א. מסך הערפל

בוא נפזר את מסך הערפל 

בוא נעמוד באור ולא בצל 
עד מתי נמשיך לברוח 
אל משחקים של כוח 
מותר לך לבכות לפעמים 
כשמשהו נשבר בך בפנים 

ספר לי קצת על רגעי הפחד 
קל הרבה יותר לפחד ביחד 

וכשרוחות קרות יסערו בחוץ 
אשלח בך אש חמה 
יום אחד אולי תפסיק לרוץ 
בין הצללים בנשמה 

דפיקה קצרה וחדה נשמעה ומיד אחר כך נפתחה הדלת לכדי סדק ופניו של רמי הציצו בעדו, "ש ל ו ם..." סלסל בקולו, מחייך חיוך מעושה שמרט את עצביו של עוז, "מה חדש עוזי?"

"שום דבר לא התחדש מאז שהיית פה לפני שעתיים, עדיין קוראים לי עוז, לא עוזי." ענה בקוצר רוח, טרק את דלת הארון שסיים זה עתה להרכיב ופשט בזריזות את גופייתו הלחה מזיעה, "אני הולך להתקלח." הכריז ונעלם במקלחת, טורק אחריו את הדלת ברעש.

"קצת עצבני היום, החבר שלך." התיישב רמי על הכורסה, שילב רגל על רגל והפנה את חיוכו המרגיז אל יוני שהציץ אליו מהמטבח, "מריח נהדר, מה אתה מבשל?" חקר.

"אורז עם ירקות." השיב יוני ולא חייך אליו חזרה.

"הכל בסדר?" חזר רמי על שאלתו, "איך אתם מסתדרים?"

"מסתדרים מעולה." השיב יוני בקצרה, והיינו מסתדרים עוד יותר טוב אם לא היית בא להציק לנו כל כמה שעות עם השאלות המפגרות שלך הוסיף בשקט, בלב. "תסלח לי, אבל אני חייב לחזור למטבח לפני שהסיר יגלוש." הסתלק למטבח, משאיר את רמי לבדו.

"טוב, אז אם ככה... אז..." רמי קם והביט סביבו בהיסוס, תר אחרי משהו מעניין, אבל חוץ מדגל גאווה קטן מנייר שהיה תקוע בתוך בקבוק קולה מזכוכית לא היה שום דבר מיוחד בסלון הקטן הזה, המרוהט ברהיטי איקאה פשוטים וזולים.

רמי היה נציגו של בעל הבית והממונה על האחזקה, היו לו מפתחות לכל חמש עשרה הדירות של מר גולדנברג - בעל הבית. חלקן היו רשומות על שם אשתו, וחלקן על שם ילדיו, אבל זה היה רק לצורכי מס, מר גולדנברג היה הבעלים של כל הדירות והתפרנס יפה מאוד מהשכרתן לזוגות צעירים ולסטודנטים. רמי היה בא כוחו ואיש התחזוקה שלו ובמקום משכורת הוא הורשה לגור בלי לשלם שכר דירה בדירת חדר קטנה עם נוף יפה לים, וככה היה יכול היה להרשות לעצמו לגור באזור יוקרתי למרות שעבד בחברת ביטוח בחצי משרה בלבד, ומשכורתו החוקית הספיקה רק לאוכל, בגדים ואחזקת מכונית. הוא חי ככה מעל עשר שנים ועד שנפגש בעוז וברמי היה מרוצה מאוד מחייו וחשב שהם מושלמים. רוב הדיירים בדירות שהיו נתונות להשגחתו היו זוגות צעירים, או שניים שלושה שותפים לדירה, בדרך כלל סטודנטים. עד שנתקל בעיניו הכחולות כהות של עוז שנצצו בתוך פניו השחומים היפים אף אחד מהדיירים לא ממש עניין אותו, ולא היה אכפת לו מה מצב היחסים ביניהם, הוא דאג רק לשכר הדירה שיגיע בזמן ושהם לא יסתמו את הביוב ולא יהרסו שום דבר.

מניסיונו אנשים יכלו להיות מאוד לא זהירים לפעמים - השאירו תנורים דולקים, זרקו חיתולים לאסלות. סתמו את הכיור עם טינופת. טרקו דלתות בכוח. שוברים את הידיות ואת המשקוף. או מסתלקים מהדירה לכמה ימים בלי לדאוג לסגור היטב את הברזים וגורמים להצפה, ומה שהילדים או חיות המחמד שלהם היו עושים לקירות... עדיף לא לחשוב על זה בכלל.

מי שהגיע לראות את הדירה וחתם על החוזה היה יוני, בחור רגיל למראה שלא עורר את תשומת ליבו של רמי שהתייחס אליו בנימוס אדיש כמו שהתייחס לשאר הדיירים. הוא שינה את יחסו רק כשעוז הופיע פתאום לצידו של יוני שהציג אותו כשותף שלו לדירה. דגל הגאווה הקטן שעוז תקע בתוך בקבוק והציב בסלון הסביר בלי מילים איזה מין שותפים הם, ופתאום רמי לא הצליח להתרחק מהדירה המסוימת הזו. ככפוי שד הוא התייצב שם כל יום, ולפעמים גם פעמיים ביום, מנסה להתנהג בידידותיות ולהיות חביב ומועיל ומצליח רק לעצבן את השניים.

הוא ידע שזה מגוחך ושהוא מתנהג בצורה מוזרה, אבל לא הצליח לשלוט בעצמו. לא פעם מצא את עצמו זומם לבצע כל מיני תקלות בדירה של עוז ויוני כדי שיהיה לו תירוץ לשהות שם זמן רב יותר, ואולי גם לזכות לקבלת פנים נעימה יותר. "זה רק מין טירוף זמני משונה כזה, זה כבר קרה לי פעם ועבר, אני בטוח שזה יעבור בקרוב." שפך את ליבו בפני גילה - הפסיכולוגית הנחמדה והמבינה שלו, היא עלתה לו הון ובגללה הוא ויתר על החלפת הרכב שלו והמשיך לנהוג במכונית בת חמש וחצי שנים, אבל זו הייתה הקלה כל כך גדולה לשפוך את הלב בפני מישהי שלא שפטה אותו ולא נזפה בו כל הזמן. גילה הייתה שמנמונת רכת דיבור ועדינה ואם הוא רק לא היה נמשך לגברים...

לקח לו זמן רב לאזור עוז ולפנות לפסיכולוגית, הוא פחד שהיא תלעג לו, שתזלזל בחששותיו, ובעיקר פחד שתספר עליו למישהו, שיספר למישהו אחר, ובסופו של דבר סודו הנורא יתגלה למישהו שמכיר אותו, מישהו מהעבודה למשל, או אחד הדיירים של מר גולדנברג, ובסופו של דבר הסוד יתגלה לאימו ואז...

"אתה לא יודע שפסיכולוגים, רופאים ועורכי דין חייבים לשמור על סודיות ולא לגלות לאף אחד מה שהקליינטים שלהם מספרים להם?" השתוממה גילה כשהוא העז, אחרי חצי שנת דיבורים על ילדותו ומותו המוקדם של אביו, לגלות לה את חששותיו.

"כן, אבל... "

"וגם אם נניח שאנשים שמכירים אותך היו מגלים שאתה הומו, וזה היה מגיע איכשהו לאימא שלך, מה אתה חושב שהיא הייתה עושה?"

"אני לא יודע." התקפד רמי בתוך עצמו, "אני לא רוצה לחשוב על זה." פלט בזעף ולכסן מבט לשעון שהראה שיש עוד עשרים דקות עד סוף הפגישה, למרות שהן עלו לו כסף רב הוא היה שמח לוותר עליהן ולנוס משם, אבל אז, מה גילה תחשוב עליו?

"רמי," רכנה גילה לעברו ונגעה בעדינות בברכו, הבעת השתתפות רכה ומנחמת על פניה, "אתה כבר בן שלושים וארבע, ואף פעם לא הייתה לך חברה רצינית, לא עולה בדעתך שיש מצב שאנשים משערים שאתה..."

"כן, אבל הם לא יכולים להוכיח כלום כי אני כמעט אף פעם... מה אכפת לי מה אנשים חושבים אם אף אחד לא ראה אותי עם גבר?" התריס רמי בעקשנות.

"אמרת כמעט," שלבה גילה את ידיה בחיקה העגלגל והרך ובחנה אותו בסקרנות, "למה?"

"כי פעם אני... כי... זה קרה רק פעם אחת, והוא היה רק ילד בן שבע עשרה, ילד יפה מאוד וממש ממש סקסי אבל..."

"איפה נפגשתם?"

"באטרף, והוא ישר אמר שהוא בארון, והוא בכלל לא בטוח שהוא כזה, אבל בגלל שהוא הולך להתגייס בעוד שבוע הוא רוצה לנסות לפחות פעם אחת ו..." זיכרון השעות המעטות שבילה עם אור יפה התואר הרעיד אותו, זה קרה לפני כמעט שנתיים, ואור לא יצר איתו קשר מאז, וגם הכרטיס שלו באטרף נעלם אחרי חודש, ובין כה וכה הם לא עשו כמעט כלום, בעיקר נגעו זה בזה והתנשקו קצת, ולבסוף גמרו אחד על השני. מאז הוא לא פגש יותר אף אחד שעורר בו חשק להגיח מתוך הקונכיה  שלו, אף אחד חוץ מעוז המדהים שלא יצא לו מהראש מהרגע שראה אותו.

הפגישה הסתיימה סוף סוף, ורמי חזר לאיטו הביתה, מתכנן להתארגן לביקור בחדר הכושר, אבל משום מה, כמעט מבלי משים, גילה את עצמו עומד שוב לפני הבניין בו שכנה דירתם של עוז ויוני.

הוא הצליח להתאפק ולא ביקר שם כבר יומיים, בעצם יום וחצי אבל... רמי התלבט בינו לבינו וכמעט שהצליח לשכנע את עצמו לוותר ולהמשיך הביתה, אבל אז נפתחה פתאום דלת הבניין ויוני יצא החוצה, נושא תרמיל כבד על שכמו וגורר אחריו טרולי ענקי. שניה אחר כך צצה מונית לפני פתח הבניין ויוני דחף לתוכה את כל הכבודה שנשא עליו, רץ חזרה לבניין וחזר עם עוד טרולי, גדול אפילו עוד יותר מהראשון, בתוספת תיק גדול שנראה כבד מאוד.

יוני העמיס את מטענו על המונית, נכנס לתוכה והסתלק בלי להמתין לעוז. רמי לא היה יכול להתאפק יותר, הוא היה חייב לבדוק מה קורה פה. הוא עלה לדירה והופתע לגלות שהדלת פתוחה מעט, וכשהציץ פנימה גילה את עוז יושב בסלון ובוהה במבט קודר בטלוויזיה הכבויה.

"עוז?" הדף רמי את הדלת ונעמד על הסף, "מה קורה? הכל בסדר?"

עוז קם וניגש אליו, "הכל לא בסדר." אמר, דמעות גולשות על לחייו, "יוני עזב אותי." הוסיף והחל להתייפח בקול.

"כן, ראיתי אותו, אני... אני ממש מצטער חמוד." הושיט אליו רמי את זרועותיו בניסיון מגושם לנחם אותו, ונדהם כשעוז נכנס בין זרועותיו, נצמד אליו, השעין את ראשו על כתפו והרטיב את חולצתו בדמעות צער רותחות.

2. ריבאונד

"היית מאמינה? יוני עזב את עוז בגלל שהאקס שלו חזר לארץ וביקש שהם שוב ינסו להיות יחד, שלוש שנים יוני לא שמע ממנו מילה אבל ברגע שההוא רק רמז לו יוני מיד ארז את הדברים שלו וחזר אליו בריצה."

"כמה זמן יוני ועוז היו יחד?" התעניינה הפסיכולוגית.

"שנה ומשהו, אבל רק לפני חודש הם עברו לגור יחד, עוז היה בטוח שהם מסתדרים נפלא ומאוד הופתע לגלות שכל הזמן יוני בעצם התגעגע לאקס שלו, ושהוא בעצם רק ריבאונד."

"זו באמת הפתעה מאוד לא נעימה." הסכימה גילה, "אז מה הוא הולך לעשות עכשיו?"

"מה עוד הוא יכול לעשות?" משך רמי בכתפיו, "לסבלט את החדר של יוני כמובן, ולקוות שהפעם יהיה לו יותר מזל."

"הוא יודע מה אתה מרגיש כלפיו?" תהתה גילה.

"חלילה," נבהל רמי, "מה פתאום? הוא אפילו לא יודע שאני הומו, בעיניו אני סתם אחד שמתקשרים אליו לפתוח סתימה בביוב ולהחליף מנורות שרופות."

"ואתה מתכוון לגלות לו יום אחד?"

רמי התפתל בכיסאו, מתלבט ומתענה, מצד אחד עוז המדהים ויפה התואר פנוי עכשיו, ויש לו הזדמנות, מצד שני רק הרגע הוא נפרד מבן זוג שאהב בכל ליבו, ובטח אין לו ראש וחשק לכלום, אבל מצד שלישי אולי דווקא יש לו, ואולי זה בדיוק הזמן להציע לו ריבאונד? אבל האם זה באמת מה שהוא רוצה להיות, רק הפוגה קלה הסחת דעת חסרת חשיבות? עוז כל כך יפה ומדהים, למה לא מגיע לו להיות עם בחור נהדר כזה, במה יוני הבוגד טוב ממנו?

"אני לא יודע." הודה לבסוף.

"אתה רוצה להיות יום אחד בזוגיות רמי?" הישירה אליו גילה מבט.

"כן, בטח, ואם רק הייתי יכול להשיג מישהו מדהים כמו עוז... אבל איפה, מה פתאום שבחור יפה ומושלם כזה ישים עלי בכלל?"

"למה לא? אתה נראה בכלל לא רע, אתה משכיל ומסודר כלכלית, יש לך טעם טוב בבגדים, אתה רהוט ויש לך חיוך נחמד, למה שלא תהיה לך זוגיות?"

"כי אני יכול להיות רק עם גבר, וכדי להיות עם גבר אני חייב לצאת מהארון, ואת זה אני כמובן לא יכול לעשות ולכן..."

"למה לא? למה אתה מרגיש שלצאת מהארון זו לא אופציה סבירה בשבילך?" קימטה גילה את מצחה במורת רוח.

"כי לא." השיב רמי בקוצר רוח, "אני לא מוכן שאנשים ידעו עלי, אני פשוט לא יכול... לא! אולי אם אני אמצא מישהו שחייב גם כן להיות בארון, אולי מישהו נשוי, או דתי או משהו כזה... אני באמת צריך להתחיל לחפש יותר במרץ."

"ומי הפריע לך לחפש עד היום?"

רמי משך בכתפיו ותקע מבט קודר ברצפה, "אף אחד, האמת שאני כן מחפש כל הזמן, אבל חוץ מהבחור ההוא שסיפרתי לך עליו עוד לא נדלקתי על אף אחד."

"חוץ מעוז." ציינה גילה.

"חוץ מעוז שלא בארון כמובן, ובטח יצחק אם ישמע שאני רוצה אותו, אולי, אם אני אשחק נכון בקלפים שלי ואעזור לו למצוא מהר מישהו שיחליף את יוני, עדיף מישהי כמובן, אז... לא, שטויות, אני סתם מקשקש, בעיניו אני סתם הנודניק הזה שמציק לכולם." נאנח רמי, "תגידי, את באמת חושבת שיש לי חיוך נחמד?"

"כן, בהחלט." אישרה גילה בתוקף, הודיעה לו שהזמן נגמר וביקשה ממנו שלקראת הפגישה הבאה יכין לה רשימת סיבות לכך שהוא מסרב לצאת מהארון.

רמי נהג לאיטו חזרה הביתה, מנסה לחשוב על הסיבות לכך שהוא חייב להישאר בארון, הוא לא יכול היה לתת סיבה אחת הגיונית, חוץ מההרגשה חסרת הביסוס שאם מישהו ידע עליו יקרה אסון, שום דבר לא יהיה יותר אותו דבר, וכל חייו יתמוטטו. הוא ידע שזו הרגשה טיפשית, אבל לא היה מסוגל לשלוט בה.

ברגע שהוא החנה את מכוניתו מתחת לדירתו הודיע לו הנייד שלו שהוא קיבל הודעת ווטסאפ, ולשמחתו ההודעה הייתה מעוז, "מצאתי מישהו שמעוניין לסבלט את החדר של יוני, מתי תוכל להגיע לפגוש אותו?"

"אני כבר בא." הקליד רמי בתשובה, וכמה דקות אחר כך התייצב בדירתו של עוז בתקווה שהסבלט המיועד יהיה מבוגר, שמן ומכוער, ורצוי גם לא הומו. תקוותו נכזבה, המחליף של יוני היה צעיר, בלונדיני, חמוד וללא ספק הומו, תיק הצד שהטלטל מכתפו היה מכוסה בסיכות צבעוניות עם סמלי הגאווה, היתרון היחיד שרמי מצא בו היה גזרתו השמנמנה.

"אני ליאור." חייך אל רמי חיוך נחמד מעוטר בגומות חן, "ואני ממש ממש צריך חדר והמקום הזה פשוט מושלם."

"לילוש ואני חברים ותיקים." הסביר עוז, "ולמזלי בדיוק השבוע הוא קיבל עבודה לא רחוק מפה, והוא ישמח מאוד להיפטר מהשותפה המעיקה שלו ולעבור לכאן כדי להחליף את יוני."

"או. קיי." ענה רמי לאט, מתאמץ לחשוב על סיבה הגיונית לדחות את הבלונדיני החמוד הזה שעשה רושם כמי שמשתוקק להחליף את יוני, "ומה עם ערבים?"

"אני אהיה הערב שלו," התערב עוז, "אני מקווה שזה בסדר."

"אהה... אני לא יודע, אני צריך לשאול את מר גולדנברג." התחמק רמי מתשובה. הוא חש ממולכד, מצד אחד היה ברור שעוז וליאור חברים טובים ושעוז משתוקק לגור עם ליאור, ואם הוא יסרב עוז יכעס עליו, אבל מצד שני, אם הוא יסכים אז... רק תראה איך הם צוחקים אחד אל השני, שקוף שהם רק מחכים שהוא יעוף משם כדי להתנפל זה על זה ולעשות מרתון סקס סוער.

"איפה בדיוק אתה מתכנן לישון ליאור? כי הדירה הזו מתוכננת בעצם לזוג, וחדר השינה השני הוא די קטן ואין בו מיטה."

"זה בסדר, יש לי פוטון מתקפל שיתאים בדיוק."

"או שתוכל לישון עם עוז." שם רמי את נפשו בכפו והעיר הערה פזיזה, מוסיף לה חיוך מזויף שכיסה, כך הוא קיווה, על הייאוש שאחז בו.

השנים החליפו מבט מופתע משהו, ואחרי רגע של שתיקה פרצו בצחוק, "אין מצב, זה לא יקרה." הצהיר ליאור בביטחון. "עוז מדהים אבל הוא ממש לא הטיפוס שלי."

"גם את לא הטיפוס שלי לילוש חמודה." הצטחק עוז בחביבות ושתל נשיקה על לחיו הוורדרדה של ליאור, "וחוץ מזה אני נמצא עכשיו בגמילה מגברים, לא שזה משנה כל כך כי כמו שאני מכיר אותו ליאור היה מעדיף דווקא אותך רמי."

"אני מעדיף גברים בוגרים יותר, כוסונים כמו עוז ממש לא עושים לי את זה." הסכים ליאור בעליזות, "אבל די כבר עוז, אתה לא רואה שאתה מביך את בעל הבית הסטרייט מאוד שלנו?"

"אני לא בעל הבית שלכם." מחה רמי, חש איך פניו מאדימים וליבו דופק במהירות, מפחד או מהתרגשות, הוא לא ידע, "אני רק הנציג שלו."

"לא נורא, העיקר שאתה סטרייט מאוד." גיחך ליאור והניח יד רכה ועדינה על כתפו, "אז איפה אמרת שחותמים רמי?"

***

"אז מה, עכשיו נדלקת על השותף לדירה של עוז? על הליאור הזה?" הרימה גילה גבה משועשעת.

"לא, מה פתאום? אני בכלל... הוא סתם אוחצ'ה דבילית, את יודעת מה זה אוחצ'ה?"

"כן, אני יודעת." הנהנה גילה, "יפה מצידך שנתת לו לסבלט את הדירה למרות שהערב היחיד שלו היה עוז."

"זה לא אני, זה מר גולדנברג, הוא אמר שאין שום בעיה עם זה שדייר אחד ערב לדייר השני."

"אז מאיפה אמרת שעוז וליאור מכירים?" סירבה גילה להניח לנושא.

"מהתיכון, הם נפגשו בתחילת התיכון וגם בצבא הם היו יחד, ולפי מה שראיתי הם חברים ממש טובים, הם לא מפסיקים לספר בדיחות של הומואים ולצחוק." סיפר רמי בעגמומיות.

"איך אתה יודע?" השתוממה גילה, "עברת לגור אצלם?"

"לא, בטח שלא, אבל ליאור התעקש להזמין אותי לארוחת ערב אצלם, הוא מבשל נהדר וממש אוהב להאכיל אנשים, ואחר כך הם גררו אותי להופעת דראג באיזה מועדון, והערב אני שוב אצלם כי לליאור יש כרטיסים לאיזה הופעה במרכז הגאה... ניסיתי להתחמק, אבל הוא התעקש ופיתה אותי בסושי, הוא מכין סושי פשוט מדהים ואני מת על סושי."

"אז פתאום יש לך חברים הומואים," התבדחה דעתה של גילה, "תיזהר רמי, אנשים עוד יחשדו שגם אתה כזה."

"מצחיק מאוד." נהם רמי, מעמיד פנים שהוא זועף, אבל היה לו ברור שגילה יודעת שהוא לא באמת כועס.

3. תם השרב הגדול

"אז זו הדירה שלך?" סקר ליאור במבט מהיר ורואה כל את דירתו של רמי, "קצת קטנה, אבל מיקום מעולה, מושלמת בשביל רווק."

"גם בשביל זוג." הסתייג רמי, פתח את המקרר והציע בירה, או אולי מיץ? יש גם לימונדה.

"תלוי איזה זוג," התווכח ליאור, "אל תשכח שזוגות סטרייטים מתחילים מיד להתרבות, וההריונית לוחצת לעבור למקום מרווח יותר עם אוויר צח, גני ילדים טובים ובתי ספר לא צפופים, וכמובן שכל ילד צריך חדר משלו... והכי זוועה שבזמן האחרון גם הומואים נדבקו בשיגעון הזה וגם הם מתרבים, ועל לסביות בכלל אין מה לדבר." הוא התחלחל בדרמטיות, ביקש לימונדה, מחה את מצחו וסיפר בבת צחוק שהחזאי שנשאל הבוקר איזה מזג אוויר צפוי לנו אמר שצפוי מזג אוויר איחס, מתחיל שרבי ואביך, מתקרר לקראת הערב ונגמר בגשם בוץ, "וכל המשוגעות שעמדו ושפשפו את התריסים לכבוד פסח אכלו אותה." סיכם בחיוך זדוני.

"כמו תמיד." משך רמי בכתפיו באדישות. הוא תיעב את פסח, סלד מטירוף הניקיון שאחז בכולם ושנא את התורים הארוכים בחנויות, ואת עגלות הסופר העמוסות לכבוד החג, "אז איפה אתה בסדר?" שאל את ליאור, מחקה בלגלוג מבטא פולני דשן.

לתימהונו בן שיחו לא הבין את הבדיחה ולא רק שלא חייך אלא נראה פגוע, ואפילו נבוך,

"עוד לא החלטתי." ענה בעצבנות, "ואיפה אתה תהיה?"

"כמו תמיד, בבית, אוכל פיתות ומחכה שהסיוט ייגמר. שונא את החג הזה, אחרי שסבתא נפטרה אפילו אימא הבינה שאין טעם לעשות יותר סדר משפחתי, היא ואבא נוסעים לאיטליה או לשוויץ, ושאר האחים שלי הולכים למשפחות של הנשים שלהן."

"כמה אחים יש לך?"

"שלושה, שני בנים ובת, כולם מוצלחים, נשואים לבני זוג מוצלחים גם כן, וכולם הורים לילדים, רק אני הכבשה השחורה, ומה אתך ליאור?"

"אני דתל"ש, ההורים שלי חרדים וכבר עשר שנים אין לי קשר עם אף אחד מהמשפחה." סיפר ליאור, מנסה להעמיד פנים אדישות, אבל רמי הבחין שזו רק העמדת פנים, וזיק של חיבה ורחמים ניעור בו כלפי אורחו. "אתה מוזמן לבוא אלי לחגוג איתי פסח לא כשר." חייך בחמימות אל ליאור שהודה לו וסיפר שגם השנה הוא החליט ללכת לחגוג במרכז הגאה וכבר הבטיח להם להביא את עוגת הפסח המפורסמת שלו, "גם אתה יכול לבוא רמי."

"אפילו שאני לא הומו?" תהה רמי.

"אף אחד לא שואל מה אתה עושה ועם מי, מספיק שתביא בקבוק יין טוב ותיאבון בריא." אישר ליאור, "כדאי לך, הם ממש נחמדים, קוראים בהגדה אלטרנטיבית, שרים וצוחקים המון, יש הרבה חבר'ה צעירים ושמחים והשנה גם עוז הבטיח שיבוא." הוסיף.

רמי נדרך, "הוא לא הולך להורים שלו השנה?"

"לא, לפני שנה הוא היה עם יוני, ונורא נהנה להגיע למשפחה עם בן זוג, השנה מבאס אותו לבוא לבד, ולכן הוא החליט לא להגיע."

"טוב, בסדר." הסכים רמי, "אם אתה חושב שזה בסדר גם אני אבוא, תגיד, הכל שם כשר לפסח?"

"כן, כי יש די הרבה אנשים דתיים שזה חשוב להם, אבל האוכל עדיין טעים. תגיד רמי,"  התיישב ליאור בנוחיות על כורסת הטלוויזיה המשוכללת של רמי ונשא את מבטו לעבר מארחו שעמד מולו, "מה בדיוק קורה בינך לבין עוז?"

רמי האדים ואחר כך החוויר, ושוב האדים. ליבו הלם במהירות ובירכיו נחלשו כל כך עד שהוא נאלץ לצנוח על הספה, "למה אתה מתכוון? מה צריך לקרות בינו לבינו? למה? הוא אמר לך משהו?" אישוניו התרחבו בבהלה, "מה הוא אמר?" חקר את ליאור.

"תירגע," טפח ליאור קלות על פרק ידו, "עוז לא אמר לי כלום, ואני די בטוח שהוא בכלל לא שם לב שיש לך קראש עליו, למזלך בחורים שנראים כמוהו לא ממש שמים לב לרגשות של אנשים אחרים."

"אין לי מושג על מה אתה מדבר." גמגם רמי, מנסה לגייס מתוכו זעם תוקפני שישתיק את החוצפן הזה שמעז להתנחל לו בשלווה באמצע הבית, להתרווח על הכורסה שלו, ולהעיר הערות חצופות ומדויקות עד כאב.

"טוב, אז לא." הצטחק ליאור, ולגם בנחת מהלימונענע שלו.

"מה לא?" התעצבן רמי ומחה אגלי זיעה ממצחו. חמסינים תמיד גרמו לו לחוש רע - ראשו כאב, גרונו היה יבש והשמים האפורים דיכאו אותו.

"לא כל מה שאמרתי, אתה לא הומו, אתה לא דלוק על התחת היפה והשרירי של עוז, ולא חולה על העיניים הכחולות שלו ועל הריבועים המדהימים שלו, ובטח שאתה לא רואה אותי ממטר כי אני שמן ונשי וקשקשן שלא יודע לסתום את הפה, וכמו דביל אומר לך בפנים מה אני מרגיש."

"מה.... מה אתה מרגיש לילוש?" לחש רמי. גרונו היה יבש, והוא ייחל שהשרב המעיק יישבר סוף סוף בגשם קיצי מרענן.

"חרמן עליך בטירוף ומת לרדת על הברכיים ולמצוץ לך." ענה ליאור בפשטות ונתן לו את כוס המשקה המלאה למחצה שאחז בידו, "קח, תשתה, אתה נראה מיובש."

רמי אחז בכוס הקרה, הלחה מעט, ובעוד הוא לוגם בצמא את המשקה הקר, משיב הנפש שטעמו החמוץ מתוק ערב לחיך ומרענן ירד ליאור על ברכיו, פתח בזריזות את חגורתו, הוריד במשיכה זריזה ותקיפה את מכנסיו ותחתוניו של רמי עד לברכיו, אחז באשכיו ביד קטנה, חמימה ורכה ולקח את אברו המכווץ מהלם לפיו. אברו של רמי התאושש במהרה מההפתעה, הזדקף, התקשה וגדל בתוך פיו החם והשוקק של ליאור שינק אותו לתוכו במסירות, מלקק ושואב, עולה ויורד, מלטף ומתלהב עד שרמי, מופתע מהמהירות ומהמיומנות של ליאור, גמר בתוך פיו.

נבוך ניסה רמי להתנצל, אבל ליאור אמר לו שזה בסדר גמור ושיפסיק לדבר שטויות, ולהפתעתו של רמי הוא התיישב עליו בפישוק, פלג גופו העליון חשוף, והצמיד את שפתיו אל פיו של רמי, נישק אותו ותוך כדי כך פרם את כפתורי חולצתו, ואחר כך הצמיד את חזהו הלבן והחלק אל חזהו השעיר והרחב של רמי. "אני עדיין חרמן." הצהיר והחל לחכך את אברו, שבדיוק כמוהו היה שמנמן, ורוד וחמוד, כנגד בטנו של רמי. "אתה כזה חתיך ושרירי וגברי רמי," גנח ליאור בין נשיקה לנשיקה - הוא היה נשקן מעולה, "תחבק אותי חזק." הורה לרמי שציית בעונג, מופתע כמה נעים היה המגע בעורו החלק של ליאור. ליאור גמר על בטנו של רמי ומיד ניתר מעליו ומשך אותו למקלחת, "בוא נתרחץ יחד."

רמי ציית ובעזרתו של ליאור הזריז פשט את שאר בגדיו, תוהה מתי הספיק אורחו הצעיר להיפטר מבגדיו. הם נכנסו ערומים למקלחת וסיבנו זה את זה בהנאה. לרמי שוב עמד וגם אברו הנחמד של ליאור היה מוכן שוב לפעולה. ליאור הוביל והפעם הם הגיעו לחדר השינה של רמי, "אתה הבחור הראשון שנכנס לפה." גילה רמי לליאור, והדף אותו לעבר המיטה. ליאור השתרע עליה בלי היסוס, נשכב על בטנו, הבליט את עכוזו הוורוד והחלק, והציץ מעבר לכתפו לעבר רמי, "ומה עם בחורות?" תהה, "כמה כבר היו פה?"

"אף אחת." הודה רמי ונשכב לצידו של ליאור, "אתה הבן אדם הראשון שנכנס למיטה הזו." הצהיר, רגע אחר כך פילח ברק את השמים האפורים ומיד אחריו הגיע רעם מתגלגל וגשם החל נוקש על התריסים המאובקים.

תם השרב הגדול לחש רמי לנפשו, ביתק בזריזות את בתוליו של קונדום שהמתין זמן רב מידי במגירת הלילה שלו, העלה אותו על אברו ושיקע את לשונו בין פלחי עכוזו של ליאור שגנח בעונג, דרש זין ומיד, וחיש קל קיבל את מבוקשו.

"מה יש לך?" התרעם ליאור אחרי שהסקס נגמר והם שכבו זה לצד זה ונחו, "אתה מרגיש לא טוב? למה אתה שקט כזה?"

"אני בסדר," רטן רמי ופילל שליאור יתנדף איכשהו מדירתו ויעלם כלא היה.

"אתה רוצה שאני אלך?" הפגין ליאור כשרון מפתיע לקריאת מחשבות.

"לא, כן, אולי, אני מצטער ליאור, אני פשוט... אני... אין לי מושג למה אבל זה קורה לי לפעמים."

"מה בדיוק קורה לך? לפעמים אתה בדיכאון, נעשה עצוב בלי סיבה?"

"כן, אתה צודק, אבל למה בלי סיבה, אני בדיכאון ובהחלט יש לי סיבה." החווה רמי בידו על המיטה הפרועה וההפוכה שלו.

"יש גברים שנעשים מדוכאים קצת אחרי סקס, אבל אל תדאג, זה עובר." הרגיע ליאור והתחיל להתלבש.

"זה לא קרה לי אף פעם עם בנות, רק סקס עם גברים מדכא אותי."

"מתי היה לך סקס עם בנות?" השתומם ליאור, "אף פעם לא ראיתי אותך עם בחורה."

"כשהייתי צעיר יותר יצאתי עם נשים והיה גם סקס, אבל אז פגשתי בחור יפה אחד ו..." הוא נאנח, "עזוב ליאור, לא מתחשק לי לדבר עכשיו."

ליאור הנהן, "אני רואה, טוב, אני זז, להתראות בסדר."

"אבל ליאור אני עוד לא..."

"שטויות, אין מצב שתשב לבד בבית בערב פסח, אני אבוא לקחת אותך, תלבש חולצה יפה ותתגלח, להתראות נשמה." נישק את לחיו ופרח לדרכו, שמח וטוב לב. 

4. אחרי החגים

"נו, אז איך היה בסדר?" התעניינה גילה כשהם נפגשו אחרי החגים.

"אה..." התלבט רמי, "חלק היה טוב ואפילו נעים, אבל היה גם חלק רע, אפשר להגיד שזה התחיל טוב והלך והשתפר עד שנעשה זוועה. את בטוחה שאת רוצה לשמוע מה היה כי זה לא סיפור נחמד כל כך."

"זה בסדר, תספר הכל." רכנה גילה לעברו בסקרנות.

"אז קודם את צריכה לדעת שאני ולילוש, זאת אומרת ליאור, השותף של עוז..."

"ליאור האוחצ'ה השמנמן?"

"כן. אז אני והוא... זאת אומרת," רמי מגמגם, קצת נבוך, "אז מה שקרה זה שיומיים לפני הסדר הוא קפץ אלי לדירה ופתאום נהיה לנו מין קטע..."

"קטע? איזה קטע?"

"קטע של סקס, הוא פשוט תפס אותי לא מוכן, ואם את זוכרת היה אז חמסין מגעיל כזה ו... טוב, זה לא ממש שייך, אבל בקיצור, היה סקס ולהפתעתי הוא היה ממש טוב, ואחר כך ליאור אמר שעוז הוא מהטיפוסים האלה שלא ממש שמים לב למה שקורה אצל אחרים, ושהוא לא שם לב שיש לי קראש עליו, ואחר כך הוא הזמין אותי לסדר פסח במרכז הגאה, מסתבר שהם עורכים סדר פסח לכאלה שלא רוצים או יכולים לחגוג עם המשפחה, ותשמעי איזה קטע מוזר, מסתבר שליאור בא מבית דתי ושבגלל שהוא יצא מהארון, שזה בכלל משונה, כי איך אחד שנראה ומתנהג כמוהו מסוגל להיות בארון בכלל? אבל בכל אופן, אחרי שהוא הודיע למשפחה שלו שהוא הומו הם העיפו אותו מהבית, ולדעתי זה די כואב לו, לא שהוא יודה בזה. האמת שבכלל לא רציתי ללכת לסדר פסח עם המון הומואים, אבל גם למשפחה שלי לא רציתי ללכת, גם כי הם מבאסים וגם כי אף אחד לא הזמין אותי, אבל זה לא קשור בכלל, מה שבעצם רציתי לספר זה שליאור בא לקחת אותי לסדר פסח, ואפילו בחר בשבילי בגדים, והאמת, פחות או יותר גרר אותי לשם."

"אם הוא גרר אותך זה אומר שלא רצית ללכת?" התעקשה גילה להעמיד דברים על דיוקם.

"רציתי ולא רציתי," הודה רמי אחרי דקת היסוס, "אבל ליאור אמר שעוז יהיה, ולכן בסוף השתכנעתי והלכתי, ולא הצטערתי כי עוז באמת היה, ואפילו ישב מולי ומול ליאור, וגם האוכל היה מעולה, והקראת ההגדה בכלל לא הייתה מעיקה ומייבשת למרות שמי שניהל את הסדר היה בחור חמוד אחד שבא ממשפחה חרדית. שרנו המון שירים והייתה אווירה ממש נחמדה, ופגשתי המון חבר'ה מקסימים, וליאור הציג אותי בפני כולם והסביר לי הכל, באמת שהיה כיף ובכלל לא הצטערתי שגם אחרי האוכל המשכנו לקרוא בהגדה כי אדם, זה החמוד שניהל את הסדר, קרא ממש יפה, והייתה מקהלה ששרה וסחפה את כל השאר לשיר אתם. אה, ושכחתי לספר שהיו גם נשים וילדים קטנים ככה שזה לא נראה סדר הומואי פתטי כזה."

"למה סדר הומואי נראה לך פתטי?" זקפה גילה גבות משתוממות.

"כי פסח זה חג משפחתי ולעשות סדר רק עם גברים זה... זה פתטי, אגב, את יודעת שהיו גם כמה משפחות של גברים עם ילדים? היו שם שתי תאומות ממש מתוקות עם אבא ואבא, בחורים פשוט מקסימים, בשבוע הבא אני נפגש אתם שוב בטיול האביב של הקהילה, אנחנו נטייל בשמורת הכרמל וגם נעשה פיקניק, התאומות הבטיחו שיביאו את הכלב שלהם לטיול, הן רצו לקחת אותו גם לסדר פסח, אבל האבאים לא הרשו כי הם חשבו שהכלב ישתעמם ויפריע."

"נשמע שנהנית מאוד, אז מתי הגיע החלק הפחות מוצלח?"

"זה קרה לקראת הסוף, עוז קיבל טלפון ממישהו, ליאור חושב שמהאקס שלו, ונעשה מאוד מצוברח ועצוב, והתחיל לשתות יותר מידי... אומרים שהאופי האמיתי של בן אדם מתגלה שהוא שתוי כי אז אין לו יותר עכבות, את חושבת שזו נכון?"

"יש בזה משהו," ענתה גילה בזהירות, "אבל מצד שני גם העכבות של בן אדם הן חלק מהאופי שלו, ככה שזה נכון רק בחלקו, למה? איך עוז התנהג כשהוא שתה?"

"חרא." ענה רמי בקצרה, "הוא התחיל לדבר שטויות ולקלל בלי שום התחשבות שיש שם ילדים קטנים וממש נעשה מטרד, בסוף לא הייתה ברירה והסעתי אותו הביתה כי הוא לא היה מסוגל לנהוג, ואת המפתחות של האוטו שלי השארתי לליאור שהיה צריך להישאר לעזור לסדר הכל, רציתי לעזור לעוז לשכב לישון וממש התבאסתי ממנו, נכון שהוא עדיין נראה מדהים, אבל מה זה עוזר אם הוא מתנהג כמו איזה אפס כפוי טובה? ואם זה לא מספיק בסוף הוא גם הקיא עלי והייתי צריך לנקות את כל הגועל נפש, מזל שליאור הגיע לעזור לי."

"אתה מדבר המון על ליאור." חייכה גילה, "וכמה שאתה מספר עליו יותר ככה הוא יותר מוצא חן בעיני."

"גם בעיני הוא מוצא חן מאוד." הודה רמי, "בהתחלה חשבתי שהוא סתם שמנצ'יק אחד, אבל טעיתי, מסתבר שאסור לסמוך על רושם ראשון, נעשינו ממש חברים, ואם לא הייתי בארון והוא לא היה צעיר כל כך..."

"בן כמה הוא?" תהתה גילה.

"בן עשרים ושמונה, צעיר ממני בשמונה שנים שזה אולי לא המון, אבל גם לא מעט."

"גם ביני לבין בן הזוג שלי יש הבדל גדול, וזה ממש לא מפריע לנו." העירה גילה, "לגיל אין שום משמעות כל זמן שיש התאמה ומשיכה, אתה וליאור, אתם..."

"כן." הנהן רמי, וניסה לשווא לכבוש חיוך של שביעות רצון, "נכון שהוא לא שחום ואין לו ריבועים, אבל חוץ מזה הוא ממש... הוא בסדר גמור."

"גם כשהוא שותה?"

"אז זהו, שהוא לא שותה, וגם לא מעשן חוץ מקצת קנאביס בסופי שבוע, ואז הוא נעשה עוד יותר חמוד וחרמן ו... טוב, אני לא אכנס לפרטים כי זה מביך." הסמיק רמי, מתקשה להסתיר את שביעות רצונו.

"אני מבינה," הנהנה גילה והעיפה מבט חטוף בשעון, עוד חמש דקות, "תגיד רמי, למה אמרת שזה שאתה בארון זו בעיה? ואם כבר מדברים על ארון, איך זה שהומו בארון הולך לסדר פסח גאה ולפיקניק של הקהילה?"

רמי ניסה לנסח תשובה רצינית לשאלה של הפסיכולוגית שלו, ניסה להבין איפה בדיוק הוא עומד ואולי גם לעשות קצת תכניות לעתיד? למרות שמעולם לא ניהלו שיחת יחסינו לאן ליאור הצליח איכשהו להבהיר לו שהוא מעוניין לפתח ולהעמיק את הקשר שלהם, ולשדרג אותו מיזיזות נעימה לזוגיות, הוא אמנם לא ממש אמר את זה, אבל רמי הבין שאם הוא יתעקש להמשיך להיות בארון ולשמור את הקשר שלו עם ליאור בסוד הם יתרחקו זה מזה ובסוף ייפרדו, והמחשבה על כך העציבה אותו מאוד. נכון שליאור לא נראה כמו שהוא דמיין את הגבר האידאלי, אבל הוא היה כל כך חמוד, והיה כל כך נעים ללטף אותו, לישון איתו, לאכול ממטעמיו, ופשוט להיות איתו - במיטה, וגם מחוץ לה. כמה חבל שהוא לא יכול למזג את עוז ואת ליאור לבן אדם אחד שיהיה חמוד כמו ליאור ומדהים כמו עוז פנטז בינו לבין עצמו, והחנה את מכוניתו. כשעלה לדירתו גילה להפתעתו את עוז ממתין לו בכניסה, יושב על המדרגות ומעיין בנייד שלו.

"עוז, מה אתה עושה פה? הכל בסדר אתך?"

עוז קם וחייך אליו את חיוכו המקסים, "אני בסדר, ואתה?"

"מאה אחוז, ואחרי שאני אצלח את הימים הנוראים הכל יהיה עוד יותר טוב."

"איזה ימים נוראים?" התבלבל עוז.

"ככה אני קורא לימים שבין יום השואה ליום הזיכרון." הסביר רמי.

"אתה יכול פשוט להתעלם מהם, לא להסתכל בטלוויזיה ישראלית ולא לשמוע את השידורים ברדיו, רק תקנה סטרימר ואתה מסודר."

"יש לי כבר סטרימר." השיב רמי בקיצור, ואחרי שבחן שוב את פניו היפים של עוז החליט לא להיכנס להסברים מסובכים ולא לספר למה הוא חש חובה להסתכל על כל השידורים המדכאים של השואה, ולשמוע, שבוע אחר כך, את הזיכרונות הנוגים ושוברי הלב מהנופלים במלחמות ישראל. אני אספר על זה לליאור, הוא יבין חשב לעצמו, והזמין את עוז לשבת איתו במטבח.

"רוצה בירה? יש לי הייניקן." פתח רמי את המקרר.

"לא, תודה, עדיף שלא, עשיתי כאלה פאדיחות בסדר, יותר טוב שאני אשתה מיץ." 

"רעיון טוב." הוציא רמי קנקן מיץ מהמקרר. הם שתו יחד ועוז הסכים לאכול פרוסת עוגה. "אני חייב לך התנצלות," אמר אחרי שסיים את העוגה, "ליאור סיפר לי שהייתי גועלי בסדר, וגם שהקאתי עליך."

"כן, לא נורא, זה קורה, שכחתי מזה כבר." שיקר רמי.

"ליאור גם סיפר לי ש..." עוז היסס קצת, "שגם אתה בקטע של בנים."

רמי הנהן, ורק אז שם לב שהוא בעצם שוב יוצא מהארון, ושהפעם זה עבר ממש בקלות, אולי בגלל שגם עוז הומו?

"הוא גם אמר ש... תסלח לי אם זו טעות, אתה כבר מכיר את ליאור ואת השטויות שלו, אבל הוא אמר שיש לך קצת קראש עלי." הציץ בו עוז במבט שובב, קצת מפלרטט וקצת מתגרה.

"כן, סוג של..." הסמיק רמי במבוכה, והתפלא למה, במקום להתרגש ולהתלהב הוא בעיקר מרגיש אי נוחות, ומשתוקק שיקרה משהו שיפסיק את השיחה המוזרה הזו, שהטלפון יצלצל או שמישהו יכנס, לא חשוב מה, רק שהוא לא יאלץ להישיר מבט אל עיניו היפות של עוז שנראה משועשע בצורה מעצבנת.

"אז אם ככה..." הושיט עוז את ידו הגברית המחוטבת והשרירית ונגע בזרועו של רמי בליטוף שלא התפרש לשתי פנים. רמי הרגיש שעורו מצטמרר, ולא בצורה טובה, משהו במגע הזה הרגיש לו לא נכון. "תגיד עוז," קם ממקומו והתחיל לאסוף את הצלחות והכוסות, "למה התחלת פתאום לשתות? מה קרה לך באמצע הסדר?"

"האקס שלי פרסם בפייסבוק שלו תמונה שלו ושל החבר מבלים ונהנים בברצלונה."

"חבל שהסתכלת." אמר רמי.

"נכון." הסכים עוז.

"אתה עדיין מאוהב בו?"

"כן, כנראה שכן."

"ובגלל זה באת אלי? כדי להתנחם בריבאונד קטן עם מישהו שדלוק עליך?"

עוז נע בכיסאו באי נוחות, "כן, סוג של... חשבתי שתשמח."

"גם אני חשבתי ככה, אבל... אתה בחור ממש מדהים עוז, ובכל זאת, משום מה זה לא זה. מצטער."

"לא נורא, אולי זה לטובה." חייך עוז, משלים עם סירובו ברוח טובה, "תגיד, אתה וליאור, מה קורה בינכם?"

"לא יודע," האדים רמי, "אנחנו... לא יודע."

"אני מקווה שתגלה מהר כי לילוש מאוהב בך."

ליבו של רמי ניתר בחזהו בשמחת פתאום, "איך אתה יודע? זה מה שהוא אמר לך?"

"לא, אני חושב שאפילו לעצמו הוא עוד לא אמר את זה, אבל אני מכיר אותו הרבה זמן... הוא מהטיפוסים האלה שלא מסוגלים לזיין ולשכוח," הצטחק עוז, "הוא מאוהב." פסק, "תקשיב רמי, אני יודע שהוא לא נראה משהו, אבל הוא לא שרמוטה כמוני, הוא בחור נהדר, נשמה, אם לא הייתי הומו דפוק כזה אז... טוב, אני סתם מקשקש." הוא קם, נפרד מרמי בחיפזון והסתלק.