עוקבים

יום ראשון, 14 בינואר 2018

א. אלטר ואני

זה לא שאין לי מה לספר, ההפך, יש יותר מידי, כל כך הרבה עד שאין לי מושג מאיפה להתחיל.  
מה זאת אומרת מאיפה? תתחיל מההתחלה יאני. 
מה זאת אומרת מההתחלה? מה, מהרגע שנולדתי? 
לא, דביל! את מי זה מעניין איך נולדת? 
אה... את אימא שלי? 
יאני, מספיק עם הבדיחות שלך, תתחיל מהרגע שידעת. 
אני לא זוכר מתי בדיוק זה קרה, אבל יום אחד, בערך באמצע התיכון, נדמה לי שזה היה בשיעור התעמלות, הסתכלתי סביבי ופשוט ידעתי. 
על מה אתה מדבר? על מתי גילית שאתה הומו? נו, באמת? את מי זה מעניין?
 אה... את אימא שלי? 
היא, כמו שאני מכיר אותה, בטח ידעה עוד לפניך. 
מאיפה אתה מכיר את אימא? 
נו, די כבר, שוב אתה עם הבדיחות האלה? בחורף ימלאו לך כבר שלושים ואחת, ואתה מתנהג כמו ילד. אולי מספיק לבזבז את הזמן של המסכנים שמנסים לקרוא אצלך? 
אתה חושב שיש כאלה?
 מאין לי לדעת? את מי זה מעניין ובבקשה אל תדחוף לי שוב את אימא.
 בסדר, ולא אכפת לי מי יקרא. 
כן בטח, ספר לסבתא! 
היא מתה. 
אני יודע. באמת מזל, רק זה עוד היה נחוץ לצרות שהיו לה בחיים, נכד הומו, ועוד אחד כמוך.
 מה רע בי? אני בחור די נחמד.  
כן, בשביל פייגלע אתה בחור די נחמד, אבל נחת כבר לא נראה ממך.
אה, לא? תגדיר נחת? 
יאני מותק, אם עד היום אתה עוד לא יודע איזה נחת אתה אמור להביא למי שגידלה אותך במסירות, שנתנה את הנשמה בשבילך, שלא ישנה לילות שלמים בגללך, ש... 
נו די, בסדר. אז נחת כבר לא יהיה לה ממני.  
לפחות שלא תעשה בושות. 
אני אשתדל. 
כן, בטח, שמענו עליך. 
מה שמעתם? 
איזה שמעתם? זה רק אני ואתה פה. 
אה, נכון. תגיד, מי אתה בכלל ולמה נדחפת לי לחיים? 
אני האלטר אגו שלך, ולא נדחפתי, הזמנת אותי. 
באמת? 
כן, באמת, ועכשיו יאני, חמוד שלי, אתה מוכן להסביר לי בבקשה מה היה הקטע הזה שדפקת היום במוסך? 
איזה קטע? 
אל תנסה לעבוד עלי ילד, ראית אותך. 
אז איך זה שאני לא ראיתי אותך? 
לא יודע. אולי כי אתה כבר רגיל לראות אותי בסביבה, אני כל הזמן אתך יאני, אנחנו יחד מהרגע שלמדת לדבר, אולי עוד קודם.  אני זה אתה, אידיוט! ואני מנסה לשמור עליך, לכוון אותך לדרך הנכונה, לעשות ממך בן אדם, אבל מהרגע שראית את הבחור הזה עם הגופייה הקרועה והשרירים, ההוא עם הג'ינס המלוכלך לא היה עם מי לדבר, נגנבת לגמרי.
כן, אתה צודק.  
נו, די עם הפרצופים האלו, הוא לא שווה את כל ההתרגשות. הוא לא ממש צעיר ולא ממש יפה, גוף טוב, זה כן, אבל כולה מוסכניק, מה מצאת בו בכלל?
לא יודע, משהו בצורה שלו, בפנים שלו... לא יודע, נדלקתי עליו.
 כמו שנדלקת על האחרים? על המלצר החמוד, ועל ההוא שמכר לך את החולצה המגעילה, ועל... בעצם, אני לא זוכר זמן שבו לא היית דלוק על מישהו, מאז הבר מצווה שלך יאני אתה כל הזמן דלוק על איזה גברבר.
 צודק, אבל ההוא לא היה גברבר.
 נכון, הוא גבר, בן אדם רציני, קשוח כזה, לפחות בן ארבעים וגבר גבר, מה לו ולך?
 אני מושך כתפיים ושותק ואלטר מתחיל להתעצבן.
 נו, תענה לי. מה יש לך ממנו? למה אתה שותק? לא יכול להיות שאתה מתבייש ממני.   
האמת שכן, אני חושב עליו כאלה דברים, אני רוצה שהוא... אני מתבייש.
ובצדק.
אני יודע.
אין מצב שאחד כמוהו, גם אם הוא הומו, יעשה אתך דברים כאלו.
מאין לך לדעת? אולי כן? עד היום הגיידאר שלי עבד מצוין וחוץ מזה אם אני לא אבדוק איך אני אדע?
איך תבדוק? המכונית שלך כבר מתוקנת, אתה פה, תקוע מול המחשב כמו דביל ואין לך מושג איפה הוא גר.
אתה צודק, אני דביל, אני יודע.
נו די, אל תיילל, אתה לא דביל. סוטה וחרמן כן, אבל לא דביל.
שתוק כבר, אני שונא אותך, תמות כבר.
אני אמות רק כשאתה תמות, ואנחנו שנינו צעירים מידי בשביל למות, וחוץ מזה אם תהיה פגר לא יהיה לך סיכוי לגעת בו.
ואם אני לא אמות יהיה לי סיכוי?
לא יודע, למה אתה בכלל רוצה שהוא יעשה לך את כל הדברים המלוכלכים האלו?
אין לי מושג, אבל זה מה שאני רוצה, נורא רוצה. תמיד רציתי, אבל אף פעם לא מצאתי מישהו שהייתי מוכן לקחת איתו את הסיכון, איתו אני מוכן.
אתה ממש דפוק, אתה יודע? וחוץ מזה, גם אם הוא ירצה זה נורא יכאב לך.
איתו זה יהיה כאב נעים.
 אתה פשוט סוטה, היי, לאן אתה הולך?
 לאוטו.
נוסע לאיזה מקום?
 לא, רק מסדר פה משהו במנוע שתהיה לי סיבה לחזור למוסך.
אתה ממש פסיכי יאני, זה יהרוס לך את המנוע, וזה גם שוב יעלה לך כסף.
לא אכפת לי, מחר אני רואה אותו שוב. אולי הוא יסכים לצאת איתי לנסיעה כדי לבדוק מה מרשרש לי שם במנוע?
הסטיות שלך, זה מה שמרשרש לך במנוע.
די, שתוק כבר. סתום ודי.
סתמתי. לאן אתה הולך עכשיו?
להתקלח ולישון. אם אני רוצה להיראות טוב מחר כדאי שאני ארביץ שנת יופי רצינית.
זה נכון.
סוף סוף אתה מסכים איתי על משהו.
גם שעון מקולקל צודק לפחות פעמיים ביום.
לא הייתי קורא לך שעון מקולקל. אתה נודניק, אבל סך הכול די בסדר.
חבל שאני לא יכול להחזיר לך את המחמאה, סוטה שכמוך.
אלטר, תשמע עצה ממני, אם אין לך משהו נחמד להגיד עדיף שתשתוק, בסדר?
בסדר. לילה טוב ושיהיה לך בהצלחה מחר עם המוסכניק והסטיות שלך.
תודה אלטר.
בבקשה יאני.
למחרת הגעתי למוסך ממש מוקדם וישבתי לארוב לבחור ההוא... בעצם לא בחור, גבר.
אלטר יכול לצחוק ממני כמה שבא לו, אבל אם פעם בחיים אתה פוגש מישהו שמדליק אותך רק בעצם הנוכחות שלו לידך אני חושב שזה פשע ואווילות חמורה לא לנסות. גם אם לא יצא מזה כלום לפחות אוכל להגיד לעצמי שניסיתי. פעם, כשהייתי צעיר יותר, פחדתי והיססתי והתביישתי, רציתי ולא עשיתי כלום ואחר כך אכלתי את עצמי.
עם הגיל בא גם השכל והאומץ והיום אני פחות ביישן ויותר יודע מה אני רוצה ומה עושה לי את זה, וגם אם עדיין הדחייה לא נעימה, היום אני מוכן לקחת את הסיכון.
ובכל זאת הלב דפק נורא חזק, והברכיים רעדו לי כשהוא הופיע פתאום, גבוה ממני בחצי ראש בערך, רחב ושרירי, שחום כמו שאני אוהב, עם שער שחור קצוץ וסמיך מאוד, שער שהייתי שמח לגעת בו, ללטף לחפוף, ואפילו לספר, כן אני יודע גם לספר ואם מדובר במישהו שאני מחבב אני גם נהנה מזה, בעיקר אם יש לו שער שחור וסמיך ו... נו, די!
אז האמת שהוא לא ממש יפה תואר, בטח הרבה יגידו שהוא די מכוער, או לכל הפחות בעל פרצוף רגיל, סתמי כזה וזה נכון בעצם, וגם טוב מאוד! (יש לי איזה סלידה לא מוסברת מיפיופים, כזה אני, גברים יפים פשוט לא עושים לי את זה) והמקפידים בטח יגידו שהוא מלא מידי, בהחלט לא חטוב דיו ועם התחלת כרס (מתוקה מאוד לדעתי), אבל
מהרגע שראיתי אותו, ידעתי שהוא בדיוק הטעם שלי, ומה שהכי משך אותי אצלו - משך כל כך חזק עד שגרם לי להתעלל במנוע המכונית הקשישה שלי – הייתה ההילה הזו של סמכות גברית שאפפה אותו, נובעת מכל ישותו.
הוא רק נכנס והבחין בי מיד, נעץ בי עיניים שחורות צרות, מעט מלוכסנות, בוחן אותי במבט חשדני. "אני מכיר אותך." פסק, "היית פה אתמול. מה אתה עושה פה שוב?" תבע לדעת.
מהרגע בו הוא דיבר אלי הזין שלי נעמד דום, ולא עזרו הפרצופים הקודרים שעשה לי אלטר ששונא לקום כל כך מוקדם בבוקר ומתעב את הטעם שלי בגברים.
"כן, אתה צודק." השפלתי עיניים מבוישות, "באמת סליחה, שאני... אני מתנצל אבל יש איזה רעש במנוע... שומעים את זה רק בנסיעה, אולי... אם תסכים לנסוע איתי לסיבוב קצר אולי תצליח לפתור לי את הבעיה?"
"בסדר, בוא ניסע." הסכים המוסכניק ועיניו חלפו על גופי במבט כזה... מן מבט בוחן כזה שסילק מיד את כל הספקות שעינו אותי עוד מאתמול. אז מה אם הוא היה בג'ינס קרוע ומלוכלך בגריז, והגופייה שלו הייתה קרועה ודהויה, והנעלים מרופטות וחסרות חן, ולא היה עליו אף תכשיט, וגם הגילוח שלו לא היה משהו? ברגע שהוא הניח לעיניים שלו לשוטט על גופי ידעתי שהבחור הזה הוא בדיוק כמוני, חובב גברים מושבע, וגם אם הוא מאובזר באישה ובמלוא הבית ילדים זה לא יעזור לו, אני אולי סוטה ודפוק, אבל אני מזהה הומו כשאני רואה אחד גם אם הוא מחופש למוסכניק גברי למהדרין.
הייתי מרוצה מאוד מפקחותיי ומהגיידאר שלי עד שהבחור סובב את ראשו לעבר המשרד צעק שם למישהו שהוא יוצא לסיבוב עם קליינט, והוסיף עוד משהו ברוסית.
ברוסית? התעורר אלטר ונתן לי דחיפה, שמעת יאני? הוא מדבר רוסית.
"אתה מדבר רוסית?" פלטתי, נדהם, כי לא היה בו שום דבר רוסי, לא המראה, לא המבטא שלו כשדיבר עברית, ממש כלום. אם הייתי צריך לנחש הייתי ישר אומר מרוקאי, או עיראקי, גם דרוזי, או אפילו ערבי לא היה מפיל אותי מהכיסא, אבל רוסי? מה פתאום רוסי?
"כן. אני מדבר רוסית." אישר בלי להתרגש, "אני סלאבה." הוסיף.
"אני... אה... אני יאני." אמרתי, נבוך קצת, כי שמי המקורי הוא די טיפשי והשם העברי שנתנו לי גרוע ממנו, וזה שאני משלים איתו ואפילו הפכתי אותו לניק שלי באטרף כבר אומר עלי הכל.
"מאיפה אתה ברוסיה?" שאלתי כשנכנסנו לרכב, מתפעל מהדרך בה הוא התיישב בשיא הטבעיות במושב הנהג ולקח מידי את המפתחות בלי לבקש רשות, פשוט לקח וזהו.
"אני מטבליסי." אמר בקדרות, "אתה יודע איפה טבליסי?"
"בגרוזיה?" שאלתי למרות שידעתי שהתשובה נכונה.
"כן." אישר לי, והתניע בתנועה בוטחת.
"אז אתה גרוזיני?" שאלתי, די בטיפשות. כזה אני, כסיל ששואל שאלות מטופשות.
הוא הנהן בפיזור נפש, מקשיב למנוע שנשמע האמת, ממש בסדר.
"בוא ניסע קצת." הציע לי, ובלי לחכות לתשובה החל בנסיעה.
הסתובבנו קצת באזור התעשייה עד שהגענו לשטח שומם וריק מאדם. אווירה של עזובה מדכאת עמדה באוויר הלוהט, הכול היה מלא קוצים וגרוטאות. חוץ מהם היו שם רק כמה איקליפטוסים עקומים ומאובקים, ופה ושם, בין העצים הגרוטאות והקוצים עמדו בניינים מכוערים בנויים מבלוקים נטולי טיח שפתחיהם היו סגורים בדלתות פח חלודות.
הוא החנה בצל איקליפטוס אחד, כיבה את המנוע ובלי להגיד מילה יצא החוצה, פתח את המכסה, הציץ פנימה במורת רוח, שלח יד ותיקן בלי שום היסוס את מה שקלקלתי, ואחר כך חזר, התיישב והביט בי במבט ישיר שהעביר בי רעד של אשמה מענגת.
"למה עשית את זה?" שאל בחומרה.
רטט הבהלה שהסתחרר בקיבתי הפך לטורנדו והזין שלי נלחץ בכוח לרוכסן המכנסים, מפרפר מרוב תשוקה, מתחנן לצאת.
"עשיתי מה?" שאלתי, מנסה לכבוש את החיוך האידיוטי שנוטה לעלות על פני כשאני עצבני ומבוהל קצת, או חרמן. הפעם הייתי כל השלושה ביחד והחיוך היה אידיוטי מתמיד.
הוא בחן את פני בקפידה איטית, מהרהר בלי חיפזון במצב, ופתאום שלח יד גדולה, קשה וחזקה, יד של פועל עם ציפורניים קצת מלוכלכות ועור מחוספס מעבודה קשה ואחז בסנטרי.
"מה אתה רוצה ממני?" שאל בתוקף.
"מה אתה חושב?" התחצפתי ונגעתי בו. כן, בדיוק שם, במקום שבו אף גבר לא יכול לזייף, ומה שחשתי היה גדול וקשה ופועם, בדיוק כמו שלי.
דקה אחר כך הייתי על רצפת המכונית, כורע על הברכיים, דחוק ומעוך בין המושב לידית הדלת שדקרה את גבי, פני כבושות במפשעתו, שפתי נשרטות מרוכסן הג'ינס הסרבן שלו. בעודי נאבק לפתוח אותו הספקתי לראות בטן שחומה ושעירה והבזק של תחתוני כותנה לבנים שהסתירו זקפה מפתה, ואז הוא הניח יד על כתפי ומעך אותה בכוח, "לא פה, בוא החוצה."
יצאנו החוצה והוא הוליך אותי, מסוחרר מחרמנות, לתוך אחד המבנים הנטושים. בפנים היה מאובק וחשוך, הוא העמיד אותי במרכז אולם גדול עם גג מנוקב חורים שהשמש שלחה בעדם אלומות דקות וזוהרות, נשען על קיר לבנים מתקלף בפינת האולם  ופקד עלי לפתוח את החגורה ולהוריד את המכנסים עד הברכיים, "וגם את התחתונים." הוסיף, ואחרי שבצעתי בדייקנות ובזריזות את דבריו פקד עלי בתנועת אצבע עצלה לגשת אליו.
דשדשתי לעברו, קרסולי אזוקים במכנסים, מעלה ענן אבק קטן מתחת לסוליות רגלי שנגררו על הרצפה וצנחתי לפניו על ברכי. פי הגיע בדיוק לגובה המתאים והזין שלי החל להגיר דמעות תשוקה כשהוא דחף אלי את הזין הזקוף שלו ופקד עלי - בלי ידיים.
שילבתי את ידי מאחורי גבי ונתתי לו את מציצת חיי, משקיע בה את כל כולי, ורק אחרי שהוא גמר לי בפה בלי להתריע מראש ומשך אותי למעלה, משעין אותי על הקיר החשוף בגבי אליו, מצחי נשען על הקיר המחוספס, והחל לבדוק את תוכן תחתוני, מפשפש בהם ביד בוטחת, נזכרתי שיש בעולם קונדומים ואיידס.
זה אף פעם לא קרה לי קודם, מעולם לא, ואם זה לא סימן שהתאהבתי עד למעלה מראשי אני לא יודע מה כן. 
"נעים לי מאוד איתך סלאבה וזה נהדר, אבל לא עדיף שנמשיך במקום יותר נוח?" שאלתי ונשענתי לאחור, נדחק אל גופו ומנסה לשאוף כמה שיותר מריחו, ריח גברי, נעים ורענן של עור נקי, רחוץ בסבון פשוט נטול בושם.
"אתה לא רוצה לגמור?" התפלא סלאבה, מעביר את שפתיו לאורך צווארי, "אני אוהב את הריח שלך." מלמל באוזני.
"אני אתאפק אם תבטיח לי שניפגש שוב." הבטחתי.
הוא שתק והמשיך לחקור בקצות אצבעות מנוסות את חלצי, מעביר את ידיו בין ירכי, ממשיך משם לישבני, מגשש בין גבעות העכוז, ופולט אנחה כשהגיע לחור התחת שלי שהתמסר בעונג לאצבע הנדחקת לתוכו. "חבל שאין לי קונדום." אמר בצער בעוד התחלה נאה ומבטיחה של זקפה מחודשת מתחילה להידחק אל שיפולי גבי.
"שוב עומד לך." התפעלתי.
"כן, מה לעשות? אתה ממש מדליק אותי." הצטחק, משתומם מעט ונבוך משהו, אבל עם זאת די גאה בעצמו.
"יש לי קונדומים בבית." המשכתי לרמוז רמיזות עבות.
"איפה אתה גר?" שאל, ומשהו מסויג בקולו גרם לי להשתוקק אליו עוד יותר, אם זה אפשרי.
"אני גר פה, לא רחוק." נחפזתי להבהיר, לא שוכח לציין את הכתובת המדויקת ולספר לו שאני גר לבד בדירה קטנה ונחמדה עם כניסה נפרדת ובלי שכנים חטטניים...
יותר ברור מזה לא יכולתי להיות, אבל הוא לא נחפז לנגוס בפיתיון והמשיך לשתוק, "יש מצב שתקפוץ אלי לביקור הערב?" דחקתי בו בלהיטות. מסתבר שזו הייתה טעות, אחרי שתיקה קצרה וטעונה הוא סובב אותי אליו, מעך בידיים חזקות את כתפי, וקירב את פניו לפני, עיניו קודחות בעיני. "מה דחוף לך כל כך שאני אבוא אליך?" נהם בחשדנות,
"כי... כי..." רטט של פחד חלף בגופי, למה הוא כועס ולמה המבט שלו קשה וחשדני כל כך?
"כי אתה מוצא חן בעיני, כי אני רוצה להכיר אותך יותר טוב, נכון שמאוד נחמד פה." שיקרתי בלי בושה "אבל בדירה שלי יהיה לנו נעים יותר, יש לי מיטה גדולה, ויהיה לנו יותר זמן..."
נתקעתי באמצע המשפט כי ידיו התהדקו על כתפי, מכאיבות לי. "זמן למה?"
"ל... להיות יחד."
"למה לך להיות איתי? מה יש לך ממני?" דרש לדעת בטון זועם וממורמר, כמעט פרנואידי, ובתנועה פתאומית הדף אותי אל הקיר.
עפתי לאחור, חוטף מכה בגבי, מחליק על הרצפה המטונפת, ובצעקת כאב נחתי על המרצפות בחבטה שהכאיבה לגבי ולישבני החשוף.
נותרתי לשבת שם, מביט אליו כלפי מעלה, מזועזע, כואב, מבוהל ועדיין חרמן.
הוא נשאר קר מזג, והמשיך להביט בי במבט אטום כאילו לא הכניס זה עתה את הזין שלו לפי, גנח בהנאה, ליטף את ראשי והתיז את זרעו לפי.
"תגיד את האמת," דרש, "מי שילם לך?"
בהיתי בו מופתע בלי שמץ מושג על מה הוא מדבר, הכאב בגבי ובישבני העלה בעיני דמעות שטשטשו את ראייתי, "מי שילם לי?" חזרתי בטמטום על דבריו, "שילם לי על מה? על מה אתה מדבר?"
סלאבה פלט קללה מכוערת בגרוזינית, הסתובב ויצא משם בצעדים מהירים כאילו נמלט למרות שאיש לא רדף אחריו, בטח לא אני.
אחרי לכתו נשארתי שם עוד דקה ארוכה, יושב על התחת הערום והחבול שלי עם דמעות בעיניים ולב כואב מלא עלבון ואכזבה. 
אמרתי לך. אמר אלטר אחרי שהצלחתי לאסוף את עצמי, להתלבש ולהגיע בצליעה למכונית שלי.
לא עכשיו אלטר, כואב לי ורע לי מספיק גם בלעדיך, עזוב אותי.
הלוואי ויכולתי. הוא ענה ברשעות.
שתוק כבר, סיננתי, מביט סביבי במתיחות, תוהה לאן נעלם סלאבה.
הוא בטח חזר כבר ברגל למוסך, או שאולי תפס טרמפ? למי אכפת. שיער אלטר בקוצר רוח, הכי טוב שתשכח ממנו ותעוף מפה מהר, אתה עוד תאחר לעבודה.
אולי אתה צודק, עניתי בכבדות, מרגיש פתאום נורא עייף. לשם שינוי אלטר שמר את דעותיו לעצמו והצליח לשתוק עד סוף יום העבודה המשעממת שלי שאני מעדיף לדבר עליה כמה שפחות.
אני מציע שהיום לא תלך למכון כושר ולא לצעידה, הכי טוב שתלך למיטה ותנוח. אמר אלטר ברוך לא צפוי כשחזרתי הביתה ונעמדתי ערום מול הראי, סוקר בעגמומיות את ישבני וגבי החבולים.
יש לי עור בהיר וכל מכה גורמת אצלי לשטף דם מרשים בצבע שחור שאחרי כמה ימים נעשה סגול, ואחר כך הופך לירקרק צהבהב עד שהוא דוהה ונעלם.
בגלל הנחיתה על הרצפה הקשה חטפתי מכה ישר בעצם הזנב וזה ממש כאב, כאב כמעט כמו המחשבה על הגבר שרגע אחד היה כל כך קרוב אלי ומיד אחר כך...
די, אל תחשוב עליו. ניסה אלטר לנחם אותי, למי אכפת ממנו, הוא סתם שרוט אחד, שילך לעזאזל.
כן שילך לעזאזל הסכמתי, אבל אלטר הכיר אותי יותר מידי טוב, טוב יותר מכפי שאני מכיר את עצמי.
אני יודע שהוא מצא חן בעיניך יאני, ואני מודה שהוא... שיש בו משהו, אבל ההתנהגות שלו מוכיחה שלא שופטים ספר לפי הכריכה. בחור כמוך שיש לו רעיונות משונים כאלה... אתה צריך להיות זהיר יותר, ולהסתכל לא רק על הזין של הבן אדם אלא... הוא הרגיש שהוא משעמם אותי והשתתק, ממלמל לנפשו שאני אידיוט וסוטה מין דפוק, תוהה שוב למה הוא טורח להסביר לי עוד פעם את מה שהסביר לי כבר מאה פעמים בעבר.
במקום לענות לו הלכתי להתקלח. אחר כך אכלתי ארוחה מפנקת – שבלולי פסטה עם גבינה צהובה וטונה – שתיתי כוס שוקו עם גלידה, ונשכבתי בזהירות במיטה. הגב כאב לי והכאב עורר אותי מינית, לא סתם אלטר קורא לי סוטה, ומאחר והייתי לבד כל מה שנשאר לי לעשות זה לעצום עיניים, לזמן בעיני רוחי את הפנטזיה החביבה עלי, ולהביא ביד.
מה שאני אוהב לדמיין ברגעיי הפרטיים זה שיש לי אדון, גבר שחי איתי. כלפי חוץ אנחנו סתם שני גברים שחיים יחד, אבל כשאנחנו לבד, בפרטיות של הבית שלנו הוא אדון נפשי, גופי ולבבי, ואני עבדו הצייתן.
בחוץ אני לבוש כאחד האדם אבל בבית אני מסתובב יחף ורק אזור חלציים קטן חגור למותני, מהדק את הזין שלי לבטני, מונע ממני לגעת בעצמי.
אסור לי לענג את עצמי בלי רשותו, אסור לי לעשות דבר בלי אישור מפורש שלו, בבית כול כולי מכוון רק אליו, לשרת אותו, להעניק לו את כל מבוקשו, להנעים את זמנו.
עוד מעט הוא יכנס, ואני יושב וממתין לו על הספה בבית שניקיתי וצחצחתי במסירות, האוכל שבישלתי למענו מתחמם במטבח, ואני דרוך כולי לקראת הרגע בו הוא יכנס וישב על הכורסה שלו ובלי להביט בי יפשוט את רגליו באנחה ויעצום את עיניו בעייפות.
אני נחפז וכורע לפניו, חולץ את נעליו, מביט בפניו, מחכה לרמז, האם הוא רוצה אמבטיה או ארוחה חמה? עיסוי מפנק או סקס? ואולי שילוב של השניים?
קודם הוא רוצה לאכול, ואני מגיש לו את האוכל ומאושר לציית בזריזות לרמז שלו ולהצטנף לרגליו כשהוא יושב לשולחן שערכתי לכבודו בתשומת לב, מביט מלמטה איך הוא אוכל ונהנה, ומתמלא אושר כשהוא משבח את תבשילי, פותח את מכנסיו ומניח לי למצוץ את אברו בזמן שהוא נח אחרי האוכל. אחר כך הוא רוצה לעשות אמבטיה ואני מכין אותה למענו בדיוק לטעמו, ועומד בצד מוכן לשרת אותו במה שיידרש. הוא רוצה שאשפשף את גבו בספוג, ואחפוף את שערו.
ברגע שאני נוגע בו הזין שלי מזדקר ואפילו אזור החלציים שלי לא מצליח להסתיר את הזקפה הנוקשה שלי. זה משעשע אותו, כבר שלושה ימים לא גמרתי והוא יודע כמה אני חרמן וצוחק, מתגרה בי מעט, משתעשע באברי, מביא אותי עד הסף, אבל לא מניח לי לגמור. למרות שזה קשה ומתסכל מאוד, אשכי כואבים והזין שלי בוער, אני מציית בלי תלונה ומצליח להתאפק, מאושר להקריב את עצמי כדי להיענות לדרישות אדוני.
המוטיב של התאפקות וציות לאדון חוזר ונשנה בפנטזיות הסקס שלי, לפעמים הוא כולא את אברי בתוך חגורת צניעות גברית - שילוב מסעיר של רצועות עור וטבעות מתכת - לפעמים דורש ממני להתאפק בכוחות עצמי, ולפעמים, אם אני ממש ממש ילד טוב וצייתן, הוא מניח לי לגמור בתוך כף ידו, ואחרי שאני מלקק את הזרע שלי מאצבעותיו הוא מלטף את שערותיי שבפנטזיה שלי הן ארוכות הרבה יותר.
גם ללבוש יש תפקיד חשוב מאוד בהזיות האוננות שלי, לפעמים אני עוטה על עצמי בגדים הדוקים וסקסיים של כוסית זנותית, ולפעמים אני ערום לגמרי חוץ מקולר עור על צווארי. בפנטזיות נועזות יותר יש טבעות מתכת על פטמותיי, ואפילו בזין שלי מושחלת טבעת שמסמלת את השתייכותי לאדוני.
לאחרונה התחלתי להשתוקק לכתובת קעקע על עכוזי, כתובת שיהיה כתוב בה - רכושו הפרטי של... בפנטזיה הנוכחית כיכב סלאבה במקום אדון עלום שם שפניו מטושטשים. העברתי את ידי על בטני ופטמותיי צובט אותן ומדמיין אותו, נגעתי באברי ונזכרתי בריחו הטוב ואכול געגועים אליו התחלתי לשפשף את הזין שלי בעודי חושב על מגעו, חיוכו, ריחו... לא יכולתי להוציא אותו מראשי, השתוקקתי להשביע את רצונו, לסבול למענו, להיות הכוסית הכנועה שלו, עבדו, רכושו, להקדיש את כול כולי לשירותו, להיות נאמן רק לו.
בעוד ידי עולה ויורדת במהירות על אברי הזקוף דמיינתי את הזין שלי מעוטר בפירסינג עבה, קשור ברצועות עור שסלבה הידק עליו בכוח, אוסר עלי לגמור בלי רשותו המפורשת. פי הטבעת שלי פעם מרוב תשוקה אליו כשפינטזתי את עצמי יושב על הזין שלו שממלא אותי, קורע אותי, מכאיב לי...
הדם דהר בעורקי, ליבי דפק במהירות, עוד רגע אני גומר, ופתאום, דפיקה בדלת.
הפסקתי באחת, נוחת שוב בחדר השינה שלי, מתוסכל. הייתי כל כך קרוב, כמעט ש... אבל ההפרעה הרסה הכול, ואין טעם להתעלם כי הדפיקה שבה ונשמעה, חרישית ומנומסת, אבל עיקשת.
נו, לך תפתח כבר. אמר אלטר בקוצר רוח.
שתוק, ניסיתי להתעלם, להמשיך לענג את עצמי, אבל אלטר הזה, כמובן שהוא היה חייב להפריע ולהזכיר לי שמישהו שם בחוץ מנסה להיכנס.
נימוס ודרך ארץ חשובים בעיניו הרבה יותר מסקס. ובכלל, סקס ושאר תענוגות הבשר הם בתחתית סולם העדיפויות שלו, זה הרי מה שהופך אותו לאלטר.
הזין שלך לא יברח לשום מקום, לך תפתח. האיץ בי בלי שמץ התחשבות, מתעלם בבוז קריר ממצבי הגופני שלא הלם קבלת אורחים.
אלטר הזה, אין מה לעשות נגדו, אם הוא לא היה טיפוס אטום כזה הוא לא היה הוא, הוא חלק ממני, אבל לפעמים אני ממש שונא אותו. ברצון הייתי מתעלם ממנו ומהאורח הלא קרוא, אבל הדפיקה בדלת הגיעה בדיוק ברגע המתאים להרוס לי הכול, אני כבר מכיר את עצמי, וידעתי היטב שאין טעם לנסות להמשיך, ולכן קמתי, ממורמר, צעקתי רק רגע, התעטפתי בשמיכת הפיקה שלי - לא היה בזין שלי להתלבש - ודשדשתי לדלת, נשבע לעצמי להעיף בבעיטה, בלי שום הבדל דת גזע או מין, כל מתרים או שנורר.
פתחתי וקפאתי נדהם מול סלאבה שעמד שם מולי, אריזה של שש פחיות בירה בידו האחת, וקופסת קרטון עם לוגו של קונדיטוריה יוקרתית בידו השנייה.
"הפתעה!" אמר, וחייך חיוך שנמחק למראה פני הנדהמות.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי, מבולבל, "למה באת?"
"כי הזמנת אותי." ענה וקמט זועף נחרץ בין גבותיו העבות.
"אבל... חשבתי שאתה לא מעוניין."
"שיניתי את דעתי, וחוץ מזה רציתי להתנצל, אפשר להיכנס? אני מבטיח לא להכאיב לך יותר." הבטיח סלאבה בטון רך יותר, אבל הקמט הזועף נותר חרוץ בין גבותיו.
את זה עוד נראה, אמרתי לעצמי בשקט, וחייכתי אליו בעודי פותח את הדלת לרווחה, ומזמין אותו פנימה. 

יש הרבה דרכים להכאיב לבן אדם וחלק מהן ממש מכאיבות, ואני לא מדבר על כאב פיזי נחות אלא על כאב אמיתי ומאוד לא סימפטי. כאב שפשוט כואב ואין לו קשר לסקס. זה התחיל אז, בפגישה האמיתית הראשונה שלנו, חבל שבזמנו, כשזה קרה, לא ידעתי את זה.
בפעם הראשונה ההיא הוא בא אלי בחיוך, הביא עוגה והתנצל שהביא יין במקום בירה (אחר כך התברר שהייתה לו בעיה תקציבית), אבל לי לא היה אכפת כי בכל מקרה אני לא חובב גדול של אלכוהול וגם מהעוגה אכלתי מעט, הייתי נרגש ומתוח, וגם לא ממש רעב, לא לאוכל בכל אופן.
אחרי שסיימתי עם כל גינוני הטקס החברתי הזה של אירוח (גינונים מכבידים ומיותרים, אבל אלטר בשום אופן לא יוותר עליהם, אני הרי מכיר אותו) ועשיתי לאורח שלי סיור קטן בדירה - קטן כי היא עצמה פצפונת, בקושי 60 מ"ר כולל המרפסת - ונהניתי מהמחמאות שהגיעו לי מפני שהדירה שלי קטנה אמנם, אבל מסודרת בקפידה ובטוב טעם, וגם נקייה, התחלנו לדבר.
סיימתי ברוב ערמומיות (זה נאמר בציניות, כן?) את הסיור בחדר השינה, התיישבתי על המיטה ושאלתי את סלאבה למה הוא התעצבן עלי הבוקר.
"ביקשתי סליחה." הזכיר לי סלאבה לפני שהתיישב לידי, "אתה סולח לי?"
"כן, אבל אני גם רוצה הסבר."
סלאבה שקע בהרהורים ושוב נראה זועף. החלקתי את קצה אצבעי על הקמט ההוא בין גבותיו, והוא לכד את פרק ידי בכף ידו הגדולה, נישק את אצבעי, אמר שיש לי ידיים עדינות כמו לבחורה ואני ממש חמוד, ואחר כך נשכב לצידי וסיפר לי שיש לי עור חלק ונעים, וריח טוב, וכמה אני מתוק ויפה ונחמד...
נו, כל הדברים שאומרים בנסיבות כאלה, שמעתי אותם מספיק פעמים, משעמם.
התנשקנו קצת וזה כבר היה פחות משעמם, ואז הוא הסכים לספר לי בקיצור נמרץ מאוד שהוא היה נשוי ונפרד מאשתו, אבל תהליך הגט טרם הסתיים ולגברת יש דרישות וטענות, והמון כעסים כלפיו, וידוע לו ממקור מוסמך שהיא שכרה בלש פרטי והיא מנסה להשיג כל מיני פרטים לא יפים עליו, וכשהתחלתי עם השאלות שלי הוא חשב ש...
"חשבת שאני בלש פרטי?" גיחכתי, "נראה לך שבלש פרטי היה עושה דברים כאלו... היה מסכים ל..."
סלאבה שקע בהרהורים, "אולי לא," הסכים לבסוף, "אבל הוא היה יכול לשכור נער ליווי ש..."
זה היה באמת מעליב, וגם כואב, וגם זיהם בצורה מכוערת, בלתי נסבלת מבחינתי, את החוויה של הבוקר שעד לרגע זה נרשמה במוחי כמשהו מיוחד ונפלא, זיכרון יקר וקדוש.
"אתה חושב שאני זונה?" שאלתי (כי בואו לא נכבס פה מילים, נער ליווי זה זונה) ואפילו, לתדהמתי הגדולה, מצאתי את עצמי הודף אותו מעלי וקם מהמיטה כדי להתרחק ממנו. 
סלאבה נשאר לשכב על המיטה, ראשו נשען על כף ידו, מביט בי בעיניים מצומצמות, בטח מנסה להחליט אם אני עושה הצגות או באמת נעלב.
המסכן התקשה להחליט כי משום מה כשאתה מתכוון באמת זה נראה תמיד פחות משכנע מהצגות מזויפות. כאילו, לא נראה לכם שהאמת תמיד פחות משכנעת משקר? או שזה רק אני?
הכול באשמת הטלוויזיה אמר אלטר בטון הפלצני הזה שלו שתמיד מעצבן אותי, היא פשוט הרסה את כל הכנות ביחסים בין בני אדם.
אתה שתוק, מי שאל אותך בכלל? הדפתי אותו חזרה למקום בו הוא מתחבא כשאני מארח גברים במיטה, וחזרתי לשבת מול סלאבה, "אני לא זונה, ואני לא עושה סקס בשביל כסף." אמרתי, מנסה להישמע ישר ואמין עושה כמובן את הרושם ההפוך.
"אני יודע." אמר סלאבה ושם יד חמה ומנחמת על לחיי, "אני מאמין לך." הוסיף ברוך, ומשך אותי אליו, הפשיט אותי בעדינות שמצאה חן בעיני אלטר ועצבנה אותי, ותוך כדי כך מרח אותי במחמאות ובנשיקות.
"אני לא רוצה ככה." מחיתי, אני רוצה..." הוא סתם לי את הפה בנשיקה ומה שקרה אחר כך היה בסדר, באמת, אין לי טענות, אבל זה לא היה מה שרציתי וכשנכנסנו אחר כך למקלחת להתקלח ביחד גם היה לי די אומץ להגיד לו את זה.
"חשבתי שהיה לך טוב." הוא אמר, קצת פגוע.
"היה לי מאוד טוב." הבטחתי לו, "אבל רציתי... קיוויתי... "
"מה רצית?"
"רציתי שזה יהיה כמו שהיה קודם, בבוקר, שתהיה כמו כשהיינו במחסן הזה, ש... ש..." וכאן נתקעתי כי אני, כמו שכבר סיפרתי, קצת ביישן בקשר לרצונות שלי, קצת נבוך, קצת מצפה, די בטיפשות, שהוא יבין לבד. אולי אני צריך להתחיל לחפש לי איזה בן זוג טלפת? מעניין אם יש הומואים שניחנו בכישורי טלפתיה?
סלאבה נראה כאילו התזכורת למה שקרה בבוקר מביכה אותו ושאל למה אני רוצה לחטוף מכות?
"אני לא רוצה, זאת אומרת, אני כן, אני... לא חשוב, לא משנה."
"אבל זה כן משנה." הוא סובב אותי ובדק את הגב שלי, ואמר שאני נראה כמו אישה מוכה, ולמה שאני ארצה שיעשו לי דברים כאלו?
"אתה פשוט לא מבין." אמרתי, פגוע ומאוכזב ויודע שהכול באשמתי ואני דביל ועילג.
"אז תסביר לי."
"אני לא יכול, זה מסובך."
"אתה, אתה ממש כמו בחורה." התעצבן סלאבה, "מרגיז כמו אישה, זה מה שאתה!" הכריז, תפס לי את הידיים ועיקם אותם מאחורי הגב שלי, זה מה שאתה אוהב? ככה אתה רוצה, שאני אתייחס אליך כמו אל בחורה?"
עמד לי כל כך... לא יכולתי לדבר, רק עשיתי כן עם הראש, ומרגע זה הכול היה הרבה יותר טוב.
הוא זרק אותי על המיטה, הרים לי את הרגלים למעלה וזיין אותי בתחת, זיין ממש חזק ודיבר אלי בגסות בלשון נקבה - אלטר ממש שונא את זה, ומתרגז כשאני נדלק מהקטע הזה - אמר לי שאני כוסית ושאני צריך לגדל את השערות כדי שכולם ידעו שאני כוסית מזדיינת, וצבט לי את הפטמות, והשאיר עלי סימנים, ונישק אותי ממש חזק, וכשהתחלתי לגמור שוב וצרחתי מרוב שזה היה טוב ומחרמן הוא סתם לי את הפה עם היד, אמר לי, "שקט כלבה." ואחר כך תפס לי את הביצים בכוח, סובב אותי על הבטן, זיין חזק עד שגמר בפנים, ורק אז הרשה גם לי לגמור בתוך היד שלו, כמו שתמיד פנטזתי, ונראה מאוד מרוצה כשליקקתי את הזרע מכף היד שלו.
"ככה אתה אוהב את זה?" הוא שאל אחרי שסיימתי, ונזרק מותש על המיטה, שוכב עליה רפוי, חזק ושעיר ונהדר מאוד בעיני.
כרעתי ברך לצד המיטה ושמתי את המצח שלי על הירך שלו, "כן ככה." אישרתי.
הוא הושיט יד וליטף לי בעדינות את השערות ואת העורף, "אבל אי אפשר ככה כל הזמן."
"למה לא?"
"כי... כי אי אפשר, כי זה יותר מידי."
"לא בשבילי."
"נדמה לך, ככה זה יותר מידי." התעקש סלאבה ומשך אותי אליו, "מה אתה עושה שם למטה? בוא תשכב קצת לידי, תן לי ללטף אותך." 
הוא צודק, התערב פתאום אלטר, מציץ מאוד בזהירות מהמחבוא שלו, תראה איך הוא מתנשם? עייפת אותו. 
"אולי אתה צודק." אמרתי לשניהם, לסלאבה ולאלטר כאחת, והעברתי יד על החזה והבטן של סלאבה, "עייפתי אותך?"
הוא חייך. "כן, קצת, אבל זה היה נהדר. אשתי שונאת כשאני מתנהג ככה במיטה ואתה אוהב, לך תבין בני אדם."
"בגלל זה התגרשתם? בגלל הסקס?"
הוא נאנח. "כן, לא... לא יודע, אולי... פשוט לא הסתדרנו, היא רצתה ילדים ו... לא יודע מה עוד, לא מבין נשים."
"טוב, הרי אתה הומו." אמרתי, ואפילו צחקתי, זו הייתה טעות, הוא כעס מאוד כי קראתי לו הומו והפעם זה לא היה כעס סקסי, ממש לא. הוא קם וצעק עלי שהוא לא, ואיים שאוי ואבוי לי אם אני אספר דברים כאלו עליו, מפני שהוא לא הומו.
"אבל... אבל... כאילו..." העברתי מבט ממנו אלי, ולא אמרתי כלום, רק ניסיתי להעביר לו בלי מילים את האבסורד שבטענה שלו כי הרי שנינו גברים, ושנינו ערומים במיטה אחת, והיה סקס, הרבה סקס, אז מה אתה מספר לי שאתה לא הומו?
"אני דו מיני." הוא אמר לבסוף, אחרי שנרגע.
"בסדר." אמרתי, ובבת אחת ירד לי לגמרי ממנו, "תהיה לך דו מיני כמה שאתה רוצה, אבל לא פה בבקשה." וכדי לחדד את המסר קמתי והתחלתי להתלבש.
הוא הבין מיד את הרמז, קם בשתיקה, התלבש במהירות ופנה לעבר הדלת.
"עדיף שתיקח את הבירה סלאבה כי אני לא שותה בירה, חבל שהיא סתם תעמוד פה."
"זה בסדר, תשאיר אותה, אני עוד אחזור."
"תחזור? לפה? אבל..."
ושוב הוא תפס לי את הסנטר והסתכל לי ישר לתוך העיניים, "דו מיני או הומו, מה זה משנה? אני אחזור ואנחנו נעשה את זה שוב." 
"נעשה מה?" התרגזתי וניסיתי לשחרר את עצמי, אבל הוא היה חזק מידי, וזה שוב חרמן אותי נורא.
"את מה שעשינו קודם, אני אתייחס אליך כמו אל בחורה כי ככה יותר נוח לי, ואתה תאהב את זה כי... כי אני לא יודע למה, כי אתה כזה וזהו זה." פסק והלך. 
ממש פילוסוף דגול האדון דה לה שמטה שלך, לעג לי אלטר כשסידרתי את הדירה, החלפתי מצעים, שטפתי רצפות וניקיתי את המטבח. סתם דביל עלוב, וגם אתה לא יותר טוב.  
יכול להיות שאתה צודק, ששנינו עלובים ודבילים, אבל זה רק אומר שאנחנו מתאימים, לא?  
אוף, שתוק, אי אפשר אתך. הוא ארוניסט שמשקר לעצמו, ואתה דפוק וסוטה, אתם באמת מתאימים, וחוץ מזה הוא בטח לא יחזור. 
הוא יחזור, תראה שכן.
טוב, נחיה ונראה.


אין תגובות:

פרסום תגובה