ב. חולם בוורוד

4. שבע עשרה מלאו לנער

אלי ואסף עשו להם מנהג לאכול ארוחת ערב במסעדה המזרחית הצנועה הצמודה לתחנת הדלק שניצבה במרחק חמש דקות הליכה מהירה מהבית. המסעדה הייתה קטנה מאוד רק חמש שולחנות פורמייקה מפוזרים לפני דלפק נירוסטה שמאחוריו ניצב קוממיות חמודי השמן אחיו של סייף, בעל הבית שעבד רק עד הצהריים. חמודי הממונה על המסעדה בשעות הערב היה מקבל את פני הנכנסים בחיוך מסביר פנים ובאהלן לבבי, רומז בתנועת יד מלכותית לאחד מאחייניו הצעירים ששמשו כמלצרים להביא צלוחיות סלטים, צלחות חומוס מסבחה ופיתות חמות וטריות, ואחר כך מתייצב מול שולחנם ומקבל את ההזמנות. המבחר היה מצומצם אבל תמיד טרי וטעים. אסף אהב את שיפודי הפרגיות המתובלים ואלי דבק בסינייה – קציצות מבשר כבש מבושלות בטחינה. אחרי כמה ימים הם כבר הרגישו מספיק נוח לאכול אחד מצלחתו של השני ובשבוע השני הם הניחו גם לבלונדי לבוא אתם בתנאי שישב בשקט בחוץ וימתין להם עד שיסיימו לאכול. חמודי התגלה כחובב כלבים נלהב ושמח לכבד את בלונדי בעצם עסיסית שתקל עליו את ההמתנה.

אלי מצא לאסף מורה לנהיגה ובעידודה של דודה בתיה הוא חידש את שיעורי הנהיגה שלו וכבר נקבע לו מועד לטסט. כל יומיים בערך הוא היה קופץ לבקר את דוד ישראל שמצבו הלך והשתפר לאט, אוכל בחברת דודיו והמטפלת האוקראינית החסונה והביישנית מריה שדברה מעט מאוד עברית, אבל הפליאה לטפל בדוד ועזרה לו בתרגילי הפיזיותרפיה המפרכים שנועדו לשפר את מצבו.

בכל ביקור הייתה דודה בתיה מאביסה אותו בשפע מטעמים וחוזרת ושואלת, מודאגת מאוד, איך מתייחסים אליו ואם הוא מרגיש טוב בחברת זרים. אסף היה חוזר ומרגיע אותה שהוא מרגיש נפלא, מקבלים אותו כבן משפחה, נוח לו מאוד לגור בבית הישן והוא מרוצה מהחיים ואחרי שהדוד יבריא הוא יסיע אותם לטייל בכל הארץ ואולי אפילו בחוץ לארץ.

דודה בתיה לא האמינה שבעלה יחזור להיות בריא כבעבר, אבל שמרה את חששותיה לעצמה ורק הנהנה וחייכה בסלחנות לשמע דבריו של אחיינה הצעיר. "מה אתה רוצה לעשות ביום ההולדת השבע עשרה שלך אספי?" שאלה.

"לא יודע." משך אסף בכתפיו, "אולי נלך יחד למסעדה או משהו?"

"נראה," סירבה דודה בתיה להתחייב, "אבל בן אדם נעשה בן שבע עשרה רק פעם בחיים, חשבתי שתצא לבלות עם צעירים בגילך, או אולי תצא עם איזה בחורה נחמדה לבילוי?" הציצה בתקווה באחיינה, תוהה שוב למה לבחור צעיר ויפה כזה אין חברה.

"אולי..." חייך אסף במבוכה, הסמיק, כעס על עצמו שאין לו אומץ לגלות לסבתא שאין לו חברה, ולעולם לא תהיה, ונחפז לשנות את הנושא.

ביום הולדתו השבע עשרה שחל ביום רביעי הוא קם כרגיל ללימודים, הכין לעצמו קפה, כרסם עוגית סובין קשה, לא ממש טעימה, אבל לטענת דורון מאוד בריאה ונסע כמו בכל יום ללימודים. אף אחד בבית הספר לא ידע שיש לו יום הולדת, וגם אם היו יודעים ספק אם חבריו ללימודים היו מציינים את האירוע. רובם היו בנים, מחוננים ומוכשרים, אבל עם כישורי חברה דלים, וגם הבנות המעטות שלמדו איתו היו מאוד לא חברותיות ולא התעניינו בכלום חוץ מלימודים וציונים.

חוץ מדודה בתיה שאיחלה לו מזל טוב והתנצלה כי השנה לא הספיקה לקנות לו מתנה, ובמקום הכניסה כסף לחשבון הבנק שלו, התקשר רק אביו שאיחל לו יום הולדת שמח ומזל טוב בשמו ובשם אשתו וילדיו הקטנים - אסף עיווה את פניו בגועל - וכמו תמיד הכניס לו כסף לחשבון הבנק כמתנה. כדרכו תמיד כשאביו התקשר אסף הודה לו בנימוס קר, מקצר בשיחה ככל האפשר, וניכנס לכיתה כמו בכל יום רגיל.

