ב. אם אלה החיים

ובמופלא ממך אל תחקור

בצהרים קיבל גולן מסרון מתוק מראמי שהתנצל שהסתלק מוקדם, כתב לו שהוא נהנה מאוד הלילה, ושהוא משתוקק לפגוש אותו שוב, הבטיח לבקר מחר בערב, וחתם בציור קטן של לב. גולן חייך, ענה לו שגם הוא נהנה, והוא מחכה בשמחה לעוד פגישה, שמר את המסרון בזיכרון של הנייד שלו, והמשיך בעבודתו כרגיל. בערב, אחרי שחזר מהטיול עם הכלבים, האכיל את זוהר, עזר לו עם השיעורים, ושלח אותו להתקלח ולישון צלצל פתאום הטלפון הקווי בביתו. על הקו הייתה אישה מתוחה שדיברה עברית רהוטה במבטא ערבי והזדהתה כאמל - אשתו של ראמי.

"מה שלומך?" האיר לה גולן פנים, "במה אפשר לעזור לך?"

"אני רוצה... סליחה שאני שואלת, אני יודעת שמאוחר, אבל אני צריכה..."

"כן." עודד אותה גולן בחביבות, "מה את צריכה?"

"אני צריכה לדעת אם ראמי אצלך."

"לא, מצטער, לא ראיתי אותו כל היום, ניסית להתקשר אליו לנייד?"

היא נאנחה, "כן, אבל..." דלת נטרקה במרחק, והיא צעקה משהו בערבית וסגרה.

מופתע, אבל עדיין לא מודאג ניסה גולן להתקשר לראמי ולא הצליח, הטלפון היה מנותק. הוא משך בכתפיו, אמר לעצמו שזה סתם תקלה, או אי הבנה, ונכנס להתקלח. הנייד שלו צרצר בדיוק כשעמד במקלחת, נוטף מים וניגב את שערו. גולן השליך את המגבת והסתער לעברו, "ראמי!" צעק, אבל זה לא היה הוא אלא אישה אחרת, גם היא בעלת מבטא ערבי, שהציגה את עצמה כסוהא, ובישרה לו בקול מרוסק מצער שראמי נפגע בתאונת דרכים ונהרג.

"נהרג? ראמי? אבל... אבל... תאונת דרכים? מה פתאום? אני לא מבין!" צעק גולן, מבולבל ונסער, "איך זה יכול להיות? ראמי הנהג הכי זהיר בעולם, מה פתאום תאונת דרכים? איך זה קרה?"

"אף אחד לא יודע, המכונית הידרדרה מהכביש בדרך לגמלא ונמעכה לגמרי, מצאו אותו ואת החבר שלו זרוקים לידה, הם עפו מהמכונית כי הם לא חגרו חגורות."

"זה לא יכול להיות!" צעק גולן, "ראמי תמיד חגר חגורה, תמיד! אין מצב שהוא נהג בלי לחגור את עצמו."

"עובדה שהוא לא היה חגור." ענתה סוהא בשלווה מקפיאת דם, "ואגב החוקר ממשטרת התנועה אמר שהוא לא היה הנהג."

"לא? אז מי היה הנהג?"

"אחד בשם רפיק, חבר וותיק שלו, זו באמת טרגדיה, הוא גר שנים בתל אביב ודווקא אחרי שהוא חזר סוף סוף, הוא נהרג בתאונת דרכים ולקח איתו גם את ראמי."

"אתה יודע שגם אצל הדרוזים יושבים מין שבעה?" אמרה אפרת, "מה דעתך ללכת לניחום אבלים אצל ההורים של ראמי?"

"דעתי שלא." השיב גולן, "אין לי כוח להסביר להם מה הקשר שלי אליו, והאמת שאין לי מושג איפה בדיוק בכפר הם גרים."

"או. קי. שיהיה, אני בטוחה שלא תהיה לך בעיה למצוא את הבית שלהם, או שלו, אבל איך שאתה רוצה." ויתרה אפרת ובכל זאת לא יכלה להניח לנושא, "תגיד, למה לא הלכת לפחות ללוויה?"

גולן משך בכתפיו, "לא אוהב לוויות, בטח לא של דרוזים, לפחות בלוויה יהודית אני יודע מה לעשות, אבל מה עושים בלוויה דרוזית? איך מתנהגים? אין לי מושג, ובכלל, מה הטעם? הוא מת ושום דבר לא יחזיר אותו לחיים."

"נכון, אבל..." היא נאנחה, "אני מצטערת שאני מציקה לך, אבל אתה נראה כל כך אומלל, אני בסך הכל מנסה לחשוב איך להקל עליך."

"אם ככה מה דעתך לתת לי עוד קצת בירה?"

"אתה לא חושב ששתית מספיק?"

"את צודקת, מספיק עם הבירה המשעממת הזאת, בואי נוסיף לה קצת וודקה." גיחך גולן, הביא מהמקפיא בקבוק וודקה ומזג מעט ממנה לכוס הבירה שלו. "הנה," לגם לגימה הגונה, "ככה הרבה יותר טוב, אם רק היה לי משהו לעשן הייתי מסדר לעצמי לגמרי את הראש."

אפרת עיוותה את פניה בתיעוב, "אולי די עם זה, תקום מחר עם הנגאובר קטלני, ואל תשכח שיש לך ילד בבית, ושמחר אתה צריך לקום לעבודה."

"אני יודע, אל תהיה קרצייה." רטן גולן בטון גועלי.

"בסדר, אני לא אהיה." קמה אפרת הנעלבת מהכורסה, "אני הולכת לישון, לילה טוב." פנתה לצאת.

"נו, די אפרת, מספיק, אל תהיי כזו פולניה, לא התכוונתי להעליב אותך." אחז גולן בזרועה, משך אותה אליו והושיב אותה, כמעט בעל כורחה, על הספה לצידו.

"אהה... אז קרציה זה אצלך כינוי חיבה?" רטנה אפרת במורת רוח, אבל נשארה לשבת, כתפה נסמכת לכתפו.

"אני מתנצל, סליחה, את ממש לא קרצייה, את בחורה נהדרת וחברה טובה, וכמה שאני מכיר אותך יותר ככה אני מצטער יותר שאני הומו דפוק." התוודה גולן בכובד ראש שתוי, וכרך את זרועו סביב מותניה הרכים, "יש לך ריח כל כך טוב..." גנח, והניח את ראשו על כתפה, "ואת כל כך מתוקה ונעימה..." השתפך, מתרפק עליה, ואם לא היה שתוי כל כך היה חש ברעד החולף בגופה.

"גם אני מצטערת, אין לך מושג עד כמה." מלמלה אפרת חרש, ונשענה לאחור עד שהייתה שרועה מלא קומתה הקטנה על הספה, ראשה על מסעד אחד של הספה, רגליה על השני, וגולן שכוב לצידה, ראשו על חזה וגופו צמוד לגופה.

"את מצטערת שאני דפוק או שאני הומו?" מלמל לתוך צווארה, מחכך את לחיו כנגד עורה החלק והמבושם.

"יחסית לרוב הגברים שאני מכירה אתה בכלל לא דפוק, אבל נורא חבל שאתה הומו." הברישה אפרת את שערו המתולתל באצבעותיה, ונישקה על מצחו, "נורא נורא חבל, ועכשיו אני חייבת..." ניסתה להתרומם לישיבה.

"לא, אל תלכי בבקשה, אני לא רוצה לישון לבד, תישארי איתי אפרתי, בבקשה." ביקש גולן, התיישב גם הוא, הצמיד אותה אליו ופיזר נשיקות קטנות ועדינות על כתפה החשופה.

"אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב גולן." רחשה אפרת ברוך, וליטפה בחמדה את לחיו הזיפית, "אתה נורא מתוק, אבל לדעתי עדיף שאני..."

"לא, לא עדיף." קם גולן בפתאומיות, הרים אותה בזרועותיו ונשא אותה לחדר השינה שלו.

"גולן מספיק, די, אל תהיה טמבל." מחתה אפרת קלושות, כיוצאת ידי חובה בעודה מתענגת על כל רגע, שמחה בסתר ליבה שלבשה את תחתוני התחרה החדשים, ושהתעקשה והצליחה להיפטר מחמשת הק"ג המיותרים שדבקו בה בחורף.

"אל תכעסי, אני רק רוצה לישון אתך, אני שונא לישון לבד, ואת כל כך חמודה ונעימה... בבקשה אפרתוש..." הניח אותה גולן בעדינות על מיטתו, "את מסכימה?" הביט בעיניה במבט מתחנן שהמיס את ליבה.

"כן." לחשה אפרת, ואז העזה וליטפה בקצות אצבעותיה את עורפו, מתענגת על הצמרמורת שהצליח מגעה להעביר בגבו.

"עוד, אל תפסיקי." דרש גולן ונשכב עליה, חזהו הרחב מועך את שדיה, ראשו שעון על כתפה, ואגן ירכיו לחוץ אל ירכיה. היא המשיכה ללטף, חשה, מופתעת, שמגעה מעורר ומעודד בליטה קשה ומשמחת לב בשיפולי בטנו, בליטה שהוא הידק בתנועה קלילה, כמעט לא רצונית, אל צידי גופה.

"יכול להיות שאתה קצת פחות הומו ממה שנדמה לך, או שזה רק הוודקה שמשמחת אותך?" העזה לשאול, מעמידה פנים שהיא משועשעת מהמצב אם כי מצב רוחה לא היה מבודח כלל. ליבה הלם בעוז, מחיש את מרוץ הדם בגופה הדרוך והמייחל למגעו.

"ששש... ובמופלא ממך לא כדאי לחקור." לחש גולן לאוזנה, והצמיד את פיו לפיה.

כמה שבועות אחרי אותו לילה מופלא, כשבהתה מוקסמת ונחרדת בשני הפסים שהסתמנו, ברורים ועזים על המקל של בדיקת ההיריון, ניסתה אפרת לשחזר מה בדיוק קרה אחרי הנשיקה ההיא, הנשיקה הראשונה שלהם, וכל מה שזכרה היה שמיד אחרי שהתנשקו בגדיהם כאילו התעופפו מעליהם בדרך פלא, ושניהם נשארו צמודים, פה אל פה, ובטן אל בטן, ערומים ולהוטים, מניחים לגופם להוביל אותם בלי מחשבה על קונדומים, או על העתיד, ואחרי שרוו עונג, הנאה ונחמה אחד מהשנייה התכרבלו בתנוחת כפיות ונרדמו.

זוהר העיר אותם למחרת בבוקר בדפיקה על הדלת, ולפני שהספיקו להתעשת נכנס, ראה את שניהם ערומים במיטה, הסמיק, אמר סליחה וברח החוצה. "לך תדבר איתו." האיצה אפרת בגולן, וחמקה לשירותים, מלקטת את בגדיה בדרך.

גולן נאנח, שפשף את רקותיו הכואבות, לבש את תחתוניו שהתגוללו על הרצפה ויצא למטבח, שם עמד זוהר והכין לעצמו כריך מקוטג' ומריבה. "עכשיו תוסיף מלפפון חמוץ וזה יהיה מושלם." התבדח גולן.

"לא מצחיק." הזעיף זוהר את פניו הבהירים, המנומשים, "חשבתי שאתה... שאתה בקטע של בנים, אז מה פתאום?"

"קטע של בנים?" השתומם גולן, "איפה שמעת את זה? בטח לא בבית הספר."

"נו, די גולן! אני כבר לא ילד, ואני לא טיפש, ואל תנסה לספר לי שרק ישנתם יחד, ראיתי שהיית ערומים לגמרי." איבד הנער את סבלנותו.

"נו, כן, היה די חם הלילה ו..." החל גולן להתפתל ולתרץ תירוצים.

"גולן!" זעם זוהר, "די כבר עם הקשקוש הזה." דרש, ולרגע לבשו פניו הילדותיים עדיין את המבע שיהיה עליהם כשיהפוך לגבר.

"בסדר." נכנע גולן, "רק תמזוג לי קפה קודם, ועזוב סוכרזית, אני צריך אנרגיות כדי להתעורר."

זוהר הגיש לו נס קפה עם חלב, ובחש לתוכו שתי כפיות סוכר, "יש לך ריח משונה." העיר וקימט את אפו בסלידה.

"כן, תלמד לקח, זה מה שקורה למי שהולך לישון עם בירה, וודקה ואישה, הוא קם עם ריח משונה וכאב ראש."

"אתה אוהב את אפרת?" שאל זוהר בפשטות ילדותית והתיישב מולו.

"בטח, איך אפשר לא לאהוב בחורה נהדרת וחמודה כמוה, אני רק מקווה שגם היא אוהבת אותי."

"בטח שכן, כל אחד יכול לראות שהיא אוהבת אותך." פסק זוהר והמשיך להקשות, "אתה אוהב אותה כמו שאהבת את ראמי?"

"מי אמר לך ש... לא חשוב, ראמי מת."

"אני יודע, סלים שלומד איתי? זה שאחיו הגדול עובד במסעדה בשטיפת כלים, אמר שאחיו סיפר לו שרפיק בא לבקר את ראמי במסעדה, שהם רבו וצעקו עד שחמודי, הבעל בית, ביקש מהם ללכת לדבר בחוץ, והם נכנסו למכונית של רפיק ונסעו, ולא חזרו יותר."

"זה מה שסלים מספר? הוא יודע גם במקרה על מה הם רבו?"

זוהר הניד בראשו לשלילה, "לא יודע, לא שאלתי אותו, זה חשוב?"

"אם זה חשוב..." תהה גולן בינו לבין עצמו, "לא חמוד, עכשיו זה כבר לא חשוב." החליט ונאנח, "לקחת חולצת התעמלות? יש לך מים לשתייה? יופי, תוסיף לך תפוח לסנדוויץ', אתה לא אוכל מספיק פירות, ועכשיו לך כבר או שתאחר."

זוהר מילא לעצמו מים בקבוק פלסטיק קטן, הוסיף תפוח לשקית האוכל שלו, פלט להתראות חטוף לעבר אפרת שנכנסה חרש למטבח, ורץ לבית הספר.

"הכל בסדר?" שאל גולן את אפרת, "רוצה קפה?"

"כן, בבקשה, איך הראש שלך?"

"אני אשאר בחיים, מתי את צריכה להיות במשרד?"

"בעוד חצי שעה." לגמה אפרת מהקפה שלה וקמה, "אני חייבת לקפוץ הביתה ולהתארגן קודם, נתראה בערב?" לכסנה אליו מבט מהוסס.

"כן, בטח." אמר גולן וקם, נבוך מעט, הם הביטו זה בזו בשתיקה, ואז רכן גולן לעברה של אפרת ושתל נשיקה עדינה על פיה, "אני אתקשר אליך בצהרים." הבטיח.

"בסדר, בכיף, ביי גולן."

"ביי חמודה."

"תראה." הגישה אפרת לגולן את מקל הפלסטיק שניגבה קודם בזהירות בנגבון לח, "מה אתה רואה?"

הוא הביט בחפץ הקטן בפליאה, "מה זה? מין מדחום משוכלל? איפה המספרים?" תהה בתמימות.

"אין מספרים, טמבל, יש פסים."

"פסים?"

"כן, שניים. זה אומר שאני בהריון."

"מי בהיריון?" פלש זוהר למטבח, "איפה הכריך שלי? לא, אני לא רוצה את הריבה הכתומה הזאת, היא חמוצה, אני רוצה את הריבה האדומה."

"אני כבר מכינה לך חמוד, אל תתעצבן, רוצה בננה או תפוח?"

"גם וגם, אז מי בהריון?" הביט זוהר סביבו.

"זוהר, תפעיל את הראש שלך." אמר גולן, מעט בגסות, "מי נראה לך שיכול להיות פה בהיריון? אני? פיסטוק? פנדה?" גער.

"פנדה גם בת, למה היא לא יכולה להיות בהיריון?" התגונן זוהר, פגוע מעט.

"כי היא עברה עיקור, שכחת? היחידה שיכולה להיות פה בהיריון זו אפרת."

"או. קיי. אז למה אתה מתעצבן? הרי היא לא נכנסה להיריון מרוח הקודש, מזל טוב אבל'ה." גיחך זוהר, ונישק את לחיה של אפרת, "וגם לך אימל'ה, ביי לכם אנשים." הצהיר בעליצות, ודהר החוצה, תרמילו מקפץ על גבו.

"אפרת..." התחיל גולן להגיד, אבל היא נחפזה להניח את ידה על פיו, "שתוק רגע, אני לא רוצה ממך כלום, לא כסף ולא שום דבר אחר, אפילו לא שתודה שאתה האבא, אני אעזוב את קצרין אם תרצה, רק אל תבקש ממני לעשות הפלה."

גולן נד בראשו בפליאה, "הפלה? חשבתי שהורמונים של היריון זו סתם אגדה אורבנית, אבל לא, את רק חמש דקות בהיריון וכבר ירדת מהפסים."

עיניה של אפרת התמלאו דמעות, "ואני חשבתי שהומואים הם גברים עדינים ורגישים, אבל לא, מסתבר שהם מגעילים בדיוק כמו כל שאר הגברים."

"לא נכון, אני רגיש ועדין, ואפילו ספונטני, אבל מה אני יכול לעשות אם את מדברת שטויות?"

"מי? אני?" התחילה אפרת לבכות, "למה שטויות? אני בסך הכל רוצה..."

"את מוכנה לשתוק רגע ולתת לי להציע לך נישואים בשקט, תספרי לי מה את רוצה אחרי שנקבע תאריך, בסדר?"

"נישואים? אתה רוצה להתחתן איתי?" החלה אפרת להתייפח, "למה?"

"מה למה? כי... כי אנחנו בין כה וכה יחד כל הזמן, וכי את בהיריון ממני, זה למה."

"אבל אתה הומו."

"נו, אז? ואת עורכת דין, אז מה?"

אפרת מחתה את דמעותיה, עוברת באחת מבכי לצחוק, "אל תהיה אידיוט, אתה יודע למה אני מתכוונת."

"כן, אני יודע חמודה, אני הומו ואת בהיריון, זה אומר שלא יהיו לנו חיי מין מסעירים במיוחד, בטח לא בעשר השנים הבאות, אבל תסתכלי סביבך, לאף אחד מהזוגות שמגדלים ילדים קטנים אין חיי מין ששווה להישאר ער בגללם, ובכל זאת הם נשארים יחד, והם אפילו מאושרים פה ושם, במיוחד אחרי שהילדים נרדמים."

"ומה יהיה אחר כך? אחרי שהילדים יגדלו? ומה יהיה אם נורא יתחשק לך סקס עם גבר?"

"אל תדאגי, אני כבר אמצא לי איזה סידור, ואני מבטיח לא לעשות לך בושות, ולא להדביק אותך בשום דבר, וגם את, אם תרצי, מוזמנת לעשות אותו דבר."

"אני לא חושבת שזה יקרה, כמו שבטח שמת לב סקס לא ממש עושה לי את זה, זאת אומרת, אני ממש אוהבת לישון אתך, וגם... לפעמים... אתה יודע, אבל... זאת אומרת... אני קודם אימא, ואולי גם עורכת דין מאשר חובבת סקס."

"כן, שמתי לב, אבל אם זה ישתנה יום אחד אל תתביישי לספר לי."

"בסדר, עשינו עסק. אז על איזה חתונה חשבת בדיוק?"

"האמת שעוד לא חשבתי, אבל בכל מקרה כדאי שלא נדחה אותה ליותר מידי זמן, לא נעים להביך את הרב."

"בסדר מבחינתי, אם כי אין לי שום בעיה להביך רבנים." צחקקה אפרת, ואז העיפה מבט בשעון ונבהלה, "אוי, נורא מאוחר, אני חייבת לטוס לעבודה, להתראות בערב חמוד."

"להתראות חמודה."

מהפך

"אני לא מאמין, אתה מתכוון לעשות את זה שוב?" לטש בו יורם מבט שחציו פליאה וחציו שעשוע.

"לעשות מה? להתחתן? כן, אני יודע שזה קצת מוזר, אבל ככה יצא, אפרת בהיריון ושנינו החלטנו שעדיף שנתחתן."

"בהיריון? אז לזה היא התכוונה שיש לה סיבה טובה להתחתן אתך?" נד יורם בראשו, "אבל גולן, למרות ההיריון המפתיע הזה, ושים לב שאני מתאפק ולא שואל איך בדיוק זה קרה, אבל מאחר ועד היום תמיד הצגת את עצמך כהומו..." הוא השתתק לרגע, מגשש אחרי חוט מחשבתו שנשמט, "היא בהיריון ממך?" חקר.

"כן, ממני." אישר גולן באיפוק, מזכיר לעצמו שיורם נמצא בצד שלו, הוא חוקר אותו כי הוא עורך הדין שלו וידידו, ולא סתם נודניק שמחטט ומציק, ולכן עליו לשמור על איפוק ולענות לשאלותיו בסבלנות.

"בסדר, מזל טוב לשניכם, ובכל זאת, אתה בטח יודע שכיום לא חייבים להתחתן בגלל סיבה כזאת, לא מספיק שתכיר באבהות שלך ותשלם לה מזונות על הילד?"

"לא, ממש לא מספיק, אני רוצה להיות אבא שלו באמת, לגדל אותו או אותה כמו אבא אמיתי."

"יפה מאוד מצדך, אבל אתה יכול לעשות את כל זה גם בלי חתונה, הרי אתם לא באמת זוג, או שאולי אני טועה?" צמצם יורם מבט חשדני לעבר גולן שהתחיל להצטער על גילוי ליבו.

"אהה... אני לא יודע יורם, אני רק יודע שקרה לנו, לאפרת ולי, נס נהדר, לא תכננו את זה, אבל איכשהו, בלי שהתכוונו עומד להיוולד לנו ילד, וזו לדעתי סיבה טובה מספיק להתחתן."

"או. קיי. נכון לעכשיו זו סיבה די טובה, אבל מה יהיה בעוד כמה שנים, אחרי שתירגעו מהנס שייוולד לכם? להיות הורה זה עניין מאוד משמעותי, אבל יש עוד דברים בחיים, זוגיות, אהבה, סקס? אפרת בטח תרצה לחוות את כל הדברים האלה, וזה לא יקרה כל זמן שהיא נשואה לך, או שאולי אני טועה וחלק מהנס שקרה לך זה שפתאום נעשית סטרייט?" תהה יורם ושמץ קל של לגלוג הסתנן לקולו.

"לא יודע, אולי, עובדה שהכנסתי אותה להיריון." התריס גולן בעצבנות.

"אתה מוכן לספר לי איך זה קרה?" התרכך קולו של יורם והוא רכן לעבר גולן כמזמין אותו לשיחת נפש.

"מה זאת אומרת איך זה קרה?" גיחך גולן, מסרב להזמנה לשפוך את ליבו בפני עורך דינו, "אתה רוצה שאני אסביר לך איך תינוקות באים לעולם?"

"אתה יודע למה אני מתכוון." נעלב יורם, "אני בהחלט יודע איך עושים תינוקות, עשיתי שניים בעצמי, אבל קודם נפגשתי עם האימא שלהם, התאהבתי בה והיא בי, התינוקות באו רק אחרי שעמדנו מתחת לחופה ו..." הוא החווה בידיו תנועה של קוצר רוח, "די כבר עם הקשקוש החינוכי הזה גולן." חתך, "עד היום הלכת למיטה רק עם גברים, אז מה פתאום... ומילא התפלק לך פעם אחת סקס עם אישה, זה קורה כנראה אפילו להומואים, אבל זו לא סיבה להתחתן, לא אצל סטרייטים, ובטח לא אצל הומו שעד היום העדיף גברים, או שאולי עשית פתאום מהפך ואתה כבר לא הומו?" זקף לעומת גולן מבט חודר מבעד למשקפיו.

"אני עדיין הומו, אבל כן, מסתבר שעשיתי מהפך." השיב גולן לאיטו, מגבש את רעיונותיו תוך כדי דיבור, וכדי להרוויח זמן הציע קפה, או אולי מיץ? יש עוגיות מצוינות.

יורם הסכים למיץ ועוגיות, ואחרי שלגם ונגס ושיבח שב ושאל בדבר המהפך שעבר על גולן שבינתיים הכין תשובה סדורה שתסביר את השינוי שעבר עליו. "תמיד רציתי להיות אבא, אתה יודע את זה, וזו אגב אחת הסיבות העיקריות לעניין החתונה שלי עם דנה, אבל עם כל האהבה שלי לזוהר הוא לא באמת הבן שלי, רציתי ילד משלי. נכון, רציתי גם אהבה וזוגיות, אבל הקטע הזה השתבש לי כל פעם מחדש, כל אחד מהאקסים שלי עזב בסוף, ואפילו ראמי שבסוף חזר... ואם כבר מדברים עליו, אני לא אתפלא אם התאונה הזאת הייתה בעצם רצח והתאבדות. רפיק, האקס שלו, קינא ואיים עליו, וכנראה שאחרי שחזרנו הוא גם ביצע. סיפרו לי שהם רבו לפני שנסעו יחד בפעם האחרונה..." הוא נאנח, "אחרי שראמי מת הבנתי סוף סוף שאני צריך לשנות כיוון, תגיד, מי אמר שזה שיגעון לעשות אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות?"

"נדמה לי שאיינשטיין, אבל אל תתפוס אותי במילה."

"טוב, לא משנה מי אמר את זה, אבל הוא צדק. הגיע הזמן שאני אבין שאני מעולם לא אצליח להקים משפחה עם גבר, הקשרים שלי עם גברים מוצלחים רק מבחינת הסקס, אבל לא מעבר לזה. כדי לגדל ילד יחד צריך יותר מסקס מעולה, צריך משפחה וזוגיות יציבה, ואת זה אפשר לעשות רק עם אישה."

"אבל יש הומואים שמגדלים יחד ילד." העיר יורם בספקנות.

"אולי, אבל לי זה לא הצליח עד כה, ופשוט נמאס לי לנסות, אני כבר בן שלושים פלוס, עד איזה גיל אני אחכה לגבר הנכון? אין לי סבלנות יותר, אני רוצה להיות אבא צעיר, מה הטעם להפוך לאבא בגיל מבוגר שלא יכול לרוץ אחרי הילד?"

"אני מבין גולן, וכאבא טרי אני הראשון שיגיד לך שצריך הרבה כוחות בשביל לגדל ילדים, ובשנים הראשונות הם באמת שואבים ממך את כל האנרגיות, אבל מה יקרה אתכם אחר כך?"

"אחרי מה?"

"אחרי שהילדים יגדלו קצת, הם לא נשארים תמיד תינוקות, עם הזמן הם כבר לא צריכים אותך כל הזמן ופתאום אתה מוצא את עצמך לבד עם אישה שבאיזה שלב תיזכר שהיא לא רק אימא אלא גם אישה, ואולי אפילו תרצה גם סקס, ומה אז?"

גולן משך בכתפיו, "לא יודע. נכון לעכשיו זה עוד לא קרה, ואם זה יקרה אז... לא יודע, אולי ויאגרה?"

"אל תדבר שטויות, מה ויאגרה? היא בשביל מבוגרים שלא עומד להם, לא בשביל  בחורים צעירים כמוך. ויאגרה לא תשנה אותך, אתה הומו, ואם תתחתן עם אישה תצטרך בשלב זה או אחר לבגוד בה, אפרת מודעת לזה?"

"כן, בטח. שוחחנו על זה וזה בסדר מבחינתה, וגם אם לה יתחשק פתאום סקס אז היא יודעת שמבחינתי זה בסדר גמור אם היא תמצא לה מישהו ו..."

"אתה יודע שאתה אידיוט?" התקצף יורם, "רק הומו שלא מבין נשים יכול להגיד דבר טיפשי כזה, נראה לך שאישה יכולה לקפוץ למאהב לשעה שעתיים ואחר כך, כאילו כלום, לחזור הביתה, לטפל בילדים וללכת לישון עם הבעל?"

"היא לא חייבת לישון איתי, אין לי שום בעיה שתישן לבד." התגונן גולן שדווקא נהנה לישון עם אפרת. היה לה ריח טוב ועור חלק ורך והוא נהנה להתכרבל איתה מתחת לשמיכה ולהירדם צמוד אליה. היה לו רושם שגם היא אוהבת להתחבק איתו ושאין לה צורך ביותר מליטופים תמימים ועיסויים נעימים של עורפה וכפות רגליה, עיסויים שהוא נהנה להעניק לה.

"גולן, תקשיב לי, אתה הולך לעשות טעות איומה!" הרים יורם את קולו, "הבסיס לנישואים הוא לא חברות, ולא ילדים, ואפילו לא טעם משותף ב... לא יודע במה, הבסיס הוא אהבה ותשוקה של בני הזוג זה לזה, ואת זה אין לכם, ולכן הנישואים שלכם לא יצליחו, ולא משנה כמה שתנסו ותתאמצו, אל תתחתנו כי זה יגמר בגירושים."

"גם נישואים של בני זוג שמתחתנים מתוך אהבה נגמרים בגירושים." שמר גולן על שלוותו, "לנו לפחות אין שום פנטזיות לא מציאותיות, כל אחד יודע בדיוק מה הוא מקבל."

יורם נכנע, "בסדר, אבל אם אתה מתעקש להמשיך עם השטות הזו של חתונה אז לפחות תעשה הסכם לפני נישואים כדי שהרכוש של דנה יישאר של הילד שלה."

"בסדר." הסכים גולן, "אתה מוכן לערוך לנו את ההסכם?"

"כמובן, ועדיין אני חושב שעדיף ש.... עזוב, אני רואה שאין טעם, איפה תעשו את החתונה?"

"לא יודע, עוד לא דיברתי עם אפרת, בכל מקרה זה יהיה טקס קטן וצנוע. לא יותר מעשרים, שלושים איש גג."

אפרת התאכזבה מאוד כשגולן התעקש לא לערוך את החתונה באולם, ונרתע מהצעתה להתחתן בקפה דנה. הוא רצה חתונה צנועה בגינת ביתם, ולא ויתר גם אחרי שאפרת פרצה בבכי והאשימה אותו בקמצנות.

"זו לא קמצנות." מחה, והוסיף בטון מחנך שהעלה את חמתה של אפרת להשחית שעדיף לחסוך כסף בשביל התינוק, "את לא יודעת כמה יקר לגדל ילד? לא חבל להיכנס להוצאות מיותרות על חתונה מפוארת?" הסביר בהיגיון, בטוח שהיא תשתכנע מיד כשתבין את נקודת ההשקפה הבוגרת שלו. הוא טעה ובמקום התנהלות בוגרת ושקולה של שני אנשים נבונים ורגועים הוא קיבל מריבה מכוערת עם אישה עצבנית ונרגזת.

"אהה! אז אתה לא קמצן, אתה פשוט חסכן." הטיחה אפרת בזעף בבעלה המיועד שהמשיך לשמור על שלוותו, מה שהרגיז אותה עוד יותר.

"אין שום דבר רע בחסכנות ובזהירות." השיב לה בקול שקט, "חוץ מזה, אל תשכחי שאצלי זו הפעם השנייה, התחתנתי כבר פעם אחת בחתונה גדולה מידי, זה הספיק לי לכל החיים, אני לא רואה שום טעם להיכנס שוב לכל הבלגנים וההוצאות האלו."

אפרת התפוצצה מזעם, "אבל בשבילי זו פעם ראשונה!" צעקה ורקעה ברגלה על הרצפה - מנהג מגונה שגולן לא סבל אצלה. "לא מספיק שאני מתחתנת עם גבר שלא אוהב אותי ורואה בי רק רחם על שתיים אני גם צריכה לוותר על חתונה יפה?" שאלה בהתמרמרות ועיניה נמלאו דמעות.

"רחם על רגלים? זה מה שאת חושבת שאני רואה בך?" נפגע גולן ודווקא בגלל שהיה משהו מהאמת בטענתה הוא חש פגוע עוד יותר, "ולמה את חושבת שאני לא אוהב אותך? נראה לך שהייתי מתחתן עם אישה שאני שונא?"

"אתה לא שונא אותי, ברור שלא, אבל אתה בטח לא אוהב אותי כמו שבעל אמור לאהוב את אשתו." אמרה אפרת בקול מובס, ונשמטה בעייפות על הספה.

"אפרת..." התיישב גולן לצידה וניסה לחבק אותה, "מה קרה לך פתאום? רק אתמול הכל היה בסדר איתנו איך זה שאנחנו רבים פתאום?"

הוא קיווה שהיא תכחיש ותגיד שמה פתאום? זו בכלל לא מריבה, רק ויכוח קטן ולא חשוב והיא בכלל לא התכוונה, זו סתם עצבנות של לפני החתונה, או אולי הורמונים של אישה בהיריון, וזה כלום ויעבור עד מחר, אבל אפרת רק הדפה את חיבוקו והזדקפה במתיחות, "שוחחתי עם כמה אנשים, חברים שלי, סיפרתי להם על התוכניות שלי וכולם חושבים שאני פסיכית וזה לא ילך."

"למה לא? בגלל שאני הומו?"

אפרת הנהנה, משתמטת ממבטו הפגוע.

"אבל אפרת..." נתקף גולן בהלת פתאום, "עם מי דיברת? עם אחותך?" חקר בעצבנות.

"גם, אבל לא רק... דיברתי עם חבר טוב שלי והוא חושב ש..."

"חבר טוב? את מתכוונת לאקס שלך, לאיתי?"

"לא." האדימו פניה של אפרת, וכל גופה אמר אשמה ומבוכה, "זה מישהו אחר, בחור שהכרתי עוד בצבא, שמו תמיר ופעם חשבתי שאנחנו... שהוא..."

"מה, עוד אקס אחד שלך?" נזעק גולן ופרץ קנאה מטופש ולא הולם הציף אותו, מבלבל את הגיונו ופורע את שיקול דעתו.

"ממש לא, אני דווקא הייתי מעוניינת אבל התברר שהוא בכלל הומו, זה לא משנה, בכל מקרה הוא חבר טוב שלי והוא דואג לי, ולדעתו..." הנייד שלה צלצל והיא עטה עליו בהקלה, "כן? באמת? טוב, רק רגע, חכה שנייה, אני לא לבד עכשיו." נחפזה לצאת החוצה, והמשיכה לנהל את השיחה המסתורית שלה בגינה.

גולן נשאר על הספה, נרגז ומבולבל, מביט דרך החלון על אפרת שדיברה בהתלהבות בנייד, מנידה בראשה ומחייכת בשמחה, ותחושה מעיקה שחלומו להפוך לאבא הולך ונגוז התגנבה חרש לליבו.

אפרת חזרה ושבה לשבת לצידו, "זה היה תמיר, הוא שואל אם אתה מסכים להיפגש איתו מחר."

"מי, אני? למה אני צריך להיפגש איתו בכלל? מה לי ולו?" הסתמר גולן במורת רוח.

"הסברתי לך." קצרה רוחה של אפרת, "הוא חבר טוב שלי, וגם של איתי, והוא חושב ש..."

"הוא חבר של איתי? באמת? ומה דעתו על ההתנהגות של איתי? מה הוא חושב על בחור שעוזב את ארוסתו רגע לפני החתונה?"

אפרת העבירה בחוסר נוחות את משקלה מרגל לרגל, "הוא כמובן מצטער מאוד על ביטול החתונה, מצטער בשבילי וגם בשביל איתי."

"בשביל איתי? למה הוא מצטער בשבילו? הרי הוא קיבל מה שרצה, נהנה, חגג וברח  רגע לפני ששמו לו את השייבה." נהם גולן באנטיפתיות.

פניה של אפרת קמלו נגד עיניו, "ובכל זאת, למרות שאיתי ברח תמיר עדיין חבר שלו ומשתתף בצערו, אולי כי בניגוד אליך הוא בחור מאוד לא שיפוטי עם נשמה ענקית ויכולת הכלה." החזירה לו מנה אחת אפיים.

"יכולת הכלה?" לגלג גולן ברשעות, "הוא נשמע לי מה זה הומו, התמיר הזה שלך."

"נכון, הוא באמת הומו, אבל הוא קודם כל בן אדם ונשמה ואם הוא רק היה מסכים הייתי מתחתנת איתו ברצון, ועושה לו כמה ילדים שהוא רוצה, כי הוא באמת חבר שלי, הוא אוהב אותי." פרשה אפרת כף יד קטנה ושמנמנה על חזה, "אותי, את אפרת." הלמה בדרמאטיות בכף ידה על חזה העגלגל, "ולא את הרחם שלי, ולכן הוא חושב שאני עושה טעות ושאם נתחתן יהיו לנו נישואים אומללים ואני אצטרך לבגוד ולחפש סקס מהצד."

"חשבתי שסקס לא חשוב לך בכלל." מחה גולן.

"הוא לא חשוב לי כסתם סקס, בשבילי סקס זה משהו שמבטא אינטימיות ואהבה ולכן..." היא החוותה בידה תנועת ייאוש, "עזוב, אין לי כוח להסביר לך, אתה בין כה וכה לא תבין."

"בטח שאני אבין, תנסי אותי." ריכך גולן את קולו, וניסה להושיב אותה לצידו, אבל היא סירבה. "לא היום, אני הרוגה מעייפות, וגם אתה נראה לי מחוק לגמרי, שנינו עצבניים ומדברים לא לעניין, בוא נלך לישון ומחר בבוקר נמשיך, בסדר?" רפרפה נשיקה צוננת על לחיו, "אני הולכת לישון בדירה שלי הלילה, ומחר... לילה טוב גולן." והסתלקה.

אחרי שהיא הלכה נשאר גולן ער עוד זמן ממושך, שוכב לבד בחושך, עובר במוחו על פרטי המריבה עם אפרת, נוזף בעצמו על חוסר הטקט שלו, נשבע שיהיה רגיש ופחות אטום בעתיד, ולבסוף נרדם. הוא התעורר למחרת לקול נביחתם הרמה של הכלבים,

מבט מהיר בשעון גילה לו שהוא האריך בשנתו הרבה יותר מידי, והוא נגרר למטבח, מבחין שזוהר כבר לא בבית. על דלפק ארוחת הבוקר מצא כוס קקאו ריקה ודביקה ופתק מזוהר - הלכתי כבר עם הכלבים לטיול, לקחתי אוכל, היום יש לי חוג מבוכים ודרקונים בספריה, אני חוזר אחרי הצהרים עם אימא של עידו, אל תשכח לקנות חלב.

הכלבים המשיכו לנבוח בהיסטריה, וגולן הציץ החוצה וגילה גבר זר עומד ליד השער, מלטף את הכלבים ביד אחת, ומנסה לפתוח אותו ביד השנייה.

"בוקר טוב." קרא אליו הזר, "אתה גולן במקרה?"

"כן, במקרה זה אני." הודה גולן, ונזף בכלבים הרעשניים, "שקט פיסטוק! סתמי כבר פנדה!" גער בכלבים הנרגשים, "מי אתה ואת מי אתה מחפש?" סקר את הזר שהיה גבוה, דק, כחול עיניים ובהיר שער.

"אני תמיר ואני מחפש את אפרת, יש לך מושג איפה היא?"

"ניסית בדירה שלה?" החווה גולן בסנטרו לעבר דירתה של אפרת הצמודה לזו שלו.

"כן, אין תשובה, וגם בנייד שלה אין תשובה למרות שאני שומע אותו דרך הדלת. הנה, תקשיב." הוא שלף סמרטפון דקיק ויקר למראה, לחץ על כפתור ושניהם הקשיבו מודאגים לנעימה של אלינור רגבי שבקעה מהנייד של אפרת המוטל אי שם בדירתה.

"אולי היא ישנה עדיין?" חשב גולן בקול, וליבו התכווץ בדאגת פתאום, "רק רגע, אני מביא את המפתחות לדירה שלה." הוא חש פנימה, תלש את המפתחות של דירתה של אפרת מעל הוו בכניסה ויצא בחיפזון החוצה, פוקד על הכלבים להישאר בחצר.

גולן פתח את הדלת וחש פנימה, תמיר בעקבותיו. "אפרת!" צעק, "איפה את? קומי!" אבל רק ריקנות מהדהדת ענתה לו.

השניים הסתובבו בדירה, סוקרים את כל חדריה, פותחים וסוגרים ארונות, מאששים את מה שחשו ברגע שנכנסו פנימה - אפרת על כל חפציה ובגדיה נעלמה.