ג. טובת הילד

רישיון להורות

"בשום פנים ואופן לא." מחה קובי, נרגז מאוד, "מי היא שתגיד לי להיבדק?"

"קובי, בבקשה..." הפציר גולן, "זה חשוב לי מאוד, בבקשה..." חינן את קולו.

קובי נעתר לו לבסוף, "אבל רק בתנאי שגם מיכל תיבדק." התנה.

למרות שלא הייתה לה סיבה מיכל נבדקה בלי לעשות עניין, ורק אחרי שיצאה מחדר האחות, מהדקת צמר גפן רווי אלכוהול לשקע מרפקה, נכנס גם הוא ונבדק בעיקום פה זועף.

בדיקת הדם עברה בשלום, וגם החוזה שניסח עורך הדין נראה לגולן הוגן לגמרי והוא חתם עליו למרות הערותיו הקנטרניות של קובי שהוא משעבד את עצמו למשך עשרים ואחת השנים הבאות.

"ועכשיו נשארו רק הבדיקות הכלליות." הכריזה מיכל בחגיגיות, ותייקה בזהירות את החוזה בתיקיית קרטון ורודה.

"רעיון טוב, באמת כדאי שתבדקי שהכל תקין אצלך לפני שתיכנסי להיריון." הסכים גולן בתום לב.

"יפה מצידך לאשר, אבל אני נבדקתי כבר לפי שבועיים, והכל אצלי בסדר, ועכשיו תורך להיבדק."

"את רצינית? מה אני צריך לבדוק?" הופתע גולן.

"הכל, מלחץ דם ומשקל עד מצב הלב, והפרוסטאטה."

"את לא נסחפת מיכל? אני עוד לא בן שלושים, ואני לא מעשן ולא שותה, ובמידה וכן יתחשק לי יום אחד להשתכר, או לעשות סמים, אני אעשה את זה רחוק מהילד שאגב, עוד לא נולד, במקרה ושכחת."

"לא שכחתי, ואני אודה לך אם לא תדבר אלי בטון כזה." החמיצה מיכל פנים.

"סליחה מיכל, לא רציתי להעליב אותך." נבהל גולן, "אבל בדיקת פרוסטאטה? לא הגזמת?"

"לא, ממש לא, חשוב מאוד שלילד יהיה אבא בריא וחזק, אתה יודע שאם היית רוצה לאמץ היית צריך לעשות קודם בדיקות גופניות מקיפות, לקבל אישור שאתה בריא ושפוי וגם להוכיח שאתה מרוויח טוב?"

"באמת? טוב, זה די הגיוני, אבל למה, מצד שני, כל אחד, גם אם הוא חולה ותפרן ובעל גנים דפוקים רשאי להביא כמה ילדים שהוא רוצה?"

"לא יודעת, אבל אני לא אתפלא אם בעתיד אנשים יצטרכו רישיון להורות, ומי שלא בריא ומבוסס מספיק יצטרך להסתפק בגידול כלב, או חתול, אולי זה יפתור את בעיית התפוצצות האוכלוסייה?"

"כן, אולי." השיב גולן בנימוס, מהרהר בליבו שמאז החלו בפרויקט ההורות מיכל ירדה קצת מהפסים.

"עוד לא דיברנו איך בדיוק נעשה את זה, אני מתכוון טכנית, איך הזרע שלי יגיע לביציות שלך?"

"אני חושבת שהכי טוב יהיה אם נלך על הדרך הטבעית."

"טבעית?" נחרד גולן, "אבל מיכל... זאת אומרת... אני מתכוון..."

מיכל גיחכה, "תרגיע, אני יודעת שאתה לא בעניין של בנות, ושיש לך בן זוג, אבל ללכת לגינקולוג זה עסק יקר ונורא מנוכר, אז חשבתי שאולי..."

"מיכל, די, עד כאן. אני באמת מצטער, אבל למרות שאת בחורה מקסימה ומושכת והכל אני לא מוכן... זו לא את, זה אני, אני לא מסוגל לתפקד עם אישה."

"אני יודעת, תפסיק לדבר שטויות." הניחה מיכל יד רכה על זרועו, ואם לא היו בבית הקפה של דנה, מוקפים באנשים זרים, הייתה מנשקת אותו על מצחו, "התכוונתי שנעשה הפריה ביתית." ביארה לו בסובלנות.

"איך?" נחרד גולן, "למה בדיוק את מתכוונת?"

"אני מתכוונת שאתה תספק לי זרע, ואני אחדיר אותו לאיפה שצריך."

"איך בדיוק?"

"עם מזרק סטרילי מפלסטיק, ובבקשה, אל תשאל אותי מה אתה צריך לעשות כדי לספק לי זרע, השיחה הזאת מביכה מספיק גם ככה, אני רק מבקשת ממך שכמה ימים קודם אל תשפוך זרע כדי ש... אה... ש..." ושוב עלה הסומק הוורוד בלחייה.

"זה בסדר, אני מבין." נחפז גולן לגאול אותה ממבוכתה, "ועכשיו עוד שאלה טיפשית אחת, איפה נעשה את זה? ויותר חשוב איך נדע מתי הזמן המתאים?"

"אני חושבת שהכי טוב שנעשה הכל בדירה של דנה, אתה תהיה עם קובי בחדר השינה שלכם, או בסלון, איפה שמתחשק לכם, ואני אצלה. חשוב מאוד שהזרע יגיע אלי כמה שיותר טרי, לצערי אני לא יכולה להגיד לך בדיוק מתי יהיה לי ביוץ כי אין לי מחזור מסודר, אבל קניתי ערכת ביוץ ואני אוכל להזהיר אותך בערך שבוע מראש, בסדר?"

"בסדר, עשינו עסק." הושיט לה גולן את כפו ללחיצה, וחייך אליה, "שיהיה לנו בהצלחה." איחל לעצמו ולה. 

בפעם הראשונה הם עשו הכל על פי התכנון ושבועיים אחר כך בישרה מיכל לגולן בפנים עגומות שהיא מצטערת, אבל אין היריון, וזה היה המצב גם בחודש שאחריו. גם בניסיון השלישי לא הסתמן היריון.

"לא נורא, ננסה שוב ובסוף נצליח." עודד גולן את מיכל המדוכדכת.

"אני לא מבינה למה אני לא מצליחה לעשות מה שכל חתולת רחוב עושה בלי שום מאמץ?" החלה מיכל לדמוע, ונשענה על גולן שחיבק אותה ברוך, וליטף את שערה בלי להבחין במורת רוחו של קובי שהעמיד פנים שהוא צופה בטלוויזיה, אבל בעצם לטש מבטים זועפים בבן זוגו ובמיכל.

"לא רק שבגללה חיי המין שלנו על הפנים, והוא מתעניין יותר בכוס שלה מאשר בזין שלי הם גם כל הזמן מתחבקים ומתנשקים." קיטר קובי בפני ביסמוט, הסמל שלו לשעבר שעשה איתו מילואים בצאלים.

ביסמוט היה הקראש הראשון שלו, בחור שחום, מקורזל שער ושרירי שהתנהל בעולם בביטחון עצמי קולני, וריסק את לבבו של טוראי יעקוב שלומוביץ שהעריץ אותו עד כלות, והיה בטוח שגבר בגברים כמוהו הוא בטח סטרייט מושבע. כולם ידעו שביסמוט יוצא עם בחורה שהגיעה לשלב האחרון בתחרות מלכת היופי, ושאין בחורה שיכולה לעמוד בפניו, גם בגלל הכריזמה שלו, וגם בגלל - ככה לחשו מאחורי גבו - בגלל שיש לו זין מדהים.

אם טוראי שלומוביץ (המוכר לקוראי הסיפור הזה כקובי המסוקס, המורה להתעמלות) לא היה סתם טירון מושתן, ופחדן מושבע, הוא היה מעז להתגנב למקלחות הסמלים ומציץ במו עיניו בפלא הענק שמטלטל סמל עוז ביסמוט הנערץ בין רגליו, אבל הוא פחד, ולאורך כל הטירונות היה עייף וביישן מידי ולכן החמיץ את ההזדמנות לנצח, או כך לכל הפחות הוא חשב, עד שהגיע בחודש אוגוסט למילואים וגילה שם, הפלא ופלא, את סמל עוז ביסמוט שנשאר שחום וכריזמטי, ומתולתל כבנעוריהם. שמץ השיבה הקל שנזרק ברקותיו, והתעבות קלה של מותניו רק העצימה את קסמו בעיניו של קובי. 

