ב. האופנוע הירוק

כצפוי גם יסמין וגם אימא שנאו את רעיון הרכיבה על אופנוע, וכשגם אלדד הלך ורכש לעצמו אופנוע יפני חמוד, אדום כדובדבן, הן האשימו בכך אותי ואת דקל, וטענו שהכל בגלל ההשפעה הרעה שלנו. מצד שני הן לא יכלו להתווכח עם טענותיו הצודקות של אלדד שהוא חייב להגיע לעבודה עם רכב, ואם ייקח את מכוניתה של יסמין היא לא תהיה ניידת, ולמי יש כסף להחזיק שתי מכוניות?

אלדד הבטיח שיפטר מאופנוע ברגע שיוכל להרשות לעצמו לרכוש עוד רכב, או לחילופין, אם מקום העבודה שלו יעשה מעשה ויסדר הסעה לעובדים, אבל נכון לעכשיו הוא פשוט חייב רכב כדי להגיע בזמן לעבודה, ואם כבר אז עדיף אופנוע קל וזריז שמתפתל בקלילות בין הפקקים ואף פעם אין בעיה להחנות אותו.

אלדד נעים ההליכות ששנא מריבות וחילוקי דעות עשה כמיטב יכולתו להציג את עניין הרכיבה על האופנוע כפתרון מעשי וזול לבעיית ההתניידות שלו בכבישים הפקוקים, אבל אני ודקל ידענו את האמת שאימא ויסמין רק חשדו בה, בלי יכולת להוכיחה – אופנוע היה בעיקר כיף גדול, חופש ושחרור נהדר, וגם תת תרבות סודית ומענגת ביותר שחלקו ביניהם מספר אנשים שהדבר היחיד המשותף להם הייתה ההנאה הגדולה מרכיבה על אופנוע.

מקום המפגש של מעריצי האופנועים היה פורום הרכיבה על אופנועים. לפורום פנו כולם כדי להתגאות ברכש החדש שלהם, להתלונן על תקלות, להזהיר מפני בעיות בכבישים, ולבקש עצה טובה וכתף להיתמך בה. אני יודע כי טרחתי ובדקתי עם מי דקל מתכתב במרץ רב כל כך והופתעתי להיווכח עד כמה משתתפי הפורום היו שונים זה מזה ואיזה מגוון של אנשים נכחו בו - היו שם נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, שמנים ורזים, סטרייטים והומואים, וכמובן גם לסביות. חלקם היו רווקים וחלקם נשואים, חלקם הורים לילדים וחלקם ילדים בעצמם, והדבר היחיד שהיה משותף לכולם הייתה התשוקה לרכיבה על אופנוע.

"בפורום האופנוענים לא חשוב מי אתה ומה אתה, לא משנה בן כמה אתה ואיך אתה נראה, חשוב רק כמה כוח סוס יש לך בין הרגלים." הסביר לי דקל בחיוך אחרי שמחיתי שהוא מזניח אותי לאחרונה, ואני מתחיל לקנא בחברי הפורום.

"נו, די, כבה את המחשב ובוא למיטה, תן לי לבדוק את כוח הסוס שיש לך בין הרגלים." עיסיתי את כתפיו ונישקתי את עורפו.

הוא גיחך, "בסדר, רק רגע, אני רק צריך..."

הרגע שלו לקח כמעט שעה, ועד שהוא הגיע למיטה כבר הייתי מנומנם, אבל עשיתי מאמץ והתעוררתי, הנחתי את ידי בין רגליו ולא הרפיתי עד ששנינו צנחנו מותשים ומסופקים.

ככה זה היה כל הזמן בזוגיות שלנו, מבין שנינו רק אני הייתי זה שחיזר והתאמץ, ניסה לרצות ולהתחבב. כלפי חוץ עשינו רושם של זוג יציב ואוהב, אבל כל הזמן הציקה לי ההרגשה שאני אוהב אותו הרבה יותר מכפי שהוא אוהב אותי.

לא יכולתי שלא להבחין בלב נחמץ בהתפעלות שלו מגיסו יפה התואר, ובדוק הגעגועים שציעף את עיניו כל פעם שנזכר בנסיך האדום ז"ל. הוא לא ידע שאני יודע, אבל גיליתי שהוא שומר בתיקיה נפרדת את תמונות החתונה של אחותו, תמונות שהתקליטן והחתן כיכבו בהן, ואילו הכלה ושאר בני המשפחה נותרו ברקע.

"מה אכפת לך?" נזפה בי יסמין, "העיקר שבלילה הוא ישן אתך וקם אתך בבוקר, מה שחשוב זה שאתם בונים לכם חיים ביחד, צוברים זיכרונות מתכננים את העתיד, זה מה שבאמת משנה, לא כל מיני חלומות שאולי הוא חולם על גברים אחרים. גם אלדד שומר תמונות של החברה הקודמת שלו, אז מה? היא נשארת במחשב ואני זו שמתחבקת איתו בלילות ועומדת ללדת לו ילד."

"את צודקת." הסכמתי איתה, "אבל... חבל שאין לנו ילד, וחבל שאנחנו לא יכולים להתחתן, אני יודע שאנשים מתגרשים גם אחרי שעשו חתונה מפוארת וגידלו יחד ילדים, אבל בכל זאת..."

"מה בכל זאת?"

"אני מרגיש איכשהו שכל מה שיש לנו, כל מה שבנינו יחד זה סתם כזה... מגדלים פורחים באוויר. אז כן, כיף לנו יחד, ובדרך כלל אנחנו מסתדרים מצוין, אבל אני יודע שבדרך כלל הוא נמשך יותר לבחורים בהירים וחלקים, ואני שחום ושעיר, לא בדיוק הטעם שלו... מה יפריע לו פשוט לקום ולהסתלק אם הוא יפגוש מישהו מוצלח יותר ממני שיראה יותר לטעמו?"

"זה שהוא אוהב אותך למשל?" התקוממה יסמין.

"אני לא יודע... נכון, אני מניח שהוא אוהב אותי למרות איך שאני נראה, אבל הוא לא באמת בחר בי כמו שאני בחרתי בו, וזה טיפה מציק לי."

"אולי תדבר איתו על זה, למה שלא תספר לו מה אתה מרגיש?"

"כי אני לא יכול להגיד לו דבר כזה יסמין, את לא יודעת שגברים לא נוהגים לדבר על רגשות?"

יסמין אמרה לי שאני מדבר שטויות, בטח שהם מדברים, הנה, לדוגמא אלדד אומר לה כל הזמן כמה הוא מתרגש מהלידה וכמה הוא אוהב אותה וחוץ מזה הרי אנחנו הומואים, אז מה הבעיה?

לא ידעתי מה הבעיה, ולכן אמרתי לה שהיא פשוט לא מבינה, אני יודע שדקל ילעג לי אם אני אעשה לו שיחה רגשית כזאת, ואני פשוט לא יכול, ובכך נגמר הויכוח, אבל כנראה שעצתה חלחלה בי אט אט, עובדה שכמה ימים אחר כך העזתי בכל זאת, ולרגל יום האהבה שנחת עלינו פתאום, באמצע החורף, נתתי לדקל כפפות עור מרופדות, מיוחדות לאופנוענים שארזתי בשבילו באריזה עם סרט וקישוטים של לבבות, איחלתי לו יום אהבה שמח, ואמרתי, כאילו בצחוק, שאני חולה עליו וכל יום אני אוהב אותו יותר.

"מה? כבר יום האהבה? לעזאזל, איזה גרוע אני, שכחתי לגמרי." נחרד דקל וקרע בלהיטות את העטיפה המושקעת, "איזה יופי, זה בדיוק מה שהייתי צריך, מצטער חמוד, לא קניתי לך כלום."

"זה בסדר, ידעתי ששכחת וקניתי לעצמי בשמך מתנה יפה מאוד, וגם שימושית." הראיתי לו את זוג התחתונים הסקסיים התואמים, תחתוני לו ולו שהזמנתי באי. ביי. לשמחתי דקל - שהיה לו פטיש קל לתחתוני גברים צמודים - התלהב מאוד, עמד על כך שנמדוד אותם מיד, וכמו שציפיתי הוא לא אכזב ומיד שב ופשט אותם מעלי, וגם מעליו, ומשך אותי למיטה.

"אתה כזה חמוד גולן, למה חשבתי פעם שאתה חצוף וערס? אתה מקסים וממש כיף לי לגור אתך." גילה לי אחרי ששנינו באנו על סיפוקנו, והתכרבלנו יחד לקראת שינה.

"ואני התלהבתי ממך מהרגע הראשון שראיתי אותך, ומיד ידעתי שיהיה לנו טוב יחד ונורא שמחתי שגם יסמין הסכימה איתי."

"אבל יסמין לא ידעה שאני הומו, בעצם..." הוא נעץ בי מבט חשדני, "גם אני לא ידעתי את זה אז."

"יסמין ידעה, והאמת, גם אני ואני די בטוח שגם אתה, בשקט בשקט, בלב, ידעת, או לפחות חשדת."

"לא בדיוק, זאת אומרת אני... זה די מסובך גולן, מצד אחד אתה צודק, אבל מצד שני..." הוא השתתק ולא השלים את המשפט, מניח לשתיקתו להיתלות מעלינו כמו ענן מבשר רעות.

"מה מצד שני?" הפרתי את השתיקה מורטת העצבים, "מה בדיוק אתה מנסה להגיד לי?"

"תראה גולן, זה לא שלא טוב אתך, טוב לי, ואפילו מאוד, אבל... אל תיקח את זה קשה, אבל אני חושב שאני בעצם דו מיני."

"מה זאת אומרת דו מיני? אתה נמשך גם לנשים?"

"כן, קצת, מידי פעם, אתה לא?"

"ממש לא."

"אפילו לא ליסמין?"

"אל תהיה מגעיל! אתה מדבר על אחותך שהיא לא רק אישה נשואה אלא גם בהיריון."

"אני יודע, אני מדבר באופן תיאורטי."

"תיאורטי? באמת?" התעצבנתי, "אז תרשה לי לשאול אותך משהו באופן תיאורטי, נגיד שאלדד היה מחליט שהוא בעצם הומו, ובמקום להתחתן עם אחותך היה רוצה אותך, גם אז הייתי חושב שאתה דו מיני? אני בטוח שלא, ואני די בטוח שאם באופן תיאורטי הנסיך האדום שלך היה חי והיה רוצה אותך כמו שאתה רוצה אותו לא היית שם לב לאף אישה, אבל משום מה, דווקא כשאתה איתי, פתאום אתה חושב שאתה דו מיני ואתה מבזבז שעות על גבי שעות בפורום האופנועים האידיוטי הזה, ומציג את עצמך כרווק שחי עם שותף לדירה ולא..." ריסנתי את עצמי ברגע האחרון, "ולא כמו שאתה באמת." סיימתי את נאומי השוצף בקול ענות חלושה.

"מאין לך איך אני מציג את עצמי בפורום האופנועים? אתה מרגל אחרי?"

"כן, קצת, סליחה, אבל אני פשוט... אתה מבלה שם המון זמן דקל ו... זהו, סליחה."

"זה בסדר, לא קרה כלום, ואתה צודק שאני לא מספר להם בפורום על עצמי, אבל זה פורום אופנועים, וזה לא עסקו של אף אחד מהם עם מי אני הולך למיטה, וחוץ מזה, האמת היא שאני... אני עוד לא בטוח לגמרי...."

"במה אתה לא בטוח לגמרי? בזה שאתה באמת הומו? אתה רציני?"

"כן, אני רציני, אבל מבולבל ואני..." הוא אחז בכתפי והביט בעיני, "אני עוד לא בטוח מה אני בדיוק גולן, אבל מה שאני כן יודע זה שאני באמת אוהב אותך, לא מאוהב בך, אבל אוהב אותך ונהנה להיות אתך ואני תמיד ארצה אותך בחיים שלי."

"אני לא מבין למה אתה חייב לעבוד משמרות כל הזמן?" התלונן דקל כל פעם שהייתי משאיר אותו לבד בשבת.

"אני לא חייב, אני רוצה, המפעל עובד כל הזמן, בלי הפסקות, ואי אפשר להשאיר את המכונות בלי השגחה."

"כן, אבל למה דווקא אתה?"

"זה לא רק אני, כל אחד נותן את החלק שלו, וחוץ מזה, מה אתה מתלונן? בלי משמרות הייתי מרוויח עוד פחות ממך."

"נו, אז מה? למי אכפת? זה לא שיש לנו ילדים לפרנס." התריס דקל שעבד בשעות קבועות ושנא לישון לבד, בעיקר בסוף השבוע.

"היית רוצה לפרנס ילדים דקל?"

דקל השפיל את מבטו ודשדש ברגליו, "לא יודע." מלמל בחוסר נוחות, "לפעמים... למה חשוב לך להרוויח יותר ממני? למה אתה תמיד תחרותי כזה?"

"כי אני גבר, וגברים הם יצורים תחרותיים, להרוויח יותר ממך זו הדרך התרבותית בימינו להגיד לך, יש לי יותר גדול משלך." ניסיתי להפוך את הויכוח לבדיחה.

"טיפש!" התרגז דקל וסירב לדבר איתי עד למחרת בבוקר. בבוקר הוא התפייס והואיל לספר לי שיש מפגש פורום בעוד שבועיים.

"אני מצטער, אבל אני עובד."

"אני יודע, אני מקווה שלא אכפת לך שאני אלך בלעדיך?"

"לא, זה בסדר, וחוץ מזה, הרי אין לי אופנוע, אז מה יש לי לחפש שם?"

"אפשר להביא בני זוג, אם היית בא הייתי מרכיב אותך."

"הייתי שמח לבוא, באמת, אבל אני לא יכול, אולי בפעם הבאה."

דקל חזר ממפגש הפורום הראשון שלו שמח ונרגש כמו ילד, הראה לי תמונות שצילם ודיבר המון על אנשים שלא הכרתי, ולא ממש עניינו אותי.

"אני שמח שנהנית." ניסיתי להפגין עניין, "לאן נסעתם?"

"לגלבוע, היה ממש יפה, תראה איזה תמונה מדהימה של מצנחי רחיפה, הם פשוט קופצים מההר למטה, לתהום, אבל במקום להתרסק הם תופסים זרם אוויר חם ומרחפים כמו ציפורים, יפה, נכון?"

"כן, מאוד. מי הבחורה הבלונדינית הזאת שדבוקה אליך כל הזמן?"

"זו מאיה. היא התחילה לרכב על אופנוע בזכות החבר הקודם שלה, כשהם נפרדו הוא השאיר לה את האופנוע, ומאז היא רוכבת לבד, ולמרות שהיא בחורה היא ממש מעולה."

"היא גם יפה מאוד." הערתי.

"כן, היא בסדר." הסכים דקל, "וההרלי שלה פשוט מדהים, תראה איזה אופנוע קלאסי, נדיר מאוד שבחורה תרכב על אופנוע גדול וכבד כזה."

"תגיד, היא יודעת שאתה... היא יודעת עלינו?

"לא, לא דיברנו על דברים אישיים, רק על אופנועים."

כמה שבועות אחר כך היה שוב מפגש פורום, והפעם כן יכולתי לבוא. התכנון היה שגם אלדד יבוא אתנו, אבל ברגע האחרון יסמין התחילה להתלונן שהיא מרגישה לא טוב, והיא מפחדת להישאר במצבה לבד, וזה לא בסדר שבעלה משאיר אותה בבית עם הבטן ויוצא לבלות עם חברים.

במקום להגיד לה שהיא לא לבד כי ההורים גרים במרחק חמש דקות ממנה, ושתפסיק להתפנק, אלדד נבהל, התמלא רגשי אשמה וויתר מיד על תוכניותיו, וככה קרה שהגעתי למפגש הפורום רכוב על אופנועו האדום של גיסי.

"שלום אלדד." קידמה את פני מאיה בחיוך שמח, "אתה באמת יפה כמו שדקל סיפר." החמיאה לי.

"אהה... מאיה..." התערב דקל הנבוך בשיחה, "זה לא אלדד, זה גולן, החבר שלי שרוכב על האופנוע של אלדד."

"אלדד החליט להישאר בבית עם אשתו, היא בסוף החודש השמיני." הוספתי הבהרה וחייכתי אל מאיה, "והוא, בניגוד אלי, בחור באמת יפה."

"אתה מספיק יפה לטעמי." התלוצצה מאיה, "גם אתה נשוי גולן?" שאלה בתמימות.

"לא, אני..." לכסנתי מבט אל דקל שהמשיך לחייך בחביבות מרגיזה, ונחפז לעזרתי.

"גולן רווק בדיוק כמוני." הכריז, "אבל אני נשמה חופשית, והוא, המסכן, נשוי לעבודה שלו." השמיץ אותי בעליצות זדונית.

"לא נכון, אני פשוט עובד משמרות, ולכן..."

"או, הנה רומן!" קטע אותי דקל בזריזות, וגרר אותי לעבר גבר מגודל ושזוף אחד שהתהדר בזנב סוס כסוף. "תכיר רומן, זה גולן, הוא מחליף את אלדד שלא הצליח להגיע היום, לאן אנחנו נוסעים היום רומן?"

"להר מירון, לראות את הפריחה." הודיע רומן שהיה מארגן הטיול, הממונה על הלוגיסטיקה והמבוגר האחראי בשטח. נסענו אחריו בשיירה מסודרת, כמו ברווזונים אחרי אימא ברווזה, ובמאסף נסע אחרינו רובי שנהג בג'יפ גדול עמוס צידה לדרך, שפע מים ועזרה ראשונה. הטיול היה מתוכנן בשום שכל, ומאורגן להפליא – היינו מוקפים פריחה נפלאה, מזג האוויר שיתף פעולה והיה חמים ושמשי והכיבוד שנשא הג'יפ היה טעים ומגוון. בהדרכתו המעולה של רומן הגענו לכל מיני מקומות שבלי אופנוע קשה מאוד להגיע אליהם, ובאמת היה טיול מוצלח מאוד, ואם לא הייתי מוטרד מהדרך בה הציג אותי דקל בפני חבריו לפורום בטח הייתי גם אני נהנה כמו כולם. 

דקל הקפיד להישאר צמוד למאיה במשך כל הטיול והייתי צריך לחכות עד שנגיע הביתה כדי להתחשבן איתו. אם הייתי אדם אחר יכולתי כמובן לעשות לו בושות בזמן הטיול ולעורר מריבה עסיסית, אבל דקל היטיב להכיר אותי וידע שאני לא אגיד כלום ואחכה עד שנהיה לבד לפני שאתחיל לברר איתו מה לדעתו הוא חושב שהוא עושה.

חבל שלא הצלחתי להתגבר על האיפוק הטבעי שלי ולהפתיע אותו לרעה, אבל מטבעי אני לא דראמה קווין, עניין של כבוד עצמי כנראה. חוץ מזה, למרות שאני לא פולני, תרבות המה יגידו, ולא נעים טבועה בי חזק מידי, ולכן שתקתי והעמדתי פנים שאני סתם חבר של דקל, וממש לא אכפת לי שהוא מפלרטט עם מאיה היפה, בהירת השער, ארוכת הרגליים וכחולת העיניים.

כנראה שאני שחקן די טוב כי אף אחד לא הרגיש בסערת הרגשות שהתחוללה בי, התנודדתי בין כעס לעצב, בין חמת זעם לדיכאון אבל כלפי חוץ איש לא ראה כלום. עובדה, כל חברי הפורום האירו לי פנים, היו חברותיים ונעימים מאוד כלפי, ואם לא הייתי נדחק על כורחי לארון הייתי יכול להחזיר להם מידה כנגד מידה, ולא להסתובב ביניהם עם חיוך מעושה, משתוקק שהסיוט הזה ייגמר כבר סוף סוף.

בסוף הטיול, רגע לפני שעלינו על אופנועינו והתפזרנו איש לביתו לחץ רומן את ידי אמר לי ששמח להכיר אותי, והוא מקווה שנהניתי, וכשאמרתי שכן, בטח, היה נהדר, הוא הניח יד כבדה וחזקה על כתפי ושח לי בלחש שזה לא נורא, דברים כאלה קורים לפעמים, ובסוף יהיה טוב, והוא יודע שזה קשה אבל שאשתדל להבין גם את הצד השני.

"מה רומן אמר לך?" שאל דקל כשעצרנו בתחנת הדלק של אלונים כדי לתדלק את האופנועים ולהשתין.

"שזה לא נורא, ושאני אשתדל להבין גם את הצד השני."

החלפנו מבטים, והוא השפיל את מבטו ראשון.

"תגיד, הרומן הזה, הוא לא הומו במקרה?" חקרתי.

"כן."

"איך אתה יודע?"

הוא משך בכתפיו, "הוא אמר לי, ולא רק לי, כולם יודעים, זה לא סיפור גדול."

"אם ככה, למה אתה בארון? ומילא אתה, למה החזרת גם אותי לשם?"

"כי... כי..." הוא משך בכתפיו, "מה דעתך על מאיה?" החליף נושא.

"היא יפה מאוד, יפה כמעט כמו אחותך."

"נכון." זרחו פניו, "רק שבניגוד לאחותי היא גם חמודה מאוד, ויש לה לב טוב וחוש הומור."

"כן, שמתי לב, חבל שאין לה גם גיידאר."

"גולן!" התעצבן דקל, "אני רוצה להזכיר לך שעד שפגשתי אותך הייתי סטרייט ותמיד נמשכתי גם לנשים, ו... אני מצטער אם אתה מרגיש פגוע, אבל אמרתי לך כבר מזמן שאני לא מאוהב בך."

"ובה אתה כן?"

הוא השפיל מבט והסמיק, "לא יודע, היא מאוד... אני חושב שאני בהחלט יכול להתאהב בה."

"אני מבין." אמרתי ופניתי לעבר האופנוע שלי, "טוב, ניפגש כבר בבית."

"אנחנו חייבים לדבר." אמר דקל, כיבה את הטלוויזיה והתיישב מולי, דרוך ורציני. "אני מרגיש שפגעתי בך מאוד, ואני ממש מצטער, אבל אני רוצה להסביר לך איך אני רואה את המצב."

"בבקשה, תסביר." הפטרתי באדישות מעושה, והנחתי את רגלי הגרובות על השולחן, "אבל תעשה את זה בקיצור בבקשה, עבר עלי יום ארוך ואני צריך ללכת מחר לעבודה."

"די, תפסיק לשחק אותה גבר גבר." התעצבן דקל, והדף את רגלי מהשולחן.

"אל תגיד לי מה לעשות!" צעקתי עליו, והחזרתי את רגלי אל השולחן.

דקל נאנח ועצם לרגע את עיניו, כובש בשקט את זעמו, ואחר כך פקח אותן והתחיל לנאום, "יכול להיות שטעיתי כשלא הסברתי לך עוד קודם מה אני מרגיש לגבי הקשר שלנו, אולי היינו צריכים לדבר יותר עוד קודם, אבל תמיד הרגשתי שאין לך סבלנות להקשיב לי, שאתה מעדיף לזיין, או לישון ו..."

"אהה... אז עכשיו זו אשמתי שאתה חוזר לארון?" התנפלתי עליו.

"אני לא חוזר לארון." התרתח דקל, "אני פשוט..."

"אתה פשוט מוחק אותי ואת כל מה שהיה בינינו בשביל כוסית בלונדינית."

"אני לא מוחק כלום גולן, שתוק כבר ותן לי לדבר."

"בסדר, אני שותק." שילבתי את ידי על חזי וארגנתי את תווי פני למסכת אדישות משועממת.

"תראה... אני..." הוא התלבט, השתעל קצת, וכל אותו הזמן חמקו עיניו מעיני, "אני פשוט לא מסוגל להמשיך ככה יותר, זה לא מתאים לי."

"מה בדיוק לא מתאים לך? עד היום היה לי רושם שהכל בסדר." רכנתי לעברו, מנסה בכנות, לשם שינוי, להבין מה עובר עליו.

"לא מתאים לי זוגיות עם גבר." העז דקל לפלוט לבסוף, ומיד הרים את ידו כמנסה לחסום את תשובתי, "חכה רגע לפני שאתה מתנפל עלי, לא אמרתי שיש לי בעיה עם הסקס, עם זה דווקא... אתה יודע לבד, אבל החיים הם לא רק סקס, זאת אומרת, זה חשוב וזה, אבל יש בזוגיות עוד כמה דברים... עוד הרבה דברים בעצם, ולא מתאים לי לשחק באבא ואימא עם גבר, זה מרגיש לי מוזר ולא טבעי ו... ו... זה פשוט לא מתאים."

"ועם אישה זה כן מתאים?"

"כן, עם אישה זה כן מתאים, עם אישה זה טבעי ונורמאלי להקים בית יחד, ועם גבר זה... זה פשוט מרגיש לי עקום, ואני רוצה שתדע כבר עכשיו, אם זו לא תהיה מאיה זו תהיה מישהי אחרת."

אחזתי בסנטרו והבטתי הישר בעיניו, "אתה יודע מה זה, מה שאתה מרגיש? זו הומופוביה, זה מה שזה. מגיל צעיר תקעו לך בראש שזוג זה רק בן ובת, ואתה לא מצליח להשתחרר מהשטות הזו."

"יכול להיות שאתה צודק." שמט דקל את סנטרו מכף ידי, "אבל ככה זה, עובדה שאני לא מרגיש נוח לחיות בזוגיות עם גבר."

"אבל אתה מרגיש נוח מאוד לקבל ממני זין בתחת החמוד שלך." ציינתי ברשעות.

הוא הסמיק, אבל המשיך להסתכל לי בעיניים, "כן, בדיוק, לקבל זין מגבר כן, אבל לא לישון יחד באותה מיטה ולקום יחד, ולעשות קניות יחד, וללכת לארוחת ליל שישי אצל ההורים יחד, ובטח לא לגדל יחד ילדים, זה לא."

"אני מבין." הנהנתי, רותח כולי מבפנים, אבל שומר על שלווה כלפי חוץ, "רק תרשה לי להזכיר לך שמזיונים בתחת לא יוצאים ילדים."

"אתה חייב להיות גס רוח כזה?" עיווה דקל את פיו במורת רוח.

"לא, אבל זה מקל עלי קצת. נו, אז מה תעשה בקשר לסקס?"

"אני אזיין כמובן. הייתי עם נשים בעבר ואני בטוח שאני יכול להיות אתן גם כיום, כידוע לך, יש דבר כזה שנקרא דו מיניות, ובעצם כולנו דו מיניים."

"אני לא, אני רק הומו, ואלדד למשל, אני בטוח שהוא רק סטרייט."

"בסדר, בסדר, אני בטוח שאין צורך לדקלם לך שוב את התיאוריה הנדושה על הטבלה של קינסי, אני רק אגיד שאני נמצא לדעתי פחות או יותר באמצע."

"באמת? מתי בפעם האחרונה היית עם בחורה? עזוב היית, מתי עמד לך לאחרונה בגלל בחורה?"

"היום בטיול, אתה יכול לצחוק גולן, אבל היא באמת מושכת אותי, היא גם יפה וגם... גם... היא פשוט אישה, היא רכה ועדינה, ומבינה, ואני נמשך אליה, רוצה אותה, רוצה לחבק אותה ולעשות לה ילדים, ולהביא אותה להורים, רוצה לבנות איתה חיים ולהזדקן יחד איתה."

"איתה ולא איתי." סיכמתי ביובש.

"כן." הסכים דקל, "וזה לא שאתה לא נהדר ויפה ומושך, וכמובן אחלה סקס, אבל אתה גבר, אתה גבוה מידי וחזק מידי, אין לך שדיים ויש לך זיפים, ואני מרגיש כמו אידיוט כשאנחנו קמים בבוקר ומתגלחים יחד, ושנינו משתינים בעמידה, ויכולים לקחת תחתונים וגופיות וגרביים זה מזה. אתה לא צריך ממני עזרה כדי להרים משהו כבד, לפתוח קופסת שימורים, או להחליף גלגל, ואנחנו לא נוכל אף פעם להסתכל על ילד ולראות שהוא תערובת של שנינו, קצת דומה לי וקצת לך, גם אם יהיו לנו ילדים זה תמיד יהיה איזה סידור משונה כזה... פונדקאות יקרה רצח, או הורות משותפת עם אישה שלא מצליחה למצוא בעל וצריכה זרע מאיזה הומו, אני יודע שיש כאלה שעושים את זה ומרוצים, אבל אני כנראה לא מספיק הומו כדי לחיות ככה, מצטער."

"בסדר, הבנתי." קמתי, "אז מה עושים עכשיו?"

"הולכים לישון כמובן, אני הרוס מעייפות, אתה לא?"

"כן, גם אני עייף, מי עובר לישון בחדר השני, אני או אתה?"

"אני אעבור, אבל מחר, עכשיו אני פשוט עייף מידי, יאללה, בוא למיטה."

במיטה שכבנו אחד לצד השני, לא נוגעים ולא מדברים, רק שוכבים בשתיקה וממתינים שיקרה משהו.

דקל נשבר ראשון, "אפשר חיבוק?" הסתובב, והניח את ברכו הכפופה על בטני.

הדפתי אותו מעלי, "עזוב אותי, אני לא מתחבק עם סטרייטים."

"אל תהיה כזה גולן." התחנף דקל, ונמרח עלי, "אני רק רוצה חיבוק." התחנחן.

נשברתי וחיבקתי אותו, "אתה מתכוון לספר לה שהיית גם עם גברים?"

הוא נאנח, "אני צריך, נכון?"

"לדעתי כן, ותזהיר אותה שבעוד עשר, עשרים שנה אתה עלול להתחיל לבגוד בה עם גברים, כי זה מה שיקרה בסוף, בהתחלה נורא תתלהב ותשמח, ותשקיע את עצמך בחיי המשפחה הסטרייטית המקסימה שתקים לך, אבל עם הזמן היא קצת תתקמט, ותהיה פחות מבינה ונחמדה, התחת שלה יגדל והציצים יפלו, ויהיה לה פחות חשק לעשות אתך סקס כי הילדים, והמשכנתה, והעבודה, וזה... וחוץ מזה יש לה כאב ראש נוראי... ופתאום תתחיל להסתכל על גברים ברחוב, ותחלום על זין קשה וארוך..."

"שתוק כבר." התקשח גופו של דקל, "פשוט תסתום." הדף אותי מעליו.

"לא רוצה." המשכתי לדבר, "על כמה נתערב שבעוד כמה שנים תפתח פרופיל באטרף, או באתר דומה, פרופיל בלי תמונה כמובן, ותספר שאתה נשוי שמחפש גבר במצב דומה למפגשים דיסקרטיים, ורוב הסיכויים שתמצא בקלות, כי מה לעשות שלא חסרים בארץ טיפוסים פתטיים כמוך? תסתכל ותראה לבד."

דקל הפך אלי את גבו, התעטף היטב בשמיכה ושתק שתיקה זועמת ומתנכרת.

בבוקר הוא המשיך לשכב במיטה, ראשו מכוסה בשמיכה, ולא ענה לברכת הבוקר טוב שלי. קמתי מאוחר מידי ולא היה לי זמן לנסות לשוחח איתו, התלבשתי בחופזה ומיהרתי לעבודה. כשחזרתי אחרי הצהרים הוא כבר לא היה, כל בגדיו וחפציו נעלמו מהדירה והמפתח שלו היה בתיבת המכתבים.

התקשרתי ליסמין, אבל גם היא לא ידעה כלום. "הוא חזר להורים עם כל הדברים שלו, אמר שהוא צריך לחשוב וביקש שיתנו לו לגור שוב ביחידת הדיור הקודמת שלו."

"הם לא השכירו אותה?"

"כן, אבל למזלו הדיירים הקודמים בדיוק עזבו, והחדשים עוד לא הגיעו. אתה מבין מה עובר עליו?"

"הוא פגש בחורה והחליט שבעצם הוא דו מיני."

"אהה... טוב, זה קורה, לא? אוי!"

"מה קרה?" נבהלתי.

"עוד ציר, תשמע גולן, אני ממש מצטערת, אבל אני חושבת שאני הולכת ללדת, ביי חמוד, אני אדבר אתך מאוחר יותר."

היא דברה איתי שוב רק אחרי שלושה חודשים, עד אז קרו הרבה דברים - התינוק שלה כבר ידע להתהפך, והתחילו לצאת לו שיניים, דקל התארס עם מאיה, ואני מצאתי עבודה חדשה ברמת הגולן, ועברתי לגור בקצרין אחרי שמצאתי זוג נחמד שהסכים לעבור לגור במקומי בדירה שחלקתי פעם עם דקל.

"קצרין? זה ממש סוף העולם, מה אתה עושה שם?" נדהמה יסמין.

"חי. עובד, רוכב על אופניים, מגדל את הכלב שאימצתי, מטפח גינת תבלינים, וכמובן, ממשיך לחפש אהבה."

"יש הומואים בקצרין?" השתוממה יסמין.

"כן, תתפלאי, אבל אפילו שם יש הומואים." הצטחקתי, איחלתי לה כל טוב ובהצלחה, ביקשתי שתמסור ד"ש ומזל טוב לדקל, ונשיקות לתינוק, סגרתי את הטלפון והמשכתי בחיי.