6. הומולדת שמח

"למה זה חייב להיות דווקא בתשע עשרה ליוני?" התפלאתי.

"זו הדרישה של הקליינט." באה התשובה הצפויה של אלכס.

"אנחנו לא יכולים פשוט ללכת לאיזה מלונית ולעשות את זה? למה כל ההצגה הזו?" המשכתי להתלונן.

"כי ככה הוא רוצה, והוא משלם מספיק כדי לקבל את זה."

"אני חייב לבוא אליו לעבודה עם פרחים?" התבאסתי, "ומאיפה אני אשיג אופנוע?"

"תשכור ושיהיה משהו כבד, שחור ומרשים." הורה לי אלכס בחומרה, "ואני רוצה שהזר יהיה מכובד, לא סתם משהו עלוב."

"לא עדיף ורד אחד צנוע?"

"ורד אחד תביא לאימא שלך." נזף אלכס, "הוא הזמין זר של שלושים וחמשה שושנים אדומות וזה מה שהוא יקבל! אצלנו הלקוח תמיד צודק."

"אומרים שלושים וחמש שושנים." תיקנתי, "שושנה זה נקבה."

"לא אכפת לי מה יש לפרחים בין הרגלים!" נהם אלכס באנטיפטיות (הוא תמיד היה נעשה זועף יותר לקראת הקיץ) "העיקר שיהיו שלושים וחמש פרחים בצבע אדום, ותתלבש בדיוק לפי ההוראות סאני! ברור?"

"כן בוס, ברור." עניתי בהכנעה (רק מתאבדים מתווכחים עם בוס קווקזי זועף) והלכתי לחפש לי תחפושת של אופנוען.

בצוהרי התשע עשרה ליוני עטיתי על עצמי מגפיים שחורים לוחצים, ג'ינס שחור צמוד לישבני, גופייה שהבליטה כל מה שצריך הדוקה על פלג גופי העליון ולהשלמת המראה הקשוח - ז'קט עור עם ניטים כסופים תלוי ברישול על כתפי.

אסי שרק בהתפעלות כשראה אותי, אבל פרץ בצחוק כששלפתי את זר הורדים הענקי הלוהט באדום ויישרתי בקפידה את עטיפת הניר הצבעוני שלו.

"משהו מצחיק אותך?" התרגזתי.

"מצטער סאני, אתה נראה נפלא, אבל הטאץ' החנוני הזה שמוסיף לך הזר... גדול!" חייך אסי וצבט לי בתחת בטענה שהוא פשוט לא יכול לעמוד בפני מראה ישבני בג'ינס הזה.

"הג'ינס הזה הוא שלך אם לא אכפת לך והוא מועך לי את כל הסחורה."

"אבל עושה לך תחת נהדר." חייך אסי, "בשביל היופי צריך לסבול." הוכיח אותי בעליצות ופרח לדרכו, משאיר אותי להתמודד עם הבעיה המביכה של איך להוביל זר ורדים באופנוע בלי להגיע עם חבילת גבעולים מרוטה.

הפתרון שמצאתי היה לתקוע אותם תחת בית שחיי. נכון שסבלתי כל הדרך מהדגדוג של עלי הכותרת באפי, אבל לפחות הריח היה טוב.

הגעתי בשלום לבית המשרדים הענקי בו עבד הלקוח שלנו, עליתי עד לקומה העשרים והתייצבתי במחלקה המיועדת בדיוק בשעה שנקבעה. זיהיתי אותו מיד לפי התיאור שנתן לי אלכס - ג'ינג'י צנום לבוש חולצה צבעונית, עומד לפני עוגה ענקית, מוקף בחברים לעבודה, כולם צוהלים, מחזיקים כוסות פלסטיק עם יין, שמחים על ההפסקה הקטנה בשגרה.

"תומר! חמוד שלי!" התנפל עלי הג'ינג'י שהצטוויתי לקרוא לו עמי, "איזה מתוק אתה!" חיבק אותי, הדביק נשיקה על שפתי ולקח ממני את הפרחים, מחייך חיוך מאושר שלא תאם את העצב בעיניו.

ליצן עצוב חשבתי לעצמי וחיבקתי אותו בחזרה, מאחל לו יום הולדת שמח.

על העוגה היה כתוב 35 אבל לי הוא נראה צעיר יותר. אולי כי היה רזה כל כך.

הוא כיבה את הנרות, שתה לחיים עם כולם, אכל פרוסת עוגה והתעקש שגם אני אוכל אחת, וכל הזמן חיבק אותי והתרפק עלי לעיני כל חבריו לעבודה שלטשו בנו מבטים בלי בושה. כפי שנקבע מראש החזרתי לו אותות חיבה – חיבוקים, נשיקות ואיחולים.

אחר כך יצאנו משם, מלווים בברכות כל חבריו לעבודה והלכנו יד ביד למעלית. ברגע שהוא הפנה את גבו למשרד שבו עבד נעלם החיוך משפתיו, ועד שהגענו לקומת הקרקע הוא כבר התייפח בדמעות שליש.

הובלתי אותו לשירותים שהיו למרבה המזל ממש ליד המעלית והסתגרתי איתו בשירותי הנכים - הם תמיד גדולים יותר ונקיים יותר.

"מה הבעיה עמי?" שאלתי מודאג, "אתה מרגיש לא טוב? רוצה לשנות את התכניות?"

"כן! אני רוצה שתעוף לי מהפרצוף!" הוא צעק, "ואל תקרא לי עמי! שמי עמיקם המטומטם."

הוא עבר מעצב לזעם במהירות גדולה כל כך עד שראשי הסתחרר, וכשלא מילאתי את בקשתו במהירות מספיקה התנפל עלי וניסה לחבוט בי באגרופיו הקטנים והעדינים, בוכה, מקלל, כועס ומתייפח, הכול בבת אחת.

"היי, מספיק. תרגיע, די עם זה." אחזתי בפרקי ידיו והצמדתי אותו לקיר. "מה עובר עליך?"

"תעזוב אותי תומר!" צרח עמי (או עמיקם, או איך שלא קראו לו) וניסה להכניס לי ברך לאשכים.

למזלי הוא לא היה זריז מספיק, הצלחתי לרסן אותו בזמן, סובבתי אותו בגבי אלי, מצמיד את פניו לקיר הקריר, דוחף ברך לתוך גבו בערך באזור הכליות.

הוא גנח חרש, אבל לא אמר מילה.

"אם אתה מתעקש לסטות מהתסריט עמיקם אז תדע לך ששמי הוא בעצם מקסימיליאן," הודעתי לו, "אבל אתה יכול לקרוא לי סאני, בסדר?"

הוא המשיך לשתוק בזעף וניסה לנשוך אותי.

הידקתי את אחיזתי בו והוא יבב ונרגע. "אני עומד לשחרר אותך, אבל די עם האלימות, בסדר?"

"כן, בסדר סאני."

הרפיתי ממנו ולרווחתי הוא הפסיק לנסות להרביץ לי והתיישב על האסלה, מביט בי מלמטה למעלה במבט נבוך. "אני מצטער." אמר ונראה באמת מצטער ואפילו מבויש, "אני לא יודע מה קרה לי היום."

"ימי הולדת יכולים להיות מאוד מבלבלים." ניסיתי להקל עליו, "זה באמת היום ההולדת שלך היום?"

"כן, אבל אני רק בן שלושים."

"בדרך כלל מפחיתים מהגיל האמיתי, לא מוסיפים."

"אם אני אומר שאני בן שלושים וחמש," הסביר עמי, "כולם מחמיאים לי שאני נראה צעיר מגילי, אתה מבין?"

לא הייתי בטוח שהבנתי, אבל הנחתי שהיה בזה מעין הגיון מוזר. "תראה, אתה פה הבוס עמי, מה עושים הלאה?"

הוא החווה בידיו תנועת אין אונים, והביט בי במבט אבוד. "לא יודע. תגיד אתה."

"לדעתי כדאי להמשיך עם התכניות, הרי החדר כבר הוזמן ושילמת כבר לאלכס, אז בוא נמשיך עם זה."

"ואם לא בא לי?"

"אז הלך הכסף, ותהיה לבד ביום הולדת שלך. לא חבל? בוא לפחות לעשות איתי את הסיבוב באופנוע, בין כה אני צריך לאסוף את אסי מהמלון."

"מי זה אסי?"

"הבחור השני שהזמנת."

"אתה מכיר אותו?"

"בטח, אנחנו גרים יחד."

"הוא יפה כמוך?" שאל עמי וקם מהאסלה.

"הוא הרבה יותר יפה וצעיר ממני, וגם נחמד יותר."

"אחד כמוני לא צריך בחור נחמד." אמר עמי ושוב היו דמעות בעיניו, "אני צריך... אני לא יודע מה אני צריך." ופתאום היה בזרועותיי, בוכה.

ליטפתי את גבו הדק, חש את עצמות חוט השדרה שלו שבלטו מעורו ונישקתי בעדינות את צווארו. הוא נלחץ אלי בכוח, רועד, הזקפה שלו דוקרת את ירכי.

"תזיין אותי." אמר בפשטות, "בבקשה סאני, תזיין אותי."

משהו תמים וילדותי בהבעת פניו כשהביט בי בתחינה גילה לי שהקליינט שלי הוא בתול שמעולם לא התנסה בסקס.

"אף פעם לא עשית סקס עם מישהו?"

הוא הנהן והסמיק, מבויש. הצטערתי שהתחלתי לדבר, אבל מאחר והתחלתי במצווה המשכתי ואמרתי מה שחשבתי. "וזו המתנה שאתה רוצה ליום הולדת? שהפעם הראשונה שלך תהיה עם שני זרים שיזיינו אותך בתשלום?"

"לא." הוא התייפח, "אני רק רוצה לעשות סוף סוף סקס כמו כולם וגם שכולם יראו שיש לי חבר, חבר גזעי ויפה שיוציא לכולם את העיניים."

"טוב." כרכתי את ידי סביב כתפיו, "בוא נבצע את החלק הראשון של המשימה ואחר כך נראה."

הסיבוב באופנוע הוכתר בהצלחה רבה. נסעתי לאורך שדרות רוטשילד ואחר כך הוספתי גם  סיבוב בשיינקין ובבוגרשוב, עוצר לפי דרישתו של עמי בכל בית קפה שהוא זיהה בו מישהו ממכריו. פה ושם ראיתי קליינטים שלי שידעו בדיוק מי אני, אבל כמובן שהם שתקו, כי מי רוצה לספר שהוא משלם על סקס?

עמי, נפוח מגאווה ואושר, הציג אותי לפני כולם כחבר שלו. ראיתי שרובם שמחו מאוד בשמחתו - אמרו לו מזל טוב מכל הלב, החמיאו לו שהוא נראה צעיר מגילו ושהחולצה החדשה שלו מהממת ואיזה חבר מדהים יש לו – הוא זרח מנחת, חייך ללא הרף ולשמחתי הפעם גם העיניים שלו הצטרפו לחיוך.

"אתה בטח פולני." קנטרתי אותו כשהחניתי את האופנוע בחנייה של דן פנורמה והלכתי איתו לכיוון הלובי. הוא הבין מיד את כוונתי ולא נעלב, צחק והודה שכן, הוא פולני ונורא חשוב לו מה יגידו עליו.

עלינו לחדר, ישבנו על הספה הנוחה הבטנו על הים, הטיילת והחומה של יפו שנשקפו אלינו מהמרפסת ושוחחנו. נהניתי לשמוע את עמי מספר לי על האימא השתלטנית וההומופובית שלו, על אביו הכנוע ועל הסבתא התקיפה ששולטת ביד ברזל בכול בני המשפחה. למרות שחייו היו בעצם עצובים הוא סיפר עליהם בצורה מצחיקה מאוד. לא יכולתי שלא לצחוק למשמע התיאורים השנונים והעוקצניים שלו.

"אבל למה אתה עובד בעבודה שאתה לא אוהב אם אתה מוכשר כל כך בעיצוב?" התפלאתי, בודק בהתפעלות את החולצה שלבש - מעשה ידיו להתפאר.

הוא משך בכתפיו בביישנות ואמר שלפחות במשרד הוא מרוויח כסף בטוח ויש תכנית פנסיה וביטוח מנהלים.

"ולמה אתה חי עדיין אצל ההורים? זה לא לעניין בגילך." המשכתי להציק, ושוב קיבלתי את משיכת הכתפיים חסרת האונים הזו.

"אימא אומרת שחבל לבזבז כסף על שכר דירה ושהיא צריכה שאני אעזור לה לעשות קניות וניקיון ולטפל בסבתא."

המום נוכח התשובה המוזרה הזו תקפתי מכיוון אחר, "איך זה שלבחור נחמד כמוך לא היה אף פעם חבר? איך יכול להיות שאף פעם לא עשית סקס עם מישהו?" השתוממתי.

העיניים שלו נעשו עצובות מאוד לשמע שאלתי והוא התחמק ממבטי והביט לעבר הים. "לא יודע, אולי כי אני תמיד מתאהב במי שאי אפשר." אמר בהשלמה שוברת לב.

הוא היה כל כך עצוב וחסר ישע, לבי יצא אליו. כמעט בלי לחשוב משכתי אותו אלי, מחבק אותו בחום. כוונתי הייתה לנחם ולעודד אותו, אבל עמי התיישב על ברכי, נלחץ אלי בכוח ומעך אל בטני את זקפתו.

"שינית את דעתך? אתה רוצה?"

במקום לענות הוא התחיל למשוך מעלי את הגופייה תוך שהוא מנשק את פי בהתלהבות שכפרה על חוסר המיומנות שלו באמנות הנשיקות, ובדיוק ברגע זה נפתחה הדלת ואסי התפרץ לחדר, מוכן ומזומן לבצע את חלקו בתסריט - הוא היה אמור להיות החבר הזועם שלי שבהתחלה כועס ונפגע ובסוף משתכנע להצטרף לחגיגה - הבעיה היא שאני ועמי לא שכבנו ערומים במיטה כמתוכנן. למעשה עמי נבהל כל כך עד שהוא זינק מעלי והתיישב, נבוך וסמוק, על הכורסא בצד השני של החדר.

אסי נעצר מבולבל בפתח והסתכל עלי בחוסר בטחון.

"בוא, תכנס אסי. זה עמי ויש לו היום יום הולדת. תגיד לו מזל טוב."

"אהה... מזל טוב עמי, הומולדת שמח." אמר אסי בהיסוס, וסגר את הדלת מאחוריו.

"חל שינוי קטן בתכניות." הסברתי, "לוח הזמנים השתנה קצת."

"אני רואה." אמר אסי, התיישב על המיטה והתחיל להתפשט.

"מה אתה עושה?" נחרד עמי.

אסי נבהל והחזיר את ראשו לפתח החולצה שהחל לפשוט. "חשבתי ש... אהה... זאת אומרת..." הוא ביט בי בחוסר ישע, "מה קורה פה?"

"אין לי מושג." הודיתי, "עמי הזמין לעצמו מתנת יום הולדת, אבל עכשיו הוא לא בטוח אם זה בדיוק מה שהוא רוצה."

"אני מצטער." גמגם עמי, נבוך מאוד, "אני באמת מתנצל, זו הפעם הראשונה שלי וחשבתי... לא ידעתי... סאני היה נורא נחמד ו..." הוא השתתק והניח את ידיו על פניו, כתפיו רועדות בעוד הוא מנסה לחנוק את בכיו.

אסי טוב הלב נחפז אליו התיישב על מסעד הכורסא וחיבק את כתפיו. "אל תבכה חמוד, לא קרה כלום. אנחנו לא חייבים לעשות שום דבר שלא בא לך, זה בסדר גמור, באמת."

עמי נרגע לאט לאט, הסיר את ידיו מפניו והביט באסי באסירות תודה. "גם אתה מאוד נחמד," אמר, "וגם יפה מאוד." הוסיף.

"תודה." חייך אליו אסי את החיוך המתוק שלו שאף אחד לא מסוגל לעמוד בפניו ואז ביקש רשות ללכת להתקלח כי הוא רץ למלון ממסגד חסן בק בגלל שהיה פקק תנועה נוראי כי מצאו מטען חשוד על הטיילת.

"בטח, לך להתקלח." אמר עמי בשמחה, "אני וסאני נמשיך לקשקש קצת."

"מה, ולא תבואו לסבן לי את הגב?" הצטחק אסי.

"לך, לך מפה שמנדריק!" נזפתי בו בצחוק, "עוד מעט תרצה גם שנביא לך בירה קרה לאמבטיה."

"למה לא?" אמר עמי בנדיבות, לקח בירה מהמיני בר - למרות שהזהרתי אותו שהדברים במיני בר נורא יקרים - והביא אותה לאסי שרבץ לו מרוצה במים המבושמים של האמבט המרווח.

עמדתי בפתח והבטתי איך אסי מפעיל את קסמיו, משכנע בנועם את עמי לפשוט את חולצתו היפה כדי שלא תירטב כשהוא מסבן את גבו של אסי, ואחר כך גם את המכנסים, ואחר כך את התחתונים כדי שיהיה לו נוח כשהוא נכנס לאמבטיה ו... לקחתי את בגדיו הלחים של עמי ופרשתי משם. האמבטיה הזו לא הייתה גדולה דייה לשניים והיה לי רושם שהם מסתדרים יפה מאוד בלעדי.

אחר כך סיפר לי אסי שעמי היה נלהב, אבל מאוד מאוד ביישן. הוא סיבן במסירות את כל גופו של אסי, החמיא לו על השרירים והשיזוף השחום והתעכב במיוחד על ישבנו המושלם, אבל כשאסי החל לסבן אותו חזרה הוא גמר מיד בכף ידו ואחר כך הסמיק וביקש מאסי שלא יספר לי כלום.

"אז למה אתה מספר לי?"

"אז למי אני יכול לספר אם לא לך?"

"אם הוא ביקש שלא תספר אתה חייב לשתוק, במקצוע שלנו אתה צריך להיות דיסקרטי כמו עורך דין ושומר סוד כמו כומר."

"כן, אבל זה רק אתה סאני."

"לא משנה. הלקוח משלם גם על דיסקרטיות וסודיות, לא רק על סקס. זה עניין של אתיקה מקצועית אסי."

כנראה שאני לא מספיק אתי בשביל להיות זונה." הצטחק אסי, קל דעת כדרכו.

"אתה עוד תלמד." הבטחתי לו, "ועכשיו שתוק כבר ותביא לפה את התחת המושלם שלך, הסיפור שלך על הג'ינג'י באמבטיה חרמן אותי נורא."

כמה שבועות אחר כך כשהייתי לבד בבית עמי קפץ לביקור והביא לנו חולצות טריקו מדהימות שהוא עיצב במו ידיו. מסתבר שאחרי ההומולדת המופלא שארגן לעצמו הוא אזר אומץ לעזוב את העבודה המשמימה שלו וכעת הוא עובד בעיצוב כמו שחלם תמיד, וממחר הוא עובר לגור עם שתי בנות מקסימות שהשכירו לו חדר בדירתן והוא מאושר מאוד.

"הכול בזכותכם." אמר והתעקש על כך בתוקף למרות טענותיי שלא עשיתי כלום.

אחרי שמדדתי את החולצה היפה שהוא הביא לי נישקתי על לחיו לאות תודה וקיבלתי חזרה נשיקה על שפתי.

"סאני," אמר עמי, "חשבתי הרבה על מה שאמרת לי אז בשירותים, ו... מה שחשבתי זה... אמרת שלא יהיה לי נעים לעשות סקס עם זר וצדקת, אבל אתה כבר לא זר ואני... בקיצור, מה דעתך?"

למה לא? חשבתי, הוא היה צמוד אלי, ג'ינג'י נחמד, חמים ומתלהב, והרי הייתי חייב לו זיון עוד מאז ו... למה לא?

לקחתי אותו למיטה ואחרי שסגרתי את התריס ואת הוילון הוא התפשט, אני התפשטתי, נשכבנו על המיטה והעניינים החלו להתחמם. שנינו התלהבנו ונהנינו ופתאום נפתחה הדלת ואסי הופיע בפתח.

"מה קורה פה?" שאל בקול רם, הדליק את האור והתחיל לכעוס ולצעוק. פתאום קלטתי שהכול קרה בדיוק לפי התסריט של עמי - אם כי קצת באיחור - אבל אם נתעלם מהפרט הקטן הזה נתפסנו על חם ערומים במיטה כמו שעמי תכנן.

עכשיו אסי היה אמור להירגע ולהצטרף לחגיגה, אבל החיים מתנהלים לפי תסריט משלהם שלא תמיד תואם את החלומות הכמוסים שלנו.

אסי סירב להתפעל מהאירוניה הברורה של האירוע ובמקום להצטרף אלינו הוא כעס מאוד, "בוגד אחד! איך אתה יכול לעשות דבר כזה בבית שלנו ובמיטה שלנו!" צעק עלי, נפגע ונעלב עד עמקי נשמתו. הוא קרא לי זונה ושרמוטה, הוסיף עוד המון קללות איומות ולקינוח פרץ בבכי.

בעוד אני מתנצל, מנסה להרגיע את אסי ותוך כדי כך גם להתלבש עמי חמק לו עם בגדיו והשאיר אחריו רק את החולצות היפות שהביא לנו. חולצות שמעולם לא לבשנו כי אסי השליך אותן בזעם לפח.

אחרי הרבה התנצלויות שפלות רוח מצידי, והבטחות שזה לא יקרה יותר לעולם אסי סלח לי סוף סוף, ועם הזמן שכחנו את המקרה הזה והמשכנו הלאה.  

חצי שנה אחר כך ראינו את הג'ינג'י פוסע בנחלת בנימין, שלוב זרוע עם בחור יפה תואר ושחום. שניהם לבשו חולצות תואמות - שאין לי ספק שהיו פרי עיצובו של עמי - ונראו מאוד מאוד מאוהבים.

עמי ראה אותו פוסעים מולו, הסמיק מעט ועשה כמיטב יכולתו להעמיד פנים שהוא לא מכיר אותנו.

כמובן ששיתפנו איתו פעולה וכמו מקצוענים אמיתיים התעלמנו ממנו לחלוטין - עניין של אתיקה מקצועית.