הם שמחו מאוד אחד לקראת השני, העלו זיכרונות לא לגמרי מדויקים, מהטירונות, ובלילה נדחסו יחד לאותו אוהל והמשיכו לשוחח. בשקט, בחושך, יריעת ברזנט צהלי מאובק מבודדת אותם מהעולם, העז קובי לצאת מהארון וסיפר לביסמוט שהוא חי עם בן זוג, ונדהם כשביסמוט התוודה בפניו שכן, גם הוא מעדיף גברים, וזו הסיבה האמיתית לכך שהוא נפרד מכמעט מלכת היופי שהייתה מאוהבת בו בכל ליבה ושהוא לא נשוי עדיין.

"אתה עוז?" נדהם קובי, "באמת? אבל... אבל..." הוא רפרף יד מהססת על תלתליו השחורים של ביסמוט שהיו רכים וקפיציים תחת כף ידו, ונאנח בסיפוק כשעוז נישק את פיו נשיקה חמה ותובענית.

"רציתי לעשות את זה מהרגע הראשון שראיתי אותך." הודה עוז, "אבל גם אם לא הייתי לגמרי בארון אז אתה היית רק טירון, ואני הייתי הסמל שלך... איזה מזל שנפגשנו שוב במילואים." פשט מעליו את תחתוניו, וחשף בפני קובי הנפעם את הזין האגדי שלו.

קובי התלהב מאוד, והעניק לו טיפול ראוי והולם, אבל כשעוז רצה להתקדם הלאה ולחדור לישבנו הוא התנגד כמובן, והסביר לעוז את מה שהסביר לגולן - הוא לא אוהב חדירות והוא מעדיף...

"די לחפור כבר שלומוביץ." רטן ביסמוט בקוצר רוח, הפך אותו על בטנו, פישק את רגליו בברכיו השעירות, מרח קרם קריר בין פלחי ישבנו, וחדר לתוכו בנחישות, ובלי יותר מידי התחשבות.

כמו שקובי שיער תמיד זה אכן כאב, אבל הכאב היה נסבל, ולמרבה הפלא היה מהול בעונג לא צפוי שהתגבר מהר מאוד על הכאב. קובי אמנם מחה, גנח, התפתל, קילל ולקראת הסוף אפילו דמע מעט, אבל הכל בשקט, כדי שאיש לא ישמע ויפריע להם חלילה, ולבסוף גמר בתוך השק"ש שלו, פרץ בבכי, ואמר לביסמוט שהוא פרא אדם, ערס ורשע.

"נכון." הסכים עוז בשלווה, "אבל אחרת לא הייתי מזיין, לא? וחוץ מזה הרי נהנית, אז מה אתה מתלונן?"

"אתה צודק." נאנח קובי בסיפוק, נישק אותו ואחרי שציין שהוא בעיקרון נגד עישון הסכים לקבל ממנו סיגריה מגולגלת במיומנות, נשף והשתעל, כי הוא באמת לא נהג לעשן, לא סיגריות רגילות, ובטח שלא צינגלה, ובכל זאת לא ויתר לעצמו, והמשיך לשאוף מהסיגריה הריחנית עד שראשו החל להסתחרר.

"הראש מסתובב לי ואני לא מרגיש את הרגליים." דיווח לעוז ושוב השתעל.

"די כבר להיות כוסית שלומוביץ." נזף בו ביסמוט, לקח ממנו את הסיגריה ונישק את פיו נשיקה זיפית קשה ופוצעת, "תוריד לי את הקונדום ותעמיד לי שוב את הזין." ציווה ושאף מלוא ריאותיו מהעשן המתקתק, "בא לי להושיב אותך על הזין שלי."

גולן מעולם לא היה מעלה בדעתו לדבר אליו בטון מרושע ולא מתחשב כזה, ובטח שלא לעשות לו מה שעשה לו ביסמוט. אף אחד מהגברים הספורים שהוא עשה אתם סקס לא העז להתייחס אליו ככה, אבל למרבה הפלא במקום להתקומם ולכעוס קובי ציית לסמל לשעבר שלו, התיישב על הזין העבה שהכאיב לו והלהיב אותו כאחת, נשען על חזהו הרחב והשעיר ונשך את כף היד הקשה והגדולה שחסמה את פיו כדי שלא יצעק.

למחרת בבוקר הוא חש עייף, חבול ופצוע, וכל תנועה הכאיבה לו והזכירה לו את אירועי הלילה הקודם. להפתעתו הוא בקושי חשב על גולן ולא הרגיש שום נקיפות מצפון, אולי כי היה חרמן כמו שלא היה מימיו. בלילה הוא שוב חזר לביסמוט, דרש עוד ועוד מהזין שלו, ונהנה ממנו, ועוד יותר מהיחס הכוחני וחסר הרגישות שהפגין כלפיו הסמל עוז ביסמוט שזיין אותו פעמיים בלילה ועוד פעם אחת בבוקר, דיבר מעט ובקצרה, עישן בין זיון לזיון צינגלה ממולאת חשיש משובח, ודרש מקובי לעשן איתו, מתעלם מטענותיו החלושות של קובי שהוא בעצם לא מעשן וזה לא בריא ולא חוקי. כל פעם שקובי ניסה לדבר על רגשותיו ביסמוט סתם את פיו בכף ידו, אמר לו להפסיק לחפור וצחק כשקובי נשך את אצבעותיו, ולפעמים גם סטר על ישבנו כדי שיפסיק להיות כוסית בכיינית, מה שהעלה את רף החרמנות של קובי עוד יותר.

המילואים נמשכו עשרה ימים מאובקים, הם התאמנו, אכלו מנות קרב, ישנו מעט, עישנו הרבה והזדיינו בכל רגע פנוי. רק בלילה האחרון, אחרי שקובי כבר הפסיק לנסות לדבר על מה שהוא מרגיש, ולתהות בפני עוז מה יקרה כשהם יחזרו לאזרחות עוז הפתיע ויזם שיחה על העתיד.

"אתה בטח מתגעגע לחבר שלך." הפטיר כבדרך אגב כשהם שכבו זה לצד זה ועישנו צינגלה של אחרי סקס.

"כן... סוג של... אני חושב שכן..." המהם קובי שהיה עייף ומסטול מעט.

"יכול להיות שהוא הספיק בינתיים להכניס את הזאתי להיריון ותחזרו לחיים רגילים." שיער עוז.

"לא, הוא לא. היא לקחה לעצמה חופש מכל עניין ההיריון ויצאה לשלושה שבועות הפלגה סביב הים התיכון במין עלק ספינת אהבה כזו."

"וואלה? נשמע מגניב."

"אם אתה אוהב ים אז כן, זה יכול להיות נחמד, היא אמורה לחזור יומיים לפני שאני אחזור מהמילואים." הוא העביר את הסיגריה המעשנת לעוז, "תראה איזה עולם, היא מפליגה לה ביאכטה, משתזפת, אוכלת ארוחות גורמה ומתפנקת בג'קוזי בזמן שאני תקוע במדבר, אוכל חול וסובל כל לילה מערס מרוקאי שקורע לי את התחת עם הזין הגדול שלו."

"שטויות שלומוביץ, אתה נהנה מכל רגע." צבט עוז בקלילות את פטמתו.

"נכון." הודה קובי, והגיש לו את שפתיו, "תביא נשיקה ביסמוט." דרש, וקיבל בסיפוק נשיקה קשה ופוצעת כאשר אהב.

"קובי." מעך ביסמוט את הסיגריה ורכן אליו, "תקשיב רגע קובי, אתה מתכוון לחזור אליו אחרי המילואים?"

"למי, לגולן? אני... האמת שאני מעדיף לא לחזור, אבל... טוב, לא חשוב."

"כן חשוב, תגיד."

"אני מעדיף להישאר אתך עוז, אני יודע שזה לא מתאים, ושאני ואתה זה סתם, אני יודע שאתה איתי רק בגלל השעמום של המילואים, ושבטח יש לך אחרים שמחכים לך בתל אביב, ואני יודע שתשכח ממני ברגע שתוריד את המדים, אבל..." הוא נאנח, "אני אתגעגע אליך עוז."

"אלי או אל הזין שלי?"

"אל תהיה דביל, אפשר לחשוב שהזין שלך זה משהו כל כך מיוחד, לידיעתך הוא סתם שמוק, אמנם גדול ועבה אבל סך הכל שמוק, לא אליו אני אתגעגע אלא אליך." כבש קובי את פניו בכתפו של עוז והרטיב אותה בדמעותיו.

"גם אני אתגעגע אליך קובי, אליך ואל התחת האשכנזי הלבן שלך."

"אתה סתם אומר, לא מאמין לך."

"למה? כי אני לא נואם לך נאומים פלצניים על אהבה וזוגיות כמו החבר ההומו שלך?"

קובי התיישב ומחה את דמעותיו, "למה אתה חייב להיות תמיד כזה אידיוט ביסמוט? נכון, גולן הומו, אז מה? אפשר לחשוב שאתה לא הומו."

"אתה צודק." הפתיע אותו ביסמוט, "לא הסברתי את עצמי כמו שצריך, התכוונתי להגיד... לא חשוב, עזוב, מה שאני רוצה זה שלא תחזור לחור הזה בצפון, אני רוצה שתבוא אלי, לתל אביב."

"ומה בדיוק אני אעשה שם חוץ מלהזדיין אתך? אתה חושב שמורה בבית ספר יסודי יכול להרשות לעצמו לשכור דירה בתל אביב?"

"אף אחד לא אומר שאתה חייב להיות מורה כל החיים, למדת בויינגייט, לא? אתה יכול לעבוד כמדריך כושר, יש המון חדרי כושר בתל אביב, וכולם מלאים הומואים שישמחו לקבל הדרכה מיפיוף כמוך, תאמין לי שתרוויח טוב, ואם תגור איתי אז גם שכר הדירה שלך לא יהיה כל כך גבוה."

"לגור אתך?" נדהם קובי, "אתה רציני ביסמוט?"

"לגמרי, אני רוצה..." הוא אחז בכתפיו של קובי והביט בפניו בעיניו השחורות הלוהטות, "אני רוצה שתהיה שלי, אתה מסכים?"

"כן, בתנאי שגם אתה תהיה רק שלי, בלי שום תינוקות ונשים שידחפו לנו באמצע."

"עשינו עסק." חייך ביסמוט.

"אחלה." אמר קובי, השעין את ראשו על כתפו החסונה של עוז ונרדם, מחייך. 

אהבה ממבט ראשון 

"אני פוחד שאם תיסע לקצרין בלעדי בסוף תשנה את דעתך ותישאר שם." הודה עוז כשהם נסעו לתל אביב בהסעה שסיפק צה"ל ברוב טובו למילואימניקים. "יש לך הרבה דברים בבית של החבר שלך, מה שמו? אני תמיד שוכח."

"קוראים לו גולן." אמר קובי בעגמומיות, "ולא, אין לי מי יודע מה דברים, בעיקר קצת בגדים וספרים, כמה דיסקים, והמחשב שלי כמובן."

"אתה לא יכול לבקש ממישהו שיארוז הכל וישלח לך את זה לפה? אולי השכנה ההיא שלכם יכולה?"

"יכול להיות, אם אני אבקש אז היא בטח תסכים, אבל אני לא יכול סתם להיעלם, אני צריך להגיד לו שאני עוזב, ויש גם את העבודה שלי בבית הספר..." הוא לחץ בחוזקה את כף ידו של עוז, "אל תהיה כוסית כזאת ביסמוט, אני מבטיח לך שאני אחזור."

"בסדר." נכנע ביסמוט, "אבל הרי לא מחכים לך בבית הספר שתחזור ללמד באוגוסט, מה בוער לך לנסוע כבר היום? תישן הלילה אצלי, ותחזור מחר בבוקר."

קובי הסכים ברצון, ישן אצלו בדירת הגג המרווחת והריקה למחצה – דירה שירש מדודתו המנוחה עליה השלום, רווקה חסרת תקנה שאהבה אותו יותר מכל אחייניה האחרים - ועד שנסע בשעות הבוקר המאוחרות חזרה לצפון כבר היה מאוהב לא רק בביסמוט, אלא גם בדירתו, ובנוף המדהים של הים שנשקף ממנה, וראשו קדח מתוכניות איך לרהט אותה לתפארת. 

הוא הגיע לקצרין בערב, ומצא את גולן ודנה יושבים במטבח ומתווכחים. דנה הייתה נבוכה ונסערת, וגולן נרגז ועצבני, המטבח היה מלוכלך והפוך, והבית מבולגן ומרוצף בשערות כלבים. קובי ניסה לדמיין לעצמו את פנדה בדירת הגג של ביסמוט ולא הצליח, הוא תכנן לפרוש בסלון שטיח לבן כשלג ולרהט אותו ברהיטים מודרניים ממתכת ומזכוכית, הכלבה הגדולה והשעירה שאהבה להתפלש בשלוליות בוץ לא התאימה לתפאורה שדמיין לעצמו.

"שלום, חזרתי, מה נשמע? מה שלומכם? על מה אתם מתווכחים? איפה זוהר והכלבים?"

"זוהר לקח את הכלבים לטיול בשמורה." אמרה דנה ונישקה את לחיו, "רזית קצת והשתזפת ממש יפה, אתה נראה מצוין, לא היית אמור לחזור רק בסוף השבוע?"

"לא, הוא היה אמור לחזור כבר אתמול." השיב גולן, ונעץ בו מבט מאשים.

"מה? באמת? לא ידעתי, טוב, מוטב שאני אזוז ואתן לכם קצת פרטיות." נחפזה דנה אל הדלת, משאירה את השניים לבד.

"אז מה נשמע?" שאל גולן בטון לא נעים, "למה לא שמעתי ממך כשהיית במילואים? "ניסיתי להתקשר אליך מידי פעם, אבל הטלפון שלך היה תמיד כבוי."

"כן, אני יודע. רוב הזמן לא הייתה קליטה, וגם אם הייתה זה לא היה עוזר כי איבדתי את המטען ו... אה... אז מה שלומך גולן?"

גולן צמצם לעברו מבט חשדני, "שלומי חרא." אמר קצרות, "תגיד את האמת קובי, התגעגעת אלי?"

"אהה.... אני... הייתי די עסוק ו... אהה... תגיד, מה שלום מיכל? היא לא הייתה אמורה לחזור כבר, איפה היא בכלל?"

"לא יודע ולא מתחשק לי לדבר על זה עכשיו." נבח גולן, ניגש אל קובי, אחז בכתפיו ונעץ בו מבט קשה. קובי ניסה להירתע, אבל מבטו של גולן כמו מסמר אותו למקומו.

"מה הבעיה גולן, מה עובר עליך? מה הבעיה עם מיכל?"

"אין שום בעיה איתה, היא פגשה בהפלגה את העורך דין שלנו, את הגולדנבלום הזה שניסח לנו את החוזה ועכשיו הם פתאום זוג, הם התאהבו משום מה והיום היא רוצה ילד ממנו, לא ממני."

"אוי, גולן, אני כל כך מצטער, זה באמת... זו הפתעה ממש לא נעימה, אבל תשמע, דברים כאלה קורים לפעמים, לא נעים אבל לא נורא, אל תיקח כל כך ללב, אם לא היא אז תהיה אחרת, יש עוד נשים, אני בטוח שבסוף תהיה אבא."

"אני לא לוקח ללב, ואתה צודק, יש עוד נשים, ויש גם עוד גברים."

"למה אתה מתכוון עוד גברים?" מלמל קובי בבהלה, גולן נשמע מוזר כל כך, והתנהג בצורה ממש מפחידה, אצבעותיו כמו התחפרו בבשר כתפיו, ומבטו היה מזרה אימים. "די גולן, אתה מכאיב לי." מחה קלושות, "על מה בדיוק אתה מדבר?"

"על זה שהזדיינת עם גבר אחר." אמר גולן בקול שקט, כמעט בלחש, והדף אותו מעליו בכוח.

קובי התנודד וכמעט נפל, ליבו הולם בפראות בחזהו. "גולן, תשמע, אני... תשמע..." הרעיון להכחיש את האשמה כלל לא עלה בדעתו, למעשה חש הקלה כשהבין שהאמת על מעלליו נודעה באורח מסתורי לגולן, והוא לא יאלץ לספר לו למה הוא עוזב.

"אני נורא מצטער גולן." אמר, וכאילו רק עכשיו קלט סוף סוף מה עולל נצבט ליבו בחזהו מעומס רגשות אשמה ובושה. "סליחה, אני ממש מצטער שעשיתי לך את זה, לא התכוונתי, אבל זה פשוט קרה." אמר בפשטות והשפיל מבט כמצפה לגזר דינו.

"בסדר, כמו שאמרת, דברים כאלה קורים." פלט גולן ביובש, והפנה אליו את גבו, "אני יוצא עכשיו לפגוש את זוהר והכלבים, נשאיר אותם אצל דנה ואחר כך נלך לאכול פיצה. יש לך בערך שעתיים לארוז את כל החפצים שלך ולעוף לי מהחיים. עד שאני חוזר אני לא רוצה למצוא פה לא אותך, ולא את הדברים שלך."

"בסדר, ומה עם פנדה? אתה רוצה שאני אקח גם אותה?"

"לא, הייתי מעדיף שתשאיר אותה אצלי, אלא אם כן אתה מתעקש ויש לך תנאים להחזיק אותה." קולו הנוקשה של גולן התרכך קמעה, אבל הוא המשיך לעמוד בגבו אליו, "אתה יודע בכלל לאן אתה הולך?"

"כן, אני יודע, אבל לצערי אין שם תנאים כל כך טובים בשבילה, עדיף שהיא תישאר אצלך."

"גם אני חושב ככה." גולן סובב את ראשו והביט בו מעבר לכתפו, "שיהיו לך חיים נחמדים קובי." אמר, פתח את הדלת והסתלק, סוגר אותה בעדינות אחריו.

"גם לך גולן." ענה קובי המבויש לדלת הסגורה מאחורי גבו של גולן, והתחיל לארוז בחיפזון את חפציו.

כמה דקות אחרי לכתו של גולן נכנסה דנה חרש לדירתו ושאלה את קובי אם הוא זקוק לעזרה.

"כן, תודה." השיב קובי באסירות תודה, "משום מה היום הכל נופל לי מהידיים." התאונן והניח לדנה לארוז את בגדיו בשתי מזוודות גדולות, "תגידי, את מכירה מישהו שיסכים להסיע אותי ואת כל הפקלאות שלי היום לתל אביב?" שאל בחוסר אונים.

"למזלך דווקא כן." השיבה דנה בקול מעודד, "אחד הספקים שלי נוסע הערב לתל אביב עם הפז'ו שלו, ואני בטוחה שתמורת כמה מאות ₪ הוא לא רק יסכים להסיע אותך ואת החפצים שלך אלא אפילו יעזור לך להעלות אותם לדירה של המרוקאי המצויד הזה, שכחתי מה שמו, שהיית איתו במילואים, אני מניחה שאתה נוסע אליו, אני צודקת?"

"כן, אבל איך את יודעת עליו?" הזדעזע קובי.

"אתה מכיר את ראמי, המלצר החדש שלי? אז מסתבר שהאקס שלו עשה איתכם מילואים. האקס הזה, הוא גם דרוזי כמו ראמי, אבל הוא מעדיף לברוח מהמשפחה שלו, ולחיות בתל אביב, אני חושבת שרוב המכרים שלו אפילו לא יודעים שהוא לא יהודי, בכל אופן, הוא סיפר לראמי, שסיפר לי ואל תראה מודאג כל כך, הוא לא נכנס לפרטים מדויקים, רק סיפר שהייתם צמודים במשך כל המילואים, וישנתם יחד כל לילה, אבל הוא בטוח שחוץ ממנו ומעוד שני הומואים אף אחד לא באמת הבין מה קרה בינך לבינו."

"חבל שהלכת וסיפרת הכל לגולן." ניסה קובי להפיל על דנה חלק ממשא האשמה הכבד שרבץ על כתפיו.

"ככה אתה מכיר אותי? לא סיפרתי לו כלום." מחתה דנה, "אבל אולי טעיתי כשסיפרתי את זה למיכל, מצד שני אני תמיד מספרת לה הכל, והיא לי... ודווקא ביקשתי שלא תגלה כלום לגולן, אבל הכל הסתבך כשהיא חזרה מההפלגה עם יורם..."

"מי זה יורם?"

"נו, העורך דין, יורם גולדנבלום שנעשה הבן זוג שלה... אתה יודע שהוא התאהב בה ממבט ראשון וזמם עליה עוד כשהם באו למשרד שלו לעשות חוזה? בגלל זה הוא נרשם להפלגה הזו, רק כדי להיפגש אתה לבד ולנסות לשכנע אותה לוותר על כל העניין עם גולן ולהביא את הילד איתו. אני, האמת, לא כל כך התרשמתי ממנו, אבל משום מה מיכל נדלקה עליו, והחליטה שלטובת הילד עדיף שההורים שלו יהיו נשואים ויגורו יחד, מה שאגב תמיד טענתי, לי היא אף פעם לא הקשיבה, אבל ברגע שגבר בא ואומר לה את זה, ומוסיף טבעת... טוב, עכשיו זה כבר לא חשוב. היא חזרה שלשום מההפלגה, ומיד הודיעה לגולן שהחוזה מבוטל ושימצא לו מישהי אחרת להביא אתה ילד, וגם הסבירה למה. הוא כמובן כעס ורב איתה, ואמר לה שהיא בוגדת, וכשהיא ניסתה להתגונן מהטענה נפלט לה איכשהו שלא היא הבוגדת, מי שבוגד זה אתה..." דנה נאנחה, "זה היה מאוד לא במקום ומיותר לגמרי, ואני יודעת שהיא התחרטה מיד אחרי שהיא סיפרה לו, אבל מה לעשות, מילים שנאמרו אי אפשר להחזיר חזרה."

"לא, אי אפשר." הסכים קובי בעצב, מתבונן בדנה שדחסה ברוב תבונה את כל מלתחת הקיץ שלו למזוודה הקטנה, ועכשיו עברה לגדולה, מקפלת לתוכה את בגדי החורף שלו.

"אתה יודע שהביסמוט הזה, ככה מספר רפי, האקס של ראמי, הוא אחד הרווקים הכי מבוקשים ומצליחים בתל אביב, יש לו שני פאבים, מועדון לילה ורשת של חדרי כושר, איך תפסת לך דג עשיר כזה?"

"לא יודע, בכלל לא ידעתי שהוא כזה עשיר, והאמת היא שהוא תפס אותי." 

"בסדר, עזוב עכשיו את עניין הכסף, כסף בא וכסף הולך, השאלה היא אם אתה אוהב אותו."

"כן." הנהן קובי, "אני אוהב כמובן גם את גולן, אבל את עוז אני אוהב בצורה לגמרי אחרת, ו... אהה... טוב, זהו, אני פשוט אוהב אותו, והוא אותי."

"אני מניחה שעוז זה השם הפרטי של ביסמוט?" שיערה דנה בנימוס, שלפה את הנייד שלה, התקשרה למישהו בשם ששי, ושאלה אם הוא יכול לעבור אצלה בבית כדי להסיע לתל אביב מישהו עם כמה מזוודות, וכן, בטח שהוא ישלם, איזה שאלה? לא, היא לא מוכנה לשמוע שזה בחינם גם אם זה בשביל מכר שלה.

ששי הופיע אחרי כמה דקות עם טנדר פז'ו מרווח, ועזר בחפץ לב לקובי להעמיס את חפציו לרכב, אחר כך התיישב במושב הנהג וצפה בסקרנות בפרידה של דנה וקובי. הוא לחץ את ידה והודה לה, היא חיבקה אותו ונישקה אותו על לחיו. הוא ביקש ממנה שתמסור דרישת שלום לזוהר ולמיכל, שתשמור על גולן ועל פנדה, ותתנצל בשמו בפני מנהלת ביתה הספר. היא הבטיחה לו שיהיה בסדר, והיא כבר תדבר עם המנהלת ותסביר לה שהוא נאלץ להתפטר בגלל משבר משפחתי לא צפוי, וביקשה שלא ידאג, הכל יהיה בסדר גמור, איחלה לו חיים טובים ושילחה אותו לדרכו.

אחר כך התקשרה לראמי, המלצר שלה, ושאלה אותו אם יש לו את הטלפון של החברה הלסבית של דניס, האקס הבלונדיני החמוד שלו, זו שסיפרה שהיא רוצה נורא להביא ילד עם הומו אבל לא מוצאת אף אחד כי כיום כולם רוצים להביא ילד דרך פונדקאית מהודו.

"לא, אני לא יודע את הטלפון של החברה שלו, אבל מחר דניס קופץ לבקר אותי בבית קפה, ואז אני אוכל לשאול אותו."

"באמת? באיזה שעה הוא מגיע? ואגב, ידוע לך אם יש לו מישהו, או שהוא עדיין מחפש?" תהתה דנה, וחייכה בשביעות רצון כשראמי סיפר שלא, אין לדניס החמוד אף אחד עדיין, וזה באמת חבל כי הוא בחור כזה מתוק ששונא סטוצים, וממש רוצה להיות שוב בזוגיות, אולי יש לך מישהו בשבילו?