עוקבים

יום שני, 15 בינואר 2018

גומרים, הולכים

כמו תמיד בימי חמישי הבוס יצא מיד אחרי ארוחת הצהרים, מאחל להם סוף שבוע טוב ושבת שלום. שעתיים אחר כך הלכה המזכירה, ממלמלת משהו על תור לרופא שיניים. בארבע הסתלקו הבנות מהגרפיקה ומהנהלת חשבונות ואיציק וקובי נשארו לסיים לבדם את רישום ההזמנות של השבוע, לסדר ולסגור את המחסן, ולדאוג שהכול נעול וסגור במפעל לקראת סוף השבוע הבא עליהם לטובה.
אחרי שנים של עבודה משותפת הם לא נזקקו לדיבורים מיותרים ועשו הכול מהר וביעילות.
בשעה חמש הם נפגשו, כמו תמיד, במשרד של הבוס, עברו על עוד כמה דברים קטנים, סידרו את כל הניירת, סגרו את כל הקצוות שנותרו ואז קובי ניתק את מגרסת הנייר והוציא את התקעים של כל המזגנים ואיציק התיישב בכסא של הבוס וכיבה את המחשב שלו.
"זהו סיימנו הכול." הכריז איציק, התמתח בכסא העור הנוח של הבוס והסתובב לעבר קובי שפתח באותו רגע את כפתורי חולצת העבודה הכחולה שלו. "איזה כאב ראש נוראי היה השבוע הזה, בקושי היה לי זמן לנשום."
"עדיף ככה, כשיש הרבה עבודה השבוע נגמר מהר." פשט קובי את החולצה ותלה אותה על הקולב, חושף פלג גוף עליון דק שרירי ושעיר.
"זה נכון, אבל אחרי שבוע כזה הגב שלי הורג אותי." נאנח איציק והתחיל לפשוט גם הוא את חולצת העבודה שלו.
קובי נעמד מאחוריו והתחיל לעסות בעדינות את רקותיו של איציק שהיה גבוה וכבד ממנו, בעל ראש מגולח ופנים עטורות זיפים.
"אה... זה טוב כל כך." נאנח איציק והשעין את עורפו העבה על בטנו של קובי שנרעד מהמגע ועבר לעסות את כתפיו של איציק.
"חכה, תן לי להוריד גם כן." השליך איציק את החולצה שלו על השולחן.
הוא היה בחור מגודל ומלא בעל חזה בשרני ושעיר ופטמות חומות ענקיות. כתפיו היו שריריות ורחבות מאוד, וידיו הארוכות והחזקות הסתיימו בכפות ידיים עבות ומחוספסות. גונח בהנאה הוא רכן קדימה, משעין את מצחו על השולחן, מניח לקובי ללוש את גבו ולשחרר את שריריו התפוסים.
קובי עבד במסירות על שכמותיו, עמוד השדרה שלו ותחתית גבו, סוחט מאיציק אנקות הנאה. אחרי שהחליט שגבו של איציק זכה לדי תשומת לב סובב קובי את הכסא כך שאיציק ישב בגבו לשולחן, כרע על ברכיו לפני איציק ופתח את חגורת הג'ינס שלו.
"קובי, בחייך, די... כבר מאוחר, אשתי והילד..." מחה איציק רפות וכמו על פי אות הביטו שניהם לעבר המחשב של איציק ששומר המסך שלו היה תמונה יפה של לימור ושל ערן הקטן נישא בזרועותיה
"רק חמש, זה לא כל כך מאוחר." אמר קובי בקול צרוד, "תעיף את המכנס." הורה לאיציק ובתנועה החלטית כיבה את מסך המחשב שלו.
המסך החשיך, לימור וערן נעלמו ומכנסיו של איציק נשרו עד לקרסוליו. קובי כרע לפניו על השטיח מקיר לקיר הכחול שקנה הבוס בשנה שעברה, מפשק בכוח את ברכיו, מעביר אצבעות דקות וחמדניות על ירכיו השריריות והשעירות.
"קובי, בחייך..." גנח איציק במחאה, אבל הזין שלו, עבה ובשרני, כבר הזדקר זקוף מתוך תחתוניו, כיפתו הגדולה לחה ובוהקת, כמו מתחננת להידחף לפיו של קובי.
תוך כדי מציצת הזין של איציק הצליח קובי הדק והגמיש להיחלץ ממכנסיו ונשאר ערום לגמרי מלבד גרביו הלבנים. אחרי שהזין של איציק היה זקוף ונוקשה כראוי לדעתו הוא הסתובב והגיש לאיציק את ישבנו הלבן והחלק. איציק העביר באיטיות את קצהו הרטוב של הזין שלו בעמק המפתה שבין גבעות ישבנו של קובי, מתעכב שוב ושוב על החור הורוד וההדוק שלו ואז אחז בגבר הצעיר ממנו במותניו והושיב אותו בעדינות על הזין שלו.
שניהם גנחו בהנאה בעת שהזין העבה פילס את דרכו לתוך גופו של קובי שנחת בבטחה על ברכיו של איציק.
"זה כל כך טוב." נאנח איציק ולפת באגרופו את הזין של קובי, מעסה אותו הלוך ושוב בעוד הוא מנשק ומלקק את עורפו הדק, מתענג על ריחו וטעמו של עורו החלק.
שניהם רעדו מעונג וניסו להאריך את הרגע הזה עוד ועוד, אבל לבסוף איציק שלא יכול היה להתאפק עוד קם כשהוא מחבק את מותניו של קובי והשעין אותו על הקיר.
"אני יכול לגמור בפנים?" שאל בקול עבה מחרמנות.
"כן, דביל. למה אתה שואל כל פעם אותה שאלה, אתה חושב שאתה עם בחורה שיכולה להיכנס להריון?" סנט בו קובי ודחק לעברו את ישבנו.
"אתה בעצמך דביל." גנח איציק והחל לנוע במהירות בתוך קובי, מועך בכוח את כתפיו עד ששניהם סיימו יחד באנחה משותפת.
אחר כך הם התנגבו במגבונים הלחים שהוציאו מהמגרה של הבוס. קובי העיר שצריך לזכור לרוקן את הפח לפני שהולכים ואיציק רטן בזעף שהוא יטפל בזה.
"למה אתה תמיד נעשה כעסן כזה אחר כך?" הצטחק קובי שמצב רוחו היה דווקא משתפר אחרי זיון.
"אתה יודע למה." נהם איציק ונתן לקובי את החולצה שלו, נוזף בו ששוב הוא חלץ נעלים בלי לפתוח את השרוכים.
"שטויות, זה כולה נעלי התעמלות מעפניות." סירב קובי להינזף ודחק את כפות רגליו הגרובות לנעליו בלי לפתוח את השרוכים.
"איך הולך עם ההכנות לחתונה?" שאל איציק בעודו רוכס את חגורתו ומיטיב את חולצתו במכנסיו.
"על הפנים, כל הזמן בעיות חדשות, סיגי משגעת לי את השכל." נעגמו פניו של קובי, "עכשיו היא מתלבטת איזה צבע יהיה למפיות ולמפות. היא כמעט הרגה אותי כששאלתי למה הן לא יכולות להיות סתם לבנות."
"המפיות זה שטויות, מה שחשוב זה המוזיקה, החלטתם כבר על שיר?" חקר איציק ושב והדליק את מסך המחשב שלו, מתאמץ לא להביט בלימור ובערן שלטשו בו מבטים מאשימים.
"לא, אבל צמצמנו את הרשימה לחמש אופציות. לדעתי כולן נשמעות אותו דבר, אבל אל תספר לסיגי שאמרתי את זה."
"אני לא אספר כלום." הבטיח איציק, לקח את התיק שלו ואת שקית האשפה עם העדויות המרשיעות ופנה לצאת כשקובי פוסע בעקבותיו.
"טוב, אז הלך עוד שבוע." טפח בידידות על שכמו של עוזרו הצעיר, "להתראות בשבוע הבא קובי, שבת שלום לך."
"להתראות איציק." ענה קובי.
הם פסעו איש למכוניתו ונופפו זה לזה לשלום בטרם נסעו כל אחד לביתו.

יום ראשון בלוז
"בוקר טוב! בוקר טוב! בוקר טוב!" הדהדו הקריאות העליזות ברחבי המפעל כשהעובדים נפגשו שוב אחרי סוף השבוע.
"בוקר טוב!" האיר איציק פנים לקובי שענה לו בוקר טוב עגום והמשיך לסדר את קופסאות הצבע על המדפים במחסן הצבעים.
"מה קרה? מה אתה חמוץ כזה?"
"כי אני שונא את ימי ראשון, וחוץ מזה היה לי סוף שבוע מעייף."
"מה עשיתם?"
"כל יום שישי התבזבז על טעימות של מנות בחברת קייטרינג ועל דיבורים על צבעים של מפות ומפיות. איך זה יכול להיות שהם צריכים להיות תואמים אבל מנוגדים?"
"אין לי מושג." הודה איציק, "בחרתם חברת קייטרינג?"
"כן, סיגי ואימא שלי החליטו על חברה שתכין לסיגי גם את הכיבוד למסיבת רווקות."
"תהיה מסיבת רווקות?"
"בטח וגם לי תהיה מסיבת רווקים. אתה מוזמן דרך אגב."
מצחו של איציק התקמט בדאגה. "תהיה חשפנית? כי אם תהיה חשפנית אז לימור תעשה לי את המוות."
"לא תהיה חשפנית, אבל בטח עוזי, הגיס שלי לעתיד, יביא סרט פורנו."
"מה, זה יהיה בדירה שלך?"
"כן, הדירה המסכנה שלי. זו תהיה המסיבה האחרונה שלי שם לפני שאני אעזוב."
"אז סיגי מתעקשת על דירה חדשה?"
"כן, הדירה שלי קטנה מידי ובמקום לא טוב ואי אפשר להתחיל חיי נישואין במקום עלוב כזה."
"חבל, דווקא דירה נחמדה."
"כן, אבל רק לרווק." התעננו פניו של קובי שהבוקר דילג על הגילוח ופניו היו עטורות זיפים.
"בוא תעזור לי להעלות את הקופסאות האלו למעלה." ביקש איציק והשעין סולם על הקיר, "אתה תעלה," הורה לקובי, "ואני אגיש לך."
קובי שידע שאיציק סובל מפחד גבהים לא התווכח ועלה בקלילות בסולם עד שהגיע למדף העליון. איציק הגיש לו קופסאות והוא סידר אותן לפי הצבעים.
"זהו, סיימתי." הכריז, ירד שני שלבים ונעצר כשראשו של איציק הגיע למפשעתו, "מה עכשיו?" שאל את איציק שהביט בו במבט רציני ומרוכז שהיה מוכר לו היטב.
"חכה רגע ואל תזוז." אמר איציק, נעל את דלת המחסן, חזר לקובי, פתח את כפתור מכנסיו ומשך אותן למטה יחד עם תחתוניו.
"איציק מישהו עלול..."
"נעלתי וחוץ מזה כולם עכשיו בארוחת בוקר, מסתכלים על תמונות של הנכד החדש של מירי. שתוק רגע ותן לי לשפר לך את המצב רוח."
קובי שתק כשאיציק מצץ בהתלהבות את אברו, מלטף את ירכיו ואת אשכיו וחייך כשהוא סובב אותו בגבו אליו, אבל כשאיציק החל לגשש בלשונו בעמק הצר שבין פלחי ישבנו הוא נבהל.
"מה אתה עושה איציק?"
"מה נראה לך?" גנח איציק, מעביר לשון עבה וורודה סביב פי הטבעת של קובי שנאנח בהנאה.
"בוא, רד עוד קצת." ביקש איציק מקובי, "רק עוד טיפה." וכבר היה הזין של איציק, זקוף ורוטט, מגשש את דרכו בתוך ישבנו הלח של קובי.
איציק הניח יד אחת על פיו של קובי שנטה להיות קולני למדי כשנהנה ואת ידו השנייה על הזין שלו וכשגמר לא התאפק ונשך את עורפו.
"סליחה." התנצל אחר כך, מגיש לקובי מפית נייר, "השארתי עליך סימנים. אני מקווה שלא יהיו לך בעיות עם סיגי."
"לא יהיו שום בעיות." סינן קובי בזעף.
"מה, אתם לא עושים את זה?"
"כבר לא, מאז שהתחלנו עם ההכנות לחתונה אנחנו לא עושים כלום חוץ מלריב. עכשיו נכנס לה שיגעון שאני אלבש עניבה סגולה."
איציק גיחך. "אני לבשתי עניבה צהובה אז תגיד תודה."
"אני לא רוצה עניבה. זה חונק אותי."
"זה רק ערב אחד קובי, אל תהיה תינוק."
"אל תגיד לי לא להיות תינוק." הטיח קובי, "אני שונא עניבות ושונא צבע סגול." עלו פתאום דמעות בעיניו.
"בוא הנה." משך אותו איציק אליו וחיבק אותו "יהיה בסדר, בסוף הכול יהיה בסדר." ניחם את קובי שטמן את פניו בשקע כתפו וכרך את ידיו סביבו.
"איציק אני רוצה ממך מתנה מיוחדת לחתונה." אמר קובי, נלחץ בכוח לגופו הגדול של איציק, מהדק את לחיו הזיפית אל צווארו.
"איזה מתנה?" שוטטו אצבעותיו העבות של איציק בחמדה על גבו החלק של קובי.
"שאחרי שהמסיבת רווקים שלי תגמר וכולם ילכו אתה תישאר לישון אצלי."
איציק הניח לו בפתאומיות, הודף אותו קלות מעליו, מביט בפניו במבט שהיה, כך חשב קובי, יותר מבוהל ממופתע.
"אתה רוצה שנישן יחד?"
"כן, זה מה שאני רוצה."
"טוב, אני... אני... אם לימור לא תתנגד אז אולי אני אוכל."
"טיפש, אל תגיד לה שזה מה שאתה מתכנן, תתקשר אליה אחרי המסיבה ותגיד ששתית יותר מידי ואתה נשאר לישון אצלי כי אתה לא רוצה לנהוג שתוי."
"מה, כאילו לשקר לה?"
"אתה יודע מה? כדי לא לשקר תשתה יותר מידי ואז זו תהיה אמת."
"טוב, נראה, אני לא יודע. בוא כבר, הבוס יתפלא לאן נעלמנו."
"בסדר, מה שתגיד." הרכין קובי את ראשו בעצב.
איציק נאנח ולפני שפתח את הדלת משך אליו את קובי לעוד חיבוק אחד אחרון ונישק אותו בכוח על שפתיו. "צא מהדיכאון הזה ותן חיוך, שבוע עבודה חדש מתחיל." פקד עליו, פתח את הדלת ויצא. קובי נאנח, כיבה את האור והשתרך אחריו בעצב. 

המסיבה הייתה מוצלחת מאוד - היו בירות, וודקה והיו גם יינות. הייתה פיצה, אוכל סיני ובורקסים. הבידור היה סרט פורנו נועז ומוזיקת ריקודים רעשנית - כל הנוכחים היו חברים טובים של החתן לעתיד וכולם באו מלאי רצון טוב לשמח אותו ולחגוג איתו, הייתה באמת אחלה של מסיבה!
קצת אחרי חצות הכול הסתיים והם יצאו מדירתו של קובי ולקחו איתם את שקיות האשפה המלאות פחיות בירה ריקות ועטיפות אוכל שמנוניות, משאירים את קובי ואת איציק ועוזי לטאטא ולשטוף את הרצפה.
"זה בסדר, לך הביתה לישון." שילח קובי את עוזי, גיסו לעתיד, שארגן את המסיבה, "עשית מספיק ודי, אתה בטח עייף, איציק יעזור לי."
"אתה בטוח?" היסס עוזי שבאמת היה קצת עייף.
"כן, בטח. לך לישון עוזי, תודה על המסיבה, לילה טוב."
עוזי השתכנע והסתלק והם נשארו לבד עם הרצפה הדביקה וערמות הכלים המלוכלכים.
אחרי שנים של עבודה משותפת הם כמעט לא היו צריכים לדבר כדי לחלק ביניהם את העבודה שווה בשווה. תוך פחות משעה הדירה שוב הייתה נקייה.
זה היה לילה חם מאוד ובתום העבודה שניהם הזיעו כהוגן. "בוא נתקלח." הציע קובי ופשט את חולצתו ואת מכנסיו.
"מה, ביחד?" הופתע איציק.
"בטח. למה לא? אשתך יודעת שאולי לא תחזור הביתה?"
"כן, אמרתי לה שתנעל ותלך לישון ושלא תדאג אם אני חוזר רק בבוקר."
"היא התרגזה?"
"לא, בכלל לא, אמרה שזה מאוד אחראי מצידי לא לנהוג שתוי." נחלץ איציק מבגדיו ונכנס בעקבות קובי למקלחת.
"נורא השמנתי מאז שהתחתנתי." אמר בעצב בעודו מתבונן בקובי דק הגזרה מווסת את חום המים.
"אתה מוצא חן בעיני כמו שאתה." אמר קובי בפשטות ומשך אותו אל מתחת לזרם המים.
הם התחילו להסתבן ולהתנשק בעוד המים זורמים על גופם. "פעם ראשונה שאני מתקלח אתך." אמר קובי, מגשש אחרי אברו של איציק שכבר היה זקוף.
"קובי, אתה מבין שאחרי שתתחתן אנחנו לא נוכל יותר..."
"אני לא רוצה לדבר על זה. הנה, קח את הסבון ותסבן לי את התחת."
"רק לסבן?" דחף איציק אצבעות עבות ומסובנות בין פלחי ישבנו.
"זה יספיק בתור התחלה." חייך קובי וסגר את ברז המים.
"ומה יהיה בהמשך?" גיששו אצבעותיו של איציק אחרי החור שלו.
"מה שתרצה.""
"אתה יודע מה אני רוצה." צחק איציק והתיישב על האסלה הסגורה, מושיב את קובי הרטוב והחלקלק מסבון בחיקו.
"כן, אני יודע." נאנח קובי, מניח את כף ידו הגדולה של איציק על אברו המסובן, "וגם אתה יודע."
אחרי שהם גמרו והתנגבו הם נשכבו על המיטה הזוגית של קובי וניסו למצוא תנוחה מתאימה לשינה משותפת. משום מה הם התקשו בכך, הסתובבו והתהפכו לפה ולשם ולא הצליחו להירדם.
"אני לא מבין למה אני לא נרדם, אני ממש עייף, אבל אף פעם לא ישנתי עם גבר באותה מיטה." התנצל איציק ואז הנייד שלו צלצל פתאום.
"כן, אני מבין. בטח, אל תדאגי... לא נורא, לקטנים בגיל הזה החום עולה מכל שטות. שימי לו אקמולי בתה ותני לו בבקבוק, אני כבר מגיע... כן, בטח... בכלל לא שתיתי הרבה, רק עזרתי פה קצת לקובי לנקות... שטויות, זה בסדר, אני מגיע מיד... רק אל תכנסי ללחץ."
הוא סגר ופנה לקובי ששכב על גבו, ידיו שלובות מאחורי עורפו ועיניו עצומות.
"אני מצטער, אבל היא נורא נלחצת כשהילד חולה ועדיף שאני..."
"כן, עדיף, זה היה רעיון טיפשי בין כה וכה. ביי איציק, תודה שעזרת לי."
"על לא דבר, להתראות בשבוע הבא."
"לא, ביום ראשון אני בחופש, אנחנו הולכים לסגור עם הדי. ג'י. נתראה רק ביום שלישי, בחתונה."
"כן, נכון, שכחתי שאתה חוזר לעבודה רק ביום חמישי הבא. בסדר, אז נתראה בחתונה. לילה טוב קובי." פנה איציק לדלת.
ברגע שהוא פתח אותה קובי ניתר מהמיטה וחש אליו, "רק עוד חיבוק אחד." ביקש בלחש. הם התחבקו בחופזה, קובי שתל נשיקה על שפתיו הקפוצות של איציק וגנח במורת רוח, "לא ככה, תפתח קצת את הפה." דרש ודחף את לשונו לפיו של איציק.
איציק המופתע סגר שוב את הדלת, נשען עליה והניח לקובי לנשק לו נשיקה לוהטת שהותירה את שניהם קצרי נשימה, לבבותיהם פועמים בחוזקה.
"אף פעם לא התנשקתי ככה עם גבר." אמר קצת בעצב, חיבק שוב את קובי בעדינות ויצא.
קובי נעל אחריו את הדלת, חזר למיטתו ושכב ער וחסר מנוח עד שנרדם סוף סוף לקראת עלות השחר וחלם על המון גדול של מפות, מפיות ועניבות פפיון סגולות שחגו סביבו במעגל עד שנפל אפיים ארצה, נקבר תחתיהם לקול צחוקה של סיגי ארוסתו.

סוגרים עוד שבוע
החתונה הייתה נהדרת, מיוחדת מאוד, ומה שחשוב לא פחות - משתלמת. סכום הצ'קים שהם קיבלו כיסה את עלות החתונה ועוד נשאר להם קצת עודף לבזבוז בירח הדבש בין היומיים שהם בילו במלון בטבריה.
סיגי הייתה מאוד מרוצה וטענה בתוקף שקובי נראה מדהים עם העניבה הסגולה שלו שתאמה לצבע הלוונדר של חולצתו, שתאמה לצבע הפרחים שעל המפות שנפרשו על השולחנות.
כמו תמיד קובי הסכים איתה, עזר לה לספור ולרשום את הצ'קים, ולא מחה כשהיא פיהקה ואמרה שהלילה היא הרוגה ואין לה כוח ולמה שלא נלך כבר לישון? גם מחר יום ומה הלחץ? הרי יש להם את כל שארית חייהם להיות יחד.
היא נרדמה מהר, מאושרת מאוד, והוא שכב לצידה, חושב על החיבוק החזק שנתן לו איציק לפני שהלך בעקבות אשתו שמיהרה הביתה מיד אחרי החופה כי ערן הקטן היה חולה והיא לא סומכת במאה אחוז על הבייביסיטר.
"הכול יהיה בסדר, תפסיק לדאוג, תיהנה בירח דבש ואל תשכח לחזור ביום חמישי לעזור לי לסגור את השבוע." ביקש איציק, "לא אכפת לי שתגיע מאוחר יותר, אבל תישאר איתי בסוף היום, בסדר?"
"בטח, אל תדאג. ביום חמישי אנחנו סוגרים יחד את השבוע." הבטיח לו קובי והחזיר לו חיבוק חזק לפני שנאלץ להרפות ממנו ולהתפנות לשאר האורחים.
ביום חמישי סיגי רטנה קצת שהוא מסתלק לעבודה כבר ביום הראשון שלהם בדירה החדשה, אבל קובי התעקש שהוא חייב כי היום זה יום חמישי ואי אפשר להשאיר את איציק לבד בסוף שבוע עבודה, בעיקר אחרי שהוא לא היה בעבודה כל השבוע והשאיר הכול לאיציק.
בצהרים הוא עזב את סיגי, שקועה על למותניה באריזות של כלי המטבח שקיבלה כמתנת חתונה מהדודים בנתניה, ונסע למפעל.
כולם התנפלו עליו בחיבוקים ונשיקות, הודו לו על החתונה הנפלאה והמיוחדת, היללו את יופייה של הכלה ואת טעמם הטוב של המנות שהוגשו, והבוס אפילו לחץ בחגיגיות את ידו לפני שיצא לסוף השבוע שלו.
אחרי שהבוס הלך הסתלקו בזה אחר זה כל שאר העובדים והוא ואיציק נותרו, כמו תמיד בימי חמישי אחרי הצהרים, לבדם.
הם סיימו את כל העבודה בזריזות ואחרי שכיבו וסגרו הכול נפגשו בחדרו של הבוס.
איציק פשט את חולצת העבודה שלו וצנח עייף על כיסאו הנוח של הבוס. "אני הרוג, היה לי שבוע מטורף."
"הייתה הרבה עבודה?" שאל קובי, פושט את חולצת העבודה שלו וחולץ את נעליו בלי להתיר את השרוכים.
"לא משהו מיוחד, הכול היה כרגיל, אבל בלעדיך היה לי מאוד קשה, הגב שלי הורג אותי."
קובי נעמד מאחוריו והחל לעסות בעדינות את עורפו. "עכשיו יותר טוב?" שאל.
"הרבה יותר טוב." גנח איציק, "עכשיו, כשאתה פה, זה הרבה הרבה יותר טוב..."

אחרי שהם סיימו הם התלבשו וקובי שב והדליק את מסך המחשב של איציק. מקפיד לא להביט בפניהם של לימור וערן הקטן נעל שוב את נעליו בעוד איציק קושר את שקית הפח של הבוס שלתוכה הושלכו הנגבונים הלחים והם יצאו יחד למגרש החנייה, איחלו זה לזה סוף שבוע נעים, נופפו אחד לשני לשלום ונסעו איש לביתו.

אין תגובות:

פרסום תגובה