ו. אלטר ואני

עיתוי זה הכול בחיים, אם תבחר בעיתוי המתאים תוכל לצאת בשלום מכל דבר, ואם זה נכון בחיים בזוגיות זה נכון על אחת כמה וכמה, ולכן הקפדתי מאוד לבחור את הרגע המתאים כדי להנחית על סלאבה את הידיעה שהאקס המיתולוגי שלי חזר לארץ והוא מגיע לביקור אצלנו.

חיכיתי עד שהוא יחזור מהעבודה, יתרחץ, יאכל לשובע ויתרווח לו על כורסתו, ואז התיישבתי מולו הגשתי לו כוס תה בדבש וצלוחית מהעוגיות החביבות עליו, בחנתי בקפידה את חיוכו, שאלתי אם התה לא חם מידי ואם נוח לו ונעים, ורק אחרי שהוא אישר לי שהכול בסדר שאלתי אותו אם סיפרתי לו אי פעם על האקס שלי שהחליט לעבור לגור בגרמניה.

"האקס שלך?" הציץ בי סלאבה מעבר לשולי הכוס המלאה תה חם ומהביל, "אתה מתכוון לשביט שבגד בך על ימין ועל שמאל ולא רצה שתגורו יחד ובסוף התחתן עם אישה? כן, הזכרת אותו פה ושם, למה?"

איזה זיכרון טוב יש לו, באמת כל הכבוד, התרשם אלטר, שביט אף פעם לא הקשיב לך ובטח שלא טרח לזכור מה סיפרת לו, אין על סלאבה, הוא כזה מתוק השתפך מחייך חיוך נדיר שלא הלם אותו כלל.

אוף איתו, מי שואל אותו בכלל?

"כן, אני מתכוון לשביט, הוא התקשר אלי הבוקר וסיפר לי שהוא חזר לא מזמן מגרמניה, הוא גרוש עכשיו, חמש שנים הוא לא היה בארץ, הכול השתנה מאז... הוא מחפש עבודה, מנסה להתארגן מחדש, נדמה לי שהוא גם קצת בודד."

סלאבה הניח את הכוס שלו מידו והביט בי במבט שהתקשיתי לפענח, "למה אתה מספר לי עליו?"

"כי... אה... כי הזמנתי אותו לביקור, אני מקווה שזה לא מפריע לך?"

"לא יודע, אני לא מכיר אותו עדיין, אני יודע שבתור בן זוג הוא לא היה מוצלח כל כך, אבל איזה מין בן אדם הוא באמת?"

בהיתי בפניו, מופתע משאלתו, מגשש אחרי תשובה שלא תהיה שקר, אבל תניח את דעת שנינו.

"אני לא בטוח." פלטתי לבסוף, "פעם אהבתי אותו מאוד, הערצתי אותו, הוא היה הכול בשבילי, אבל הוא רק חיבב אותי, זה הכול, זה די שבר אותי ובכל זאת סבלתי נורא כשהוא הסתלק, ועוד בגלל אישה, היום אני כבר לא יודע... אני השתניתי, גם הוא בטח לא נשאר אותו דבר, חמש שנים לא היינו בקשר, תמיד חשבתי שלא ניפגש יותר, אולי עדיף שלא ניפגש? אני באמת לא יודע... אולי עשיתי טעות כשהזמנתי אותו."

"את זה נדע רק אם תיקח סיכון ותיפגש איתו שוב."

"אתה חושב שזה סיכון?"

"לא יודע פלורי, רק אתה יכול לדעת. הוא יודע עלי?"

"בטח, איזה שאלה, מיד אמרתי לו שאני תפוס והבהרתי לו שאם הוא ייפגש איתי הוא ייפגש גם אתך."

"ואם לא בא לי לפגוש אותו?" צופף סלאבה את גבותיו בזעף מניח לקמט מבשר הרעות הזה להעמיק ביניהן.

על התפתחות כזו לא חשבתי. הבטתי בו חסר ישע ולא ידעתי מה לענות.

"למתי הזמנת אותו?" חילץ אותי סלאבה מהאלם הזמני.

"למחר בערב, יש לו ראיון עבודה בחיפה ו... אתה רוצה שאני אבטל את הפגישה?"

"ואחר כך תחשוב עליו כל הזמן, תאכל את הלב ותאשים אותי שבגללי לא נפגשתם?"

"לא, מה פתאום?" מחיתי בעוז, מתעלם מאלטר שצעק בתוכי שהוא צודק וכל הכבוד לפקחות של סלאבה שקורא אותי כמו ספר פתוח, "אני... זה בכלל לא ככה סלאבה, נכון שאני סקרן לפגוש אותו ולראות מה קורה איתו עכשיו, אבל אני לא רוצה להיות איתו לבד, אני מעדיף שגם אתה תהיה בפגישה."

"למה, ממי אתה פוחד?"

"לא פוחד, זה רק ש... אני פשוט חושב שיותר טוב שהוא יראה מיד שאנחנו יחד ושהוא לא... שהוא לא..."

"שהוא לא יפתח ציפיות להחזיר עטרה ליושנה?" קטע סלאבה בעוקצנות את הגמגום הנבוך שלי.

"לא זה מה שאמרתי, למה אתה מבין הכול הפוך?" נעלבתי.

אתה מתכוון לשאול למה הוא מבין הכול ישר? עקץ אותי אלטר, הבוגד הזה! הוא בטח חושב ששכחתי איך בהתחלה הוא השמיץ את סלאבה בכל פה ולא רצה שום קשר איתו. מה פתאום הוא דלוק עליו כל כך? 

