ב. מסך הערפל

5. הטיול

"אתה בא לטיול?" התקשר ליאור לרמי יום לפני הטיול.

"כן, בטח, הבטחתי לתאומות, ואני ממש רוצה לפגוש את הכלב שלהן."

"הוא חמוד, אבל הוא זללן נוראי, נראה תמים, בלונדיני כזה, אבל אם אתה שולף איזה סנדוויץ' או אפילו תפוח הוא ישר מנסה לחטוף לך אותו."

"אני אזהר ממנו." הבטיח רמי, "אני רק מקווה שאני אצליח להתעורר בזמן."

"אתה רוצה שאני אתקשר אליך בבוקר? אני תמיד קם בשש בבוקר."

"יפה מצידך, אבל אולי ליתר ביטחון תבוא לישון אצלי ותדאג שאני אקום בזמן?"

"אתה בטוח?" היסס ליאור, "אתה לא מעדיף לישון עם עוז?"

"לא לילוש, אני מעדיף לישון אתך."

ליאור התרצה בקלות ואחרי חצי שעה כבר היה אצל רמי, נושא איתו תרמיל קטן. הם הכינו יחד כריכים לטיול, וארזו תרמיל גם בשביל רמי, הכניסו בקבוקי מים למקרר וחיכו מול יומן החדשות עד שהחזאי הופיע ובישר שמחר יהיה חם מהרגיל בעונה, ובמקומות מסוימים אולי אפילו יהיה חמסין, אבל לא בטוח, מה לעשות, ככה זה באביב, מזג אויר לא יציב.

"כדאי שלא נשכח כובעים ואולי גם חולצה להחלפה." אמר רמי והביט בליאור שנראה פזור נפש ומוטרד משהו, "הכל בסדר לילוש? אתה מרגיש טוב?"

"כן, הכל בסדר גמור." השיב ליאור ביובש.

"אז למה אתה... מה קורה לך?"

"לי לא קורה כלום, ולך?"

"לי? למה אתה מתכוון?"

"אני מתכוון לזה שאני יודע שעוז היה אצלך אתמול."

"באמת? איך אתה יודע?" השתומם רמי.

"במקרה עברתי ברחוב וראיתי אותו נכנס אליך, נו, אז איך היה הזיון איתו?"

"איזה זיון? על מה אתה מדבר? לא היה שום זיון."

"אה, לא? אז למה הוא נכנס אליך? סתם לדבר?"

"האמת שכן, הוא פשוט רצה להתנצל על ההתנהגות שלו בפסח, והסביר שזה קרה כי הוא ראה תמונה של האקס מבלה עם החבר בברצלונה וקצת התחרפן, ואגב, הוא גם אמר לי שאתה מאוהב בי."

"זה מה שהוא אמר?" קפץ ליאור מכיסאו, "מה פתאום הוא הלך ואמר לך דבר כזה?"

"סתם, נפלט לו, ושתדע שהוא דווקא רצה סקס, אבל סירבתי, פתאום הבנתי שאני מתגעגע אליך ורוצה אותך, לא אותו."

ליאור הרצין ועיניו סקרו את פניו של רמי בקפדנות חמורה, ולפתע התרככו פניו וחיוך הפציע עליהן, "באמת רמי? אתה לא עובד עלי?"

"לא." משך אותו רמי לחיבוק, ומיהר לחסום את פיו בנשיקה, "די, דיברנו מספיק, בוא למיטה."

כרגיל עם ליאור הסקס היה נפלא. היה לו כישרון לנחש את תשוקותיו של רמי עוד לפני שהוא הספיק להגדיר אותן אפילו לעצמו, ורמי הוקסם מהעונג הגלוי שליאור הפיק מההנאה שגרם לו. "אתה כזה לילוש חמוד." כיסה אותו רמי בנשיקות, מצץ את פטמותיו הוורודות הרכות וליטף בעונג את עורו הרך והחלק, "אני ממש אוהב לגעת בך ולישון אתך."

"לא מפריע לך שאני שמן כזה?"

"אתה לא שמן, אתה בקושי שמנמן, ואני ממש מת עליך בדיוק כמו שאתה."

"אחלה, גם אני," השיב ליאור שכמו תמיד אחרי סקס נעשה מנומנם מעט, "מת עליך זאת אומרת, לילה טוב."

"לילה טוב לילוש." השיב רמי, אבל למרות עייפותו התקשה להירדם, הוא שכב לצידו של ליאור הישן, הקשיב לנשימותיו השלוות וחשב על העתיד, מנסה לתכנן תכניות ולהבין לאן פניו מועדות. כמה זמן ליאור יסתפק רק בהצהרות חיבה ובסקס? בשלב מסוים הוא יתעייף משינה על הספה של עוז ובטח ירצה שהם יעברו לגור יחד, המחשבה על מגורים עם ליאור מלאה אותו מצד אחד שמחה, ומצד שני בפחד, איך הוא יוכל להמשיך להיות סתם עוד רווק רגיל אם הוא גר עם שותף? אם ליאור יגור איתו כולם יבינו שהוא... הוא נתקף אימה ופתאום התחשק לו לדבר עם גילה, הפסיכולוגית שלו, אבל ברור שזה בלתי אפשרי. מותר להתקשר לבן אדם ביום שישי בלילה רק אם מדובר במקרה חירום, נכון שהלב שלו דופק נורא מהר, הידיים מזיעות והפה יבש והוא מרגיש כאילו הוא על סף התקף לב, אבל גם אם זה נכון, ורוב הסיכויים שלא, כי מה פתאום שבן אדם בריא וצעיר יחסית כמוהו יחטוף התקף לב? אבל נניח שכן, אז ברור שעליו להתקשר למגן דוד אדום, לא לפסיכולוגית. הוא נאנח וניסה להיטיב את תנוחתו, מעיר מבלי משים את ליאור.

"מה קרה רמי, אתה מרגיש טוב? למה אתה נאנח ככה?" הדליק ליאור את האור לצד המיטה.

"לא יודע מה קורה לי, אני מרגיש שאני הולך לחטוף התקף לב." גנח רמי.

ליאור התיישב, מבוהל, "איפה כואב לך?" שאל ונחפז לגשש אחרי הדופק במפרק ידו של רמי, "הדופק שלך נורא מהיר, ואתה מזיע," קבע מיד, "כואב לך בחזה או אולי בכתף?"

"לא, אני רק... די, תירגע, זה בטוח לא התקף לב, רק לפני חודש עשיתי בדיקות דם והרופא אמר שהבדיקות שלי הן כמו של ספורטאי צעיר, אין סוכר, אין כולסטרול ואין לחץ דם, אני בסדר, לדעתי זה סתם התקף בהלה קטן."

"סתם התקף בהלה?" נבהל ליאור, "אין דבר כזה סתם, לא כשמדובר בהתקף בהלה, למה אתה חושב ככה, היה לך פעם התקף בהלה?"

"לא, טוב, אולי כן, אבל אף פעם לא כל כך חזק ומפחיד, די, תירגע ליאור, זה לא משהו רציני, זה תיכף יעבור, קדימה, תכבה את האור ותחזור לשכב, הכל בסדר, באמת, לך לישון."

ליאור ציית, כיבה את האור ונשכב לצידו של רמי, אבל במקום לישון המשיך לחקור אותו, "מתי זה קרה לך קודם?"

"מזמן, לא זוכר מתי בדיוק, סתם ישבתי וגלשתי באטרף, התכתבתי עם כל מיני בחורים ואז מישהו, חמוד דווקא, אמר שהוא גר קרוב אלי ושאל אם הוא יכול לקפוץ אלי, אבל הזהיר אותי שאם אני לא אראה לו הוא מיד ילך כי אין לו כוח לבזבז זמן על כאלה שמפרסמים תמונות ישנות, וחושבים שאף אחד לא ישים לב שבינתיים עברו עשר שנים והם הוסיפו עוד עשרים קילוגרם, הוא היה ממש מדהים, כוסון על כזה, והתמונה ששמתי הייתה מלפני כמה ימים ככה שלא הייתי צריך לדאוג, אבל פתאום נעשה לי ממש רע, התחלתי להזיע, הייתה לי פתאום בחילה נוראית, והרגשתי ממש חולה, פחדתי שעוד רגע אני אקיא או משהו, ופשוט ניתקתי והלכתי לישון. לקח לי כמעט שנה עד ששוב חזרתי לאטרף, ואז פגשתי שם בחור מדהים אחד שהתחיל איתי והיה נורא נחמד ומפרגן, החמיא לי בטירוף וממש התחנן שניפגש, וכשנפגשנו גיליתי שהוא נראה אפילו יותר טוב מהתמונות שלו, אבל הוא ממש צעיר, הייתי אז בן שלושים והוא היה בקושי בן שמונה עשרה, ולמרות שהסקס היה טוב ומאוד נהניתי הבנתי די מהר שהוא מחפש מישהו שיממן אותו, והאמת גם עם זה לא הייתה לי ממש בעיה, הוא רק רצה קצת דמי כיס, לא משהו מוגזם, אבל הוא היה נורא ילדותי ואחרי הזיון לא היה לי על מה לדבר איתו, נתתי לו מאתיים ₪ וביקשתי שילך, ואחר כך לא נפגשתי יותר עם אף אחד ולא עשיתי יותר סקס עד שפתאום אתה באת ו... אתה כבר יודע מה היה."

"כן." הצטחק ליאור, "אני בהחלט יודע, ודרך אגב, גם אני נורא פחדתי לפני שהלכתי אליך, עישנתי קודם כמות די גדולה רק כדי לתפוס קצת ביטחון, לא הרגשת שאני קצת מסטול?"

"לא." הודה רמי וצחק, הדיבורים עם ליאור שיפרו את הרגשתו, הוא הרגיש רגוע יותר ושוב לא סבל מבחילה. "תגיד ליאור, לא מפריע לך שאני עדיין בארון, אני מתכוון, ברור שאתה ועוז וגילה, הפסיכולוגית שלי, יודעים עלי, ואולי גם חלק מהאנשים שפגשתי בסדר חושדים, אבל אף אחד מהמשפחה שלי לא יודע עלי, וגם בעבודה אף אחד לא יודע, וככה אני רוצה שזה יישאר."

"מה עם מר גולדנברג, בעל הבית שלנו, הוא יודע?"

"לא, חס וחלילה, רק זה חסר לי, לא ראית שיש לו כיפה? אם הוא ידע הוא בטח יפטר אותי מיד."

"או שלא, אחרי הכל לא כל הדתיים הומופובים."

"אולי, אבל אני לא מוכן לקחת את הסיכון, אני אוהב את הדירה שלי ואני יכול להרשות אותה לעצמי רק בזכות העבודה אצלו."

"אני מבין." אמר ליאור, מהורהר, ורמי נתקף דאגה.

"אתה חושב שאני אפס ופחדן כי אני נשאר בארון?" חקר.

"לא, אתה בטח לא אפס, אבל אני חושב שאתה משלם מחיר מאוד יקר כדי להישאר בארון, יכול להיות שאתה אפילו לא קולט כמה זה עולה לך." אמר ליאור בעדינות ונישק אותו, "בוא נישן כבר רמי, אחרת נהיה הרוגים מחר."

"נו, אז איך היה הטיול?" האירה לו גילה פנים, "אתה יודע שהשתזפת קצת? דווקא מתאים לך."

"תודה." חייך רמי, "מזל שליאור לקח קרם הגנה והכריח אותי למרוח אותו, גם הוא נמרח, אבל בכל זאת נשרף כהוגן."

"היה ממש חם אתמול, חשבתי שאולי תבטלו את הטיול בגלל החום."

"כן, שמעתי שהחופים היו מלאים אתמול, אבל בטיול דווקא היה בסדר, היינו בשוויצריה הקטנה ובנחל כלח, ורוב הזמן הלכנו בצל והייתה רוח נעימה, וכמובן ששתינו המון מים ובגלל שזה היה טיול משפחות הלכנו ממש לאט, נהנינו מאוד."

"התאומות הביאו את הכלב שלהן?"

"כן, בטח, לברדור יפה וזללן. הוא נהנה הכי הרבה, ועל כל צעד שלנו הוא עשה עשר, וכל הזמן רץ הלוך ושוב, היה ממש כיף, וכבר קבענו לעשות מנגל טבעוני ביום העצמאות."

"מנגל טבעוני? זה לא אוקסימורון?"

"כן, האמת שכן, אני ממש סקרן לדעת מה נאכל, אבל עזבי עכשיו אוכל, רציתי לספר לך משהו אחר בכלל, את מכירה את השיר, בוא נפזר את מסך הערפל?"

"כן, זה לא השיר שהיה בסרט ההוא על ההומואים בצבא?"

"כן, יוסי וג'אגר, יצא בשנת 2002 ובאותה שנה עברי לידר ששר את השיר בסרט גם יצא מהארון, אבל עזבי את זה עכשיו, בשיר מסך הערפל זה דימוי, ואף פעם לא שמתי לב אליו עד שאתמול בבוקר נפגשתי באמת במסך ערפל, ופתאום הבנתי."

"את מה הבנת? את השיר?"

"גם, וגם את החיים שלי, ואיך אני מבזבז אותם. אפשר להגיד שבזכות הערפל היה לי פתאום רגע של הארה."

"איזה ערפל? זה שבשיר?" התבלבלה גילה.

"לא, אני מדבר על ערפל אמיתי, את מבינה, מרוב שפחדנו שנרדם ולא נקום בזמן..."

"רגע, רגע..." סימנה לו גילה בידיה את הסימן המוסכם לפסק זמן, "מי זה אנחנו?"

"אני וליאור, מה, לא אמרתי לך שהוא בא לישון איתי לפני הטיול כי פחדתי שאני לא אתעורר בזמן? טוב, האמת שזה היה סתם תירוץ, פשוט רציתי לישון איתו, אה... וגם היה לי התקף חרדה קטן, או התקף לב אני עוד לא בטוח למרות שבטח לא הייתי צולח את הטיול בקלות כזו אחרי התקף לב, נכון?"

"אה... אני מניחה שלא." ענתה גילה, מבולבלת משטף הדיבור המתלהב של רמי.

"טוב, אז בקיצור, יצאנו מהבית ממש מוקדם ובדרך לנקודת המפגש בשמורת הכרמל נכנסנו לתוך ענן ערפל, וזה היה די מפחיד כי מדובר בכביש די צר ומתפתל עם שוליים ממש צרים ככה שלא היה איפה לעצור ולחכות שיתבהר, ונסענו כמה קילומטר די מבהילים בתוך הערפל עד שפתאום יצאנו ממנו, ותודה לאל הגענו למצפור שאיפשר לנו לחנות ולראות את הנוף שהיה פשוט מהמם, ממש יפה עכשיו בשמורת הכרמל."

"באמת? חשבתי שהיא קצת שרופה?"

"נכון, אבל גם בקטעים שנשרפו יש כבר צמחים חדשים וזה נראה ממש מדהים, ומה שהיה הכי יפה זה שראינו את הערפל שנסענו בתוכו קודם מלמעלה, וליאור התחיל לשיר לי את בוא נפזר את מסך הערפל, וברגע זה הבנתי סוף סוף שאני חי בתוך מסך ערפל, ושכדי לצאת ממנו ולראות את הנוף כמו שצריך אני חייב לצאת מהארון."

7. אחרי היציאה מהארון

"רמי, איזה הפתעה!" שמחה גילה, "נהדר לשמוע ממך אחרי כל כך הרבה זמן, מה שלומך, איך המרגש? כמה זמן כבר לא דיברנו, שנה ומשהו, לא?"

"יותר קרוב לשנתיים." ענה רמי בקול קודר שהדליק אצלה מיד נורת אזהרה.

"מה קרה? אתה בסדר? מה שלום ליאור?"

"לא יודע בדיוק, בזמן האחרון אנחנו לא כל כך מדברים, בסדר אני חושב."

"איך לא מדברים? מה, לא עברתם לגור יחד?"

"כן, עברנו, יש לנו דירה מקסימה."

"אז איך זה שאתם לא מדברים?"

"לא יודע, עובדה שלא, תגידי גילה, אני יודע שאת נורא עמוסה, אבל בכל זאת, יש מצב לאיזה פגישת חירום אחת או שתיים?"

"בשבילך תמיד." אמרה גילה מיד, אפילו בלי לבדוק ביומן. רמי היה אמנם רק עוד מטופל, אבל יש מטופלים שנכנסים לך עמוק ללב, והוא היה אחד מהם. "מה דעתך להגיע הערב? יש לי זמן בין תשע לעשר."

"זה כבר יותר לילה מאשר ערב, יהיה לך כוח אלי בשעה כל כך מאוחרת?"

"כן, אל תדאג, יהיה בסדר." הבטיחה גילה.

רמי נראה טוב, שזוף ובכושר, שערו קצוץ בתספורת הולמת, לבוש בבגדים אופנתיים שהלמו אותו, ובכל זאת פניו היו קודרות וחיוכו מאולץ. גילה בחנה אותו בדאגה, "בפגישה האחרונה שלנו, לפני כמעט שנתיים היית כמעט באופוריה, יצאת מהארון בפני המשפחה שקיבלה אותך נפלא ונתנה לך חיבוק גדול, הגעת למסיבה בעבודה עם ליאור וכולם אמרו לך מזל טוב וסיפרו לך שכבר מזמן חשדו שאתה הומו, ואף אחד לא הופתע או החמיץ פנים, אפילו מר גולדברג לא התרגש מזה שהכנסת לדירה גבר והצגת אותו כבן הזוג שלך, אגב, לאן עברת דירה?"

"לגבעתיים. מר גולדברג רכש שם בלוק דירות שלם במצב מזעזע ורצה שאני אפקח על השיפוץ שלו, בתמורה קיבלתי את דירת הפנטהאוז, דירה ממש נהדרת שאני וליאור מאוד אוהבים, יש לנו מרפסת חמודה, מקום חניה פרטי וחדר כושר קרוב, מהבחינה הזאת באמת שהכל טוב, אין לי סיבה להתלונן."

"יופי, אני ממש שמחה לשמוע, אז מה היה לנו? יש לך זוגיות עם בחור חמוד, יצאת מהארון, עברת דירה, יש לך עבודה טובה ואם יורשה לי להוסיף אתה גם נראה ממש טוב." חייכה אליו, אז מה הבעיה?"

"הבעיה היא ש... אני יודע שאני נשמע מפגר, אבל אני לא מבין למה הכל נשאר אותו דבר, איך זה שבעצם שום דבר לא השתנה." התלונן רמי, "חשבתי שאחרי שאני אצא מהארון הכל יהיה אחרת, ושיהיו לי חיים נהדרים מלאי סיפוק והנאות וכיף, וזה ממש לא ככה, לא שרע לי אבל הכל רגיל כזה, שגרתי, משעמם אפילו."

"אני מבינה," הנהנה גילה, "ומה קורה עם הזוגיות? ציינת שאתה לא כל כך מדבר עם ליאור."

"טוב, זה לא מדויק, ברור שאנחנו מדברים, אנחנו הרי גרים יחד, אבל אין לנו שיחות נפש כמו שהיו בהתחלה, נעשינו רגילים כאלה, פחות או יותר כמו ההורים שלי, ואולי זה טיפשי אבל זה מתסכל אותי, בשביל זה יצאתי מהארון?"

"ואיך הסקס? בזמנו מאוד התלהבת מליאור ואפילו התפלאת שלמרות שהוא לא נראה כמו האידאל הגופני שלך אתה מאוד נהנה להיות איתו."

"נכון, ואני עדיין נהנה אבל... אה... בואי נגיד שהוא לא הגבר היחידי בעולם ו... אה... זה לא שאני לא אוהב אותו, ברור שכן, אבל אל תשכחי שהוא הגבר השני שנכנסתי איתו למיטה, במונחים של הומואים אני כמעט בתול, ומה הטעם להיות הומו מוצהר אם אין לי כמעט ניסיון עם גברים? בשביל זה יצאתי מהארון, בשביל להיות מונוגאמי כמו סטרייט?"

"כן, האמת שכן." אמרה גילה בטון קפדני, כמעט כועס, "בדיוק בשביל זה יצאת מהארון, כדי שתוכל לחיות חיים רגילים כמו כולם, להיות בזוגיות בריאה ופשוט לחיות, למה, מה חשבת שיקרה אחרי שתצא מהארון? שהחיים שלך יהפכו לקרנבל ותחגוג כל הזמן?"

"אה... אני...." גמגם רמי, נבוך מעט, הוא לא ציפה להתנפלות כזו מצד הפסיכולוגית הנחמדה והמכילה שלו, "כן, סוג של." הודה, מבויש מעט.

"אתה פשוט מפונק." פסקה גילה, "ואם תמשיך בצורת המחשבה שלך יום אחד תמצא את עצמך מתגעגע לשגרה המשעממת, אבל אז זה כבר יהיה מאוחר מידי." היא העיפה מבט בשעון וקמה, "תחשוב על מה שאמרתי ותחזור אלי רק אם תרצה בכנות לטפל בהתנהגות ההרסנית שלך."

***

רמי הבטיח שיחשוב על זה וחזר למכוניתו, ישב בה ובדק את הנייד שלו, היו לו כמה הודעות מעניינות והודעה אחת מליאור שרצה לדעת מה שלומו, איך הוא מרגיש ומתי הוא חוזר הביתה?

הוא כתב לליאור שהוא בסדר, אבל יש לו איזה עניין לטפל בו והוא לא יודע מתי יחזור הביתה, ואחר כך התקשר לאחד מהבחורים שהשאירו לו הודעה, קבע איתו פגישה במלון דירות קטן ודיסקרטי וחצי שעה אחר כך כבר התגולל איתו על המיטה הרכה מידי שאלפי זוגות כבר מעכו קודם בלהט תשוקתם.

הבחור היה צעיר ויפה תואר, אבל לא רצה להתנשק, דיבר מעט וגם אז לא אמר משהו חכם. דקה אחרי שגמר נתקף רמי סלידה מעצמו ומהשותף שלו לסקס, ותקוף געגועים לחיבוק ולחמימות של ליאור חש הביתה. ליאור כבר ישן ורמי נחפז להתפשט, להתקלח ולהתכרבל לצד גופו החמים והמוכר. הוא נישק את עורפו של ליאור שהגיב בנהמה ישנונית, אמר לעצמו שהוא אידיוט ושהוא צריך להפסיק עם השטויות ההרסניות הללו ונרדם.

שבוע אחר כך חזר רמי לגילה להמשך הטיפול אצלה והופתע מאוד כשהיא התנצלה בפניו על שנזפה בו ולא הכילה אותו כמו שהייתה אמורה לעשות.

"כן, אבל תכל'ס צדקת, אני מתנהג בנבזות ועושה שטויות, ולא רק שאני הורס לעצמי אני גם פוגע בליאור שמגיע לו משהו טוב יותר, אני פשוט לא מבין למה אני כזה... לא מבין מה עובר עלי."

הם שוחחו שיחה ממושכת ומעמיקה על רגשותיו של רמי ועל הפחדים שהוא מתמודד אתם בגלל היציאה מהארון. לדעת גילה הוא התמהמה זמן רב כל כך לפני שחשף בפני העולם את נטייתו לגברים בגלל הומופוביה עצמית שלא הצליח להתגבר עליה גם עכשיו, אחרי שלכאורה השלים עם זהותו.

"את רוצה להגיד לי שיכול להיות שאני חורש על גריינדר ואטרף כי אני לא רוצה להיות הומו?" התבדחה דעתו של רמי, "כי זה לא נשמע לי כל כך הגיוני."

"אז למה לדעתך אתה עושה את זה?" נשארה גילה רצינית.

"אה... כי אני גבר ואני חרמן, וכי עכשיו, אחרי שסיפרתי לכולם וכל העולם יודע שאני הומו אין לי שום סיבה לא לזיין כמה שיותר, כאילו, מה יש לי להפסיד?"

"את הזוגיות עם ליאור." השיבה גילה בחומרה.

"כן, אבל כל זמן שהוא לא יודע הכל בסדר." השיב רמי בשאננות.

"ומה אתה חושב יקרה אם הוא ידע?"

"אל תדאגי, אני מאוד זהיר, הוא לא ידע, וגם אם כן אני אסביר לו שזו הייתה מעידה חד פעמית ואני אוהב רק אותו. נכון, הוא בטח ייפגע קצת, אבל אני אתנצל ואשבע שזה לא יקרה יותר ויהיה בסדר. מה, את לא מאמינה לי?"

"אני מאמינה שאתה בטוח שיהיה בסדר, ושליאור לא יודע ולא חושד, אבל מהניסיון שלי בעניין הזה הוא כן יודע, או לפחות חושד, ואין לי ספק שבתת מודע שלו הוא מרגיש שמשהו לא בסדר. אי אפשר לחיות עם מישהו ולאהוב אותו בלי להרגיש דבר כזה."

"יכול להיות שזה נכון אצל נשים, האינטואיציה הנשית המפורסמת וזה, אבל אני לא מאמין שלילוש חושד בי." התווכח רמי, "את יודעת מה, אני אנסה לגשש אצלו קצת ונראה מה יקרה."

***

רמי חזר הביתה עם קופסת פרלינים משובחים משוקולד מריר שהיו חביבים מאוד על ליאור והחליט בינו לבין עצמו שאת השבוע הזה הוא מקדיש רק לבן זוגו - חוזר מוקדם הביתה, מבלה איתו בבית ובחוץ, ובעיקר, מפסיק לבדוק הודעות בכל מיני אפליקציות הכרות מפתות.

ליאור שמח מאוד על הפרלינים, הסכים ברצון לצאת עם רמי לסרט, ואחר כך נענה לו בהתלהבות במיטה. גם למחרת רמי חזר מוקדם עם זר פרחים וכרטיסים להצגה ששניהם נהנו ממנה מאוד, אבל כשביום השלישי רמי הציע לצאת לשבת בבית קפה הוא טען שהוא עייף קצת ואין לו חשק, וחוץ מזה יש בטלוויזיה סרט ישן ומשובח שהוא ממש רוצה לראות שוב.

הם צפו יחד בסרט "ז'ול וג'ים" שבאמת היה טוב למרות שהיה שחור לבן ובצרפתית, ואחריו החל רמי לעסות את כפות רגליו של ליאור ואחר כך החל להפשיט אותו במטרה המובנת מאליה להמשיך את העיסוי בסקס.

להפתעתו ליאור לא שיתף פעולה הפעם. "סליחה שקצת קשה לי לשתף פעולה רמי, אבל נעשית כל כך נחמד ומתחשב בזמן האחרון," אמר במתיקות שהדאיגה את רמי, "עד שאני לא יכול לא לחשוד בך קצת וזה מסיח את דעתי."

"לחשוד בי במה?" היתמם רמי, ולהפתעתו ליאור דחף אותו בחזקה מהספה כך שהוא נחת מופתע על הרצפה.

"אוף! די כבר עם הפארסה הזו." נטש ליאור את הספה והתיישב בכורסה הדקורטיבית והנוקשה שהם רכשו בגלל צורתה הפיסולית הנאה, אבל השתמשו בה בעיקר כמתלה לבגדים.

"אני לא מבין." קם רמי מהרצפה וצנח המום ומודאג על הספה, "למה אתה מתכוון?"

"נו, באמת!" קצף ליאור ופניו העגלגלות וטובות המזג לבשו ארשת נזעמת, "אתה באמת חושב שאני דביל מושלם? אני יודע עליך כבר כמה חודשים, שקוף שאתה מזיין מכל הבא ליד, אפילו לא הייתי צריך לבדוק את ההיסטוריה בסלולרי שלך כדי לדעת את זה, אתה לא יודע שהומואים זה עם של רכלנים וקשקשנים, ואתה, כמו דביל, הלכת למלון דירות עם יותם, האקס של השותף לדירה הקודם של עוז שכולם יודעים שהוא קשקשן נוראי, ואחר כך עוד המשכת להזדיין עם עוד כמה שרמוטות שאני מכיר, או מכיר את האקסים, או הידידים שלהם, כל כך התפדחתי בגללך עד שהייתי צריך לספר לעוז שאנחנו ביחסים פתוחים כדי שהוא לא ירחם עלי, והדביל הזה ישר הציע לי לעשות שלישייה עם החבר הסתום שלו."

"עשית שלישייה עם עוז ורותם?" נדהם רמי, ועל כורחו חש רטט של חרמנות, החבר הנוכחי של עוז היה יפה עוד יותר ממנו ו... הוא דמיין את השלושה במיטה אחת והזדעזע, "אני מקווה שאמרת לו לא." נתקף פתאום כעס, ולהפתעתו אפילו קנאה.

ליאור צחק צחוק מריר וכועס, "אמרתי לו שילך לעזאזל ושיפסיק להציע לי הצעות מכוערות, אבל יכול להיות שטעיתי."

"לא טעית, אני שמח שסירבת, אבל לילוש, למה שתקת כל כך הרבה זמן? למה לא אמרת לי שום דבר?"

"מה יכולתי להגיד? לא בכבוד שלי לעשות סצנות קנאה ולריב." השיב ליאור בהדרת כבוד שקטה, "נכון, זה לא היה קל, אבל התאפקתי כי אני יודע שלמרות הכל אתה אוהב אותי. חשבתי שעדיף להיות סבלני ולחכות עד שתירגע, אבל אני רואה שזה לא הולך לקרות בקרוב והסבלנות שלי הולכת ונגמרת."

"אני באמת מצטער," אמר רמי וניסה לחבק את ליאור ששוב הדף אותו מעליו, "האחרים לא חשובים, אני אוהב רק אותך לילוש, ואני באמת באמת מצטער, אתה חושב שאתה יכול לסלוח לי?"

ליאור משך בכתפיו, ממשיך לשמור על פנים שלוות למרות שליבו רתח מצער ומעלבון, "כן, בטח, אין בעיות." הפטיר ביובש וקם, "אני חושב רמי שאולי כדאי שתחזור שוב לפסיכולוגית ההיא שלך שעזרה לך לצאת מהארון."

"כבר חזרתי אליה, היא חושבת שאני מתנהג ככה בגלל שאני אוטו הומופוב ויש לי יצר הרס עצמי." סח רמי.

"בהחלט יכול להיות שהיא צודקת." הנהן ליאור, "אני מקווה שהיא תצליח לעזור לך רמי." פנה לעבר חדר השינה הקטן שהם ייעדו לאורחים, "טוב, עכשיו אני אלך לישון ומחר אני אתחיל לחפש דירה חדשה."

"ליאור," נחפז רמי לאחוז בו, מנסה לשווא לחבק אותו, "לא, אל תעשה את זה, אל תוותר עלי כל כך מהר, אני מבטיח לך..." קולו נשבר והוא החל להתייפח, "בבקשה ליאור, אני כל כך אוהב אותך, אתה לא אוהב אותי יותר?"

"לא יודע." סירב ליאור להביט בו, ונשאר לעמוד בין זרועותיו, נוקשה ולא מתמסר. "הייתי צריך להגיד לך ישר שאני יודע ולא לשתוק כל כך הרבה זמן, חשבתי שאני מסוגל לחכות עד שתחזור אלי, אבל כנראה שטעיתי." הוא השתחרר מחיבוקו הנואש של רמי, איחל לו לילה טוב והסתגר בשתיקה בחדר האורחים.