הוא חזר הביתה כרגיל, חושב על העבודה שעליו להגיש בשבוע הבא, ונדהם לגלות את חדר האוכל מואר ומקושט בבלונים, כתובת עליזה שהצהירה - יום הולדת שמח! משתלשלת מהחלון, ועוגת יום הולדת צבעונית מצופה שוקולד ומעוטרת נרות בצורת הספרה שבע עשרה מונחת במרכז השולחן על מפת בד לבנה. הוא נעמד המום ומופתע כשכל בני הבית, כולל דורון, איחלו לו מזל טוב, העניקו לו מתנות קטנות ארוזות בתשומת לב, וחייכו אליו בחמימות. אסף התרגש יותר מכפי שהיה לו נוח להודות, מאז מות אימו הוא לא חגג יום הולדת בצורה משפחתית וחמה כל כך, ולתדהמתו המחווה נגעה לליבו עד כדי כך שדמעות עלו בעיניו. אחרי שהוא כיבה את הנרות בנשיפה אחת חזקה כולם מחאו כפיים, ונועה נשקה על לחיו ואחר כך פרסה מהעוגה וכולם, כולל בלונדי, אכלו ממנה, ולבסוף הרימו כוס יין נתזים ואיחלו לו מזל טוב וחיים מאושרים.

"קדימה, בוא נלך עם בלונדי לסיבוב קטן." הציע אלי כשהמסיבה הקטנה תמה ואסף שתמיד שמח לבלות עם אלי ביחידות הסכים ברצון. "אני שמח שנהנית מהמסיבונת שעשינו לך," אמר אלי אחרי שאסף שב והודה לו על ההפתעה, "אבל אתה כבר לא ילד קטן, ובגיל שבע עשרה צריך לחגוג בצורה קצת יותר בוגרת, מה דעתך לצאת איתי ביום חמישי בלילה לחגוג במועדון?"

"איזה מועדון?" התפלא אסף בתמימות.

אלי צחק, "מועדון של הומואים כמובן, כל יום חמישי יש מסיבת גברים, למרות שתמיד יש שם גם כמה בנות שמשום מה אוהבות לחגוג עם הומואים, לדעתי הגיע הזמן שתראה מה זה אומר להיות הומו."

"או. קיי. אני אשמח מאוד, תודה על ההזמנה, אבל אלי, מה בדיוק עושים במסיבה הזו?"

"ראשית משלמים בכניסה, אל תדאג, אני אשלם עבורך."

"זה בסדר, יש לי כסף." מחה אסף במבוכה, "אני יכול לשלם, אבל אין לי מושג מה ללבוש, ואם רוקדים זו גם בעיה כי אני לא כל כך יודע איך לרקוד, ואני גם לא שתיין כל כך טוב."

אלי צחק מהווידוי שלו והרגיע אותו שזה בסדר, בחור יפה וצעיר כמוהו יכול לבוא לבוש רק בג'ינס וטריקו, זה מספיק, ובקשר לשאר שלא ידאג, הוא כבר ילמד הכל תוך כדי תנועה.

להפתעתו של אסף הם יצאו רק בעשר בלילה, וגם זה, כפי שציין אלי, היה מוקדם מידי. רק אז קלט אסף שהוא לא יוכל להגיע ללימודים ביום שישי כי הוא יהיה עייף מידי. לפני שיצאו אלי סקר בביקורתיות את כל בגדיו, מעווה את פניו במורת רוח. "יש לך בגדים נורא משעממים." התלונן, ואחרי שפסל את כל חולצותיו המהוגנות - שהעידו על טעמה המיושן של דודה בתיה - השאיל לאסף אחת מחולצותיו – טריקו צבעוני מאוד והדוק מאוד שגרם לאסף לחוש כאילו הוא לובש תחפושת. אלי השלים במורת רוח עם הג'ינס של אסף שלא היה הדוק מידי לטעמו ונאנח למראה נעלי ההתעמלות הצנועים והשחוקים מעט שלו, אבל נאלץ להשלים אתם.

המועדון היה באזור התעשייה של הקריות, במקום שאלי כינה עמק האלכוהול, וברגעים הראשונים אסף שמעולם לא הלך למסיבה מהסוג הזה נכנס להלם. הרעש החזק, ריחות הסיגריות, הבשמים והאלכוהול, האורות המרצדים ומעל הכל עשרות הגברים השריריים ויפי התואר שהסתובבו באולם הגדול כטווסים, צוחקים, שותים, מתחבקים אחד עם השני, מחזרים זה אחרי זה, ואחר כך, ככל שהעניינים התחממו רוקדים צמודים, מתמזמזים בפומבי, פושטים בלי בושה את חולצותיהם, מפגינים גופות מעוצבים ושזופים. מרגיש כמו ילד מבוהל הוא נצמד לאלי שכמדומה הכיר את כולם, והחליף לחיצות ידיים, חיבוקים ובדיחות עם כל מי שנקרה על דרכו. בכל פעם שאלי זנח אותו לרגע לבד נגשו אליו אנשים זרים שחייכו אליו, שאלו מה שמו ומי הוא, הציעו לו שתייה, הזמינו אותו לרקוד וחלקם גם ניסו לגעת בו, מה שעורר בו בהלה ומבוכה נוראית.

האולם הלך והתמלא, וקצת אחרי חצות נכנסה פנימה קבוצת גברים צעירים עליזה, צוחקת ורעשנית, ובמרכזה פיזז בעליצות עוז יפה התואר – האקס של אלי.

לנגד עיניו הקרועות לרווחה של אסף שזכר את הזעם והתסכול שגרם עוז לאלי השניים התחבקו בידידותיות, מתנהגים כאילו הם חברים טובים, ואז הפתיע אותו אלי והציג אותו בפני עוז, מה שלא טרח לעשות קודם. "תכיר עוז, זה אסף, חבר טוב והשותף שלי לדירה." חיבק ברכושנות את כתפיו של אסף המופתע, "תגיד לו מזל טוב, אתמול הוא חגג יום הולדת שבע עשרה."

"מזל טוב אסף." הצטחק עוז ולחץ בחמימות את ידו של אסף הנבוך שלאט לאט התחיל להבין בזכות מה זכה להזמנה למסיבה. חש פגוע וכועס החליט לא לשחק את התפקיד שייעד לו אלי, לחץ ממושכות עת ידו של עוז, חייך אליו את חיוכו הטוב ביותר והזמין אותו לרקוד.

הם חזרו הביתה בארבע לפנות בוקר. אלי נהג בשתיקה קודרת ואסף שהיה שתוי מעט שתק גם כן, מרוצה מאוד מעצמו. הוא שמח שהעז לרקוד ולשתות, והתפלא עד כמה קל ונחמד היה לשחרר שליטה, להשתכר קצת, ולתת לגופו לנוע לקצב המוזיקה.

הוא רקד עם עוז, ואחר כך עם עוד כמה גברים והיה מוכן להמשיך ולרקוד ולחגוג עד אור הבוקר, אבל כשמישהו לא מוכר ניסה לגרור אותו לשירותים אלי התערב, הדף את הזר שהיה שיכור כהוגן וגרר אותו החוצה בתקיפות.

"למה? אני עוד לא רוצה ללכת הביתה," מחה אסף, "כיף לי לרקוד."

"כן, שמתי לב." סינן אלי בזעף, ודחף אותו בלי גינונים לתוך המכונית, "קדימה סינדרלה, נלך הביתה לפני שתהפכי לשרמוטה."

5. בשר טרי

אסף התעורר עם ראש כואב ופה יבש ורק אחרי כמה שניות הבין איפה הוא ונזכר למה הוא לא יושב עכשיו בכיתה ולומד. הוא דשדש לאט למקלחת, השתין, צחצח שיניים ושטף פנים ואחר כך הזדחל למטבח כדי להכין לעצמו קפה. "תכין גם לי בבקשה." הפתיע אותו אלי שנכנס למטבח בדיוק כשהמים רתחו.

אסף הכין שתי כוסות קפה והניח אותן בזהירות על השולחן, ואחר כך טבל עוגייה בקפה שלו בניסיון לשפר את טעמה. "אז מה שלומך הבוקר אסף?" שאל אלי ולקח גם לעצמו עוגייה.

"כואב לי הראש ואני כועס עליך."

"מה, בגלל שלא נתתי לך להשתרמט בשירותים?" הצטחק אלי, "עשיתי לך טובה, תאמין לי."

"לא רוצה להאמין לך, ולא בגלל זה אני כועס עליך אלא בגלל שניצלת אותי כדי להוציא לאקס שלך את העיניים."

אלי גיחך בעליצות, "עלית עלי." אמר בלי להסגיר שמץ של נקיפות מצפון, "אבל למה זה מרגיז אותך? מה, לא נהנית?"

אסף התעלם משאלתו, ובמקום לענות שאל, "איך ידעת שהוא יהיה שם?"

אלי משך בכתפיו באדישות, "לא ידעתי, ניחשתי, באותה מידה הוא היה יכול ללכת למקום אחר או להישאר בבית. רציתי לחגוג לך יום ההולדת, זה שעל הדרך הוצאתי לעוז את העיניים היה סתם בונוס נחמד."

"הוא ביקש ממני את המספר שלי והבטיח להתקשר אלי בסוף השבוע." גילה אסף לאלי, "הוא אמר שהוא רוצה להכיר אותי יותר טוב." הוסיף.

אלי העווה את פניו בזלזול, "כן, אני מתאר לעצמי." הפטיר.

"תגיד, למה בעצם נפרדתם?"

"זה מסובך ילד, לא בא לי לדבר על זה, רוצה כדור נגד כאב ראש?"

"בדרך כלל אני לא אוהב לקחת כדורים, אבל... יאללה תביא."

אלי נתן לו כדור ושלח אותו חזרה למיטה. "כשתקום תרגיש יותר טוב." הבטיח.

"בסדר תודה." בלע אסף את הכדור בצייתנות וקם, "אז זה בסדר מבחינתך שאני אפגש עם עוז?"

אלי נאנח, "הייתי מעדיף שלא תעשה את זה, אבל זה הרי לא יעזור לי."

"למה לא?" התווכח אסף, "למה לך מותר ולי אסור?"

"לא אמרתי אסור, אמרתי שעדיף שלא."

"אבל למה?"

"כי עוז מבוגר ממך באיזה עשר שנים טובות, וכי הוא סוג של צייד שמתמחה בבשר טרי כמוך, ואחרי שהוא יעבור עליך..." הוא קם, מעווה את פניו בתיעוב, "אני סתם חופר, אל תחשוב שאני לא מבין אותך, אתה צעיר וחרמן ומת להתחיל לזיין, חבל רק שאתה לא עושה את זה עם מישהו בגילך, בחור נחמד שיש לך רגשות כלפיו ולא הומו מקצועי כמו עוז שרק רוצה לסמן עוד איקס על החגורה שלו."

"אם הוא כזה זוועתי למה היית איתו?"

"כי למרות שאני כפול ממך בגיל גם אני טיפש חרמן שמת לזיין."

"לא נכון, אם באמת היית כזה היית... אתה יודע..." הסמיק אסף.

"כן, אני יודע." חייך אלי שביישנותו הסמוקה של אסף שעשעה אותו ונגעה לליבו, "תראה חמוד, יש לך רק הזדמנות אחת לחוות פעם ראשונה, למה שלא תיקח את הזמן שלך וקודם תכיר ותחבב את הבחור ש... איך להגיד את זה בעדינות, שיכניס אותך לעולם הסקס ההומואי."

"לקחתי את הזמן ואני מכיר ומחבב מישהו שמאוד מוצא חן בעיני, הבעיה היא שהוא לא מעוניין בי כי אני," אסף סימן גרשיים באצבעותיו, "בשר טרי."

אלי נאנח והתיישב, תומך את ראשו בכפות ידיו, "שאלוהים יעזור לי." גנח, שקלת להיות עורך דין אסף? כי יש לי רושם שאתה ממש טוב בקטע הזה." הוא חילץ כדור אקמול מעטיפתו ובלע אותו עם לגימת קפה ושוב קם, "מה שלא תעשה רק אל תוותר על קונדום." אמר בחומרה לאסף, והשתרך לאיטו לחדרו בהחלטה נחושה להניח לעניין, להפסיק להציק לאסף, ופשוט לא לדבר יותר על הנושא.

עד לרגע שבו הניח עוז את כף ידו על מפשעתו של אסף הוא התעלם מהאזהרות המתישות של אלי והיה משוכנע שהוא לגמרי בעניין של עוז יפה התואר. הכינוי 'בשר טרי' עצבן אותו, והסירוב של אלי להמשיך לדון בעניין כשהם טיילו אחרי הצהרים עם בלונדי היה ממש מעליב. אסף החליט שאלי סתם מקנא בו ובעוז ומתעצבן בגלל שהם צעירים ויפים ולא סופרים אותו, ולכן ענה בהתלהבות לטלפון של עוז שהתקשר אליו ביום שישי בערב והציע לו להיפגש. אסף הסכים בשמחה, התקלח והתגנדר ואחרי שזילף על עצמו בושם מרח את שערו בג'ל מעצב, החליט שהוא נראה אידיוטי ושטף אותו כמעט לגמרי, ומבלי משים הרטיב את החולצה, נרגז החליף לחולצה אחרת שלא מצאה חן בעיניו, ואז לאחרת... אחרי שהחליף חמש חולצות ושני זוגות מכנסיים נמאס לו והוא החליט להפסיק לנסות לעשות רושם, לבש חולצת טריקו שחורה פשוטה ומכנסי גלישה צבעוניים ונוחים, דחף את כפות רגליו לכפכפים ועלה לכביש להמתין לעוז שהגיע כמעט בזמן. 
עוז ביטל בחביבות את התנצלותו של אסף על בגדיו הלא מהודרים, מסכים איתו שחם מידי לג'ינס והזמין אותו לטיול ביער השומרים.

"יער השומרים?" התפלא אסף שלא הטיב להכיר את הסביבה.

"כן, מקום מקסים, משקיף על כל עמק יזרעאל ויש שם גן שעשועים נחמד אם אתה בקטע." הצטחק עוז. יער השומרים היה באמת נחמד ובהתחלה אסף נהנה מאוד. משתטה מעט הוא גלש במגלשה והתנדנד בנדנדה, ואחר כך התיישב במצפור שהשקיף על עמק יזרעאל ובעזרת תבליט המפה שהיה קבוע בגדר האבן של המצפור ניסה לזהות את כל היישובים שאורותיהן נצנצו אליו, מתחרים באור הירח, ואז התיישב על ספסל עץ נוח לצידו של עוז וניסה לנהל איתו שיחת הכרות. הם סיפרו זה לזה מעט על עצמם, כלומר אסף סיפר, אבל הוא שם לב שעוז עונה תשובות שטחיות ומתחכמות לשאלותיו, מרבה להתבדח, אבל מסגיר מעט מאוד פרטים על עצמו, ומה שהכי הטריד אותו, מקפיד לא לדבר על אלי, והודף בתשובות שטותיות את החקירות שלו בנוגע לאלי ולקשר שלהם.

"טוב, אני מבין שלא בא לך לחפור על העבר, אבל לפחות תגלה לי מתי נפגשתם." ניסה אסף שוב לעמוד על מהות הקשר בין השניים, ובתשובה הניח עוז יד כבדה ותובענית על מפשעתו, ויד שניה, חזקה ולחה, על עורפו ונישק אותו בחזקה על פיו.

"די, תפסיק, מה אתה עושה?" הדף אותו אסף בבהלה.

"מנסה להשתיק אותך ולהגיע לתכלס." השיב עוז בכנות מעליבה, "מה, לא בגלל זה התכנסנו?"

לאסף לא הייתה תשובה לשאלה המתגרה הזו, הוא לא ידע למה בדיוק החליט להיפגש עם עוז, אבל ברגע שעוז נגע בו הוא הבין בבהירות מחליאה שאין לו שום עניין בתכלס המתועב שאליו התכוון עוז.

"אם תכלס בשבילך זה סקס אז לא, לא בגלל זה נפגשתי אתך."

"אז בשביל מה?" גיחך עוז גיחוך שכיער את פניו היפים, ונדמה לאסף מרושע ולעגני.

אסף משך בכתפיו בסרבנות ומצמץ בכוח בעיניו כדי לחסום את הדמעות, "לא יודע... רציתי... אני לא יכול ל... לא יכול עם מישהו שאני בכלל לא מכיר, זה פשוט... אני לא מסוגל." גמגם.

"יאללה אתך," התעצבן עוז, חשבתי שאתה גבר רציני, חרמן ובעניין של זיונים, ככה התנהגת במועדון, ופתאום אני רואה שאתה עוד הומואית שרוטה שלא מבינה מהחיים שלה, מה נראה לך חמודה, שיש לך כוס מזהב? כולה עוד שרמוטה טיפשה שחולמת בוורוד, יאללה איתך..." רטן בגסות והסתלק בזעף, משאיר את אסף לבד בחושך.

אחרי כמה דקות של תדהמה ועלבון הבין אסף שעוז לא יחזור ועליו להגיע הביתה לבד, הוא חשב שהוא יודע את הכיוון הכללי של הבית והתחיל ללכת לעברו בתקווה שבקרוב יגיע, אבל הכפכפים שנעל לא נועדו להליכה ממושכת על כביש, והוא התברבר והסתבך, ולא ידע לאן לפנות, ולבסוף, מבויש וכועס על עצמו ועל עוז, נכנע והתקשר לאלי שענה מיד, הקשיב בשלווה להסבר המגומגם שלו שעוז הסתלק והוא הלך לאיבוד, ביקש שייתן לו תיאור של המקום בו הוא נמצא, וברגע ששמע שאסף עומד אבוד בין בנק פועלים לתחנת דלק ביקש ממנו לחצות את הכביש בזהירות ולחכות לו על הספסל מול בית המרקחת.

"אני לא רואה שום בית מרקחת." אמר אסף באומללות.

"אחרי שתחצה את הכביש תראה," הבטיח אלי, "שב וחכה, אני תכף מגיע." ואכן היה שם בית מרקחת, צמוד למסעדה, והיה גם ספסל, וכמה דקות אחרי שאסף התיישב עליו, נותן מנוח לרגליו הכואבות, הופיע שם אלי, מחייך אליו מבעד לחלון המכונית. חמש דקות אחר כך הוא כבר היה בחדרו, שרוע על מיטתו, פניו כבושות בכרית שהלכה ונרטבה מדמעותיו

אלי נכנס חרש לחדרו ואסף הבחין בנוכחותו רק כשהניח יד על כתפו, "מה קרה חמוד, מה הוא עשה לך?"

"כלום," רעד קולו של אסף, "הוא לא עשה כלום, הוא רק... אני כזה טיפש."

"לא, אתה לא, אתה רק..."

"אני יודע, אני בשר טרי."

"אוי, נו, מספיק ילד, אל תהיה כזה רגיש, מצטער אם נפגעת מהביטוי האידיוטי הזה, אבל..."

"אבל מה לעשות שאני הומואית שחושבת שיש לה כוס מזהב." ציטט אסף את דבריו הפוגעים של עוז.

"זה מה שהאוויל הזה אמר לך?" נדהם אלי ומיד התרתח, "איזה בהמה גסה, אני כבר אראה לו מה זה," ניסה לקום, אבל אסף הטיל את עצמו עליו, "לא, אל תלך, תחבק אותי."

"החיבוקים של עוז לא הספיקו לך?"

"בכלל לא התחבקתי אתו, הוא רצה ש... הוא רצה ולא יכולתי, אני לא יכול להיות עם מישהו שסתם... שאני בכלל לא מכיר, והוא נורא כעס ודיבר בצורה מגעילה, ואחר כך הלך ועזב אותי לבד ביער השומרים ו..." קולו של אסף נחנק מדמעות, ואלי חיבק אותו וליטף את גבו, ומה שהחל כחיבוק נחמה ועידוד חברי הלך והתלהט והפך מבלי משים לחיבוק אוהבים לוהט. השניים נפלו על המיטה במערבולת של ידיים ורגליים, שאליה נוספו גם שפתיים בוערות, ואצבעות פורמות ומגששות, נשמעו נשימות מהירות שהתערבלו בנשיקות חורכות, הבגדים התעופפו על הרצפה והאיברים נצמדו זה לזה. שניהם השליכו מעליהם כל רסן של מוסר, נימוס ותרבות, נגעו, ליטפו, מצצו ונאנחו עד שבאו על סיפוקם ונרגעו חבוקים ורועדים אחד כנגד השני. 

6. זה ייגמר בבכי

"תגיד אלי, מה אתה חושב שאתה עושה?" לכדה נועה בוקר אחד את אלי בין הכיור למקרר, דקה לפני שעמד לסיים את הקפה שלו ולצאת לעבודה.

"שותה קפה, עוד רגע אני יוצא." העמיד אלי פנים שאין לו מושג על מה היא מדברת.

"בחייך, תפסיק להיתמם, אתה יודע על מה אני מדברת."

אלי נאנח, "תראי, זה לא סיפור גדול, אני יודע שהוא צעיר מאוד, ברור שהוא צעיר מידי בשבילי, אבל הוא לא טיפש, והוא ממש חמוד, ובגיל הזה הוא גם כמובן תמיד חרמן... ולכן, אם זה לא יהיה אני זה יהיה מישהו אחר, ואני לפחות מספיק בוגר ואחראי להשגיח על הילד ו..."

"תגיד, אתה תמיד כזה דביל או שאתה ככה רק בגלל שזה מוקדם בבוקר?" שאלה נועה בעוקצנות.

"למה אני דביל?" הרים אלי גבות משתוממות.

"כי אתה לא מבין על מה אני מדברת, אין לי בעיה עם זה שאתה ואסף... שאתם מבלים לפעמים יחד במיטה, ואתה צודק שבגיל הזה החרמנות היא בשיא, ואם זה לא יהיה אתה זה עלול להיות איזה פסיכי שהוא יפגוש באטרף, או בטינדר, או באיזה מקום גרוע יותר, אז עדיף כבר שזה יקרה אתך, אבל אלי, הוא רק בן שבע עשרה ואתה..."

"אני יודע, אני כפול ממנו בגיל, אבל הוא ילד טוב והוא גם מאוד בוגר לגילו נועה, באמת."

"אידיוט!" רשפה נועה, "אני יודעת שהוא בוגר לגילו ושהוא ילד טוב, הוא גם נראה מעולה, מאז שאתה הולך איתו לחדר כושר הוא נעשה ממש כוסון ואתה... אתה פשוט סתום, אני לא דואגת בגלל אסף, אני דואגת בגללך, דביל אחד!"

"בגללי, למה בגללי? אני בסדר גמור, אני מרגיש מעולה." חייך אלי בלי להבין את כוונתה.

נועה נשפה בקוצר רוח, "כן, אני יודעת, זה תמיד ככה בהתחלה, אבל תזכור מה שאני אומרת, זה ייגמר בבכי אלי."

"מה ייגמר בבכי?" התפלא אלי.

נועה הרימה את עיניה כלפי התקרה כאילו ביקשה עזרה מאיזה כוח פלאי שמשקיף עליה מלמעלה, "אלוהים, תן לי כוח," גנחה, "אלי, חמוד שלי, איך אתה לא מבין? אתה מאוהב בילד בן שבע עשרה, נכון, בוגר מאוד לגילו וילד מקסים וחכם, וגם נראה מעולה, אבל אתה כפול ממנו בגיל והסיפור הזה ייגמר בדמעות ובלב שבור, הלב שלך אם תהית."

"את מדברת שטויות," מחה אלי, "מה פתאום מאוהב? אני פשוט... אנחנו רק..." ובעודו מוחה הבין שנועה, בחושיה הנשיים החדים, קלטה את מה שהוא היה צריך להבין מזמן, אבל איכשהו פספס, או אולי הדחיק?

הקשר בינו לבין אסף שהחל כידידות נעימה בין גבר לנער שחלקו חיבה לפיצות והמבורגרים, והמשיך כסוג של יזיזות אגבית בין שותפים לדירה, התפתח לאט לאט לקשר חם וקרוב שהיה הרבה יותר מסתם פריקת חרמנות זה על זה. בפעמים הראשונות שלהם במיטה אלי הדריך את הגבר הצעיר ממנו, נהנה ללמד את אסף איך עושים סקס עם גבר, ותוך כדי כך נקשר אליו, למד לחבב אותו ולהעריך אותו, הפסיק לחפש גברים אחרים ולהיפגש עם יזיזים ותיקים, ולאט לאט נשזרו חייו באלה של אסף.

אלי כבר היה מאוהב בעבר, כבר נפרדו ממנו, וגם הוא כבר הספיק לשבור לבבות, הקשר שלו עם גברים היה תמיד מסובך ורצוף קשיים ומאבקים. היו בגידות, והיו משחקי כוח וקנאה, סכסוכים ואי הבנות. הוא תמיד חשב שאהבה זה כואב, אבל עם אסף הכל היה כל כך נוח, נעים וקל, מה פלא שלקח לו זמן להבין שזו פשוט אהבה?

למרות שהם נפגשו כל יום ובעצם חיו יחד הם לא רבו אף פעם, הסקס שלהם היה פשוט מעולה והלך והשתפר כל הזמן. אסף היה כמובן תמיד חרמן, ותמיד היה מוכן לעוד סקס, ומה שהיה עוד יותר נחמד לדעתו של אלי, הוא שמח לנסות דברים חדשים, לא היה מקובע על שום דבר, נהנה מחדירות, אבל היה מוכן ברצון גם להיות גם החודר, ובניגוד לאחרים שרק התהדרו בתואר ורסיטלי, אבל ברגע האמת נסוגו, הוא באמת היה ורסיטלי, תמיד נמרץ ושמח, בלי שריטות וטראומות מהעבר.

אלי לקח אותו איתו לחדר כושר ונהנה לראות איך הצעיר הצנום מגדל שרירים ומתחטב, ותוך זמן קצר להפתיע מפסיק להיראות כמו חנון חיוור ונעשה לעלם מרשים שמשך מבטים של גברים ונשים כאחת. איזה טיפש אני חשב אלי, מופתע איך לא שם לב כמה הוא נהנה להיות עם אסף, ועד כמה נוכחותו משמחת אותו. חוץ מהסקס הוא גם אהב לאכול איתו, לישון איתו, לשוחח איתו, לגלות לו דברים שלא ידע, לחנך אותו, לעצב אותו, לתת לו לקרוא ספרים ולשמוע מוזיקה, לראות איתו סרטים ואחר כך לשמוע מה דעתו עליהם. לאסף היה תמיד מה להגיד על כל דבר, היו לו דעות מקוריות ורעננות והוא תמיד הצליח להפתיע את אלי, להצחיק אותו ולרתק אותו.

לא היה לו מושג איך להתלבש או מה לאכול, ואלי התענג מאוד ללכת איתו לקנות בגדים, לבקר איתו במסעדות, וללמד אותו לשתות אלכוהול. אסף העדיף יין, אבל נהנה גם מבירה. הוא למד לאהוב סושי ואוכל סיני, וגילה זריזות מפתיעה בשימוש במקלות אכילה. גם כששתה יותר מידי הוא התברר כשיכור חמוד ונעים הליכות, ולמזלו גם כמעט שלא סבל מחמרמרת.

הוא פשוט קסם של בחור סח אלי לעצמו כשעשה את דרכו לעבודה, אבל הוא צעיר מידי בשבילך אלימלך, עכשיו הוא עוד תלמיד, אבל בעוד שלוש שנים הוא יתגייס ועד שהוא ישתחרר אתה כבר תהיה בן כמעט ארבעים... שים לב מה אתה עושה אלי, או שהעניין הזה באמת ייגמר בבכי, תן לילד קצת חופש ממך, הגיע הזמן שתתחיל לבלות עם אנשים בגילך.

"היום אין לי זמן לראות אתך חדשות, אני הולך לפגוש כמה חברים בפאב." אמר לאסף שישב בחדרו וקרא ספר.

"איזה פאב? גם אני רוצה לבוא, מה ללבוש?" הניח אסף לספרו וקם, מוכן ומזומן להצטרף אליו.

"אספי, תשמע... אני לא חושב ש... תראה, אלה חברים בגילי, הם נחמדים והכל, אבל לא יהיה לך כל כך על מה לדבר אתם, אולי עדיף..." ליבו נחמץ למראה פניו של אסף שהתעננו ועיניו שקדרו, "אני אשמח אם תבוא איתי, אבל אני חושב שתשתעמם." סיכם בגמגום.

"בסדר." הנהן אסף, התיישב שוב וקבר את פניו בספרו, מעמיד פנים שהוא לא נפגע והכל בסדר.

אלי הבין לרוחו, אבל דבק בהחלטתו והלך בלב כבד לפגוש את חבריו, ניסה לחייך ולהיות נחמד וחברותי, אבל התקשה בכך. אחרי שנהנה מחברתו העליזה והפקחית של אסף מכריו הוותיקים נראו לו טיפשים וגסים, הבדיחות שלהם היו ילדותיות וסרות טעם, לעומת אסף הנבון והמשכיל הם היו משעממים וגם לא נראו משהו, הוא התגעגע לאסף והצטער שפגע בו, ובשביל מי, בשביל חבורת הלוזרים הזו? בתירוץ של כאב ראש נפרד מהם בזריזות וחזר מהר הביתה, לאסף.

אסף שכב במיטה ובהה בטלוויזיה שפעלה בלי קול. "אתה ישן?" לחש אלי והתחיל להתפשט בזריזות.

"לא, אני חושב."

"על מה?"

"עלינו, עלי ועליך." השיב אסף, ואלי נדהם לראות דמעות על ריסיו.

"אספי..." נרעש אלי, ונחפז לשכב לצידו של הצעיר, "מה קרה, למה אתה בוכה?"

"כי אני טמבל, חשבתי שגם אתה אוהב אותי כמו שאני אוהב אותך, ועכשיו אני מבין שטעיתי."

"לא נכון, לא טעית, ממש לא, אני... אתה אוהב אותי? באמת חמוד?"

"כן." הפך אליו אסף את גבו ומשך באפו.

"גם אני, אני ממש אוהב אותך אסף, והיה לי נורא עצוב ומשעמם בלעדיך." הוא הניח יד על כתפו של אסף, "תסתובב אלי חמוד." הפציר, ואסף נענה מיד, הסתובב והתרפק עליו בחמימות, "התגעגעתי אליך אלי."

"גם אני התגעגעתי, יותר אני לא אלך בלעדייך לשום מקום."

"אבל למה הלכת היום בלעדיי? רציתי לבוא אתך."

"אני יודע, אבל..." הוא נאנח ונישק את צווארו של אסף, מתענג על המגע בעורו החלק ועל ריחו הטוב, "אתה בטח תחשוב שאני דביל, אבל רק היום קלטתי שאני מאוהב בך, וזה הבהיל אותי כל כך עד שהחלטתי לנסות להתרחק ממך קצת, לבלות עם אנשים אחרים ו... אתה בטח חושב שאני טיפש."

"לא רק טיפש אלא גם פחדן." הצטחק אסף, נישק אותו, ושלח יד אל אברו שהזדקף מיד, "איפה הקונדומים?

אלי הצטחק, "הפתעה! לא צריך קונדומים, קיבלתי היום תשובה שלילית גם על הבדיקה השנייה, נפטרנו מהגומי המעיק הזה."

"נהדר!" שמח אסף, והסתער עליו במרץ נעורים. רק אחר כך, אחרי ששניהם התקלחו והתכרבלו יחד מוכנים לשינה נזכר אלי להגיד לאסף שנשארו לו עוד מספר קונדומים סגורים ושהוא משאיר אותם במגירת שולחן הלילה של אסף, "שיהיה, רק ליתר ביטחון."

"איזה ביטחון? למה אתה מתכוון?" השתחרר אסף מחיבוקו והתיישב במיטה, מביט עליו במבט נרגז, "אתה מתכנן לבגוד בי אלי?"

"נראה לך שיהיה לי כוח?" גיחך אלי שכבר היה די עייף בשעה זו, "התכוונתי שהם יהיו פה למקרה שאתה תצטרך... איתי אתה לא צריך קונדומים, אבל אל תשכח אותם כשתהיה עם מישהו אחר."

"איזה מישהו אחר?" נרעש אסף, "למה בדיוק אתה מתכוון אלימלך?"

"בחייך אספי, די להתעצבן, שכב כבר." משך אותו אלי חזרה לתוך חיבוקו, "אני יודע שאתה אוהב אותי ולא רוצה אף אחד אחר, גם אני מרגיש ככה, אבל אתה עוד לא בן שמונה עשרה ויש לפניך עוד איזה ארבעים שנה, אם לא יותר, של חיי מין, וגם אני, למרות שאני כבר לא ילד... הרי לא נזדיין רק אחד עם השני עד סוף חיינו."

"לא? למה לא? למה אתה מדבר בצורה מכוערת כזאת, אתה רוצה מישהו אחר? כי אני לא, ממש לא, אני רוצה רק אותך!"

"אני יודע, גם אני מרגיש ככה מתוק, אבל עם הזמן... ואל תשכח שבקיץ אתה הולך לעשות טירונות, או איך שקוראים לזה היום בצבא, לא נהיה יחד מעל חודשיים ו..."

"ומה? לא תוכל להתאפק חודשיים?" נפגע אסף, לטש בו מבט נוזף ולא שכח להזכיר לו שהוא בטח יגיע פעם בשבוע הביתה לאפטר.

"אני יודע, ואני בטח נורא אתגעגע אליך, אבל אתה... אל תשכח שתהיה כל הזמן עם חבורה של בחורים צעירים ויפים וחרמנים, ואתם בטח תתקלחו יחד והכל, רק ליתר ביטחון כדאי שתיקח אתך כמה קונדומים, ואל תשכח לבדוק קודם שהם לא פגי תוקף, שלא יהיו פאדיחות."

"איזה מניאק אתה!" זעם אסף, אחז בכריתו וחבט בה בראשו של אלי שצחק מזעמו, משך מידיו את הכרית, נשכב עליו וריסן אותו בעדינות, מנשק את פיו הקפוץ במחאה ומסביר לו ברוך שכן, הם אוהבים וטוב להם יחד, אבל הם גברים וככה זה... לפעמים רוצים לגוון, ולפעמים סתם נורא חרמנים, בעיקר בגילו, אין לזה קשר לאהבה, ולכן חשוב שתמיד יהיו להם כמה קונדומים טריים בהישג יד.