עוקבים

יום שני, 15 בינואר 2018

א. הנסיך האדום

ליסמין אחותי אף פעם לא היו סתם חברים או חברות. יסמיני שלנו היא מסוג הבחורות שעוד בהיותן זאטוטות זבות חוטם בגן הילדים סבבו אותן חבורת מעריצים שגרמו להן לחוש מורמות מעם. רוב מעריציה היו ממין זכר, אבל היו גם  מעריצות ממין נקבה, בנות פחות יפות ממנה שיופיה הקסים אותן, והן העדיפו לסגוד לה במקום לקנא בפניה היפות להלל, בתלתלי הזהב שלה, בעיניה הכחולות המדהימות ובגזרתה הדקה, המושלמת. לא פלא שהיא הייתה בטוחה שהיא יכולה לעשות כל מה שעולה בדעתה, לרמוס, להשפיל ולזלזל בגברים שהתאהבו בה, לבוז לכל מי שהעריץ אותה, ולצאת מזה בשלום.
רק צה"ל הצליח, לפחות בהתחלה, להחזיר אותה קצת לפרופורציות ולהכניס בה מעט ענווה, ולמרות שהייתה ללא ספק החיילת הכי יפה בחיל האוויר, והמלכה הבלתי מעורערת של הבסיס שהיה לו הכבוד לזכות בנוכחותה, המדים האחידים והטירונות גרמו לה להיות, לפחות בשנה הראשונה שלה בצבא, קצת פחות בלתי נסבלת.
למרבה המזל היא פגשה את אלדד המקסים קצת אחרי שסיימה טירונות, וכנראה שעדיין הייתה תחת הלם המפגש עם מדי ב' כי לראשונה בחייה נהיה לה חבר רציני.
אלדד, שכולם כינו דדי, היה הגבר הראשון מחבורת הנמושות שהתרוצצו סביבה והחניפו לה יום וליל שמצא חן בעינינו - בני משפחתה של יסמין.
אימא שהתרשמה מאוד מכתפיו הרחבות, מחינוכו המצוין ומחיוכו הנעים כבר התחילה לפנטז על חתונה, אבא התפעל מרוחב השכלתו, מנימוסיו הטובים, ממשפחתו המשכילה ומלחיצת ידו החזקה ואני... אני סתם חיבבתי אותו כי היה בחור נחמד, טוב לב ואבירי. לא הזיק שהיו לו עיניים ירוקות נהדרות, לסת גברית רבועה ומסותתת, וחריץ חינני בסנטרו. את כל היופי הזה השלים שער שחור, צפוף ומבריק, וחוסר מודעות מקסים לכל היתרונות הנפלאים בהם חנן אותו אלוהים
"תראה כמה יפה הם נראים יחד דקל." התרגשה אימא, ובצדק. אחותי היפה, דקת הגו, בהירת השער וכחולת העיניים נראתה נפלא לצד אלדד החסון והגברי כל כך למראה. יחד הם נראו שייכים זה לזה כמו זוג בובות על עוגת כלה, ובשקט, בלב, כבר התחלתי לתכנן את מסיבת הרווקים של אלדד, ופנטזתי איך אני משקה אותו אלכוהול - דדי החמוד והתמים ממש לא ידע לשתות - משמח אותו לפני שיהפוך לבעלה השפוט של יסמין, ואחר כך נושא אותו על כפיים ומשכיב אותו לישון... אני לא אביא כמובן חשפנית כי יסמין לא תרשה, והוא גם בטח לא יהיה מעוניין, אבל מגיע לו ליל הוללות אחד, לילה פרוע וחסר מעצורים, לפני שייקשר לעד לאחותי היפה, התובענית והגאוותנית.
עם הזמן הפכנו דדי ואני לידידים די טובים, ואחרי שהצמד חמד חגג חצי שנת חברות - אלדד קנה לה צמיד מקסים ויקר וחיבר למענה שיר רומנטי משתפך, ויסמין הואילה בטובה לחייך ולשתול נשיקה מהוגנת על לחיו – ניצלתי את היעדרותה בגלל תור דחוף במספרה וניסיתי לברר מה בדיוק הוא מרגיש כלפיה.
"אחותך היא הבחורה הכי יפה ומקסימה בעולם." הכריז אלדד ברגש.
"כן, אבל..."
"אני מעריך את זה מאוד שאתה דואג לה, אבל תהיה רגוע דקל, אני מכבד אותה ונאמן לה לגמרי."
"אני שמח לשמוע את זה, אבל מה בדיוק התוכניות שלך לעתיד?"
"ברגע שאני אסיים את הלימודים בטכניון אני מתכנן להתחתן אתה." הודיע לי אלדד בשמחה גדולה, לחץ את ידי וחייך אלי חיוך מקסים כשבישר לי שבקרוב מאוד נהיה גיסים.
"באמת? אבל... יסמין יודעת מה התוכניות שלך?"
"עדיין לא, לדעתי עדיף שהיא תסיים את הצבא לפני שנתארס, אם היא תרצה כמובן, בינתיים אני חוסך כסף לטבעת אירוסים. איזה סוג של יהלום נראה לך שהיא תעדיף?"
"אתה רציני? אתה רוצה לקנות לה יהלום?" נחנקתי מתדהמה.
"בטח, למה? אתה חושב שהיא תעדיף ספיר? או אולי..." ואז יסמין נכנסה, שערה זוהר בתסרוקת חדשה ומחמיאה, והוא נחפז אליה ושכח שאני קיים.
אימא זרחה מנחת כשסיפרתי לה על התוכניות של אלדד, ואבא הנהן באישור ולא התרגש כלל כשמחיתי שיסמין עדיין צעירה, ועדיף שהיא תלמד אחרי הצבא, ולא תתארס בגיל צעיר כל כך.
"למרות שקשה לנחש את זה יסמין לא כל כך טיפשה כמו שהיא נראית, יש גם קצת שכל מתחת לכל הבלונד הזה." חיוויתי את דעתי בפני אימא, "את לא חושבת שהיא צריכה לנצל אותו וללכת ללמוד משהו לפני שהיא תתחתן?"
"לשמחתי כל הילדים שלי מאוד אינטליגנטים." אישרה אימא, "ובהחלט כדאי שיסמין תעשה לפחות תואר ראשון, אבל עד כמה שידוע לי גם בחורות מאורסות יכולות להירשם לאוניברסיטה."
"כן, אבל..." התחלתי למחות, אך לשווא, הורי פשוט לא הבינו וחשבו שאירוסים הם רעיון מקסים, ושהרצון של אלדד לקנות ליסמין טבעת יהלום מראה על כוונותיו הרציניות והמכובדות וראוי לכל שבח.
כמה ימים אחר כך חזרתי לי לתומי מהלימודים, ולפני שהלכתי לנוח ביחידת הדיור שההורים הקצו לי בקומת הקרקע של הבית קפצתי למעלה כדי לאכול משהו קטן, אבל תאבוני נעלם כשראיתי את יסמין נעלמת בחדרה עם גולן, אחד מהחברים הערסים שלה מהבסיס. גולן הוא אחד כזה שמצליח להיראות ערס חצוף ומרגיז גם כשהוא במדים. משהו בחיוך שלו, בתנועות שלו, בצורה המתגרה שבה הוא מביט בעולם מעצבן אותי בטירוף, ולראות אותו מסתגר עם אחותי, בחורה כמעט מאורסת, ולא לסתם אחד אלא לאלדד המדהים, טוב הלב, הנאמן והמעריץ, הרגיז אותי בטירוף.
דפקתי על הדלת, והיא צעקה עלי שאפסיק להפריע ואסתלק לדירה שלי, ואחר כך שמעתי אותה אומרת משהו לגלגני לגולן, ושניהם פרצו בצחוק פרוע שהעלה את חמתי להשחית.
כדי לעשות לשחצנית הזו דווקא נשארתי במטבח, צופה על דלת חדרה, ולא זזתי משם עד שהם יצאו החוצה, כמעט שעה אחר כך. לפני שגולן הסתלק הם התחבקו והחליפו חיוך צופן סוד שאמר כבר הכל – היא בגדה באלדד, ועם מי, עם האפס המחוצף הזה!
נסער מאוד ירדתי למטה והתקשרתי לאנה חברתי. הכרתי את אנה דרך יסמין. בתיכון  היא הייתה אחת מאותן בנות שמנמנות וחסרות ביטחון שנגררו אחרי יסמין והעריצו אותה, ומפה לשם היא התיידדה גם איתי.
בטירונות היא רזתה קצת, והתחילה לקבל ממני עצות מועילות בנוגע ללבוש ולאיפור ומאז היא נראית הרבה יותר טוב. אנחנו יוצאים יחד כמעט כל סוף שבוע ובסוף הבילוי מתחבקים, ולאחרונה גם מתנשקים, אבל לא יותר מזה. אני מכבד אותה ולא רוצה להאיץ בה, מחכה לזמן המתאים כדי להתקדם הלאה. מה שחשוב זה שאנחנו מסתדרים מצוין, נהנים לבלות יחד ואנה תמיד שמחה לשוחח איתי בטלפון, לבלות איתי ולשמוע את הסיפורים שלי.
התקשרתי לאנה וסיפרתי לה, נרעש, מה ראיתי, ושאלתי מה דעתה ומה היא חושבת שאני צריך לעשות?
"לדעתי כלום." השיבה אנה בפשטות.
"מה כלום? אבל היא אשכרה בוגדת באלדד, צוחקת עליו, מרמה אותו, ועם מי? עם גולן, הערס הקטן והמגעיל הזה."
"אני לא חושבת שגולן מגעיל." השיבה אנה בנחת, "לדעתי הוא ממש סקסי, והוא גם רוקד ממש יפה."
"אהה, וזו סיבה טובה לבגוד איתו באלדד? אני ממש לא מבין את היסמין הזו, למה היא חושבת שמותר לה לעשות כל מה שהיא רוצה? רק כי היא יפה? אלדד מטורף עליה, הוא אפילו לא מסתכל על בחורות אחרות, והיא... זו פשוט בושה וחרפה!"
"מאין לך מה בדיוק הם עשו יחד? הרי הדלת הייתה נעולה, איך אתה יודע שהם לא סתם דיברו?"
"אנה, באמת... מספיק להיות תמימה כזו, היית צריכה לראות איך הם התחבקו בלי בושה אחרי שהם יצאו מהחדר שלה. ברור לגמרי שהיא בוגדת באלדד, לא הייתי צריך להיות אתם בחדר כדי לדעת, ואני פשוט לא מבין..." חשבתי על פניו היפות של אלדד וליבי נחמץ מצער, "השאלה היא רק מה אני צריך לעשות?" שפכתי את ליבי בפני אנה, "לדבר איתה? לדבר עם אלדד? או שאולי כדאי שאני אספר הכל לאבא? הוא היחיד שעוד יש לה קצת כבוד אליו."
"לספר לאבא שלך?" הזדעזעה אנה, "תשמע דקל, אני יודעת שאתם משפחה מאוד מאוחדת ואוהבת והכל, אבל אל תשכח שכולכם אנשים בוגרים, וזה פשוט לא לעניין ללכת להלשין לאבא כמו ילד בגן."
"זה מה שחשוב לך, לא להלשין? אחותי מסתגרת בחדר שלה עם האפס הזה, הגולן הזה שלא שווה את סוליות הנעלים של אלדד, וכל מה שחשוב לך זה שאני לא אלשין להורים?"
"אבל אתה לא יודע מה היא עשתה עם גולן, אתה רק חושב שהיא והוא... שהם..." קולה נחנק לרגע מרוב התרגשות, "לדעתי זה לא עסקך ועדיף שלא תתערב." פסקה.
"אני מצטער, אבל אני פשוט לא מסוגל לא לעשות כלום. אלדד הוא לא סתם מישהו שמחזר אחרי יסמין, הוא בחור מדהים ונדיר, שלא לדבר שהוא גם גיסי לעתיד, ואין מצב שאני אתן לאחותי לנצל אותו ולהצמיח לו קרניים."
"לא כדאי שתברר קודם אם זה באמת מה שהיא עשתה?"
"כאילו שהיא תספר לי."
"אז אולי גולן יספר לך? לא כדאי שתשוחח איתו? או יותר טוב, איתה?"
"אני לא יודע." הודיתי, "אני צריך לישון על זה, מה את חושבת?"
"אני חושבת שמה שלא קרה בין אחותך לגולן זה לא עסקך, ועדיף שתתעסק בעניינים שלך ולא תתערב." הכריזה אנה בתקיפות מאוד לא אופיינית לה.
"אני מצטער, אם זה היה כל אחד אחר ולא אלדד אולי הייתי מסכים, אבל אני פשוט לא יכול לשתוק כשאני רואה מה היא עושה לבחור הנהדר הזה שכל כך מעריץ אותה, אני חייב להתערב, אני רק עוד לא יודע איך לעשות את זה." הודעתי לאנה, נפרדתי ממנה וישבתי לחשוב מה אני עומד לעשות בעתיד.
חשבתי וחשבתי, לא הצלחתי להחליט מה לעשות, ובסוף הלכתי עם אנה למסיבה. לא היה לי מצב רוח לחגוג, אבל היא התקשרה, מאוד נלהבת, ונדנדה לי במרץ שזו מסיבה ממש שווה, וחבל להפסיד, והוסיפה שגם אחותי ואלדד יבואו.
"טוב, אם ככה..." השתכנעתי, והלכתי לשאול את יסמין מה כדאי לי ללבוש, כי אם יש משהו שיסמין מבינה בו זו אופנה.
"אתה בטוח שאתה רוצה לבוא?" זקפה יסמין גבות מעוצבות להפליא, "זו תהיה מסיבה מדהימה, אבל אני מזהירה אותך, זה מועדון גיי פרנדלי ויהיו המון הומואים."
"אז מה? אין לי בעיה עם הומואים." השבתי באומץ – אם לאלדד לא אכפת לחגוג עם הומואים אז לי בטח שלא אכפת.
"אחלה, אז בוא ניסע יחד." הציעה יסמין, ואני הסכמתי כמובן.
אלדד התייצב עם המכונית שלו, לבוש בג'ינס חדש שמאוד מצא חן בעיני, ובחולצת סריג ירקרקת שהלמה את צבע עיניו. אפילו יסמין שבדרך כלל מאוד ביקורתית כלפי טעמו בלבוש התפעלה. הבנות התיישבו מאחור וקשקשו במרץ, מתעלמות מאיתנו, עד שפתאום יסמין פלטה צעקה, "הנה גולן, תעצור לו אלדד!" פקדה.
אלדד עצר בצייתנות לגולן שעד היום ראיתי תמיד לבוש רק במדים. לכבוד המסיבה הוא התהדר בחולצה צבעונית הדוקה, מגפיים ומעיל עור נהדר שהיה תלוי ברישול אלגנטי על שכמו. יסמין דילגה החוצה, הדביקה נשיקה על לחיו, החמיאה לו על המגפיים והמעיל, חקרה באיזה בושם הוא משתמש, ופקדה עלי לפנות לה את מושבי ולהידחק מאחור עם גולן ואנה שנדחסה לשמלה קצרה, אדומה, מבריקה והדוקה מאוד ששאלה מיסמין, ונראתה בה לדעתי קצת זנותית.
"למה?" מחיתי, "את לא מעדיפה לשבת עם אנה?"
"ישבתי מספיק עם אנה, עכשיו אני רוצה לשבת ליד החבר החמוד שלי." ליטפה יסמין את עורפו של אלדד שהתמוגג מנחת, והביט בי כמצפה שאפנה לה את מקומי, מה שעשיתי בחוסר רצון.
"אני אשב באמצע." התנדב גולן ונדחק אל אנה, מפריד ביני לבינה. ישבתי לצידו, לחוץ בינו לבין הדלת, ירכו צמודה לירכי, הרחתי את הבושם שלו שבאמת היה טוב, ורתחתי בשקט מכעס, בלי להבין מה מרגיז אותי כל כך.
גולן החמיא לאנה על שמלתה, ואמר לי שהסריג שאני לובש מתאים לי מאוד, ואז שאל, בעודו מותח את ידיו על מסעד המושב, נוגע לא נוגע בכתפי מזה, ובכתפה של אנה מזה, אם אני יודע מי הדי. ג'י. שיהיה במסיבה?
"לא, אין לי מושג, מי?"
"הנסיך האדום, זה השם המקצועי שלו כמובן, אני לא יודע מה השם האמיתי שלו, אבל הוא מדהים, ומה שמפתיע עוד יותר זה שהוא נולד למשפחה חרדית, ועד גיל שמונה עשרה הוא היה תלמיד ישיבה אדוק. מצחיק, נכון?"
"הוריו בטח לא חושבים שזה כל כך מצחיק." הערתי בקרירות, "אז איך הוא עשה את המהפך מתלמיד ישיבה לדי. ג'י?"
"אחרי שהוא הבין שהוא הומו הוא ברח מהישיבה, התגלגל ברחובות וחיפש את עצמו עד שפגש מישהו שאסף אותו אליו, ואז התברר שהוא מאוד מוזיקאלי ותקליטן מוכשר והשאר הוא היסטוריה. כיום הוא אחד התקליטנים המפורסמים ביותר בקהילה. מעריצים אותו כאילו שהוא זמר ויש לו להקת מעריצים שעוקבים אחריו ממסיבה למסיבה."
"יופי לו, אני מתאר לעצמי שהמשפחה שלו ישבה עליו שבעה."
"לא יודע, אבל שמעתי שזה מה שהם עושים כשמישהו חוזר בשאלה, וזה שהוא גם הומו בטח חיסל אותו לגמרי בעיניהם. תגיד דקל, איך תגיב אם אחד מהחברים שלך יספר לך שהוא הומו?"
"אני, אהה... לא יודע, אני חושב ש... אני בטח אגיד לו לשמור על עצמו ולא לשכוח אף פעם קונדום."
"אבל לא תפסיק להיות חבר שלו?"
"לא, בטח שלא, מה זה עסקי מה הוא עושה במיטה?"
"להיות הומו זה לא רק לעשות סקס עם גברים, זה הרבה יותר מזה."
"באמת? איך אתה יודע?"
"תנחש." גיחך גולן, ובטח הייתי ממשיך לברר למה כוונתו, אבל בדיוק אז הגענו למועדון. אלדד החנה וכולנו ניגשנו לדלת המועדון, מתכוננים נפשית להתמודד עם שומרי הסף.
אני לא כל כך אוהב מועדונים, לא אוהב את המוזיקה הרעשנית, לא אוהב לשתות ושונא עשן סיגריות, אבל מה שבאמת מלחיץ אותי במועדונים הם הסלקטורים. אני תמיד נעשה עצבני כשהם סוקרים אותי בעין בוחנת לפני שיחרצו את גורלי לשבט או לחסד. עד היום עוד לא קרה שסירבו להכניס אותי לאיזה מקום, אבל החשש שזה עלול לקרות מנקר בי ומזמן החלטתי שאם יסרבו להכניס אותי לא אשפיל את עצמי בוויכוחים פתטיים אלא פשוט אסתלק ודי.
הפעם, למרבה השמחה, אפילו לא עמדנו בתור כמו כולם. ברגע שהסלקטורים - שני גברתנים בחולצות שחורות, מתוחות על שרירים תפוחים - ראו את גולן הם האירו לו פנים, והזמינו אותו ואת בני לווייתו, כלומר אותנו, להיכנס מיד.
המסיבה הייתה מוצלחת מאוד. הייתה אווירה טובה, מוזיקה מעולה, אנשים שמחים ויפים, וכמו שחזה גולן, המון זוגות של הומואים, וגם לסביות, וכמובן גם סתם בנים ובנות סטרייטים שגילו עניין רב זה בזו.
אחרי שכולנו קיבלנו משקאות הופיע התקליטן המפורסם - הנסיך האדום, שהתברר כצעיר יפה תואר ומרשים שהתהדר ברעמת תלתלים אדמונית ובחיוך כובש. פלג גופו העליון, השרירי והמחוטב היה דחוס בגופייה לבנה מבריקה, ואצבעותיו המרחפות בקלילות על קלידי עמדת התקליטן היו ארוכות ולבנות. הוא בירך את הקהל שנענה לו בתשואות והתחיל לפזז בהתלהבות לקצב המוזיקה שהנסיך האדום בחר למעננו. כולם שתו, רקדו ושמחו, ורק אני עמדתי בצד המום, לטשתי מבט מוקסם בנסיך האדום, מנסה להבין מה קורה לי, ולמה דווקא הג'ינג'י הזה גורם לי להתרגש כל כך?
"אתה לא רוקד דקל?" שאלה אנה, וחיבקה אותי מאחור.
"כן, עוד מעט, אני רק..." הנפתי את כוס המשקה שלי, "עוד רגע."
"טוב, ביי." ריחפה לה אנה לדרכה. מעבר לכתפה החשופה ראיתי את גולן מתחבק עם  בחור דק וגבוה ששערו היה מחומצן עד לובן כמעט. המחומצן ניסה לנשק אותו על שפתיו, אבל גולן התחמק ממנו וחפז אלי. "למה אתה לא רוקד דקל?" חייך לעברי, ואחז בכף ידי, "רוצה לרקוד איתי?" מעך את אצבעותיי בכפו החמימה.
"אני עם אנה." השבתי, וחיפשתי אותה בעיני. היא רקדה עם בחור שחום לא מוכר לי, ענטזה סביבו בחושניות, נראית מאושרת וסקסית להפליא בשמלתה האדומה, הקטנה.
"אנה מסתדרת יפה מאוד בלעדיך." גיחך גולן, "אז מה דעתך על הנסיך האדום?"
"הוא מדהים, בחיים לא ראיתי מישהו כל כך... כל כך..." 
"מדהים?" הציע גולן בלגלוג, "רוצה לפגוש אותו? הבחור שניסה לנשק אותי קודם הוא חבר שלו, הוא יכניס אותנו לחדר ההלבשה של הנסיך אם אני אבקש ממנו."
"באמת? אני, אהה... עזוב, אני מעדיף לא להפריע לו, בטח יש לו המון מעריצים שמציקים לו."
"כן, אבל אף אחד מהם לא חמוד כמוך, ואגב, דקל, אם לא הבנת קודם מה ניסיתי לרמוז, אז גם אני כמוהו."
"מה כמוהו? תקליטן?"
"לא, דביל, הומו."
"מי, אתה? אבל..." רציתי להעיר שלא ידעתי שמותר לערסים להיות הומואים, אבל אז הודיע הנסיך האדום שהוא יוצא להפסקה, ולפני שפרש שם במערכת דיסק רועש במיוחד, וכבר לא היה טעם לדבר.
גולן אחז בזרועי, משך אותי לעבר המחומצן וצעק לו משהו באוזן. הוא הנהן והוביל אותנו לעבר חדר צדדי קטן שנפתח למסדרון שהוביל לחדר ההלבשה של הנסיך האדום.
הייתי שם כמה דקות בלבד שעברו מהר כמו בחלום. אמרתי לנסיך שהוא מוכשר להפליא, ואני נהנה מאוד מהמוזיקה ומצורת ההגשה שלו, והוא הודה לי בענווה, מחייך בביישנות. מקרוב הוא נראה צעיר ויפה עד כאב, ועיניו הכחולות, הבורקות הפנטו אותי. רציתי לשאול אותו בן כמה הוא, ומה שמו האמיתי, אבל לא הספקתי כי לחדר נכנס גבר כסוף שער, שזוף ומטופח מאוד, חיבק ונישק את הנסיך שהחזיר לו חיבוק, שוכח לגמרי את נוכחותנו. חמקנו משם בזריזות וחזרנו לאולם הריקודים. יסמין ואלדד רקדו יחד ונראו מאוהבים ומאושרים, וגם אנה והבחור השחום שלה היו מרוכזים מאוד אחד בשנייה.
"מי היה הטיפוס המגונדר הזה שחיבק את הנסיך?" שאלתי את גולן.
"בעל הבית של המועדון, הוא זה שגילה אותו, וכמו ששמת לב הם יחד עכשיו."
"כן, שמתי לב, אבל הוא ממש מבוגר, הוא נראה לי בן ארבעים, ואפילו יותר."
"בהחלט יותר." הצטחק גולן, "הרבה יותר, אבל הטעם שלו נשאר צעיר, והוא יכול להרשות את זה לעצמו כי יש לו די כסף לניתוחים פלסטיים ולוויאגרה."
"באמת? אבל... אבל הנסיך הוא בחור ממש צעיר, אני חושב שהוא בקושי בן עשרים."
"נו, אז? למה, זה מפריע לך?"
"לא יודע, תשמע גולן, יש לי כאב ראש נוראי, אני חושב שאני אקח מונית הביתה, תגיד ליסמין שהסתלקתי מוקדם כי אני מרגיש לא טוב."
"חכה, אני אלווה אותך החוצה." הציע גולן ויצא איתי לחנייה, "אתה בסדר דקל? אתה נראה מוטרד מאוד, זה בגלל אנה?"
"ממש לא. היא בחורה נהדרת ואני שמח שהיא מאושרת כל כך, אבל אני והיא... אנחנו רק ידידים טובים."
"יופי, אז למה אתה נראה המום כזה, בגללי?"
"כן, קצת, אתה יודע שחשבתי שיש לך רומן עם אחותי?" נזכרתי לספר לו, "ראיתי אותך מסתגר אתה בחדר וחשבתי... מה בדיוק עשיתם שם יחד?"
"סיפרתי לה משהו אישי." השיב גולן, ונראה נבוך.
"מה, שאתה הומו? איך היא הגיבה?"
גולן נאנח, "לא, אחותך יודעת כבר מזמן שאני הומו, דיברנו על משהו אחר."
"טוב, אני שמח לשמוע, חשבתי שהיא בוגדת באלדד וזה נורא הטריד אותי."
"אתה יכול להירגע, היא אוהבת את אלדד מאוד, והוא אותה. אני חושב שהם יתחתנו בסוף."
"אני מקווה ככה, אין אף אחד שאני רוצה בתור גיסי חוץ מאלדד, הוא בחור נהדר."
"לגמרי." הסכים גולן, "והוא גם ממש יפה, חבל לבזבז יופי כזה על סטרייט." התבדח.
"יסמין בטח לא תסכים אתך." צחקתי, ואז נעצרה לידינו מונית, אני עליתי עליה ונסעתי הביתה, משחרר את גולן לחזור למועדון, או ככה לפחות חשבתי, כי למחרת שאלה אותי יסמין אם גולן ואני בילינו יפה יחד, ואם הכל בסדר בינינו.
"כן, הכל בסדר, אבל..." משהו בארשת פניה צופנת הסוד בלבל אותי, "אבל לא בילינו יחד, אני חזרתי הביתה והוא חזר למועדון, מה, לא?"
"לא, הוא יצא אתך ולא חזר, חשבתי שנשארתם יחד." היא בחנה אותי בחשדנות, "הוא לא דיבר אתך?"
"למה את מתכוונת? על מה הוא היה צריך לדבר איתי?"
"עליכם."
"עלינו? מה זאת אומרת עלינו? את מתכוונת עלי ועליו?" השתוממתי.
"כן." הנהנה יסמין, ולמראה הפליאה על פני הבינה שאין לי מושג על מה היא מדברת ונאנחה, "טוב, לא חשוב, נעזוב את זה. אני מקווה שנהנית אתמול, נכון שהנסיך האדום מדהים?"
"כן, לגמרי, בחור מאוד כריזמטי." הסכמתי, "טוב, תשמעי, אני קצת ממהר." קמתי ונמלטתי לחדרי בתקווה שיסמין לא הרגישה כמה אני נבוך בגלל החלום המטריד מאוד שחלמתי על הנסיך האדום, חלום שאף אחד, אפילו טיפוס שחולם חלומות מהסוג הזה, לא רוצה שאחותו תדע עליהם. 

יום אחרי המסיבה ישבתי ביחידת הדיור שלי וניסיתי לשווא להתרכז בלימודים ופתאום דפיקה בדלת. גולן נכנס והגיש לי עיתון נשים צבעוני שכלל בעיקר כתבות רכילות ושפע פרסומות. "ראיתי שהדי. ג'י. הג'ינג'י נורא הרשים אותך וחשבתי שתתעניין בכתבה שפרסמו עליו לפני כמה שבועות." דפדף גולן בדפי הכרומו המבריקים עד שהגיע לכתבת פרופיל על הנסיך האדום. הכתבה כללה מעט מלל, ורובה היו צילומים שלו מכל מיני תקופות בחייו, מתקלט במסיבות, רוקד ומחובק עם כל מיני אנשים. תמונות מוצלחות מאוד, אבל את עיני לכדה תמונה מכמירת לב שלו כנער בר מצווה חרדי לבוש חליפה שחורה, חיוך ביישני מתוק על שפתיו ופאות אדמוניות מסולסלות משתלשלות מתחת למגבעתו השחורה, הגדולה מידי - התמונה היחידה שחשפה את עברו. "תודה גולן." אמרתי והתחלתי לקרוא בלהיטות את הכתבה שפירטה את תולדות חייו המרתקים של נתנאל רוט, שמו האמיתי של הנסיך האדום שנולד כבן הצעיר במשפחה חרדית אדוקה, עזב את משפחתו אחרי שהבין שהוא הומו, חזר בשאלה, והתגלגל ברחובות, סובל מעוני ומחסור עד שנתקל במקרה בבעל מועדון לילה שהפגיש אותו עם שותפו, מנהל אחד הליינים הגדולים והמפורסמים ביותר של מסיבות גיי פרנדלי, ובעזרתם נעשה תקליטן מצליח ונערץ. הרכילאית החתומה על הכתבה נזהרה לא לציין שנתנאל חי עם בעל מועדון הלילה, ושהם הומואים והתרכזה בעיקר בפועלו כתקליטן. היא כתבה בסגנון שטחי, קליל ומבודח וברור היה שמטרת הכתבה היא לא לספר על חייו ואישיותו של הנסיך האדום אלא לפרסם את המועדון ואת המסיבות הנערכות בו.
"תגיד דקל, יסמין כבר דיברה איתך?" הפריע לי גולן להתרכז בעלילותיו ובתמונותיו של הנסיך האדום, נתנאל יפה התואר.
הרמתי את מבטי מהעיתון והבטתי בו, מתפלא למה הוא נראה מודאג כל כך, וקלטתי פתאום, במין הבזק אינטואיטיבי מפתיע, שהחזות הערסית השחצנית שגולן עוטה עליו בימים כתיקונם היא רק מסכה שנועדה להסוות... להסוות מה? לא ידעתי בדיוק מה, אבל לפתע היה לי ברור שהידיד הזה של אחותי הוא לא רק צעיר שחום, קל דעת וחצוף, יש בו יותר מכפי שחשבתי פעם שיש, ואני בעצם לא מכיר אותו כלל.
"יסמין לא אמרה לי שום דבר עליך גולן, מה קרה, אתה בסדר?"
הוא נאנח, שילב את ידיו על השולחן והניח את מצחו על זרועותיו השלובות, מסתיר ממני את פניו, "לא כל כך, האמת שאני ממש לא בסדר."
"אתה חולה?" הנחתי יד על שכמו, תוהה מה יש לו, וחשתי, מופתע, ברעד שעבר בגופו, "מה הבעיה גולן?"
"אתה הבעיה." השיב גולן בקול עמום, קפץ על רגליו ופנה לדלת.
"רגע, לאן אתה הולך? חכה, מה עם העיתון, אתה לא רוצה אותו בחזרה?"
"לא, תשמור אותו, מתנה ממני." השיב גולן וברח.
המשכתי לעיין בתמונותיו של הנסיך האדום, ואחר כך הטמנתי את העיתון במגרה ושבתי ללמוד, מאלץ את עצמי להתרכז ולשכוח את גולן, את המסיבה, את הנסיך האדום, ובעיקר את החלומות המרגיזים והמטופשים שהציקו לי.
"אתה כזה טמבל דקל, באמת, איך אתה יכול להיות דביל כזה?" התרגזה עלי יסמין כששאלתי אותה, כשפינינו יחד את שולחן ארוחת הערב, מניחים לאימא שבישלה והגישה אותה לשבת עם אבא ולראות טלוויזיה, מה הקטע עם הגולן הזה, ולמה הוא מתנהג בצורה משונה כל כך?
"למה אני טמבל? מה כבר עשיתי, ומה הוא רוצה מחיי, הגולן הזה שלך?"
"הוא לא הגולן שלי, הוא רק חבר שלי, חבר טוב שמאוד מחבב אותי, והוא לא רוצה ממך כלום, המסכן פשוט התאהב בך, זה הכל."
"בי?" ניסיתי לצחוק מהרעיון המופרך כל כך, אבל הצחוק נתקע בגרוני, "אבל הוא... אבל אני... עזבי, זה לא רק אידיוטי, זה גם חולני וסוטה, אני לא רוצה לשמוע שום דבר על העסק הפסיכי הזה."
"למה סוטה? בגלל ששניכם גברים?" התקוממה יסמין, "אהבה זו אהבה, ויש דבר כזה, בנים שאוהבים בנים, אפילו אתה כבר יודע שזה קיים."
"כן, אבל... תשמעי יסמין, הבחור הזה, הגולן הזה... אני לא מכיר אותו בכלל, והוא לא מכיר אותי, ואם יש לו איזה רגשות לא טבעיים כלפי תגידי לו שיעשה טובה וישמור אותם לעצמו, אני לא מעוניין, בסדר?"
"בסדר, וזה אגב מה שאמרתי לו, שגם אם אתה הומו אתה כל כך לא מחובר לעצמך, וכל כך תקוע בתחת של עצמך, שבחיים לא תבין את זה."
"אני לא מחובר לעצמי?" נפגעתי, "אני תקוע בתחת של עצמי? מי שמדבר, ומה אתך? את יותר טובה? את כל כך בטוחה שבגלל שאת יפה את יכולה לרמוס את כולם, ולזלזל בכל העולם... רק תראי איך את מפלרטטת עם גברים ומזניחה את החבר המקסים שלך?"
פניה של יסמין התקשחו מזעם וקולה התחדד, "לא שזה עסקך, אבל אני ממש לא מזניחה את אלדד, ורק שתדע, שאני בכלל לא מפלרטטת, וגם אם כן, זו הבעיה שלי ושל אלדד, אל תדחף את האף ליחסים שלי איתו, הם לא עניינך, יותר טוב שתדאג למה שקורה בינך ובין אנה."
"לא קורה שום דבר ביני לאנה."
"לזה בדיוק אני מתכוונת, ואם אתה חושב שהיא תמשיך לסבול את זה עוד הרבה זמן אז אתה טועה."
"לסבול מה בדיוק?"
"לסבול את זה שלא קורה בינך לבינה שום דבר. אתה חושב שהיא מטומטמת?"
"אין לי מושג על מה את מדברת." השבתי, נרגז כל כך עד שהיה עלי להתאפק לא למרוט את שערותיה ולצבוט אותה כמו שעשינו כשהיינו ילדים, "ועדיף שלא תתערבי לי בחיים!" צעקתי.
"ברצון, וגם אתה, אל תתערב בשלי, ותניח לחבר שלי לנפשו, כי אפילו לו כבר נמאס מההיטפלות שלך אליו."
"היטפלות? למה את מתכוונת היטפלות? אני לא נטפל לאף אחד."
"אתה כן, אתה נטפל לאלדד, נמרח עליו אפילו, ועוד יש לך חוצפה להתרגז על גולן המסכן שכל כך משתדל להתגבר על הקראש שהוא חטף עליך."
"מה? על מה את מדברת בכלל? סתומה! מה את מבלבלת הכל, מה הקשר בין החבר שלך לגולן? ולמה..." ככל שהבנתי יותר את טיעוניה כל התגבר זעמי, "את פשוט משוגעת, מזלך שאת יפה כי את מטומטמת לגמרי! את פשוט בהמה!" צרחתי, ומרוב כעס בעטתי במדיח הכלים שהגיב בצלצול מתכתי מבשר רע.
"ילדים, ילדים, מה קורה? למה אתה צועק ככה דקל?" נזפה בנו אימא מהסלון.
"סליחה אימא." השבתי בצייתנות, כופה על עצמי להירגע, אבל ידי רעדו כל כך עד שכמעט הפלתי את הצלחות שאחזתי בידי.
יסמין נחפזה ולקחה אותן ממני, "אתה נורא חיוור דקל, אולי תלך לנוח קצת." הציעה לי בקול רך, והביטה בי במבט מודאג, ואפילו מתנצל מעט.
"בסדר." הסכמתי ופניתי לצאת, ואז הסתובבתי אליה שוב, "ורק שתדעי שלמרות שאני מאוד מחבב את אלדד, וחושב שהוא אחלה בן אדם אף פעם לא נמרחתי עליו, או על אף אחד אחר." הצהרתי, וברחתי לחדרי מהר, לפני שאפרוץ בבכי לפניה.
נשכבתי על מיטתי, עברתי שוב על התמונות של הנסיך האדום, ואחר כך חיפשתי אותו בגוגל ובפייסבוק. לא היה לו פייסבוק, ורק באטרף מצאתי עוד כמה תמונות שלו, תמונות שאת רובן הכרתי מהעיתון, ומאוכזב התקשרתי לאנה.
"אני עסוקה." השיבה אנה בקור רוח, "אני נפגשת עוד מעט עם קובי."
"מי זה קובי?"
"הבחור שפגשתי אתמול במסיבה."
"אה... אבל..."
"שום אבל דקל. אתה בחור מאוד נחמד, ואני אשמח מאוד אם נישאר ידידים, אבל אני חושבת שאנחנו שונים מאוד זה מזו, וכל אחד מאיתנו רוצה דברים אחרים בחיים."
"את צודקת." הסכמתי אתה בשקט, איחלתי לה בילוי נעים, וסגרתי את הטלפון בהרגשת הקלה.
כמה ימים אחר כך דפק אלדד על דלת חדרי ושאל אם אנחנו יכולים לדבר.
"בטח." השבתי, מקפיד להביט במסך המחשב ולא בו, "שב." הוספתי, "סליחה שאני עם הגב אליך, תדבר, אני מקשיב."
"אתה כועס עלי דקל?" שאל אלדד בביישנות נוגעת ללב, והתיישב.
"לא, למה?"
"כי... טוב, יסמין סיפרה לי על המריבה שלכם ו... היא מאוד מצטערת על חלק גדול ממה שהיא אמרה, אתה מכיר אותה, לפעמים היא מתרגזת ומגזימה קצת, בכל מקרה, רק שתדע, אני אף פעם לא התלוננתי עליך בפניה, אני מאוד מחבב אותך ואני מקווה שנהיה תמיד ידידים ולא רק קרובי משפחה."
הסתובבתי אליו, "קרובי משפחה? אז אתה ויסמין... אתם באמת הולכים להתחתן?"
פניו היפים הוארו בחיוך גדול, "כן." הנהן, "ואני אשמח אם תהיה השושבין שלי, אם זה בסדר מבחינתך?"
"מבחינתי כן, אבל אני חושב שיסמין לא תסכים."
"בטח שהיא תסכים, וגם אם לא, אז מה? אתה השושבין שלי, לא שלה."
"בסדר, אם אתה אומר, אבל... מה בעצם עושה שושבין?"
"מארגן מסיבת רווקים." חייך אלדד, "אבל בלי חשפניות בבקשה, וחוץ מזה גם מחזיק את החופה ושומר על הטבעת."
"מה עם בגדים לחתונה, אתה צריך עזרה עם זה?"
"מה, אני לא יכול להתחתן עם ג'ינס?" תהה אלדד בפנים רציניות.
"ממש לא!" נחרדתי, והוא פרץ בצחוק, "סתאאאם..." ומיד אחר כך הזהיר אותי שאין מצב שהוא חונק את עצמו בחליפה, ואפילו לא בעניבה, ונפרד ממני בחיבוק גברי חמים.
"לך איתו לקנות לו בגדים לחתונה, ותשגיח שהוא לא יעשה לי בושות. תזכור דקל, אני סומכת עליך שהחתן שלי יראה טוב מתחת לחופה." הורתה לי יסמין.
"אבל הוא מתעקש שהוא לא רוצה חליפה, ומסרב להיחנק עם עניבה." התלוננתי.
"כן, אני יודעת להלביש אותו יהיה אתגר רציני, אבל אני יודעת שאתה תצליח."
"ומה את תלבשי? ואל תגידי לבן כי זה ברור, אני מתכוון..."
"אני יודעת למה אתה מתכוון. אל תדאג, שמלות בסגנון עוגת קצפת זה ממש לא אני, אני מתכננת ללבוש משהו פשוט ואלגנטי, שום תחרות וסלסולים, הנה, משהו דומה לזה." הראתה לי תמונה נהדרת של שמלה אדומה אלגנטית, גזורה בקווים פשוטים והדורים שרק בחורה עם גזרה מושלמת כמו של יסמין יכלה להיראות בה טוב.
"נהדר." אישרתי, "שמלה מוצלחת מאוד, על איזה בד חשבת?"
"סאטן בצבע שמנת, אבל לא מבריק."
"יש דבר כזה בכלל?" פקפקתי.
"לא יודעת, אני הולכת עם אנה לחפש בד ותופרת, תאחל לי בהצלחה." היא נישקה על לחיי ופרחה לדרכה, משאירה אותי עם המשימה כבדת המשקל - להלביש את החתן שלה בלבוש הולם.
זה היה מעייף, זה היה מתיש, זה היה מתסכל, וזה כלל המון עבודת רגלים, סבלנות ברזל, וצפייה מתסכלת בגופו המרהיב של אלדד שהתפשט והתלבש שוב, ושוב ושוב.
בסופו של דבר, אחרי שעות רבות של נדודים בין חנויות בגדים נקלענו לחנות קטנה ונחמדה אחת של מעצב צעיר וחמוד שקלט את הראש של אלדד, והתאים לו תלבושת מושלמת - מכנסים אלגנטיים שחורים שנראו מכובדים וייצוגים, והיו נוחים להפליא, וחולצת סטן בצבע שמנת עם מקטורן תואם נוח שהבליט את כתפיו הרחבות ומותניו הצרים של אלדד, והלם אותו להפליא.
"מושלם." אמרתי בהתפעלות, "אתה פשוט גאון." חייכתי אל המוכר השמנמן והחמוד וביקשתי את עזרתו בהתאמת בגדים גם עבורי. "אני השושבין שלו וגם האח של הכלה." הסברתי, "ואני רוצה להיראות יפה, אבל לא בולט מידי."
"ומה תלבש בת זוגך?" שאל הבחור ונעץ בי מבט בוחן שעורר בי מבוכה.
"אין לי בת זוג." הסברתי, "אני אה... אין לי, אני רווק."
הוא מצא בשבילי חליפה קלה ונוחה, עזר לי למדוד אותה, ולפני שהסתלקנו נתן לנו במתנה חגורות תואמות לבגדים שקנינו, ואיחל לנו מזל טוב, ממשיך להביט בי במבט רב משמעות שהעביר בגופי צמרמורת של אי נוחות.
"הבחור הזה נדלק עליך בגדול." גיחך אלדד בדרך חזרה, "נו, תבדוק מה הוא כתב בפתק שהוא נתן לך."
"איזה פתק? הוא לא נתן לי כלום." אלדד צחק, וביקש שאבדוק בכיסי. בדקתי, ואכן היה שם פתק עם מספר טלפון - תתקשר אלי - היה כתוב מתחת למספר. מעכתי את הפתק וזרקתי אותו, אחוז בהלה, ואפילו סלידה, ולמחרת בבוקר, במקום לנסוע עם אלדד לקנות נעלים, קמתי משתעל ומקורר וגררתי את גופי הדווי לקופת חולים. התבשרתי שאני חולה בשפעת ושעלי להישאר בבית, לשתות הרבה תה עם לימון ודבש, אפשר גם מרק עוף, ובעיקר לנוח. "אבל עשיתי חיסון נגד שפעת." מחיתי.
הרופא משך בכתפיו ואמר שהחיסון טוב רק נגד חלק מהשפעות, ואני כנראה נתקלתי בווירוס מזן נדיר שאין לי חיסון כנגדו, אבל לא נורא, אני בחור צעיר וחזק, ואני אתגבר. נכנסתי למיטה ובמשך כמה ימים ניהלתי את מגעי עם העולם החיצון רק דרך הטלפון. אנה התקשרה לספר שהיא תגיע לחתונה עם קובי, החבר החדש שלה, ושאלה אם אני לא כועס עליה?
"לא, בטח שלא, אני שמח שיש לך חבר ושאת מאושרת."
"חבל שזה לא יכול היה לקרות אתך." אמרה אנה בעצב, "זה היה יכול להיות מושלם אבל..." היא נאנחה, איחלה לי רפואה שלמה ושאלה עם מי אני אבוא לחתונה?
"עם אף אחד כנראה, להתראות אנה."
גולן התקשר לשאול מה שלומי, ושאל מה דעתי שנחגוג את מסיבת הרווקים של אלדד בפאב נחמד אחד שידוע שגם הנסיך האדום מרבה לבקר בו.
"הוא מתקלט בו?" שאלתי, מתרגש בעל כורחי.
"לא, סתם מבקר שם, בדרך כלל עם החבר שלו, זה פאב גיי פרנדלי, אבל אם זה מפריע לך אפשר להשכיר את הקומה העליונה ולסגור אותה רק למסיבה שלנו, וככה לא יהיה צפוף ולא תצטרך לראות הומואים מתנשקים לך מול הפרצוף."
"אל תהיה נבזה גולן, הומואים, מתנשקים או לא, ממש לא מטרידים אותי."
"אתה בטוח? כי אלדד סיפר לי שמוכר הומו ניסה להתחיל אתך ונורא התעצבנת."
"לא התעצבנתי, הייתי בעיקר נבוך, והוא לא ניסה כלום, היה מאוד נחמד ומועיל ובסוף דחף לי מספר טלפון לכיס."
"זה נקרא להתחיל, טמבל." הצטחק גולן.
"טוב, אז אני טמבל!" צרחתי, נרגז מאוד פתאום, וניתקתי לו בפנים.
רבע שעה אחר כך הוא היה אצלי, נכנס בלי לדפוק והתיישב על מיטתי. "אתה נראה זוועה." העביר יד על שערי, מסיט אותו מעיני, "זיפים ממש לא מתאימים לך דקל."
"אז לא." טלטלתי את ראשי בזעף, "עזוב אותי."
"הלוואי ויכולתי." השיב גולן בעגמומיות, "אתה נורא יפה דקל." לחש, וכף ידו גלשה משערי ללחיי, ומשם למפתח החזה של הפיז'מה שלבשתי. זה היה מפחיד, משונה, לא הגיוני, ולא לעניין, ויחד עם זאת מסעיר ומדליק, ומזעזע בצורה נעימה.
אחזתי בפרק ידו, מונע ממנו לגלוש יותר למטה, אבל לא מסלק אותה לגמרי. "מה אתה חושב שאתה עושה גולן?"
"לא יודע. אני פשוט... אפשר לשאול אותך משהו דקל?"
"למה יש לי הרגשה שזו תהיה שאלה מביכה ושאני אשנא אותה?"
"אתה לא חייב לענות, אבל אני ממש רוצה לדעת אם התאהבת פעם במישהי."
"לא." הודיתי.
"ומה עם סקס?"
"זה כן, אבל..." נזכרתי בכל הפעמים בהם הגעתי למצבים אינטימיים עם בחורות והסמקתי, "תראה גולן," פרשתי לפניו את משנתי, "יש בחורים שסקס נורא חשוב להם, שמוכנים לזיין כל אחת, או אחד, העיקר לזיין, ויש כאלה כמוני שהם פחות... פחות להוטים, יותר בררנים, שחשוב להם הקשר הרגשי, האינטימיות, והסקס הוא רק תוצאה של קשר כזה, לא הסיבה שלו. הייתי די קרוב לזה עם אנה, אבל... מה? למה אתה צוחק? אז אני לא חרמן כמו כולם, זכותי, לא?"
"בהחלט." הסכים גולן, והוסיף שהוא לא צוחק, בקושי מחייך, ושבעצם זה יפה מאוד שאני מרגיש ככה. נכון שאני נשמע קצת כמו בחורה דתייה, ולא כמו גבר צעיר, אבל אין שום חוק שאומר שאני חייב להתלהב מסקס.
"מעניין אותי על מי אתה מפנטז כשאתה מביא ביד?" סיכם את דבריו.
"לא כולם חייבים להביא ביד." מחיתי. הפעם גולן לא היה יכול להכחיש, הוא לא סתם חייך אלא צחק, ואפילו בקול רם, "לא חייבים, אבל זה מה שתשעים אחוז מהגברים מודים שהם עושים, והשאר, אלה שאומרים שהם לא, פשוט משקרים."
"השיחה הזו לא מוצאת חן בעיני, אני מרגיש שהחום שלי עולה בגלל הדיבורים האלה, מה דעתך להסתלק?" הצעתי.
גולן קם, "בסדר, אני הולך, אז פאב 'לה קאט' זה בסדר? אפשר לקבוע איתם?"
"כן, זה רעיון טוב, תודה גולן."
"על לא דבר." הוא פנה לצאת, ואז חזר, "אפשר נשיקה לפני שאני הולך?" שאל, ולפני שהספקתי להגיד לו שלא, מה פתאום? ומה זה השטויות האלה? רכן מעלי ונישק את שפתי. מעולם לא נושקתי ככה, מעולם לא נושקתי בכלל, הבנות שהגעתי איתן למצבים אינטימיים היו תמיד ביישניות מאוד, וחיכו שאני אנשק אותן, מה שעשיתי בצורה מאוד לא מוצלחת אני חושש, ותמיד היו קטעים מביכים של אפים מתנגשים, ברכיים נתקלות זו בזו ועוד שלל תנוחות לא נעימות, בעיקר בגללי. תמיד הייתי נעשה כל כך נבוך ומגושם, מודע מידי לעצמי וגם קצת נגעל מכל העסק הזה של החלפת נוזלי גוף. הדחקתי תמיד את הרגשת הגועל, ומעולם לא אמרתי לאף אחת מה אני מרגיש באמת, אבל הרעיון של נשיקה תמיד נראה לי קצת לא היגייני ואפילו דוחה. למה שארצה לדחוף את לשוני לפה של מישהי?
בלתי אפשרי ליהנות מנשיקה כשרעיונות כאלה מטרידים אותך, ובאמת לא נהניתי אף פעם. תמיד קיוויתי שיום אחד אפגוש מישהי שתסחרר את ראשי כל כך עד שאשכח את המחשבות המטרידות הללו ופשוט אזרום, אבל זה לא קרה לי אף פעם עם אף אחת - מי היה מאמין שזה יקרה לי דווקא עם גולן. "ואוו!" הוא אמר אחרי שהנשיקה הסתיימה, "זה היה... ואוו..." הוא קם, "אל תזוז." פקד עלי, "אני רק הולך..." הוא הגיע לדלת בשני צעדים ארוכים, נעל אותה וחזר אלי. העניין לקח פחות מדקה, אבל בינתיים הספקתי להתאושש ולחזור לעצמי העצור והלא זורם.
"תשמע גולן, אני לא חושב שזה רעיון טוב, אל תשכח שאני עדיין חולה, ואתה עלול להידבק, וחוץ מזה אני לא..."
"למה אתה מדבר כל כך הרבה?" נהם גולן ונשכב עלי, מצמיד את גופו לגופי, "תביא עוד נשיקה." פקד עלי, והצליח לנשק אותי ותוך כדי כך להשתחל מתוך מכנסיו.
"מה אתה עושה?" נבהלתי.
"לא נעשה שום דבר שלא תרצה." הבטיח בעודו פורם את כפתורי הפיז'מה שלי, "אבל תן לי צ'אנס להראות לך..." הוא גנח, והתנפל עלי שוב, מנשק את פטמותיי ואת שביל השער הדק שירד מטבורי אל חלצי, משך מעלי את מכנסי הפיז'מה והחל לנשק את אברי שלהפתעתי התעורר מתרדמתו ועמד למחצה.
"גולן, די, אני לא כל כך אוהב את הקטע האורלי הזה." מחיתי, מנסה להדוף אותו מעלי.
"אין דבר כזה." הכריז גולן, ולפני שהספקתי לספר לו שיש, אני לדוגמה, ואני לא סתם אומר, כבר ניסיתי וזה אף פעם לא היה מוצלח. כל הבנות שניסו להעמיד לי את הזין בצורה הזו נכשלו, זה תמיד כאב והציק, או סתם היה מביך ולח, ולא מוצלח, ואני אפילו לא רוצה להתחיל לחשוב כמה זה לא היגייני להכניס לפה זין, הוא הכניס לפיו את כל הזין שלי, והתחיל למצוץ, וללטף את אשכי, והפעם זה כן היה מוצלח, כל כך מוצלח עד שגמרתי אחרי כמה דקות מענגות להפליא.
"סליחה, אני ממש מצטער, אני לא יודע מה קרה לי, אני מתנצל." גמגמתי, אבל גולן שב וצחק, הפעם בשביעות רצון, ואמר שהוא דווקא כן יודע, וזה בסדר כל זמן שאזכור שאני חייב לו.
"חייב מה?" התבלבלתי.
"עוד מעט אני אסביר לך, אבל עכשיו תן נשיקה."
הוא נישק וחיבק, נגע ומישש, הסביר מה הוא עושה ולמה, ולא נרגע עד שגם הוא גמר, ואחר כך שוב אני, הפעם כמעט יחד איתו. הוא הסתלק לדרכו רק אחרי שעתיים, צוחק בשביעות רצון, משאיר אותי עייף ורגוע.
ישנתי שנת ישרים כל אותו לילה, והתעוררתי בבוקר, בריא לגמרי, ופתאום, לראשונה בחיי, חרמן בצורה בלתי נסבלת.


אין תגובות:

פרסום תגובה