6. מסיבה פרטית
***
***
***
***
זו הייתה ווילה יפה
בסגנון ניאו רומאי עם פטיו מוקף עמודי שיש ורוד, ובמרכזו ברכה מרוצפת קרמיקה
כחולה. האורחים היו פזורים על כר דשא רחב ידיים ומטופח, מואר בתאורה צבעונית רכה.
במרכז עמד מזנון עמוס חטיפים וכריכים זעירים ולצידו באר משקאות שופע.
כמו שג'קי סיפר רוב
האורחים היו באמת די מבוגרים, חלקם מבוגרים יותר מהורי. למרות מאמציהם להתלבש
ולהתנהג כמו צעירים היה ברור שרק עזרה מאסיבית של ויאגרה תוכל להפיק מהקהל המקשיש
הזה אורגיה. את ממוצע הגיל הורידו כמה בחורים צעירים שנראו לא שייכים לקהל המבוגר
והאלגנטי יותר. ברור היה שהגברים הצעירים והמגונדרים שטיילו בין האורחים היוו
קישוט דקורטיבי ותו לא. לא היו נשים, אם כי כמה מהמוזמנים נראו די נשיים עם מטפחות
צוואר צבעוניות ממשי, תסרוקות מטופחות וציפורנים עשויות.
יכולתי לסבול את כל זה,
אבל מה שבאמת הציק לי הייתה האווירה הרדומה משהו ששרתה על הקהל. גם המוזיקה
התאימה, לדעתי, להנעמת זמנם של שוהים במעלית יותר מאשר למסיבה.
מיד כשהגענו ג'קי נעלם
בניבכי הווילה המפוארת כדי להתלבש ולהתאפר ואנחנו נותרנו לבד, נודדים במרחבי
המדשאה, שותים כל מיני יינות, אוכלים כריכונים זעירים ומתוחכמים, ומשתעממים. אחרי
כחצי שעה של הסתובבות משמימה תפס אותי אייל בצד ובישר לי, נרעש כולו, שלדעתו כולם
כאן הומואים, אפילו הזקנים, ושגבר אחד, "שיכול להיות סבא שלי," התמרמר,
ניסה ללטף לו את התחת.
"נו, אם זה רק גבר
אחד, לא נורא." ניחמתי אותו, "אותי ניסו למשש כבר שלושה."
הוא לגם במהירות כוס יין
והזעיף פנים. "כמה זמן ייקח לג'קי להתלבש?" התרגז עלי.
"סבלנות אייל. אתה
יודע איך זה אצל בנות, עד שהן מתאימות את הבגדים לאיפור ולתסרוקת…" גיחכתי.
אייל נראה כאילו הוא עומד להכות אותי ולכן נחפזתי לשנות נושא, "איפה גזה? לאן
הוא נעלם?"
"אין לי מושג. איזה
טיפוס, אחד עם עגיל באוזן, לקח אותו למעלה להראות לו את הנוף או משהו." רטן
אייל, תר אחרי המלצר שעיכס בין האורחים, נושא מגשים עם כוסות שמפניה מבעבעת.
"אפילו המלצר נראה הומו." מלמל, ואז, בהצתה מאוחרת, כדרכו, קלט פתאום
איזה נוף התכוון בעל העגיל להראות לגזה, ונבהל.
"אנחנו חייבים ללכת
להציל את סרגי." אחז בזרועי בבהלה, "הוא לא קולט איזה מין מסיבה זו. הוא
בחור טוב, אבל קצת תמים כזה. בוא נציל אותו טל." משך אותי לווילה. למרבה המזל
פגשנו את גזה ממש בכניסה, מלווה את ג'קי שהפך לג'קלין, הפעם בשמלה שחורה קטנה
ונעלי עקב מהממות שהבליטו רגלים חטובות. על פניו של גזה היה שפוך מבט מדושן עונג
ואשם מעט - מבט החתול שבלע את השמנת - שהיה מוכר לי היטב.
"איך היה הנוף סרגי?"
לא התאפקתי לשאול.
"הרבה יותר מוצלח
ממה שציפיתי." ענה בנחת ופתח בנימוס את הדלת לפני ג'קי שעיכס בחן לכיוון
הברכה, מושך מבטים מתפעלים וחיוכי ברכה מכל עבר. כולם הכירו אותו ורצו לחבק ולנשק
אותו.
מראה כל הידיים השעירות
שנחו על גבו, כתפיו וישבנו העטוף משי שחור, הרגיז אותי נורא. אם גזה ואייל לא היו
מחזיקים אותי בטח הייתי עושה סצנה כבר בהתחלה, אבל הם אחזו בי בכוח, וגזה שב
והפציר בי לא לקלקל לג'קי את ההופעה, ולנסות להתאפק רק עוד קצת. הם ניסו לקחת אותי
פנימה, אבל אני התעקשתי להישאר ולצפות בהופעה של ג'קלין עד הסוף המר שהגיע אחרי
כמה שירים שהחבר המוכשר שלי ביצע בצורה מרשימה מאוד.
הוא שר שירי בלוז ישנים
כמו 'קריי מי אה ריוור' ו'ג'וני גיטאר'. מבצע אותם בחושניות רבה, ולדעתי בכישרון
רב. אם זה לא היה ג'קי שלי, העומד במרכז תשומת הלב, הייתי נהנה הרבה יותר. עצם
הופעתו עוררה את האווירה הכבדה וניערה את המוזמנים שהחלו לחייך ולהתנועע במרץ.
הקהל מחא כפים בהתלהבות
אחרי כל שיר, ולא הוטרד כלל מכך שג'קלין שרה את מיטב הרפרטואר הקלאסי של הג'אז
האמריקאי במבטא צרפתי. במחשבה שנייה זה דווקא הוסיף פיקנטיות חושנית לשירים
הבכיינים.
כמעט שהתחלתי ליהנות
כשהוא התחיל לשיר את השיר העתיק 'קרייזי' ולהתפשט תוך כדי כך. ככל שהוא הסיר יותר
פרטי לבוש, חושף עוד ועוד טפחים מגופו, כך הפכה האווירה הקלילה ליותר מתוחה ויותר
מינית. האנשים שקודם חייכו ומחאו כפים בשמחה הרצינו והביטו בו בפה פעור, מצטופפים
סביב הבמה הקטנה שהוא עמד עליה, נועצים בו עיניים רעבות. בסופו של דבר הוא נותר
לבוש רק בחוטיני שחור שחשף את עכוזו, מסתיר אך בקושי את הזין והביצים שלו.
המוזיקה התחלפה למשהו
מודרני יותר וג'קי, קורן כולו, החל לרקוד ולהתפתל לצלילי המוזיקה הקצבית. היה ברור
שהוא נהנה מאוד מכל תשומת הלב וגם הקהל השתלהב, די מהר הם התחיל לשלוף שטרות כסף
ולדחוף אותם לחוט שעל מותניו.
בשלב הזה אבדתי קצת את
שפיותי, ניערתי מעלי את אייל וגזה והסתערתי על שמן אחד עם קרחת וצמיד זהב עבה
שניסה לבדוק מה ג'קי מסתיר מתחת למשולש הפעוט של החוטיני.
הייתי קצת שתוי ואני לא
ממש זוכר מה קרה, אבל היו צעקות, נוצרה מהומה והיו מכות. אני זוכר אנשים נופלים
לברכה, את המלצר צורח כמו נקבה ומפיל פרמידת כוסות לתוך סידור הפרחים המרכזי,
ובסוף מישהו מעד על כבל החשמל ורוב האורות כבו.
למרבה הפלא דווקא אייל
שמר על קור רוח ומשך אותי ואת ג'קי לתוך הווילה כשגזה בא במאסף. נסגרנו בחדר השינה
של העוזרת ששימש לג'קי כחדר הלבשה וצנחנו על המיטה צוחקים בהיסטריה. אני לא יודע
למה צחקנו, נדמה לי שג'קי התחיל עם זה ואנחנו, שהיינו שתויים מעט, נסחפנו אחריו.
גזה התאושש ראשון והפציר
בג'קי להתלבש ולעוף משם. תוך חמש דקות היינו בחוץ. הכרחתי את ג'קי להשאיר את
החוטיני עם כל הכסף שנאסף בתוכו על המיטה. הוא התעצבן ומחה, אבל אני התעקשתי.
יצאנו מהדלת האחורית כך שאין לי שמץ של מושג איך המסיבה נגמרה.
בשעה שתיים לפנות בוקר
כבר היינו מחוץ לתל אביב בדרכנו דרומה. גזה נהג, אייל ישב לידו, אני ישבתי במושב
האחורי ואילו ג'קי התכרבל מאחור על שקי השינה וכעס עלי.
"אני כל כך מתבייש
במה שקרה, יותר לא יזמינו אותי לשם." אמר בקול קודר, "ואם לא די בזה
שביישת אותי לפני כולם גם הפסדתי כסף בגללך." הוסיף בעצב.
הוצאתי מארנקי צרור
שטרות והגשתי לו אותן, "הנה פיצוי על ההפסדים שלך!" הודעתי לו בזעם.
"ואני לא מבין למה אתה מתבייש בגלל שהחבר שלך רוצה להגן עליך?" צרחתי
עליו, "ולרקוד כמו זונה לפני כל הזקנים החרמנים האלו אתה לא מתבייש?"
"אני לא צריך את
ההגנה שלך!" התרתח ג'קי. "וקח חזרה את הכסף שלך!" זרק עלי את
השטרות וקילל אותי בצרפתית ובערבית.
"ג'קי."
ניסיתי להרגיע את הרוחות ולהסביר את עצמי בשקט ובהגיון. "אתה זוכר כמה
התעצבנת בגלל גזה? אז תבין איך אני הרגשתי כשראיתי אותך עם ה… התחתונים האלו, וכולם שמים לך כסף ונוגעים
בך. למה כל כך קשה לך להבין את זה?" כתשובה קבלתי משהו כועס בערבית ואז הוא
דחף את ראשו הבהיר לתוך שק השינה וסירב לדבר איתי.
"לא מספיק לך הילד
הזה שאתה צריך להתעסק גם עם סרגי?" צחק אייל שהמריבה של עם ג'קי שעשעה אותו
מאוד. "אני מקווה שאתה לא בונה גם עלי טל?"
"מספיק איליה. אתה
לא יודע על מה מדובר, אז שתוק." אמר גזה בשקט.
"למה אתה קורא לו
איליה?" השתוממתי, "שמו אייל."
"שמו אייל כמו שהשם
שלך טל." אמר גזה בעוקצנות. "גם לי ניסו להדביק שם עברי, אבל לא הסכמתי.
מספיק שהחלפתי ארץ ושפה, לפחות שישאירו לי את השם שלי."
אני מודה שנותרתי המום.
מעולם לא עלה בדעתי שאייל אינו צבר. "מתי עלית לארץ?"
"בשנות
השבעים." ענה אייל בקצרה, "הייתי רק בן שש. אני מרגיש לגמרי צבר והרוסית
שלי על הפנים. דברתי קצת רוסית עם סבתא וסבא, אבל הם מתו כבר לפני עשר שנים. אני
צבר בדיוק כמוך."
"אבל גם טל לא
צבר." גיחך גזה במין רשעות לא מוסברת. "הוא בא לארץ מבוקרשט בגיל חצי
שנה ובתעודת הלידה שלו כתוב ששמו אנטון. בדקתי את זה במחשב של השלישות."
"למה?"
התפלאתי, "בשביל מה?"
"סתם. רציתי לדעת
עליך כמה שיותר דברים לפני שאני…"
"אתה מה?" שאל
אייל בתוקפנות.
גזה משך כתפיים ושתק.
אייל השעין את ראשו על המושב ושתק גם כן, ואז, אחרי כמה דקות ארוכות של שתיקה הוא
קלט סוף סוף.
"איזה מין בעיות יש
לך עם המשפחה שלך סרגי?" שאל בקול רך.
"בטלתי את הארוסים
עם החברה שלי וחטפתי מכות מהמשפחה שלה."
"בטלת בגלל שאתה
הומו. בגלל זה הם הרביצו לך? בגלל זה הלכת עם הטיפוס הזה עם העגיל?" הטיח
אייל בגזה השותק. "אני לא מאמין, כולכם הומואים! חשבתי שאתה חבר שלי סרגי! לך
לעזאזל!" התפרץ בזעם ואחז בכתפו של גזה שקילל ברוסית, אולי בגרוזינית, ואחר
הטה את ההגה והחנה את הרכב בשולי הכביש.
"קיבינימאט! כמעט
עשיתי תאונה בגללך!" התנפל על אייל. שענה לו חזרה ברוסית זועמת, אמנם נוקשה
ובעלת מבטא ישראלי, אבל רוסית רהוטה ושוטפת.
הקשבתי להם כמה דקות עד
שנמאס לי. "סמל גזשווילי תניע את הרכב עכשיו!" שאגתי, "ואתה אייל,
עבור לשבת לידי ותסתום כבר!"
הם סתמו את הפה ועשו
כדברי. המשכנו לנוע דרומה בשתיקה רועמת עד שגזה נשבר, "אם רק היית מבין מה
הוא אמר לי." התחיל לקטר, " הבן אדם הזה כזה פרימיטיבי לא פלא שאחותך
ברחה ממנו."
"אנחנו מכירים את
הדעות שלו סרגי." התערב ג'קי בריב והתיישב, משעין את ראשו על המשענת ביני
ובין אייל שישב צמוד לדלת, כולו מתוח ונעלב.
סובבתי את הראש והבטתי
בו. הוא הסיר מעל פניו את האיפור ואסף את שערו בגומייה פשוטה, ושוב נראה כרגיל -
צעיר בלונדיני יפה ותמים. הוא הביט בי במבט רציני ובוחן, ממתין לצעד הבא שלי. פניו
היו סמוכים לפני ודי היה בהטיה קלה של ראשי כדי ששפתי יגעו בשלו. היססתי שנייה ואז
החלטתי שלעזאזל עם הכול והדבקתי את פי לפיו. עמדנו על הברכיים, משענת המושב מפרידה
בינינו, והתנשקנו נשיקה ארוכה ארוכה, מתעלמים מאייל שנצמד לדלת, לוחץ את מצחו אל
השמשה, מנסה בכל כוחו להתעלם מקיומנו. אני מודה שהתיעוב הגלוי שהוא הקרין רק הוסיף
להנאה שלי מההתפייסות עם ג'קי.
"נו די! מספיק כבר
יא מגעילים!" התפרץ בזעם אחרי שכשל כוח סבלו.
שלושתנו התחלנו לצחוק,
ואייל נראה כאילו הוא עומד לפתוח את הדלת ולקפוץ החוצה למרות שגזה נהג במהירות של
מעל מאה קמ"ש. עברתי לשכב לצידו של ג'קי מאחור. סדרנו לנו מעין מיטה נוחה
משקי השינה, ואחרי עוד קצת חיבוקים ונשיקות התחלנו לדבר. החמאתי לג'קי על ההופעה
שלו, והודיתי שהוא שר יפה ובלעדיו המסיבה הייתה סתם התכנסות משעממת של חבורת
זקנים, אבל הופעה בחוטיני לא מקובלת עלי.
"עשית את זה הרבה
פעמים?" חקרתי, מרגיש איך הקנאה מכרסמת אותי מבפנים.
הוא נאנח ועשה כן עם
הראש.
"ואחר כך היית הולך
עם אחד מהזקנים האלו למיטה?" המשכתי לענות את שנינו.
"לפעמים."
מלמל ג'קי בחוסר נוחות וניסה לסתום לי את הפה בנשיקה. הדפתי אותו מעלי וניסיתי
בחוסר תבונה להמשיך בחקירה. רק אחר כך הבנתי איזה מזל היה לי שגזה התערב והסיט
אותי מהכיוון הרע הזה.
"אל תקרא להם זקנים
טל. זה שגבר מבוגר יותר ממך בעשרים, ואפילו שלושים שנה, זה לא דבר רע. יש לאנשים
מבוגרים הרבה דברים ללמד אותך ואותי." אמר בנחת בעוד הוא ממשיך לנהוג.
"כמו הזקן ההוא עם העגיל
שלקח אותך לראות את הנוף?" התערב אייל בלעג, "איזה נוף הוא הראה לך? את
הנוף בתוך התחתונים שלו?"
גזה לא אבד את שלוות
רוחו. "אתה יכול ללעוג כמה שאתה רוצה אייל," ענה בהדרת כבוד "אבל
קודם כל, בן אדם בן חמישים הוא לא זקן, ושנית, היה לי מזל שפגשתי אותו, קודם הייתי
מוכן להתאבד, למזלי הוא דיבר איתי והסביר לי ועכשיו אני מבין שגם הומו יכול להיות
בן אדם מכובד, ואפילו מצליח ומאושר. אתם יודעים שיש אגודה של הומואים, ויש עיתון
של הומואים ולסביות, ובתי קפה, ומועדונים ופעילויות מיוחדות ותמיכה בצעירים במצב
שלי? ו… ו… יש אפילו דגל של
הקהילה!" גילה לנו את אמריקה.
"את הדגל הדבילי
שלכם כבר ראיתי," אמר אייל בקול אנטיפתי, "אבל איזה עיתון יש להומואים?
לא ראיתי אותו בשום מקום."
"הוא מתכוון ל'זמן
הורוד', ואם לא היו בארץ הפרימיטיבית הזו טיפוסים פשיסטיים כמוך היו מוכרים את
העיתון של הקהילה בכל דוכן עיתונים." הטיח ג'קי באייל.
"לך לעזאזל עם כל
הקהילה שלך!" התרגז אייל, "אם הייתי יודע שאני הולך להיתקע לבד עם שלושה
הומואים…"
"לפחות עכשיו אתה
מבין איך אנחנו מרגישים כל הזמן." הפך ג'קי את אייל לנציג הרוב הסטרייטי. "איך אתה היית מרגיש
אם היית צריך להסתיר את הזהות האמיתית שלך ולשקר כל הזמן?"
"הייתי מרגיש עייף
מאוד." זרק לו אייל בקצרה. "עד שפגשתי את יעל הסתרתי מכולם שאני עולה
מרוסיה. רק איתה יכולתי…"
הוא השתתק ונראה כל כך מוכה ואומלל עד שאפילו ג'קי הפסיק לכעוס עליו.
"אז מה קרה?"
שאל ברוך, "למה סידרת ככה שהיא תגלה שאתה מזיין מהצד?"
"זה לא נכון. לא
רציתי שהיא תגלה." מחה אייל.
ג'קי הניח יד על כתפו.
"כן רצית, לא סתם הבאת את הבחורה ההיא לדירה שלכם ושכבת אתה במיטה הזוגית
שלכם. רצית שיעל תגלה אותך."
אייל כבש את פניו בידיו.
"נכון." הודה לבסוף, "כעסתי עליה. מאז שהיא התחילה ללמוד עם ליאור
היא…
פתאום היא… בכל
אשמה הליאור הזו, בגללה יעל לא רצתה אותי יותר. קטיה ואני… אנחנו עובדים יחד, היא בעצם הממונה עלי. היא
קלטה מיד את המבטא שלי ומפה לשם…"
"גם אני קלטתי אותך
מיד. במיוחד כששמתי לב שאתה מבין מה אני אומר ברוסית למרינה." העיר גזה,
"ואני לא מבין למה עשית מזה סוד כל כך גדול. יש המון עולים מרוסיה בארץ. מה
בכלל הסיפור הגדול?"
"היום יש המון
עולים, אבל בשנות השבעים, כשאנחנו הגענו לארץ, להיות עולה מרוסיה בשכונה שלי לא
היה כבוד כזה גדול. רציתי נורא להיות כמו כולם, צבר, אחד מהחבר'ה. זה הדבר הראשון
שמצא חן בעיני אצל יעל, שהיא צברית כזו." הודה אייל, ולמרבה פליאתי הסמיק.
"ככה זה תמיד.
מתחילים בשקר אחד קטן ותמים, ובלי להרגיש פתאום אתה מסובך לגמרי וצריך לחשוב על כל
מילה שיוצאת לך מהפה." נפלט לי פתאום.
"אתה נורא
מתוח." העיר ג'קי והחל לעסות את כתפי ועורפי. היו לו ידיים קטנות וחזקות והוא
ידע איך להשתמש בהן. העיסוי שלו היה נהדר, השענתי את ראשי על המושב והתמכרתי
בשתיקה למגעו.
"אני מת
מעייפות." אמר אייל שכל ההתרגשות הייתה יותר מידי בשבילו. "אני הולך
לישון מאחורה. תעיר אותי כשתרצה שאני אחליף אותך סרגי." הניח יד ידידותית על
כתפו של גזה שחייך והניד את ראשו.
"אין בעיות אייל,
לך לישון. בינתיים אני ערני לגמרי." אמר בחיבה, וברור היה שהמריבה ביניהם
נגמרה, ובלי לעשות מכל העסק סיפור גדול הם סלחו זה לזה.
הרכב המשיך לדהור דרומה.
הכביש היה חשוך וריק. גזה, זהיר ומיומן כמו תמיד, הוביל אותנו בבטחה לכיוון אילת.
ג'קי נשכב לצידי ונרדם. כיסיתי אותו בשמיכה ועברתי לשבת ליד גזה, משגיח עליו שלא
ינקר. ברדיו התנגנה מוזיקה קלאסית רגועה והרגשה נעימה של חברות וגילוי לב השתררה
בינינו. המשכנו לדבר על הסודות שלנו - סיפרתי לגזה על מה שלא קרה אף פעם ביני לבין
פאני ושאלתי למה לא הניח לי לגעת בו אף פעם.
"פחדתי. רציתי רק
סקס בלי שום רגש." אמר בכנות, הציץ בי לשנייה ושב להביט בכביש. "אני
צריך לבקש ממך סליחה שניצלתי אותך טל. זה לא היה בסדר ואני מצטער. ניסיתי ללכת עם
ולהרגיש בלי. רק כשהלכת הבנתי… טוב,
מילא. למדתי את הלקח שלי." הצטחק.
"מי זו מרינה?"
"הארוסה שלי
לשעבר." גיחך גזה, "התקשרתי לנייד של חבר שלי והיא הייתה איתו. היית
מאמין? היא מאושרת עד הגג כי היא מאוהבת בו והם מתכננים להתחתן. היא הייתה בטוחה
שידעתי הכל ושיקרתי כדי לשחרר אותה וחטפה שוק כשנשבעתי לה שאני באמת הומו. טוב, זה
לא חשוב, אחרי הבושה שהייתה להורים שלה הם יתנו לה להתחתן אפילו עם סתם אחד ממולדבה."
"אני לא מבין מה
ההבדל. בעיני כולם רוסים." צחקתי
גזה צחק. "זה כמו
לשאול מה ההבדל בין הומו לסטרייט? הרי גם אלה וגם אלה גברים."
הבטנו זה בזה בחיוך
ובפעם הראשונה מאז שנפגשנו בתל השומר הרגשנו לגמרי בנוח אחד במחיצת רעהו.
הגענו לאילת בעשר בבוקר
ודבר ראשון עצרנו לאכול ארוחת בוקר ולמלא דלק. ואז גזה נזכר פתאום שאין לו בגד ים,
וג'קי העיר שבגד הים שלי סמרטוטי לגמרי ושגם אני צריך בגד ים חדש. "רציתי
לקנות לך בגד ים בכסף שהרווחתי במסיבה." אמר בעצב, "אבל עכשיו אני תפרן,
והכל בגללך."
"בין כה וכה לא
הייתי לובש שום דבר שהיית קונה בכסף הזה."
הוא הוציא לי לשון ואמר
שאני דביל וקנאי.
"מי שמדבר!"
כעסתי וכבר הייתי מוכן לפתוח בעוד מריבה, אבל ג'קי הניח יד חמימה על כתפי ונישק את
לחיי. "בוא לא נריב, אתה עייף ומתוח, נדבר על זה אחר כך, אנחנו בחופשה
עכשיו." התחנחן וחייך אלי חיוך מתוק.
כמו תמיד החיוך החמוד
שלו הרגיע אותי. הודיתי שבאמת אני קצת עייף, ונכון, בגד הים שלי די מרוט, והבטחתי
לג'קי שיש לי די כסף ושיפסיק לדאוג, החופשה הזו עלי.
הוא לקח את מה שאמרתי
ברצינות וברגע שנכנסנו לקניון פרק כל עול, עובר במרץ מחנות לחנות, קונה לכולנו
בגדי ים ובגדים סתם, קרם שיזוף ומגבות ים וכפכפים, נהנה לבזבז כסף ממש כמו בחורה.
אייל היה הראשון שפרש
והתיישב לנוח בבית קפה. גם גזה נשבר והצטרף אליו לא לפני שג'קי אילץ אותו למדוד
איזה שלושים בגדי ים. כמו רוב הגברים גם הוא שנא את כל הקטע הזה של התלבשות על רגל
אחת בתא מדידה פצפון. הצורך לבחור אחר כך פריט אחד מבין כל כך הרבה סגנונות וצבעים
שיגע אותו. כשג'קי דרש ממנו להחליט בין ספידו זעיר באדום לוהט לבין מכנסי גלישה
ירוקים עם פסים ורודים זוהרים הוא פלט קללה, זרק את שני הבגדים על הרצפה וברח משם
כשהוא ממלמל לעצמו משהו לא ברור בגרוזינית.
אני החזקתי מעמד הכי
הרבה זמן, אבל כמה בגדי ים, מכנסים קצרים, שראוולים, וחולצות טריקו, מגניבות ככל
שיהיו, יכול בן אדם שפוי למדוד? בסוף גם אני נמלטתי משם לבית הקפה, משאיר את ג'קי
עם זבן צעיר וחביב, שבשעת בוקר זו היה פנוי להראות לג'קי את כל תכולת החנות.
בית הקפה היה מול חנות
הבגדים. ישבנו על קפה ועוגיות והבטנו בזבן החייכן והאדיב מכרכר סביב ג'קי שנהנה
מאוד ופלרטט אתו בלי בושה. בהתחלה התרגזתי, אבל אחרי כמה דקות של התבוננות בשניים
הבנתי שג'קי לא מתכוון ברצינות להתחיל משהו עם הזבן, הוא סתם נהנה מתשומת הלב.
"אני לא רוצה לעצבן
אותך," העיר אייל, "אבל תקרא לי מיסב כדורי אם הבחורצ'יק הזה לא מנסה
להתחיל עם החבר שלך."
"שנהנה מאוד
מהחיזור שלו." הוסיף גזה בתוגה. "מה זה מיסב כדורי?"
"קוגלגר."
עניתי בקצרה, "ושניכם צודקים." נאלצתי להודות, מבין שלא יעזור לי בית
דין, ג'קי הוא פשוט כזה. זה חלק מהקסם שלו, ואין מה לעשות בנידון.
"אני מקווה שאתה לא
מתכנן לריב איתו גם על זה." הביט בי אייל בדאגה.
"לא אין טעם. הוא
פשוט כזה. הוא לא מתכוון לשום דבר רציני."
"כמו במשל הזה של
קרילוב." העיר גזה. "ג'קי הוא הצרצר העליז. ואגב, מצאתי בבטנה של התיק
שלי כסף ומכתב מאימא, ככה שאני יכול להחזיר לך את מה שהוצאת עלי."
"כן. גם אני רוצה
לשלם על ההוצאות שלי." אמר אייל, "יהיו לך מספיק הוצאות על מאדם ג'קלין
הבזבזנית." אמר בחיבה סלחנית וקם לפתוח לג'קי, שכרע תחת נטל של שקיות
צבעוניות מלאות בגדים, את דלת הזכוכית של בית הקפה.
המלצר, שעד עתה התעלם
מקיומנו, נחפז לשולחן עוד לפני שג'קי הנחית את עכוזו על הכסא ומיהר לקחת ממנו
הזמנה כשהוא שופע חיוכים מתרפסים.
"עוד הומו
אחד." ציין אייל בקול קודר. "בחיי, זה ממש קניון ההומואים פה."
"נכון." זרח
ג'קי באושר והתחיל לספר לאייל ולגזה על פנטזיית היקום החלופי שלו, ואפילו השאלה
החמצמצה של אייל, מאיפה יבואו תינוקות ביקום החלופי הזה, לא קלקלה את מצב רוחו.
כשישבתי שם, מביט בג'קי מפטפט באושר, קורן משמחה בגלל הבגדים היפים שקנה ותשומת
הלב הפלרטטנית של המלצר יפה התואר, הבנתי שאם שוב אחמיץ פנים ואחולל מהומה, מאלץ
אותו להרגיש עוד פעם רע בגלל התנהגותו, לא ארוויח שום דבר. ג'קי מאושר רק כשנותנים
לו לרחף חופשי כפרפר, נהנה לעורר סביבו מהומה עליזה, פורח ממחמאות ומתשומת לב.
כמו השראה פתאומית נחתה
עלי הידיעה שאם אתקע בו סיכה ואצמיד אותו לקיר כל יופיו יעלם. אני צריך לשבת בשקט
ולהמתין שיבוא אלי מרצונו, זו הדרך היחידה שבה הוא מסוגל לאהוב אותי, ואם אני נתקף
קנאה זו הבעיה שלי, לא שלו, ואני צריך להתמודד אתה לבד ולא להעיק עליו בהטפות מוסר
ובתוכחות משעממות.
"ג'קי," הנחתי
יד על זרועו, והוא נפנה אלי מיד, מחייך בחמימות, גורם לליבי להתרחב משמחה.
"אני נורא מצטער על הבלגן שעשיתי אתמול במסיבה. סליחה שקלקלתי לך את ההופעה.
אתה רוצה שאני אתנצל לפני בעל הבית ואסביר לו שהייתי שתוי?"
ג'קי הצטחק ובלי שמץ של
מבוכה רכן ונשק על שפתי. "זה בסדר גמור חמוד. הבוקר דברתי עם ויקטור, הבלגנים
שעשית היו הדבר הכי מעניין שקרה להם מאז מלחמת המפרץ. כולם נהנו שיגעון. שילמו לי
כרגיל וגם החזירו את הטיפים שהשארתי על המיטה. הם חשבו ששכחתי אותם, אבל אם אתה
רוצה אני אחזיר הכל."
"לא ג'קי. זה הכסף
שלך, הרווחת אותו ביושר. זה הגוף שלך ומותר לך לעשות מה שאתה רוצה."
"מה, אתה לא כועס
יותר?" ג'קי נראה מאוכזב מעט, "לא אכפת לך שכולם שמים לי כסף בחוטיני
ונוגעים בי?" התפלא, "הפסקת לקנא?"
מה תגידו? הממזר הקטן
הזה נהנה לראות אותי מקנא לו. "אני מאוד מקנא." נחפזתי להרגיע אותו,
"אבל אם אתה נהנה להופיע אז בסדר, תעשה חיים, רק תחזור אלי אחר כך."
"יופי, ואם כבר
מדברים על זה, באמת רציתי לשאול, איך זה שאתה מקבל כסף בשביל להרוג אנשים, ולי
אסור לקבל כסף בשביל לשמח בני אדם, אפילו אם זה בחוטיני?"
"אתה צודק
לגמרי," נאלצתי להודות, "אבל בוא נעשה עסק, אני לא אבוא לראות את כל
הגברים האלה שנוגעים בך במסיבות, ואתה לא תבוא ללבנון לראות איך אני הורג
אנשים."
"זה כבר תלוי
בהחלטה של צהל." אמר ג'קי בחשיבות, "כי אני החלטתי שאתה צודק, אני צריך
להתגייס, אבל אני אבקש שיתנו לי להיות חובש, או נהג, או טבח, אבל לא לוחם. אני לא
חושב שג'קלין בנויה לזה."
החלפנו מבטים ולאף אחד
מאתנו לא היה לב לספר לג'קי שגם חובשים, נהגים ואפילו טבחים, הם קודם כל לוחמים.
אם צה"ל יסכים בכלל לגייס בחור שמצהיר בגלוי שהוא הופך לפעמים לבחורה, הוא
כבר ילמד את זה בעצמו.
"אתה לא כועס
שבזבזתי המון כסף על בגדים." חקר אותי ג'קי בדרך לרכב.
"לא. הרי אמרתי לך
שתקנה מה שאתה רוצה."
"ואתה לא כועס
שעשיתי עיניים למלצר החמוד?"
"אתה יותר חמוד,
וחוץ מזה הוא התחיל, זה בסדר." הרגעתי אותו. מסתבר שהמדיניות החדשה שלי
הצדיקה את עצמה, ג'קי שבע נחת מתשובותיי, חיבק ונישק אותי באמצע מגרש החניה, ואמר
שאני נהדר ושהוא אוהב אותי. חשבתי שאני מת ממבוכה, אבל מעט האנשים שהיו שם בכלל לא
התרגשו. חוץ מאייל ששוב החמיץ פנים וקילל מתחת לאפו את ההומואים האלה, איש לא נתן
עלינו את דעתו.
כשיצאנו ממגרש החניה של
הקניון עצרה לידנו טיולית עמוסה צעירים צעקנים שדיווחו זה לזה ולכל העולם על
אכזבתם מהתור הנוראי במסוף טאבה. מסתבר שמטוס מלא בתיירים נחת הבוקר באילת וכל
נוסעיו מסודרים כעת בתור ארוך ואיטי מול המסוף.
"חבל לכם על הזמן!"
הצהיר נהג הטיולית - ג'ינג'י סמוק פנים ונרגז – "עד הערב אין סיכוי להיכנס לסיני. הפקידים
המצרים איטיים עוד יותר מהישראלים. יותר טוב לטייל באילת ולא להתייבש בתור."
כל נוסעי הטיולית הסכימו איתו, ולכן החלטנו שנבקר באקווריום התת ימי ונאכל צהרים
באילת, ורק אחר כך נצא לטאבה.
"אבל ראשית אתה
חייב להתקשר לפאני." אמר אייל בתוקף. "אתה דוחה את השיחה איתה כבר יומיים.
זה לא בסדר."
"זה לא עניינך!"
התפרצתי בכעס, מרגיש אשם בגלל שהוא צדק. לא הייתי בסדר, ודחיתי את השיחה עם פאני
כי אני פחדן חסר אופי.
"אני מצטער,"
מלמל אייל התנצלות כמי שכפאו שד. "סליחה שאני מתערב, אבל בתור חבר שלך אני
חושב…"
"ממתי אתה חבר שלי?
אף פעם לא היית חבר שלי." הטחתי באייל, מתעלם ממבוכתו.
"אתה מגזים
טל." ניסה גזה ליישר את ההדורים, "הוא דווקא די בסדר. במיוחד עם נתחשב
בזה שהוא תקוע באמצע המדבר עם שלושה הומואים." ניסה להתבדח מעט.
"אה, עכשיו כשיעל
עזבה אותו הוא נעשה בן אדם, אבל כשהם היו יחד הוא לא ראה אותי ממטר."
התלוננתי במרירות.
"אתה צודק לגמרי
טל." הודה אייל, "גם יעל העירה לי על היחס שלי כלפיך. תמיד אמרתי לה שזה
לא אישי ושאני סתם לא סובל קצינים שוויצרים שחושבים שהם מחזיקים את עתיד המדינה על
הכתפיים, אבל הסיבה האמיתית היא שאתה… אתה…" התפתל
במבוכה, "הסיבה היא הצורה שלך." סיכם לבסוף בכבדות.
"מה רע בצורה שלו?"
מחה ג'קי, ונתן לי יד. "לדעתי הוא בחור יפה מאוד."
"טל הוא הקצין הכי
יפה בבסיס." הסכים גזה.
אייל תקע ידיים בכיסי
מכנסיו המקומטים, דשדש ברגליו ועיקם את צווארו, מנסה להביט לכל הכיוונים בבת אחת
רק כדי שלא יאלץ להביט בפני. "לא אמרתי שהוא לא בחור יפה." סינן לבסוף מבעד
לשיניים הדוקות, "זה רק שהוא… הוא
נורא דומה ליעל. אני יודע שזה לא אשמתו, אבל זה נורא מפריע לי."
שתיקה כבדה של מבוכה
השתררה בין ארבעתנו. החלפתי מבט עם ג'קי ונזכרתי שהוא הגיע עוד אתמול לאותה מסקנה.
ג'קי עשה לפעמים רושם
ילדותי, אבל הוא היה פיקח ורגיש מאוד, והיטיב להבין גברים. הוא בטח קלט אותי מיד
כשראה אותי הרהרתי, והחלטתי שברגע שנהיה לבד אברר איתו את הסוגיה, אבל כעת צריך
לסיים יפה את המריבה המיותרת עם אייל ולהמשיך בטיול, בתקווה שלא נהרוג זה את זה
עוד לפני שנמצא את יעל.
"אייל, אני מצטער
שצעקתי עליך, לא ישנתי כמעט הלילה. אני תמיד צועק כשחסרות לי שעות שינה, ואתה צודק
לגמרי שאני צריך להתקשר לפאני," התנצלתי, עובר בשתיקה על הוידוי המוזר שלו.
עדיף לתייק את זה בתור אחד מאותם דברם שהמדע עוד לא מצא להם פתרון.
אייל נראה כאילו פרק
מעליו חגור כבד במיוחד. "מאה אחוז." ניסה לחייך אלי, וכמעט שהצליח.
"בואו ניסע למצפה התת מימי, שמעתי שהוא מדהים."
הוא באמת היה מדהים, ואם
ג'קי לא היה מתעקש לתת לי יד ולהישען עלי הייתי אולי מצליח גם להבין מה אני רואה,
אבל בגלל האור העמום, והתפאורה המדהימה שגרמה לנו לחוש כאילו אנחנו נמצאים בתוך
אקווריום והדגים הם אלו שצופים בנו, הוא קיבל מצב רוח רומנטי ונצמד אלי, מלטף אותי
ונוגע בי בלי רחמים, מתעלם מכך שאנחנו במקום ציבורי.
אם לא די בכך גיליתי
מולי את איציק פלד מהמסייעת של גולני שלמרבה תדהמתי עמד יד ביד עם בחור שחרחר בעל
עיני קטיפה זהובות וחיוך מתגרה. כל הדם עזב את מרכז גופי ועלה לפני כשעיני נפגשו
בעיניו של פלד שלא רק שלא נבוך אלא חייך בשמחה, הציג בפני את החבר שלו, ושמח ללחוץ
את ידי ואת ידיהם של מלווי.
"איציק גם אתה… אתה..."
התחלתי לגמגם שאלה מבוישת כשקבוצה רעשנית של ילדי בית ספר דתי עם כיפות וציציות התקרבה
אלינו, גורמת לי לשנות בחטף את השאלה שרציתי לשאול. "אתה עוד בקבע?"
"לא." חייך
איציק, מתעלם מהילדים, שמצידם התעלמו מאתנו. "עזבתי את הצבא מיד כשיצאתי
מהארון." וליטף את עורפו של החבר שלו שחייך אלי חיוך מתגרה וסיפר שנואיבה
מדהימה בעונה הזו, וטוב עשינו שיצאנו עכשיו, לפני חופשת השבועות, שאז נעשה נורא
צפוף וכל המסעדות מלאות בישראלים. אני לא יודע מה הדהים אותי יותר, הטבעיות בה הם
התנהגו, או חוסר הפליאה של איציק שהכיר אותי כקצין קשוח ושאפתן, ופתאום הוא פוגש
אותי מתחבק עם בחור. אני מודה שנשמתי לרווחה כשהם הסתלקו, מתנצלים שהם ממהרים כי
הם רוצים לצאת הביתה עוד באור יום. לפני שנפרדנו איציק עוד צייר לגזה על המפה שלנו
את המיקום המדויק של השביל המוביל לחוף של אום אמל, והזהיר אותנו שגברים לא
מתקבלים שם בברכה, אם כי אולי, במקרה שלנו, הן תעשינה ויתור.
"אני לא מבין למה
אתה מתפלא כל כך?" השתומם ג'קי כשישבנו לאכול ארוחת צהרים, "יש עשרה
אחוז הומואים באוכלוסיה הכללית ואין שום סיבה שלא יהיה אותו אחוז של הומואים גם
בצבא. הרי צהל הוא צבא העם, לא?"
"כן, אבל פלד?"
לא הצלחתי להתאושש מתדהמתי.
"וכמה אחוזי לסביות
יש?" הנחית אייל שאלה לא צפויה על המומחה שלנו.
"בערך שני
אחוז." אמר ג'קי, "אבל זה לא בטוח כי עם נשים נורא קשה לדעת."
"בזה אתה לגמרי
צודק." הסכים אייל, "עם נשים קשה לדעת, למרות שזה לא נשמע לי הגיוני שיש
יותר הומואים מלסביות."
"בטח יש המון נשים
נשואות שמסתירות את הנטיות שלהן." הרהר גזה נוגות, "המסכנות חיות עם גבר,
מזייפות ומשקרות ואוכלות את עצמן מבפנים." והוא נאנח בעצב על מר גורלן של
הלסביות בארון לפני שפנה לטרוף בתאבון את הדג המטוגן שלו.
"אז מה הסיפור עם
החוף הזה? למה הוא לא מסומן במפת התיירות? זה מין חוף נשים סודי כזה?" חקר
אייל בסקרנות, וניצוץ חרמני הופיע בעיניו, כי אין דבר שמחרמן סטרייטים יותר
מלסביות. גברים מתנשקים, או אפילו סתם אוחזים ידיים, מבעירים את חמתם להשחית, אבל
נשים ערומות מתגפפות, מתנשקות ומתחרמנות זו על זו מדליקות אותם.
"החוף של אום אמל
הוא חוף לנשים בלבד." הסביר ג'קי בכובד ראש, נהנה מתפקיד מדריך התיירים.
"אסור להיכנס עם נשק ואסור לגברים לישון שם. מותר לבקר, אבל ברגע שהשמש שוקעת
כל הגברים צריכים להסתלק. לא רחוק משם יש בית מלון וחוף מעורב רגיל, ויש הרבה
אגדות על נשים שהלכו לבקר חברות אצל אום אמל וזה כל כך מצא חן בעיניהן עד שהן לא
חזרו יותר מעולם אל הבעלים."
"למה לסביות לא
מגעילות אותך כמו הומואים?" חקרתי את אייל.
"לא יודע. ככה זה.
אז מתי תתקשר כבר לפאני?" הסמיק אייל ושינה את הנושא.
התקשרתי ואחותה הקטנה
והמעצבנת ענתה. "פאני נסעה לחופש ובשבוע הבא היא טסה לפאריז." צפצפה
ירדן ברוב חשיבות. "זה טל? גם אתה נוסע לצרפת?"
"לא ירדן. אני צריך
להישאר בארץ."
"אז אתם לא מתחתנים?"
חקרה הקטנה.
"לא חמודה. כנראה
שלא. איך אפשר להשיג אותה?"
"לא יודעת. היא לא
לקחה טלפון. יש לך חברה אחרת?"
"לא ירדן. אין לי
אף חברה. התייאשתי מנשים, מעכשיו יש לי רק חברים."
"אל תהיה טמבל!"
נזפה בי הקטנה. "אם לא תתחתן לא יהיו לך אף פעם ילדים." גילתה לי,
"אם תחכה לי עד שאגדל אני אתחתן אתך." עברה לפסים מעשיים.
"אני מודה לך על
ההצעה ירדן." אמרתי בשיא הרצינות, "אבל כבר החלטתי שנשים הן לא בשבילי.
האחיות שלי יביאו להורי נכדים במקומי. טוב, תמסרי ד"ש להורים ולפאני, אם היא
תתקשר, היא נסעה לבד?"
"כן, אבל שמעתי
אותה מדברת עם אחותך לפני שהיא טסה לאילת. טוב, אני צריכה ללכת, ביי טל."
"מה קרה לך?"
הביטו בי חברי. "מה היא אמרה? החוורת כולך." אחז ג'קי בכף ידי.
"היא אמרה שפאני
דברה עם יעל לפני שטסה לאילת." דיווחתי.
"מי אמרה?"
שאל אייל, מביט בי בדאגה.
"נו, אחותה הקטנה
של פאני, השמנמונת הזו, ירדן."
"בחייך, היא רק בת
עשר. מה ילדה בגילה מבינה?" ניסה אייל להרגיע אותי.
"היא רק בת עשר,
אבל פיקחית נורא וחטטנית, כזו שדוחפת את האף לכל מקום." הבטתי כה וכה כאילו
ציפיתי שפאני תופיע לפתע מולי, דורשת הסבר איך זה שהחבר שלה, שמנסה כבר שלוש שנים
לשכנע אותה לוותר על בתוליה, מחזיק ידיים עם גבר אחר. "היא גם הציעה לי
נישואים בתנאי שאחכה עד שהיא תהיה גדולה מספיק." נזכרתי. משום מה זה נורא הצחיק
אותם והם פרצו בצחוק שהתגבר עוד יותר כשהסמקתי.
עד שהגענו למסוף כבר
הייתה שעת אחר צהרים. גילינו שהנהג הג'ינג'י צדק, הפקידים המצרים היו גרועים יותר
מהישראלים, והבלגן אצלם חגג, אבל אחרי המתנה מעצבנת והמון שאלות מיותרות עברנו סוף
סוף לצד המצרי.
ברגע שראינו את הים
הכחול ואת חולות הזהב שכחנו את כל תלאות הבירוקרטיה. נסענו לאורך החוף, מזינים את
עינינו בכחול הבלתי יאמן של המים, חולפים על פני כפרי נופש שלווים. חושות קש
ציוריות וחופים הומי מתרחצים. חלק גדול מהרוחצים היו עירומים, בהתחלה עוד לטשנו
עיניים בישבנים חשופים ושדיים גלויים, אבל אחר כך התרגלנו והפסקנו להתרגש. השמש
החלה לשקוע, לא בים כפי שהורגלנו, אלא בין ההרים. ברגע שכדור השמש הזהוב נעלם
השמים הכחולים החלו להאפיל והטמפרטורה ירדה.
"עוד כמה דקות יחשיך."
אמר אייל שנהג, "אין טעם להסתובב כאן בלילה, בואו נחנה על החוף. נישן באוהלים
ונמשיך לחפש בבוקר."
הרעיון מצא חן בעיני
כולנו. בדרך כלל אני לא עוזב משימה שלקחתי על עצמי רק בשביל לנוח, אבל כמעט שלא
עצמתי עין כבר יומיים והייתי מותש. הרעיון של שינה עם ג'קי באוהל קטן על שפת הים
קסם לי. עצרנו ליד מפרצון קטן ורדוד, פרקנו את האוהלים, ובעוד אני מקים אותם, טרח
גזה הדליק גזיה והעמיד קפה.
"יש רק שני שקי
שינה." התנצל אייל, אבל הבאתי גם שמיכות. ג'קי וטל ישנו באוהל אחד ו…" הוא הביט
נבוך בגזה שהתאמץ להישאר רציני, אבל זוויות פיו רטטו ממאמץ לא לחייך.
"אל תדאג
אייל." הניח את זרועו על שכמו של אייל, "אני מבטיח שאני עדיין אכבד אותך
בבוקר. אני אפילו אכין לך קפה." פרצנו בצחוק ואפילו אייל חייך חיוך נבוך.
"אייל, אם אתה
מרגיש לא נוח לישון עם גזה אני וג'קי יכולים לישון ברכב." ניסיתי ללכת
לקראתו.
הוא נאנח, "לא
משנה, זה בסדר. כשראיתי אותך בפעם הראשונה עם ג'קי הגבתי בצורה קצת מוגזמת, אבל… טוב, אפשר להגיד
שנרגעתי קצת. אולי זה האוויר של סיני, אומרים שהוא משפיע לטובה. אני עובד נורא קשה
בזמן האחרון. בשנתיים האחרונות לא יצאתי אפילו פעם אחת לחופש אמיתי."
"לא היית בהוואי רק
לפני חודשיים?" התפלאתי.
"בחייך, חופש עם כל
עובדי החברה? זה היה כמו גיבושון של הסיירת. כולם בודקים את כולם, המנכ"ל כל
הזמן בוחן אם אתה משתלב ואם אתה איש צוות וכל החארטה הזו. נמאס לי כבר מהבועה
ההייטקית הזו, כולם מקנאים בנו שאנחנו מרוויחים הון, אבל אין לנו זמן וחשק ליהנות
מהכסף. אני לא יודע מה יקרה עם יעל ואיתי, אבל מה שלא יהיה אני מתכוון להתפטר
ולחזור לחיפה. אבא לא נעשה צעיר יותר והוא צריך אותי למרות שהוא בחיים לא יודה
בזה."
הבטתי בו בפליאה, יעל אף
פעם לא הזכירה את משפחתו. "מה אבא שלך עושה?"
"אבא שלי חרט. יש
לו בית מלאכה לחרטות ועבודות מתכת במפרץ חיפה. אני במקור מהנדס מכונות. אחרי הצבא
החלטתי שלא נאה לי ללכלך את הידיים ואני רוצה לעשות כסף ממחשבים. לא תיארתי לעצמי
שזה יהיה כל כך מדכא. אני מרגיש חנוק בכלוב הזהב של ההייטק." התפייט ברגש
ואז, נבוך מההשתפכות שלו, טמן את פניו בספל תה ושתק.
"תראו איזה לילה
נהדר." התרפק עלי ג'קי, "נכון שהכוכבים בסיני נראים קרובים יותר לאדמה?
אני יודע!" ניתר בפתאומיות ממקומו, "בואו נעשה רחצה לילית."
"אני לא מסוגל
למצוא את הבגד ים שלי בבלגן שבאוטו ג'קי." כבשתי פיהוק. מאיפה היו לו כל כך
הרבה אנרגיות? אחרי היום שעברנו הייתי מחוק מעייפות.
"מי צריך בגד ים?"
התלהב גזה והעיף מעליו בזריזות את החולצה. אפילו אייל התחיל להתלהב, ובסוף לא
הייתה לי ברירה, הם משכו אותי בזרועותיי ואיימו שיזרקו אותי למים עם הבגדים אם לא
אתפשט. בלית ברירה נכנעתי להם, התפשטתי והצטרפתי לחברי הצוהלים במי הים. זו הייתה
חוויה מוזרה - פלג גופי העליון מלוטף באוויר הלילה החם והקטיפתי של המדבר והמים
האפלים והקרים של הים האדום מצננים את רגלי. לא הצלחתי להחליט מה נעים יותר, שתי
התחושות היו נפלאות, אבל מנוגדות בצורה מבלבלת - חשתי כאילו אני חצוי לשניים - רטוב
וקר מהחגורה ומטה, חמים ויבש מהחגורה ומעלה.
אחרי שג'קי החל להתיז
עלי מים לא הייתה לי עוד ברירה, ויתרתי על החמימות היבשה של אוויר המדבר ושקעתי
במים עד צוואר. מעולם לא רחצתי בערום - זה היה נפלא. תחושת המים הקרים, עוטפים
ומלטפים את גופי בלי שום חציצה בין עורי לבין הקרירות הנוזלית המלוחה, שיכרה אותי.
כל הטרדות נשטפו מעלי. שכחתי את העייפות ואת הדאגה ליעל ולעתידי והפכתי לבעל חיים
חסר תודעה. קפצתי, צחקתי, שחיתי, התגלגלתי במים, מדמה שאני דולפין צעיר ורב כוח,
ופשוט הייתי – נעלם
טל, הקצין הקשוח - הייתי רק גוף צעיר וחזק, מפלח את המים המלוחים והקרים, נהנה
מעצם קיומו בעולם פראי וטהור. הפסקתי לחשוב והפכתי לחלק מהלילה המדברי, מהמים
האפלים, ומהשמים המכוכבים. אין לי מושג כמה זמן שהיתי במים, אבל לבסוף גברו עלי
העייפות והקור, מרגע שהשמש שקעה האוויר הצטנן במהירות עצומה וכשג'קי הצליח לאחוז
בזרועי ולמשוך אותי לחוף הייתי מותש וקפוא. הוא נחפז לעטוף אותי במגבת משפשף את
עורי, נוזף בי רכות בצרפתית ובערבית. לפי נימת קולו הבנתי שהוא מודאג, אבל כבר
הייתי מעבר להבנה, רציתי רק לישון.
למחרת אמרו לי חברי
שהתנהגתי כשיכור או מסומם והם חששו שאם לא יוציאו אותי מהמים אטבע. אני לא זוכר,
אבל לטענתם הם נשאו אותי על כפים מפני שלא הייתי מסוגל לעשות בעצמי את מספר הצעדים
המעטים מהחוף לאוהל. כל מה שאני זוכר מאותו לילה הוא גופו החם של ג'קי צמוד אלי
ומגע שערו על פני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה