קוראים

יום חמישי, 18 בינואר 2018

ג. מול היער

6. תיאום ציפיות
"בא לך להישאר לישון אצלי?" שאלתי אחרי שאכלנו את הגלידה תוך צפייה בחדשות.
לייזי ליקק מהורהר את הכפית, "כן, אבל...." נעץ בי מבט רב משמעות ולא יסף.
"אבל מה?" שאלתי אחרי שקלטתי שהוא לא מתכוון להסביר אבל מה.
"אבל רק אחרי שנדבר ונעשה תיאום ציפיות."
"הציפיות שלי תואמות זו לזו, וגם לסדין, ואפילו לשמיכה." ניסיתי להתחכם, ואולי גם להעלות חיוך על פניו? אבל הוא נותר רציני.
"אולי זה קצת מוקדם מידי לעשות את השיחה הזו, אבל מצד שני אנחנו לא ילדים, וכדאי להבהיר הכל מיד בהתחלה כדי שהכל יהיה ברור." הכריז בקול חמור.
"בסדר." הרצנתי כמו שנדמה היה לי שמתבקש, "בבקשה, כולי אוזן."
הוא הפתיע וחייך פתאום, "בבית ספר יסודי היה לי מורה שנהג להגיד כולי אוזן לפני שעניתי לו, וגם, אני עושה אוזני כאפרכסת. מאוד אהבתי אותו, ומאוד אהבתי ללמוד, לא היית מאמין איזה ילד דתי, טוב וחמוד הייתי. אימא קראה לי הצדיק שלי." נאנח, ואז התנער וחזר לתאם ציפיות, "אז ככה, ראשית שיהיה ברור שמה שקרה בינינו במיטה זה סקס בלבד, לא קרה ולא יקרה שום דבר אחר."
"איזה דבר אחר?" התפלאתי, "על מה אתה מדבר?"
"אני מדבר על זה שאנחנו לא זוג, ואף אחד מאיתנו לא חייב שום דבר לשני, לא מוכן לשמוע בשום שלב האשמות וטענות וקיטורים, ברור?"
"אהה... כן, ברור." הזדקפתי במתיחות, חש מותקף ואפילו קצת אשם.
אני רוצה שיהיה ברור שאנחנו רק יזיזים." הודיע לי לייזי בתקיפות, "שני הומואים חרמנים שמבלים מידי פעם יחד, קצת טיולים ברגל, קצת שיחות, פה ושם סקס, זה הכל, לא רוצה לשמוע דיבורים על אהבה, נאמנות, מגורים יחד או מונוגמיה, הבנת?" שאל במין טון מאיים שדכדך אותי.
"כן, לגמרי." קמתי והתחלתי לאסוף את צלוחיות הגלידה והכפיות, מצטער קצת שהזמנתי אותו לישון איתי. האופי הקליל והלא מחייב של הבילוי שלנו נעשה פתאום מעיק ולא נעים.
"אפשר לשאול מה גרם לך להיות כזה... כזה זהיר?"
"החיים." השיב לייזי בקצרה, "ובן זונה מניאק אחד שגרם לי לנסוע אחריו עד סן פרנסיסקו ולבזבז עליו שלוש שנים, ואפילו הצליח להפריד ביני לסיגריות, הבן אלף המזדיין הזה."
"לפחות יצא לך דבר טוב אחד מהטיפוס הזה." הערתי בניסיון להישאר אופטימי.
"מה טוב בזה?" התפרץ לייזי, "מאז שאני לא מעשן אני שמן ועצבני."
"אז תחזור לעשן, מי מפריע לך?" איבדתי את סבלנותי.
"השתגעת? ולקלקל את ההישג היחיד שלי בשנים האחרונות? זין אני אחזור לעשן!"
"טוב, אז לא, ולפני שאתה מאשים את הסיגריות ואת האקס שלך שגרם לך להפסיק לעשן, אולי כדאי שתביא בחשבון שבלי קשר לכלום אנשים מתחילים להשמין בדרך כלל אחרי גיל שלושים ומשהו מעשנים או לא, ככה ש..."
"בסדר, בסדר." רטן לייזי בעצבנות, "די כבר עם הטפות מוסר, בוא נסכם שאנחנו ריבאונד אחד של השני, ולא נפתח שום ציפיות אידיוטית כדי שלא נתאכזב."