מזל שסלאבה לא שמע את דבריו של אלטר ושהמצוקה שלי נגעה לליבו, היה ברור שהוא לא רוצה לדעת כלום על שביט ושאין לו שום חשק להיפגש איתו, אבל מאחר והוא שנא לראות אותי מתוח ומתלבט הוא מיהר להגיד שזה בסדר, הוא לא התכוון, וכמובן שאני לא צריך לבקש ממנו רשות להיפגש עם מי שבא לי, אבל אם נוח לי יותר שהאקס שלי יגיע לדירה שלנו ויפגוש גם אותו זה ממש בסדר, אין לו בעיה, הוא ישמח מאוד.

"אחלה, תודה, מאוד יפה מצידך, אני ממש מעריך את זה סלאביק." התחנפתי, לקחתי ממנו את הכוס שלו והתיישבתי על ברכיו, חיבקתי אותו, התחככתי בו, דחפתי ידיים מתחת לחולצה שלו, הרמתי אותה ונישקתי את פטמותיו הרגישות, מתפתל בעונג תחת ידיו שליטפו אותי באיטיות, אחר כך עזרתי לו לפשוט את בגדי ומשם זרמנו לסקס מענג והלכנו לישון שבעי רצון, 

כמו שהסברתי קודם, הכול עניין של עיתוי.   

קבעתי עם שביט שהוא יגיע אלינו בשש אחרי הצהרים, מה שייתן לסלאבה די זמן להתקלח ולאכול ולהיות במיטבו לפני בוא האורח, אבל הכול השתבש. מסיבות עלומות הראיון של שביט הוקדם, וסלאבה לא הצליח לצאת מוקדם יותר מעבודה, ובשעה חמש בערב, בעודי טורח על הכנת ארוחת הערב שלנו דפק שביט על הדלת ותפס אותי לבוש בטרנינג מרוט, שערי פרוע, פני משולהבות מחום המרק שבישלתי, וידי מדיפות ריח בצל.

עמדתי שם, פרוע וסמרטוטי, מביט בפה פעור בגבר ההדור והאלגנטי הזה שניצב מולי, לבוש מכנסי ג`ינס שחורים נהדרים, חולצת סריג כחולה צמודה שהדגישה את כתפיו הרחבות, ומגפים שחורים מבריקים, ולא ידעתי את נפשי.

בניגוד אלי שביט נראה פשוט נהדר! ממבט ראשון קלטתי עד כמה מופרכת הייתה השערתי שהוא יהיה שמן יותר, אולי מקריח, ובטח ייראה מבוגר ומרופט והרבה פחות מרשים וסקסי מכפי שזכרתי אותו.

טעיתי בגדול, שביט תמיד היה גנדרן מעט והוא לא השתנה כלל, גם בגרמניה הוא הקפיד על גזרתו, בטח התאמן באדיקות ונשקל כל בוקר, וגם בגיל שלושים פלוס הוא היה שרירי וחטוב, שערו נשאר שחור, מבריק ומלא, ועורו היה שחום כאילו לא שהה שנים באירופה הקרה.

פניו היפים נראו אמנם בוגרים יותר, אבל זה רק השביח את מראהו ושיפר עוד יותר את הרושם שהוא עשה עלי. "הגעתי מוקדם מידי?" קלט שביט מיד את הבעיה.

"כן, לא... זה לא חשוב, אני... "

אולי מספיק לגמגם גער בי אלטר בחומרה מה ששיתק אותי לחלוטין, אבל לא הפריע לשביט למשוך אותי אליו לחיבוק.

"בוא הנה, תביא נשיקה." תבע ונישק אותי על שפתי, "שכחתי כבר כמה אתה חמוד." הוא הרחיק אותי מעליו כמטחווי זרוע ובחן אותי, "איך נשארת יפיוף כזה?" שאל, מחייך אלי בחמימות שהמסה את ליבי, ושב וחיבק אותי.

"המרק שלי, הוא גולש..." גמגמתי, וברחתי למטבח, כולי נסער ומבולבל הקטנתי את האש ובחשתי את המרק הרותח כשאני נתמך בשיש כי ברכי הרועדות לא נשאו אותי.

כמו תמיד, גם הפעם בא אלטר לעזרה, הורה לי להפסיק להיות הומו כזה, להתעלם מהזין המרדן שלי, ומפעימות התשוקה המרטיטות את עורי, לסיים סוף סוף לבשל את המרק הארור הזה וללכת להתארגן.

את הבגד המגעיל הזה תעיף לכל הרוחות ותתלבש כמו שצריך, פקד עלי בתקיפות, ואל תשכח להסתרק ולאסוף את השערות.

מאז שהתחלתי לגור עם סלאבה נעניתי לבקשתו, הפסקתי להסתפר וגידלתי את שערותיי, אוסף את אותן על עורפי בקוקו כדי שלא יגלשו לעיני, מתיר אותן בלילה כדי שהוא יוכל ללטף אותן ולהשתעשע בהן.

אחרי שנרגעתי מעט כיביתי את הגז, יצאתי מהמטבח, התנצלתי על הבלגן בפני שביט שישב לו בנחת וקרא בדפים ששלף מתיקו, וביקשתי ממנו להרגיש כמו בבית ולהמתין עד שאתארגן.

הוא חייך בחביבות מנומסת, הרגיע אותי שהכול בסדר, שאין צורך למהר, ועד שחזרתי מהמקלחת, לבוש כהלכה, מסודר ומסורק ומדיף ריח טוב, הוא כבר הספיק להתרווח לו בנחת על הכורסא של סלאבה.

התיישבתי לצידו ושוחחנו מעט בזמן שהמתנו לבואו של סלאבה. כמו מתוך הסכמה אילמת לא שוחחנו על עניינים אישים מידי אלא דיברנו רק על השינויים שחלו בארץ מאז עזיבתו, על ראיון העבודה שלו שהיה מוצלח מאוד, ואחר כך ריכלנו קצת על חברים משותפים שהתפזרו לכל קצווי עולם, חלקם נישאו לנשים, חלקם מתו, או נעלמו, וחלקם סתם השמינו או הזדקנו ונתקעו באטרף, בודדים ומתוסכלים.

כל זמן השיחה שביט היה ידידותי, חביב ורגוע, בעוד שאני הייתי עצבני, מתוח, חרמן ונרגש, ואם לא אלטר שבא לעזרתי בטח לא הייתי מצליח להתאפק, יורד לפניו על ברכי באמצע הסלון שלנו ומתחנן שיניח לי לפתוח את מכנסיו המגוהצים למשעי ולמצוץ את הזין היפה שלו שרק כעת קלטתי כמה התגעגעתי אליו מאז לכתו.

למזלי אלטר עמד על המשמר, מאיים עלי בסירוס אם אעז לגלות ולו ברמז מה מתחולל בתוכי, ובעזרתו הצלחתי לעמוד בניסיון בכבוד ולא לבייש את עצמי ולהביך את שביט.

סוף סוף סלאבה חזר ולרווחתי הוא הספיק להתקלח בעבודה, ואפילו החליף חולצה ככה שהוא נראה די סביר, (לא אלגנטי כמו שביט, אבל יחסית לאיך שהוא נראה בדרך כלל כשהוא חוזר אחרי יום ארוך במוסך הוא היה בסדר גמור), התנצל על האיחור, נישק את לחיי, לחץ בנימוס את ידו של שביט, ומיד ישבנו לאכול.

בזמן הארוחה שתקתי והתעסקתי בהגשה ובאוכל, מניח לשניים לשוחח ולהכיר זה את זה.

הם גילו עניין רב אחד בשני, דיברו על דא ועל הא, מנסים למצוא נושאים משותפים וגילו שאין כאלה, ולא פלא - שביט יליד הארץ, גדל בטבריה וקיבל חינוך דתי מסורתי שהוא התנער ממנו בגיל צעיר, וסלאבה עולה מגרוזיה, גדל במשפחה חילונית, ועד היום התגעגע בסתר לחג המולד (השווה לדעתו פי אלף מחנוכה), לא הבין בדיוק מה זה בכלל הקטע הזה של היהדות, ולמה צריך ללמוד תנ"ך, ומה בדיוק עושים בבית כנסת ולמה היהודים העקשנים האלה חייבים להיתקע דווקא בפינה הנידחת והחמה הזו של אסיה? - ובכל זאת השניים מצאו שפה משותפת, וניהלו דיון ער על ספורט ופוליטיקה, נהנים לא להסכים אחד עם השני על שום דבר. הם רוקנו יחד בקבוק יין, (אלטר הרשה לי לשתות רק כוס אחת), ונפרדו זה מזה בלחיצת יד איתנה ובהטחה להיפגש שוב במהרה.

"הוא ממש בסדר, השביט הזה," חיווה סלאבה את דעתו אחר כך, כשכבר היינו במיטה, "יש לך טעם טוב פלורי, הוא ממש מצא חן בעיני, הוא נראה אחלה גבר, קשה להאמין שהוא הומו, חבל שהוא לא הסתדר עם אשתו, שקוף שהוא מתגעגע מאוד לבן שלו, איזה מזל יש לו שהוא אבא, חבל שגם אני לא הספקתי להכניס את מרינה להיריון." הוסיף בצער.

"יש עוד נשים חוץ ממנה." הערתי, מוקנט מעט, "מי מפריע לך להתחתן שוב?"

"טיפש," אמר סלאבה בחיבה ומשך אותי אליו, "מה אתה מקנא? איזה ילד טיפשון, בוא הנה." פקד אלי, ונדהם מהלהט בו מילאתי את בקשתו.

תרגיע קצת או שהוא יתחיל לחשוד, צעק אלטר בתוך מוחי, וקילל אותי נמרצות, משתמש בשפה שלא שיערתי לעצמי שהוא מכיר, כשפקדתי עליו לא להציץ לי כשאני מזדיין.

אחרי הסקס שהיה לוהט ואינטנסיבי מאוד (ובגלל החרמנות שלי גם קצר מידי), חזרנו לדבר על שביט, וסלאבה שב ושיבח אותו במילים חמות, גורם לי להתקף קנאה פרוע שחשבתי שלא אחוש יותר לעולם.

"נו, די," ניסה לפייס אותי אחרי שחבטתי על ראשו בכרית שלי ושלחתי אותו להזדיין עם שביט רק בגלל שהוא אמר שהאקס שלי נראה מדהים עם המגפיים האלה, "מה קורה לך? אתה יודע שאני אוהב רק אותך."

"ומזיל ריר על האקס שלי." זעמתי.

"איזה שטויות." צחק סלאבה, "אני אוהב את הסגנון שלו בבגדים, אבל הוא בכלל לא הטעם שלי פלורי."

"אז למה אתה מתלהב?"

"פלוריאן, אתה לא מבין, זו פעם ראשונה שאני פוגש גבר שהוא גם הומו וגם אחלה גבר... מישהו שאני יכול להעריך ולא צריך להתבייש ממנו, אף פעם לא הרגשתי נוח כל כך עם מישהו מהחברים שלי, איתם אני תמיד פוחד שיפלט לי משהו שיסגיר אותי ואיתו לא, לך יש המון חברים וחברות שאתה יכול לדבר איתם חופשי ואני בודד, אני אוהב אותך מאוד פלורי, אתה יודע את זה, אבל אתה הבן זוג שלי וזה לא אותו דבר... חשבתי שתשמח שאני מחבב אותו, מזמן לא נהניתי כל כך סתם לדבר עם מישהו, אני שמח שהזמנת אותו, הלוואי והוא יקבל את העבודה הזו בחיפה ונוכל לשמור איתו על קשר."

"אבל רק בקטע של ידידות." התניתי, רגוע יותר עכשיו.

הוא רכן ונישק אותי, "טיפשון קטן שכמוך." אמר ברוך, סובב אותי בגבי אליו, נכרך סביבי, אמר לי שאני נורא חמוד כשאני מקנא, ונרדם.

שכבתי בשקט בין זרועותיו החמות, כבול בתוך החיבוק שלו, וספרתי כבשים כדי להירגע, ובעודי שוקע לאט לאט לממלכת השינה הכבשים הצמריריות, הלבנבנות והנחמדות שקיפצו באחו הירוק השחירו יותר ויותר עד שהפכו לזאבים שחורים שהשתנו לחבורת גברים שריריים ושעירים משחרים לטרף בין עצי היער האפלולי, והטרף הייתי אני.

רוץ מהר לפני שהזאבים יטרפו אותך! פקד עלי אלטר.

התחלתי לרוץ ביער עד שהגעתי לטירה גדולה וחשוכה, רצתי במסדרונות אפלים, עולה ויורד במדרגות מתעקלות, בגדי נושרים ממני תוך כדי ריצה, עד שהגעתי, ערום לגמרי לחדר אחד קטן ועגול שהתנוסס בראש מגדל שנשקף אל הים.

סגרתי בידיים רועדות את הדלת הכבדה ונשענתי עליה בעיניים עצומות, כולי מזיע ורועד.  

"אתה צמא?" שאל פתאום שביט, והניח יד על כתפי.

מזועזע פקחתי את עיני, מביט בפניו היפים, "מה אתה עושה פה?"

"מחכה לך." אמר בחיוך נעים, והתיר את שערותיי שגלשו על כתפי, רכות וחלקות, מדגדגות בנעימות את עורי.

"כמה אתה חמוד." חיבק אותי בעדינות, "כל כך התגעגעתי אליך יפה שלי, בוא," משך אותי אחריו, התיישב על כורסת הבידרמאייר שלי שצצה שם פתאום, ורמז לי בעיניו לכרוע ברך לפניו.

צנחתי על ברכי בין ירכיו ורכנתי אל הזין שלו שהזדקר לעומתי, תפוח וחלקלק, פועם בתוך פי.

"לא, בלי ידיים." פקד עלי שביט לשלב את ידי מאחורי גבי, וצחק, אוסר עלי לגעת בעצמי, מתענג על מראי, רובץ מולו, כנוע וחרמן, מוצץ ומלקק בתאווה את אברו, משתוקק ועורג אליו, מתחנן ורוצה, כל כך רוצה...

"נו, די, רחמנות על הילד." אמר סלאבה מאחורי גבי, ובלי לבקש רשות משביט אחז במותני, הניף אותי בקלילות באוויר והושיב אותי ישר על הזין שלו.

"ככה טוב?" שאל אותי, מציץ בי בדאגה, מרוצה להיווכח כמה אני נהנה.

הנהנתי, אסיר תודה ואילם מעונג, והוא חייך אלי בטוב לב, הניח יד על עורפי וכיוון את ראשי אל הזין שלו, ואחרי שהתחלתי למצוץ אותו במרץ אחז באברי ביד חמה וחזקה, והחל מלטף אותו במיומנות, סוחט ממני גניחות תענוג חנוקות עד שגמרנו שלושתנו בבת אחת, וצנחנו אחד על השני בצחוק משוחרר, מזיעים ומסופקים, ומאושרים מאוד. 

מהיום בו נפגשו נקשרו נפשותיהם של האקס שלי בזו של בן זוגי והם הפכו לצמד חמד, חברים בלב ובנפש. למרבה הצער ככל שהחברות שלהם העמיקה היחסים ביני לבין אלטר הלכו והורעו.

לא הפסקנו לריב ולהתקוטט, ואם הוא לא היה שוכן בגופי הייתי שמח לתת לו מכות ולמחות מעל פניו את ההבעה מדושנת העונג, החסודה והצדקנית שהייתה מרוחה עליהם מהיום שבו שביט נכנס שוב לחיי.

אני פשוט לא מבין מה הבעיה שלך יאן חייך לעברי אלטר חיוך מלא נחת רוח והיטב את עניבתו – הפעם עניבה שמרנית בצבע שחור פחם עמום ומאופק בצורה מנקרת עיניים - למה מפריע לך שסוף סוף יש לסלאבה חבר טוב שהוא יכול להרגיש איתו נוח ונעים, יש לך מושג כמה בודד הוא היה עד היום?

מה בודד? למה בודד? איך הוא יכול להיות בודד עם משפחה כזו גדולה וחמה ועם כל כך הרבה חברים? וחוץ מזה מה אני? עז?

המשפחה שלו והחברים לא יודעים עליו כלום אז הם לא נחשבים ואתה בן הזוג שלו, זה לא אותו דבר כמו חבר.

למה לא? החמצתי פנים

כי לא, כי בן זוג זה בן זוג וחבר זה חבר, וגבר צריך חברים.

למה? בשביל מה זה טוב? כדי לבזבז איתם זמן וכסף על שתייה ולשרוף שעות על גבי שעות בדיבורים על ספורט וסקס?

אתה יודע מה אתה מזכיר לי? איבד אלטר את שלוות נפשו, אתה מזכיר לי אישה נודניקית שלא מסוגלת לפרגן לבעלה בילוי עם החבר'ה, מה אכפת לך שהם רואים יחד ספורט, מספרים בדיחות טיפשיות, הולכים לשתות בירה ומסתחבקים להם, סתם ככה? מה זה גורע ממך?

לא היו לי תשובות לשאלות האלו, לא ידעתי בדיוק למה זה מפריע לי, אבל עובדה שזה הפריע, הפריע מאוד, וחשדתי שלחלומות הארורים ההם בהם השתמשו סלאבה ושביט בגופי כדי להוכיח זה לזה כמה הם אקטיביים, גבריים ולארג'ים, היה קשר הדוק לאי הנוחות שלי מהרעות ההולכת ומתהדקת בין השניים.

הייתי שמח להסביר לאלטר למה אני חש אי נוחות ואפילו להתייעץ איתו מה פשר החלומות הטורדניים הללו, אבל הבעיה הייתה שאלטר סירב בעקשנות לצפות בחלומותיי, ואפילו לא הסכים להקשיב לתיאור המצונזר שלהם בטענה שיש לו גבולות משלו, והוא מוכן להשתתף בחיי כל זמן שאני ער, אבל הוא מסרב לדעת מה התת מודע המטונף והסוטה שלי מציג לפני כשאני ישן, אין לו שום רצון להזדהם ברפש הזה.

ואתה חושב שלי יש? התמרמרתי, זה לא בשליטתי, אתה חושב שאני נהנה מזה?

כן אמר אלטר קצרות והפנה לי עורף, מסרב לדבר איתי יותר על שביט מטוב ועד רע.

הכול בגלל שביט הזה, התמרמרתי ביני לבין עצמי, יושב לי ערב אחד לבד בבית, וממתין לסלאבה שיחזור מציד דירות עם שביט, ציד לא מוצלח שהם ניסו להתנחם ממנו בבילוי בפייגלע - פאב ההומואים החביב עליהם.

למען האמת גם אני הוזמנתי, אבל סירבתי בתירוץ הקלוש שיש לי כאב ראש, ושאני עסוק ושלא בא לי ו... "איך שבא לך חמוד." קטע סלאבה את נאומי, וסגר את הטלפון במקום להמשיך ולהפציר בי לבוא אתם.

למה, ברגע שהשביט הזה צץ בחיי אני נעשה מיד בודד ואומלל כמו אז, כשהנחתי לאהבה אליו למשול בחיי ביד רמה? תהיתי במרירות, וכעסתי על עצמי ותיעבתי את עצמי בדיוק כמו שחשתי בזמנו, כשכיליתי את כל זמני ומרצי בניסיון לגרום לו לאהוב אותי לפחות חצי ממה שאני אוהב אותו, מתאכזב כל פעם מחדש. 

"חבל שלא באת איתנו." התלהב סלאבה שחזר - אמנם לפני חצות, אבל מלא חיים ותוסס כמו שלא ראיתי אותו מימי – היינו בפאב נהדר בשם פייגלע, הוא נמצא בבניין אבן יפה וישן בעיר התחתית, מקום מדהים! איזה מזל שפתחו פאב כזה גם בחיפה, היה שם כל כך נחמד, דגל גאווה תלוי מעל הבר ואחלה בירה, ואנשים כל כך נחמדים, אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה בחורים שווים, וכולם היו כל כך חברותיים, נורא מצא חן בעיני איך שהם התחבקו במקום ללחוץ סתם יד."

"אז זה מה שעשית במקום לחפש דירה לשביט? שתית בירה והתחבקת עם כל מיני בחורים שווים?" החמצתי פנים, "לא פלא שלא לקחת אותי אתך."

"אל תהיה פולנייה קוטרית פלורי." צץ פתאום שביט מאחורי גבו הרחב של סלאבה (פאק מה הוא עושה פה?) הרי סלאבה הזמין אותך לבוא איתנו. למה לא באת?"

"כי... כי אני לא אוהב בירה, ויש לי עוד דברים לעשות חוץ מלהסתובב בכל מיני פאבים באמצע שבוע עבודה."

"נשארת אותו כבד שהיית." צחק שביט, ופרע את שערותיי בחביבות, ופתאום משך אותי אליו בתנועה פתאומית ונישק את לחיי, מעלה סומק על לחיי.

"תגיד לי מזל טוב." דרש.

"למה?" שאלתי בחשדנות, מתרחק ממנו בזהירות, ולא נחה דעתי עד שהשולחן חצץ ביני לבינו.

"שביט קיבל היום תשובה שהוא התקבל לעבודה, נעשה להם דחוף פתאום, כבר מחר הוא מתחיל בחפיפה." בישר לי סלאבה בשביעות רצון, צנח בכבדות על כורסתו, סיפר לי ששביט יישן הלילה אצלנו כדי שיספיק להגיע לעבודה בזמן, ואחר כך אחז בפרק ידי וגרר אותי אליו, מושיב אותי על ברכיו, "אני רוצה שתבוא איתי לפייגלע." אמר והניח את ראשו על כתפי, מנשק ומגפף אותי בלי בושה, "אני רוצה שכולם יראו איזה חבר חמוד יש לי." הצהיר, והחל למשוך מעלי את החולצה.

"אתה שיכור." ניסיתי להדוף אותו, מה שהצחיק אותו וחרמן אותו עוד יותר.

"נכון, אני שיכור, ולא מיין." אמר בבת צחוק ופרם את הגומייה של הקוקו שלי, הסימן הפרטי שלנו לרצונו הדחוף בסקס.

"בטח לא מיין, מבירה." התפתלתי על ברכיו, מנסה לרדת, אך לשווא, הוא קם, הרים אותי בקלילות על כתפו ונשא אותי למיטה, טורק מאחוריו את הדלת בבעיטה, משאיר את האורח שלנו לדאוג לעצמו.

"סלאבה..." מחיתי, "מה אתה עושה? לא מתנהגים ככה, אנחנו לא לבד."

"ששש... שקט, אל תפריע לי." הטיל אותי סלאבה על המיטה, ונשכב עלי, מרתק אותי תחת גופו הכבד. "אתה כזה מתוק, אני כל כך רוצה אותך חמוד." השתפך, ותלש מעלי את בבת אחת גם את המכנסים וגם את התחתונים.

המשכתי להעמיד פנים שאני מתנגד ומוחה, אבל לשנינו היה ברור שאני מתענג מאוד על המעמד, והעובדה ששביט היה מחוץ לחדר, שומע ללא ספק את הקולות שהשמענו, רק הגבירה את העונג שחשתי.

סלאבה נרדם מיד אחרי שגמר, ולמרות שהתחשק לי להתכרבל לצידו ולישון גם כן, נימוסי הטובים גברו על עייפותי, קמתי ונגררתי החוצה לבדוק מה שלום האורח שלנו, וגיליתי שכרגיל הוא ידע לדאוג לעצמו יפה מאוד.

הוא התמקם לו כבר בחדר האורחים שלנו, שלף ברוב תושייה סדין וכרית מהארון, ועד שסיימנו לפרוק את החרמנות שלנו זה על זה הוא כבר הספיק להתקלח ולהתארגן וכעת שכב לו בנחת במיטה, לבוש פיג'מה כחולה נאה, ראשו שעון על שני כרים. הוא אפילו הצמיד למראשות המיטה מנורת לילה מתקפלת, קטנה ומתוחכמת שתאיר לו את העיתון שלו, עיתון מקצועי מרשים מאוד, מלא שרטוטים סתומים ותמונות של כל מיני מכשירים מוזרים.

"הכול בסדר אצלך?" שאלתי, מרגיש פתאום נבוך, מקווה שהוא היה במקלחת ולא שמע את קולות הסקס שלנו.

"מאה אחוז." האיר לי שביט פנים בחביבות, "מאוד נוח ונעים בדירה שלך, מסודר ונקי כל כך... כבר שכחתי איזה בחור מסודר אתה יאני."

"אהה... כן, תודה. אני... טוב אז..." החלתי לבצע נסיגה.

"יש לך זמן לדבר איתי רגע?" שאל שביט, סגר את העיתון וטפח קלות על המיטה, כמזמין אותי לשבת לידו.

"לדבר על מה?" שאלתי, ממשיך לעמוד.

"סתם, עלינו, על מה שהיה פעם."

משכתי בכתפי. "מה שהיה פעם היה ונגמר, מה הטעם לדבר על זה?"

"נו, די, נוימן, אל תהיה כזה, בוא, שב רגע."

"סלאבה מחכה לי."

"סלאבה כבר קיבל את שלו והוא ישן עכשיו." חייך שביט, "מצאת לך גבר לעניין, הוא מוצא חן בעיני."

"גם בעיני." אמרתי בחמיצות, "ואני לא מאמין ביחסים פתוחים."

"אני יודע, גם אני לא."

"וואלה! אם אני זוכר טוב אז בזמנו..."

"השתניתי יאני, אפשר לקרוא לך יאני?"

משכתי בכתפי, "תקרא לי איך שאתה רוצה, זה לא משנה."

"אתה עדיין כועס עלי?" קדרו פניו של שביט.

"עזוב, זה כבר לא חשוב." שיקרתי והנחתי חצי ישבן על קצה המיטה, ספק יושב ספק נשען.

"זה כן, הייתי מגעיל כלפיך, וגם הכאבתי לך, כן, אני יודע, חלק מזה היה בגלל שככה רצית, אבל חוץ מזה..."

"אני ממש לא רוצה לדבר על זה שביט, בטח לא עכשיו, אני עייף מידי."

הוא הנהן, הניח לרגע את כפו על ברכי ואחר כך משך אותה חזרה, "לפעמים אנחנו מעריכים דברים רק אחרי שאנחנו מאבדים אותם." סח לי ברוך, "הייתי צעיר וטיפש ולא הבנתי מה יש לי בידיים יאן, אבל עכשיו זה בטח מאוחר מידי."

"נכון, עכשיו זה מאוחר מידי." אמרתי, קמתי וברחתי מהר בחזרה לסלאבה הטוב שלי ששכב ונחר לו רכות, שקוע בשינה עמוקה, ובכל זאת, ברגע שהחלקתי למיטה חש בי, הסתובב וחיבק אותי, ולא הרפה ממני עד שהאיר הבוקר. 

כמה ימים אחרי שהתחיל לעבוד מצא שביט את דירת חלומותיו ששכנה  לא רחוק מהדירה שלנו, אבל לא חתם על חוזה לפני שגם אני וגם סלאבה הגענו לראות אותה, ולאשר שהיא שווה ומתאימה.

אחרי שאישרנו לו שנפלה לידיו מציאה מוצלחת הזמין אותנו שביט לפייגעלה שהפך לפאב הבית שלו ושל סלאבה, השקה אותנו אלכוהול לרוב, וכטוב ליבי ביין סחט ממני הבטחה לעזור לו לבחור באיזה צבעים יצבע את הקירות, ואיך יסדר בה את הרהיטים שיקנה, בעצתי כמובן.

"ואחר כך נעשה מסיבת חנוכת בית." התלהב, שמח כמו ילד קטן, "אני אזמין את כל החברים שלי, כל מי שאתה נמצא בארץ, וגם אתם תביאו את שלכם."

"החברים שלי הם בעיקר חברות, רובן סטרייטיות שאוהבות הומואים כי הן חושבות שהם חמודים ויש להם טעם טוב בבגדים, החברים של סלאבה הם אמנם גברים, וגם הם סטרייטים, אבל מהסוג שהומואים מגעילים אותם, הם חושבים שעדיף שכל הסוטים האלה ילכו לטיפול נפשי, ואם הוא לא יצליח שיכנסו לארון וימותו בתוכו."

"אתה מגזים." נעלב סלאבה, אבל לא יכול היה להכחיש שהוא בארון, ושרוב מכריו ואיש ממשפחתו לא יודעים עליו.

"אפילו הבן דוד ההומו שלך, יניב, שניסה לעשות שלישיה איתי ועם החבר שלו לא יודע שאתה הומו, גם הוא בטוח שאתה סתם בחור ביישן בלי מזל עם נשים, אולי נזמין למסיבה שלך אותו ואת ראפיק כדי שהוא יצליח להגשים סוף סוף את הפנטזיות שלו? אתה הרי חזק בקטע הזה של שלישיות שביט."

שביט נע באי נוחות אמר שיש אנשים שעדיף שישתכרו רק בפרטיות ביתם, ושכיום הוא מתנהג לגמרי אחרת מכפי שהתנהג בזמנו.

"אז אתה לא חושב יותר שצריך לשבור את כל הויטרינות של ההומואיות הפחדניות האלה שחושבות שאם הן עושות פוזות גבריות אף אחד לא חושד שהן אוהבות זין?" שאלתי בקול רם מידי וצחקתי צחוק פרוע - מה לעשות? אני באמת לא יודע לשתות.

אולי תשתוק? הגיח אלטר במפתיע ונעץ בי מבט זועם, אתה צועק ומדבר שטויות, אם לא תרגיע עם היין יהיה לך מחר כאב ראש זוועתי.

תשתוק אתה, בוגד אחד! עניתי לו, והייתי שיכור כל כך עד שדיברתי איתו בקול רם, מדהים את סלאבה ושביט שלא ראו אותו כמובן.

פולי, הברמן החמוד של הפייגלע, ניגש לשביט וביקש שישתיקו אותי כי אני צועק, ורמז שכדאי לא לתת לי לשתות יותר, ושאולי עדיף שאלך הביתה.

שביט התנצל בשמי, ולפני שהלכנו - כלומר סלאבה ושביט הלכו, אני נגררתי בין שניהם - הזמין למסיבה שלו את פולי ואת תומי, הברמן השני שהיה גם אחד מבעלי הבית בנוסף להיותו בן זוגו של פולי, ואת שאר הצוות הנחמד של הפייגלע שקיבלו אותו יפה כל כך, וגרמו לו להרגיש רצוי בחיפה.

הם נענו לו ברצון, ואכן, שבועיים אחר כך, אחרי שהדירה שלו רוהטה - אכול חרטה על ההתנהגות הנוראית שלי נסעתי איתו לאיקאה ועזרתי לו לבחור רהיטים, ואפילו לצבוע את הקירות – נערכה ברוב הוד והדר מסיבת חנוכת הבית של שביט שהספיק עד אז להתיידד עם מספר מפתיע של הומואים לסביות, וכל מה שביניהם, ובאותה הזדמנות גם הכיר לכולנו גם את אריאל היפה, החבר החדש שלו. 

כמו שקורה הרבה בחברויות בין גברים היה בקשר של שביט ושל סלאבה גם אבק של תחרותיות (אני בטוח שהם לטשו מבטים אחד בזין של השני כשעמדו והשתינו זה לצד זה במשתנות הציבוריות, וניסו לנחש למי יש יותר גדול ואולי גם מדדו בפועל?) העדפתי לא לחשוב על זה, אבל לא יכולתי להתעלם מהעובדה הברורה מאליה שבדיוק כמוני גם אריאל היפה ניחן בחזות אירופית וכמוני הוא היה בהיר, רזה וכחול עיניים, אבל אריאל היה יותר בלונדיני ממני, יותר חטוב ממני והרבה יותר גבוה ממני, ובעיקר, הרבה יותר צעיר ויפה ממני.

מצד אחד התפעלתי מיופיו - איך אפשר לא להתפעל מיופי כזה? – יופי רענן ובתולי של בחור צעיר מאוד, כמעט נער עם פני מלאך עדינים ממוסגרים בתלתלים ארוכים בהירים שהשעין את גופו הדק והחינני על הקיר, והביט בעיניים כחולות גדולות ותוהות בחבורת הגברים השתויים ואחוזי התזזית שפיזזה סביבו.

מצד שני קינאתי, עד לא מזמן אני הייתי הצעיר והיפה שבחבורה, זה שכולם מלכסנים אליו מבט חוקר ותוהים בינם לבין עצמם איך הוא נראה בעירום, ואיך הוא במיטה, ואחרי שהם שתויים דיים גם מנסים... אף אחד לא הצליח כמובן, הייתי שייך בגוף ובנפש לסלאבה שלי, אבל זה היה כל כך נעים ומרומם נפש להיות מחוזר ולקבל מחמאות ותשומת לב מכולם, פתאום הרגשתי נמוך, שמן, זקן וחסר ביטחון. כן, אני יודע שאי אפשר להיות צעיר ויפה לנצח, אבל לא ציפיתי שכל כך מהר אודח ממעמדי הרם כיפיוף התורני.

"נו, אז מה דעתך על הבשר הטרי?" שאל פולי בחיוך ציני וכאילו חש במפח הנפש שלי הניח יד חמימה ומעודדת על כתפי.

"הוא ממש לא הטעם שלי, אבל בטח יש הרבה שחושבים שהוא יפה מאוד." אמרתי, תופס שבמקום להישמע שווה נפש ואדיש אני נשמע קטנוני וקנאי.

"הוא לא הטעם שלך כי הוא דומה לך מידי." אמר פולי בתבונה, "שמת לב שתמיד אלא ההפכים שנמשכים זה לזה?" הוסיף בחיוך.

"כן, שמתי לב, אבל המשיכה הזו היא מאוד שטחית ולא מחזיקה מעמד הרבה זמן, ובטח לא מספיקה כדי לבסס עליה יחסים רציניים."

"יחסים רציניים?" הצטחק חמי, "אתה מחפש יחסים רציניים בבאר של הומואים? הצחקת אותי."

"למה לא? הנה, אתה ותומי כבר הרבה זמן יחד וגם אני וסלאבה... מבחינתי הקשר שלנו מאוד רציני ומחייב, וגם מבחינתו."

"נו, טוב, אני ותומי סתם ויאז'ות שחוקות עם חרדת נטישה, ואתה יאן, אתה בכלל משהו מיוחד, אבל אנחנו יוצאי דופן, היוצא מהכלל שמעיד על הכלל, אצל רוב ההומואים אורך חיי המדף של הזוגיות קצר יותר מאורך חיי המדף של עגבנייה ממוצעת. כולם רוצים כל הזמן בשר טרי, בעוד שנה יעמוד שם מישהו חדש, ואולי עדיף ככה, תסלח לי שאני מלכלך על האקס שלך, אבל שום דבר טוב לא יצא לילד היפה הזה מהקשר עם שביט."

"הוא צעיר מאוד, אבל נראה מספיק חכם לדאוג לעצמו."

"אין לזה שום קשר לחוכמה." פסק פולי בחומרה ובטח היה מוסיף  עוד הסברים לדבריו, אבל אז ניגש אלינו תומי, תקע את גופו הגדול והשרירי ביני לבין פולי וקטע את השיחה.

פולי משך בכתפיו בהשלמה וחייך אלי חיוך ספק מתנצל, ספק ציני, שרימז לי שהוא מבין בדיוק מה בן הזוג שלו עושה ולמה ואחר כך הפנה את תשומת ליבו אל תומי, חיבק אותו קלות, שתל נשיקה על לחיו והעיר שכדאי לבדוק בן כמה בדיוק הילדון הזה לפני שנותנים לו לעלות לקומה השנייה.

"בדקתי כבר, הוא מעל שמונה עשרה." אמר תומי, מפנה אלי בגסות רוח את גבו, מנסה לחסום אותי.

"היה עדיף שהוא יהיה מעל עשרים ואחת." נאנח פולי, "למרות שזה לא משנה כלום, תראה את העיניים שלו, לא משנה בן כמה הוא יהיה, בפנים הוא עדיין ילד מבוהל שרוצה חיבוק."

"נו, די כבר מנחם." אמר תומי בחוסר סבלנות מיוגע, "אתה מבלבל אותו עם מישהו אחר."

"לא נכון, אני לא." התעקש פולי.

"אז לא, אבל מספיק כבר עם זה, אתה ברמן, לא כומר ולא עובדת סוציאלית."

"אני יודע תומר, אבל גם לברמן יש קצת אחריות על הקליינטים שלו." עמד פולי על דעתו בעקשנות.

"על מה אתה מדברים?" קטעתי את הויכוח שלהם שנשמע שחוק ומשומש כאילו הם ניהלו אותו כבר יותר מידי פעמים.

"על זה שפולי נעשה קצת אימא תרזה לעת זקנה." השלים תומי עם נוכחותי, "החבר החמוד והתמים שלי חושב שאנשים באים לבר כדי להיפגש עם חברים ולדבר על החיים ואחר כך לצאת מפה פיכחים כמו שנכנסו." אמר בלגלוג טוב לב, וסוף סוף הואיל להפנות אלי את מבטו.

היו לו עיניים כהות ומלאות הבעה, ופנים רבועים וגבריים מהסוג שתמיד מרשים אותי, אני מניח שלפי הטעם המקובל - אם יש בכלל דבר כזה -הוא נחשב מבוגר מידי, כמעט ויאז'ה, אבל בעיני הוא מצא חן. למרות החשדנות שלו כלפי הוא היה בדיוק הטיפוס החביב עלי ואם לא הייתי תפוס, ואם הוא לא היה בן זוגו של פולי שרכשתי לו חיבה, וכבוד, והערכה...

אל תחשוב על זה אפילו. התערב אלטר בחומרה, ונעץ בי מבט תקיף. הוא נראה בוגר ומפוכח מאוד בחליפה אפורה שמרנית עם עניבה שחורה מכובדת שענב כדי שלא אחמיץ את מורת הרוח שלו מהבילוי שלי בפאב.

אתה נראה כמו בנקאי חייכתי אליו והנפתי לעומתו את כוסי בברכה.

ואתה נראה כמו פרחח. השיב לי, נועץ מבט מגנה בכוס היין שלי.

זה סתם קצת יין לבן קל, התגוננתי.

זה עדיין אלכוהול.

אוף, לך מפה, משבית שמחות שכמוך, רטנתי והוא נעלם, לא לפני שהציץ לשנייה באריאל היפה שנשען, מחייך, על שביט שאחז בו בחזקה, מחייך בסיפוק, כאילו החזיק גביע מנצחים.