ב. שאלה של נאמנות

25. גולדה הפולנייה

מעולם לא ידעתי כמה עבודה דרושה כדי להכין מסיבה אחת. היו כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם, כל כך הרבה סידורים ואישורים להשיג... מזל שפרוספר וליאון היו האחראים כי אני הייתי נכנע ומוותר מזמן.

היו לי די בעיות עם הצוות שהיה עלי לאמן ולהדריך ומסתבר שגם לראיין. בהתחלה זה היה התפקיד של ליאון, אבל אחרי שפרוספר נכנס בלי לדפוק לחדר שבו ערך ליאון ראיון לבחור צעיר מידי ונלהב מידי וגילה את ליאון  עומד במכנסים מופשלים מול המרואיין הצעיר שכרע מולו על ברכיו והעניק טיפול מסור לזין המפורסם שלו הוא החליט להעביר את התפקיד אלי.

איש לא אמר כלום על העובדה שלליאון היה בן זוג קבוע ואוהב שלא חשד כלל במעלליו של הגבר שהוא תכנן להינשא לו מיד אחרי שפרויקט המסיבות יתחיל לשאת פירות כספיים ולכן גם אני שתקתי.

"ואתה חושב שגולדי קדוש?" לגלג ליאון בלי לחוש שמץ של מבוכה בגלל המהומה שהקים פרוספר בגלל גילו הצעיר מידי של המרואיין.

"אני לא קדוש, אבל אני מעדיף גברים בגיל שלי, לא ילדים." הודעתי, "וחוץ מזה אני נשא, עדיף שתדעו את זה ממני ולא מאחרים."

השניים החליפו מבטים, אבל לא נראו מודאגים מידי. "יש הרבה יותר נשאים מכפי שאתם מתארים לעצמכם." אמרתי, "וחלקם אפילו לא מודעים לזה, לכן אני מציע שניתן, יחד עם המשקה הראשון חינם, גם קונדומים."

"ראיתי באיזה מקום בגרמניה שהם שמו אקווריומים ענקיים מלאים בקונדומים צבעוניים בכניסה." נזכר פרוספר, "ואולי כדאי גם לשים קונדומים בשירותים ובחדרי החושך במרתף?"

"איזה מרתף?" הופתעתי

פרוספר חייך בשביעות רצון וגילה לי שהצליח להשיג מבנה תעשייתי מרווח שיהיה אולם הבית של ליין המסיבות, ואם זה ילך הוא מתכנן לפתוח שם גם פאב.

"מי ייסע עד אזור התעשייה בשביל לשתות בפאב?" התפלאתי.

"הומואים שמחפשים מקום נוח לזיון." צחק ליאון.

"יודעת צדיקה נפש בהמותיה." התבדח פרוספר וטפח על שכמו בחיוך.

אחר כך תפסתי את פרוספר לשיחה ושאלתי אותו אם לא מפריע לו להתיידד עם בן אדם שמתנהג ככה.

"איך ככה?"

"נו, ככה. מרמה בצורה גועלית כזו את הבן זוג שלו, הילד הזה, תמיר, בטוח שהם הולכים להתחתן."

"והם באמת יתחתנו, צריך רק לדאוג לכל הניירת הרשמית. החתונה תהיה בקנדה, אבל כשהם יחזרו נעשה להם מסיבה ענקית. אני מתכנן שזה ייפול בדיוק בט"ו באב, זו תהיה פרסומת מצוינת לעסק." אמר פרוספר בשביעות רצון.

"מה מסיבה? ליאון בוגד בו כל הזמן! אני לא מבין איך הוא לא מרגיש בזה."

"הוא לא מרגיש בזה כי הוא לא רוצה להרגיש. תמיר עובד בחיפה וכשהם נפגשים בסוף השבוע ליאון כולו שלו וזה מספיק לו. מה שכל אחד מהם עושה במשך השבוע זה לא העסק של אף אחד." 

"אני לא מאמין שגם תמיר מזיין מהצד, הוא נראה לי מאוהב לגמרי בליאון."

"ואני לא מאמין שאתה עדיין מקשר בין אהבה לסקס." צחק פרוספר, "מה אתה? ילד קטן?"

"לא, אני כבר מזמן לא ילד, וגם אני, לפני שנדבקתי... טוב, בסדר." ויתרתי, "שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אני רק מקווה שליאון נזהר."

"גם אני." אמר פרוספר, הפעם ברצינות. 

סוף סוף נגמרו הראיונות המייגעים שסחטו אותי לגמרי וגיבשתי לי צוות של חמש עשרה בחורים שכללו את כל סוגי הטיפוסים - מהשריריים הגבריים למהדרים, ועד לאוחצ'ות דקיקות ונשיות.

מה שהכי הטריד אותי בראיונות הייתה הנכונות המפחידה של רובם להניח כמובן מאליו שסקס איתי הוא חלק לגיטימי של הראיון.

התדהמה שלהם כשסירבתי, בהתחלה בנימוס ועם הזמן בעצבנות ואפילו בגסות הייתה מדכאת עוד יותר. להפתעתי שמתי לב שככל שהייתי קשוח יותר וקפדן יותר ככה הם נדלקו עלי יותר, בעיקר הצעירים שבחבורה. 

ליאון רצה שכולם יהיו בני פחות מעשרים, אבל אני התעקשתי על מספר בחורים מבוגרים יותר בטענה שלא כולם פדופילים כמותו ויש הרבה גברים שילדים פשוט לא עושים להם את זה. לשמחתי פרוספר תמך בי.

הם היו ממש צוות לעניין, הבחורים שלי. הקפדתי לגבש אותם בשיחות ובפעילויות חברתיות, מדגיש בפניהם שהם יצטרכו לדאוג זה לזה ולתמוך אחד בשני כשהעניינים יתלהטו. "אויש, תנוחי כבר גולדה, לא מעייף אותך להיות פולנייה דאגנית כזו?" צחק ריקו שהיה בן המבוגרים שבחבורה - בן עשרים ושלוש, לדעתי עדיין ילד, אבל לא לדעתו - הוא היה דוב אמיתי, גדול רחב ושעיר, והיה היחיד שנכנס לראיון, אמר שלום והודיע לי בתוקף שהוא לא מתכוון לעבור את הראיון על הברכיים.

"תודה לאל." אמרתי בהקלה גלויה שגרמה לו לפרוץ בצחוק.

מאז היינו חברים טובים, מה שלא הפריע לו לנסות לפתות אותי לסקס כל פעם שהיינו לבד.

הוא היה היחיד מהבחורים שסיפרתי לו שאני נשא. הוא שתק רגע ארוך ואז הבטיח לי שהסוד שלי שמור איתו והוא לא יגלה אותו לאיש בתנאי שאקפיד על סקס בטוח.

"אני תמיד מקפיד." אמרתי, נרגז מעט, "וחוץ מזה זה לא סוד. אני זקן מידי להידחף שוב לארון."

"ב ס ד ר." אמר ריקו לאיטו, בוחן אותי לאורך ולרוחב, "אתה לא צריך לחזור לארון, אבל אני מייעץ לך לא לפרסם את זה."

קיבלתי את עצתו אם כי החלטתי שאם מישהו ישאל אותי ישירות, או שאגיע למצב אינטימי עם מישהו אני כן אספר. לא שהיה סיכוי שזה יקרה עם אחד מהעובדים שלנו. החלטתי לקחת דוגמא מפרוספר ולא לערב את חיי המין שלי עם העבודה, וחוץ מזה רובם היו בעיני ילדים נחמדים, זה הכול. זה גם מה שהייתי אומר לריקו כל פעם שהוא היה מנסה לנשק אותי, למרות שאני מודה שהחניף לי מאוד שגבר צעיר ונאה כמוהו מעוניין בי.

למרבה פליאתי אהבתי את העבודה הזו. ידעתי שמאחורי גבי הבחורים קוראים לי גולדה הפולנייה וזהבה הלחוצה - ולפעמים הם עשו זאת גם בפני - אבל הרגשתי שהם מחבבים אותי ובוטחים בי וזה שימח אותי מאוד.

כמובן שיוני ויובל הצעירים היוו בעיה, כולם ידעו שהכרתי אותם עוד קודם ושיוני ישן אצלי מידי פעם (למעשה הוא בילה אצלי את רוב זמנו והיה אצל הוריו רק בסופי שבוע) וכנראה שחלקם חשבו שיש ביני לבינו משהו, או לכל הפחות היה, אבל איש לא העז לשאול ועדיף ככה.

עוד לפני המסיבה הראשונה (שפרוספר כינה הפיילוט) החלה להיווצר ביצה בין הבחורים, ביצה שהלכה והעמיקה והסתבכה מיום ליום. אחרי כמה חודשים יכולתי להגיד בביטחון גמור שכולם עשו סקס עם כולם, וכולם הכירו זה את זה באופן מאוד מעמיק, חלקם גם הספיקו להתוודע לזין המפואר של ליאון.

לא חשבתי שזה יהיה אחרת, אבל את העובדה שאף אחד מהם לא נדבק בשום סוג של מחלת מין אפשר לזקוף לדעתי לזכות הטפות המוסר והנדנודים הפולניים שלי שישימו קונדומים.

ליין המסיבות של ואלרו זכה להצלחה עצומה וכמו שניבא פרוספר, הומואים מוכנים לנסוע רחוק מאוד בשביל פאב ואולם מסיבות שייתן להם את התנאים שהם אוהבים - מוזיקה טובה, משקאות לא יקרים מידי, חדר חושך מרווח ומתוחזק היטב והרבה בחורים יפים וידידותיים.

ככל שהתקרב מועד הפיילוט נעשיתי לחוץ יותר. אני אישית לא ממש חובב מסיבות, הרעש של המוזיקה חזק מידי בשבילי, הצפיפות מעיקה עלי ועשן הסיגריות צורב את גרוני ועיני. ברצון הייתי נשאר בבית, אבל חששתי מאוד לשלומם של הבחורים שלי ולכן התייצבתי למסיבת הפתיחה שלנו כשאני חמוש בג'ינס, בחולצה הדוקה ובחבילת כדורי אקמול נגד כאב הראש שידעתי שאקבל.

"אתה נראה מדהים." חייך אלי ריקו ונישק את לחיי.

"תודה, גם אתה. כולכם נראים נהדר, ואני רוצה להזכיר לכם שוב חבר'ה..."

"לשים קונדום!" צעקו כולם במקהלה.

"תשתקו." פקדתי עליהם, מנסה לשמור על פנים חמורות ולא לצחוק, "רציתי להזכיר לכם שאתם לא חייבים שום דבר לאף אחד. אתם מארחים בלבד, תפקידכם להיות מנומסים וידידותיים לכולם, בעיקר לביישנים שעומדים בצד, אתם אמורים לרקוד עם מי שיזמין אתכם ולהיות סקסיים ועליזים, אבל לאף אחד אין זכות לגעת בכם. לעשות סקס עם האורחים זה לא חלק מהתפקיד שלכם, ואם אתם כן עושים אז..."

עשיתי הפסקה, וכולם צעקו, "לשים קונדום!" וצחקו.

מסיבת הפיילוט הייתה הצלחה עצומה. עשינו המון כסף ואפילו קיבלתי בונוס שפיצה אותי קצת על כאב הראש שחטפתי אחרי המסיבה. הבעיה הייתה שרוב האורחים שלנו - ככה פרוספר התעקש לקרוא לחבורת הסטלנים ההוללת שקיפצה לקצב המוזיקה - היו חרמנים ודלוקים ולא הבינו שלא זה לא. את רוב הזמן ביליתי בהתרוצצות בין חדר החושך לשירותים, משגיח שאף אחד לא ייאלץ לעשות משהו שלא מתחשק לו לעשות. 

אחרי הפיילוט עשינו ישיבת צוות וכולם הסכימו איתי שכדאי לחלק לאנשי הצוות ביפרים כדי שהם יוכלו להזעיק זה את זה למקרה של צרה. בסוף הישיבה הודעתי שאני זקוק לסגן ואיש לא מחה כשמיניתי לתפקיד הזה את ריקו, חוץ מריקו עצמו.

"למה אני?" הוא התמרמר, "אני רוצה לעבוד בכיף, לא להציק לאנשים."

"אני לא רוצה שתציק, רק שתשגיח שלא יהיה אונס או אפילו ספק אונס. אני יודע שזה קשה ומבאס ריקו, אבל אני צריך בחור גדול ומפחיד כמוך שאף אחד לא יעז להתווכח איתו."

"גם אתך לא התווכחו יותר מידי. יש לך סמכות טבעית גולדי." החמיא לי ריקו.

"מה שיש לי זה כאב ראש ושערות שיבה." נאנחתי, "אני כל כך שונא מסיבות, למה הם חייבים לרקוד עם מוזיקה צרחנית כזו?"

ריקו צחק, קרא לי גולדה הפולנייה ושאל אם הוא יכול לנסוע איתי חזרה. הסעתי אותו ובדרך הוא שאל אם אפשר לעלות אלי לדירה כי הוא צמא.

העקשנות שלו מצאה חן בעיני. ויתרתי ולקחתי אותו לדירה שלי למרות שידעתי שסשה ממתין לי שם. "אהה!" אמר ריקו כשהצגתי בפניו את סשה כחבר שלי, "עכשיו אני מבין הכול." אמר וחייך.

"מה?" סקר סשה בעניין את גופו המגודל של ריקו, "את מה אתה מבין?"

"את ההתנהגות של גולדה." צחק ריקו ושלף כמה סיגריות מגולגלות ביד שהיו, כפי שטען, עשויות חומר משובח במיוחד.

עשיתי פרצוף של שוטר, אבל סשה אמר לי להפסיק להיות חמור, סיפר לי בפעם המאה שאלכוהול מזיק הרבה יותר מחשיש וביקש ממני להירגע לפחות פעם אחת ולהפסיק להרוס לכולם את השמחה.

אולי בגלל שהחומר היה באמת משובח הם חשבו שההערות הללו נורא מצחיקות, או שאולי זה היה בגלל הפרצופים שעשיתי כשהסכמתי לשאוף מהעשן המתקתק של הג'ויינט שדחף ריקו לפי?

כך או כך הם צחקו ללא הרף ודי מהר החליטו שנורא חם וצריך להתפשט ואחר כך... מזל שהמיטה שלי עשויה עץ מלא, אחרת ספק אם היא הייתה עומדת בכובד המשקל של שלשתינו.

אחרי שריקו הלך הביתה, רגע לפני שנרדמנו, אמרתי לסשה שאני בונה אותו להיות המחליף שלי כי אני לא חושב שאני אחזיק מעמד עוד הרבה זמן.

עיניו הכחולות והטובות של סשה התרחבו בפחד. "למה? מה קרה? אתה מרגיש לא טוב אדי? מה הבעיה?"

"טיפש אחד, אני מרגיש מצוין. התכוונתי המחליף שלי בעבודה, אני לא אחזיק מעמד בעוד הרבה מסיבות כאלו, אני לא בנוי למהומה הזאת."

"אהה ואני חשבתי..."

"אני יודע מה חשבת והאמת שזה רעיון לא רע, יש לי רושם שהוא די נדלק עליך. הוא מוצא חן בעיניך, נכון?"

"ריקו בחור נחמד מאוד, אבל אף אחד לא יכול להחליף אותך." אמר סשה, נישק אותי, פיהק ונרדם, ראשו שעון על כתפי.

26. חג האהבה

בסופו של דבר מנעו עיכובים בירוקראטיים את נישואיהם של ליאון ותמיר בקיץ והחתונה בקנדה נדחתה לאחרי החגים.

בכל זאת התעקש פרוספר לחגוג את מיסוד הזוגיות של ליאון הגדול ותמיר בחג האהבה דווקא.

המודעות כבר הודפסו, היחצנים נכנסו לפעולה, נעשו כל ההכנות לחגוג את חתונתם של השניים בט"ו באב הסביר לנו בישיבת הצוות, וחבל לבזבז את התאריך החביב הזה כי הקנדים, בגלל סיבותיהם העלומות, לא מסכימים לחתן אותם לפני חג האהבה היהודי.

לרווחתו של פרוספר השניים לא התנגדו למסיבה המתוכננת. "מה שחשוב זה שאנחנו אוהבים." אמר תמיר וקרן אל ליאון שחייך אליו בחיבה

שתקתי עד לסוף הישיבה ואז, ממש לפני הפיזור, קמתי ואמרתי שזו הפעם האחרונה שאני משתתף בישיבה ושאחרי המסיבה של ט"ו באב אני עוזב.

ראיתי שפרוספר לא אוהב את ההצהרה שלי וגם ליאון הביט בי במבט עקום, אבל התאפק ושתק.

לא היה אכפת לי מה הם חושבים, הרגשתי קצת לא נעים רק בגלל תמיר שנראה נעלב מדברי, אבל לא יכולתי אחרת, המראה שראיתי בערב הקודם לא נתן לי מנוח. חששתי שאם אשאר שם גם אני אדבק בצורת המחשבה הזו ואתחיל להתנהג כמותם והייתי נחוש להסתלק לפני שזה יקרה.

זה מה שאמרתי לפרוספר אחרי הישיבה כשהוא דחף אותי בלי גינוני נימוס למשרד שלו ודרש ממני הסברים.

"לא מתאים לי כל הקטע הזה של מסיבות פרוספר, ובמיוחד אני לא רוצה לעבוד יותר עם ליאון." אמרתי.

"למה? מה קרה? רבתם או משהו? הוא דווקא מחבב אותך מאוד."

"אני יודע, בעצם גם אני די מחבב אותו וזה מה שהופך הכול לגרוע עוד יותר."

"מה הוא שוב עשה?" נאנח פרוספר, "את מי הוא זיין הפעם?"

"אתמול, כשנתתי לתמיר טרמפ למועדון קפצתי בדרך לרגע הביתה ומצאתי אותו חוגג עם יובל ויוני במיטה שלי."

"תמיר ראה אותו אתם?" נחרד פרוספר.

"לא. מזל שהוא נשאר באוטו. אני לא יודע מה היה קורה אם הוא היה רואה את  ליאון עם הילדים."

"הם לא ילדים גולדי הם..."

"בחייך פרוספר, הם עוד לא בני שמונה עשרה והוא כמעט בן ארבעים!"

"אבל הוא לא הכריח אותם גולדי, נכון?"

"לא, בטח שלא. למעשה הם אלו שפיתו אותו כי הם הסתקרנו לראות את הזין המפורסם של ליאון הגדול בפעולה, אבל זה לא תירוץ פרוספר. הוא גבר בן כמעט ארבעים שעומד להתחתן בקרוב. בעוד יומיים נחגוג את הקשר שלו עם בחור נהדר שאוהב אותו מאוד. למה הוא לא מסוגל להתאפק ולהגיד לשני שמנדריקים שעדיין לא נגבו את החלב מהשפתיים שזה לא מתאים? אני לא יכול ולא רוצה לעבוד יותר עם בן אדם כזה."

"אני מבין." אמר פרוספר בקול שקט ונראה קודר וקצת מאוכזב. אולי ממני ואולי מהשותף שלו, לא יודע.

"ואני לא מבין." אמר ליאון מאחורי גבי, "ולדעתי אתה פשוט צבוע." הוסיף בכעס, " אני יודע שאתה וריקו הזדיינתם רק לפני כמה ימים, אז מה אתה מטיף לי מוסר? רק בגלל שהוא מבוגר מהם בחמש שנים? אפשר לחשוב שאתה לא מסתכל עליהם ומתלהב."

"כן." הודיתי, "אני גבר ואני בן אדם וגם אני מסתכל ונהנה, ומתרגש ומתחרמן. נעים לי להיות מוקף גברים צעירים שמתייחסים אלי יפה ופה ושם אפילו יותר מזה, אבל אני לא עומד להתחתן בקרוב, אני לא עומד לחגוג את הזוגיות שלי בחג האהבה עם בן זוג שמאוהב בי וסומך עלי בעיניים עצומות."

"בחייך, לתמיר לא אכפת. הוא יודע שאני כזה. זה רק סקס." אמר ליאון בקוצר רוח, "קדימה, תשאל אותו אם אתה לא מאמין."

"שאלתי. מיד אחרי שתפסתי אותך בוגד בו ביררתי מה דעתו על נאמנות ומונוגמיה והוא אמר בדיוק מה שאתה אמרת."

"נו, אתה רואה? אמרתי לך, הוא אוהב אותי ולא אכפת לו." צחק ליאון.

"כן." הסכמתי, "הוא באמת אוהב אותך, והוא באמת אמר לי שהיחסים שלכם פתוחים ולא אכפת לו, אבל..." משכתי בכתפיו והשתתקתי לרגע.

"אבל מה?" התעצבן ליאון מהפאוזה הדרמטית שלי.

הסתכלתי לו ישר בעיניים ודיברתי לאט בתקווה שמשהו מדברי ייקלט במוחו. "אם גם אתה אוהב אותו תקפיד תמיד לשים קונדום ליאון מפני שיום אחד הוא יגלה שהוא משקר לעצמו וכן אכפת לו מה אתה עושה כשהוא עסוק, ואז הוא יסתלק. חבל שתשאיר לו איידס למזכרת."

"אתה פשוט מקנא!" צעק ליאון, "תמיר אוהב אותי ומקבל אותי כמו שאני ורוצה להתחתן איתי למרות הכל וזה מה שאוכל אותך! אתה זקן וחולה איידס ולבד ובגלל זה אתה לא רוצה לראות אנשים אחרים נהנים מהחיים. תראה כמה בחורים שווים מסתובבים סביבך, אם היית פחות פולנייה שרוטה היית יכול להשיג לך כל יום זיון ולחגוג כל לילה על חור חדש, בדיוק כמוני!"

"אני יודע." אמרתי, "ובדיוק בגלל זה אני עוזב, כדי לא להיות כמוך." 

המסיבה של ט"ו באב, מסיבת חג האהבה, הייתה המסיבה הרווחית והמוצלחת ביותר בתולדות ליין המסיבות של ואלרו. רק בשבע בבוקר למחרת נפטרנו מכל החוגגים ויכולנו לעשות ישיבת צוות מסכמת.

פרוספר חילק לכולנו בונוסים, נפרד ממני בכמה מילים חמות, ואפילו חיבק אותי קלות לפני שנתן לי את זכות הדיבור בפעם האחרונה. אמרתי לכולם כמה נהניתי לעבוד אתם ושמעכשיו ריקו הוא הבוס ואיחלתי להם בהצלחה. "בהצלחה גם לך גולדי." חייך אלי ריקו, "ועכשיו, לפני שכולם הולכים הביתה לישון אני רוצה לקבוע את התורנות לשבוע הבא. יוני ויובל אתם..."

"הם עוזבים איתי." אמרתי, "תמצא להם מחליפים במאגר קורות החיים שלנו ששמור במגרה התחתונה במשרד. סימנתי את הכי מוצלחים במרקר צהוב. קדימה ילדים הלכנו."

"אבל גולדי..." מחה יוני ופיהק, "תכננו לעבוד עד ספטמבר."

"אין מצב שאתם מסתובבים פה בלי השגחה שלי." אמרתי בתוקף, "שיהיה לכם בהצלחה בחורים." חייכתי אל שאר הצוות, נישקתי את ריקו על הלחי וגררתי את הבנים הממורמרים הביתה.

בדרך הם קיטרו והתלוננו כמו שעשו תמיד כשהייתי מנחית עליהם פקודות, אבל נכנסו לאוטו בלי ויכוחים, התיישבו במושב האחורי ואפילו חגרו ביוזמתם חגורות בטיחות תוך שהם מודעים לי בהחלטיות שאני לא מחליט עליהם, שהם כבר מבוגרים, ומה אני חושב לעצמי, שאני אתקן לבד את העולם? ולמה אני עושה סיפור מכל דבר?

"כי אני כזה, פולנייה שרוטה קשישה ומרת נפש שעושה סיפור מכל דבר. אני לא יכול לתקן את העולם, אני אפילו לא מנסה, אבל אתם בשבילי כמו הבנים שאין לי, החלטתי שאתם באחריותי ושאני צריך לדאוג לכם ולכן אני לא מוכן שתישארו שם בלי ההשגחה שלי. אתם יכולים לכעוס ולהתרגז, אבל זה לא יעזור, אני לא אשנה את דעתי."

הפניתי את ראשי לאחור מוכן לשמוע עוד מטח של טענות וטרוניות, אבל הם כבר ישנו שנת ישרים. מזל שסשה היה בבית ועזר לי לגרור אותם מהאוטו למיטות שלהם.

"תראה אותם, ישנים כמו תינוקות." אמרתי לו, ופתאום הרגשתי מותש לגמרי ושמחתי שזו הייתה המסיבה האחרונה שלי.

"אבל הם לא תינוקות." הזכיר לי סשה, "הם כבר כמעט גברים."

"כן, אבל רק כמעט, וזה הכי מסוכן. גופנית הם מבוגרים מספיק כדי להתנהג כמו גברים, אבל הם לא מספיק בוגרים להבין מה זה אומר להתנהג כמו אדם מבוגר."

"ומה זה אומר להתנהג כמו אדם מבוגר?" שאל סשה והתחיל לפתוח את כפתורי חולצתי.

"זה אומר להבין שסקס זה לא ספורט ולא משחק, לדעת שיש דברים שפשוט לא עושים, לא משנה כמה מתחשק לך, להפנים שצריך לחשוב על התוצאות של המעשים שלך גם אם אתה חרמן נורא וקצת מסטול."

"הם ילמדו את זה עם הזמן גם בלעדיך." כרע סשה למרגלותיי ופתח את שרוכי נעלי.

"אני יודע, אבל באיזה מחיר? הם פשוט צעירים מידי סשה. זה כבר לא העולם הפשוט שאני ואתה גדלנו בתוכו, הם עלולים לגרום לעצמם נזק לכל החיים אם לא ישגיחו עליהם."

"ואתה החלטת שזה התפקיד שלך בחיים?"

"כן." הודיתי וצנחתי מותש על המיטה. "כנראה שכן."

סשה חלץ את נעלי, משך מעלי את המכנסיים וכיסה אותי. "תמיד אמרתי שאתה אביר הזהב שלי." הצטחק, נישק את מצחי, אמר לי להתראות והלך לעבודה.