ג. חולם בוורוד

7. דמות אב

הם עברו בשלום את המילואים של אלי שנמשכו שבועיים משמימים וחמים במיוחד, ואת הטירונות של אסף שהתקיימה בחופשת הסמסטר שלו והייתה קלה להפתיע ורצופת חופשות סוף שבוע ואפטרים, והצליחו לשמור על האהבה והאינטימיות שלהם שאפילו העמיקו והתגברו נוכח הפרידות הכפויות. ואז נמלך הדוד ישראל והלך לעולמו, ובאורח מאוד אופייני לו עשה זאת בשקט ובצניעות, ותודה לאל, בלי שום כאבים.

שבוע אחרי שאסף ואלי חגגו שנתיים להפיכתם לזוג הוא לא התעורר בבוקר, ועוד באותו יום, בשעת אחר צהרים סתווית ונעימה, עמד אסף מעל קברו הטרי וקרא עליו קדיש. אלי עומד מימינו, והדודה בתיה, מטפחת כהה עוטפת את שערה המלבין, עמדה משמאלו, נשענת קלות על מרינה - העובדת הזרה שלו שהתייפחה חרש.

אחרי הלוויה הם חזרו לדירתה של דודה בתיה שצנחה באפיסת כוחות על כורסתו של הדוד ישראל, פניה אטומות ממבע ועיניה יבשות מדמעה. "אני אשב שבעה בדירה שלי ואחר כך אני אמכור אותה ואלך לדיור מוגן." אמרה בנחת לאסף, והוסיפה שהוא לא צריך להישאר איתה כי רק היא צריכה לשבת שבעה על בעלה.

"אין מצב שאני משאיר אותך פה לבד." השיב אסף בתקיפות שנבעה ממצפון לא נקי, לאחרונה הוא הזניח מאוד את הדודה והדוד והיה עסוק בחייו, בלימודיו, ובזוגיות המלבלבת שלו עם אלי.

"אני לא לבד, מרינה תישאר איתי עוד כמה ימים, ואולי גם אבא שלך יגיע."

"אבא? מה פתאום, מתי הודעת לו בכלל?"

"הבוקר, מיד אחרי שהרופא הוציא את תעודת הפטירה ביקשתי מהעובדת הסוציאלית להתקשר אליו לניו יורק, והוא אמר שהוא יגיע כמה מהר שהוא יוכל."

אסף העווה את פניו בבוז והפטיר שזה ממש לא נחוץ, ומי צריך אותו בכלל? ואלי נגע בכתפו ברוך וביקש ממנו בלחש לשתוק. בתגובה החל אסף, הנסער מההלוויה הפתאומית ומהבשורה על בואו של אביו, להתייפח על כתפו של אלי שחיבק אותו, מלטף את גבו בעדינות. האינטימיות הזוגית שבין שניהם לא חמקה מעיניה של הדודה בתיה שנותרה רגועה ושולטת בעצמה למרות הנסיבות.

אחרי שכל המנחמים והמבקרים עזבו ואסף נשאר איתה לבד קמה הדודה בתיה מכורסתה, הכינה לשניהם כוס תה, ושאלה את אסף מה קורה בינו לבין אלי?

היא הייתה כל כך רגועה וצלולה, והביטה בו במבט ישיר ושליו כל כך עד שליבו לא מלאו לשקר לה, "אנחנו... אה... אנחנו יחד."

"זאת אומרת שאתה הומו." נותרה הדודה רגועה, "מתי זה התחיל, העניין הזה בינכם? ומה נועה אומרת על זה?"

"נועה ואלי הם לא... יש להם רק ילד יחד, אבל היא חיה עם דורון."

"דורון זו הבחורה הכועסת עם השערות הקצוצות כמו של גבר?"

"כן, הן בנות זוג, ואני ואלי... אני אוהב אותו, ברגע שראיתי אותו ישר ידעתי... הוא לא רצה בהתחלה כי הוא חשב שאני צעיר מידי, אבל אחרי כמה שבועות, מיד אחרי שהיה לי יום הולדת שבע עשרה... הוא באמת אוהב אותי."

"ואתה אותו?"

אסף הנהן והסמיק, מדחיק בבהילות את הזיכרון הלא הולם שלו ושל המאמן הצעיר והסקסי של מכון הכושר, דחוקים יחד במקלחת, שניהם ערומים, מתנשפים, חרמנים ולהוטים, מנצלים את העדרו של אלי שהיה אז במילואים, מבצעים זה בזה מעשים שהשתיקה יפה להם. זו הייתה המשמרת האחרונה של עידן - המאמן המסוקס - שעמד לצאת למחרת לטיול הגדול שלו בדרום אמריקה. מזה כמה חודשים החליפו הוא ואסף מבטים בוחנים ולוהטים, אבל אסף הסב תמיד את מבטו, גם כי אלי היה בסביבה, וגם כי לא ידע איך בדיוק לפרש את מבטו של הצעיר השרירי שעשה רושם של סטרייט מושבע. באותו יום שאל עידן איפה אלי, וכשאסף גילה לו שאלי במילואים הוא ביקש למסור לו דרישת שלום וציין שהוא עוזב, טס לטיול הגדול שלו בדרום אמריקה, "תן לו נשיקה בשמי." התבדח, אחז בכתפיו של אסף המופתע ונישק אותו על פיו. אחרי דקה של תדהמה אסף התעשת והחזיר לו נשיקה ואף הגדיל לעשות ודחף יד סקרנית לתוך מכנסיו הקצרים, עידן החזיר לו מידה כנגד מידה ומישש את אברו ביד בוטחת ומנוסה, ומשם הם זרמו למקלחת. לא היה לו מושג למה האירוע המביך והלא הולם הזה צץ בזיכרונו דווקא עכשיו, בשבעה של דוד ישראל המסכן.

"את לא מופתעת?" שאל את דודה בתיה.

היא חייכה, "לא ממש, ישראל זכרונו לברכה אמר לי כבר מזמן, עוד לפני שהוא חלה, שאתה פייגלה, חשבתי שהוא מדבר שטויות, אבל מתברר שגם בעניין הזה הוא צדק."

"באיזה עוד עניין הוא צדק?"

"בזה שהוא התעקש לא למכור את הבית בקריית עמל, ולקחת משכנתא כדי לקנות את הדירה בחיפה, זה יהיה קשה אבל הבית הוא הירושה של אספי שלנו, ותראי שזה ישתלם לנו בעתיד הוא אמר תמיד, והוא צדק, הנה, המשכנתא נגמרה לפני שנה ועכשיו יש בית, וגם לי יש דירה שאני יכולה למכור בשביל לעבור לדיור מוגן."

למחרת הגיע אביו של אסף, נראה מוזר ולא שייך בחליפה כהה ועניבת משי בכחול אפור מכובד. כל הכעס והטינה שחש אסף לאביו התפוגגו כשראה אותו פנים אל פנים. האיש שהוא זכר מילדותו כגבר סמכותי, גבוה, חזק, קצר רוח, אדיש לנוכחותו ותמיד עסוק בעניינים חשובים ממנו, היה שונה לחלוטין עכשיו. להפתעתו גילה שאביו היה נמוך ממנו כעת, שהוא עלה במשקל ונעשה שמנמן מעט, שערו הקליש והאפיר. קולו שפעם היה חזק ונרגז התרכך וכל נוהגו היה מהוסס, כמעט ביישני. הם לחצו ידיים והוא אפילו הניח לאביו לחבק אותו, אמנם לא החזיר חיבוק, אבל לא הדף אותו מעליו, ואפילו שאל בנימוס לשלום אשת אביו וילדיו שהיו למעשה (מוזר שהוא הבין זאת רק כעת) אחיו החורגים.

אביו הזמין אותו לביקור בארצות הברית ואסף הודה לו בנימוס, ואמר שישמח לבקר אבל לא עכשיו, אולי מאוחר יותר, בתום שנת הלימודים. "כן, תבוא בקיץ, יש לנו בית נופש ליד אגם נהדר, תביא גם את החברה שלך." הציע אביו.

"אין לי חברה, יש לי חבר, אנחנו חיים יחד." השיב אסף, ובמקום להתענג על מבוכתו של אביו חש נקיפת צער קלה למראה האכזבה שנרשמה על פניו.

"הכל באשמתי, לא הייתי צריך להשאיר אותך לבד עם הדודים." אמר אביו בעצב והוסיף בחרטה שרק עכשיו הוא מבין שילד צריך לגדול עם אבא.

"שטויות," פסק אסף בתוקף, נרגז מהערתו חסרת הטעם של אביו, "אין לזה שום קשר לכלום, נולדתי הומו וגם אם הייתי גדל אתך ועם אימא הייתי גומר הומו."

"בתיה יודעת?" לכסן אביו מבט חרד לעבר הדודה ששוחחה עם חברה ותיקה שלה שדמעות צער זלגו על לחייה השמנמנות, מנחמת אותה בעדינות כאילו לא היא אלא החברה היא האלמנה האבלה.

"כן, בטח. אני לא מתבייש במה שאני." הוא העיף מבט חפוז בשעונו, "בעוד שעה בערך אלי יגיע לבקר, רוצה לפגוש אותו?"

אביו נרתע בבהלה, "לא, עדיף שלא." אמר בבהילות, "אני... אני אסע עכשיו למלון שלי להחליף בגדים ולנוח קצת." קפץ מכיסאו כנשוך נחש, וחש לעבר הדלת. 

"חבל שלא ראית כמה מהר הוא ברח, אפשר לחשוב שמשהו עקץ אותו." גיחך אסף במרירות כשסיפר לאלי על הפגישה עם אביו. אלי נאנח ושיבח אותו על שלא רב עם אביו ושהתנהג באיפוק, והפציר בו לשמור על נימוסיו ולנהוג באביו בצורה מכובדת למרות שהוא כועס עליו.

"האמת שאני ממש כבר לא כועס עליו, הוא כזה טיפוס עלוב, סתם בן אדם לא חשוב." פטר אסף בזלזול את סוגיית יחסיו עם אביו, ונישק בחזקה את פיו של אלי, "התגעגעתי נורא ואני גם חרמן רצח." הדף אותו לאחור על המיטה, "אתה לא?"

"כן, גם אני." השיב אלי והחזיר לו נשיקה, מתאמץ לדחוק ממוחו את המחשבה המציקה שאסף הצעיר אוהב אותו וכרוך אחריו כמין תחליף לאב שזנח אותו, וגם אם זה נכון וזו הסיבה שהוא רוצה דווקא אותי, שמבוגר ממנו בכל כך הרבה שנים, אז מה? העיקר שאנחנו יחד ואנחנו אוהבים, אמר לעצמו בתוקף דקה לפני שנרדם, צמוד לאסף.

למרות חוסר רצונו לפגוש את אלי נאלץ אביו של אסף להיפגש איתו כשהם עלו לקבר בתום השבעה. אם נדהם לנוכח הפרש הגילים בין בנו לבן זוגו שמר האב את דעתו לעצמו, הנהן אליו בכובד ראש ואפילו לחץ את ידו בנימוס כשאסף ערך ביניהם הכרות.

עוד באותו יום טס האב חזרה לארצות הברית ולא חזר שוב על ההזמנה לביקור בבית הנופש ליד האגם הנהדר, הוא גם סירב בנימוס להצעתו של אסף שיסיע אותו לשדה התעופה, וכשנפרדו הסתפק בלחיצת יד חזקה ובטפיחה על גבו של בנו לפני שנכנס למונית שהסיעה אותו משם.

כמה חודשים אחר כך נמכרה הדירה של הדודה בתיה, ואחרי שנפטרה מרוב הרהיטים והחפצים שלא היו נחוצים לה היא עקרה, על כל מעט הרכוש ששמרה לעצמה לדירה קטנה אך נעימה בבית אבות גדול ומהודר שנקרא דיור מוגן, והיה למרבה המזל קרוב מאוד לבית בקריית עמל. נועה עשתה לה מנהג לקחת את נוני הקטן לבקר אצל הדודה בכל יום שישי אחרי הצהריים. מאחר ונועה לא הייתה בקשר עם הוריה שלא קיבלו את חייה עם אישה אחרת ואת הילד שילדה לגבר שלא היה בעלה נוני החמוד אימץ את דודה בתיה כסבתא, ושניהם האישה הקשישה והילד הצעיר נהנו מאוד אחד מחברתו של השני. 

האידיליה המשפחתית הזו נמשכה כל זמן שאסף היה סטודנט, אבל לכל דבר טוב יש סוף ואחרי שהוא קיבל תואר ראשון במתמטיקה נפרד אסף מהטכניון, התגייס לצבא והלך לקורס קצינים. צה"ל דורש מכל קציניו, גם מהאקדמאים, להיות בכושר גופני ראוי, ואי לכך כלל חלק מהקורס אימון גופני בהדרכת מדריך ספורט, ולהפתעתו הלא כל כך נעימה של אסף התברר שמדריך הספורט שלו הוא עידן שאחרי שובו מהטיול שלו בדרום אמריקה התייצב לשירות מילואים כמד"ס בקורס קצינים אקדמאיים.

עידן זיהה אותו מיד אבל הסתפק בחיוך ולחיצת יד ידידותית, "כיום יש לי חבר," הסביר בחביבות, "אבל אם אתה בכל זאת מעוניין בפעילות..."

"לא!" הפסיק אותו אסף בתקיפות, "ממש לא, גם לי יש חבר."

"אותו החבר כמו אז?" התעניין עידן, מחייך במין ערמומיות שהדאיגה את אסף.

"כן, אותו החבר."

"כל הכבוד אסף." הצדיע לו עידן בבדיחות הדעת, "אבל אתה יודע שבקורס קצינים יש יציאות ממש דפוקות, אז אם בכל זאת, במקרה, יתחשק לך קצת פעילות, אתה יודע איפה למצוא אותי."

8. לא שואל ולא מספר

"תשמע אלי, קיבלתי אפטר, אבל אני צריך לחזור לבסיס עד שמונה בבוקר, ואם אני אסע הביתה אני בקושי אספיק לאכול ולישון לפני שאני אצטרך לקום בחמש בבוקר כדי לחזור בזמן, אז חשבתי שעדיף כבר להישאר במרכז ורק לצאת עם החבר'ה לסרט ולפיצה או משהו, לא אכפת לך נכון?"

לאלי דווקא היה כן אכפת, אבל הוא התקשה להודות בכך, ולכן אישר שזה בסדר, לא אכפת לו, ועם הזמן התרגל לקבל שיחות מהסוג הזה כמעט מידי שבוע, ואף על פי שהוא לא היה יכול להתנגד להיגיון שבדבריו של אסף, ותמיד אמר שזה בסדר גמור והוא מבין, והרי הם יפגשו כנראה בסוף השבוע הזה, ואם לא אז בטח בזה שאחריו, אבל בכל זאת משהו בליבו היה מתכווץ ומחמיץ נוכח החשבונות הקטנוניים שאסף פירט בפניו במעשיות מדכאת כזו במקום למהר ולחוש לזרועותיו בכל רגע אפשרי.

בהעדרו של אסף הוא העסיק את עצמו בעבודה, ובטיפול בבנו הקטן שגדל והתפתח בקצב מהיר. הבוס של המפעל בו עבד אלי היה שבע רצון מהחריצות והמסירות של מהנדס החומרים הצעיר שלו, והטיל עליו עוד ועוד משימות, ומאחר והבוס התקרב לשבעים ובניו סירבו לעבוד אתו במפעל הוא התחיל לבנות את אלי כיורשו, העביר אליו את כל הידע והניסיון שצבר, ובד בבד גם הגדיל את משכורתו ואפילו נתן לו מכונית מזדה חדשה ומאובזרת לעייפה, שאמנם הייתה רשומה על שם המפעל אבל למעשה הייתה של אלי בלבד.

כמה שבועות אחרי שקיבל את המזדה החדשה שלו הוא בגד לראשונה באסף עם אחד הלקוחות של המפעל -   גבר צעיר ונשוי שנדלק עליו וחיזר אחריו כבר מזמן. אחרי שאסף נעדר מהבית במשך שלושה שבועות תמימים וארוכים מידי, מספק לאלי תירוצים קלושים ושקופים מידי להיעדרותו, אלי נשבר והזמין את הלקוח המרוצה לחגוג איתו חתימה על חוזה שמן. אחרי שהם שתו יחד בירה באיזה פאב חדש ומעוצב מידי הוא הסיע את הלקוח לפינה נידחת בשמורת הכרמל, השעין לאחור את מושב מכוניתו ושלף קונדום.

"סוף סוף," חייך הלקוח והחל לפתוח את כפתורי חולצתו, "כבר התחלתי לחשוש שאתה סטרייט לא עלינו."

אחרי שהם ביצעו זה בזה את זממם, ובאו על סיפוקם בזריזות יעילה נפרדו השניים בשתיקה, הלקוח חזר אל אשתו ואלי חזר הביתה, התקלח היטב, נישק את נוני הישן, אמר לילה טוב לנועה ולדורון שנמנמו יחד מול הטלוויזיה והלך לישון בלי לשלוח הפעם מסרון של לילה טוב ואוהב אותך לאסף.

"מה קורה עם אסף שלנו? חשבתי שאחרי שהקורס קצינים ייגמר נראה אותו קצת יותר בבית, אבל הוא נעשה כל כך עסוק בזמן האחרון, אני כבר מתגעגעת אליו." אמרה נועה לאלי בבוקר שבת אחד כשהם ישבו ואכלו יחד ארוחת בוקר.

"אתם עוד יחד בכלל?" הוסיפה דורון עקיצה נבזית.

"וודאי שהם יחד." נזפה בה נועה, "אבל אל תשכחי שאסף קצין בצבא, והוא בתפקיד אחראי מאוד, ברור שהוא נורא עסוק."

"איזה מזל שגם אלי נורא עסוק בזמן האחרון." הרימה דורון גבה לגלגנית.

"אסף ואני נמצאים במקומות שונים בחיים," אמר אלי ולקח לגימה גדולה ממיץ התפוזים הטרי שלו כדי לעזור לחתיכת החביתה שנתקעה בגרונו להחליק למטה, "ואנחנו כבר לא זוג טרי שרק רוצה ל..." הוא השתתק כשנזכר בנוכחותו של נוני שישב לצידו ולעס במרץ פרוסת לחם מרוחה בחמאת בוטנים, "זו פשוט תקופה כזו ובסופו של דבר היא תסתיים ואז נראה מה הלאה." סיכם, והחל לנגב בעדינות את ידיו הקטנות והדביקות של נוני שהתנגד בקולניות למתקפת הניקיון המיותרת הזו, וביקש את הפרס שמגיע לו אחרי שסיים את כל הסלט - פיתה עם שוקולד. נועה מרחה לו פיתה עם שוקולד וחייכה בפייסנות אל אלי הקודר, "אם אני לא טועה בחודש הבא יש לאסף רגילה, למה שלא תיקח גם אתה חופש ותיסעו לאיזה צימר או משהו, רק אתה והוא? לא יזיק לכם קצת זמן איכות יחד."

"כן, אני אדבר איתו על זה הערב." החזיר לה אלי חיוך, אבל ליבו היה כבד עליו ובינו לבינו תהה אם יש בזה בכלל טעם. מחשש שהשמועה תגיע גם לאזניה של דורון הוא העדיף לא לספר לנועה שמכרים שלו ראו את אסף רוקד, שותה ומתנשק עם בחור זה או אחר בכל מיני מועדונים בתל אביב. הבחור שסיפר לו על כך היה יזיז שלו בעבר, ואלי ראה בו תמיד גם חבר, אבל שינה את דעתו לנוכח הבעת הצער המעושה שהייתה שפוכה על פניו של אותו יזיז לשעבר, מסתירה אך בקושי את חיוכו הלגלגני כשפירט באוזני אלי את מעלליו של בן זוגו הצעיר.

עם חברים כאלה מי צריך אויבים? אמר לעצמו בזעם אין אונים, והתקשר שוב ללקוח הנשוי ששמח מאוד, וקבע איתו פגישה במקום שלהם - המקום בו חנו לראשונה הפך עם הזמן למקום שלהם, והם היו נפגשים בו פעם בשבועיים פחות או יותר.

מאחר והלקוח ההוא היה נשוי ומאוד בארון, וחשש מאוד מגירושים שירוששו אותו ויפרידו אותו מילדיו האהובים, היו הפגישות שלהם חטופות ומעשיות מאוד. הם כמעט לא דיברו והקדישו כל דקה מהזמן המועט שלהם יחד לסקס בלבד. פעם אלי היה חש בוז ותיעוב להתנהלות המכוערת הזו ומסרב להסתבך בקשר סודי כזה, אבל זה היה פעם. אלי שבוש במעשיו האשים בחוסר היגיון מסוים את אסף על ההסתבכות המבישה שלו בהרפתקה הבזויה עם הארוניסט הנשוי.

אחרי שחזר מעוד מפגש מדכדך עם הלקוח הארוניסט הוא התקשר לאסף ולמרבה הפלא הצליח להשיג אותו בטלפון (זה נעשה נדיר מאוד לאחרונה), ולנהל איתו שיחה סבירה בלי שאסף יתחמק בטענה שהוא עסוק נורא, ומחכים לו, ויש סביבו המון אנשים, ולכן הוא לא יכול לדבר חופשי.

"אסף תקשיב, אנחנו חייבים לדבר וזה לא לטלפון."

"לדבר על מה?" שאל אסף ואלי שמח לשמוע שמץ של בהלה בקולו.

"עלינו חמוד, עלי ועליך, ועל מה שקורה אתנו, מתי אתה מגיע הביתה?"

"אה... תראה... אתה יודע איך זה בצבא," החל אסף להתחמק, וזעמו של אלי ניצת,

"כן, אני יודע, גם אני עשיתי צבא, ובניגוד אליך לא ישבתי במזגן אלא הייתי בשטח, אכלתי המון אבק ומנות קרב, וכשהיה לי אפטר נסעתי לחבר שלי גם אם הייתי צריך לקום למחרת מוקדם כדי לא לאחר לבסיס, וכל זמן שהיינו יחד העדפתי להיות איתו בסופי שבוע, ולא לרקוד ולשתות במועדונים עם כל מיני בחורים, ולספר לו סיפורים על המון לחץ בעבודה."

אסף נאנח, "תשמע אלי, אני... אתה צודק שאתה כועס, אבל תבין ש..."

"אני מבין, אתה צעיר ואתה רוצה לבלות ולהתנסות, זה מובן לגמרי, אבל יש גבול לכל תעלול, וגם אני... גם לי יש צרכים ורצונות, אני אוהב אותך מאוד אסף, אתה יודע את זה, אבל נמאס לי להתייבש בזמן שאתה חוגג, אל תשכח שיש עוד גברים בעולם חוץ ממך."

"מה אתה מנסה להגיד לי? אתה רוצה להגיד שאתה מזדיין עם אחרים?" התעצבן אסף.

אלי חייך, אסף החמוד שלו, הוא היה כל כך צעיר וטיפש לפעמים, והיה לו כל כך מעט ניסיון במריבות, "אספי, עוד לא למדת שיש שאלות שעדיף לא לשאול? בעניין הזה אני מציע שניקח דוגמא מהצבא האמריקאי, אתה אל תשאל ואני לא אספר."

"תשמע אלי, תקשיב רגע..." התחמם אסף, מסרב ללמוד מניסיונו של הצבא האמריקאי.

אלי גיחך, זה היה קל כמו לקחת סוכרייה מתינוק, "אל תצעק עלי ילד, ובטח לא בטלפון, אם יש לך משהו להגיד לי תגיע הביתה ונדבר." אמר בקול שקט ובוטח, וסגר את הטלפון, מרוצה מאוד מכך שאמר את המילה האחרונה, וליתר ביטחון גם כיבה את הנייד שלו.

הוא לא התפלא יותר מידי כשאסף הגיע, לראשונה מאז קורס הקצינים, לחמשוש, ומיד אחרי שאמר שלום לכל בני הבית, ודחס את בגדיו למכונת הכביסה, אחז בכתפו של אלי ומשך אותו לחדר השינה שלהם, נועל אחריהם את הדלת.

אלי היה בטוח שהוא יתחיל בהתנצלויות, תירוצים והסברים, או אולי יתנפל עליו בהאשמות תוקפניות, כך או כך הוא היה מוכן וידע מה לענות בכל מקרה, אבל אסף הפתיע אותו כשבמקום לדבר חיבק אותו בכוח ונישק אותו בחזקה על פיו, ואחר כך שחרר אותו מחיבוקו אבל הותיר את ידיו על כתפיו, מביט בעיניו במבט חודר, "אתה אוהב אותי אלי?" שאל.

"כן חמוד." ענה אלי ברוך, וליבו יצא אל הצעיר יפה התואר הזה שפעם הביט בו בהערצה, ועכשיו מה? ברור שהוא כבר לא מעריץ אותו, אבל עדיין קשור אליו ואולי אפילו אוהב. "ואתה אתה עוד אוהב אותי כמו פעם?"

"לא כמו פעם, אני כבר לא הילד שהייתי, אבל אני בהחלט אוהב אותך, ולכן אני חושב, אני רוצה... אם תסכים כמובן, שנהיה בפסק זמן."

"לא עדיף יחסים פתוחים?" התפלא אלי, מתפעל בסתר ליבו מהשליטה העצמית והבגרות שהפגין אסף.

"לא." פסק אסף מיד, "לא מתאים לי יחסים פתוחים, ואני לא אוהב את מה שקרה אתנו בשנה האחרונה, אני יודע שזה בעיקר אשמתי, ואני מודה שעשיתי טעות."

"רק אחת?" גיחך אלי בציניות.

"לא רק," החזיר לו אסף חיוך, "היו מספר טעיות ולא אהבתי את זה."

"גם אני לא ממש מתלהב מהטעות הארוניסטית שלי, למרות שהוא דווקא בחור נחמד, חבל שגם אשתו חושבת ככה."

"נשוי אה? לא אמרת לי פעם שלהיות עם נשואים זו קרמה רעה."

"כן, נכון, אבל הוא תפס אותי ברגע קשה, וחוץ מזה, עד שגיליתי שהוא נשוי כבר היה מאוחר מידי."

"בבקשה, אל תספר לי, אני לא רוצה לדעת, אני ממש מצטער שהתנהגתי כמו טיפש וניסיתי... לא יודע מה ניסיתי."

"לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, לרקוד בשתי חתונות, להכין חביתה בלי לשבור את הביציים, לשבת רגל פה ורגל שם?"

"כן, כל הדברים שאמרת." הסכים אסף, "כי מצד אחד אני אוהב אותך ולא רוצה לוותר עליך, ומצד שני אני רוצה... אני לא יכול לוותר... אני מבין שזה לא הוגן לבקש ממך לשבת בשקט ולחכות לי עד שאני אירגע, אבל אתה מוכן להבטיח לי בבקשה שלא תשנא אותי ושתשקול שנחזור אחרי שאני אשתחרר מהצבא?"

"ומה עם הטיול הגדול במזרח? או שאתה מעדיף את דרום אמריקה?"

"לא יודע עדיין לאן כדאי לי לטייל, אבל כן, אני רוצה להיזרק לאיזה חצי שנה בחו"ל, רק אני והתרמיל, ואני רוצה... אני מבקש... מתחנן אפילו, שאחרי שאני אחזור אני ואתה... שאחר כך ננסה להיות שוב יחד."

"ומה תעשה אם בזמן הפסק זמן הזה אחד מאיתנו יפגוש מישהו ויתאהב?"

"לא יודע מה בקשר אליך," משך אסף בכתפיו בחוסר אונים, "אבל אני בטוח שאני לא אתאהב באף אחד כי אני מאוהב רק בך."

9. פרידה זוחלת

"תגיד אלי, יש מצב שנפסיק להזדיין ברכב כמו מסכנים ונלך למקום יותר אנושי?" הפתיע יום אחד אילן - הארוניסט הנשוי - את אלי.

"על איזה מקום חשבת?" שאל אלי בחשדנות.

"לא יודע, בטח יש איזה מקום שמשכיר חדרים לפי שעות, שמעתי על מלונית אחת באזור התעשייה ש..."

"מקום מגעיל לגמרי." קטע אותו אלי בפסקנות, "וחוץ מזה, למה שנשלם כסף טוב על חדר כשיש לי בית שלם לרשותי?"

"בית שלם, וואלה?" השתומם אילן, "ומה יגיד החבר היקר והאהוב שלך?" לא הצליח להתאפק מלהשחיל עקיצה קטנה, "אתם עדיין בפסק זמן?"

"אין לי מושג, אם ניפגש יום אחד אני אשאל אותו, ואם כבר מדברים על בני זוג, מה עם אשתך, איך תסביר לה שנעלמת מהראדר שלה לכמה שעות?"

"אין שום צורך בהסברים, השבוע היא אצל הוריה."

"ואתה לא מוזמן?"

"ממש לא, אני מוזמן לשבת לבד בבית, לאכול אוכל קר, לחשוב על ההתנהגות הרעה שלי ועל איך אני משיג מימון לעוד טיפול זוגי מאחר שלדעתה אני זה שגרם לכישלון הטיפול הקודם." סיפר אילן, ואפילו ניסה לחייך מן חיוך עקום ומעוות שעורר באלי רחמים ועצב.

"אתה לא הוגן כלפי אשתך, היא לפחות מנסה להציל את הנישואים שלכם, ולדעתי לא הוגן מצידך לא להסביר לה מה לא בסדר אצלכם." הוכיח אותו אלי בקול רך, "למה התחתנת אתה בכלל?"

"כי היא לא רצתה לעשות הפלה, ולפני שתשאל, אני זה שהכניס אותה להיריון, ודרך אגב, נהניתי מאוד לעשות את זה, לא ידעתי שחמש עשרה שנים ושלושה ילדים אחר כך אני כבר לא אוכל לגעת בה, ולא רק בה דרך אגב, ירד לי לגמרי מנשים."

"יכול להיות שזה ישתנה בעתיד?" תהה אלי.

"אני בספק." השיב אילן ודחף את ידו לתחתוניו של אלי, "מאוד בספק." שחרר את אברו של אלי מכלאו, נאנח בהנאה ולכד אותו בפיו החם.

"אז מה בקשר לפגישה הבאה?" שאל אילן אחרי שהם סיימו והתחילו לחזור הביתה, "בבית שלך או במלונית? ולפני שתענה אני רק רוצה להזכיר לך שבשבוע הבא אנחנו חוגגים שנה לפגישה הראשונה שלנו."

"באמת?" נדהם אלי, "כבר עברה שנה, איך הזמן רץ?" התפלא.

"כן, הזמן רץ ואנחנו לא נעשים צעירים יותר, בעוד שלושה חודשים אני עומד לחגוג יום הולדת ארבעים."

"ואני כבר בן שלושים ושמונה וחצי." העיר אלי שהמחשבה על יום ההולדת הבא שלו עוררה בו צמרמורת, ומיהר לקבוע עם אילן פגישה עם בביתו.

"באמת הגיע הזמן." הסכימה נועה כשאלי בישר לה שבשבוע הבא יבוא אליו חבר ויכול להיות שיישאר לישון.

"ואיפה תישנו?" שאלה נועה במעשיות, "בחדר השינה שלך או למטה, בחדר של אסף?"

"בחדר השינה שלי כמובן, החדר של אסף הוא החדר שלו בלבד."

"חוץ מאשר כשהוא מגיע לביקור ואז הוא נעשה החדר של שניכם." הרימה נועה גבות לועגות משהו, "מתי תחליטו כבר סוף סוף אם אתם יחד או לחוד? כל השטות הזו עם הפסק זמן נעשתה ממש מגוחכת."

"את צודקת," נאנח אלי, "אבל מה אני יכול לעשות, לתת לו אולטימטום?"

"כן, למה לא?"

"הוא בא לכאן כל כך מעט פעמים... חבל לי לבזבז את הזמן איתו במריבות ובשיחות מעיקות של יחסינו לאן."

נועה נאנחה, "לפעמים אין ברירה וצריך לעשות שיחות מעיקות, אתה חושב שנעים לי לדבר אתך על חיי המין שלך ועל הקשר המשונה שלך עם אסף? ממש לא, ואם כבר מדברים על מין וכדומה, אל תשכח לנעול את דלת חדר השינה שלך כשתהיה שם עם הארוניסט שלך, אני לא רוצה שנוני יכנס אליך ויראה אתכם יחד באיזה פוזה מביכה."

"בסדר," הבטיח אלי, חש מוקנט ונעלב מאזהרתה למרות שידע שנועה צודקת.

אילן הגיע כמובטח רק אחרי שנוני ישן כבר שנת ישרים, נועה ודורון הסתגרו ברוב התחשבות בחדר השינה שלהן וצפו שם בטלוויזיה ואילן לא היה צריך להתמודד עם פגישה אתן. סוף סוף זכו השניים לשכב יחד במיטה, להתקלח יחד אחרי הסקס ולאכול אחר כך יחד ארוחה קלה ומפנקת של טוסטים עם גבינה צהובה. "אתה מוזמן להישאר לישון פה אם בא לך." הזמין אלי את אילן שחייך בתודה ונעתר ברצון להזמנה. "אני עוד עלול להתרגל לכיף הזה." אמר כשהתכרבל עם אלי לשנת לילה.

"תצטרך לצאת מהארון קודם." הזכיר לו אלי.

"אני יודע," השיב אילן בכובד ראש, "ומאז הפעם הראשונה שלנו יחד אני חושב על זה כל הזמן, ואם הייתי יודע שאתה פנוי באמת ושנוכל להיות יחד אחרי שאני אתגרש, אז..." קולו התרומם בשאלה כשהביט באלי בתקווה.

"אילן," ליטף אלי את גבו החלק, מתענג על המגע בגופו, "אני ממש ממש מחבב אותך ואם תעז לצאת מהארון ולהתגרש אני מבטיח לעזור ולתמוך בך, גם נפשית וגם מעשית אם תצטרך מקום לגור בו עד שתתארגן, אבל כמו שאני מכיר גברים שיצאו מנישואים ממושכים אתה בטח תרצה, דבר ראשון, לפצות את עצמך על כל מה שהפסדת כשהיית נשוי, אני בטוח שישר תרוץ לטעום, לגוון ולהשתולל, ורק אחרי שתירגע... ואגב, אני מכיר כמה שלא נרגעו עד היום."

"אתה מתכוון במקרה לאקס שלך?"

"לגמרי, ואם חושבים על זה אז בעצם לשניהם, כי גם עוז וגם אסף... אין לי כוח לעבור את זה שוב, לתת את כל הלב והנשמה למישהו שאחרי שירח הדבש נגמר מתחיל לחפש משהו יותר טוב."

"אני מבין את החשש שלך אלי, אבל אל תשכח שאני מבוגר יותר משני האקסים הנחמדים שלך, ומיציתי את תקופת ההשתוללות שלי עוד כשהייתי נשוי. אני בוגד באשתי עם גברים כבר עשר שנים ותמיד הרגשתי לא נוח עם העניין הזה, אבל רק אחרי שהתאהבתי בך..."

"אתה מה?" לטש בו אלי מבט מבוהל מעט, "אתה רציני אילן?"

"כן." ענה אילן בשלווה, "אני אוהב אותך אלי, ואל תחשוב שלא שמתי לב כמה נבהלת כשאמרתי את זה, ואגב, לדעתי גם אתה אוהב אותי, אם כי כמו שאני מכיר הומואים בטח תתחיל לדבר עכשיו על פרפרים וכל השטויות האלה שנדמה לאנשים שהם צריכים להרגיש כשהם מאוהבים, אבל אחרי כל כך הרבה שנות נישואים אני יכול להגיד לך שזה שטויות. אהבה זה לא פרפרים ולבבות ובלונים צבעוניים, אהבה זה חברות ומשיכה ו... אה... קצת קשה לי להסביר, אבל בעיני אהבה זה ההרגשה הזו שהגעת הביתה, שאתה יכול להיות חופשי וטבעי ולדעת שיקבלו אותך כמו שאתה בלי פוזות והצגות."

"ואתה מרגיש את ההרגשה הזו איתי?"

"כן, לגמרי, מהרגע הראשון... פשוט נוח לי אתך חמוד, ואני חושב שגם אתה מרגיש ככה כלפי."

"כן," הודה אלי, תפוס הרהורים, "נכון, אתה צודק, אני... כנראה שאני באמת אוהב אותך אילן, אבל אני אוהב גם את אסף, וכשאנחנו כבר נפגשים אני... לא חשוב."

אילן שהבין למה כוונתו נאנח, "אני לא אשקר, הייתי מעדיף שתהיה רק איתי, אבל מאחר ואני נשוי ועדיין בארון..."

"אתה ואשתך, אתם עדיין... אתה יודע?"

"כן, אני יודע," נאנח אילן, "איך אתה חושב שנולדה לנו השלישית? נכון שהייתי צריך להתמסטל קודם..."

"להתמסטל, אתה משתמש בסמים?" נבהל אלי.

"רק לפעמים, בעיקר בערב, וזה לא ממש סמים, אני סך הכל מעשן קצת מריחואנה שתעזור לי להתמודד עם כל המתח והבלגן בחיים שלי, ואם אני מוסיף לזה גם בקבוק בירה... אשתי לא זקוקה להרבה סקס, אבל גם היא רוצה את שלה פעם ב... והרבה זמן הצלחתי לתמרן בינה לגברים, אבל הילדים גדלים ומתחילים לסבול מהמתח שיש בבית, וגם אני, אני לא נעשה צעיר יותר, כנראה שפשוט התעייפתי."

"יכול להיות שהתאהבת בי פתאום מרוב עייפות?" חקר אלי.

"כן, יכול להיות, אהבה חדשה מגיעה ברגע שהאהבה הקודמת נשחקת ונגמרת, אתה מבין שאתה מוכן לאהבה חדשה ואז היא מגיעה."

"האהבה הקודמת? לאיזה אהבה קודמת אתה מתכוון?" שאל אלי, חש להפתעתו דקירת קנאה.

"לאשתי כמובן, לא התחתנתי אתה כי הייתי חייב, או כי לא רציתי שיגלו שאני מעדיף גברים. באמת אהבתי אותה, והאמת שבמידה מסוימת אני עדיין אוהב, הרי היא אימא של הילדים שלי, וחיינו יחד כל כך הרבה שנים, אין לי מילה רעה להגיד עליה, עשיתי לה עוול, והייתי בעל די גרוע, בעיקר בשנים האחרונות. מגיע לה מישהו טוב יותר ממני." התוודה אילן, חיבק את אלי ונרדם, צמוד אליו.

כמה ימים אחר כך התקשר אילן לאלי ובישר לו בשמחה שהוא ואשתו החליטו להתגרש. "היא אמרה שנמאס לה מהחיים איתי, שכבר שנים אנחנו מתרחקים אחד מהשנייה, ושבשנה האחרונה היא מרגישה שהפרידה ממני היא כמו להוריד פלסטר לאט לאט, וזה כואב מידי, הפרידה הזוחלת הזו, היא מעדיפה למשוך אותו בבת אחת ודי."

"כן, אבל היא יודעת למה אתם נפרדים? אמרת לה שאתה הומו?"

"לא הייתי צריך, היא שכרה בלש פרטי שצילם אותנו."

"אתה רציני, צילם אותי ואותך?" נחרד אלי.

"כן, הוא עקב אחרי לבית שלך, חיכה שם כל הלילה כמו איזה מסכן, וצילם אותנו מתחבקים ומתנשקים כשנפרדנו ליד השער. ומה שהכי מצחיק זה שאשתי שחשדה כבר מזמן שאני בוגד בה שמחה לגלות שאני מעדיף גברים, כי זה אומר שזו לא אשמתה שאני מחפש סקס מחוץ לבית." צחק אילן שהרגיש, כמו שסיפר לאלי, כאילו פרק משקל כבד מעל גבו.

אילן ואשתו, שהתבררה כאישה מעשית ורגועה שחשבה בעיקר על טובת ילדיהם המשותפים, החליטו ללכת למגשרת במקום לעורך דין, ותוך זמן קצר להפתיע חילקו ביניהם את הרכוש המשותף. אילן קיבל את המכונית והשאיר לה ולילדים את הדירה, הם קבעו ימים לביקור של ילדיו, והחליטו על תשלום מזונות סביר לגמרי בהתחשב בכך ששניהם הרוויחו בערך אותה משכורת.

"צריך לדעת ממי להתגרש, היא יכלה לקרוע אותי במזונות, אבל למזלי היא בחורה הגיונית והוגנת." גילה אילן לאלי, ולקח אותו איתו לחיפוש דירה. די מהר הוא מצא לעצמו דירה קטנה וצנועה, אבל מרוהטת, לא רחוק מביתו של אלי, העביר אליה את בגדיו והמחשב שלו והזמין אליו את אלי לסוף שבוע בלי לדעת שדווקא בסוף השבוע הזה החליט אסף לבקר אצל אלי.

אסף היה מוכה תדהמה כשאלי אמר לו בהבעת צער שלא הצליחה להסתיר את שמץ השמחה לאיד שחש שהוא נורא מצטער, אבל יש לו תכניות אחרות, והוא לא יהיה בבית בסוף השבוע הזה. "בשישבת הזה אני אהיה אצל החבר החדש שלי, שמו אילן והוא בחור ממש נחמד, אולי תקפוץ לבקר בשבת? הוא גר לא רחוק מהבית שלך."

"אתה מדבר ברצינות?" זעם אסף, "אני יודע שיש לך כל מיני יזיזים, גם לי יש, אבל חבר חדש? חשבתי שהיינו בפסק זמן?"

"יכול להיות שזה מה שזה היה בהתחלה, אבל אחרי שנה, שלא לדבר על זה שלא ראיתי אותך כבר כמעט חודשיים, זה כבר לא פסק זמן חמוד, אחרי כל כך הרבה זמן זה נעשה פרידה זוחלת, ופרידה זוחלת זה כמו להוריד פלסטר לאט לאט, תסכים איתי שהרבה פחות כואב להוריד אותו במשיכה אחת זריזה ולא לסחוב את זה כל כך הרבה זמן."