קוראים

יום שני, 15 בינואר 2018

ב. הנסיך האדום

אני מניח שזה משהו אופייני לכל המשפחות, עוד מילדות כל אחד מאמץ לעצמו מאפיינים מסוימים ודבק בו עד זקנה ושיבה. אצלנו זה הלך ככה – אחותי הייתה היפה, המפלרטטת והרגשנית. לא טובה במדעים ושונאת מתמטיקה, אבל קוראת המון ספרים, מצטטת שירים ומשתוקקת לעשות טיול באשרמים של הודו, להתנסות במדיטציה ובשאר הבלים מסוג זה. אני לעומתה הייתי החכם, האנליטי, זה שעושה בגרות חמש יחידות בפיזיקה ובמתמטיקה נרדם בסרטים רומנטיים וקורא רק ביוגרפיות וספרי היסטוריה, רצוי באנגלית, ועושה צחוק מכל הרוחניים המגוחכים האלה שנוסעים להודו וחוזרים מלוכלכים ועם שלשול אבל מוארים.
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי תמיד הילד ההגיוני, המחושב, השכלתני שחייב להיות בשליטה על רגשותיו, ולכן, ככה הסברתי לעצמי - תמיד הייתי חזק מאוד בהסברים - אני מתקשה למצוא בחורה שתגרום לי להידלק עליה, כי בחורות, חייבים להודות, הן רגשניות ונסחפות כאלה, מתאהבות בלי שמץ היגיון בכל בחור שנכנס איתן למיטה, ואילו אני פשוט אנליטי מידי מכדי לעשות עניין מסקס. ככה הסברתי לעצמי את יחסי הקריר לכל העסק הלא היגייני הזה של אהבה וסקס. כמה מוזר שדווקא גולן, הערס ההומו, הוכיח לי איפה טעיתי. קמתי ממיטת חוליי מגלה שפתאום נגמר החורף, השמש זרחה בשמיים הכחולים, האוויר היה בהיר ורענן ואני הבטתי בעולם כמו אסיר שיצא מכלאו, מסונוור משפע האור, הצבעים והאפשרויות. "תראה איזה יופי." התפעלתי, "הכל נראה ברור וחד יותר והצבעים נעשו הרבה יותר צבעוניים. אני מרגיש כאילו שעברתי מטלוויזיה רגילה לטלוויזיתH.D.  " התפייטתי וחייכתי אל גולן שחייך אלי חזרה, ואישר שכן, מאז שהאביב פרץ העולם נראה צבעוני ויפה הרבה יותר.
נדמה שכולם השאירו את המעילים בבית ויצאו החוצה בבגדים קלילים וצבעוניים, ופתאום, לכל מקום אליו הלכתי, הייתי מוקף באנשים יפים וחטובים וחשופים בצורה משמחת לב. עיני התענגו על מראה בחורים יפי תואר ושריריים בגופיות הדוקות, ולא פסחו גם על נשים יפות תואר בשמלות קצרצרות שחשפו רגלים ארוכות וחלקות, כתפיים מעוגלות בחן, ומחשופים מפתים. "יצרתי מפלצת." נאנח גולן כשהבחין איך אני בוהה לפה ולשם, לוטש מבטים חומדים בעוברים ושבים ומחייך ללא הרף.
"אני רק מסתכל." סובבתי את ראשי אחרי עלם צעיר ויפה תואר שהג'ינס שלו התהדק בצורה מפתה על ישבנו העגלגל.
"שמתי לב, ואתה גם מחייך לכולם כל הזמן... אני עוד זוכר כמה התרגזת על הפלרטוטים של אחותך, והנה אתה מתנהג בדיוק כמוה."
"לא נכון." מחיתי, "אני רק... טוב, אז נניח שכן, אבל... אתה מקנא גולן?"
"כן, קצת, זאת אומרת, אני מבין אותך ואפילו מפרגן, אבל... תשמע דקל, יש לי ניסיון בעניין הזה וכבר ראיתי את זה קורה בעבר, גילית בגיל מאוחר יחסית מה אתה באמת אוהב ואחרי שטעמת מזה פעם אחת נהיה לך תיאבון גדול, ועכשיו אתה רוצה להתנסות כמה שיותר, זה טבעי ואין לך סיבה להתבייש."
"באמת, זה מה שאתה חושב? אבל..." רציתי למחות ולהסביר שאני לא כזה, אני לא בחור שטחי כמו שנדמה לו, אבל בחור אדמוני אחד שהזכיר לי קצת את הנסיך האדום עבר בריצה, לבוש בגדי ספורט קצרצרים, ופתאום שכחתי מה תכננתי להגיד, למעשה, למשך כמה שניות שכחתי בכלל איך לדבר.
גולן הבחין איך אני בוהה בו, וחייך, "זה בסדר דקל, בבקשה, תתפרע כמה שאתה רוצה, רק תזכור להשתמש תמיד בקונדום."
"אתה רציני? אבל חשבתי שאני ואתה ש... אז אנחנו לא יחד?"
גולן הצטחק ואמר שהוא תמיד יישאר ידיד שלי, אבל ברור שאני עוד לא מוכן להיות רק עם בן זוג אחד, קבוע.
"מאין לך?" התרסתי.
"כי ככה זה, גם אני הייתי כזה כשרק התחלתי לעשות סקס, זה עבר לי אחרי שמיציתי. זה יקרה גם לך, רק אל תשכח שאני פה, מחכה לך שתחזור."
"בסדר," הבטחתי, "אני לא אשכח." אבל יום אחר כך חזרתי ללימודים, גיליתי עם כמה בחורים חמודים אני לומד, ושכחתי.
אחרי הרבה ויכוחים ועצבים, בדיקות של אולמות וגני אירועים, טעימות של כל מיני מנות עם שמות הזויים, והמון התלבטויות מתישות החליטו אלדד ויסמין
על תאריך החתונה שלהם. נקבע שהם יעמדו מתחת לחופה ביום שישי האחרון בחודש אוגוסט, בגן אירועים יוקרתי שמשקיף על הים התיכון. התפריט יהיה חלבי, הרב דתי לייט, והמוזיקה השקטה והעדינה שתלווה את הטקס והאוכל תתחלף למוזיקת ריקודים מקפיצה רק אחרי שהמבוגרים יותר יעזבו, ויניחו לדור הצעיר לחגוג עד הבוקר. "אימא שלי אומרת שההכנות לחתונה הם כמו טירונות, אם נעבור אותם בשלום סימן שאנחנו מוכנים להתחתן." סיפר לי אלדד שקפץ אלי להירגע מויכוח סוער - שגם בו הוא הפסיד כמובן - על צבע ההזמנות לחתונה.
"אני מתאר לעצמי שיש בזה משהו." המהמתי אליו, מנסה להתאושש מעוד לילה ללא שינה. איזה מזל שהספקתי להעיף החוצה את הבחור המדהים שמנע ממני לישון כהלכה שנייה לפני שאלדד נחת אצלי, "רוצה קפה?"
"עדיף תה צמחים, חכה, אני אכין." ניגש אלדד למטבחון הפעוט שלי, "אתה חושב שאני נמושה שהתקפלתי והסכמתי בסוף להזמנות מנייר?" תהה.
"אהה... לא יודע, מצד אחד הזמנות באינטרנט זה הרבה יותר זול ואקולוגי, אבל מצד שני, חלק גדול מאוד מהמוזמנים המבוגרים יותר לא משתמשים באינטרנט ויעלבו אם יתנו להם הזמנה בעל פה."
"כן, זה גם מה שיסמין אמרה." הוא נאנח, "לפחות התפשרנו על ניר ממוחזר."
"יופי, להתפשר זה הסוד בזוגיות מנצחת." לגמתי מהתה, היה לו טעם דלוח של תרופה, והצטערתי שלא התעקשתי על קפה.
"ממתי אתה מבין בזוגיות?" גיחך אלדד, "ממה שאני רואה אז בזמן האחרון..." הוא העביר מבט ביקורתי על דירתי הקטנה והמבולגנת, "טוב, זה לא עסקי."
"נכון." הסכמתי, "אבל מאחר ואתה חבר וכמעט קרוב משפחה שלי, ואני רואה שאתה מת מסקרנות אז בבקשה, תפרוק חופשי מה שיש לך על הלב."
"טוב, אבל אל תשכח שאתה הצעת..." הוא נשם נשימה עמוקה וכרך את אצבעותיו סביב הכוס כמנסה לשאוב ממנה חמימות, "מה שאני לא מבין זה... אהה... אולי אתה יכול להסביר לי מה עובר עליך בזמן האחרון? תמיד היית כל כך מאופק והגיוני דקל,  היית רציני וממוקד בלימודים ופתאום עברת מהפך, בלי שום אזהרה מראש נעשית פרפר ואתה חוגג בלי חשבון, זה פשוט נורא מוזר."
"מה מוזר כל כך בזה שצעיר פנוי בן עשרים ושלוש נהנה מהחיים?" התקוממתי, "אם כבר זה היה מוזר שקודם חרשתי כל הזמן על הלימודים ובקושי הוצאתי את האף מהבית, התעייפתי מלהיות הגיוני ומאופק, אני אחזור להיות רציני ורגוע כשאני אהיה זקן, כל זמן שאני מסוגל אני רוצה לבלות, מה רע בזה? אז אני לא אקבל ציונים כל כך טובים, ואולי ייקח לי עוד סמסטר להשלים את התואר, אז מה?"
"אז כלום." חייך אלי אלדד בפייסנות, "בעצם עדיף שתחגוג עכשיו כשאתה יכול ושלא תיזכר פתאום, בגיל ארבעים, שעוד לא הספקת כלום, אבל מה שבאמת מוזר זה שפתאום..." הוא נע באי נוחות בכסא, "מה שאני ממש לא מבין זה..." פניו האדימו במבוכה, "אני פשוט רוצה לדעת אם אתה הומו או סטרייט, זה הכל." פלט לבסוף.
"גם אני רוצה לדעת, אבל לא תמיד זה פשוט כל כך. בוא נגיד שנכון להיום אני מברר ובודק ונהנה מכל רגע, יש לך בעיה עם זה?"
"ממש לא, תעשה חיים, אבל אל תשכח להיזהר ותמיד להשתמש בקונדום, ואם אפשר אז גם ללמוד קצת פה ושם?" טפח אלדד על כתפי בחיבה.
"אחלה." חייכתי אליו חזרה, והוספתי רבע חיבוק גברי, מקפיד מאוד שהוא יהיה מאופק, הוא היה כל כך יפה והיה לו ריח כל כך טוב... למה לעזאזל הוא היה כזה סטרייט? "תגיד גיסנו, כבר אמרתי לך שלדעתי יש לאחותי מזל עצום שאתה רוצה אותה?" הוא גיחך, חיבק אותי בחזרה, אמר שגם לו יש מזל שהיא רוצה אותו, אסף את הכוסות והניח אותן בכיור, ולפני שיצא שאל מה דעתי על הזמנת הנסיך האדום לחתונה שלהם?
"בתור אורח?" נדהמתי.
"לא, בתור תקליטן, אתה חושב שזה יתאים?"
"אהה... כן, אני חושב שהוא מוכשר מאוד, אבל אולי כדאי לשבת איתו קודם ולסכם מה מתאים לכם ומה לא?"
"בהחלט." הנהן אלדד, "אתה מוכן לקחת על עצמך את המשימה הזו?"
"מה? לדבר עם הנסיך האדום?" הצטמררתי מהתרגשות.
"כן, אני אשמח אם תוכל לסכם איתו על תקלוט בחתונה שלנו כי אני פשוט נורא עמוס ועסוק, ויסמין עוד יותר."
"בכיף, אני אשמח מאוד. אגב, עוד לא קבענו תאריך למסיבת רווקים?"
הוא נאנח, "כן, מזל שלא כי יסמין הטילה עליה וטו."
"על מה? על המסיבת רווקים?"
"כן, במקום זה נעשה חינה בבית של סבתא שלי."
"מה חינה? אבל אנחנו אשכנזים?"
"אני יודע, אבל זה מה שיסמין ואימא שלי, וגם סבתא רוצות, נעשה חינה אשכנזית עם כל המשפחה, תחליף למסיבת הרווקים."
"כן, אבל... אבל... לא חבל לוותר?"
"כן, חבל, אבל אל תשכח שבזוגיות צריך להתפשר."
"מה להתפשר? על מה היא מוותרת?"
"על מסיבת רווקות כמובן." חייך אלדד חיוך נוגה, "טוב, אני חייב לרוץ, ביי דקל."
הקשר שלי עם גולן התרופף וכמעט נעלם מאז שהוא השתחרר והתחיל לעבוד בעבודה מועדפת באיזה בית מלאכה, אי שם במפרץ. לא הבנתי מה בדיוק הוא עשה שם, אבל מסתבר שהיה מדובר בעבודה חשובה ודחופה ומשתלמת מאוד שהתבצעה במשמרות סביב השעון. "למה אתה עובד כל כך קשה?" הופתעתי כשהוא הודיע לי במהלך מסיבת השחרור שלו שהוא יהיה עסוק מאוד בעתיד וכנראה שלא יהיה לו זמן להיפגש איתי.
"אני חוסך כסף ללימודים, ואולי גם לאיזה טיול בחו"ל. החלטתי ששווה לי להקריב בשביל זה שנה או שתיים מהחיים."
"אז איך אני יוצר אתך קשר? או שאתה מתכוון פשוט להעלם לי?"
"אני אהיה בפייסבוק אם ממש תצטרך אותי." הרגיע גולן, "לא שאני חושב שזה יקרה." הפתיע בעקיצה פולנית, ולפני שהצלחתי לחשוב על תשובה הולמת הסתלק.
מאז לא דיברנו יותר, הוא אף פעם לא היה זמין בנייד, ואפילו יסמין לא הצליחה לשוחח איתו יותר. הקשר היחיד שלי אתו היה דרך המחשב, היינו משאירים זה לזה תגובות בפייסבוק. אני הייתי עושה לו לייק כל פעם שפרסם תמונות שלו בבגדי עבודה כחולים, מפעיל כל מיני מכונות משונות בחברת פועלים מסוקסים, ומתפאר כמה קשה הוא עובד, והוא היה מעיר הערות קנטרניות כל פעם ששוב פרסמתי תמונה שלי רוקד במסיבה עם מכר חדש, או שותה עם בחורה נאה בפאב.
"איך אני יוצר קשר עם הנסיך האדום?" פניתי אליו דרך הפייסבוק.
"חפש אותו בגוגל." השיב גולן בקצרה.
"אל תהיה כזה." הפצרתי, "אלדד רוצה שאני אשכור אותו להיות התקליטן בחתונה שלו, חשבתי שתוכל לעזור ואולי, על הדרך, אני אזכה גם לראות אותך?"
"בשביל מה לך? אתה מתגעגע אלי פתאום?"
"האמת שכן, די נעלמת לי הקיץ, וכן, אני יודע שאתה עסוק, אבל בכל זאת, יש בחיים עוד דברים חוץ מעבודה."
"בחיים שלך אולי, אבל לי אין הורים שיממנו אותי."
"הורי לא מממנים אותי, וחוץ מזה, מה זה שייך בכלל? תפסיק להיות פולניה ממורמרת גולן, זה לא מתאים לך."
"טוב, בסדר, וסליחה שערבתי הורים, זה לא היה במקום." התנצל גולן, וסוף סוף התקשר אלי, ואז התברר לי למה לא הצלחתי להשיג אותו - הוא החליף את מספר הנייד שלו, והקפיד להשאיר את העובדה הזאת בסוד כדי להתנתק מחייו הקודמים הסביר בזעף לא מוסבר.
"אבל למה? מה בדיוק עבר עליך?"
"רציתי להתנתק ולהתחיל דף חדש."
"להתנתק ממה, ממי?"
"מהכל ומכולם." הצהיר גולן בתמציתיות זועפת.
"כן, אבל למה?"
"כי ככה, די, אל תחפור דקל, רצית לפגוש את הנסיך האדום, נכון?"
"כן, איך עושים את זה?"
"מתקשרים לסוכן שלו. הנה המספר." הכתיב לי מספר טלפון, אמר שלום וניתק.
התקשרתי, שוחחתי עם מזכירה אדיבה שרשמה את המספר שלי ואת כתובתי, וחזרה אלי אחרי שעתיים עם תאריך לפגישה למחרת בצהרים. אישרתי את הפגישה ומיד התקשרתי לגולן. למרות מאמציו להישמע זועף ועסוק הצלחתי להבחין בקולו הבהוב של שביעות רצון לשמע קולי, ומעודד התאמצתי לפתות אותו לבוא איתי לפגישה עם הנסיך האדום וסוכנו.
"בשביל מה אתה צריך אותי שם?"
"בחייך, מה אני מבין בדברים כאלה? בלעדיך הם יאכלו אותי בלי מלח." התחנפתי.
"אתה כזה חנפן." לעג לי גולן, ובכל זאת הסכים לבוא לפגישה, ואחרי שהפצרתי בו מעט הואיל בטובו להרשות לי לאסוף אותו מבית הוריו, שם המשיך להתגורר גם כדי לחסוך כסף וגם, כך הודה בשמץ ביישנות, כדי לשמח את אימו שלא רצתה להיפרד מבן הזקונים שלה.
לא ראיתי אותו כמעט חצי שנה וגיליתי שהוא התבגר מעט ונראה פחות ערס ויותר כמו גבר לעניין. כשאמרתי לו את זה צחק, הודה לי על המחמאה ואמר שאני נראה פחות חנון ויותר... הוא היסס, "אל תיעלב, אבל קודם נראית תמים כזה, ועכשיו אתה כבר נראה כמו בחור שצבר קצת קילומטראז'."
החלטתי לקבל את דבריו כמחמאה, "טוב, זה נכון, אני הרבה יותר מנוסה היום, והכל בזכותך." חייכתי אליו, והוא השיב לי חיוך, ובמשך כשעה שוב שררה ביני לבינו חיבה ידידותית שהתפוגגה אחרי שפגשנו בנסיך האדום. זה לא קרה באשמתו של גולן אלא באשמתי, הוא פינה למעני את כל היום, ונענה ברצון להזמנתי ללכת לאכול איתו צהרים אחרי שנסיים את עניין החוזה עם הסוכן, ולמרות שלא דיברנו על זה בפירוש היה די ברור שנסיים יחד את היום, ואולי גם נישאר לישון יחד באותו לילה, אבל הכל השתנה ברגע שנכנסנו למשרד הצנוע של סוכנו של הנסיך האדום, משרד ששכן בבית משרדים רגיל, בין משרדים של עורכי דין ויבואנים יצואנים.
הסוכן היה גבר לא צעיר, מכריס ומקריח. יעיל ומנוסה שלף מיד חוזה והסכם מנוסח בפרטי פרטים, וסיכם איתנו את כל הפרטים בזריזות, אבל אז נכנס לחדר הנסיך האדום וכל האווירה בחדר השתנתה לגמרי. האוויר כאילו חושמל, איכות האור השתנתה ובעיני, כולם, חוץ ממנו, נסוגו לרקע, משאירים על הבמה רק אותי ואותו.
"תקרא לי נתנאל." אמר הנסיך האדום, והושיט לי יד לבנה, ארוכת אצבעות. לחצתי אותה בחרדת קודש, שקעתי בעיניו הכחולות, המהפנטות, ושכחתי שאני נמצא במשרד רגיל למראה ומנהל פגישה עסקית שגרתית. נוכחותו של נתנאל השכיחה ממני הכל - את החתונה של אחותי, את גולן, את התוכניות שעשיתי להמשך היום, הכל שקע בתהום הנשייה - נשארו רק הוא, פניו היפות, שערו האדמוני, כחול עיניו והרצון הבוער שלי להמשיך להיות איתו.
חתמתי כלאחר יד על החוזה ולא טרחתי לוודא שהקבלה שקיבלתי תואמת את הצ'קים עליהם שרבטתי את שמי בפיזור נפש. דחפתי את כל הניירת לכיסי והפצרתי בנתנאל לבוא איתי לארוחת צהרים. הוא נעתר בחן, ושנינו ירדנו למכוניתי, גולן משתרך אחרינו בפנים חתומות. 

התעקשתי על ארוחה במסעדה מפוארת, יקרה מידי בשבילי, והפצרתי בנתנאל להזמין ממיטב המעדנים. בזמן שחיכינו להזמנה התעלמתי מגולן ושוחחתי רק איתו, מנסה לדובב אותו ולהקסים אותו. בהתחלה הוא היה מסויג, סיפר מעט על עצמו, על ילדותו כילד חרדי במשפחה מרובת ילדים וענייה, ועל הניסיון שלו להתפתח ולהתקדם ממעמד תקליטן של מסיבות גייז בלבד לתקליטן לכל המשפחה. תוך כדי הארוחה הוא השתחרר, ואחרי ששתה קצת יין ולחייו האדימו החל לספר בדיחות ואנקדוטות על חייו אחרי שעזב את הישיבה, והתבדח על חשבון מאמציו להפוך בין לילה מבחור ישיבה תמים לגיי חילוני.
"בלילה אני הנסיך האדום שמרקיד את הבחורים הכי יפים וסקסיים בעיר, אבל כל בוקר כשאני מתגלח אני מגלה מולי בראי את נתק'ה הדוס שכועס עלי, ושואל מה יהיה בסופי ומה אני עושה לעצמי." שח לי בגילוי לב, אבל לפני שהספקתי להגיד לו שיש לו עוד אופציות, והוא לא חייב לבחור בין להיות הנסיך האדום או נתק'ה הדוס וביכולתו להיות כל דבר אחר שירצה, ואני אשמח לעזור, צץ פתאום במסעדה בן זוגו - הגבר כסוף השער והשזוף שהיה מבוגר דיו להיות אביו - והשיחה גלוית הלב נפסקה. נתנאל הדף מלפניו את מוס השוקולד שעודדתי אותו להזמין, אמר שהוא חייב להקפיד על המשקל שלו, ושבעצם הוא קצת ממהר, לחץ את ידי שוב, הביט בעיני והודה לי על הארוחה והשיחה הנעימה, אמר שלום ולהתראות בחתונה, והסתלק עם בן זוגו שאחז במרפקו והוליך אותו החוצה כאילו היה ילד קטן.
רק אחרי שהוא הסתלק נזכרתי בגולן והתמלאתי חרטה, "אני מקווה שלא הפריע לך שהזמנתי גם אותו?"
"ואם כן אז זה היה משנה משהו?" דחה גולן מלפניו את סלט הפירות הדיאטטי שהזמין, "ברגע שהוא הופיע לא ראית אותי יותר, רק אותו." קבע, ובצדק.
"לא נכון, רק רציתי להיות מנומס כלפיו." שיקרתי, והוא צחק בפראות ושוב נראה ערס חסר מעצורים.
"כן, בטח." הפטיר, "להתראות בחתונה." הוסיף, והסתלק גם הוא, משאיר אותי עם חשבון מזעזע בגודלו. 
מאז הפגישה עם נתנאל ציפיתי לחתונה של יסמין ואלדד בקוצר רוח, ורקמתי תוכניות מסובכות איך אני מתקרב שוב למושא הערצתי, ומבהיר לו את רגשותיי בלי הפרעות מצד בן זוגו הבלתי הולם בעליל.
"טיפש אחד, יש לו חבר, הם יחד כבר חמש שנים!" צעק עלי גולן, היחיד שידע מה עובר עלי, ורגשותיו כלפי התנודדו בין כעס וקנאה, לרחמים.
"אבל הוא זקן, הוא יכול להיות אבא שלו."
"אולי, אבל הם יחד מאז שנתנאל בן שש עשרה, בטוח שהוא מכיר אותו יותר מכל אחד אחר. הוא גידל אותו, והוא כנראה גם אוהב אותו ודואג לו."
"אוהב אותו? אל תצחיק אותי, ברור שהפדופיל הזקן הזה מנצל את הילד בלי בושה!" צעקתי. אולי לא הייתי הוגן, אבל המחשבה על מישהו אחר נוגע בנתנאל הבעירה את קרבי בקנאה לא נשלטת. מה יש בזקן הזה שאין בי? ומה יש לצעיר יפה כמו נתנאל לחפש אצלו?
"יכול להיות שאתה צודק, אבל זה לא עסקך." שמר גולן על קור רוחו, "אני מציע לך להפסיק לעשות מעצמך צחוק בגלל הג'ינג'י הזה, עדיף כבר שתמשיך להשתרמט עם כל העולם, כמו שעשית עד היום."
"אני לא משתרמט." נעלבתי, "אני רק... אני רק מתנסה, וזה אגב היה הרעיון שלך."
"לא נכון, אני רק אמרתי ש... טוב, לא משנה, תתנסה לך כמה שאתה רוצה, לפי מה ששמעתי התנסית כבר עם חצי מההומואים במדינה, אז בבקשה, תמשיך לחלום על נתנאל שבכלל לא זוכר שאתה קיים, ולהתנסות עם כל אלו שעוד לא עברו עליך, אני מציע שאחר כך תעבור לחוץ לארץ, יש בסן פרנסיסקו רובע שלם של הומואים שמחכים לזיין אותך."
"לך תזדיין גולן!" התרתחתי.
"בכיף, אתה בא?" צעק גולן וסגר את הטלפון בפרצופי ומאז לא שמעתי ממנו שוב.
לא הייתי מתפלא אם הוא לא היה מגיע לחתונה, אבל הוא בא, נראה נהדר בבגדיו החדשים, ואפילו בירך אותי במנוד ראש קריר שעניתי עליו בקרירות הולמת.
על החתונה עצמה יש לי מעט מאוד לספר. היא הייתה מהממת ומפוארת כמו שיסמין רצתה, וצפופה ורועשת כמו אירועים מסוג זה. מבחינתי היא עברה מהר מידי ועם זאת לאט מידי. הייתי עסוק מאוד, כל כך עסוק עד שלא הספקתי אפילו לאכול, רוב הזמן התרוצצתי מפה לשם ודאגתי שהכל ידפוק כמו שצריך ושכולם נהנים. הם נהנו, ככה הבטיחו לי, אני לא כל כך.
נתנאל הופיע כמובטח, קיים את החוזה על כל פרטיו ודקדוקיו, והיה נהדר וכריזמטי כרגיל. לשמחתי הוא דווקא כן זכר אותי ואפילו שלח לי נשיקה באוויר, אבל חרף כל מאמצי לא הצלחתי לשוחח איתו ביחידות. כל הזמן הקיפו אותו מעריצים וחברים, ומעל כולם ריחף ללא הרף בן זוגו הבלתי נלאה שהצליח, במין שטניות על טבעית לצוץ כל פעם לצידו, ולחצוץ ביני לבין נתנאל, חוסם כל סיכוי לדבר איתו.
לקראת הסוף, כשכבר הבנתי שפספסתי את ההזדמנות שלי, התחלתי לשתות יותר מידי, וסיימתי את החתונה שיכור ואחוז בחילה. מי שהוביל אותי הביתה היו אנה וקובי בן זוגה שניצל את הערב להציע לה נישואים, הצעה שהיא קיבלה בשמחה גדולה.
שכבתי במושב האחורי של מכוניתו המקרטעת של קובי, שמעתי אותם מתכננים את עתידם, ובוחרים שמות לילדים שייוולדו להם, קינאתי במסלול הבטוח והנורמאלי שהעולם פרש לפניהם ומנע ממני, ונשבעתי שלא עוד, אני עם ימי ההוללות שלי סיימתי. מעכשיו אני מחפש מישהו לאהוב ושיאהב אותי, ממחר בבוקר אני מתחיל לחיות חיים בריאים ויציבים החלטתי, ואחרי שהקאתי את רוב האלכוהול שסבאתי נרדמתי וחלמתי על נתנאל, אוהב אותי כמו שאני אוהב אותו, חי איתי, ומגדל איתי ילדים אדמוניים, יפים כמוהו.
התעוררתי רק למחרת בערב עם כאב ראש נורא, לקחתי אקמול, ובלי להדליק את האור זחלתי למטבח להכין לעצמי כוס קפה. ישבתי באפלולית, הקשבתי לרדיו שהשמיע משהו קלאסי שקט ועצוב, ושתיתי לאט לאט את הקפה, וככה מצא אותי גולן שנכנס לדירתי בלי לדפוק, התיישב מולי ושתק.
"מה קורה? גם לך יש הנגאובר?" שאלתי, וניסיתי להבחין על פי ארשת פניו מה מצב רוחו. הוא נראה מוזר באור הקלוש ששרר במטבח, מבוגר פתאום, אולי כי לא היה מגולח? עיניו נראו ענקיות וכהות מאוד, והיה לי רושם שהוא נבוך ולא יודע מה להגיד, ולכן החלטתי להקל עליו ולפתוח ראשון.
"שלום גולן, אני עדיין כועס עליך שקראת לי שרמוטה, אבל בעיקרון צדקת, ורק שתדע שהחלטתי להשתנות, להפסיק לרוץ כל הזמן אחרי זיונים חדשים. נמאס לי, אני רוצה אהבה, אני רוצה זוגיות, ובעיקר, אני רוצה לנסות לשכנע את נתנאל...
"דקל," הניח גולן כף יד חמה וכבדה על כפי, "בקשר לנתנאל..." הוא מילא את ריאותיו אוויר ופלט אותו בנשיפה קולנית, "אני ממש מצטער דקל, אבל אין נתנאל."
"מה? על מה אתה מדבר?"
"על נתנאל, הוא התאבד הבוקר, בחדשות הודיעו שהחבר שלו חזר בצהרים ומצא אותו תלוי במקלחת, אני באמת מצטער." 

אפילוג
עד היום אני לא זוכר מה בדיוק אמרתי כששמעתי את בשורת האיוב. אני רק זוכר גל שחור של צער ויגון עוטף אותי ומחשיך את עולמי, ואת זרועותיו החזקות של גולן עוטפות אותי, מנחות אותי לחוף מבטחים, ואת קולו החם מנחם אותי, מבטיח לי שהשמש עוד תזרח, ושעוד יהיה טוב.
בערב הלכנו יחד ללוויה של נתנאל, לוויה מוזרה מאוד שקהל המתאבלים בה נחלק לשניים - מצד אחד חרדים מזוקנים, עטופי שחורים, עיניהם יבשות ופניהם קפוצות ונטולות רגש, ומצד שני קהל צבעוני של הומואים בוכים, מתחבקים ומנחמים זה את זה בנשיקות וליטופים. הנשים הורשו להצטרף רק בסוף שיירת המתאבלים והבחנתי שהן דווקא כן התערבבו זו בזו ואפילו שוחחו מעט בלחש אבל אין לי מושג מה היה להן לספר זו לזו.
מעל הקבר הטרי עמדו זה מול זה אביו של נתנאל ובן זוגו שהיה בערך בן גילו של האב אבל שונה ממנו ככל שיהודי אחד יכול להיות שונה מרעהו. השניים התעלמו זה מזה בעודם מתאבלים איש על פי דרכו. אחרי הלוויה התפזר הקהל, החרדים חזרו לבני ברק לשבת שבעה, וההומואים לתל אביב, לשבת בבתי הקפה ובפאבים, לשתות, לרכל ולתהות מה גרם לצעיר היפה והמוכשר הזה לשים קץ לחייו עוד לפני שמלאו לו עשרים ושתיים.
השאלה המשיכה להציק לקהילה עוד זמן רב אחר כך, ואף אחד, (כולל בן זוגו שטען בתוקף שלא, נתנאל לא השאיר מכתב פרידה, ולא, הם לא רבו קודם, הכל היה רגיל לגמרי אצלם) לא ידע את התשובה לתעלומה.
גולן ואני שיערנו שאולי נתק'ה הדוס מעורב בעניין ויכול להיות שיום אחד נמאס לנתנאל לשאת את נזיפותיו והוא החליט לתלות את עצמו כדי שהם לא יפגשו שוב מול הראי, אבל ההשערה שלנו טובה כמו השערה של כל אחד אחר ובכל מקרה מה זה משנה? הנסיך האדום מת, החלום הבלתי אפשרי שלי נגוז ואני, שלא הייתי אמיץ מספיק ללכת אחריו, החלטתי להתפשר ולדבוק בחיים. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה