ד. חולם בוורוד

10. אל תשאל שאלות טיפשיות

לקח לאסף הרבה זמן להבין שהוא ואלי כבר לא, הוא התקשה להפנים שאלי מצא לו תחליף ובמשך מספר חודשים אחרי שנפרדו הוא ניסה להתנצל ולהחזיר אליו את אלי שסירב לו, בעדינות אך בתקיפות. בהתחלה הוא כעס והתמרמר כמו ילד מפונק, אבל אחרי שנרגע היה עליו להודות שזו אשמתו ושהוא פישל, והתנהג כמו טיפש. חבר שהוא גילה לפניו את ליבו וסיפר לו את כל הפרשה אחרי שהשתכר לילה אחד חיווה את דעתו שמה שכואב לאסף זו בעיקר גאוותו הפגועה, וייעץ לו שמאחר ולכל אחד יש אקס מיתולוגי בעברו עדיף שישלים עם כך שהסיפור נגמר ויתקדם הלאה, וזה בדיוק מה שאסף עשה. הוא אמנם שמר על חדרו הישן בביתה של דודה בתיה, אבל הגיע אליו לעיתים רחוקות מאוד, ורק כדי לבקר את דודתו. אחרי כמה חודשים הוא מצא לו בן זוג חדש, בגילו, ולאט לאט העתיק את חייו לתל אביב. אחרי שסיים את הסדיר חתם שנה קבע, שכר דירה ביפו עם חבר, החליף בני זוג, התנסה ביחסים פתוחים ובאורגיות, צעד במצעד הגאווה, וכמו רוב ההומואים הצעירים התל אביביים חי ממסיבה למסיבה ומסטוץ לסטוץ.

אחרי שנת הקבע החליט אסף שהגיע הזמן לנסוע לטיול ממושך בדרום אמריקה. יחד עם שותפו לדירה הוא תכנן מסלול, קנה לו תרמיל גדול, נעליים כבדות ויקרות ומכנסי טיולים מיוחדים עם המון כיסים ורוכסנים, וכמובן כרטיס טיסה, ויומיים לפני הטיסה המיועדת קפץ לביקור אצל הדודה בתיה. הוא אמנם שמר אתה על קשר רצוף בטלפון, והם שוחחו כמעט כל שבוע, אבל בגלל עומס העבודה והבילויים הוא לא נפגש אתה כבר כמעט חצי שנה, וכשנפגשו סוף סוף הוא נדהם לראות עד כמה הזדקנה פתאום. גופה העגלגל כחש, היא הפסיקה לצבוע את שערה שהיה לבן לגמרי עכשיו, ופניה שרזו היו חרושות קמטים. רק עיניה הבהירות והיפות נותרו נוצצות ומלאות חיים.

"אספי," חיבקה אותו הדודה בחום ונישקה את לחיו, "מה שלומך חמוד? המון זמן לא ראיתי אותך, התגעגעתי כל כך, מתי אתה טס, ומה אתה עושה עם הדירה שלך? ומה קורה עם החפצים שלך?"

"אין לי כמעט חפצים דודה, והמעט שיש נשאר בדירה שהעברתי לחברה שתגור שם עכשיו במקומי. כמעט כל הבגדים שלי נמצאים במוצ'ילה, את יודעת מה זה מוצ'ילה?"

דודה בתיה חייכה והודיעה לו שהיא אמנם כבר זקנה, אבל לא טיפשה והיא יודעת שמוצ'ילה זה תרמיל של מטיילים, ושלפה להפתעתו של אסף טלפון חכם משוכלל למדי, "תכניס אותי לרשימת אנשי הקשר שלך בווטסאפ, ככה נוכל לדבר חינם גם כשתהיה בטיול, יש לך חשבון אינסטגרם? לי יש ואני רוצה לעקוב אחריך, אז אל תשכח לצלם כמה שיותר תמונות." חייכה, גאה בעצמה.

"אני לא מאמין," בחן אסף בפליאה את הטלפון שלה, "יש לך גם פייסבוק?" הופתע.

"בטח, נועה פתחה לי דף פייסבוק והיא מלמדת אותי להשתמש במחשב, יש לי אפילו בלוג." התפארה דודה בתיה.

"נהדר!" חיבק אותה אסף, נדהם לחוש את עצמותיה מבעד לאימונית הנאה שהיא לבשה, "נורא רזית." העיר בדאגה, "את מרגישה טוב?"

דודה בתיה חייכה חיוך ענקי ואמרה שיחסית לגילה היא ממש בסדר, וזה דווקא בריא לא להיות שמן מידי, ואז נפתחה דלת דירתה ונוני שכבר היה כמעט בן שש התפרץ פנימה, אחריו רץ בלונדי שבניגוד לדודה דווקא העלה במשקל, אך נשאר מלא חיים ועליז, אלי ונועה באו במאסף.

הכלב קפץ בשמחה על אסף שליטף אותו בחיבה, קרא לו שמנצ'יק, חיבק את נוני והתפעל כמה הוא גדל, נישק בחמימות את נועה והודה לה על הטיפול המסור בדודה בתיה, ולבסוף לחץ את ידו של אלי, שאל מה נשמע ומה חדש, ואיפה דורון ואילן?

אלי ונועה החליפו מבט קצר, נועה הסמיקה קלות, ופיו של אלי נקפץ במורת רוח. "הם עסוקים בדברים אחרים." הפטיר ביובש, והחליף במהירות נושא, חוקר את אסף על מסלול הטיול שלו, ומה הוא לקח איתו, וכמה זמן הוא מתכנן לטייל, ומה הוא חושב לעשות כשיחזור לארץ?

"אם זה בסדר מבחינתכם אני רוצה להשאיר בחדר שלי שתי מזוודות עם בגדים שאני לא צריך בטיול, ואת הלפטופ שלי." אמר אסף לאלי שהנהן בהסכמה, ואמר שבסדר, אין בעיות, והוסיף שכדאי מאוד שאסף ישאיר אצלם גם העתקים של הדרכון שלו ושל ביטוח הבריאות שהוא עשה לפני הטיול. "יש לך ביטוח בריאות אני מקווה?" שאל בדאגה.

"כן, בטח, לעשות העתקים של הדרכון זה רעיון מעולה, ואם לא אכפת לך אני רוצה גם להשאיר לך את מספר החשבון בנק שלי, יש לי די כסף אבל בכל זאת, רק ליתר ביטחון."

"בטח." הנהן אלי, "אין בעיות." ושאל את אסף מתי הוא טס ואיך הוא מתכנן להגיע לשדה התעופה.  

"הטיסה שלי יוצאת מחר בבוקר, החברה של יונתן, הבחור שאני טס איתו, תבוא לאסוף אותי מפה, זה בסדר שאני אשן בחדר הישן שלי, הוא עדיין פנוי?"

"בוודאי שהוא פנוי." התערבה נועה, "אני אפילו מנקה שם לפעמים, ואחרי שדורון עזבה גם צבענו אותו."

"דורון עזבה?" הופתע אסף, "כאילו... את והיא כבר לא?"

נועה הנהנה וסיפרה שדורון עברה לגור בחדרו בזמן שחיכתה שהדירה החדשה ששכרה במרכז הארץ תתפנה, ובשבועות המעטים שהיא התגוררה שם היא הזיזה את הרהיטים די בפראות ושרטה את הקירות, ולכן הם החליטו שהגיע הזמן לצבוע את החדר ועל הדרך צבעו גם את המקלחת והמטבח.

"אני עשיתי את רוב העבודה." סיפר אלי, מדבר בקול שקט כדי לא להפריע לנוני שהקשיב לסיפור שהקריאה לו דודה בתיה, "זה היה קשה אבל עזר לי להתגבר על הפרידה מאילן." הוסיף חרש.

"אתה ואילן נפרדתם בסוף?" נדהם אסף, "למה?"

"אהה..." החווה אלי תנועת ביטול בידו והעווה את פניו במיאוס, "זה סיפור ארוך ומשעמם, לא בא לי לפרט. קדימה נוני, עכשיו הולכים לאכול."

הם ירדו לחדר האוכל, אכלו יחד עם דודה בתיה ארוחה צמחונית בריאה ומגוונת, נפרדו מהדודה לשלום ונסעו הביתה. אסף ואלי הכניסו את שתי המזוודות שלו לחדרו הישן שנראה בדיוק כמו שנראה פעם, כשהוא רק הגיע לגור שם, ובזמן שנועה השכיבה את נוני לישון הם הלכו עם בלונדי לטיול ערב קצר.

"אתה לא חייב אם קשה לך לדבר על זה, אבל הייתי שמח לדעת מה קרה אתך ועם אילן, איך זה נגמר פתאום?"

"זה לא נגמר פתאום," ענה אלי בחיוך עגום, "אלא לאט לאט ובייסורים, השנה הראשונה הייתה כמו חלום בוורוד, היה לנו כל כך טוב יחד עד שאילן כמעט השתכנע לוותר על הדירה שלו ולבוא לגור איתי ועם נועה, ואז אשתו חלתה פתאום, סרטן המעי הגס, זה תורשתי במשפחה שלה, אבל היא כל הזמן דחתה את הבדיקה, ועד שהיא נבדקה סוף סוף זה כבר היה מאוחר מידי. אילן עזב הכל כמובן וחזר לגור בבית כדי להיות עם הילדים, והיא, מסכנה, נכנסה לניתוח ואחר כך להקרנות. היו לה עוד כמה חודשים טובים אחרי הניתוח הראשון, ואחר כך הסרטן חזר והיה עוד ניתוח, ועוד אחד, וטיפולי כימותרפיה שהתישו אותה, והקרנות שלדעתי יותר הזיקו מאשר הועילו... הם כבר היו גרושים אז, אבל אילן התנהג כאילו היא עדיין אשתו וטיפל בה במסירות יום ולילה, לקח אותה לבדיקות ולטיפולים, ולא זז ממנה לרגע. מזל שאחותה הרווקה עברה לגור אצלם והשגיחה על הילדים." אלי נאנח, "לקח לה כמעט שנה וחצי למות, ובינתיים אחותה פגשה בבית החולים איזה חבר ילדות והם התאהבו ואחרי השבעה עברו לגור יחד, ואילן נשאר עם הילדים שלו, כמובן."

"ומה אתכם, נפרדתם? למה בעצם?" שאל אסף, מביט בדאגה בפניו של אלי שנותרו קפואות וחסרות רגש.

"כן, דווקא אחרי שהיא נפטרה התעוררנו מהחלום ונפרדנו. היינו יחד בזמן שהיא הייתה חולה למרות שכמעט שלא נפגשנו, וגם כשנפגשנו לא יכולנו... הוא פשוט לא היה מסוגל... רק אחרי שהיא נפטרה הבנתי למה, מסתבר שמשום מה אילן הכניס לעצמו לראש שהיא חלתה בגללו, הוא החליט שהיא קיבלה סרטן בגלל הכאב לב שהוא עשה לה, והרגיש כל כך אשם שהוא בגד בה, ועוד עם גבר, עד שהוא פשוט לא הצליח לגעת בי יותר. בכל אופן זה מה שהוא סיפר לי מיד אחרי שהוא קם מהשבעה וזרק אותי, ומאז אני לבד."

"אני כל כך מצטער." כרך אסף את זרועו על כתפיו של אלי וליטף את ידו, "חבל שלא סיפרת לי כלום, למה לא התקשרת אלי?"

"מה זה היה עוזר? לך היו את החיים שלך ולא רציתי לבלבל לך את המוח עם השטויות שלי." הפטיר אלי בעייפות.

"ודורון ,למה היא עזבה?"

אלי שב ונאנח, "האמת, לא יודע, אבל כשהצעתי שאילן יגור אתנו נועה ישר אמרה כן, ודורון כעסה מאוד שנועה הסכימה בלי להתייעץ איתה. הן רבו מריבה איומה, והיא עזבה את החדר שלהן ועברה לגור בחדר שלך, ובינתיים אשתו של אילן חלתה והוא חזר לגור עם הילדים שלו, אבל דורון המשיכה לכעוס, ובלי לספר לאף אחד עזבה את העבודה שלה, שכרה דירה במרכז הארץ והסתלקה בלי להגיד אפילו שלום, אל תספר לנועה אבל ממש לא הצטערתי להיפטר ממנה. נכון שקשה לנו עם השכר דירה, אבל לפחות אני לא צריך לראות יותר את הפרצוף החמוץ שלה."

הם הצטחקו זה אל זה, ואסף העיר שעם כל הכבוד למנות הצמחוניות בחדר האוכל של הדיור המוגן הוא מת לאכול איזה המבורגר טוב עם צ'יפס, ומה דעתו של אלי שהם יקפצו כמו פעם למסעדה של סייף?

"רעיון מעולה." שמח אלי וטפח על כתפו של אסף בחיבה. הם החזירו את בלונדי הביתה, נסעו לאכול אצל סייף ששמח מאוד לקראתם וקרא לחמודי אחיו שערך להם שולחן מלא כל טוב, והפעם אסף התעקש לשלם על הארוחה. בדרך חזרה הוא חקר את אלי בנוגע לבריאותה של הדודה בתיה שהדאיגה אותו מעט.

"אני באמת לא יודע מה להגיד לך," הודה אלי, "היא אישה מקסימה ובעלת בית נהדרת, נוני אוהב אותה כאילו שהיא סבתא שלו וגם אני מחבב אותה מאוד, אבל מי שבאמת מתמצאת בעניינים שלה זו נועה שמטפלת בה כמו בקרובת משפחה."

"כן, שמתי לב שהן מאוד קרובות, נועה פשוט נהדרת אתה, יש לי מזל שאתם גרים קרוב אליה." אמר אסף, והבטיח שאחרי שישוב מהטיול הוא יחזור לגור בצפון ליד הדודה כי הוא לגמרי מיצה את תל אביב. אלי אמר שהוא שמח לשמוע, וחייך אליו בחיבה, ואסף אזר עוז וליטף את לחיו בקצות אצבעותיו. אלי החזיר לו ליטוף, ואחר כך חיבק אותו, נישק את שפתיו, ושאל בהיסוס אם זה בסדר, ואם אפשר...

גל חם ופראי של אושר הציף את אסף, מחזיר אותו באחת לפעם הראשונה בה פגש את אלי והתאהב בו ממבט ראשון. "אל תשאל שאלות טיפשיות אלימלך." הצטחק, אחז בכפו ומשך אותו למיטתו. הם אהבו אחד את השני כמו בהתחלה, ונרדמו חבוקים ומאושרים, אבל כשאלי הקיץ משנתו בבוקר, מחייך לראשונה מזה זמן רב, הוא גילה שהוא לבד. אסף הסתלק, משאיר אחריו פתק על דף שנתלש ממחברת הציורים של נוני (דף וורוד בהיר מעוטר בקשתות צבעוניות) שעליו היה כתוב - מצטער שלא הערתי אותך לפני שיצאתי אבל נראית כל כך יפה ורגוע וחייכת חיוך כל כך חמוד עד שלא היה לי לב להפריע לך לחלום. זוכר שביקשתי פסק זמן? הוא נגמר ומעכשיו אנחנו שוב יחד. חכה לי עד שאחזור ואל תפסיק לחלום רק עלי. אוהב רק אותך, אסף שלך.

11. סוף הפרשה (פרק אחרון)

אסף נסע לארבע חודשים עם אופציה להארכה, אופציה שהוא ניצל פעמיים, ואם דודה בתיה לא הייתה נופלת ושוברת את הרגל, ואחר כך נדבקת בבית החולים באיזה צינון נבזי שהתפתח לדלקת ריאות קשה, יכול להיות שאסף היה מאריך את הטיול עוד יותר, אבל ברגע ששמע שהיא נכנסה לטיפול נמרץ הוא נחפז לחזור לארץ, ומשדה התעופה נסע היישר לבית החולים, ועוד הספיק להיפרד ממנה לפני שאיבדה סופית את ההכרה וכמה ימים אחר כך נפטרה בשלווה בשנתה.

"אז עכשיו אתה בעל הבית שלי?" הצטחק אלי אל אסף אחרי הלוויה.

"כן, אני מניח שכן, צריך לבדוק את הצוואה." נאנח אסף, "אני נורא עייף." הוסיף ונאנח שוב.

הרב אמנם אמר במפורש שאסף, שקרא את הקדיש על דודתו, לא חייב לשבת שבעה, אבל הוא בכל זאת נשאר בבית במשך כל השבוע, לא התגלח ובקושי אכל משהו, והדאיג מאוד את נועה ואלי שטיפלו בו כאילו היה ילד חולה.

"יכול להיות שהוא חטף איזה מחלה או משהו בדרום אמריקה?" תהה אלי באזני נועה כשהם ישבו ביום שישי בהיר ונעים אחד, שבוע אחרי מותה של דודה בתיה, ואכלו יחד ארוחת בוקר. נוני כבר היה בגן ואסף, ששוב סירב לאכול, נשאר במיטה, צופה באיזה תכנית בוקר מטופשת.

"אין לי מושג, אני מקווה שלא, יכול להיות שהוא עדיין באבל? אל תשכחי שבתיה הייתה כמו אימא בשבילו, טבעי שהוא יתאבל עליה."

"תגיד, איך המצב ביניכם במיטה?" שאלה נועה בקול חרישי, כמעט בלחש.

אלי משך בכתפיו, "אין מצב, הוא מתכווץ אפילו כשאני מלטף אותו קצת, משהו לא טוב עובר על הילד הזה, אני מקווה שהוא יתאושש עם הזמן."

"כן, נקווה ככה." החלה נועה לאסוף את הכלים מהשולחן.

"יש לך מושג מה היא כתבה בצוואה שלה? יכול להיות שיש שם הפתעות לא נחמדות?"

"אין לי מושג, אף פעם לא דיברתי אתה על כסף, אני מקווה שהכל בסדר ושהיא השאירה לאסף את הבית, אחרי הכל, אין לה אף קרוב משפחה אחר."

"זה יהיה טיפה משונה לשלם לאסף שכר דירה, נכון? זאת אומרת, אם תמשיכו להיות יחד. אתה חושב שזה יקרה?"

"לא יודע," משך אלי בכתפיו, "אבל אני לא אתפלא אם ניפרד בסופו של דבר. הוא נורא השתנה, האמת, הוא ממש מדאיג אותי."

"טוב עד הצהריים כבר נדע הכל." הפעילה נועה את המדיח ודפקה על דלת חדרו של אסף, "קדימה אסף, תתלבש! אנחנו צריכים להיות אצל העורך דין בעוד חצי שעה."

אסף הפתיע אותם ויצא מחדר השינה כשהוא לבוש ליציאה, מסורק יפה, ואפילו מגולח. "התגלחת? איזה יופי, אתה נראה נהדר." חייכה אליו נועה, "נכון שהוא נראה טוב אלי?"

"כן, הורס לגמרי." הסכים אלי בחיוך, וחש הקלה כשאסף החזיר לו חיוך קטן ושאל אם יש לו זמן לאכול משהו לפני שיצאו כי הוא פשוט מת מרעב הבוקר.

"תאכיל אותו, אני רצה להתלבש." פקדה נועה על אלי והסתלקה לחדר השינה שלה. אלי טיגן לאסף חביתה (אחרי שדורון הסתלקה הם חזרו לאט לאט לתפריט פחות טבעוני אם כי עדיין מיעטו מאוד לאכול בשר) הוסיף סלט ולחמנייה ונהנה לראות את אסף אוכל בתיאבון גדול.

"נהדר שסוף סוף חזרת לעצמך." העיר בשמחה, "מאוד דאגתי לך."

אסף לגם מהקפה ואמר שהוא יודע שהוא היה מבאס לאחרונה, והוא מבקש סליחה.

"אין לך על מה להתנצל, ברור שהיית עצוב, הרי איבדת את מי שגידלה אותך, זה לגמרי טבעי."

"כן, הייתי עצוב גם בגללה, אבל לא רק, אתה מבין, ניצלתי את ההזדמנות וכשהייתי עם דודה בתיה בבית חולים קפצתי לעשות בדיקת דם כי פחדתי ש..." אסף נשך את שפתו התחתונה, מתקשה להשלים את המשפט.

"כי פחדת שנדבקת באיידס." השלים אלי את דבריו.

"כן." הנהן אסף, "ולפני כמה דקות קיבלתי מסרון מהמעבדה שזה בסדר, שאני נקי."

"איך זה קרה, למה חשבת שנדבקת?" חקר אלי.

"מה זה משנה?" התחמק אסף, "העיקר שלא נדבקתי והכל בסדר."

"לי זה משנה." התעקש אלי, "מתי זה קרה, כשהיינו בפסק זמן או כשהיית בטיול?"

"בטיול," הסמיק אסף, "הייתה מסיבה ושתיתי המון וגם... מה זה חשוב עכשיו?"

"זה חשוב כי חשבתי ש... כי בזמן שטיילת וחגגת לך אני ישבתי בבית כמו אידיוט וחיכיתי רק לך, קראתי אלף פעם את המכתב שהשארת לי וחשבתי שהתכוונת באמת למה שכתבת, מתברר שטעיתי."

"לא, לא טעית." מחה אסף, "באמת התכוונתי, אני אוהב רק אותך אלי, באמת, אבל..."

"אבל מה? אתה אוהב אותי, אבל לא יכול להתאפק וחייב לזיין גם אחרים? ככה זה יהיה מעכשיו? כי אם כן אז תשכח מזה, לא מתאים לי אסף, לא מקובל עלי לחיות ככה."

"אני מבין, אתה כועס בצדק ואני מבטיח לך ש..."

נועה התפרצה לחדר, "הנה, אני מוכנה, קדימה, בואו נלך ונגמור עם זה מהר כי בעוד שעתיים וחצי חייבים לחזור לאסוף את נוני מהגן."

עורך הדין לא בזבז זמן (גם הוא היה צריך לאסוף את הנכדה שלו מהגן) ואחרי הבעת צער קצרה ומנומסת על מותה של הגברת בתיה הוא שלף את הצוואה והתחיל להקריא אותה. "ראשית, הדודה הודתה מקרב לב לנועה ולאלי שטיפלו בה במסירות רבה, שנית, היא משאירה את כל הכסף שנשאר בחשבון הבנק שלה, מאתיים אלף ₪ בערך, לאסף, האחיין של בעלה המנוח שהיא אהבה כאילו היה בנה. את עיקר רכושה, הבית שבנתה עם בעלה המנוח היא משאירה לאמנון המכונה נוני, בנם הקטין של נועה ושל אלימלך, והיא מקווה שהוא ימשיך לגור שם עם הוריו עד שיתבגר ויחליט לבד מה לעשות בבית שהיא הורישה לו."

הצוואה המפתיעה של דודה בתיה הותירו את השלושה מוכי תדהמה. "אני נשבעת לך שלא ידעתי על זה כלום אסף," התעשתה נועה ראשונה, "הייתי בטוחה שהיא תשאיר לך את הכל." הביטה באסף בבהלה.

"גם אני לא ידעתי על זה כלום אסף." חיזק אלי את דברי נועה, "אני ממש מופתע, והייתי שמח אם תמשיך לגור איתנו כמו קודם." הוסיף.

"בטח, בדיוק כמו קודם, רק בלי לשלם שכר דירה." גיחך אסף בציניות.

"אם תרשה לי בבקשה אסף," התערב עורך הדין שהיה מכר וותיק של הדודה בתיה ושל דוד ישראל והכיר את אסף שנים רבות, "קודם כל עלי לציין שגם אני לא אהבתי את הצוואה הזו, וניסיתי לשכנע את בתיה להוריש לך גם את הבית, אבל היא התעקשה, והסבירה לי שאתה בחור נבון ומשכיל, ואחרי ההשקעה הגדולה והמוצלחת שהיא עשתה בחינוך שלך היא בטוחה שתוכל להתפרנס בכבוד ולרכוש לך בית גם בלי עזרה ממנה." עורך הדין הציץ באסף מבעד למשקפיו, "אם תרשה לי אסף, אני מניח שאתה כועס ופגוע ואני רוצה להסביר את המניעים של גברת בתיה, דודה שלך אהבה אותך אהבת נפש, אבל היא חששה שאתה מפונק מידי ושלא בריא בשבילך לקבל יותר מידי רכוש בגיל צעיר כל כך. חוץ מזה היה לה גם חשוב להודות לאלי ולנועה שטיפלו בה במסירות בשנים האחרונות לחייה. אתה מבין אסף?"

אסף הנהן ואמר שכן, הוא מבין, והוא לא כועס כלל, למעשה הוקל לו כי היה לו מאוד לא נעים להיות בעל הבית של בן הזוג שלו ושל נועה שהיא גם חברה וגם אימא של נוני המתוק, בנו של אלי."

עורך הדין נשם לרווחה וגם לאלי ולנועה הוקל לשמע דבריו הנבונים והשקולים של אסף וכולם איחלו זה לזה שבת שלום ויצאו בחיפזון לאסוף את הילדים מהגן.

"דודה בתיה הפתיעה אותנו לגמרי, הצוואה שלה הייתה שוק גמור בשבילנו, אתה בטוח שאתה לא כועס אספי." שאל אלי בלילה, אחרי שהם השלימו חסרים והתרפקו זה על זה, ערומים ומרוצים.

"לגמרי, אני יודע שזה נשמע משונה, אבל אני מבין את הראש שלה ואפילו מודה לה, אם היא הייתה משאירה לי את הבית ומבטיחה לי בזה הכנסה קבועה בטח הייתי נוסע לעוד טיול, או סתם מתבטל וממשיך לבזבז את הזמן, ככה אני חייב להתחיל להתבגר, למצוא עבודה ולהפסיק להתנהג כמו ילד מפונק, מזל שהיא השאירה לי די כסף בשביל לנסוע לחיים שלי כאדם בוגר במכונית חדשה." הוסיף בגיחוך עליז, נישק את אלי ונרדם בשמחה בזרועותיו.