א. שברת, שילמת

אור

נתקלנו זה בזה באטרף, ראשית החלפנו כמה מסרים מנומסים, ואחרי פרק זמן הולם עברנו למסנג'ר. על פי הפרופיל שלו יוגב היה בדיוק מה שרציתי. לא צעיר מידי, ולא חלק מידי, נבון ושנון, אבל לא מעצבן, והכי טוב, לא הצלחתי לגלות אצלו אפילו שגיאת כתיב אחת - כן, אני קצת שרוט בנושא הזה - אמנם הוא לא הבין כלום בכדורגל, והודה בכך בלי בושה, אבל הוא שיחק כדורסל בהתלהבות, והרעיון לצפות באירוויזיון גרם לו לגחך בבוז, עוד נקודה לטובתו.

הרגשתי שאני מתחיל להתלהב קלות, ולפני שאסחף דרשתי שיחת טלפון. הוא הסכים ברצון, והסגיר בלי שמץ היסוס את מספר הנייד שלו. ליבי פעם בחזקה כשחייגתי, ונשבעתי לעצמי שאם יהיה בקולו אפילו שמץ של צפצפנות הומואית אני מנתק מיד.

הקול שענה לי אחרי הצלצול הראשון היה גברי כראוי, ועם זאת תרבותי ונעים, והשיחה זרמה בקלילות נינוחה. למרבה השמחה התברר שאנחנו מתאמנים באותו מכון, וכשהוא הציע שניפגש שם מחר בערב הסכמתי בעיקרון, אבל כדי להשאיר לעצמי פתח נסיגה לא התחייבתי, רק אמרתי שאני אשתדל להגיע. הוא קלט מיד את הראש שלי ולא נעלב, צחק חרש ואמר שהוא מבין, מה שהעלה את ערכו בעיני עוד יותר.

יצאתי מוקדם מהעבודה כדי להגיע לפניו והתיישבתי בפינה אסטרטגית, מאחורי מכונת הקפה, אורב לבואו. זיהיתי אותו ברגע שהוא נכנס ללובי של המכון, והתלהבתי - הוא נראה בדיוק כמו בתמונות שלו, לא מבוגר מידי ולא צעיר מידי, והקרין מעין גבריות בטוחה ורגועה שעשתה לי את זה בגדול.

כדי להירגע אילצתי את עצמי להיזכר בכל הפעמים הקודמות שלא נגמרו טוב וליתר ביטחון נזפתי בעצמי בתוקף להפסיק להתלהב כי אחרת זה שוב ייגמר בבכי, ורק אז ניגשתי אליו והצגתי את עצמי.

למראי אורו פניו בצורה מחמיאה, והוא הושיט לי יד גברית מסוקסת, לחץ את כפי לחיצה חסונה וחייך. החיוך שלו היה תאווה לעיניים, והיה עלי להכניס לעצמי סטירה מנטלית חשאית כדי להסתיר את התלהבותי.

נשארתי ממוקד, הזכרתי לו שבאנו לפה להתאמן, ונחוש מאוד עליתי על ההליכון והוא בעקבותיי. עבדנו ברצינות במשך כשעה, ורק אחר כך התקלחנו וישבנו לאכול ארוחה קלה בבית הקפה הצמוד. על כוס קפה החמאנו אחד לשני שהתמונות באטרף עושות לנו עוול ובמציאות אנחנו נראים טוב יותר, ובצורה ספונטנית לגמרי קבענו להיפגש למחרת וללכת יחד לסרט וזה מה שעשינו - ראינו יחד סרט, ושוחחנו גם לפני, וגם אחר כך, וגם קצת תוך כדי, הוא קנה לנו דלי גדול של פופקורן, הסכים איתי שקולה לא באה בחשבון, וקנה לשנינו מיץ תפוחים לא מוגז, עוד נקודה לטובתו.

לאורך כל הערב הפגנו אחד בפני השני כמה אנחנו שנונים, משכילים ומוצלחים, והפסקנו לדגמן מוצלחות מנצחת רק כשהוא החנה את מכוניתו במגרש החנייה החשוך מול דירתי ושאל בחביבות מתי יגמר כבר האודישן.

"איזה אודישן?" תהיתי, קצת בטיפשות, והוא חייך, כרך זרוע חסונה סביב כתפי ונישק אותי.

"ואוו!" אמרתי כשהנשיקה המדהימה נגמרה, "תגיד, בא לך..."

"כן, מאוד, בוא."

עלינו לדירה שלי, מתנשקים כל הדרך, וזרמנו למיטה.

בלי בגדים הוא נראה אפילו טוב יותר, "אתה מדהים יוגב." הכרזתי, והסתערתי עליו. נישקתי וליטפתי כל אבר בגופו, ויוגב לא נשאר חייב, החזיר לי מחמאות, נשיקות וליטופים, והתעקש שאני מדהים עוד יותר.

"אתה ממש הטעם שלי אור." החמיא לי, מנשק את בטני, יורד באיטיות מגרה לעבר חלצי, מצץ, ליקק, הלהיב ולבסוף זיין.

עשינו את זה שוב ושוב בכל מיני תנוחות ואופנים, ונהניתי כל כך עד שלא הבחנתי שהוא נשאר תמיד האקטיבי, מלהק אותי בתפקיד הפסיבי. הסקס איתו היה כל כך נפלא עד שבלילה הראשון שכחתי שגם אני אוהב לזיין לפעמים.

"אתה בטוח שאתה בן שלושים ושמונה." צחקתי כשהתקלחנו יחד, ושוב עמד לו.

"שלושים ושמונה וחצי." תיקן אותי יוגב, "ואתה באמת בן שלושים ושתיים? לא שזה משנה אבל אני יודע שלא תמיד אנשים מדייקים בכל הפרטים שהם מכניסים לפרופיל באטרף."

צחקתי, "לא מדייקים? זו הדרך המנומסת שלך להגיד שכמעט כול מי שפותח פרופיל באטרף משקר במצח נחושה?"

"עלית עלי, אבל למרות שאני מנומס אני לא שקרן."

"גם אני לא, אולי לא כתבתי את כל האמת, אבל כל מה שכתבתי הוא נכון, ואם אתה זוכר הגדרתי את עצמי כוורסטילי."

"ואני כתבתי שאני אקטיבי, וזו האמת, אני אך ורק אקטיבי, ואני לא מוכן להתפשר בנושא הזה." הצהיר יוגב והרגשתי שהוא מתכוון בדיוק למה שהוא אומר.

"ידעתי שאתה יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי." נאנחתי.

"אני אמיתי לגמרי, ואתה, אתה כל כך חמוד." הוא נישק אותי, ושאל אם הוא יכול להישאר לישון איתי.

"לא יודע, אתה אוהב כפיות?"

"מאוד, ואתה?"

"גם, בוא."

הוא בא, חיבק אותי וישנו כפיות כל הלילה ולפני שהלך לעסקיו אכלנו יחד ארוחת בוקר. עוד באותו ערב הוא התקשר שוב ושאל מה בנוגע לעוד פגישה, ואם אני בעניין יש לו כרטיסים להצגה.

"בטח." השבתי, הלכנו יחד להצגה, נהנינו מאוד ובסוף הערב שוב סיימנו במיטה, ושוב הייתי פסיבי. גם הפעם נהניתי אבל... 

"לפחות תנסה." התחננתי, "בשבילי יוגב?"

הוא ניסה, באמת, שכב על בטנו, ריפה את שריריו, נשם נשימות עמוקות, ואפילו הודה שכן, נעים לו לחוש את לשוני חודרת לפי הטבעת שלו, אבל הוא לא מוכן לקבל משהו עבה יותר.

"מה שאתה צריך זה להירגע קצת, להשתחרר." אמרתי, ובפגישה הבאה בישלתי לו במו ידי ארוחת גורמה והגשתי אותו בתוספת בקבוק יין משובח.

יוגב אכל בתיאבון, שיבח את כישורי הקולינריים, אבל סירב בתוקף לגעת ביין. לטענתו אפילו ריח של אלכוהול החזיר אותו לילדותו האומללה, אבל הסכים, אחרי הסתייגות קלה, לחלוק איתי נרגילה עם חשיש.

בהתחלה הוא השתעל, ולקח לו מעט זמן ללמוד איך לשאוף את העשן, אבל אחרי שהוא קלט את העניין הוא נרגע, ואחרי שהתמסטל קלות החל לצחקק מעט והיה מוכן להניח לי להחליק את כיפת הזין שלי בין פלחי עכוזו, אבל כשניסיתי להחדיר את זקפתי המשתוקקת לתוך פתח גן העדן הסגור שלו הוא התכווץ והדף אותי מעליו בבהלה.

כבשתי את כעסי ואת אכזבתי וניסיתי להיות אמפאטי. "מה הבעיה? תספר לי?"

בהתחלה הוא היסס מעט, אבל אחרי שהמשכתי להפציר הצלחתי לשכנע אותו להיפתח אלי נפשית, ולספר לי על אביו השיכור והאלים שהתעלל בו ובאימו, ואיך הצליח, אחרי מות אימו, להיחלץ מידי האב ולעבור לפנימייה.

"הגעתי לפנימייה בגיל שתים עשרה וגיליתי שכדי לשרוד אני חייב להיות חזק וקשוח, לא להראות אף פעם חולשה, ולא לסמוך על אף אחד. בגיל צעיר מאוד למדתי שאני חייב להיות תמיד בשליטה, אני מצטער אור, אבל אני פשוט לא מסוגל לשכב בשקט ולהתמסר."

"אפילו לא לי?" נפגעתי, מבין פתאום שאני מאוהב בו.

הוא חיבק אותי בעדינות, התנצל והפציר בי להבין ולקבל אותו כמו שהוא.

הבנתי הכל וניסיתי, ניסיתי בכל כוחי, אבל אחרי כמה חודשים נשברתי. נכון הסקס היה מדהים, והיה לי נעים מאוד להיות איתו, לישון איתו ולשוחח איתו, אבל הרגשתי שכל פעם שאני מנסה לקחת את היחסים שלנו צעד אחד קדימה, לקדם את האינטימיות והזוגיות שלנו הוא נסוג ונסגר בפני.

"זה לא רק עניין הסקס, סקס זה רק סימפטום. אני מרגיש שאתה לא נותן לי להתקרב אליך, כל פעם שאני כמעט נוגע, אתה מיד חוסם אותי. אני לא יכול ככה יותר יוגב."

יוגב לא נכנע בקלות, התווכח וניסה להוכיח לי שזה לא נכון, שאנחנו כן מתקדמים, אמנם בצעדים קטנים מאוד, אבל בכל זאת, "הנה, ישנתי אצלך כל סוף השבוע שעבר, כולל יום חמישי, אנחנו מדברים כל יום, גם אם אנחנו לא נפגשים, אני אפילו מחזיק אצלך מברשת שיניים ונעלי בית. מה, זה לא נחשב?" מחה.

"כן, נחשב מאוד, אבל אנחנו יחד כבר חצי שנה יוגב, אתה מכיר אותי, ואת החברים שלי, ואת הורי, ואפילו את אחי. היית אצלי בעבודה וכשאתה מתקשר המזכירה כבר מכירה את הקול שלך וישר יודעת מי אתה, אבל אני, עד היום לא ישנתי אצלך אפילו פעם אחת, הייתי אצלך בדירה רק רבע שעה, וגם זה רק בגלל שאיבדת את המפתחות. אני לא מכיר אף חבר שלך, אין לי מושג איפה אתה עובד בדיוק, או במה, ובעצם, כל מה שאני יודע עליך זה איפה אתה גר ומה מספר הטלפון שלך. תסכים איתי שאחרי חצי שנה של היכרות זה ממש מעט."

