קוראים

יום חמישי, 25 בינואר 2018

6. דייר חדש

"תגידו לי בהצלחה." דרש טל מאסי ויניב שאיחלו לו בהצלחה, אבל הפיקולו השובב לא הסתפק בכך ודרש גם חיבוק ונשיקות כדי לחזק את אומץ ליבו לפני שילך לפגישה שקבע עם ליאון הגדול, בעל מסעדת 'אריה הזהב'.
"אתם בטוחים שגם הוא הומו?" חזר ושאל את אסי ויניב שחזרו ואישרו לו שכן, למרות מראהו המאוד גברי וסולידי של ליאון גם הוא שייך לקהילה, אם כי אין סיכוי לראות אותו צועד במצעד הגאווה, מפזז במסיבות, או מתנשק בפרהסיה עם גבר אחר.
ליאון הגדול שאיש לא ידע בוודאות למה דבק בו התואר הזה (ולא אטריח את הקוראים בכל ההשערות שהעלו עובדיו בנוגע לכך) קיבל את פני טל בחביבות ובמאור פנים, והקשיב רוב קשב לבקשתו של הצעיר הנרגש שביקש להשתלם במלאכת הטבחות במטבח המסעדה.
"גמרתי ללמוד בקורס טבחות בתדמור ואני מאוד רוצה להמשיך ולהשתלם במקצוע עד שאקבל תואר שף." סיפר לליאון שחייך אליו בחביבות ואמר שהוא מתרשם מאוד מהשאפתנות של טל, וגם מציוניו הטובים, והוא ישמח לקבל אותו לתקופת ניסיון.
"אם הכול יעלה יפה והשף יהיה שבע רצון ממך תוכל להתחיל לעבוד כטבח מהמניין." הבטיח.
"תודה רבה." התרגש טל וחייך חיוך זוהר, "ואני חושב שיש עוד דבר אחד שאתה צריך לדעת עלי," הוסיף, ונשם נשימה עמוקה בטרם יגלה לליאון את סודו - הוא טרנסג'נדר והוא מתכנן לעבור ניתוח לשינוי מין בעוד כשנתיים.
"אתה לוקח כבר הורמונים?" התעניין ליאון שכבר ראה דבר אחד או שניים בחייו וכלל לא הופתע מגילוי הסוד.
"לא, אני... אני..." טל הסמיק והיסס.
"אתה עדיין לא בטוח שאתה רוצה להפוך לגבר? יש לך מחשבות שניות?" ניחש ליאון.
"לא, לא, אני בטוח בזה לגמרי, אני מרגיש בן, לא בת, אבל... אני מאוד אוהב ילדים ואני לא רוצה לוותר על חווית הלידה של ילד משלי ו... אתה מבין? אם אני אקח הורמונים הרחם והשחלות שלי יפסיקו לתפקד ואז אני לא אוכל אף פעם ללדת."
הפעם אפילו ליאון הופתע. "אף גבר לא יכול ללדת." הזכיר לטל.
"כן, אבל כל גבר יכול להכניס אישה להריון. אני לא אוכל לעשות את זה גם אם אראה גברי בדיוק כמוך." הישיר אליו טל מבט כחול.
"אז... רק רגע... תן לי להבין, אתה מרגיש כמו גבר ואתה מציג את עצמך כגבר בפני כל העולם, אבל מתכנן להיכנס להריון כמו אישה?"
"בדיוק." חייך אליו טל בתמימות.
ליאון הרים את גבותיו בפליאה, "ואחרי הלידה אתה מתכנן לקחת הורמונים ולעשות ניתוח לשינוי מין?"
"כן, נכון." אישר טל.
"ובין לבין אתה גם מתכוון לעבוד במטבח כמתלמד ולהפוך לשף?" לא הצליח ליאון לכבוש את חיוכו.
"כן." עמד טל על דעתו וקפץ אגרופים קטנים ועקשניים בחיקו.
"בן כמה אתה טל?"
"כמעט בן שמונה עשרה."
"ומה ההורים שלך אומרים על הסיפור הזה?"
"הם לא יודעים על התכניות שלי. הם עדיין מנסים לעכל את זה שטליה שלהם הסתלקה מהאולפנה ברגע שהתחילו לחפש לה שידוך והפכה לטל."
"אז ככה הגעת לגור אצל שרון? כי ברחת מהבית?"
"כן, אבל אימא כן יודעת איפה אני והיא שולחת לי קצת כסף מידי פעם למרות שאבא והאחים לא רוצים לשמוע עלי."
"ותגיד לי טל, חשבת כבר מי יהיה האבא של התינוק שאתה רוצה ללדת?" רכן ליאון בעניין כלפי טל.
"אני מחפש מישהו שלא ייבהל מהרעיון ויסכים לתרום לי זרע בלי להתערב לי יותר מידי בחיים."
"אז אתה רוצה בעצם תורם זרע, אתה לא רוצה אבא לתינוק שלך?"
"בטח שלא, אני אהיה אבא שלו."
"אבל אם תלד אותו תהיה אימא שלו." התעקש ליאון.
"רק באופן זמני. עד שהוא יבין משהו אני כבר אהפוך לאבא שלו." הצהיר טל בביטחון נעורים.
"יכול להיות שאחרי הלידה יעבור לך החשק לשנות את המין שלך? אולי ההיריון והלידה ישנו אותך ככה שתרצה להישאר אישה?" כבש ליאון חיוך.
"לא. שום דבר לא ישנה את דעתי." התעקש טל, "אני מרגיש שאני גבר ואני רוצה לחיות כגבר, אבל אני גם רוצה ילד. מה, גברים לא רוצים ילדים?"
"בווודאי שכן, הנה, אני מאוד רוצה ילד, אבל אני לא רוצה להיות סתם תורם זרע, אני רוצה להיות אבא פעיל שמגדל את הילד."
טל הביט בליאון נדהם. "באמת? אתה רוצה להיות אבא, אבל... זאת אומרת... אתה בטוח?"
"כן, אני בטוח. למה אתה מופתע כל כך?"
"כי... זאת אומרת... כי... אתה לא קצת מבוגר לזה?"
ליאון שעמד לחגוג את יום הולדתו הארבעים בעוד כחודש קפץ את שפתיו, הבליט סנטר עקשני ואמר שיש יתרונות גם לבגרות, בעיקר כשמדובר בנושא כל כך סבוך ויקר כמו גידול ילדים.
טל הסמיק והתנצל וליאון חייך ואמר שזה בסדר, הוא אוהב אנשים שאומרים מה שהם חושבים בלי לעשות חשבון.
"אם ככה," החליט טל להיות גלוי לב, "אז לדעתי ליאון יש הרבה לסביות שבטח ישמחו לגדל ילד עם גבר מבוסס כמוך."
"כן, אבל הן לא רוצות גבר שידחף להן לחיים ויפריע להם לגדל את הילד כרצונן."
"את זה אני דווקא מבין." הצטחק טל.
"תראה טל, אני לא יודע כמה מחשבה הקדשת לנושא, אבל גידול ילד זה עסק תובעני מאוד. אם אתה רוצה לגדל ילד ותוך כדי כך גם לעבוד, וגם לשנות את המין, ועוד לעשות הכול לבד, בלי עזרה, כדאי שתחשוב טוב מאוד על הנושא. אולי כדאי שתתייעץ עם מישהו, אולי אפילו עם אימא שלך?"
"אתה צודק לגמרי." קם טל מכיסאו, "אני מבטיח לך שאני לא הולך להיכנס להריון מחר בבוקר, אני עוד רוצה לחשוב על זה טוב, ודבר ראשון אני מתכנן לשכור דירה כי אצל שרון אין טיפת פרטיות ועכשיו כשאני עומד לקבל משכורת יותר גדולה אני יכול להרשות לעצמי דירה משלי."
ליאון חייך, חוצפתו ועוז רוחו של טל מצאו מאוד חן בעיניו. "תשאל את המלצרים הם תמיד יודעים על דירות להשכרה." ייעץ לו, לחץ את ידו והוציא ממנו הבטחה לא לפעול בפזיזות ולבוא לספר לו מה הוא החליט.
טל יצא מחייך ממשרדו וקיפץ במדרגות שתיים שתיים עד לקומה התחתונה, שם המתינו לו אסי ויניב.
לא היה צורך בשום הסברים. החיוך הרחב על פניו אמר הכול.
"מזל טוב." חיבקו אותו השניים.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן? התחלתי לדאוג." אמר אסי, "על מה דברתם?"
"על התכניות שלי לעתיד." חייך טל, ושאל אותם אם הם יודעים על דירה להשכרה.
"לאט לאט ילד, אמנם עלית דרגה, אבל גם במטבח לא תרוויח מספיק כדי לשכור לעצמך דירה לבד."
"אני לא הולך לשכור לי דירה לבד. יש לי כבר שותף." אמר טל ואז צלצל הנייד שלו.
"הלו? איתי? תגיד לי מזל טוב, אתה מדבר עם פרח הטבחות הכי טרי באריה הזהב."
"מה? כבר מצאת דירה? באמת? ומה אם לא הייתי מקבל את העבודה?"
"אהה... כן? זה מה שהם אמרו? איזה מגעילים! הם לא היו מדברים ככה ליד שרון, זה בטוח."
"בסדר חמוד, אל תתעצבן, אני יודע שאתה לא רוצה להיות מלשן ושאתה צריך את הפרטיות שלך. אני מבין, גם אני צריך פרטיות."
"די חמוד, אל תבכה. תספר לי מה מצאת?"
"מה, באמת? זו הדירה של קוקו וז'וז'ו מסלון מרסיי? איזה קטע! הבחור שגר שם קודם עומד ממש לידי."
"לא, הוא לא עזב כי זו דירה גרועה, הוא עזב כי הוא הלך לגור עם החבר שלו."
"מה? אתה כבר שם? באמת? טוב, אז חכה ואל תזוז. אני מצטרף אליך עוד רגע." סגר טל את הטלפון וקיפץ מרוב שמחה באוויר.
"נפלא! גם עבודה חדשה וגם דירה חדשה באותו יום. איזה מזל."
"הוא ממש מיהר לעזוב את המעון של שרון, האיתי הזה, מה בער לו כל כך?" שאל יניב.
"אהה... הוא... זאת אומרת... הוא... יש שם כמה חבר'ה גועליים שהוא לא ממש הסתדר אתם, זה הכול." הסמיק טל ומיהר לשנות נושא ולשאול אם יניב ואסי יכולים לעזור לו להעביר את חפציו המעטים לדירה החדשה.
השניים הסכימו ברצון ועוד הגדילו לעשות ועלו איתו לדירה עם המזוודות שלו, סקרנים לראות את איתי.
הם גילו שאיתי הוא צעיר רזה וביישן שמיעט לדבר ונראה כאילו הוא מנסה להתמזג בקירות. יניב חשב שהוא נראה נחמד ולא מזיק, אבל אחרי שיצאו משם נשם אסי נשימה עמוקה מאוד ואמר ליניב שהוא כבר ראה את איתי בעבר, והוא חושב שגם איתי ראה אותו.
"באמת? כבר נפגשתם?" השתומם יניב. "איפה?"
"במרפאת האיידס." ענה אסי בשלווה, "ואני די בטוח שאיתי זיהה אותי גם כן."
"אתה חושב שאנחנו צריכים לספר לטל?" נבהל יניב, "אתה חושב שיש משהו ביניהם?"
"לא, עדיין לא, אבל אני די בטוח שאיתי היה מת שיהיה." ענה אסי.
"אז שנספר לו שאולי איתי נשא?"
"לא יודע חמוד, אני פשוט לא יודע מה להגיד לך." נאנח אסי ולא סיפר ליניב שמה שמדאיג אותו יותר ממה שאולי מתרקם בין השותפים החדשים לדירה הוא החשש שאיתי יגלה לליאון הגדול שאחראי המשמרת הכי חרוץ שלו הוא נשא איידס והוא יאבד את מקום עבודתו.

למחרת בבוקר ירד ליאון הגדול ממרום משרדו והציג לפני משמרת הבוקר את הטבח המתלמד החדש - טל - הפיקולו לשעבר.
כולם מחאו כפיים בשמחה ואמרו לטל מזל טוב ואז שאל אסי, אחראי המשמרת, מי עומד להיות הפיקולו במקום טל.
"אה!" קרן לעומתו ליאון שהיה במצב רוח טוב מהרגיל באותו בוקר, "הטבח החדש שלנו היה מתחשב מספיק לדאוג לנו לפיקולו חדש שיחליף אותו, ולגמרי במקרה הוא גם השותף שלו לדירה, קבלו בבקשה את איתי, הפיקולו החדש שלנו!"
איתי הציץ בביישנות מחדר ההלבשה, נראה חמוד מאוד עם המדים החדשים שלו והסינר הלבן ההדוק על מותניו.
"אסי, קח אותו תחת חסותך ותראה לו מה לעשות." פקד ליאון ופרש למשרדו, משאיר את אסי להתמודד עם ניהול המשמרת.
"אני אשתוק כל זמן שאתה תשתוק." לחש אסי לאיתי תוך שהוא עושה לו סיור במסעדה.
איתי לכסן אליו מבט, שקל לשנייה לנסות ולהגיד בתמימות שאין לו מושג על מה אסי מדבר, וויתר. היה לו ברור שאסי לא יקנה את השקר הזה.
"בסדר, אני נשא ואני יודע שגם אתה. יש לך בעיה עם זה?"
"לי לא, אבל אתה חייב לספר לטל."
"למה? אני רק גר איתו באותה דירה, זה הכול."
"וכמה זמן יעבור לפני שגם תיכנס איתו לאותה מיטה?"
איתי האדים ושתק. אסי הציץ בפניו הנבוכות והחליט גם כן לשתוק בעודו תוהה בינו לבין עצמו אם איתי באמת יודע הכול על טל. 
"אז מה, יש בינך לבינו מין מאזן אימה כזה? אתה לא תספר בתנאי שהוא לא יספר?" תהה יניב, "וזה אומר שאסור לך לספר לטל שהוא חולק דירה עם נשא איידס?"
"נכון, נקווה שטל כבר יודע." נאנח אסי מעומק ליבו, "זה כל כך מעייף, כל הסודות וההסתרות האלו, בשביל זה יצאתי מהארון, כדי להיכנס לכספת? אני שונא לחיות ככה יניב, זה סוחט ממני את כל האנרגיות שלי."
יניב חיבק אותו בשתיקה בעודו מחפש לשווא מילות נחמה.
"אולי אתה צודק שאתה מסרב לדעת אם אתה נשא." המשיך אסי באותו קו מחשבה דכאוני, "אולי עדיף לחיות בהכחשה. כל ההסתרות והשקרים האלו קשים לי יותר מהמחלה עצמה. כל הזמן אני לחוץ אם מרגישים עלי משהו, אם שמים לב שאני לוקח כדורים כל יום באותה שעה בדיוק, וכל פעם שאני נשרט אפילו טיפה אני נלחץ בטרוף. לפעמים כל כך נמאס לי מזה."
"אתה חושב שאם ליאון ידע עליך הוא יפטר אותך?" התמלא יניב דאגה.
"אני לא חושב, אני בטוח שהוא יפטר אותי ובצדק, מי ירצה לאכול במסעדה שאחד המלצרים בה חולה איידס?"
"זה כל כך לא הוגן, אתה לא מסכן אף אחד."
"אני ואתה יודעים את זה, אבל לך תנסה לשכנע בזה אנשים שנבהלים ברגע שהם שומעים איידס, אם השמועה תתפשט הקליינטים יברחו מ'אריה הזהב' כמו עכברים, וגם שאר המלצרים לא ישמחו לדעת שהם מחליפים בגדים, מתקלחים ואוכלים עם נשא. לא, אני חייב לשמור את הסוד שלי לעצמי ולדאוג שאיתי יסתום את הפה, ואם מדברים על סודות, אתה חושב שאיתי יודע על טל?"
"מה? שהוא נולד כטליה? אני לא יודע, יכול להיות שכן, הרי הם היו יחד אצל שרון. יש אצלה צפיפות גדולה בחדרים ו... אני מתאר לעצמי שיש שם גם הפרדה בין בנים לבנות. איך אתה חושב שטל הסתדר עם הקטע הזה?"
"אני מניח שהיה לו קשה. מסכן, זה כל כך מעיק לחיות עם סוד כזה. מהבחינה הזו אני קצת מקנא בבוזי, נכון שיש לו מחלה איומה שאין לה תרופה, אבל לפחות הוא לא צריך להתבייש ולהסתיר אותה. כל מי ששומע שהוא חולה חושב שהוא גיבור כי הוא ממשיך לעבוד ולא נכנע למחלה שלו, אני מבטיח לך שאף אחד לא יגיד עלי שאני גיבור למרות שגם לי נורא קשה."
"אני אומר שאתה גיבור אסי, אתה הגיבור שלי." נישק אותו יניב והחל מפשיט אותו מבגדיו, "ומגיע לך פרס מיוחד ממני, בוא תקבל אותו." 
בעוד אסי מקבל מיניב יחס הראוי לגיבורים, ונהנה מכל רגע, מצא עצמו טל מנסה להסביר לאיתי המשתומם למה הוא מתעקש לנעול את דלת השירותים כשהוא משתין, ולמה הוא מחליף בגדים רק במקלחת.
"אני קצת ביישן." הסמיק.
"אני יודע טל, גם אני לא נוהג להסתובב ערום בבית, אבל אם החלטנו לישון באותה מיטה... תראה, אם מביך אותך לישון איתי אולי אתה מעדיף שאני אישן על הספה?" הציע איתי בגדלות נפש.
"לא, בטח שלא. היא איומה, תקום ממנה עם כאבי גב אם בכלל תצליח להירדם. יהיה בסדר, שנינו די רזים וזו מיטה גדולה." ניסה טל לחייך למרות שהמחשבה על שינה באותה מיטה עם איתי מתחה את עצביו. במעון ההומה של שרון הייתה הביישנות שלו מוצדקת, אנשים נכנסו ויצאו כל הזמן, הפרטיות הייתה נדירה, כולם נעלו את עצמם במקלחת או בשירותים לפני שהתפשטו וזה היה עניין מקובל, אבל כשאתה חי עם בן אדם שאמור להיות הידיד הכי טוב שלך... איך הוא יסביר לאיתי את התנהגותו?
רק עכשיו הוא קלט שהוא לא חשב על ההיבט הזה כשעבר לגור עם איתי ולמרות שהבטיח לעצמו שיום אחד הוא יאזור אומץ ויספר לחברו הטוב את האמת היום הזה נדחה כל פעם למועד מאוחר יותר ועכשיו זה היה מאוחר מידי.
כדי להתחמק מהמצב המביך הוא הודיע לאיתי שהוא עדיין לא עייף ושהוא רוצה לשבת קצת מול המחשב לפני שילך לישון.
"איך שאתה רוצה." אמר איתי, מאוכזב מעט ממה שנראה לו כהתחמקות של טל ממגע איתו. מאז שנפגשו איתי שאף להדק את הקשר עם טל והאשים את תנאי החיים אצל שרון בקושי שלהם להתקרב פיזית זה לזה, אבל לאכזבתו הסתבר שגם המעבר לדירה משלהם לא שינה את יחסו המסויג של טל כלפיו.
זה היה מאכזב וקצת פוגע, אבל איתי הזכיר לעצמו שטל קצת ביישן כי הוא בא ממשפחה דתית ושבעצם הוא אוהב את התמימות והעדינות שלו והלך להתקלח.
אחרי המקלחת משך על עצמו מכנסי פיז'מה מאולתרים שהיו בעברם מכנסי התעמלות ועייף מכל מאורעות היום צנח למיטה ועצם את עיניו. כמה דקות אחר כך הוא שמע את טל מתגנב חרש למקלחת, מתקלח ואחר כך גולש בזהירות רבה מתחת לשמיכה ונשכב לצידו בדום מתוח, מקפיד לא לגעת בו.
"הדבר הראשון שאני קונה אחרי שאקבל משכורת זה עוד מיטה, מצידי יכול להיות רק מזרון, כל דבר יותר טוב מזה." אמר בעלבון.
"סליחה איתי, אני... סליחה... הערתי אותך?" גמגם טל.
"לא, לא ישנתי."
"אז למה אתה כועס?"
"כי מעצבן אותי איך אתה מקפיד שחס וחלילה לא תיגע בי. אני מתחיל להצטער שסיפרתי לך שאני נשא, למה לא סיפרת לי שזה מפחיד אתך כל כך?"
"אל תדבר שטויות." התרגז טל, "בטח שזה לא מפחיד אותי. אתה פשוט לא מבין."
"נכון, אני לא מבין. לא מבין למה אתה כל כך מרוחק וזהיר לידי, ולמה אתה מקפיד שאני לא אראה אותך אפילו בגופיה? מה, אתה חושב שאני אאנוס אותך? אני מבטיח לך שאני לא אגע בך אם לא תרצה גם אם תכנס למיטה ערום." נחנק איתי מעלבון וכדי לא לחשוף את חולשתו קם וברח אל הסלון.
טל קרא אחריו פעם ופעמיים ומשלא נענה הלך אחריו והתיישב לצידו.
"איתי, בבקשה ממך, תפסיק לכעוס, בוא למיטה. נו, די, אל תהיה כזה."
"איזה כזה?"
"זעפן כזה."
"אז תפסיק אתה להיות כזה טל."
"איזה כזה?"
"כזה... כזה מרוחק. אתה מתנהג כאילו אני איזה זר ולא חבר שלך. אני מרגיש אתה פוחד ממני. מה אתה חושב יקרה אם תוריד לידי חולצה? אתה חושב שאני אתנפל עליך?"
"הלוואי והיית מתנפל עלי, אני פוחד כי אני חושב שתברח ממני." החל טל לבכות ואיתי שכל כעסו פג נחפז לחבק אותו. מלא חרטה מלמל התנצלויות מגומגמות בעוד הוא מלטף את גבו של טל, מנשק את צווארו, פניו ושפתיו.
טל נענה לו בהתלהבות והם התנשקו עוד ועוד עד שאיתי החליט להתקדם הלאה והחל מפשיל בזהירות את חולצת הטריקו הרחבה שטל לבש ונתקל להפתעתו בגופייה העבה וההדוקה שטל הסיר מעליו אך ורק כשהיה לבד ומאחורי דלת נעולה.
"מה זה?" הוא שאל בפליאה, "למה אתה לובש משהו הדוק ועבה כל כך? זה לא לוחץ לך?"
"כן, אבל התרגלתי. בלי הביינדר אני מרגיש ערום."
"בלי מה? מה זה ביינדר?"
"זה מה שלובשים טרנסג'נדרים לפני הניתוח." אמר טל ולא העז להביט בפניו של איתי ההמום.
"טרנסג'נדר? זאת אומרת שאתה... אתה בעצם..." נרתע איתי לאחור ברגע שקלט על מה טל מדבר.
"אני עדיין טל, אותו טל שהייתי תמיד." ניסה טל לגעת באיתי שנסוג ממנו ושילב את ידיו על חזהו בתנועת התגוננות.
"לא, אתה לא אותו טל, אתה... אני לא יודע מה אתה." צעק איתי, ברח לחדר השינה והתכרבל בשמיכה, מפנה את גבו לטל שהלך אחריו וניסה להסביר לו איך נולד כטליה, אבל תמיד חש שזו טעות איומה, שהוא לא בגוף הנכון, ואיך חיכה וחיכה שההרגשה הזו תעבור ויום אחד הוא יהיה כמו כולם ואיך, כשהחלו הוריו לדבר על מציאת חתן לביתם, הוא הבין שעליו לברוח אחרת לעולם לא יוכל להיחלץ מהגוף הלא נכון שנולד בתוכו.
"איתי, אתה מקשיב לי בכלל?" התייפח טל לצידו של איתי שהמשיך לשכב בגבו אליו, נוקשה וחסר תגובה.
"כן, אני מקשיב."
"אז למה אתה לא אומר כלום?"
"אני יותר מידי כועס. למה לא אמרת לי מיד שאתה בחורה?"
"כי אני לא."
"אם אין לך זין ויש לך שדיים אתה בחורה. היית צריך להגיד לי מיד ולא לשקר."
"לא שיקרתי, אני... אני פשוט..."
"שיקרת. נתת לי לחשוב שאתה בחור כמוני וכמו טיפש התאהבתי בך. אני ממש התאהבתי בך טל, התאהבתי בך ממבט ראשון ועכשיו גיליתי שאתה שקרן! לא, אתה יותר גרוע משקרן, אתה שקרנית!"
"לא נכון." מחה טל, פגוע עד עמקי נשמתו, "זה ממש ממש לא נכון, למה אתה לא מבין איתי?"
"מה יש להבין? אתה מספר לכולם שאתה בחור, אבל אין לך זין ויש לך שדיים, אתה שקרן."
"אתה לא מבין שלהיות גבר זה יותר מלהיוולד בגוף של גבר, בן אדם זה לא רק גוף, בן אדם זה גם נשמה, מה, לא שמעת אף פעם על טרנסג'נדרים?"
"כן, אבל אף פעם לא תכננתי למצוא את עצמי במיטה עם אחד מהם. מתי אתה מתכוון לעשות את הניתוח?"
"אני חושב שאני אחכה בערך חצי שנה אחרי הלידה כי אני רוצה גם להניק."
"סליחה? אמרת לידה ולהניק?" התיישב איתי במיטה והדליק את האור, "אתה השתגעת או מה?"
טל נאנח ושב והסביר לאיתי את רצונו בילד משלו ואת התכנון שלו לעתיד.
"אתה פשוט לא נורמאלי?" התפרץ איתי, "בחיים לא שמעתי על דבר מטורף כזה, מי ירצה להביא ילד עם מפלצת כמוך?"
"אם זו דעתך עלי אין לי מה לדבר אתך יותר." הצהיר טל שנפגע עד עמקי נשמתו, "רק שתדע לך שאני לא מפלצת, אני בן אדם בדיוק כמוך ואתה המפלצת שלא רוצה להבין." הוא ברח לחדר השינה השני, פרש שמיכה על הרצפה, שם עליה שק שינה, השתחל לתוכו, סגר את הרוכסן עד למעלה מראשו ובכה עד שנרדם.
איתי נשאר לבדו בחדר השינה, מביט בעיניים יבשות בתקרת חדר השינה והתאבל כל אותו לילה על חלום האהבה שלו שנגוז.

למחרת בבוקר קם טל מוקדם מאוד משנתו. גופו דואב מהשינה על הרצפה הקשה וליבו כבד עליו. הכינוי 'מפלצת' הדהד במוחו ולא נתן לו מנוח. היה לו ברור שהכול השתבש ואין סיכוי שהוא ימשיך לגור עם איתי באותה דירה.
לקח לו זמן רב כל כך לקבל את עצמו כפי שהוא, להפסיק להתייסר ולהאשים את עצמו, איתי הצליח להחזיר אותו במחי מריבה אחת לגיל ההתבגרות הנוראי שלו שהיה רצוף דיכאונות, משברים ושנאה עצמית לוהטת.
הוא חשש שאם ימשיך לגור עם איתי ידרדר שוב מצבו הנפשי לתיעוב עצמי קשה שבשיאו הוא אפילו פצע את עצמו בסכין. עד היום נשא על עורו צלקות דקות ומכוערות מזכרת מאותה תקופה נוראית. בזכות אותם חתכים שמה אימו לב למצבו הקשה וגילתה את סודו ובסופו של דבר הוא גורש בחרפה מביתו והיה קרוב להתאבדות מרוב אומללות.
הוא נשבע לא לחזור יותר לעולם לאותה תקופה נוראית ולהתרחק מאנשים שלא הצליחו לקבל אותו כפי שהוא.
אחרי שהתלבש בזריזות ארז תיק עם חפצים חיוניים וישב לכתוב פתק קצר לאיתי בכוונה להודיע לו שהוא עוזב את הדירה ושידאג בבקשה למחליף.
"אני לא ישן." אמר איתי כשטל התגנב לחדר השינה והניח את הפתק שלו על הטלוויזיה, "לאן אתה הולך טל?"
"למסעדה. אני בתורנות פתיחה היום."
"עד שתחזור מהעבודה אני כבר אמצא לי סידור אחר ואסתלק." הבטיח איתי.
"אין צורך." הזדקף טל מלוא קומתו הקטנה, "תישאר פה, אני אלך."
"אני חושב שעדיף שאני..."
"אל תעשה לי טובות." הטיח טל, "אתה מצאת את הדירה הזו והיא שלך, יותר לא תראה אותי פה, שלום." ויצא בטריקת דלת חזקה.
איתי כבש את ראשו הכואב בין ידיו ונאנח. לאור הבוקר הבהיר הכול נראה אחרת מאשר בלילה. כעת אחרי שהתעשת מההפתעה הצטער מאוד על הדברים הקשים שאמר לטל ועל אובדן הידידות שלהם. הוא התכוון להתנצל ולבקש מטל שלפחות יישארו חברים, אבל מסתבר שהיה מאוחר מידי להתנצלות.
אין לו ברירה אלא לשאול בין חבריו בקבוצת התמיכה לנשאים שהלך אליה בסודי סודות מי מחפש דירה. אולי הם ידעו על מישהו.
בדרך למקלט המוזנח שם התקיימה הפגישה עלתה פתאום מחשבה מפחידה במוחו, ומה אם טל, ברוב כעסו, ילשין עליו שהוא נשא? עד אתמול בלילה בטח בטל לגמרי, אבל במחי כמה משפטים קצרים הוא הפך את ידידו הטוב לשונאו ואולי טל ירצה להתנקם בו ו... לא, לא יכול להיות שטל יהיה כל כך מרושע, ומצד שני הוא היה מאוד מרושע כלפיו... טוב, אין מה לעשות עכשיו. יהיה מה שיהיה, את הנעשה אין להשיב, הוא פישל וכעת עליו לשאת בתוצאות.
בינתיים טל, שכלל לא העלה בדעתו להלשין על איתי, הלך להחליף את בגדיו למדי טבח. למרבה כעסו הוא גילה ששוב המחזור החודשי שלו הקדים ומשום כך יהיה עליו לעבור את היום הראשון שלו במטבח עם תחבושת היגיינית וכנראה שגם עם כאבי בטן.
לכל הרוחות! חשב לעצמו בזעם והחל לבכות. אני כל כך שונא את זה, למה זה קורה לי דווקא היום? הוא שנא את התזכורות שגופו הנשי שלח לו כל חודש ושנא להיות חלש ובכיין, ובכל זאת לא יכול היה להתאפק ופרץ בבכי מר. לרוע מזלו ליאון הגדול שהקדים להגיע באותו יום למסעדה שמע את קול בכיו ירד ממשרדו וגילה אותו יושב בפינת חדר ההלבשה, מתייפח כתינוק.
הוא התיישב בשתיקה לצידו של טל, כרך זרוע חזקה וחמה סביב כתפו והניח לו לבכות כאוות נפשו ואז שאל מה קרה.
בימים כתיקונם טל שמר את בעיותיו לעצמו ולא מיהר לחשוף את עצמו בפני זרים, אבל זה לא היה יום רגיל וליאון היה אבהי וחביב כל כך בשיחה הקודמת שלהם... טל מצא את עצמו מספר לליאון שהסידור עם איתי השתבש ושוב אין לו דירה.
"וזו סיבה לבכות? אז תשיג דירה אחרת, זאת באמת לא בעיה, למעשה... מה דעתך לבוא לגור אצלי?"
"אצלך?" נבהל טל, "מה פתאום?"
"העוזר בית שלי החליט לחזור לפיליפינים וכבר שבוע אין מי שינהל לי את הבית." הסביר ליאון, "איך אתה בניקיון?"
"בסדר גמור, אפילו יותר מבסדר. יש לי המון אחים קטנים ומאז שהייתי קטן עזרתי לאימא לטפל בהם ולסדר את הבית. ככה התחלתי לבשל."
"מצוין." שמח ליאון, "הבית לא גדול ורוב הזמן אני כמעט לא נמצא בו. אני צריך מישהו שישקה את העציצים, ינגב אבק, יאכיל את החתול ואת הדגים באקווריום וידאג שיהיה חלב טרי במקרר. בתמורה אני אשלם לך משכורת ותוכל לגור אצלי חינם."
"זה... זה באמת נורא יפה מצדך ליאון, אבל... זאת אומרת... אם החבר'ה ידעו שאני גר אצלך אז..."
"אתה צודק בהחלט, עד היום העדפתי להפריד בין מה שקורה אצלי בבית למה שאני עושה בעבודה, אבל כל זמן שנשמור את זה בסוד אני לא חושב שיקרה נזק מיוחד אם תגור אצלי. מה דעתך?"
"דעתי שזה רעיון מצוין." שמח טל, "ואל תדאג, אני לא אספר שום דבר לאף אחד. אני טוב מאוד בשמירת סודות."
הם סיכמו את השיחה בלחיצת ידיים וכשאיתי הגיע למשמרת הצהרים בישר לו טל בשמחה שהוא כבר מצא סידור. בתמורה אמר לו איתי שגם הוא כבר מצא לו דייר חדש ורצה להמשיך להתנצל על הדברים הקשים שאמר בלילה, אבל מישהו קרא לטל שיחזור למטבח והוא החמיץ את ההזדמנות.

עד שחזר איתי מהמשמרת שלו כבר נעלמו טל וכל חפציו מהבית (ליאון שלח מונית מיוחדת שתאסוף את טל על כל חפציו לביתו) ובעוד הוא מתקלח הגיע איתן, הדייר החדש שלו, עמוס תיקים ומזוודות והתנחל בחדר השינה השני.
"מחר תגיע הספה שלי." הודיע לאיתי שיצא מהמקלחת רק עם מגבת על מותניו. איתן לא ניסה כלל להסתיר את העובדה שהוא בוחן בעניין רב את גופו הערום של איתי שהיה נבוך מאוד ולא התלהב כלל מהודעתו של איתן שעד שתגיע הספה שלו הוא מתכנן לישון עם איתי במיטתו.
הוא פגש את איתן בקבוצת התמיכה רק לפני כשבועיים ולא היטב להכיר אותו, והרעיון שעליו לישון עם אדם כמעט זר כלל לא מצא חן בעיניו.
נכון שאיתן היה גבר נאה ושרירי, אבל בינו לבין עצמו חשב איתי שאיתן קצת טמבל כי אחרת איך אפשר להסביר את הצורה בה הוא נדבק? על פי הסיפור שסיפר לקבוצה הוא קיים יחסי מין עם בחור הורס שפגש בסאונה ושפיתה אותו לוותר על קונדום בטענה שכל זמן שאיתן יהיה אקטיבי לא צפויה לו סכנה להידבק.
איתן חיבב את הבחור ההורס שהיה לפי טענתו שווה ביותר, והמשיך להיפגש איתו בסאונה כל שבוע. (הם נאלצו להיפגש בסאונה כי ההורס השווה גר אצל הוריו שלא ידעו שהוא הומו) ואחרי כמה מפגשים נעשו חברים כל כך טובים עד שאיתן הניח להורס להיות אקטיבי ולזיין אותו. רק אחרי מעשה התוודה ההורס שהוא בעצם קצת נשא, אבל אל דאגה, הרגיע את איתן, אם איתן ייקח במשך כמה ימים את הכדורים שההורס קיבל מהרופא כדי לטפל בבעיה שלו הוא יהיה מוגן מהידבקות.
שאר חברי הקבוצה עשו מאמצים גדולים להסתיר את חיוכי הלעג שלהם לשמע הסיפור, ואף אחד לא הופתע לשמוע שכמה שבועות אחר כך נעלם ההורס והיה כלא היה.
רק שנה אחר כך כשאיתן לקה בדלקת ריאות קשה ואושפז הוא הבין שהוא נדבק באיידס מההורס
"מאין לך שדווקא ההורס הדביק אותך?" חקר המנחה של הקבוצה, "הרי היו לך גם הרבה אחרים אחריו."
"כי מאז שההורס נעלם הייתי רק אקטיבי." השיב איתן בתום לב, "אני בטוח שזה הוא שהדביק אותי, ואני נשבע לכם שאם אני אפגש עם החרא הזה אני יהרוג אותו ממכות."
המנחה בזבז פגישה שלמה כדי לנסות לשכנע את איתן שגם אקטיביים למהדרין יכולים להידבק, והוציא ממנו הבטחה שנאמרה בחצי פה להקפיד על קונדום ויהי מה.
"אני אשתדל." אמר איתן בהסתייגות, "אבל כשאני מסטול וחרמן אני לא תמיד זוכר, וחוץ מזה למה אני צריך להקפיד? שהם יקפידו. לא מספיק שאני דואג בגללי אני צריך לדאוג גם לאחרים? לדעתי כל אחד צריך לדאוג לעצמו."
איתי ידע היטב שאם הנסיבות היו רגילות הוא בחיים לא היה מתחבר עם דביל אגואיסט כזה, אבל הנסיבות היו יוצאות דופן. בגלל עזיבתו החפוזה של איתי הוא היה צריך להשיג במהירות שותף לדירה או לחזור לגור אצל שרון ולחשוש כל הזמן שהנשאות שלו תתגלה לשותפיו לחדר שגם ככה לא חיבבו אותו במיוחד.
"שכחתי לשאול אותך במה אתה עובד?" נזכר פתאום.
איתן חייך. "בשביל מה לעבוד? אני מקבל קצבת נכה. לא ידעת שנשאות נחשבת לנכות? נשא שיודע איך לשחק אותה יכול לקבל כסף מביטוח לאומי."
"כן, אבל... אבל זה רק לאנשים שהם יותר מידי חולים בשביל לעבוד, אתה לא יכול סתם..."
"בטח שאני יכול." אמר איתן בבוז, "הלכתי לוועדה, עשיתי פרצוף של מסכן, סיפרתי שכואב לי פה ושם ואני בדיכאון של החיים מאז שנדבקתי וזהו, אני מסודר."
"ואפשר לחיות מזה?" התעניין איתי, "כמה הם משלמים?"
"לא הרבה." הודה איתן, "מספיק רק בשביל שכר דירה וקצת אוכל. בשביל החדר כושר והבילויים אני עובד בשחור בבסטה של אחד שמוכר דיסקים מזויפים."
"וואלה!" נדהם איתי, "ולאיזה בילויים אתה הולך?"
"כל מיני. יש סאונות שאני אוהב, ויש מסיבות במועדונים, ופאבים עם חדרי חושך ו..."
"אז הבילויים שלך זה בעצם לחפש זיונים?"
"בטח." צחק איתן והרים בגאווה את שולי חולצת הטריקו ההדוקה שלו, "תראה איזה ריבועים." התפאר, "אתה יודע כמה עבודה אני צריך להשקיע בגוף הזה כדי להראות ככה? אבל זה שווה, לכל מקום שאני הולך מסתכלים עלי ורוצים אותי. לא יזיק גם לך ללכת לעבוד קצת על עצמך, תראה איזה רזה אתה."
"אין לי זמן לזה, אני עסוק בלימודים ובעבודה." הסביר איתי.
"איזה כבד אתה, מה עם קצת בילויים, קצת סקס, קצת לדפוק את הראש." לעג לו איתן.
איתי בהה בו בזוועה וגעגועים עזים לטל פלחו את ליבו. לטל אולי לא היה זין, אבל היה לו לב ושכל, והבחור הזה, על הריבועים שלו, היה מטומטם חסר מוח שחשב עם הזין שלו.
אכלתי אותה, חשב לעצמו, הסתגר בחדר השינה שלו וחיבר אס. אם. אס. מיואש לטל – הצילו! השותף החדש שלי דביל! – כתב, אבל במקום ללחוץ על שגר מחק את המסרון והלך לדירה של קוקו וז'וז'ו לבקש אצלם מקלט ללילה כדי שלא יאלץ לחלוק את מיטתו עם איתן. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה