ג. אלה החיים

להפתעתו של אהוד שבתיכון היה תלמיד בינוני ביותר והשתעמם מאוד בבית הספר הלימודים דווקא כן מצאו חן בעיניו. הוא נרשם ללימודי הכנה לבגרות, ולמד ארבע פעמים בשבוע בשעות אחרי הצהריים. מיד אחרי העבודה היה נוסע לבית הוריו של דור, אוסף אותו למכוניתו ונוסע איתו למכללה. הלימודים היו מעניינים, ובניגוד לימי התיכון הוא הרגיש שהוא רוכש ידע ומרחיב את השכלתו, ונהנה לקרוא וללמוד ולהכין שיעורי בית.

סמי התלונן קצת שהוא תמיד עסוק ובקושי יש לו זמן, אבל היה גאה בחריצותו ובהישגיו. הוא גם הציע לאהוד עזרה בתשלום על הלימודים, אבל אהוד סירב מיד. הוא סגר את מענק השחרור מהצבא בחשבון חיסכון והשתמש בו לשלם על הלימודים. גם הוריו היו מרוצים מאוד שאהוד עושה משהו עם עצמו סוף סוף, אם כי כמובן לא שכחו לציין שאם הוא היה לומד כמו שצריך כשהיה בתיכון הוא לא היה צריך להתאמץ עכשיו.

רק שכטר החמיץ פנים בגלל לימודיו ודאג מה יהיה אם פתאום תצוץ עבודה דחופה דווקא אחרי הצהריים? אהוד הבטיח שאם יהיה משהו נורא דחוף הוא יאחר ללימודים כדי לא לאכזב אף קליינט, אבל למזלו זה קרה רק פעם אחת, והוא סיים בזריזות והפסיד רק חצי שעה של שיעור אנגלית.

אחרי כמה חודשי לימודים הצליח דור למצוא עבודה בחצי משרה במחסן חלפים של מוסך שהיה שייך למכר של הוריו. "והכי טוב זה שאני אוכל גם לגור שם חינם." גילה בשמחה לאהוד המופתע.

"לגור במוסך?" עיווה אהוד את פניו במיאוס, "השתגעת? אימא שלך בחיים לא תסכים לך דבר כזה."

"אם לא אכפת לך אהוד, אני כבר בן שלושים ואני לא צריך לבקש רשות מאימא שלי." נעלב דור, "וחוץ מזה זה לא ממש במוסך, זה בקרוון ליד, אני אגור שם עם רקסי ושנינו נשגיח בלילה על המוסך, ומה שאני צריך ממך זה שתבוא לעזור לי לסדר את הקרוון ולצבוע אותו."

"אני אשמח מאוד לעזור לך דור, אתה יודע את זה, אבל לגור בקרוון, אתה בטוח? ומה רקסי יעשה כשאתה תהיה בלימודים? לא עדיף שתשאיר אותו אצל ההורים?"

"לא, לא עדיף." ענה דור בתקיפות, "הם קושרים אותו בחצר ולא מרשים לו להיכנס גם כשיש גשם וקר."

"אז הוא ישן במלונה, הוא כלב, זה לא יזיק לו."

"אתה לא מבין כלום בכלבים." התרגז דור שאהב את כלבו אהבת נפש. הוא מצא אותו משוטט ברחוב, ולמורת רוחה של אימו אימץ אותו והתעקש שרקסי - לברדור טוב מזג ושעיר - הוא אחד מבני הבית ועליו לגור עם כולם ולא להיקשר בחצר.

אהוד ציפה לגרוע מכל, אבל הופתע לטובה למראה הקרוון שהיה אמנם קטן למדי, אבל במצב טוב, ועמד בקצה חצר המוסך, חוסה בצילו של ברוש עבות שבוגנוויליה שופעת פרחים סגולים ואדומים טיפסה עד לצמרתו. הוא הקדיש סוף שבוע שלם לצביעת הקרוון, והתקין בו מזגן חדש שהוריו של דור רכשו עבורו. הם ניקו יחד את הקרוון הפעוט שכל גודלו היה שלושים מטר מרובע, וכלל חדר שינה עם מיטת שלושה רבעים מעץ, מטבחון קטן ומקלחת.

בעזרת דור שהיו לו ידיים שמאליות, אבל שפע רצון טוב הצליח אהוד לתקן את הסוכך שהיה מותקן מעל חזיתו של הקרוון, ואחרי שהם גררו כמה משטחי עץ והציבו אותם מתחת לסוכך הצבוע בפסים ירוקים ולבנים נוצרה מעין מרפסת קטנה וחביבה לרווחתו של רקסי, שהשתרע עליה פשוט רגליים וחייך אליהם בשמחה. "תוכל לשים פה שולחן וכיסאות ולנוח לך בצל אחרי שכולם ילכו הביתה." חייך אהוד אל דור והלך להתקלח. המקלחון בקרוון היה קטן, אבל נוח, ואחרי שהתנגב וכרך מגבת סביב מותניו חזר דור לחדר השינה כדי להתלבש. הוא שמט את המגבת והוציא מתיקו תחתונים נקיים, מרוצה שראה את הנולד והביא אתו בגדים להחלפה, וכשהזדקף הופתע לראות את דור עומד בפתח חדר השינה ומביט בו.

"הכל בסדר דורי?" שאל והתחיל להשתחל לתוך התחתונים.

"לא, שום דבר לא בסדר." השיב דור בקול חנוק, התיישב על המיטה וכבש את פניו בכפות ידיו.

"מה קרה?" התיישב אהוד לצידו וכרך יד על כתפיו, "אתה בסדר דורי? מה עובר עליך? נו, מה קרה לך? למה אתה לא מדבר איתי?"

"אני מנסה, אבל אני לא מצליח." לחש דור והרים אליו מבט מעונה, "שיקרתי לך כל כך הרבה זמן אהוד, אם אני אספר לך את האמת אתה תשנא אותי, ואני לא יכול שתשנא אותי, זה יהרוג אותי."

"אני מבטיח לא לשנוא אותך." הרצין אהוד וליטף קלות את לחיו של דור שנרעד ממגעו, "נו, תגיד כבר ונגמור עם זה."

דור נאנח עמוקות והשעין את מצחו על חזהו החשוף של אהוד, "אני אוהב אותך." אמר בפשטות, "אני מאוהב בך כבר המון זמן, זה התחיל עוד כשגרנו יחד, אבל אז הייתי בארון ולא הצלחתי לספר לך, כל כך נבהלתי מזה שאני הומו עד שנכנסתי לדיכאון, ואחר כך פגשת את הסמי הזה, ואחר כך מכרו לנו את הדירה ואז..." הוא החל להתייפח, "אני כל כך אוהב אותך, אבל אני נגעל מעצמי ובא לי להקיא כשאני חושב על סקס, ואני לא יודע מה לעשות כבר, ואם לא רקסי כבר מזמן הייתי מנסה שוב להתאבד."

"אל תעז אפילו לחשוב על התאבדות." אחז אהוד בכתפיו של דור וטלטל אותו קלות, "אני רציני דור, פעם אחת הספיקה, תבטיח לי שבחיים לא תנסה יותר להתאבד."

"בסדר." לחש דור, "אני מבטיח. אתה לא שונא אותי?"

"בטח שלא, אל תהיה טמבל כזה, ולמה אתה מתכוון שסקס מגעיל אותך?"

"לא אמרתי את זה, אמרתי שאני מגעיל את עצמי."

"נכון, אבל אמרת גם שבא לך להקיא כשאתה חושב על סקס, אתה יכול להסביר על מה אתה מדבר? ואגב, ברור לך שאם כולם היו מרגישים ככה המין האנושי היה נכחד."

"נו, ומה רע בזה? מה כל כך טוב במין האנושי?"

"לא הרבה, אבל מאחר ושנינו חלק מהמין הזה אז... נו, די לקשקש שטויות, מה הבעיה שלך עם סקס? וגם אם נגיד שסקס עם גברים דוחה אותך, שזה דווקא משהו שאפשר להבין, מה יש לך נגד סקס עם נשים? שמעתי שזה אמור להיות כיף גדול."

"תלוי למי, גם אלו שצונחים צניחה חופשית טוענים שזה כיף גדול." העווה דור את פניו במיאוס, ושמעתי שיש כאלה שממש נהנים לקפוץ בנג'י, זה אומר שגם אני צריך לנסות את זה?"

"לא חמוד, אתה לא חייב לעשות שום דבר שלא בא לך חוץ מאשר לנשום, ורצוי גם לשתות ולאכול." הצטחק אהוד, ומשועשע חיבק את דור ונישק את מצחו, "התגעגעתי לשיחות אתך חמוד."

"אתה יכול לדבר גם עם החבר שלך."

"נכון, אבל לא ככה," הוא אחז בסנטרו של דור והציץ בעיניו, "תקשיב דור, אין שום חוק שאומר שאתה חייב לעשות סקס, אתה יכול להיות לך נזיר בכיף, אבל אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה?"

"אני לא בטוח בכלום. הפסיכולוג אמר שאני מגבש עדיין את הזהות המינית שלי וזה תהליך קשה כי הזהות המינית שלי מתנגשת עם החִבְרות שלי."

"וואלה? זה מה שהוא אמר? אולי תחליף אותו בפסיכולוג שמדבר עברית פשוטה, כי אני מודה שאין לי מושג למה הוא מתכוון."

"הוא מתכוון לזה שקשה לי להרגיש הומו כי התחנכתי אצל רוסים הומופובים."

"מה זאת אומרת רוסים המופובים?" התקומם אהוד, "מה, כל הרוסים הומופובים? לא יכול להיות, אני דווקא מכיר בחור הומו חמוד אחד ממוצא רוסי שהוא בכלל לא הומופוב, ואימא שלו אגב מקבלת אותו נהדר ומאוד אוהבת אותו ואת החבר שלו."

"ומה עם אבא שלו?" התעקמו שפתיו של דור במין גיחוך ציני מבשר רעות.

"אין לי מושג," הודה אהוד, "אבא שלו נשאר ברוסיה, ודניס בכלל לא זוכר אותו, האבא לא רצה שאימא של דניס תלד וניתק אתה קשר כי היא סירבה להפיל, דניס לא ראה אותו ולא דיבר איתו אף פעם."

"יש לו מזל, לדניס הזה שלך, הלוואי ואבא שלי היה עושה אותו דבר."

"זה לא יפה מצידך דור, אבא שלך דואג לך מאוד ואני בטוח שהוא גם אוהב אותך. וגם אם אתה לא תמיד מסכים עם הדעות שלו הוא עדיין אבא שלך, וכל זמן שהוא חי אתה לא לבד בעולם."

דור נאנח, "אתה פשוט לא מבין אהוד, אבא ואימא והאחים שלי, הם כולם אוהבים אותי מאוד, אבל רק בתנאי שאני אהיה כמוהם, ואחשוב כל הזמן על נשים ועל איך לזיין אותן. הם פשוט לא מסוגלים לקבל אותי כמו שאני, ובגללם גם אני לא מסוגל, ולכן, למרות שאני אוהב אותך נורא, אני נגעל מכל הקטע הזה של לעשות סקס עם גבר, והאמת אהוד, וגם אתה הודית בזה קודם, שזה די מגעיל, הקטע הזה של להכניס את הזין שלך לתחת של מישהו, נכון או לא נכון?"

"אתה מקרה ממש קשה." גנח אהוד ונשכב על המיטה, מתמתח עליה באנחה, "כואב לי הגב ואני עייף, אתה לא עייף מכל העבודה שעשינו? בוא דורי, תשכב פה לידי ותסביר לי לאט כדי שאני אבין מהר מה לדעתך כל כך מגעיל בלהכניס זין לתחת."

דור השתרע לצידו של אהוד בזהירות, שוכב על צידו ומקפיד לא לגעת בו, "שאלה טיפשית." ציין, ואחר כך פירט, "תחת זה דבר מלוכלך, מהחור של התחת יוצא חרא, ואתה הולך ודוחף לתוכו את הזין שלך? בטח שזה גועלי, כשראיתי מישהו מלקק חור של תחת כמעט הקאתי מהגועל."

"איך ראית בפורנו?" ניסה אהוד לכבוש חיוך, "מה פתאום חיפשת פורנו הומואי?"

דור הסמיק ונראה אומלל, "הגעתי לזה בטעות כשחיפשתי פורנו עם נשים, ובלי כוונה... ובין כה הסתכלתי רק פעם אחת ורק לכמה דקות, וזה היה כזה מגעיל עד שכמעט הקאתי על המסך, ובכלל, כל הקטע הזה של פורנו לא מוצא חן בעיני, זה מגעיל ולא מוסרי."

"אבל מחרמן."

"אולי בהתחלה, אבל אחר כך אתה נשאר עם הרגשת גועל נוראית, אם הפסיכולוג לא היה אומר לי לבדוק מה אני מרגיש כשאני רואה סרט פורנו לא הייתי עושה את זה."

"אהה... אז עכשיו זו אשמת הפסיכולוג?" גיחך אהוד.

"זה לא מצחיק." התרגז דור וחבט בחזהו של אהוד, מטיח בו אגרוף קטן וקשה.

"אתה צודק." הרצין אהוד, אחז בפרק ידו של דור שנבלע בתוך כף ידו הגדולה והקשה, ואחר כך לכד גם את פרק ידו השנייה של דור ששכב בשקט ובהה בו במעין פליאה נדהמת, נשכב עליו ונישק בעדינות את שפתיו. דור לא התנגד, אבל אהוד חש מיד שמשהו לא בסדר, דור שכב תחתיו חסר תנועה כאילו נתקף שיתוק, ולא יצר איתו קשר עין.

זה היה מוזר ואפילו מפחיד. אהוד התגלגל מעליו, מרפה מפרקי ידיו והתיישב כדי לראות אותו יותר טוב, דור היה ער, עיניו היו פקוחות, אבל הוא נראה מהופנט, בוהה באוויר במבט מנותק, גופו רפוי ופניו חסרי ארשת.

"דור, דור!" נופף אהוד את כף ידו לפני פניו של דור שאפילו לא מצמץ, "מה עובר עליך דורי? תתעורר כבר דור." הפציר אהוד, מבוהל ולחוץ.

סוף סוף דור נעתר, עפעף קצת, התנשם ואז התיישב והציץ בשעון, "וואי, כבר נורא מאוחר, אתה לא צריך לחזור הביתה? סמי בטח כבר דואג לך."

"לא חושב, לדעתי גם היום סמי יישן בתל אביב." העיף אהוד מבט בנייד המשוכלל שלו, בודק אם יש איזה הודעה מסמי. לא, גם הפעם לא הייתה.

"בזמן האחרון הוא ישן המון בתל אביב." העיר דור וקם, "בא לך קפה?"

"כן, תודה, החברה שלו מתחילה פרויקט חדש והוא נורא עסוק בזמן האחרון." הסביר אהוד והלך בעקבות דור למטבחון. דור הוציא ספלים וחלב, והפעיל את הקומקום החשמלי, "תגיד דור, מה זה היה הקטע הזה שעשית קודם על המיטה?"

"לא עשיתי כלום." מחה דור והפיל כפית על הרצפה. שניהם התכופפו להרים אותה וראשיהם התנגשו זה בזה. "אוי!" אמר דור, אחז בכפית וצנח על ברכיו.

"אי!" אמר אהוד והזדקף, "סליחה דורי, זה לא היה בכוונה."

"אני יודע." אמר דור, כתפיו רטטו ובעודו נאחז בכפית החלו דמעות לגלוש מעיניו, "עדיף שתלך אהוד." לחש והתקפל על הרצפה, כובש את פניו בברכיו, מתייפח בבכי אילם

"אתה לא רציני." משך אותו אהוד לעמידה וספק נושא אותו ספק גורר הוביל אותו למיטה, הטיל אותו עליה ואז התיישב לצידו, "מה הבעיה דורי? זה אני, אהוד, תדבר איתי חמוד." הפציר בחברו הוותיק, מביט בו בחרדה שהצליחה לעורר את דור מקהות החושים המוזרה שנפלה עליו ולהחזיר אותו מעט לעצמו.

"אני מצטער אם הפחדתי אותך, אני לא מצליח לשלוט בזה."

"באיזה זה? מה זה הזה הזה? למה אתה מתנהג בצורה משונה כזו? מה הבעיה, אתה יכול להסביר?"

"אני אנסה, אבל אני לא יכול שאתה מסתכל עלי." התהפך דור על צידו, מפנה אל אהוד את גבו, ואז שפך סוף סוף את הסיפור העצוב ושובר הלב שכבש בתוכו שנים רבות מידי. "הכל התחיל כשהייתי ממש קטן, בן חמש ומשהו, הגיע חבר של הורי, הם אמרו לי לקרוא לו דוד ואניה, והוא... הוא גר אצלנו כמה זמן, ואחר כך שכר דירה לידנו, והוא היה שומר עלי כשהם היו בעבודה ו... בהתחלה הוא היה נחמד וקנה לי ממתקים ושיחק איתי, ואחר כך הוא היה לוקח אותי למקלחת לרחוץ אותי, ושם הוא היה..." דור התייפח חרש ולא היה מסוגל להמשיך לדבר.

"כמה זמן זה נמשך?" שאל אהוד, קופץ אגרופים מרוב זעם שהתערבב ברחמים על דור, ובכעס על הוריו שהפקירו אותו בקלות דעת.

"כמה שנים, הוא היה בא אלינו בעיקר בסופי שבוע, וכל פעם הוא הלך יותר רחוק, וכשהתחלתי להבין יותר ולהתנגד הוא איים עלי שהוא יהרוג את הורי, וישרוף לנו את הבית, עד שהייתי בן שמונה בערך האמנתי לו ונורא פחדתי ממנו, ולכן הסכמתי שהוא יעשה לי את כל הדברים האלה ואז, בסוף החופש הגדול, שבוע לפני שהתחלתי כיתה ג', הוא ניסה להתעסק עם הנכד של הבוס שלו שבא לבקר את סבא בעבודה, והילד הזה לא היה הומו דפוק ופחדן כמוני, למרות שהוא היה רק בכיתה ג' הוא תקע לו אולר בבטן והתחיל לצרוח בקולי קולות, ואחר כך בעט בו בביצים... כל העובדים שם ישר הגיעו ונהיה סקנדל גדול, הזמינו אמבולנס לקחת את דוד ואניה לבית חולים וזהו, מאז אף אחד לא שמע עליו ולא ראה אותו יותר. הרבה שנים אחר כך אחי הגדול שהיה יותר בעניינים ממני סיפר לי שהדוד קיבל טיפול ראשוני במיון, אבל כשהוא שמע שעוד מעט מגיעים שוטרים לחקור אותו הוא הצליח לברוח משם בפיז'מה של הבית חולים ונעלם. אף אחד לא ראה אותו או שמע עליו מאז ומשערים שהוא חזר לברית המועצות."

"ההורים שלך לא ניסו לברר אם הוא פגע גם בך, לא שאלו לא הסבירו?"

דור משך בכתפיו, "לא הם עשו מה שהם עושים תמיד כשיש בעיות, פשוט התעלמו מהנושא, מחקו אותו, ואני כזה אפס פחדן וטיפש... במקום לנצל את ההזדמנות ולספר להם שתקתי."

"אתה לא אפס ולא טיפש," אמר אהוד בתוקף, "היית רק ילד קטן אז, לא עשית שום דבר רע, ותפסיק להאשים את עצמך כי זו לא הייתה אשמתך."

"כן, אני יודע, אבל בכל זאת סקס מגעיל אותי, ובעיקר סקס עם גברים." אמר דור באנחה וקם, "אני מת מרעב, מה דעתך שניסע ללב המפרץ לאכול משהו ואולי נלך אחר כך לסרט?"

"בסדר, בוא נלך." הסכים אהוד, שמח להניח לסיפור המעיק, "מה דעתך על פיצה?"

הם נסעו ללב המפרץ, חילקו ביניהם פיצה ענקית ואחר כך הלכו לסרט פעולה טיפשי ומהנה, ובדיוק כשיצאו ממנו קיבל אהוד מסרון מסמי שכתב לו שהוא בכל זאת חוזר לישון בבית ואיפה הוא?

"הלכתי עם דור לסרט, אני מגיע עוד חצי שעה." כתב לו אהוד בתשובה, נפרד מדור בחיבוק ידידותי, הבטיח להתקשר אליו מחר ונסע לסמי. 

אהוד היה נסער מאוד מהסיפור של דור, וחש צורך לספר עליו למישהו, רצוי מישהו בוגר ומנוסה שייתן לו עצה טובה, ואולי גם יעזור לו להבין למה הוא מתרגש כל כך ולמה הוא חש צורך מוזר לגעת בדור, לחבק ולנחם אותו. לפני שנפרדו דור ביקש ממנו לשמור בסוד את הסיפור שלו והוא הבטיח לא לספר כלום לאיש, ובכל זאת, אם סמי היה מתפנה אליו ומקדיש לו זמן הוא היה מספר, או לפחות רומז לו שיש משהו שמעיק עליו והוא זקוק לנחמה ולעצה טובה. לרוע המזל סמי היה עסוק מאוד ולמרות שחייך וחיבק את אהוד חיבוק חטוף דעתו הייתה מוסחת, והוא בילה את רוב הערב בשיחות טלפון מסתוריות שאהוד קלט מעט מאוד מהן כי סמי הקפיד לצאת למרפסת ולסגור את הדלת מאחוריו מיד אחרי ברכת השלום הראשונה. בסופו של דבר אהוד התעייף והשתעמם מצפייה בגבו של סמי שנשען על מעקה המרפסת ושוחח שיחות אינסופיות על ענייני עבודה שהוא לא הבין בה כלום, והוא פרש לחדר השינה, פתח את הלפטופ המשומש שסמי נתן לו אחרי שרכש לעצמו לפטופ חדש ומהיר יותר, הקיש 'פגיעה מינית בילדים' ושקע בקריאה מאלפת ומרתקת שהבהירה לו הרבה מהתנהגותו המוזרה של דור. בסופו של דבר הוא התעייף והלך לישון, וכשסמי סיים לדבר ונכנס למיטה אהוד כבר היה שקוע בשינה עמוקה.

"אתה נורא עסוק בזמן האחרון." העיר אהוד לסמי ששתה את הקפה שלו בעמידה, נוגס בחיפזון פרוסת עוגה, "הכל בסדר?"

"בסדר גמור חמוד." חייך אליו סמי בעליזות, "זו רק תקופה כזאת, אל תיקח ללב, אני מבטיח לך ש..." ואז הנייד שלו שוב צלצל, והוא יצא מהמטבח תוך כדי דיבור עם מישהו שהוא קרא לו איציק, בלי לסיים את המשפט.

לאכזבתו של אהוד גם דור התחמק משיחה גלויה, וניסיונו להמשיך ולדבר איתו על בעיותיו הנפשיות ועל פתרונות אפשריים נתקל בהבעת פנים אטומה. די מהר התברר לו שגילוי הלב של דור היה אירוע חד פעמי ושהוא לא רוצה לחזור עליו יותר ומעדיף שהיחסים שלהם יימשכו כרגיל, יחסי ידידות שגרתיים, חסרי עומק ורגש.

היחיד שהרעיף עליו חיבה והתרגש לקראתו היה רקסי החביב שאהב לקפוץ עליו, לשחק איתו בכדור וללקק את פניו בחיבה. אהוד גמל לו בליטופים ובמשחקי כדור והביא לו עצמות עסיסיות וחטיפי כלבים שרכש עבורו.

הקיץ תם לאיטו, הלילות התארכו, החצבים פרחו, החלו מבחני סוף הסמסטר ויום אחרי שהם נגמרו המטיר היורה גשמי ברכה, ואהוד התפרץ הביתה רטוב ושאל את סמי שישב ליד שולחן המטבח ובהה בלפטופ החדש שלו אם יש להם מטריות כי אמרו ברדיו שמחר עומד להיות עוד יותר גשום.

"אין לי מושג." השיב סמי לאיטו, וסגר את הלפטופ הדקיק והמבריק שלו, "שב פה רגע אהוד, אנחנו צריכים לדבר."

"לדבר?" קפא אהוד במקומו, ותחושה מבשרת רעות החלה לחלחל באבריו, "לדבר על מה?" התיישב מול סמי, חלץ את נעליו וקילף מעל כפות רגליו את גרביו הלחות.

"עלינו." השיב סמי בטון רציני, "עלי ועליך, בטח שמת לב שאני מאוד עסוק ולחוץ בזמן האחרון, נכון?"

"כן, שמתי לב, ואם אתה זוכר גם שאלתי אותך מה קורה ואמרת שזה רק עניין זמני וזה יעבור."

"כן, נכון." אישר סמי באנחה, "וזה מה שחשבתי בזמנו, אבל טעיתי. הפרויקט שעבדתי עליו נכשל, הפסדתי המון כסף וכדי לכסות את החובות שלי אני חייב למכור רכוש ואני מתכוון לווילה הנחמדה הזו ולמכוניות שלי, ואולי גם אחת מהדירות שקניתי בהדר, ולכן, בנסיבות הללו, אני חושב שעדיף שניפרד."

אהוד שתק רגע, מעכל את דבריו, ולאט לאט גאה בו גל של זעם, "אז שאני אבין, אתה זורק אותי בגלל שהפסדת כסף ואתה עומד לעבור דירה? מה בכלל הקשר בין היחסים שלנו לבין ההפסדים שלך בעסקים? או שאולי אתה חושב שאני אתך רק כי אתה גר בבית יפה עם בריכה?"

"מה, לא?" חייך סמי בציניות, מתעלם מכעסו של אהוד.

אהוד, אילם מכעס, הניד בראשו לשלילה, וסמי המשועשע המשיך לדבר, "אם ככה, תרשה לי להזכיר לך שוב שאני עומד למכור גם את המכוניות, ככה שתצטרך לנסוע שוב באוטובוסים, או בפז'ו הדפוק של שכטר."

"אין לי שום בעיה עם אוטובוסים." השיב אהוד שהצליח להתעשת וחזר לדבר, ואפילו בקור רוח, "ושכטר דרך אגב קנה לא מזמן פז'ו חדשה אז ככה שלא, אני לא אתך בגלל הווילה והמכונית, ואפילו לא בגלל הבריכה."

"רק אל תגיד שאתה מאוהב בי." גיחך סמי בלגלוג, "כי יש גבול לבשורות הרעות שאני יכול לשמוע."

"לא, למזלי הטוב אני לא מאוהב בך, אבל בכל זאת, חיינו יחד כמעט שנה ואני מאוד מחבב אותך, וחשבתי שגם אתה... למרות שבזמן האחרון אתה באמת... אתה זוכר מתי היה לנו סקס לאחרונה? כי אני לא, זה בגלל הצרות בעסקים או בגלל שיש לך מישהו אחר?"

"גם וגם למען האמת." הפתיע אותו סמי, "אתה זוכר שאמרת שאתה מרגיש שאני מתייחס אליך כמו אל אחד האביזרים בבית, נכון שאז הכחשתי, אבל האמת שתכל'ס צדקת."

"באמת?" קפץ אהוד את אגרופו סביב הגרביים הרטובים שהוא המשיך משום מה להחזיק בידו, "אבל... אבל..." הוא קם, נסער ופגוע ושמט את הגרביים על הרצפה, "אני רק אחליף בגדים ואחר כך אני הולך לארוז. עוד שעה שעתיים אני מסתלק לך מהחיים."

"תפסיק להיות דרמטי כזה," אחז סמי במרפקו והושיב אותו חזרה, "ותן לי לגמור לדבר, אני מאוד מחבב אותך אהוד, אתה בחור טוב, הגון ולגמרי לא טיפש, וגם הסקס היה ממש מוצלח, אבל אתה צעיר מידי בשבילי, או שאולי אני מבוגר מידי בשבילך, ולמרות שניסיתי ליצור אתך סוג של זוגיות זה פשוט לא הלך כי אני קשור עדיין למישהו אחר, ומאחר שלאחרונה הוא עזב את המשפחה וחזר לארץ ואנחנו נפגשים שוב אז... זהו, זה המצב."

"הבנתי," אמר אהוד, נאבק להסתיר את עלבונו, לדבר בקול יציב ולהישאר רגוע, "אני מקווה שלטיפוס הזה שאתה עדיין אוהב לא יהיה אכפת שאתה כבר לא עשיר."

"אל תדאג, יחסית אליו אני ממש רוטשילד, אשתו של איציק שכרה עורך דין כריש ופחות או יותר רוקנה אותו, בלעדי הוא יהיה הומלס." הסביר סמי בעליצות מוזרה שהרתיעה את אהוד.

"אוקי, אז... אה... אני הולך להתארגן." נסוג אהוד לאחור ונמלט לחדר השינה. הוא התקלח בזריזות, החליף לבגדים יבשים והתחיל לארוז. היו לו המון בגדים, בהחלט יותר מידי, ואת חלקם, החלק היקר והמצועצע, ידע שלא ילבש שוב לעולם, ולכן השאיר אותם תלויים בארון.

למרבה המזל היו לסמי המון מזוודות ריקות, ותוך שעה הוא הצליח לארוז את כל מה שרצה לקחת איתו בשלוש מזוודות גדולות ועליהן הוסיף את תיק הצד הישן שהביא איתו, נשארה רק השאלה איך הוא ייקח איתו את כל הרכוש הזה, ולאן בדיוק?

אהוד התלבט בין טלפון לאחיו ותחינה שיעשה טובה ויבוא לקחת אותו להורים, או טלפון לחברת מוניות שבשעה המאוחרת הזו בטח תפשוט את עורו, ואז התקשר פתאום דור וסיפר לו בשמחה שתוצאות מבחני הסמסטר התפרסמו באתר של המכללה, ושהוא עבר בהצלחה את כולם, והאיץ באהוד למהר ולבדוק גם את הציונים שלו.

"אני לא יכול כי ארזתי כבר את המחשב שלי, סמי ואני כבר לא, יש לך מושג כמה עולה מונית ספיישל מדניה לקריות?"

"לא." ענה דור, המום מהבשורה המפתיעה, "לאן אתה מתכנן לנסוע?"

"אין לי מושג, חשבתי שאולי להורים ואחר כך... לא יודע."

"למה שלא תבוא אלי? יש לי מיטה זוגית ורקסי ממש ישמח."

"ומה אתך? אתה לא תשמח?"

"אל תדבר שטויות, אתה יודע איך אני מרגיש אליך, בטח שגם אני אשמח."

"וואלה? כי האמת, לפי איך שהתנהגת אלי לאחרונה חשבתי שאתה... האמת שלא ידעתי מה לחשוב."

"אבל אמרתי לך שאני אוהב אותך." קצרה רוחו של דור, "ואני לא משנה את דעתי כל כך מהר, אמרתי והתכוונתי לזה."

"אז למה אתה כזה... כזה סטרייט כלפי?"

"כי עד היום היית עם סמי, וגם אם לא הייתי פוחד מאוד מכל הקטע הזה של סקס לא הייתי רוצה שתבגוד בו בגללי."

"יפה מצידך," התחיל מצב רוחו של אהוד להשתפר, "חבל שסמי לא מרגיש כמוך, לא רק שהוא לא פוחד מסקס גם עם בגידות אין לו בעיה, הוא בגד בי, אלוהים יודע כמה זמן, עם האקס המיתולוגי שלו. מסתבר שהם החליטו לחזור לגור יחד ואני נבעט לרחוב."

"לא לרחוב אלא אלי." הזכיר לו דור, והוסיף שאם לאהוד לא אכפת לנסוע ברכב השירות המצ'וקמק של המוסך הוא ישאיל אותו מבעל הבית ויאסוף את אהוד על מזוודותיו.

"רעיון מצוין." שמח אהוד, "רק תיסע בזהירות דורי כי ירד גשם והכבישים רטובים, וזה מסוכן."

"אני אזהר." הבטיח דור, "להתראות."

דור אכן נזהר, הגיע בבטחה לביתו של סמי ושמח לגלות את אהוד ממתין לו בתחנת האוטובוס. "אני לא מאמין, הבאת גם את רקסי?" שמח אהוד למראה הכלב שישב לצידו של דור, מחייך אליו בשמחה.

"ברגע שהנעתי את הרכב הוא ישר קפץ פנימה וסירב לצאת."  חייך דור והעמיס בזריזות את המזוודות לרכב, הכל בסדר אודי אתה נראה טיפה מעוך רבתם קודם?

אהוד הניד בראשו לשלילה, "לא רבנו, והכל בסדר." אישר בקול יציב, מקפיד להסתיר את העלבון, התדהמה והצער שנאבקו זה בזה בתוכו פנימה. "היה טוב וטוב שהיה, וברוך שפטרנו." לא התאפק מלהוסיף במרירות והפנה את כל תשומת ליבו לרקסי שהתרפק עליו, מאושר להיות איתו.

בעודם עושים את דרכם לחייהם המשותפים, מצטופפים יחד עם הכלב ברכב המטונף של המוסך, דנו דור ואהוד בתכניותיהם לעתיד. הם החליטו שלמרות חוסר הנוחות הם ימשיכו לגור בקרוון הקטן והצפוף ויחסכו כל פרוטה עד שיסיימו את המכינה ויצלחו את הבגרויות. "אחר כך נחשוב מה ללמוד ואיפה." אמר דור, מחייך באופטימיות אל אהוד שהשיב לו חיוך אם כי מצב רוחו לא היה כל כך אופטימי. הוא היה פגוע בגלל הדרך המעליבה והמהירה בה העיף אותו סמי מחייו, ולמרבה הפלא כאב לו לדעת שסמי שכב עם האקס שלו כשהם היו יחד. הרי לא היית מאוהב בו, סח לעצמו, אז מה נסגר אתך, למה אתה לוקח ללב? לא הייתה לו תשובה ובכל זאת הוא לקח ללב, נעלב ונפגע.

"אני יודע שאתה דואג בגלל שנצטרך לישון יחד, ואתה בטח חושב מה יהיה ואיך נסתדר," המשיך דור לדבר, טועה בפרשנותו למבע פניו העגום של אהוד, "ואני מבטיח לך אודי שיהיה בסדר, אני אעשה מאמץ ואני בטוח שבעזרתך אני אצליח להתגבר על הבעיות שלי עם סקס."

"גם אני בטוח שיהיה בסדר דורי." טפח אהוד בעידוד על ברכו של דור, "ואל תדאג בקשר לסקס, יש לי המון סבלנות ואני מבטיח לך שלא נעשה שום דבר שלא תרצה, בסדר?"

"בסדר." אישר דור וליטף באומץ את כפו של אהוד המונחת על ברכו.

אהוד קיים את הבטחתו, בלילות הראשונים לא קרה כלום חוץ מנשיקות לילה טוב תמימות וחיבוקים עדינים. אחרי כמה ימים נאלץ אהוד לחכות עד שדור יירדם כדי לפרוש למקלחת ולפרוק לחץ. בבקרים היה חולם חלומות ארוטיים שכל מיני גברים מעברו כיכבו בהם, בדרך כלל נדב, ולעיתים גם סמי עשה הופעת אורח מלהיבה. אחרי כחודש, כשכבר היה קרוב לחדש את הכרטיס שלו באטרף, הפכו החיבוקים והליטופים של דור לקצת פחות תמימים, והנשיקות היו פחות עדינות, ולאט לאט החלו העניינים להתלהט במיטתם.

דור מעולם לא הצליח להביא את עצמו ליהנות מחדירה, אפילו עישון של ג'וינט לא עזר לשחרר את המתח שהיה נכנס אליו כל פעם שאהוד היה מלטף את ישבנו, אבל הוא למד למצוץ היטב וגם ליהנות ממציצה ואפילו לגמור, למד לנשק כראוי, וכשאהוד הציע לו להיות האקטיבי הוא כמעט הצליח, אם כי לא לגמרי, ובסופו של דבר גמר בין פלחי עכוזו של אהוד, ואחר כך הניח לאהוד להתחכך בבטנו ולגמור גם כן ומאז זו הפכה להיות התנוחה המקובלת אצלם. יכול להיות שהם היו מצליחים להרחיק לכת ולהתקדם רחוק יותר בעסקי המין, אבל אז הסתיים גם הסמסטר השני, ודור אזר אומץ וניגש לבחינות הבגרות באנגלית, בעברית ובמתמטיקה, מעודד, ואפילו לוחץ על אהוד להצטרף אליו.

אהוד הצליח הרבה פחות מדור בלימודיו, והאמת שגם הקדיש להם פחות זמן, הוא עבד יותר שעות וגם, הוא נאלץ להודות בכך בינו לבין עצמו, הוא כנראה היה פשוט פחות חכם מדור שנבחן בארבע יחידות באנגלית ובמתמטיקה וחמש בעברית והצליח הצלחה מזהירה. גם אהוד עבר, אם כי בציונים פחות טובים ורק בשלוש יחידות, אבל סוף סוף, בזכות עקשנותו והתמדתו של דור, הוא היה יכול להצהיר בגאווה שגם לו יש תעודת בגרות.

השניים החלו לסקור מכללות באזור, ואם כי ליבם נטה מאוד למכללת תל חי הנעימה והפסטורלית הם חששו מאוד מבעיות פרנסה ומגורים באזור הצפוני המרוחק. שניהם אמנם חסכו כסף, אבל הוא היה מספיק בקושי לשנה אחת, "וגם זה בתנאי שנחיה רק מפיתות ובצל." התבדח דור.

"לא אכפת לי לחיות על פיתה ובצל, אבל אני חושב שרקסי לא ישרוד עם דיאטה כזו." השיב אהוד שכל רעיון המשך הלימודים קסם לו פחות. "אולי תלך רק אתה ללמוד ואני אשאר פה ואמשיך לעבוד?" הציע לדור, מודה שבעצם הוא לא כל כך נהנה מהלימודים, וכל העניין הזה עם לימודים ומבחנים די מכביד עליו.

"אבל איפה תגור?" נבהל דור, "אם אני עוזב את העבודה במוסך אני צריך לעזוב גם את הקרוון."

"ויפה שעה אחת קודם." הביט אהוד סביבו במיאוס, "הדבר המסכן הזה לא יחזיק מעמד עוד חורף." ניבא בקדרות, ובעט בקיר המתקלף של הקרוון העתיק שהשיב לו בחריקה מבשרת רעות. "אני אשכור חדר באיזה דירה או משהו, ואולי גם אתה תמצא איזה עבודת סטודנטים בקרית שמונה או באיזה קיבוץ בסביבה?"

"האמת שאין צורך, דיברתי עם הורי והם גילו לי שהם חוסכים בשבילי כסף מאז הבר מצווה, ושהם החליטו לשמור לי עליו רק ללימודים כי הם פחדו שאני אבזבז אותו על שטויות, אז עכשיו, כשאני סוף סוף מתחיל ללמוד ברצינות מתברר שיש לי די כסף לשלם על הלימודים, הם גם הבטיחו לעזור לי עם שכר דירה ואם אני אצליח לקבל דירה במעונות אז זה בכלל יהיה נהדר."

"בתנאי כמובן שלא תגור עם בן זוג." הפטיר אהוד בשמץ עוקצנות. העובדה שדור עדיין לא העז לצאת מהארון ולגלות להוריו שהוא חי עם גבר הציקה לו מאוד, ואם זה היה כל אחד אחר ולא דור הוא בטח היה רב איתו כהוגן, אבל אהוד התקשה ללחוץ על דור מחשש שהוא שוב יתדרדר לדיכאון, וקיווה שעם הזמן הוא יעז לצאת מהארון בפני הוריו ולהיות קצת יותר נועז ומתירני במיטה.

אין ספק שהיו חסרונות לזוגיות שלו עם דור, אבל בניגוד לקשר שלו עם סמי עם דור אהוד הרגיש מגונן וגברי. וכמו כן הייתה ביניהם חברות אמיתית ואינטימיות נעימה, ונכון שהסקס לא היה מלהיב במיוחד, אבל בין כה וכה אצל כל זוג ההתלהבות יורדת עם הזמן, ודור היה בחור כל כך מתוק ונעים הליכות, וגם מצחיק ונבון כל כך. אהוד התפעל מתשוקתו ללמוד ולהשכיל, ומיכולת ההתמדה שלו, והיה גאה בציוניו הטובים ובתבונתו ושמח בשמחתו של דור כשהמכללה הקצתה לו חדר במעונות.

באמצע אוגוסט הודיע דור לבעל המוסך שהוא עומד לעזוב באוקטובר וניצל את חופשת הקיץ כדי לעזור לאהוד למצוא דירה חדשה. הרבה בעלי בתים סירבו לקבל דייר עם כלב, אבל הם המשיכו לחפש, ובסופו של דבר הצליחו למצוא יחידת דיור קטנה שהשכירה אלמנה מבוגרת שגרה לבד בבית גדול, וחיפשה דייר שיעזור לה לטפח את הגינה ויעשה פה ושם תיקונים קטנים בבית. למרבה המזל היא אהבה כלבים ושמחה לקבל כדייר גם את רקסי וגם את אהוד שתיקן לה בקלות תריס תקוע וברז דולף. שכר הדירה שהיא רצתה לא היה גבוה, וכשאהוד ציין שהחבר שלו יבוא לישון אצלו בסופי שבוע ובחגים היא רק חייכה והנידה בראשה בהסכמה.

אחרי שפינו את הקרוון עזר אהוד לדור להעביר את בגדיו, המחשב שלו וארגז ספרים לחדרו במעונות והם נפרדו בחיבוק אמיץ ובהבטחה להיפגש בסוף השבוע. בסמסטר הראשון הם באמת נפגשו כל סוף שבוע, אבל תדירות הפגישות הלכה וירדה במשך סמסטר האביב ואהוד חש שהקשר שלהם הולך ומתרופף. דור אמנם המשיך להיות מתוק ונעים הליכות כמו תמיד, אבל גם כשכבר נפגשו סוף סוף אהוד המתוסכל והחרמן התקשה לשכנע את דור המסויג להסכים לסקס. לבסוף איבד את סבלנותו, ובסוף שבוע נעים ואביבי אחד, כשדור שוב הסביר שיש לו עומס של לימודים ובחינות וגם השבוע הוא לא יגיע לקריות, השאיר אהוד את רקסי בהשגחתה של בעלת הבית החביבה שלו, קם מוקדם בבוקר שבת, לקח את הפג'ו של שכטר ונסע למכללת תל חי.

בשעה זו הכבישים היו ריקים והוא הגיע למכללה עוד לפני תשע בבוקר, נכנס לחדרו של דור בלי לדפוק בדלת ולא ממש הופתע לגלות שדור לא נמצא לבד במיטה, אבל פער עיניים נדהמות לנוכח הנערה היפה והעירומה שחלקה איתו את מיטתו.

עברה על שלושתם חצי שעה מביכה מאוד – הצעירה התחבאה מתחת לשמיכה, מסמיקה ומבוישת, אהוד עמד קפוא מזעם בפתח, ודור הערום גישש נואשות אחרי מכנסיו וכפכפיו. אחרי שמצא אותם והתלבש אחז דור בכתפו של אהוד, דחף אותו מחוץ לחדר ויצא אחריו, זורק כמה מילים ברוסית לצעירה שרק כמה מתלתליה הבהירים הציצו מבעד לשמיכה.

"אני ממש מצטער אודי." הוליך את אהוד לרחבה קטנה מרוצפת אבן שספסלי עץ נאים ניצבו סביבה, והתיישב על אחד מהם, מושך את אהוד לשבת לצידו. "מצטער שגילית ככה, אני מתכוון, לא שאני ונטעלי... שאנחנו... אני יודע שבטח לא תאמין, אבל אני עדיין אוהב אותך מאוד רק ש..." הוא פכר את ידיו במבוכה, השפיל את ראשו והשתתק.

"רק שֶמָה?" שאל אהוד, מפשיר לאט לאט מהתדהמה ששיתקה אותו.

"רק שאיתה זה אחרת, איתה אני מרגיש... זה פשוט מתאים לי יותר, הסקס אני מתכוון וגם... עם אישה זה לגמרי אחרת, ועכשיו אני מבין שאם לא היה העסק הזה... אם לא מה שקרה אז, עם דוד ואניה, אז יכול להיות שבכלל לא הייתי מנסה עם גברים, לא שזה תירוץ. סליחה אהוד, אני נורא מצטער שגילית ככה."

"גם אני מצטער, באמת חבל שלא סיפרת לי." הסכים אהוד, "הייתי חוסך לעצמי נסיעה ופאדיחה," הוא נאנח, "מילא, זה קרה ואין מה לעשות, אז מה עושים עכשיו?"

"אה... לא יודע, תגיד אתה."

"אני אארוז את הדברים שלך באיזה קרטון או שניים, תודיע לי מתי אתה בא לקחת אותם ואת רקסי."

"רקסי, אבל... תגיד, יש מצב שהוא יישאר אצלך כי נטעלי וכלבים... היא לא מסתדרת עם כלבים, ויש את החתול שלה ש... אני יודע שזה הרבה לבקש, אבל אולי תוכל לשמור על רקסי עד ש... עד שזה יהיה מתאים יותר."

"אין בעיות."

"באמת? אתה נהדר אודי, תודה." נהרו פניו של דור, "ואני מבטיח לך שברגע שזה יסתדר אז..."

"תעשה לי טובה ואל תבטיח לי שום דבר כי שנינו יודעים מה שוות ההבטחות שלך." הטיח אהוד בגסות וקם, "ותודיע לי מתי אתה בא לקחת את הדברים שלך כדי שאני אדע מתי להסתלק מהבית, אני מעדיף שלא ניפגש יותר, שלום דור ושיהיו לך חיים נחמדים עם נטעלי והחתול."

אפילוג

אחרי הפרידה מדור עברו על אהוד כמה חודשים אומללים מאוד. האביב התחלף במהירות מדכאת לקיץ שחון ומעיק, שוב עבד יומם וליל לתקן מזגנים סוררים, ובלילות החמים היה שוכב מזיע, מתהפך במיטתו ושונא את עצמו ואת חייו.

כדי לצאת ממצב הרוח הרע הוא פתח לעצמו כרטיס חדש באטרף, הוריד גריינדר לנייד והתאמץ מאוד ליהנות מסטוצים, אבל הוא פשוט לא היה בנוי לזה, ואחרי שפגש, למרבה המבוכה, את נדב שניצל את נסיעתו של בן זוגו לחו"ל וחיפש לעצמו קצת סקס מהצד הוא נתקף גועל, מחק את האפליקציה והקפיא את הכרטיס באטרף.

נדב דווקא חזר וניסה להיפגש איתו, ואפילו טרח להתנצל על הפרידה שלהם, הודה שנהג בצורה מכוערת והוסיף שהוא מתגעגע לאהוד, אבל אהוד שפעם חלם על קבלת התנצלות כזו מהאקס המיתולוגי שלו הקשה את ליבו וסירב להקשיב. מאז הפרידה מדור הוא הרגיש פגוע מידי ומצולק מידי, ולא הצליח לתת אמון באיש.

בשלהי הקיץ, אחרי שחצבים התחילו לפרוח פה ושם, ובבקרים נעשה שוב קריר נסע אהוד בבוקר בהיר אחד לתקן מזגן בבית ששכן ברחוב הסמוך לביתו. כשדפק בדלת נדהם לגלות מולו את סמי. הם עמדו והביטו זה בזה נדהמים, בודקים מה עוללו להם שלוש השנים האחרונות. סמי גילה שאהוד נראה עצוב ומבוגר יותר ושקצת שיבה זרקה בשערו שלמרבה השמחה נותר מלא ומתולתל כתמיד, ואהוד גילה שסמי השמין מעט, וששערו הידלדל והלבין כמעט לגמרי.

"מה אתה עושה פה?" שאל סמי שהתעשת ראשון.

"באתי לתקן את המזגן, לא אתה הזמנת טכנאי מזגנים?"

"לא, זה בעל הבית הזמין, וביקש ממני להישאר בבית ולפתוח לו, זאת אומרת לך. אתה נראה מצוין אודי, מה שלומך?"

"בסדר, יכול להיות יותר טוב, אבל מצד שני יכול להיות גם גרוע יותר, ככה שסך הכל בסדר, ומה אתך?"

"אותו דבר." הצטחק סמי, "כמו שאתה רואה ירדתי מנכסי, אבל אני עדיין חי, אמנם שוב לבד, אבל מה לעשות, אלה החיים."

"לגמרי." הסכים אהוד, "מה קרה לשערות שלך?"

"הפסקתי לצבוע, זה יקר ומנג'ס, ובגילי כבר ממש לא לעניין. תגיד, אתה עדיין עם דור, ראיתי שהוא אסף אותך אחרי ש... אה... אחרי שעזבת."

"לא עזבתי, נזרקתי." תיקן אותו אהוד בקרירות.

"כן, מצטער על זה, הייתי די נבזה, אני יודע, אבל אה... אין לי הסבר, איבדתי את החֶברה שהקמתי וחשבתי שלפחות אני אוכל להיות שוב עם איציק ו... טוב, זה לא הלך כמובן, איציק לא עזב את אשתו העשירה כדי לגור עם אקס תפרן בדירה שכורה, עשיתי טעות, סליחה אם נפגעת."

"לא אם, נפגעתי, ואפילו מאוד." ציין אהוד בקפדנות קודרת.

"אני מתנצל, אבל לפחות החלפת אותי בבחור צעיר ונחמד."

"כן, חבל רק שהוא לא היה ממש הומו, היינו יחד כמעט שנתיים ואז הוא עזב אותי בשביל בחורה."

"אוי! אני באמת מצטער, למרות שתכל'ס הוא צודק, אם הוא יכול להיות עם בחורה אז עדיף."

"אם אתה אומר ככה..." משך אהוד בכתפיו, מנסה להפגין אדישות, אבל סמי הבחין כמה הוא עצוב והושיט יד ללטף את לחיו, "אני כל כך מצטער חמוד." אמר ברוך.

אהוד הרגיש שליבו ופיו של האקס שלו שווים וזעפו הקפוא הפשיר, הוא חיבק את סמי שהחזיר לו חיבוק, משך אותו בעדינות תקיפה לחדר השינה והסתער על אברו בהתלהבות חרמנית זכורה לטוב.

אחרי שהם התאוששו מהסקס שהיה טוב כתמיד אהוד תיקן את המזגן (שוב היה חסר גז) הבטיח לבוא לבקר בערב והמשיך בעליזות לתיקון הבא, יודע שהלילה כבר לא יישן לבד.