הוא ישב בשקט וחשב על דברי במשך כדקה, ואז הודה שכן, הוא באמת בן אדם סגור, אבל הוא עובד על זה והוא באמת רוצה להשתנות, חבל רק שאין לי די סבלנות.

"לי אין סבלנות?" נעלבתי, "מה פתאום?"

"אני לא מאשים אותך אור, יש לך חיים כל כך מלאים ועשירים, המון חברים, ומשפחה אוהבת, ועבודה עם בני אדם שתמיד צריכים לדבר אותך, והכל אצלך פתוח וגלוי וצבעוני ורועש כזה... לא שאני מתלונן, אני אוהב את סגנון החיים שלך, אפילו קצת מקנא בך, אבל אני שונה ממך מאוד."

"באמת? לא שמתי לב." התבדחתי בציניות שגרמה לו להתכווץ בעלבון.

מלא חרטה ביקשתי סליחה, הבטחתי להפסיק להיות מגעיל, והפצרתי בו שיספר לי על העבודה שלו.

"אין הרבה מה לספר, אני מפתח תוכנות בשביל חברה אחת שמתעסקת באבטחה, ויש בחוזה שלי סעיף שאוסר עלי לדבר על העבודה שלי עם זרים, מדובר בהרבה כסף והם חוששים מריגול תעשייתי ובצדק, ובין כה וכה אני בספק אם תבין כי זה מאוד טכני ומשעמם, משפחה אין לי, אתה כבר יודע למה, וגם חברים אין, יש כמה קולגות בעבודה שגם הם אנשי מחשבים שלא כל כך מעוניינים לתקשר עם בני אדם, וזהו בעצם."

"מה עם חברים מהלימודים, מהצבא? איך זה שאין לך אקסים?"

"בצבא עבדתי ביחידת מחשבים, כולם שם היו טיפוסים סגורים כמוני, ואפילו יותר, ואחר כך קיבלתי מלגת ללימודים באנגליה, התיידדתי שם קצת עם כמה אנשים, אבל אחרי שחזרתי לארץ הקשרים נותקו." הוא הביט בפני בתחינה, "אור, אתה הקשר היחיד שיש לי עם העולם האמיתי, אתה מרגיש שאתה לא יודע עלי הרבה, אבל זה בעיקר כי אין הרבה מה לדעת, אני סתם בן אדם משעמם וחסר חיים, אתה החיים שלי אור, והדבר הכי חשוב שאתה צריך לדעת עלי זה שאני אוהב אותך מכל הלב." סיים את נאומו ועצם את עיניו כאילו חשש לראות את תגובתי.

אני מודה, דבריו המיסו את ליבי, "גם אני אוהב אותך יוגב, אבל אם אני לא אוכל לזיין מידי פעם אני אתפוצץ."

הוא השפיל מבט ונראה עצוב מאוד, "אז מה אתה מציע? שניפרד?"

"לא יודע, אני באמת לא רוצה אף אחד אחר יוגב, טוב לי אתך מאוד, אבל אני מכיר את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שאם אני לא אוכל גם לזיין מידי פעם זה פשוט לא ילך, אני אתחיל להיות עצבני, להרגיש מקופח ולריב אתך... ובסוף כל העסק ייגמר  בבכי."

"אני שונא לריב." נאנח יוגב.

"גם אני, אבל אני פשוט לא יכול לוותר על חלק כל כך חשוב מחיי המין שלי."

"אפילו לא למעני?"

"אפילו."

אומללים הבטנו זה בזה ושתקנו.

"אתה יודע אור, יש עוד אופציה, אתה יכול..."

"אם אתה מדבר על פתיחת היחסים אז תשכח מזה, לא רוצה, אני כבר מבוגר מידי לחפש כל פעם זיון חדש. לפני עשר שנים עוד הייתי מתלהב, אבל כיום זה לא מתאים לי יותר."

"אני מבין." נאנח יוגב וקם, "טוב אז..." הוא רכן לעברי, נישק על מצחי, אמר שלום והלך.

חורף הוא אף פעם לא זמן טוב לפרידות, והשנה החורף היה קר ועגום במיוחד. הפסקתי לצאת ולהיפגש עם חברים, התנזרתי ממסיבות ומבילויים, הסתגרתי בעצמי ואכלתי את הלב.

גם יוגב התגעגע אלי מאוד, ובהתחלה עוד היינו משוחחים מעט בטלפון, מנסים לעודד זה את זה, אבל אחרי חנוכה הוא הודיע לי שהוא נוסע בענייני העבודה לאנגליה, ולא שמעתי ממנו יותר עד פורים.

ופתאום, בערב פורים, יוגב צלצל, בישר לי שהוא חזר הבוקר ארצה, ומה דעתי שניפגש?

"בשביל מה?" שאלתי באדישות מתוכננת היטב, מקווה שהטון הקריר שלי יפגע ברגשותיו.

"חשבתי שהתגעגעת אלי אור." השיב יוגב בעלבון, "אני התגעגעתי מאוד." הוסיף, פגוע.

מרוב הזדהות עם רגשותיו עלו בעיני דמעות, "כן, התגעגעתי מאוד, אבל מה הטעם? הרי נפרדנו."

"חשבתי שלפחות נוכל להיות חברים."

"לא, לא נוכל, לא אחרי מה שהיה בינינו."

"אני מבין." אמר יוגב בשקט, "חבל, התגעגעתי אליך, אנגליה הייתה נורא מגעילה וקרה, וכל הזמן חשבתי עליך ופנטזתי איך אני חוגג אתך את פורים."

"לחגוג איתי? למה בדיוק אתה מתכוון?" שאלתי בחשדנות.

"אם תבוא אלי תגלה." התעטף יוגב במסתוריות, "או שאולי יש לך תוכניות אחרות לחג?"

"אהה... האמת שכן, הזמינו אותי למסיבה, בעצם לשתיים, אבל צריך להתחפש וממש לא בא לי."

"פורים זה לא רק תחפושת, בפורים צריך גם לשלוח משלוח מנות." הזכיר לי יוגב והעלבון בקולו התחלף בנימה שובבה, מתגרה משהו.

"טוב, נראה, אני לא יודע, אני אחשוב על זה." סירבתי להתחייב, אבל ברגע שסגרתי את הטלפון קלטתי שנמאס לי לגמרי להיות סגור בבית ולהחמיץ פנים.

די עם זה כבר!

אני משועמם וחרמן ומת לצאת לנשום אוויר, לראות אנשים ולחגוג. יצאתי מהטרנינג הבלוי שלי, נדחסתי לג'ינס, לבשתי מעיל ונסעתי ליוגב.

הוא פתח את הדלת לבוש בחלוק, חייך אלי חיוך רחב, פרש אלי את זרועותיו עטף אותי בחיבוק חם ואוהב ונישק אותי על פי.

החזרתי לו נשיקה ואחר כך התרחקתי בזהירות, "יוגב, בבקשה... בוא לא נתחיל עם זה שוב..."

"אתה בטוח." שאל ופתח את החלוק, חושף בפני את גופו. הוא היה ערום מתחתיו, לבוש רק בתחתוני חוטיני גבריים, מדהימים, שארזו יפה את החבילה המרשימה שלו והבליטו את כל יתרונותיו. "מה דעתך?" חייך בשובבות.

"זה לא הוגן." מחיתי - יש לי פטיש קל לתחתונים גבריים ויוגב ידע זאת היטב, וברור היה שהוא תכנן לנצל את חולשתי.

"הכל הוגן במלחמה ובאהבה." גיחך יוגב, "רוצה לגעת?" נסוג לעבר חדר השינה כשהוא מענטז קלות וצוחק, ואני כמובן בעקבותיו.

הסתערתי עליו, חרמן להשחית, ולא התאכזבתי. התגוללנו במיטה, נוגעים, מלטפים, מחבקים, מוצצים ומנשקים. עשינו הכל חוץ מחדירה.

לא יודע מאיפה היה לי כוח, אבל הצלחתי להתעלות על עצמי ולעצור אותו כל פעם מחדש, "אם אני לא אז גם אתה לא." הצהרתי בתוקף, מונע ממנו גישה אל ישבני.

הוא התיישב והוריד את רגליו אל הרצפה, "אני מבין." הפנה אלי את גבו. "תגיד אור, יש לך מישהו אחר?" שאל בקול מתוח.

"אהה... לא, אני... מאז שנפרדנו עשיתי פסק זמן מסקס, רציתי לנוח קצת, לחשוב לאן אני הולך הלאה."

"נו, ולאיזה מסקנה הגעת? לאן אתה הולך?" הוא הסתובב והביט בי מעבר לכתפו, "אתה מחפש מישהו אחר, מוצלח יותר ממני, פחות שרוט? מישהו שווה יותר?"

גם לו כואב, וגם הוא פגוע קלטתי, וליבי התכווץ מרוב אהדה וצער. "יוגב, אל תדבר ככה, אם רק היית יודע כמה אני אוהב אותך, כמה כאב לי להיפרד ממך."

"אז למה? רק בגלל השטות הזו של הסקס? אז מה אם אני לא מסוגל להחדר? זו סיבה לזרוק אותי? הרי אף אחד לא מושלם. נגיד שהייתי מתחיל לצלוע, או הייתי צריך לחבוש משקפיים, גם אז היית זורק אותי?"

"לא, בטח שלא, אבל אם היית מתחיל לצלוע היית נעזר במקל, ובעיות עם העיניים אפשר לפתור בניתוח לייזר או להרכיב עדשות מגע, אבל מה אפשר לעשות במקרה שלך?"

"אפשר לאהוב אותי כמו שאני, ולהתפשר, ואם זה קשה מידי אפשר גם..." הוא היסס והעיף מבט חטוף לעבר השעון.

"אתה ממהר לאיזה מקום?" עקצתי אותו.

"לא, אני מחכה למשלוח המנות שארגנתי לנו."

"משלוח מנות? אתה רציני?" נדהמתי, יוגב היה חילוני לגמרי, מה קשור משלוח מנות עכשיו?

"תראה יוגב אני ממש לא רוצה להעליב, אבל הדבר הטוב היחיד שיצא לי מהפרידה שלנו זה שאיבדתי כמה ק"ג, ולא בא לי להחזיר אותם בגלל זלילת אוזני המן, אז אם אתה מחכה למשלוח של ממתקים אני מאוד מודה לך, אבל אני לא מעוניין."

הוא גיחך בעליצות, "אל תדאג, המשלוח מנות הזה נטול קלוריות."

"ככה? אז מה בדיוק יש בו?" חקרתי בחשדנות, מתנודד בין סקרנות לדאגה, ואז נשמעה דפיקה בדלת ויוגב משך עליו את תחתוני החוטיני ורץ לדלת, משאיר אותי עומד בפתח חדר השינה, מביט בעכוזו השרירי, החשוף כמעט לגמרי. החוט האדום שעבר בין פלחי ישבנו גרם לו להיראות ערום עוד יותר ומגרה להפליא.

"חכה רגע, תלבש חלוק, אתה לא יכול לפתוח את הדלת רק בתחתונים." הספקתי להגיד לפני שהוא כן פתח את הדלת בתחתונים, וקידם בברכה לבבית את הליצן הכושי הסקסי שנכנס פנימה בצעדי ריקוד קופצניים.

"חג שמח." אמר לי הליצן בעברית צחה, חייך חיוך ענק מלא שיניים לבנות והדליק את האם. פי. הקטן שלו. צלילי שיר המקפלות המיתולוגי ניסר באוויר והוא החל לנוע לקצב המוזיקה, מתפשט לאיטו.

נשתלתי המום על מקומי, ולא יכולתי להסיר את עיני מהגוף הצעיר, החלק והשחום שהלך ונחשף לעיני. הליצן חלץ את נעליו בבעיטה, התפתל ממכנסיו התפוחים המבריקים, ועשה הצגה שלמה מהורדת חולצת טלאים מקושטת פעמונים. אחר החווה לכיווני קידה ליצנית והסיר מראשו את כובע הליצן המחודד שלו, נשאר לבוש רק בספידו צהוב זעיר, מתוח על ישבנו העגלגל והבולט.

הצבע הצהוב הנועז הדגיש את עור הקטיפה השחום של הליצן הנחמד שלנו, מתהדק בצורה מפתה מאוד על חלציו.

מוקסם הושטתי לעברו את ידי, כמעט נגעתי במשלוח המנות הפרטי שלו שהיה ארוז בתוך הבד המבריק, ואחר כך, מבוהל ומגורה, משכתי אותה חזרה.

"תיגע, זה בסדר, בפורים מותר." עודד אותי יוגב, משך אליו את הליצן לחיבוק חרמני ואחר כך הדף אותו לעברי. הצעיר היפה נשען עלי קלות ונישק את לחיי בהיסוס, וכשלא מחיתי כרך יד חמימה על כתפי ונישק את שפתי. החזרתי לו נשיקה, בהתחלה תמימה ואחר כך קצת פחות, ובעידודו של יוגב שחיבק את שנינו הגענו שלושתנו למיטה.

בחדר השינה עזרנו לליצן החמוד שלנו להיפטר מהמעט שנותר מבגדיו, והסתערנו עליו, מתלהבים כמו ילדים קטנים שקיבלו במתנה חבילת ממתקים.

הליצן הסקסי שטרח והביא איתו מבחר של קונדומים בצבעים ובטעמים מגוונים מתח על אברי הזקור קונדום סגול כהה, נשכב על גבו, הרים בגמישות את רגליו, התקפל והגיש לי את ישבנו השחום. בין גבעות שחומות חלקלקות המתין לי חור ורדרד, מתוק ומשומן למשעי שנפער לקראתי בגמישות כשחדרתי לתוכו בעונג.

הליצן גנח בהנאה והשעין את רגליו על כתפי, ויוגב כרע על ברכיו מאחורי, חיבק אותי מגבי, ובעוד אני מתענג על משלוח המנות העסיסי שהוגש לי נישק את עורפי וחדר לתוכי באיטיות. "כל כך טוב לראות אותך נהנה." גנח, נוגס בתנוכי אוזני.

"אם לא תפסיק אני אגמור." איימתי, ודקה אחר כך ביצעתי את איומי, צועק מרוב הנאה, וזו הייתה רק ההתחלה...

כדי למצות את כל מגוון האפשרויות של סקס בין שלושה הומואים, אחד אקטיבי, אחד פסיבי ואחד וורסטילי, צריך מלאי רציני של קונדומים והמון לובריקנט. אחרי שחיסלנו את כל חבילת הקונדומים של הליצן, ורוקנו את בקבוק הלובריקנט שהוא הביא נשכבנו שלושתנו מותשים על המיטה ונרדמנו, כרוכים ואחוזים זה בזה

בבוקר התעוררתי חבוק בזרועותיו של יוגב וגיליתי שהליצן החמוד שלנו נעלם והשאיר אחריו פתק ובו כתב - חג שמח ונעים לכם, כמה חבל שלא כל יום פורים.

"באמת חבל." נאנחתי, והודיתי ליוגב על משלוח המנות הנהדר שארגן לי.

הוא חיבק אותי בחוזקה, והבטיח לי שאם רק אסכים נוכל לחגוג את פורים פעמיים בשבוע.

"פעמיים בשבוע זה קצת מוגזם, אבל מה דעתך על פעמים בחודש?"

"כל זמן שנקבל אותו יחד אני בעד." הסכים יוגב, חתמנו את ההסכם בנשיקה והתפנינו לחגוג יחד את הפורים הראשון שלנו כזוג. 

חלק ב' ואחרון