עוקבים

יום חמישי, 25 בינואר 2018

8. עמנואל

הויכוח בטח היה נמשך עוד ועוד, אבל בינתיים הם הגיעו לדירה שלהם וגילו לתדהמתם בחור צעיר, שחרחר וצנום, יושב על המדרגות שבין דירתם לדירה של קוקו וז'וז'ו ולצידו תרמיל גב עצום מימדים.
"מה אתה עושה פה?" חקר אותו עידו מביט בחשדנות בציציות המשתלשלות מתחת לחולצתו של הזר שנראה עייף ומרופט.
"אני מחכה לדוד שלי שגר פה." אמר הבחור, היטיב את הכיפה הסרוגה הקטנה שעל ראשו והחווה בסנטרו לעבר דירתם של קוקו וז'וז'ו.
"הדוד שלך?" התפלא עידו, "אתה בטוח? איך קוראים לו?"
"קוראים לו קלוד ביטון." אמר הצעיר וקם על רגליו, "ואני עמנואל ביטון. דוד קלוד הוא האח הצעיר של אבא שלי."
"קלוד ביטון? לא מכיר אחד כזה." כיווץ עידו את גבותיו והביט בצעיר בחומרה, בטוח שהוא משקר להם.
"קלוד ביטון זה השם האמיתי של קוקו." מיהר איתי להבהיר את אי ההבנה, "אבל לא ידענו שיש לו אח."
"יש לו חמישה אחים גדולים." אמר עמנואל, "וכולם גרים בנתניה." הוסיף.
"באמת? לא ידענו." השתומם איתי. "חשבתי שיש לו רק אחות אחת בצרפת."
"טוב, הוא לא בקשר טוב עם המשפחה בארץ בגלל... בגלל... נו, בגלל המצב." זע עמנואל בחוסר נוחות והשפיל את עיניו.
"איזה מצב?" התפלאו איתי ועידו.
"המצב שהוא חי עם גבר אחר והוא לא דתי וכל זה."
"אהה! המצב הזה. אז מה פתאום באת לבקר אצל הדוד שלך שחי עם גבר והוא לא דתי?" עקץ איתי.
"באתי כי... כי אני חושב שגם אני כזה ו..." הצעיר התיישב שוב על המדרגות וכבש את פניו בידיו, "ובגלל שאין לי לאן ללכת."
השניים החליפו מבט. "מה? זרקו אותך מהבית כי אתה הומו?" שאל איתי.
הצעיר הרים אליהם את עיניו והם גילו להפתעתם שהוא בוכה. "בבית לא יודעים כלום." אמר ומשך באפו, "זרקו אותי מהישיבה ופחדתי לחזור הביתה אז באתי לדוד קלוד, אבל הוא לא בבית, ונגמר לי הכסף, ואני נורא רעב, ואני גם מת לעשות פיפי."
"קוקו וז'וז'ו נסעו להשתלמות ב'מצפה הימים' ויחזרו רק מחר." הסביר איתי והרים את תרמילו הכבד עד להפתיע של אורחם הצעיר.
"ועד שהם יחזרו אתה מוזמן לישון אצלנו." הוסיף עידו, ופתח את הדלת, מזמין בתנועת יד את עמנואל להיכנס פנימה.
אחרי שביטון הצעיר יצא מהשירותים הם הזמינו אותו לשבת לאכול וגילו, מופתעים, שהוא מקפיד מאוד על כשרות. הוא אכל רק לחם עם גבינה וקצת ירקות ובירך בקפידה את ברכת המזון לפני שנגע באוכל.
"אז למה זרקו אותך מהישיבה? שאל איתי הסקרן, "אתה נראה לי דוס מושלם, מה כבר עשית?"
פניו של עמנואל האדימו כשני. "אני לא יכול לדבר על זה." אמר ושוב נמלאו עיניו דמעות.
"וההורים שלך יודעים איפה אתה? בן כמה אתה בכלל?"
"אף אחד לא יודע איפה אני. זה לא עסקם, אני כבר לא ילד, אני כמעט בן שמונה עשרה."
"בן שמונה עשרה זה עדיין ילד, אולי תתקשר הביתה?"
"לא."
"אבל עמנואל, מהישיבה בטח התקשרו להורים שלך והם בטח נורא דואגים לך, אתה לא יכול סתם להעלם להם."
עמנואל הפסיק לאכול והתחיל לבכות.
"נו, מספיק איתי. תעזוב את הילד." נזף עידו שרחמיו נכמרו על הצעיר, "קדימה עמנואל, לך להתקלח ואני אסדר לך את המיטה בחדר האורחים. מחר בבוקר תרגיש יותר טוב ותחליט מה לעשות."
"אני בחיים לא ארגיש יותר טוב." אמר הצעיר בקול קודר, "בחיים לא." חזר ושנה, הוריד את הכיפה מעל ראשו, טמן אותה בכיסו, השפיל את ראשו ושתק בעקשנות עד שהגיע קוקו לאסוף אותו מדירתם של עידו ואיתי. 

קוקו לטש מבט נדהם בבן אחיו שלא העז להחזיר לו מבט. "מה אתה עושה פה מנו? ההורים שלך יוצאים מדעתם מרוב דאגה, הם כבר פנו למשטרה, אתה רוצה לעשות לאבא שלך התקף לב? תתקשר אליהם מיד ותגיד להם שאתה חי!"
"לא רוצה. אין לי מה להגיד להם."
"עמנואל ביטון!" רעם קוקו בזעם, "תתקשר מיד לאבא שלך ו..."
"ומה? ומה? מה אני אגיד לו? איך אני יכול להסביר לו דבר כזה?" פרץ עמנואל בבכי מר וברח לשירותים.
"למה אתה צועק על הילד?" התרגז ז'וז'ו, "מה יעזרו פה צעקות?"
"אתה ז'וז'ו אל תתערב, הילד הזה הוא עילוי! עם הכישרונות שלו הוא יכול להיות רב גדול והוא זורק הכול בגלל שטויות ובורח."
"למען האמת הוא אמר שזרקו אותו." התערב איתי בהיסוס.
"אם הוא יתנצל ויסביר אני בטוח שהם יחזירו אותו בלי בעיות, אולי אבא שלו יצטרך להוסיף איזה תרומה קטנה אבל..."
"אני לא חוזר לשם בשום פנים ואופן." אמר מנו ויצא מהשירותים, עיניו היו אדומות מבכי, אבל קולו היה יציב והחלטי.
"למה לא?" התרגז קוקו.
"כי אני הומו דוד קלוד, אני הומו בדיוק כמוך ואני לא יכול להיות רב בישראל." אמר מנו וניגש לטלפון להודיע להוריו שהוא חי. 
הם הופיעו בדירתם של קוקו וז'וז'ו אחרי שעתיים, נרגשים ונרגזים והויכוח שנרגע מעט שב והתחדש.
"אתה רק ילד, מה אתה כבר יודע? נדמה לך שאתה רוצה גברים, אבל זה רק ניסיון שאלוהים מנסה אותך." אמר לו אביו שדמה מאוד לקוקו, אבל היה שמן יותר ממנו ובעל זקן עבות, כיפה וציציות.
"אבא, זה שטויות במיץ עגבניות, באמת. אני לא מקבל את הרעיון הזה. ניסיון זה דבר שנמשך כמה ימים, או חודשים, אפילו שנים, אבל לחיות ככה כל החיים? ללכת תמיד נגד עצמי? לדפוק את הראש בקיר כל ימי חיי? ואיך אני אתחתן ואביא ילדים? אני לא יכול ואני לא רוצה."
אימו פרצה בבכי ואביו התנפל בזעם על אחיו הצעיר ששתק והאשים את קוקו שהילד השתגע בגלל ההשפעה הרעה שלו.
"מה אתה מקשקש?" נחלץ ז'וז'ו לעזרתו של בן זוגו, "קלוד ומנו לא נפגשו כבר שנים, איזו השפעה רעה? וממתי השפעה של מישהו יכולה לשנות את הנטייה המינית? זה סתם קשקוש!"
הם עמדו וצרחו זה על זה בצרפתית ובערבית במשך כמה דקות עד שעמנואל מאס בכך, קם ויצא בהפגנתיות מהדירה והלך לדירה של איתי ועידו שנאלצו בעל כורחם לשמוע את כל הצעקות.
הוא נכנס למיטה ששימשה עד כה את טל, משך מעליו את השמיכה וסירב לקום או לדבר עד שהוריו שנואשו ממנו חזרו לנתניה אחרי שהפקידו את בנם ביד דודו שהבטיח להשגיח עליו עד שיוחלט מה יעשה בו.
"אז מה אתה מתכוון לעשות עם עצמך?" שאל קוקו את בן אחיו שהואיל סוף סוף לקום מהמיטה ולשבת לאכול.
"אני מתכוון ללכת לצבא כמו כולם," אמר עמנואל בקול תקיף, "ועד אז אני רוצה לעשות בגרות, לעבוד ולהרוויח קצת כסף ובזמן שיישאר לי לעשות הרבה הרבה סקס."
קוקו כמעט שהשתנק מזעם לשמע תכניותיו של בן אחיו, ואילו ז'וז'ו שחיבב מאוד את הצעיר (שהזכיר לו את קוקו בנעוריו) החניק חיוך.
"נשמע לי כמו תכנית נהדרת מנו, אבל לפני שאתה רץ לעשות הרבה הרבה סקס אני רוצה לתת לך הרצאה קטנה על זהירות."
"אם אתה מתכוון לדבר על מחלות מין אז לא צריך, קראתי כבר הכול באינטרנט, אבל אני קצת מתבייש ללכת לקנות קונדומים."
"אני אלך אתך." הבטיח לו ז'וז'ו, מתעלם מזעמו של קוקו, "ועד אז, הנה, קח." הושיט לו כמה קונדומים. "תשמור בארנק שיהיה לך תמיד בהישג יד."
קוקו לטש בז'וז'ו מבט זועם, אבל בטרם הספיק להגיד לו מה דעתו על כל העניין דפק איתי בדלת. "אתה בא מנו?"
"לאן אתה לוקח אותו?" נבהל קוקו.
"למסעדה." דיברתי עם אסי והוא מוכן לתת לו לנסות להתחיל לעבוד בתור פיקולו ועוזר לשוטף כלים."
"ואני תכננתי שהוא יעבוד איתנו במספרה."
"אני אעבוד גם אצלך דוד קלוד." הבטיח עמנואל, "אני חרוץ ואני צריך כסף. רק רגע איתי, אני רק הולך להחליף בגדים."
"לא מוצא חן בעיני שהילד ילך לעבוד במסעדה עם כל ההומואים האלו." אמר קוקו לאיתי, "אני מכיר אותם, כל אחד ינסה לשים עליו יד ולבדוק, בשבילם הוא סתם בשר טרי."
"אני אשגיח עליו דוד קלוד." חייך איתי, "אני מבטיח לך שאף אחד לא יגע בו."
"אל תקרא לי דוד קלוד, חוצפן!" התעצבן קוקו, "ואל תבטיח לי הבטחות, מכיר אתכם, הומואים שכמוכם, ויודע כבר מה שוות ההבטחות שלכם."
"יש לך מושג כמה שאתה נשמע מצחיק עם ההצהרות ההומופוביות האלו דוד קלוד?" התגרה בו איתי וצחק.
"איתי אל תעצבן אותי." צעק קוקו, "ואת יוספה, תפסיקי לצחוק ככה." התנפל על ז'וז'ו שכבש בקושי את צחוקו.
עמנואל הופיע, לבוש מכנסים שחורים וחולצת טריקו שחורה עם הלוגו של אריה הזהב. הוא נפטר מהציציות שלו, אבל עדיין חבש את הכיפה על ראשו, כיפה שחורה שהתמזגה בתלתליו הכהים.
"בסדר?" פנה לאיתי.
"מאה אחוז, קדימה, בוא נלך." 
אחרי שהצעירים יצאו רבו קוקו וז'וז'ו מריבה סוערת מאוד שכל השכנים שמעו למרות שרובם לא הבינו דבר כי השנים רבו בשפת אימם.
ז'וז'ו היה נסער מאוד מעריקתו של בן אחיו הצעיר והמחונן לשורות ההומואים וחשש שזו עוד נקודה שתיזקף לרעתו אצל בני משפחתו הדתיים. קוקו אמר לו שהוא צבוע ומתחסד, ולמה הוא מנסה לגזור על הילד חיי אומללות כשברור שהוא מואס בלימודים בישיבה והוא לא יכול להתחתן ולחיות כדתי.
"ואם הוא לא יתחתן ויחיה עם גבר בקהילה הדפוקה שלנו הוא יהיה מאושר?" התעצבן קוקו, "אתה יודע לבד כמה חרא הוא יצטרך לאכול בתור הומו."
"למה שלא יהיה מאושר? הנה, גם אתה חי עם גבר ואתה חלק מהקהילה, אתה אומלל? מה, כל כך רע לך איתי?" נעלב ז'וז'ו.
קוקו התחרט על דבריו וניסה לפייס את ז'וז'ו הפגוע והסביר שהוא לא התכוון לעצמו אלא דיבר על מה שקורה סביבם, ואם הוא היה יודע שמנו ימצא לו בן זוג מושלם, מקסים וחמוד כמו ז'וז'ו אז כמובן ש... אבל הרי כולם יודעים עד כמה זוגיות כזו נדירה אצל גברים ו...
הוא ניסה לחבק את ז'וז'ו שהפנה אליו עורף, התחנף במרץ, חיבק ונישק, ולחש מחמאות מתוקות, ובסופו של דבר גם המריבה הזו נגמרה באותו מקום בו נגמרו כל המריבות שלהם – במיטה. 

בעוד קוקו וז'וז'ו רבים ומתפייסים היה עמנואל, הסיבה למריבה שלהם, עסוק עד מאוד. בהתחלה הוא למד איך להסיר כלים מהשולחנות, ואחרי שהשתלט בזריזות על התורה הזו הועבר לרשותו של סטפן השוטף שהיה אחראי על מכונת שטיפת הכלים ונזקק מאוד לעוזר.
מהרגע שנפגשו פרחה ידידות מופלאה בין שני הבחורים הצעירים הללו שהיו כל כך שונים זה מזה. סטפן המבוגר בכמה שנים מעמנואל, היה בהיר ורחב כשם שעמנואל היה צנום וכהה, ושניהם מצאו עונג רב אחד בחברתו של השני, נהנים דווקא מהשוני שלהם זה מזה.
סטפן היה המום לגלות עד כמה מועט הידע של העוזר החדש שלו בהוויות העולם המודרני והקשיב בעניין לסיפוריו של עמנואל על הווי החיים של צעיר דתי שהקדיש את רוב ימיו ללימודי קודש, ואילו עמנואל היה מוקסם מסיפור חייו של סטפן שעלה לארץ עם אביו בלבד מפני שאימו הלא יהודיה העדיפה להישאר עם מאהבה ברוסיה.
"אבל אם אימא שלך לא יהודיה אז גם אתה... גם אתה..." הביט, נחרד מעט, בידידו החדש.
סטפן מצא את בהלתו מצחיקה מאוד. "בשביל לשרת בצבא הייתי מספיק יהודי, יותר מזה לא צריך." אמר בעליזות.
"כן, אבל מבחינת ההלכה אתה לא יהודי." ביאר לו עמנואל.
"אז לא." נשאר סטפן אדיש לגמרי. 
בימים שבאו אחר כך היה עמנואל עסוק מאוד וספג מלוא חופניים רשמים, דעות ומידע על העולם החילוני. העבודה בסלון היופי לא מצאה חן בעיניו. הנשים הרבות שהסתובבו שם הביכו אותו, הוא לא הבין את הבדיחות שלהן, שרובן היו על חשבונו כי היה צעיר נאה וביישן כל כך, ובשום פנים ואופן לא הצליח להביא את עצמו לחפוף שיער של אישה זרה.
גם ריח התמרוקים שאפף את המקום הטריד אותו מאוד, הוא העדיף את העבודה במסעדה, ובעיקר חביבה הייתה עליו מלאכת השטיפה שנעשתה ברובה הגדול אחרי שכל הלקוחות הלכו והוא וסטפן נשארו לבד במטבח.
ביום חמישי בלילה, היום הכי עמוס במסעדה, הוא וסטפן נשארו עד שעה מאוחרת מאוד, וכשגמרו הכול, כולל שטיפת הרצפות, היו דביקים ומטונפים.
"בוא נלך להתקלח. אני לא מסוגל להחליף לבגדים נקיים כשאני מזיע ככה." אמר סטפן.
עמנואל היה מופתע מעט לגלות שיש מקלחות במסעדה ושמח מאוד על הרעיון. הם נכנסו למקלחת הצוות הקטנה שהכילה שני טושים בסך הכול, התפשטו בזריזות זה לצד זה ונכנסו להתקלח. עמנואל היה רגיל למקלחות ציבוריות ולא התבייש כלל, אבל לא יכול היה להפסיק ללטוש מבטים בגופו הרחב והשעיר של סטפן, ובעיקר משך אבר מינו הלא נימול את תשומת ליבו.
הוא למד בפנימיות מאז היה בר מצווה וראה הרבה גברים ערומים בימי חייו הצעירים, אבל מעולם לא ראה איבר מין לא נימול. למרות רצונו מבטו נמשך שוב ושוב אל גופו של סטפן שהיה רגיל כבר למבטים מסוג זה מתקופת היותו חייל.
"נו, מה הבעיה שלך?" איבד לבסוף את סבלנותו, "אף פעם לא ראיתי זין לא חתוך?"
"לא, אף פעם לא ראיתי." אמר עמנואל בביישנות והסמיק סומק אדום כהה שהתפשט מפניו לצווארו ומשם לכתפיו ולחזהו.
לסטפן נדמה היה שאש ארגמנית ניצתה מתחת לעורו הכהה והחלק והמראה היה יפה כל כך בעיניו עד שלא יכול היה להתאפק יותר ולמרות שמהרגע הראשון שראה את עמנואל שינן לעצמו שלא כדאי, ועדיף לא ליצור קשרים מסוג זה במקום העבודה כדי לא לסבך לעצמו את החיים הוא ניגש אל עמנואל, לפת את כתפיו ונישק אותו על פיו. אחרי רגע של תדהמה עמנואל החזיר לו נשיקה, ומשם העניינים התפתחו כפי שאפשר לצפות כששני בחורים צעירים שנמשכים מאוד זה לזה נמצאים יחד בלי בגדים.
רק אחרי ששכחה סערת הרגשות ושניהם ישבו חבוקים על הספסל -הרהיט היחיד שהיה במקלחת - הוא נזכר ששכח להשתמש בקונדומים שנתן לו ז'וז'ו. 
"שכחת?" נבהל איתי, "מה זאת אומרת שכחת? מה אתה בכלל יודע על הסטפן הזה?"
"הוא בחור נחמד, אני אוהב אותו." מחה עמנואל והסמיק.
"גם בחורים נחמדים נדבקים באיידס." התרגז איתי, "כל אחד יכול להידבק, אפילו תינוקות שרק נולדו. איך יכולת לשכוח? ומה שחמור יותר, איך סטפן הרשה לעצמו לסכן אותך? זה ממש לא אחראי, הוא ידע שזו הפעם הראשונה שלך."
"למה אתה חושב שזו הפעם הראשונה שלי?" נעלב עמנואל, "אני נראה לך כזה תינוק?"
"כן, אתה נראה לי ילד שלא מבין מהחיים שלו, ואתה חייב להיבדק."
"אתה לגמרי טועה." מחה עמנואל, "אבל אל תדאג, אני אלך להיבדק מחר ותראה שהכול בסדר אצלי."
"תוכל להיות בטוח במאה אחוז רק בעוד חודשיים מנו, ועד אז שלא תעז לעשות כלום בלי הגנה, לא משנה עד כמה סטפן הזה נחמד ועד כמה אתה אוהב אותו."
"גם הוא אוהב אותי, הוא לא ידביק אותי בכוונה."
"אולי, אבל יכול להיות שגם הוא לא יודע שהוא נשא. למה לא שאלת אותו מתי הוא נבדק בפעם האחרונה?"
עמנואל בהה בו במבט מזועזע, "איך אפשר לדבר על בדיקות דם באמצע נשיקה צרפתית?"
"אולי לא באמצע הנשיקה, אבל קצת אחריה כן. אחרי הנשיקה ולפני הסקס, זה בדיוק הרגע המתאים לדבר על איידס."
"מצטער, אבל מהרגע שהתחבקנו לא היה יותר רגע מתאים, ברגע שהוא נגע בי התבלבלתי לגמרי ולא יכולתי לחשוב יותר על כלום."
"יהיה לך הרבה מאוד זמן לחשוב כשתחכה חודשיים לתשובה השנייה." כעס איתי, ואחר כך התחרט על דבריו הקשים כי עמנואל הפנה אליו את גבו, הסתגר בעצמו, סירב לדבר איתו מטוב ועד רע ואפילו לא נפרד ממנו לשלום כשהלך לעבודה. 

אין תגובות:

פרסום תגובה