2. אהבה ממבט ראשון
בדרך לדירה של יעל ואייל
שוב רבתי עם ג'קי, והפעם בגלל צה"ל. מסתבר שכלל לא עלה בדעתו להתגייס ועוד
הייתה לו מספיק חוצפה להתייעץ איתי איך להשתמט מהגיוס. מחייך בשובבות הוא שאל אותי
אם מספיק שהוא יגיד שהוא הומו, או שעליו להביא הוכחה?
"אולי כדאי שאבוא
ללשכת הגיוס עם שמלה ואיפור." התלוצץ, והרצין כשתקעתי בו מבט זועף.
אני לא חושב שאני אדם
קשה או קפדן בצורה מוגזמת, אבל אם יש דבר שלא כדאי לאף אחד לצחוק ממנו לידי זה
צה"ל. אני מורעל על הצבא, אני גאה להיות קצין. אני רוצה לעשות קריירה צבאית
ולהיות חייל מקצועי, וכל מי שרוצה לצחוק על צה"ל עדיף שלא יעשה את זה לידי,
וזה מה שאמרתי לג'קי שהתכווץ תחת מטר המילים שלי.
"למה שבחור צעיר
ובריא כמוך לא יעשה צבא?" התנפלתי עליו, "זה שאתה הומו שמשחק עם שמלות
ואיפור בזמנו החופשי לא פוטר אותך מלתרום למדינה." תקעתי בו מבט חמור. אני
יודע, כשאני מדבר ככה אני נשמע דבילי לגמרי, אבל אני באמת מאמין בזה. "תן לי
סיבה אחת למה אתה לא צריך להתגייס?" סיימתי את דברי בשאלת מחץ.
"כי חאקי זה לא
הצבע שלי. אני נראה בו נורא." הצטחק ג'קי, ומיד שב והרצין למראה פני הכועסות.
"אני הומו טל! מה אני אעשה בצבא עם כל הבחורים הקשוחים האלו? אתה רואה אותי
מתרוצץ בלבנון? לובש מדים? נלחם עם נשק? הורג ערבים?" הוא צחק מהרעיון
המגוחך. "מצד שני, אולי אני דווקא איהנה במקלחת הצבאית. מה דעתך?" התגרה
בי בחיוך.
מראה גופו העירום
והמסובן, מבריק מתחת למים, הבהב לרגע בעיני רוחי. גירשתי אותו משם בכוח.
"תעזוב את המקלחת
הצבאית." התעצבנתי, "למה שאחרים יסתכנו בלבנון וישרפו שלוש שנים בצבא
ואתה לא? אתה צעיר בריא ובכושר לא רע. אם אתה לא רוצה להלחם אז לא צריך. יש עוד
המון דברים אחרים שאתה יכול לעשות. להיות חובש, או טבח, או נהג, מה רע בזה?"
"אני לא
מאמין," נאנח ג'קי כשסתמתי סוף סוף את פי כדי לנשום. "מכל הגברים בעולם
הייתי צריך להתאהב דווקא בפשיסט ימני כמוך. אתה בטח מצביע לכהנא וחושב שצריך לעשות
לכל הערבים טרנספר?"
"לא נכון."
מחיתי בכעס, "הלוואי שהמשוגעים שלהם ושלנו יירגעו כבר ולא יפריעו לעשות שלום,
אבל כל זמן שזה לא ככה כל אחד שיכול צריך להתגייס לצבא ולתרום את החלק שלו. וזה
שאני חושב ככה לא עושה אותי פשיסט." הצהרתי, והוספתי, קצת בעלבון שזה שאני
חייל קרבי ופטריוט לא עושה אותי באופן אוטומטי לשונא ערבים ושוחר מלחמות.
"בסדר, לא פשיסט,
אבל מורעל על הצבא. בחיים לא האמנתי שאני ארצה ללכת למיטה עם פטריוט שחולה על
צה"ל." התפלא ג'קי על עצמו.
"זה מה שמוכיח לך
מה שווה האהבה ממבט ראשון שלך. תודה שאני צודק ושצריך להכיר טוב בן אדם לפני
שמחליטים להתאהב." המשכתי להטיף לו מוסר.
מסתבר שאהבה בשביל ג'קי
הייתה כמו צה"ל בשבילי. "דביל," התעצבן עלי, "אתה חושב שאהבה זה
רגש שאפשר לשלוט בו? זה לא רגש שאפשר לכבות. כשאתה אוהב אתה לא יכול להגיד - לא,
תודה, לא מתאים לי - ולהפסיק להרגיש, אתה מתאהב ואתה נסחף."
"שטויות! אולי זה
נכון אצל בנות טיפש עשרה מוכות הורמונים, לא אצל מבוגרים הגיוניים!" התרגזתי,
ומרוב זעם כמעט שהחמצתי את מקום החנייה הפנוי מול הדירה של יעל ואייל. ברגע האחרון
הפניתי את הג'יפ והחלקתי לחניה, ורק אז פניתי אל ג'קי שהפניה הפתאומית שלי השתיקה
אותו. "אהבה ממבט ראשון זה סתם מיתוס רומנטי מטופש ו…" הוא הסתער עלי וסתם לי את הפה בנשיקה.
"סתום כבר, שתוק
נודניק! לא יעזור לך, אני אוהב אותך, לא משנה לי מה הדעות שלך ובמה אתה
מאמין." הוא לפת את עורפי, מביט ישר בעיני, "אתה אוהב אותי טל?"
שאל בלהט.
כן, כן, כן! רעמה התשובה
במוחי, אבל בקול אמרתי שלא ידבר שטויות, ושלא ינשק אותי ככה באמצע הרחוב כי למרות
שכבר חושך, מי יודע מי יכול לבוא פתאום ולראות אותנו.
"לא אכפת לי!"
התרגז ג'קי, "שיראו אותי, אני לא מתבייש, ולא ענית לי."
"ג'קי, מה זה משנה
מה אני מרגיש? בעוד שבוע אני חוזר לצבא. תפסיק עם השטויות האלו של האהבה, אתה צריך
להחליט מה לעשות עם עצמך, להתגייס, או להמשיך בדרך הזו של חיי לילה והופעות בפאבים
של הומואים, וזיונים עם כל מיני גברים ש… ש…" לא יכולתי להמשיך, כל פעם שחשבתי על
ג'קי עם גבר אחר הייתי מרגיש שאני נחנק ונאלם דום. ניתקתי מעליו ויצאתי מהרכב
במהירות.
תירגע, אל תתחיל לילל
כמו איזה הומו, אמרתי לעצמי בחומרה, מה שהיה באמת מגוחך בהתחשב במעללי בסוף השבוע
האחרון. ג'קי יצא ונעמד לצידי בשתיקה, כמו מתוך הסכמה אילמת החלטנו להניח לנושא
העתיד ולהתרכז בבעיות ההווה.
"איפה אחותך
גרה?" שאל, סוקר את בנין הדירות החדש שכבר החל להתקלף.
"בקומה שלישית בצד
ימין. הדירה עם הוילונות והאדניות, וזה הרכב של אייל." הצבעתי על רכב 4x4 יפני כסוף עם גלגלי ענק שחנה בחניה הפרטית
של דיירי הבניין. ג'קי הרים את גבותיו במחוות התפעלות, בוחן בקפידה את המכונית
המבריקה. לא היה שום מקום להשוואה בין הפג'ארו היקר של אייל לג'יפ הצבאי המאובק
שלי.
"הוא עובד
בהייטק." הסברתי, "טיפוס מגעיל. מאצ'ו שחושב את עצמו. מרוויח יותר מידי
כסף ומוציא אותו על צעצועים מטופשים. אני לא מבין איך אחותי סובלת אותו. היא תמיד
אמרה שרק גברים עם זין קטן משקיעים ברכב יוקרתי, ופתאום היא חיה עם השמוק
הזה."
"איך אחותך נראית?
היא דומה לך?" שאל ג'קי בסקרנות, "היא נחמדה?"
"אחותי
נהדרת." סיפרתי לו כשעלינו במדרגות החשוכות. על המעלית היה שלט - המעלית
מקולקלת - ורוב הנורות בחדר המדרגות לא עבדו. נעצרתי בין הקומות לנשום קצת,
"היא דומה לי מאוד, רק שהיא הרבה יותר יפה וחכמה ממני. יש לה שיער ארוך
מתולתל והעיניים שלה ממש ירוקות, לא סתם חומות עם כתמים כמו שלי. היא נמוכה יותר
ממני ורזה, ובכל זאת היא כל הזמן בדיאטה, אבל חוץ מזה אנחנו ממש דומים. כל מי
שרואה אותנו יודע מיד שהיא אחותי." המשכתי לטפס במדרגות, "כנראה שאם
הייתי נולד בחורה הייתי נראה כמוה." התנשפתי.
"איזה מזל שאתה לא
בחורה." הצטחק ג'קי שלהכעיס לא התנשף כלל. "אתה עוד כועס עלי טל?"
שאל.
לפני שהספקתי לענות
האורות שוב כבו. חיבקתי אותו בחסות החשכה, לוחץ אלי את גופו הצעיר והמוצק. הוא היה
דק, אבל שרירי, ועורו, מתחת לחולצת הטריקו, היה חלק כקטיפה. "כל פעם שאני
נוגע בך עומד לי." התלוננתי, לוחץ אליו את זקפתי.
לא יכולתי להפסיק לגעת
בו, רציתי לחוש אותו בכל חמשת חושי. היה לו טעם כל כך טוב, ריח כל כך נהדר. הבנתי
לפתע שמעולם לא הרגשתי חי כל כך, כאילו מחיצה שחצצה ביני לבין העולם הוסרה בבת
אחת, מותירה אותי חשוף למגוון עשיר של טעמים, ריחות, צבעים וקולות. אהבתי את זה -
עורי עקצץ וזמזם מאושר - אני מאוהב, הבנתי, מאוהב מעל לראשי בבחור צעיר מידי שאני
בכלל לא מכיר.
תיעבתי את הצורה בה
הרוויח את כספו, לא הצלחתי להבין את הרצון שלו להתחפש לאישה, לא הבנתי את דרך
החיים שלו, ובכל זאת הייתי מאושר לאחוז בו, להריח את עורו, להקשיב למבטא המתנגן
שלו.
אומרים שהאהבה עיוורת,
אבל ראשי היה צלול לגמרי - ידעתי בבהירות מוחלטת שאני עומד לסבך כהוגן את חיי
בגללו ולא רק בגלל העסק ההומואי, זה עוד היה החלק הכי קל. הבנתי מיד שחוץ מתעודת
זהות של אותה מדינה אין לנו שום דבר משותף, אפילו לא שפת אם - הוא אמנם דיבר עברית
טובה, אבל כשהיינו מתעלסים היה עובר לצרפתית מעורבבת בערבית טוניסאית רכה שלא
הבנתי - ובכל זאת, למרות שהכרתי אותו פחות מיומיים, כבר תכננתי איך אשלב אותו
בחיי, יודע שאני לא יכול לוותר עליו.
"טל, אתה מועך
אותי," התפתל ג'קי בזרועותיי. "בוא נמשיך לעלות." ויתר על תשובה
לשאלתו. גם אני לא התעקשתי לענות לו, ההבנה הפתאומית שנפלה עלי באותן שניות בהן
היינו שרויים בחשכה הפחידה אותי. אני לא יודע איך לדבר על מה שאני מרגיש. מעולם לא
פתחתי משפט במילים - אני מרגיש. לא מתאים לי להשתפך כמו נקבה על הרגשות שלי,
העדפתי לשתוק ולהתרכז במשימה הבאה שלפני – למצוא את יעל.
3. יעל לא גרה כאן יותר
הנחתי לו להתנתק ממני
והוא גישש לאורך הקיר ולחץ על כפתור התאורה. אור קלוש האיר את המסדרון הצר, גורם
לנו למצמץ. "הנה הדירה של אחותך." אמר ג'קי ובחן את השלט שאחותי הכינה
במו ידיה מפימו צבעוני משולב בחרוזי זכוכית.
כאן גרים
באושר אייל כספי ויעל יוגב נאמר בשלט.
פס אור חלש נראה ברווח
שבין הדלת לרצפה וגם העינית שמעל לשלט - שיעל הקיפה במסגרת בצורת עין כך שהחריר
העגול היה האישון - הייתה מוארת קלושות.
"אחותך עשתה את זה?"
הביט ג'קי בהערכה בקישוטים הצבעוניים. "היא מוכשרת." נגע בזהירות
בחרוזים שעל השלט.
"כן. היא הרבה יותר
מוצלחת ממני בדברים האלו." הסכמתי, "יש לה טעם מיוחד. היא נורא תאהב את
הדירה שלך, במיוחד את האמבטיה, זה בדיוק הטעם שלה. אני תמיד הולך איתה לקנות בגדים
ומתנות לפאני, הן חברות טובות." לעזאזל, שכחתי לגמרי את פאני. נזכרתי לפתע
שכיביתי את הסלולרי שלי כשיצאתי מביתה ושכחתי אותו כבוי בכיסי.
"עזוב את הסלולרי."
משך ג'קי בזרועי, "בוא נראה מי נמצא בבית."
"ג'קי?"
הצמדתי אותו אלי, משעין את זרועותיי משני צידי ראשו, לוכד אותו בין גופי לקיר.
"מה טל?" נשא
אלי מבט כחול מלא אמון וחייך אלי בעידוד.
"אייל הוא מין
טיפוס כזה... מין מאצ'ו כזה. תהיה זהיר לידו. אני לא רוצה שהוא ידע מה קורה ביני
לבינך." התביישתי בצורך להזהיר אותו מאייל, אבל לא יכולתי לשלוט בעצמי.
"חבל, אולי הוא
יוכל לספר לי, כי אני בטח שלא יודע מה קורה ביני לבינך." הרצין ג'קי.
משכתי אותו אלי וחבקתי
אותו חזק, טומן את פני בשערו. "גם אני לא יודע, אבל אני שמח שאתה נמצא איתי,
בוא נכנס."
בקושי הספקתי לגעת
בפעמון והדלת נפתחה לרווחה. "יעל!" צעק אייל, ואז ראה אותי ופניו נפלו.
"אה, זה אתה." הפטיר באכזבה, הפנה אלי את גבו וחזר לדירה. למרות קבלת
הפנים הלא מבטיחה נכנסנו אחריו. הוא התעלם מאתנו והשליך את עצמו על כורסת הטלוויזיה
שלו - מפלצת עור שחורה עם הדום מתקפל ומתקן עיסוי זמזמני חבוי בגבה.
"איפה יעל?"
שאלתי בלי לטרוח לשאול לשלומו. ברור היה ששלומו לא טוב, הוא לא היה מגולח, ונראה
כאילו ישן בבגדיו על הכורסא. שערו היה פרוע, והטרנינג שלו היה מקומט.
גם הבית נראה רע, הילה
של עזובה תלתה באוויר המחניק, ואפילו הקירות נראו עצובים. ברור היה שעקרת הבית לא
נמצאת והדירה מרגישה בחסרונה. זה מה שקורה כשבעלת הבית עוזבת. מוזר, אף בית לא
נראה עזוב כשבעל הבית הולך, רק לנשים יש השפעה כזו על דירות, כלומר, על רוב
הדירות, לא על הדירה של ג'קי שהייתה נקייה ומאווררת כאילו גרה שם אישה, ובעצם,
באמת גרה שם אישה - ג'קלין שגרה בגופו של ג'קי ודאגה לטיפוח דירתו.
בגופו של אייל לא גרה אף
אישה, זה היה ברור. גר שם רק גבר אחד, עצוב ואומלל, שכל רהיטי העור והכרום היקרים,
כל הצעצועים המשוכללים - הטלוויזיה הענקית עם הרמקולים המפלצתיים המחוברים למחשב
שאפשר לראות בו די. וי. די. וגם לגלוש באינטרנט תוך שמיעת מוזיקה רועמת באיכות של
הופעה חיה - כל הדברים היקרים והמבריקים האלה על עיצובם ההייטקי, לא היו שווים
כלום בלי נוכחותה הקופצנית והמפוזרת של יעל שלא העריכה כסף והייתה אנלפבתית טכנית
כפי שרטן אייל פעם כשהיא שוב לא הצליחה להפעיל את מכונת האספרסו האיטלקית
היוקרתית, או את אופה הלחם הגרמני המתוחכם, או עוד איזה צעצוע מיותר אחר שגדש את
הדירה.
"למה לא ענית
לטלפון?" התנפלתי עליו.
"לא בא לי."
התריס, בוהה במסך הטלוויזיה הענק שהיה כבוי.
"מתי היא הסתלקה?"
המשכתי לחקור, מתיישב מולו על מין פוף אדום ונוקשה.
"ביום חמישי
בערב." היו שקיות כהות מתחת לעיניו ועורו היה אפור מעייפות.
"מה עשית לה?"
חקרתי בקוצר רוח.
הוא הפנה את מבטו אל
התקרה כמחפש שם תשובה ושתק.
"אייל!"
התפרצתי בזעם ותלשתי אותו מהכורסא, מושך אותו לעמידה, "אם אתה לא רוצה לחטוף
ממני מכות…"
אייל נמוך קצת יותר ממני, אבל מפצה על כך ברוחב. הוא שרירי מאוד וחזק ממני, אבל
היום לא הייתה בו טיפת רוח קרב. הוא סתם עמד מולי, מתנודד קצת, רפוי בצורה מדאיגה
ובהה בי כמו אוטיסט.
"בחייך טליק."
נבהל ג'קי, וניסה להפריד את אצבעותיי מחולצתו של אייל. "אתה לא רואה שהוא
בהלם? אל תלחץ עליו. בוא אייל, שב." הוא הוליך את אייל בעדינות אל המטבח
והושיב אותו על כסא עץ עם מושב קש בסגנון עלק כפרי. "מה דעתך על תה עם דבש?"
שאל ברכות, מניח ידו בעדינות על שכמו של אייל. "מתי אכלת בפעם האחרונה?"
אייל הביט בו במבט עמום.
"לא זוכר. מזמן. לא רעב. תעזוב אותי." ניער מעליו את ידו של ג'קי.
"אתה חייב לפחות
לשתות." התעקש ג'קי, "אתה נראה לי מיובש." החליט ופנה לכיור, ממלמל
לעצמו במורת רוח בצרפתית למראה הבלגן שהתחולל על השיש.
אייל הביט בו ושמץ של
עניין נדלק בעיניו המזוגגות, לרגע הן נראו אנושיות. "מי הילד הזה? מאיפה הבאת
אותו? הוא קרוב של פאני?"
"לא. מה פתאום קרוב
של פאני?" התפלאתי, "הוא חבר. אני גר אצלו בחופש."
"איזה חופש נפל
עליך פתאום?" שאל אייל, ממשיך להביט בגבו של ג'קי שהרתיח מים, רחץ כוסות,
איתר בלי שום קושי את התה והדבש, ואפילו הפעיל את המדיח.
הסברתי את עניין הפסק
זמן וההצעה שקבלתי מצה"ל, ואחרי שאייל הסכים איתי שזו הצעה מצוינת והזדמנות
נהדרת בשבילי הוא שב ושאל את ג'קי, שהגיש לו כוס תה מהבילה בריח מתוק של דבש
ונענע, אם הוא קרוב של פאני.
"לא אייל. חייתי
כמה שנים בצרפת, אבל נולדתי בטוניס, והמוצא של פאני הוא בכלל מאלג'יר, אבל נכון
ששנינו מדברים צרפתית." הסביר ג'קי בסבלנות, כאילו דיבר אל ילד, ונתן לאייל
עוגייה שמצא אי שם במטבח המבולגן.
אייל כרך את כפותיו סביב
הספל וטמן את אפו בתוכו, לוגם לגימות קטנות ונוגס מידי פעם מהעוגייה. רציתי להמשיך
לחקור אותו, אבל ג'קי השתיק אותי במבט. החלטתי לסמוך עליו והמתנתי בסבלנות עד
שאייל יגמור לשתות, בינתיים שוטטתי בדירה וגיליתי שחדר השינה הפוך גם כן. השמיכה
זרוקה על הרצפה, בגדים של יעל מפוזרים בכל מקום, ויש הרבה קולבים ריקים בצד שלה
בארון. הדלקתי את הנייד שלי ומצאתי בו שלוש הודעות מפאני שלא התחשק לי להאזין להן.
לא היה שום דבר מיעל.
"בוא אייל."
אמר ג'קי בעדינות, "תצא מהבגדים המסריחים האלה, תעשה מקלחת, תתגלח ומיד תרגיש
יותר טוב. איפה המכונת כביסה שלכם?"
"לא יודע."
אייל צנח על המיטה בחינניות של שק תפוחי אדמה, "זה התחום של יעל." הוא
הביט סביבו מבולבל, מבטו נפל על הקולבים הריקים בארון ומין אנקה מפחידה נפלטה
מחזהו, "היא הלכה עם ליאור." אמר בקול רועד, "אחרי שקטיה הסתלקה
היא צלצלה לליאור והן הסתלקו." הוא צנח על הכרית, טומן בה את פניו, מפנה
אלינו את גבו, והמשיך להיאנק כמו חיה פצועה, משמיע גניחות יבשות שהכאיבו לאוזני.
לקח לי כמה שניות לתפוס שהקולות החייתים הללו היו בכי.
כנראה שאייל היה אחד
מאותם ילדים שלקחו ברצינות את המשפט הדבילי שרק בנות בוכות ולא בכה מאז ילדותו,
וכעת, עשרים וחמש שנים אחר כך, הוא גילה ששרירי הבכי שלו התנוונו. במקום בכי אנושי
הוא הפיק מתוכו מין רעש צורמני ושורט. החלפתי מבטים מזועזעים עם ג'קי וכמו שפן
ברחתי מהחדר. אני מוכן להתמודד עם מוקשים, מארבים ומסדרי המפקד, אני מוכן אפילו
ליפול בשבי החיזבאללה, הכל, רק לא לשמוע מין בכי זוועתי כזה.
ישבתי בסלון של אייל
ויעל, מביט בתמונה מודרנית לא מובנת שנראתה כאילו תלו אותה הפוך, והמתנתי שג'קי
יטפל במצב. הוא עשה זאת בצורה מזהירה, שמעתי אותו מדבר ברוך, מרגיע בעדינות את
אייל, קולו ממלמל עוד ועוד מילים רכות עד שהאנקות האיומות פסקו ואייל הצליח סוף
סוף ללכת להתקלח.
ג'קי חזר אלי והתיישב
לצידי, "ליאור זו בחורה, חברה של אחותך," הסביר לי, "וקטיה זו
הבחורה שאייל הביא הביתה לחפוז קטן. יעל תפסה אותם על חם והסתלקה עם החברה שלה
לאיזה מקום לא ידוע, ועכשיו אייל שבור לגמרי."
המדיח נקש בקולניות
כשגמר את תפקידו וג'קי מיהר לרוקן אותו ולהעמיס בו עוד כלים מלוכלכים. ניסיתי
לעזור לו, אבל כמו תמיד כשהיינו יחד הייתי חייב לגעת בו והוא בי, ודי מהר הנחנו
לעבודה והתחלנו להתחבק ולהתנשק ואייל, שדשדש חרש בגרביו למטבח, תפס אותנו על חם.
ההפתעה ניערה אותו קצת
מהדיכאון והוא חזר לאישיות המגעילה הרגילה שלו. "מה אתם עושים?" שאל
שאלה טיפשית, אפילו לו היה ברור לגמרי מה אנחנו עושים. "תפסיקו, יא מגעילים!"
נאנק בתיעוב וצנח על כורסתו, לוטש בנו מבטים פראיים.
"פאני יודעת על החבר
שלך?" חקר אותי, מקפיד להתעלם מג'קי שעמד לצידי. למרבה הפלא לא הרגשתי שום
בושה. אם היו אומרים לי לפני כמה ימים שאייל יתפוס אותי מתמזמז עם גבר הייתי עונה
שאני מעדיף למות ולא לגלות לאיש ממכרי שאני נהנה מסקס עם גברים, אבל כשזה קרה
הגבתי בקור רוח ובתוקפנות שהדהימו אותי.
"זה לא עסקך אייל!"
התנפלתי עליו, "לפחות אני ופאני גמרנו לפני שהכרתי את ג'קי. מה פתאום הבאת
בחורה לדירה שלכם?"
"לפחות זו הייתה
בחורה אמיתית ולא קוקסינל כמו החבר שלך." החזיר לי אייל בנבזות אופיינית לו.
בשלב הזה כבר היינו על הרגלים, עומדים זה מול זה, נרגזים כל כך עד שהיינו מוכנים
להכות אחד את השני.
הייתי צריך לכעוס עליו
בגלל שפגע ביעל, אבל עלי להודות שרוב כעסי נבע מהבוז שהפגין כלפי ג'קי שטיפל בו
בצורה כל כך יפה ולא אמר לו מימיו מילה רעה.
ג'קי מיהר להיכנס בין
שנינו, מניח את ידו על חזי מצד אחד, ועל שכמו של אייל מהצד השני. "בחייכם
חבר'ה, תפסיקו." ניסה להרגיע אותנו.
את הבעת התיעוב על שעלתה
על פניו של אייל כשג'קי נגע בו לא אשכח גם אם אחיה עד מאה ועשרים. "תוריד
ממני את הידיים שלך יא חתיכת מזדיין בתחת, הומו מסריח שכמוך." סינן בקול ארסי
ודחף את ג'קי בכוח.
אם נחש צפע היה יכול
לדבר הוא היה נשמע בדיוק ככה. דמי קפא בעורקי למשמע הקול השורקני ספוג השנאה הזה.
למרות שהוא דיבר אל ג'קי לא השליתי את עצמי, השנאה והגועל שבקולו היו מכוונות גם
אלי.
ג'קי לעומתי לא בזבז זמן
על מחשבות פילוסופיות, הוא הניף רגל לכאן, יד לשם והסתובב. הכל קרה בבת אחת,
ובמהירות הבזק. לפני שקלטתי מה בדיוק קורה היה אייל מוטל בצידו השני של החדר, אוחז
בכתפו ונאנח, וג'קי עומד מעליו ומביט בו בשלווה.
"אתה מבין
אייל," אמר בנחת כשח לפי תומו, "כשאתה יודע כבר מגיל שש שאתה הומו אתה לומד
מהר מאוד איך להגן על עצמך מהומופובים." הוא חייך אלי כמו ילד שביצע תעלול
מזהיר, וכרע ברך לצידו של אייל שנרתע ממנו מבוהל.
"יש לי חגורה שחורה
בג'ודו כבר מגיל חמש עשרה, ואני מקפיד להתאמן כל שבוע. אני גם לא רע בקיק
בוקסינג." הוסיף בחיוך ובדק בזהירות את כתפו החבולה של אייל. "אתה בחור
בריא וחזק," אמר בשביעות רצון, "אבל אתה ממש לא יודע איך ליפול. מזל שלא
שברת משהו. אני מבין שאני מגעיל אותך," המשיך בנחת ומשך בקלת את אייל, ששקל
עשרים ק"ג יותר ממנו, מעמיד אותו על רגליו, אבל אני לא כל כך עדין כמו שאני
נראה, אז תשמור על הפה שלך לידי, ברור?" טפח בחביבות על לחיו של אייל ההמום
והשותק. "אתה צריך להתגלח." בישר לו, "רוצה עזרה? אני ממש טוב
בגילוח. נכון טל?"
הנהנתי, בוהה בו בתדהמה.
"כשתגיע ללשכת גיוס ג'קי אולי כדאי שתספר להם על הכישורים שלך בקרב מגע. תמיד
חסרים מדריכים בתחום הזה."
"אולי," הצטחק
ג'קי, "נראה."
"מה? הוא עוד לא
התגייס?" נדהם אייל. "בן כמה הוא?" פנה אלי, מתעלם מג'קי,
"מאיפה הבאת את הילד הזה?" חקר אותי, מתנהג כאילו ג'קי לא עומד ממש
לידו.
"אני בן שמונה עשרה
ודחו לי את הגיוס בגלל שטפלתי בסבא שלי עד שנפטר." התערב ג'קי בשיחה,
"נפגשתי עם טל לפני יומיים, מיד אחרי שהוא ופאני נפרדו. יש עוד משהו שאתה
רוצה לדעת עלי? מספר הנעלים שלי? אורך הזין שלי? איזה פוזה אני מעדיף במיטה? אל
תתבייש, תשאל חופשי."
אייל האדים ואגלי זיעה
צצו על שפתו העליונה, כמו שהיה קורה תמיד כשהיה מעוצבן.
"תשמע ילד,"
פנה ישירות אל ג'קי שחייך אליו במתיקות מרושעת, "אני לא רוצה שום קשר אתך. אל
תיגע בי ואל תדבר איתי. מגעיל אותי לחשוב מה אתה וטל עושים יחד. אני לא רוצה לדעת!
אני מקבל צמרמורת רק מלראות גברים נוגעים אחד בשני. מגעיל אותי אפילו לחשוב על
הומואים. אני מעדיף לשכוח שנגעת בי אז לך לי מהפרצוף." הפך אל ג'קי את גבו
כמוחק אותו מתודעתו.
אחרי שסיים לקטול את עצם
קיומו של ג'קי הוא שב ופנה אלי, מביט בי במבט מלא רחמים, "מה קרה טל? למה
פאני ואתה לא יחד? למה היא נפרדה ממך?" ניסה לגייס אהדה כלפי, מניח כמובן
מאליו שפאני העיפה אותי.
משכתי בכתפי, "למה
אתה חושב שהיא זו שהעיפה אותי?"
"נו טוב …" אייל פרש
את ידיו בתנועה רבת משמעות כאילו אמר - הרי זה מובן מאליו. אייל העריך מאוד את
פאני, "היא ממש קלאסה הבחורה הזו!" הצהיר מהרגע הראשון שפגש אותה, לא
מסתיר את התפעלותו מיופייה, מגינוניה האירופאים המלוטשים וממשפחתה העשירה. הוא
העיר פעם שבשביל פאני אני מהווה ירידה ברמה, וצחק כשיעל, שנפגעה בשמי מדבריו,
התנצלה לפני למרות שבכלל לא נעלבתי. אף פעם לא התייחסתי לדעות המפגרות שלו, הוא
היה יותר מידי טיפש מכדי שאטרח להיעלב ממנו. אמרתי לה שאם מישהו ירד כאן ברמה זו
היא, שמתבזבזת על הדביל הזה. היא רק הסמיקה ושתקה, וכמו תמיד הייתי עסוק מכדי
לנסות ולהבין מה קורה אצלה.
"אייל," אבדתי
את סבלנותי, "יש לך די צרות משלך, אל תתערב בעניינים שלי!" מובן שהוא לא הקשיב והמשיך, בדרכו המגושמת,
לדחוף את אפו לענייני, והכל לטובתי כמובן.
"להיפרד מבחורה
שהיית איתה כל כך הרבה זמן זה קשה מאוד. אני יודע, במיוחד מבחורה נהדרת כמו פאני,
אבל ..."
ג'קי לא התאפק וצחקק
ואייל הביט בו במבט מלא שאט נפש. ג'קי חייך אליו במתיקות ושרבט לעומתו את שפתיו
במחוות נשיקה.
אייל נרעד והפנה את ראשו
בחיפזון, "אולי אנחנו יכולים לדבר בפרטיות?" הניח יד על שכמי, וניסה
לגרור אותי לחדר השינה. הבטתי בג'קי שחייך ומשך בכתפיו כאומר - לא אכפת לי, תעשה
מה שאתה רוצה - ונגררתי אחרי אייל שהושיב אותי על המיטה ופתח בנאום מבולבל, מערבב
את הבעיות שלו עם הסיפור שלי, מנסה להסביר לי שפאני היא הדבר הכי טוב שקרה לי אי
פעם, ושהקשר עם ג'קי הוא טעות הרסנית שתחבל בעתיד שלי ותפגע בהורי ובקריירה שלי,
שלא לדבר על בריאותי ושפיותי.
משם דילג לנאום הגנה
מבולבל על עצמו, מסביר שגם הוא, כמוני, נתקף במין שיגעון בגלל הבחורה הרוסייה הזו
שפיתתה אותו והרסה את חייו, והכל באשמת ליאור הלסבית הזו, שבמקום לפייס בינו ובין
יעל גנבה אותה ממנו ונעלמה.
"זאת אומרת שכולן
אשמות בזה שאתה ויעל נפרדתם ורק אתה חף מפשע?"
"לא נפרדנו. למה
אתה אומר נפרדנו?" התפרץ אייל, "זו הייתה סתם אי הבנה. אנחנו מאוהבים,
אנחנו שייכים זה לזו, היא האישה שלי כמו שפאני האישה שלך. לפעמים, אחרי כמה שנים
יחד, מתחשק לנסות משהו שונה, לאכול במקום אחר רק כדי להעריך יותר טוב את האוכל של
הבית, אם אתה מבין למה אני מתכוון." ניסה לקרוץ לי במין אחוות גברים שובבה
שעוררה בי רחמים.
"נו די, תרגיע
אייל." משכתי אותו לצידי והנחתי את ידי על ברכיו בניסיון להשתיק אותו. מהרגע
שראה את ג'קי ואותי יחד נאחז מין תזזית והתנהג כמו ילד היפר אקטיבי שאכל יותר מידי
סוכר. "שב רגע בשקט ותקשיב, אל תשווה ביני לבינך. מה שקורה אתך ועם אחותי הוא
תעלומה בשבילי, בדיוק כמו שאתה לא מסוגל להבין מה קורה ביני לבין פאני. אז ראשית
אל תשווה, ושנית, אני ופאני נפרדנו לפני שנפגשתי עם הבחור הזה, שהיה מספיק נחמד
לתת לי מקום לישון בו ולטפל בי, ותרשה לי להזכיר לך שגם בך הוא טיפל יפה מאוד, ואם
לא היית יודע שהוא הומו לא היית מתנהג אליו בצורה כזו גועלית. הוא בחור מתוק ואני
לא רוצה שתציק לו יותר, הבנת?"
"אני לא חושב שהוא
צריך את ההגנה שלך טל." אמר אייל בקדרות ומישש את כתפו החבולה, "אני
חושב שאתה צריך הגנה ממנו. אני מכיר אותך כבר כמה שנים ואני פשוט לא מבין מה עובר
עליך. נגיד שאתה ופאני לא מסתדרים, לא נורא, זה קורה, אבל מה יש לך לחפש עם הטיפוס
הזה? חסרות בחורות? אני מבין את זה שמתחשק לך קצת גיוון, אבל ממתי נעשית הומו? מה
קורה לך טל? מה עובר עליך?" חקר, מביט בי בדאגה שהפתיעה אותי בכנותה.
לא ידעתי מה לענות לו,
באמת שלא ידעתי מה קרה לי פתאום. עוד לא חשבתי על זה, אבל בצבא לימדו אותנו שההגנה
הכי טובה היא ההתקפה, אז תקפתי. "ומה קרה לך פתאום שאתה מביא איזה פרחה רוסיה
ומזיין אותה במיטה של אחותי?" החזרתי לו מנה אחת אפיים, הורס את אווירת גילוי
הלב הגברית המוזרה שהשתררה בינינו.
אייל לא נשאר חייב,
"קטיה לא פרחה!" התנפל עלי חזרה, "היא בחורה טובה, אני זה… הכל קרה באשמתי… הייתי צריך… חרבנתי הכל,
ניסיתי לאכול את העוגה ולשמור אותה שלמה וזה לא הולך אף פעם." הוא קם ויצא
מחדר השינה ונגרר לכורסתו, שמט שם את גופו החבול ועצם את עיניו, מותש. כנראה שזיכרון
הפשלה שעשה רוקן ממנו באחת את כל האנרגיה שהתסיסה אותו, הוא חזר להיות שוב אפאטי
ושתקן.
"יש לך שמץ של מושג
לאן יעל הלכה?" ניסיתי לעורר אותו, "ומי זו הליאור הזו?"
"ליאור היא חברה
שלה מהלימודים בבית ברל. שמה וייסברג או וייסמן או משהו כזה." קימט אייל את
מצחו "הן לא אמרו לי כלום, אבל הן לקחו בגדי ים."
"לליאור קוראים
ליאור וייסגלאס." התערב ג'קי בשיחה, "היא בסדר טל, אני מכיר אותה, היא
תשמור על אחותך. הן בטח קפצו לכפר הנופש של אום אמל בנואיבה. ליאור אוהבת לצלול
שם."
הוא הסביר שאום אמל היא
אמריקאית ששמה היה פעם הופ, אבל מאז שהחליטה לחיות בין הבדואים בנואיבה שינתה את
שמה לאום אמל והקימה כפר נופש לנשים בלבד. גברים לא יכולים לישון שם והמקום משמש
מקלט לנשים מהקהילה.
"איזה קהילה?"
התערב אייל בגסות, שוכח את החלטתו לא להתייחס לקיומו של ג'קי.
"הקהילה שלנו,
הקהילה ההומו לסבית." אמר ג'קי בשלווה והביט באייל שהאדים מזעם.
"ואתה מנסה לגרור
גם את טל לקהילת הסוטים שלכם?" התפרץ בזעף.
ג'קי משך בכתפיו ונפנה
ממנו והלאה. "טל עושה מה שהוא רוצה, אני לא גורר אותו לכלום." הפטיר
באדישות, מתעלם מפרצופו הזועם של אייל ומביט בי בתחינה, "אולי נלך כבר?"
ביקש, נראה פתאום צעיר ועייף. "נמאס לי מהנודניק ההומופוב הזה, בוא הביתה
טל." נגע בעדינות בידי.
"השתגעת טל? מה יש
לך ממנו? תישאר כאן איתי." משך אייל במרפקי, "מה יש לך לחפש עם הסוטה
הזה? איפה פגשת אותו בכלל?"
"בפאב לה
רוז'." הסברתי, מנסה לנער מעלי את אייל שניסה לחצוץ ביני לבין ג'קי. לרגע
הרגשתי כמו עצם ששני כלבים מתחרים עליה. זו לא הייתה הרגשה נעימה.
"השתגעת להיכנס לשם?"
כעס אייל, "איזה טמבל! זה פאב של הומואים! מה עובר עליך? תשמע, תישאר כאן
הלילה, ומחר ניסע יחד לנואיבה ונשכנע את יעל לחזור הביתה. ניקח את הרכב שלי, נעשה
טיול יפה, אתה תסביר לה מה קרה, אני לא מסוגל לדבר איתה, אבל לך היא תקשיב. בבקשה
טל?" משך בזרועי בלהיטות, חוצץ בגופו העבה ביני לבין ג'קי שנסוג לכיוון הדלת,
מביט בי בעצב.
נתקעתי, קרוע בין
השניים, מצד אחד אייל - מגושם להוט, כועס, אומלל, מתגעגע כמוני ליעל - מנסה לגייס
אותי לצידו כדי להחזיר את חייו שהשתבשו למסלולם, ומצד שני ג'קי האהוב שלי ששתק
ונתן בי מבט לוהט בעודו ממתין בדממה להחלטתי. ליבי יצא אל שניהם. לא התכוונתי
כמובן לוותר על ג'קי, אבל אייל היה אהוב ליבה של אחותי שנעלמה אי שם במרחבי המדבר,
איך אני לשכוח מקיומה ולהתעלם מסבלו של אייל? ופאני? מה איתה? מתי אחזיר לה טלפון?
בכל זאת הייתי איתה שלוש שנים, ובאמת חיבבתי אותה ואת הכנסת האורחים של הוריה.
לפתע נתקפתי הרגשה שהכל
קורה מהר מידי –
הייתי בסרט שמישהו הריץ קדימה במהירות ונתקפתי סחרחורת. הלוואי ויכולתי, כמו במשחק
כדור סל, לסמן בידי שאני רוצה פסק זמן, לשבת ולחשוב קצת על מה שקורה לי. הבעיה היא
שהחיים הם לא משחק ואי אפשר לבקש לצאת להפסקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה