1. בודקים
אופציות
אחרי השקיעה
חזרנו הביתה, אני כולי חיוכים ואושר, בטוח שגם הוא מרגיש אותו דבר, אבל לא, פתאום
הוא מסתובב ואומר לי, "תשמע אריאל, מה דעתך שעד שנדע איפה אנחנו עומדים ומה
נגמר איתנו נשמור את הכל בסוד?"
תקעתי בו
מבט המום, ומרוב תדהמה כמעט נחנקתי, "בסוד? למה אתה מתכוון בסוד? אתה רוצה
שנשקר ונעמיד פנים שאנחנו לא יחד?" נעלבתי.
"למה
אתה תמיד עושה דראמה מכל דבר? אני אמרתי לשקר? כל מה שאמרתי זה שלא צריך ישר
לרוץ ולספר הכל לכולם."
"כולם?
לאיזה כולם אתה מתכוון?"
"נו,
כולם, כל מי שמכיר אותנו."
"מכירים
אותנו המון אנשים." הזכרתי לו בקרירות, "גם כאלה שאף פעם לא פגשו אותנו, אז
מה, אתה לא מעוניין שאני אשנה סטטוס בפייסבוק ובאטרף?"
"אה...."
מאור התבלבל קצת, "אתה יודע מה? תשכח מזה, תעשה מה שמתחשק לך."
"לעשות
מה שמתחשק לי? באמת? טוב, זה לא פשוט כי כרגע למשל מתחשק לי להרביץ לך, אבל מכיוון
שאתה נוהג זה קצת בעייתי, באמת חבל."
"עוד
מעט נגיע ואז תוכל להחטיף לי כאוות נפשך." גיחך מאור, מצחיק איך בחור שנראה
לגמרי ערס מדבר לפעמים כמו אשכנזי פלצן.
"אל
תדאג, אני אעשה את זה, ובגדול, אבל רק בתנאי שהילד לא יהיה בבית. אני לא רוצה
לפגוע בנפשו הרכה."
"נפשו
הרכה?" מאור התחיל לצחוק, "אנחנו מדברים על אותו קלוד? כי לקלוד שאני
מכיר אין שום דבר רך בנפשו וגם לא בשום מקום אחר, בעצם אני די בספק אם יש לו
נפש."
"בטח
שיש לו, מה, הוא לא בן אדם? אפילו לך יש נפש מאור."
מאור פזל
לעברי ואחר כך החזיר את מבטו לכביש, "אתה כועס עלי אריאל?"
"בוקר
טוב אליהו! בטח שאני כועס, רק לפני רגע הייתי מאושר ורציתי לצעוק באמצע הרחוב שאני
אוהב אותך, ופתאום אתה בא לי עם הרעיון המבאס הזה, מה רצית, שאני אנשק אותך ואגיד
לך תודה כי אתה רוצה לשמור אותי בסוד?"
"אל
תהיה דביל, איך אפשר לשמור אחד כמוך בסוד? כל מה שרציתי זה לשמור על פרופיל נמוך
עד שנדע איפה בדיוק אנחנו עומדים, זה הכל."
"תשכח
מזה, מעכשיו אנחנו לא עומדים בשום מקום." שילבתי את ידיי על החזה בהפגנתיות,
ותקעתי מבט עקשני בחלון, מתעלם ממנו.
"נו,
אריאלה, בחייך." הניח מאור יד מפייסת על ברכי, "די, תפסיקי עם הרגשי
הזה."
"זה לא
רגשי." העפתי את כף ידו מעלי, "ותשכח כל מה שאמרתי לך קודם, אני לוקח את
הדברים שלי בחזרה ומבטל הכל!"
"באמת?
אז אתה לא אוהב אותי יותר?" חייך מאור חיוך קטן ומלגלג, מסרב להתרגש מהצהרתי.
"אוהב
אותך? היית מת! אני שונא אותך." הכרזתי בזעם.
"אני
מבין." אמר מאור בקרירות, סובב את ההגה, נכנס לרחוב שלנו ושתק בקור רוח עד
שהחנה את המכונית במקום הקבוע מתחת לעץ הפיקוס שלכלך אותה תמיד בפירותיו הקטנים
והמרגיזים, אבל גם הגן עליה מהשמש.
הוא דומם את
המנוע והסתובב לעברי, "אריאל." הניח יד על כתפי.
"עזוב
אותי." ניסיתי לצאת, אבל מאור אחז בעורפי וקירב את פניו לפני,
"אריאל," חזר ואמר, "אתה באמת שונא אותי?" התחנחן.
"לגמרי."
רטנתי בקול אנטיפטי.
"טוב,
אז גם אני." השיב מאור ברוך, ונישק אותי נשיקה לוהטת שהשכיחה ממני את כל
הויכוח הטיפשי שניהלנו.
ישבנו
במכונית והתנשקנו עד שהיתושים הארורים החלו להציק, ואז הלכנו סוף סוף הביתה,
נשכבנו על המיטה בחדר השינה שלי, הגדול והשווה יותר, והתחלנו לדבר.
"תראה,
אריאל אני מבין שנפגעת, ואני גם מבין למה, אבל אל תשכח כמה צפרדעים נישקתי בשנתיים
האחרונות, אתך אני רוצה להיות זהיר יותר, ותזכור שלעומת אחרים שקודם נדלקים זה על
זה, עושים המון סקס ורק אחר כך מבינים עם מי יש להם עסק, אנחנו גרים יחד כבר המון
זמן, ומכירים אחד את השני די טוב, ואני די בטוח שאני אוהב אותך, אבל אל תשכח שאף
פעם לא בדקנו איך אנחנו באמת מסתדרים."
"לא
בדקנו?" השתוממתי, "אה! אתה מדבר על זיונים?"
"כן,
אנחנו גרים יחד כבר כמעט שנתיים, אבל תכל'ס אף פעם לא..."
"דווקא
כן, שכחת מה היה באילת?"
"באילת
התמזמזנו בעמידה בבית שימוש מסריח, והיינו שיכורים, זה לא ממש נחשב."
"אתה
היית שיכור, אני לא, שכחת מה עשינו אחר כך?" הופתעתי. הייתי בטוח שהוא זוכר,
אני זכרתי הכל, ואם נתעלם ממה שקרה ברגילה ההיא (ואנחנו נתעלם כי זה מה שהחלטתי)
זו הייתה הפעם הראשונה שלי עם מישהו שבאמת רציתי, לא שוכחים אירוע היסטורי כזה כל
כך מהר.
מאור קימט
את מצחו ועשה מאמצים להיזכר, אבל לא הצליח למרות שסיפרתי לו בפרטי פרטים מה בדיוק עשינו
על החוף לאור הירח המלא, ואיך הרגשתי שאני משחזר את הסצנה הרומנטית ההיא מהסרט
"מעתה ועד עולם". הוא הקשיב וניסה להיות ג'נטלמן ולהעמיד פנים שהוא נזכר,
אבל ראיתי ישר שלא רק שהוא לא זוכר כלום אלא גם אין לו מושג על איזה סרט אני מדבר.
הייתי צריך
לקפוץ מהמיטה, לגשת למחשב ולהיכנס לגוגל כדי לתת לו לקרוא על הסרט, ולמרבה המזל
הייתה שם תמונה של הסצנה המיתולוגית ההיא בשחור לבן. פתאום לא הצלחתי להיזכר אם
הסרט היה בצבע או לא, אבל אני בטוח לגמרי שמונטגומרי קליפט, השחקן שגילם את הגיבור
הראשי, היה במציאות הומו בארון, וגם בספר היו כמה קטעים שדיברו על הומואים בפתיחות
די גדולה יחסית לספר כל כך ישן ו...
"נו,
די, איזה חפרן אתה, אני לא מאמין שבאמת קראת גם את הספר." נזף בי מאור, ומשך
אותי חזרה למיטה, "מילא הסרט, אבל די כבר עם השיעור ספרות הזה."
"סליחה,
אבל אני אוהב לקרוא, יש לך בעיה עם זה?"
"לא,
כל זמן שתזכור שהחיים הם לא סרטים וסיפורים, להזדיין בחול על שפת הים זה רומנטי
וזה, אבל במציאות אחרי זיון בחוף אתה נשאר עם המון חול בכל מיני מקומות רגישים
בגוף."
"זה
נכון." נאלצתי להסכים, "מזל שאנחנו בבית, במיטה הנוחה שלי."
"אז
זהו, שהיא לא כל כך נוחה אריאל, המיטה שלי נוחה יותר."
"יכול
להיות, אבל החדר שלך קטן יותר, לי יש נוף יותר יפה וחדר ארונות." התפארתי.
"מה
אתה צריך חדר ארונות? מה אתה, בחורה? כמה בגדים יש לך בכלל?" תהה מאור שמעולם
לא גיהץ או קיפל בגד, והעדיף להשליך את בגדיו על כסאות, או מתחת למיטה מאשר לתלות
אותם בצורה מסודרת.
"מה
אתה מדבר, אין לי בכלל הרבה בגדים, עובדה שאף פעם אין לי מה ללבוש."
מאור נאנח,
אמר שאני ממש כוסית, והציע שנתפשר, נגור בחדר שלי, אבל נעביר את המיטה שלו אלי.
"בסדר."
התלהבתי, וקפצתי מהמיטה, "בוא נוציא קודם כל את המזרן, אחר כך נהפוך את המיטה
על הצד, נזיז אותה לסלון ואז..."
התחלנו
לסחוב ולדחוף רהיטים מחדר אחד לשני, וכשקלוד נכנס הביתה גייסנו גם אותו למשימת
העיצוב המחודש של הדירה, "אבל מה עובר עליכם? למה אתה מזיזים את המיטות
פתאום?" שאל, כושל תחת משא של שמיכות וכרים שהעמסנו עליו בלי רחמים.
"סתם...
פתאום בא לנו לעשות שינויים." שיקר מאור בכישרון מפתיע.
"כן,
התחשק לנו... חשבנו לנסות לעשות משהו חדש." ניסיתי לשתף איתו פעולה, אבל אני
שקרן די עלוב, ולא רק שגמגמתי אלא גם הסמקתי, וקלוד קלט מיד שאנחנו מסתירים ממנו
משהו.
"מה
הולך פה?" העביר מבט חשדני בין שנינו, "מה אתה מתכננים לעשות?"
"שום
דבר, אל תציק, לך לעשות שיעורים." נזפתי בו.
"אל
תגיד לי מה לעשות." התחצף קלוד, ופתאום הבחין בחולצה של מאור תלויה על הקולב
בחדרי, עשה אחד ועוד אחד, ופרץ בצחוק. "נו, מזל טוב, סוף סוף קיבלתם שכל, למה
חיכיתם כל כך הרבה זמן? ואם אתם עוברים לחדר של אריאל אני רוצה את החדר של
מאור."
"אף
אחד עוד לא עובר לשום מקום קלוד, אנחנו רק... רק בודקים אופציות." התחמק
מאור, ואחרי שהודה לקלוד על עזרתו אחז בזרועי והוביל אותי לחדר השינה.
"בודקים
אופציות? ממתי קוראים לזה ככה?" הספקתי עוד לשמוע את קלוד מגחך, ואז
מאור סגר את הדלת על פרצופו המלגלג ונשארנו לבד, רק אנחנו והאופציות שלנו.
בעיקרון אני מגדיר את עצמי
ורסיטלי, בסרגל הקטן הזה שיש בפרופיל באטרף אני תמיד מקפיד לבחור בנקודה האמצעית
ולכל מי ששואל אני מסביר שאני לא מקובע על שום דבר, וכל זמן שיש לי חיבור טוב לבן
אדם אז השמיים הם הגבול.
תשובה יפה, נכון? בדיוק מה
שצריך להגיד מבחינת הפוליטיקלי קורקט וזה, כמה חבל שברגע שאתה מגיע באמת למיטה הסקאלה
הנחמדה הזו של אטרף לא שווה כלום.
"איזה יופי ששנינו
ורסיטלים." אמר מאור אחרי שמיצינו את הקטע של התפשטות ונשיקות, והוליך אותי
למיטה.
פתאום נעשיתי נורא לחוץ,
"כן... תראה... בעניין הזה... תראה מאור, בעיקרון אני באמת ורסיטלי, אבל אצלי
זה עניין טיפה מסובך..."
"לא רק אצלך."
הרגיע אותי מאור, "בעיקרון סקס זה עסק רגיש ומסובך אצל כולם. למה אתה חושב
שכל כך הרבה בחורים חייבים להשתכר לפני שהם מזדיינים?"
"באמת? לאיזה בחורים אתה
מתכוון? גם אתה שותה לפני הסקס?"
"כיום לא, אבל כשרק
התחלתי הייתי צריך לתפוס ראש לפני ש... לפני שהעזתי קצת יותר, אתה בטח זוכר איך
הייתי באילת, אבל עם הגיל נרגעתי מזה." הצהיר מאור ונשכב מעלי, הזין שלו
מתחפר בעדינות בין פלחי עכוזי. "כיום זה עניין עקרוני אצלי, אני בחיים לא
נוגע באלכוהול לפני נהיגה, או זיון." הוא התחיל לעסות בעדינות את עורפי, העיר
שאני מאוד מתוח, ושאל אם יש סיכוי שאני ארגיש משוחרר יותר אם אשתה קצת יין או משהו.
"לא אוהב יין, אני שותה
רק בירה, וגם זה רק אם אני יכול אחר כך ללכת לישון." הדפתי אותו מעלי
והתהפכתי על גבי, "אני אוהב לשתות אלכוהול, אבל הגוף שלי שונא את זה."
"ובצדק." העיר מאור,
נשכב מולי, התחיל ללטף את פטמותיי ואמר שאני ממש חמוד, ונורא נעים לו לגעת בי,
ושהוא מרגיש שאני לא רגוע והוא מאוד מבקש שאני אגיד לו אם משהו מפריע לי.
הוא היה כל כך עדין וסבלני
ומתחשב, פחדתי שעוד רגע הוא יאבד סבלנותו ויוותר עלי, ומרוב לחץ התחלתי להזיע,
"אני עושה הרבה רעש וצלצולים מאור, אבל האמת שאני לא כל כך מנוסה בקטע הזה של
סקס."
"אבל אתה בטח יודע מה
אתה אוהב לעשות במיטה, מה היית עושה עם הווארד?"
"כלום."
"מה כלום, היית איתו מעל
חצי שנה, מה הייתם עושים כשהייתם לבד?"
"טוב, אולי לא כלום, אבל
כמעט כלום. הווארד לא אהב נשיקות, התעצבן מליטופים, התנגד בכל תוקף לחדירות, ולא
הסכים שאני אגע לו בזין אפילו לא בשביל לשים לו קונדום."
"אם לא עשיתם חדירות אז
בשביל מה הייתם צריכים קונדום?"
"אין לי מושג, אבל הוא
תמיד שם לעצמו קודם קונדום, ואחר כך לי, ואז היה מוצץ לי ומביא ביד. זה היה כל
הסקס שעשינו."
"זה הכל? נשמע לא משהו, למה
הסכמת לזה?"
"כי חוץ מהסקס הוא היה
בחור ממש נחמד, והוא תמיד הצחיק אותי ו... אה... הוא עזר לי מאוד לשפר את האנגלית
שלי, וחוץ מזה הוא גם מצץ ממש טוב."
"אבל עם קונדום."
"כן, זה היה קצת מבאס,
וגם זה שעשינו את זה בערך פעם בשבוע, ולפעמים אפילו פחות."
מאור הפסיק ללטף אותי, התיישב
ונעץ בי מבט חמור. "בגדת בו?"
הנדתי את ראשי לשלילה, "לא,
מה פתאום? מתי היה לי בכלל זמן לזה? הוא דווקא אמר לי תמיד שלא אכפת לו אם אני
אגוון קצת עם אחרים, אבל הייתי נורא עסוק עם הלימודים והעבודה, וחוץ מזה... טוב, הקטע
הזה של סקס הוא קצת בעייתי אצלי, כבר אמרתי לך, לא?"
"אמרת, אבל לא הסברת.
תגיד אריאל, איך היה לך עם נדב?"
"היה בסדר כל זמן שהוא
עשה מה שרציתי, אבל פתאום הוא החליט שלא נאה לו להיות רק פסיבי, שהוא רוצה גם
לזיין."
"נו, אז... הרבה בחורים
היו שמחים להתחבר לצד האקטיבי של הבן זוג שלהם, בעיקר אם הוא יפה ומסוקס כמו נדב."
מבטו נעשה חשדני מעט, "מוזר, תמיד חשבתי שהוא... אתה בטוח שהוא באמת
פסיבי?"
"כן, הבעיה שפתאום הוא
החליט שהוא בעצם ורסיטלי, ולי זה לא התאים."
"למה לא? הרי גם אתה
ורסיטלי."
"כן, אבל... תשמע מאור
השיחה הזו נורא מביכה אותי, אז אולי..."
"מה הבעיה, הזין של נדב
היה גדול מידי?"
"זין גדול מידי? יש דבר
כזה?"
"בטח שיש."
"פעם ראשונה שאני שומע
דבר כזה, ולא, הזין של נדב היה בסדר גמור, לא גדול מידי ולא קטן מידי, זין רגיל
לגמרי, בדיוק כמו שלך, למרות שיכול להיות ששלך קצת יותר גדול."
"אתה עדיין מאוהב בו
אריאל?" הרצין מבטו של מאור.
"לא, כן, אולי... לא,
בעצם לא, אני תמיד אוהב אותו קצת, אבל אני לא מאוהב בו יותר, בעצם אף פעם לא הייתי.
היה לי קראש , אבל זה נגמר אחרי שהוא התחיל ללחוץ עלי... זה נעשה ממש דיבוק אצלו, הסברתי
שאני לא יכול אבל הוא התעקש ואמר שאין לא יכול, יש לא רוצה, ושהכל אצלי פסיכולוגי,
ואני אשם שהוא מחפש אחרים ו...." עכשיו כבר לא עמד לי יותר, נגמר לי כל החשק
לסקס, ומה שבאמת רציתי לעשות היה להתעטף בשמיכה וליבב קצת בפרטיות.
"תשמע אני הרוס, היה לי
יום ממש מתיש אני חייב לישון." סובבתי את גבי למאור, כיביתי את האור ועצמתי
עיניים.
הוא אמר שהוא מבין, נשכב
מאחורי בכפיות, והחל להעביר שפתיים רכות על כתפי וגבי, זה היה נעים מאוד, ואם לא
הזין שלו ששב והזדקר בחוצפה, דוקר את גבי וישבני...
"מאור." התלוננתי, "אתה
דוקר אותי."
הוא גיחך, "לא תיארתי
לעצמי שאתה כזה פולנייה אריאל." צחק וסובב אותי אליו, "הנה, עכשיו אנחנו
דוקרים זה את זה." לחש ונישק אותי, "פה הרבה יותר נוח מאשר על שפת הים,
נכון?"
"כן, אבל פחות רומנטי."
הסתייגתי, ונשכבתי עליו, החזקתי לו את הידיים מעל הראש, לופת בזהירות את פרקי ידיו,
והחזרתי לו נשיקה על כל אחת שלו, מחכך את הזין שלי בבטנו ובזין שלו, ובסוף גמרנו
אחד על השני, כמעט ביחד.
"ואוו." נאנח מאור,
"זה היה גדול, יש לך נגבונים או משהו?"
היו לי במגרה ליד המיטה,
ואחרי שניגבתי אותו ואת עצמי נשכבתי חזרה, מתכונן להירדם, אבל למאור היו רעיונות
אחרים.
"אני יודע שאתה עייף, גם
אני, אבל לפני שנישן אני חייב לשאול אותך מה הבעיה שלך עם הקטע הזה של חדירה."
"מי אמר שיש לי בעיה?"
מחיתי.
"הגוף שלך אריאל. כל פעם
שאני רק מדבר על זה אני מרגיש שכולך נעשה מתוח."
"תשמע..." התחלתי
להתווכח, "זה לא ככה... זה רק שאני..."
"שתוק רגע ותן לי לדבר."
קטע מאור את הגמגום שלי, "אתה לא צריך להתנצל, זה בסדר אם אתה לא מעוניין
בחדירות, זה אפילו לא כל כך יוצא דופן. לא כולם אוהבים את זה, ואם אתה לא בעניין
אני מבין, אבל איך אתה יודע שלא מתאים לך אם לא ניסית אף פעם?"
"אתה מזכיר לי את אלה ששואלים
תמיד הומואים איך הם יודעים שהם מעדיפים בנים אם הם לא ניסו אף פעם להיות עם בנות."
הסטתי בערמומיות את נושא השיחה.
"מי אמר שלא ניסיתי להיות
עם בנות?" בלע מאור את הפיתיון שלי.
"גאיה, היא סיפרה לי
שהיא ניסתה, ושאתה נשארת אדיש לגמרי, אבל אחיך לעומת זאת..." הצטחקתי
כשנזכרתי בהתלהבות של גאיה מאחיו הגדול של מאור, מזל שגם הוא התלהב ממנה.
"שטויות!" הכחיש
מאור, "היא לא ניסתה כלום, וחוץ מזה יש עוד בחורות חוץ ממנה, ניסיתי איתן
פעם, אבל זה היה מזמן, עוד לפני הצבא. בסוף י"ב הייתה לי חברה לאיזה שבועיים
וחצי, היא הייתה ממש מותק, אבל לצערי הבנתי מהר מאוד שזה לא זה."
"אם ככה גם אני ניסיתי, ולא
רק שלא נהניתי, אלא שזה גם נורא כאב."
"מתי זה קרה, כשהיית עם
נדב?"
"לא, זה קרה עוד הרבה
קודם, ברגילה השנייה שלי תפסתי אומץ ונפגשתי עם מישהו מאטרף שהיה דלוק על
חיילים..." הזיכרון המודחק ההוא גרם לי להתכווץ באי נוחות, "זה קרה ממש
מזמן, לא בא לי לדבר על זה יותר."
"אני מבין." אמר
מאור ברוך, "אתה לא חייב." הוסיף, "אבל לא טוב לשמור דברים כאלה
בבטן..." הוא השתתק כמצפה שאבין את הרמז.
התעקשתי לא להבין ולשתוק עוד
קצת, וככה שכבנו יחד בחושך, ממתינים לשינה שלא באה עד שבסוף נשברתי. "הוא אמר
שהוא בן 25 בתמונות שלו הוא נראה בן עשרים ומשהו אבל כשנפגשנו ראיתי מיד שהוא מבוגר
ממני לפחות בעשר שנים, ובכל זאת נשארתי. הוא לקח אותי למסעדה והיה דייט נחמד מאוד,
אפילו התמזמזנו קצת אחר כך במכונית שלו, והיה אחלה, אבל למחרת, בפגישה השנייה
עשיתי טעות ובאתי אליו הביתה, הוא חיכה לי שם עם עוד שני חברים שלו... זה לא נגמר
טוב."
מאור גנח באהדה וידיו התהדקו
בחוזקה סביב גופי. "מה הם עשו לך?"
"הם..." גל של
בחילה עלה בגרוני, "הם היו מסטולים ממשהו, והם היו נורא חזקים וחרמנים, הם
צחקו והכאיבו לי..." כמו תמיד כשחשבתי על הלילה הנוראי ההוא הרגשתי שגרוני
נחנק, ומוחי מתערפל.
"התלוננת עליהם, סיפרת
למישהו?"
"לא, בכלל לא עלה בדעתי שאני
יכול להתלונן, הרי הלכתי לשם בעצמי, הרגשתי כל כך טיפש ואשם... נגררתי הביתה,
התקלחתי במים רותחים, אמרתי לאימא שחטפתי איזה וירוס, ניתקתי את הטלפון ועד סוף
הרגילה שכבתי במיטה בלי לדבר עם אף אחד. הרגשתי כל כך רע שרציתי למות, אבל לא
יכולתי לעשות את זה לאימא שלי, בסוף הרגילה קמתי וחזרתי לבסיס, והחלטתי שמעכשיו
אני לא הומו יותר."
"נו, וכמה זמן זה החזיק
מעמד?"
"שנתיים וחצי, עד סוף
הצבא לא הייתי עם אף אחד, עשיתי ביד ודיברתי רק עם בנות שאמרו שאני חמוד והן ישמחו
עם נישאר ידידים, חוץ מהאין סקס דווקא היה לי מאוד נוח להיות סטרייט, אבל אחרי השחרור
פגשתי אותך באילת ופתאום חזרתי להיות הומו." גל של חיבה כלפיו הציף אותי,
הסתובבתי אליו וחיבקתי אותו בחזקה, "חשבתי שנעלמת לי אחרי אילת וממש הצטערתי,
אין לך מושג כמה שמחתי לראות אותך פתאום באטרף."
"אבל היית אז עם נדב."
"כן, נדב... גם ממנו
נורא התלהבתי בהתחלה, חבל שאחרי כמה חודשים ירד לו ממני, כשפתחתי את הפרופיל של
סקסי_צפוני כבר היינו בזוגיות פתוחה, למעשה יותר בשותפות לדירה מאשר בזוגיות.
בשיחת הסיכום שעשינו לפני שחזרתי לקריות הוא הודה שכל העניין של הסקס היה רק תירוץ,
הוא חושב שהוא פשוט לא בנוי לזוגיות."
"מה לא בנוי לזוגיות?
איזה שטות, אין דבר כזה." התקומם מאור.
"בטח שיש, במיוחד אצל הומואים,
לא ראית כמה בני ארבעים וחמישים בודדים מסתובבים באטרף ומחפשים זוגיות או לפחות זיון?"
"כן, זה עצוב, ומילא הם,
אבל יש גם המון נשואים שמחפשים אותו דבר, וזה עצוב עוד יותר."
"לגמרי." הסכים
מאור, "אני שמח שסיפרת לי אריאל, ואני מבטיח להיות סבלני ולא להציק לך בקשר
לסקס, לא נעשה שום דבר שיפריע לך, ועכשיו יאללה, בוא נישן כדי שלא נהיה שפוכים מחר
בבוקר."
"למה, מה אתה מתכנן
לעשות מחר בבוקר?"
"זו הפתעה, אני אגלה לך בבוקר,
אבל רק בתנאי שתהיה ילד טוב ותישן כל הלילה." נישק מאור את עורפי, חיבק את
מותני, דחף את רגליו בין רגלי ונרדם, מצחו שעון על גבי.
2. בעושר ובאושר
"אנחנו מתחתנים!"
צעקה גאיה, מאושרת מאוד, וטלטלה מול פרצופינו את גב כף ידה כדי שלא נוכל להחמיץ את
הטבעת המבריקה שנצצה על אצבעה. שנינו בחנו את הטבעת כאילו לא ראינו אותה קודם
מעולם, אמרנו מזל טוב ואפילו הוספנו נשיקה על הלחי.
שלומי, אחיו של מאור עמד
מאחורי ארוסתו וקרן משמחה, וכשהיא הלכה לבשר את הבשורה המשמחת לשלושת חברותיה
הטובות ביותר, ולהתפאר בטוב טעמו של בעלה לעתיד הוא קרץ לנו, ואמר תודה, והיה על
מה – חרשנו איתו מטרים על מטרים של טבעות עד שסוף סוף נדלקתי על טבעת אחת נאה מזהב
לבן שעוצבה בסגנון עתיק, והכרזתי שזו האחת. עד אז מאור כבר היה מותש מרוב טבעות,
והתבכיין שרגליו כואבות והוא חושב שהתפתחה אצלו אלרגיה ליהלומים. שלומי היה גרוע
עוד יותר והודה כבר בחנות השלישית שכל הטבעות נראות לו פחות או יותר אותו דבר,
והוא מוכן לקנות כל מה שאבחר כל זמן שאקפיד להישאר במגבלות התקציב שלו, ושלא אשכח
פתק החלפה למקרה שהכלה המיועדת תחליט שהיא רוצה משהו אחר.
הייתי בטוח שגאיה תאהב את
הטבעת שבחרתי וצדקתי. הבעת האושר על פניה הייתה שווה את כל המאמץ חשבתי, וזה מה שאמרתי
למאור אחרי שהזוג המאושר פרח לדרכו במטרה להפיץ אור ואהבה בעולם ועל הדרך גם לחפש
אולם חתונות לטעמם.
"נכון, האושר שלהם שווה
אפילו את היבלות שקיבלתי מרוב הליכה." הניח מאור את כפות רגליו בחיקי, ודרש
מסג'.
אני חושב שהתמכרתי למסג'ים
שלך אריאל." התחנף אלי, ואחר כך שאל אם לא בא גם לי.
"מה, מסג'? לא, תודה, יש
לי כפות רגלים נורא רגישות, מסג' מדגדג אותי בטירוף."
"אני יודע. התכוונתי
לשאול אם לא מתחשק גם לך טבעת?"
בהיתי בו מופתע, "שאני
אבין מאור, אתה מציע לי נישואים?"
"לא, זאת אומרת..."
הוא התבלבל קצת מהפירוש שנתתי לשאלתו, "מה הטעם להציע לך נישואים אם גברים לא
יכולים להתחתן בארץ?" הצליח לחמוק לבסוף.
"אז למה אתה שואל על
טבעת?"
"סתם, כי ראיתי כמה אתה
נהנה מכל העסק של בחירת טבעת וחשבתי ש... לא יודע, סתם."
"אני מסכים לענוד טבעת רק
בתנאי שגם אתה."
"מה גם אני? אשים טבעת?"
נבהל מאור. "לא, לא נראה לי, אני לא ממש בקטע של תכשיטים." הצהיר בטון
גברי בוטח.
"אה, ואני כן?" התקוממתי
ופשטתי לפניו את כפות ידי כהוכחה. אצבעותיי היו נקיות מטבעות, בדיוק כמו שלו.
"טוב, תשכח מזה."
נעלב מאור, משך את כפות רגליו מחיקי והתיישב.
שנינו שתקנו כמה דקות, מעכלים
את המריבה המוזרה הזאת, מנסים להבין מה עובר עלינו ועל מה בעצם הויכוח.
"מאור." פניתי אליו
לבסוף, "לא התכוונתי להעליב אותך."
"אני יודע, לא נעלבתי,
ואתה צודק, אם קונים טבעת אז בשביל שנינו."
"אפשר לקנות טבעות תואמות."
התלהבתי, "הייתה לך פעם טבעת?"
"לא." הודה מאור, "ולך?"
"אה... לא. דווקא ניסיתי
פעם, אבל זה מה זה לא נוח, אני רואה לפעמים בנות עם המון טבעות על הידיים, וזה
באמת יפה, אבל אני לא מבין איך זה לא מפריע להן."
"נשים כנראה שונות
מגברים, אולי הן מתורגלות כבר מגיל צעיר, או שיש להן יותר סבלנות. לגאיה בטח יש אם
היא מוכנה לסבול את שלומי."
"למה אתה מלכלך על אחיך?
הוא מעריץ אותה בטירוף, ראית איך הוא מתייחס אליה כמו אל מלכה?"
"כן, אבל אני מכיר אותו,
ברגע שהוא יתעצבן ממשהו הוא יתהפך עליה, ואז חבל לה על הזמן."
"אני לא דואג לגאיה, היא
אולי נראית בחורה עדינה, אבל היא יודעת לדאוג לעצמה טוב מאוד, אם הוא לא יתנהג כמו
שצריך היא כבר תעמיד אותו במקום."
"אני מקווה שאתה צודק,
אני מכיר את אחי הרבה שנים, עכשיו כשהוא מאוהב ומאושר הכל ורוד, אבל השנים עוברות,
יהיו להם בטח ילדים, הם יתרגלו זה לזה, היא כבר לא תיראה כל כך טוב ואז... הוא
יודע להיות די מגעיל כשמתחשק לו."
"אי אפשר להישאר תמיד
זוג צעיר ומאוהב, ואין מה לעשות, כשחיים יחד הרבה שנים יש שגרה ושחיקה, במיוחד
כשיש ילדים." היגגתי לפני מאור שהביט בי, מופתע מהתובנות ששטחתי לפניו, וציין
שאולי זה ככה אצל סטרייטים, אבל מאחר ואין סיכוי שאחד מאיתנו יילד אי פעם, או
יצטרך להתמודד עם גידול תינוק, הוא לא מודאג במיוחד.
"אין זוגיות שאין בה
קשיים, מתחים ובעיות, ודווקא ברגעים קשים אנשים שרק לפני כמה שנים היו מאוהבים עד
הגג חושפים פתאום צדדים לא נעימים. לא סתם כמעט חצי מהחתונות נגמרות
בגירושים."
"אני לא מאמין אריאל,
מאיפה אתה מביא את הרעיונות האלה?" נדהם מאור,
"נראה לי שקראת יותר
מידי בעיתון לאישה כשחיכית בתור אצל רופא השיניים."
"לא נכון, אצלו קראתי
דווקא את מנטה, קראתי מאמר מאוד מעניין על ויאגרה וסיאליס, וגם על פרוסטאטה, אתה
יודע שהיא עלולה להיות מאוד בעייתית אחרי גיל חמישים?"
"בחייך, אלה בעיות של
זקנים." פסק מאור בבוז, "יש לנו לפחות עוד עשרים שנה לפני שנתחיל לדאוג
בגלל ויאגרה ופרוסטאטה."
"אתה חושב שנהיה יחד גם
בעוד עשרים שנה?" תהיתי.
"אני מקווה שכן."
הוא כרך יד על מותני והניח את ראשו על כתפי, "טוב לי אתך מאוד אריאל, ולך?"
"מאוד, באמת טוב לך איתי?
גם אם אני לא מצליח להתגבר על העניין הזה של חדירות?"
"זה שטויות, סתם פרט
טכני לא חשוב ולא משמעותי." הצהיר מאור באבירות, "אנחנו יחד רק חצי שנה,
אני בטוח שעם הזמן זה יסתדר, וגם אם לא, לא נורא, העיקר שאתה אוהב אותי ואני אותך."
הוא הדף אותי בעדינות לאחור ונשכב מעלי, אחז את פני בכפות ידיו והציץ בעיני, "אתה
אוהב אותי?" שאל.
הנהנתי ונישקתי אותו.
"גם אם אני לא אוהב
טבעות ולא נוכל אף פעם להתחתן?"
"גם אני לא ממש מת על
טבעות, ובשביל מה אנחנו צריכים חתונה? זה סתם טקס שהמציאו סטרייטים, מה שחשוב זה
מה שמרגישים, נכון?"
"לגמרי." הסכים
מאור, החזיר לי נשיקה איטית ורכה, והחל לפרום את כפתורי מכנסי...."
כמה ימים אחר כך מצאתי את
עצמי תוהה שוב מה באמת הוא מרגיש כלפי. כמו הרבה צרות ושינויים שהתרגשו על העולם
גם הבעיה הזו התחילה מפרסום תמים למדי בפייסבוק. נדב, האקס שלי, שהיה ידוע כסרבן
מונוגמיה סדרתי הכריז בקור רוח בדף שלו שהוא במערכת יחסים, ואף הגדיל לעשות והעלה
תמונות שלו ושל אחד, בחור בריא וחסון שהוא הציג קבל עם וקיר כבן זוגו, שניהם עמדו חבוקים
ומחייכים, מאחוריהם בית כפרי קטן עם גג אדום, ולפניהם ערוגת ורדים פורחים.
מאור כמעט השתנק מרוב פליאה
למראה השניים, "אני לא מאמין, זה משה!" צעק, ואם לא די היה בכך שהאקס
שלו פצח במערכת יחסים עם האקס שלי, התברר אחרי בדיקה שהוא אפילו פתח לעצמו דף בפייסבוק,
והכריז על עצמו כגרוש ואבא הנמצא כיום במערכת יחסים עם גבר, הוא עוד הגדיל לעשות ונפטר
מסנדלי השורש ומחוות העיזים ועבר לגור עם נדב במושב קטן ונחמד בעמק יזרעאל.
"איך זה יכול להיות? פעם
הוא בקושי נגע במחשב, השמיץ את פייסבוק, ואמר שהוא בחיים לא יזוז מרמת הגולן, ואין
סיכוי שהוא יצא מהארון או יתגרש." טלטל מאור את כתפי, נרגש ונרעש, "ותראה
אותו עכשיו?"
"אני רואה, סוף סוף הוא
הסתפר כמו בן אדם, והפסיק להתלבש כמו חורני, הוא נראה ממש טוב עכשיו." הודיתי
בקנאה, "נדמה לי שהוא ירד במשקל, החולצה שהוא לובש נראית עליו ממש טוב, בטח
נדב קנה לו, תמיד היה לו טעם טוב, מעניין מה הוא עושה עם עצמו בכפר הנידח
הזה?"
"כפר ורדים זה ממש לא
כפר נידח, ואם אתה לא מאמין לי תנסה לקנות שם בית צמוד קרקע ותתעלף מהמחיר שידרשו
ממך."
"לא רוצה בית, ולא רוצה
קרקע, מי צריך את הצרות האלה? מה רע לי פה, בדירה הקטנה והנוחה שלנו?" העפתי
בו מבט, עד היום חשבתי שהוא מרוצה מהדירה, ממני, מהעבודה שהשיג, מהחיים שהתחלנו
לבסס יחד, אבל לא, ברגע שראה את האקס שהאכיל אותו מרורים מתקן את כל השגיאות שעשה
איתו עם אחר, שגם הוא מצידו מיישם עליו את כל הלקחים שלמד אצלי, התפוגגה לה שביעות
הרצון שלו מחיינו המשותפים, והקנאה החלה מחלחלת ומערערת הכל.
איך אני יודע שזה מה שהוא
הרגיש? אני לא יודע, (אף אחד לא יודע בוודאות מה קורה בראש של אדם אחר אפילו אם
האחר הוא בן זוגו ושותפו האינטימי) אני חושב שזה מה שהוא הרגיש כי זה מה שאני הרגשתי,
וזו הסיבה שהסכמתי בלי היסוס להצעה של מאור ליצור קשר עם האקסים שלנו, להגיד להם
שלום, תתחדשו ומה נשמע, ולהיענות להצעה שלהם להגיע לכפר הנידח והיקר שלהם לביקור
נימוסין.
"וכאן, מתחת לבית, נמצא
הפרדס שלנו." הסביר משה, מניף את ידו בתנועה מלכותית, ודי מגוחכת לדעתי.
"הוא יורד ממש עד לוואדי, בוא תראה איזה גדר הייתי חייב להקים כדי שחזירי בר
לא יכנסו לאכול לנו את הפירות." אחז בכתפו של מאור, והוליך אותו החוצה, משאיר
אותי ואת נדב לבד לראשונה מאז שנכנסנו לבית הענקי שלהם.
"ממש יפה פה נדב, וגם משה נראה נהדר,
באמת כל הכבוד לך שקמת ועזבת את תל הביב." חייכתי אל האקס שלי שהחזיר לי מבט
רציני.
"תודה." ענה לי
בקול חמוץ, "אני שמח שהכל פה מוצא חן בעיניך, אבל הבית לא שלנו אלא של איזה
קרוב משפחה של אשתו של משה, הוא יצא לשנת שבתון לאמריקה ואנחנו שומרים לו בינתיים
על הבית, אחרי שהוא יחזור לארץ בשנה הבאה נצטרך לעזוב."
"אוי, חבל, אולי בינתיים
תמצאו משהו אחר בסביבה?"
"חס וחלילה, שנה שלמה
בחור הזה זה מספיק ודי בשבילי."
"אז אתה לא אוהב לגור
פה, באמת? אבל תראה כמה יפה וירוק כאן, ואיזה שקט נהדר ואוויר צח ובריא."
"מעדיף רעש ופיח, אוויר
צח עושה לי בחילה." רטן נדב.
"אז למה הסכמת לגור פה?
רק בגלל משה? אני מודה שנורא הופתעתי לגלות שאתם יחד, זה רק מראה לך כמה העולם
קטן, אתה לא חושב שמשונה שהאקס שלי והאקס של הבן זוג שלי נעשו בני זוג?"
חייכתי אליו חיוך מאומץ שלא זכה לחיוך תשובה.
נבוך המשכתי לקשקש, "אני
חושב שזה ממש מצחיק שאתם יחד, במיוחד אחרי שתמיד אמרת שאתה לא מעוניין בזוגיות,
ומשה תמיד אמר שאין מצב שהוא יעזוב את המשפחה שלו ואת העיזים שלו והנה אתם פה
ו..."
"אריאל, אולי תסתום
כבר?" התיז נדב בזעם וצבט את ירכי כמו שנהג לעשות כשרצה להכאיב לי, וזה קרה
די הרבה לקראת סוף הזוגיות שלנו.
"איי! מספיק, מה עובר
עליך?" התמרמרתי, וניסיתי לשווא להחזיר לו צביטה. הוא תפס אותי במה שהוא כינה
תפיסת שוטר, אוחז את ידי מעוקמות מאחורי גבי, והטיל אותי על מזרן השיזוף שהיה מונח
על מרצפות הקרמיקה של המרפסת.
המעקה הסתיר אותנו מעיני בני
הזוג שלנו שעמדו בפרדס מתחתו ודיברו על גדרות, חזירי בר וסוגים של דובדבנים
ושזיפים, לא חושדים כלל שמעל ראשם אני ונדב מבצעים מעשים שבכמה מדינות על פני כדור
הארץ נחשבים לתועבה לא חוקית בעליל.
"אריאלוש החמוד, אין לך
מושג עד כמה התגעגעתי לתחת המתוק שלך." גנח נדב אחרי שגמר, במהירות רבה מידי
לטעמי, על שיפולי גבי, משאיר אותי לא מסופק בעליל.
"אתה לא נורמאלי, פסיכי
אחד, תנגב אותי." דרשתי, מנסה להישמע כועס. לא כל כך הצלחתי, הייתי חרמן
מידי.
"לא גמרת, נכון?"
הפגין נדב אדיבות בעודו מוחה מעלי את הזרע שלו בנגבון לח, "תגיד, התחלת כבר
להזדיין בתחת?" הרס במחי שאלה את שאריות החיבה שעוד רכשתי כלפיו.
"לא עסקך." משכתי
עלי בחזרה את מכנסי והתיישבתי, משעין את גבי אל המעקה, "אתה דפוק או מה? למה
עשית את זה?"
הוא משך בכתפיו, "בגלל
שנורא התגעגעתי אליך, וגם כי הייתי חרמן." הניח את כף ידו על אברי שהתעקש
לעמוד למרות הנסיבות הלא הולמות, "מצטער שלא גמרת חמוד, אם תבוא איתי למקלחת
אני אמצוץ לך, אני כל כך מתגעגע לזין שלך."
"נדב, אתה ממש מטורף. מה
אתה חושב שאתה עושה? יש לך חבר, וגם לי, ובמקרה שניהם נמצאים לא רחוק מאיתנו, אז
אולי די?"
נדב נאנח, הוריד מעלי את
ידיו, התיישב לצידי, השעין את גבו על הקיר ואמר לי שהחיים שלו בבלגן נוראי, ושהוא
מצטער אבל הוא מאוהב נואשות ברומן שזרק אותו, והוא פשוט לא יודע מה לעשות.
"רומן?" נדהמתי,
"רומן הדוקטור ל... אה... תזכיר לי למה הוא דוקטור?"
"לתולדות האמנות, הוא גם
מתרגם מרוסית, והוא גם..." הוא נאנח שוב, "הוא בעיקר הגבר הכי מדהים
בעולם."
"הוא לא קצת זקן כזה
כאילו?" התפלאתי.
"הוא רק בן ארבעים, זה
לא זקן." נעלב נדב, "והוא ממש מדהים, תאמין לי."
"אני מסכים אתך שהוא
אחלה מבחינת הסקס וזה, אבל אתה עוד לא בן שלושים, מה יש לך ממנו?"
"לא יודע, מאז שהיה לנו
סטוץ ביום של מצעד הגאווה התאהבתי בו, ואני לא מצליח להתגבר על זה עד היום."
"אז למה אתה פה, בכפר
הזה ולא איתו ב... איפה הוא גר כיום?"
"הוא עזב את חיפה והוא
גר כיום בתל אביב."
"ומרוב שאתה אוהב אותו
עזבת לחור הזה, ואתה גר עם מישהו אחר שגם בו אתה בוגד בלי בושה? רעיון פשוט נפלא,
איך לא חשבתי על זה בעצמי?" לגלגתי, חש משום מה מוקנט ונעלב למרות שעד לרגע
זה שכחתי לגמרי את הקטע הקצר והלא משמעותי שהיה לי עם רומן.
"אני יודע איזה רושם זה
עושה, אבל... אל תציק לי אריאל, קשה לי מספיק גם ככה, האמת שמה שאני ממש צריך
עכשיו זה חבר טוב שלא יטיף לי מוסר."
"לא נדב, מה שאתה באמת
צריך זה פסיכולוג טוב שיסדר לך את הראש, ואולי גם בית מרקחת שמתמחה בתרופות
פסיכיאטריות."
"אולי." הסכים נדב,
מדוכדך.
"משה יודע מה שסיפרת לי
על רומן?"
"לא אין לו מושג, אבל גם
אם הוא היה יודע זה לא היה מפריע לו. הוא טיפוס כזה... הוא בחור ממש מוזר."
"אז מה אתה עושה
איתו?"
"לא הרבה בעצם, מקשיב
לקיטורים שלו, ומחזיק לו את היד כשהוא נכנס להתקפי היסטריה."
"משה? היסטריה?"
התרוממתי על ברכי והצצתי מעבר למעקה. משה המשיך לנאום בקול בס רועם על עצי פרי,
והצורך בהאבקה של דבורים כדי להשיג יבול פירות רציני. הוא נראה כל כך ארצי, מוצק,
מחובר לאדמה, "אתה בטוח?"
"לצערי." הנהן נדב,
"הוא תמיד היה קצת שרוט, כל הקטע הזה עם אשתו והילד, והקשר המשונה שלו עם
אימא שלו... והעיזים הדפוקות האלה, יכולתי לסבול את זה כל זמן שהוא פיצה אותי עם
סקס טוב, אבל מאז שהוא קיבל תשובה חיובית אז..."
"חיובית?" קטעתי את
דבריו בבהלה, "משה חולה איידס?"
"כמובן שלא, הוא נראה לך
חולה? תראה אותו, הוא בריא יותר ממני וממך ביחד."
"אבל אמרת חיובי."
"נכון, הוא נשא, ואם הוא
יפסיק לקחת תרופות הוא עלול גם לחלות, אבל נכון לעכשיו הוא בריא לגמרי, העומס
הנגיפי שלו כמעט אפסי, ובכל זאת הוא נטרף מפחד ומדאגות, ואשתו המופרעת עוד יותר
גרועה ממנו, זו הסיבה האמיתית שהוא עזב את הבית ויצא לגלות."
"גלות?" הבטתי
סביבי מופתע, "ככה הוא מרגיש, שהוא בגלות?"
"כן, וגם אני מרגיש ככה,
הוא גולה מהמשפחה ומהעיזים שלו, ואני גולה מתל אביב ומהגבר שאני אוהב."
"אשתו יודעת שהוא
נשא?"
"כן, האידיוט הלך וסיפר
לה, והיא מיד נכנסה לפאניקה ודרשה שהוא ישמור מרחק ממנה ומהילד. עכשיו היא מחפשת
לה בעל חדש ואבא חדש לילד שלהם, והוא משתגע כאן לאט לאט."
"ומה עם אימא שלו, היא
יודעת?"
נדב הניד בידו בתנועת ייאוש,
"איזה יודעת, יש לה אלצהיימר בשלב מתקדם, אם הוא יספר לה היא כנראה לא תבין,
וגם אם היא תבין היא תשכח אחרי דקה מה היא הבינה. משה טוען שאחרי שאימא שלו חלתה
הוא נכנס לדיכאון, ובגלל זה הוא לא נזהר ונדבק."
"אה... אז הכל באשמת
אימא שלו?" לא יכולתי להימנע מעקיצה סרקסטית שנדב החמיץ לגמרי.
"לא יודע, אולי."
ענה לי בקול רציני לגמרי, "לפי מה שהוא סיפר לי אימא שלו עשתה ממנו בן אדם
תלותי וחרדתי, והיא מקור כל הבעיות שלו, אתה יכול להאמין לזה או לא, אבל זה הנרטיב
שלו והוא לגמרי מאמין בזה."
"הנרטיב שלו?"
גיחכתי, "מה זה הקשקוש הפלצני הזה? מי לימד אותך לדבר ככה, דוקטור רומן
שלך?"
"שתוק כבר." נעלב
נדב, והלך למטבח, ואני בעקבותיו. "אם אתה כל כך מחזיק ממנו וכל כך בעניין שלו
מה אתה עושה פה? למה אתה לא בתל אביב, עם רומן?"
נדב משך בכתפיו, מנסה להישאר
אדיש נוכח שאלותיי הקנטרניות, אבל הקווים המרירים שירדו בין אפו לשפתיו הסגירו את
כאבו. "הוא אומר שלא מתאים לו זוגיות עם אחד כמוני."
"מה אחד כמוך?"
נפגעתי בשמו של האקס שלי שהיה לכל הדעות בחור יפה תואר, "אתה בסדר גמור נדב,
תשאל כל אחד, אתה בחור ממש שווה, בעיקר כשאתה סותם את הפה, מה לא טוב לו בך?"
"רומן אומר שאני חונק
אותו, שאני אובססיבי וקנאי, וחוץ מזה מפריע לו שאני לא מדבר רוסית, ואני לא משכיל
מספיק. לא אכפת לו להיות יזיז שלי לפעמים, אבל הוא לא מוכן שאני אתעלק לו על החיים."
"אז אל תתעלק, מה הבעיה
שלך? תן לו לנשום."
"לא יכול, אני...."
עיניו היפות התמלאו דמעות, ואז חזרו משה ומאור הביתה והוא השתתק.
"מה קורה אתכן
בנות?" חייך אלי מאור בחביבות, "אפשר לקבל משהו לשתות?" שאל, מביט
בי, ופתאום התמלאתי הכרת תודה על נוכחותו הרגועה והשפויה, על גופו החזק והשרירי,
ועל החיוך הגלוי והנעים שהיה שפוך על פניו.
הגשתי לו כוס מיץ קר, הוספתי
חיבוק קטן והרגשתי מאושר שהוא קיים ושנוכל לישון הלילה יחד, חבוקים.
בדרך חזרה הביתה הוא ליטף את
ברכי, שאל אם נהניתי מהביקור, העיר שנדב נראה ממש טוב, וחקר אם אני לא מצטער
שנפרדתי ממנו?
"ממש לא, אני מאחל לו כל
טוב, אבל אני אוהב רק אותך."
"גם אני אוהב
אותך." השיב מאור כלאחר יד, כאילו זה עניין מובן מאליו שהוא אוהב אותי ואני
אותו, והוסיף ואמר שהבית של נדב ומשה ממש מדהים, והוא לא היה מתנגד לחיות בבית
גדול ויפה עם חצר ופרדס ונוף נפלא כל כך, ומה דעתי?
"הבית שלהם מאוד יפה,
אבל הכפר הזה הוא קצת חור נידח מידי לטעמי, וחוץ מזה נראה לי שזו המון טרחה לתחזק
מקום כל כך גדול. הדירה שלנו קטנה, אבל הרבה יותר נוחה, ובכל מקרה, לא משנה לי
איפה נגור, העיקר שנהיה יחד."
"כן, זה העיקר."
הסכים מאור, לכסן אלי מבט ואז שאל מה דעתי על משה, "לא נראה לך שהוא השתנה
מאוד?"
"כן, בטח, הוא איבד משקל
ו... אה..." לא יכולתי לשמור יותר בסוד את המידע שקיבלתי, מכול אחד אחר כן,
אבל לא מפניו, "נדב אומר שמשה נשא איידס."
"לא איידס אלא hiv." תיקן
אותי מאור, "ואני חושב שהוא ירד קצת מהפסים." הוסיף, "לא שקודם הוא
היה לגמרי בסדר, אבל מאז שאימא שלו חלתה באלצהיימר... אני חושב שהוא בדיכאון,
ובגלל זה הוא לא נזהר ונדבק, מסכן נדב."
"כן, מסכן נדב."
הסכמתי, "אתה יודע שהם גרים בבית היפה הזה רק עד שבעל הבית יחזור משנת שבתון.
אני חושב שאחר כך הם ייפרדו."
"כן, זה לא יפליא אותי
בכלל, נדמה לי שנדב מתגעגע מאוד לתל אביב, אתה לא?"
"ממש לא, מה איבדתי שם?
טוב לי איפה שאני." הצהרתי ברגש ואחזתי לרגע בכף ידו, אבל אחר כך הרפיתי כי
הוא היה זקוק לשתי ידיו כדי לאחוז בהגה.
"גם לי." חייך אלי
מאור בטוב לב, ושאל אם אכפת לי לחפש ברדיו מוזיקת ג'אז כמו שהוא אוהב.
מצאתי את המוזיקה שהוא אוהב ב
– 88 FM ושנינו
הקשבנו לה בשקט, נהנים יחד מהמקצבים הקרירים המתוחכמים שהוא לימד אותי להבין
ולהעריך.
הגענו בשלום, ואחרי שהוא החנה
את המכונית מתחת לדירה שלנו הוא נזכר פתאום שהוא לא נתן לי לנהוג חזרה כמו שהבטיח
קודם, אבל אמרתי לו שזה ממש בסדר, לא אכפת לי כי הוא נהג מצוין, ואני מרגיש
ממש בטוח איתו, ובעצם אני חושב שאני נהנה לתת לו לקחת שליטה, ואם הוא לא עייף מידי
מהיום העמוס שעבר עלינו אולי הוא מוכן שננסה שוב כי אני מרגיש שאני בוטח בו בכל
המובנים, לא רק על הכביש, ונורא מתחשק לי לבדוק את זה הלילה, במיטה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה