במה אפשר לעזור לך אדוני?"
"למר תמיר יש בקשה מיוחדת מאוד." אמר לני והושיב את עצמו לצידו של הקליינט.
רק זה מה שחסר לי עכשיו נאנחתי בליבי, ובקול תקיף אמרתי, "מצטער מאוד מר תמיר, אבל אנחנו מוכרים רק סקס. אתה יכול לקבל גברים, נשים, שלישיות, אורגיות. בלי ילדים, בלי חיות, בלי ביזאר, סתם סקס רגיל ושמרני."
הבעת פני החמורה והטון הנוזף שלי גרמו למר תמיר להביט מודאג בלני שהביט בו חזרה בחיוך מרגיע וטפח בחביבות על כתפו. "יהיה בסדר, אל תדאג." הרגיע אותו ואז פנה אלי, ראה את ערמת התמונות שלי והבין הכול.
"אף אחד לא נראה טוב בתאורה המחורבנת שיש להם בחורבה הזו." ניחם אותי בעודו אוסף את התמונות לשקית.
"זה לא האור, אף אחד לא נראה טוב בגיל 35." אמרתי והטמנתי את השקית במגרה התחתונה, ומיד התחלתי להרגיש טוב יותר.
"אז מה הבקשה המיוחדת שלך מר תמיר, ותזכור, בלי קטינים ובלי ביזאר."
"אני רוצה לשכור בחור יפה שיפתה מישהו." אמר מר תמיר.
"יפתה? מה זאת אומרת יפתה? יפתה את מי?"
"יפתה מישהו שחי עם ידיד שלי. הם זוג ואני רוצה שהוא יזדיין עם אחד העובדים שלך וישבור לבן זוג שלו את הלב. אני רוצה שהם ייפרדו ויהיו אומללים לנצח." התלהט מר תמיר שעד לרגע זה נראה אדם רגוע ונורמאלי למדי.
"רגע רגע, לאט לאט, שאני אבין, יש לך ידיד שחי עם בן זוג ואתה רוצה לקלקל להם את הזוגיות ולגרום לבן זוג של הידיד שלך לבגוד?"
"בדיוק."
הסתכלתי על לני שהסתכל עלי בחזרה והרים לעומתי את גבותיו באירוניה. הייתה לי הרגשה שאני אמור להפיק איזה לקח מהסיפור הזה ושלני יודע יותר ממה שהוא מספר.
"הידיד הזה שלך... איזה מין ידיד הוא בדיוק?"
"סתם ידיד. שמו אריק. הכרנו לפני כמה שנים באוניברסיטה ו... אה... זהו, הוא פשוט ידיד שלי ודי."
"ומאז שיש לו בן זוג הוא כבר לא ידיד שלך? רבתם או משהו?"
"כן, משהו כזה."
"איך קוראים לבן זוג של הסתם ידיד שלך?"
"עומר."
"ומה עומר עושה?"
"עובד עם אריק במסעדה שלו. הוא בא לשם בתור מלצר והם התאהבו ועכשיו הם מתכננים להתחתן. פעם הם היו חברים שלי והם הזמינו אותי לחתונה, אבל אחרי שרבתי עם אריק... לא חשוב."
"טוב מר תמיר, אני חושב שאני מבין את הבעיה, אבל לפתות את החבר של החבר שלך זה לא הפתרון. גם אם החתונה תתבטל והלב של אריק ישבר הוא לא יתחיל לאהוב אותך פתאום."
"מי רוצה את האהבה של ההומו המלוכלך הזה?" התפרץ מר תמיר, קפץ מכיסאו ונשא נאום מלא שטנה נגד הומואים סוטים ומטונפים, פרענקים מלוכלכים וסקס הומואי מגעיל.
"מה? אתה לא הומו?" נדהם לני שאולי הפסיק להיות אישה, אבל המשיך לרצות סקס עם גברים.
השאלה התמימה הזו השתיקה את מר תמיר הנזעם לכמה דקות שהספיקו לי ללכת להביא שלוש פחיות בירה ובקבוק סטולי שנועד לחזק אותה קצת. אחרי הנאום המופרע הזה הייתי צריך קצת חיזוקים.
זה לא שלא שמעתי נאומי שטנה נגד הומואים בעבר, אבל הם מעולם לא נישאו מפי גברים שלבשו חולצה שצעקה בסגול ובוורוד פוקסיה מנומר בטוב טעם בירוק רעל - אני הומו! אני אוחצ'ה!
מר תמיר שתה מהבירה, הוסיף קצת וודקה, שתה עוד ושוב הוסיף וודקה, ואז שאל אם יש לי פתרון אחר לבעיה שלו.
"האמת שאני לא בדיוק מבין את הבעיה שלך." הודיתי.
הוא שם את הכוס על השולחן והביט בי במבט נוזף, "לא שמעת מה אמרתי? הם מתחתנים והם לא רוצים שאני אבוא, הם לא רוצים יותר שום קשר איתי. התנצלתי, ביקשתי סליחה, השפלתי את עצמי, התחננתי, אבל הם לא רוצים אותי יותר בחיים שלהם."
זיכרון המריבה האיומה שלי עם אסי ודסי כיווץ את לבי. "אני מבין בדיוק איך אתה מרגיש מר תמיר." הבטחתי לו, "אבל לא משנה מה תעשה וכמה כסף תבזבז, זה לא יעזור. אולי תצליח להרוס את החתונה, אבל אתה לא יכול לאלץ אותו לאהוב אותך שוב."
מר תמיר ביקש שאקרא לו עמי, אמר שהוא יודע את זה ושאריק לא אהב אותו אף פעם, הם היו רק ידידים.
"אתה חייב להבין עמי שדברים כאלו קורים, אנשים מתקדמים הלאה, נוטשים את החברים הישנים, החיים ממשיכים." אמרתי, יותר לעצמי מאשר למר תמיר, ושתיתי את שארית הבירה שלי שהכילה בעיקר וודקה.
"אני יודע, אתה חושב שאני לא יודע? אבל זה כל כך כואב." החל עמי - שהיה כנראה קצת שיכור – להתייפח.
"בגלל זה אתה רוצה שגם לאריק ולעומר יכאב?" שאל לני ברוך והניח יד קטנה וחזקה על כתפו של עמי.
"כן, אני רוצה שיכאב לו חזק, שהוא יסבול ההומו המטונף הזה! שהוא יהיה אומלל! אני רוצה שהאוכל בתחת הזה יבכה כמו שאני בוכה."
"מר תמיר, עמי, תקשיב לי טוב חמוד. ראשית, אם אתה מתכנן להפוך להומופוב כדאי שתשנה את המלתחה שלך למשהו פחות צבעוני ומעוצב, לך על אפור וחאקי ותעזוב את הורוד והירוק, בסדר? ושנית, הסברתי לך שאנחנו פה בעסקי סקס נטו. בן אדם רוצה סקס, בא, משלם ומקבל סקס. אנחנו לא רודפים בכוח אחרי קליינטים, בטח שלא אחרי כאלה שעומדים להתחתן. אתה מבין?"
עמי הפסיק לבכות והנהן בהשלמה.
לני ליטף את לחיו, נתן לו טישו ושאל אותו אם הוא אכל ארוחת בוקר.
"האמת שלא, אין לי כל כך תאבון בזמן האחרון." התנצל עמי וניסה לקום. הוא התנודד קצת ולני כרך את זרועו על מותניו ושאל אם בא לו ללכת לאכול יחד.
"אני אשמח מאוד." השעין עמי את ראשו על כתפו של לני.
"היי," מחיתי, "אתה לא יכול ללכת ככה סתם באמצע העבודה."
"אל תבלבל לי את המוח סאני, ותתקשר כבר לאסי, הוא השאיר לך איזה מליון הודעות." אמר לני בקוצר רוח (לאלכס הוא לא היה עונה ככה) והסתלק עם עמי.
התקשרתי לאסי ושאלתי מה נשמע.
"אנחנו מתגעגעים אליך נורא." אמר אסי, "מתי נוכל לתת לך את מתנת יום ההולדת שלך?"
"חכו לי בבית, אני כבר בא."
ביקשתי מסשה שיחליף אותי וחזרתי הביתה.
הם חיכו לי ליד הדלת והתנפלו עלי בנשיקות. דסי - יפה ופורחת עם שדיים מלאים ועור קורן של אישה בהריון, ואסי - חרמן וסקסי עם זיפים של יומיים ותחת מושלם.
אחרי שהם התנצלו ששכחו את יום ההולדת שלי בגלל הבלגן של החתונה, ואני אמרתי שלא ידברו שטויות, אני אוהב אותם והייתי דביל וילדותי, הם לקחו אותי למיטה ונתנו לי את מתנת יום ההולדת שלי.  

חזרתי לעבודה רק אחרי הצהרים. לני ישב על הכסא של אלכס, הבעה זחוחה על פניו, רגלים על שולחן הכתיבה, משחק עם הסכין הקפיצית שלו.
"מתי חזרת?" שאלתי.
"לפני כמה דקות. רק באתי להגיד לך שאני לוקח חופש לכמה ימים, אני אהיה עסוק עד סוף השבוע."
"עסוק במה?"
"בנקמה." חייך לני.
"אז אתה בכל זאת הולך לנסות לפתות את העומר הזה?"
"חס וחלילה. ראיתי אותו היום במסעדה והוא ממש לא הטיפוס שלי. גם אריק לא עושה לי את זה."
"מתי ראית אותם?"

"בארוחת הבוקר. הלכנו לאכול במסעדה שהם מנהלים יחד, מסעדה מעולה. אכלנו מצוין ולא הפסקנו להתנשק כל זמן הארוחה. אני חושב שאני ועמי, החבר החמוד שלי, נאכל שם הרבה בעתיד."

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה