ג. סיפור של חורף

"תשמע, אתה לא חייב, זה לא הכרחי אופיר, באמת שלא."

"אבל אני רוצה."

"אני יודע חמוד, אבל אם זה מכאיב לך תעצור אותי מיד."

"בסדר. תגיד, למה לך זה לא מכאיב?"

"כי... כי ככה, האמת שבהתחלה גם לי כאב טיפה, אבל התגברתי ולמדתי ליהנות מזה, אבל יש כאלו שלא נהנים וגם זה בסדר."

"מי היה הראשון שעשית את זה איתו?"

"אחד... לא חשוב."

"מה, אתה לא רוצה לספר לי?" נפגע אופיר.

"עדיף שלא."

"למה לא?"

"כי הוא נשוי כיום ו... עזוב, עדיף לא לדבר על זה."

"אתה לא סומך עלי?"

"אני סומך עליך, אבל אני פשוט..."

"זה היה אמנון?"

"לא, את אמנון פגשתי רק בצבא, התחלתי להזדיין עוד קודם."

"בן כמה היית."

"בן שש עשרה וחצי."

"והוא?"

"בן עשרים וארבע."

"כמוני."

"כן, כמוך, אבל אז חשבתי שהוא ממש בוגר והרגשתי ילד לידו. הוא היה שכן של הורי, והייתי מאוהב בו מגיל ארבע עשרה. ברגע שראיתי אותו במדים נדלקתי עליו והייתי בטוח שאם הוא ידע מה אני מרגיש הוא יגעל ממני, הערצתי אותו, חלמתי עליו כל לילה והתביישתי בזה כל כך... הייתי כזה טמבל."

"אז איך קרה שבסוף כן הייתם יחד?"

"לא יודע, פשוט קרה."

"נו, די, אל תהיה כזה לוני, תספר לי." הפציר אופיר ואלונזו נכנע והתחיל לספר.

"ניר נהג לרוץ כל בוקר כדי לשמור על כושר וכשעליתי לכתה יוד תפסתי אומץ וביקשתי שייתן לי להצטרף אליו, אמרתי לו שאני רוצה להתאמן כדי להגיע לצבא בכושר טוב. זה היה סתם תירוץ כמובן, אימא אמרה שהוא הולך להתחתן בקרוב ולנסוע לדוד שלו באמריקה ורציתי להספיק להיות איתו כמה שיותר לפני שהוא יעלם לתמיד. היינו רצים בבקרים ונעצרים למנוחה בחורשת איקליפטוסים אחת, היום היא כבר איננה, בנו עליה שכונה של בנה ביתך, אבל אז היו שם רק עצים והיינו יושבים כמה דקות מתחת לאיזה עץ, נחים ומדברים, וגם מתגוששים קצת, כאילו בצחוק, ויום אחד הוא נישק אותי על הלחי... החזרתי לו נשיקה על הפה ו... טוב, ככה זה התחיל."

"ואיך זה נגמר?"

"נגמר מהר, חודשיים אחר כך הוא התחתן ונסע לאמריקה ויותר לא ראיתי אותו."

"היית בחתונה שלו?"

"לא. הורי הלכו, אבל אני אמרתי שאני חולה ואפילו טבלתי את המדחום בתה כדי לזייף חום, ומה שמצחיק זה שלמחרת באמת קמתי חולה, אולי כי בכיתי כל הלילה..."

"לוני המסכן."

"שטויות, אין מישהו שלא נשבר לו הלב לפחות פעם אחת, זה חלק מההתבגרות וכל אחד עובר את זה, אפילו אתה." 

"כן, אבל רק אני הגעתי לבית משוגעים בגלל פרידה מבחורה."

"לפחות לא התאבדת לי."

"האמת שניסיתי, אבל גם בזה נכשלתי."

"מזל שלי." נישק אותו אלונזו על מצחו.

"ושלי." התרפק עליו אופיר, "טוב, דיברנו מספיק, עכשיו אני רוצה לנסות."

"בסדר, אבל תגיד לי אם יכאב לך, מבטיח?"

"כן, אל תדאג כל כך."

אלונזו השכיב את אופיר על בטנו, הגביה את ישבנו בעזרת כרית, ולאט לאט ובזהירות ניסה לחדור אליו.

בניסיונות הראשונים אופיר התכווץ ולא הצליח להתרפות, אבל עם הרבה סבלנות ושפע משחה הוא הצליח להירגע ולבסוף גמר בצעקת עונג.

"עכשיו אני באמת הומו." הכריז בתמימות.

אלונזו צחק, "אם זה מה שאתה רוצה להיות אז כן, זה מה שאתה."

"מה, זה תלוי רק בי? זה לא גנטי?"

"לפעמים, אבל לא תמיד, חלק גדול ממה שאתה עושה במיטה תלוי גם בך, בחינוך שלך ובהחלטות שלך בחיים, וכמובן גם בפרטנר שלך."

"או בפרטנרית."

"כן, נכון." הסכים אלונזו בעצב.

"איך אתה מסביר את זה שעד שנפגשתי אתך לא עלה בדעתי להיות עם גבר?"

"לא יודע, איכשהו נפגשנו במקום הנכון ובזמן הנכון וקרה מה שקרה. האמת שתמיד נזהרתי לא להסתבך עם דו-מיניים, אבל החיים הם עסק לא צפוי, ואתה לא יודע אף פעם מאיפה תיפול עליך המכה."

"אני נחשב בעיניך למכה?" נעלב אופיר, "ולמה החלטת שאני דו מיני?"

"נו, אז מה אתה אם לא דו מיני?"

"טוב, עכשיו נעלבתי." הזעיף אופיר את פניו, והפך את גבו לאלונזו.

אלונזו צחק ומשך אותו אליו לחיבוק, "נו, די, טיפשון אחד, מה אתה עושה פרצופים? אתה לא יודע שבעצם כולנו דו מיניים?"

"כן, קראתי את התיאוריה הזו, אבל לא השתכנעתי, אני לא מרגיש דו-מיני,אני מרגיש... אני מרגיש שפעם הייתי עם שירה ואהבתי אותה מאוד עד שזה נגמר, ועכשיו אני אתך ואני אוהב אותך."

"אתה אוהב אותי? באמת?" שאל אלונזו וניסה לחייך למרות שחש פחד קר לופת את ליבו ואפילו ליטף בחיבה את לחיו של אופיר שהביט בו במבט מלא תום ואמון,

"כן, בטח, אחרת הייתי ישן אתך ועושה אתך כל מה שאנחנו עושים? גם אתה אוהב אותי לוני?"

"אני... כן, זאת אומרת אני... תראה מה השעה? אני חייב לרוץ לחדר כושר, הבטחתי לדני שנתאמן יחד והוא יכסח אותי אם אני אאחר." נמלט אלונזו למקלחת.

"גם אני רוצה לבוא." זינק אופיר מהמיטה ונכנס אחריו למקלחת, "אני יכול?"

"בטח, אבל לא תכננת ללכת לאכול ארוחת ערב אצל אימא שלך?"

אופיר העווה את פניו במורת רוח, "אוף, לא בא לי, היא שוב תתחיל להשמיץ את אבא ואת הדודה שמבזבזת יותר מידי כסף על נעלים ואיפור, אני מעדיף לבוא אתך."

"טוב, אז תזדרז, שלא נאחר." רטן אלונזו.

הם חפזו למכונית ואלונזו נהג בשתיקה לחדר הכושר, אוחז בהגה בפנים חמורות. אופיר ישב לידו, מציץ בו מידי פעם בדאגה, מתחרט על גילוי הלב הנמהר שלו, תוהה אם יש משהו שהוא יכול להגיד כדי לתקן את פזיזותו.

"הדני הזה, הוא יודע עליך?"

"מה, שאני הומו? בטח שכן, אנחנו עובדים יחד כבר כמה שנים, ועוד קודם ראינו זה את זה פה ושם במסיבות ובאטרף."

"באטרף? זאת אומרת שגם הוא הומו?"

"כן, בטח, הוא חי איזה עשר שנים עם מישהו, דווקא בחור נחמד, הם אפילו חשבו להתחתן בקנדה, אבל בסוף זה לא הסתדר והם נפרדו, וכמה חודשים אחר כך גם הסיפור שלי ושל בועז נגמר... זה קורה הרבה אצל הומואים."

"וגם אצל סטרייטים."

"כן, נכון, אבל אצל הומואים יותר."

"תגיד לוני, אתה כועס עלי?" הניח אופיר יד הססנית על ברכו של אלונזו שנמלא רגשי אשמה וחרטה.

"לא, למה אתה שואל?" ניסה להתכחש למתח שהעכיר את האווירה.

"כי מהרגע שאמרתי לך מה אני מרגיש כלפיך אתה נראה... לא יודע, לחוץ קצת."

"אני לא לחוץ אופיר, אבל אני מודה שאני טיפה מופתע, אנחנו מכירים רק חודש פחות או יותר ו... טוב, על שנינו עברה תקופה קשה מאוד לפני שנפגשנו, אני חושב שאנחנו צריכים להיזהר ולא למהר לשום מקום."

"כן, אתה צודק, חבל שפתחתי את הפה, אני כזה טיפש לפעמים."

"אל תדבר ככה, אתה לא טיפש, אתה אחד הבחורים הכי נחמדים שאני מכיר, אני שמח שנפגשנו, החורף הזה עובר לי ממש בכיף בזכותך."

"אבל אתה לא אוהב אותי."

"בטח שכן, אל תהיה טמבל, אני לא מזדיין עם אנשים שאני לא אוהב, אבל... זאת אומרת... יש אהבה ויש אהבה ו... אוף, סיבכת אותי אופיר."

"כן, אני יודע, סליחה, לא התכוונתי." שילב אופיר את ידיו על חזהו והתכנס בתוך עצמו, מדוכדך.

אלונזו החנה את המכונית, כיבה את המנוע, ואחר כך רכן ונשק לאופיר על לחיו. "נו, די חמוד, אל תחמיץ פנים, זה עושה קמטים, בוא נלך להזיע קצת ולשרוף שומנים עם דני."

"לא בא לי." הסב אופיר את פניו לעבר החלון, "לא מתחשק לי לדבר עם אף אחד."

"אני יודע, אבל דווקא בגלל זה כדאי לך לנסות, זה ישפר לך את המצב רוח, נו, בוא חמוד, הגיע הזמן שתכיר עוד הומואיות חוץ ממני."

אופיר נגרר אחריו בחוסר חשק, מרגיש איך עננת הדיכאון שניער מעליו בחודשים האחרונים חוזרת ואופפת אותו.

דני כבר חיכה להם בחדר הכושר וחייך בנימוס כשלחץ את ידו של אופיר שהתאמץ להחזיר לו חיוך.

אלונזו התאמן באותו חדר כושר כבר כמה שנים והכיר היטב את כל אנשי הצוות, הוא ביקש מעוז, מאמן הכושר החביב עליו, להתאים לאופיר תוכנית אישית, השאיר אותו להשגחתו, והלך עם דני להרים משקולות.

"הוא נורא חמוד, אבל ממש צעיר, איפה פגשת אותו?" חקר דני בסקרנות.

"במיטה שלי." צחק אלונזו, וסיפר לדני בקיצור את תולדות ההכרות שלו עם אופיר.

"אז אתה הראשון שלו? עד עכשיו הוא היה רק עם בנות?" השתומם דני, "תשמע אלונזו, זה לא עסקי, ושיישאר ביני לבינך, אבל... ותסלח לי שאני מתערב בעניינים שלך, אבל לדעתי הסיפור הזה לא ייגמר טוב."

"אתה צודק, זה באמת לא עסקך." הצטחק אלונזו, ואחר כך טפח על שכמו של דני והבטיח לו שזה בסדר, הוא סולח לו על ההתערבות כי הוא יודע שכוונותיו של דני טובות, והוא לגמרי צודק, הוא חשב עם הזין ולא עם הראש וכל הסיפור עם אופיר בטח לא ייגמר טוב, אבל ככה יצא, ועכשיו כבר אין מה לעשות.

"לא נכון, תמיד יש מה לעשות." מחה דני והתמתח מלא קומתו כדי להציץ מעבר לכתפו של אלונזו איך עוז המדריך מסביר לאופיר את יתרונותיו של מכשיר הכושר החדש שנועד לחטב את שרירי הישבן והירכיים ביעילות ובלי לפגוע במפרקים. "תראה איך כל ההומואים החרמנים האלה בודקים את החבר החדש שלך." התמרמר, למרות שגם הוא לטש מבטים באופיר שנראה סקסי מאוד בחולצת הטריקו הלבנה המתוחה על כתפיו.

"הוא לא בדיוק החבר שלי." הסתייג אלונזו, "ולמה שהם לא יסתכלו? הוא בחור די יפה, לא?"

"הוא ממש חמוד, אבל הוא קצת צעיר, בן כמה הוא?"

"עשרים וארבע, צעיר יותר ממני בחמש עשרה שנים." אמר אלונזו, מעט נבוך, "ואני בכלל לא בטוח שהוא לא יחזור להתעניין בקרוב שוב בנשים, בעצם אני די בטוח שאחרי שהחורף ייגמר והבחורות יצאו מהמעילים ויתחילו להסתובב שוב עם מחשופים ומיני הוא יחליט שעם כל הכבוד לי הוא מעדיף ציצים וכוס."

"אז למה לך להשקיע זמן במשהו זמני?"

"בחייך דני, מה אתה, ילד? יש משהו לא זמני בחיים? הכול זמני, בעיקר יחסים עם גברים, לך אני בטח לא צריך לספר את זה."

"מה עובר עליך? אתה נורא ציני היום." התמרמר דני שדבריו של אלונזו העציבו אותו.

"מה לעשות, ציניות זה כמו שיער שיבה וקמטים, משהו שבא עם הגיל."

"טוב, טוב, מספיק כבר, עדיף שתשתוק ולא תדבר שטויות, דיכאת אותי כל כך עם הדיבורים שלך עד שכמעט שכחתי להזמין אותך למסיבת יום ההולדת שלי."

"ממתי אתה חוגג ימי הולדת דני? בן כמה אתה בעצם?"

"בן ארבעים בעוד שבועיים." חייך דני בעגמומיות, "אל תגיד כלום, אני יודע שאין לי שום סיבה לחגוג, בעצם הייתי מעדיף לשכוח את התאריך הזה, אבל אין סיכוי, ואם אני לא אעשה מסיבה ואזמין אנשים אני בטח אשב בבית ואוכל את הלב, עדיף כבר לנסות לחגוג, ואני אשמח מאוד אם תבוא ותביא אתך גם את אופיר."

"תודה דניל'ה, אני לא יכול להתחייב בשם אופיר, אבל אני אבוא ברצון." הבטיח אלונזו והפתיע את דני כשהוסיף להבטחה גם חיבוק ונשיקה על לחיו. 

"לחגוג מסיבת יום הולדת בגיל ארבעים? זה לא קצת מפגר כזה?"

"אולי, אבל זה עדיף על לשבת בחושך ולהרגיש ממורמר כי אתה כבר בן ארבעים."

"גם אתה תעשה מסיבה בגיל ארבעים?"

"לא חושב, מסיבות זה לא ממש הצד החזק שלי."

"אז מה תעשה?"

"אין לי מושג, אני מעדיף להדחיק את כל הנושא של הגיל שלי."

"כשאני אהיה בן ארבעים אני אסע לטיול בחו"ל, אבל אני מתכנן משהו ממש מיוחד, אולי ליפן, או לסין."

"או להודו?"

"לא, הודו חמה ומלוכלכת מידי בשבילי."

"יש לך כל כך הרבה שנים עד שתהיה בן ארבעים, אולי עד אז יספיקו לנקות אותה?"

"נראה לך?" צחק אופיר, ואחר כך שאל אם אלונזו בטוח שהוא באמת רוצה שהוא יבוא איתו למסיבה של דני.

"לא רק אני רוצה אלא גם דני, מצאת חן בעיניו, הוא בפירוש ביקש שאני אביא אותך."

"לא יודע, אני קצת מתבייש, חוץ ממך אני לא אכיר שם אף אחד."

"כל החברים של דני בחורים מאוד נחמדים, אתה תהנה מאוד."

"מה, כולם שם יהיו הומואים? לא יהיו בכלל בנות?"

"יהיו, אבל במיעוט מוחץ, ורובן יהיו לסביות."

"לסביות יפות וחרמניות שישתכרו ויתמזמזו לפני כולם?" שאל אופיר וניצוץ חרמני נדלק בעיניו.

"לא, לסביות שמנות ומכוערות ששונאות גברים ויש להן קעקועים מפחידים ושפם."

"אתה צוחק עלי?"

"רק קצת, אבל אל תדאג, על כל לסבית עם שפם יהיו שלושה אוחצ'ות מאופרות על עקבים שינסו לבדוק מה גודל החבילה שלך."

"לא נכון, די כבר לוני, אתה תשמור עלי, נכון?"

"אני אנסה, אבל האמת שגם אני די פוחד מהם."

"אולי כדאי שאני לא אלך, אימא כבר מתלוננת שלא רואים אותי יותר ושהיא מתגעגעת אלי."

"מה, ותיתן לי ללכת לבד, לא חבל עלי?"

"מצחיק מאוד." צבט אופיר את ישבנו וחייך, ואחר כך הרצין, "אתה צוחק אלונזו, נכון? זה לא כל כך נורא כמו שאתה מספר."

"האמת שיותר גרוע, בשעות הראשונות הם עוד מנסים להיות מנומסים, אבל אחרי שמפלס האלכוהול עולה... טוב, אתה כבר תראה לבד." חייך אלונזו, ואופיר החזיר לו חיוך, וקיווה שהוא רק מתלוצץ. הוא אף פעם לא הלך למסיבה של הומואים, והמחשבה שרוב הנוכחים יהיו גברים מהסוג שרואה בגברים אחרים מטרה לחיזורים ולכיבוש הרתיעה אותו מעט.

הכול יהיה בסדר, אמר לעצמו כשהתלבש לקראת המסיבה, מה אתה פוחד? אתה כבר לא ילד, הספקת להיות כבר בהמון מסיבות בימי חייך, אז מה הבעיה שלך? נזף בעצמו, אבל זה לא עזר והוא נשאר מתוח ועצבני. הוא ידע איך להתנהג במסיבות רגילות אבל חשש ממסיבות שבהן גברים אחרים לא יתחרו בו על חסדי הנערות אלא יביטו בו כמו שהוא נהג להביט פעם, לפני ששירה ריסקה את חייו, בנשים - מבטים אומדים ומעריכים שנותן צייד בטרפו.

הוא לא היה רגיל שגברים מביטים בו כך, המחשבה שהוא מהווה אובייקט מיני לגברים הפחידה אותו וערערה את בטחונו. גם במכון הכושר הוא חש עצבני ונבוך בגלל המבטים הבוחנים שהופנו לעברו, אבל לפחות שם היו גם נשים, ואף אחד לא שתה אלכוהול, במסיבה זה יהיה אחרת, כולם יהיו משוחררים וחרמנים... ומה אם מישהו ינסה לגעת בו, איך עליו להגיב? בחורה רשאית במקרים כאלו לסטור לגבר, להתלונן על הטרדה מינית ואפילו לצעוק אונס, אבל הוא גבר, אמנם הומו, אבל בכל זאת גבר, וגברים לא אמורים לצרוח ולסטור למי שמנסה לגעת בהם, או שאולי כן? וחוץ מזה ממתי הוא נעשה הומו? מה, רק בגלל שהוא ישן עם גבר אחד הוא כבר נחשב הומו? ואם כן למה הוא לא מרגיש הומו ולמה המחשבה שלעולם לא יזכה יותר לגעת באישה ערומה מצערת אותו כל כך?

חבל שהסכים ללכת למסיבה הארורה הזאת, עדיף היה להישאר בבית, הכול באשמת אלונזו, או שאולי הוא נעשה כזה בגלל התרופות הארורות האלו? הסוגים הראשונים שלקח כשרק התחיל להרגיש רע וכל עולמו התפורר סביבו גרמו לו להשמין ושיבשו את שנתו, ובהתחלה אפילו הפריעו לו ליהנות מאוננות ועיכבו את האורגזמה שלו.

אחרי שעבר להוסטל הרופא החליף לו אותן לקלונקס שגם הוא שיבש את חייו וטשטש אותו, נדמה היה לו שהסוג החדש שהוא לוקח כעת ושנקרא בשם המצחיק - ציפראמיל מועיל יותר, אבל אולי בגלל הציפראמיל הזה...

"אתה נראה ממש נהדר." החמיא לו אלונזו, "אני אצטרך להשגיח עליך טוב במסיבה, שלא יחטפו לי אותך."

"אל תדבר שטויות! מה אני, איזה כוסית שאסור להשאיר לבד?" נהם בזעף לעבר אלונזו שחיוכו השמח נמוג, ואת שאר הדרך הם עשו בשתיקה לא נעימה.

רק כשאלונזו החנה את המכונית ועמד לצאת הצליח אופיר לנסח התנצלות מגומגמת, והודה שהוא עצבני ומתוח, ומרגיש מאוד נבוך מכל עניין המסיבה. "אני יודע שזה נשמע מפגר, אבל אני לא מרגיש הומו, חוץ ממך בחיים לא נגעתי בצורה כזו באף גבר, ואני מתחיל לחשוב שאולי אני ואתה... שכל זה קרה רק בגלל התרופות שאני לוקח וזה... ושאולי זה בכלל טעות ו... אתה חושב שאני מדבר שטויות?"

"לא יודע, כשהייתי צעיר יותר חלמתי שמישהו ימציא תרופה שתרפא אותי מההומאיות שלי, אבל עד כמה שידוע לי אין דבר כזה, ואין גם אף כדור שיכול להפוך סטרייטים להומואים."

"כן, אתה צודק, אני מדבר שטויות. אני נורא לחוץ מכל המסיבה הזו, חבל שבאתי."

"אפשר לחזור, לא יקרה כלום אם אני אפספס מסיבה אחת, כבר חגגתי מספיק בימי חיי, אתה רוצה שנחזור?"

"כן, לא, לא יודע... לא. בוא ניכנס, טיפשי לחזור עכשיו, אחרי שכבר עשינו את כל הדרך לכאן. סליחה שאני דביל כזה, בוא ניכנס, יהיה בסדר."

"בטוח?"

"לא, אבל אם אני לא אנסה איך אני אדע?"

"יש בזה משהו." התחייך אלונזו, ורוחו הטובה שבה אליו, "יאללה, זזנו?"

"זזנו." הסכים אופיר ויצא מהמכונית, נשם עמוקות וניסה לחייך בעודו פוסע בעקבות אלונזו.

דני ערך את המסיבה בבית הוריו - שהסתלקו ברוב התחשבות לכמה ימי נופש באילת - הם גרו בבית גדול עם פאטיו מקורה זכוכית ושופע צמחיה שהוסב לאולם ריקודים. בחדר האוכל עמד מזנון שופע אוכל ושתייה, בלונים תלו מהתקרה, המוזיקה הייתה משובחת, והאורחים הביאו איתם מצב רוח מעולה. כולם היו חביבים וידידותיים אל אופיר שנרגע והתחיל ליהנות, ואפילו רקד עם כמה מהנשים שהיו במסיבה. הוא לא העז לשאול אם הן לסביות אבל שמח להיווכח שכולן נעימות למראה, חייכניות, לא משופמות וכלל לא מפחידות.

רוב האורחים היו בגילו של בעל השמחה ומבוגרים ממנו, והעדיפו לשוחח ולשתות, וגם הצעירים יותר שכן רקדו זה עם זה נהגו באיפוק. בשעתיים הראשונות איש לא צבט את ישבנו, או נהג בחוצפה, וגם הנשיקות והחיבוקים שהחליפו זה עם זה וזו עם זאת היו צנועים למדי. רק אחרי שהאוכל נגמר וחלק מהאורחים עזב החלו העניינים להתחמם, המוזיקה נעשתה סוערת יותר, האורות התעמעמו, אנשים התחילו לעשן ולשתות ברצינות, וכשאופיר סר לשירותים הוא הבחין במישהו שבלע פיסת קרטון צבעוני. במטבח הכין צעיר שחום בעל ראסטות כמה נרגילות שהדיפו ריח מוזר, אבל למרות שרחבת הריקודים נעשתה צפופה יותר, ופה ושם נגעו בו אנשים במקרה, או אולי לא, הוא נשאר רגוע והמשיך ליהנות.

אלונזו היה כל הזמן לצידו והוא שתה ונעשה שמח וקופצני ואמר שוב ושוב לאלונזו שהוא שמח שהוא בא, ובאמת הגיע הזמן שיחגוג קצת, אפילו המחשבה המפחידה שהוא לעולם לא יזכה יותר לחבק אישה וללטף חזה נשי חשוף ויפה הטרידה אותו פחות. הוא אפילו העז לרקוד עם בחור צעיר ודקיק אחד ששערו הארוך גלש על כתפיו וחיוכו הביישני והמתוק הזכיר לו את חיוכה של הילדה שהוא היה מאוהב בה פעם, כשהיה בתיכון, ואז נשמע רעש צוהל מכיוון דלת הכניסה ומישהו צעק בקול שתוי ושמח - "בועז! מה אתה עושה פה? מתי חזרת לארץ?"

מאחורי גבו הוא שמע את דני מקלל חרש, וחש את כף ידו של אלונזו מתהדקת על כתפו. "בוא, אנחנו הולכים." אמר וגרר את אופיר אחריו.

"אלונזו, בחייך, תפסיק להיות אידיוט." רץ דני אחריהם, ותפס את זרועו של אלונזו, "לא היה לי מושג שהוא בא, בטח ארי הזמין אותו, בכלל לא ידעתי שהוא חזר לארץ."

"אני יודע דני, זה בסדר, אין לי טענות אליך, אבל אם לא אכפת לך אני מעדיף להסתלק עכשיו, הגיע הזמן להשכיב את הילד לישון."

"אני לא ילד, ואני לא עייף." התנער אופיר במרדנות. הוא שנא שאומרים לו מה לעשות, בעיקר כשהיה שתוי מעט, "אני נהנה, למה אני צריך לברוח מהבועז הזה?"

"הילד צודק." אמר דני חרש, "אין שום סיבה שתברח ממנו."

"אני לא בורח, פשוט לא בא לי לראות אותו."

"אם הוא חזר לארץ אתה תראה אותו כל הזמן, אלא אם כן תכניס את עצמך למעצר בית." התווכח דני, "נו, די, אל תהיה תינוק אלונזו, לך תגיד לו שלום כמו גבר, לא מתאים לך לברוח כמו נקבה."

אלונזו רטן והעווה את פניו במורת רוח, אבל נכנע ונשאר, וכשבועז הופיע בפתח החדר, מוקף חברים וידידים, הוא ניגש אליו, לחץ את ידו בקרירות בוטחת, הציג בפניו את אופיר שהסמיק לנוכח המבט האומד שנעץ בו בועז, ואפילו נשאר במסיבה עוד חצי שעה אחר כך, רקד וחייך ונישק את פיו של אופיר הנבוך לפני שגרר אותו החוצה למכונית.

"נו, נהנית? שאל את אופיר כשהם צנחו עייפים למיטה.

"כן, מאוד. היה ממש כיף, חבל שהבועז הזה בא וקלקל הכול."

"לא נורא, הרי הייתי צריך להיפגש איתו בסופו של דבר, ראית איזה מבט הוא תקע בך?" צחק אלונזו וחיבק את אופיר שהדף אותו מעליו בטענה שיש לו סחרחורת ובחילה.

"זה בגלל ששתית, מחר תרגיש יותר טוב." הבטיח אלונזו, הניח לו ונשכב בגבו אליו, עצם את עיניו, העמיד פני ישן וחשב על האקס שלו, ועל ההבעה שעלתה על פניו כשראה אותו מנשק בחור צעיר ונאה.

גם אופיר שכב בעיניים עצומות, חושב על בועז וכמה מוזרה נעשתה התנהגותו של אלונזו ברגע שהוא נכנס למסיבה, ותהה מה הוא עושה לכל הרוחות באותה מיטה עם ההומו הזה שכנראה מאוהב עדיין באקס שלו בדיוק כמו שהוא מאוהב עדיין בשירה.