"בסדר, מקובל עלי, אנחנו רק יזיזים, סתם סקס בלי ציפיות ובלי אכזבות." חילצתי מעטיפתה מברשת שיניים חדשה והגשתי לו אותה, "הנה, זו מברשת השיניים שלך, אני ישן בצד השמאלי של המיטה, וטאז ישן על המזרן שלו בחדר הארונות, לילה טוב."
שכבנו בחושך, מאזינים אחד לנשימתו של השני וניסינו להירדם. "יכול להיות שהייתי קצת בוטה מידי." אמר לבסוף לייזי בקול חרישי, "אתה בטח מצטער שהזמנת אותי לישון אצלך." הוסיף, ונשמע שוב רגיל ואפילו חביב.
"כן, קצת, זאת אומרת, אין לי שום דבר נגד תיאום ציפיות והצהרת כוונות וזה, אבל יש זמן לכל דבר, ואיכשהו הצלחת להרוס את האווירה."
"אני יודע, מצטער, הנכווה ברותחין נזהר בצוננים." הסביר לייזי, ומיהר לפרש את דבריו מחשש שהם לא היו מובנים, "אני מתכוון ש..."
"אני יודע למה אתה מתכוון, אני רק ספר אבל לא דביל מושלם. גם אני למדתי בבית ספר, יש לי בגרות ואפילו עשיתי פסיכומטרי."
"למדת באוניברסיטה או במכללה?"
"התחלתי ללמוד באוניברסיטה, אבל זה היה משעמם נורא, ויקר מאוד, ודי מהר קלטתי שזה סתם בזבוז זמן וכסף, חתכתי לקורס איפור ועיצוב, ותוך כדי כך עשיתי סטאז' בכמה מספרות... אני אולי לא אקדמאי, אבל אני בעל מקצוע טוב, וכל זמן שלאנשים יהיו שערות שלא מפסיקות לגדול, ונשים ירצו להיראות יפות אני אוכל להתפרנס בכבוד."
"נכון, אתה צודק, השקעתי המון בלימודים, אבל את מה שבאמת חשוב מבחינה מקצועית למדתי תוך כדי עבודה, ובכל מיני השתלמויות, ואגב, אני לא חושב שאתה מטומטם, ואם נפגעת אני מתנצל, זה רק ששמתי לב שאני משתמש הרבה פעמים בכל מיני ביטויים מהמקורות שלא מוכרים למי שלא למד בחינוך הדתי. אסף היה תמיד צוחק עלי כשהייתי משחיל איזה ציטוט מחז"ל ומבקש שאני אפסיק עם הארמית הזו."
"וואלה? האסף שלך נשמע לי כמו איסטרא בלגינה קיש קיש קיריה."
לייזי הצטחק, ומשך אותי אליו לכפיות, האמת שהוא לא טיפש בכלל, אבל הוא למד בעיקר בארצות הברית. ההורים שלו ירדו לעמק הסיליקון כשהוא היה רק ילד, ולארץ הוא חזר כדי לעשות צבא ואחר כך נשאר ללמוד באוניברסיטה, וככה נפגשנו."
"אהבת אותו?"
הוא פלט נחירת בוז, "כן, והכי גרוע שאני עדיין... בארץ היינו ממש בסדר, אבל הוא לא מצא עבודה נורמאלית והוריו לחצו שיחזור... היו לנו כמה שבועות נהדרים יחד בסן פרנסיסקו, עיר מדהימה דרך אגב, אבל אחר כך הכל השתבש. ניסינו הכל, כולל יחסים פתוחים, וזה פשוט לא עבד, כיף להיות שם תייר, אבל לעבוד ולחיות... זה פשוט לא עבד, ובסוף הסתלקתי, והכי גרוע שאני לא מצליח להוציא אותו מהראש, אם הוא יחזור יום אחד אני... לא יודע."
"לפחות ניסית, אני ויתרתי מראש, כבר חייתי בתל אביב ועם כל האהבה לארז פשוט לא יכולתי לחזור לשם, ויש גם את טאז שאני יודע שיהיה אומלל אם נסגור אותו בדירה קטנה, אבל אם ארז יחזור אני..." נשענתי על מרפקי והבטתי בפניו העצובות של הזר ששכב בצד שהיה שייך לארז, "אני עוד מחכה לו." התוודיתי.
"זה בסדר, אני מבין, אין בעיות, אנחנו רק יזיזים, קדימה, בוא נישן קצת, אני מת מעייפות." 
כמה ימים אחר כך סיפר לי ארז שהוא טס לאירופה, ושגם לו יש מישהו חדש, וככה לא הייתי צריך להיות במצב הלא נעים של תיזוז בין שני גברים.
"זה באמת היה עלול להיות לא נעים." הסכים איתי ג'קי בעליצות, "למרות שזה בהחלט אפשרי, כל מה שצריך זה לא להתבלבל ולהקפיד על לוח זמנים מסודר."
"לא במקרה הזה, אני ולייזי רק יזיזים, הוא יודע שאני עדיין מאוהב בארז, וגם הוא עדיין מתגעגע לאקס שלו. אנחנו סתם... סתם מבלים יחד, אין לנו שום ציפיות אחד מהשני."
"אז מה, אתם רק מזדיינים ואחר כך הולכים איש לדרכו?" חקר ג'קי בסקרנות.
"טוב, לא בדיוק, אנחנו גם ישנים יחד, בעיקר בסופי שבוע, ועושים כל מיני דברים יחד, הולכים לסרטים, הולכים לטייל עם הכלב, דברים כאלה, אבל רק בקטע של ידידים, זה הכל."
"בטוח?"
"לגמרי, תשמע, הוא אפילו לא הטעם שלי."
"מי, לייזי? אבל הוא מדהים."
"היה מדהים, כיום הוא פחות מדהים, אבל זה בסדר, גם אני כנראה לא ממש הטעם שלו, אבל אתה יודע איך זה, במדבר כל קוץ הוא פרח."
"נשמע קצת מדכא."
"ממש לא, למעשה די נחמד לנו יחד. כל אחד גר בדירה שלו, מתעסק בעניינים שלו, אנחנו נפגשים כשיש לנו חשק וזמן, אין קנאה, אין לחץ, אנחנו סתם חברים שמידי פעם גם עושים סקס."
"עם חדירות?" המשיך ג'קי להיות חטטן חסר מעצורים.
"אהה... כן, אנחנו... כן, אבל רק עם קונדום כמובן, ולמזלי הוא ורסיטלי בדיוק כמוני ככה שזה ממש בסדר."
"אתם ישנים כפיות?"
"כן, נו, אז מה? אם כבר ישנים אז... מה כל השאלות האלו ג'קי?"
הוא גיחך, "סתם סקרנות, אז אם אני קופץ לביקור בארץ אני יכול לישון אצלך? אני לא אהיה גלגל חמישי בעגלה?"
"ממש לא. אין שום עגלה. מתי אתה בא? אני אשמח לראות אותך סוף סוף גם במציאות, לא רק בסקייפ."
"זה עלול לקרות יותר מהר ממה שנדמה לך." הצטחק ג'קי, ונפרד ממני בברכת להתראות. 

7. פרט, נמק והסבר (פרק אחרון)
ג'קי היה אצלי כמעט שבוע, נהניתי מהביקור שלו רק ביום הראשון, ברגע שלייזי הצטרף אלינו התחלתי לסבול. מצבי היה פחות קשה אם הייתי יכול להודות בגלוי במה שהטריד אותי, אבל אפילו ההקלה הזו נמנעה ממני. הרי הכרזתי שלייזי ואני רק ידידים, אז למה אני צריך להיות עצבני בגלל החיבה שהתפתחה במהירות מבהילה בין שני ידידי הטובים?
שניהם זכרו זה את זה מתקופת תל אביב ופשוט נפלו איש על צוואר רעהו, הכבירו מחמאות אחד על השני, וגרמו לי לחוש כמו נודניק מיותר שמשתרך אחריהם ומפריע להם להכיר אחד את השני טוב יותר.
"אני לא מאמין שפספסתי בחור נחמד כמוך בתקופה שגרתי בתל אביב." השתומם לייזי שוב ושוב, "איפה התחבאת לי?"
"לא התחבאתי, אבל בזמנו הייתי קצת ביישן." שיקר ג'קי במצח נחושה. מי כמוני שהכיר אותו עוד כשהיה חייל צנום ומבולבל ידע עד כמה הוא לא ביישן, "וחוץ מזה חיכיתי שתתבגר קצת." הוסיף, וקרץ ללייזי שצחק בעונג.
"למה שלא תשיגו חדר?" רטנתי ביני לבין עצמי, אבל השניים היו כל כך מרוכזים אחד בשני עד שלא שמעו ולא השגיחו במורת רוחי.
"לא מפריע לך שלייזי השמין קצת וכבר לא נראה כל כך טוב כמו פעם?" שאלתי את ג'קי אחרי שלייזי שבזבז עליו את כל ימי החופש שלו הסתלק סוף סוף לעבודה.
"מה אתה מדבר? הוא נראה נהדר, ככה בדיוק אני אוהב את הגברים שלי, קצת שיבה מכובדת ברקות, קצת ריפוד סביב המותניים, קצת קמטי צחוק סביב העיניים, ובמקום ריבועים בבטן ורדיפה אחרי אחוזי שומן נמוכים אני מעדיף שיהיה להם ניסיון חיים וחוש הומור."
"וארנק שמן." הוספתי ברשעות.
ג'קי נופף בידו בתנועת ביטול חיננית, "כן, פעם חשבתי ככה, אבל אחרי הבלגן עם קלאוס הבנתי שזה פחות חשוב, כסף בא וכסף הולך, האופי חשוב יותר."
"בקיצור, חטפת קראש על היזיז שלי." התעקשתי לדחוף את העניינים שלי לתוכניות שלו.
ג'קי סקר אותי במבט פיקחי, "זה מפריע לך חגי? כי אם כן אז רק תגיד ואני..."
"לא, בהחלט לא." הכחשתי במרץ, "לייזי הוא סתם בחור שאני מזדיין איתו כי אין לי משהו טוב יותר לעשות בסופי שבוע, ואם הוא מוצא חן בעיניך אז בבקשה, לך על זה, אבל שתדע שהוא לא מעוניין לחזור לתל אביב, טוב לו פה, ואגב, הוא גילה לי שהוא מעוניין לאמץ כלב, ולא איזה צעצוע קטן וחמוד אלא כלב אמיתי כמו טאז, אז כדאי שתביא את זה בחשבון."
"בסדר, אני אביא." אמר ג'קי, ולמרות טון קולו הרציני הוא נראה כאילו הוא מתאפק מאוד לא לפרוץ בצחוק. עיניו ריצדו בבוהק שובב, וגומות הלחיים שלו העמיקו, הוא נראה צעיר, שובב וחמוד להפליא, ואף אחד, כולל אני שמיטיב להכיר אותו, לא היה נותן לו שלושים - גילו האמיתי.
"מה מצחיק אותך כל כך?" רטנתי בחשדנות.
"מי? אותי? מה פתאום? נראה לך שאני צוחק?" היתמם ג'קי.
"כן." השבתי באומץ, "נראה לי ש..." ואז שוב צלצל האייפון המשוכלל שלו, וג'קי התנצל בנימוס ושוב פרש למרפסת להמתיק סוד עם המכשיר הארור הזה שמאז הבוקר פלש שוב ושוב לשיחותינו.
הוא חזר אחרי כמה דקות, נראה הפעם רציני באמת, ואפילו מעט מזועזע, "תשמע, חגי... אה... אני באמת מצטער, אבל יכול להיות שיהיה לך עוד אורח לארוחת ערב."
"עוד אורח?" חייכתי בבדיחות הדעת, "מישהו לא הצליח לעמוד בפרידה ממך וחייב לראות אותך עוד היום?"
"משהו כזה." אמר ג'קי בהיסוס, "יכול להיות שהוא גם יישאר לישון פה." הוסיף במבוכה.
"באמת?"התמלאתי עליצות זדונית, "אני מקווה שלייזי לא יתאכזב יותר מידי, מישהו שאני מכיר?"
ג'קי סירב להשתתף בעליצותי, "כן, זה קלאוס, הוא... זה מסובך חגי, ואגב, הגיע הזמן שתדע, הקטע עם לייזי היה סתם הצגה."
"הצגה? למה אתה מתכוון הצגה? למה עשית לו הצגות?" התרעמתי.
"אתה לא מבין חגי, לא עשיתי הצגות ללייזי, ההצגות היו בשבילך."
התיישבתי, מבולבל, "על מה אתה מדבר יעקוב?" שאלתי בחומרה, "פרט, נמק והסבר." דרשתי, וזה בדיוק מה שהוא עשה.

"אני ארצח אותו!" צעקתי אחרי שג'קי עשה כדברי, "אבל קודם אני אחסל אותך, ורק אחר כך אותו, איזה מטומטמים! למה הוא לא היה יכול פשוט לדבר איתי? בשביל מה הוא היה צריך את כל התסבוכת הזו? למה לא לבוא פשוט ולהגיד לי שהוא רוצה להיות יותר מיזיז? ולמה ג'קי, טמבל שכמוך, הסכמת להשתתף בכל השטות הזו?"
ג'קי משך בכתפיו, "כי הוא נורא נורא ביקש ולא היה לי לב לאכזב אותו. אני באמת לא יודע למה, אבל משום מה הוא חשש מהתגובה שלך, אולי כי הוא פחד שתגיד לו לא ותעיף אותו, ואז הוא יצא קרח מפה ומפה? נו, אל תכעס עליו, תבין אותו, משום מה הוא התאהב בך והיה לו חשוב מאוד לדעת אם גם אתה... הוא רצה מאוד לדעת מה אתה בדיוק מרגיש כלפיו, ובגלל שהוא גבר דביל ומתוסבך הוא החליט שהכי טוב יהיה לנסות לגרום לך לקנא, ואם זה יצליח אז הוא ידע..."
"הוא לא רק דביל אלא גם פחדן!" הצהרתי, "זה פשוט רעיון מפגר, שניכם מטומטמים שחבל על הזמן." התאמצתי להמשיך לכעוס, אבל הייתי שמח מידי החיוך המרוצה שלי הסגיר אותי.
"כן, גם אני חשבתי ככה בהתחלה, אבל מצד שני גם אתה מתוסבך לא פחות, ויש מצב שלא היית מבין שאתה אוהב אותו אם לא היית חושב שיש משהו ביני לבינו..." גיחך ג'קי, "היה די מצחיק לראות איך אתה קולט לאט לאט שנורא מרגיז אותך לראות אותו עם מישהו שהוא לא אתה, ושבעצם... נו, די, אל..." הוא נמלט ממני צוחק, "רק לא דגדוגים, אתה יודע שאני רגיש לזה חגי, די, מספיק! הצילו!" צווח ג'קי, נמלט בצרחות צחוק לגינה ונפל ישר לזרועותיו של קלאוס שהתגשם לפתע בחצר ביתי - גבוה וכחול עיניים, ראשו המגולח נוצץ בשמש אחר הצהרים, עניבת המשי שלו פרומה, והבעת חרטה ותקווה שפוכה על פניו הבהירות, אדומות הלחיים.
"אני לא מבין, חשבתי שהם נפרדו, שג'קי חזר לארץ כי הסיפור שלו עם קלאוס נגמר." השתומם לייזי הרבה אחר כך, אחרי שקלאוס וג'קי אכלו איתנו ארוחת ערב, והפליגו לעבר השקיעה במזדה השכורה של קלאוס, בדרכם לתל אביב.
"לפעמים אתה מבין כמה מישהו חשוב לך רק אחרי שאתה מאבד אותו, וכנראה שזה מה שקרה לקלאוס." שיערתי.
"אז הוא עזב הכל וטס לארץ ובא עד לפה כדי לשכנע את ג'קי לחזור אליו? אני חושב שזה ממש רומנטי, נכון?"
"נכון, אבל אל תנסה לשנות נושא אליעזר." נזפתי בו, "התנהגת בצורה מזעזעת, ולא רק שעשית ממני צחוק הדחת גם את ג'קי להתנהג כמו טיפש, ואני מאוד מאוד כועס עליך, על שניכם בעצם."
"אל תכעס על ג'קי, הכל קרה באשמתי, אני יודע שהייתי אידיוט, אבל לא היה לי אומץ להגיד לך מה אני מרגיש, פחדתי שתעיף אותי ולא הייתי עומד בזה." התוודה לייזי, "תגיד, באמת קינאת?"
"כן, לעזאזל אתך! אכלתי את הלב, ומה שמרגיז יותר, עד שלא ראיתי אותך עם ג'קי לא היה לי מושג כמה אתה באמת חשוב לי."
"אני חשוב לך, באמת?" האירו פניו של לייזי בשמחה. "אז בעצם הכל יצא לטובה." סיכם, מרוצה מאוד מפועלו.
"כן." הסכמתי בעל כורחי, "מה שנכון נכון."
"חמוד שלי." מחץ אותי לייזי בין זרועותיו בחיבוק, "תגיד, מה דעתך לעזוב את הכלים ולבוא למיטה?"
"ומה יהיה עם הכלים המלוכלכים?"
"אני ארחץ אותם, בוא."
באתי, כמובן, וכמה ימים אחר כך עברנו רשמית לגור יחד, מול היער, ושם אנחנו גרים עד עצם היום הזה עם טאזי שלי ועם מיקה של לייזי ואולי יום אחד גם עם ילד משלנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה