ה. אגדה אורבנית

7. אום אמל

בבוקר התעוררתי והייתי לבד. "ג'קי." לחשתי, "ג'קי, איפה אתה?" לא הייתה תשובה, הוא נעלם. שכבתי בשקט וחשבתי על הרחצה הלילית המופלאה ועל ההרגשה שאני חלק מעולם שהוא אחדות אחת גדולה, מהווה חלקיק קטן מאותה שלמות, והצטערתי ששוב חזרתי להיות רק אני - יצור אנושי עמוס בעיות וטרדות, נרדף על ידי תשוקות, רצונות ותאוות, נדחף לפה ולשם בגלל צרכים של הגוף שרוצה מזון ומשקה ומין, ושל נפש שרוצה אהבה וכבוד והצלחה, ולא יזיק גם חשבון בנק שמן וחפצים נאים  - למרות כל מאמצי לא הצלחתי לחזור ולהרגיש שוב את הרגשת הדולפין, כפי שכיניתי אותה ביני לבין עצמי. ניסיתי שוב ושוב לשחזר את התנאים שבהם חוויתי את אותה תחושה נהדרת אך מעולם לא הצלחתי בכך. גם כשעייפתי את עצמי עד מוות ורחצתי שוב בים עם אותם החברים ובדיוק באותו מקום זה לא עבד. כבר הייתי אדם אחר, ואי אפשר לטבול פעמיים באותו נהר.

מאוכזב מכישלוני זחלתי מהאוהל והלכתי להשתין ולשטוף פנים. אחרי שגמרתי את ענייני הבחנתי בג'קי שישב על החוף בשיכול רגלים והשליך למים מה שנראה כאבנים זעירות. הוא חש במבטי על גבו והפנה את פניו אלי, ואז ראיתי שהוא בוכה. מבטנו נפגשו, הוא התרומם והביט בי, מנגב את דמעותיו בשרוולי חולצתו. נגשתי אליו, מודאג ומופתע למראה היגון הנוראי שעיוות את פניו החמודים. שוב לא נראה כנער מתוק ושובב אלא כאדם מבוגר ועצוב. פרשתי אליו את זרועותיי והוא נצמד אלי, כובש את פניו בכתפי, מייבב חרש. על החול לרגליו הייתה שקית עם אבקה לבנה שנראתה כקמח. "מה קרה ג'קי? מה זרקת למים?"

הוא לא ענה. ניתק ממני, קרע את השקית ובתנועה רחבה, כאילו הקריב קורבן על מזבח, זרה את האבקה למי הים. "אלור, סה פיני!" אמר בקול חגיגי ומשך באפו, "גמרנו עם זה לתמיד."

"עם מה? מה זרקת למים?"

את האקסטות והקוק." הסביר בפשטות, "החלטתי להפסיק עם הזבל הזה."

הרגשתי שברכי פקות תחתי והתיישבתי. "למה?" היה כל מה שהצלחתי למלמל.

ג'קי הביט בי מופתע ומאוכזב. "אתה לא שמח שנפטרתי מהסמים טל?" פער עלי עיניים ענקיות. "היית מעדיף להשתמש בהם?"

לא יכולתי להאמין למשמע אזני. "השתגעת?" צעקתי עליו. מילא, השלמתי עם זה שהיו גברים אחרים לפני, אבל סמים? ג'קי נראה כל כך בריא ורענן, ממש ההפך מדמותו הטיפוסית של נרקומן. תמיד אמרו לנו שמשתמשים בסמים הם מוזנחים ורזים, עם עיניים אדומות ושיניים מקולקלות. לג'קי היו עיניים כחולות נהדרות ושיניים לבנות ויפות, ואפילו כעת, אחרי לילה של שינה באוהל, הוא נראה מטופח ומסודר ואפילו מגולח. "מה פתאום אתה משתמש בסמים ג'קי?"

ג'קי הביט בחול הרטוב וצייר עליו קוים באצבעו, משתמט מלהביט בפני. "בעיקר בשביל ההופעות, כדי להיות חופשי ולזרום עם המוזיקה והכל, וגם בגלל שאחרי שסבא חלה ומת הייתי נעשה עצוב כזה ומרגיש נורא בודד, במיוחד בחגים ובשבתות, אבל עכשיו, כשאתה איתי, אני לא רוצה יותר, אני רוצה להיות נקי. אתה סולח לי?" נשא אלי מבט חרד מעיני תכלת לחות.

משכתי אותו אלי, מצמיד אותו לגופי, מנשק את שערו וכתפיו. אהבתי אותו כל כך עד שליבי כמעט והתפקע.

"אנחנו נהיה תמיד יחד, נכון?" לחש ג'קי, פיו צמוד לפי.

הלוואי ויכולתי להגיד לו שכן, בטח שתמיד נהיה יחד, זה מה שרציתי להגיד, אבל לא יכולתי לשקר. "ג'קי, אני נורא אוהב אותך ואני נורא שמח שהחלטת להפסיק עם הסמים. אני ממש גאה בך." ניסיתי לחמוק מתשובה ישירה.

"ולהפסיק עם ההופעות." הזכיר לי ג'קי, "בלי אקסטות אין ריקודים בעירום."

"יופי ג'קי." ליטפתי אותו, "טוב, אני שמח, למרות שחבל כי אתה שר ממש יפה, אבל תבין מתוק, אחרי שהחופש יגמר אני חוזר לצבא. אני לא אוכל להיות בבית כל יום ואם גם אתה תתגייס… יכול להיות שלא נפגש די הרבה זמן, נוכל לדבר בטלפון ולהיות יחד בסופי שבוע, אבל כשיש כוננות או תרגילים אני אהיה חייב להיות בשטח."

"אבל אמרת שתשרת ליד תל אביב." התאכזב ג'קי.

"רק כמה חודשים, כשאהיה בפו"מ, אחר כך אני חוזר להדריך ו… אני חייל ג'קי, לא פקיד בבנק. אני לא אוכל להיות אתך כל הזמן."

"אני מבין." נפלו פניו, "וכשתהיה בשטח, רק אתה והחיילים שלך… שוב תפגוש מישהו כמו גזה ואז שוב..." הוא נאנח והתנתק ממני, מסב את פניו.

אחזתי את פרצופו בין כפות ידי, מאלץ אותו להביט בעיני, "אני נשבע לך שלא. אני אוהב אותך ואני אהיה נאמן רק לך גם אם לא ניפגש המון זמן." הבטחתי, ובאמת התכוונתי לזה.

ג'קי גיחך בלעג. "אני לא בחורה טל, אל תספר לי סיפורים, גם אני, אם אני אפגוש בחור שימצא חן בעיני ונורא יבוא לי אז… אל תעשה פרצוף כזה, אנחנו גברים וככה זה עם גברים, הזין עומד והשכל בתחת. זה לא אומר שאני אוהב אותך פחות, זה רק סקס."

"לא." התעקשתי, "לא מקובל עלי, כשאני אוהב מישהו אני לא בוגד, ואם אני אתפוס אותך עם אחר אני..." נשכתי את שפתי ולא ידעתי איך להמשיך, רק עכשיו התחלתי לקלוט לאיזה בלגאן הכנסתי את עצמי בהתאהבות המטורפת הזו.

"אולי באמת הייתי צריך להרביץ לך ולהסתלק עוד בבוקר הראשון." אמרתי ביובש וחזרתי למכונית. הוא נשאר לשבת על החול, פניו לים, גבו זקוף, שערו מתנפנף ברוח הבוקר הקלה ועורו האפרסקי זורח באור הבוקר המדברי השקוף. השמש טיפסה במעלה השמים ושטפה את החוף באור חזק, והוא נראה כצללית גזורה מניר כנגד הכחול הטורקיזי של הים.

התחלתי להכין קפה כשגזה צץ מפתח האוהל שלו, מפהק ומתמתח. ניסיתי לחייך אליו, אבל הוא הכיר אותי וראה שאני מזייף. "הילד עושה לך בעיות?" שאל ולקח ממני כוס קפה.

משכתי בכתפי בחוסר אונים. "אנחנו בקושי מכירים זה את זה ו… זה לא קל. יש כל מיני בעיות ש…" השתתקתי, לא ידעתי מה להגיד לו. כמה חבל שיעלי לא פה, רק איתה הייתי יכול לדבר, להסביר לה, לשפוך לפניה את ליבי ולבקש עצה איך להתיר את התסבוכת הזו.

"טל, לא רציתי להגיד לך כלום, אבל לדעתי במסיבה ג'קי היה על סמים." כבש גזה את פניו בקפה, מנסה לא לפגוש במבטי, גם בשבילו זה לא היה פיקניק. "אני לא מתכוון שהוא נרקומן חלילה, אבל הוא בטח לקח אקסטזי, או אולי הסניף קצת קוק. הרבה רקדנים עושים את זה, במיוחד כשהם צריכים להתפשט תוך כדי ריקוד, זה משחרר מעכבות, מקל קצת על ה… אתה יודע? כל האנשים הזרים שנוגעים בך, זה עוזר אם אתה מסדר את הראש קודם. אני רק מקווה שהוא לא הביא חומר לסיני כי המצרים לא כל כך סלחניים בקטע של סמים. לא הייתי רוצה לגמור את החופש בכלא מצרי." אמר בקול מתנצל.

"אל תדאג גזה. אני יודע על הסמים, הוא זרק הכל. הוא יפסיק עם זה, אני אשמור עליו. לא יהיו יותר ריקודים ולא שום כלום." אמרתי בהחלטיות.

גזה בחן את פני בעיון, "אז אתה באמת אוהב אותו?" שאל בפליאה, "אתה ממש אוהב אותו טל?" השתומם, כאילו אהבה היא תופעה יוצאת דופן שרק יחידי סגולה זוכים לה.

הנדתי את ראשי לאות הן, מביט בגבו של ג'קי, "כן, אבל… זה נורא קשה גזה. לא ידעתי שזה מסובך כל כך. אנחנו כל כך שונים זה מזה, מה שאני רואה לבן הוא רואה שחור. היו לי חיים הרבה יותר קלים עם פאני. איתו אני כל הזמן מודאג ומקנא ו… אהבה זה לא תענוג כל כך גדול כמו שכולם חושבים." תפסתי שאני הולך להשתפך לפניו והשתתקתי. איזה מזל שהספקתי לסתום לפני שהתוודיתי כמה אני מבוהל ואיזה פחד זה למצוא את עצמך נזקק כל כך לנוכחותו של אדם אחר.

"אז מה חשבת? שאהבה זה כמו בסרטים מהוליווד?" לעג לי גזה, נרגז פתאום, "כשאתה אוהב מישהו אתה צריך להתפשר ולוותר ולהקריב, זה לא רק כוכבים ופרחים. יש גם קוצים וכאבי לב. לך," דחף אותי, "תביא לו קפה ותתפייסו."

נתתי לג'קי כוס קפה. הוא חייך אלי בתודה, הויכוח הקודם נשכח. "לא שמעת על החור באוזון? אתה נשרף." נזפתי בו ופרשתי מגבת על כתפיו.

"אבל אני רוצה להשתזף קצת." מחה ג'קי, "תראה איזה לבן אני."

"אני אוהב אותך לבן," ליטפתי את גבו, "אתה יפה כמו פסל שיש."

"תמרח עלי קרם שיזוף, אני אשתזף רק טיפונת, כמו שעשיתי בשנה שעברה בקפריסין." התפנק ג'קי, מתרפק עלי.

"עם מי היית בקפריסין?" חקרתי, ושוב, למרות רצוני, התולעת המכרסמת של הקנאה התחילה להתפתל לי בבטן. היה לי ברור שהוא לא נסע לבד, לא ג'קי.

הוא הצטחק חרש, מרוצה ככל הנראה מתגובתי, "טיפש. הייתי עם חבר מבוגר, נשוי. הוא נורא התלהב ממני וכבר התחיל לדבר על גט, ואז אשתו…"

"איימה שלא תיתן לו לראות את הילדים ותיקח לו את כל הרכוש." השלמתי את הסיפור הנדוש.

"בדיוק ההפך," צחק ג'קי, "היא רצתה להשאיר לו הכל - פנטהאוז מפואר, שתי מכוניות, כל הריהוט היקר שקנו ההורים - שייקח הכל בתנאי שהוא זה שיטפל בילדים והיא תוכל להיות חופשייה." הוא גיחך ברשעות, "כמובן שהוא ויתר מהר מאוד על הרעיון של הגט. הוא מת על הילדים שלו, אבל לאסוף כל יום את הילדים מהגן, להכין ארוחות, ללכת לאספות הורים ולהחליף חיתולים מלוכלכים, זה לא."

"אתה מדבר כאילו שילדים זה עול נוראי." התמרמרתי, "אני אוהב ילדים, אני מת על הילד של אחותי."

"כן, אבל כשנמאס לך אתה הולך הביתה. אתה לא צריך לטפל בו עשרים וארבעה שעות ביממה גם כשאתה עייף ורעב או סתם רוצה לשבת בשקט ולקרוא עיתון. את זה משאירים לאימא. גבר, אם בא לו ויש לו מצב רוח טוב עוזר, ואם לא, אז לא, אבל אישה חייבת לטפל ולבשל ולתת מעצמה כל הזמן. היא תמיד בתפקיד, כולל שבתות וחגים."

לא הייתה לי תשובה לטענותיו, הוא צדק במאה אחוז. כמה שאהבתי את יובל להישאר איתו לבד במשך יום שלם היה מתיש. אין לי מושג איך אחותי עשתה את זה, ועוד מעט יהיו לה שניים.

"אתה חושב על זה לפעמים ג'קי, שלא יהיו לך ילדים?"

"אם תישאר איתי גם לך לא יהיו." הזכיר לי ג'קי.

"אני יודע." משכתי אותו אלי, "זה לא חשוב."

"כן. עכשיו כשאנחנו צעירים ויפים אתה אומר שזה לא חשוב, אבל בעוד עשר שנים כבר תחשוב אחרת." התעקש ג'קי להמשיך בנושא המדכא.

"אולי נמצא לסבית שתרצה תרומת זרע." התבדחתי, מסרב להיגרר לדיון רציני בבוקר כל כך יפה ובהיר כשהשמש מחממת את גבי ומזהיבה את הפלומה על זרועותיו של ג'קי.

"לא הייתי בונה על זה." אמר ג'קי בפסימיות, "לדעתי מה שיקרה זה שאני אמאס עליך אחרי כמה זמן, אתה תחזור להיות סטרייט כדי להתחתן ולהביא ילדים, ורק אחר כך תתגרש כדי לחזור להיות מה שאתה באמת."

"זה מה שאתה חושב עלי ג'קי?" נדהמתי, "שאני ארמה בחורה תמימה רק כדי שהיא תלד את הילדים שלי."

"אני לא אומר שתעשה את זה בכוונה, בטח תשכנע את עצמך שהיא כל כך נפלאה עד ששווה לוותר למענה על גברים, אבל אחרי כמה שנים, אחרי שהילדים ייוולדו והיא תעלה קצת במשקל, ולשניכם ימאס זה מזה, אתה תתחיל להסתכל הצידה כמו שכל הגברים עושים, רק שאתה תחפש בחורים צעירים, אולי מישהו שיזכיר לך אותי?" המשיך ג'קי בנבואות הזעם שלו שנשמעו לצערי די מציאותיות.

"יש הרבה גברים שעושים את זה?" חקרתי.

"כיום קצת פחות. היום זה כבר לא כזו בושה להיות הומו, למרות שזה עדיין לא כבוד גדול, אבל כן, יש עדיין די הרבה שעושים את זה בתקווה שהנישואים ירפאו אותם, או בגלל שהרצון לילדים ולמשפחה הוא נורא חזק. שמעתי גם על כמה שממשיכים להיות נשואים גם כשהנשים יודעות. הם קופצים מידי פעם לגן העצמאות, או לדירה של מאהב, והאישה יודעת ושותקת. אל תעשה פרצוף כזה, נישואים זה דבר מאוד מסתורי, יש בהם יותר מסקס, זה גם שותפות כלכלית וגם חברות וגם ילדים משותפים ו..." הוא נאנח, "נשים הן שותפות סבלניות ומבינות יותר מגברים. יש מעט מאוד זוגות של גברים שמזדקנים יחד. הכל נגדנו, החוק, המנהגים, החברה, הדת, כל העולם בעצם מנסה לקלקל לזוג הומואים, אבל לזוגות של סטרייטים יש את כל התמיכה והעזרה שבעולם, הם הרוב והם הנורמאלים. אותנו מתחילים לסבול בקושי בתנאי שלא נדקור להם בעיניים עם הגועל נפש שלנו. תנסה למצוא דוכן אחד שמציג סתם ככה את 'הזמן הורוד' כמו שמראים את 'לאישה' או איזה עיתון נשים אחר? בחיים לא!"

"אתה נשמע כל כך כועס ג'קי. אתה לא נשמע כמו בחור צעיר, אתה מדבר כמו איזה זקן מר נפש." ליטפתי אותו.

הוא הביט בי במעין רחמים מהולים בחיבה. "רק עכשיו אתה רק מתחיל להבין למה נכנסת טל. אתה עוד לא קולט כמה זה קשה להיות הומו. לי אין ברירה, אני לא מסוגל להעמיד את הזין עם אישה, בשום פנים ואופן לא, אבל אתה… אולי כדאי שתחשוב על זה שוב?" נגע בעדינות בפני, מלטף את לחיי בקצות אצבעותיו.

הרגשתי איך עיני מוצפות בדמעות. "אתה מנסה להפטר ממני ג'קי?" שאלתי. ניסיתי לדבר בקול יציב, אבל רעדתי והרגשתי בחילה מרוב בהלה, הרגשתי שאני אמות אם הוא יזרוק אותי.

ג'קי נבהל מתגובתי ונכרך סביבי, מהדק אותי אליו בכוח שתמיד הפתיע אותי אצל בחור כל כך עדין ושברירי. "לא, מה פתאום? אני נורא אוהב אותך." הבטיח ורק אז חזרתי לנשום כרגיל, הפסקתי לרעוד והצלחתי לדחוק את הנאום המדכא של ג'קי לירכתי מוחי.

אז מה אם זה יהיה קשה? וממתי היו החיים קלים? החיים קשים לכולם, לא?

 ***

מציאת כפר הנופש של אום אמל לא הייתה הבעיה, הבעיה הייתה להיכנס לשם. מעבר לשלט שהצהיר באותיות עליזות צבועות בשלל צבעי הקשת - ברוכים הבאים לכפר הנופש של אום אמל - היה מחסום מתכת כבד ולצידו, מתחת לדקל רם צמרת, עמדה עמדת ש. ג. קטנה עשויה עץ עם גג קש, כמקובל בסיני.

הגענו לשם בדיוק לשעת ארוחת הצהרים. אני נהגתי, גזה ישב לצידי, ואילו אייל וג'קי נמנמו מאחור. עצרתי מול המחסום וצפרתי בעדינות, מהבודקה צצה גברת כבדת גוף, עם שיער קצוץ שהזעיפה אלינו פנים. "אין כניסה לגברים!" נהמה באנטיפטיות.

יצאתי מהמכונית וחייכתי אליה את חיוכי החביב ביותר. "אנחנו לא רוצים ללון כאן, רק לבקר את אחותי." אמרתי, משתדל להישמע כמה שפחות מזיק.

"מי זו אחותך?" חקרה הגורגונה בתוקפנות, "מתי היא הגיעה? היא יודעת שאתה כאן?"

"אחותי היא יעל יוגב והיא כאן עם אה… שכחתי את שם החברה שלה." העפתי מבט לאחור, גזה לא ידע כמובן עם מי יעל נסעה, ואילו ג'קי ואייל ישנו שנת ישרים. אייל במושב האחורי וג'קי על שקי השינה מאחור.

"אני לא זוכר את שם החברה שלה." התנצלתי, "אני לא מכיר אותה, החבר שלה יודע, אבל הוא ישן." שומרת הסף הרעימה פנים לנוכח תירוצי המפוקפק והניחה את ידיה על מותניה במחוות איום. "אנחנו לא אוהבות חברים שבאים לכאן לעשות בלגאנים." הצהירה.

"הוא לא יעשה שום בלגאן," הבטחתי "הוא רק…"

"בילי!" צעק ג'קי וזינק מהרכב הישר אל זרועותיה השריריות של השוערת המסורה. היא חיבקה אותו בחום, מנשקת אותו כאילו היה אחיה האובד וחייכה באושר.

"ג'קי, מתוק שלי, סוף סוף באת לבקר!" צעקה בהתלהבות, מעירה את אייל שיצא מתנודד ומפהק מהמכונית ובהה בתימהון בג'קי המעוך בין זרועותיה של אישה מגודלת. 

"בילי, זה טל, החבר שלי." משך אותי ג'קי בזרועי, "ליאור באה לכאן עם בחורה בשם יעל?"

"כן." הודתה בילי, "הן באו יחד, אבל הן לא ממש יחד." חייכה ומשכה בכתפיה משיכה קלילה. "נו, טוב. אתה מכיר את ליאור." הפטירה והם החליפו מבטים וחייכו. להפתעתי חשתי צביטת קנאה למראה המבט האינטימי שעבר בין השניים. עוד תזכורת לעולם המשונה שג'קי השתייך אליו ואני לא. הבטתי בו, עומד ומסתחבק עם בילי - איזה מין שם זה לאישה? - בעולם שלי בילי לא היה שם לאישה והבנתי שבשביל החבר'ה שלו מהקהילה התל אביבית אני רק עוד אחד משורה של גברים, עוד פרצוף סתמי אחד שיככב זמן קצר במיטתו ויעלם כשיגיע הבא בתור וליבי נחמץ.

לפחות דבר טוב אחד יצא מהידידות בין ג'קי לשומרת הסף, הפסקנו להיות סתם חבורת גברים חשודים ועלינו למעלת חברים של ג'קי. בילי הרימה טלפון וכמה דקות אחר כך חפז ג'יפ ויליס קטנטן צבוע אדום לוהט במורד שדרת הדקלים וחנה מול המחסום.

מהג'יפ קפצה אחותי - יעלי המתוקה, שזופה וצוחקת, לבושה גלביה לבנה ששיוותה לה מראה של מלאך - וטסה לזרועותיי כששערה הכהה והמתולתל מתנפנף מעבר לכתפיה. חיבקתי אותה בחזקה ונישקתי את לחייה, היא נראתה נפלא. פורחת וזוהרת מאושר.

"את נראית נהדר יעלי." הרמתי אותה בזרועותיי וסובבתי אותה, נהנה מצחוקה המתרונן, "למה נעלמת לי ככה? דאגתי לך?"

"אני בסדר גמור." חייכה אלי ומסגרה את פני בכפות ידיים קרירות, "ואתה?"

"בסדר. מאה אחוז. תגידי, יש לך מושג איפה פאני? אני צריך לדבר איתה."

פניה הרצינו, "תראה טל, בקשר לפאני, היא כאן, אבל… היא טוענת שנפרדתם סופית ו…"

"זה נכון יעלי, נפרדנו. היא נוסעת לצרפת ואני, כמובן, נשאר בארץ, כך שזהו זה. אני יודע שהיא חברה טובה שלך ושאתן מחבבות זו את זו, אבל לצערי גם קודם אני והיא..."

"אני יודעת הכל. היא ספרה לי ו..." באותו רגע היא הבחינה באייל שעמד עד כה בצד, חבוי מאחורי הרכב, ופיה נפער בתימהון. "אייל! אתה כאן? למה? הייתי בטוחה שאתה עם קטיה."

אייל הסמיק. "לא היית צריכה לברוח ככה יעל. רציתי שנדבר ואת כל הזמן...לא הצלחתי לדבר אתך כמו שצריך מאז שהליאור הזו..."

"זאת לא הייתה אשמת ליאור אייל." אמרה יעל רכות.

"אני יודע, אני יודע," נחפז אייל להסכים. "הכל היה באשמתי, עבדתי יותר מידי שעות, הזנחתי אותך ו… תראי חמודה, אני עוזב את העבודה, אני חוזר לחיפה, נוכל לנסות שוב."

היא הנידה את ראשה לאות לאו, מניחה יד על כתפו, "לא. זה לא בגלל העבודה שלך ולא בגלל קטיה. זו אני. תראה, אני מצטערת חמוד, הייתי צריכה להגיד לך עוד קודם, אבל לקח לי הרבה זמן להודות בזה אפילו בפני עצמי. ליאור פשוט עזרה לי להבין, נתנה לי אומץ לצאת מהארון, אתה מבין אייל? בזמן האחרון הבנתי שאני מעדיפה נשים. גברים הם בסדר, אבל אני… אני לסבית."

אייל הביט בה במבט אטום, העביר את מבטו ממנה אלי, ומשם אל ג'קי, ואז פרץ בצחוק שהתחיל כסתם צחוק משועשע והתדרדר עד מהרה לשאגה היסטרית שאיימה להפוך לבכי, ואת דעתי על הבכי של אייל כבר חיוויתי קודם, הייתי מוכן לעשות הרבה רק כדי להרגיע אותו, הייתי מוכן אפילו לחבק אותו ולהצמיד את פניו אל כתפי כדי שיירגע, וזה מה שעשיתי. לרווחתי הוא נרגע לאיטו ונשאר צמוד אלי, פולט מידי פעם צחקוקים קלים.

יעל הביטה בו מבולבלת, אין ספק שלא לתגובה הזו ציפתה. "מה מצחיק אותך?" התחילה להתרגז, "אתה חושב שאני ממציאה את זה? אני לסבית. יש לי חברה ואני מאוהבת בה ואנחנו…" ואז היא קלטה מה אמרה וכיסתה בידה על פיה בבהלה, "סליחה טל. לא תכננתי להפיל את זה עליך ככה, אני נורא מצטערת." פרצה בבכי.

יעל, למרות המראה השברירי שלה, בוכה לעיתים רחוקות. בכי פומבי מבחינתה זה סוף העולם. מיהרתי להתנתק מאייל שהביט בה באדישות מוזרה ולקחתי אותה בזרועותיי. "די חמודה, זה בסדר, אל תבכי." התחננתי, "הכל יהיה בסדר." הבטחתי לה, בלי לדעת מה בדיוק לא בסדר, אבל באותו רגע הייתי מוכן להלחם בדרקון יורק אש רק כדי שהיא שוב תחייך ותהיה מאושרת.

"זה שאת לסבית זה לא סיבה לבכות." התערב ג'קי בשיחה - מוכיח שאפילו גבר שאוהב להתחפש לפעמים לאישה לא מצליח להבין נשים יותר טוב מסתם כל גבר מצוי - ולקח את ידה של יעל, לוחץ אותה במרץ, "אני ג'קי." הציג את עצמו, "וזה סרגי גזשווילי, המכונה גזה."

יעל נרגעה קצת והושיטה יד בנימוס לגזה שהסמיק מעט. "שלום יעל." אמר וחייך חיוך מקסים, "אני חבר של טל מהצבא. את נורא דומה לו, אבל הרבה יותר יפה." התחנף.

יעל ניגבה את דמעותיה, חייכה אליו והתחילה לחקור אותו על השירות בלבנון ואיך זה לשרת איתי. גזה סיפק לה בשמחה סיפורים מבדחים על כל מיני דברים משעשעים שקרו לו כשהיה הנהג שלי, ובכולם יצאתי איכשהו הטמבל. כולם, כולל החבר שלי, צחקו כהוגן, ואפילו בילי הקשוחה הואילה לנפק העוויה משועשעת.

הייתה לי ברירה? צחקתי גם כן, למרות שבתוכי קצת כעסתי. איך זה שכשהיינו יחד הוא פתח את הפה רק כדי לקלל או למצוץ לי ולאיים עלי, וכאן הוא משחק אותה בדרן? מי בכלל ידע שלגזה הדיכאוני יש חוש הומור?

אחרי שכולם גמרו לצחוק על חשבון האהבליות שלי חזרנו על הבקשה להיכנס פנימה ולאכול צהרים במסעדת המלון. רק אחרי שיעל וג'קי העידו שלמרות היותנו גברים אנחנו לא מזיקים, בילי האימתנית התרככה והותירה לנו להיכנס בתנאי שנפקיד בידיה את תעודות הזהות שלנו. היא טמנה את התעודות שלנו בבודקה שלה, בדקה בקפידה שאין לנו נשק, הזכירה לנו שוב שעלינו לצאת משם עד שקיעת השמש, ורק אז הרימה את המחסום והניחה לנו להיכנס.

נסענו אחרי הג'יפ האדום והפעם ישב ג'קי לצידי. "ראית באיזה מקצועיות בילי בדקה אותנו? אני בטוח שבצבא היא שירתה בשב"כ." ניסיתי לפתח שיחה, אבל הוא שתק בזעף ולא ענה. גם גזה שתק ורק הביט סביבו בסקרנות. אייל ישב לצידו, ראשו נתון בין ידיו, פולט מידי פעם צחקוק קל.

חנינו מאחורי הבניין המרכזי - בית אבן גדול בסגנון ערבי מוקף דקלים ואשלים - והלכנו לאכול ארוחת צהרים במסעדת המלון שהזכירה לי חדר אוכל של קיבוץ. דרך החלונות המקומרים ראינו חוף רחצה מטופח שרק נשים, רובן חשופות חזה, השתזפו ורחצו בו. לא כולן היו צעירות ויפות, למעשה רק מעטות היו כאלה, הרוב היו סתם נשים, חלקן עם ילדים. את רובן עדיף היה לראות לבושות, אבל לאייל זה לא שינה כלום, רוב זמן הארוחה היה ראשו מופנה אל הנוף בחוץ.

יעל הושיבה אותנו, נתנה לנו תפריטים ואז התנצלה שהיא כבר אכלה ורצה לחפש את פאני שהשתתפה בשיעור פילאטיס ולא ידעה עדיין שהגענו. ברגע שיעל עזבה התנפל עלי ג'קי ושאל בלחש זועם מתי, אם בכלל, אני מתכוון לספר לאחותי שהוא החבר שלי? "או שאתה עסוק מידי בציצים הערומים על החוף?" סיים את נאומו הזועם בשאלה קנטרנית.

"אני לפחות רק מסתכל," עניתי לו מנה אחת אפיים, "ואתה ובילי לעומת זאת התנפלתם זה על זו בכזאת התלהבות עד שממש נעשה לי לא נעים. אני מתפלא שלא נשארתם בבודקה כדי להמשיך ולהתנשק, ואיזה מין שם זה בילי?"

"זה בטח קיצור של בלהה." חיווה גזה את דעתו והמשיך לטחון במרץ את האוכל הטעים שהוגש לנו בזריזות מחויכת בידי מלצרית צעירה וחמודה שהייתה, תודה לאל, לבושה. גם היא עטתה על עצמה גלביה לבנה - התלבושת האחידה של מלון אום אמל.

"בילי ואני חברים ותיקים." לא הניח לי ג'קי להסיט אותו מהנושא, "היא לסבית, כמו שכל מי שיש לו עיניים יכול לראות, ואתה סתם מדבר שטויות."

"טל לא מעוניין בבנות ג'קי." התערב גזה לטובתי, "כמעט כל הבנות בבסיס ניסו לקחת אותו לסיבוב ואף אחת לא הצליחה. הן כל הזמן הסתובבו לידו חצי ערומות," הצטחק וקרץ אלי, "ושום דבר לא עזר."

"אתה מגזים גזה." מחיתי והסמקתי כשנזכרתי בחוצפה של הבנות הללו. כמה מהן היו ממש עקשניות, כל ההסברים על החברה שלי לא הפריעו להן לענטז סביבי. איך לא הבנתי למה אני באמת נאמן כל כך לפאני שמעולם לא הניחה לי..."ג'קי, לא סיפרתי ליעל כי אה… כי אני רוצה לשבת ולדבר איתה בשקט, לא לזרוק עליה דבר כזה סתם ככה. אתה מבין?"

"לא. אני לא מבין." הוא הדף מעל פניו את הצלחת המלאה אורז והסתלק החוצה. החלפתי מבט עם גזה שנאנח והניח את המזלג מידו, "יש משהו בטענות שלו, אחרי שיעל ספרה לך, די התבקש שגם אתה תצא מהארון, או שאולי אתה לא בטוח לגמרי שאתה…"

"אני בטוח שאני הומו גזה, אבל אני לא בטוח בקשר לג'קי. הוא ואני, אנחנו... כל אחד מאתנו בא מעולם אחר, ראית איך הוא והבחורה הזו, הבילי הש. גימלית הזאת הסתחבקו, מה לי ולעולם הזה של הקהילה?"

"זה גם העולם שלך עכשיו." הצליח אייל לנתק את עיניו מהחלון ולהביט בי.

"לא נכון." מחיתי, "אני אולי הומו, אבל אני אותו אדם שהייתי תמיד. אני לא אוהב להסתובב בפאבים תל אביביים ולחגוג כל לילה עם שתייה ודראג קווינס וכל זה. אני קודם כל חייל, ואני בן אדם סולידי שלא יודע לשתות ולא נוגע בסמים, אני אפילו לא מעשן. אני לא רוצה להיות טיפוס כזה כמו… כמו כל ההומואים המגונדרים האלה עם איפור ו… לא יודע, תנועות נשיות ובגדים נוצצים ותכשיטים וכל זה."

"אני לא חושב שהיית מצליח להיות כזה גם אם היית רוצה." הצטחק אייל. בחורה צעירה ויפה יצאה מהמים, לבושה רק בחלק התחתון של הביקיני שלה, ואייל שכח לאכול ובהה בה כמהופנט. "תראה איזה יופי." גנח, "זה לא עושה לכם כלום?" השתומם.

גזה הציץ בה לרגע, חייך בנימוס, משך בכתפיו וחזר לצלחתו. כמו תמיד, אוכל עניין אותו יותר מנשים. "היא יפה מאוד," הסכמתי עם אייל, "גם לי נעים להסתכל עליה, אבל דחוף לי יותר לדבר עם ג'קי." ויצאתי לחפש אותו בחוץ.

הוא ישב ברכב והעמיד פנים שהוא נורא עסוק בסידור התרמיל שלו. התיישבתי לצידו וחיבקתי אותו. ג'קי ניסה לנער אותי מעליו, אבל אני התעקשתי. "אתה צודק שאתה כועס, הייתי צריך להגיד לה מיד, אבל זה קשה לי. עוד לא התרגלתי, תבין אותי ג'קי."

"למה ליעל לא היה קשה? היא מיד סיפרה לך, ודרך אגב, היא באמת דומה לך מאוד, רק שהיא מתוקה ועדינה ואתה מגעיל!" הטיח בי ג'קי, והדף אותי מעליו, אבל שמץ חיוך התפתל בקצות פיו היפה, והדחיפה שדחף אותי לא הייתה רצינית.

"מסכן שלי, אין לך מזל, אתה תקוע עם בחור מגעיל." נישקתי אותו על שפתיו. הוא נאבק קצת ונכנע בקלות, מניח לי לפייס אותו בנשיקה לוהטת. בגמר הנשיקה הרמתי את ראשי ומצאתי את עצמי מביט הישר בפניהן ההמומות של יעל ופאני. לפחות לא הייתי צריך לצאת מהארון, מעכשיו הכל היה ברור וידוע.

"פאני." הנחתי לג'קי ונעמדתי לפניה, מרגיש נבוך ומגושם כאילו חזרתי להיות נער מתבגר. "מה שלומך?" שאלתי בשלומיאליות, "מה שלום הוריך? הם עדיין כועסים עלי?"

היא משכה בכתפיה. "יעבור להם, אל תדאג. אנחנו צריכים לדבר טל."

"נכון." הסכמתי, ונכנע לדחף פתאומי רכנתי ונשקתי על לחיה הזהובה משמש. היא הייתה כל כך יפה בשערה הפזור על כתפיה ובגלביה הלבנה שכיסתה על הביקיני הורוד שלה. היא נעתרה ברצון לנשיקתי ותוך כדי כך החליפה מבטים עם יעל. מזווית עיני חשתי במסר אילם שעבר בין השתיים. יעל שאלה ופאני ענתה ואף אחד חוץ משתי הבנות היפות הללו - כל אחת בדרכה שלה הייתה מקסימה - לא ידע על מה מדובר.

"ברשותך ג'קי," אמרה פאני באותה רשמיות אירופאית קלילה, שתמיד הערצתי אצלה, "אני אשאיל ממך את טל לכמה דקות. חכו לנו על שפת הים, זה לא ייקח הרבה זמן."

"לא צריך לבקש ממני רשות. טל עושה מה שמתחשק לו." ענה ג'קי בחמיצות, והוסיף משהו לא ברור בצרפתית שהעלה חיוך קל של הערכה על שפתיה של פאני.

"אנחנו נחזור מיד ג'קי." הבטחתי, לא מעז להביט בעיניו, והנחתי לפאני לשלב את זרועה בזרועי ולקחת אותי לבקתה שלהן.

אורחות המלון לנו בבקתות עץ נחמדות מחופות גגות קש ציוריים, ואילו חדר האוכל, מגורי הצוות והמשרדים היו בבניין המרכזי. בין הבקתות חיברו שבילים מפותלים מרוצפים חלוקי נחל חלקלקים. פאני פסעה בקלילות על השביל, מחייכת אלי, ולשאלתי מה אמר לה ג'קי בצרפתית ענתה בצחקוק עליז. "אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?"

"כן, אני בטוח לגמרי." אמרתי בתוקף שהסווה את דאגתי, הכרתי את מזגו הלוהט של ג'קי והייתי מודאג מראש מתגובתו להסתלקותי עם האקסית היפה שלי.

"הוא אמר לי שאני יכולה להשתמש בך, אבל בבקשה לא להשאיר עליך סימנים." תרגמה פאני בגיחוך. "בצרפתית זה נשמע יותר מצחיק." מהרה להתנצל למראה פרצופי החמוץ. סימנים? למה הוא מתכוון סימנים? ומה פתאום שפאני תשתמש בי? מה אני, חפץ?

ברגע שנכנסנו ידעתי. זה היה שקוף לגמרי, היו בבקתת העץ החמודה שתי מיטות רחבות - מה שקוראים מיטת שלושה רבעים. אחת הייתה מוצעת ומסודרת, והשנייה פרועה ומבולגנת כאילו רק כעת קמו ממנה. אולי, אם לא הייתי מכיר את שתי הבנות הללו הכרות אינטימית כל כך, הייתי חושב שרק אחת מהן ישנה שם, והשנייה במקום אחר, אבל הכרתי את כל חפציהן - הבגדים שלהן, האיפור, התכשיטים, הלבנים והנעלים. ישנתי אצל שתיהן, וגם רגשותיי כלפי שתיהן היו דומים. יעל הייתה אמנם אחותי האמיתית, אבל גם כלפי פאני חשתי רוך וחיבה כאילו הייתה אחות צעירה, או אולי בת דודה. איזה מזל שהיא לא רצתה לעשות איתי סקס, ואיזה מזל שלא לחצתי עליה, גם בגלל שאני שונא שעושים לי טובות במיטה, וגם כי ידעתי שכשאשוב לבסיס יחכה לי שם פיו החם והלהוט של גזה השתקן, הנכון תמיד לשירותי.

"אתם ישנות יחד פאני, את ויעל." אמרתי בפשטות והבטתי ישירות בעיניה. היא הסמיקה קצת והנהנה. "יעל אמרה שהיא מאוהבת. היא התכוונה אליך?"

חיוך קל של ניצחון עלה על שפתיה. "אני מקווה שכן." העמיק הסומק בלחייה.

נאנחתי והתיישבתי על המיטה המסודרת.

"אני נורא מצטערת." נחפזה להרצין והתיישבה לצידי, "באמת שלא התכוונתי, רציתי נורא להיות אתך כמו שצריך, כמו גבר ואישה, אבל כל כך פחדתי, ואתה היית כל כך סבלני ונהדר, ואז פגשתי את אחותך ו…" היא שוב חייכה את חיוך הניצחון הקטן והלא מוכר הזה, "היא בכלל לא הייתה סבלנית כמוך טל, הפעם הראשונה שלנו ..." היא צחקקה והאדימה. "אני נורא אוהבת אותה טל, ואני כל כך שמחה שלא נתתי לאף גבר… אתה כועס?"

"לא. גם אני שמח שאנחנו אף פעם, את יודעת... לא עשינו את זה. אני ממש שמח שלא נכנעת לי, אחרת זה היה נעשה מוזר מידי, מתי את ויעל... מתי זה קרה?"

"רק לפני כמה חודשים. ידענו עוד קודם, אבל ניסינו להלחם בזה, ניסינו להיות נורמאליות כמו כולם, אבל זה היה קשה מידי. כל הזמן היינו נפרדות וחוזרות. בגלל זה החלטתי לברוח לצרפת, והאמת, די שמחתי שלא הסכמת לנסוע איתי טל, כי אתה נורא חמוד, אבל אני לא מסוגלת... אתה יודע, רק המחשבה על סקס עם גבר מקפיאה אותי."

"אני מבין אותך ואני ממש לא כועס, אבל פאני, מה יהיה עם הסורבון?"

"אהה, פשוט מאוד. יעל תבוא איתי. מזל שהיא לא נשואה לאייל, אחרת זה היה נעשה ממש מסובך. מתי גילית שאתה הומו?" חקרה בסקרנות. למה, כשהיינו יחד, היא לא גילתה בי כל כך הרבה עניין? ולמה היא נעשתה יפה כל כך? יעל כאילו הדליקה אותה מבפנים בדרך שאני מעולם לא אוכל לעשות.

"יעל תמיד חשדה שאתה מעדיף גברים, אבל התביישה לשאול. הכל הסתדר נורא טוב, נכון? אני מקווה שאייל ימצא מהר בחורה חדשה. אולי הקטיה הזו? היא חמודה." כעת, כשהכל היה גלוי וידוע היא נעשתה כמעט פטפטנית.

"אל תדאגי לו, הוא יהיה בסדר. הוא רק הרוויח מזה שנשבר לו הלב, אם יעל לא הייתה עוזבת אותו הוא אף פעם לא היה לומד איך בוכים."

"ואתה, אתה מאושר עם ג'קי? הוא נורא חמוד. איך נפגשתם?" חקרה. חייכתי חיוך מסתורי ושתקתי, לא התחשק לי לספר לה את האמת - שהלכתי עם ג'קלין כדי להתנקם בה.

"למה אתה עצוב?" שאלה בדאגה, כורכת יד חמה על צווארי, מקרבת אלי את פניה הנקיים מאיפור. מעולם לא ראיתי אותה מסתובבת בלי איפור. זה הלם אותה מאוד.

"השתנית פאני. מתאים לך ככה," ליטפתי את שערה הרך והמבהיק, "הולם אותך להיות בלי איפור. אני מאוד מאושר בשביל שתיכן, אבל צריך לספר להורים. אני פוחד, בעיקר מאימא שלך, וקצת גם מאבא שלי."

"כן." היא הרצינה והתיישבה זקופה, ידיה על ברכיה, "להורים שלך יהיה קשה מאוד. שני הילדים שלהם... מזל שיש לך עוד אח ואחות שהם... אתה יודע, בסדר."

"גם יעל וטל בסדר גמור." התפרצה לחדר שמנמונת אחת עם רעמת תלתלים פרועה שלא טרחה לדפוק קודם. "אתה אחיה של יעל? רואים. אתה בריא? הכל בסדר אצלך?"

"כן. אני בסדר גמור. חוץ מזה שאני מעדיף גברים אני מאה אחוז. פרופיל 97 בריא וספורטיבי." חייכתי אליה, כי לא יכולתי אחרת. ליאור הייתה מסוג האנשים שגורמים לך מיד לחייך ולהוריד את ההגנות. היא זו שנתנה ליעל אומץ ללכת אחרי הלב שלה ולא אחרי מה שצריך ומקובל ואני שמחתי שהיא חברה של אחותי וקיוויתי שתחבב גם אותי.

"בואו לחוף." האיצה בנו. "החבר שלך לא מסכים לתת לנו תשובה עד שלא ידבר אתך קודם. אני חושבת שהוא קצת מודאג בגללך." הוסיפה בלחישה דרמאטית וחייכה כדי שנבין שהיא רק מתלוצצת.

"איזה תשובה?" ניסיתי להבין כשנחפזנו חזרה לחוף.

"הופ רוצה שג'קי יופיע כאן הערב. הזמנו כמה נגני ג'אז מאוד מוכשרים לנגן פה ואם הוא יסכים לשיר אתם זה יהיה ממש נהדר. תגיד, כמה זמן אתה וג'קי יחד?"

"לא הרבה." התחמקתי מתשובה ברורה. "זה דבר לגמרי טרי ואנחנו עוד לא... עוד לא לגמרי בטוחים ש…" גמגמתי במבוכה.

ליאור נעצרה וסקרה אותי בחיוך. היא הייתה כבת ארבעים וברור שהיה לה המון ניסיון ושפע של בטחון עצמי. הלבטים שלי שעשעו אותה. "אתה אוהב אותו?" שאלה ישירות.

הנדתי לאות הן. "כן, אבל אני כמעט לא מכיר אותו."

"והוא לא מכיר אותך." פסקה בביטחון, "אבל אתם מרגישים שזה נכון ומתאים לכם? כי זה מה שחשוב, אם אתה מרגיש שהגעת למקום בטוח, שהלב שלך מרגיש בבית, אז תזרום עם זה. הבדלים של השקפות עולם, ומעמד, ועבודה, וכסף, זה סתם שטויות." נופפה ביד עטויה צמידי כסף משקשקים, "זה רק עטיפות חיצוניות, מה שחשוב זו התחושה הפנימית שלך. אתה מבין על מה אני מדברת?"

הנהנתי. כן, הבנתי בדיוק על מה היא מדברת. כשחיבקתי את ג'קי חשתי שהגעתי הביתה. לא התביישתי ולא חששתי, יכולתי להיות אני עצמי - לדבר שטויות, לפחד, להתפנק ולפנק. התקבלתי כפי שאני וקיבלתי אותו כמו שהוא בלי רצון לשנות אותו. הייתי מוכן לוותר על הכל כדי לא להפסיד את האהבה הזו, ולכן הסכמתי מיד ובלי היסוסים שג'קי יופיע מחר בערב עם להקת הג'אז של פוקסי, ושיוזמנו גם אורחים מכפרי נופש סמוכים.

ג'קי חיבק אותי בהתלהבות והבטיח לי שהוא רק ישיר. בלי שום הופעות עירום, דבר שהיה מובן מאליו כי רוב הקהל שלו היה מורכב מנשים לסביות.

"אני מכיר את יאן וגילי עוד מהפעם הקודמת שהם הופיעו בלה רוז'. הם נורא נחמדים, הם יחד עוד מלפני הצבא ונורא מאוהבים." סיפר לי כשטיילנו יד ביד על החוף, מותירים מאחור את גזה ואייל ששקעו במשחק כדור רגל סוער עם כמה מהילדים.

"מה הסיפור של הופ?" שאלתי, נמצא עדיין תחת רושם הפגישה עם האישה המרשימה שניהלה את המלון המיוחד הזה. היא הייתה בלונדינית שזופה ודקה בעלת יופי קלאסי בן בלי גיל. סמכותית בצורה נעימה וחיננית, כפי שרק נשים מסוגלות להיות. מאחר וג'קי הסכים להופיע במלון היא נתנה לו מפתח לחדר פנוי כדי שיוכל לנוח ולהתקלח. אנחנו, כחברים שלו, קבלנו רשות לנצל את החדר שלו בתנאי שלא נישן שם בלילה. 

"הופ מדהימה נכון? היא בערך בת חמישים, אולי קצת יותר. היא אמריקאית. מספרים שהיא עלתה לארץ אחרי מלחמת יום כיפור וחיה כאן בקיבוץ עד שהתגרשה מבעלה, ירדה לסיני וחיה כאן עם חבר בדואי. חלק אפילו מספרים שהיא התאסלמה והם נשואים, אבל בסוף גם הוא עזב. היא החליטה שהיא אוהבת את סיני והקימה כאן את כפר הנופש לנשים בלבד. אנחנו נצטרך לישון באוהלים על החוף, אני מקווה שלא אכפת לך?" הוא נצמד אלי, "בלילה הקודם היית הרוס מעייפות טל, אבל הלילה..."

"הלילה אני כבר לא אהיה עייף." הבטחתי לו, "אבל יש עוד הרבה זמן עד הלילה ואני מת לשטוף מעלי את המלח, בוא נלך לחדר להתקלח." בדרך סיפרתי לו על הפגישה עם פאני. הוא לא נראה מופתע במיוחד. "ראיתי מיד איך הן מסתכלות זו על זו." אמר בשלווה, "זה מסביר הרבה דברים. הן בטח נורא חששו מהתגובה שלך."

"אם אני ופאני באמת היינו זוג אולי הייתי נפגע," הסכמתי, "אבל ככה זה יצא לטובה. אני רק פוחד מה יקרה כשהורי יחזרו ואני אצטרך להסביר להם ש… נו טוב הם יתרגלו, אבל אני לא מעז לחשוב איך יגיבו ההורים של פאני. אימא שלה תרתח, זה בטוח, והם דווקא נורא חיבבו את יעל כשהיא ביקרה שם. אני ממש לא יודע מה לעשות ג'קי?"

"להגיד את האמת בלי שקרים והתחמקויות." הצהיר ג'קי בביטחון.

"כן, אתה צודק." הסכמתי, אבל ליבי היה כבד. זה לא הולך להיות נעים לאף אחד מאתנו.

אייל ויעל ישבו מתחת לסככה ודברו בשקט. פאני העמידה פנים שלא אכפת לה ושמשחק הכדור רגל מעניין אותה יותר, אבל ראיתי איך היא שולחת מבטים גנובים אל הזוג המסתודד. "גם אתה מוזמן ללכת להתקלח גזה." חייכה אל גזה שהקפיץ את הכדור רגל על ראשו לשמחת לב חבורת הילדים שעמדו סביבו. הוא נופף אלינו ואמר שאולי אחר כך ושנעשה חיים, ורץ עם הכדור כשהילדים הצורחים דוהרים בעקבותיו.

המקלחת בבקתה שלנו הייתה מרווחת ומאובזרת ואנחנו נהנו לשטוף את עצמנו במים מתוקים ולהקציף את שערנו בשמפו. החלקתי את ידי המסובנות על עורו הרטוב של ג'קי, מתחיל בכתפיו ויורד במורד חזהו ובטנו אל ישבנו, וכבר הייתי מוכן להשעין אותו אל הקיר ולבצע בו את זממי בעמידה, אבל הוא התנגד, "צריך קונדום." הזכיר לי.

כל טענותיי שהוא מגזים ושאני לא אדביק אותו בכלום לא עזרו. הוא יצא עטוף במגבת לחפש קונדומים בכיסי מכנסיו ולמרבה האכזבה לא מצא. "מרד! כנראה שאבדתי אותם ברכב." קילל חרש, "אני לא מתאר לעצמי שלבנות כאן יש קונדומים." הצטחק.

"אבל למה אתה כזה עקשן ג'קי?" הטלתי אותו על המיטה, מתחכך בו, מנשק את בתי שחיו ומלקק את צלעותיו. "אתה כזה מתוק, בא לי לאכול אותך!" הצהרתי, חופן את אשכיו בכפי. בערתי מרוב חשק לעשות איתו אהבה, אבל הוא התנגד בתוקף. "אני מאמין לך שלא היית עם אף אחד חוץ ממני," אמר בעצב, "אבל אני... אני מעדיף לחתוך לעצמי את הביצים ולא להדביק אותך חלילה באיידס. ראיתי אנשים מתים מאיידס טל וזה נורא ואיום."

"איך פדנט כמוך, שלא זז בלי לשים קונדום יכול להדבק?" מחיתי.

ג'קי הפך אלי את גבו ושתק. "נו ג'קי, תדבר איתי בבקשה." התחננתי. לא יכולתי לשאת את ההסתגרות שלו, הרגשתי כאילו הוא עוזב אותי ונעלם לאיזה עולם משלו. לתדהמתי מצאתי את עצמי מתרפס לפניו רק כדי שיפנה אלי שוב את פניו היפים וידבר איתי. אני, סרן טל יוגב, שחילקתי פקודות בסמכותיות בוטחת, מצפה שכולם יעברו לדום כשרק פציתי את פי, מתרפס לפני הקטין הצפלון הזה... ומה שהכי מוזר הוא שאהבתי את הקטע הזה - מלטף בעדינות את גבו, מנשק את תנוכי אוזניו, לוחש לחישות מפצירות והבטחות מתוקות - זה ממש חרמן אותי.

בסוף הוא נעתר לתחנוני והסתובב. "בעוד שבוע אני הולך לעשות את הבדיקה השנייה ואם התוצאה תהיה שלילית נוכל להפטר מהקונדומים, אבל בינתיים…"

"אבל אני לא מבין, זיינת בלי קונדום? מתי? איך זה קרה? היית מסומם? שיכור?"

ג'קי נאנח. "עזוב, אין לי חשק לדבר על זה. קרה מה שקרה, חלק באשמתי, חלק באשמתם, עזוב." קולו היה אטום וחסר רגש, וגבו נוקשה ממתח. קלטתי שקרה לו משהו רע שהוא לא מעוניין לדבר עליו ולא ידעתי אם עלי להניח לו או להמשיך לנדנד עד שישפוך הכל.

"ג'קי, אני בטוח שלא עשית שום דבר רע, ושאתה לא אשם בכלום." הצמדתי אותו אלי, מנסה לנחם אותו במגע גופי. זה עזר, הוא הסתובב, כבש את פניו בחזי, וסיפר לי מה קרה - מכיר שלו פיתה אותו לבוא לביתו ושם, בעזרת עוד גבר, אנס אותו בלי לטרוח להשתמש בקונדומים. "אחרי המקרה הזה התחלתי להשתמש בקוק. לפני זה לקחתי רק קצת אקסטות פה ושם." הסביר, "זו הייתה אשמתי." הוסיף בלי שמץ של רחמים עצמיים, "בטחתי בו בצורה עיוורת והוא... עזוב, אני לא רוצה לדבר על זה יותר. ברחתי משם ולא סיפרתי לאף אחד, אפילו לויקטור התביישתי לספר."

"אתה צריך להתלונן עליו במשטרה ג'קי." טענתי בלהט.

ג'קי גיחך. "המשטרה? אתה מדבר שטויות מאמי, שוטרים שונאים הומואים. אל תדאג, הוא כבר חטף את שלו. גם הוא וגם החבר שלו חטפו מכות מחברים שלי. זה נראה כמו שוד, אבל הם יודעים טוב מאוד למה הם חטפו. אנחנו אולי הומואים, אבל אנחנו יודעים איך להגן על עצמנו." הוסיף במסתוריות וסירב להרחיב בנושא.

נמנמנו קצת, חבוקים יחד על המיטה הזוגית ואז הופיע גזה, מזיע ונלהב מהמשחק, ונעצר, נבוך למראה מערומינו. "יש לך קונדומים?" שאל ג'קי שהתעורר מהתנומה הקצרה, רענן ומוכן לפעולה. גזה הסמיק ונתן לו חבילה סגורה של קונדומים ששלף מכיס מכנסיו.

"אבדתי את שלי." הסביר ג'קי בלי שום מבוכה, "ואני לא מוכן לקחת סיכונים. תגיד, למה אתה מסמיק כל פעם שטל מוריד בגדים?"

"אל תדבר שטויות ילד." התרגז גזה וברח למקלחת. מבעד לזרם המים שמענו אותו מקלל בגרוזינית ונדמה לי שהוא אפילו הכניס אגרוף לקיר העץ.

"הבכת אותו. זה לא היה יפה מצדך." נזפתי בג'קי שנאבק בעטיפת הקונדום.

"תשמע טל," פנה אלי ג'קי בסמכותיות, "אתה וגזה, ברור שיש לכם איזה עסק לא גמור, עדיף כבר שהייתם מזדיינים וסוגרים עניין ולא מסתובבים סביב הקטע הלא ברור הזה שתקוע ביניכם בצורה טיפשית כזו. מה בדיוק כן עשיתם?" דרש לדעת.

נבוך מאוד ספרתי לו על ההתנהגות המשונה של גזה, איך הוא היה סוטה לשביל צדדי כל פעם שהיינו לבד, מוצץ לי, אבל מסרב לכל דבר אחר ואפילו לנשק אותי על הפה לא הסכים.

"אולי תסתום כבר!" צעק גזה שצץ בפתח המקלחת, מגבת כרוכה על מותניו ושערו הלח והפרוע שמוט על מצחו. ג'קי זינק מהמיטה, ערום לגמרי, חוץ מהקונדום על אברו הזקוף, והטיל את גזה על המיטה לצידי. "ועכשיו תתנשקו פעם אחת ולתמיד ותגמרו עם זה." אמר בתוקף.

גזה ניסה לקום, אבל המגבת נשרה ממותניו ואני, שראיתי בפעם הראשונה בחיי את אברו הזקוף והיפה, אחזתי בו בכוח ושתלתי נשיקה על שפתיו, מחדיר את לשוני לפיו. הוא נכנע מיד, מניח לי ולג'קי לנשק אותו. ג'קי שם עליו קונדום, ואחר כך, בביטחון מדהים אצל בחור כל כך צעיר, עשה אהבה עם שנינו, מחלק לנו פקודות שמלאנו בעונג. תמיד חשבתי שזיון עם יותר מגבר אחד יהיה כמו סרט פורנוגראפי - דוחה ומוכני - אבל זה לא היה ככה בכלל. החדר היה חשוך למחצה - ג'קי הוריד את צילוני הקש שתלו מעל החלונות, ורק נקודות אור זהובות הסתננו פנימה, מרצדות על עורנו החשוף. רוב הזמן עיני היו עצומות, ופשוט שכבתי בשקט וצייתי להוראות של ג'קי. אני לא רוצה להיכנס לפירוט של מי עשה מה למי, אבל זה היה עדין ומלא רוך. היו המון נשיקות וצחקוקים, וכולנו גמרנו יותר מפעם אחת. כשזה נגמר היינו שבעי רצון ומסופקים, חשים אהובים ומלאי חיבה.

"אז עכשיו אני יכול להגיד שהייתי באורגיה?" שאל גזה בתמימות.

"לא בדיוק, אבל בערך." צחק ג'קי בשביעות רצון. "מצא חן בעיניך?"

"כן. מאוד. לא חשבתי שזה יכול להיות כל כך... כזה... חשבתי שזה יהיה יותר..." הוא נאנח וויתר על ההמשך מחוסר יכולת לבטא את תחושותיו.

"חשבת שנעשה סקס מלוכלך כמו בסרט פורנו, אבל זה היה יפה ועדין." סיכם ג'קי קצרות וחייך אלינו מדושן עונג. אחר כך הוא סיפר לנו כמה נהנה להשפיט אותנו ודי התפלא שמלאנו את פקודותיו בלי ויכוחים.

"בחיים לא האמנתי שתהיו נקבות כאלו." קנטר אותנו וזכה בתמורה לחבטות של כריות על פדחתו.

נמנמנו קצת על המיטה, כרוכים אחד סביב השני. ג'קי שכב ביני ובין גזה נהנה לקבל ולהחזיר ליטופים לשנינו והמוזר היה שאיש מאתנו לא חש נבוך מהקטע הזה של שלושה במיטה אחת. "איך זה שבצבא לא נתת לי לגעת בך?" שאלתי את גזה אחרי שג'קי נרדם כמו ילד עייף, ראשו על זרועי וידו על חזהו של גזה.

"הייתי דביל." הודה בעצב, "שנאתי את עצמי והוצאתי עליך את הכעס. עכשיו כבר השלמתי עם זה שאני הומו אבל..." הוא נאנח והשפיל את מבטו אל פניו של ג'קי, "אם זה רק היה אפשרי הייתי עושה הכל כדי להשתנות ולהיות כמו כולם. עדיף להיות שפוט של נשים ולא של גברים. אני לא מקנא בך טל, הוא נורא יפה ומתוק, אבל לא יהיו לך חיים קלים איתו. הייתי מת מפחד אם הייתי מתאהב בבחור כל כך יפה וצעיר. אני מעדיף גברים מבוגרים יותר."

"אני באמת נורא פוחד." הודיתי, "אבל אני חולה עליו סרגי, מה אני יכול לעשות?"

ג'קי הסתובב ונצמד אלי טומן את פניו בחזי, דוחף את רגליו בין רגלי, "לסתום את הפה ולהמשיך לאהוב אותי." אמר וצבט את ישבני.

לפני שיצאנו לארוחת ערב נישקתי אותו, כורך את רעמת שערו על כף ידי. "נורא חבל שתצטרך להסתפר."

"לא חשבתי על זה." הרצין ג'קי, "אני לא יכול להיות חייל עם השיער הזה נכון?"

הבטתי בגזה והוא בי שנינו חשבנו על אותו הדבר. "אולי תוותר על הצבא ג'קי?" הצעתי.

"לא." אמר בתוקף וניער את שערו, "אני רוצה להיות חייל כמותכם, השערות יגדלו שוב."

 ***

ההופעה של ג'קי עם הלהקה של פוקסי הייתה נהדרת. הבנות השאילו לגקי גלביה לבנה ואיפור והוא הופיע כג'קלין, שר יפה מאוד וקצר תשואות נלהבות. אפילו אייל התלהב ושתל נשיקה צנועה על לחיו בתום ההופעה. למרבה פליאתי הגיעה השמועה על ההופעה בחוף אום אמל למלונות השכנים. חדר האוכל שפונה מהשולחנות, ודלתות הזכוכית הגדולות שלו נפתחו לרווחה אל הפטיו המקורה הצופה לים, היה מלא מפה לפה בקהל נלהב של גברים ונשים שחלק מהם היו בברור סטרייטים.

בדיוק בחצות התקפלה המסיבה. הופ, לבושה שמלה ארוכה בצבע כחול ירוק מדהים שהלם את צבע עיניה, הכריזה שההופעה נגמרה והודיעה שכמחווה מיוחדת וכאות תודה היא מזמינה את ג'קי לישון בכפר הנופש. ג'קי הודה לה, אבל אמר בנימוס שהוא נאלץ לסרב כי הוא רוצה לישון עם החבר שלו וחייך מהבמה הישר אלי. הופ צחקה והרחיבה את ההזמנה גם אלי, וכך זכינו להיות הגברים הראשונים שישנו אצל אום אמל.

אייל וגזה קבלו בחיוך את התנצלותי הנבוכה. לא היה לי נעים לנטוש אותם, אבל לא עמדתי בפיתוי של שינה עם ג'קי בחדר עם מיטה זוגית ומקלחת עם מים חמים.

"זה בסדר גמור." ביטל אייל את התנצלותי. "יש אפטר פארטי בחוף של מלון אבו אחמד. אני וסרגי מתכננים לחגוג עד הבוקר." הוא כרך זרוע עבה ושזופה על כתפו של גזה שנישק אותי על לחיי ושלח אותי לישון עם ג'קלין היפה.

"אז איך אתה מעדיף אותי, כג'קי או כג'קלין?" שאל ג'קי כשהגענו סוף סוף לחדר שלנו.

זה לקח המון זמן כי כולן רצו להחמיא לו ולנשק אותו, וליאור הצהירה שהיא מכריזה עליו בת של כבוד וליטפה אותו מעורפו ועד לישבנו, נצמדת אליו בצורה רב משמעית. כל מחוות החיבה האלו הביכו אותי בטירוף, אבל ג'קי נהנה מאוד מתשומת הלב של הבנות ושום מפגן של אהבה, גם המוגזם ביותר, לא הביא אותו במבוכה.

"אני מעדיף אותך ערום." עניתי בכנות והתחלתי להפשיט אותו בזהירות. בגדים נשיים הם הרבה יותר עדינים ומסובכים מבגדים של גברים - כפתורים, לולאות, תכשיטים - לקח המון זמן להיפטר מהם ועד שסיימתי הייתי כבר נורא חרמן. ג'קי ויתר על הסרת האיפור ונכנע לי במתיקות, כורך סביבי את רגליו, מניח לי למחות את השפתון שלו בנשיקות.

"לא מביך אותך כל הנשיקות והחיבוקים מאנשים זרים?" שאלתי אחרי שחזרה אלי הנשימה.

"לא. מה פתאום?" ג'קי נשען על מרפקו והציץ בפני, "אתה מקנא? הרי רובן לסביות."

"לא כולן, והיו גם גברים, אבל לא על זה אני מדבר. אני מתכוון לזה שכולם מתנהגים כאילו שאתה שייך להם. זה לא מפריע לך ג'קי?"

"לא." הצטחק ג'קי, "זה נהדר! אני מת על זה."

חיבקתי אותו ושכבתי בשקט, חושב על דבריו. ככל שהכרתי אותו יותר זמן ככה נעשה לי יותר ברור עד כמה הוא שונה ממני, אבל כדרך כל האוהבים חשבתי שעם אתאמץ דיי אצליח לשנות אותו.

"אל תדאג," הפתיע אותי ג'קי, "בהופעות אני נהנה שכולם מסתכלים עלי ואוהבים אותי, אבל בבית אני רוצה רק אותך. נכון שאתה מודאג בגלל שאני כל כך שונה ממך?" נשכב עלי, מציץ בפני.

"כן ג'קי. אני כל כך אוהב אותך, אבל…"

"גם אני נורא אוהב אותך למרות שאתה שבלול דאגן." הצהיר ג'קי והחל מנשק אותי ומדגדג אותי. התפתלתי וצחקתי כל כך הרבה עד ששכחתי את דאגותיי והנחתי לו להשכיב אותי על בטני ולעשות איתי אהבה בעדינות, מתמכר לנשיקות ולליטופים שלו, שוכח את כל העולם חוץ ממנו. אז מה אם הוא שונה ממני? העיקר שאני נמס כשהוא נוגע בי ואני מסוגל לעשות איתו אהבה כל הלילה, כל לילה. זה מה שחשוב באמת, לא? מה זה משנה אם הוא גנדרן שאוהב לפלרטט ולגעת בכל אחד, ושכל מי שמסתכל עליו מבין מיד שהוא הומו, בצבא כבר יחנכו אותו. אחרי כמה ימים במדים הוא ילמד לרסן את ההתנהגות הנשית שלו, יפסיק להתנשק ולהתחבק עם כל אחד ויתקשח קצת - בינתיים, עד שצה"ל יהפוך אותו לגבר, שייהנה מהחיים.