קוראים

יום חמישי, 25 בינואר 2018

ג. מסך הערפל

8. 
ליאור הלך לישון זועם ופגוע, ראשו מלא תכניות לעתיד. הוא אפילו הספיק להכין רשימה של החפצים שיהיה עליו לארוז, וסידורים שיהיה צורך לסדר כדי להיפרד מרמי מהר ובצורה חלקה ככל האפשר, אבל הזכיר לעצמו דקה לפני שנרדם, הכי חשוב זה למצוא דירה.
בבוקר הוא קם כבר פחות כועס, אבל עדיין נחוש להסתלק מהר ככל האפשר מהחיים הנוחים והמפנקים עם רמי הבוגד.
רמי מצידו עשה מאמצים גדולים להתחנף אליו, לפייס אותו ולהתנצל בפניו. הוא הכין לו ארוחת בוקר מושקעת, ואפילו הביא לו קפה למיטה, דיבר אליו ברכות עדינה (שליאור מצא מעצבנת ומזויפת) ולא הפסיק להזכיר לו שהוא אוהב אותו ושהוא מצטער ומתחרט בכל ליבו. בהתחלה ליאור דחה בבוז את ההתנצלויות, וסירב להקשיב להסברים המפותלים ולתירוצים המתנצלים של רמי, אבל רמי היה עקשן ואפילו מעורר חמלה בניסיונותיו להחזיר אליו את ליאור, ושוק הדירות התברר כיקר ומייאש מאוד. ליאור גילה שאחרי החגים יש מבחר קטן מאוד של דירות להשכרה, ושהמחירים עלו בצורה מסחררת מאז הפעם האחרונה בה חיפש דירה. המשכורת שלו לעומת זאת נשארה נמוכה כמו פעם, מה שקשה להגיד על רמת החיים שהורגל לה אצל רמי. אחרי יומיים מדכאים של שוטטות בין חורים עלובים ומתפוררים שבעלי בתים חסרי בושה ניסו להשכיר תמורת הון כסף הוא מצא את עצמו פונה לרמי כדי לשאול אם אולי יש למר גולדנברג איזה דירה פנויה להשכרה?
רמי השתתף בצערו והסכים איתו שבאמת, שוק הדירות נעשה זוועתי בשנים האחרונות, וחוץ מזה בתקופה הזאת של השנה קשה מאוד למצוא דירה נורמאלית, אבל אם ליאור מוכן להתפשר ולגור בדירת שותפים יש לו הצעה טובה מאוד.
"באמת?" התלהב ליאור שבשלב הזה כבר היה מוכן לגור גם עם שותף, "איפה?"
"כאן." אמר רמי וחייך חיוך מתנצל, "וזה אפילו לא יעלה לך כסף, מספיק שתסכים לבשל ולעזור בניקיון."
ליאור התעצבן, "בקיצור, אתה רוצה שנמשיך לגור יחד, סירייסלי, נראה לך שאני אסכים?"
"אבל למה לא?" התווכח רמי, "אתה לא רוצה שנהיה יותר זוג, בסדר, אני מבין, זה כואב לי ואוכל לי את הלב, אבל בסדר, אני יודע שזה מגיע לי ואני מכבד את ההחלטה שלך, אבל מה מפריע לך להמשיך לגור איתי בדירה כשותף, כל אחד בחדר שלו? מה, יותר טוב לגור עם מישהו זר? אותי לפחות אתה מכיר."
"או יותר נכון חשבתי שאני מכיר אותך." סינן ליאור במרירות.
"די, בבקשה, מספיק כבר לילוש." לחש רמי, ופניו התעוותו כאילו הוא מנסה לא לבכות. הניסיון כשל והוא הסתובב, מסתיר את פניו מליאור שהביט בו חסר אונים, מגלה להפתעתו שהוא כבר לא כועס יותר על רמי, ושהוא עייף מאוד מכל המהומה שהתחוללה לאחרונה בחייו.
חבל שגיליתי חשב לעצמו, "חבל שבגדת בי." אמר בקול לרמי, "היה לי כל כך טוב אתך, חבל שהרסת הכל."
"אני יודע." נאנח רמי, "גם לי היה טוב אתך."
"אז למה עשית את זה? מה חשבת לעצמך?" ניסה ליאור להבין, "איך אתה היית מרגיש אם אני הייתי מזדיין עם אחרים מאחורי הגב שלך?"
"נורא ואיום, הייתי כועס נורא וזורק אותך מהבית." השיב רמי בכנות.
"יכול להיות שהרשית לעצמך ללכת אחרי הזין שלך בלי לעשות חשבון כי זו הדירה שלך ואתה פה בעל הבית?" העלה ליאור רעיון שצץ בו פתאום.
"לא, מה פתאום? מה זה קשור?" התנגד רמי, "זיינתי כי... כי..."
"כי יכולת." הטיח ליאור, "וידעת שגם אם אני אגלה אני לא אוכל לעשות כלום חוץ מאשר לעזוב כי אתה בעל הבית, ואני רק דייר שלך, ועוד דייר שלא משלם כלום, אני מסכים להישאר אתך כשותף בתנאי שאני אשלם לך שכר דירה."
"אבל איך אני יכול לקחת ממך שכר דירה אם גם אני לא משלם שום דבר?" התנגד רמי,
"לא נכון, אתה לא משלם בכסף, אבל אתה משלם על הדירה בזמן ובעבודה שאתה משקיע, וזמן שווה כסף."
"בסדר, אז תשלם לי גם אתה בעבודה. אתה תהיה אחראי על הבישול והניקיון."
"בוקר טוב אליהו, ומי בישל וניקה עד עכשיו?"
הם הביטו זה בזה ופתאום פרצו בצחוק גדול, פורקים ככה את המתח בו היו שרויים בימים האחרונים.
מאותו יום הפסיק ליאור לחפש דירה, והם חזרו לשגרה הרגילה. ההבדל היחיד היה שליאור גר בחדרו וישן לבד על הספה הנפתחת שהייתה נוחה למדי.
"איך זה שעכשיו, כשאתה רווק, אתה כבר לא נפגש יותר עם אף אחד?" תהה ליאור כשהם ישבו ואכלו ארוחת ערב מושקעת במיוחד שהוא הכין לכבוד יום שישי.
"מאין לך שאני לא נפגש? ואם כבר מדברים על זה, מה אתך ליאור? אתה מחפש בן זוג חדש?"
"ממש לא." השיב ליאור בתקיפות, "היה לי מספיק ודי מגברים, אני בפסק זמן מהקטע הזה."
"מה, אפילו לא איזה סטוץ קטן?" התפלא רמי שבכל זאת נפגש לעיתים רחוקות לסקס חטוף עם יזיז אחד שלו, ארוניסט נשוי בנוי לתלפיות שאהב מאוד למצוץ והיה היחיד שהצליח לגרום לו לגמור לו בפה.
"אני לא עושה סטוצים יותר, וגם בתקופה שעשיתי זה תמיד התחרבש והסתבך, בפעם האחרונה כשזה קרה הלכתי והתאהבתי בו כמו איזה דביל, ושנינו יודעים איך זה נגמר."
הם החליפו מבטים, ליאור נרגז ופגוע, ורמי מדוכדך ומבויש, "כן, אני יודע." אמר רמי לבסוף והשפיל מבט אל הפשטידה שבצלחתו, "יצאה לך פשטידה מעולה לילוש, ואגב, אתה צודק, הפסקתי לחפש סטוצים, ואני לא נפגש יותר עם אף אחד, גם לא עם אלה שממש רוצים, ותתפלא, אבל יש גם כאלה."
"אני לא מתפלא," השיב ליאור, "אתה אולי בוגד, אבל אתה גבר ממש שווה." ופתאום עטף אותו מין ענן שחור ומחניק של עצב ובדידות איומה, והוא הדף מעליו את צלחתו, "סליחה." מלמל, "אני פשוט חייב..." ולפני שהדמעות יתחילו לזלוג הוא ברח לחדרו צנח על המיטה וכבש את פניו בכר.
רמי נשאר לשבת לבד, מתלבט מה לעשות, ולבסוף הלך לחדרו של ליאור והתיישב לצידו על המיטה, "די, די כבר לילוש, אל תבכה, הכל יהיה בסדר חמוד, מספיק." ליטף את גבו וכתפיו של ליאור המתייפח. להפתעתו הפעם ליאור הניח לו ללטף אותו ולא הדף אותו מעליו כמו בפעמים הקודמות בהן ניסה לגעת בו, והוא הרשה לעצמו לשכב לצידו של ליאור ולחבק אותו, "ואי לילוש, נורא רזית." אמר מופתע אחרי שכרך את זרועותיו סביב ליאור, "אני ממש יכול להרגיש את הצלעות שלך."
"כן, לפחות דבר אחד טוב יצא מכל הקטסטרופה הזו." השיב ליאור בקול חנוק והסתובב, מצמיד את קדמת גופו לזה של רמי. שניהם היו לבושים באימוניות דקות למדי, ושניהם חשו אחד בזקפתו של השני. רמי שכב בשקט, מאמץ את ליאור אל גופו, אבל נזהר לא לזוז, ליבו פעם בחזקה וידיו הזיעו מרוב מתח. הוא היה חרמן מאוד, אבל חשש לעשות תנועה מיותרת שתגרום לליאור להתעצבן ושוב לזרוק אותו מהמיטה.
"תגיד," שבר לבסוף ליאור את המתח, "זה אקדח בכיס שלך או שאתה פשוט שמח לראות אותי?"
"זה בהחלט לא אקדח." השיב רמי והעז לדחוף את כף ידו מתחת לחולצתו של ליאור, "ואני מאוד שמח... ממש ממש שמח, נורא התגעגעתי אליך לילוש."
"גם אני." הודה ליאור ודחף יד אל מכנסיו של רמי אסיר התודה, "התגעגעתי אליך ועוד יותר אליו." לפת את אברו של רמי. בהתחלה הם היו זהירים ומעט ביישנים, חשים כאילו זו כמעט הפעם הראשונה, ורק ליטפו אחד את השני בעדינות, אבל אחרי כמה דקות החרמנות התגברה והם הסירו את הבגדים, חזרו למיטה הזוגית שלהם והתפרעו עליה בחדווה. ההבדל היחיד היה כשליאור שאהב לשבת משופד על רמי התעקש על קונדום.
רמי שידע שאין לו שום סיבה להשתמש בקונדום חשש להתווכח עם ליאור, ולמרות שהעדיף לוותר על אמצעי ההגנה המסורבל הזה ויתר הפעם. "אני לא רוצה להתווכח אתך לילוש," אמר אחרי ששניהם גמרו ושכבו לנוח, "אבל אין לנו צורך בקונדום. נזהרתי מאוד כשלא הייתי אתך וגם נבדקתי כל שלושה חודשים ותמיד קיבלתי תשובה שלילית."
"גם אני נבדקתי בשבוע שעבר וקיבלתי תשובה שלילית." ענה ליאור.
"אז בפעם הבאה נוכל לוותר על גומי?"
"מי אמר שתהיה הפעם הבאה?" התגרה בו ליאור.
"אף אחד, זה תלוי רק בך." השיב רמי בשפלות רוח, אבל פניו נראו כל כך עגומים ואומללים עד שליאור שתמיד היה שמח ואופטימי אחרי סקס נחפז לחייך ולחבק אותו.
"סתתתאאאם.... צוחקים אתך." מיהר להרגיע.
"אז... אז אנחנו חוזרים?" העז רמי לשאול.
"אם אתה רוצה." השיב ליאור בנדיבות.
"אני רוצה, מאוד רוצה, נורא חסרה לי השינה אתך." השתפך רמי בשמחה.
"גם לי." הודה ליאור, וככה הם חזרו להיות שוב זוג, והכל חזר להיות רגיל ורגוע. רמי הפסיק לחפש זיונים באינטרנט, וחוץ מאיזה יזיז ותיק אחד או שניים, ארוניסטים נשואים ועקשנים במיוחד שהוא היה מבקר אצלם פעם, פעמיים בחודש, רק בשביל סקס חטוף ולא נחשב, אבל מוגן כמובן, הכל היה ממש בסדר, ואז הוא שם לב שפתאום ליאור שלו, הנאמן, המסור והמתוק לא נמצא תמיד איפה שהוא אמור להיות, יוצא וחוזר בשעות מוזרות, מוחק באובססיביות הודעות מהנייד שלו שהוא החל לנעול פתאום עם סיסמא, ומנהל שיחות ממושכות וסודיות שהוא מפסיק מיד כשרמי מתקרב אליו, ועושה סימנים חשודים מאוד של מישהו שבוגד בבן זוגו.

10.
רמי תמיד החשיב את עצמו כחלק החזק והגברי יותר בזוגיות שלו עם ליאור. הוא היה זה שהרג ג'וקים, תקע מסמרים בקיר, הבריג ברגים איפה שצריך, ולקח את הרכב לעשות טסט. ליאור היה ממונה על הניקיון והבישול, והיה חסר חוש טכני, וכמו שטען תמיד בחיוך, הוא נולד עם ידיים שמאליות. רמי תכנן לטפל בבעיה בצורה גברית מאופקת, היה לו ברור שגברים אמתיים לא עושים סצנות ושומרים על קור רוח ואיפוק בכל מצב. אם ליאור התאפק ולא אמר כלום במשך מי יודע כמה זמן למרות שחש שרמי פוזל הצידה (רמי שנא את הביטוי בוגד ולא השתמש בו אפילו בינו לבין עצמו) אז ברור שגם הוא צריך להתנהג ככה, ולהיות אפילו יותר מאופק.
הוא תכנן הכל מראש והכין לעצמו כמה משפטי פתיחה רגועים אך תקיפים שיבהירו לליאור שכל העניין לא מקובל עליו, שהוא לא מוכן לחלוק את בן זוגו עם אף אחד, והוא לא מוכן להשלים עם שקרים וסודות בינו לבין בן זוגו. נכון שגם הוא שיקר ושמר סודות משלו מליאור, אבל זה לא אותו דבר אמר לעצמו, כי הוא סתם מזיין ושוכח, מה שליאור הרגשן והעדין לא מסוגל לעשות בשום פנים ואופן, אין מצב שלילוש שלו יניח לגבר אחר לגעת בו ואחר כך....
ליאור נכנס הביתה באיחור של שעתיים לפחות, ונראה שבע רצון ושמח בצורה חשודה ביותר, "היי לילוש, איחרת קצת לחזור לא?" אמר רמי, מתאמץ להישמע אגבי ורגוע.
"כן, היו לי כמה סידורים." השיב ליאור בחיוך, "מה שלומך? איך עבר עליך היום? אתה רעב?"
שלוות הנפש שבה ענה לו ליאור הטריפה את רמי וכל ההחלטות הקודמות שלו התפוגגו כמו ערפילי בוקר בשמש. "תגיד, אתה חושב שאני אידיוט או מה? פתאום אכפת לך איך עבר עלי היום? אני אגיד לך איך עבר עלי היום, עבר חרא! עבר במחשבות על החבר השרמוטה שלי שמזדיין עם כל מיני זבלים וחוזר אלי הביתה כמו כלום, ככה עבר עלי היום!" התפוצץ רמי, לפת את כתפו של ליאור הנמוך ממנו וטלטל אותו בגסות.
"תפסיק עם זה מיד רמי!" אמר ליאור בקול תקיף, לפת את פרק ידו של רמי בכוח מפתיע והוריד אותה מעל כתפו, "ושלא תעז לקרוא לי שרמוטה."
"לא? אז איך אני אמור לקרוא לבחור שבוגד בי בלי בושה?"
"נו, די כבר טמבל, אני לא בוגד בך, לא הייתי עם אף אחד אחר מאז שאנחנו יחד, מה שאי אפשר להגיד עליך." ענה ליאור בשלווה מרתיחה, ואפילו חייך קצת.
"אז איך אתה מסביר את זה שאתה כל הזמן מסתודד בנייד שלך, ומאחר לחזור, ולמה יש לך פתאום סיסמא בטלפון? אל תגיד שאתה לא שומר ממני סודות."
"זה דווקא נכון, יש דברים שאני לא מספר לך, אבל זה לא אומר שאני בוגד."
"לא? אז מה אתה כן? עם מי אתה נפגש מאחורי הגב שלי?"
"עם כל מיני נשים."
"נשים?" נדהם רמי, "מה פתאום נשים? מה יש לך לחפש אצל נשים? אל תגיד לי שהחלטת להיות סטרייט פתאום, כי אם כן אז זה פתטי ליאור, מפני שאף בחורה שפויה לא תחשוב שאתה סטרייט."
"אני יודע." השיב ליאור בנחת, "אני..." ליאור התיישב ונשם נשימה עמוקה, "אני לא רוצה להיות סטרייט, מה שאני רוצה זה להיות אבא, ולכן אני מחפש מישהי שתרצה להיכנס איתי להורות משותפת."
רמי בהה בו לרגע חסר מילים ואז התיישב מולו והתחיל להציף אותו בשאלות - למה, ומה פתאום, ולמה הוא שמר את זה בסוד?
"תמיד רציתי להיות אבא, ואחרי שמלאו לי שלושים הרצון הזה התחזק," הסביר ליאור, "ולא סיפרתי לך כי פחדתי שלא תבין, רציתי לברר קודם עם עצמי אם זה אפשרי, ואיך אפשר לעשות את זה. אתה יודע שיש חברות שמארגנות לך אימא פונדקאית, אתה בוחר מישהי שתורמת ביצית, ואחר כך מישהי, בדרך כלל מהודו או משהו בסגנון, שמשתילים אצלה את הביצית המופרת בזרע שלך, ואחרי תשעה חודשים וכמה עשרות אלפי דולרים יש תינוק."
"מאיפה תביא כל כך הרבה כסף?" בחן אותו רמי בחשדנות, "זכית בפיס? או שאתה מתכנן למכור כליה?"
"למכור כליה זה דווקא רעיון לא רע." הצטחק ליאור, "אבל אני בכל זאת מעדיף להביא ילד עם אימא שתגדל אותו יחד איתי, זה יוצא זול יותר וחוץ מה ממש לא בא לי לנצל איזה הודית ענייה ומסכנה בתור רחם להשכיר."
"אצילי מאוד מצידך, אז איך זה הולך, החיפוש אחרי השותפה להורות?"
"לא משהו, הבעיה שכל מי שנראית לי מתאימה מתעקשת שאני אשתף את הבן זוג שלי בעניין. הנה, היום פגשתי שתי בנות מקסימות, זוג לסביות שמוכנות בכיף להביא ילדים עם זוג הומואים, אבל בתנאי שמדובר בזוג יציב ורציני שמוכן לתת יותר מזרע וכסף אלא גם זמן ורגש."
הם החליפו מבטים בשתיקה, "נו, אז מה אתה אומר רמי?" הפסיק ליאור את השתיקה המתוחה.
"אני אומר בסדר, תתקשר אליהן ונקבע פגישה, ואם הן יראו לי ואני להן... טוב, נחיה ונראה."
"באמת?" זינק עליו ליאור בשמחה, "אתה רציני? אתה באמת מתכוון לזה רמי?"
"כן, לגמרי, למה לא בעצם?" כמה שרמי חשב על הרעיון ככה הוא יותר מצא חן בעיניו, "וסליחה שקראתי לך שרמוטה ליאור, פשוט נורא קינאתי."
"אני יודע, זה בסדר, אני מבין."
המפגשים הראשונים עם לילי ורינת היו רצופים שתיקות מביכות וגישושים מסורבלים והיו כמה שבועות מייאשים שבהן היה נדמה שזה לא ילך כי לילי ורמי התעקשו על חתימת חוזה מפורט בצורה מייאשת, וכל פעם הוסיפו לו עוד ועוד סעיפים ותתי סעיפים שירדו לפרטי פרטים, בעוד שליאור ורינת רצו להיות ספונטניים ופשוט לזרום.
נחצה את הגשר כשנגיע אליו הייתה הסיסמא האופטימית שלהם. לילי ורמי ענו להם בתשובה שאלוהים מצוי בפרטים הקטנים, ועדיף להיות זהיר יותר מידי מאשר להצטער אחר כך. הייתה פגישה אחת נוראית שבה נזרקו האשמות על גרירת רגליים מכוונת, ועל או. סי. די ואחר כך נתק מכאיב של שבוע שנגמר בפגישת פיוס, התנצלויות הדדיות ואפילו דמעות הקלה מצידם של ליאור ושל רינת.
אחר כך היו עוד כמה חודשים של ניסיונות להרות שבהתחלה נכשלו, ואחר כך הצליחו מעל ומעבר, והסתיימו בשלישיית תינוקות בריאים וחמודים. התאומים המתוקים של ליאור ורינת ושלומית, הבת המקסימה והיפה של לילי ורמי.

פרולוג
"תשמעי, אני ממש מתנצל שאני כל הזמן מבטל את הפגישות אתך," אמר רמי לפסיכולוגית שלו כשהצליח סוף סוף להגיע לפגישה אתה, "אבל אני פשוט נורא עסוק לאחרונה, וגם," הוא פיהק מלוא פיו, "וגם נורא עייף."
"אני רואה שאתה לוקח את עניין ההורות המשותפת מאוד ברצינות." חייכה אליו גילה.
"כן, לגמרי, ואני ממש מופתע לגלות כמה שזה כיף, רק אחרי ששלומית שלי נולדה התחלתי להבין באמת מה זאת אהבה, אף פעם לא ידעתי שאפשר לאהוב מישהו בצורה כל כך... כל כך... וזה לא שאני לא אוהב מכל הלב את ליאור, אבל תיתי היא לגמרי משהו אחר." הוא חייך אליה חיוך מנומנם ומאושר מאוד, "וכמובן שגם התאומים... הם מבוגרים ממנה בקושי בשבוע והם חמודים שאין דברים כאלה, אבל היא... היא פשוט הנסיכה המושלמת שלי, מצטער שאני נשמע כזה קלישאה דביקה, אבל ככה אני מרגיש."
"אני שמחה לשמוע, נהדר לראות אותך מתמסר ככה למישהו, מה שלום היזיזים הסודיים שלך?"
"אין לי מושג, מאז שנעשיתי אבא אין לי זמן ואין לי חשק לכל השטויות האלה, וחוץ מזה, מאוד חשוב לי לתת לה דוגמא לזוגיות טובה ובריאה, אני יודע שהיא עוד קטנה, אבל אף פעם לא מוקדם מידי להתחיל לחנך, ואם כבר מדברים על זה, אני חושב שהגיע הזמן שניפרד גילה, גם כי אני עסוק ועייף מידי, וגם כי פשוט אין לי יותר כסף להוציא על מותרות כמו טיפול נפשי, זאת אומרת, ברור שטיפול נפשי הוא לא מותרות, בעיקר אם מישהו באמת סובל וצריך עזרה, אבל אני ממש בסדר עכשיו, את לא חושבת ככה?"
"אני מסכימה." חייכה גילה בהבנה וקמה, "אז שלום רמי ובהצלחה בהמשך הדרך, ומי יודע, אולי אחרי שהבת שלך תתחיל לצאת עם גברים עוד יצא לנו להיפגש שוב?"

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה