ג. אם אלה החיים

נסיבות מסוימות

"חייבים להתקשר למשטרה." עט גולן בבהילות על הטלפון, "מישהו בטח חטף אותה."

"את מי? את אפרת?" עטה פרצופו של תמיר חיוך מזלזל, "אתה רציני?" פלט גיחוך מעליב.

גולן כבש את כעסו, "רציני לגמרי." ענה באיפוק, והיישר מבט אל עיניו הכחולות הצוחקות של בן שיחו. בנסיבות אחרות הוא בהחלט היה נמשך אליו, הבחור היה בהיר ודק גזרה, פניו עדינים אך גבריים - לסת רבועה, מחוטבת, הצטרפה לחיוך נעים, צחור שיניים - בחור נאה בהחלט, לא פלא שאפרת נמשכה אליו בזמנו.

"תשמע תמיר, אני לא ממש מכיר אותך, אבל הבנתי שאתה חבר של אפרת..." סקר גולן את הבחור מכף רגל עד ראש, מניח לו די זמן למחות על דבריו בעודו תוהה בן כמה הוא, סוף שנות העשרים כנראה, החליט.

"כן, אני ואפרת נפגשנו בצבא, ומאז אנחנו בקשר." הנהן תמיר, "ואני מבטיח לך שאף אחד לא חטף אותה."

"באמת? אז למה היא השאירה את הנייד שלה בבית, ולמה לדעתך היא קבעה אתך פגישה והסתלקה? אני אמנם מכיר אותה רק כמה חודשים, אבל אני בטוח שהיא לא הייתה עושה דבר כזה, היא בחורה רצינית ואחראית, לא אחת ששוכחת טלפונים או מבריזה מפגישות."

"נכון, בעיקרון אתה צודק, אבל אפילו בחורה אחראית כמו אפרת יכולה לרדת מהפסים בנסיבות מסוימות." המשיך תמיר לחייך את אותו חיוך קטן ומרגיז שהצהיר - אני בסוד העניינים, אני יודע מה הולך, ואתה מדבר שטויות.

"איזה נסיבות, למה אתה מתכוון?" הזעים גולן את גבותיו.

"אני תכף מסביר, אבל קודם תירגע, שב ותפסיק להתעצבן, ואני אסביר לך מיד הכל." הזמין אותו תמיר לשבת בתנועת יד חיננית, נשית מעט, ועם זאת סקסית להפליא.

"אין דבר מעצבן יותר מאשר להגיד לבן אדם לא להתעצבן." רטן גולן, "ולמרות זאת אני רגוע לגמרי." הכריז והתיישב, "עכשיו תסביר למה אפרת השאירה אחריה את הטלפון."

"כי הוא של המשרד, לא שלה, היא בקשה ממני להחזיר אותו למישהו בשם יורם, מכיר אותו?"

"כן, זה הבוס שלה. לא ידעתי שהוא נתן לה טלפון."

"בטח, זו הוצאה מוכרת." הסביר תמיר, "אבל יש לה גם טלפון לשיחות פרטיות, רק שהוא מנותק עכשיו כי אסור לדבר בנייד בזמן טיסה."

"טיסה? לאן היא טסה? מאין לך שהיא על מטוס?"

"אני יודע כי היא סיפרה לי, היא טסה לווינה, ומשם היא תיסע לזלזבורג כדי להיפגש עם איתי. אתה יודע שהוא התקבל להיידלברג? הוא עושה שם פוסט דוק."

"פוסט דוק...." תלה גולן מבט מבולבל בתמיר, "אבל הרי היא ואיתי כבר לא, הם הרי נפרדו, אז איך... ומה עם ההיריון שלנו?"

"שלנו? אתה מתכוון שהיא בהיריון ממך?" גולן שהמילים נעתקו מפיו הסתפק בהנהון.

"אז זהו, שזה לא לגמרי בטוח ובגלל זה אני פה." רכן תמיר כלפי גולן המזועזע, "אפרת לא העזה לספר לך את האמת פנים אל פנים ולכן היא ביקשה ממני לדבר אתך, ולהתנצל בפניך בשמה."

"להתנצל... על מה? מה זה הקשקוש הזה? על מה בדיוק אתה מדבר?"

"על ההיריון שלה... אני לא יודע איך להסביר לך את זה, אבל... אה... העניין הוא שלא בטוח לגמרי שהוא שלך."

"לא בטוח? אבל... אז של מי הוא אם לא שלי?" נרעש גולן.

"לא אמרתי שהוא לא שלך, אמרתי שזה לא בטוח." הניח תמיר את כף ידו על ברכו של גולן כמנסה לרסן התפרצות צפויה, והציץ בדאגה בפניו, "אתה בסדר?"

"לא, אני לא." העיף גולן את כף היד הזרה מעל ברכו, "אני ממש לא, השרמוטה הקטנה הזו, ואני חשבתי שהיא ואני יחד... שיש לה רגשות אלי, ממש רציתי להתחתן אתה!" צעק.

"לא חמוד, אתה רצית להיות אבא, ובשביל זה היית מוכן אפילו להתחתן עם אישה, וזה דבר אחר לגמרי." תיקן אותו תמיר ברוך.

גולן הזדקף ושילב את ידיו על חזהו, "תעשה לי טובה ותחסוך ממני את הניתוחים הפסיכולוגיים בגרוש שלך." אמר בקרירות, "תספר לי מה היא ביקשה ממך להגיד ואחר כך תעוף לי מהעיניים."

"או. קי." תמיר התיישר, ושילב אף הוא את ידיו על חזהו, "אפרת ביקשה ממני להגיד לך שהיא נורא מצטערת, אבל בלי שום קשר להיריון היא לא יכולה להתחתן אתך כי אתה והיא, זה פשוט לא מתאים. חוץ מזה היא רוצה להתנצל שלא גילתה לך הכל, ולספר לך שהיא נפגשה עם איתי יומיים אחרי שהיא הייתה אתך, הם נפגשו כדי לסדר עוד כמה עניינים בירוקראטיים לפני שהוא טס לאירופה, ומפה לשם היה גם סקס, וחודש אחר כך היא גילתה שהיא בהיריון."

"למה היא לא סיפרה לי מיד שיש מצב שאני לא האבא?"

"לא יודע." פכר תמיר את ידיו בחוסר ישע, "היא לא הייתה מסוגלת להסביר אבל אני משער שהיא הייתה נסערת ומבולבלת מאוד בגלל ההיריון הלא צפוי, ופתאום אתה הצעת לה נישואים... יכול להיות שהיא אפילו הייתה מסכימה, אבל איתי הפתיע אותה, התקשר פתאום וסיפר שהוא מצטער על הפרידה, ומבקש סליחה על ההתנהגות שלו, הוא מבין פתאום שהוא מאוד אוהב אותה, ושהוא טעה כשביטל את החתונה, והוא מבקש ממנה, מתחנן לפניה, שתבוא לאוסטריה ותתחתן איתו שם כי הוא זקוק לה."

"הוא יודע שהיא בהיריון?"

"עכשיו הוא יודע, אבל כשהוא החליט שהוא בעצם כן אוהב אותה הוא עוד לא ידע."

"והוא יודע שיש מצב שההיריון לא ממנו?"

"אין לי מושג גולן, לא ירדתי לפרטים כל כך קטנים."

"זה לא פרטים קטנים, זה עניין של חיים ומוות, על הזין שלי אם הוא אוהב אותה או לא, ולמה הוא שינה את דעתו, מצידי שיתפגר, מה שחשוב לי זה רק התינוק שלי."

"אני מבין, אבל תזכור גולן שהתינוק הזה הוא רק עובר קטן, והוא נמצא בתוך אפרת, והיא אישה חופשייה וזכותה ללכת לאן שהיא רוצה ולגור עם מי שיתחשק לה. היא רשאית אפילו להחליט שלא מתאים לה להיות אימא ולהפיל אותו."

"אתה חושב שהיא תעשה הפלה?" נבהל גולן ופניו השחומות מטבען לבשו גוון אפור מרוב חלחלה.

"לא, אני די בטוח שהיא תשמור על ההיריון הזה, אבל עם כל החיבה שלה כלפיך היא אוהבת את איתי, והיא הייתה מעדיפה לגדל את הילד איתו."

"גם אם הוא שלי?!" נזעק גולן.

"אני חושב שכן, ואל תשכח שיש סיכוי שהוא בכלל לא שלך, ככה שאין לך הרבה מה לעשות בנדון, רק לחכות ולראות."

"לחכות? לחכות עד מתי? עד שהתינוק יתחיל לדבר, או אולי עד שהוא יגמור תיכון? ואולי כדאי להמתין עד שיהיו לו ילדים משלו? מה זאת אומרת לחכות?" התמרד גולן ומרוב תסכול התמלאו עיניו דמעות שהוא עצר בקושי מלזלוג על לחייו.

"אל תהיה כזה דראמה קווין, חכה עד שהוא, או היא, ייוולדו, ואז אפשר יהיה לעשות בדיקה ולברר מי האב."

"ואם היא לא תסכים? אם היא תעדיף לחיות באושר עם האיתי הזה שלה ולספר לו שהילד שלו?"

"אם זה יקרה אז לדעתי הדבר הכי הגון שתוכל לעשות זה להשלים עם ההחלטה שלה ולסתום את הפה לנצח."

"בשום פנים ואופן לא, אם זה הילד שלי אז..."

"תפסיק לצעוק גולן, לא משנה של מי הילד גנטית, מה שחשוב זה איפה יהיה לו הכי טוב, ותסכים איתי שיהיה לו טוב יותר עם אבא ואימא שאוהבים אותו, וזה את זו, במקום להתמודד עם הבלגן שלך."

"הבלגן שלי? למה הבלגן הוא שלי? ומה עם הבלגן שעשתה החברה הרמאית שלך?"

"היא לא רמאית, ממש לא, אפרת היא פשוט בחורה ש... לא יודע, אבל אני נשבע לך שאף אחד לא התכוון לרמות אותך, ובאמת שאין טעם בכל העצבים שלך, מה שחשוב זה שיהיו לו חיים טובים ומשפחה יציבה, ואת זה אתה לא תוכל לספק לו."

"ואם הסיפור עם איתי לא יחזיק מעמד, ואם הם שוב ייפרדו, מה אז?"

"לא יודע גולן, יש בסיפור הזה יותר מידי משתנים, ואני ממש לא יודע מה להגיד לך, יש בערך עוד חצי שנה עד הלידה, ולדעתי, עד אז, כדאי לך לשבת בשקט ולחכות."

"זה מה שאפרת ביקשה ממך להגיד לי?"

"כן."

"בסדר, אז אמרת, עכשיו עוף לי מהעיניים."

"ברצון, אבל מאחר וזו הדירה שלי אין לי בדיוק לאן לעוף."

"הדירה שלך? על מה אתה מדבר? זו הדירה שלי."

"נכון, זו הדירה שלך שהשכרת לאפרת, והיא העבירה אותה אלי בשכירות משנה."

"שכירות משנה? אתה בטוח שיש דבר כזה בחוזה?"

"כן, בטח. זו אחת האופציות שמופיעה בחוזה שחתמתם, אתה לא זוכר?"

"אני בקושי זוכר איך קוראים לי ואיזה יום היום." נאנח גולן, "אתה בטוח שאתה רוצה לגור בקצרין? מה יש לך לחפש בחור הזה?"

תמיר חייך, "אני עוד לא יודע, אבל מאחר ואימא של הילדים שלי החליטה לגור עם החברה שלה באניעם, ומאחר ואני חייב לראות אותם כל יום אז..." הוא פרש את כפותיו בהתנצלות, "אתה מבין?"

"מאחר פה ומאחר שם... מה אתה, עורך דין?" רטן גולן במורת רוח, מתעלם בגסות רוח מגילוי הלב המלבב של תמיר.

"כן, אני עורך דין, ובמקרה אני מחפש עבודה בסביבה, מכיר איזה משרד עורך דין בקצרין שצריך מתמחה?" שאל תמיר בחביבות.

"כן, במקרה אני מכיר אחד כזה. תגיד, אמרת הילדים, כמה ילדים יש לך?"

"שניים, תאומים, הם בני ארבע, אני חולה עליהם, הם נהדרים, רוצה לראות?" שלף תמיר את הנייד שלו והראה לגולן תמונות של שני פעוטות מקסימים שדמו לו מאוד. "נכון חמודים?"

"כן, מאוד, יש לך מזל."

"נכון, למרות שהם שובבים גדולים, ובשבוע הבא אימא שלהם והחברה שלה יוצאות לסוף שבוע רומנטי, ואני אמור לטפל בהם לבדי, אני די חושש מזה." הוא הציץ בגולן בחיוך מתחטא, "הם יגיעו לפה בעוד שלושה ימים, לא הייתה מזיקה לי קצת עזרה אתם, אתה בעניין?"

"אני מקווה שלא מפריע לך ששכרתי את תמיר." התנצל יורם שקפץ לביקור קצר בקפה דנה, "אבל אפרת עזבה בפתאומיות כזו, ובאמת שאני צריך מתמחה במשרד והוא פשוט נפל לי כאילו מהשמים."

"נפל מהשמים? בחייך, אל תהיה תמים." הניח גולן כוס גדולה של קפה הפוך לפני עורך הדין שלו, "אתה לא מבין שהיא תכננה הכל מראש? ברגע שאיתי התחרט ורצה אותה חזרה היא הביאה את החבר ההומו שלה כתחליף, וברחה לאוסטריה."

"אתה נשמע כועס מאוד." ציין יורם ובחש סוכרזית בקפה שלו.

"כן, אני כועס, ולא רק כועס אלא גם מאוכזב ומבולבל ומודאג, ובעיקר אני שוב לבד." התמרמר גולן והגיש לו פרוסה של עוגת תפוחי עץ.

"לא נכון, אתה לא לבד, אתה עם זוהר ועם הכלבים, ובזכות התושייה של אפרת אתה אפילו לא צריך לחפש מישהו להשכיר לו את הדירה."

"כן, נכון." החמיץ גולן את פניו, "באמת יפה מצידה, תזכיר לי לשלוח לה זר פרחים כאות תודה על התושייה שלה."

יורם נאנח, "אני מבין למה אתה מרגיש ממורמר גולן, אבל לא הגיע הזמן שתתגבר ותמשיך הלאה? אגב, תמיר סיפר לי שעזרת לו מאוד עם התאומים שלו, איך הם הסתדרו עם הכלבים?"

"די טוב, בהתחלה פחדו קצת, אבל עבר להם, ועכשיו הם מציקים לאימהות שלהם שגם הם רוצים כלבים."

"חמודים." האירו פניו של יורם שחש הזדהות עם כל הורה שהתמודד עם תאומים, "הם תאומים זהים."

"לא, הם דומים מאוד, אבל לא זהים, והאמת שמי שבאמת עזר לתמיר היה זוהר, אני רק סיפקתי תמיכה מוסרית, ממתקים ושירותי ניקיון. קשה להאמין כמה לכלוך מייצרים שני ילדים ושני כלבים."

"ואיך אתה מסתדר עם תמיר? במשרד הוא ממש בסדר, פיקח ומסודר ומנומס מאוד, וגם נראה טוב, כל המזכירות הרוסות עליו."

"כן, הוא בהחלט מנומס ומסודר, אין לי שום בעיות איתו." רטן גולן באנטיפתיות.

"אבל אתה לא הרוס עליו." התבדח יורם.

"לא, ממש לא, ומעצבן אותי שכולם כאילו מחכים שאני והוא... אין לי כלום נגדו, אבל זה ששנינו הומואים לא אומר שאני צריך להתלהב ממנו, וחוץ מזה בשנים האחרונות התאכזבתי יותר מידי פעמים מגברים, מיציתי את כל העניין הזה ומעכשיו אני מעדיף להיות לבד."

"ומה אם יתברר שהתינוק של אפרת הוא בכל זאת שלך?"

גולן משך בכתפיו, "חשבתי על זה הרבה יורם, והחלטתי לעזוב את העסק הזה. הרי גם אם יצא תינוק מהזיון החד פעמי שלי עם אפרת זה לא מספיק כדי להפוך אותי לאבא אמיתי. אני בטוח שאפרת תהיה אימא נהדרת ומסורה, ואני לא רוצה לאלץ אותה לעשות בדיקות לתינוק ולסבך לכולם את החיים, אם היא חיה טוב עם איתי והוא רוצה אותה עדיף לילד שתהיה לו משפחה נורמאלית."

"נכון." חייך אליו יורם באישור, "ואולי יום אחד גם אתה תמצא מישהי ש... אולי איזה סידור כמו של תמיר?"

"כן, אולי." הפטיר גולן בעייפות, "טוב, אני צריך לחזור לעבודה. תודה יורם וד"ש למיכל ולקטנים." 

גולן ידע שזה לא בריא ולא הגיוני, ואפילו קטנוני, אבל הוא לא הצליח להתגבר על המרירות והעייפות. היו לו יותר מידי אכזבות במשך זמן קצר מידי, ופשוט נמאס לו. הוא לא רצה להיות יותר ידידותי, אטרקטיבי וסימפטי. הוא היה בחור טוב ונחמד במשך שנים כה רבות ושום דבר טוב לא יצא מזה. כל הגברים שאהב ורצה עזבו או מתו, וכל הנשים שהבטיחו הבטחות הפרו אותן בקלילות, מאכזבות אותו בלי בושה. רק הכלבים נשארו אוהבים ונאמנים תמיד, ומעכשיו הוא החליט הוא יתמסר רק להם ולזוהר, שבטח יעזוב גם הוא אחרי שיגדל. הוא יהפוך לרווק התימהוני הזה שחי עם הכלבים שלו ולא מדבר עם אף אחד, וככה לא יפגע יותר לעולם, החליט גולן, והדף בגסות את כל ניסיונותיו החביבים של תמיר להתיידד איתו.

"לא, תודה." השיב בקרירות כשתמיר הזמין אותו לארוחת חג שבועות באניעם - שם גרו האימהות של ילדיו – "אני עסוק."

"עסוק במה? הרי הקפה סגור בחג." התפלא תמיר, "נו, בחייך גולן. אני יודע שאתה עדיין כועס עלי קצת בגלל הסיפור עם אפרת, אבל תחשוב על זוהר, הוא כל כך נהנה להיות עם התאומים, תביא גם את הכלבים אם אתה רוצה."

"תודה, אבל לא." עמד גולן במריו, "ואגב, אני ממש לא כועס עליך, אני לא כועס על אף אחד, אפילו לא על אפרת, אני פשוט רוצה שקט ושלווה, זה הכל."

"אני מבין, כמובן שאתה רוצה שקט, כל היום אתה עובד עם קהל ובחופש אתה מעדיף שיעזבו אותך לנפשך, זה ברור לגמרי." חייך אליו תמיר בחביבות, ונגע בעדינות בזרועו, "אבל..."

גולן משך את זרועו לאחור והתרחק ממנו, "שום אבל, מספיק כבר תמיר, אתה בחור טוב ועשית מעל ומעבר כדי להיות תחליף, אבל אני לא בעניין, תנוח."

תמיר נאנח והחיוך הנעים נמחק מעל פניו. "איך שאתה רוצה." השיב ביובש, והסתלק, משאיר את גולן לבד עם הכלבים. 

זוהר קיבל בשמחה את ההזמנה לאכול ארוחת חג באניעם עם תמיר ומשפחתו, ולא נראה מאוכזב מידי כשגולן סירב לבוא איתו. מיד אחרי שהשנים נסעו לדרכם שרק גולן לכלבים ויצא אתם לטיול ארוך ומעייף.

תוך כדי הטיול התדרדר מזג האוויר הנאה של אמצע מאי לחמסין מעיק, וכשהם התקרבו לבית החלו הכלבים הצמאים לרוץ לעבר החצר, שם חיכו להם קערות מים קרירות, דשא מוריק וצל משיב נפש, וככה קרה שפנדה, הזהירה בדרך כלל, לא השגיחה בטרקטורון רעשני שהגיח מעבר לעיקול במהירות מפתיעה, והעיף אותה לשולי הדרך. הנער שנהג בטרקטורון נבהל מצעקתו ההמומה של גולן ומיבבות הכאב של פנדה וברח, משאיר את הכלבה מוטלת זבת דם בעפר החם.

גולן המבוהל כרע על ברכיו לידה בעוד פיסטוק מתנשם בדאגה לצידו, מחכך את אפו באפה של פנדה המסכנה. הוא הבחין מיד שרגלה שבורה, ומחשש שהיא סובלת גם מפגיעות פנימיות לא העז להזיז אותה ממקומה. אחרי שהתאושש קצת מההלם התעשת והתקשר לזוהר, וביקש לדבר עם תמיר. "פנדה נפצעה בתאונת דרכים." הודיע לו בקיצור נמרץ, "והווטרינר שלנו נסע לחו"ל. תשאל את החברה של אימא של התאומים אם הווטרינר שהיא עובדת אצלו עובד גם בחגים?"

הוא שמע את תמיר מדבר עם יעל, אם ילדיו, ואחר כך עם סימה, בת זוגתה שעבדה כעוזרת לווטרינר. השתיים נשארו רגועות, אבל ברקע נשמעו שאלותיו המודאגות של זוהר שהיה על סף בכי לשמע הבשורה, ואז התבקש להישאר ליד הכלבה הפצועה ולהמתין.

הוא המתין חמש דקות שנמשכו נצח עד שג'יפ אדום מאובק פילס אליו את דרכו. בג'יפ ישבו תמיר, וגבר לא צעיר, מקריח ורך דיבור שנשא ארגז כלים ענקי מפלסטיק. דוקטור גבע בדק את הכלבה המייבבת חרש, הזריק לה תרופה נגד כאבים, ובעזרת תמיר וגולן העלה אותה בזהירות רבה לאלונקה שהונחה בעדינות באחורי הג'יפ שלו. הם נסעו משם למרפאה, תמיר נהג, מקפיד להאט לפני סיבובים בעוד דוקטור גבע מניח יד מנחמת על פנדה, לוחש לה מילות הרגעה וחיבוב ולא שוכח להרגיע גם את פיסטוק שהצטרף אליהם.

גולן ישב לצידו של תמיר, קפוא מצער ומחרדה, וקילל את עצמו על חוסר זהירותו ופזיזותו, ובד בבד התפלל לשלומה של כלבתו האהובה.

הם עצרו מול המרפאה ונשאו בזהירות את האלונקה היישר לחדר הטיפולים, שם כבר המתינה להם סימה. "אני עומד לצלם אותה עכשיו." הסביר דוקטור גבע, "חכו כאן בבקשה." הורה להם וסגר את הדלת.

תמיר וגולן התיישבו בחדר ההמתנה ובהו חסרי אונים בדלת הסגורה. "הכל יהיה בסדר גולן, אל תדאג ותפסיק להאשים את עצמך, דברים כאלה קורים."

"קורים לאנשים דפוקים ולא אחראיים כמוני, אם היא תמות זו תהיה אשמתי, הייתי צריך לקשור אותה ולא לתת לה לרוץ חופשייה."

"אבל טיילתם בשמורה, איך היית יכול לדעת שאיזה דביל ידהר בטרקטורון דווקא בשמורה? הרי אתה לא נותן לכלבה לרוץ סתם בכביש, אתה משחרר אותה רק במקום מוגן."

"מוגן? אין דבר כזה מקום מוגן, ומה אני אגיד לקובי? איך אני אסביר לו שהרגתי לו את הכלבה?"

"מי זה קובי? ולמה אתה פסימי כזה? פנדה עדיין בחיים."

"כן, עדיין..." הוא התחיל לבכות כמו ילד, דמעותיו נוזלות בלי בושה על לחייו. "פנדה המסכנה, היא חטפה מכה איומה ועפה באוויר..." גופו נרעד כשנזכר בתאונה, "אני בחיים לא אשכח את הצעקה שלה, כל מה שהיא רצתה זה רק לרוץ קצת ולשמוח, היא בכלל לא הבינה מה קרה לה, כלבה עדינה ומתוקה כזו, התאהבתי בה מהרגע הראשון שראיתי אותה והיא סמכה עלי שאני אשמור עליה ואני... קובי בחיים לא יסלח לי."

"שוב קובי, מי זה הקובי הזה?"

"האקס שלי, הוא היה מורה בבית ספר של זוהר, ככה נפגשנו, הוא עזב אחרי שנה שהיינו יחד, הלך למילואים ופגש שם מישהו שהוא היה דלוק עליו עוד מהסדיר, וזהו, עזב אותי בלי לחשוב פעמיים..." גולן גנח, "וזה פחות או יותר סיפור חיי, לפחות הוא השאיר לי את פנדה, ועכשיו הרגתי אותה."

"די כבר להגיד את זה גולן, היא לא מתה, וגם אם זה יקרה חס וחלילה זו לא אשמתך."

"זו כן." התייפח גולן ונס לשירותים, ישב על האסלה ובכה בכי תמרורים.

"גולן!" דפק תמיר על הדלת אחרי כמה דקות, "אתה בסדר?"

"לא." השיב גולן בקול חנוק, "אני לא, תעזוב אותי בשקט."

"אל תדבר שטויות, אתה מתנהג כמו תינוק, נו, צא כבר, פנדה מתחילה להתעורר והיא לא מבינה לאן נעלמת."

גולן חש החוצה וגילה את פנדה הרדומה למחצה שוכבת על שמיכה, מבטה מעורפל ורגלה הימנית הקדמית חבושה לכל אורכה.

"יש לה סדק באגן, אבל אם היא תשכב בשקט כמה שבועות הוא יתאחה מעצמו, ויש לה שבר כפול ברגל." הסביר הרופא, וליטף בעדינות את ראשה של הכלבה, "קיבעתי את הרגל שלה בגבס, היא חייבת לשכב בשקט, לזוז כמה שפחות ולקחת תרופות. הנה, זה כדורים נגד כאבים, וזה נגד דלקת, ואלו כדורי אנטיביוטיקה."

"איך נותנים כדור לכלב?" השתומם תמיר.

"בתוך גבינה, או חמאה. אפשר גם בתוך אוכל רטוב של כלבים או בתוך קציצה, תלוי מה הכלב אוהב." הסביר הרופא.

"פנדה אוהבת הכל." אמר גולן, התיישב לצידה ונשא אל הרופא מבט מתחנן, "יש סיכוי שהיא תבריא דוקטור גבע?"

"בטח, אין לי ספק שהיא תצא מזה." חייך אליו הרופא חיוך מעודד, "היא חזקה ובריאה ובכושר. יהיו לה כמה ימים קשים, אבל אני בטוח שבעוד חודשיים היא כבר תרוץ על ארבע."

"תודה רבה דוקטור וסליחה שהרסתי לך את החג." שלף גולן את ארנקו, "אני יכול לשלם באשראי?"

"כן אבל באמת שאין צורך למהר, אני אשגיח על פנדה עד שהיא תתאושש מההרדמה. תגיע לאסוף אותה בערב ואז תשלם." הווטרינר אחז בפרק ידו של גולן, מציץ בפניו בדאגה, "אתה קצת בהלם גולן." פסק, "כדאי שתשתה משהו קר ומתוק, ותלך לנוח."

"רעיון מצוין." כרך תמיר זרוע תומכת וחמימה סביב כתפיו של גולן, "בואו נלך הביתה, הבנות אפו עוגת גבינה נהדרת, וזוהר והתאומים מחכים לנו שנבוא לעזור להם לחסל אותה. כן פיסטוק, גם לך."

כולי שלך (פרק אחרון)

הפציעה של פנדה זעזעה את עולמו של גולן, הטראומה והעזרה הרבה שקיבל גרמו לו להשתחרר ממעטה המרירות שסגר עליו מאז עזיבתה של אפרת. ככל שהכלבה הלכה והבריאה כך הוא הפסיק להסתגר בעצמו ונפתח חזרה לעולם סביבו.

פתאום הבחין שתמיר בחור מקסים וטוב לב, וחבר אמיתי, שזוהר כבר לא ילד קטן והוא הולך ומתבגר, שהתאומים של יורם ומיכל מקסימים ומצחיקים, ושהחיים יכולים להיות טובים למרות האכזבות שנחל.

הוא התיידד עם סימה ויעל שגידלו יחד עם תמיר את ילדיו המתוקים והשובבים, והיה מלא התפעלות מדוקטור גבע, הווטרינר המסור שבא אליו בכל הזדמנות כדי לבקר את פנדה ולפקח מקרוב על החלמתה.

"איזה בן אדם נחמד, כבר לא רואים יותר רופאים מסורים כאלה, אפילו רופאים של בני אדם כמעט ולא עושים יותר ביקורי בית." סח גולן לתומו לזוהר אחרי שדוקטור גבע, שכולם כינו גידי, קפץ שוב לביקור בית אצל פנדה.

זוהר לטש בו מבט מופתע, "תגיד." שאל בציניות של מתבגר, "אתה באמת כזה טמבל או שאתה רק מנסה להגן על נפשי הרכה? אתה לא רואה שגידי נמצא פה כל שני וחמישי בגלל תמיר?"

"מה? אתה רציני? אבל גידי היה נשוי המון שנים ויש לו ילדים... לא יכול להיות שהוא... אתה צוחק עלי או מה? למה אתה חושב שגידי מעוניין בגברים?" נדהם גולן.

זוהר העווה את פניו בבוז, "אתה צריך להפסיק לחלום גולן, בגילך זה מתחיל להיות כבר פתטי, כולם יודעים שגידי ואשתו התגרשו כי הוא בגד בה עם גברים, וצריך להיות ממש גולם כדי לא לראות איך הוא מסתכל על תמיר."

"ותמיר מסתכל עליו בחזרה?" הסתקרן גולן.

"יש לו ברירה? אתה הרי לא סופר אותו ממטר, וחוץ מזה נדמה לי שיש לו איזה משיכה משונה לגברים מבוגרים."

"גידי לא מבוגר." התקומם גולן, "מה? הוא בקושי בן ארבעים, בימינו זה לא נקרא מבוגר, ומאז שהוא גילח לגמרי את הפדחת והתחיל להתעמל הוא נראה ממש טוב."

זוהר הרים את גבותיו בלעג, "טוב? נו, בסדר, נניח, הכל יחסי כנראה, מה, גם אתה בעניין שלו?"

"לא שזה עסקך זוהר, אבל לא, אני לא בעניין של אף אחד."

"אה, כן, שכחתי, אתה הרי מר אל תגעו בי ואל תציקו לי, אני עסוק רק בעצמי ובצרות שלי."

"זה לא נכון." נעלב גולן, "אני עסוק בעוד המון דברים אחרים, בעיקר בעבודה שלי ובך."

"ובקיצור, אין לך חיים." סיכם זוהר בעוקצנות, "אני מציע לך פפה להוציא את הראש מהתחת ולהתחיל לחיות כי נעשית בן אדם ממש משעמם."

"פפה? משעמם? מאיפה אתה מביא את כל הדברים האלה? ולמה דווקא פפה?"

"למה לא? אתה מעדיף אבא?"

"הייתי שמח להיות אבא, אבל לצערי אני לא באמת אבא שלך זוהר."

"אני יודע, אבל מבחינתי אתה הדבר הכי קרוב לאבא שיש לי, ולכן החלטתי על פפה, או שאולי תעדיף פפינו?" פרץ בצחוק.

"פפינו? חתיכת פרחח שכמוך!" העמיד גולן המשועשע פני מתרעם, "מה שבאמת עדיף זה שתסדר סוף סוף את החדר המבולגן שלך, ותעיף את הבגדים המלוכלכים לכביסה כי הם לא ילכו לשם לבד."

"כן אימא, לפקודתך." גיחך זוהר והסתלק לחדרו.

גולן נשמע לעצתו של זוהר, הפסיק לחשוב על רוע מזל, והתחיל להתבונן טוב יותר בסובבים אותו. הוא גילה שזוהר צודק והוא באמת שקע יותר מידי בעצמו לאחרונה בעוד העולם סביבו ממשיך בענייניו כרגיל. פתאום נוכח לדעת ששני המלצרים שלו מתחרים על ליבה של האחמשי"ת היפה שלו שמצידה מאוהבת באחד הלקוחות הקבועים שלו - גבר נשוי עם ילדים - שמיכל שוב בהיריון, שסימה משתוקקת נואשות להרות לתמיר, אבל לא מצליחה למרות כל המאמצים של תמיר ושלה, ושהבוס של סימה, דוקטור גידי גבע שהתגרש מאשתו עקב משיכתו לגברים, מאוהב בתמיר הצעיר ממנו בעשר שנים, ולכן הוא מקפיד לאחרונה לגלח את פדחתו המקריחה, לעבוד על עצמו בחדר כושר ולהידחס לתוך חולצות טריקו מגניבות וג'ינס אופנתי.

"אז מה קורה אתך ועם גידי תמיר?" שאל כשהוא ותמיר טיילו בוקר חם ולח אחד עם הכלבים.

תמיר משך בכתפיו, "קורה מה שאמור לקרות בין שני הומואים."

"באמת? אולי תזכיר לי מה אמור לקרות בין שני הומואים?"

"בעיקר סקס, ומהבחינה הזאת אין לי טענות, גידי מבוגר יותר ממני אבל לגמרי בכושר, הבעיה מתחילה כשאנחנו יוצאים מהמיטה ואז... טוב, אנחנו במקומות שונים לגמרי בחיים, הוא עדיין חלקית בארון, ויש לו ילדים בגיל ההתבגרות, ואני... טוב, ככה זה."

"איך ככה? תסביר מה הבעיה."

"הבעיה היא שהוא היה נשוי עשרים שנה, ויש לו רגשות אשמה חזקים מאוד על הגירושים ועל הבלגן שהוא עשה לילדים שלו ולהוריו, ואני, טוב, אני כזה דביל, במקום ליהנות ממה שיש ולהפסיק לחפור, אני רוצה לגור איתו, ולספר לכולם שאנחנו יחד, לא מספיק לי שיש לנו סקס מדהים, אני רוצה שנהיה זוג אמיתי, שנגור יחד ושלא נצטרך להתחמק ולהתבייש."

"זה נשמע כאילו שאתה אוהב אותו תמיר."

"כן," נאנח תמיר, "אפרת רצתה שאני ואתה... אתה יודע, אבל מה לעשות שאני נדלק תמיד על גברים מבוגרים יותר? גידי הוא ממש הטעם שלי ואנחנו ממש טובים יחד, אבל לצערי הוא התחתן עם החברה הראשונה שלו דקה אחרי שהוא התחיל להתגלח, והמון שנים הוא התאמץ מאוד לא לדעת שהוא מעדיף גברים, ועד שהוא גילה את האמת על עצמו הוא כבר היה אבא לילדים, אשתו יודעת וגם רוב החברים שלו, אבל יש גם את ההורים שלו וההורים שלה, והדודות... כולם אנשים מבוגרים מאוד שלא יבינו, ויש גם את הילדים שצריך להסביר להם בעדינות... טלנובלה שלמה, הוא כל הזמן אומר לי שזה רק עניין של זמן, ושאני צריך להיות סבלני, אבל אני פוחד שיום אחד אני אגלה שהזדקנתי מרוב שחיכיתי בסבלנות, ושיצאתי קרח מכאן ומכאן.

"או שתגלה שבגלל חוסר סבלנות איבדת את אהבת חייך." הניח גולן יד מנחמת על כתפו של תמיר, "אתה רק בן שלושים, תן לו זמן להתארגן על עצמו, אל תוותר כל כך מהר, אני ויתרתי נורא מהר על הגבר היחיד שאהבתי באמת, ועד היום אני לא מצליח להתגבר עליו."

"על מי, על קובי?"

"לא, לקח לי הרבה שנים להבין שקובי היה רק ריבאונד לדקל, רק אותו אהבתי באמת ומכל הלב, כל כך נפגעתי כשהוא החליט שלא מתאים לו להיות הומו והתחתן עם אישה עד שבמקום להילחם עליו ברחתי עד לקצרין."

"טוב, מה עוד יכולת לעשות? להפוך לפילגש שלו? מה היה עוזר לך אם היית ממשיך להסתובב סביבו?"

"אם לא הייתי מוותר כל כך מהר אולי הייתי מצליח לשכנע אותו לא לעשות את השטות הזו? שתקתי ונתתי לו ללכת כי נפגעתי ונעלבתי בגללו, העדפתי אגו על אהבה והיום אני מצטער."

"אבל הוא נשוי, מה יש לך להצטער?"

"זהו, שלא. אני בקשר פייסבוק עם אחותו, וככה נודע לי שהוא התגרש לפני שנה."

"אז למה לא יצרת איתו קשר?"

"אני יודע?" משך גולן בכתפיו, "אגו כנראה, וחוץ מזה אז גם הייתי בבלגנים בגלל המחלה של דנה, ואחר כך נכנס לי השיגעון הזה של להביא ילד עם אפרת, אגב, היא ילדה לפני כמה שבועות והילד לא שלי. יש לו דם סוג O כמו לאיתי, לי ולאפרת יש A ככה שאין סיכוי שהוא שלי."

"מצטער, אבל אולי זה לטובה."

"כן, באסה לי, אבל סך הכל זה בהחלט לטובה. מה קורה אתך ועם סימה? הרופאים כבר יודעים למה היא לא נכנסת להיריון?"

"הם לא בטוחים, אבל יש מצב שרירית הרחם שלה פיתחה נוגדנים לזרע שלי, הם הציעו לנו לנסות זרע אחר, אתה מתנדב?" חייך אליו תמיר.

"בהחלט." אמר גולן ולא חייך אליו חזרה, "אם זה בסדר מבחינת סימה כמובן."

"אני לא יודע, הבנות נורא רצו שהילדים יהיו אחים לפחות מצד האבא, והן עדיין לא ויתרו על החלום הזה, אבל אם הן יוותרו ויחפשו עוד אבא אתה תהיה הראשון שנפנה אליו."

"אחלה." הפציע חיוך על פניו של גולן, "טוב, כבר מאוחר, נתחיל לחזור?"

"בסדר. תגיד גולן, הדקל הזה, ידוע לך מה איתו עכשיו?"

"אין לי מושג, אני יותר מידי פחדן בשביל לשאול, אבל כמו שאני מכיר אותו הוא בטח מסודר טוב, בחור יפה כמוהו... הוא בטח חוגג ומזיין מסביב לשעון." חייך גולן בניסיון לא מוצלח להסתיר את מפח נפשו.

כמה ימים אחר כך ביקשה ממנו סימה רשמית לתרום לה זרע, וקפצה אליו לקפה אחרי שעת הסגירה כדי להביא לו את חוזה האבהות שהעתיקה מתמיר ויעל. "כדאי שתראה אותו לעורך דין שלך לפני שאתה חותם." ייעצה לו.

"אין צורך," שלף גולן עט, "אני סומך עליך לגמרי." חתם בזריזות, "מתי מתחילים?"

סימה הצטחקה, "אני עוד לא יודעת בדיוק, אבל זה יקרה בעוד שבועיים בערך, תתחיל להתכונן."

"מה שתגידי." שמח גולן, והושיט לה יד ללחיצה, "שיהיה לנו בהצלחה." רכן ונשק על לחייה.

"אני מאוד מקווה, אני כבר כל כך רוצה להיות אימא, תודה גולן." החזירה לו סימה נשיקה, ולהפתעתו הנעימה הוסיפה גם חיבוק.

"אני מקווה שאני לא מפריע לכם." הפתיע אותם קול גברי שהרעיד את גולן מכף רגל עד ראש, "אני יכול ללכת אם אתם רוצים להיות לבד."

"זה בסדר גמור, כרגע סיימנו, אני כבר הולכת." פנתה סימה לדלת, "כולו שלך." הפטירה בחיוך לעבר דקל והסתלקה לדרכה, משאירה את שני החברים הוותיקים לבד.

"היא אמרה את האמת, כולך שלי?" חייך דקל אל גולן והושיט לו את ידו.

"כן, לגמרי, ומה אתך, אתה שלי?" אחז גולן בכף היד החמימה והמוכרת, שילב את אצבעותיו באצבעותיו הארוכות והחטובות של דקל ומשך אותו אליו.

"כן, תמיד הייתי." התרפק עליו דקל, "מצטער ש..."

"עזוב, לא נדבר על זה עכשיו. בוא הנה." הוביל אותו גולן למשרדו, "אתה יודע שבכלל לא השתנית, אתה נראה פשוט נהדר."

"ואתה, נראה אפילו טוב יותר, תגיד, הבחורה הזו... לא שיש לי זכות להגיד לך משהו, אבל אם אתה חושב שעם נשים יהיה לך טוב יותר אתה טועה, ואני מדבר מידע אישי."

"אני יודע, והבחורה הזו, שהיא אגב חברה טובה ולסבית, תהיה, אולי, אם הכל יסתדר טוב, אימא של הילד שלי, ככה שאין לך מה לדאוג, ועכשיו בוא הנה, תביא חיבוק ותספר לי איך מצאת אותי?"

"בצורה מסתורית מאוד, קיבלתי מייל ממישהו לא מוכר שסיפר לי שאתה עדיין אוהב אותי ומתגעגע, ושאם אני רוצה לראות אותך שוב אתה תהיה היום בקפה דנה, וכדאי שאני אבוא בתשע בערב כי אז תהיה שם לבד. אז מה, אתה עובד פה?"

"כן, אני בעל המקום, ובדרך כלל אני יוצא מפה כבר בשמונה בערב, אבל היום..." ופתאום הוא הבין הכל, "אני ארצח את תמיר הזה! איך הוא השיג את המייל שלך?"

"אני לא בטוח, אבל נדמה לי שדרך יסמין, פתאום היא התחילה לשאול אותי אם אני עוד זוכר אותך, ואם יש מצב שנחזור? כמובן שאמרתי שאין סיכוי כי אתה בטח שונא אותי ולא תרצה לדבר איתי, אבל היא התעקשה שכדאי שאני אחפש אותך כי נמאס לה לראות אותי בודד ואומלל, והיא רוצה לראות אותי שוב מאושר כמו שהייתי אז, לפני שנפרדתי ממך והתחתנתי."

"ומה אמרת לה?"

"שהיא מבלבלת את המוח, והיא סתם רומנטיקנית, ובחור מדהים כמוך בטח חי כבר מזמן בזוגיות עם מישהו ממש שווה, ואם אתה עוד זוכר אותי זה בטח רק לרעה, אבל אז קיבלתי את המייל המסתורי הזה וחשבתי לעצמי שמה כבר יש לי להפסיד? נכון שהרסתי הכל, ואין לי זכות לספר לך שאני מצטער ומתגעגע, ורוצה לתקן, אבל אם גם אתה לבד אז אולי יש לנו סיכוי ל..." הוא מסגר את פניו של גולן בכפות ידיו, "אז מה אתה אומר? יש לנו סיכוי?"